Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Michna Beroura 566 →- דין תענית צבור. ובו ח סעיפים:
בתענית ציבור אומר שליח ציבור עננו בין גואל לרופא וחותם בא"י העונה לעמו ישראל בעת צרה (ואם שכח ע"ל סוף סי' קי"ט סעיף ד') וקורים ויחל בשחרית ובמנחה בין שחל בשני ובחמישי בין שחל בשאר הימים: הגה ומפטירין במנחה דרשו ובשחרית אין מפטירין חוץ מבתשעה באב וקורין אפי' כשחל בערב שבת (מהרי"ל) ואם מתענים בראש חודש קורים שחרית פרשת ר"ח ומנחה בשל תענית (ר"ן ספ"ק דתענית וב"י בשם רוקח):Loi du jeûne public. Il comporte 8 séifim.
Lors d'un jeûne public, l'officiant dit Anénou entre « Goël » (Rédempteur) et « Rofé » (Guérisseur), et conclut : « Béni sois-Tu, Hachem, qui réponds à Ton peuple Israël au temps de la détresse » (et s'il a oublié, voir plus haut, à la fin du siman 119, séif 4). Et on lit « Vaye'hal » (« Moché implora », Exode 32, 11) à Cha'harit et à Min'ha, que le jeûne tombe un lundi ou un jeudi ou qu'il tombe les autres jours. Haga (Rema) : Et à Min'ha, on lit comme haftara « Dirchou » (« Cherchez Hachem », Isaïe 55, 6), et à Cha'harit on ne lit pas de haftara, sauf le 9 Av. Et on lit la Torah même lorsque le jeûne tombe la veille de Chabbat (Maharil). Et si l'on jeûne à Roch 'Hodech, on lit à Cha'harit la section de Roch 'Hodech, et à Min'ha celle du jeûne (Ran, fin du premier chapitre de Taanit, et Beit Yossef au nom du Rokéa'h).séif 1
- כשהציבור גוזרים תענית על כל צרה שלא תבא עליהם וכן בתענית שני וחמישי ושני שאחר הפסח ואחר החג שנוהגים באשכנז להתענות הציבור נהגו הראשוני' לו' שליח צבור עננו בין גואל לרופא ולקרו' ויחל: הגה ומיהו אם קבעו התענית בב' וה' אין דוחין פרשת השבוע בשחרית אלא קורין בשחרית בפרשה ולערב קורין ויחל בלבד ב' ה' ב' שמתענין אחר הפסח וסוכות שקורין שחרית וערבית ויחל והכי נהוג ויש שתמהו עליהם והקשו עליהם והרא"ש יישב קושייתם הילכך למנהג הראשונים שומעין ומיהו היכא שגוזרים תענית שלא לשום צורך אלא לשוב בתשובה יש נוהגים לדונו כתענית ציבור לענין ענינו בין גואל לרופא וקריאת ויחל ויש נוהגים לדונו כתעני' יחיד שאף שליח ציבור אינו אומר עננו אלא בשומע תפלה ואין מוציאין ספר תורה:Lorsque la communauté décrète un jeûne pour toute détresse, afin qu'elle ne vienne pas sur eux, et de même pour le jeûne de lundi, jeudi et lundi qui suit Pessa'h et qui suit la fête (Souccot), que la communauté a l'usage de jeûner en Achkenaz, les premiers (Richonim) avaient l'usage que l'officiant dise Anénou entre « Goël » et « Rofé », et qu'on lise « Vaye'hal ». Haga (Rema) : Toutefois, si l'on a fixé le jeûne un lundi ou un jeudi, on n'écarte pas la section de la semaine à Cha'harit ; mais on lit à Cha'harit dans la section de la semaine, et le soir (à Min'ha) on lit « Vaye'hal », sauf pour les jeûnes de lundi, jeudi et lundi qu'on jeûne après Pessa'h et Souccot, où l'on lit « Vaye'hal » à Cha'harit et le soir ; et tel est l'usage. Et certains se sont étonnés à leur sujet et leur ont objecté des difficultés, et le Roch a résolu leur objection ; c'est pourquoi on écoute l'usage des premiers. Toutefois, là où l'on décrète un jeûne sans aucun besoin particulier, mais pour revenir en repentir, certains ont l'usage de le juger comme un jeûne public, en ce qui concerne Anénou entre « Goël » et « Rofé » et la lecture de « Vaye'hal » ; et certains ont l'usage de le juger comme un jeûne de particulier, de sorte que même l'officiant ne dit Anénou que dans « Chomea Tefila », et on ne sort pas de Séfer Torah.
séif 2
- אין שליח צבור אומר עננו ברכה בפני עצמה אלא א"כ יש בבית הכנסת עשרה שמתענין ואפי' אם יש בעיר עשרה שמתענין כיון שאין בבית הכנסת עשרה שמתענין לא:L'officiant ne dit Anénou comme une bénédiction distincte que s'il y a dans la synagogue dix hommes qui jeûnent ; et même s'il y a dans la ville dix hommes qui jeûnent, puisqu'il n'y a pas dans la synagogue dix hommes qui jeûnent, il ne le dit pas.
séif 3
- נוהגים להרבו' סליחות בברכת סלח לנו ויש שאין נוהגין לומר סליחות עד אחר סיום י"ח ברכות וכן הנהיגו הקדמונים בא"י והוא המנהג הנכון:On a l'usage d'ajouter de nombreuses seli'hot (supplications pénitentielles) dans la bénédiction « Sela'h lanou » (« Pardonne-nous ») ; et certains n'ont pas l'usage de dire des seli'hot avant la fin des dix-huit bénédictions ; et c'est ainsi qu'ont établi l'usage les anciens en terre d'Israël, et c'est l'usage correct.
séif 4
- בתענית צבור ש"צ שאינו מתענה לא יתפלל:Lors d'un jeûne public, un officiant qui ne jeûne pas ne priera pas devant l'assemblée.
séif 5
- יש מי שאומר שאין עומד לקרות בתורה בתענית ציבור מי שלא התענה ואם הכהן אינו מתענה יצא הכהן מבית הכנסת ועומד לקרות בתורה ישראל המתענה:Il y a un avis selon lequel, lors d'un jeûne public, celui qui n'a pas jeûné ne monte pas pour lire la Torah ; et si le Cohen ne jeûne pas, le Cohen sortira de la synagogue, et un Israël (non-Cohen) qui jeûne monte pour lire la Torah.
séif 6
- בתענית צבור יעמדו שנים אצל שליח צבור מזה אחד ומזה אחד שיאמרו עמו סליחות:Lors d'un jeûne public, deux personnes se tiendront à côté de l'officiant, l'une d'un côté et l'autre de l'autre côté, pour dire avec lui les seli'hot.
séif 7
- כל תענית צבור יש בו נשיאו' כפים במנחה חוץ מביום הכיפורים: הגה ובגלילות האלו אין נוהגין בנשיאות כפים רק במוסף של יום טוב וכבר נתבאר בהלכות נשיאת כפים (מרדכי דתענית והגהות מיימוני פרק א'):Tout jeûne public comporte la bénédiction sacerdotale (nessiat kapayim) à Min'ha, sauf à Yom Kippour. Haga (Rema) : Et dans ces contrées, on n'a l'usage de la bénédiction sacerdotale qu'au Moussaf de Yom Tov (jour de fête), et cela a déjà été expliqué dans les lois de la bénédiction sacerdotale (Mordekhaï sur Taanit et Hagahot Maïmoniyot, chapitre 1).
séif 8