Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Michna Beroura 312 →- הנצרך לנקביו במה מקנח בשבת. ובו י סעיפים:
משום כבוד הבריות התירו לטלטל אבנים לקנח אפי' להעלותם לגג עמו דהוי טירחא יתירא מותר ומי שיש לו מקום מיוחד לבית הכסא יכול להכניס עמו אבנים לקנח מלא היד ואם אין לו מקום קבוע מכניס עמו כשיעור בוכנא קטנה ואם ניכר באבן שקנחו בו מותר להכניסו אפי' הוא גדול הרבה או אפי' הם הרבה ממלא היד מותר ליטול כולן דכיון שקנחו בהן הוכנו לכך: הגה י"א דוקא בחצר מותר לטלטל אבנים (רש"י ס"פ המוציא יין ור' ירוחם ני"ב חי"ו ור"ן) וי"א דאפי' מכרמלית לרה"י נמי שרי דהא נמי אינו רק איסור דרבנן ומשום כבוד הבריות התירוהו. (תוספות פרק לולב הגזול והגהות מרדכי פרק הזורק):Celui qui a besoin de se soulager : avec quoi s'essuie-t-il le Chabbat ? Il contient 10 séifim.
À cause de la dignité humaine (kevod habriyot), les Sages ont permis de déplacer des pierres pour s'essuyer, même s'il s'agit de les monter avec soi sur le toit, ce qui est un effort superflu : c'est permis. Et celui qui a un endroit attitré pour les toilettes peut emporter avec lui des pierres pour s'essuyer, le contenu de la main. Et s'il n'a pas d'endroit fixe, il emporte avec lui une quantité de la taille d'un petit pilon. Et s'il est visible sur la pierre qu'on s'en est déjà essuyé, il est permis de l'emporter, même si elle est très grande ; ou même s'il y en a beaucoup plus que le contenu de la main, il est permis de les prendre toutes, car puisqu'on s'en est essuyé, elles ont été préparées pour cela. Haga (Rema) : Certains disent que ce n'est que dans une cour qu'il est permis de déplacer les pierres (Rachi à la fin du chapitre HaMotsi Yayin ; Rabbénou Yero'ham, livre 12, partie 16 ; et le Ran). Et certains disent que même les transporter d'un karmelit (domaine intermédiaire d'ordre rabbinique) vers un domaine privé est aussi permis, car cela aussi n'est qu'un interdit d'ordre rabbinique, et c'est à cause de la dignité humaine qu'ils l'ont permis (Tossefot, chapitre Loulav HaGazoul ; et les Hagahot Mordekhaï, chapitre HaZorek).séif 1
- אם ירדו גשמים על האבנים ונטבעו אם רישומן ניכר מותר ליטלן כדי לקנח ואין בזה משום סותר ולא משום טוחן:Si de la pluie est tombée sur les pierres et qu'elles se sont enfoncées dans le sol, si leur trace est visible, il est permis de les prendre pour s'essuyer, et il n'y a là d'interdit ni de démolir (soter) ni de moudre (to'hen).
séif 2
- צרור שעלו בו עשבים מותר לקנח בו ולא חיישינן שמא יתלשו דאף אם יתלשו ליכא איסורא דדבר שאין מתכוין היא:Un caillou sur lequel ont poussé des herbes, il est permis de s'en essuyer, et nous ne craignons pas que les herbes soient arrachées, car même si elles sont arrachées, il n'y a pas d'interdit, car c'est une chose non intentionnelle (davar chééno mitkaven).
séif 3
- לא יטלטל רגב אדמה לקנח בו מפני שאינה ראויה לקינוח לפי שהיא נפרכת אסור לקנח בחרס אפי' בחול משום סכנה שלא ינתק שיני הכרכשתא (פי' המעים התלוים בפי טבעת):On ne doit pas déplacer une motte de terre pour s'en essuyer, car elle n'est pas apte à l'essuyage, parce qu'elle s'effrite. Il est interdit de s'essuyer avec un tesson, même en semaine, à cause du danger, de peur qu'il ne déchire les « dents » du rectum (karkechta). (Explication : les intestins qui pendent à l'orifice de l'anus.)
séif 4
- היו לפניו בשבת צרור ואזני חרס חלקים דכיון דחלקים הם ליכא משום סכנה מקנח באוזן החרס שהוא ראוי לכסות בו פי הכלים צרור ועשבים יקנח בעשבים אם הם לחים אבל ביבשים אין מקנחים מפני שהם חדים ומחתכין את הבשר:S'il avait devant lui, le Chabbat, un caillou et des anses de poterie lisses — puisqu'elles sont lisses, il n'y a pas de crainte de danger —, il s'essuie avec l'anse de poterie, qui est apte à couvrir l'ouverture des récipients (et n'est donc pas mouktsé). Un caillou et des herbes : il s'essuie avec les herbes si elles sont fraîches ; mais avec des herbes sèches on ne s'essuie pas, car elles sont tranchantes et coupent la chair.
séif 5
- מקנחים בשבת בעשבים לחים אפי' הם מחוברים ובלבד שלא יזיזם ומשום משתמש במחובר ליכא דלא אמרו אלא באילן אבל לא בירק:On s'essuie le Chabbat avec des herbes fraîches, même si elles sont attachées au sol, à condition de ne pas les bouger. Et il n'y a pas d'interdit d'utiliser ce qui est attaché au sol, car les Sages ne l'ont dit qu'au sujet d'un arbre, mais pas au sujet d'une plante.
séif 6
- היה צריך לנקביו ואינו יכול לפנות שרפואתו למשמש בפי הטבעת שממשמש שם בצרור והנקב נפתח לא ימשמש בשבת כדרך שממשמש בחול דהיינו שאוחז הצרור בכל היד משום השרת נימין אלא ממשמש כלאחר יד דהיינו שיאחז הצרור בשתי אצבעותיו וממשמש:S'il avait besoin de se soulager et qu'il ne pouvait pas évacuer, et que son remède est de masser l'orifice de l'anus — il masse là avec un caillou et l'orifice s'ouvre —, il ne doit pas masser le Chabbat de la manière dont il masse en semaine, c'est-à-dire en tenant le caillou à pleine main, à cause de l'interdit d'arracher des poils, mais il masse de manière inhabituelle (kil'a'har yad), c'est-à-dire qu'il tient le caillou avec deux doigts et masse.
séif 7
- למשמש בברזא בפי הטבעת דינה כצרור שלא יאחזנה אלא בב' אצבעותיו ואסור לצאת בברזא אפי' תחובה כולה בגוף:Masser avec un bouchon (berza, suppositoire) à l'orifice de l'anus : sa loi est comme celle du caillou, à savoir qu'il ne doit le tenir qu'avec deux doigts. Et il est interdit de sortir (dans le domaine public) avec un bouchon, même s'il est entièrement inséré dans le corps.
séif 8
- אסור לפנות בשדה ניר בשבת שמא יבא לאשווי גומות ואם היה שדה חבירו אפי' בחול אסור מפני שדש נירו ומקלקל:Il est interdit de se soulager dans un champ labouré le Chabbat, de peur qu'on en vienne à niveler des trous. Et s'il s'agissait du champ de son prochain, même en semaine c'est interdit, parce qu'il foule ses labours et les abîme.
séif 9
- אבנים גדולות שמצדדין אותן כמין מושב חלול ויושבים עליהן בשדות במקום המיוחד לבה"כ מותר לצדדן ואע"ג דבנין עראי הוא לא גזרו ביה רבנן משום כבוד הבריות:De grosses pierres que l'on dispose en forme de siège creux, et sur lesquelles on s'assoit dans les champs, à l'endroit réservé aux toilettes : il est permis de les disposer, et bien que ce soit une construction provisoire (binyan arai), nos Maîtres n'ont pas décrété à ce sujet, à cause de la dignité humaine.
séif 10