Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 312 →- (א) אבנים - וה"ה צרורות או שאר דבר כה"ג דלאו בר טלטול הוא:(1) Des pierres – et il en va de même pour des cailloux ou toute autre chose de ce genre qui n'est pas apte à être déplacée (et qui est mouktsé).
séif katan 1
- (ב) מקום מיוחד - פי' שהמקום קבוע לו לבהכ"ס דכיון שקבוע לו לכנוס שם תמיד א"כ אפילו אם ישתיירו לו אבנים ערבית יוכל לקנח בהם שחרית וע"כ התירו לו להכניס מלא היד ולא הוי טלטול שלא לצורך ואף דאותו המקום אינו מיוחד לו לעצמו ואפשר שיקחו אחרים את האבנים לקנח לית לן בה דמה לי הוא מה לי אחר ואפשר ג"כ שיצטרך לו אח"כ בעצמו ולהכי שרי ומש"כ אח"כ ואם אין לו מקום קבוע היינו שהולך פעם למקום זה ופעם הולך למקום אחר וע"כ אסור להכניס יותר ממה שצריך לו ודאי לפעם אחד דהיינו כשיעור בוכנא קטנה דאם יכניס יותר וישתייר נמצא שטלטל תחלה שלא לצורך וכתב המ"א בשם הפוסקים דהא דמתירין בבהכ"ס קבוע להכניס שם אבנים בשבת היינו דוקא בשאינו מיוחד לו לעצמו אלא נכנסין גם אחרים שם דלא היה לו להכין מע"ש דחשש שמא יטלוהו אחרים ובפרט אם הוא בבהכ"ס שבשדה דטרחא הוא להכין מע"ש דרחוקה היא אבל אם היה סמוך לו לביתו וגם מיוחד לו לעצמו דאין נכנסים אחרים לשם ואפילו מבני ביתו אין להתיר להכניס שם אבנים כלל דהיה לו להכין מאתמול והא"ר מצדד להקל בזה בכל גווני וכדעת הלבוש והטעם משום דלא מסיק אינש אדעתיה להכין שם אבנים מע"ש:(2) Un endroit attitré – explication : l'endroit lui est fixe pour servir de toilettes. Puisqu'il lui est fixe pour y entrer toujours, alors même s'il lui reste des pierres le soir, il pourra s'en essuyer le matin ; c'est pourquoi on lui a permis d'emporter le contenu de la main, et ce n'est pas un déplacement inutile. Et bien que cet endroit ne lui soit pas réservé à lui-même, et qu'il soit possible que d'autres prennent les pierres pour s'essuyer, cela ne nous dérange pas : quelle différence y a-t-il entre lui et un autre ? Et il est possible aussi qu'il en ait lui-même besoin ensuite ; c'est pourquoi c'est permis. Et ce qu'il a écrit ensuite : « et s'il n'a pas d'endroit fixe », c'est-à-dire qu'il va une fois à tel endroit et une fois à un autre endroit ; c'est pourquoi il est interdit d'emporter plus que ce dont il a certainement besoin pour une fois, c'est-à-dire la taille d'un petit pilon, car s'il en emportait davantage et qu'il en restait, il s'avérerait qu'il a d'abord déplacé des pierres inutilement. Et le Maguen Avraham a écrit au nom des décisionnaires que ce que l'on permet, pour des toilettes fixes, d'y emporter des pierres le Chabbat, c'est seulement lorsqu'elles ne lui sont pas réservées à lui-même, mais que d'autres y entrent aussi, car il n'aurait pas pu les préparer dès la veille de Chabbat, craignant que d'autres ne les prennent ; et en particulier si c'est dans des toilettes situées dans un champ, car c'est un effort de les préparer la veille de Chabbat, puisqu'elles sont éloignées. Mais si elles étaient proches de sa maison et qu'elles lui étaient aussi réservées à lui-même, de sorte que d'autres n'y entrent pas, même parmi les membres de sa maison, il ne faut pas du tout permettre d'y emporter des pierres, car il aurait dû les préparer dès la veille. Et l'Eliya Rabba penche vers l'indulgence en cela dans tous les cas, selon l'opinion du Levouch, et la raison est qu'on ne pense pas à préparer des pierres là-bas dès la veille de Chabbat.
séif katan 2
- (ג) מלא היד - ואפילו ד' וה' אבנים [רש"י]:(3) Le contenu de la main – et même quatre ou cinq pierres (Rachi).
séif katan 3
- (ד) כשעור בוכנא קטנה - ברי"ף ורא"ש איתא כשעור ראש בוכנא קטנה שדכין בו את הבושם וכן משמע בטור:(4) La taille d'un petit pilon – dans le Rif et le Roch, on trouve : « la taille de la tête d'un petit pilon avec lequel on pile les aromates », et c'est aussi ce qui ressort du Tour.
séif katan 4
- (ה) ואם ניכר וכו' - משמע מלשון זה דאם אינו ניכר אף שידוע שקינח בו אסור ליקח ממנו מלא היד אם אין לו מקום קבוע ויש מקילין בזה דכיון שידוע שקינח בו הוי כניכר:(5) Et s'il est visible, etc. – il ressort de cette formulation que si ce n'est pas visible, même s'il est connu qu'on s'en est essuyé, il est interdit d'en prendre le contenu de la main, s'il n'a pas d'endroit fixe. Et certains sont indulgents en cela, car puisqu'il est connu qu'on s'en est essuyé, c'est comme si c'était visible.
séif katan 5
- (ו) שקנחו בו - היינו מע"ש ומיירי כשלא יחדן מע"ש בפירוש לכך דאם יחדן אפילו לא קינח בהן מעולם מותר להכניסן כמה שירצה וה"ה נייר חלק שמקפיד עליו דיש בו משום מוקצה ג"כ מהני יחוד מע"ש דעי"ז הוסר מעליו שם מוקצה ומותר להכניס לבהכ"ס כמה שירצה ואם לא יחדן אינו מותר להכניס לבהכ"ס שאינו קבוע רק כפי צרכו לפעם זה בלבד ואסור לקרוע הנייר בשבת וכמבואר לקמן בסימן ש"מ סי"ג ע"ש במ"ב:(6) Qu'on s'en est essuyé – c'est-à-dire dès la veille de Chabbat. Et il s'agit du cas où on ne les a pas explicitement réservées à cela la veille de Chabbat ; car si on les a réservées, même si on ne s'en est jamais essuyé, il est permis d'en emporter autant qu'on veut. Et il en va de même pour du papier vierge, auquel on tient (et qu'on ne veut pas gaspiller), qui est donc aussi mouktsé : la désignation (yi'houd) la veille de Chabbat est efficace, car de ce fait le statut de mouktsé lui est retiré, et il est permis d'en emporter aux toilettes autant qu'on veut. Et si on ne l'a pas désigné, il n'est permis d'en emporter dans des toilettes qui ne sont pas fixes que selon son besoin pour cette fois seulement. Et il est interdit de déchirer le papier le Chabbat, comme cela est expliqué plus loin, au siman 340, séif 13 ; voir là-bas dans la Michna Beroura.
séif katan 6
- (ז) מותר להכניסו - עיין לעיל בסימן ג' סי"א במ"ב שם:(7) Il est permis de l'emporter – voir plus haut, au siman 3, séif 11, dans la Michna Beroura là-bas.
séif katan 7
- (ח) וי"א דאפילו מכרמלית וכו' - וכן עיקר [א"ר] ור"ה דידן אף שלהרבה פוסקים דינו ככרמלית מ"מ אין להקל:(8) Et certains disent que même d'un karmelit, etc. – et c'est l'essentiel (Eliya Rabba). Et quant à notre domaine public (rechout harabim), bien que selon de nombreux décisionnaires sa loi soit comme celle d'un karmelit, néanmoins il ne faut pas être indulgent.
séif katan 8
- (ט) על האבנים - היינו שהכניסן מתחלה לקנח בהן ואח"כ ירדו עליהן גשמים ונטבעו בקרקע או בטיט:(9) Sur les pierres – c'est-à-dire qu'il les avait d'abord apportées pour s'en essuyer, et qu'ensuite de la pluie est tombée sur elles et qu'elles se sont enfoncées dans le sol ou dans la boue.
séif katan 9
- (י) רישומן ניכר - היינו שניכרין למעלה מן הקרקע ולא נטבעו בקרקע לגמרי:(10) Leur trace est visible – c'est-à-dire qu'elles sont visibles au-dessus du sol et ne se sont pas complètement enfoncées dans le sol.
séif katan 10
- (יא) סותר ולא משום טוחן - ר"ל אפילו אם היה זה באיזה רצפה שבחצר והו"א דיש בזה חשש סתירה שסותר הרצפה בזה שנוטל האבן או דהו"א דטוחן בנטילתו את העפר שסביבו קמ"ל דשרי:(11) De démolir ni de moudre – c'est-à-dire : même si c'était dans un dallage dans la cour, et que j'aurais pu penser qu'il y a là une crainte de démolition, car il démolit le dallage en prenant la pierre, ou que j'aurais pu penser qu'il moud, en la prenant, la terre qui l'entoure, il nous apprend que c'est permis.
séif katan 11
- (יב) מותר לקנח בו - מדסתם משמע דאפילו מונח על הארץ מותר ליטלו ואף דיש בזה עכ"פ לכו"ע איסור תלישה מדרבנן דמחזי כתולש הכא משום כבוד הבריות לא גזרו ועיין במה שנכתוב לקמן בסימן של"ו ס"ה וס"ח במ"ב ובה"ל:(12) Il est permis de s'en essuyer – du fait qu'il l'a énoncé sans précision, il ressort que même si le caillou est posé sur le sol, il est permis de le prendre ; et bien qu'il y ait en cela de toute façon, selon tous les avis, un interdit rabbinique d'arracher, car cela ressemble à arracher, ici, à cause de la dignité humaine, ils n'ont pas décrété. Et voir ce que nous écrirons plus loin, au siman 336, séifim 5 et 8, dans la Michna Beroura et le Biour Halakha.
séif katan 12
- (יג) ולא חיישינן וכו' - ר"ל דאף דבהתלישה יש בו איסורא דאורייתא לכו"ע וכדלקמן בסימן של"ו ס"ו אפ"ה לא חיישינן שיהיה נתלש כיון שאינו מתכוין לזה ולאו פסיק רישא הוא:(13) Et nous ne craignons pas, etc. – c'est-à-dire que bien que l'arrachage (des herbes) comporte un interdit de la Torah selon tous les avis, comme plus loin au siman 336, séif 6, malgré cela nous ne craignons pas qu'elles soient arrachées, puisqu'il n'en a pas l'intention et que ce n'est pas une conséquence inévitable (pessik reicha).
séif katan 13
- (יד) שאינה ראויה לקינוח - ר"ל וע"כ איסור טלטול בדוכתיה קאי:(14) Car elle n'est pas apte à l'essuyage – c'est-à-dire : et c'est pourquoi l'interdit de la déplacer reste en vigueur.
séif katan 14
- (טו) דחלקים הם - דבאינם חלקים דיש חשש סכנה בדבר מוטב יותר לקנח בצרור אף שהוא מוקצה:(15) Puisqu'elles sont lisses – car si elles ne sont pas lisses, il y a une crainte de danger dans la chose, et il vaut mieux s'essuyer avec le caillou, bien qu'il soit mouktsé.
séif katan 15
- (טז) ליכא משום סכנה וכו' - ואף דעדיין יש בזה חשש כשפים וכדלעיל בסימן ג' מ"מ לא התירו משום זה לקנח בצרור שהוא מוקצה כיון שיש לו חרס לקנח שאין בו משום מוקצה וכדמפרש ובפרט לפי מה שכתב רמ"א שם דהאידנא לא חיישינן בזה לכשפים:(16) Il n'y a pas de crainte de danger, etc. – et bien qu'il y ait encore là une crainte de sorcellerie (kechafim), comme plus haut au siman 3, néanmoins, à cause de cela, ils n'ont pas permis de s'essuyer avec un caillou, qui est mouktsé, puisqu'il a un tesson pour s'essuyer, qui n'est pas mouktsé, comme il l'explique ; et en particulier selon ce qu'a écrit le Rema là-bas, qu'aujourd'hui nous ne craignons pas la sorcellerie en cela.
séif katan 16
- (יז) יקנח בעשבים - דלא הוי מוקצה:(17) Il s'essuie avec les herbes – car elles ne sont pas mouktsé.
séif katan 17
- (יח) אבל ביבשים וכו' - אלא יקנח בצרור אף דהוא מוקצה. איתא בגמרא מותר לפנות אחורי הגדר דשדה חבירו ומותר ליטול צרור לקנח אפילו בשבת והיינו מן השדה אבל לא יטול מן הגדר אפילו בגדר עב דאין עושה נקב דנראה כסותר:(18) Mais avec des herbes sèches, etc. – il s'essuiera plutôt avec le caillou, bien qu'il soit mouktsé. Il est rapporté dans la Guemara : il est permis de se soulager derrière la clôture du champ de son prochain, et il est permis de prendre un caillou pour s'essuyer, même le Chabbat ; c'est-à-dire un caillou pris dans le champ, mais il ne doit pas en prendre de la clôture, même d'une clôture épaisse où cela ne fait pas de trou, car cela ressemble à démolir.
séif katan 18
- (יט) שלא יזיזם - היינו שלא ישמוט אותם ממקום חיבורם משום תלישה:(19) À condition de ne pas les bouger – c'est-à-dire de ne pas les retirer de l'endroit où elles sont attachées, à cause de l'interdit d'arracher.
séif katan 19
- (כ) משום השרת נימין - דהוא בכלל תולש ואע"ג דאינו מכוין לזה פסיק רישא הוא ע"י המשמוש. לא ימשמש בצרור של הקינוח להחליקו שלא ישרט בשרו כדרך שהוא עושה בחול משום ממחק אלא כלאחר יד:(20) À cause de l'interdit d'arracher des poils – car c'est compris dans l'interdit d'arracher (tolech), et bien qu'il n'en ait pas l'intention, c'est une conséquence inévitable (pessik reicha) du massage. Il ne doit pas frotter le caillou d'essuyage pour le lisser, afin qu'il ne lui égratigne pas la chair, comme il le fait en semaine, à cause de l'interdit de lisser (memare'ah), mais il le fera de manière inhabituelle (kil'a'har yad).
séif katan 20
- (כא) וממשמש - בנחת [ב"י בשם רי"ו והכי איתא לקמן בסוף סימן שכ"ח]:(21) Et masse – doucement (Beit Yossef au nom de Rabbénou Yero'ham ; et c'est ce qui est rapporté plus loin, à la fin du siman 328).
séif katan 21
- (כב) למשמש בברזא - פי' של עץ וה"ה בפתילה [שקורין צעפי"ל] שמכניסין בפי הטבעת וכמו שמבואר בסוף סימן שכ"ח [א"ר]:(22) Masser avec un bouchon – explication : un bouchon en bois. Et il en va de même pour une mèche [qu'on appelle « zäpfel », suppositoire] que l'on introduit dans l'orifice de l'anus, comme cela est expliqué à la fin du siman 328 (Eliya Rabba).
séif katan 22
- (כג) אפילו תחובה וכו' - שכיון שמכניסה תדיר כדי לחזור ולהוציאה אינה בטלה אצל הגוף והרי זה כמוציא בפיו ומרפקו דאסור מד"ס אבל דבר הבלוע בגוף מותר לצאת בו כגון לבלוע מרגלית או זהב ולצאת בו לר"ה:(23) Même s'il est inséré, etc. – car puisqu'on l'introduit chaque fois dans le but de la ressortir, elle n'est pas annulée par rapport au corps, et c'est comme celui qui sort un objet dans sa bouche ou dans le pli de son coude, ce qui est interdit selon les paroles des Scribes (d'ordre rabbinique). Mais une chose avalée dans le corps, il est permis de sortir avec, par exemple avaler une perle ou de l'or et sortir avec dans le domaine public.
séif katan 23
- (כד) בשדה ניר וכו' - היא שדה שנחרשת ועומדת לזריעה ומצוי בה אז ע"י החרישה רגבים וגומות וע"כ חיישינן שמא בעת שיפנה ישכח ויטול מהרגבים שלפניו וישליך למקום הגומות ואמרינן היתה לו גומה וטממה גבשושית ונטלה בבית חייב משום בונה [שמתקן הבית בכך] בשדה חייב משום חורש [שהרי השוה בזה את פני הקרקע ויהיה טוב לזריעה]:(24) Dans un champ labouré (sadé nir), etc. – c'est un champ qui est labouré et destiné à être ensemencé, et l'on y trouve alors, du fait du labour, des mottes et des trous ; c'est pourquoi nous craignons qu'au moment où il se soulage, il oublie et prenne des mottes devant lui et les jette à l'endroit des trous. Et nous disons (dans la Guemara) : s'il avait un trou et qu'il l'a comblé, une bosse et qu'il l'a enlevée, dans une maison, il est 'hayav (passible) au titre de bâtir [car il arrange ainsi la maison] ; dans un champ, il est 'hayav au titre de labourer [car il a ainsi nivelé la surface du sol, et elle sera bonne pour l'ensemencement].
séif katan 24
- (כה) אבנים גדולות וכו' - י"א דוקא אם היו האבנים מוכנים מכבר לזה דאל"ה לא הותר איסור מוקצה בשביל זה דלא מצינו שהותר אלא לקינוח:(25) De grosses pierres, etc. – certains disent que ce n'est permis que si les pierres étaient préparées d'avance pour cela ; sinon, l'interdit de mouktsé n'a pas été levé pour cela, car nous ne trouvons pas qu'il ait été levé, sinon pour l'essuyage.
séif katan 25
- (כו) לצדדן - היינו להעמיד הדפנות שמכאן ומכאן אבל להניח אבן למעלה על שתיהן אסור משום אהל אף דאהל עראי הוא כ"כ מ"א אבל הא"ר ומאמר מרדכי מתירין גם בזה:(26) Les disposer – c'est-à-dire dresser les parois d'un côté et de l'autre ; mais poser une pierre en haut sur les deux est interdit, à cause de l'interdit de faire une tente (ohel), bien que ce soit une tente provisoire. Ainsi l'a écrit le Maguen Avraham ; mais l'Eliya Rabba et le Maamar Mordekhaï permettent cela aussi.
séif katan 26