Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Michna Beroura 252 →- מלאכות המותרים והאסורים להתחיל בע"ש כדי שיהיו נגמרים בשבת. ובו ז סעיפים:
מותר להתחיל במלאכה בערב שבת סמוך לחשיכה אף על פי שאינו יכול לגומרה מבעוד יום והיא נגמרת מאליה בשבת כגון לשרות דיו וסממנין במים והם נשרים כל השבת ולתת אונין (פי' אגודות) של פשתן לתנור כדי שיתלבנו ולתת צמר לתוך היורה שאינה על האש והיא טוחה בטיט שאם היא על האש אסור שמא יחתה (פי' יגלה ויעיר הגחלים במחתה) ואפי' אינה על האש אם אינה טוחה בטיט אסור שמא יגיס בה בכף והמגיס בקדיר' אפי' אינה על האש חייב משום מבשל ומותר לפרוס מצודות חיה ועופות ודגים והם נצודים בשבת ומותר למכור לנכרי ולהטעינו סמוך לחשיכה ובלבד שיצא מפתח ביתו מבעוד יום: הגה ויש מתירין שיוציא עכו"ם בשבת אם ייחד לו העכו"ם מקום מבעוד יום בבית ישראל ויש להחמיר (מרדכי פ"ק דשבת) ועיין לקמן סי' שכ"ה:Les travaux qu'il est permis ou interdit de commencer la veille de Chabbat de sorte qu'ils s'achèvent le Chabbat. Il contient 7 séifim.
Il est permis de commencer un travail la veille de Chabbat, près de la nuit, bien qu'on ne puisse l'achever pendant qu'il fait jour et qu'il s'achève de lui-même le Chabbat. Par exemple : faire tremper de l'encre et des teintures dans l'eau, et elles trempent tout le Chabbat ; mettre des onin (explication : des bottes) de lin dans le four pour qu'elles blanchissent ; et mettre de la laine dans le chaudron de teinture qui n'est pas sur le feu et qui est enduit d'argile – car s'il est sur le feu, c'est interdit, de peur qu'on ne remue les braises (explication : qu'on ne découvre et n'attise les braises avec une pelle) ; et même s'il n'est pas sur le feu, s'il n'est pas enduit d'argile, c'est interdit, de peur qu'on ne remue le contenu avec une cuiller ; et celui qui remue dans une marmite, même si elle n'est pas sur le feu, est passible au titre de la mélakha de cuisson. Et il est permis de tendre des pièges pour les bêtes sauvages, les oiseaux et les poissons, et ils sont pris le Chabbat. Et il est permis de vendre à un non-Juif et de le charger près de la nuit, pourvu qu'il sorte de la porte de sa maison pendant qu'il fait jour. Haga (Rema) : Et certains permettent que le non-Juif sorte l'objet le Chabbat, si le non-Juif s'est fait attribuer, pendant qu'il faisait jour, un endroit dans la maison du Juif ; et il faut être strict (Mordekhaï, premier chapitre de Chabbat). Et voir plus loin, siman 325.séif 1
- מותר ליתן בגדיו לכובס נכרי ועורות לעבדן (פירוש האומן שמעבד ומתקן העורות) סמוך לחשיכה אם קצץ לו דמים או שעושה אותם בטובת הנאה והוא שלא יאמר לו לעשות בשבת וגם שיעשה העכו"ם המלאכה בביתו: הגה ואם לא קצץ אסור בערב שבת וע"ל סי' רמ"ז דיש חולקין אם עושה לו בחנם דהיינו בטובת הנאה: ואם ראהו עושה מלאכתו בשבת אם היה עושה בטובת הנאה צריך לומר שלא יעשה בה בשבת: הגה ואפילו אם נתנן לו כמה ימים לפני שבת:Il est permis de donner ses vêtements à un blanchisseur non juif, et des peaux à un tanneur (explication : l'artisan qui traite et apprête les peaux), près de la nuit, s'il a fixé avec lui un prix forfaitaire, ou s'il les fait pour lui par faveur (gratuitement, en échange de sa bienveillance), à condition qu'il ne lui dise pas de le faire le Chabbat, et aussi que le non-Juif fasse le travail chez lui. Haga (Rema) : Et s'il n'a pas fixé de prix forfaitaire, c'est interdit la veille de Chabbat. Et voir plus haut, siman 247, que certains contestent le cas où il le fait pour lui gratuitement, c'est-à-dire par faveur. Et s'il l'a vu faire son travail le Chabbat, s'il le faisait par faveur, il doit lui dire de ne pas le faire le Chabbat. Haga (Rema) : Et même s'il les lui a donnés plusieurs jours avant le Chabbat.
séif 2
- ואם היתה מלאכה מפורסמת וידוע שהיא של ישראל ועושה אותה במקום מפורסם טוב להחמיר ולאסור:Et si c'était un travail public, et qu'il est connu qu'il appartient à un Juif, et que le non-Juif le fait dans un lieu public, il est bien d'être strict et d'interdire.
séif 3
- כל שקצץ אע"פ שיעשה העכו"ם מלאכה בשבת מות' לישראל ללבוש הכלי בשבת עצמה דכל שקצץ אדעתא דנפשיה קא עביד: הגה ויש אוסרין ללובשו כל שידוע שהעכו"ם גמרו בשבת (הגהות אשירי פ"ק דשבת ומהרי"ל וב"י בשם רוקח) וצריך להמתין במוצאי שבת בכדי שיעשה (א"ז) והכי נהוג לכתחלה אם לא שצריך אליו בשבת שאז יש להקל ואם יש לתלות שנגמר בע"ש מותר בכל ענין [הגהות אלפסי] ודוקא אם שגר לו העכו"ם לביתו אבל אסור ליקח כלים מבית האומן בשבת ויו"ט [מרדכי פ"ק די"ט וא"ז והגהות מיי' פ"ב מהל' י"ט והגהות אשר"י פ' אין צדין] וכל זה בכלים שעשה לישראל (ב"י) אבל עכו"ם שעושה מנעלים על המקח מותר לישראל המכירו לילך וליקח ממנו בשבת ולנועלם ובלבד שלא יקצוץ עמו דמי המקח [הגהות אשירי פ' אין צדין]:Chaque fois qu'il a fixé un prix forfaitaire, bien que le non-Juif fasse le travail le Chabbat, il est permis au Juif de porter le vêtement le Chabbat même, car chaque fois qu'il a fixé un forfait, c'est pour son propre compte que le non-Juif travaille. Haga (Rema) : Et certains interdisent de le porter chaque fois qu'il est connu que le non-Juif l'a achevé le Chabbat (Hagahot Acheri, premier chapitre de Chabbat ; Maharil ; Beit Yossef au nom du Roké'ah), et il faut attendre, à la sortie du Chabbat, le temps qu'il faut pour le faire (Or Zaroua) ; et tel est l'usage lekhat'hila, sauf s'il en a besoin le Chabbat, car alors on peut être indulgent. Et s'il est possible de supposer qu'il a été achevé la veille de Chabbat, c'est permis dans tous les cas (Hagahot Alfassi). Et cela vaut seulement si le non-Juif le lui a envoyé chez lui ; mais il est interdit de prendre des objets de chez l'artisan le Chabbat et Yom Tov (Mordekhaï, premier chapitre de Beitsa ; Or Zaroua ; Hagahot Maïmoniyot, chapitre 2 des lois de Yom Tov ; Hagahot Acheri, chapitre Ein Tsadin). Et tout cela concerne des objets qu'il a faits pour un Juif (Beit Yossef) ; mais pour un non-Juif qui fait des chaussures pour la vente, il est permis au Juif qui le connaît d'aller les prendre chez lui le Chabbat et de les chausser, pourvu qu'il ne fixe pas avec lui le prix de l'achat (Hagahot Acheri, chapitre Ein Tsadin).
séif 4
- ומות' לפתוח מים לגנה והם נמשכים והולכים בכל השבת ולהניח קילור [סם של רפואה שנותנים על העין] עבה על העין אע"פ שאסור להניחו בשבת ולתת מוגמר תחת הכלים והם מתגמרים מאליהם כל השבת ואפי' מוגמר מונח בכלי דאין אדם מצווה על שביתת כלים ולתת שעורים בגיגית לשרותן וטוענין בקורות בית הבד והגת מבעוד יום על זיתים וענבים והשמן והיין היוצא מהן מותר [וע"ל סי' ש"כ סעיף ב'] וכן בוסר ומלילות שריסקן מבע"י מותרים המשקים היוצאים מהם ומותר לתת חטים לתוך רחיים של מים סמוך לחשיכ': הגה ולא חיישי' להשמעת קול שיאמרו רחיים של פלוני טוחנות בשבת ויש אוסרים ברחיים ובכל מקום שיש לחוש להשמעת קול (טור ותוס' והרא"ש פ"ג דשבת וסמ"ג וסה"ת והגהות מיי' פ"ז ותשובת מהרי"ו סימן ק"ל ואגור) והכי נהוג לכתחלה מיהו במקום פסידא יש להקל כמו שנתבאר לעיל ס"ס רמ"ד. ומותר להעמיד כלי משקולת שקורין זייגר מע"ש אע"פ שמשמיע קול להודיע השעות בשבת כי הכל יודעים שדרכן להעמידו מאתמול (טור אגור) ועיין לקמן סי' של"ח:Et il est permis d'ouvrir un canal d'eau vers un jardin, et elle s'écoule tout le Chabbat ; et de poser un collyre [remède que l'on met sur l'œil] épais sur l'œil, bien qu'il soit interdit de le poser le Chabbat ; et de mettre un encens (mougmar) sous les vêtements, et ils s'en imprègnent d'eux-mêmes tout le Chabbat, et même si l'encens est posé dans un ustensile, car l'homme n'est pas tenu au repos de ses ustensiles ; et de mettre de l'orge dans une cuve pour la faire tremper. Et on charge les poutres du pressoir à huile et du pressoir à vin, pendant qu'il fait jour, sur les olives et les raisins, et l'huile et le vin qui en sortent le Chabbat sont permis [et voir plus loin, siman 320, séif 2] ; et de même, le verjus (raisins non mûrs) et les épis tendres qu'on a écrasés pendant qu'il faisait jour, les liquides qui en sortent sont permis. Et il est permis de mettre du blé dans un moulin à eau près de la nuit. Haga (Rema) : Et on ne craint pas le bruit qu'il fait, qu'on ne dise : « Le moulin d'Untel moud le Chabbat ». Et certains interdisent pour le moulin et partout où il y a lieu de craindre le bruit (Tour ; Tossefot et Roch, premier chapitre de Chabbat ; Semag ; Sefer HaTeroumah ; Hagahot Maïmoniyot, chapitre 7 ; responsa du Mahari Weil, siman 130 ; Agour) ; et tel est l'usage lekhat'hila ; toutefois, en cas de perte, on peut être indulgent, comme cela est expliqué plus haut, à la fin du siman 244. Et il est permis de mettre en marche, la veille de Chabbat, une horloge à poids, qu'on appelle Seiger, bien qu'elle fasse entendre un son pour annoncer les heures le Chabbat, car tous savent qu'on a l'habitude de la remonter la veille (Tour ; Agour). Et voir plus loin, siman 338.
séif 5
- לא יצא אדם ע"ש סמוך לחשיכה במחטו בידו ולא בקולמוסו שמא ישכח ויוציא אבל מותר לצאת בתפילין סמוך לחשיכה לפי שאינו שוכחן:Un homme ne sortira pas la veille de Chabbat, près de la nuit, avec son aiguille à la main, ni avec sa plume, de peur qu'il n'oublie et ne les transporte (dans le domaine public) le Chabbat ; mais il est permis de sortir avec les tefilin près de la nuit, car on ne les oublie pas.
séif 6
- מצוה למשמש אדם בכליו בערב שבת סמוך לחשיכה שלא יהיה בהם דבר שאסור לצאת בו בשבת:C'est une mitsva pour l'homme de tâter ses vêtements la veille de Chabbat, près de la nuit, afin qu'il n'y ait pas en eux une chose avec laquelle il est interdit de sortir le Chabbat.
séif 7