Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 560 →- (א) תקנו וכו' - שכל דבר שמחה צריך לעשות בה דבר זכר לחורבן הבית וכמו שכתוב אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי. מסוייד ומכוייר - הם מיני ציור ואפשר לומר שדרך העולם שטחין בטיט ואח"כ סדין בסיד והמלכים עושין הכל בסיד ולפ"ז אפילו בסיד לבדו אסור ומדקאמר שאין בונין לעולם בנין וכו' משמע דאפילו ע"י שיור אמה על אמה אסור בזה והנה המחבר העתיק לשון הרמב"ם אבל דעת הטור דאפילו סדין בסיד ומציירין נמי מהני שיור אמה על אמה וכן המנהג:(1) Ils ont institué, etc. – car pour toute chose de joie, il faut y faire quelque chose en souvenir de la destruction du Temple, comme il est écrit : « si je ne place pas Jérusalem au sommet de ma joie » (Psaumes 137, 6). « Enduit de chaux et décoré » (messouyad oumekhouyar) – ce sont des sortes de décoration ; et l'on peut dire que l'usage du monde est d'enduire d'argile puis de blanchir à la chaux, alors que les rois font tout à la chaux ; et selon cela, même un enduit de chaux seule est interdit. Et puisqu'il dit « qu'on ne construise jamais un bâtiment, etc. », cela implique que même en laissant une surface d'une coudée sur une coudée non enduite, c'est interdit dans ce cas. Or l'auteur (le Choulhan Aroukh) a recopié la formulation du Rambam ; mais l'avis du Tour est que même si l'on blanchit à la chaux et que l'on décore, laisser une surface d'une coudée sur une coudée non enduite est aussi efficace, et tel est l'usage.
séif katan 1
- (ב) טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר וכו' - היינו שאותו אמה יהיה בלא סיד רק בטיט לבד והיכא שמערב חול בסיד נמי שרי ע"י ששיור אמה על אמה ויש מקילין ע"י חול דס"ל דהיכא דעירב חול שוב לא מקרי בשם סיד. והנה בזמנינו לא נהגו לשייר ואפשר משום דסומכין על היש מקילין ועכ"פ תמוה שהרי מלבנין הבתים בסיד לבד ואפשר דדוקא במיני סיד הנקרא גופ"ש שהוא לבן ביותר אסור משא"כ סיד שלנו אך כל זה דוחק וצ"ע על מה נוהגין היתר. והיכא שהוא טח בטיט לבד לכו"ע אין צריך לשייר כלל:(2) Il enduit sa maison d'argile, la blanchit à la chaux et laisse, etc. – c'est-à-dire que cette coudée doit rester sans chaux, seulement avec de l'argile. Et là où l'on mélange du sable à la chaux, c'est aussi permis en laissant une surface d'une coudée sur une coudée ; et certains sont indulgents lorsqu'on mélange du sable, sans même laisser de surface, car ils pensent que là où l'on a mélangé du sable, cela ne s'appelle plus de la chaux. Or, de nos jours, on n'a pas l'usage de laisser une surface non enduite, et c'est peut-être parce qu'on s'appuie sur l'avis de ceux qui sont indulgents. En tout cas, c'est étonnant, puisqu'on blanchit les maisons avec de la chaux seule ; et peut-être n'est-ce interdit qu'avec les sortes de chaux appelées « gips » (plâtre), qui sont très blanches, ce qui n'est pas le cas de notre chaux ; mais tout cela est forcé, et il faut examiner sur quoi l'on s'appuie pour avoir l'usage de permettre. Et là où l'on enduit seulement d'argile, selon tous les avis, il n'y a pas du tout besoin de laisser de surface.
séif katan 2
- (ג) כנגד הפתח - היינו נוכח הפתח כדי שיראה מיד שיכנס בפתח ויש שמניחים פנוי למעלה מן הפתח בגובה ואינו נראה לנכנס ואפשר כדי שיתראה תמיד לפני בעה"ב היושב בפנים שעל רוב הוא יושב אצל הקיר אשר נוכח פתח הבית [שע"ת] ואותו השיור יהיה בלא סיד ודלא כאותן העושין אמה שחור דזהו ג"כ ציור [לבוש] ויש מקומות שעושין שחור וכותבין ע"ז זכר לחורבן ואותן התולין בגדי רקמה סביב כל הכתלים ישיירו ג"כ אמה על אמה:(3) Face à l'entrée – c'est-à-dire en vis-à-vis de l'entrée, afin qu'on la voie aussitôt en entrant par la porte. Et certains laissent la surface libre au-dessus de la porte, en hauteur, où elle n'est pas visible pour celui qui entre ; et c'est peut-être pour qu'elle soit toujours sous les yeux du maître de maison assis à l'intérieur, car la plupart du temps il est assis près du mur qui fait face à l'entrée de la maison (Chaarei Techouva). Et cette surface laissée doit être sans chaux, et non comme ceux qui font une coudée noire, car cela aussi est une décoration (Levouch). Et dans certains endroits, on la fait noire et l'on écrit dessus « Souvenir de la destruction ». Et ceux qui suspendent des tentures brodées autour de tous les murs doivent aussi laisser un espace d'une coudée sur une coudée.
séif katan 3
- (ד) בחזקתה - דתלינן שנעשה ביד עכו"ם ולקחה ישראל ממנו ואם ידוע שנעשה ביד ישראל באיסור חייב לקלוף אמה על אמה. וכ"ז ככשהוא קיים אבל כשנפל אפילו אם ידוע שבפעם הראשון היה ביד עכו"ם מ"מ כשחוזר ובונה מחוייב לשייר השיעור:(4) Dans sa présomption (be'hezkata) – car on suppose qu'elle a été faite par un non-Juif et qu'un Juif l'a achetée de lui. Mais s'il est su qu'elle a été faite par un Juif de manière interdite, il est obligé de gratter une surface d'une coudée sur une coudée. Et tout cela vaut tant qu'elle est debout ; mais si elle s'est effondrée, même s'il est su que la première fois elle a été faite par un non-Juif, néanmoins, lorsqu'il la reconstruit, il est obligé de laisser la mesure non enduite.
séif katan 4
- (ה) לעשות סעודה לאורחים - אפילו סעודת מצוה כמילה וחתונה וכ"ש שאר סעודות ועיין במור וקציעה דבסעודת שבת ויו"ט לא יחסר שום דבר:(5) Faire un repas pour des invités – même un repas de mitsva, comme pour une circoncision ou un mariage, et à plus forte raison les autres repas. Et voir le Mor OuKetsia, selon lequel, au repas de Chabbat et de Yom Tov, on ne retranche rien.
séif katan 5
- (ו) מחסר ממנו מעט - כלומר שאין נותן כל תבשילים הראוים לסעודה אלא מחסר מעט אפילו כסא דהרסנא די בזה [מ"א]:(6) Il en retranche un peu – c'est-à-dire qu'il ne sert pas tous les mets qui conviennent au repas, mais en retranche un peu ; même un plat modeste comme un plat de petits poissons (kassa deharsena), cela suffit (Maguen Avraham).
séif katan 6
- (ז) ומניח מקום פנוי - דאל"ה לא יהיה ניכר החסרון אבל כשיניח פנוי ירגישו שהיה ראוי עוד תבשיל אלא שנחסר [ט"ז] והנה הלבוש השמיט תנאי זה אפשר דס"ל דמחסר מעט לבדה סגי:(7) Et il laisse une place vide – car sinon, le manque ne serait pas visible ; mais lorsqu'il laisse une place vide, on remarquera qu'il aurait fallu encore un plat, mais qu'il a été retranché (Taz). Or le Levouch a omis cette condition ; peut-être pense-t-il que retrancher un peu suffit à lui seul.
séif katan 7
- (ח) שנוהגת בהם - היינו אם יש לה הרבה מיני תכשיטין לא תשים כולם עליה בבת אחת רק בכל פעם תשייר אחת לזכור החורבן. ונשים המתקשטות במילוי גורמין לבד זה רעות רבות מאומות העולם המתקנאים בהם:(8) Dont elle a l'usage – c'est-à-dire que si elle possède de nombreuses sortes de parures, elle ne doit pas les mettre toutes sur elle en même temps, mais chaque fois en laisser une, pour se souvenir de la destruction. Et les femmes qui se parent à l'excès causent, en plus de cela, de nombreux malheurs de la part des nations du monde, qui les jalousent.
séif katan 8
- (ט) לשבר כוס בשעת חופה - וזו היא ג"כ הטעם של שבירת כלי בשעת כתיבת התנאים. ויראה לשבור תחת החופה כוס שלם ואין בו משום בל תשחית כיון שעושין כן לרמז מוסר למען יתנו לב:(9) Briser un verre au moment de la 'houppa (dais nuptial) – et c'est aussi la raison du bris d'un objet au moment de la rédaction des tenaïm (conditions de fiançailles). Et il veillera à briser sous la 'houppa un verre entier, et il n'y a là pas d'interdit de bal tach'hit (gaspillage), puisqu'on le fait pour suggérer une leçon morale, afin qu'ils y prêtent attention.
séif katan 9
- (י) ראש שמחתי - אמרינן בשבת דף ס"ב דתענוג דאית ביה שמחה אסור ודלית ביה שמחה שרי [מ"א]:(10) « Au sommet de ma joie » – nous disons dans le traité Chabbat, page 62, qu'un agrément qui comporte de la joie est interdit, et que celui qui ne comporte pas de joie est permis (Maguen Avraham).
séif katan 10
- (יא) שלא לנגן בכלי שיר - היינו דבכלי אסור אפילו שלא על היין לדעה זו:(11) De ne pas jouer d'instruments de musique – c'est-à-dire qu'avec un instrument, c'est interdit même sans boire de vin, selon cet avis.
séif katan 11
- (יב) או בבית המשתה - ר"ל לפי שהוא על היין אסרו בזה ואפילו למי שאינו רגיל בזה ודע דאפילו בפה אסור על היין לכו"ע. וע"כ יש למחות באותן שיושבין לאכול סעודתן ובחוץ עומדים ומנגנים ובכל יום עושין כן דזהו ודאי איסור גמור [פמ"ג]:(12) Ou dans une maison de festin – c'est-à-dire que, parce que c'est accompagné de vin, ils l'ont interdit dans ce cas, même pour celui qui n'en a pas l'habitude. Et sache que même le chant de la bouche est interdit lorsqu'il est accompagné de vin, selon tous les avis. C'est pourquoi il faut protester contre ceux qui s'assoient pour manger leur repas tandis qu'au-dehors des musiciens se tiennent et jouent, et le font chaque jour, car c'est assurément un interdit absolu (Peri Megadim).
séif katan 12
- (יג) ואפילו שיר בפה על היין אסור - וב"ח פסק דאפילו בלא יין ג"כ אסור דאמרינן בגמרא דוקא זמרא של מושכי הספינות או מושכי הבקרים שרי שאינו אלא לזרזם במלאכתם אבל דגרדאי אסור שהוא לשחוק בעלמא וע"כ נשים המזמרות בפה בעת מלאכתן יש למחות להן ואם אינן שומעות מוטב שיהיו שוגגין אכן בבית חרושת המעשה שיש שם גם אנשים ואלו מזמרות ואלו עונין אחריהן הוא כאש בנעורת ומצוה רבה לבטלם:(13) Et même le chant de la bouche accompagné de vin est interdit – et le Ba'h a tranché que même sans vin, c'est aussi interdit, car nous disons dans la Guemara que seul le chant de ceux qui halent les bateaux ou de ceux qui conduisent les bœufs est permis, car il ne sert qu'à les stimuler dans leur travail ; mais celui des tisserands est interdit, car il n'est que pur divertissement. C'est pourquoi il faut protester auprès des femmes qui chantent de la bouche pendant leur travail ; et si elles n'écoutent pas, mieux vaut qu'elles fautent par inadvertance (que délibérément). Cependant, dans une fabrique où il y a aussi des hommes, et que celles-ci chantent et ceux-là leur répondent, c'est comme le feu dans l'étoupe, et c'est une grande mitsva d'y mettre fin.
séif katan 13
- (יד) דברי תשבחות - כתב בליקוטי מהרי"ל שלא כדין הוא שמשוררין במשתה אודך כי עניתני וכה"ג לשמחת מריעות כי אז התורה חוגרת שק ואומרת עשאוני בניך כמין זמר [סנהדרין ק"א ע"ש] אך בבהכ"נ לרגלים מצוה לזמר וע"כ מסיק המ"א דלא שרי בשבת לזמר אלא אותן שירים שנתקנו על הסעודה אבל פיוטים אחרים אסור:(14) Des paroles de louange – il est écrit dans les Likoutei Maharil que ce n'est pas conforme à la loi de chanter dans un festin « Je Te rends grâce car Tu m'as exaucé » (Psaumes 118, 21) et autres versets semblables, pour une joie de camaraderie, car alors la Torah se ceint d'un sac et dit : « Tes enfants ont fait de moi une sorte de chanson » (Sanhédrin 101a, voir là-bas). Mais à la synagogue, lors des fêtes de pèlerinage, c'est une mitsva de chanter. C'est pourquoi le Maguen Avraham conclut qu'il n'est permis, le Chabbat, de chanter que les chants qui ont été institués pour le repas, mais les autres poèmes liturgiques (piyoutim) sont interdits.
séif katan 14
- (טו) וזכרון חסדי הקב"ה - ובאיזה סעודות נוהגים לשורר קדיש דהיינו יתגדל וזהו ודאי חטא גדול דלא התירו אלא זכרון חסדי ד' וכ"ש במה שלוקחין על הסעודה ליצ"ן אחד ועושה שחוק בפסוקים או בתיבות קדושות וזהו עון פלילי [ט"ז]:(15) Et le souvenir des bontés du Saint, béni soit-Il – et à certains repas, on a l'habitude de chanter le Kaddich, c'est-à-dire « Yitgadal », et c'est assurément une grande faute, car on n'a permis que le souvenir des bontés de D.ieu ; et à plus forte raison lorsqu'on fait venir au repas un bouffon qui plaisante avec des versets ou des mots saints, et c'est une faute grave (Taz).
séif katan 15
- (טז) הכל שרי - פי' בין בפה ובין בכלי ועל היין רק שלא יהא בה ניבול פה ומ"מ אין לשמוח ביותר:(16) Tout est permis – explication : aussi bien de la bouche qu'avec un instrument, et avec du vin, pourvu qu'il n'y ait pas de propos obscènes ; et néanmoins, il ne faut pas se réjouir à l'excès.
séif katan 16
- (יז) אם היא של כסף - ה"ה של מרגליות ואבנים טובות י"ל כ"ש דאסור ואימתי נקראת כלה י"ל כל ז' ימי המשתה בבתולה [וכ"כ יש"ש פ"ק דגיטין דף ז'] גם לילה שלפני החופה וא"כ אותן המניחין בראש כלה תכשיטין בראש שקורין בינד"א וכדומה צ"ע [פמ"ג]:(17) Si elle est d'argent – il en est de même d'une couronne de perles et de pierres précieuses ; on peut dire qu'à plus forte raison c'est interdit. Et quand la femme est-elle appelée « fiancée » (kalla) ? On peut dire : durant les sept jours du festin, pour une jeune fille vierge (et c'est ce qu'a écrit le Yam Chel Chlomo, premier chapitre de Guittin, page 7), ainsi que la nuit qui précède la 'houppa. Et s'il en est ainsi, ceux qui placent sur la tête de la kalla des parures de tête qu'on appelle « binda » (bandeau) et autres choses semblables, il faut examiner la question (Peri Megadim).
séif katan 17
- (יח) אבל של גדיל מותר לכלה - כדי שלא לנוולה. ועיין בב"י דמסתפק לדעת הרמב"ם אם היה עיקרה של גדיל וקבועים משבצות של כסף וזהב אם שרי וכהיום אין משגיחין בזה העולם ומקילין בזה וכתב הא"ר דסומכין על דעת הרמב"ן דסובר דעיקרו של גדיל שרי אף שיש בו כסף וזהב. והעושין הינומא מיוחדת לכלה קרוי"ן של כסף וזהב אף שיכרוך הכסף על משי יש לאסור וצ"ע [פמ"ג]:(18) Mais une couronne de fils tressés est permise pour la kalla – afin de ne pas l'enlaidir. Et voir le Beit Yossef, qui doute, selon l'avis du Rambam, si elle est essentiellement de fils tressés mais sertie de montures d'argent et d'or, si c'est permis. Et aujourd'hui, les gens n'y prêtent pas attention et sont indulgents en cela ; et l'Eliya Rabba a écrit qu'on s'appuie sur l'avis du Ramban, qui pense que si elle est essentiellement de fils tressés, c'est permis, même si elle comporte de l'argent et de l'or. Et ceux qui font un voile (hinouma) spécial pour la kalla, avec des couronnes d'argent et d'or, même si l'on enroule l'argent sur de la soie, il faut l'interdire, et il faut examiner la question (Peri Megadim).
séif katan 18
- (יט) אבל בשאר וכו' - שלא גזרו אלא בשעת שמחה:(19) Mais pour les autres, etc. – car ils n'ont décrété qu'au moment de la joie.
séif katan 19
- (כ) פיו שחוק - שהשמחה יתירה משכח המצות. ועיין בט"ז ופרישה דאפילו בשמחה של מצוה כגון בחתונה ופורים לא ימלא פיו שחוק:(20) Sa bouche pleine de rire – car la joie excessive fait oublier les mitsvot. Et voir le Taz et la Pericha, selon lesquels, même dans une joie de mitsva, comme lors d'un mariage ou de Pourim, on ne remplira pas sa bouche de rire.
séif katan 20