Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 549 →- (א) חייבים להתענות וכו' - והוא מדברי הנביאים כדכתיב בקרא (זכריה ח) צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו' ואחז"ל צום הרביעי זה י"ז בתמוז שהוא בחדש רביעי למנין החדשים וצום החמישי זה ט' באב שהוא בחודש החמישי וצום השביעי זה צום גדלי' שהוא בחודש השביעי וצום העשירי זה עשרה בטבת שהוא בחודש העשירי. וכל אלו הימים כל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהם כדי לעורר הלבבות לפקח על דרכי התשובה ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה עד שגרם להם ולנו אותן הצרות שבזכרון הדברים אלו נשוב להטיב כמו שנאמר והתודו את עונם ואת עון אבותם וגו' ולכן חייב כל איש לשום אל לבו באותן הימים ולפשפש במעשיו ולשוב בהן כי אין העיקר התענית כמש"כ באנשי נינוה וירא ד' את מעשיהם ואמרו חז"ל את שקם ואת תעניתם לא נאמר אלא את מעשיהם ואין התענית אלא הכנה לתשובה לכן אותם האנשים שכשהם מתענים הולכים בטיול ובדברים בטלים תפשו הטפל והניחו העיקר ומ"מ אין לפטור את עצמו בתשובה בלבד כי ימים אלו הם מ"ע מדברי הנביאים להתענות בהם וכמו שכתבנו למעלה:(1) On est tenu de jeûner, etc. – C'est une obligation des paroles des Prophètes, comme il est écrit dans le verset (Zacharie 8, 19) : « Le jeûne du quatrième mois, le jeûne du cinquième, le jeûne du septième et le jeûne du dixième, etc. » Et nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : « le jeûne du quatrième », c'est le 17 Tamouz, qui est au quatrième mois dans le compte des mois ; « le jeûne du cinquième », c'est le 9 Av, qui est au cinquième mois ; « le jeûne du septième », c'est le jeûne de Guedalia, qui est au septième mois ; « le jeûne du dixième », c'est le 10 Tévet, qui est au dixième mois. Et tous ces jours, tout Israël y jeûne à cause des malheurs qui y sont survenus, afin d'éveiller les cœurs à ouvrir les voies du repentir (techouva), et que ce soit un rappel de nos mauvaises actions et des actions de nos pères, qui étaient comme nos actions aujourd'hui, au point qu'elles leur ont causé, à eux et à nous, ces malheurs ; car par le rappel de ces choses, nous reviendrons à bien agir, comme il est dit : « Ils confesseront leur faute et la faute de leurs pères, etc. » (Lévitique 26, 40). C'est pourquoi chacun doit, en ces jours, prendre à cœur d'examiner ses actions et de s'en repentir, car l'essentiel n'est pas le jeûne, comme il est écrit à propos des gens de Ninive : « Et D.ieu vit leurs actions » (Jonas 3, 10), et nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : il n'est pas dit « leur sac et leur jeûne », mais « leurs actions ». Le jeûne n'est qu'une préparation au repentir. C'est pourquoi ces gens qui, lorsqu'ils jeûnent, vont se promener et s'occupent de futilités, ont saisi l'accessoire et délaissé l'essentiel. Néanmoins, on ne doit pas s'en dispenser par le seul repentir, car jeûner ces jours-là est un commandement positif des paroles des Prophètes, comme nous l'avons écrit plus haut.
séif katan 1
- (ב) מפני דברים הרעים וכו' - כי בי"ז בתמוז ארעו בו ה' צרות בו נשתברו הלוחות כשירד משה מן ההר כמפורש בתורה ובוטל התמיד עוד מלהקריב בבית הראשון והובקעה העיר בחורבן בית שני ושרף אפוסטמוס הרשע את התורה והועמד צלם בהיכל. ובט"ב היה בו חורבן הגדול שנחרב בו הבית הראשון וגם השני ובזה היום נגזר על אבותינו שבמדבר שלא יכנסו לארץ ובזה היום נלכדה עיר גדולה וביתר שמה והיו בה אלפים ורבבות מישראל ונפלו כולם ביד העכו"מ ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חורבן ביהמ"ק ובו ביום המוכן לפורענות חרש טורנוסרופוס הרשע את ההיכל ואת סביביו לקיים מה שנאמר ציון שדה תחרש. ויום ג' בתשרי בו נהרג גדליה בן אחיקם שמינוהו לראש לאחר החורבן על הפליטה הנשארה ונכבה גחלת ישראל הנשארה כי ע"י שנהרג גלו כולם ונהרגו מהם לאלפים. ועשרה בטבת שבו סמך מלך בבל נבוכדנצר הרשע על ירושלים והביאה במצור ובמצוק ומזה נמשך החורבן:(2) À cause des malheurs, etc. – Car le 17 Tamouz, cinq malheurs sont survenus : ce jour-là, les Tables de la Loi furent brisées lorsque Moché descendit de la montagne, comme c'est explicité dans la Torah ; le sacrifice perpétuel (tamid) cessa d'être offert au premier Temple ; la brèche fut faite dans la ville lors de la destruction du second Temple ; Apostomos le scélérat brûla la Torah ; et une idole fut dressée dans le Sanctuaire. Le 9 Av eut lieu la grande destruction : y fut détruit le premier Temple, et aussi le second ; ce jour-là, il fut décrété contre nos pères dans le désert qu'ils n'entreraient pas dans le Pays ; ce jour-là fut prise une grande ville nommée Betar, où se trouvaient des milliers et des dizaines de milliers d'Israélites, et ils tombèrent tous aux mains des idolâtres et furent tous tués, et ce fut un malheur aussi grand que la destruction du Temple ; et en ce jour même, prédisposé au malheur, Tournosroufos le scélérat laboura le Sanctuaire et ses alentours, pour accomplir ce qui est dit : « Sion sera labourée comme un champ » (Jérémie 26, 18). Le 3 Tichri fut tué Guedalia fils d'A'hikam, qu'on avait nommé à la tête du reste du peuple après la destruction, et la dernière braise d'Israël qui restait s'éteignit, car à la suite de son assassinat ils furent tous exilés, et des milliers d'entre eux furent tués. Le 10 Tévet, le roi de Babel, Nevoukhadnetsar le scélérat, s'abattit sur Jérusalem et la mit en état de siège et de détresse, et de là découla la destruction.
séif katan 2
- (ג) בהם - מי שטעה ואכל בהם מ"מ צריך להשלים התענית אחר שאכל דמי שאכל שום יחזור ויאכל שום ואם צריך להתענות יום אחר עיין לקמן סימן תקס"ח ס"א ובמ"ב שם:(3) En ces jours – Celui qui s'est trompé et a mangé ces jours-là doit néanmoins achever le jeûne après avoir mangé, car faudrait-il que celui qui a mangé de l'ail retourne manger de l'ail ? (une première faute ne justifie pas d'en commettre une autre). Et pour savoir s'il doit jeûner un autre jour, voir plus loin, siman 568, séif 1, et la Michna Beroura là-bas.
séif katan 3
- (ד) בתשעה - ולא רצו לגזור גם בט' דאין מטריחין על הצבור יותר מדאי:(4) Le neuf – On n'a pas voulu décréter un jeûne aussi le 9 Tamouz, car on n'impose pas trop de peine à la collectivité.
séif katan 4