Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 518 →- {א} מתוך שהותרה הוצאה וכו' - וכן הדין בהבערה ושחיטה ואפיה ובשול שהם מלאכות השייכות לאוכל נפש אמרינן בהו מתוך וכו'. דאף דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם קיבלו חז"ל דהכונה הוא אותן מלאכות הרגילות להעשות לצורך אוכל נפש אפילו אם עתה אין כונתו לצורך אכילה התירה התורה ועיין לקמיה במה שסיים הרמ"א לענין הוצאה דאיירינן בה דבעינן שיהא עכ"פ צורך קצת וה"ה בכל הנ"ל:(1) Puisque le transport a été permis, etc. – Et il en est de même pour l'allumage, l'abattage, la cuisson au four et la cuisson, qui sont des travaux liés à la nourriture (okhel néfech) : on dit à leur sujet « puisque, etc. » (mitokh). Car bien qu'il soit écrit : « Seulement ce qui sera mangé par toute personne, cela seul pourra être fait pour vous » (Exode 12, 16), nos Sages ont reçu par tradition que l'intention du verset vise ces travaux qui sont habituellement faits pour les besoins de la nourriture : même si à présent l'on n'a pas l'intention de les faire pour manger, la Torah les a permis. Et voir plus bas ce que le Rema a conclu au sujet du transport, dont nous traitons : il faut qu'il y ait au moins un petit besoin ; et il en est de même pour tous les travaux mentionnés ci-dessus.
séif katan 1
- {ב} הותרה שלא לצורך - אפילו להוציא אותו לרשות הרבים וכ"ש לכרמלית:(2) A été permis sans nécessité – Même pour le sortir dans le domaine public (rechout harabim), et à plus forte raison dans un karmelit (domaine intermédiaire, d'ordre rabbinique).
séif katan 2
- {ג} כגון קטן - לא מיבעיא דאם לא יוציאו יבכה ויצטער האב עי"ז בודאי מותר אלא אפילו אם יכול להניחו אצל אמו ולא יבכה מ"מ אם יש לאב געגועים על בנו וישמח האב לטייל עמו ג"כ מותר דהוא שמחת יו"ט ומקרי צורך היום:(3) Par exemple un petit enfant – Il va sans dire que si, faute de le sortir, il pleurera et que le père en souffrira, c'est certainement permis ; mais même s'il peut le laisser auprès de sa mère et que l'enfant ne pleurera pas, néanmoins, si le père a la nostalgie de son fils et se réjouira de se promener avec lui, c'est aussi permis, car c'est une part de la joie du Yom Tov, et cela s'appelle un besoin du jour.
séif katan 3
- {ד} ולולב וס"ת - לולב לצאת בו וס"ת לקרות בו היום דהוא צורך מצוה:(4) Et un loulav et un Sefer Torah – Un loulav pour s'acquitter de la mitsva avec lui, et un Sefer Torah pour y lire aujourd'hui, car c'est un besoin de mitsva.
séif katan 4
- {ה} הצריכין לו קצת - ליו"ט ואכלים קאי ואפילו אין צריך להן רק לשם תכשיט להתקשט בהן אבל שלא לצורך כלל הו"ל כאבנים. וכתבו הפוסקים דה"ה דמותר להוציא המפתח שסוגר בו האוכלין או הכלים שצריך לאותו היום אם ירא להניחו בביתו:(5) Dont il a un peu besoin – Cela se rapporte au Yom Tov, et aux ustensiles (dont il est question). Et même s'il n'en a besoin que comme parure, pour s'en orner, c'est permis ; mais s'il les sort sans aucune nécessité, ils sont comme des pierres. Et les décisionnaires ont écrit qu'il en est de même : il est permis de sortir la clé avec laquelle il ferme les aliments ou les ustensiles dont il a besoin pour ce jour-là, s'il craint de la laisser dans sa maison.
séif katan 5
- {ו} שלא יגנובו - אם ישאירם במקומן אף שאינם כלים הראוים לאוכל נפש ומטעם זה מותר ג"כ להוציא מפתח של התיבה שמונח שם מעותיו אם ירא להניחו שם בביתו דכיון דלבו דואג ומצטער ע"ז חשוב הוצאת המפתח צורך עונג יו"ט. ודע דיש כמה פוסקים שחולקין ע"ז וסוברין דלא הותר הוצאה אלא לצורך אוכל נפש ממש או צורך מצוה ושאר דברים השייכים לאותו יום וכנ"ל אבל לא בשביל הפסד ממון ונכון להחמיר לנהוג כמותם [ובפרט במקום שיוכל למסור הכלים או המפתח למי שהוא נאמן לו בביתו דאז אסור לד"ה] ומ"מ המחזורים שהביאם ביו"ט לבהכ"נ ומתירא מגנבה אע"פ שא"צ להם עוד ביו"ט מותר להביאן לביתו לד"ה דהתירו סופן משום תחלתן דאל"כ לא יביאם בתחלה לבהכ"נ אך המחזורים שמונחים מכבר בבהכ"נ כשאין צריך להם עוד ביו"ט נכון להחמיר שלא להחזירם לביתו ביו"ט אפילו אם יש שם חשש גנבה:(6) Pour qu'on ne les vole pas – S'il les laisse à leur place, bien que ce ne soient pas des ustensiles servant à la nourriture. Et pour cette raison, il est aussi permis de sortir la clé du coffre où est déposé son argent, s'il craint de la laisser là, dans sa maison : puisque son cœur s'inquiète et souffre de cela, le transport de la clé est considéré comme un besoin du plaisir du Yom Tov. Et sache que plusieurs décisionnaires contestent cela et pensent que le transport n'a été permis que pour un besoin réel de nourriture, ou un besoin de mitsva, et les autres choses liées à ce jour-là, comme plus haut, mais non pour éviter une perte d'argent ; et il convient d'être rigoureux et d'agir selon eux [en particulier là où il peut confier les ustensiles ou la clé à quelqu'un de fiable dans sa maison : car alors c'est interdit selon tous les avis]. Néanmoins, les ma'hzorim (livres de prières des fêtes) qu'il a apportés le Yom Tov à la synagogue, s'il craint qu'on les vole, bien qu'il n'en ait plus besoin pendant le Yom Tov, il est permis de les rapporter chez lui selon tous les avis : car on a permis la fin (le retour) à cause du début (l'aller), sinon il ne les apporterait pas au départ à la synagogue. Mais les ma'hzorim qui sont déposés depuis longtemps à la synagogue, lorsqu'il n'en a plus besoin pendant le Yom Tov, il convient d'être rigoureux et de ne pas les rapporter chez lui le Yom Tov, même s'il y a là une crainte de vol.
séif katan 6
- {ז} אבל אבנים וכו' - ר"ל סתם אבנים שאינם מיוחדים להשתמש דאם מיוחדים הו"ל כמו כלים:(7) Mais des pierres, etc. – C'est-à-dire de simples pierres, qui ne sont pas réservées à un usage ; car si elles sont réservées à un usage, elles sont comme des ustensiles.
séif katan 7
- {ח} אסור - אפילו בטלטול וכ"ש להוציא דלית בהו צורך היום כלל ולכמה פוסקים חייב מלקות על הוצאתו לר"ה ואף לכרמלית יש עכ"פ איסור דרבנן:(8) Il est interdit – Même de les déplacer (tiltoul), et à plus forte raison de les sortir, car il n'y a en elles aucun besoin du jour. Et selon plusieurs décisionnaires, on est passible de flagellation (malkout) pour les avoir sorties dans le domaine public ; et même dans un karmelit, il y a au moins un interdit d'ordre rabbinique.
séif katan 8
- {ט} בכדור אפילו בר"ה - ר"ל אע"ג דעי"ז רגיל להעביר ד"א ממקום למקום אפ"ה מותר דהוא בכלל טיול ושמחת יו"ט ורש"ל כתב דדבר תימה הוא להתיר זה דאין בו צורך היום כלל אלא שחוק של ילדים והנח להם אבל לגדולים שנוהגין כן מנהג רע הוא דאין זה שמחה וטיול אלא שיחת ילדים וקלות ראש ובלא"ה אין דין זה מוסכם לכו"ע דדעת המחבר לאסור כמבואר לעיל בסימן ש"ח סעיף מ"ה. ולענין שאר מיני שחוק דינן כמו בשבת ומבואר לעיל בסימן של"ח סעיף ה':(9) Avec une balle, même dans le domaine public – C'est-à-dire : bien que de ce fait on transfère habituellement la balle sur quatre coudées d'un endroit à un autre, c'est néanmoins permis, car cela fait partie de la promenade et de la joie du Yom Tov. Et le Rachal a écrit que c'est une chose étonnante de permettre cela, car il n'y a là aucun besoin du jour, mais seulement un jeu d'enfants ; laisse-les faire, mais pour les adultes qui ont cette habitude, c'est un mauvais usage, car ce n'est pas de la joie ni de la promenade, mais un passe-temps d'enfants et de la légèreté. Et de toute façon, cette règle ne fait pas l'unanimité, car l'avis de l'auteur (le Choulhan Aroukh) est d'interdire, comme expliqué plus haut (siman 308, séif 45). Et quant aux autres sortes de jeux, leur règle est comme pour le Chabbat, et c'est expliqué plus haut (siman 338, séif 5).
séif katan 9
- {י} ואם הניח עירוב וכו' - ר"ל שהניח עירובי חצרות מלבד מה שעשה תיקון מבואות בעיר דאז מותר לטלטל ולהוציא מחצר לחצר אפילו דרך המבוי ומשמע דאם לא הניח עירובי חצירות אסור להוציא דבר שאין בו צורך היום כלל אפילו מחצר לחצר או מבית לחצר ועיין לעיל סימן תט"ז בסופו ולקמן בסימן תקכ"ח דסתם המחבר כדעת הפוסקים דלא תקנו עירובי חצרות כלל ביו"ט ומותר להוציא מחצר לחצר או מבית לחצר אפילו דבר שאין בו צורך היום כלל והרמ"א בעניננו סתם כדעת המחמירין בזה ולפלא שלא הגיה שם כלום. ורש"ל כתב שנוהגין שלא לעשות עירובי חצרות בעיו"ט וכדעת המחבר ואין לשנות המנהג ומ"מ לכתחלה כשמערב ע"ח בע"פ לכל שבתות השנה יכלול גם יו"ט ויאמר ולכל יו"ט כדי לצאת גם דעת המחמירין. ודע דאף הכלים ששייכים לאוכל נפש כגון סכינים וכה"ג אם כבר גמר סעודתו ולא יצטרך עוד אליהן אסור להוליכן עמו בר"ה או בכרמלית ויש מקילין בסכינים שמא יזדמן לו איזה פרי לחתוך בו מיהו אם ידוע לו בודאי שלא יצטרך לסכין בהליכה זו כגון שהולך לביהכ"נ וכה"ג אסור להוליכו עמו לד"ה:(10) Et s'il a déposé un érouv, etc. – C'est-à-dire qu'il a déposé un érouv 'hatsérot (fusion des cours), en plus de l'aménagement des ruelles (tikoun mevo'ot) qu'il a fait dans la ville : car alors il est permis de déplacer et de sortir des objets d'une cour à une autre, même par la ruelle. Et cela implique que s'il n'a pas déposé d'érouv 'hatsérot, il est interdit de sortir une chose dont il n'a aucun besoin ce jour-là, même d'une cour à une autre ou d'une maison à une cour. Et voir plus haut, à la fin du siman 416, et plus loin, au siman 528 : l'auteur a tranché sans mentionner d'autre avis selon les décisionnaires pour qui on n'a pas du tout institué d'érouv 'hatsérot le Yom Tov, et il est permis de sortir d'une cour à une autre ou d'une maison à une cour même une chose dont on n'a aucun besoin ce jour-là ; et le Rema, dans notre passage, a tranché sans mentionner d'autre avis selon ceux qui sont rigoureux sur ce point, et il est étonnant qu'il n'ait rien glosé là-bas. Et le Rachal a écrit que l'usage est de ne pas faire d'érouv 'hatsérot la veille du Yom Tov, selon l'avis de l'auteur, et il ne faut pas changer l'usage ; néanmoins, lekhat'hila (a priori), lorsqu'on fait l'érouv 'hatsérot la veille de Pessa'h pour tous les Chabbatot de l'année, on inclura aussi le Yom Tov et l'on dira : « et pour tous les Yamim Tovim », afin de satisfaire aussi l'avis de ceux qui sont rigoureux. Et sache que même les ustensiles liés à la nourriture, comme les couteaux et autres choses semblables, si l'on a déjà terminé son repas et qu'on n'en aura plus besoin, il est interdit de les emporter avec soi dans le domaine public ou dans un karmelit. Et certains sont indulgents pour les couteaux, car peut-être se présentera à lui quelque fruit à couper ; toutefois, s'il sait avec certitude qu'il n'aura pas besoin du couteau lors de ce trajet, par exemple s'il va à la synagogue et autres cas semblables, il est interdit de l'emporter avec lui selon tous les avis.
séif katan 10
- {יא} כל שיש לו תורת כלי - אבל אבנים וכה"ג אסור משום מוקצה:(11) Tout ce qui a le statut d'ustensile – Mais des pierres et autres choses semblables, c'est interdit à cause de moukzé (objet mis à l'écart, interdit de déplacement).
séif katan 11
- {יב} שום דבר וכו' - ר"ל אפילו של אוכל נפש דלא עדיפא מבישול דאסור גם כן לצורך עכו"ם כדאיתא לעיל בסימן תקי"ב:(12) Aucune chose, etc. – C'est-à-dire même une chose servant à la nourriture ; car le transport ne vaut pas mieux que la cuisson, qui est aussi interdite pour les besoins d'un non-Juif, comme on le trouve plus haut (siman 512).
séif katan 12
- {יג} לשלוח לו וכו' - אף דאמירה לעכו"ם שבות במקום צורך כהאי גוונא סמכינן אפוסקים דר"ה שלנו כרמלית הוא והוי שבות דשבות במקום צורך ושרי וכמבואר בסימן שכ"ה ס"ב:(13) Pour la lui envoyer, etc. – Bien que dire à un non-Juif (de faire un travail) soit un chevout (interdit rabbinique), en cas de besoin comme celui-ci, nous nous appuyons sur les décisionnaires selon lesquels notre domaine public est un karmelit, et c'est donc un chevout dechevout (double interdit rabbinique) en cas de besoin, et c'est permis, comme expliqué au siman 325, séif 2.
séif katan 13
- {יד} לנכרי אלם - ואפילו לית ביה חשש סכנה:(14) À un non-Juif violent – Et même s'il n'y a pas de crainte de danger.
séif katan 14
- {טו} וכדומה לזה - כגון מפני דרכי שלום וכנ"ל שם:(15) Et autres cas semblables – Par exemple en raison des voies de la paix (darkhei chalom), comme cité plus haut, là-bas.
séif katan 15
- {טז} שאינו מיוחד וכו' - ולא הכינו מבערב לכך ומ"מ מותר להשתמש בו לצורך זה וכדלעיל בסימן תק"ב ס"ג בהג"ה ומיירי שהיה עץ יבש שראוי להסקה וכמו שנתבאר שם במ"ב ס"ק כ"ב:(16) Qui n'est pas réservé, etc. – Et on ne l'a pas préparé à cet effet dès la veille ; néanmoins, il est permis de l'utiliser pour cet usage, comme plus haut (siman 502, séif 3, dans la glose) ; et il s'agit d'un bois sec, propre à servir de combustible, comme cela a été expliqué là-bas dans la Michna Beroura, séif katan 22.
séif katan 16
- {יז} אסור וכו' - דע"י הצליה נעשה השפוד מאוס ומוקצה ואף להמתירין מוקצה ביו"ט דעת כמה אחרונים דהכא אסור משום שאין עליו תורת כלי:(17) Il est interdit, etc. – Car par le rôtissage, la broche devient répugnante et moukzé ; et même selon ceux qui permettent le moukzé le Yom Tov, l'avis de plusieurs A'haronim est qu'ici c'est interdit, parce qu'elle n'a pas le statut d'ustensile.
séif katan 17
- {יח} לטלטלו - אם אינו צריך עוד לצלות בו או להסיק בו תנורו דעצים לא ניתנו אלא להסקה וכה"ג:(18) De la déplacer – S'il n'en a plus besoin pour rôtir avec elle ou pour en chauffer son four ; car le bois n'est destiné qu'à servir de combustible et autres usages semblables.
séif katan 18
- {יט} שאינו כלי - ר"ל דעי"ז שעושה בו מעשה שפוד לא נעשה כלי:(19) Qui n'est pas un ustensile – C'est-à-dire : du fait qu'il en a fait usage comme d'une broche, elle n'est pas devenue un ustensile.
séif katan 19
- {כ} אלא שומטו - ר"ל שאינו רשאי ליטלו אחר צליתו ולהניחו כדרכו אלא שומטו מהר בגרירה וטלטול מן הצד עד שיעבירו מלפניו לקרן זוית:(20) Mais il la fait glisser – C'est-à-dire qu'il n'a pas le droit de la prendre après son rôtissage et de la déposer normalement, mais il la fait glisser vite, en la traînant, et par un déplacement indirect (tiltoul min hatsad), jusqu'à l'écarter de devant lui dans un coin.
séif katan 20
- {כא} כדי שלא יזוקו בו - וכההיא דלעיל סימן ש"ח סי"ח לענין קוץ בר"ה. ומיהו התם לא הצריכו טלטול מן הצד משום דהוא הזיקא דרבים:(21) Afin qu'on ne s'y blesse pas – Comme le cas cité plus haut (siman 308, séif 18) au sujet d'une épine dans le domaine public. Toutefois, là-bas on n'a pas exigé de déplacement indirect, parce qu'il s'agit d'un dommage pour le public.
séif katan 21
- {כב} אפילו אין עליו בשר כלל - וכ"ז במונח במקום שעוברין ב"ב שם וכמו שכתב המחבר כדי שלא יזוקו הא אם מונח מן הצד אסור לזוז אותו:(22) Même s'il n'y a plus du tout de viande dessus – Et tout cela vaut lorsqu'elle est posée à un endroit où passent les gens de la maison, comme l'auteur l'a écrit : « afin qu'on ne s'y blesse pas » ; mais si elle est posée à l'écart, il est interdit de la bouger.
séif katan 22
- {כג} ולצורך אוכל נפש וכו' - כגון אבנים או עפר המונחים לפני פירות מותר לטלטלם ולהסירם כדי לבוא אל הפירות וכמו שנתבאר לעיל סוף סימן תק"ט וה"ה בעניננו מותר לטלטל העץ ולהסירו ממקומו שמונח אם צריך להעמיד שם אוכל נפש וכדומה בשביל שמחת יו"ט. וכ"ז בשביל אוכל נפש ושמחת יו"ט הא לצורך גופו ומקומו בעלמא אסור וכדלעיל בסימן תק"ב ס"ג והנה לפי מה שכתבנו שם במ"ב סקכ"א דעת כמה אחרונים דהוא רק למאן דאסר מוקצה אבל לי"א בסימן תצ"ה מוקצה שרי ביו"ט עצים שעומדים להסקה מותרים גם לשאר תשמיש אכן בעניננו דעת כמה אחרונים דבעץ שצלו בו הוא מוקצה לכו"ע וכנ"ל:(23) Et pour les besoins de la nourriture, etc. – Par exemple, des pierres ou de la terre posées devant des fruits : il est permis de les déplacer et de les retirer pour accéder aux fruits, comme cela a été expliqué plus haut, à la fin du siman 509. Et de même dans notre cas, il est permis de déplacer le bois et de le retirer de l'endroit où il est posé, s'il a besoin d'y placer de la nourriture et autres choses semblables, pour la joie du Yom Tov. Et tout cela vaut pour la nourriture et la joie du Yom Tov ; mais pour l'utiliser lui-même (letsorekh goufo) ou pour libérer simplement sa place, c'est interdit, comme plus haut (siman 502, séif 3). Or, d'après ce que nous avons écrit là-bas dans la Michna Beroura, séif katan 21, l'avis de plusieurs A'haronim est que cela ne vaut que selon celui qui interdit le moukzé ; mais selon les « certains disent » du siman 495, pour qui le moukzé est permis le Yom Tov, le bois destiné à servir de combustible est permis aussi pour un autre usage. Cependant, dans notre cas, l'avis de plusieurs A'haronim est que le bois avec lequel on a rôti est moukzé selon tous les avis, comme dit plus haut.
séif katan 23
- {כד} אפילו מוקצה - כתב הח"א אם היה מונח מפתח של אוכלין בתיבה המיוחדת למעות ומונח בו מעות מותר להוציא התיבה כדי ליקח ממנו המפתח ומותר ג"כ להחזירו אם חושש לגנבה (דהתירו סופן משום תחלתן):(24) Même moukzé – Le 'Hayé Adam a écrit : si une clé (du coffre) des aliments était posée dans un coffre réservé à l'argent, et que de l'argent y est déposé, il est permis de sortir le coffre afin d'en prendre la clé, et il est aussi permis de le remettre en place s'il craint un vol (car on a permis la fin à cause du début).
séif katan 24
- {כה} מותר לטלטל - כדי ליטול גוזלות לצורך יו"ט ואפילו היה אפשר לו מאתמול:(25) Il est permis de déplacer – Afin de prendre des pigeonneaux pour les besoins du Yom Tov, et même s'il aurait pu le faire dès la veille.
séif katan 25
- {כו} משובך לשובך - וה"ה אם עומד במקום אחר שמותר להעמידו לשובך:(26) D'un pigeonnier à un autre – Et de même, si l'échelle se trouve à un autre endroit, il est permis de la placer contre le pigeonnier.
séif katan 26
- {כז} אפילו בר"ה - ר"ל שהשובכין היו בר"ה או שמעביר הסולם דרך ר"ה ולא חיישינן שמא יאמרו שמטלטל הסולם לצורך עשיית מלאכה דסולמות של שובכין נכרין ומיוחדין וידעי דלשובכו הוא מוליכו ומיירי שהכין היונים מבע"י וביונים דמהני הכנה ע"פ האופנים המבוארין לעיל סימן תצ"ז ס"ט:(27) Même dans le domaine public – C'est-à-dire que les pigeonniers étaient dans le domaine public, ou qu'il fait passer l'échelle par le domaine public ; et nous ne craignons pas qu'on dise qu'il déplace l'échelle pour faire un travail (interdit), car les échelles de pigeonniers sont reconnaissables et réservées à cet usage, et l'on sait qu'il l'emporte vers son pigeonnier. Et il s'agit du cas où il a préparé (désigné) les pigeons pendant qu'il faisait encore jour (la veille), et de pigeons pour lesquels la préparation est efficace, selon les modalités expliquées plus haut (siman 497, séif 9).
séif katan 27
- {כח} אבל סולם של עליה אסור וכו' - דהרואה יאמר דלהטיח גגו הוא מטלטל סולם זה וכדרכו תמיד בחול ואפילו לטלטלו רק ברה"י נמי אסור דכל מקום שאסור משום מראית עין אפי' בחדרי חדרים אסור וכתבו הפוסקים דאפילו בלא טלטול לשובך אחר רק להטותו מקן זה לקן אחר באותו שובך גופא ג"כ אסור וסולמות שמיוחדות לתשמיש שבפנים הבית ומטלטלים אותם תמיד מזוית זו לזוית שכנגדו אם מוליכים אותם יש דעות בין הפוסקים י"א דשרי דדוקא סולם של עליה שהוא גדול וחזי לעלות עליו לגג לתקנו חיישינן שיאמרו להטיח גגו הוא צריך משא"כ סולם שבבית שאינם ראוים לעלות עליהם לגג דינו כסולם של שובך ויש מחמירים בזה ודעתם דלא הקילו אלא בסולם של שובך שניכרים הם בצורתם וכו"ע ידעי דלשובך ממטי להו אבל לא בסתם סולם דאפילו כשהם קטנים זימנין דמסמיך להו לזיזים היוצאים מן הכתלים ועולה לגג. ולענין הלכה ברה"י יש לסמוך להקל לטלטל סולם שבבית ובר"ה נכון לכתחלה להחמיר:(28) Mais l'échelle d'un étage est interdite, etc. – Car celui qui le voit dira qu'il déplace cette échelle pour enduire son toit, comme il le fait toujours en semaine ; et même la déplacer seulement dans le domaine privé est aussi interdit, car partout où c'est interdit à cause de marit ayin (l'apparence), c'est interdit même dans les pièces les plus retirées. Et les décisionnaires ont écrit que même sans la déplacer vers un autre pigeonnier, mais seulement en l'inclinant d'un nid à un autre dans le même pigeonnier, c'est aussi interdit. Et pour les échelles réservées à un usage à l'intérieur de la maison, que l'on déplace toujours d'un coin au coin opposé, si on les porte (le Yom Tov), il y a des avis divergents parmi les décisionnaires : certains disent que c'est permis, car c'est seulement pour l'échelle d'un étage, qui est grande et apte à servir pour monter au toit afin de le réparer, que nous craignons qu'on dise qu'il en a besoin pour enduire son toit ; ce qui n'est pas le cas des échelles de la maison, qui ne sont pas aptes à servir pour monter au toit : leur règle est comme celle de l'échelle de pigeonnier. Et certains sont rigoureux sur ce point, et leur avis est qu'on n'a été indulgent que pour l'échelle de pigeonnier, qui est reconnaissable à sa forme, et chacun sait qu'on la porte vers le pigeonnier ; mais non pour une échelle ordinaire, car même lorsqu'elles sont petites, il arrive qu'on les appuie contre des saillies qui sortent des murs et qu'on monte au toit. Et quant à la halakha : dans le domaine privé, on peut s'appuyer (sur l'avis) indulgent pour déplacer une échelle de la maison ; et dans le domaine public, il convient lekhat'hila d'être rigoureux.
séif katan 28
- {כט} בטלטול - אבל בלי טלטול שרי לעלות עליו לעליתו או לשובכו. ודע דמלשון המחבר משמע לכאורה דסולם של עליה דין מוקצה יש לו אבל הגר"א בביאורו מצדד דאינו מוקצה ולא אסור בסתם טלטול והזזה ממקומו אלא טלטול של הולכה לאיזה תשמיש או אפילו הטיה לתכלית זה:(29) Par déplacement – Mais sans la déplacer, il est permis d'y monter pour aller à son étage ou à son pigeonnier. Et sache que la formulation de l'auteur laisse entendre à première vue que l'échelle d'un étage a le statut de moukzé ; mais le Gaon de Vilna, dans son commentaire (Biour HaGra), penche pour dire qu'elle n'est pas moukzé, et qu'il n'est pas interdit de lui faire subir un simple déplacement et de la bouger de sa place, mais seulement de la déplacer en la portant vers un certain usage, ou même de l'incliner dans ce but.
séif katan 29
- {ל} סעיף ל"ה - וכן מה שמבואר שם בענין זה בסעיף ל"ד ובסעיף ל"ו ג"כ שייך בעניננו לענין יום טוב:(30) Séif 35 – Et de même, ce qui est expliqué là-bas à ce sujet au séif 34 et au séif 36 s'applique aussi dans notre cas, pour le Yom Tov.
séif katan 30
- {לא} מסוכנת וכו' - דמעיו"ט דעתיה עלה כיון שהיא קרובה למיתה:(31) En danger, etc. – Car dès la veille du Yom Tov, il pensait à elle (comme nourriture), puisqu'elle était proche de la mort.
séif katan 31
- {לב} הרי זה מחתכה - ודוקא שקשה להם לאכול בלי חתיכה הא יכולים לאכול כך לא מטרחינן בכדי וכדלעיל בסימן שכ"ד ס"ז [אחרונים]:(32) Il peut la découper – Et seulement lorsqu'il leur est difficile de la manger sans la découper ; mais s'ils peuvent la manger ainsi, nous ne leur imposons pas un effort inutile, comme plus haut (siman 324, séif 7) [les A'haronim].
séif katan 32
- {לג} ולא יזיזנה ממקומה - ולי"א בסימן תצ"ה דמוקצה שרי ביו"ט אפילו בבריאה שמתה ג"כ שרי כ"כ המ"א והוא לפי דברי המחבר לעיל בסימן שכ"ד ס"ז וכבר כתבנו שם במ"ב דעת החולקים דבבריאה שלא היה ליה לאסוקי אדעתיה לכו"ע אסור דכגרוגרות וצמוקין דמי דמוקצה הם לכו"ע ודוקא בהיתה חולה שרי למאן דל"ל מוקצה ועיין בה"ל:(33) Et il ne la déplacera pas de sa place – Et selon les « certains disent » du siman 495, pour qui le moukzé est permis le Yom Tov, même pour une bête saine qui est morte, c'est aussi permis ; ainsi l'a écrit le Maguen Avraham, et c'est selon les paroles de l'auteur plus haut (siman 324, séif 7). Mais nous avons déjà écrit là-bas, dans la Michna Beroura, l'avis de ceux qui contestent : pour une bête saine, à laquelle il n'aurait pas dû penser (comme nourriture), c'est interdit selon tous les avis, car elle est comparable aux figues sèches et aux raisins secs (mis à sécher), qui sont moukzé selon tous les avis ; et ce n'est que si elle était malade que c'est permis selon celui qui n'admet pas l'interdit de moukzé. Et voir le Biour Halakha.
séif katan 33
- {לד} מתחילין וכו' - המחבר קיצר בזה וביאור הענין כך הוא דלמאן דאית ליה איסור מוקצה ביו"ט אין מתחילין להשתמש באוצר ביו"ט אם לא הזמין מעיו"ט כגון אם היה לו ערימה של תבן שאצר שם למאכל בהמותיו להסתפק מהם לאחר זמן או שכנס עצים לאוצר להסתפק מהן לימות החורף אסור לו להסתפק מהן ביו"ט בין להסקה בין להאכיל מהתבן לבהמותיו וקאמר המחבר דלפעמים יש להתיר להסקה אף דברים שהכניסם לאוצר כגון תבן שהכניסם לאוצר ועשאם ערימה ונתקלקלו שאינם ראוים כעת למאכל בהמה מותר לו להסיק בהם אף דמתחלה אקצי אותם מדעתו מ"מ משעה שנתקלקלו עומדין להסקה בכל יום אפי' בלי הזמנה מבעוד יום:(34) On commence, etc. – L'auteur a été bref ici, et l'explication de la chose est la suivante : selon celui qui admet l'interdit de moukzé le Yom Tov, on ne commence pas à se servir d'une réserve (otsar) le Yom Tov si on ne l'a pas désignée dès la veille. Par exemple, s'il avait un tas de paille qu'il avait mis en réserve pour la nourriture de ses bêtes, afin de s'en servir plus tard, ou s'il a rentré du bois en réserve pour s'en servir pendant les jours d'hiver, il lui est interdit de s'en servir le Yom Tov, que ce soit pour chauffer ou pour donner de la paille à manger à ses bêtes. Et l'auteur dit que parfois, il y a lieu de permettre de chauffer même avec des choses qu'il a rentrées en réserve : par exemple, de la paille qu'il a rentrée en réserve et dont il a fait un tas, et qui s'est abîmée, de sorte qu'elle n'est plus apte à présent à la nourriture des bêtes : il lui est permis de chauffer avec. Bien qu'au départ il l'ait mise à l'écart dans son esprit, néanmoins, dès qu'elle s'est abîmée, elle est destinée chaque jour à servir de combustible, même sans désignation pendant qu'il faisait encore jour (la veille).
séif katan 34
- {לה} אם היא וכו' - ותבן שלא הכניסם לאוצר להשתמש בהן לאחר זמן מותר להסיק בהן אפילו יפה אפילו עומד להאכיל לבהמתו או לעשות בהן שאר תשמיש דאין שם מוקצה עליהן:(35) Si elle est, etc. – Et de la paille qu'il n'a pas rentrée en réserve pour s'en servir plus tard, il est permis de chauffer avec, même si elle est belle, même si elle est destinée à nourrir sa bête ou à en faire un autre usage, car elle n'a pas le statut de moukzé.
séif katan 35
- {לו} תיבנא סריא - היינו כשהוא מוסרח מאד דאפילו ע"י פירוך לא חזיא לבהמה. וכתב הט"ז דאפ"ה אסור לקשור אותם לעשותן חבילות חבילות כדרך שעושין להסקה אלא א"כ היו קשורין מערב יו"ט. וכ"ז כשהתבן הוא יבש אבל אם התבן הוא לח אינו רשאי להיסק בה אף דחזי להיסק גדול [מ"א] ובחמד משה מפקפק בזה עי"ש:(36) De la paille pourrie (tivna seria) – C'est-à-dire lorsqu'elle est très malodorante, de sorte que même en l'émiettant, elle n'est pas propre à nourrir une bête. Et le Taz a écrit que même ainsi, il est interdit de la lier pour en faire des bottes, comme on le fait pour chauffer, à moins qu'elle n'ait été liée dès la veille du Yom Tov. Et tout cela vaut lorsque la paille est sèche ; mais si la paille est humide, il n'a pas le droit de chauffer avec, bien qu'elle soit propre à alimenter un grand feu [Maguen Avraham] ; et le 'Hemed Moché émet des doutes sur ce point, voir là-bas.
séif katan 36
- {לז} ואית ביה קוצים - דאל"ה חזי התבן לגבל בהם טיט ולא בטל שם מוקצה מינייהו, ודע דכ"ז הסעיף הוא רק כפי דעת המחבר לעיל בסימן תצ"ה דמוקצה אסור ביו"ט אבל לדעת היש מתירין שהובא שם בהג"ה מותר להסתפק ביו"ט בין בתבן ובין בעצים אפילו הכניסן לאוצר ורמ"א שלא הגיה כאן סמך אדלעיל:(37) Et qu'il y a des épines dedans – Car sinon, la paille est propre à servir pour pétrir de l'argile, et le statut de moukzé ne lui a pas été retiré. Et sache que tout ce séif n'est que selon l'avis de l'auteur plus haut (siman 495), pour qui le moukzé est interdit le Yom Tov ; mais selon l'avis de ceux qui permettent, rapporté là-bas dans la glose, il est permis de se servir le Yom Tov aussi bien de la paille que du bois, même s'il les a rentrés en réserve ; et le Rema, qui n'a pas glosé ici, s'est appuyé sur ce qu'il a écrit plus haut.
séif katan 37
- {לח} נוטלים וכו' - זה הסעיף מיירי בסוכה דעלמא העשויה לצל אבל ה"ה בסוכת החג וכמבואר לקמן סימן תרל"ח ס"א בהג"ה:(38) On prend, etc. – Ce séif traite d'une cabane ordinaire (souka), faite pour l'ombre ; mais il en est de même pour la souka de la fête, comme expliqué plus loin (siman 638, séif 1, dans la glose).
séif katan 38
- {לט} הסמוכים וכו' - ר"ל דעצים של סוכה עצמן או סכך שלה בודאי אסור ליטלן לצורך קדרתו מטעם סתירת בנין ורק קנים שסמכן סביבות הדפנות כיון שלא נארגו עם הדופן לא בטלי לגביה ואין בהם משום סתירה ומשום מוקצה ג"כ לא נאסרו דדעתיה עלייהו מאתמול אם יצטרך להם שהרי אינו סותר אהלו בזה ומיירי בשאינם קבועים ומחוברים בקרקע. ונתבאר בפוסקים דכ"ז בשלא הסמיך הקנים כדי לעבות את דופני הסוכה שיהיו חזקים אבל בשהסמיכן להדיא כדי לעבות אע"פ שלא נסבכו עם הדופן וקיימי באפי נפשייהו אפ"ה מתבטלי לדופן ואסור ליקח מהם ואפילו העמידן אחר שכבר עמד הדופן ג"כ מתבטלי אגב הדופן:(39) Qui sont appuyés, etc. – C'est-à-dire que le bois de la souka elle-même ou son skhakh (toiture végétale), il est certainement interdit de les prendre pour (chauffer) sa marmite, en raison de l'interdit de démolir une construction ; et seulement des roseaux qu'il a appuyés autour des parois : puisqu'ils n'ont pas été tressés avec la paroi, ils ne s'annulent pas par rapport à elle, et il n'y a pas en eux d'interdit de démolition ; et ils ne sont pas non plus interdits à cause de moukzé, car dès la veille il pensait à eux, au cas où il en aurait besoin, puisqu'il ne démolit pas sa tente par là. Et il s'agit du cas où ils ne sont pas fixés ni attachés au sol. Et il est expliqué chez les décisionnaires que tout cela vaut lorsqu'il n'a pas appuyé les roseaux pour épaissir les parois de la souka afin qu'elles soient solides ; mais lorsqu'il les a appuyés expressément pour épaissir, bien qu'ils ne se soient pas entremêlés avec la paroi et tiennent par eux-mêmes, ils s'annulent néanmoins par rapport à la paroi, et il est interdit d'en prendre ; et même s'il les a dressés après que la paroi était déjà debout, ils s'annulent aussi en tant qu'accessoires de la paroi.
séif katan 39
- {מ} אם זרק חבילות - היינו קנים אגודים ביחד:(40) S'il a jeté des bottes – C'est-à-dire des roseaux liés ensemble.
séif katan 40
- {מא} דאינם בטלות - דמדלא התיר אגודתן בשעה שהניחם על הסכך לא בטלינהו לגבי סכך אלא להצניעם חשב אבל אם הניח קנים שאינם אגודים על הסכך אף שכבר סיכך כל צרכו בטלים הקנים אגב עיקר הסכך ולא דמי לעצים הסמוכים לדופני הסוכה שאינם מתבטלים כיון שאינם עבותים עם הדפנות משא"כ בסכך שאינם עבותים כל עיקר ולהכי כשמצטרף להם עוד קנים מתערבים ונעשים סכך אחד ומבואר בפוסקים דאפילו בקנים אגודים אם נתכוין להעבות בהם הסכך להדיא בטלים לגבי סכך אע"פ שלא התיר אגודתן ואסור ליקח מהם משום סותר ועיין בה"ל:(41) Car elles ne s'annulent pas – Car du fait qu'il n'a pas défait leur lien au moment où il les a posées sur le skhakh, il ne les a pas annulées par rapport au skhakh, mais il avait l'intention de les ranger là. Mais s'il a posé sur le skhakh des roseaux qui ne sont pas liés, bien qu'il ait déjà couvert la souka autant que nécessaire, les roseaux s'annulent en tant qu'accessoires du skhakh principal. Et ce n'est pas comparable au bois appuyé contre les parois de la souka, qui ne s'annule pas, puisqu'il n'est pas tressé avec les parois ; ce qui n'est pas le cas du skhakh, qui n'est pas du tout tressé : c'est pourquoi, lorsque d'autres roseaux s'y joignent, ils se mélangent et deviennent un seul skhakh. Et il est expliqué chez les décisionnaires que même pour des roseaux liés, s'il a eu l'intention expresse d'épaissir le skhakh avec eux, ils s'annulent par rapport au skhakh, bien qu'il n'ait pas défait leur lien, et il est interdit d'en prendre à cause de l'interdit de démolir. Et voir le Biour Halakha.
séif katan 41
- {מב} אם דעתו להסיקן - פי' אם רוצה עתה להסיקן אבל לא בעינן שיהא דעתו עליהם מאתמול דלאו מוקצה הן וכמו שכתבנו לעיל לענין עצים הסמוכים לדפנות. ודע דכל עצים שאסור ליטלן מן הסוכה בין עצי סכך ודפנות עצמם ובין אותן שניתוספו עליהן ונתבטלו עמהן אפילו אם נפלה הסוכה ביו"ט ג"כ אסור לטלטלן וליטלן וה"ה לשורפן במקומן משום מוקצה ואפילו היתה הסוכה רעועה מעיו"ט ועומדת ליפול מ"מ בכניסת יו"ט א"א היה לו ללקחן מחמת סתירת בנין ומתוך שנאסרו אז נאסרו לכל היום. ואם מהני תנאי עיין בבה"ל:(42) S'il a l'intention de chauffer avec – Explication : s'il veut à présent chauffer avec ; mais nous n'exigeons pas qu'il ait pensé à eux dès la veille, car ils ne sont pas moukzé, comme nous l'avons écrit plus haut au sujet du bois appuyé contre les parois. Et sache que tout bois qu'il est interdit de prendre de la souka, qu'il s'agisse du bois du skhakh et des parois elles-mêmes, ou de celui qui leur a été ajouté et s'est annulé avec eux, même si la souka est tombée le Yom Tov, il est aussi interdit de le déplacer et de le prendre, et de même de le brûler sur place, à cause de moukzé. Et même si la souka était branlante dès la veille du Yom Tov et sur le point de tomber, néanmoins, à l'entrée du Yom Tov, il lui était impossible de le prendre, à cause de l'interdit de démolir une construction ; et puisqu'il a été interdit à ce moment-là, il est interdit pour toute la journée. Et pour savoir si une condition (posée d'avance) est efficace, voir le Biour Halakha.
séif katan 42
- {מג} בית שהוא מלא פירות - ר"ל והיה סתום מכל צד:(43) Une maison qui est pleine de fruits – C'est-à-dire qu'elle était fermée de tous côtés.
séif katan 43
- {מד} מוכנים - ר"ל לאפוקי אם הכניסם שם לאוצר לזמן רב דהו"ל מוקצה:(44) Prêts (à l'usage) – C'est-à-dire pour exclure le cas où il les a rentrés là en réserve pour longtemps, car alors ils sont moukzé.
séif katan 44
- {מה} ונפחת - אפילו ביו"ט ולא אמרינן דכיון שהיה בין השמשות סתום ולא היה אפשר ליטול מהם מחמת איסור סתירת בנין איתקצאי לכולי יומא דאין זה בכלל מוקצה כיון שלא היו מוקצין מחמת איסור עצמן רק שהיו במקום שאין יכולין לילך ליטלן ולפי טעם זה אפילו היה הבית בריא מקודם שאין רגילות שיפחת מאליו ג"כ מותר ליטול הפירות וכן ה"ה במי שיש לו לפתות טמונים בבור ופתחן העכו"ם ביו"ט או בשבת דאין בהם משום מוקצה אכן אם עשה העכו"ם לצורך ישראל אפילו אם הפירות היו של עכו"ם אסור באכילה ובטלטול עד מוצאי שבת ויו"ט בכדי שיעשה [וצריך ליזהר בזה בימי הפסח כשעכו"ם מביא לפתות לישראל אם יודע שהגוי פתח הבור היום אוסר ליקח ממנו] ועיין בבה"ל דאין להקל בכל זה כ"א בשעת הדחק:(45) Et elle s'est ouverte d'une brèche – Même si cela s'est produit le Yom Tov. Et nous ne disons pas que, puisqu'au crépuscule (bein hachmachot) elle était fermée et qu'il était impossible d'en prendre des fruits à cause de l'interdit de démolir une construction, ils ont été mis à l'écart pour toute la journée : car cela n'entre pas dans la catégorie du moukzé, puisqu'ils n'étaient pas mis à l'écart en raison d'un interdit qui leur est propre, mais seulement parce qu'ils se trouvaient dans un endroit où l'on ne pouvait pas aller les prendre. Et selon cette raison, même si la maison était solide auparavant, de sorte qu'il n'est pas habituel qu'une brèche s'y ouvre d'elle-même, il est aussi permis de prendre les fruits. Et il en est de même pour celui qui a des navets enfouis dans une fosse, et qu'un non-Juif l'a ouverte le Yom Tov ou le Chabbat : il n'y a pas en eux d'interdit de moukzé. Cependant, si le non-Juif l'a fait pour le Juif, même si les fruits appartenaient au non-Juif, il est interdit de les manger et de les déplacer jusqu'à la sortie du Chabbat ou du Yom Tov, le temps qu'il faut pour le faire (bikhdei cheyaassé) [et il faut y prendre garde pendant les jours de Pessa'h, lorsqu'un non-Juif apporte des navets à un Juif : s'il sait que le non-Juif a ouvert la fosse aujourd'hui, il est interdit de lui en prendre]. Et voir le Biour Halakha : il ne faut être indulgent en tout cela qu'en cas de nécessité pressante.
séif katan 45
- {מו} נוטל ממקום הפחת - אבל לא יפחות מן הבית יתר כדי ליטול יותר:(46) Il prend par l'endroit de la brèche – Mais il n'agrandira pas la brèche de la maison afin d'en prendre davantage.
séif katan 46