Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 466 →- (א) ויתן ע"ג מכתו וכו' - ר"ל שע"י לעיסה בפיו מתערבים החטים ברוק ויחמיצו כשישהו ע"ג מכה בשיעור מיל ויעבור עליהן בבל יראה ובל ימצא ואפילו לעסן והניחן ע"ג מכתו קודם פסח צריך להסירן כשתגיע שעה ששית בע"פ אא"כ כבר נסרחה עד שנפסלה מאכילת כלב וכמו שנתבאר בסימן תמ"ב וכתבו הפוסקים דכל זה בחטים של ישראל אבל חטים של גוי שלעסן הגוי והשאילן לישראל להניחן ע"ג מכתו בפסח ה"ז מותר אם אין האחריות של הרטיה על הישראל דעל רטיה של עכו"ם אינו עובר בב"י ואם אין לגוי חטים יכול הישראל להקנות לו חטים משלו וילעסן הגוי ושוב יקבל הישראל ממנו את הרטיה רק בתורת שאלה. ואע"פ שחמץ אסור בהנאה ואפילו חמצו של עכו"ם וכדלעיל בסימן תמ"ג שאני הכא שהוא נהנה מחמץ זה שלא כדרך הנאתו ואין בו איסור רק מד"ס ובמקום חולי ואפילו אין בו סכנה לא גזרו ומ"מ אם יוכל להתרפא כשירכך רטיה זו של חטין ע"י מי פירות אין נכון לעשותו ע"י רוק:(1) Pour les mettre sur sa plaie, etc. – c'est-à-dire que, par la mastication dans sa bouche, les grains de blé se mélangent à la salive et fermenteront lorsqu'ils resteront sur la plaie la mesure d'un mil, et il transgressera les interdits de bal yéraé et bal yimatsé (« qu'il ne soit pas vu » et « qu'il ne soit pas trouvé »). Et même s'il les a mâchés et posés sur sa plaie avant Pessa'h, il doit les retirer lorsqu'arrive la sixième heure la veille de Pessa'h, à moins que (le pansement) ne soit déjà décomposé au point d'être devenu impropre à la consommation d'un chien, comme cela a été expliqué au siman 442. Et les décisionnaires ont écrit que tout cela vaut pour des grains de blé appartenant à un Juif ; mais des grains de blé appartenant à un non-Juif, que le non-Juif a mâchés et prêtés à un Juif pour qu'il les pose sur sa plaie à Pessa'h, cela est permis, si la responsabilité (a'hrayout) du pansement n'incombe pas au Juif, car pour le pansement d'un idolâtre, il ne transgresse pas bal yéraé. Et si le non-Juif n'a pas de grains de blé, le Juif peut lui en transférer la propriété (lehaknot) de ses propres grains, le non-Juif les mâchera, et ensuite le Juif recevra de lui le pansement, seulement à titre de prêt. Et bien que le 'hamets soit interdit au profit, même le 'hamets d'un idolâtre, comme il a été dit plus haut, au siman 443, ici c'est différent, car il profite de ce 'hamets d'une manière qui n'est pas la manière habituelle d'en profiter (chélo kedérekh hanaato), et il n'y a là qu'un interdit d'ordre rabbinique (midivrei soferim) ; et en cas de maladie, même sans danger, ils n'ont pas décrété (d'interdiction). Et néanmoins, s'il peut se soigner en ramollissant ce pansement de blé au moyen de jus de fruits, il ne convient pas de le faire au moyen de salive.
séif katan 1
- (ב) מפני שהן מחמיצות - וכ"ז אם מכתו אין בה סכנה אבל כשיש בה סכנה מותר אף במקום שיש לאו דב"י אם רק אפשר שרפואה זו תועיל לו ואין בקל לעשות בדרך היתר ואפילו אכילה ושתיה גמורה של חמץ נמי מותר לרפואתו כיון שיש בו סכנה:(2) Car ils fermentent – et tout cela vaut si sa plaie ne présente pas de danger ; mais lorsqu'elle présente un danger, c'est permis, même là où il y a l'interdit de bal yéraé, s'il est seulement possible que ce remède lui soit utile et qu'il ne soit pas facile d'agir de manière permise ; et même la consommation et la boisson véritables de 'hamets sont aussi permises pour sa guérison, puisqu'il y a un danger.
séif katan 2
- (ג) צריך לבערם - דרוק מחמיץ וכנ"ל וע"כ צריך לבערם ואף שלא שהתה הבהמה באכילתה כשיעור מיל מ"מ כשלא יבער תבא לידי חימוץ ויעבור על ב"י:(3) Doit l'éliminer – car la salive fait fermenter, comme il a été dit plus haut ; c'est pourquoi il faut l'éliminer. Et bien que l'animal ne se soit pas attardé dans sa consommation la mesure d'un mil, néanmoins, si l'on ne l'élimine pas, l'orge en viendra à fermenter et il transgressera bal yéraé.
séif katan 3
- (ד) הואיל וכבר ביטל - וא"כ יצא מחשש דאורייתא דאף בודאי חמץ שוב אינו חייב בביעורו רק מדרבנן ולהכי כ"ז שא"י ברור שיש ריר לא מחזקינן איסורא ותמהו עליו האחרונים דמאי מהני ביטול של כל חמירא בע"פ לחמץ שעתה בפסח נתחמץ וכתבו דהלשון מגומגם והכוונה אם ביטל בהדיא קודם שנתן לבהמתו ואמר כל השעורים שישארו מבהמתי מבטל אנכי:(4) Puisqu'il a déjà annulé – et si c'est ainsi, il est sorti du doute concernant un interdit de la Torah, car même pour du 'hamets certain, il n'est plus obligé de l'éliminer que d'ordre rabbinique ; et c'est pourquoi, tant qu'il ne sait pas clairement qu'il y a de la bave, nous ne présumons pas l'existence d'un interdit. Et les A'haronim se sont étonnés de lui (le Rema) : à quoi sert l'annulation de « kol 'hamira » (la formule « tout levain… ») faite la veille de Pessa'h pour du 'hamets qui a fermenté maintenant, pendant Pessa'h ? Et ils ont écrit que la formulation est imprécise, et que l'intention est : s'il a annulé expressément avant de donner l'orge à son animal, en disant : « Toute l'orge que laissera mon animal, je l'annule. »
séif katan 4
- (ה) אע"פ שאין רואה וכו' - דמסתמא אית בהו רירי וכתבו האחרונים דכל זה בסוס וכה"ג אבל בשור ופרה בודאי יש להחמיר אפילו מן הסתם דידוע שמוציאין ריר באכילתם וכדלעיל בסימן שכ"ד סי"ז ונכון להחמיר בכל הבהמות לבער הנותר אף שאין רואה עליו רוק וע"כ טוב לכתחלה שיתן לבהמתו מעט מעט כדי שלא ישתייר כלום מאכילתו:(5) Même si l'on ne voit pas, etc. – car vraisemblablement il y a de la bave dessus. Et les A'haronim ont écrit que tout cela vaut pour un cheval et les animaux semblables ; mais pour un bœuf et une vache, il faut assurément être rigoureux même sans certitude, car il est connu qu'ils émettent de la bave en mangeant, comme il a été dit plus haut, au siman 324, séif 17. Et il convient d'être rigoureux pour tous les animaux et d'éliminer ce qui reste, même si l'on ne voit pas de salive dessus ; c'est pourquoi il est bien lekhat'hila de donner à son animal peu à peu, afin qu'il ne reste rien de sa nourriture.
séif katan 5
- (ו) החומה - וה"ה כותל של עץ שמזיע:(6) Du mur – et il en est de même d'une paroi en bois qui transpire.
séif katan 6
- (ז) מותר - ואין חילוק בין אם הזיעה באה מפני מיעוט אויר כמו שמצוי במרתפים ובמערות שהכותלים והאבנים מזיעים בין אם באה מכח מים שיש בה כגון בחומה של לבנים חדשים שלפעמים מזיעים מחמת שלא נתייבשו עדיין הכתלים או בכותל של עץ שהעצים לחים ומזיעים בכל גווני אין הזיעה מחמיץ כמו דמצינו לענין הכשר טומאה דזיעה אינה חשובה כמים להכשיר. ומ"מ לא עדיף ממי פירות וא"כ לפי מה דפסקינן לעיל בסימן תס"ב דמי פירות עם מים ממהרים להחמיץ אין ללוש בהם לכתחלה ואם הוא מלוחלח עדיין ירקדנו ויקיים המלוחלח עד אח"פ והנותר ילוש ויאפה לפסח וכתבו הפוסקים דכל זה בזיעה הבאה מכתלים אבל אם הזיעה באה מחום והבל דמים חמין הנמצא בה כגון שיש שם גיגית של מים חמין ועי"ז נתלחלח השק לכו"ע הוי תולדות המים ומחמיץ:(7) Est permis – et il n'y a pas de différence entre le cas où la transpiration vient d'un manque d'air, comme cela se trouve dans les caves et les grottes, où les murs et les pierres transpirent, et le cas où elle vient de l'eau qui s'y trouve, par exemple dans un mur de briques neuves, qui transpirent parfois parce que les murs n'ont pas encore séché, ou dans une paroi en bois dont le bois est humide et transpire : dans tous les cas, la transpiration ne fait pas fermenter, comme nous le trouvons au sujet de la préparation à l'impureté (hekhcher toumʾa), où la transpiration n'est pas considérée comme de l'eau pour rendre apte (à l'impureté). Et néanmoins, elle n'est pas meilleure que les jus de fruits ; et si c'est ainsi, selon ce que nous avons tranché plus haut, au siman 462, que les jus de fruits avec de l'eau font fermenter rapidement, on ne pétrira pas avec (cette farine) lekhat'hila ; et si elle est encore humide, on la tamisera, on gardera la partie humide jusqu'après Pessa'h, et le reste, on le pétrira et on le cuira pour Pessa'h. Et les décisionnaires ont écrit que tout cela vaut pour la transpiration provenant des murs ; mais si la transpiration provient de la chaleur et de la vapeur d'eau chaude qui se trouve là, par exemple s'il y a là une cuve d'eau chaude et que le sac a été humidifié par elle, selon tous les avis c'est un dérivé de l'eau, et cela fait fermenter.
séif katan 7
- (ח) ויש אוסרים - ס"ל דלא ילפינן חמץ מהכשר טומאה ולגבי חמץ כל שהוא רטיבות של מים יש בו כח להחמיץ ויש שכתבו טעם סברא זו לפי שהחומה מזיע מכח המים שיש בה ואף זיעת כותל של עץ גם כן דינו כמים כי ע"פ רוב יש בו ג"כ בליעה ממי גשמים שנוטפים על הכתלים ולפעמים ג"כ נוטפים עליהם מי גשמים לאחר שנקצצו מן הארץ ולפי טעם זה בזיעה של אבנים או מתכות או זכוכית גם לסברא זו איננה מחמיץ וכמי פירות דמי. ולדינא העיקר כדעה הראשונה וכמו שסתם המחבר בתחלה ומי פירות הן ומ"מ יש לחוש לכתחלה לדעת האוסרין ואעפ"כ להשהותו לאחר הפסח שרי ואם רוצה להשתמש בקמח זו לפסח יש להתירו ע"י ריקוד ואפילו נתייבש והקמח המלוכלך יזרקנו והשאר ישתמש בו:(8) Et certains l'interdisent – ils estiment que nous ne déduisons pas les lois du 'hamets de celles de la préparation à l'impureté, et qu'en matière de 'hamets, toute humidité d'eau a la force de faire fermenter. Et certains ont écrit que la raison de cette opinion est que le mur transpire en raison de l'eau qu'il contient ; et même la transpiration d'une paroi en bois a aussi le statut de l'eau, car la plupart du temps le bois a aussi absorbé de l'eau de pluie qui ruisselle sur les murs, et parfois aussi de l'eau de pluie ruisselle sur les arbres après qu'ils ont été coupés de la terre. Et selon cette raison, la transpiration de pierres, de métaux ou de verre, même selon cette opinion, ne fait pas fermenter et est comparable aux jus de fruits. Et en pratique, l'essentiel est conforme au premier avis, comme l'auteur l'a énoncé sans réserve en premier (stam), et ce sont des jus de fruits ; et néanmoins il faut tenir compte lekhat'hila de l'avis de ceux qui interdisent. Et malgré tout, il est permis de la garder jusqu'après Pessa'h ; et si l'on veut utiliser cette farine pour Pessa'h, on peut la permettre au moyen du tamisage, même si elle a séché : la farine souillée, on la jettera, et le reste, on l'utilisera.
séif katan 8
- (ט) נפלו מים - אפילו בפסח גופא:(9) Si de l'eau est tombée – même pendant Pessa'h lui-même.
séif katan 9
- (י) או נתלחלח השק - ממים ולדעת היש אוסרים בסעיף הקודם אפי' נתלחלח מזיעת החומה. וכיון שנתלחלח השק מסתמא הגיע הלחות אף לקמח שבמקום הזה:(10) Ou que le sac a été humidifié – par de l'eau, et selon l'avis de « certains l'interdisent » du séif précédent, même s'il a été humidifié par la transpiration du mur. Et puisque le sac a été humidifié, l'humidité a vraisemblablement atteint aussi la farine qui se trouve à cet endroit.
séif katan 10
- (יא) המקום המלוחלח - עם הקמח שבמקום זה וצריך לאחוז מן הקמח עם השק סביב הלחלוח כפי אומד הדעת עד היכן שהגיע הלחלוח ומעט יותר:(11) L'endroit humide – avec la farine qui se trouve à cet endroit ; et il faut tenir une partie de la farine avec le sac autour de l'humidité, selon l'estimation raisonnable de l'endroit jusqu'où l'humidité est parvenue, et un peu plus.
séif katan 11
- (יב) כל הקמח שבשק - ונכון לכתחלה לרקד אח"כ גם לכל הקמח הנשאר ויש מי שכתב דכ"ז אם הלחלוח היה לצד מטה של השק דבזה מהני תקנה זו שיאחז ממקום המלוחלח עד קצה השק אבל בנפלו המים על השק מלמעלה מאי מהני במה שיאחז מלמעלה במקום המלוחלח אולי הגיעו המים בעומק השק כדרך מים שנכנסים בעומק למטה ואפשר נתיבשו שם ג"כ ואי אפשר להכיר עד היכן מקום המלוחלח וע"כ באופן זה אין להקל בלי ריקוד מדינא אף בדיעבד ומ"מ אפשר דבקודם פסח אין להחמיר בזה בדיעבד אם לא ריקד:(12) Toute la farine du sac – et il convient lekhat'hila de tamiser ensuite aussi toute la farine restante. Et il y a un avis selon lequel tout cela vaut si l'humidité était du côté inférieur du sac, car dans ce cas cette solution est efficace : tenir le sac depuis l'endroit humide jusqu'au bout du sac ; mais si l'eau est tombée sur le sac par le haut, à quoi sert-il de tenir le sac en haut, à l'endroit humide ? Peut-être l'eau est-elle parvenue dans la profondeur du sac, comme l'eau qui pénètre en profondeur vers le bas, et peut-être a-t-elle aussi séché là, et il est impossible de reconnaître jusqu'où s'étend l'endroit humide. C'est pourquoi, dans ce cas, on ne peut pas être indulgent sans tamisage, selon la stricte loi, même bediavad. Et néanmoins, il est possible qu'avant Pessa'h il n'y ait pas lieu d'être rigoureux en cela bediavad, si l'on n'a pas tamisé.
séif katan 12
- (יג) ואם א"א לעשות כן - כגון שנתלחלח מצדו בהרבה מקומות או שחלק גדול משק נתלחלח או שזרקו השק ממקום למקום ומסתמא נתערב הקמח בתוכו:(13) Et si l'on ne peut pas faire ainsi – par exemple si le sac a été humidifié sur le côté en de nombreux endroits, ou qu'une grande partie du sac a été humidifiée, ou qu'on a jeté le sac d'un endroit à un autre, et que la farine s'y est vraisemblablement mélangée.
séif katan 13
- (יד) והשאר מותר - דבמקום שנתלחלח יתדבק הקמח ויהיה כמו עיסה וישאר למעלה בנפה והקמח שעובר דרך נקבי הנפה בודאי לא נגעו בהן המים ואם הוא ביו"ט שאסור לרקד קמח יותר מכפי הצורך לו ירקדנו ע"י עכו"ם כדי לבער החמץ ואם נפלו המים ביו"ט ולא שהו המים בקמח עדיין שיעור מיל יכול ליתן לנכרי במתנה ויצא בזה כיון שלא נתחמץ עדיין:(14) Et le reste est permis – car à l'endroit qui a été humidifié, la farine collera et sera comme de la pâte, et elle restera en haut, dans le tamis ; et la farine qui passe par les trous du tamis, l'eau ne l'a assurément pas touchée. Et si c'est un jour de Yom Tov, où il est interdit de tamiser de la farine au-delà de ce dont on a besoin, on la fera tamiser par un idolâtre, afin d'éliminer le 'hamets. Et si l'eau est tombée pendant Yom Tov et que l'eau n'est pas encore restée dans la farine la mesure d'un mil, on peut la donner en cadeau à un non-Juif, et on est quitte ainsi (de l'obligation d'éliminer), puisqu'elle n'a pas encore fermenté.
séif katan 14
- (טו) לא מהני ריקוד - ואפילו קודם פסח. וכתבו האחרונים דדוקא ריקוד לא מהני בנתייבש אבל תיקון הראשון שהזכיר המחבר לאחוז במקום המלוחלח [ובאופן שלא טלטלו השק ממקום למקום ויש להכיר מקום המלוחלח היטב וכנ"ל] שפיר מהני ואפילו בנתיבש בפסח ויאחז בידו מקום המלוחלח עם הקמח סביב הלחלוח והשאר מותר באכילה ומ"מ ראוי לרקד הנשאר וכנ"ל:(15) Le tamisage ne sert à rien – et même avant Pessa'h. Et les A'haronim ont écrit que c'est seulement le tamisage qui ne sert à rien lorsque (l'humidité) a séché ; mais la première solution qu'a mentionnée l'auteur, tenir l'endroit humide [dans le cas où l'on n'a pas déplacé le sac d'un endroit à un autre et où l'on peut bien reconnaître l'endroit humide, comme il a été dit plus haut], est bel et bien efficace, même si (l'humidité) a séché pendant Pessa'h : on tiendra dans la main l'endroit humide avec la farine autour de l'humidité, et le reste est permis à la consommation ; et néanmoins, il convient de tamiser le reste, comme il a été dit plus haut.
séif katan 15
- (טז) דמיפרך וכו' - ר"ל לפירורים דקים וירד דרך נקבי הנפה ויתערב עם הקמח. ואע"ג דבודאי יש ס' כנגדו ומתבטלים קודם הפסח מ"מ כשיגיעו ימי הפסח שאסורין במשהו יהיה חוזר וניעור ואע"ג דבלח בלח לא אמרינן חוזר וניעור וכדלעיל סימן תמ"ז ס"ד וקמח בקמח הוא לח בלח י"ל דפירורים אינם מתבוללים היטב בקמח ובאפי נפשייהו קיימין ואפשר דאפילו בשעה שלש העיסה ג"כ לא נימוחו ונתערבו וכשמגיעים ימי הפסח חוזרים ואוסרים:(16) Car (la partie humide) s'émiette, etc. – c'est-à-dire qu'elle s'émiette en fines miettes, qui descendent par les trous du tamis et se mélangent à la farine. Et bien qu'il y ait assurément soixante fois plus (de farine) que ces miettes et qu'elles soient annulées avant Pessa'h, néanmoins, lorsqu'arriveront les jours de Pessa'h, où le 'hamets interdit en quantité infime, il « se réveillera » (retrouvera son statut d'interdit). Et bien que pour un mélange d'humide dans de l'humide (la'h bela'h) nous ne disions pas qu'il « se réveille », comme il a été dit plus haut, siman 447, séif 4, et que de la farine dans de la farine soit considérée comme humide dans de l'humide, on peut dire que les miettes ne se mêlent pas bien à la farine et restent distinctes en elles-mêmes ; et il est possible que même au moment où l'on pétrit la pâte, elles ne se dissolvent pas non plus et ne se mélangent pas, et que, lorsqu'arrivent les jours de Pessa'h, elles interdisent de nouveau.
séif katan 16
- (יז) ואסור לאכלו וכו' - ואפילו אם אפו קודם הפסח שאף שהפירור נאפה הרי הוא חמץ ולא נתבטל וכנ"ל. ועיין בפר"ח שדעתו דמקרי לח בלח ואינו חוזר וניעור ועכ"פ מותר לאפות קודם פסח וכן הסכימו הרבה אחרונים דאחר שנאפה נעשה גוש אחד ונתבטל ואינו חוזר וניעור ועיין במגן אלף שכתב עוד סניף לזה שיקח קצת מן הקמח ויאכלנו קודם פסח ונתלה החמץ במה שאכל ויש לסמוך ע"ז במקום הפסד. ומ"מ יקח מצות אחרות ללילות ראשונות דעכ"פ אין זה שמור כהוגן וה"ה בכל היכי דמכשרינן מטעם ס"ס וכדומה:(17) Et il est interdit de la manger, etc. – même si on l'a cuite avant Pessa'h, car, bien que la miette ait été cuite, elle est du 'hamets et n'a pas été annulée, comme il a été dit plus haut. Et voir le Peri 'Hadach, dont l'avis est que cela est appelé un mélange d'humide dans de l'humide et ne « se réveille » pas ; et en tout cas, il est permis de la cuire avant Pessa'h. Et de nombreux A'haronim sont aussi tombés d'accord qu'après la cuisson, (la pâte) devient une seule masse, et (le 'hamets) est annulé et ne « se réveille » pas. Et voir le Maguen Elef, qui a écrit une raison supplémentaire (snif) à cela : on prendra un peu de cette farine et on la mangera avant Pessa'h, et l'on attribuera le 'hamets à ce qu'on a mangé ; et on peut s'appuyer sur cela en cas de perte. Et néanmoins, on prendra d'autres matsot pour les premières nuits, car en tout cas ce n'est pas de la matsa chemoura (gardée) comme il convient ; et il en est de même dans tous les cas où nous permettons en raison d'un double doute (sfek sfeka) et raisons semblables.
séif katan 17
- (יח) בפסח - ועכברים שנשכו השקים אם ניכר שאכלו מן הקמח ונתיבש הלחלוחית יש אומרים שאם הוא תוך הפסח כולו אסור דתלינן שהלכו בכמה מקומות בשק [ורוק שבפי העכבר מחמיץ כמו רוק של שאר בהמה וחיה] וע"כ לא מהני אחיזת אותו מקום ואם הוא לפני הפסח ירקד הקמח וישהנו עד אחר הפסח או ימכרנו וכדין נתלחלח במים הנ"ל אבל הרבה אחרונים תופסים לדינא דגם בזה מהני לאחוז סביב מקום הנשוך עם הקמח שאצלו היטב והשאר ירקדנו ויאכל בפסח ומהני עצה זו אפי' אם הוא תוך הפסח ומ"מ ראוי להחמיר כהי"א שלא במקום הדחק או הפסד וכ"ז כשהשק מונח במקומו בלא נענוע ולא נתערב הקמח אבל אם טלטל השק ממקום למקום או שנשכו בכמה מקומות בשק וא"א לתפוס ולנהל לא מהני עצה זו אף לדעת המקילין ודינו כדין נתלחלח במים וכנ"ל. אמנם לפי מה שכתבנו בסוף ס"ק הקודם דגם בנתלחלח השק במים מהני הרקידה במקום הפסד לאפות קודם פסח פשוט דה"ה גם בזה ועיין בשע"ת מה שכתב בענין זה:(18) Pendant Pessa'h – et pour des souris qui ont rongé les sacs : s'il est visible qu'elles ont mangé de la farine et que l'humidité a séché, certains disent que si c'est pendant Pessa'h, tout est interdit, car nous supposons qu'elles sont allées en plusieurs endroits du sac [et la salive qui est dans la bouche de la souris fait fermenter comme la salive des autres animaux domestiques et sauvages], et c'est pourquoi il ne sert à rien de tenir cet endroit ; et si c'est avant Pessa'h, on tamisera la farine et on la gardera jusqu'après Pessa'h, ou on la vendra, conformément à la règle de la farine humidifiée par de l'eau mentionnée plus haut. Mais de nombreux A'haronim retiennent en pratique que, dans ce cas aussi, il est efficace de bien tenir le tour de l'endroit rongé avec la farine qui est à côté, et le reste, on le tamisera et on le mangera à Pessa'h ; et ce conseil est efficace même si c'est pendant Pessa'h. Et néanmoins, il convient d'être rigoureux selon « certains disent », hors d'une situation pressante ou d'une perte. Et tout cela vaut lorsque le sac est posé à sa place sans être secoué, et que la farine ne s'est pas mélangée ; mais si l'on a déplacé le sac d'un endroit à un autre, ou qu'elles l'ont rongé en plusieurs endroits du sac et qu'il est impossible de tenir et de vider (de cette façon), ce conseil ne sert à rien, même selon l'avis de ceux qui sont indulgents, et sa règle est celle de la farine humidifiée par de l'eau, comme il a été dit plus haut. Toutefois, selon ce que nous avons écrit à la fin du séif katan précédent, à savoir que même lorsque le sac a été humidifié par de l'eau, le tamisage est efficace en cas de perte pour cuire avant Pessa'h, il est évident qu'il en est de même dans ce cas ; et voir dans le Chaarei Techouva ce qu'il a écrit à ce sujet.
séif katan 18
- (יט) אלא ירקדנו - כדי לבער החמץ שימצא בו:(19) Mais on la tamisera – afin d'éliminer le 'hamets qui s'y trouvera.
séif katan 19
- (כ) ואם נתייבש בפסח וכו' - והטעם דקי"ל חמץ שנתערב בפסח במשהו ואם נתערב שלא בזמנו בנותן טעם וע"כ אם נתייבש בפסח אף שהלחלוח היה מקודם מ"מ כל זמן שהוא מלוחלח לא היה מתערב ומתי התחיל להתערב כשנתייבש ונפרך פירורים לתוך הקמח א"כ נעשה התערובות בפסח שהוא במשהו ואסור להשהותו [ואף דירקדנו הרי חיישינן שירדו פירורים קטנים דרך נקבי הנפה וכנ"ל] משא"כ אם נתייבש קודם פסח הרי קי"ל דהוא בכדי נתינת טעם בכל הקמח וכאן אין בו שיעור זה. כתבו האחרונים דכל הסעיף הזה מיירי דידעינן שנתלחלח השק ממים אבל אם ספק שמא לחלוחו הוא ממי פירות יש להקל לאכלו בפסח ע"י ריקוד אף אם נתייבש בתוך הפסח דהוי ס"ס שמא נתלחלח ממי פירות ואת"ל מדברים המחמיצין שמא לא נתערב כלום בהקמח מלחלוחית שנתייבש ומ"מ אם אפשר לו בקל למצוא קמח אחר לפסח אין כדאי לכתחלה לסמוך על ס"ס לאכלו בפסח אלא יצניענו לאחר הפסח וה"ה אם נתלחלח באיזה דבר שיש דעות בין הפוסקים אם הוא בכלל מי פירות או מים ג"כ מותר ע"י ריקוד:(20) Et si elle a séché pendant Pessa'h, etc. – et la raison en est que nous tenons que du 'hamets qui s'est mélangé pendant Pessa'h interdit en quantité infime, et s'il s'est mélangé hors de son temps, il n'interdit que s'il donne du goût (noten taʿam). C'est pourquoi, s'il a séché pendant Pessa'h, bien que l'humidité ait eu lieu auparavant, néanmoins, tant qu'il était humide il ne se mélangeait pas ; et quand a-t-il commencé à se mélanger ? Lorsqu'il a séché et s'est émietté en miettes dans la farine ; si c'est ainsi, le mélange s'est produit pendant Pessa'h, où il interdit en quantité infime, et il est interdit de la garder [et même si on la tamise, nous craignons que de petites miettes soient descendues par les trous du tamis, comme il a été dit plus haut]. Ce qui n'est pas le cas s'il a séché avant Pessa'h, car nous tenons que (le 'hamets n'interdit alors que) dans la mesure où il donne du goût à toute la farine, et ici il n'y a pas cette mesure. Les A'haronim ont écrit que tout ce séif traite du cas où nous savons que le sac a été humidifié par de l'eau ; mais s'il y a un doute que son humidité provienne peut-être de jus de fruits, on peut être indulgent et la manger à Pessa'h au moyen du tamisage, même si elle a séché pendant Pessa'h, car c'est un double doute (sfek sfeka) : peut-être a-t-il été humidifié par des jus de fruits, et même si tu dis que c'était par des choses qui font fermenter, peut-être rien ne s'est-il mélangé à la farine de l'humidité qui a séché. Et néanmoins, s'il peut facilement trouver une autre farine pour Pessa'h, il ne convient pas lekhat'hila de s'appuyer sur le double doute pour la manger à Pessa'h, mais il la mettra de côté pour après Pessa'h. Et il en est de même s'il a été humidifié par une chose au sujet de laquelle il y a des avis divergents parmi les décisionnaires sur la question de savoir si elle est incluse dans la catégorie des jus de fruits ou de l'eau : c'est aussi permis au moyen du tamisage.
séif katan 20
- (כא) אסור להשהותו - ולא כתב שיזרקנו לחוץ דהוא אזיל לשיטתו לקמן בסימן תס"ז ס"י ע"ש ולדידיה יכול למכור לעכו"ם חוץ מדמי איסור שבו אבל לדעת הרמ"א שם דנוהגין לשרוף הכל ה"ה בזה. ודע דלפי מה שהסכימו האחרונים דבמקום הפסד גדול יוכל לסמוך על דעת המחבר בס"י וכמו שכתבנו לעיל בסימן תמ"ז במ"ב סק"ג יכול למכור כל השק לעכו"ם חוץ ממעט הקמח המחומץ שבו. ופשוט דהוא ביש עכו"ם לפניו:(21) Il est interdit de la garder – et il n'a pas écrit qu'il faut la jeter dehors, car il suit sa propre méthode (exposée) plus loin, au siman 467, séif 10 ; voir là-bas. Et selon lui, on peut la vendre à un idolâtre, sauf la valeur de l'interdit qui s'y trouve ; mais selon l'avis du Rema là-bas, à savoir qu'on a l'usage de tout brûler, il en est de même ici. Et sache que, selon ce dont sont tombés d'accord les A'haronim, à savoir qu'en cas de grande perte on peut s'appuyer sur l'avis de l'auteur au séif 10, comme nous l'avons écrit plus haut, au siman 447, dans la Michna Beroura, séif katan 3, on peut vendre tout le sac à un idolâtre, sauf le peu de farine fermentée qui s'y trouve. Et il est évident que cela vaut lorsqu'il y a un idolâtre devant soi (disponible).
séif katan 21
- (כב) הטל וכו' - כל הני דמחמיצין היינו אם שהה בלא עסק שיעור חימוץ דלא גרע ממים דע"י התעסקות אינו בא לידי חימוץ:(22) La rosée, etc. – tous ces liquides qui font fermenter, c'est seulement s'il (le mélange) est resté sans être travaillé la durée de la fermentation, car ils ne sont pas pires que l'eau, où, par le travail (de la pâte), on n'en vient pas à la fermentation.
séif katan 22
- (כג) וכן מי רגלים - היינו דאדם בין שהוא גדול בין שהוא קטן אבל דבהמה ושאר בע"ח יש דעות בין הפוסקים אם מחמיץ:(23) Et de même l'urine – c'est-à-dire celle d'un être humain, qu'il soit adulte ou enfant ; mais pour celle d'un animal domestique et des autres êtres vivants, il y a des avis divergents parmi les décisionnaires sur la question de savoir si elle fait fermenter.
séif katan 23
- (כד) ומי הפה והחוטם וכו' - בין של אדם בין של שאר בע"ח והטעם בכ"ז דכל אלו הם תולדת המים והוו כמים:(24) Et les liquides de la bouche, du nez, etc. – qu'ils soient d'un être humain ou des autres êtres vivants ; et la raison de tout cela est que tous ces liquides sont des dérivés de l'eau et sont comme de l'eau.
séif katan 24
- (כה) אבל דם - וה"ה דמי המרה ג"כ אין מחמיצין דהוו כדם וליחה סרוחה וא"כ מותר לעשות ממנו עיסה לרפואה:(25) Mais le sang – et il en est de même de la bile (mei hamara), qui ne fait pas fermenter non plus, car elle est comme le sang et une humeur corrompue ; et si c'est ainsi, il est permis d'en faire une pâte pour un remède.
séif katan 25
- (כו) וחלב - בקמ"ץ וה"ה חלב בציר"י [וכן שומן] אפי' רותח וצלול וכ"ש נקרש והטעם בכ"ז דאינו אלא כמי פירות ואין מחמיצין ואע"ג דחלב ודם בלא"ה אסורין מ"מ בטל בששים משא"כ חמץ בפסח שהוא במשהו:(26) Et le lait ('halav) – avec un kamats (le lait), et il en est de même du 'helev avec un tséré (la graisse interdite) [et de même de la graisse (chouman)], même bouillant et liquide, et à plus forte raison figé ; et la raison de tout cela est que ce n'est que comme des jus de fruits, et ils ne font pas fermenter. Et bien que le lait (de viande) et le sang soient de toute façon interdits, ils sont néanmoins annulés dans soixante fois plus, ce qui n'est pas le cas du 'hamets à Pessa'h, qui interdit en quantité infime.
séif katan 26
- (כז) וזיעת אדם - וזיעת בהמה עיין לעיל בסימן תנ"ג ס"ז ובמ"ב שם. וצואה בין דאדם בין דשאר בע"ח אינו מחמיץ ולפיכך אם נתלחלח שק של קמח בצואה מרקד הקמח והבצק הנמצא שם יזרקנו לחוץ והשאר מותר. ודוקא בצואה אבל במים היוצא מפי הטבעת וכן בצואה שהיא רכה מאוד י"א דדינו כמי רגלים הנ"ל. כתבו הפוסקים דחטים הנמצאים בגללי בהמה אפילו הם מרוככים לא אמרינן שנתחמצו על ידי הלחות הנמצא שם דגללים אינו מחמיץ וכנ"ל:(27) Et la sueur humaine – et pour la sueur d'animal, voir plus haut, au siman 453, séif 7, et dans la Michna Beroura là-bas. Et les excréments, qu'ils soient d'un être humain ou des autres êtres vivants, ne font pas fermenter ; c'est pourquoi, si un sac de farine a été humidifié par des excréments, on tamise la farine, on jettera dehors la pâte qui s'y trouve, et le reste est permis. Et cela uniquement pour les excréments ; mais pour l'eau qui sort de l'anus, et de même pour les excréments très mous, certains disent que leur règle est celle de l'urine mentionnée plus haut. Les décisionnaires ont écrit que, pour des grains de blé trouvés dans les crottins d'un animal, même s'ils sont ramollis, nous ne disons pas qu'ils ont fermenté par l'humidité qui s'y trouve, car les crottins ne font pas fermenter, comme il a été dit plus haut.
séif katan 27
- (כח) אינו מחמיץ - הנה הם שוים כולם לזה שאינו מחמיץ כשהוא לבדו אבל מ"מ יש חילוק ביניהן דחלב [וכן חלב ושומן ודם] דינו כמי פירות לכו"ע ועם מים ממהר להחמיץ ודינו כדלעיל בסימן תס"ב ס"ב ע"ש אבל זיעת אדם וכן צואה של כל בע"ח כמה אחרונים סוברים דאינו מחמיץ כלל ויש שמחמירין גם בזה:(28) Ne font pas fermenter – voici qu'ils sont tous égaux en ce qu'ils ne font pas fermenter lorsqu'ils sont seuls ; mais néanmoins il y a une différence entre eux : le lait [et de même le 'helev, la graisse et le sang] a le statut des jus de fruits selon tous les avis, et avec de l'eau il fait fermenter rapidement, et sa règle est comme il a été dit plus haut, au siman 462, séif 2 ; voir là-bas. Mais la sueur humaine, et de même les excréments de tout être vivant, plusieurs A'haronim estiment qu'ils ne font pas du tout fermenter (même avec de l'eau), et certains sont rigoureux en cela aussi.
séif katan 28
- (כט) אינו בא וכו' - שטרדת הדלף מונע מלהחמיץ את הקמח השרוי במי הדלף ואפילו אם מתפשט הלחות יותר ממקום שהדלף מכה שם מ"מ ע"י טירוד הדלף שמכה בכח ומבליע טיפה אחר טיפה אינו מניח להחמיץ כל סביביו:(29) N'en vient pas, etc. – car l'agitation de la gouttière empêche de fermenter la farine trempée dans l'eau de la gouttière ; et même si l'humidité s'étend au-delà de l'endroit où frappe la gouttière, néanmoins, par l'agitation de la gouttière, qui frappe avec force et fait absorber goutte après goutte, elle ne laisse fermenter rien de tout son pourtour.
séif katan 29
- (ל) שיהיה הדלף טורד וכו' - ר"ל שיהיו הטפות יורדות רצופות זו אחר זו כל היום דאל"ה יצטרפו השהיות שבין טיפה לטיפה לשיעור מיל וכדלעיל בסימן תנ"ט ס"ב בהג"ה ויש מאחרונים שמפרשין הטעם דכשאינם יורדות רצופות אין בכחם למנוע החימוץ:(30) Que la gouttière soit continue, etc. – c'est-à-dire que les gouttes tombent de façon continue, l'une après l'autre, toute la journée ; car sinon, les intervalles entre une goutte et l'autre s'additionneraient jusqu'à la mesure d'un mil, comme il a été dit plus haut, au siman 459, séif 2, dans la haga. Et certains A'haronim expliquent la raison ainsi : lorsqu'elles ne tombent pas de façon continue, elles n'ont pas la force d'empêcher la fermentation.
séif katan 30
- (לא) ויאפנו מיד לכשיפסק - ר"ל שלא יניח הקמח שנתלחלח במים בלי עסק אלא ילוש ויאפה מיד וכמבואר לעיל בסימן תנ"ט ס"ב וזהו לכתחלה אבל דיעבד אין אסור אלא כשנשתהה שיעור מיל אחר שהפסיק הדלף:(31) Et qu'on la cuise immédiatement lorsqu'elle s'arrête – c'est-à-dire qu'on ne laissera pas la farine humidifiée par l'eau sans la travailler, mais qu'on la pétrira et la cuira immédiatement, comme cela est expliqué plus haut, au siman 459, séif 2. Et cela vaut lekhat'hila ; mais bediavad, ce n'est interdit que si (la farine) est restée la mesure d'un mil après l'arrêt de la gouttière.
séif katan 31
- (לב) ואם הוא מסופק - דספיקא דאורייתא הוא ואפילו להשהותו אסור. ודע דה"ה בדגן ג"כ דינא הכי דאם הדלף טורד עליו טיף אחר טיף אפילו כל היום כולו אינו בא לידי חימוץ ואם אינו יורד טיף אחר טיף נחמצין ע"י המים ואף כשיורד עליו טיף אחר טיף מיד שהפסיק צריך לטוחנן:(32) Et si l'on a un doute – car c'est un doute portant sur un interdit de la Torah, et même la garder est interdit. Et sache qu'il en est de même aussi pour la céréale (en grains) : la règle est ainsi : si la gouttière la frappe goutte après goutte, même toute la journée entière, elle n'en vient pas à fermenter ; et si l'eau ne tombe pas goutte après goutte (de façon continue), ils fermentent par l'eau ; et même lorsqu'elle tombe sur elle goutte après goutte, dès qu'elle s'est arrêtée il faut les moudre.
séif katan 32
- (לג) אסור - עיין בפמ"ג שדעתו להחמיר בכל אופן בקמח הלח כי אין אנו בקיאין לידע איזה מקרי טיף טיף ע"ש:(33) C'est interdit – voir le Peri Megadim, dont l'avis est d'être rigoureux de toute façon pour la farine humide, car nous ne sommes pas experts pour savoir ce qui est appelé (une chute) « goutte à goutte » ; voir là-bas.
séif katan 33