Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 442 →- (א) תערובת חמץ וכו' - הנה המחבר לא איירי כ"א לענין הלאו דבל יראה ובל ימצא דלענין זה ס"ל דעובר על לאו זה אפילו אין בו כזית בכדי אכילת פרס ואף דלענין אכילה אינו חייב כרת לכולי עלמא אלא אם כן יש בו כזית בכדי אכילת פרס ויש דסבירא ליה דאפילו לאו אין בו כ"כ דליכא בתערובות שיעור כזית בכדי אכילת פרס מכל מקום לענין בל יראה ובל ימצא עובר עליו כיון שכל חלקיו מונחין בכלי אחד הרי הן מצטרפין זה עם זה כיון שיש שם ביחד כזית חמץ ודוקא מין בשאינו מינו דאינו בטל מדאורייתא ברובא לדעת הסוברין דטעם כעיקר מדאורייתא אבל מין במינו כגון קמח של תבואה חמוצה שנתערב בתוך קמח שאינה חמוצה דמדאורייתא ברובא בטל ומותר לאכלו מכ"ש שמותר לשהותו מדאורייתא אך מדרבנן מ"מ אסור לשהותו דלמא יבא לאכול ממנו בפסח וצריך לבערו קודם הפסח ואם נזכר בפסח צריך אז לבערם ומ"מ אם עבר ושהה עד לאחר הפסח מותר כיון דלא עבר בב"י ובב"י כמבואר לקמן סוף סימן תמ"ז. וכן היכא דאיכא ששים אף מין בשאינו מינו דינא הכי דאף דאיסורו במשהו הרי אינו רק מדרבנן וה"ה שארי דברים שאין בהם איסור דאורייתא להשהותם רק מדרבנן צריך לבערם בע"פ ואם שכח ונזכר בפסח צריך אז לבערם ואם עבר ולא ביערם עד לאחר הפסח מותרין באכילה ואם אין בו חמץ בעין אלא טעם חמץ כגון שבישל איזה דבר עם חמץ והסיר החמץ ולא נשאר בו אלא הטעם דלא היה בו ששים לבטלו אף דאסור לאכלו מדאורייתא משום טעם כעיקר מ"מ לענין בל יראה מצדד הח"י דאינו עובר כיון דאין בו ממשו של איסור ומ"מ מדרבנן בודאי אסור לשהותו וצריך ביעור בנמצא תוך פסח ואם עבר ושהה עד אחר הפסח אין לאסור בהנאה דכיון שלא עבר על איסור של תורה במה שהשהה אותו לא קנסוהו חכמים לאסרו ובאכילה אפשר שכדאי להחמיר ויש חולקין וס"ל דכיון שאסור באכילה מן התורה חייב בביעור ג"כ מן התורה וממילא אם עבר ולא ביערו גם לאחר הפסח אסור בהנאה ובמקום הפסד מרובה יש להקל כדעה הראשונה. וכל זה בתבשיל שקיבל טעם החמץ עצמו אבל תבשיל שנתבשל קודם הפסח בקדירה שבישל בה חמץ בו ביום אע"פ שאין בתבשיל ששים כנגד חמץ שנפלט לתוכו מן הקדירה מותר להשהותו עד אחר הפסח [ויזהר להצניעו בחדר שאינו רגיל לילך לשם כמו שיתבאר בסימן תנ"א] ורק באופן שלא יהיה כבוש בתוך הפסח בכלי חמץ דהיינו שהורק לכלי פסח. ואם נתבשל או נכבש לכתחלה בתוך הפסח בכלי חמץ אפילו אינו בן יומו צריך לבער [ח"א]:(1) Un mélange de 'hamets, etc. – Voici que l'auteur (le Choulhan Aroukh) ne traite que de l'interdit de bal yéraé et bal yimatsé (« qu'il ne soit pas vu, qu'il ne soit pas trouvé ») ; car à cet égard il considère qu'on transgresse cet interdit même s'il n'y a pas dans le mélange un kezayit (volume d'une olive) dans le temps de la consommation d'un pras (demi-pain). Et bien qu'en ce qui concerne la consommation on ne soit passible de karet (retranchement) selon tous qu'à condition qu'il y ait un kezayit dans le temps de la consommation d'un pras, et que certains considèrent que même l'interdit simple (le lav) ne s'y applique pas tant que le mélange ne contient pas la mesure d'un kezayit dans le temps de la consommation d'un pras, néanmoins, en ce qui concerne bal yéraé et bal yimatsé, on le transgresse, puisque toutes ses parties sont posées dans un même récipient, elles se combinent les unes avec les autres, dès lors qu'il y a là, ensemble, un kezayit de 'hamets. Et cela uniquement pour un mélange d'une espèce avec une autre espèce, qui ne s'annule pas de la Torah dans la majorité, selon l'avis de ceux qui considèrent que « le goût est comme la substance » (taam kéikar) de la Torah. Mais pour une espèce avec sa propre espèce, par exemple de la farine de céréales levées qui s'est mélangée dans de la farine non levée, qui de la Torah s'annule dans la majorité et qu'il est permis de manger, à plus forte raison il est permis de la garder chez soi de la Torah ; mais d'ordre rabbinique, néanmoins, il est interdit de la garder, de peur qu'on en vienne à en manger pendant Pessa'h, et il faut l'éliminer avant Pessa'h. Et si l'on s'en souvient pendant Pessa'h, il faut alors les éliminer. Néanmoins, si l'on a transgressé et qu'on l'a gardé jusqu'après Pessa'h, c'est permis, puisqu'on n'a pas transgressé bal yéraé et bal yimatsé, comme il est expliqué plus loin, à la fin du siman 447. De même, lorsqu'il y a soixante fois plus de permis, même pour une espèce avec une autre espèce, la règle est la même : bien que son interdit (à Pessa'h) soit dans la moindre quantité (bemachéhou), il n'est que d'ordre rabbinique. Il en va de même pour les autres choses qui ne comportent pas d'interdit de la Torah à les garder, mais seulement d'ordre rabbinique : il faut les éliminer la veille de Pessa'h ; si l'on a oublié et qu'on s'en souvient pendant Pessa'h, il faut alors les éliminer ; et si l'on a transgressé et qu'on ne les a pas éliminées jusqu'après Pessa'h, elles sont permises à la consommation. Et s'il ne contient pas de 'hamets en substance mais seulement le goût du 'hamets, par exemple si l'on a cuit un aliment avec du 'hamets et qu'on a retiré le 'hamets, et qu'il n'y est resté que le goût, parce qu'il n'y avait pas soixante fois plus pour l'annuler : bien qu'il soit interdit de le manger de la Torah en vertu de « le goût est comme la substance », néanmoins, en ce qui concerne bal yéraé, le 'Hok Yaakov penche vers l'avis qu'on ne le transgresse pas, puisqu'il ne contient pas la substance de l'interdit. Néanmoins, d'ordre rabbinique, il est certainement interdit de le garder, et il faut l'éliminer s'il est trouvé pendant Pessa'h. Et si l'on a transgressé et qu'on l'a gardé jusqu'après Pessa'h, on ne doit pas l'interdire au profit (hanaa), car, puisqu'on n'a pas transgressé d'interdit de la Torah en le gardant, les Sages ne l'ont pas pénalisé en l'interdisant ; et quant à la consommation, il est peut-être préférable d'être rigoureux. Et certains contestent et considèrent que, puisqu'il est interdit à la consommation de la Torah, on est obligé de l'éliminer également de la Torah ; par conséquent, si l'on a transgressé et qu'on ne l'a pas éliminé, il est interdit au profit même après Pessa'h. Et en cas de perte importante, on peut être indulgent selon le premier avis. Tout cela concerne un plat qui a reçu le goût du 'hamets lui-même ; mais un plat cuit avant Pessa'h dans une marmite dans laquelle on a cuit du 'hamets le jour même (ben yomo), même si le plat ne contient pas soixante fois le volume du 'hamets qui y a été exsudé par la marmite, il est permis de le garder jusqu'après Pessa'h [et l'on veillera à le ranger dans une pièce où l'on n'a pas l'habitude d'aller, comme il sera expliqué au siman 451], et seulement à condition qu'il ne reste pas mariné (kavouch) pendant Pessa'h dans un récipient de 'hamets, c'est-à-dire qu'on l'ait transvasé dans un récipient de Pessa'h. Mais s'il a été cuit ou mis à mariner d'emblée pendant Pessa'h dans un récipient de 'hamets, même non utilisé le jour même, il faut l'éliminer ['Hayé Adam].
séif katan 1
- (ב) עוברים עליו וכו' - אבל חמץ נוקשה אינו עובר עליו משום בל יראה ובל ימצא ורק מדרבנן צריך לבערו ונוקשה מקרי דבר שאינו חמץ גמור כמו אותן שהסופרים מדבקין בו ניירותיהם שעושין מקמח ומים או עיסה שלא נמצא בה עדיין שום סדק רק שהכסיפו פניה או שאינו ראוי לאכילה רק קצת [ודוקא שמעולם לא היה ראוי לאכילה אבל אם נתקלקל בעינן עד שיפסל מלאכול לכלב וכדלקמן בס"ב] ואם עבר עליו ולא ביערו עיין לקמן. בסוף סימן תמ"ז:(2) On le transgresse, etc. – Mais pour du 'hamets noukché (« 'hamets durci », imparfait) on ne transgresse pas bal yéraé et bal yimatsé, et c'est seulement d'ordre rabbinique qu'il faut l'éliminer. Est appelé noukché ce qui n'est pas du 'hamets complet, comme la colle avec laquelle les scribes collent leurs papiers, qu'on fait de farine et d'eau, ou une pâte où l'on ne trouve encore aucune fissure mais dont la surface a seulement pâli, ou une chose qui n'est que peu propre à la consommation [et uniquement si elle n'a jamais été propre à la consommation ; mais si elle s'est gâtée, il faut qu'elle se soit gâtée au point d'être impropre à la consommation d'un chien, comme il est dit plus loin, au séif 2]. Et si l'on a transgressé et qu'on ne l'a pas éliminé, voir plus loin, à la fin du siman 447.
séif katan 2
- (ג) המורייס - מין מאכל הנעשה משומן דגים עם קמח קלוי מעט ומים וכותח נעשה ממלח וממי חלב ומתערב בתוכו גם פירורי פת ושכר המדי נותנין בו שעורין ומים להחמיצו:(3) Le mouryess – sorte de mets fait de graisse de poisson avec un peu de farine grillée et de l'eau ; et le koutah est fait de sel et de petit-lait, et l'on y mélange aussi des miettes de pain ; et dans la bière de Médie on met de l'orge et de l'eau pour la faire fermenter.
séif katan 3
- (ד) וכל כיוצא באלו וכו' - כגון חומץ האדומי ושארי דברים דקחשיב במשנה (דף מ"ג) שיש בהם תערובות חמץ. ויין שרף הנעשה מחמשה מיני דגן הסכימו האחרונים דהוי חמץ גמור וגרע מתערובות חמץ ועיין בח"י ובמקו"ח דה"ה אם נעשה משמרי שכר ועיין בפמ"ג:(4) Et tout ce qui est semblable à ceux-ci, etc. – Comme le vinaigre d'Édom et les autres choses énumérées dans la Michna (Pessa'him 43a) qui contiennent un mélange de 'hamets. Quant à l'eau-de-vie faite à partir des cinq espèces de céréales, les A'haronim s'accordent pour dire que c'est du 'hamets complet, plus grave qu'un mélange de 'hamets. Et voir le 'Hok Yaakov et le Mekor 'Hayim, selon lesquels il en va de même si elle est faite à partir de lie de bière ; et voir le Peri Megadim.
séif katan 4
- (ה) ואינו ראוי לאכילה - ולא גזרינן דלמא אתי למיכל כיון שאינו ראוי לאכילה כלל משא"כ חמץ נוקשה דראוי לאכילה קצת אסור להשהותה:(5) Et n'est pas propre à la consommation – Et l'on ne décrète pas l'interdit de peur qu'on en vienne à le manger, puisqu'il n'est pas du tout propre à la consommation, contrairement au 'hamets noukché, qui est un peu propre à la consommation, et qu'il est interdit de garder.
séif katan 5
- (ו) הרי זה מותר לקיימו - שהעורות גורמין שמסריח מיד:(6) Il est permis de le garder – Car les peaux le font aussitôt devenir nauséabond.
séif katan 6
- (ז) חייב לבער - דעדיין ראוי לאכילה הוא כשמגיע זמן הפסח וכיון שנתחייב בביעור אף אם לא ביערו ונשתהא עד תוך הפסח חייב לבער אף שאז כבר נתקלקל וכדלקמיה בס"ב לענין פת שעיפשה:(7) Il est obligé d'éliminer – Car il est encore propre à la consommation lorsqu'arrive le moment de Pessa'h ; et puisqu'on a été soumis à l'obligation de l'éliminer, même si on ne l'a pas éliminé et qu'il est resté jusque pendant Pessa'h, on est obligé de l'éliminer, bien qu'il soit alors déjà gâté, comme il est dit juste après, au séif 2, à propos du pain moisi.
séif katan 7
- (ח) מותר לקיימן בפסח - ולענין אכילה יתבאר לקמן בס"ד:(8) Il est permis de les garder pendant Pessa'h – Et quant à la consommation, cela sera expliqué plus loin, au séif 4.
séif katan 8
- (ט) שעיפשה וכו' - ודוקא שעיפשה קודם זמן איסורו דאם עיפשה אחר זמן איסורו אף שעיפשה כ"כ עד שאינו ראוי לכלב מ"מ חייב לבער כיון שנתחייב בה קודם שנתעפשה:(9) Qui a moisi, etc. – Et uniquement s'il a moisi avant le moment de son interdit ; car s'il a moisi après le moment de son interdit, même s'il a moisi au point d'être impropre à la consommation d'un chien, néanmoins on est obligé de l'éliminer, puisqu'on y a été obligé avant qu'il moisisse.
séif katan 9
- (י) מלאכול הכלב - דאז אינו חייב בביעור דהוי כעפרא בעלמא אבל אם לא נפסל מאכילת כלב אף שלאדם נתקלקל ואינו ראוי מ"מ עדיין חייב לבער כחמץ גמור מפני שראוי לחמע בה עיסות אחרות:(10) Pour la consommation d'un chien – Car alors on n'est pas obligé de l'éliminer, puisqu'il est comme de la simple poussière. Mais s'il n'est pas devenu impropre à la consommation d'un chien, même s'il s'est gâté pour l'homme et n'est plus comestible pour lui, néanmoins on est encore obligé de l'éliminer comme du 'hamets complet, car il peut servir à faire lever d'autres pâtes.
séif katan 10
- (יא) ומלוגמא - היינו תחבושת עשויה מקמח ותאנים וכיוצא בהם שאדם לועס ונותן ע"ג המכה:(11) Et le malouguema – C'est-à-dire un emplâtre fait de farine, de figues et de choses semblables, que l'on mâche et que l'on pose sur la plaie.
séif katan 11
- (יב) שנסרחה - והיינו נמי דוקא שנסרחה מאכילת כלב כמו בפת הנ"ל. ואם החמיצה ולבסוף נסרחה אינו מותר לקיימה אלא כשנסרחה קודם פסח כנ"ל גבי פת ואם נסרחה קודם שהחמיצה אפילו בפסח שרי דכיון שנפסדה קודם שנתחמצה הו"ל כפת שנתעפש קודם זמן איסור:(12) Qui s'est corrompue – Et cela aussi uniquement si elle s'est corrompue au point d'être impropre à la consommation d'un chien, comme pour le pain mentionné plus haut. Et si elle a levé et s'est ensuite corrompue, il n'est permis de la garder que si elle s'est corrompue avant Pessa'h, comme il a été dit plus haut à propos du pain. Et si elle s'est corrompue avant d'avoir levé, même pendant Pessa'h c'est permis, car puisqu'elle s'est gâtée avant d'avoir levé, elle est comme un pain qui a moisi avant le moment de l'interdit.
séif katan 12
- (יג) שכבסו אותן וכו' - ר"ל אפילו סמוך לפסח:(13) Qu'on a lavés, etc. – C'est-à-dire même peu avant Pessa'h.
séif katan 13
- (יד) בחלב חטה - היינו אפילו אם נראה עליהן קצת ממשות החמץ:(14) Avec de l'amidon de blé – C'est-à-dire même si un peu de la substance du 'hamets y est visible.
séif katan 14
- (טו) וכן ניירות וכו' - היינו ג"כ אפילו אם ממשות החמץ נראה קצת מבחוץ והטעם בכל אלה מפני שכבר נפסדה צורתו וכמו שמפרש:(15) Et de même des papiers, etc. – C'est-à-dire aussi même si la substance du 'hamets est un peu visible à l'extérieur. Et la raison, dans tous ces cas, est que sa forme de 'hamets est déjà détruite, comme l'auteur l'explique.
séif katan 15
- (טז) מותר לקיימן - מ"מ אסור להציע בגדים המכובסים בחלב חטה על השלחן דלפעמים נמצא עליהן קצת ממשות מהחמץ ויש לחוש שמא יפרך קצת מהן לתוך המאכל וכ"ש שאסור להניח בתוכן קמח של פסח וצעיפי נשים הרגילין לתקנן עם קמח עד שנעשין עבין קצת שדרך ליפרך מהן אין ללובשן בשעת אכילה והמדקדקים נוהגים שלא לכבס בגדים וצעיפים בתוך ל' בחלב חטה אלא בשאר מינים שאינם מחמשה מיני דגן:(16) Il est permis de les garder – Néanmoins, il est interdit d'étendre sur la table des vêtements lavés avec de l'amidon de blé, car on y trouve parfois un peu de la substance du 'hamets, et il est à craindre qu'il s'en émiette un peu dans la nourriture ; et à plus forte raison il est interdit d'y mettre de la farine de Pessa'h. Et les voiles de femmes que l'on a l'habitude d'apprêter avec de la farine jusqu'à ce qu'ils deviennent un peu épais, et dont il se détache habituellement des miettes, on ne doit pas les porter au moment du repas. Et les scrupuleux ont l'usage de ne pas laver les vêtements et les voiles, dans les trente jours avant Pessa'h, avec de l'amidon de blé, mais seulement avec d'autres espèces qui ne font pas partie des cinq espèces de céréales.
séif katan 16
- (יז) ויש מחמירין וכו' - דס"ל דכשניכר מבחוץ מקרי צורת החמץ עומדת עדיין אף שנתייבש ואין היתר לדידהו לענין דיבוק ניירות בחמץ אלא באופן שאין נראה מבחוץ ממשות החמץ. ובדיבוק הניירות בחלון צריך לדידהו לעשות הבצק בלילתו רכה מאד ויכניס כל הבצק בין הדבקים שלא יהיה מבצבץ לחוץ כלל. מיהו אם נעשו קודם שלשים יום לכו"ע אין לחוש אף שנראה מבחוץ מפני שבודאי כבר נתקשו ומאיסי ודמיין לפת שנתעפש עד שנפסל מאכילת כלב וכן אם כל הדיבוק של חמץ בנייר היה פחות מכזית אף בתוך ל' יום א"צ לבער לכו"ע:(17) Et certains sont rigoureux, etc. – Car ils considèrent que lorsque le 'hamets est visible à l'extérieur, la forme du 'hamets est dite encore subsister, bien qu'il ait séché ; et selon eux il n'y a de permission, pour le collage de papiers avec du 'hamets, que si la substance du 'hamets n'est pas visible à l'extérieur. Et pour le collage des papiers sur la fenêtre, il faut selon eux faire la pâte très liquide et introduire toute la pâte entre les parties collées, de sorte qu'elle ne dépasse pas du tout à l'extérieur. Toutefois, s'ils ont été faits plus de trente jours avant Pessa'h, selon tous il n'y a pas à s'en inquiéter, même si la colle est visible à l'extérieur, car elle a certainement déjà durci et est répugnante, et elle est semblable à un pain qui a moisi au point d'être impropre à la consommation d'un chien. De même, si tout le collage de 'hamets sur le papier faisait moins d'un kezayit, même dans les trente jours, il n'est pas nécessaire de l'éliminer, selon tous.
séif katan 17
- (יח) שנתערב בו - ר"ל קודם הפסח ואפ"ה אסור לאכלו דחוזר וניעור בפסח:(18) Dans lequel s'est mélangé – C'est-à-dire avant Pessa'h, et malgré cela il est interdit de le manger, car le 'hamets se réveille ('hozer veniour) pendant Pessa'h.
séif katan 18
- (יט) חמץ - היינו חמץ מעליא ורק ע"י שנתערב אינו ראוי למאכל דאי היה חמץ נוקשה קודם שנתעפש מותר להרבה אחרונים לאכול ואפילו כשנתערב תוך הפסח:(19) Du 'hamets – C'est-à-dire du véritable 'hamets, qui n'est impropre à la consommation que du fait d'avoir été mélangé ; car si c'était du 'hamets noukché avant de moisir, il est permis, selon de nombreux A'haronim, de le manger, même s'il s'est mélangé pendant Pessa'h.
séif katan 19
- (כ) כל אדם - רק לחולים:(20) Tout homme – Mais seulement pour les malades.
séif katan 20
- (כא) אע"פ שמותר לקיימו אסור לאכלו - ואף שאינו ראוי לאכילה מ"מ כיון דהוא אכלו אחשביה:(21) Bien qu'il soit permis de le garder, il est interdit de le manger – Et bien qu'il ne soit pas propre à la consommation, néanmoins, puisque lui le mange, il lui a donné de l'importance (a'hchevei).
séif katan 21
- (כב) הרי זה אסור לאכלו - ומ"מ בהנאה מותר כשנעשה התערובות קודם פסח וכמו בפת שעיפשה לעיל בס"ג. ולענין רפואה עיין בסימן תס"ו שם באחרונים:(22) Il est interdit de le manger – Néanmoins, il est permis d'en tirer profit lorsque le mélange a été fait avant Pessa'h, comme pour le pain qui a moisi, plus haut au séif 3. Et quant à son usage comme remède, voir au siman 466, chez les A'haronim.
séif katan 22
- (כג) דיש חולקים ומתירים וכו' - ס"ל דכיון שכבר נתבטל קודם פסח לא אמרינן דחוזר וניעור אך מה שסיים והכי קיי"ל הוא פלא דהרי הוא כתב שם דהמנהג להקל בזה ולומר שכבר נתבטל הוא רק דוקא כשנתערב לח בלח ולא כשנתערב יבש ביבש אח"כ מצאתי שכבר התעורר בזה החמד משה:(23) Car certains contestent et permettent, etc. – Ils considèrent que, puisqu'il était déjà annulé avant Pessa'h, on ne dit pas qu'il « se réveille ». Mais ce qu'il (le Rema) conclut : « et c'est ainsi que nous tenons », est étonnant, car il a écrit là-bas (dans ses autres écrits) que l'usage d'être indulgent sur ce point et de dire qu'il était déjà annulé ne concerne que le cas où le 'hamets s'est mélangé liquide dans liquide, et non lorsqu'il s'est mélangé sec dans sec. Par la suite, j'ai trouvé que le 'Hemed Moché avait déjà soulevé ce point.
séif katan 23
- (כד) חייבים לבערו - ועובר משום בל יראה אם לא ביערו. וגם יש בו כרת בשתייתו אם איכא כזית בכדי אכילת פרס ואפילו אי לית ביה שיעור זה עכ"פ טעם חמץ יש בו וקי"ל טעם כעיקר דאורייתא. אם נתערב השכר בדבר אחר אותו התערובות אסור בפסח ועיין בפמ"ג מה שכתב בזה:(24) Ils sont obligés de l'éliminer – Et l'on transgresse bal yéraé si on ne l'a pas éliminée. Et il y a aussi karet à la boire s'il y a un kezayit dans le temps de la consommation d'un pras ; et même s'il n'y a pas cette mesure, en tout cas elle contient le goût du 'hamets, et nous tenons que « le goût est comme la substance » est de la Torah. Si la bière s'est mélangée à autre chose, ce mélange est interdit pendant Pessa'h ; et voir ce qu'a écrit le Peri Megadim à ce sujet.
séif katan 24
- (כה) אם העמיד - אפילו יש בהגבינות ששים נגד החלא לא בטיל החלא דדבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל ולא עוד שכל דבר המעמיד הרי הוא חשוב כאלו הוא בעין ממש ולפיכך מי דבש (שקורין מע"ד) שהחמיצו בשמרי דבש שבישל כל השנה ודבש הראשון שבישל היה מחומץ משמרי שכר וזה שבישל עתה רביעי או חמישי וכן לעולם חייב לבער אפילו מי דבש האחרון שכל אחד מהן ע"י המעמיד נעשה כולו חמץ ובזה אין להקל לשתות אפי' ביו"ט אחרון של פסח רק באותו מע"ד שאין בו חשש זה רק שנתבשל בכלי חמץ יש מקילין ביו"ט אחרון לשתותו מטעם דסתם כלים אינן בני יומן [אכן במקומות שמבשלין המע"ד בכל השנה ביורות שמבשלין בו יין שרף דהוי דבר חריף וחזק ונותנין טעם לשבח במע"ד כידוע לא מהני מה שאינו בן יומו ועיין סי' תמ"ז ס"ה בהג"ה ובמ"ב] וכל זה כשמע"ד הראשון הועמד בשמרי שכר לבד [וכן מי דבש השני בשמרי מי דבש הראשון בלבד וכן כולם] אבל אם בשמרי שכר בלבד לא היה די להעמידו וערבו בו גם דבר אחר המעמיד שאינו חמץ ובהצטרפותם הועמד הרי הוא מותר אף בשתיה בפסח אם יש בו ס' כנגד שמרי השכר דכל זה וזה גורם (פירוש איסור והיתר) להעמידו הרי זה מותר אם אין בכח האיסור בלבד להעמידו כמו שנתבאר ביו"ד סימן פ"ז:(25) Si l'on a fait cailler – Même s'il y a dans les fromages soixante fois le volume du 'halla (vinaigre de bière), le 'halla ne s'annule pas, car une chose qui fait cailler (davar hamaamid) ne s'annule pas même dans mille ; bien plus, toute chose qui fait cailler est considérée comme si elle était réellement présente en substance. C'est pourquoi l'hydromel (qu'on appelle mead) qu'on a fait fermenter avec la lie de l'hydromel qu'on a cuit toute l'année, alors que le premier hydromel qu'on avait cuit avait été fermenté avec de la lie de bière, et que celui qu'on cuit maintenant est le quatrième ou le cinquième, et ainsi de suite, on est obligé d'éliminer même le dernier hydromel, car chacun d'eux, par l'effet de ce qui l'a fait fermenter, est devenu entièrement du 'hamets ; et dans ce cas on ne doit pas être indulgent pour le boire, même le dernier jour de fête de Pessa'h. Mais pour un hydromel qui ne présente pas cette crainte, et qui a seulement été cuit dans un récipient de 'hamets, certains sont indulgents pour le boire le dernier jour de fête, parce que les récipients ordinaires ne sont pas présumés utilisés le jour même [toutefois, dans les endroits où l'on cuit l'hydromel toute l'année dans les chaudrons dans lesquels on cuit l'eau-de-vie, qui est une chose piquante et forte et qui donne un goût améliorant à l'hydromel, comme on le sait, il ne sert à rien qu'ils ne soient pas utilisés le jour même ; voir siman 447, séif 5, dans la haga et dans la Michna Beroura]. Et tout cela s'applique lorsque le premier hydromel a été fermenté avec de la lie de bière seule [et de même le deuxième hydromel avec la lie du premier hydromel seule, et ainsi de tous] ; mais si la lie de bière seule n'aurait pas suffi à le faire fermenter, et qu'on y a mélangé aussi une autre chose fermentante qui n'est pas du 'hamets, et que c'est par leur combinaison qu'il a fermenté, il est permis, même à boire pendant Pessa'h, s'il contient soixante fois le volume de la lie de bière ; car dans tout cas de « ceci et cela causent » (c'est-à-dire que l'interdit et le permis le font fermenter), c'est permis si la force de l'interdit seul ne suffit pas à le faire fermenter, comme il est expliqué dans le Yoré Déa, siman 87.
séif katan 25
- (כו) בחלא וכו' - או ביי"ש הנעשה מתבואה שהעמידוה בשמרי שכר. אם העמיד הגבינה ע"י קיבה והיא נכבש תחלה בכלי חמץ מעל"ע אסור לאוכלה ומותר להשהותה [רדב"ז] ועיין באחרונים שמצדדים דאם הועמד קודם פסח אין לאסור רק אם לא היה בגבינה ששים נגד הקיבה ובפסח דאיסורו במשהו אסור בכל גווני:(26) Avec du 'halla, etc. – Ou avec de l'eau-de-vie faite de céréales qu'on a fait fermenter avec de la lie de bière. Si l'on a fait cailler le fromage avec une caillette (keiva) qui avait d'abord été mise à mariner dans un récipient de 'hamets pendant vingt-quatre heures, il est interdit de le manger et permis de le garder [Radbaz]. Et voir chez les A'haronim, qui penchent vers l'avis que s'il a été caillé avant Pessa'h, il ne faut l'interdire que si le fromage ne contenait pas soixante fois le volume de la caillette ; mais pendant Pessa'h, où son interdit s'applique dans la moindre quantité, c'est interdit dans tous les cas.
séif katan 26
- (כז) חייב לבערם - בע"פ וכן אם שפכו על הגבינות אחר שנעשו כבר יי"ש כדי לחזקם חייב לבערם אף שיש ס' בגבינות כנגדם דלטעמא עבידי ולא בטלי ומיהו כ"ז אינו אלא מדרבנן ובדיעבד אם שכח ולא ביערו בין בדבר המעמיד בין בדבר דלטעמא עבידא ועבר עליו הפסח יש להתיר במקום הפסד מרובה בהנאה ע"י השלכת הנאת המעמיד לים המלח וכן בעיסה שנתחמצה בשמרי שכר שחייב לבערה מן הדין אפילו יש בעיסה ששים נגדה ומטעם מעמיד דאין בטל אפילו באלף וכנ"ל אם שכח ולא ביערה ועבר עליה הפסח יש להתיר במקום הפסד מרובה ע"י השלכת הנאת המעמיד לים המלח:(27) Il est obligé de les éliminer – La veille de Pessa'h. De même, si l'on a versé de l'eau-de-vie sur les fromages après qu'ils ont déjà été faits, afin de les fortifier, on est obligé de les éliminer, même s'il y a dans les fromages soixante fois son volume, car les choses mises pour donner du goût ne s'annulent pas. Toutefois, tout cela n'est que d'ordre rabbinique ; et bediavad (a posteriori), si l'on a oublié et qu'on ne l'a pas éliminé, que ce soit dans le cas d'une chose qui fait cailler ou d'une chose mise pour donner du goût, et que Pessa'h est passé dessus, on peut le permettre au profit en cas de perte importante, en jetant la valeur du profit tiré de ce qui a fait cailler dans la mer Morte. Et de même pour une pâte qu'on a fait lever avec de la lie de bière, qu'on est obligé selon la loi d'éliminer même s'il y a dans la pâte soixante fois son volume, en raison de la règle de ce qui fait cailler (fermenter), qui ne s'annule pas même dans mille, comme il a été dit plus haut : si l'on a oublié et qu'on ne l'a pas éliminée et que Pessa'h est passé dessus, on peut la permettre en cas de perte importante, en jetant la valeur du profit tiré de ce qui l'a fait lever dans la mer Morte.
séif katan 27
- (כח) ויש להם ע"מ שיסמוכו - ר"ל דאין ללעוג על המנהג לומר שהוא מנהג שטות וחומרא יתירא אלא יש לזה סמך מן הירושלמי דאיתא שם הטח ביתו בצק חייב לבער:(28) Et ils ont sur quoi s'appuyer – C'est-à-dire qu'il ne faut pas se moquer de cet usage en disant que c'est un usage absurde et une rigueur excessive, car il a un appui dans le Yerouchalmi, où il est dit : celui qui a enduit sa maison de pâte est obligé de l'éliminer.
séif katan 28
- (כט) יטיח עליו וכו' - וזה מהני אפילו יש במקום ההוא כזית ויותר וכדלקמן בס"ט ע"ש:(29) Il l'enduira, etc. – Et cela est efficace même s'il y a à cet endroit un kezayit ou plus, comme il est dit plus loin, au séif 9 ; vois là-bas.
séif katan 29
- (ל) אם יש כזית וכו' - ר"ל אף דבודאי מבטל ליה כשעשוי לחזק בו שברי העריבה אפ"ה כיון דחשיב לא בטיל:(30) S'il y a un kezayit, etc. – C'est-à-dire que même s'il l'annule certainement lorsqu'il sert à consolider les fissures du pétrin, malgré cela, puisqu'il est important (de la taille d'un kezayit), il ne s'annule pas.
séif katan 30
- (לא) עשוי לחזק בו וכו' או לסתום וכו' - ואין חילוק בין אם היה זה בשולי העריבה או למעלה בשפתה:(31) Fait pour consolider, etc., ou pour boucher, etc. – Et il n'y a pas de différence entre le cas où cela se trouvait au fond du pétrin ou en haut, sur son bord.
séif katan 31
- (לב) בטל במיעוטו - היינו אע"ג דאיכא פלגי זיתי טובא בשטח כל העריבה כיון דאינן במקום אחד בטל כל אחד במיעוטו לגבי הכלי:(32) S'annule par sa petite quantité – C'est-à-dire même s'il y a beaucoup de demi-kezayit sur toute la surface du pétrin, puisqu'ils ne sont pas en un seul endroit, chacun s'annule par sa petite quantité par rapport au récipient.
séif katan 32
- (לג) ואם לאו חייב לבער - ודוקא כשיש בין הכל כזית דאז הכלי מצרפו אבל כשלא נשאר בין הכל כזית א"צ לבערו ואפילו אין עשוי לחזק וכדמוכח בסי"א אכן באמת יש מחלוקת בין הפוסקים בזה דדעת הרבה פוסקים דאפילו פחות מכזית צריך ביעור ודוקא כשראוי לאכילה קצת אבל אם היה מטונף קצת ופחות מכזית א"צ לבער לכו"ע:(33) Et sinon, il est obligé d'éliminer – Et uniquement lorsqu'il y a, en tout, un kezayit, car alors le récipient le combine ; mais lorsqu'il ne reste pas, en tout, un kezayit, il n'est pas nécessaire de l'éliminer, même si ce n'est pas fait pour consolider, comme cela ressort du séif 11. Toutefois, il y a en vérité une machlokèt entre les décisionnaires sur ce point, car de nombreux décisionnaires sont d'avis que même moins d'un kezayit doit être éliminé, et uniquement lorsque c'est un peu propre à la consommation ; mais si c'était un peu souillé et moins d'un kezayit, il n'est pas nécessaire de l'éliminer, selon tous.
séif katan 33
- (לד) כל שאילו ינטל החוט וכו' - דהיה החוט עב וע"כ הוא מצרפן והוי כזית במקום אחד ולכן אינו מועיל אפילו היה עשוי לחזק:(34) Tout ce qui, si l'on retirait le fil, etc. – Car le fil de pâte était épais, et c'est pourquoi il les combine, et c'est comme un kezayit en un seul endroit ; c'est pourquoi cela n'est pas efficace même si c'était fait pour consolider.
séif katan 34
- (לה) אינו צריך לבער - ודוקא בשהיו במקום העשוי לחזק העריבה דאל"ה הכלי מצרפן וכנ"ל:(35) Il n'est pas nécessaire d'éliminer – Et uniquement lorsqu'ils se trouvaient à l'endroit fait pour consolider le pétrin ; sinon, le récipient les combine, comme il a été dit plus haut.
séif katan 35
- (לו) שפעמים מקבץ אותם - בעת שמכבד הבית והוי במקום אחד:(36) Car parfois il les rassemble – Lorsqu'il balaie la maison, et ils se trouvent en un seul endroit.
séif katan 36
- (לז) דבוקים וכו' - ר"ל בגומות שיש בהן כדי להשוותן והוי כמו עשוי לחזק דמבואר לעיל בס"ז דבזה אינו חייב לבער אא"כ יש כזית במקום אחד וי"א דאפילו אין דבוקים א"צ לבער כיון דהוי פחות מכזית כ"א ואחד במקומו ולא חיישינן בזה שיתקבצו במקום אחד. ומ"מ ביטול צריך לכו"ע ואם לא ביטל קודם זמן איסורו צריך לבער אח"כ:(37) Collés, etc. – C'est-à-dire dans des creux du sol, où ils servent à les aplanir, et c'est comme ce qui est fait pour consolider, à propos de quoi il est expliqué plus haut, au séif 7, qu'on n'est pas obligé de l'éliminer à moins qu'il y ait un kezayit en un seul endroit. Et certains disent que même s'ils ne sont pas collés, il n'est pas nécessaire de les éliminer, puisque chacun, à sa place, fait moins d'un kezayit, et l'on ne craint pas, dans ce cas, qu'ils se rassemblent en un seul endroit. Néanmoins, l'annulation (bitoul) est nécessaire selon tous ; et si on ne l'a pas annulé avant le moment de son interdit, il faut l'éliminer ensuite.
séif katan 37
- (לח) מבטלו בלבו ודיו - דזהו בעיא בגמרא אם מצטרפין ולכן כיון שביטל אח"כ הו"ל ספיקא דרבנן וא"צ לבדוק:(38) Il l'annule dans son cœur et cela suffit – Car c'est une question (béaya) laissée en suspens dans la Guemara, à savoir s'ils se combinent ; c'est pourquoi, puisqu'il l'a ensuite annulé, c'est un doute d'ordre rabbinique, et il n'est pas nécessaire de vérifier.
séif katan 38
- (לט) קודם זמן איסורו ונפסל וכו' - ר"ל שנפסל מאכילת כלב קודם זמן איסורו דאם קודם פסח לא נתקלקל רק מאכילת אדם ובתוך הפסח נתקלקל ביותר עד שאינו ראוי לאכילת כלב היה חייב לבער כיון שבשעה שהגיע זמן חיוב הביעור היה ראוי עדיין לאכילת כלב:(39) Avant le moment de son interdit, et il est devenu impropre, etc. – C'est-à-dire qu'il est devenu impropre à la consommation d'un chien avant le moment de son interdit ; car si avant Pessa'h il ne s'est gâté que pour la consommation humaine, et que pendant Pessa'h il s'est gâté davantage, au point d'être impropre à la consommation d'un chien, on serait obligé de l'éliminer, puisqu'au moment où est arrivé le moment de l'obligation d'élimination, il était encore propre à la consommation d'un chien.
séif katan 39
- (מ) קודם זמנו - לאפוקי לאחר זמנו לא נפקע איסורו עד דשריף ליה לגמרי:(40) Avant son moment – Pour exclure le cas où il le brûle après son moment : son interdit ne disparaît pas tant qu'il ne l'a pas entièrement brûlé.
séif katan 40
- (מא) או שייחדו לישיבה וכו' - שהיה לו גוש עבה של חמץ בין עיסה קשה ובין פת וייחדו לישיבה קודם פסח ואף דבדעתיה סילקו מתורת אוכל ובטלו רק לזה אפ"ה כ"ז שלא טח בטיט לא מהני ביטולו. וטח בטיט לחודיה לא מהני כ"ז שלא ייחדו לישיבה:(41) Ou s'il l'a destiné à servir de siège, etc. – Il avait un bloc épais de 'hamets, que ce soit de pâte dure ou de pain, et il l'a destiné à servir de siège avant Pessa'h ; et bien que, dans son esprit, il l'ait retiré du statut d'aliment et l'ait affecté uniquement à cela, malgré cela, tant qu'il ne l'a pas enduit d'argile, son annulation n'est pas efficace. Et l'enduire d'argile seul n'est pas efficace tant qu'il ne l'a pas destiné à servir de siège.
séif katan 41
- (מב) וטח אותו בטיט - ובזה מהני אפילו לא נפסל החמץ מאכילה והטעם משום דבטליה עי"ז משם אוכל. והנה מלשון המחבר משמע דצריך לטוח אותו מכל צד אבל בגמרא איתא וטח פניה בטיט ואולי דמפרש פניה היינו פני הפיכת שאור מכל צד:(42) Et l'a enduit d'argile – Et en ce cas c'est efficace même si le 'hamets n'est pas devenu impropre à la consommation ; et la raison est que, par là, il l'a annulé du statut d'aliment. Or, d'après la formulation de l'auteur, il ressort qu'il faut l'enduire de tous côtés ; mais dans la Guemara il est dit : « et il a enduit sa face d'argile » ; et peut-être explique-t-il « sa face » comme désignant les faces du bloc de levain de tous côtés.
séif katan 42
- (מג) מותר לקיימו בפסח - וה"ה דמותר בהנאה אבל באכילה אסור מדרבנן עד אחר הפסח ואע"ג דאכילה שאינה ראויה היא דהא נפסל לכל מ"מ כיון שהוא רוצה לאכול אסור דהא אחשביה ודוקא בזה דאחשביה אבל אם נפל ממילא חמץ זה שנפסל מאכילת כלב לתוך המאכל אפילו רק ברובו אין לאסור לאכול אותו המאכל דהא חמץ זה הוא כעפרא בעלמא. ואלמוד"י שעושין משומן דגים עם לחם קלוי קודם הפסח אם ידוע לו שהלחם היה קלוי כ"כ עד שאינו ראוי לאכילת כלב מותר לקיימו בפסח ולמכור לעכו"ם אבל אסור לאכלה ואם אינו ידוע לו אסור אף לקיימו וליהנות ממנו:(43) Il est permis de le garder pendant Pessa'h – Et il en va de même qu'il est permis d'en tirer profit ; mais à la consommation, c'est interdit d'ordre rabbinique jusqu'après Pessa'h. Et bien que ce soit une consommation non convenable, puisqu'il est devenu impropre à tout usage, néanmoins, puisqu'il veut le manger, c'est interdit, car il lui a donné de l'importance. Et cela uniquement dans ce cas, où il lui a donné de l'importance ; mais si ce 'hamets devenu impropre à la consommation d'un chien est tombé de lui-même dans un aliment, même s'il en constitue la majorité, on ne doit pas interdire de manger cet aliment, car ce 'hamets est comme de la simple poussière. Et l'almoudi, qu'on fait de graisse de poisson avec du pain grillé avant Pessa'h : s'il sait que le pain était grillé au point d'être impropre à la consommation d'un chien, il est permis de le garder pendant Pessa'h et de le vendre à un non-Juif, mais il est interdit de le manger ; et s'il ne le sait pas, il est interdit même de le garder et d'en tirer profit.
séif katan 43
- (מד) דיו שהוא מבושל וכו' - ר"ל קודם זמן הביעור והטעם דעפצים ושאר דברים המרים שנתערב בו בודאי פגמוהו להשכר עד שאינו ראוי לשתיה אף לכלב ולכך מותר לכתוב בו במועד אבל אם בישל נכרי בפסח את הדיו הנ"ל אסור לכתוב בו כיון שלא נפסל השכר מאכילת כלב קודם זמנו:(44) De l'encre cuite, etc. – C'est-à-dire avant le moment de l'élimination. Et la raison en est que les noix de galle et les autres substances amères qui s'y sont mélangées ont certainement altéré la bière au point qu'elle ne soit plus propre à être bue, même par un chien ; c'est pourquoi il est permis d'écrire avec elle pendant la fête. Mais si un non-Juif a cuit cette encre pendant Pessa'h, il est interdit d'écrire avec elle, puisque la bière n'est pas devenue impropre à la consommation d'un chien avant son moment.
séif katan 44
- (מה) מותר לכתוב בו - ולא חיישינן שמא ישכח ויתן קולמוסו לתוך פיו כדרך הסופרים וחמץ שנפסל מאכילת כלב הלא אסור באכילה וכנ"ל דזה דוקא כשאכלו בכונה ומשום דהוא אחשביה משא"כ בזה שהוא שלא בכונה אין קפידא [מ"א בשם תה"ד]:(45) Il est permis d'écrire avec – Et l'on ne craint pas qu'il oublie et mette sa plume dans sa bouche, comme font les scribes, alors que le 'hamets devenu impropre à la consommation d'un chien est pourtant interdit à la consommation, comme il a été dit plus haut ; car cela ne vaut que lorsqu'on le mange intentionnellement, parce qu'on lui a donné de l'importance, ce qui n'est pas le cas ici, où c'est sans intention, et il n'y a pas lieu d'être strict [Maguen Avraham, au nom de la Teroumat HaDéchen].
séif katan 45
- (מו) אין לסמוך וכו' - לא מיירי לענין להגעילן ולהשתמש בהן בפסח דבזה א"צ לצירוף כזית דהא אפילו ישאר משהו אסור אלא מיירי לענין להצניען:(46) On ne doit pas s'appuyer, etc. – Il ne traite pas du cas où l'on veut les cachériser par ébouillantage (hag'ala) et les utiliser pendant Pessa'h, car pour cela on n'a pas besoin d'une combinaison formant un kezayit, puisque même s'il reste la moindre quantité, c'est interdit ; mais il traite du cas où l'on veut les ranger.
séif katan 46
- (מז) אי אפשר לנקרן - לאו דוקא אלא ר"ל דברוב הפעמים לא יוכל לנקרן כראוי ולכן יש להחמיר משום חומרא דחמץ בכל גווני וכתבו האחרונים דהכא מיירי בעריבות העשויות מנסרים גדולים שלשין בהם פת שיש חריצין בין נסר לנסר ומצוי שם חמץ אבל עריבות קטנות העשויות מחתיכה אחת ואין בהם שום סדק פשיטא דיוכל לנקרן כדי להצניען אבל לא להשתמש בהן בפסח ואם עבר ולש בהם בפסח אחר הגעלה מותר:(47) Il est impossible de les nettoyer – Pas littéralement ; il veut dire que la plupart du temps on ne pourra pas les nettoyer correctement, et c'est pourquoi il faut être rigoureux, en raison de la sévérité du 'hamets dans tous les cas. Et les A'haronim ont écrit qu'ici il s'agit de pétrins faits de grandes planches, dans lesquels on pétrit le pain, où il y a des fentes entre une planche et l'autre, et où l'on trouve fréquemment du 'hamets ; mais les petits pétrins faits d'une seule pièce, et qui n'ont aucune fissure, il est évident qu'on peut les nettoyer afin de les ranger, mais non pour les utiliser pendant Pessa'h ; et si l'on a transgressé et qu'on a pétri dedans pendant Pessa'h après hag'ala, c'est permis.
séif katan 47
- (מח) עד לאחר הפסח - לא שיאמר לנכרי כן אלא יתנם לו במתנה גמורה אלא שאחר הפסח יכול לחזור וליתנם ממנו וכמו שנתבאר בסימן תמ"ח:(48) Jusqu'après Pessa'h – Non qu'il le dise ainsi au non-Juif, mais il les lui donnera en don complet ; seulement, après Pessa'h, il peut les lui racheter (litt. « revenir et les prendre de lui »), comme il est expliqué au siman 448.
séif katan 48
- (מט) וה"ה לבצק וכו' - וכתב מהרי"ל דכן המנהג בדפי מולייתא ועצים מגלגלין וכל הכלים ששמשו בם עיסה לטוחן בטיט או למכור לנכרי. ולפי מה שכתבו האחרונים הנ"ל אם עשויות מחתיכה אחת די כשמנקרן היטב ומצניען במקום צנוע:(49) Et il en va de même pour la pâte, etc. – Et le Maharil a écrit que tel est l'usage pour les planches à pâtisserie (mouliyata), les rouleaux à pâtisserie et tous les ustensiles qui ont servi à la pâte : les enduire d'argile ou les vendre à un non-Juif. Et d'après ce qu'ont écrit les A'haronim mentionnés plus haut, s'ils sont faits d'une seule pièce, il suffit qu'on les nettoie bien et qu'on les range dans un endroit retiré.
séif katan 49
- (נ) בכלים שמניחין בהם קמח - דשמא יש עליהם חשש חימוץ ונכנסו בין הסדקים:(50) Pour les récipients dans lesquels on met la farine – Car peut-être y a-t-il sur eux un risque de fermentation, et cela est entré entre les fentes.
séif katan 50
- (נא) בכלים שמניחים בהם פת - היינו סלים של נצרים עפני שיש בהם גומות וא"א לנקרן ויש להטמינם בחדר שאינו רגיל לילך שם:(51) Pour les récipients dans lesquels on met le pain – C'est-à-dire des corbeilles d'osier, parce qu'elles comportent des creux et qu'il est impossible de les nettoyer ; et il faut les cacher dans une pièce où l'on n'a pas l'habitude d'aller.
séif katan 51
- (נב) וצריכה כיבוס - היינו כיבוס יפה בחמין ואפר וחביטה [אחרונים] ועיין לקמן סימן תנ"ג ס"ו ובמ"ב שם:(52) Et il faut la laver – C'est-à-dire un bon lavage à l'eau chaude et à la cendre, en la battant [A'haronim]. Et voir plus loin, siman 453, séif 6, et la Michna Beroura là-bas.
séif katan 52