Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 344 →- (א) ההולך במדבר - וה"ה אם נשבה בין העו"ג ונשכח יום שבת ממנו [ירושלמי] אך לפעמים בזה יכול לברר מחשבונותם באיזה יום חל שבת שלנו:(1) Celui qui voyage dans le désert – Il en va de même s'il a été fait captif parmi les non-Juifs et a oublié le jour du Chabbat [Talmud de Jérusalem]. Mais parfois, dans ce cas, il peut établir d'après leurs calendriers (litt. « leurs comptes ») quel jour tombe notre Chabbat.
séif katan 1
- (ב) מיום שנתן וכו' - ר"ל מיום שנפל בלבו הספק מתי הוא שבת ואותו היום גופא הוא יום א' למנין ששת ימי החול:(2) À partir du jour où, etc. – C'est-à-dire à partir du jour où le doute est né dans son esprit quant au moment du Chabbat ; et ce jour-là même est le premier jour du compte des six jours profanes.
séif katan 2
- (ג) בקידוש והבדלה - דהיינו שעושה קידוש על הפת והיין כדין ותקנו חכמים זה לזכרון שלא תשתכח תורת שבת ממנו ואם אין לו יקדש ע"י התפלה דהא התפלה הוא מתפלל של שבת ביום זה כמ"ש הפמ"ג ויוצא בזה מדאורייתא אפילו אם היום הוא באמת שבת כמבואר לעיל בסימן רע"א במ"ב ע"ש וגם יבדיל בתפלה שאומר אתה חוננתנו ויוצא בזה ע"פ הדחק מצות הבדלה:(3) Par le Kiddouch et la Havdala – C'est-à-dire qu'il fait le Kiddouch sur le pain et le vin selon la loi ; les Sages ont institué cela en souvenir, afin que la loi du Chabbat ne soit pas oubliée de lui. Et s'il n'en a pas (de vin ni de pain), il fera le Kiddouch par la prière, car ce jour-là il récite la prière de Chabbat, comme l'a écrit le Peri Megadim ; et il s'acquitte par là de son obligation de la Torah, même si ce jour est réellement Chabbat, comme expliqué plus haut, siman 271, dans la Michna Beroura ; voir là-bas. Et il fera aussi la Havdala dans la prière, en disant « Ata 'honantanou » (« Tu nous as accordé »), et s'acquitte par là, en cas de nécessité (al pi hada'hak), de la mitsva de la Havdala.
séif katan 3
- (ד) ואם יש לו וכו' - היינו אפילו אין לו כ"א לחם בעלמא שוב אסור לעשות מלאכה אצל בני השיירא להשתכר בשביל תבשיל דהלא אין כאן פקוח נפש:(4) Et s'il a, etc. – C'est-à-dire même s'il n'a que du pain simple, il lui est désormais interdit de travailler chez les membres de la caravane pour gagner de quoi s'acheter un plat cuisiné, car il n'y a ici aucun danger de mort (pikoua'h néfech).
séif katan 4
- (ה) ממה להתפרנס - דהיינו מכספו שיש לו או שיוכל למכור איזה חפץ או שיוכל להשיג בהקפה מבני השיירא עד שיגיע למקום ישוב או במתנה מאצלם:(5) De quoi subvenir à ses besoins – C'est-à-dire de l'argent qu'il a, ou s'il peut vendre quelque objet, ou s'il peut obtenir à crédit auprès des membres de la caravane jusqu'à ce qu'il arrive dans un lieu habité, ou recevoir en cadeau de leur part.
séif katan 5
- (ו) אסור לו - ר"ל אפילו בכל ששת הימים דהא כל יום הוא ספק שבת ואע"ג דרוב הימים הוא ימי חול זה מקרי קבוע דהא יום שבת מנכר לכל הוא:(6) Il lui est interdit – C'est-à-dire même pendant tous les six jours, car chaque jour est un doute de Chabbat ; et bien que la majorité des jours soient des jours profanes, cela est considéré comme « fixe » (kavoua, cas où l'on ne suit pas la majorité), car le jour du Chabbat est reconnu de tous.
séif katan 6
- (ז) כדי פרנסתו מצומצמת - אכל יום נמי קאי שאינו רשאי להשתכר ממלאכה יותר ואפילו ביום הששי שלו כדי להכין על יום השביעי שלו שלא יצטרך לעשות בו מלאכה ג"כ אסור דשמא היום הוא יום שבת ולמחר יהיה יום חול ואיך יחלל בדבר שאינו נוגע לפקו"נ אבל כדי פרנסה מותר שנוגע לפקו"נ שאם לא יעשה מלאכה ימות במדבר ברעב. ובדיעבד אם הרויח ביום אחד יותר מכדי פרנסתו אסור לו למחר לעשות מלאכה עד שיכלה מה שיש לו [תו"ש]:(7) Pour sa subsistance stricte – Cela se rapporte aussi à chaque jour : il n'a pas le droit de gagner davantage par son travail ; et même le sixième jour de son compte, pour préparer pour son septième jour afin de ne pas avoir à y travailler, c'est également interdit, car peut-être aujourd'hui est-ce Chabbat et demain un jour profane ; comment profanerait-il le Chabbat pour une chose qui ne concerne pas un danger de mort ? Mais pour sa subsistance c'est permis, car cela concerne un danger de mort : s'il ne travaille pas, il mourra de faim dans le désert. Et bediavad (a posteriori), s'il a gagné en un jour plus que sa subsistance, il lui est interdit le lendemain de travailler jusqu'à ce que s'épuise ce qu'il a [Tossefet Chabbat].
séif katan 7
- (ח) ומותר לילך - אפי' כמה פרסאות שאם ישאר במדבר לעולם יחלל שבת וימות בארץ גזרה:(8) Et il lui est permis de marcher – Même plusieurs parsaot (lieues), car s'il restait dans le désert, il profanerait le Chabbat pour toujours et mourrait dans une terre aride.
séif katan 8
- (ט) אפילו ביום שמקדש בו - כדי למהר לצאת מן המדבר אבל שארי איסורים אפי' אינו רק שבות דרבנן אסור לעשות ביום השביעי שלו [מ"א] ובא"ר מיקל בשבות אפילו ביום הז' שלו כיון דהוא רק ספיקא דרבנן:(9) Même le jour qu'il sanctifie – Afin de se hâter de sortir du désert. Mais les autres interdits, même s'il ne s'agit que d'un chevout (interdit) d'ordre rabbinique, il est interdit de les faire en son septième jour [Maguen Avraham]. Et l'Eliya Rabba est indulgent pour un chevout, même en son septième jour, puisque ce n'est qu'un doute portant sur une loi rabbinique.
séif katan 9
- (י) באיזה יום יצא - וע"כ אסור לעשות תיכף מלאכה דשמא יצא ביום ג' וד' והיום יום שבת וכן ביום ששי ושביעי דשמא יצא ביום א' וב':(10) Quel jour il est parti – C'est pourquoi il lui est interdit de travailler immédiatement (le quatrième ou le cinquième jour), car peut-être est-il parti un mardi ou un mercredi, et aujourd'hui est Chabbat ; de même le sixième et le septième jour depuis son départ, car peut-être est-il parti un dimanche ou un lundi.
séif katan 10
- (יא) ביום שמיני ליציאתו - אבל ביום ט' אסור דהגם דאין דרך לצאת מביתו בע"ש דילמא מיקלע ליה שיירא ונפק בע"ש וא"כ יום ט' ליציאתו הוא שבת אבל ביום חי"ת וכן בלילו מותר וכתבו האחרונים דאם יכול לעשות מלאכה באותו יום שיספיק לו להתפרנס מזה כל השבוע אסור לעשות מלאכה כל השבוע. והנה עד סימן זה ביררנו בעז"ה במ"ב כל האבות מלאכות ותולדותיהן [וגם השבותין שגדרו חז"ל להיות סייג וגדר להתורה] המוזכרים בהשו"ע [לבד ממלאכת הוצאה שיבואר אי"ה בסימן הבא] ולא נשאר לנו כ"א להעתיק פה כ"א עוד איזה אבות מלאכות שלא נזכרו פה בשו"ע דהיינו המנפץ והטוה והמיסך והעושה שתי בתי נירין והאורג שני חוטין והפוצע שני חוטין ונבארם אחת לאחת. א) הסורק צמר או פשתן או שאר דברים כמו שסורקין הפשתן והצמר או כמו שנופצין הצמר לעשות הלבדין והמנפץ הגידין דהיינו שחובט במקל על הגידין עד שעושה אותן כחוטין לטוות אותן כמו שהסופרין עושין כ"ז קרוי מנפץ וחייב אבל המנפץ גבעולי פשתן וקנבוס חייב משום דש שהרי מוציא הפשתן והקנבוס מן הגבעולין [סמ"ג ועיין בח"א]. ב) הטוה אורך ד' טפחים מכל דבר הנטוה חייב אחד הטוה את הצמר או פשתן או נוצה או שערות או גידין וכן כל כיוצא בזה ולאו דוקא בכלי [כמו שקורין שפי"ן רעדי"ל] אלא אפילו אם טוה בידים [שכך הדרך לטוות כמו שטוין הנשים בידים על שפינדי"ל] ומקרא מלא הוא בידיה טוו. והלוקח חוטין ושוזר אותם [שקורין איינגידריי"ט] ג"כ חייב משום טווה וכן העושה הלבדין דהיינו מה שקורין [קאפעלושי"ן או פילשצי"ן] ה"ז תולדת טוה וחייב. ג) העושה שתי בתי נירין חייב [ועיין בתוי"ט פ"ז דשבת ובפי"ג ד"ה בנירין ובתפארת ישראל שהאריכו בזה]. העושה נפה או כברה או סל או סבכה או שארג מטה בחבלים וה"ה בקש ובכל דבר ה"ז תולדת עושה נירין ומשיעשה שני בתים חייב ופירש"י דהנך לאו נירין ממש אלא שמשרשר ומרכיב חוט אחד בשתי מלמטה ואחד מלמעלה ומעמיד השתי בהן כתיקונו. ד) דרך האורגין שמותחין החוטין תחלה באורך היריעה וברחבה ושנים אוחזין זה מכאן וזה מכאן ואחד שובט בשבט על החוטין ומתקן אותם זה בצד זה עד שתעשה כולה שתי או ערב ומתיחת החוטין כדרך האורגין נקרא מיסך וכשכופלין אותה ומתחיל להכניס השתי בערב נקרא אורג. ה) המיסך חייב והשובט על החוטין עד שיתפרקו ויתקנם ה"ז תולדת מיסך והמדקדק את החוטין ומפרידן בעת האריגה ה"ז תולדת אורג. ו) אחד האורג בבגד או בקנים או שעושין חלונות מחתיכת עץ כמו שעושין לסכך עליו או בשערות או בכל דבר חייב. והקולע נימין ושערות וכל דבר ה"ז תולדת אורג וחייב. וה"מ בתלוש אבל הקולע שערות ראש במחובר אינו כאורג דאין דרך אריגה במחובר בראש וגם אין סופה להתקיים אבל עכ"פ איסור יש בזה לקלוע או להתיר קליעתו וכדלעיל בסימן ש"ג סכ"ו ע"ש במ"ב. ז) הפוצע שני חוטין לרמב"ם שמוציא השתי מן הערב או להיפוך ולראב"ד שחתך שני חוטין אחר האריגה מן המסכת חייב. וצריכין רופאי ישראל ליזהר כשצריכין חוטין מפורדין [שקורין קנייטי"ן] ליתן על המכה ולוקחין חתיכת בגד פשתן ומפרידין החוטין והוי מלאכה דאורייתא [כ"ז מלוקט מהרמב"ם והח"א והזכרו תורת משה]:(11) Le huitième jour depuis son départ – Mais le neuvième jour c'est interdit : bien qu'on n'ait pas l'habitude de quitter sa maison la veille de Chabbat, peut-être une caravane s'est-elle présentée à lui et il est parti la veille de Chabbat ; dans ce cas le neuvième jour depuis son départ est Chabbat. Mais le huitième jour, ainsi que sa nuit, c'est permis. Et les A'haronim ont écrit que s'il peut faire ce jour-là un travail qui lui suffira pour subsister toute la semaine, il lui est interdit de travailler le reste de la semaine.
Or, jusqu'à ce siman, nous avons éclairci avec l'aide de D.ieu, dans la Michna Beroura, tous les travaux principaux (avot mela'khot) et leurs dérivés (toladot) [ainsi que les chevoutim que nos Sages ont édictés comme haie et clôture pour la Torah] mentionnés dans le Choulhan Aroukh [sauf le travail du transport (hotsaa), qui sera expliqué, si D.ieu le veut, au siman suivant]. Il ne nous reste qu'à recopier ici quelques travaux principaux qui ne sont pas mentionnés ici dans le Choulhan Aroukh, à savoir : celui qui carde (menapets), celui qui file, celui qui ourdit, celui qui fait deux mailles de lisse (batei nirin), celui qui tisse deux fils et celui qui défait (potséa) deux fils ; et nous les expliquerons un par un.
1) Celui qui peigne la laine, le lin ou d'autres matières, comme on peigne le lin et la laine, ou comme on carde la laine pour faire des feutres, et celui qui carde les tendons, c'est-à-dire qui frappe avec un bâton sur les tendons jusqu'à les rendre comme des fils pour les filer, comme le font les scribes : tout cela s'appelle « carder », et il est passible. Mais celui qui bat les tiges de lin et de chanvre est passible au titre de « battre » (dach), car il extrait le lin et le chanvre des tiges [Smag ; et voir le 'Hayé Adam].
2) Celui qui file une longueur de quatre tefa'him (palmes) de toute matière qui se file est passible, qu'il file de la laine, du lin, du duvet, des poils, des tendons ou toute chose semblable ; et pas nécessairement avec un instrument [comme ce qu'on appelle un rouet (spinrädl)], mais même s'il file à la main [car c'est ainsi qu'on file, comme les femmes filent à la main sur le fuseau (spindl)], et c'est un verset explicite : « Elles filèrent de leurs mains » (Exode 35, 25). Et celui qui prend des fils et les tord ensemble [ce qu'on appelle eingedreit] est également passible au titre de « filer ». De même celui qui fait des feutres, c'est-à-dire ce qu'on appelle [kapelusin ou filshtsin], c'est un dérivé de « filer », et il est passible.
3) Celui qui fait deux mailles de lisse est passible [voir le Tossefot Yom Tov, chapitre 7 de Chabbat, et au chapitre 13, passage commençant par « Benirin », ainsi que le Tiferet Israël, qui ont développé ce sujet]. Celui qui fait un tamis, un crible, un panier ou un filet, ou qui tresse un lit avec des cordes — et il en va de même avec de la paille ou toute matière —, c'est un dérivé de « faire des lisses », et dès qu'il a fait deux mailles il est passible. Et Rachi a expliqué que ce ne sont pas vraiment des lisses, mais qu'il enchaîne et entrelace un fil dans la chaîne en dessous et un au-dessus, et dispose ainsi la chaîne correctement.
4) La manière des tisserands est de tendre d'abord les fils sur la longueur et la largeur de l'étoffe : deux tiennent, l'un d'un côté et l'autre de l'autre, et un troisième frappe avec une baguette sur les fils et les arrange l'un à côté de l'autre, jusqu'à ce que le tout devienne chaîne ou trame. La tension des fils à la manière des tisserands s'appelle « ourdir » (meissekh) ; et quand on la replie et qu'on commence à faire entrer la chaîne dans la trame, cela s'appelle « tisser ».
5) Celui qui ourdit est passible ; celui qui frappe sur les fils pour qu'ils se séparent et les arrange, c'est un dérivé de « ourdir » ; et celui qui égalise les fils et les sépare au moment du tissage, c'est un dérivé de « tisser ».
6) Qu'il tisse une étoffe, ou des roseaux, ou qu'on fasse des claires-voies à partir de morceaux de bois, comme on en fait pour couvrir (une souccah), ou avec des poils, ou avec toute matière, il est passible. Et celui qui tresse des fils, des cheveux ou toute chose, c'est un dérivé de « tisser », et il est passible. Ces paroles concernent ce qui est détaché ; mais celui qui tresse les cheveux de la tête, attachés (au corps), ce n'est pas comme tisser, car on ne tisse pas ce qui est attaché à la tête, et en outre cela n'est pas destiné à durer ; mais en tout cas il y a un interdit à tresser ou à défaire une tresse, comme expliqué plus haut, siman 303, séif 26 ; voir là-bas dans la Michna Beroura.
7) Celui qui défait deux fils — selon le Rambam, qui sort la chaîne de la trame ou l'inverse, et selon le Raavad, qui coupe deux fils du tissu après le tissage — est passible. Et les médecins juifs doivent prendre garde lorsqu'ils ont besoin de fils séparés [qu'on appelle kneitin, charpie] à poser sur une plaie : ils prennent un morceau d'étoffe de lin et en séparent les fils, et c'est un travail interdit par la Torah [tout cela est compilé du Rambam, du 'Hayé Adam et du Zikhrou Torat Moché].séif katan 11