Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 336 →- (א) בין יבש - ואפילו אם כבר נתייבש לגמרי שאין בו שום לחלוחית כלל וגם נשרו עליו וענפיו ופירותיו דלא שייך בו אח"כ שום חשש תלישה אפ"ה אסור בכל גווני משום סייג וגדר ויש מקילין בזה בימות החמה שמנכר לכל שהוא יבש:(1) Qu'il soit sec – et même s'il (l'arbre) s'est déjà desséché complètement, au point qu'il n'a plus aucune humidité, et que ses feuilles, ses branches et ses fruits sont aussi tombés, de sorte qu'il n'y a plus ensuite en lui aucune crainte d'arrachage, malgré tout il est interdit dans tous les cas, en tant que haie et barrière (mesure de précaution). Et certains sont indulgents en cela pendant les jours de l'été, où il est reconnaissable pour tous qu'il est sec.
séif katan 1
- (ב) ואין נתלים - וה"ה דאין נשענין ונסמכין בו [גמרא]:(2) Et on ne se suspend pas – et de même on ne s'y appuie pas et on ne s'y adosse pas (Guemara).
séif katan 2
- (ג) ואין משתמשין - כגון להניח חפץ על אילן או להוריד איזה דבר מאילן או לקשור בו בהמה וכיוצא בזה [אחרונים]:(3) Et on ne se sert pas – par exemple pour poser un objet sur un arbre, ou pour descendre quelque chose d'un arbre, ou pour y attacher une bête, et ce qui est semblable (A'haronim).
séif katan 3
- (ד) במחובר לקרקע - ודוקא בגבוה מן הארץ ג"ט וכדלקמן:(4) De ce qui est attaché au sol – et cela seulement pour ce qui est élevé du sol de trois téfa'him (palmes), comme on le verra plus loin.
séif katan 4
- (ה) שמא יעלה ויתלוש - עלים או ענפים או פירות ויתכוין לתלשם ואתי לידי חיוב חטאת:(5) De peur qu'il ne monte et n'arrache – des feuilles, des branches ou des fruits, en ayant l'intention de les arracher, et il en viendrait à être passible d'un sacrifice expiatoire ('hatat).
séif katan 5
- (ו) בשוגג מותר לירד - אע"ג דבירידה זו משתמש באילן אעפ"כ אין לאסור עליו דגם בישיבתו משתמש הוא:(6) Par inadvertance, il est permis de descendre – bien que par cette descente il se serve de l'arbre, malgré tout on ne le lui interdit pas, car même en y restant assis il s'en sert.
séif katan 6
- (ז) אסור לירד - עד מו"ש דקנסינן ליה:(7) Il est interdit de descendre – jusqu'à la sortie du Chabbat, car on le pénalise.
séif katan 7
- (ח) בכל גוונא - פי' בין עלה על דעת לירד קודם חשכה וחשכה לו קודם שהספיק לירד בין עלה ע"ד לישב שם בשבת:(8) Dans tous les cas – c'est-à-dire, qu'il soit monté avec l'intention de descendre avant la nuit et que la nuit l'ait surpris avant qu'il ait eu le temps de descendre, ou qu'il soit monté avec l'intention de rester assis là pendant le Chabbat.
séif katan 8
- (ט) מותר לירד - אע"ג דאסור לעלות אפילו מע"ש אדעתא דליתב שם דהא עכ"פ משתמש באילן בישיבתו אפ"ה לא קנסוהו דבשעת עליתו עלה בהיתר:(9) Il est permis de descendre – bien qu'il soit interdit de monter, même dès la veille de Chabbat, avec l'intention d'y rester assis, puisque de toute façon il se sert de l'arbre en y restant assis, malgré tout on ne l'a pas pénalisé, car au moment où il est monté, il est monté de façon permise.
séif katan 9
- (י) וי"א וכו' - ולענין הלכה קי"ל כסברא הראשונה:(10) Et certains disent, etc. – et en ce qui concerne la halakha, nous retenons le premier avis.
séif katan 10
- (יא) ודוקא אדם - דגם בישיבתו על האילן עושה איסור:(11) Et cela seulement pour un homme – car même en restant assis sur l'arbre, il commet un interdit.
séif katan 11
- (יב) אסור ליטלו וכו' - שאין איסור בהיות כלים מונחים מעצמם על דבר המחובר בשבת ובנטילתו משתמש הוא בהאילן והטעם דאסרו ליטול בשבת מהאילן משום דבקל יבוא עי"ז להשען עליו או על אחד מענפיו ולפיכך כל שגבהו יותר מג' טפחים גזרו בזה. ודע דאעפ"כ אסור להניח בע"ש על האילן כלים המותרים לו להשתמש בשבת דמתוך שהוא משתמש בהם אתי להורידם מן האילן בשבת וכדלעיל בסימן רע"ז:(12) Il est interdit de le prendre, etc. – car il n'y a pas d'interdit à ce que des objets soient posés d'eux-mêmes sur une chose attachée au sol pendant le Chabbat, mais en le prenant, il se sert de l'arbre. Et la raison pour laquelle les Sages ont interdit de prendre un objet de l'arbre pendant le Chabbat est que, facilement, il en viendrait par là à s'appuyer sur lui ou sur l'une de ses branches ; c'est pourquoi, pour tout ce dont la hauteur dépasse trois téfa'him, ils ont décrété à ce sujet. Et sache que, malgré cela, il est interdit de poser la veille de Chabbat sur l'arbre des objets qu'il lui est permis d'utiliser pendant le Chabbat, car, du fait qu'il s'en sert, il en viendrait à les descendre de l'arbre pendant le Chabbat, comme il a été dit plus haut, au siman 277.
séif katan 12
- (יג) וכיוצא בו - פירוש קנים או קונדסים שהם קשים [גמרא]:(13) Et ce qui lui est semblable – c'est-à-dire des roseaux ou des tiges (kounddasim) qui sont durs (Guemara).
séif katan 13
- (יד) הרכים כירק - והרבה פוסקים סוברים שהקנים העשויין להתקשות אפילו ברכותן הרי הם כאילן ואסור ולא הותר אלא הקנים הגדלים באגם שאינן מתקשין לעולם ואפילו הם גדולים יותר מג' טפחים:(14) Tendres comme un légume – et de nombreux décisionnaires pensent que les roseaux destinés à durcir, même lorsqu'ils sont tendres, sont comme un arbre et c'est interdit ; et on n'a permis que les roseaux qui poussent dans le marais, qui ne durcissent jamais, et même s'ils sont plus grands que trois téfa'him.
séif katan 14
- (טו) דאין אסור - דבכלל עשבים הם ובעשבים לא גזרו כמבואר בס"ג [ריטב"א] וכתבו הפוסקים דאעפ"כ אסור להשתמש בקלחי כרוב ודלעת ואע"ג דגבי ירק לא גזרו חכמים שאני הכא שהם קשים ועוד דלבסוף מתקשים ונעשים כעץ [חולין קכ"ז] ודע דהט"ז חולק על הרמ"א והעלה לאיסור בקנים ובירק וכתב שכן מוכח לשון הרמב"ם והשו"ע לעיל בריש הסעיף שאחר שזכר תחלה דין אילן כתב ואין משתמשין במחובר לקרקע כלל מלשון זה משמע לכלול גם ירק וקנים הרכים וכן הב"ח מחמיר בזה אבל בספר א"ר השיג ע"ז והביא מכמה ראשונים דפסקו כהרמ"א [ומה שהביא מלשון הרמב"ם אין ראיה כלל דקאי הכל על אילן המוזכר מקודם וכלל בזה אפילו אם נתייבש לגמרי שאין עליו שום עלים וענפים דלא שייך בזה שמא יתלוש אפ"ה אסור] אלא דכתב דוקא אם הקנה הוא רך כירק אבל אם הוא קשה אע"פ שאינו קשה כאילן ואסור להשתמש עליו וליטול ממנו שום דבר משום דנוח לשברו בעת שמשתמש עליו וכן בתו"ש מסכים להקל ומחלק ג"כ כמו שמחלק הא"ר וכן בח"א מסכים כן לדינא וכמו שהעתיק הרמ"א והביא שגם הריטב"א כתב כן ודלא כט"ז:(15) Qu'il n'est pas interdit – car ils sont inclus parmi les herbes, et pour les herbes les Sages n'ont pas décrété, comme il est expliqué au séif 3 (Ritva). Et les décisionnaires ont écrit que, malgré cela, il est interdit de se servir de tiges de chou et de courge ; et bien que pour les légumes les Sages n'aient pas décrété, ici c'est différent, car elles sont dures, et de plus elles finissent par durcir et deviennent comme du bois (traité 'Houlin 127). Et sache que le Taz conteste le Rema et conclut à l'interdit pour les roseaux et les légumes ; il écrit que c'est ce qui ressort de la formulation du Rambam et du Choulhan Aroukh plus haut, au début du séif : après avoir d'abord mentionné la règle de l'arbre, il écrit « et on ne se sert pas du tout de ce qui est attaché au sol » ; de cette formulation il ressort qu'il inclut aussi les légumes et les roseaux tendres. Et de même le Ba'h est rigoureux en cela. Mais dans le livre Eliya Rabba, il le réfute et cite plusieurs Richonim qui ont tranché comme le Rema [et ce qu'il (le Taz) a cité de la formulation du Rambam n'est pas du tout une preuve, car tout se rapporte à l'arbre mentionné auparavant, et il a inclus par là le cas où il s'est même complètement desséché, n'ayant plus ni feuilles ni branches, où la crainte « de peur qu'il n'arrache » ne s'applique pas, et malgré cela c'est interdit] ; sauf qu'il (l'Eliya Rabba) écrit que cela ne vaut que si le roseau est tendre comme un légume ; mais s'il est dur, bien qu'il ne soit pas dur comme un arbre, il est aussi interdit de s'en servir et d'en prendre quoi que ce soit, car il est facile de le briser au moment où l'on s'en sert. Et de même, le Tosefet Chabbat approuve l'indulgence et distingue également comme distingue l'Eliya Rabba ; et de même le 'Hayé Adam approuve cela en pratique, comme l'a rapporté le Rema, et il cite que le Ritva aussi a écrit ainsi, contrairement au Taz.
séif katan 15
- (טז) שרשי אילן - שיוצאים מן הקרקע ונראים כמו באילנות הזקנים:(16) Les racines d'un arbre – qui sortent du sol et sont visibles, comme c'est le cas pour les vieux arbres.
séif katan 16
- (יז) אסור להשתמש - ואע"ג דהכא לא שייך כולי האי שמא יתלוש אפ"ה גזרו בו חכמים:(17) Il est interdit de s'en servir – et bien qu'ici la crainte « de peur qu'il n'arrache » ne s'applique pas tellement, malgré tout les Sages ont décrété à leur sujet.
séif katan 17
- (יח) פחות וכו' להשתמש בהם - וה"ה ענף של אילן אם הוא סמוך לקרקע פחות מג' טפחים:(18) Moins de, etc., de s'en servir – et de même une branche d'arbre, si elle est proche du sol de moins de trois téfa'him.
séif katan 18
- (יט) דכקרקע חשיבי - ושרי לישב עליהן וכ"ש בירק שאין גבוה ג"ט בודאי מותר וכן אילן קטן ובו פירות יאגדע"ס וכדומה אפשר דמותר כל שהוא פחות מג"ט ויש לומר להיפך דכל שיש פירות בכל גווני יש לגזור שלא להשתמש עליו שמא יתלוש [והיינו דקאמר שרשי אילן שאין בו פירות דהאיסור הוא רק משום לא פלוג בזה מותר פחות מג"ט] וכן בירק הראוי לאכילה אפשר ג"כ דאסור ואפילו בפחות מג"ט מטעם זה [פמ"ג]:(19) Car elles sont considérées comme le sol – et il est permis de s'asseoir dessus. Et à plus forte raison, pour un légume qui n'est pas haut de trois téfa'him, c'est certainement permis. Et de même un petit arbre portant des fruits, des myrtilles (yagdes) et ce qui est semblable, il est possible que ce soit permis tant qu'il fait moins de trois téfa'him ; mais on peut dire l'inverse : tout ce qui porte des fruits, dans tous les cas il y a lieu de décréter de ne pas s'en servir, de peur qu'il n'arrache [et c'est pourquoi le texte dit « les racines d'un arbre », qui n'ont pas de fruits : l'interdit n'y étant dû qu'au principe de ne pas faire de distinction (lo plough), dans ce cas, c'est permis en dessous de trois téfa'him] ; et de même, pour un légume propre à la consommation, il est possible aussi que ce soit interdit, même en dessous de trois téfa'him, pour cette raison (Peri Megadim).
séif katan 19
- (כ) ואם באים וכו' - דלאחר שהוגבהו שלשה חזרו ונכפפו:(20) Et si elles viennent, etc. – c'est-à-dire qu'après s'être élevées de trois téfa'him, elles sont redescendues en se courbant.
séif katan 20
- (כא) מותרים - אע"ג שראש זה הנכפף הוא גדל ובא ממקום האסור דהיינו מגבוה ג"ט וכשהיה שם מתחלה היה אסור להשתמש בו אעפ"כ כשגדל יותר ונכפף למטה הותר במקום הנמוך דכקרקע חשיבי ולפ"ז כ"ש שמותר להשתמש בעיקרו של אילן בפחות מג"ט לארץ אע"פ שהאילן גבוה מאד שהרי מקום זה לא נאסר מעולם [אחרונים]:(21) Elles sont permises – bien que ce bout recourbé ait poussé en venant d'un endroit interdit, c'est-à-dire d'une hauteur de trois téfa'him, et que, lorsqu'il s'y trouvait au début, il était interdit de s'en servir, malgré cela, lorsqu'il a poussé davantage et s'est courbé vers le bas, il est devenu permis à l'endroit bas, car ces parties sont considérées comme le sol. Et d'après cela, à plus forte raison, il est permis de se servir du tronc de l'arbre à moins de trois téfa'him du sol, bien que l'arbre soit très haut, puisque cet endroit n'a jamais été interdit (A'haronim).
séif katan 21
- (כב) היו גבוהים וכו' - ר"ל שענפים יוצאים בצדו של האילן למטה ומהם עד הקרקע יש גובה ג"ט:(22) Si elles étaient hautes, etc. – cela veut dire que des branches sortent sur le côté de l'arbre, en bas, et que d'elles jusqu'au sol il y a une hauteur de trois téfa'him.
séif katan 22
- (כג) אע"פ שמצד אחד וכו' - כגון שהקרקע היה גבוה באותו צד ואין ממנה עד למעלה מן הענף שיעור גובה ג"ט ודוקא מצד אחד דבטל אותו צד לגבי השלשה צדדים ששם נראין גובה ג"ט אבל אם משני צדדין שוין לארץ אותן הצדדין מותרין להשתמש עליהן:(23) Bien que d'un côté, etc. – par exemple, si le sol était plus élevé de ce côté-là, et que de lui jusqu'au-dessus de la branche il n'y ait pas la mesure d'une hauteur de trois téfa'him. Et cela seulement d'un côté, car ce côté est annulé par rapport aux trois côtés où apparaît une hauteur de trois téfa'him ; mais si de deux côtés elles sont au niveau du sol, il est permis de s'en servir de ces côtés-là.
séif katan 23
- (כד) בין לחים וכו' - ומשמע בגמרא שאפילו אם העשבים הם ארוכות והוא הולך יחף שהעשבים רגילים להיות נדבקין בקשרי אצבעותיו אפ"ה מותר דלאו פסיק רישיה הוא שיתלש ולכן אפילו אם יתלש ג"כ אין איסור עליו שהוא אינו מכוין לזה. ומ"מ אם לאחר הליכתו מצא שנדבקו עשבים ברגליו בין אצבעותיו או על מנעליו יזהר שלא יסלקם בידיו דאסורים בטלטול משום מוקצה דביה"ש היו מחוברים:(24) Qu'elles soient fraîches, etc. – et il ressort de la Guemara que même si les herbes sont longues et qu'il marche pieds nus, de sorte que les herbes ont l'habitude de s'accrocher aux articulations de ses orteils, malgré tout c'est permis, car ce n'est pas un pessik reicha (conséquence inévitable) qu'elles soient arrachées ; c'est pourquoi, même si elles sont arrachées, il n'y a pas non plus d'interdit pour lui, puisqu'il n'en a pas l'intention. Toutefois, si, après sa marche, il trouve que des herbes se sont collées à ses pieds, entre ses orteils ou sur ses chaussures, qu'il prenne garde à ne pas les ôter de ses mains, car elles sont interdites au déplacement en tant que mouktsé, puisqu'au crépuscule (bein hachmachot) elles étaient attachées au sol.
séif katan 24
- (כה) כיון שאינו מכוין - עיין בבה"ל שכתבנו דהיכי דעשבים הם גדולים יזהר שלא ירוץ עליהן דהוי פסיק רישא שיתלש בודאי ואפשר דאפילו לילך עליהן במהרה ג"כ צריך ליזהר:(25) Puisqu'il n'en a pas l'intention – voir dans le Biour Halakha ce que nous avons écrit : lorsque les herbes sont grandes, qu'il prenne garde à ne pas courir dessus, car c'est un pessik reicha qu'elles seront certainement arrachées ; et il est possible que même pour marcher dessus rapidement, il faille aussi faire attention.
séif katan 25
- (כו) שמשקים אותן - והמשקה את הזרעים חייב משום זורע דמועיל להצמיח וגם משום חורש שמרפיא הקרקע ע"י הלחלוח:(26) Car on les arrose – et celui qui arrose des semences est passible au titre de semer, car cela aide à les faire pousser, et aussi au titre de labourer, car il ameublit le sol par l'humidité.
séif katan 26
- (כז) פסיק רישיה הוא - דאי אפשר שלא יועיל לגדלם ואם אוכל בגינה שאינה שלו ולא של אדם האוהבו יש מתירין דס"ל כיון דפ"ר דלא ניחא ליה הוא שרי אף לכתחלה והרבה פוסקים אוסרין גם בפ"ר דלא ניחא ליה לכתחלה וכמבואר בסוף סימן ש"כ ע"ש:(27) C'est un pessik reicha – car il est impossible que cela n'aide pas à les faire pousser. Et s'il mange dans un jardin qui n'est pas à lui, ni à quelqu'un qu'il aime, certains permettent, car ils pensent que, puisqu'il s'agit d'un pessik reicha qui ne lui convient pas (dela ni'ha leh), c'est permis même lekhat'hila (a priori) ; et de nombreux décisionnaires interdisent lekhat'hila même un pessik reicha qui ne lui convient pas, comme il est expliqué à la fin du siman 320 ; vois là-bas.
séif katan 27
- (כח) מי רגלים - לפי שעזים הם ושורפים את הזרעים ומונעים אותם מלהצמיח:(28) De l'urine – car elle est forte, brûle les semences et les empêche de pousser.
séif katan 28
- (כט) או שאר משקים שאינם מצמיחים - דהיינו כגון יין לפי שהוא עז וחזק ושורף ג"כ הזרעים וכן שאר משקה שהוא כעין זה וכתב המג"א דלכתחלה ראוי ליזהר אף במשקים ועיין בא"ר שכתב דביין שהוא חזק אין ליזהר כלל וכנ"ל. כתב הפמ"ג דמי דבש ושכר יש בהן מים ובודאי מצמיחין:(29) Ou d'autres liquides qui ne font pas pousser – c'est-à-dire, par exemple, du vin, car il est fort et puissant et brûle aussi les semences, et de même tout autre liquide qui lui ressemble. Et le Maguen Avraham a écrit que lekhat'hila il convient de faire attention même avec ces liquides ; et voir l'Eliya Rabba, qui a écrit qu'avec du vin, qui est fort, il n'y a pas du tout à faire attention, comme il a été dit plus haut. Le Peri Megadim a écrit que l'hydromel (mei devach) et la bière contiennent de l'eau et font certainement pousser.
séif katan 29
- (ל) ולכן טוב להחמיר וכו' - כתב הט"ז דבגינה שיש בה יותר משבעים אמה דהוי כרמלית ולא מהני בה שום היקף בלא"ה צריך ליזהר דהא אסור בה טלטול ד"א עכ"ל ולפ"ז אפילו בגינת חבירו יש ליזהר:(30) Et c'est pourquoi il est bien d'être rigoureux, etc. – le Taz a écrit que, dans un jardin de plus de soixante-dix coudées (une surface de 70 coudées et des poussières de côté), qui est un karmelit (domaine intermédiaire), et où aucune enceinte n'est efficace, il faut de toute façon faire attention, puisqu'il y est interdit de déplacer un objet sur quatre coudées. Fin de citation. Et d'après cela, même dans le jardin de son prochain, il faut faire attention.
séif katan 30
- (לא) במקום ירידת גשמים - ר"ל שהמקום ההוא לח מפני הגשמים שרגיל לירד שם וה"ה שאר מקומות לחין כה"ג:(31) À l'endroit où tombent les pluies – cela veut dire que cet endroit est humide à cause des pluies qui ont coutume d'y tomber ; et de même pour les autres endroits humides de ce genre.
séif katan 31
- (לב) שסופן להצמיח - פי' שיצמחו מחמת הריכוך כדרך כל תבואה כשנותנים אותה במים וכדלקמן סי"א או אפשר דבזמן מרובה ישתרש בקרקע:(32) Qui finiront par pousser – c'est-à-dire qu'elles germeront du fait du ramollissement, comme toute céréale lorsqu'on la met dans l'eau, comme on le verra plus loin, au séif 11 ; ou bien il est possible qu'avec le temps elles prennent racine dans le sol.
séif katan 32
- (לג) או ליומים - דבזמן מועט כזה לא יצמחו וכ"ש דלא ישרשו בקרקע משא"כ לג' ימים ויותר יצמחו הזרעים ויתחייב למפרע משום זורע גם לחד דעה ביו"ד סימן רצ"ג כל שיעור השרשה אינו אלא ג' ימים [עי"ש בפ"ת] ודע דמיירי דהשליך את הזרעים בפעם אחת דאל"ה אסור להכין לימי החול [תוס' שבת]:(33) Ou pour deux jours – car en un temps aussi court elles ne germeront pas, et à plus forte raison elles ne prendront pas racine dans le sol ; ce qui n'est pas le cas pour trois jours et plus, où les semences germeront et il deviendra passible rétroactivement au titre de semer, également selon un avis rapporté dans le Yoré Déa, siman 293, selon lequel toute la durée de l'enracinement n'est que de trois jours [vois là-bas dans le Pit'hé Techouva]. Et sache qu'il s'agit du cas où il a jeté les semences en une seule fois, car sinon il est interdit de le faire, puisque ce serait préparer le Chabbat pour les jours de semaine (Tossefot, traité Chabbat).
séif katan 33
- (לד) מלחות הכלי - כמו שמצוי בדלי ששואבין בו תמיד שגדלין בו כמין פטריות:(34) De l'humidité du récipient – comme il est fréquent dans un seau avec lequel on puise constamment, où poussent des sortes de champignons.
séif katan 34
- (לה) חייב - משום עוקר דבר מגידולו דהוא תולדת קוצר ול"ד לעציץ שאינו נקוב דהתולש ממנו פטור משום דאינו מחובר בקרקע עולם דשאני התם דאין דרך זריעה שם משא"כ הכא דעיקר גידולן כן. וה"ה התולש כישות מהיזמי והיגי [פי' קוצים] אע"פ שגם הכישות אינה מחוברת לקרקע אפ"ה חייב משום עוקר דבר מגידולו [גמרא]:(35) Il est passible – au titre de « déraciner une chose de son lieu de croissance », qui est un dérivé de l'action de moissonner. Et ce n'est pas comparable au pot non percé, où celui qui en arrache est exempt parce qu'il n'est pas attaché au sol du monde, car là c'est différent : ce n'est pas la manière de semer, tandis qu'ici c'est leur croissance principale. Et de même, celui qui arrache de la cuscute (kichout) des ronces et des épines [c'est-à-dire des épineux], bien que la cuscute non plus ne soit pas attachée au sol, malgré tout il est passible au titre de « déraciner une chose de son lieu de croissance » (Guemara).
séif katan 35
- (לו) כדי שיהיו לחים - כגון עשבים שהם נויים למראה ולהריח וממלאין כד עפר לח ותוחבין אותו לתוכו [רש"י] וה"ה אם תוחבן בקרקע כיון שאינו מכוין שישתרשו שם:(36) Pour qu'elles restent fraîches – par exemple des herbes belles à regarder et à sentir : on remplit une cruche de terre humide et on les y plante (Rachi). Et de même s'il les plante dans le sol, puisqu'il n'a pas l'intention qu'elles y prennent racine.
séif katan 36
- (לז) לאחוז בעלים - אם רוצה להריח בהם ולא מצרכינן ליה לנעוץ ולשלוף בע"ש ולחזור ולנעוץ עד כדי להרחיב מקום מושבה בעפר עד שלא יזיז העפר בשליפתו בשבת דאפילו יזיז העפר לית לן בה שהרי אינו מטלטל העפר בידיו אלא ע"י העשבים ואינו אלא טלטול מן הצד דשרי ועיין לעיל בסימן שי"א במ"ב סקכ"ח מש"כ שם בשם האחרונים:(37) Pour saisir les feuilles – s'il veut les sentir. Et on ne l'oblige pas à planter et retirer les herbes la veille de Chabbat, et à les replanter, jusqu'à élargir leur emplacement dans la terre afin de ne pas déplacer la terre en les retirant pendant le Chabbat ; car même s'il déplace la terre, cela ne nous pose pas de problème, puisqu'il ne déplace pas la terre de ses mains, mais seulement par l'intermédiaire des herbes, et ce n'est qu'un déplacement indirect (tiltoul min hatsad), qui est permis. Et voir plus haut, au siman 311, dans la Michna Beroura, séif katan 28, ce qui y est écrit au nom des A'haronim.
séif katan 37
- (לח) ולהוציאן - וה"ה להחזירן אח"כ למקומן אם לא נסתם הנקב משהוציאן:(38) Et de les retirer – et de même il est permis de les remettre ensuite à leur place, si le trou ne s'est pas bouché depuis qu'il les a retirées.
séif katan 38
- (לט) והוא שלא השרישו - כגון קודם ג' ימים דאז בודאי לא השרישו דאם השרישו פשיטא שאסור להוציאם שהרי הוא עוקר דבר מגידולו:(39) Et cela, à condition qu'elles n'aient pas pris racine – par exemple avant trois jours, car alors elles n'ont certainement pas pris racine ; car si elles ont pris racine, il est évident qu'il est interdit de les retirer, puisqu'il déracine une chose de son lieu de croissance.
séif katan 39
- (מ) אבל אם וכו' - דכיון שהם תחובין וטמונים בקרקע כשאר זרעים וגם מתכוין לזורעם גזרו בהו רבנן דלא ליתי לאחלופי לתלוש לאחר השרשה:(40) Mais si, etc. – car, puisqu'elles sont plantées et enfouies dans le sol comme les autres semences, et qu'il a aussi l'intention de les semer, nos Maîtres ont décrété à leur sujet, afin qu'on n'en vienne pas à confondre et à arracher après l'enracinement.
séif katan 40
- (מא) אסור לתלוש - וה"ה שאסור להשקות הזרעים שבתוך העציץ ואפי' אם העציץ הוא מונח בעליה ג"כ יש איסור בכל זה:(41) Il est interdit d'arracher – et de même, il est interdit d'arroser les semences qui sont dans le pot ; et même si le pot est posé dans un étage supérieur, il y a aussi un interdit dans tout cela.
séif katan 41
- (מב) שאינו נקוב - אבל מעציץ נקוב חיובא נמי יש בזה לפי שיונק מן הקרקע ע"י הנקב שמריח לחלוחית הקרקע דרך שם ואפילו אם היה הנקב קטן כ"כ שהוא בכדי שיצא ממנו שרש קטן שהוא פחות מכזית ואפילו אם היה הנקב בדופן העציץ כיון שהוא כנגד מה שטמון מן הגזע בעפר וכ"ש אם הוא בשוליו נגד השרש:(42) Qui n'est pas percé – mais d'un pot percé, il y a même une culpabilité (passible de la Torah) en cela, car il puise du sol par le trou, puisqu'il sent l'humidité du sol par là ; et même si le trou était si petit qu'il ne suffit qu'à laisser sortir une petite racine, moins qu'un kezayit (volume d'une olive) ; et même si le trou était dans la paroi du pot, puisqu'il est en face de la partie du tronc enfouie dans la terre ; et à plus forte raison s'il est dans son fond, en face de la racine.
séif katan 42
- (מג) אפילו אינו נקוב - דגם בזה יש חשש תלישה מדרבנן מפני שמפסיק יניקתו מעט וכ"ש אם העציץ הוא נקוב דצריך ליזהר בזה:(43) Même s'il n'est pas percé – car même en cela il y a une crainte d'arrachage d'ordre rabbinique, parce qu'il interrompt un peu son alimentation ; et à plus forte raison si le pot est percé, il faut y faire attention.
séif katan 43
- (מד) ע"ג יתדות - ר"ל אף שאינו מפסיק שום דבר בין העציץ להקרקע וכ"ש אם מעמידו ע"ג עצים או ע"ג בגדים דיש בזה איסורא ואם הוא עושה כן בעציץ נקוב יש בזה תלישה ונטיעה מן התורה [ב"י] וע"כ יש ליזהר מאד בכלי עם עשבי בושם שרגיל להיות בבית שלא ליטלו מן הקרקע ולהניחו ע"ג השלחן או להיפך:(44) Sur des piquets – cela veut dire : même s'il n'interpose rien entre le pot et le sol ; et à plus forte raison s'il le pose sur des morceaux de bois ou sur des vêtements, il y a en cela un interdit ; et s'il le fait avec un pot percé, il y a en cela les actions d'arracher et de planter de la Torah (Beit Yossef). C'est pourquoi il faut faire très attention, avec un récipient contenant des herbes aromatiques comme il est courant d'en avoir à la maison, à ne pas le prendre du sol pour le poser sur la table, ou l'inverse.
séif katan 44
- (מה) או איפכא - משום זורע:(45) Ou l'inverse – au titre de semer.
séif katan 45
- (מו) ועשבים - תלושין [פמ"ג]:(46) Et des herbes – arrachées (Peri Megadim).
séif katan 46
- (מז) ממעכן - פי' דורסן ומשפילן ברגליו וכתב המאירי פרק חבית דלהסירם הנה והנה אסור אפילו ברגלו:(47) Il les écrase – c'est-à-dire qu'il les foule et les aplatit avec ses pieds. Et le Méïri a écrit, au chapitre « 'Havit », que les écarter de-ci de-là est interdit, même avec le pied.
séif katan 47
- (מח) מותר להריח בו - דלא שייך למגזר שמא יקוץ כיון שאינו רוצה רק להריח וזה יכול הוא לעשות אף במחובר ויש מחמירין זה וכתב בא"ר דהעיקר כפסק השו"ע ולענין לטלטלו בידו דינו כמו לעיל לענין קנים הרכים בס"ב א:(48) Il est permis de le sentir – car il n'y a pas lieu de décréter de peur qu'il ne coupe, puisqu'il ne veut que sentir, et cela il peut le faire même lorsque la plante est attachée au sol. Et certains sont rigoureux en cela, et l'Eliya Rabba a écrit que l'essentiel est conforme à la décision du Choulhan Aroukh. Et quant à le manipuler de sa main, sa règle est comme celle donnée plus haut à propos des roseaux tendres, au séif 2.
séif katan 48
- (מט) יקוץ אותו לאכלו - וכ"ת הא נמי יכול לנשכו בפיו מן המחובר אין לך תלישה גדולה מזו ולכן יש למחות ביד הטועים והולכים לגנות בשבת ויו"ט וקוטפים פירות מן המחובר ואוכלים ומלבד איסור תלישה אסורים ג"כ אח"כ באכילה לכל בשבת וכדלעיל בסימן שכ"ב ס"ג וראוי למנות אנשים להשגיח ע"ז עד שישתקע הדבר:(49) Il le coupera pour le manger – et si tu objectes : celui-là aussi peut le mordre avec sa bouche alors qu'il est attaché au sol, il n'y a pas d'arrachage plus grand que celui-là. C'est pourquoi il faut protester contre ceux qui se trompent, vont dans les jardins le Chabbat et le Yom Tov, cueillent des fruits encore attachés et les mangent ; et outre l'interdit d'arracher, ces fruits sont aussi interdits ensuite à la consommation pour tous pendant le Chabbat, comme il a été dit plus haut, au siman 322, séif 3. Et il convient de nommer des personnes pour surveiller cela jusqu'à ce que la chose disparaisse.
séif katan 49
- (נ) השורה - כדי שיתרככו ויצמיחו כדרך ששורין איזה תבואות קודם הזריעה:(50) Celui qui fait tremper – pour qu'elles se ramollissent et germent, comme on fait tremper certaines céréales avant les semailles.
séif katan 50
- (נא) תולדת זורע - דמה זורע מכוין לאצמוחי פירי אף זה כן [מו"ק ב'] וכתב בח"א דה"ה השורה תבואה לעשות מהן (מאלצין) לשכר חייב דידוע דכונתו להצמיח. וכתב עוד דתיכף משנתן למים חייב אע"ג דלא יצמיחו אלא לאחר כמה ימים ומסיים דאעפ"כ מותר לשרות תבואה לבהמתו דאין כונתו להצמיח אלא לרכך הזרעונים וגם לא יבוא לידי צמיחה דקודם שיצמיחו יאכלום הבהמות. ודע דכ"ז בזרעונים שאין נבללים במים אבל בזרעונים שמתערבים ונתלים זה בזה במים כמו כרשינין וכיו"ב שמתרככין ונימוחים שם והמים מתעבים בסיבתם ונעשים כמים שעיסה או קמח בלולים בתוכה אסור לשרותן לבהמתו משום לש [כדלקמן ש"מ סי"ב וכמתניתין דשבת י"ז וע"ש בפירוש המשנה להרמב"ם ובמאירי]. צמוקין ושאר פירות יבשים מותר לשרות בשבת ומ"מ בכובש כבשים אסור [פמ"ג]:(51) Un dérivé de semer – car de même que celui qui sème a l'intention de faire pousser des fruits, celui-ci aussi (traité Moed Katan 2). Et le 'Hayé Adam a écrit que de même, celui qui fait tremper des céréales pour en faire du malt pour la bière est passible, car il est connu que son intention est de faire germer. Et il a encore écrit qu'il est passible dès qu'il les a mises dans l'eau, bien qu'elles ne germent qu'au bout de plusieurs jours ; et il conclut que malgré cela, il est permis de faire tremper des céréales pour sa bête, car son intention n'est pas de faire germer, mais d'attendrir les graines, et de plus on n'en viendra pas à la germination, car avant qu'elles ne germent, les bêtes les auront mangées. Et sache que tout cela concerne des graines qui ne se mélangent pas dans l'eau ; mais pour des graines qui se mêlent et s'agglutinent les unes aux autres dans l'eau, comme les vesces (karchinin) et ce qui est semblable, qui s'y ramollissent et se délitent, et l'eau s'épaissit à cause d'elles et devient comme une eau dans laquelle est délayée une pâte ou de la farine, il est interdit de les faire tremper pour sa bête, au titre de pétrir [comme on le verra plus loin, siman 340, séif 12, et comme dans la Michna de Chabbat 17 ; vois là-bas le commentaire de la Michna du Rambam et le Méïri]. Des raisins secs et d'autres fruits secs, il est permis de les faire tremper pendant le Chabbat ; toutefois, pour celui qui prépare des conserves (kovech kevachim, macération), c'est interdit (Peri Megadim).
séif katan 51
- (נב) בכל שהוא - ר"ל אפילו גרגיר אחד:(52) En toute quantité – cela veut dire : même un seul grain.
séif katan 52
- (נג) להעמיד ענפי אילנות - שקוצצין בימות החמה לשמוח בהן בבית [מהרי"ל] ור"ל שהוכנו מאתמול לכך אבל סתם ענפי אילן הוי מוקצה:(53) Faire tenir des branches d'arbres – que l'on coupe pendant les jours d'été pour s'en réjouir à la maison (Maharil) ; et cela veut dire qu'elles ont été préparées dès la veille à cet effet ; mais des branches d'arbre ordinaires sont mouktsé.
séif katan 53
- (נד) וע"ל סי' תרנ"ד - ר"ל דשם מבואר דאינו מותר בשבת כ"א להחזיר במים שעמדו בו מכבר בע"ש ולא להוסיף עוד מים צוננים וכ"ש שלא להחליף המים לגמרי ולפ"ז הא דכתב מקודם דמותר להעמידן היינו להחזירן בשבת לתוכן אפילו אם כבר ניטלו מהן אבל לא להעמידן לכתחלה [תו"ש וח"א] ויש אחרונים שסוברין דמדסתם המחבר משמע דאפילו לכתחלה מותר להעמידם בכד שיש בו מים מזומנים מע"ש ולא אמרו אלא להוסיף עתה מים משום טרחא יתירה. ודע דביש בהן פרחים שנפתחים מחמת המים אסור לכו"ע אף להחזיר במים שעמדו בהם מכבר:(54) Et voir plus loin, siman 654 – cela veut dire que là-bas il est expliqué qu'il n'est permis pendant le Chabbat que de les remettre dans l'eau où elles se trouvaient déjà depuis la veille de Chabbat, mais pas d'ajouter encore de l'eau froide, et à plus forte raison pas de changer complètement l'eau. Et d'après cela, ce qui a été écrit auparavant, qu'il est permis de les faire tenir dans l'eau, signifie les y remettre pendant le Chabbat, même si on les en a déjà retirées, mais pas les y placer lekhat'hila (Tosefet Chabbat et 'Hayé Adam). Et certains A'haronim pensent que, puisque l'auteur (le Choulhan Aroukh) s'est exprimé sans préciser, il en ressort que même lekhat'hila il est permis de les placer dans une cruche contenant de l'eau préparée depuis la veille de Chabbat, et les Sages n'ont parlé que de l'interdit d'ajouter maintenant de l'eau, en raison de l'effort superflu. Et sache que s'il y a sur elles des fleurs qui s'ouvrent grâce à l'eau, c'est interdit selon tous, même de les remettre dans l'eau où elles se trouvaient déjà.
séif katan 54
- (נה) באיביהן - פירוש בחיבורן בענף:(55) Sur leurs tiges (beibeihen) – c'est-à-dire alors qu'ils sont attachés à la branche.
séif katan 55
- (נו) וכן אילן - שיעור הלשון כן הוא וכן ה"ה כל אילן שיבשו וכו' ולאו דוקא תאנה ובנשמת אדם כתב שט"ס הוא וצ"ל וכן אילן שיבש ובו פירות ולפ"ז מעיקרא אשמעינן דהאילן לח ורק הפירות נתיבשו ואח"כ אשמעינן דאפילו האילן עצמו יבש אפ"ה חשיב כמחובר:(56) Et de même un arbre – le sens de la phrase est le suivant : « et de même, il en va ainsi de tout arbre qui s'est desséché, etc. », et ce n'est pas spécifiquement le figuier. Et dans le Nichmat Adam, il a écrit que c'est une erreur de copiste et qu'il faut lire : « et de même un arbre qui s'est desséché et qui porte des fruits » ; et d'après cela, le texte nous a d'abord appris le cas où l'arbre est frais et seuls les fruits se sont desséchés, et ensuite il nous apprend que même si l'arbre lui-même est sec, malgré tout il est considéré comme attaché au sol.
séif katan 56
- (נז) חייב - כתב המג"א דבעשבים יבשים מודו דכתלושין דמי והתולש מהם פטור אבל איסור דרבנן יש אפילו בעשבים ולפעמים יש ג"כ חיוב חטאת בזה כמו שבארתי בבה"ל. בצלים שדרכן להשתרש בעליה שיש בו עפר ונשתרשו שם וגם רוצה בהשרשתן התולש חייב אע"ג שכל הבצל מגולה ואין דרך גידולן בכך אבל אם נפלה עליהן מפולת ונתכסו האמהות של הבצלים והעלין מגולין כדרך גידולן ונשתרשו שם אפילו אינו רוצה בהשרשתן חייב כמו שאם היו נטועין בשדה [מ"א סקי"ג בשם תשובת הרא"ש ממשנה ב' פ"ה דמעשרות ע"ש במשנה ועיין בשנות אליהו שם וצ"ע]:(57) Il est passible – le Maguen Avraham a écrit que, pour des herbes sèches, ils (les Sages) reconnaissent qu'elles sont comme arrachées et que celui qui en arrache est exempt ; mais il y a un interdit d'ordre rabbinique même pour les herbes, et parfois il y a aussi en cela une culpabilité de sacrifice 'hatat, comme je l'ai expliqué dans le Biour Halakha. Des oignons dont la manière est de prendre racine dans un grenier où il y a de la terre, et qui y ont pris racine, et qu'il désire leur enracinement : celui qui les arrache est passible, bien que l'oignon soit entièrement découvert et que ce ne soit pas leur manière de pousser ; mais si un éboulement est tombé sur eux, et que les bulbes (litt. « les mères ») des oignons ont été recouverts, les feuilles restant découvertes comme dans leur manière de pousser, et qu'ils y ont pris racine, même s'il ne désire pas leur enracinement, il est passible, comme s'ils étaient plantés dans un champ [Maguen Avraham, séif katan 13, au nom d'une responsa du Roch, d'après la Michna 2 du chapitre 5 de traité Maasserot ; vois là-bas dans la Michna, et vois dans le Chenot Eliyahou là-bas, et cela demande réflexion].
séif katan 57
- (נח) לענין טומאה - פי' טומאת אוכלין דלא מקבלי טומאה במחובר וזה חשוב כתלוש:(58) En ce qui concerne l'impureté – c'est-à-dire l'impureté des aliments, car ils ne reçoivent pas l'impureté lorsqu'ils sont attachés au sol, et ceci est considéré comme arraché.
séif katan 58
- (נט) בצדדי האילן - פי' דבר התחוב או קשור באילן מקרי צדדי האילן אבל דופני האילן עצמו לא מקרי צדדין אלא גוף האילן הוא וצדי צדדין הוא דבר הנשען בדבר התחוב באילן וכן מתבאר בדברי המחבר לקמיה:(59) Sur les côtés de l'arbre – c'est-à-dire qu'une chose enfoncée ou attachée dans l'arbre est appelée « côtés de l'arbre » ; mais les parois de l'arbre lui-même ne sont pas appelées « côtés », mais c'est le corps de l'arbre. Et les « côtés des côtés », c'est une chose appuyée sur une chose enfoncée dans l'arbre ; et c'est ainsi que cela s'explique dans les paroles de l'auteur, juste après.
séif katan 59
- (ס) אסור לסמוך הסולם - אין הלשון מדוקדק ושיעור הדברים דאין לסמוך סולם לאילן מע"ש לעלות עליו בשבת דכי סליק ביה וכו'. ולסמוך הסולם בשבת בודאי אסור אפי' אינו סומכו באילן גופא רק על היתד התקוע בו דזהו גופא משתמש בצדדי אילן מקרי:(60) Il est interdit d'appuyer l'échelle – la formulation n'est pas précise, et le sens des propos est le suivant : on ne doit pas appuyer une échelle contre un arbre la veille de Chabbat pour y monter pendant le Chabbat, car lorsqu'il y monte, etc. Et appuyer l'échelle pendant le Chabbat est certainement interdit, même s'il ne l'appuie pas contre l'arbre lui-même, mais seulement sur le piquet qui y est fiché, car cela même est appelé se servir des côtés de l'arbre.
séif katan 60
- (סא) לצדי האילן - פי' לדופנו:(61) Sur les côtés de l'arbre – c'est-à-dire sur sa paroi.
séif katan 61
- (סב) מותר לסמוך - היינו דמותר לסמוך סולם מע"ש לעלות עליו בשבת משום דהו"ל יתד וכו'. ויזהר שלא יניח רגלו על היתד אלא על שלבי הסולם כדי שלא יהא משתמש בצדדין [ש"ס]:(62) Il est permis d'appuyer – c'est-à-dire qu'il est permis d'appuyer une échelle la veille de Chabbat pour y monter pendant le Chabbat, parce que le piquet est, etc. (côté des côtés). Et qu'il prenne garde à ne pas poser son pied sur le piquet, mais sur les barreaux de l'échelle, afin de ne pas se servir des côtés (Guemara).
séif katan 62
- (סג) והכלכלה כצדי צדדין - לפיכך מותר להניח בה פירות וליטול ממנה אבל הכלכלה עצמה אסור ליטלה או לתלות ביתד וכנ"ל גבי סולם. ואם הכלכלה תלוי באילן עצמו אסור ליטול חפץ ממנה וכן ליתן לתוכה דקמשתמש בצדדין [ש"ס] ואם פי הכלכלה צר דכשנוטל חפץ מן הכלכלה מניד האילן אסור בכל ענין מפני שעי"ז משתמש באילן. ולהשען באילן אם האדם בריא מותר ותש כח אסור והטעם דאדם בריא אינו סומך עליו אלא מעט ולא מקרי משתמש במחובר אבל תש כחו צריך לסמוך בכל כחו עליו ומקרי משתמש במחובר ואסור וה"מ כשאינו מנידו אבל כשמנידו אפילו בבריא אסור דזה גופא שמוש הוא:(63) Et le panier est comme les côtés des côtés – c'est pourquoi il est permis d'y mettre des fruits et d'en prendre ; mais le panier lui-même, il est interdit de le prendre ou de le suspendre au piquet, comme il a été dit plus haut à propos de l'échelle. Et si le panier est suspendu à l'arbre lui-même, il est interdit d'en prendre un objet, et de même d'y mettre quelque chose, car il se sert des côtés (Guemara). Et si l'ouverture du panier est étroite, de sorte que, lorsqu'il prend un objet du panier, il fait bouger l'arbre, c'est interdit dans tous les cas, car par là il se sert de l'arbre. Et s'appuyer contre l'arbre, si la personne est en bonne santé, c'est permis, et si elle est affaiblie, c'est interdit ; et la raison en est qu'une personne en bonne santé ne s'appuie que peu sur lui, et cela n'est pas appelé se servir d'une chose attachée au sol ; mais celle qui est affaiblie doit s'appuyer sur lui de toute sa force, et cela est appelé se servir d'une chose attachée, et c'est interdit. Et ces propos s'appliquent lorsqu'il ne le fait pas bouger ; mais lorsqu'il le fait bouger, même pour une personne en bonne santé c'est interdit, car cela même est un usage de l'arbre.
séif katan 63