Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 324 →- (א) אין כוברין - מפני שהוא כמרקד:(1) On ne crible pas – car c'est comme tamiser (meraked, l'un des travaux interdits le Chabbat).
séif katan 1
- (ב) התבן - הוא מה שמחתכין הקש במוריגין ועושין כל זנב השבולת תבן ומוץ הוא מזקן השבולת העליון ואינו ראוי למאכל בהמה וכוברין אותו כדי שיפול המוץ ואשמועינן דאפילו זה אסור בשבת וכ"ש דאין לרקד התבואה מפסולת שלהן דזה הוא מרקד ממש וחייב:(2) La paille – c'est ce que l'on obtient quand on coupe les tiges avec des traîneaux à battre (morigin) : on fait de toute la queue de l'épi de la paille ; et la balle (mots) provient de la barbe supérieure de l'épi et n'est pas propre à la nourriture animale ; on crible la paille pour que la balle tombe. Il nous enseigne que même cela est interdit le Chabbat, et à plus forte raison qu'on ne doit pas tamiser le grain de ses déchets, car c'est réellement tamiser, et l'on en est passible.
séif katan 2
- (ג) נופל מאליו - דרך נקבי הכברה:(3) Tombe d'elle-même – par les trous du crible.
séif katan 3
- (ד) לא ימדוד - היינו בכלי המדה מפני שנראה כאלו הוא מודד למכור אבל ליקח בכלי אחר ולשער קב או קביים מותר וזהו שמסיים אלא שמשער וכו' ועיין בא"ר:(4) On ne mesurera pas – c'est-à-dire avec un ustensile de mesure, car on dirait qu'il mesure pour vendre ; mais prendre avec un autre ustensile et estimer un kav ou deux kav, c'est permis ; et c'est ce qu'il conclut : « mais on évalue, etc. » ; et vois dans l'Eliya Rabba.
séif katan 4
- (ה) אין גובלין וכו' - אף דאינו בר גיבול מ"מ גזרו רבנן שמא יבוא לגבל קמח דחייב משום לש [רמב"ם] ודעת הרבה ראשונים דאף במורסן חייב משום לש ועיין בבה"ל:(5) On ne pétrit pas, etc. – bien que le son ne soit pas une matière pétrissable, nos Maîtres ont néanmoins décrété l'interdit, de peur qu'on n'en vienne à pétrir de la farine, ce qui rend passible pour le travail de pétrir (Rambam) ; et l'avis de nombreux Richonim est que même pour le son on est passible pour pétrir ; et vois dans le Biour Halakha.
séif katan 5
- (ו) מורסן - ואין חילוק בין אם מגבל הרבה או מעט מעט:(6) Du son – et il n'y a pas de différence entre pétrir beaucoup ou peu à peu.
séif katan 6
- (ז) אבל נותנים בו מים - ואם מותר ליתן מים לתוך הקמח באופן זה עיין בט"ז שכתב דזה תליא בשיטת הפוסקים דלהרמב"ם אסור ולשארי פוסקים מותר. וכל זה לדעה קמייתא זו אבל לדעת הי"א שהובא בסוף הסעיף דס"ל דאפי' לתוך המורסן אסור ליתן מים משום דנתינת המים זהו גיבולו כ"ש לתוך הקמח דהוא בכלל גיבול:(7) Mais on peut y mettre de l'eau – quant à savoir s'il est permis de mettre de l'eau dans la farine de cette manière, vois dans le Taz, qui écrit que cela dépend de la position des décisionnaires : selon le Rambam c'est interdit, et selon les autres décisionnaires c'est permis. Et tout cela, selon ce premier avis ; mais selon l'avis de « certains disent », rapporté à la fin du séif, qui pensent que même dans le son il est interdit de mettre de l'eau, parce que mettre l'eau, c'est là son pétrissage, à plus forte raison est-ce interdit dans la farine, ce qui relève du pétrissage.
séif katan 7
- (ח) כיון שאינו וכו' - אבל אם ממרס או מסבב בהתרווד נראה כלש:(8) Puisqu'on ne, etc. – mais si l'on malaxe ou si l'on fait tourner la louche, cela ressemble à pétrir.
séif katan 8
- (ט) אפילו כור וכו' - והוא ששיעור זה צריך לו לחלק לפניהם באותו יום השבת דאל"ה אסור לטרוח טרחא דלא צריכא:(9) Même un kor, etc. – à condition qu'il ait besoin de cette quantité pour la répartir devant eux en ce jour de Chabbat ; sinon, il est interdit de se donner une peine inutile.
séif katan 9
- (י) יש אוסרים וכו' - הוא דעת בעל התרומות וסייעתו דפוסקין כרבי דס"ל דבנתינת מים לחוד חייב משום גבול בקמח ובמורסן ובאפר ובכל דבר וע"כ צריך שיתן עליו המים מבעוד יום ואפ"ה אסור לגבל למחר להדיא אם לא בהולכת שתי וערב וכנ"ל:(10) Certains interdisent, etc. – c'est l'avis de l'auteur du Séfer HaTerouma et de ceux qui l'accompagnent, qui tranchent comme Rabbi (Rabbi Yehouda HaNassi), selon lequel, par le seul fait de mettre l'eau, on est passible pour pétrissage, dans la farine, dans le son, dans la cendre et en toute chose ; c'est pourquoi il faut mettre l'eau dessus dès la veille ; et même ainsi, il est interdit de pétrir franchement le lendemain, sinon en passant le bâton en long et en large, comme ci-dessus.
séif katan 10
- (יא) ועיין לעיל סימן שכ"א וכו' - ר"ל דשם נתבאר דנוהגין להחמיר כסברת בעל התרומה וכתב הח"א דבשעת הדחק יש להתיר ע"י א"י שהא"י יתן המים בשבת ויגבל ע"י שינוי הנ"ל. ואם המים היו רותחין אסור אפי' ע"י א"י לערות מכלי ראשון משום מבשל אלא יערה הא"י מתחלה המים לכלי שני ואח"כ ישפוך המים על המורסן. ודע דמורסן הנזכר בשו"ע הוא קליפת התבואה הנשארת בנפה כשמנפין את הקמח ולענין מוץ הנושרת בעת הדישה לא נזכר פה בשו"ע ועיין בבה"ל שבארנו דלענין מוץ בודאי יש ליזהר שלא ליתן המים בעצמו בשבת דלהרבה גדולי הראשונים חייב בזה משום לש:(11) Et vois plus haut, siman 321, etc. – il veut dire que là il a été expliqué qu'on a l'usage d'être rigoureux selon l'opinion de l'auteur du Séfer HaTerouma. Le 'Hayé Adam a écrit qu'en cas de nécessité pressante, on peut permettre par l'intermédiaire d'un non-Juif : que le non-Juif mette l'eau le Chabbat et pétrisse avec le changement mentionné ci-dessus. Et si l'eau était bouillante, il est interdit, même par un non-Juif, de verser à partir d'un premier récipient (keli richon), à cause de l'interdit de cuire ; mais que le non-Juif verse d'abord l'eau dans un second récipient (keli chéni), et ensuite il versera l'eau sur le son. Et sache que le son mentionné dans le Choulhan Aroukh est l'enveloppe du grain qui reste dans le tamis lorsqu'on tamise la farine ; quant à la balle qui tombe lors du battage, elle n'est pas mentionnée ici dans le Choulhan Aroukh ; et vois dans le Biour Halakha, où nous avons expliqué que pour la balle, il faut certainement se garder de mettre l'eau soi-même le Chabbat, car selon beaucoup des grands Richonim on en est passible pour pétrir.
séif katan 11
- (יב) ויש אומרים וכו' - כתב בתו"ש וכן בספר בית מאיר דכו"ע ס"ל הכי ומפני שלא מצא דין זה מפורש רק במקום אחד כתב יש מי שאומר ועיין בחידושי רע"א בשם מהריק"ש דדעתו דהרמב"ם חולק ע"ז. ומ"מ לדינא אין להקל דדעת רש"י והרמ"ך ג"כ דיש קושר ומתיר אף באוכלי בהמה וכמו שכתבתי לעיל בסימן שי"ז ס"ה בבאור הלכה ובח"א כתב דגם הרמב"ם מודה דבקש ותבן יש קושר ומתיר:(12) Et certains disent, etc. – le Tossefet Chabbat a écrit, ainsi que le livre Beit Méïr, que tout le monde pense ainsi ; et c'est parce qu'il n'a trouvé cette règle explicitement qu'en un seul endroit qu'il a écrit « il y a un avis selon lequel ». Et vois dans les 'Hidouché Rabbi Akiva Eiger, au nom du Maharikach, dont l'avis est que le Rambam est en désaccord avec cela. Néanmoins, en pratique, on ne doit pas être indulgent, car l'avis de Rachi et du Ramakh est aussi que l'interdit de nouer et de dénouer s'applique même à la nourriture animale, comme je l'ai écrit plus haut, siman 317, séif 5, dans le Biour Halakha ; et le 'Hayé Adam a écrit que même le Rambam reconnaît que pour le chaume et la paille, l'interdit de nouer et de dénouer s'applique.
séif katan 12
- (יג) לעשותו אוכל - משום צערא דבהמה:(13) D'en faire un aliment – à cause de la souffrance de l'animal.
séif katan 13
- (יד) שאינם ראוים - והוי בכלל שווי אוכלא דמותר:(14) Car elles ne sont pas propres – et cela relève de « rendre aliment » (chavoyé okhla), ce qui est permis.
séif katan 14
- (טו) דלועין - ודוקא כשהם קשים שאינם ראויים לאכול בלא חיתוך אבל כשהם רכים הוי בכלל מטרח באוכלים ואסור. ואפילו קשים לא יחתכם דק דק משום טוחן כדלעיל בסימן שכ"א סי"ב לענין חתיכת ירק דק דק וע"ש עוד דאיסור טחינה לא שייך רק אם דעתו להאכילם לאחר זמן אבל מה שדעתו להאכיל הדלועים והירקות וכה"ג לפני הבהמה והעופות בפ"א זה לא נחשב טחינה:(15) Des courges – uniquement lorsqu'elles sont dures, impropres à être mangées sans découpage ; mais lorsqu'elles sont tendres, cela relève de « se donner de la peine pour des aliments », et c'est interdit. Et même dures, on ne les coupera pas très finement, à cause de l'interdit de moudre, comme plus haut, siman 321, séif 12, à propos de couper des légumes très finement ; et vois encore là-bas que l'interdit de moudre ne s'applique que si l'on a l'intention de les donner à manger plus tard ; mais si l'on a l'intention de donner à manger les courges, les légumes et choses semblables devant l'animal et les volailles en une fois, cela n'est pas considéré comme moudre.
séif katan 15
- (טז) שנתלשו מאתמול - דאלו נתלשו היום אסור אפילו לטלטלן לכו"ע משום מוקצה:(16) Qui ont été cueillies dès la veille – car si elles avaient été cueillies aujourd'hui, il serait interdit même de les déplacer, de l'avis de tous, à cause de mouktsé.
séif katan 16
- (יז) בין שהיתה בריאה - ובספר א"ר מסתפק בבריאה דלא היתה דעתו כלל מבע"י שתמות ויאכיל ממנה לכלבים דיהיה אסור בטלטול לכו"ע משום מוקצה וכן בבאור הגר"א לא ברירא ליה בזה:(17) Ou qu'il ait été en bonne santé – dans le livre Eliya Rabba, il doute au sujet de l'animal sain, à propos duquel on n'avait pas du tout en tête, dès la veille, qu'il meure et qu'on en donne à manger aux chiens : peut-être est-il interdit au déplacement, de l'avis de tous, à cause de mouktsé ; et de même, dans le Biour du Gaon de Vilna, ce point n'est pas tranché.
séif katan 17
- (יח) הקשה - ואפילו אם איננה קשה לגמרי שראוי להם לאכילה ע"י הדחק ג"כ בכלל שווי אוכלא הוא ושרי:(18) Dure – et même si elle n'est pas complètement dure, de sorte qu'elle leur est mangeable difficilement, cela relève aussi de « rendre aliment », et c'est permis.
séif katan 18
- (יט) שא"א להם וכו' - וה"ה כשהיא רכה אך שהכלבים הם קטנים דכל נבלה קשה להם [גמרא]:(19) Qu'il leur est impossible, etc. – et il en est de même lorsqu'elle est tendre mais que les chiens sont petits, car toute charogne est dure pour eux (Guemara).
séif katan 19
- (כ) דק דק - דאע"ג דעופות אין יכולין לאכול כ"א כשחתוך דק דק מ"מ אסור משום חשש טחינה ועיין בבה"ל דזה קאי דוקא על בשר חי כשר אבל לא על בשר נבלה דזה מותר אפילו דק דק:(20) Très finement – car bien que les volailles ne puissent manger que ce qui est coupé très finement, c'est néanmoins interdit, à cause de la crainte de moudre ; et vois dans le Biour Halakha que cela ne concerne que de la viande crue cachère, mais non de la viande de charogne, pour laquelle c'est permis même très finement.
séif katan 20
- (כא) לפני עופות - ודוקא כשחותך להאכיל לאח"ז אבל כל מה שדעתו להאכיל בפ"א שרי [פמ"ג]:(21) Devant des volailles – uniquement lorsqu'on coupe pour donner à manger plus tard ; mais tout ce qu'on a l'intention de donner à manger en une fois est permis (Peri Megadim).
séif katan 21
- (כב) אין חותכין שחת וכו' - אפילו חתיכות גדולות דלית בהו משום טחינה:(22) On ne coupe pas de cha'hat, etc. – même en gros morceaux, où il n'y a pas d'interdit de moudre.
séif katan 22
- (כג) דבלא חיתוך וכו' - ומוכח מזה דמיירי ברכין אבל בחרובין קשין שאינם ראויים בלתי חיתוך מותר דבכלל שווי אוכלא הוא וכ"ז בחתיכות גדולות קצת אבל דקות אסור משום חשש טחינה אם מחתך להאכילם לאחר זמן:(23) Car sans découpage, etc. – il ressort de là qu'il s'agit de caroubes tendres ; mais pour des caroubes dures, impropres sans découpage, c'est permis, car cela relève de « rendre aliment » ; et tout cela, en morceaux assez gros ; mais en morceaux fins, c'est interdit à cause de la crainte de moudre, si l'on coupe pour donner à manger plus tard.
séif katan 23
- (כד) אין אובסין וכו' - כ"ז משום טרחא טרחא יתירה:(24) On ne gave pas, etc. – tout cela à cause d'un effort excessif.
séif katan 24
- (כה) שאינו יכול להחזירו - שתוחב לה לפנים מבית הבליעה:(25) D'où il ne peut le rejeter – qu'on lui enfonce la nourriture au-delà du gosier.
séif katan 25
- (כו) למקום שאינה וכו' - ומשמע בגמרא דכל שאינו מרביץ את הבהמה אין יכול לתחוב כ"כ בעומק ומקום שיכול להחזיר הוא:(26) À un endroit d'où elle ne, etc. – il ressort de la Guemara que tant qu'on ne fait pas coucher l'animal, on ne peut pas enfoncer aussi profondément, et c'est alors un endroit d'où il peut rejeter.
séif katan 26
- (כז) תרנגולים ואווזים וכו' - דהיינו שאסור לתחוב בגרונם המאכל עד שלא יהיו יכולין להחזירו. ואווזות שמפטמים אותם והורגלו בחול לאכול ע"י המראה ואין אוכלין בענין אחר מותר לומר לעו"ג להמרותן משום צער בע"ח אך לא ימרה אותן כ"א פ"א ביום אף שרגילין לאכול שני פעמים ביום כ"כ בתשובת רמ"א סי' ע"ט ומשמע שם דאי ליכא א"י שרי ההמראה אף ע"י ישראל משום צער בע"ח וטוב לעשות ע"י קטן עכ"ל המ"א בסימן ש"ה סקי"ב אבל בספר א"ר החמיר שלא להמרות ע"י ישראל וכדעת מהרש"ל האוסר בזה וכן בנתיב חיים מחמיר בזה אח"כ מצאתי במאירי ובחידושי הר"ן שנדפס מחדש על שבת משמע ג"כ דעתם כדעת האוסרין ועיין בבה"ל:(27) Poules et oies, etc. – c'est-à-dire qu'il est interdit de leur enfoncer la nourriture dans la gorge au point qu'elles ne puissent la rejeter. Et les oies que l'on engraisse, qui ont été habituées en semaine à manger par gavage et ne mangent pas autrement, il est permis de dire à un non-Juif de les gaver, à cause de la souffrance des animaux (tsaar baalé 'hayim) ; mais il ne les gavera qu'une fois par jour, bien qu'elles aient l'habitude de manger deux fois par jour ; ainsi l'a écrit le responsum du Rema, siman 79. Et il ressort de là que s'il n'y a pas de non-Juif, le gavage est permis même par un Juif, à cause de la souffrance des animaux, et il est bien de le faire faire par un enfant. Fin des propos du Maguen Avraham, siman 305, séif katan 12. Mais dans le livre Eliya Rabba, il est rigoureux de ne pas gaver par un Juif, conformément à l'avis du Maharchal, qui l'interdit ; de même, le Netiv 'Hayim est rigoureux en cela. Ensuite, j'ai trouvé dans le Méïri et dans les 'Hidouché HaRan nouvellement imprimés sur le traité Chabbat qu'il ressort aussi que leur avis est comme celui de ceux qui interdisent ; et vois dans le Biour Halakha.
séif katan 27
- (כח) בפיהם - היינו למקום שיכולים להחזיר והוא הדין עצמו שזכר רמ"א מקודם וקצת פלא על רמ"א מה הוסיף בזה אחרי שנזכר בשו"ע בהדיא ואפשר כדי שלא נטעה בכונת המחבר. ודע דהא שמתירין למקום שיכולין להחזיר היינו דוקא אם הוא זהיר אז שלא לטלטלה דכל בע"ח הם מוקצים וכנ"ל בסימן ש"ח ס"מ ע"ש:(28) Dans le bec – c'est-à-dire à un endroit d'où elles peuvent rejeter la nourriture ; et c'est la même règle que le Rema a mentionnée auparavant. Et c'est un peu étonnant de la part du Rema : qu'a-t-il ajouté par là, puisque c'est mentionné explicitement dans le Choulhan Aroukh ? Peut-être l'a-t-il fait afin que nous ne nous méprenions pas sur l'intention de l'auteur. Et sache que ce qu'on permet de nourrir à un endroit d'où elles peuvent rejeter ne vaut que si l'on veille alors à ne pas les déplacer, car tous les animaux sont mouktsé, comme ci-dessus, siman 308, séif 40 ; vois là-bas.
séif katan 28
- (כט) לפני דבורים ולא לפני וכו' - אפילו הם שלו מ"מ אין מזונותיהן עליו דשכיחי להו בדברא וטרחא שלא לצורך היא:(29) Devant des abeilles, ni devant, etc. – même si elles lui appartiennent, leur subsistance ne lui incombe néanmoins pas, car elles trouvent couramment leur nourriture dans les champs, et c'est un effort inutile.
séif katan 29
- (ל) ולא לפני חזיר - דאין מזונותיו עליו לפי שאסור לגדלו וכדאיתא בח"מ סימן ת"ט. ואם נפלו לו בפרעון חובו שמותר להשהותן עד שימצא למכרן בשויין מקרי מזונותן עליך ומותר ליתן להם מזונות:(30) Ni devant un porc – car sa subsistance ne lui incombe pas, puisqu'il est interdit de l'élever, comme rapporté dans 'Hochen Michpat, siman 409. Et s'ils lui sont échus en paiement de sa créance, de sorte qu'il est permis de les garder jusqu'à trouver à les vendre à leur valeur, on considère que leur subsistance t'incombe, et il est permis de leur donner de la nourriture.
séif katan 30
- (לא) לפני כלב - ואפילו כלב שאינו מגדלו בביתו מותר דמצוה קצת ג"כ ליתן לו מזונות כמו שאחז"ל שחס הקב"ה עליו לפי שמזונותיו מועטין ומשהה אכילתו במעיו שלא יתעכל ג' ימים ועיין בא"ר. ולפני כלב רע אסור כמו לפני חזיר דאסור משום דאסור לגדל חזירים וכלב רע [אחרונים]. יש נוהגין ליתן חטים לפני עופות בשבת שירה ואינו נכון שהרי אין מזונותן עליך:(31) Devant un chien – et même pour un chien qu'on n'élève pas chez soi, c'est permis, car c'est aussi une petite mitsva de lui donner de la nourriture, comme nos Sages, de mémoire bénie, l'ont dit : le Saint, béni soit-Il, a eu pitié de lui parce que sa nourriture est rare, et Il fait séjourner sa nourriture dans ses entrailles, de sorte qu'elle ne se digère pas avant trois jours ; et vois dans l'Eliya Rabba. Mais devant un chien méchant, c'est interdit, comme devant un porc, car il est interdit d'élever des porcs et un chien méchant (A'haronim). Certains ont l'usage de donner du blé devant les oiseaux le Chabbat Chira (Chabbat du Cantique), et ce n'est pas convenable, puisque leur subsistance ne t'incombe pas.
séif katan 31
- (לב) להאכיל וכו' - לפי שמזונותיהן עליך שאין לו מה שיאכל כ"א מה שנותן לו האדם ודמי לאווזין ותרנגולין. ובטלטול הם אסורין כשאר בע"ח [פמ"ג]:(32) De nourrir, etc. – car leur subsistance t'incombe, puisque le ver n'a rien à manger sinon ce que l'homme lui donne, et c'est semblable aux oies et aux poules. Quant au déplacement, ils sont interdits comme les autres animaux (Peri Megadim).
séif katan 32
- (לג) מעמיד אדם בהמתו - דאיתא במכילתא למען ינוח יכול לא יניחנו תולש ועוקר כתיב למען ינוח ואין זה נוח אלא צער:(33) Une personne peut placer son animal – car il est rapporté dans la Mekhilta : « Afin qu'il se repose » (Exode 23, 12) – on pourrait penser qu'il ne la laissera pas arracher et déraciner l'herbe ; il est écrit « afin qu'il se repose », et ce ne serait pas un repos, mais une souffrance.
séif katan 33
- (לד) ולא חיישינן - דאיסורו חמיר וזהיר ביה:(34) Et on ne craint pas – car son interdit est grave (aux yeux des gens), et l'on y prend garde.
séif katan 34
- (לה) לעמוד בפניה - כיון שאין קרוב לה כ"כ ליכא למיחש:(35) Se tenir devant elle – puisqu'on n'est pas si proche d'elle, il n'y a pas lieu de craindre.
séif katan 35
- (לו) ונותנים לפני שור - שאין השור קץ במאכל הנשאר מן החמור שאין מטיל ריר:(36) Et la mettre devant un bœuf – car le bœuf n'est pas dégoûté par la nourriture qui reste de l'âne, puisque celui-ci ne bave pas.
séif katan 36
- (לז) ואינו ראוי עוד לחמור - רק ע"י הדחק ומטרח בחנם ודוקא לחמור שאינו מינו הוא קץ במאכלו מפני הריר אבל לפני שור אחר שהוא מינו אינו קץ מפני הריר ומותר לכו"ע:(37) Et ne convient plus à l'âne – sinon difficilement, et c'est se donner de la peine pour rien. Et cela uniquement pour l'âne, qui n'est pas de son espèce et qui est dégoûté par sa nourriture à cause de la bave ; mais devant un autre bœuf, qui est de son espèce, il n'est pas dégoûté par la bave, et c'est permis de l'avis de tous.
séif katan 37
- (לח) וליתן לפני אחרת - דשמא ימצא ריר בהאוכל ויקוץ בו ויהיה הטרחא בחנם. וכתבו האחרונים דאין למחות ביד הנוהגין היתר דיש להם על מי לסמוך אם לא במינים הידועים שמאכלם נמאס ברירין היוצאין מפיהם וקץ בהם המין האחר שהוא נותן לפניו:(38) Et la mettre devant un autre – car peut-être trouvera-t-il de la bave dans la nourriture et en sera-t-il dégoûté, et l'effort aura été vain. Et les A'haronim ont écrit qu'on ne doit pas protester contre ceux qui ont l'usage de permettre, car ils ont sur qui s'appuyer, sauf pour les espèces connues dont la nourriture devient répugnante par la bave qui sort de leur bouche, et dont l'autre espèce, devant laquelle on la place, est dégoûtée.
séif katan 38
- (לט) לגרוף האבוס - שגורפין אותו שלא יתערב העפרורית שבאבוס בתבן ובשעורים שנותנין לפניו ויקוץ במאכלו:(39) Racler la mangeoire – on la racle pour que la poussière qui est dans la mangeoire ne se mélange pas à la paille et aux orges qu'on place devant lui, et qu'il ne soit pas dégoûté de sa nourriture.
séif katan 39
- (מ) דאתי לאשווי גומות - היינו דשם רגילות הוא שמכוין לאשויי כדי שלא יפלו השעורים בהגומות [תוספות] ולכן גזרינן גריפה אפילו באבוס שבכלי אבל מותר לגרוף תיבה בשבת מן הפסולת הנמצא בה דלא שייך לגזור:(40) Car on en viendrait à niveler des creux – c'est-à-dire que là (dans une mangeoire creusée dans le sol), il est courant qu'on ait l'intention de niveler, afin que les orges ne tombent pas dans les creux (Tossefot) ; c'est pourquoi nous décrétons l'interdit de racler même pour une mangeoire qui est un ustensile ; mais il est permis, le Chabbat, de racler un coffre des déchets qui s'y trouvent, car il n'y a pas lieu de décréter.
séif katan 40
- (מא) לסלק התבן וכו' - דכשהוא רב רוצה לסלקו כדי שלא ידרסנו השור ברעי ואסור משום דבודאי יש בו מה שנמאס כבר במדרס רגליו ולא חזי לטלטול:(41) Écarter la paille, etc. – car lorsqu'elle est abondante, on veut l'écarter pour que le bœuf ne la piétine pas dans ses excréments ; et c'est interdit, car il y a certainement en elle de la paille déjà devenue répugnante sous le piétinement de ses pattes, et elle n'est pas propre à être déplacée.
séif katan 41