Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 322 →- (א) אפילו לטלטלה - דכיון דלא חזי לאכילה כמוקצה דמיא והאי דאסורה באכילה [היינו לגומעה חיה] הוא משום גזירה שבת דמיקלע אחר יו"ט שאז ביצה הנולדה בה אסורה מדאורייתא באכילה דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ונמצא כשנאכלנה דיו"ט הכינה לשבת וזה אסור מדכתיב והיה ביום הששי והכינו את אשר יביאו וסתם ששי חול הוא להורות לנו דדוקא בחול צריך להכין לסעודת שבת וכן ליו"ט דגם הוא איקרי שבת אבל ביו"ט אסור להכין לסעודת שבת וכ"ש דבשבת אסור להכין לסעודת יו"ט וע"כ כשנולדה הביצה ביו"ט שחל יום א' ג"כ אסור מן התורה לאכלה דבודאי נגמרה במעי התרנגולת מאתמול ונמצא דשבת הכינה ליו"ט כשנאכלנה ואע"ג דהכנה בידי שמים היא ולא בידי אדם גם זה הוא בכלל הכנה ואסור וע"כ גזרו רבנן בכל שבת ויו"ט כשנולדה שאסור:(1) Même de le déplacer – car puisqu'il n'est pas propre à la consommation, il est comme mouktsé (objet mis à l'écart, interdit au déplacement). Et s'il est interdit à la consommation [c'est-à-dire de le gober cru], c'est par décret à cause d'un Chabbat qui tombe après Yom Tov, où l'œuf pondu ce jour-là est interdit à la consommation selon la Torah ; car tout œuf pondu aujourd'hui a été achevé dès la veille, et il se trouve que, si on le mange, le Yom Tov l'a préparé pour le Chabbat ; or cela est interdit, comme il est écrit : « Et il arrivera, le sixième jour, qu'ils prépareront ce qu'ils apporteront » (Exode 16, 5) ; et un « sixième jour » sans précision est un jour profane : cela nous enseigne que c'est seulement un jour profane qu'on doit préparer pour le repas du Chabbat ; de même pour le Yom Tov, car lui aussi est appelé « Chabbat » ; mais le Yom Tov, il est interdit de préparer pour le repas du Chabbat, et à plus forte raison il est interdit le Chabbat de préparer pour le repas du Yom Tov. C'est pourquoi, lorsque l'œuf est pondu un Yom Tov qui tombe un dimanche, il est aussi interdit selon la Torah de le manger, car il a certainement été achevé dans le ventre de la poule dès la veille, et il se trouve que le Chabbat l'a préparé pour le Yom Tov, si on le mange. Et bien que ce soit une préparation faite par le Ciel et non par l'homme, cela aussi entre dans la catégorie de la préparation et c'est interdit. C'est pourquoi nos Maîtres ont décrété, pour tout Chabbat et tout Yom Tov, que l'œuf qui y est pondu est interdit.
séif katan 1
- (ב) כולן אסורות - דהוי דבר שיש לו מתירין וקי"ל דדשיל"מ אפילו באלף לא בטיל והטעם דעד שעתה יאכלנה ויטלטלנה בחשש איסור יותר טוב שימתין עד שתחשך ויהיה כולם בהיתר וכן אם הוא ספק אם נולדה בשבת או מקודם ג"כ אסור מטעם זה אף דבכל דוכתא קי"ל דספיקא דרבנן להקל [לקמן בסימן תקי"ג וע"ש עוד במ"א ובמ"ב לענין אם נתערב הספק באחרות] אך אם השכים קודם עמוד השחר ומצא הביצה מונחת בהקינה של תרנגולת מותרת לטלטלה ולאכלה דרובן אינן יולדות בלילה ותלינן דמאתמול שהיה יום חול נולדה:(2) Tous sont interdits – car c'est une chose qui deviendra permise (davar chéyech lo matirin : permise après Chabbat), et nous tenons qu'une telle chose ne s'annule pas, même dans mille. La raison : plutôt que de la manger et de la déplacer maintenant dans le doute d'un interdit, il vaut mieux attendre la tombée de la nuit, et tout sera permis. De même, s'il y a doute si l'œuf a été pondu le Chabbat ou avant, c'est aussi interdit pour cette raison, bien que partout nous tenions qu'en cas de doute sur une règle rabbinique on est indulgent [plus loin au siman 513 ; et voir encore là le Maguen Avraham et la Michna Beroura, au sujet du cas où l'œuf douteux s'est mélangé à d'autres]. Toutefois, s'il s'est levé tôt avant l'aube et a trouvé l'œuf posé dans le nid de la poule, il est permis de le déplacer et de le manger, car la plupart (des poules) ne pondent pas la nuit, et on attribue sa ponte à la veille, qui était un jour profane.
séif katan 2
- (ג) שלא יגע בה - היינו בהכלי וכ"ש בנגיעה בידיו והטעם דע"י שהיא עגולה היא מתנענעת ממקומה ועיין לעיל בסימן ש"ח ס"ג בהג"ה ובסימן ש"י ס"ו ובמה שכתבנו שם:(3) Pourvu qu'on ne le touche pas – c'est-à-dire avec le récipient, et à plus forte raison en le touchant avec les mains ; la raison : comme il est rond, il bouge de sa place. Et voir plus haut au siman 308, séif 3, dans la Haga, et au siman 310, séif 6, et ce que nous avons écrit là.
séif katan 3
- (ד) אסורה בזה - הטעם דאם נאכלנה הוי כמכין מיום אחד לחבירו ואסור וכנ"ל בסק"א וממילא כיון דלא חזיא לאכילה אסור ג"כ בטלטול:(4) Est interdit en l'autre – la raison : si on le mange, c'est comme préparer d'un jour pour l'autre, ce qui est interdit, comme dit plus haut au séif katan 1 ; et par conséquent, puisqu'il n'est pas propre à la consommation, il est aussi interdit au déplacement.
séif katan 4
- (ה) פירות שנשרו וכו' - ואפילו אם ספק שמא נשרו בשבת ג"כ אסור. ועיין בפסחים נ"ו דאפילו אם כונתו למצוה להפקיר אותן לעניים שיאכלו אותן בשני בצורת ג"כ אסור דאף שהותר להן להאכיל את העניים דמאי מ"מ לא הותר להן לעבור על שבות דשבת ויו"ט:(5) Des fruits tombés, etc. – et même s'il y a doute qu'ils soient peut-être tombés le Chabbat, c'est aussi interdit. Et voir Pessa'him 56 : même si son intention est pour une mitsva, de les abandonner aux pauvres pour qu'ils les mangent en années de famine, c'est aussi interdit ; car bien qu'on leur ait permis de nourrir les pauvres de demaï (produit dont on doute que les dîmes aient été prélevées), on ne leur a néanmoins pas permis de transgresser un interdit rabbinique (chevout) du Chabbat et du Yom Tov.
séif katan 5
- (ו) מן האילן בשבת - וה"ה זרעים וירקות הנמצאים בגינות אסור לאכלן ואף לטלטלן שמא נשרו היום. ודע דאפילו אם יודע שנשרו בע"ש אינו מותר רק ללקט אחד אחד ולאכלו אבל לאסוף כמה פירות ביחד יש בזה איסור גמור וכדלקמן בסימן ש"מ ס"ט דכל דבר המקבץ במקום גידולו דומה למעמר וע"ש בבה"ל דקרוב דיש בזה חיוב חטאת:(6) De l'arbre le Chabbat – et il en est de même des graines et des légumes trouvés dans les jardins : il est interdit de les manger et même de les déplacer, de peur qu'ils ne soient tombés aujourd'hui. Et sache que même s'il sait qu'ils sont tombés la veille de Chabbat, il n'est permis que de les ramasser un par un et de les manger ; mais rassembler plusieurs fruits ensemble comporte un interdit complet, comme plus loin au siman 340, séif 9 : toute chose que l'on rassemble à l'endroit de sa pousse ressemble à « mettre en gerbes » (me'amer) ; et voir là le Biour Halakha : il est probable qu'il y ait là passibilité d'un sacrifice expiatoire ('hatat).
séif katan 6
- (ז) אסורין - משום שמא יעלה ויתלוש וגם משום מוקצה דכיון דאיתקצאי מדעתיה בין השמשות דהיה אז מחובר איתקצאי לכולי יומא:(7) Sont interdits – de peur qu'il ne monte (à l'arbre) et ne cueille, et aussi au titre de mouktsé : puisqu'il les a écartés de son esprit au crépuscule (bein hachmachot), car ils étaient alors attachés (à l'arbre), ils sont écartés pour toute la journée.
séif katan 7
- (ח) ולערב מותרין מיד - וא"צ להמתין בכדי שיעשה כיון שלא נעשה בהם מלאכה לא גזרו בזה:(8) Et le soir ils sont permis immédiatement – et il n'est pas nécessaire d'attendre le temps qu'il faudrait pour le faire (bikhdei chéyaassou) ; puisqu'aucun travail n'a été fait avec eux, on n'a pas décrété en cela.
séif katan 8
- (ט) אוכלי בהמה - ר"ל דבר שראוי לאכילה לבהמה ומשמע בגמרא דאפילו אין עומד בשבילם כגון עצים רכים שראוי להם לאכילה ג"כ לא מתקריא עליהם שם כלי:(9) La nourriture du bétail – cela veut dire une chose propre à être mangée par le bétail ; et il ressort de la Guemara que même si elle ne leur est pas destinée, comme des bois tendres qu'ils peuvent manger, le nom d'ustensile ne s'applique pas non plus à eux.
séif katan 9
- (י) משום תיקון כלי - ומותר אף בטלטול דדבר הראוי לאכילה מוכן הוא לכל הצורך:(10) À l'interdit de façonner un ustensile – et c'est permis aussi au déplacement, car une chose propre à la consommation est prête pour tout usage.
séif katan 10
- (יא) לפיכך וכו' - ויש שסוברין דדוקא כגון זה שעושה ממנו כלי בתחלה לא שייך תיקון כלי אבל אם מתקן כלי העשוי כבר בדבר אוכל כגון שיש נקב בכלי ונוטל חתיכת לפת וחותכו לפי מדת הנקב שייך בזה תקון כלי [ר"ן והעתיקו בח"א ועיין בנ"א דלדידיה יש בזה חיוב חטאת]:(11) C'est pourquoi, etc. – et certains pensent que c'est seulement dans un cas comme celui-ci, où l'on en fait un ustensile au départ, que la notion de façonner un ustensile ne s'applique pas ; mais si l'on répare avec un aliment un ustensile déjà fait, par exemple il y a un trou dans un ustensile et il prend un morceau de navet et le coupe à la mesure du trou, la notion de façonner un ustensile s'applique [Ran, recopié par le 'Hayé Adam ; et voir le Nichmat Adam : selon lui, il y a là passibilité d'un sacrifice expiatoire].
séif katan 11
- (יב) אפילו בסכין וכו' - ואפילו הוא מקפיד על המדה אין בזה שום שום חשש איסור מחמת מחתך כיון דדבר אוכל הוא [ח"א]:(12) Même avec un couteau, etc. – et même s'il tient à la mesure, il n'y a là aucune crainte d'interdit au titre de « découper » (me'hatekh), puisque c'est un aliment ('Hayé Adam).
séif katan 12
- (יג) אפילו ליטלו - ר"ל אפילו נטילה סתם בלי קטימה אסור משום מוקצה כשאר עצים וכ"ש אם ירצה לקטמו כדי לחצות בו שיניו דאסור משום שבות דהוא כעין תיקון כלי ודוקא אם יקטמנו ביד דאז פטור מחטאת משום דהיא מלאכה כלאחר יד ואסור משום שבות כמו שכתבנו אבל אם יקטמנו בכלי כדי לחצות בו שניו או לפתוח בו הדלת אז היא מלאכה גמורה שמשוהו כלי עי"ז וחייב [א"ר בשם הרא"ש ורי"ו]:(13) Même le prendre – cela veut dire : même le simple fait de le prendre, sans le couper, est interdit au titre de mouktsé, comme les autres bois ; et à plus forte raison s'il veut le couper pour s'en curer les dents, c'est interdit au titre de chevout (interdit rabbinique), car c'est une sorte de façonnage d'ustensile ; et cela seulement s'il le coupe à la main, car alors il est exempt du sacrifice expiatoire, parce que c'est un travail fait d'une manière inhabituelle (kelaa'har yad), et c'est interdit au titre de chevout, comme nous l'avons écrit ; mais s'il le coupe avec un ustensile pour s'en curer les dents ou pour ouvrir la porte avec, alors c'est un travail complet, car il en fait par là un ustensile, et il est passible (Eliya Rabba, au nom du Roch et de Rabbénou Yerou'ham).
séif katan 13
- (יד) אסור - ואף דיש בזה משום כבוד הבריות שפעמים שנראה הבשר שבין השינים לחוץ וגנאי הוא לו אעפ"כ אסור דהיה לו להכין קיסם מאתמול במקום הסעודה [גמרא] ולפ"ז אם הזמינו חבירו לסעודה בשבת ולא היה אפשר לו להכין שום דבר מאתמול לחצות בו שיניו מותר לו לטלטל קיסם לחצות בו שניו אם אין לו ד"א אך במקום שאין נחשב לו זה לגנאי אסור [מ"א]:(14) Est interdit – et bien qu'il y ait là une question de dignité humaine (kevod habriyot), car parfois la viande (restée) entre les dents se voit à l'extérieur, et c'est une honte pour lui, c'est néanmoins interdit, car il aurait dû préparer un éclat de bois dès la veille à l'endroit du repas (Guemara). D'après cela, si son ami l'a invité à un repas le Chabbat et qu'il ne lui était pas possible de préparer quoi que ce soit dès la veille pour se curer les dents, il lui est permis de déplacer un éclat de bois pour s'en curer les dents s'il n'a rien d'autre ; mais dans un endroit où cela n'est pas considéré pour lui comme une honte, c'est interdit (Maguen Avraham).
séif katan 14
- (טו) מותר לטלטל וכו' - דלא מקצה דעתיה מאלו העצים מעיקרא:(15) Il est permis de déplacer, etc. – car on n'a pas détourné son esprit de ces bois dès le départ.
séif katan 15
- (טז) לחולה - ה"ה לבריא אלא אורחא דמלתא נקט:(16) Devant un malade – il en est de même pour une personne en bonne santé, mais il a parlé du cas habituel.
séif katan 16
- (יז) ומוללו וכו' - צ"ל וקוטמו ומוללו. ומלילה היינו שמוללו בין אצבעותיו כדי להוציא ריחו וקטימה נמי משום זה שמקום הקטימה הוא לח וריחו נודף והסכימו הרבה אחרונים דהא דמותר לקטום בקשים היינו דוקא ביד אבל לא בכלי אף דהוא קוטם רק כדי להריח ואינו מכוין כלל לעשותה כלי ולכך אסור לקטום ההדס בסכין גזירה דלמא אתי לקטום לחצוץ בו שניו ובזה חייב כנ"ל בס"ק י"ג. ואפילו ביד אינו מותר לקטום בקשין רק להריח אבל לחצוץ בו שניו אסור לכו"ע:(17) Et de les frotter, etc. – il faut lire : « et de les casser et de les frotter ». Frotter, c'est qu'il les frotte entre ses doigts pour en faire sortir l'odeur ; et casser aussi, pour cette raison, car l'endroit de la cassure est humide et son odeur se répand. De nombreux A'haronim ont convenu que ce qui est permis, casser les (bois) durs, c'est seulement à la main, mais pas avec un ustensile, même s'il ne casse que pour sentir et n'a pas du tout l'intention d'en faire un ustensile ; c'est pourquoi il est interdit de couper le myrte avec un couteau, par décret de peur qu'on n'en vienne à couper pour se curer les dents, et pour cela on est passible, comme dit plus haut au séif katan 13. Et même à la main, il n'est permis de casser les durs que pour sentir ; mais pour s'en curer les dents, c'est interdit selon tous.
séif katan 17
- (יח) אחד קשים - היינו אפילו קשים שאינם ראוים כלל למאכל בהמה אפ"ה מותר לקטמם ולפשח בהם כל מה שירצה בין שפושח עץ גדול או קטן [רמב"ם] ודוקא בכל זה שהוא רק להוסיף ריח ע"י המלילה והקטימה אבל אסור להוליד ריח כגון להניח בשמים בבגד וכדומה כדי שיהיה הבגד מריח אסור [אחרונים] ואגב דאיירינן בשו"ע לענין חיתוך וקטימה בענין אוכלי בהמה ועצי בשמים נעתיק נמי בזה דין מלאכת מחתך בשאר דברים. א) המחתך עור או כל דבר שאדם מחתך ומקפיד על מדתו בין עץ או מתכת או אפילו נוצות של עוף כיון שמקפיד על מדת ארכו ורחבו וחותך בכונה חייב אבל החותך דרך הפסד או בלא כונה למדתו אלא כמתעסק או כמשחק פטור [רמב"ם פי"א] ומה יפה הועילו לנו הנביאים (נחמיה י) וחכמינו ז"ל במה שאסרו לנו המקח וממכר בשבת שפעמים שיכול לבוא לידי חיוב חטאת כגון שמוכר איזה סחורה ומחתך ממנו לפי מדתו הצריך לו דחייב משום מחתך [ח"א בכלל ל"ו]. ב) אין מלאכת מחתך שייך באוכלין וכמו שכתבנו לעיל בסקי"ב. ג) אם מלאכת מחתך הוא דוקא בכלי או אפילו ביד עיין במה שכתבנו בבה"ל דתלוי בכל דבר לפי ענינו דדבר שדרכו לחתכו דוקא בכלי אין חייב כ"א בכלי ודבר שדרכו להפרידו ביד חייב ג"כ אפילו ביד ומסתברא דאיסור דרבנן יש בכל גווני וכמו שכתבנו בבה"ל ע"ש. החותך קיסם בסכין לחצות בו שניו חייב בזה משום תקון כלי לדעת הרא"ש ולדעת הרמב"ם משום מחתך ואפשר דחייב לדידיה שנים:(18) Qu'ils soient durs – c'est-à-dire même des durs qui ne sont pas du tout propres à la nourriture du bétail, il est néanmoins permis de les casser et d'en détacher tout ce qu'il veut, qu'il détache d'un gros bois ou d'un petit (Rambam). Et cela seulement en tout cela, où il s'agit uniquement d'augmenter l'odeur par le frottement et la cassure ; mais il est interdit de faire naître une odeur, comme mettre des aromates dans un vêtement et autres choses semblables, pour que le vêtement sente : c'est interdit (A'haronim). Et puisque nous traitons dans le Choulhan Aroukh du découpage et de la cassure, au sujet de la nourriture du bétail et des bois aromatiques, nous recopierons aussi ici la loi du travail de « découper » (me'hatekh) pour les autres choses. 1) Celui qui découpe du cuir, ou toute chose que l'on découpe en tenant à sa mesure, que ce soit du bois, du métal ou même des plumes d'oiseau, puisqu'il tient à la mesure de sa longueur et de sa largeur et découpe intentionnellement, est passible ; mais celui qui découpe de manière destructrice, ou sans intention (de respecter) sa mesure, mais comme quelqu'un qui s'occupe à autre chose ou qui joue, est exempt (Rambam, chapitre 11). Combien les prophètes (Né'hémie 10) et nos Sages, de mémoire bénie, nous ont bien servis en nous interdisant l'achat et la vente le Chabbat, car parfois on peut en venir à être passible d'un sacrifice expiatoire, par exemple s'il vend une marchandise et en découpe selon la mesure dont il a besoin : il est passible au titre de « découper » ('Hayé Adam, règle 36). 2) Le travail de « découper » ne s'applique pas aux aliments, comme nous l'avons écrit plus haut au séif katan 12. 3) Le travail de « découper » s'applique-t-il seulement avec un ustensile, ou même à la main ? Voir ce que nous avons écrit dans le Biour Halakha : cela dépend de chaque chose selon sa nature ; une chose qu'on a l'habitude de découper seulement avec un ustensile, on n'est passible qu'avec un ustensile ; et une chose qu'on a l'habitude de séparer à la main, on est passible même à la main ; et il est logique qu'il y ait un interdit rabbinique dans tous les cas, comme nous l'avons écrit dans le Biour Halakha ; voir là-bas. Celui qui coupe un éclat de bois avec un couteau pour s'en curer les dents est passible au titre de façonner un ustensile selon l'avis du Roch, et au titre de « découper » selon l'avis du Rambam ; et il est possible que selon ce dernier il soit passible de deux (sacrifices).
séif katan 18
- (יט) החלקים שוים - דבזה אין שייך שום איסור של שחיקת קוביא כיון שאין משתכר ע"י הגורל:(19) Que les parts soient égales – car dans ce cas il n'y a aucun interdit de jeu de dés (kouvya), puisqu'il ne gagne rien par le sort.
séif katan 19
- (כ) כיון שמקפידין - ולחלק בלי גורל שרי דמסתמא אמרינן שאין מקפידין אא"כ רוצים להטיל גורל דאז חזינן שמקפידין ואפילו אם הם שכנים ולא בני חבורה אחת דדרך סתם שכנים להקפיד אלו על אלו מ"מ לא אסרו רבנן לחלק בלי גורל:(20) Puisqu'ils sont pointilleux – mais partager sans tirer au sort est permis, car a priori on dit qu'ils ne sont pas pointilleux, sauf s'ils veulent tirer au sort, car alors on voit qu'ils sont pointilleux. Et même s'ils sont voisins et non membres d'un même groupe, bien que d'ordinaire des voisins soient pointilleux les uns envers les autres, nos Maîtres n'ont néanmoins pas interdit de partager sans tirer au sort.
séif katan 20
- (כא) זה על זה - היינו שלא למחול לחבירו אף על דבר מועט:(21) L'un envers l'autre – c'est-à-dire qu'ils ne renoncent pas en faveur de leur prochain, même pour une petite chose.
séif katan 21
- (כב) ולהטיל גורל וכו' - היינו דמי שיזכה בגורל יטול הגדולה ומי שיתחייב יטול הקטנה הוא בכלל שחיקת קוביא ממש. [קוביא הוא מה שמשחקין בעצים] וקוביא הוא אבק גזל מדבריהם שאין דעתו להקנותו בקנין גמור ולהכי אסור אף בחול ואף דבעה"ב עם ב"ב לא שייך גזל כלל שהרי הכל שלו מ"מ אסור דלמא אתי לסרוכי בקוביא עם אחרים ובאחרים בודאי אסור בחול וכ"ש בשבת דקוביא דמי למקח וממכר:(22) Et tirer au sort, etc. – c'est-à-dire que celui qui gagne au sort prendra la grande (part) et celui qui perd prendra la petite : cela relève vraiment du jeu de dés [la kouvya, c'est le jeu où l'on joue avec des morceaux de bois]. Et la kouvya est une « poussière de vol » (avak guézel) d'ordre rabbinique, car (le perdant) n'a pas l'intention de transférer la propriété par une acquisition complète ; c'est pourquoi c'est interdit même en semaine. Et bien qu'entre le maître de maison et les membres de sa maison la notion de vol ne s'applique pas du tout, puisque tout est à lui, c'est néanmoins interdit, de peur qu'il ne prenne l'habitude de jouer aux dés avec d'autres. Et avec d'autres, c'est certainement interdit en semaine, et à plus forte raison le Chabbat, car le jeu de dés ressemble à l'achat et à la vente.
séif katan 22
- (כג) שאין מקפידים - שהרי הוא נותן להם הכל משלו ולא שייך חשש דמדה ומשקל וגם קוביא אין כאן. ואם בניו חולקים משל עצמם אסור מנה גדולה נגד מנה קטנה [פמ"ג]:(23) Parce qu'ils ne sont pas pointilleux – car il leur donne tout de ce qui lui appartient : la crainte de mesurer et de peser ne s'applique pas, et il n'y a pas non plus ici de jeu de dés. Mais si ses enfants partagent ce qui leur appartient, il est interdit (de tirer au sort) une grande part face à une petite (Peri Megadim).
séif katan 23
- (כד) להטיל גורל - היינו אם הוא לחלק איזה דבר ואסור אפילו במקום דאתי לאינצויי אבל להטיל גורל מי יאמר קדיש או מי שיעלה לתורה שרי דהא היו מפיסין בשבת במקדש מי שוחט מי זורק [מ"א] ועיין בנזר הקודש שהביא בשם שבות יעקב ח"ג סי' כ"ד שמשמע שאינו מותר רק להטיל גורל מתוך הספר כנהוג אבל להטיל גורל ע"י פתקאות שנכתבו מע"ש שם כ"א עליו ומטילין בקלפי ומוציאין פתקא מי שיעלה לס"ת אסור וכ"כ בספר החיים:(24) De tirer au sort – c'est-à-dire s'il s'agit de partager quelque chose ; et c'est interdit même là où l'on en viendrait à se quereller. Mais tirer au sort pour savoir qui dira le Kaddich ou qui montera à la Torah est permis, puisqu'on tirait au sort le Chabbat dans le Temple (pour savoir) qui égorgerait et qui aspergerait (Maguen Avraham). Et voir le Nezer HaKodech, qui rapporte au nom du Chevout Yaakov (tome 3, siman 24) qu'il en ressort qu'il n'est permis de tirer au sort qu'au moyen du livre, selon l'usage ; mais tirer au sort au moyen de billets écrits la veille de Chabbat, portant chacun le nom d'une personne, que l'on jette dans une urne et dont on tire le billet de celui qui montera au Sefer Torah, c'est interdit ; et c'est aussi ce qu'a écrit le Sefer Ha'Hayim.
séif katan 24
- (כה) בשבת - עיין במ"א דאפילו אם הוא דבר מצוה ולא הוי מצי למעבד מאתמול ג"כ אסור בשבת וביו"ט משמע ממ"א דשרי באופן זה ועיין בבה"ל:(25) Le Chabbat – voir le Maguen Avraham : même si c'est pour une mitsva et qu'il n'était pas possible de le faire la veille, c'est aussi interdit le Chabbat ; et pour le Yom Tov, il ressort du Maguen Avraham que c'est permis dans ce cas ; et voir le Biour Halakha.
séif katan 25