Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 321 →- (א) פירוש מין עשב - צ"ל מיני עשבים הם. וראוים להסקה וראוים למאכל בהמה לפיכך הכל הולך אחר מחשבתו [מ"מ]:(1) Explication : une espèce d'herbe – il faut lire : ce sont des espèces d'herbes. Elles sont aptes au chauffage et aptes à la nourriture du bétail ; c'est pourquoi tout dépend de son intention (Maguid Michné).
séif katan 1
- (ב) לעצים - ליבשן ואם הכניסן סתמא נעשה כמי שהכניסן למאכל בהמה:(2) Pour du bois – pour les faire sécher (et s'en servir comme combustible). Et s'il les a rentrées sans précision, il est considéré comme celui qui les a rentrées pour la nourriture du bétail.
séif katan 2
- (ג) מהן - דמקצה דעתו מינייהו והו"ל מוקצה:(3) D'elles – car il en détourne son esprit, et elles deviennent mouktsé (objet mis à l'écart, interdit au déplacement le Chabbat).
séif katan 3
- (ד) קוטם ואוכל - דקצת ראוים ג"כ למאכל אדם:(4) Il coupe et mange – car certaines sont aussi aptes à la consommation humaine.
séif katan 4
- (ה) אבל לא בכלי - כדרך חול:(5) Mais pas avec un ustensile – comme on le fait en semaine.
séif katan 5
- (ו) ומולל - היינו מפרק השרביטין לאכול הזרע שבתוכן:(6) Et il frotte – c'est-à-dire qu'il décortique les gousses pour manger les graines qui sont à l'intérieur.
séif katan 6
- (ז) בראשי אצבעותיו - ולא בכל היד כדרך שהוא עושה בחול:(7) Du bout de ses doigts – et non de toute la main, comme il le fait en semaine.
séif katan 7
- (ח) מי מלח - וה"ה אם נותן יין וחומץ ושאר משקין במלח:(8) De l'eau salée – et il en est de même s'il met du vin, du vinaigre ou d'autres liquides dans du sel.
séif katan 8
- (ט) הכבשים - ירק שכובשין אותו כדי להתקיים שכיון שנותן מי המלח כדי להתקיים דמי לעיבוד העור שהמלח מקיימו ואע"ג דקי"ל אין עיבוד באוכלין מדאורייתא מ"מ מדרבנן מיהו אסור כמו שכתבו הפוסקים וכתב בספר תוספת שבת דוקא אם כונתו לתת לתוך הכבשים אבל אם אין כונתו לזה [והיינו שדעתו לחלקם לתוך התבשילין] אפילו הרבה מותר אבל א"ר אוסר וכן משמע במאירי שכתב דרק במעט התירו מפני שניכר שאין עושה רק לצורך שעה משא"כ בהרבה יסברו שעושה לצורך חול ע"ש:(9) Les conserves – des légumes que l'on fait macérer (dans la saumure) afin qu'ils se conservent ; puisqu'il met l'eau salée pour qu'ils se conservent, cela ressemble au tannage de la peau, que le sel conserve. Et bien que nous tenions qu'il n'y a pas de tannage pour les aliments selon la Torah, c'est néanmoins interdit en tout cas d'ordre rabbinique, comme l'ont écrit les décisionnaires. Le livre Tossefet Chabbat a écrit : seulement si son intention est d'en mettre dans les conserves ; mais si telle n'est pas son intention [c'est-à-dire qu'il compte la répartir dans les plats], même en grande quantité c'est permis. Mais l'Eliya Rabba l'interdit, et c'est aussi ce qui ressort du Méiri, qui a écrit qu'on ne l'a permis qu'en petite quantité, parce qu'il est manifeste qu'il ne le fait que pour le besoin du moment ; ce qui n'est pas le cas en grande quantité : on penserait qu'il le fait pour la semaine. Voir là-bas.
séif katan 9
- (י) משום דדמי לעיבוד - ואפילו אם נותן שמן לתוך מי המלח להטעים ג"כ אסור. ואם נותן שמן להמים קודם שנותן המלח לתוכו או בהמלח קודם שנותן המים לתוכו יש מקילין בזה משום שהשמן מחליש את כח המלח מלהיות עז ואין עליו שם מי מלח והא דאסרו אם הוא נותן שמן לבסוף משום דבשעה שהוא נותן מים ומלח יחד הוא נראה כמעבד:(10) Parce que cela ressemble au tannage – et même s'il met de l'huile dans l'eau salée pour lui donner du goût, c'est aussi interdit. Mais s'il met de l'huile dans l'eau avant d'y mettre le sel, ou dans le sel avant d'y mettre l'eau, certains sont indulgents, parce que l'huile affaiblit la force du sel et l'empêche d'être fort, et cela ne porte plus le nom d'eau salée. Et si l'on a interdit lorsqu'il met l'huile à la fin, c'est parce qu'au moment où il met l'eau et le sel ensemble, il a l'air de tanner.
séif katan 10
- (יא) התבשיל - או לטבול בהן פתו וכן מותר לשפוך על נתחי עוף ודג צלוי ובין אם הוא עושה לצורך סעודה זו או לצורך אחרת אבל אסור לעשות לצורך חול:(11) Le plat – ou pour y tremper son pain ; de même, il est permis d'en verser sur des morceaux de volaille ou de poisson grillés, qu'il le fasse pour ce repas-ci ou pour un autre (repas du Chabbat) ; mais il est interdit de le faire pour la semaine.
séif katan 11
- (יב) אפילו מעט - מפני שנראה כעושה מורייס לכבוש בו דגים שכן דרך לעשות מורייס. כתב א"ר בשם מהר"ש שמותר להוסיף חומץ במורייס אחר שכבר נתיבשה:(12) Même un peu – parce qu'il a l'air de préparer de la mouryas (saumure de poisson) pour y faire macérer des poissons, car c'est ainsi que l'on fait la mouryas. L'Eliya Rabba a écrit au nom du Maharach qu'il est permis d'ajouter du vinaigre à la mouryas une fois qu'elle s'est déjà desséchée.
séif katan 12
- (יג) צנון - וה"ה כל דבר שצריך מליחה כגון בצלים ושומים ואוגערקעס חיין [מ"א בסק"ז] ובהדיא כתב הרמב"ם צנון וכיוצא בו ומ"מ נראה דדבר שאין דרכו לכבוש שרי [פמ"ג]:(13) Un radis – et il en est de même de toute chose qui a besoin d'être salée, comme les oignons, l'ail et les concombres crus (Maguen Avraham, séif katan 7) ; et le Rambam a écrit explicitement : « un radis et ce qui lui ressemble ». Néanmoins, il semble qu'une chose que l'on n'a pas l'habitude de faire macérer soit permise (Peri Megadim).
séif katan 13
- (יד) ד' או ה' ביחד - דכשכל חתיכה מונחת לבדה אין בזה משום כובש כבשים וגם לא מיחזי כמעבד אבל כשמולחם ביחד אפילו דעתו לאכלם תיכף ולא להשהותם במלחם עד שיצא מרירותם מזיעה כדרכם ג"כ אסור. ואם משהה אותם במלחם עד שיזועו כדרכם אפילו מולח או מטבל חתיכת צנון חדא אסור מדינא כן העלה הט"ז וכן בא"ר כתב דלמלוח צנון אסור אפילו חתיכה אחת ובמ"א בסק"ו בשם הב"ח כתב ג"כ דנהוג עלמא שלא למלחן כלל אלא מטבל כל אחד במלח ואוכל. ומנהגנו שחותכין בשבת צנון דק דק ונותנין אותו בקערה ומולחין אותו ושופכין עליו חומץ ואוכלין אותו ולכאורה הוא דמיא זה להרבה חתיכות דאסור מדינא אפילו אם אוכל מיד ואין היתר אלא דרך טיבול כ"א בפני עצמה ונראה דכיון דאין מניחין אותו כלל להזיע אלא שופכין שם החומץ וגם מינים אחרים לא דמי לעיבוד וכ"ש אם שופכין שם שמן תיכף שהשמן מחליש כח המלח ובקצת מקומות עושין ירק שקורין שלאטי"ן ומולחין הירק בפ"ע תחלה ומשהין אותו כך ומסננין המים שיוצאין ממנו ואח"כ מערבין אותו עם שמן זית וחומץ וזה איסור גמור ודמי טפי לעיבוד כיון שהוא ממתין עד שיקבל המלח היטב:(14) Quatre ou cinq ensemble – car lorsque chaque morceau est posé seul, il n'y a là rien qui relève de la préparation de conserves, et cela n'a pas non plus l'air de tanner ; mais lorsqu'il les sale ensemble, même s'il compte les manger aussitôt et non les laisser dans leur sel jusqu'à ce que leur amertume sorte en suintant, comme on le fait d'habitude, c'est aussi interdit. Et s'il les laisse dans leur sel jusqu'à ce qu'ils suintent comme d'habitude, même saler ou tremper un seul morceau de radis est interdit selon la stricte loi ; c'est ce qu'a conclu le Taz. De même, l'Eliya Rabba a écrit que saler un radis est interdit, même un seul morceau ; et le Maguen Avraham (séif katan 6), au nom du Ba'h, a écrit aussi que l'usage général est de ne pas les saler du tout : on trempe chacun dans le sel et on le mange. Or notre usage est de couper le Chabbat du radis très finement, de le mettre dans un bol, de le saler, d'y verser du vinaigre et de le manger ; à première vue, cela ressemble aux nombreux morceaux, ce qui est interdit selon la stricte loi même si on mange tout de suite, et il n'y a de permission que par voie de trempage, chacun séparément. Mais il semble que, puisqu'on ne le laisse pas du tout suinter, mais qu'on y verse le vinaigre ainsi que d'autres ingrédients, cela ne ressemble pas au tannage ; à plus forte raison si l'on y verse aussitôt de l'huile, car l'huile affaiblit la force du sel. Et dans certains endroits, on prépare un légume que l'on appelle « salade » (chlatin) : on sale d'abord le légume seul, on le laisse ainsi, on égoutte l'eau qui en sort, et ensuite on le mélange avec de l'huile d'olive et du vinaigre ; cela est un interdit complet, et ressemble davantage au tannage, puisqu'il attend que le sel ait bien pénétré.
séif katan 14
- (טו) ככובש כבשים וכו' - זה הטעם הוא מרמב"ם ורש"י נתן טעם שע"י המלח מתקשים והוי תיקון ודמי למעבד. וכתב הט"ז דמטעם השו"ע יש ללמוד דאסור לשפוך יין ושאר משקים לכלי שיש בו חומץ כדי שגם זה יהיה חומץ דדומה לכובש כבשים דהא מתכוין שאותו המעט ששופך שם יהיה נכבש ויעשה חומץ. וביד אהרן כתב דאסור משום דמחזי כעובדא דחול ע"ש ואם עושה זאת כדי להחליש כח החומץ בלבד פשוט דשרי לכו"ע. וליתן אוגערקעס חיין בתוך הכבושים שיתחמץ ג"כ פשוט דאסור לכו"ע:(15) Comme celui qui prépare des conserves, etc. – cette raison vient du Rambam ; Rachi a donné pour raison que par le sel ils durcissent, ce qui est une amélioration et ressemble au tannage. Le Taz a écrit que de la raison du Choulhan Aroukh, on doit apprendre qu'il est interdit de verser du vin et d'autres liquides dans un récipient contenant du vinaigre afin que cela aussi devienne du vinaigre, car cela ressemble à la préparation de conserves, puisqu'il veut que ce peu qu'il y verse macère et devienne du vinaigre. Et le Yad Aharon a écrit que c'est interdit parce que cela a l'air d'une activité de semaine ; voir là-bas. Et s'il le fait uniquement pour affaiblir la force du vinaigre, il est évident que c'est permis selon tous. Et mettre des concombres crus dans les conserves pour qu'ils aigrissent, il est aussi évident que c'est interdit selon tous.
séif katan 15
- (טז) מפני שהוא וכו' - אע"ג דבודאי אין בו חיוב שאינו תולדת האור מ"מ אסור מדרבנן:(16) Parce que c'est, etc. – bien qu'il n'y ait certainement pas là de culpabilité (de la Torah), puisque ce n'est pas un dérivé du feu, c'est néanmoins interdit d'ordre rabbinique.
séif katan 16
- (יז) ואוכלה - תיכף ולאו דוקא תיכף ממש אלא שעה מועטת שיזיע קצת לא הרבה [ט"ז]:(17) Et la mange – aussitôt ; et pas forcément vraiment aussitôt, mais (il peut attendre) un court moment, de sorte qu'elle suinte un peu, pas beaucoup (Taz).
séif katan 17
- (יח) ביצים מותר למלחן - מפני שאין דרך לעשות מהן כבשים וגם אין המלח מועיל להם כ"כ:(18) Les œufs, il est permis de les saler – parce qu'on n'a pas l'habitude d'en faire des conserves, et aussi que le sel ne leur est pas tellement utile.
séif katan 18
- (יט) אחת אחת לבדה - דבזה אין נראה ככובש כבשים ומה שכתב להניחם יחד לפניו היינו שיהיו מוכנים לפניו לאכול אבל יזהר שלא יהיו נוגעות זו בזו:(19) Une par une, séparément – car ainsi il n'a pas l'air de préparer des conserves ; et ce qu'il a écrit, de les poser ensemble devant lui, signifie qu'elles soient prêtes devant lui pour être mangées, mais il veillera à ce qu'elles ne se touchent pas l'une l'autre.
séif katan 19
- (כ) מיד זו אחר זו - היינו שלא ישהה אותם זמן ארוך אפילו באותה סעודה עצמה כגון מתחלת הסעודה עד סופה כדי שיזיעו הרבה שזה דומה לעיבוד אבל אם הן משתהין שעה מועטת ומזיעין קצת אין בכך כלום [ט"ז] וכ"ז לדעת השו"ע אבל המנהג שלא להשהות כלל במלח אלא מטבל ואוכל במלח [אחרונים]:(20) Aussitôt, l'une après l'autre – c'est-à-dire qu'il ne les laissera pas longtemps, même au cours du même repas, par exemple du début du repas jusqu'à sa fin, de sorte qu'elles suintent beaucoup, car cela ressemble au tannage ; mais si elles restent un court moment et suintent un peu, cela ne fait rien (Taz). Tout cela selon l'avis du Choulhan Aroukh ; mais l'usage est de ne pas les laisser du tout dans le sel : on trempe dans le sel et on mange (A'haronim).
séif katan 20
- (כא) אסור למלוח וכו' - דהא דמתירין לעיל בביצה למלחה היינו לצורך אותה סעודה אבל למלוח הבשר וביצה כדי להניח לאחר זמן דמי לעיבוד וכבישה והנה דעת המ"א וט"ז דאפילו דעתו לאכול ביומו אם הוא לצורך סעודה אחרת יש ליזהר בזה [והיינו כשהסעודה אחרת נמשך זמן רב אחר סעודה ראשונה] אבל הא"ר מצדד דאין לאסור רק אם בדעתו להניח לאחר שבת וכן משמע מביאור הגר"א ובפרט אם העת חם והוא עושה כן כדי שלא יסריח בודאי יש להקל לצורך סעודה אחרת דגם הט"ז מתיר בזה - בשר או דג חי אסור למולחו בשבת כדי שלא יסריח ואפילו במקום הפסד אסור ואפילו רוצה למלחו כדי לאכלו אחר מליחתו חי אסור דאע"ג דאין עיבוד באוכלין מדאורייתא מ"מ אסור דמתחזי כעיבוד שהמלח מכשיר האוכל ומתקנו אבל מותר להדיח הבשר כדי לאכלו אח"כ חי ואין זה מקרי תיקון שאין התיקון בגוף הבשר אלא שמדיחו משום דם בעין שעליו. ומ"מ נראה דאסור להדיח הבשר שלא נמלח כשחל יום ג' להיות בשבת וכדי שלא יאסר אח"כ לבישול כיון שאין רוצה לאכול היום וגם אין דרך לאכול חי ניכר שעושה לצורך חול ואפילו ע"י א"י אסור להדיח שאין כאן הפסד כ"כ אם לא ידיחנו שיוכל לאכול צלי כ"כ המג"א ומיירי ביחיד בביתו אבל בקצב המוכר לאחרים בודאי יש הפסד בזה ויכול לעשות ע"י א"י וכן באווזות פטומות שיפסיד השומן אם יצלם גם להמ"א מותר ע"י א"י אפי' יחיד בביתו. ואפי' בבשר בהמה הסכימו הרבה אחרונים דיש להקל להדיח ע"י א"י ודלא כמ"א ועיין בא"ר ובתשובת נודע ביהודה שכתבו דאם אי אפשר ע"י א"י מותר גם ע"י ישראל אך אם מונח הבשר בכלי טוב שירחוץ ידיו עליו עד שיהיה שרוי הבשר במים:(21) Il est interdit de saler, etc. – car ce qu'on a permis plus haut, de saler un œuf, c'est pour le besoin de ce repas-là ; mais saler la viande ou un œuf pour les garder pour plus tard ressemble au tannage et à la macération. Or l'avis du Maguen Avraham et du Taz est que, même s'il compte le manger le jour même, si c'est pour un autre repas, il faut s'en garder [c'est-à-dire lorsque l'autre repas a lieu longtemps après le premier] ; mais l'Eliya Rabba penche pour n'interdire que s'il compte le garder pour après Chabbat, et c'est aussi ce qui ressort du Biour du Gaon de Vilna ; surtout si le temps est chaud et qu'il le fait pour que cela ne se gâte pas, il faut certainement être indulgent pour le besoin d'un autre repas, car le Taz aussi le permet dans ce cas. – De la viande ou du poisson crus, il est interdit de les saler le Chabbat pour qu'ils ne se gâtent pas, et même en cas de perte c'est interdit ; et même s'il veut le saler pour le manger cru après salage, c'est interdit, car bien qu'il n'y ait pas de tannage pour les aliments selon la Torah, c'est néanmoins interdit, car cela a l'air d'un tannage, puisque le sel rend l'aliment propre (à la consommation) et l'améliore. Mais il est permis de rincer la viande pour la manger ensuite crue, et cela n'est pas appelé une amélioration, car l'amélioration ne porte pas sur la viande elle-même : il la rince seulement à cause du sang apparent qui est dessus. Néanmoins, il semble qu'il soit interdit de rincer de la viande non salée lorsque le troisième jour (depuis l'abattage, au-delà duquel une viande ni salée ni rincée ne peut plus être cuite) tombe un Chabbat, afin qu'elle ne devienne pas interdite ensuite à la cuisson : puisqu'il ne veut pas la manger aujourd'hui et qu'on n'a pas non plus l'habitude de la manger crue, il est manifeste qu'il le fait pour la semaine. Et même par l'intermédiaire d'un non-Juif, il est interdit de la rincer, car il n'y a pas là une si grande perte s'il ne la rince pas, puisqu'il pourra la manger grillée ; c'est ce qu'a écrit le Maguen Avraham. Et il s'agit d'un particulier chez lui ; mais pour un boucher qui vend à d'autres, il y a certainement là une perte, et il peut le faire faire par un non-Juif. De même pour des oies engraissées, dont il perdrait la graisse s'il les grillait : même selon le Maguen Avraham, c'est permis par un non-Juif, même pour un particulier chez lui. Et même pour la viande de bétail, de nombreux A'haronim ont convenu qu'on peut être indulgent et la faire rincer par un non-Juif, contrairement au Maguen Avraham. Et voir l'Eliya Rabba et les responsa Noda BiYehouda, qui ont écrit que si ce n'est pas possible par un non-Juif, c'est permis aussi par un Juif ; toutefois, si la viande est posée dans un récipient, il est bon qu'il se lave les mains au-dessus, jusqu'à ce que la viande soit trempée dans l'eau.
séif katan 21
- (כב) בקליפתן - דהמליחה מועילה להם והוי ככבישה ועיבוד:(22) Dans leur enveloppe – car le salage leur est utile, et c'est comme une macération et un tannage.
séif katan 22
- (כג) מותר וכו' - ואם הוא שוחק פלפלין ושאר תבלין במכתשת כדרכו ואפי' גרגר אחד יש בו איסור דאורייתא משום טוחן:(23) Il est permis, etc. – mais s'il broie du poivre ou d'autres épices dans un mortier comme d'habitude, même un seul grain, il y a là un interdit de la Torah au titre de « moudre » (to'hen).
séif katan 23
- (כד) אפילו הרבה יחד - ודוקא מה שצריך לו לאותה שבת:(24) Même beaucoup ensemble – mais seulement ce dont il a besoin pour ce Chabbat-là.
séif katan 24
- (כה) ובקערה - פי' אבל לא ידוך בקתא של סכינא במכתשת אף דשינה במה שדך בקתא של סכינא מ"מ במכתשת מיחזי כעובדא דחול וה"ה דדך בקתא ע"ג שלחן או בשולי כלי ע"ג שלחן דהוי תרי שינויי אבל בבוכנא המיוחדת לכתישה אפי' ע"ג שלחן או בתוך הקערה אסור. כתב הט"ז בסימן זה אין לשום הפלפלין תוך הבגד ולכתוש בסכין עליו דהוא מוליד ריחא אמנם בסימן תקי"א אות חי"ת בט"ז משמע דחזר מזה והסכים למהרש"ל דשרי משום דאינו מכוין לזה עי"ש. כתבו האחרונים דדוקא בקתא דסכינא הוא דהתירו לדוך הפלפלין אבל לחתוך אותם בסכין דק דק אסור וכמו בירק לקמן בסעיף י"ב וה"ה לכל תבלין:(25) Et dans un bol – explication : mais il ne pilera pas avec le manche du couteau dans un mortier ; bien qu'il ait modifié (la manière habituelle) en pilant avec le manche du couteau, dans un mortier cela a néanmoins l'air d'une activité de semaine. Il en est de même (qu'il est permis) de piler avec le manche sur une table, ou avec le fond d'un ustensile sur une table, car ce sont deux modifications ; mais avec un pilon réservé au broyage, même sur une table ou dans un bol, c'est interdit. Le Taz a écrit dans ce siman qu'on ne doit pas mettre le poivre dans un tissu et le piler au couteau par-dessus, car cela fait naître une odeur (dans le tissu) ; cependant, au siman 511, alinéa 8, il ressort du Taz qu'il est revenu sur cela et s'est rangé à l'avis du Maharchal, qui le permet, parce qu'il n'en a pas l'intention ; voir là-bas. Les A'haronim ont écrit que c'est seulement avec le manche du couteau qu'on a permis de piler le poivre, mais le couper très finement au couteau est interdit, comme pour le légume plus loin au séif 12 ; et il en est de même pour toutes les épices.
séif katan 25
- (כו) של עץ - וכ"ש במדוך של אבן דהוא מיוחד יותר לדיכה ואפי' דעתו ליתן לאלתר המלח לתבשיל ג"כ אסור בשניהם כיון דהם מיוחדים לדיכה:(26) En bois – et à plus forte raison avec un pilon de pierre, qui est davantage réservé au pilage ; et même s'il compte mettre aussitôt le sel dans le plat, c'est interdit aussi dans les deux cas, puisqu'ils sont réservés au pilage.
séif katan 26
- (כז) ביד וכו' - אבל לחתכו דק דק בחורפא דסכינא אסור:(27) À la main, etc. – mais le couper très finement avec le tranchant du couteau est interdit.
séif katan 27
- (כח) של סכין - וירסק בקערה או ע"ג שלחן אבל לא במדוך ומכתשת וכנ"ל גבי פלפלין [אחרונים]:(28) Du couteau – et il écrasera dans un bol ou sur une table, mais pas avec un pilon et un mortier, comme dit plus haut à propos du poivre (A'haronim).
séif katan 28
- (כט) ואינו חושש - וכ"ש דמותר לפרר המלח והפלפלין בידיו:(29) Et il ne craint pas – et à plus forte raison, il est permis d'émietter le sel et le poivre à la main.
séif katan 29
- (ל) לחתכו בסכין - היינו אפי' דק דק כמו לענין חתיכת הפת ומשום דאין טוחן אחר טוחן ומ"מ במכתשת אף מלח זה אסור לכתוש [עו"ש ע"ש] וכתב הפמ"ג דצוקע"ר ג"כ דינו כמו מלח זה:(30) Le couper au couteau – c'est-à-dire même très finement, comme pour le découpage du pain, parce qu'il n'y a pas de mouture après mouture. Néanmoins, dans un mortier, même ce sel-là est interdit à piler (Olat Chabbat ; voir là-bas). Et le Peri Megadim a écrit que le sucre a aussi la même loi que ce sel.
séif katan 30
- (לא) מותר לחתוך - דאין טחינה אלא בגידולי קרקע ואפי' להפוסקים דס"ל דבהמה נמי מקרי גידולי קרקע לפי שהיא ניזונת מן הקרקע מ"מ אין לאסור בזה דבלא"ה יש פוסקים דס"ל דאין שייך טחינה באוכלין וע"כ מותר לחתוך אפי' דעתו להניחו לאחר זמן:(31) Il est permis de couper – car il n'y a de mouture que pour ce qui pousse de la terre ; et même selon les décisionnaires qui tiennent que l'animal aussi est appelé « produit de la terre », parce qu'il se nourrit de la terre, il n'y a néanmoins pas lieu de l'interdire ici, car de toute façon il y a des décisionnaires qui tiennent que la mouture ne s'applique pas aux aliments ; c'est pourquoi il est permis de couper (la viande finement) même s'il compte la garder pour plus tard.
séif katan 31
- (לב) או צלי - ואפילו מי שאינו יכול ללעסו מחמת שהוא קשה וע"י חתיכתו מתקנו לאכילה ג"כ שרי לחותכו דאזלינן בתר רובא דעלמא:(32) Ou rôtie – et même celui qui ne peut pas la mâcher parce qu'elle est dure, et qui, en la coupant, la rend propre à la consommation, il lui est aussi permis de la couper, car on se règle sur la majorité des gens.
séif katan 32
- (לג) דהואיל וכו' - ר"ל דאיכא למימר דטעם הפוסקים דס"ל דאין טחינה באוכלין היינו משום דאין צריך טחינה דאי בעי אכיל ליה כמות שהוא שלם משא"כ בזה דאין יכולין לאכלו כלל בלי חיתוך החיתוך משוי ליה אוכל ושייך בו טחינה ומיירי בחותך ומניח שיאכלו העופות לאחר שעה אבל בחותך לפניהם שיאכלו מיד לד"ה שרי וכדלקמיה בסי"ב בהג"ה:(33) Car puisque, etc. – cela veut dire : on peut dire que la raison des décisionnaires qui tiennent qu'il n'y a pas de mouture pour les aliments est qu'ils n'ont pas besoin d'être moulus, car si on le veut, on le mange tel quel, entier ; ce qui n'est pas le cas ici, où (les volailles) ne peuvent pas du tout le manger sans découpage : le découpage en fait un aliment, et la mouture s'y applique. Et il s'agit du cas où il coupe et laisse (la nourriture) pour que les volailles la mangent au bout d'un moment ; mais s'il coupe devant elles pour qu'elles mangent tout de suite, c'est permis selon tous, comme plus loin au séif 12, dans la Haga.
séif katan 33
- (לד) קמשוי ליה אוכל - ויש מקילין בזה:(34) Il en fait un aliment – et certains sont indulgents en cela.
séif katan 34
- (לה) וע"ל סי' שכ"ד - ס"ז והיינו דשם מבואר דשווי אוכלא שרי בשבת ומיירי בשאין חותך דק דק [מ"א לקמן]:(35) Et voir plus loin, siman 324 – séif 7 ; c'est-à-dire que là il est expliqué qu'il est permis le Chabbat de rendre une chose comestible, et il s'agit du cas où il ne coupe pas très finement (Maguen Avraham, plus loin).
séif katan 35
- (לו) שקורין ראליי"ו - בל"א רי"ב אייזי"ן דכיון שהכלי מיוחד לכך ה"ז דרך חול ודמי לשחיקת תבלין במכתשת וה"ה בכלי אחר המיוחד לכך וא"כ אפי' לאכול מיד אסור אבל מותר לחתכו בסכין דק דק וכמו לעיל בס"ט לענין בשר דגם זה אינו גידולי קרקע ואפי' קשה מאד שרי כיון דיכולין ללעסה בקושי ושם אוכל עליה וה"ה דמותר לחתכו בקרדום או במגירה שאף שהם כלים שמלאכתם לאיסור מותר לטלטלם לצורך גופם כמו שנתבאר בסימן ש"ח [מעולת שבת ומ"א]. דבר שאינו חפץ לאכלו ולטועמו ולא להאכילו לתינוק אסור ללעסו בשיניו כדי לשחקו משום טחינה דאע"ג דמשנה מ"מ מדרבנן אסור דדוקא לגבי מילה התירו כעין זה לקמן בשל"א ס"ז [אחרונים]:(36) Que l'on appelle raliyo – en allemand Reibeisen (râpe) ; car puisque l'ustensile est réservé à cela, c'est une manière de semaine, et cela ressemble au broyage d'épices dans un mortier ; il en est de même avec un autre ustensile réservé à cela ; dès lors, même pour manger tout de suite, c'est interdit. Mais il est permis de le couper (le fromage) très finement au couteau, comme plus haut au séif 9 à propos de la viande, car lui non plus n'est pas un produit de la terre ; et même s'il est très dur, c'est permis, puisqu'on peut le mâcher avec difficulté et qu'il porte le nom d'aliment. Il est de même permis de le couper avec une hachette ou une scie, car bien que ce soient des ustensiles dont l'usage est interdit (le Chabbat), il est permis de les déplacer pour le besoin de leur usage, comme il a été expliqué au siman 308 (Olat Chabbat et Maguen Avraham). Une chose qu'on ne veut ni manger, ni goûter, ni donner à manger à un petit enfant, il est interdit de la mâcher avec les dents pour la broyer, au titre de « moudre » ; car bien qu'il modifie (la manière habituelle), c'est néanmoins interdit d'ordre rabbinique ; ce n'est que pour la circoncision qu'on a permis quelque chose de semblable, plus loin au siman 331, séif 7 (A'haronim).
séif katan 36
- (לז) את התלוש - היינו ירקות תלושין והטעם כיון דהם ראויות לאכילה ביומן מותר להשקותן משא"כ בדבר שאינו ראוי לאכילה אסור לטרוח בשבילם ועיין לקמן בסימן של"ו סי"א בהג"ה ובמה שכתבנו שם במשנה ברורה. ולהשקות את המחובר יש בו איסור תורה וכלי חרס עם עשבי בושם בבית ג"כ אסור להשקותן בשבת [פמ"ג לקמן בסימן של"ו ע"ש]:(37) Ce qui est détaché – c'est-à-dire des légumes cueillis ; la raison : puisqu'ils sont propres à être mangés le jour même, il est permis de les arroser ; ce qui n'est pas le cas d'une chose qui n'est pas propre à être mangée : il est interdit de se donner de la peine pour elle. Voir plus loin au siman 336, séif 11, dans la Haga, et ce que nous avons écrit là dans la Michna Beroura. Et arroser ce qui est attaché (au sol) comporte un interdit de la Torah ; et des pots de terre cuite avec des plantes odorantes dans la maison, il est aussi interdit de les arroser le Chabbat (Peri Megadim, plus loin au siman 336 ; voir là-bas).
séif katan 37
- (לח) המחתך הירק - תלוש ומדסתם משמע דאפי' בירקות שראוי לאכלן חיין ג"כ ס"ל דיש טחינה באוכלין:(38) Celui qui coupe le légume – cueilli ; et puisqu'il n'a pas précisé, il ressort que même pour des légumes qu'on peut manger crus, il tient aussi qu'il y a mouture pour les aliments.
séif katan 38
- (לט) לפני זקנים - שאין יכולין ללעסו אם לא יחתכנו דק דק ולא אזלינן בתר רובא דעלמא כדלעיל בס"ט לענין בשר צלי דכיון שהוא גידולי קרקע חמור יותר דעיקר טחינה בגידולי קרקע הוא:(39) Devant des vieillards – qui ne peuvent pas le mâcher s'il ne le coupe pas très finement ; et on ne se règle pas sur la majorité des gens, comme plus haut au séif 9 à propos de la viande rôtie, car puisque c'est un produit de la terre, c'est plus grave, la mouture s'appliquant essentiellement aux produits de la terre.
séif katan 39
- (מ) לפרר לחם - היינו אפי' להכין להם שיאכלו לאחר זמן וכדלקמיה:(40) Émietter du pain – c'est-à-dire même pour leur préparer (aux volailles) de quoi manger plus tard, comme plus loin.
séif katan 40
- (מא) דהואיל - ולפ"ז לפרר תפוחי אדמה וירקות לפניהם דק דק כמו שנוהגין לפני בהמה ועופות גדולות אסור אלא א"כ נזהר שיהיה דבר זה סמוך לאכילתם ממש וכדלקמיה ומ"מ טוב ונכון ליזהר שלא יחתוך דק דק אלא חתיכות גדולות קצת ובפרט לפני בהמה בודאי יש ליזהר בזה וכדלקמן בסי' שכ"ד ס"ז דאין לטרוח בדבר שראוי לאכול בלא זה:(41) Car puisque – et d'après cela, émietter très finement des pommes de terre et des légumes devant eux, comme on a l'usage de le faire devant le bétail et les grandes volailles, est interdit, à moins de veiller à ce que cela se fasse juste avant qu'ils mangent, comme plus loin. Néanmoins, il est bien et il convient de veiller à ne pas couper très finement, mais en morceaux un peu gros ; et surtout devant le bétail, il faut certainement y veiller, comme plus loin au siman 324, séif 7 : on ne doit pas se donner de peine pour une chose qui peut être mangée sans cela.
séif katan 41
- (מב) וכ"ז לא מיירי - קאי גם על חתוך ירק דק דק המוזכר בריש הסעיף:(42) Et tout cela ne concerne pas – cela se rapporte aussi au découpage très fin du légume mentionné au début du séif.
séif katan 42
- (מג) לאכלו מיד - וה"ה דאחד יכול לחתוך לצורך אחרים והם יאכלו מיד וכדאמרינן לעיל אצל בורר [ב"י]:(43) Pour le manger tout de suite – et il en est de même qu'une personne peut couper pour d'autres, et eux mangeront tout de suite, comme nous l'avons dit plus haut à propos du tri (Beit Yossef).
séif katan 43
- (מד) הכל וכו' - הטעם דלא שייך שם טחינה כשמחתך בסכין אלא בטוחן להניח אבל כדי לאכול מיד ודאי דשרי שהרי לא אסרו על האדם לאכול מאכלו בחתיכות גדולות או קטנות א"כ הוי דרך אכילתו בכך וה"ה אם מכין הירק דק דק לפני התרנגולין שיאכלו מיד ג"כ שרי הואיל ומזונותן עליך:(44) Tout, etc. – la raison : la notion de mouture ne s'applique, quand on coupe au couteau, qu'à celui qui moud pour garder ; mais pour manger tout de suite, c'est certainement permis, car on n'a pas interdit à l'homme de manger sa nourriture en gros ou en petits morceaux : c'est donc ainsi sa manière de manger. Il en est de même s'il prépare le légume très finement devant les poules pour qu'elles mangent tout de suite : c'est aussi permis, puisque leur nourriture t'incombe.
séif katan 44
- (מה) שרי - ויש מפקפקין על היתר זה וגם בב"י כתב שאף מי שמכוין לאכול מיד ג"כ יזהר לחתוך לחתיכות גדולות קצת ומטעם זה כתבו כמה אחרונים ג"כ דנכון להתנהג כמו שכתב הב"י ומ"מ הנוהגין לחתוך הבצלים והצנון דק דק אין למחות בידם דיש להם על מי שיסמוכו ועכ"פ אסור לעשות עד יציאת בהכ"נ דבעינן סמוך לסעודה ממש כמ"ש בסימן שי"ט לענין בורר. והחותכים הבצלים והצנון דק דק שעה או שתים קודם הסעודה קרוב הדבר לומר שחייב חטאת והבצלים אסורים באכילה וגם דאז אסור משום בורר עיין בסוף הסימן בהג"ה [כ"כ בח"א]. ועיין בבה"ל דההיתר שזכר בהג"ה היינו כשחותכו בסכין אבל כשחותכו בכלי המיוחד לכך נראה דאסור בכל גוונא כשחותכו דק דק דגם בבורר גופא אם בכלי המיוחד לברירה בכ"ג חייב וכדלעיל בשי"ט ולפ"ז מסתברא דיש ליזהר במה שנוהגין לחתוך בצלים דק דק עם דג מלוח וכיוצא שלא יחתכם בכלי [שקורין האק מעסער] דאפשר דחשיב ככלי המיוחד רק בסכין בעלמא וגם בלא"ה אסור משום עובדא דחול וכנ"ל בסעיף יו"ד. המפרר חתיכת עץ שנרקב ועושה ממנו פולווער וכן המפרר צרור עפר חייב משום טוחן [שבת ע"ד]. וכן הנוסר עצים ליהנות בנסורת שלהן או השף לשון של מתכת [שקורין פיילי"ן בל"א] חייב משישוף בכל שהוא. והמחתך עצים דק ועושה אותן קטנים אם דקדק מהן כדי לבשל כגרוגרת מביצה חייב [רמב"ם ומ"א בסימן שי"ד]. ואם הוא חותך לחתיכות גדולות והוא מקפיד על המדה לחתכה בכוונה בזה המקום כדרך שנוהגין חוטבי עצים חייב משום מלאכת מחתך כמבואר ברמב"ם פי"א מהלכות שבת:(45) C'est permis – certains émettent des doutes sur cette permission ; le Beit Yossef aussi a écrit que même celui qui a l'intention de manger tout de suite doit veiller à couper en morceaux un peu gros ; et pour cette raison, plusieurs A'haronim ont écrit aussi qu'il convient de se conduire comme l'a écrit le Beit Yossef. Néanmoins, ceux qui ont l'usage de couper les oignons et le radis très finement, on ne doit pas les en empêcher, car ils ont sur qui s'appuyer ; en tout cas, il est interdit de le faire avant la sortie de la synagogue, car il faut que ce soit juste avant le repas, comme il est écrit au siman 319 à propos du tri. Et ceux qui coupent les oignons et le radis très finement une heure ou deux avant le repas, on est près de dire qu'ils sont passibles d'un sacrifice expiatoire ('hatat), et les oignons sont interdits à la consommation ; et de plus, il y a alors un interdit au titre de « trier » ; voir à la fin du siman, dans la Haga (c'est ce qu'a écrit le 'Hayé Adam). Et voir le Biour Halakha : la permission mentionnée dans la Haga vaut lorsqu'on coupe au couteau ; mais lorsqu'on coupe avec un ustensile réservé à cela, il semble que ce soit interdit dans tous les cas quand on coupe très finement, car même pour le tri lui-même, avec un ustensile réservé au tri, on est passible dans un tel cas, comme plus haut au siman 319. D'après cela, il est logique qu'il faille faire attention, dans l'usage de couper très finement des oignons avec du poisson salé et autres, à ne pas les couper avec l'ustensile [appelé Hackmesser, hachoir], car il est possible qu'il soit considéré comme un ustensile réservé (à cela), mais seulement avec un simple couteau ; et même sans cela, c'est interdit en tant qu'activité de semaine, comme dit plus haut au séif 10. Celui qui émiette un morceau de bois pourri et en fait de la poudre, de même que celui qui émiette une motte de terre, est passible au titre de « moudre » (Chabbat 74). De même, celui qui scie du bois pour profiter de sa sciure, ou qui lime une barre de métal [ce qu'on appelle feilen en allemand], est passible dès qu'il lime la moindre quantité. Et celui qui coupe du bois finement et le rend petit, s'il en a affiné de quoi faire cuire (l'équivalent d')une figue sèche d'œuf, est passible (Rambam, et Maguen Avraham au siman 314). Et s'il coupe en gros morceaux en tenant à la mesure, pour le couper intentionnellement à tel endroit, comme ont l'habitude de faire les bûcherons, il est passible au titre du travail de « découper » (me'hatekh), comme il est expliqué dans le Rambam, chapitre 11 des lois du Chabbat.
séif katan 45
- (מו) דבש מהכורת - היינו אפי' לא ירצה לברור הדבש מן השעוה דזהו בכלל מפרק אלא יקח החלות עצמם מן הכורת:(46) Du miel de la ruche – c'est-à-dire même s'il ne veut pas séparer le miel de la cire, ce qui relève de « extraire » (mefarek), mais seulement prendre les rayons eux-mêmes de la ruche.
séif katan 46
- (מז) שדומה לתולש - כי מקום גידול הדבש הוא בכורת וחשבוהו חכמים כמחובר:(47) Car cela ressemble à cueillir – car le lieu de formation du miel est la ruche, et les Sages l'ont considéré comme attaché (au sol).
séif katan 47
- (מח) אם נתלשו - היינו שהחלות נתלשו ממקום חבורן בכורת ומונחין כך בתוכה ולא שייך תו עליהן שם מחובר ע"כ יכול לרדותן מהכורת כדי לאכול הדבש הדבוק על גבם מסביב אבל מ"מ אסור לרסקן ולהוציא הדבש מן השעוה דזהו בכלל מפרק [דדמי למוציא התבואה מקשיה] ואפי' יצא הדבש מעצמו אסור עד לערב גזירה שמא ירסק בידים:(48) S'ils ont été détachés – c'est-à-dire que les rayons ont été détachés de leur point d'attache dans la ruche et y sont posés ainsi : le nom d'« attaché » ne s'applique plus à eux ; c'est pourquoi il peut les retirer de la ruche pour manger le miel collé tout autour ; mais néanmoins il est interdit de les écraser et d'extraire le miel de la cire, ce qui relève de « extraire » (mefarek) [car cela ressemble à celui qui extrait le grain de sa paille] ; et même si le miel est sorti de lui-même, il est interdit jusqu'au soir, par décret, de peur qu'on ne les écrase à la main.
séif katan 48
- (מט) שנתרסקו מבעוד יום - היינו שריסקן להחלות ועדיין הם מחוברים בהכורת אלא שהדבש זב מהם בשבת ע"י ריסוקן מותר ליקח זה הדבש הצף דתו אין שייך להכורת אבל אסור לרדות החלות גופא כיון שעדיין מחוברים הם בכורת:(49) Qui ont été écrasés quand il faisait encore jour – c'est-à-dire qu'il a écrasé les rayons alors qu'ils sont encore attachés à la ruche, mais le miel en coule le Chabbat du fait de leur écrasement : il est permis de prendre ce miel qui surnage, car il n'appartient plus à la ruche ; mais il est interdit de retirer les rayons eux-mêmes, puisqu'ils sont encore attachés à la ruche.
séif katan 49
- (נ) אין מגבלין - הנה קודם שנבוא לבאר דברי השו"ע נבאר קצת ענין לישה. לישה היא אחת מל"ט אבות מלאכות ואיננו דוקא ע"י מים דה"ה בדבש ושומן אווז וכל מיני משקה שנילוש ונדבק על ידם. הנה בענין לישה תניא בברייתא בגמרא דאם אחד נותן קמח ואחד נותן מים האחרון חייב דברי רבי ור' יוסי ב"ר יהודה אומר אינו חייב עד שיגבל ופסקו רוב הפוסקים כר' יוסי ב"ר יהודה אך דעת בעל התרומות וסייעתו לפסוק כרבי דע"י נתינת מים נקרא גיבול וכ"ז בקמח או עפר וטיט וחול הדק דהוא בר גיבול וכל כיוצא בהן אבל בדבר דהוא לאו בר גיבול כגון אפר וחול הגס דעת הרמב"ם וסייעתו דאף אם גבלו פטור מחטאת ורק איסורא איכא ודעת הרבה ראשונים להיפך דבדבר דלאו בר גיבול אף לר' יוסי ב"ר יהודה לא בעי גיבול ומשנתן בו מים חייב דזהו גיבולו. ועתה נבוא לבאר דברי השו"ע:(50) On ne pétrit pas – avant d'expliquer les paroles du Choulhan Aroukh, expliquons un peu le sujet du pétrissage. Le pétrissage (lacha) est l'un des trente-neuf travaux principaux (avot melakhot), et il ne se fait pas seulement avec de l'eau : il en est de même avec du miel, de la graisse d'oie et toutes sortes de liquides par lesquels (la matière) se pétrit et s'agglutine. Au sujet du pétrissage, il est enseigné dans une baraïta citée dans la Guemara : si l'un met la farine et l'autre met l'eau, le dernier est passible, selon Rabbi ; et Rabbi Yossé fils de Rabbi Yehouda dit : il n'est passible que lorsqu'il pétrit. La plupart des décisionnaires ont tranché selon Rabbi Yossé fils de Rabbi Yehouda, mais l'avis de l'auteur des Teroumot et de ceux qui le suivent est de trancher selon Rabbi : le fait de mettre l'eau est appelé pétrissage. Tout cela pour la farine, ou la terre, la boue et le sable fin, qui sont susceptibles d'être pétris, et tout ce qui leur ressemble. Mais pour une chose qui n'est pas susceptible d'être pétrie, comme la cendre et le sable grossier, l'avis du Rambam et de ceux qui le suivent est que même s'il l'a pétrie, il est exempt du sacrifice expiatoire, et il n'y a qu'un interdit (rabbinique) ; et l'avis de nombreux Richonim est l'inverse : pour une chose qui n'est pas susceptible d'être pétrie, même selon Rabbi Yossé fils de Rabbi Yehouda, il ne faut pas de pétrissage, et dès qu'il y a mis de l'eau il est passible, car c'est cela son pétrissage. Et maintenant, venons-en à expliquer les paroles du Choulhan Aroukh.
séif katan 50
- (נא) נתינת מים - האי לישנא לאו דוקא דהמחבר איירי פה בלישה גמורה שנותן המים ומגבל:(51) Mettre de l'eau – cette expression n'est pas précise, car l'auteur (du Choulhan Aroukh) parle ici d'un pétrissage complet, où il met l'eau et pétrit.
séif katan 51
- (נב) שמא יבוא - כ"ז הסעיף הוא לשון הרמב"ם וס"ל דקמח קלי לאו בר גיבול הוא ודבר דלאו בר גיבול אינו חייב אף כשגבלו ואינו אסור אלא מדרבנן שמא יבא ללוש קמח שאינו קלי ולפיכך התירו ע"י שינוי דמעט מעט ואפי' לשאר פוסקים דס"ל דקמח קלי בר גיבול הוא וחייב מן התורה כשגבלו מ"מ גם הם מודו דע"י שינוי דמעט מעט שרי בקמח קלי. ודע דלהי"א המובא לקמן בסט"ז גם בענין זה אסור לגבל אפי' מעט מעט אא"כ נתן על הקמח מים מבעוד יום:(52) De peur qu'il n'en vienne – tout ce séif est la formulation du Rambam, qui tient que la farine grillée (kema'h kali) n'est pas susceptible d'être pétrie, et qu'une chose qui n'est pas susceptible d'être pétrie n'entraîne pas de culpabilité même quand on la pétrit, et n'est interdite que d'ordre rabbinique, de peur qu'on n'en vienne à pétrir de la farine non grillée ; c'est pourquoi on l'a permis avec une modification, en procédant peu à peu. Et même selon les autres décisionnaires, qui tiennent que la farine grillée est susceptible d'être pétrie et qu'on est passible selon la Torah quand on la pétrit, eux aussi reconnaissent néanmoins qu'avec la modification consistant à procéder peu à peu, c'est permis pour la farine grillée. Et sache que selon l'avis « certains disent » rapporté plus loin au séif 16, dans ce cas aussi il est interdit de pétrir même peu à peu, à moins d'avoir mis de l'eau sur la farine quand il faisait encore jour.
séif katan 52
- (נג) קמח שאינו קלי - ובזה אפי' מעט מעט אסור [מ"א]:(53) De la farine non grillée – et dans ce cas, même peu à peu c'est interdit (Maguen Avraham).
séif katan 53
- (נד) מעט מעט - ולא הרבה בין אם עושה בלילה רכה או קשה ושיעורא דמעט מעט לא ביארו הפוסקים ונראה דאפי' יש בו כשיעור גרוגרת ועיין בבה"ל:(54) Peu à peu – et non beaucoup (à la fois), qu'il fasse un mélange liquide ou épais. La mesure de « peu à peu », les décisionnaires ne l'ont pas expliquée ; et il semble (que ce soit permis) même s'il y a l'équivalent d'une figue sèche ; et voir le Biour Halakha.
séif katan 54
- (נה) טחינה גסה - ר"ל דלא שייך למיגזר דלא ליתי למיחלף בלישת קמח שאינו קלי דאינו בכלל קמח לפיכך התירו בזה ברכה אפילו הרבה:(55) Une mouture grossière – cela veut dire qu'il n'y a pas lieu de décréter de peur qu'on ne confonde avec le pétrissage de farine non grillée, car ce n'est pas de la farine ; c'est pourquoi on l'a permis ici en mélange liquide, même en grande quantité.
séif katan 55
- (נו) קשה אסור - ר"ל הרבה אבל מעט מעט מותר וכמו לעיל בקמח קלי:(56) Épais, c'est interdit – cela veut dire en grande quantité ; mais peu à peu c'est permis, comme plus haut pour la farine grillée.
séif katan 56
- (נז) ואפי' ברך וכו' - עיין בט"ז שכתב דאסור לערוב בשבת של פסח קמח שעושין מטחינת מצה אפויה ליתנן ביין או במי דבש אף דדמי לשתיתא שהוא טחינה גסה ושם מותר ברכה היינו ע"י שינוי אבל בקמח זה אין ידוע מה נותן תחלה בחול כדי לידע מה הוא השינוי ע"כ אסור אם עושה הרבה ובא"ר כתב דאם אין ידוע יעשה שינוי דמפרש בגמרא שיתן המאכל תחלה ואח"כ המשקה וכן בחק יעקב בסימן תע"ג מצדד להקל בזה וטוב להחמיר שלא לערב בכף רק מנענע הכלי עד שיתערב וכ"ז אם עושה הרבה אבל אם עושה מעט מעט מותר אפי' בעבה ובלי שינוי לדעה זו דלהי"א לקמן בסט"ז אסור בעבה בכל גווני. כתב המ"א נ"ל דאסור להשתין על טיט משום גיבול וכונתו אפי' לרוב הפוסקים דס"ל דבדבר שהוא בר גיבול אינו חייב עד שיגבל מ"מ איסורא מיהו איכא וה"ה בעפר תיחוח ובחול ואף דהוא אין מכוין ללישה מ"מ פסיק רישא הוא וכלי שרוקק בו או רוחץ בו פיו בשבת ותחתיו יש חול הדק או גס יש לעיין אם הוא אסור או מותר דאולי הוי פסיק רישא דלא ניחא ליה ומצאתי בספר בית מאיר דמתיר מטעם זה במקום הצורך אפי' להשתין על טיט ונראה דיש לסמוך ע"ז במקום שהטיט אינו שלו דאז בודאי לא ניחא ליה בלישתה. כתב הח"א כשמכסה מי רגלים בחול ואפר וכשיתן מעט יהיה מתערב במי רגלים והוי כמו לישה ומנתינת מים חייב להרבה פוסקים ולכן יתן הרבה אפר וחול ואז לא ניכר כלל הלישה:(57) Et même en mélange liquide, etc. – voir le Taz, qui a écrit qu'il est interdit, un Chabbat de Pessa'h, de mélanger la farine que l'on fait en moulant de la matsa cuite pour la mettre dans du vin ou de l'hydromel ; bien que cela ressemble à la chetita (farine de grains grillés grossièrement moulue), qui est une mouture grossière, là c'est permis en mélange liquide avec une modification ; mais pour cette farine, on ne sait pas ce qu'on met en premier en semaine, pour savoir ce qu'est la modification ; c'est pourquoi c'est interdit s'il en fait beaucoup. Et l'Eliya Rabba a écrit que si on ne le sait pas, il fera la modification expliquée dans la Guemara, à savoir mettre d'abord l'aliment et ensuite le liquide ; de même, le 'Hok Yaakov, au siman 473, penche pour être indulgent en cela. Il est bien d'être rigoureux et de ne pas mélanger avec une cuillère, mais seulement de secouer le récipient jusqu'à ce que cela se mélange. Tout cela s'il en fait beaucoup ; mais s'il fait peu à peu, c'est permis même épais et sans modification, selon cet avis ; car selon l'avis « certains disent » plus loin au séif 16, c'est interdit épais dans tous les cas. Le Maguen Avraham a écrit : il me semble qu'il est interdit d'uriner sur de la boue, au titre du pétrissage ; et son intention est que même selon la plupart des décisionnaires, qui tiennent que pour une chose susceptible d'être pétrie on n'est passible que lorsqu'on pétrit, il y a néanmoins en tout cas un interdit ; il en est de même pour de la terre meuble et du sable ; et bien qu'il n'ait pas l'intention de pétrir, c'est néanmoins un pessik reicha (conséquence inévitable). Et un récipient dans lequel on crache ou dans lequel on se rince la bouche le Chabbat, et au fond duquel il y a du sable fin ou grossier, il faut examiner si c'est interdit ou permis, car c'est peut-être un pessik reicha qui ne lui convient pas (dont il ne tire aucun profit). Et j'ai trouvé dans le livre Beit Méïr qu'il le permet pour cette raison en cas de besoin, même d'uriner sur de la boue ; et il semble qu'on puisse s'appuyer sur cela dans un endroit où la boue ne lui appartient pas, car alors son pétrissage ne lui convient certainement pas. Le 'Hayé Adam a écrit : lorsqu'on recouvre de l'urine avec du sable et de la cendre, si l'on en met un peu, cela se mélangera à l'urine et ce sera comme un pétrissage ; et selon de nombreux décisionnaires, on est passible dès que l'on met le liquide ; c'est pourquoi on mettra beaucoup de cendre et de sable, et alors le pétrissage ne sera pas du tout visible.
séif katan 57
- (נח) יכול לערבו - במים או ביין ואפילו אם לא נתערב מים בהחרדל קודם השבת ונילוש החרדל רק מתמצית לחותה אפ"ה שרי עכשיו לערב בה המשקה דע"י הנתינה לא חשיב לישה לדעה זו עד שיגבלה והא דהתיר לערב בין ביד בין בכלי אין גיבול בזה משום דדרך הגיבול בחרדל וכן בשחלים ושום הוא ע"י טריפה דהיינו שמערב בכח וכאן הוא מערב בנחת וזהו שסיים מערב מעט מעט:(58) Il peut le mélanger – avec de l'eau ou du vin ; et même si on n'a pas mêlé d'eau à la moutarde avant Chabbat, et que la moutarde n'a été pétrie que par le suc de sa propre humidité, il est néanmoins permis maintenant d'y mêler le liquide, car selon cet avis le fait de mettre (le liquide) n'est pas considéré comme un pétrissage tant qu'il ne l'a pas pétrie. Et s'il a permis de mélanger tant à la main qu'avec un ustensile, il n'y a pas là de pétrissage, parce que la manière de pétrir la moutarde, de même que le cresson et l'ail, se fait en battant, c'est-à-dire en mélangeant avec force, tandis qu'ici il mélange doucement ; et c'est ce qu'il a conclu : « il mélange peu à peu ».
séif katan 58
- (נט) בכך - צ"ל בכח:(59) Ainsi (bekhakh) – il faut lire : avec force (bekoa'h).
séif katan 59
- (ס) נותן יין וכו' ולא יטרוף - ג"כ ר"ל בכח והטעם הכל כנ"ל וכן לענין שום וברמב"ם כתוב שום שריסקו וכו' ולא ישחוק ומיירי במחוסר דיכה או שאוסר שחיקתו מפני תערובות הגריסין ועיין סעיף י"ט ובמש"כ שם:(60) Il met du vin, etc., et ne battra pas – cela aussi veut dire avec force, et la raison est entièrement comme dit plus haut ; de même pour l'ail. Et dans le Rambam il est écrit : « l'ail qu'on a écrasé, etc., et il ne le broiera pas » ; il s'agit du cas où il manque encore le pilage, ou bien il interdit de le broyer à cause du mélange des gruaux ; et voir le séif 19 et ce que nous avons écrit là.
séif katan 60
- (סא) למחר נותן פול וכו' - וברמב"ם איתא נותן לתוך פול וגריסין ע"ש. ואם הם חמים עיין לעיל בסימן שי"ח ס"י וי"ט ובמ"ב שם:(61) Le lendemain, il met des fèves, etc. – et dans le Rambam il est écrit : « il met dans les fèves et les gruaux » ; voir là-bas. Et s'ils sont chauds, voir plus haut au siman 318, séifim 10 et 19, et la Michna Beroura là-bas.
séif katan 61
- (סב) וי"א וכו' - קאי גם על סעיף ט"ו ודוקא כשנותן המשקה בשבת אבל אם נתן המשקה מע"ש מותר לערב בכף מעט מעט אף לדעה זו:(62) Et certains disent, etc. – cela se rapporte aussi au séif 15 ; et seulement lorsqu'il met le liquide le Chabbat ; mais s'il a mis le liquide la veille de Chabbat, il est permis de mélanger avec une cuillère peu à peu, même selon cet avis.
séif katan 62
- (סג) אלא ביד - או שינענע הכלי עצמו [א"ר]:(63) Seulement à la main – ou en secouant le récipient lui-même (Eliya Rabba).
séif katan 63
- (סד) וי"א דהא דשרי וכו' - קאי גם על שחלים ושום וקמח קלי הנזכר לעיל בסי"ד והטעם דס"ל דנתינת המשקה גופא זהו בכלל גיבול ומשו"ה דוקא כשנותנו מבעוד יום ומפני שעי"ז הוי כבר כמגובל ע"כ מותר לגבל בשבת וגם להוסיף עוד משקה בשבת ולערב אך שיעשה בשינוי דהיינו בקלי שיגבל מעט מעט ובאלו הדברים שלא יטרוף בכח או שיערב ביד לדעת ההג"ה וכנ"ל:(64) Et certains disent que ce qui est permis, etc. – cela se rapporte aussi au cresson, à l'ail et à la farine grillée mentionnés plus haut au séif 14 ; la raison : ils tiennent que le fait même de mettre le liquide relève du pétrissage ; c'est pourquoi (c'est permis) seulement lorsqu'il l'a mis quand il faisait encore jour ; et parce que, de ce fait, c'est déjà comme pétri, il est permis de pétrir le Chabbat et aussi d'ajouter encore du liquide le Chabbat et de mélanger, mais à condition de le faire avec une modification : pour la farine grillée, pétrir peu à peu ; et pour ces autres choses, ne pas battre avec force, ou mélanger à la main selon l'avis de la Haga, comme dit plus haut.
séif katan 64
- (סה) דוקא שנתנו - ואם נתן קצת משקה מע"ש מותר להוסיף בשבת לכו"ע אבל במעט טיפין לא דלא חשיב כמגובל עי"ז:(65) Seulement s'il l'a mis – et s'il a mis un peu de liquide la veille de Chabbat, il est permis d'en ajouter le Chabbat selon tous ; mais avec quelques gouttes, non, car cela ne le rend pas considéré comme pétri.
séif katan 65
- (סו) משום לש - ודוקא בלילה עבה אבל בלילה רכה לא שייך בזה לישה ומ"מ צריך שיעשה השינוי המבואר בהג"ה דהיינו שיתן האוכל תחלה ואח"כ המשקה וכן כתבו האחרונים דההג"ה מיירי דוקא בבלילה רכה ולזה סיים כמו בשתיתא דשם התירו דוקא ברכה וכנ"ל ובכל זה אין חילוק בין לאותה סעודה או לסעודה אחרת [מ"א]:(66) Au titre de pétrir – et seulement pour un mélange épais ; mais pour un mélange liquide, la notion de pétrissage ne s'applique pas ; néanmoins, il faut faire la modification expliquée dans la Haga, c'est-à-dire mettre d'abord l'aliment et ensuite le liquide. Les A'haronim ont aussi écrit que la Haga traite seulement d'un mélange liquide ; c'est pour cela qu'il a conclu « comme pour la chetita », où l'on n'a permis qu'en mélange liquide, comme dit plus haut. Et en tout cela, il n'y a pas de différence entre ce repas-là et un autre repas (Maguen Avraham).
séif katan 66
- (סז) וכן נוהגין וכו' - היינו בחרדל ושום וה"ה בשאר מיני טיבול כשעושין אותן דק דק ומערבין אותן ביחד:(67) Et tel est l'usage, etc. – c'est-à-dire pour la moutarde et l'ail ; et il en est de même pour les autres sortes de condiments, lorsqu'on les fait très finement et qu'on les mélange ensemble.
séif katan 67
- (סח) ומקום שדרכו וכו' - וע"כ אם שכח לשפוך חומץ בע"ש לתוך הקרי"ן צריך שיעשה בשבת בלילה רכה ונותן החומץ ואח"כ הקרי"ן שלא כדרך שעושין בחול ויאחוז בכלי עצמו וינענע אותו ובירק הנקרא שלאטי"ן אין לדקדק בכל זה כיון שאין חותכין אותו דק דק אבל מה שחותכין צנון וקשואין שקורין אוגערקע"ס דק דק ושופכין חומץ או שאר דבר לח לתוכן ומערבין אותן ביחד צריכין ליזהר שלא לערב בכף בכח או ינענע בכלי עצמו וטוב להחמיר ג"כ שיתן החומץ ואח"כ המאכל. וכשחל פסח בשבת ושכח מבעוד יום ליתן המשקה לתוך החרוסת לדעה קמייתא מותר ליתן המשקה בשבת ולא יטרוף בכף אלא באצבע ולדעת הי"א גם זה אסור אם לא שיעשה אותה ג"כ רכה. אסור לטרוף ביצים בקערה מפני מראית העין שנראה כמי שרוצה לבשלם בקדרה ואם היו טרופות מע"ש אפשר דיש להקל ליתנם לתוך בארש"ט בכלי שני לגוון ואם היה הבארש"ט מחומץ הרבה יש להחמיר גם בזה משום בשול:(68) Et à un endroit où l'on a l'habitude, etc. – c'est pourquoi, s'il a oublié de verser le vinaigre la veille de Chabbat dans le raifort (kren), il doit le faire le Chabbat en mélange liquide, et mettre le vinaigre puis le raifort, contrairement à la manière dont on fait en semaine, et il tiendra le récipient lui-même et le secouera. Pour le légume appelé « salade » (chlatin), il n'y a pas à être pointilleux en tout cela, puisqu'on ne le coupe pas très finement ; mais lorsqu'on coupe très finement du radis et des concombres, que l'on appelle ougerkes, qu'on y verse du vinaigre ou un autre liquide et qu'on les mélange ensemble, il faut veiller à ne pas mélanger avec une cuillère avec force, ou bien secouer le récipient lui-même ; et il est bien d'être rigoureux aussi en mettant le vinaigre puis l'aliment. Et lorsque Pessa'h tombe un Chabbat et qu'il a oublié, quand il faisait encore jour, de mettre le liquide dans le 'harosset, selon le premier avis il est permis de mettre le liquide le Chabbat, et il ne battra pas avec une cuillère mais avec le doigt ; et selon l'avis « certains disent », cela aussi est interdit, à moins de le faire également liquide. Il est interdit de battre des œufs dans un bol, à cause de l'apparence (marit ha'ayin), car on a l'air de vouloir les cuire dans une marmite ; et s'ils étaient battus depuis la veille de Chabbat, il est possible qu'on puisse être indulgent pour les mettre dans du bortch, dans un keli chéni (récipient secondaire), pour la couleur ; et si le bortch était très aigre, il faut être rigoureux aussi en cela, au titre de la cuisson.
séif katan 68
- (סט) יינומלין - היינו לערבן ולאכלן כמות שהן אבל לטרוף אותן יפה ולסננן שזה טורח יותר ואומנות גדולה ותיקון גדול הוא זה וכמו לעיל בחרדל בסט"ו דאסור לטרוף. כתב מהרי"ל אסור לתת קידה לתוך חומץ לעשות טיבול וכן לעשות ביצים קשים עם פיטרזיל"ן בחומץ אסור דדמי להילמי [הוא מי מלח המבואר לעיל בס"ב] והמ"א משיג עליו ומצדד להקל בזה וכ"ז במרובה אבל במעט שרי אפי' למהרי"ל וכמבואר לעיל בס"ב:(69) Du yeinomalin (mélange de vin, de miel et de poivre) – c'est-à-dire les mélanger et les consommer tels quels ; mais les battre soigneusement et les filtrer (est interdit), car c'est une plus grande peine, un grand savoir-faire et une grande amélioration, comme plus haut pour la moutarde au séif 15, où il est interdit de battre. Le Maharil a écrit : il est interdit de mettre de la casse (kida) dans du vinaigre pour faire un condiment ; de même, faire des œufs durs avec du persil dans du vinaigre est interdit, car cela ressemble à l'hilmé [c'est l'eau salée expliquée plus haut au séif 2] ; et le Maguen Avraham le conteste et penche pour être indulgent en cela. Tout cela en grande quantité ; mais en petite quantité, c'est permis même selon le Maharil, comme il est expliqué plus haut au séif 2.
séif katan 69
- (ע) שהוא לרפואה - וכל דבר שהוא משום רפואה אסרו חז"ל לעשות גזירה משום שחיקת סממנים ולכן אפי' היה עשוי מע"ש אסור לשתותו:(70) Car c'est pour la guérison – et toute chose faite à titre de remède, nos Sages ont interdit de la faire, par décret à cause du broyage des ingrédients médicinaux ; c'est pourquoi, même si cela a été préparé la veille de Chabbat, il est interdit de le boire.
séif katan 70
- (עא) לשרותו לרפואה - ששותין מי השריה ליוקרא דלבא [גמרא]:(71) Le faire tremper pour la guérison – car on boit l'eau de trempage contre la lourdeur du cœur (Guemara).
séif katan 71
- (עב) לשרותו - צ"ל לשתותו והטעם דזהו מאכל קצת בריאים ולא מנכר מילתא שהוא לרפואה [עו"ש] ואם הוא במקום שאין מנהג בריאים כלל בזה משמע מהרמב"ם דאסור [א"ר]:(72) Le faire tremper – il faut lire : le boire. La raison : c'est un aliment de certaines personnes en bonne santé, et il n'est pas manifeste que c'est pour la guérison (Olat Chabbat). Et si c'est dans un endroit où les gens en bonne santé n'ont pas du tout cet usage, il ressort du Rambam que c'est interdit (Eliya Rabba).
séif katan 72
- (עג) מותר - ר"ל אפי' לשרותו וכדלקמיה:(73) C'est permis – cela veut dire : même de le faire tremper, comme plus loin.
séif katan 73
- (עד) שבעה ימים - צ"ל שלשה כדאיתא בגמרא [הגר"א וש"א]:(74) Sept jours – il faut lire : trois, comme il est rapporté dans la Guemara (le Gaon de Vilna et d'autres A'haronim).
séif katan 74
- (עה) בחמה - ואי ליכא חמה אפי' באור שרי מפני הסכנה:(75) Au soleil – et s'il n'y a pas de soleil, même au feu c'est permis, à cause du danger.
séif katan 75
- (עו) שריסקן וכו' - דשלשה דברים יש בדברים הנידוכין להוציא מהן שמנן ריסוק ודיכה ושחיקה ושחיקה הוא יותר מדיכה ולכך קאמר דאם נידוכו היטב מבעוד יום ואינו מחוסר אלא שחיקה כנגמר מלאכתו מבעוד יום דמי ומותר לשחקו בשבת:(76) Qu'on a écrasés, etc. – car il y a trois étapes pour les choses que l'on pile afin d'en extraire l'huile : l'écrasement, le pilage et le broyage ; le broyage va plus loin que le pilage ; c'est pourquoi il dit que s'ils ont été bien pilés quand il faisait encore jour et qu'il ne manque que le broyage, c'est comme si le travail avait été achevé quand il faisait encore jour, et il est permis de les broyer le Chabbat.
séif katan 76
- (עז) לפיכך מותר וכו' - ומ"מ יש ליזהר שלא לטרוף בכח [ב"ח ומ"א וא"ר דלא כט"ז]:(77) C'est pourquoi il est permis, etc. – néanmoins, il faut veiller à ne pas battre avec force (Ba'h, Maguen Avraham et Eliya Rabba, contrairement au Taz).
séif katan 77
- (עח) הריפות - מעשה דייסא והטעם כיון שכבר דכו אותם במדוכה ונתבשלו כל צרכן ואין מחוסר אלא שחיקה מעט:(78) Les gruaux (harifot) – une préparation de bouillie ; la raison : puisqu'on les a déjà pilés au mortier et qu'ils ont été cuits complètement, il ne manque qu'un peu de broyage.
séif katan 78
- (עט) אחר שמורידין - ובעודה על האש י"א דיש בזה משום מגיס דהוי כמבשל ועיין לעיל בסימן שי"ח סי"ח ובמה שכתבנו שם:(79) Après qu'on les a descendus (du feu) – et tant que c'est sur le feu, certains disent qu'il y a là (l'interdit de) remuer (méguis), qui est comme cuire ; et voir plus haut au siman 318, séif 18, et ce que nous avons écrit là.
séif katan 79
- (פ) משום ממחק - היינו דשעוה וזפת וכיוצא בהן מדברים המתמרחין הממרח ומחליק פניהם יש בזה משום מלאכת ממחק וכמו שכתבנו לעיל בסימן שי"ד:(80) Au titre de « polir » (mema'hek) – c'est-à-dire que la cire, la poix et autres choses semblables sont des matières que l'on étale : celui qui les étale et en lisse la surface commet le travail de « polir », comme nous l'avons écrit plus haut au siman 314.
séif katan 80
- (פא) בלא זה - ע"כ לאו מידי קעביד הא אם אי אפשר לאכול בלא זה אסור דיש עיבוד באוכלין מדרבנן כמש"כ בסעיף ה' וה"ה דיש בהם ממחק מדרבנן ואפשר דאפי' לאותה סעודה אסור [פמ"ג]:(81) Sans cela – c'est pourquoi il ne fait rien (d'interdit) ; mais s'il est impossible de le manger sans cela, c'est interdit, car il y a tannage pour les aliments d'ordre rabbinique, comme il est écrit au séif 5 ; et de même, il y a pour eux le « polissage » d'ordre rabbinique ; et il est possible que ce soit interdit même pour ce repas-là (Peri Megadim).
séif katan 81
- (פב) תבוא עליו ברכה - ולמרח תפוחים מבושלים על הלחם וה"ה שומן וחמאה בודאי שרי:(82) Que la bénédiction vienne sur lui – et étaler des pommes cuites sur le pain, et de même de la graisse et du beurre, c'est certainement permis.
séif katan 82
- (פג) לקלוף וכו' - משום בורר וכשם שבבורר מקילינן לעיל כשבורר אוכל מן הפסולת והוא סמוך לסעודה כן ה"ה בזה:(83) Peler, etc. – au titre de « trier » ; et de même que pour le tri on est indulgent plus haut lorsqu'il trie l'aliment du déchet et que c'est juste avant le repas, il en est de même ici.
séif katan 83
- (פד) שומים ובצלים - וה"ה תפוחים ואגוזים ושקדים וכיוצא בזה ואם פותח פלוימי"ן וזורק הגרעינים הקשים להניח לאחר זמן הוי בורר ובתפוחים כה"ג י"ל ג"כ דאסור אבל מיד לפה שרי ליתן ואפשר אף לאותה סעודה שרי [פמ"ג]:(84) Aulx et oignons – et il en est de même pour les pommes, les noix, les amandes et choses semblables. Et s'il ouvre des prunes (floymen) et jette les noyaux durs, pour les garder pour plus tard, c'est trier ; et pour les pommes, dans un tel cas, on peut dire aussi que c'est interdit ; mais pour mettre tout de suite à la bouche, c'est permis ; et il est possible que même pour ce repas-là ce soit permis (Peri Megadim).
séif katan 84