Michna Beroura 308

Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot

Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 308 →

הנה קודם שנבאר סימן זה אקדים פתיחה קטנה. הנה איסור טלטול מוקצה שגדרו חז"ל כתב הרמב"ם בס"פ כ"ד וז"ל אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול ומפני מה נגעו באיסור זה אמרו ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול ולא שיחת השבת כשיחת החול שנאמר ודבר דבר ק"ו שלא יהא טלטול בשבת כטלטול בחול כדי שלא יהא כיום חול בעיניו ויבא להגביה ולתקן כלים מפנה לפנה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהם שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת ובטלה טעם שנאמר בתורה למען ינוח ועוד כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהם מעט ויבא לידי מלאכה ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלים כל ימיהם כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת לפיכך שביתה בדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים הצריך להם כמו שיתבאר עכ"ל. והראב"ד נתן טעם שהוא גדר להוצאה שאם נתיר לטלטל כל דבר יבוא עי"ז גם להוציא מרה"י לר"ה. ודע דמכאן עד ס"ס שי"ב נתבאר ד' חלקים של מוקצה. חלק אחד מוקצה מחמת חסרון כיס דהיינו כלי שאדם מקפיד עליו שלא יפגום ולא יתקלקל. חלק ב' דבר שאינו כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים וקנים ומעות ועצים וקורות ועפר וחול ומת ובע"ח וגרוגרות וצמוקים שמונחים במקום שמתיבשים וכל כיוצא בזה דלא חזי ומקרי מוקצה מחמת גופו. חלק ג' כלי שמלאכתו לאיסור בסעיף ג'. חלק ד' כלי שמלאכתו להיתר ומונח עליו דבר מוקצה ואפילו הוסרו בשבת כיון שהיה עליו בין השמשות מגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא [ויש עוד ב' חלקים מוקצה אחד דבר שהיה בין השמשות מחובר או מחוסר צידה וזה יתבאר בהלכות יו"ט. שנית מוקצה מחמת מצוה כגון עצי סוכה ונויה ויתבאר אי"ה בהלכות סוכה] וביאור דינים אלו מכאן עד סוף סימן שי"ב כ"כ הב"י ולכן המעיין בסימנים אלו יבין כל דין איזה חלק מוקצה הוא:
Avant d'expliquer ce siman, je ferai précéder une courte introduction. L'interdit de déplacer (tiltoul) un objet mouktsé (mis à l'écart, non destiné à l'usage le Chabbat), que nos Sages ont établi comme barrière : le Rambam l'a écrit à la fin du chapitre 24 (des lois de Chabbat), et voici ses mots : Les Sages ont interdit de déplacer certaines choses le Chabbat de la manière dont on le fait en semaine. Et pourquoi ont-ils touché à cet interdit ? Ils ont dit : si les prophètes ont mis en garde et ordonné que ta marche le Chabbat ne soit pas comme ta marche en semaine, ni la conversation du Chabbat comme la conversation de semaine, comme il est dit : « et de tenir des propos » (Isaïe 58, 13), à plus forte raison (kal va'homer) que le déplacement d'objets le Chabbat ne soit pas comme le déplacement en semaine, afin que ce jour ne soit pas à ses yeux comme un jour de semaine, et qu'il n'en vienne pas à soulever et arranger des ustensiles d'un coin à l'autre ou d'une maison à l'autre, ou à ranger des pierres et autres choses semblables ; car cet homme est désœuvré et assis chez lui, il cherchera une chose dont s'occuper, et il se trouvera qu'il ne s'est pas reposé et qu'il a annulé la raison énoncée dans la Torah : « afin qu'il se repose » (Exode 23, 12). De plus, lorsqu'il ira et viendra et déplacera des ustensiles dont l'usage est interdit (le Chabbat), il est possible qu'il s'en occupe un peu et en vienne à accomplir une mélakha (travail interdit le Chabbat). De plus, parce qu'une partie du peuple n'a pas de métier, mais reste désœuvrée tous ses jours, comme les promeneurs et ceux qui sont assis aux coins des rues, qui tous leurs jours chôment du travail ; et s'il était permis de marcher, de parler et de déplacer comme les autres jours, il se trouverait qu'ils n'observeraient pas un repos reconnaissable. C'est pourquoi le repos dans ces choses est un repos commun à tout homme. Et à cause de ces choses, ils ont touché à l'interdit de déplacer et ont interdit à l'homme de déplacer le Chabbat autre chose que les ustensiles dont il a besoin, comme il sera expliqué. Fin de citation. Et le Raavad a donné une autre raison : c'est une barrière contre le transport (hotsaa), car si nous permettions de déplacer toute chose, on en viendrait par là à transporter aussi du domaine privé au domaine public. Et sache que d'ici jusqu'à la fin du siman 312 sont expliquées quatre catégories de mouktsé. Première catégorie : le mouktsé à cause d'une perte financière (me'hamat 'hissaron kis), c'est-à-dire un ustensile auquel on tient, afin qu'il ne s'abîme ni ne se détériore. Deuxième catégorie : une chose qui n'est ni un ustensile, ni une nourriture humaine, ni une nourriture animale, comme des pierres, des roseaux, des pièces de monnaie, du bois, des poutres, de la terre, du sable, un mort, des animaux, des figues sèches et des raisins secs posés à l'endroit où ils sèchent, et tout ce qui est semblable, qui n'est pas utilisable ; on l'appelle mouktsé en raison de sa nature (me'hamat goufo). Troisième catégorie : un ustensile dont l'usage est interdit (keli chemelakhto leissour), au séif 3. Quatrième catégorie : un ustensile dont l'usage est permis, sur lequel est posée une chose mouktsé ; et même si celle-ci a été retirée pendant le Chabbat, puisqu'elle était dessus au crépuscule (bein hachemachot), « puisqu'il a été mis à l'écart au crépuscule, il est mis à l'écart pour toute la journée ». [Il y a encore deux catégories de mouktsé : l'une, une chose qui au crépuscule était attachée au sol, ou qui nécessitait d'être capturée, et cela sera expliqué dans les lois de Yom Tov ; la seconde, le mouktsé en raison d'une mitsva, comme le bois de la souka et ses décorations, et cela sera expliqué, si D.ieu le veut, dans les lois de la souka.] Et l'explication de ces lois va d'ici jusqu'à la fin du siman 312 ; ainsi l'a écrit le Beit Yossef. C'est pourquoi celui qui étudie ces simanim comprendra, pour chaque loi, de quelle catégorie de mouktsé il s'agit.
séif katan 1
(א) כל הכלים וכו' - ר"ל אפילו כלי שמלאכתו לאיסור ניטל עכ"פ לצורך גופו או מקומו וכדלקמן בס"ג:
(1) Tous les ustensiles, etc. – c'est-à-dire : même un ustensile dont l'usage est interdit peut être pris, en tout cas, pour l'utiliser lui-même ou pour libérer sa place, comme il est dit plus loin, au séif 3.
séif katan 2
(ב) חסרון כיס - ר"ל שמחמת חשש הפסד הוא מקפיד עליהם שלא לטלטלם ומקצה אותם מדעתו:
(2) Perte financière – c'est-à-dire que, par crainte d'une perte, il y tient et veille à ne pas les déplacer, et il les met à l'écart de son esprit.
séif katan 3
(ג) הקולמוסים - וה"ה שארי דברים שמקפיד עליהם שלא להשתמש בהם תשמיש אחר כדי שלא יתקלקלו כגון מגרה גדולה שמנסרין בה את הקורות או סכין של רצענים או נייר חלק שעומד לכתיבה כמו שכתבו הפוסקים וכל כה"ג:
(3) Les calames – il en est de même des autres choses auxquelles on tient pour ne pas les employer à un autre usage, afin qu'elles ne s'abîment pas, comme une grande scie avec laquelle on scie les poutres, ou un couteau de cordonnier, ou du papier vierge destiné à l'écriture, comme l'ont écrit les décisionnaires, et tout ce qui est semblable.
séif katan 4
(ד) לצורך גופו - דהיינו שצריך לגוף הדבר למלאכה אחרת של היתר:
(4) Pour l'utiliser lui-même – c'est-à-dire qu'on a besoin de l'objet lui-même pour un autre travail, permis.
séif katan 5
(ה) לטלטלו - פי' אותו הסכין של סופרים אסור לטלטלו דהו"א הואיל והוא תחוב עם שאר סכינים לא קפיד עליה קמ"ל דאסור אבל הנדן עם הסכינים שרי לטלטל אף שהוא ג"כ בתוכו דהא נעשית בסיס לאיסור ולהיתר ומותר לנער ג"כ את הסכין הזה מתוכו ואם הסכין הזה חשוב יותר מסכינים דהתירא אסור אז לטלטל הנדן כלל עיין סוף סי' ש"י:
(5) Le déplacer – explication : ce couteau de scribes, il est interdit de le déplacer. Car on aurait pu penser : puisqu'il est enfoncé dans l'étui avec les autres couteaux, on n'y tient pas ; il nous enseigne que c'est interdit. Mais l'étui avec les couteaux, il est permis de le déplacer, bien que ce couteau soit aussi dedans, car l'étui est devenu un support (bassis) pour une chose interdite et une chose permise ; et il est permis aussi de secouer ce couteau pour le faire sortir de l'étui. Et si ce couteau a plus d'importance que les couteaux permis, il est alors interdit de déplacer l'étui du tout ; voir la fin du siman 310.
séif katan 6
(ו) שמקפידים עליו - ואם הוא אינו מקפיד לא הוי לדידיה מוקצה מחמת חסרון כיס [מ"א]:
(6) Auxquels on tient – mais si lui n'y tient pas, ce n'est pas pour lui un mouktsé à cause d'une perte financière [Maguen Avraham].
séif katan 7
(ז) ומקפיד עליהם - שלא להשתמש בהם כדי שלא יתקלקלו אבל אם אינו מקפיד עליהם אף שהם מיוחדים לסחורה ונתנם באוצר ג"כ שרי לטלטל:
(7) Et il y tient – de ne pas les utiliser afin qu'ils ne s'abîment pas ; mais s'il n'y tient pas, bien qu'ils soient destinés au commerce et qu'il les ait placés dans l'entrepôt, il est également permis de les déplacer.
séif katan 8
(ח) וכבד הרבה - וה"ה אבן גדולה וקורה גדולה אם יש תורת כלי עליה דהיינו שמיוחדים לתשמיש שרי לטלטלן ובכלי מותר אפילו אינו רגיל לטלטלה בימות החול מ"מ לא אמרינן דמפני כבדותה הוא קובע לה מקום ומקצה אותה מדעתו מלטלטלה. ונראה דאם בימות החול הוא זהיר להניעה ממקומה כדי שלא תפסד ותתקלקל ממילא הוא בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלה:
(8) Et très lourd – il en est de même d'une grande pierre ou d'une grande poutre : si elles ont statut d'ustensile, c'est-à-dire qu'elles sont destinées à un usage, il est permis de les déplacer. Et pour un ustensile, c'est permis même si on n'a pas l'habitude de le déplacer les jours de semaine ; nous ne disons pas qu'à cause de son poids on lui fixe une place et qu'on l'écarte de son esprit quant au fait de le déplacer. Et il semble que si, les jours de semaine, on prend garde de le bouger de sa place afin qu'il ne s'abîme ni ne se détériore, il fait de ce fait partie du mouktsé à cause d'une perte financière, et il est interdit de le déplacer.
séif katan 9
(ט) ולא מפני כבדו - ואפילו אם הוא משוי של כמה בני אדם [עירובין ק"ב]:
(9) Et non à cause de son poids – même si c'est la charge de plusieurs personnes [Erouvin 102].
séif katan 10
(י) שמלאכתו לאיסור - כלומר שמיוחדת לדבר שאסור לעשות בשבת ואפילו אם רק רוב מלאכתו לאיסור הוא ג"כ בכלל זה:
(10) Dont l'usage est interdit – c'est-à-dire qu'il est destiné à une chose qu'il est interdit de faire le Chabbat ; et même si seule la majeure partie de son usage est interdite, il entre aussi dans cette catégorie.
séif katan 11
(יא) נשתמש - פי' שהיה מונח עליו בין השמשות דבר איסור וכדמסיים כגון נר שהודלק דנעשה אז בסיס לדבר האסור אבל אם עשה מלאכה בקורנס פשיטא דמותר לטלטלו בשבת לצורך גופו ומקומו:
(11) On a utilisé – explication : une chose interdite était posée dessus au crépuscule, comme il le précise ensuite : par exemple une lampe qui a été allumée, car l'ustensile est alors devenu un support pour la chose interdite. Mais si l'on a fait un travail avec le marteau, il est évident qu'il est permis de le déplacer le Chabbat pour l'utiliser lui-même ou pour sa place.
séif katan 12
(יב) בין לצורך גופו - ומיירי שאין לו כלי היתר לתשמיש זה דאל"ה אין לו להשתמש בכלי זה:
(12) Que ce soit pour l'utiliser lui-même – et il s'agit du cas où il n'a pas d'ustensile permis pour cet usage, car sinon, il ne doit pas utiliser cet ustensile.
séif katan 13
(יג) ולהניחו באיזה מקום - דכיון שהוא בידו שנטלה לצורך גופה או מקומה רשאי לטלטלה יותר וכתב המ"א דה"ה אם שכח ונטלה בידו רשאי לטלטלה יותר אף שהנטילה היה שלא לצורך גופה ומקומה ועיין באחרונים שהכריעו דהאי היתרא לא שייך אלא בכלי שמלאכתו לאיסור ולא במוקצה מחמת גופו כגון מעות ואבנים וכיוצא בהן ובביאור הגר"א לעיל סימן רס"ו סי"ב חולק על המ"א וס"ל דלא התירו אלא כשהתחיל לטלטל ברשות וכן משמע בר"ן ריש ביצה עי"ש ועיין לקמן סימן של"א ס"ה במ"ב לענין איזמל מילה. איתא בסימן שי"א ס"ח דטלטול מוקצה בגופו אפילו לצורך דבר המוקצה מותר דזה לא נקרא טלטול כלל ולפ"ז אם מונח איזה דבר מוקצה על הארץ מותר לדחפו ברגליו כדי שלא יבוא להפסד:
(13) Et le poser en quelque endroit – car puisqu'il est dans sa main, l'ayant pris pour l'utiliser lui-même ou pour sa place, il a le droit de le déplacer davantage. Et le Maguen Avraham a écrit qu'il en est de même s'il a oublié et l'a pris dans sa main : il a le droit de le déplacer davantage, bien que la prise n'ait pas été pour l'utiliser lui-même ou pour sa place. Et voir les A'haronim, qui ont tranché que cette permission ne s'applique qu'à un ustensile dont l'usage est interdit, et non à un mouktsé en raison de sa nature, comme des pièces de monnaie, des pierres et autres choses semblables. Et dans le Biour du Gaon de Vilna, plus haut au siman 266, séif 12, il conteste le Maguen Avraham et considère qu'on ne l'a permis que lorsqu'il a commencé à le déplacer de manière permise ; et c'est aussi ce qui ressort du Ran au début du traité Beitsa, voir là-bas. Et voir plus loin, siman 331, séif 5, dans la Michna Beroura, au sujet du scalpel de la circoncision. Il est rapporté au siman 311, séif 8, que déplacer un mouktsé avec son corps, même pour les besoins de la chose mouktsé, est permis, car cela ne s'appelle pas du tout un déplacement ; et d'après cela, si une chose mouktsé est posée par terre, il est permis de la pousser avec ses pieds afin qu'elle n'en vienne pas à se perdre.
séif katan 14
(יד) שישבר - דהיינו שיתבקע בחמה:
(14) Qu'il ne se brise – c'est-à-dire qu'il ne se fende au soleil.
séif katan 15
(טו) או יגנב שם - דהוא דומיא דמחמה לצל. וע"י א"י י"ל דשרי בכל זה [פמ"ג]:
(15) Ou qu'il ne soit volé là – car c'est semblable au déplacement du soleil vers l'ombre. Et par l'intermédiaire d'un non-Juif, on peut dire que tout cela est permis [Peri Megadim].
séif katan 16
(טז) אסור - ואם חושב עליו גם לתשמיש מותר לטלטל אפילו עיקר כונתו מחמה לצל:
(16) Il est interdit – mais s'il pense l'utiliser aussi pour un usage permis, il est permis de le déplacer, même si son intention principale est de le mettre du soleil à l'ombre.
séif katan 17
(יז) אבל בנגיעה בעלמא וכו' - עיין בסימן ש"י ס"ו ובמ"א שם דהיכא דהנגיעה היא לצורך דבר המוקצה כגון שכופה כלי על המוקצה לשמרה צריך ליזהר שלא ליגע בה והגר"א שם בביאורו פסק כהרב המגיד דנגיעה בכל גווני שרי אם לא יבוא לנדנוד ע"י הנגיעה וכ"כ בדה"ח:
(17) Mais par un simple contact, etc. – voir au siman 310, séif 6, et dans le Maguen Avraham là-bas : là où le contact se fait pour les besoins de la chose mouktsé, par exemple lorsqu'on retourne un ustensile sur le mouktsé pour le protéger, il faut prendre garde de ne pas le toucher. Et le Gaon de Vilna, là-bas, dans son Biour, a tranché comme le Rav HaMaguid, que le contact est permis dans tous les cas, si on n'en vient pas à le faire bouger par le contact ; et c'est aussi ce qu'a écrit le Dérekh Ha'Hayim.
séif katan 18
(יח) או בתנור וכו' - היינו אפילו בתנור המיטלטל ומותר ליגע אפילו בשעה שדולק בו האש:
(18) Ou un four, etc. – c'est-à-dire même un four mobile ; et il est permis de le toucher même au moment où le feu y brûle.
séif katan 19
(יט) ליקח דבר היתר - היינו אפילו כשהדבר מוקצה תלוי וע"י לקיחת ההיתר מתנדנד מ"מ שרי דזה מקרי טלטול מן הצד לצורך דבר המותר [פמ"ג]:
(19) Prendre une chose permise – c'est-à-dire même lorsque la chose mouktsé est suspendue et qu'en prenant la chose permise elle se balance, c'est néanmoins permis, car cela s'appelle un déplacement indirect (tiltoul min hatsad) pour les besoins d'une chose permise [Peri Megadim].
séif katan 20
(כ) שמלאכתו להיתר - וה"ה אם היה מלאכתו לאיסור ולהיתר ג"כ לא מקצה דעתו מניה וקדרה שמלאכתה הוא לבישול ורק לפעמים משתמשין בה למים ולפירות היא בכלל כלי שמלאכתה לאיסור אם לא שיש בה מהתבשיל:
(20) Dont l'usage est permis – il en est de même si son usage est à la fois interdit et permis : là aussi, on ne l'écarte pas de son esprit. Mais une marmite dont l'usage est la cuisson, et qu'on n'utilise que parfois pour de l'eau ou des fruits, fait partie des ustensiles dont l'usage est interdit, à moins qu'il n'y ait dedans un reste du plat cuisiné.
séif katan 21
(כא) אבל שלא לצורך כלל - היינו אם כל היום לא יצרכנו כלל אבל אם יצטרך לו באותו יום והוא מטלטלו כדי שיהא מוכן לו בשעתו שרי [ט"ז]:
(21) Mais sans aucun besoin – c'est-à-dire s'il n'en aura pas du tout besoin de toute la journée ; mais s'il en aura besoin ce jour-là et qu'il le déplace afin qu'il soit prêt pour lui au moment voulu, c'est permis [Taz].
séif katan 22
(כב) כתבי הקודש - פי' כל הספרים שמותר לקרות בהן ועיין בש"ת לענין מגילה ופמ"ג מצדד כהאליהו רבה דמגילה נמי בכלל זה:
(22) Les Saintes Écritures – explication : tous les livres qu'il est permis de lire le Chabbat. Et voir le Chaarei Techouva au sujet de la Méguila (rouleau d'Esther) ; et le Peri Megadim penche dans le sens de l'Eliya Rabba, que la Méguila aussi est incluse.
séif katan 23
(כג) כלל - וה"ה כוסות וקערות וצלוחיות וסכין שע"ג השלחן דתדירין בתשמיש לא חלה עלייהו תורת מוקצה כלל וכאוכלין וכתבי הקודש דמי וע"כ מותרין לטלטלן אפילו שלא לצורך כלל ויש מחמירין אפילו בכלים אלו:
(23) Du tout – il en est de même des verres, des assiettes, des fioles et du couteau qui sont sur la table : étant d'usage fréquent, le statut de mouktsé ne s'applique pas du tout à eux, et ils sont comparables aux aliments et aux Saintes Écritures ; c'est pourquoi il est permis de les déplacer même sans aucun besoin. Et certains sont rigoureux même pour ces ustensiles.
séif katan 24
(כד) כ"א לצורך - היינו כדי שלא יגנבו או שלא יתקלקלו בחמה וכיוצא בזה והט"ז ומ"א מחמירין וסוברין דתפלין מקרי כלי שמלאכתו לאיסור דהרי אסור להניחן בשבת וכנ"ל בסימן ל"א וע"כ אין לטלטלן כ"א בצריך לגופן [היינו כדי שישמרוהו מהמזיקין] או למקומן ומ"מ במקום הדחק יש להקל כדעה הראשונה וכמו שכתבנו בסימן ל"א בבה"ל ע"ש:
(24) Sauf pour le besoin – c'est-à-dire afin qu'ils ne soient pas volés, ou qu'ils ne s'abîment pas au soleil, et autres cas semblables. Et le Taz et le Maguen Avraham sont rigoureux et considèrent que les tefilin s'appellent un ustensile dont l'usage est interdit, puisqu'il est interdit de les mettre le Chabbat, comme il est dit plus haut au siman 31 ; c'est pourquoi on ne doit les déplacer que si l'on en a besoin pour eux-mêmes [c'est-à-dire pour qu'ils le protègent des forces nuisibles] ou pour leur place. Néanmoins, en cas de nécessité pressante, on peut être indulgent selon le premier avis, comme nous l'avons écrit au siman 31 dans le Biour Halakha, voir là-bas.
séif katan 25
(כה) כי אם וכו' - דהרי הוא מיוחד לתקיעה דהוא אסור בשבת וע"כ מקרי כלי שמלאכתו לאיסור. ולולב אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו דאין עליו שם כלי כלל:
(25) Sauf, etc. – car le chofar est destiné à sonner, ce qui est interdit le Chabbat ; c'est pourquoi on l'appelle un ustensile dont l'usage est interdit. Et le loulav, il est interdit de le déplacer même pour l'utiliser lui-même ou pour sa place, car il n'a pas du tout le statut d'ustensile.
séif katan 26
(כו) ע"י ככר או תינוק - לאו דוקא ככר הוא הדין אם נתן שאר חפץ המותר בתוכה והנה דעה זו היא דעת הרא"ש אבל הרבה מהראשונים חולקין ע"ז וס"ל דלא התירו ככר ותינוק אלא למת בלבד לטלטלו על ידיהם וכדלקמן בסימן שי"א ס"א אבל לא בשאר דבר מוקצה אף שהוא כלי וכן הכריעו הרבה אחרונים וכ"ז דוקא אם יניח בתוך הכלי שאר דבר שאינו מיוחד לה אבל אם מונח שם דבר המיוחד לה כמו שום במדוכה ששוחקין בה או שמונח בקדירה קצת מהתבשיל לכו"ע מותר לטלטל הכלי אגב המאכל:
(26) Au moyen d'une miche de pain ou d'un enfant – pas spécifiquement une miche : il en est de même s'il a mis dedans un autre objet permis. Or cet avis est celui du Roch ; mais beaucoup de Richonim le contestent et considèrent qu'on n'a permis le recours à une miche ou à un enfant que pour un mort seulement, pour le déplacer par leur intermédiaire, comme il est dit plus loin au siman 311, séif 1, mais non pour une autre chose mouktsé, même si c'est un ustensile ; et c'est ce qu'ont tranché beaucoup d'A'haronim. Et tout cela, seulement s'il place dans l'ustensile une autre chose qui ne lui est pas destinée ; mais s'il s'y trouve une chose qui lui est destinée, comme de l'ail dans le mortier où on le pile, ou s'il reste dans la marmite un peu du plat cuisiné, selon tous les avis il est permis de déplacer l'ustensile accessoirement à l'aliment.
séif katan 27
(כז) אפילו בשבת וכו' - ר"ל ולא אמרינן כיון דמאתמול כלי זו לאו להאי מלאכה קאי הו"ל נולד:
(27) Même le Chabbat, etc. – c'est-à-dire que nous ne disons pas : puisque depuis la veille cet ustensile n'était pas destiné à cet usage, c'est un nolad (chose nouvellement apparue).
séif katan 28
(כח) לטלטל שבריהם - שברי כלים הם מחלק ב' שבמוקצה משום דכשנשברו דמי לצרורות והוי מוקצה מחמת גופו אלא כיון שבאו מכלי לא בטיל שם כלי מהם כ"ז שראויים לשום דבר כגון לכסות משא"כ בצרורות דאע"פ שראוים לכסות לאו מנא הם כמבואר בסעיף שאח"ז:
(28) Déplacer leurs débris – les débris d'ustensiles relèvent de la deuxième catégorie de mouktsé, parce que, une fois brisés, ils sont semblables à des cailloux et sont mouktsé en raison de leur nature ; mais puisqu'ils proviennent d'un ustensile, le nom d'ustensile ne s'annule pas pour eux tant qu'ils sont propres à un usage quelconque, comme couvrir quelque chose ; ce qui n'est pas le cas des cailloux : bien qu'ils soient propres à couvrir, ce ne sont pas des ustensiles, comme il est expliqué au séif suivant.
séif katan 29
(כט) במקום שהולכין - בביתו או ברחוב וכדלקמן בסי"ח:
(29) À l'endroit où l'on marche – dans sa maison ou dans la rue, comme il est dit plus loin au séif 18.
séif katan 30
(ל) שלא יוזקו בהן - אבל אם הוא של חרס אסור לפנותן דאין מצוי כ"כ היזק ואע"פ שכשהוא דורס עליהן משברן מ"מ מותר דדבר שאין מתכוין הוא. ודוקא לפנותן בידים אסור אבל מותר לדחותן ברגליו דטלטול מוקצה בגופו מותר וכדלקמן בסימן שי"א ס"ח:
(30) Afin qu'on ne s'y blesse pas – mais si ce sont des débris de terre cuite, il est interdit de les enlever, car le dommage n'est pas si fréquent ; et bien que, lorsqu'on marche dessus, on les brise, c'est néanmoins permis, car c'est un acte non intentionnel (davar ché-eino mitkaven). Et seul le fait de les enlever avec les mains est interdit ; mais il est permis de les pousser avec ses pieds, car déplacer un mouktsé avec son corps est permis, comme il est dit plus loin au siman 311, séif 8.
séif katan 31
(לא) חתיכת חרס וכו' - השו"ע הוסיף בכאן לבאר שני דברים דשייכי לסעיף הקודם אחד דמה שנזכר שם דסגי במה שיהיה השבר ראוי לכסות בה מהני אפילו במקום שאין מצויים כלי לכסות בה דהיינו בכרמלית או בר"ה כגון שנוטלו לקנח בה מנעלו מטיט והטעם דכיון דאיכא תורת כלי עדיין על השבר בחצר גם בר"ה אין שם מוקצה עליה שנית דאם זרקה לאשפה מבעוד יום שוב שם מוקצה עליה ואסור לטלטלה:
(31) Un tesson, etc. – le Choulhan Aroukh a ajouté ici pour expliquer deux choses qui se rapportent au séif précédent. L'une : ce qui a été dit là-bas, qu'il suffit que le débris soit propre à couvrir quelque chose, est valable même dans un endroit où l'on ne trouve pas d'ustensiles à couvrir avec lui, c'est-à-dire dans un karmelit (zone intermédiaire, ni domaine privé ni domaine public) ou dans le domaine public, par exemple lorsqu'on le prend pour essuyer la boue de sa chaussure. Et la raison : puisque le débris a encore statut d'ustensile dans la cour, dans le domaine public non plus il n'a pas le nom de mouktsé. La seconde : s'il l'a jeté au tas d'ordures pendant qu'il faisait encore jour (avant Chabbat), il a désormais le nom de mouktsé et il est interdit de le déplacer.
séif katan 32
(לב) שנשברה בחול - וה"ה שנשברה בשבת כמ"ש ס"ו אלא דנקט בחול משום סיפא דזרקה לאשפה מבעוד יום דאם זרקה בשבת שרי לטלטלה אפילו כשנשברה מבע"י [וכן הדין לענין שירי מחצלת בסי"ב] כיון שבין השמשות היה עדיין על השבר תורת כלי:
(32) Qui s'est brisé en semaine – il en est de même s'il s'est brisé le Chabbat, comme il est écrit au séif 6 ; mais il a dit « en semaine » à cause de la fin du séif, « s'il l'a jeté au tas d'ordures pendant qu'il faisait jour » : car s'il l'a jeté le Chabbat, il est permis de le déplacer même s'il s'est brisé pendant qu'il faisait jour [et la règle est la même pour les restes de natte, au séif 12], puisqu'au crépuscule le débris avait encore statut d'ustensile.
séif katan 33
(לג) משום דאתיא - היינו כיון דמעיקרא היתה כלי גמורה עדיין תורת כלי עליה כל שהיא ראויה לשום מלאכה:
(33) Parce qu'il provient – c'est-à-dire : puisqu'à l'origine c'était un ustensile complet, il a encore statut d'ustensile tant qu'il est propre à un travail quelconque.
séif katan 34
(לד) שאין בו שייכות וכו' - וכגון עששית של ברזל וטבלא וכן בקעת [היינו חתיכת עץ] כיון שאינו כלי אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו כגון לתקוע אותו במקום בריח לדלת או לסמוך בו איזה דף שישב עליו אם לא שיעשה בו קצת מעשה תיקון קודם השבת להוכיח שעומד להשתמש בו או שייחדנה מע"ש לעולם להשתמש בו וכמ"ש לקמן בסכ"ב ורבים נכשלין בזה [אחרונים]. פתילה נקראת כלי ואפילו נדלקה קצת ממנה בשבת שעברה [דאם דלקה בה"ש בשבת זו הוקצה לכל השבת כדלעיל בסימן רע"ט] או בחול ודינה ככלי שמלאכתו לאיסור שבמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו אבל שברי פתילה שאינן עומדים עוד להדלקה בנר הרי הן כצרורות ואבנים שאסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן וכן נר שלם של שעוה או חלב ואפילו נדלקה כבר בחול או בשבת שעברה כל שהיא עדיין ראויה להדלקה מקרי כלי שמלאכתו לאיסור ומכאן מרגלא בפומא דאינשי דמותר לטלטל נר שלם של חלב או שעוה כדי שלא תפסד הנר או ליתנה לא"י שידליקנה לעצמו וטועין הן שאינו מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אלא כשצריך למקומה של הכלי או שצריך הישראל לגופו של הכלי להשתמש בו דבר המותר בשבת כגון קורנס לפצוע בו אגוזים וכדלעיל בס"ג ובספר מור וקציעה מחמיר דאפילו נר שלם ולצורך מקומו אסור לטלטל שאין עליו שם כלי כלל דלא חזי לאכילה ולתשמיש:
(34) Qui n'a aucun lien, etc. – comme une lanterne de fer, une planche, ou une bûche [c'est-à-dire un morceau de bois] : puisque ce n'est pas un ustensile, il est interdit de la déplacer même pour l'utiliser elle-même, par exemple pour l'enfoncer à la place du verrou de la porte, ou pour étayer une planche sur laquelle on s'assoit, à moins qu'on n'y ait fait un petit acte d'aménagement avant Chabbat, pour montrer qu'elle est destinée à être utilisée, ou qu'on l'ait désignée depuis la veille de Chabbat, de façon permanente, pour s'en servir, comme il est écrit plus loin au séif 22 ; et beaucoup trébuchent en cela [A'haronim]. Une mèche s'appelle un ustensile, même si elle a été un peu allumée le Chabbat précédent [car si elle a brûlé au crépuscule de ce Chabbat-ci, elle est mise à l'écart pour tout le Chabbat, comme il est dit plus haut au siman 279] ou en semaine ; et son statut est celui d'un ustensile dont l'usage est interdit, qu'il est permis de déplacer pour l'utiliser elle-même ou pour sa place. Mais les débris de mèche qui ne sont plus destinés à être allumés dans une lampe sont comme des cailloux et des pierres, qu'il est interdit de déplacer même pour les utiliser eux-mêmes ou pour leur place. De même, une bougie entière de cire ou de suif, même si elle a déjà été allumée en semaine ou le Chabbat précédent, tant qu'elle est encore propre à être allumée, s'appelle un ustensile dont l'usage est interdit. Et de là (on voit l'erreur de) ce dicton courant dans la bouche des gens, qu'il est permis de déplacer une bougie entière de suif ou de cire afin que la bougie ne soit pas perdue, ou pour la donner à un non-Juif pour qu'il l'allume pour lui-même ; et ils se trompent, car il n'est permis de déplacer un ustensile dont l'usage est interdit que lorsqu'on a besoin de la place de l'ustensile, ou lorsque le Juif a besoin de l'ustensile lui-même pour s'en servir à une chose permise le Chabbat, comme un marteau pour casser des noix, comme il est dit plus haut au séif 3. Et le livre Mor OuKetsia est rigoureux : même une bougie entière, et même pour sa place, il est interdit de la déplacer, car elle n'a pas du tout le nom d'ustensile, n'étant propre ni à être mangée ni à un usage.
séif katan 35
(לה) בין נתפרקו בחול - פי' ולא מבעיא נתפרקו בשבת דמותר דמוכנין הן ע"ג אביהן כי עייל שבתא אלא אפילו בחול מותר משום דאכתי כלי הוא שראוי להתחבר עם הכלי וע"כ מותר לטלטלן אפילו מחמה לצל אפילו כשאין ראוין למלאכה אחרת כלל וכ"ז בדלתות הכלי דככיסוי כלי חשובין אבל בדלתות הבית או החלונות אע"פ שראוין לאיזה תשמיש וככלי חשובין מ"מ כיון שלא הוכנו לכך אסורים בטלטול דסתמן עומדין להתחבר עם הבית ולכן אסור בין נתפרקו בחול ובין בשבת. ודלתות של לול תרנגולין כדלתות הבית חשובין גם לענין איסור טלטול. כתב המ"א כלים המוקצים שנשברו בשבת אע"ג דעכשיו אין מוקצים אסורים ור"ל כגון שהיה מוקצה מחמת חסרון כיס דכשנשברה שוב אין מקפיד שלא לעשות בהם שום תשמיש אחר א"כ עכשיו אינם מוקצים וכה"ג אפ"ה אסורים משום מיגו דאתקצאי לביה"ש איתקצאי לכולי יומא:
(35) Qu'ils se soient détachés en semaine – explication : non seulement s'ils se sont détachés le Chabbat, où c'est permis car ils étaient prêts par le biais de leur « père » (l'ustensile auquel ils étaient attachés) à l'entrée du Chabbat, mais même s'ils se sont détachés en semaine, c'est permis, parce que c'est encore un ustensile, propre à être rattaché à l'ustensile ; c'est pourquoi il est permis de les déplacer même du soleil à l'ombre, même lorsqu'ils ne sont propres à aucun autre travail. Et tout cela concerne les portes d'un ustensile, qui sont considérées comme le couvercle d'un ustensile ; mais les portes de la maison ou les fenêtres, bien qu'elles soient propres à quelque usage et considérées comme des ustensiles, néanmoins, puisqu'elles n'ont pas été préparées pour cela, il est interdit de les déplacer, car ordinairement elles sont destinées à être rattachées à la maison ; c'est pourquoi c'est interdit, qu'elles se soient détachées en semaine ou le Chabbat. Et les portes d'un poulailler sont considérées comme les portes de la maison, aussi quant à l'interdit de déplacement. Le Maguen Avraham a écrit : des ustensiles mouktsé qui se sont brisés le Chabbat, bien que maintenant ils ne soient plus mouktsé, sont interdits. Il veut dire : par exemple s'il était mouktsé à cause d'une perte financière, et qu'une fois brisé, on ne tient plus à ne pas en faire un autre usage, de sorte que maintenant ils ne sont plus mouktsé, et autres cas semblables ; ils sont néanmoins interdits, car « puisqu'il a été mis à l'écart au crépuscule, il est mis à l'écart pour toute la journée ».
séif katan 36
(לו) ליטלה - דאין בנין וסתירה בכלים:
(36) La prendre – car il n'y a pas d'interdit de construire ni de démolir pour les ustensiles.
séif katan 37
(לז) שמא יתקע - ביתד או במסמר בחזקה וחייב משום מכה בפטיש דהו"ל גמר מלאכה וי"א דיש גם בכלים משום בונה היכא דהוא עושה ע"י תקיעה דהוא מעשה אומן:
(37) De peur qu'il n'enfonce – avec une cheville ou un clou, fermement, et il serait passible pour « donner le coup de marteau » (makké bepatich), car c'est l'achèvement d'un travail. Et certains disent qu'il y a aussi pour les ustensiles l'interdit de construire, lorsqu'il le fait par enfoncement, car c'est un travail d'artisan.
séif katan 38
(לח) ושל לול וכו' - הוא בנין העשוי לתרנגולין:
(38) Et celle d'un poulailler, etc. – c'est une construction faite pour les poules.
séif katan 39
(לט) דכיון דמחובר לקרקע וכו' - ומחייב משום בונה וא"כ גם החלונות אסור ליטול ולהחזיר דמחוברין הם ואפילו ע"י א"י אסור משום שבות [ט"ז לקמן בסימן שי"ג ע"ש מה שנכתוב בבה"ל בזה]:
(39) Car puisqu'il est attaché au sol, etc. – et on est passible pour « construire » ; s'il en est ainsi, les fenêtres aussi, il est interdit de les enlever et de les remettre, car elles sont attachées à la maison ; et même par l'intermédiaire d'un non-Juif c'est interdit, en raison d'un chevout (interdit rabbinique) [Taz plus loin au siman 313 ; voir là-bas ce que nous écrirons à ce sujet dans le Biour Halakha].
séif katan 40
(מ) אית ביה וכו' - צ"ל דלול דהכא מיירי כגון שבנאה מתחלה במחובר לקרקע דאם היתה מתחלה כלי בפ"ע אלא שחיברה אח"כ לקרקע דינו כמ"ש בסעיף יו"ד בכלי המחובר לקרקע בטיט ע"ש כ"כ בספר תו"ש אבל בפמ"ג כתב דשאני התם דהוא כיסוי בעלמא אבל הכא דיש ציר להדלת חמיר טפי ואפילו כשיש בית אחיזה להדלת אסור ע"ש:
(40) Il y a, etc. – il faut dire que le poulailler dont il est question ici est le cas où on l'a construit dès l'origine attaché au sol ; car si c'était à l'origine un ustensile indépendant, mais qu'on l'a ensuite fixé au sol, sa règle est comme il est écrit au séif 10 à propos d'un ustensile fixé au sol avec de l'argile, voir là-bas ; ainsi l'a écrit le livre Tossefet Chabbat. Mais le Peri Megadim a écrit que c'est différent là-bas, car c'est un simple couvercle, tandis qu'ici, où la porte a un gond, c'est plus grave, et même lorsque la porte a une poignée, c'est interdit, voir là-bas.
séif katan 41
(מא) בור ודות - בור בחפירה ודות בבנין והוא ג"כ בתוך הקרקע אלא שלמעלה קצת גלוי:
(41) Une fosse ou une citerne – la fosse (bor) est creusée dans le sol, et la citerne (dout) est construite ; elle aussi est à l'intérieur du sol, mais un peu découverte en haut.
séif katan 42
(מב) אין נטלים - אף שתקנם ועשה בהם מעשה המוכיח שעומד לכסות או שמשתמש בהם תמיד לזה דבזה הוסר מעליהם שם מוקצה וכדלקמן בסכ"ב אפ"ה אסור כאן דכיון דהם כיסוי קרקעות הוי כבונה אם מכסה אותם או כסותר אם נוטל הכיסוי משא"כ כשיש להם בית יד לאחוז בם מוכח דהוא כלי ולמשקל ואהדורי עביד ולא הוי כבונה וסותר ועיין במ"א שביאר דמה שכתב המחבר אינם ניטלים היינו דאסורים אפילו בטלטול בעלמא אפילו אם נתפרקו כבר מע"ש מן הבור וכ"ש דאסור ליטלם מן הבור והטעם דכיון דהם עומדים ומוכנים לכיסוי קרקעות אינם מן המוכן לטלטל אף שתורת כלי עליהם:
(42) On ne les prend pas – même s'il les a aménagés et y a fait un acte montrant qu'ils sont destinés à couvrir, ou qu'il s'en sert toujours pour cela, ce par quoi le nom de mouktsé leur est retiré, comme il est dit plus loin au séif 22 ; néanmoins, ici c'est interdit, car puisque ce sont des couvercles d'ouvertures dans le sol, c'est comme construire s'il les couvre, ou comme démolir s'il enlève le couvercle. Ce qui n'est pas le cas lorsqu'ils ont une poignée pour les saisir : il est prouvé que c'est un ustensile, fait pour être enlevé et remis, et ce n'est pas comme construire et démolir. Et voir le Maguen Avraham, qui a expliqué que ce qu'a écrit l'auteur (du Choulhan Aroukh), « on ne les prend pas », signifie qu'ils sont interdits même pour un simple déplacement, même s'ils ont déjà été détachés de la fosse dès la veille de Chabbat, et à plus forte raison est-il interdit de les enlever de la fosse. Et la raison : puisqu'ils sont destinés et préparés à couvrir des ouvertures dans le sol, ils ne font pas partie de ce qui est prêt à être déplacé, bien qu'ils aient statut d'ustensile.
séif katan 43
(מג) מחוברים בטיט - ר"ל שהכלי מחובר לקרקע בטיט מלמטה ואף דבעלמא מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע הכא כיון דכיסוי אינו מחובר בציר להכלי והכלי מגולה למעלה לא מחזי כבונה משא"כ בכיסוי חביות הקבורות בקרקע כיון דהם טמונות כולן בקרקע גזרו רבנן אטו כסוי בור ודות:
(43) Fixés avec de l'argile – c'est-à-dire que l'ustensile est fixé au sol par en bas avec de l'argile ; et bien qu'en général ce qui est fixé au sol soit comme le sol, ici, puisque le couvercle n'est pas attaché à l'ustensile par un gond et que l'ustensile est découvert en haut, cela n'a pas l'air de construire. Ce qui n'est pas le cas du couvercle de tonneaux enterrés dans le sol : puisqu'ils sont entièrement enfouis dans le sol, nos Maîtres ont décrété l'interdit à cause du couvercle d'une fosse ou d'une citerne.
séif katan 44
(מד) והוא שתקנם וכו' - קאי על כל כיסוי כלים:
(44) Et à condition qu'il les ait aménagés, etc. – cela se rapporte à tous les couvercles d'ustensiles.
séif katan 45
(מה) והכינם לכך - היינו שהכינם לכסות הכלי וה"ה אם לא עשה בהם מעשה כלל רק שיחדו מע"ש לכסוי ג"כ סגי דבכל זה הוסר שם מוקצה וכדלקמן בס"כ גבי חריות [תו"ש]:
(45) Et les a préparés pour cela – c'est-à-dire qu'il les a préparés pour couvrir l'ustensile ; et il en est de même s'il n'y a fait aucun acte, mais les a seulement désignés dès la veille de Chabbat pour couvrir : cela suffit aussi, car dans tous ces cas le nom de mouktsé est retiré, comme il est dit plus loin au séif 20 à propos des branches de palmier [Tossefet Chabbat].
séif katan 46
(מו) מחט וכו' - הוא מחט מיוחד לתפירה והוי ככל כלי שמלאכתו לאיסור ומותר לטלטל לצורך גופו דהיינו ליטול הקוץ או שנוקב בה את המורסא להוציא ממנה ליחה וה"ה שמותר לתחוב בה את המלבושים לחברן בעת הדחק ואם הוא במקום שאסור לצאת בו בשבת כבר מבואר לעיל בסימן ש"ג סעיף ט' דאסור ועיין בסעיף י"ח ובמה שכתבנו שם:
(46) Une aiguille, etc. – c'est une aiguille destinée à la couture, et elle est comme tout ustensile dont l'usage est interdit ; il est permis de la déplacer pour l'utiliser elle-même, c'est-à-dire pour retirer l'épine, ou pour percer avec elle un abcès afin d'en faire sortir le pus. Et il en est de même qu'il est permis de l'enfoncer dans les vêtements pour les attacher en cas de nécessité ; et si c'est dans un endroit où il est interdit de sortir avec elle le Chabbat, il a déjà été expliqué plus haut au siman 303, séif 9, que c'est interdit ; et voir au séif 18 et ce que nous avons écrit là-bas.
séif katan 47
(מז) הקוץ - וה"ה שמותר לטלטלה לצורך מקומה וכ"ש שמותר לטלטלה אם מצאה מונחת במקום שיכולין ליזוק בה אנשי ביתו דבזה אפילו בניטל חורה שאין עליה שם כלי כלל ג"כ מותר לטלטלה:
(47) L'épine – il en est de même qu'il est permis de la déplacer pour sa place ; et à plus forte raison est-il permis de la déplacer s'il la trouve posée à un endroit où les gens de sa maison pourraient se blesser avec elle : dans ce cas, même une aiguille dont le chas a été enlevé, qui n'a plus du tout le nom d'ustensile, il est aussi permis de la déplacer.
séif katan 48
(מח) וחדשה וכו' - דזימנין דנמלך עלה ואינה נוקבה ומשוי לה מנא כמות שהיא לנטילת הקוץ אבל בניטל חורה או עוקצה בטל מינה שם כלי דאז דרך לזרוק אותה בין שברי מתכות. ואם יחדה מבעוד יום לאיזה תשמיש הוי כלי ומותר לטלטלה כדין כל כלי שמלאכתו להיתר [פמ"ג]:
(48) Et une neuve, etc. – car parfois on change d'avis à son sujet et on ne la perce pas, et on en fait un ustensile telle qu'elle est, pour retirer une épine. Mais une aiguille dont le chas ou la pointe a été enlevé perd le nom d'ustensile, car on a alors l'habitude de la jeter parmi les débris de métal. Et s'il l'a désignée pendant qu'il faisait jour pour un usage quelconque, c'est un ustensile, et il est permis de la déplacer selon la règle de tout ustensile dont l'usage est permis [Peri Megadim].
séif katan 49
(מט) שירי מחצלאות - שנפרדו מן מחצלת ישנה ובין שנפרדו מע"ש ובין שנפרדו בשבת:
(49) Des restes de nattes – qui se sont séparés d'une vieille natte, qu'ils se soient séparés la veille de Chabbat ou le Chabbat.
séif katan 50
(נ) מותר לטלטלם - אפילו אין בהם ג' על ג' ואפילו מחמה לצל מותר:
(50) Il est permis de les déplacer – même s'ils n'ont pas trois (palmes) sur trois ; et même du soleil à l'ombre, c'est permis.
séif katan 51
(נא) ואם זרקן לאשפה - דבטלה מהיות עוד כלי. ובמחצלת שלמה אפילו זרקן לאשפה מותר דבטלה דעתו אצל כל אדם:
(51) Et s'il les a jetés au tas d'ordures – car ils ont cessé d'être encore un ustensile. Et pour une natte entière, même s'il l'a jetée au tas d'ordures, c'est permis, car son intention de la jeter est annulée face à celle de tout le monde.
séif katan 52
(נב) ג' אצבעות וכו' - דיש בזה קצת חשיבות דחזיין לעניים ועיין באחרונים שכתבו דלעשירים אסור לטלטלן דלהם לא חשיבי שירי מטלניות אא"כ יש בהם ג' טפחים על ג' טפחים לדעה זו:
(52) Trois doigts, etc. – car il y a en cela une certaine importance, puisqu'ils sont utiles aux pauvres. Et voir les A'haronim, qui ont écrit que pour les riches il est interdit de les déplacer, car pour eux des restes de chiffons n'ont pas d'importance, à moins qu'ils n'aient trois téfa'him (palmes) sur trois téfa'him, selon cet avis.
séif katan 53
(נג) מותר לטלטלן - היינו כ"ז שלא זרקן לאשפה:
(53) Il est permis de les déplacer – c'est-à-dire tant qu'il ne les a pas jetés au tas d'ordures.
séif katan 54
(נד) ויש מתירין - דחזי לקנח בו מידי והוי כשירי מחצלאות:
(54) Et certains permettent – car c'est utile pour essuyer quelque chose, et c'est comme les restes de nattes.
séif katan 55
(נה) טליתות של מצוה - לפי שאדם בודל מהם מלהשתמש בתשמיש מגונה וע"כ בעינן בדידהו שיהו ג' אצבעות על ג' אצבעות והיינו לעניים וכנ"ל:
(55) Des châles de mitsva – parce que l'homme se retient de s'en servir pour un usage méprisable ; c'est pourquoi on exige pour eux qu'ils aient trois doigts sur trois doigts, et cela pour les pauvres, comme il a été dit plus haut.
séif katan 56
(נו) מנעל חדש - נקט חדש לרבותא אף שהוא מהודק על הדפוס שפיר ואינו יכול לשמטו מעליו אא"כ מטלטל גם הדפוס בידים אפ"ה שרי דאף שהוא כלי שמלאכתו לאיסור שעל ידו מתקנים המנעלים מ"מ הלא צריך למקומו דהיינו המנעל שהדפוס מונח בו וכ"ש כשהמנעל ישן שהוא רפוי ויכול לשמוט המנעל מעליו בלי טלטול הדפוס בידים דשרי:
(56) Une chaussure neuve – il a dit « neuve » pour enseigner une nouveauté : bien qu'elle soit bien serrée sur la forme de cordonnier et qu'on ne puisse l'en retirer sans déplacer aussi la forme avec les mains, c'est néanmoins permis ; car bien que la forme soit un ustensile dont l'usage est interdit, puisqu'on façonne avec elle les chaussures, on a néanmoins besoin de sa place, c'est-à-dire de la chaussure dans laquelle la forme est posée. Et à plus forte raison, lorsque la chaussure est vieille, qu'elle est lâche et qu'on peut la retirer de dessus la forme sans déplacer la forme avec les mains, c'est permis.
séif katan 57
(נז) כיון דשם כלי וכו' - לפי טעם זה ה"ה דמותר לשמוט הדפוס מתוך המנעל בין שהוא תקוע בו בחוזק ובין ברפוי והא"ר מפקפק ברפוי דלמה יטלטל הדפוס טוב יותר שישמיט המנעל מעליו אחרי שהוא רפוי ולא יטלטלו בידים ובמקום שקשה להשמיט המנעל בודאי אין להחמיר:
(57) Puisque le nom d'ustensile, etc. – selon cette raison, il en est de même qu'il est permis de retirer la forme de l'intérieur de la chaussure, qu'elle y soit enfoncée fermement ou lâchement. Et l'Eliya Rabba hésite pour le cas où elle est lâche : pourquoi déplacerait-il la forme ? Il vaut mieux qu'il retire la chaussure de dessus la forme, puisqu'elle est lâche, et qu'il ne la déplace pas avec les mains. Et là où il est difficile de retirer la chaussure, il n'y a assurément pas lieu d'être rigoureux.
séif katan 58
(נח) רצועה הפנימית - שהסנדל יש לו שני תרסיות [הוא מקום קביעת הרצועות] אחד מבחוץ ואחד מבפנים בין שתי רגלים כשנפסק הפנימי ראוי לתקנו ואע"פ שתיקונו ניכר וגנאי הוא מיהו לצד פנים לא מתחזי ע"כ עדיין שם כלי עליו אבל כשנפסק החיצונה אינו הגון לתקנו ודרך לזורקו לאשפה ע"כ בטל מינה שם כלי. ואין חילוק בין נפסקה בשבת בין נפסקה מבע"י:
(58) La lanière intérieure – car la sandale a deux attaches [c'est l'endroit où sont fixées les lanières], une à l'extérieur et une à l'intérieur, entre les deux pieds. Lorsque l'intérieure se rompt, elle est propre à être réparée ; et bien que sa réparation soit visible et que ce soit disgracieux, du côté intérieur cela ne se voit pas ; c'est pourquoi elle a encore le nom d'ustensile. Mais lorsque l'extérieure se rompt, il n'est pas convenable de la réparer, et on a l'habitude de la jeter au tas d'ordures ; c'est pourquoi elle perd le nom d'ustensile. Et il n'y a pas de différence entre le cas où elle s'est rompue le Chabbat et celui où elle s'est rompue pendant qu'il faisait jour.
séif katan 59
(נט) נפסקה החיצונה וכו' - וכ"ז בסנדלים שלהם אבל במנעלים שלנו אע"פ שנפסקה עדיין חזי ללבישה ותורת כלי עליה דדוקא במנעלים שלהם שהיו פתוחים לגמרי מלמעלה וצדדיו של עץ או של עור קשה והרצועה נקשרת ע"ג הרגל ואם נפסקה לא היה יכול לנועלו משא"כ בשלנו:
(59) L'extérieure s'est rompue, etc. – et tout cela concerne leurs sandales (à l'époque du Talmud) ; mais pour nos chaussures, bien que la lanière se soit rompue, elle est encore propre à être portée et a statut d'ustensile. Car c'est seulement pour leurs chaussures, entièrement ouvertes en haut, dont les côtés étaient de bois ou de cuir dur, et dont la lanière se nouait sur le pied, que, si elle se rompait, on ne pouvait plus la chausser ; ce qui n'est pas le cas des nôtres.
séif katan 60
(ס) בכרמלית - ר"ל דשם אין נשמר ע"כ התירו לו לכרוך כדי שלא יאבד:
(60) Dans un karmelit – c'est-à-dire que là la sandale n'est pas gardée ; c'est pourquoi on lui a permis de l'envelopper (avec du jonc) afin qu'elle ne se perde pas.
séif katan 61
(סא) גמי לח - ובחוט או משיחה דעת המ"א דאסור דלמא מבטל ליה התם והוי קשר של של קיימא אך לענוב אותו בעניבה לכו"ע מותר:
(61) Du jonc humide – et avec un fil ou une corde, l'avis du Maguen Avraham est que c'est interdit, de peur qu'il ne l'y laisse, et ce serait un nœud permanent ; mais la nouer avec une boucle (aniva) est permis selon tous les avis.
séif katan 62
(סב) אסור וכו' - משום מוקצה וכנ"ל אלא יניחו שם ואם רבים שם וגנאי לו לילך בלא מנעל שרי משום כבוד הבריות [מ"א]:
(62) Il est interdit, etc. – à cause du mouktsé, comme il a été dit plus haut ; il doit plutôt la laisser là. Et s'il y a beaucoup de monde et qu'il est honteux pour lui de marcher sans chaussure, c'est permis à cause de la dignité humaine (kevod habriyot) [Maguen Avraham].
séif katan 63
(סג) ותחבו בו קנה - היינו מע"ש וגם מיירי שנתייבש קצת מבע"י דאם היה טופח ע"מ להטפיח בבין השמשות אסור לטלטל החלוק כל השבת דמיגו דאתקצאי לביה"ש וכדלעיל בסי' ש"א סמ"ו בהג"ה איתקצאי לכולי יומא:
(63) Et y a enfilé un roseau – c'est-à-dire la veille de Chabbat ; et il s'agit aussi du cas où la tunique a un peu séché pendant qu'il faisait jour ; car si, au crépuscule, elle était humide au point de mouiller ce qui la touche, il est interdit de déplacer la tunique de tout le Chabbat, car « puisqu'elle a été mise à l'écart au crépuscule », comme il est dit plus haut au siman 301, séif 46, dans la glose du Rema, « elle est mise à l'écart pour toute la journée ».
séif katan 64
(סד) יכול לשמטו וכו' - לכאורה הלא מטלטל עי"ז גם הקנה ובסי"ד מוכח דהיה אסור לשמוט המנעל מפני דמטלטל עי"ז הדפוס אי לאו דדפוס היה כלי וקנה לאו כלי הוא י"ל דהכא מיירי שיכול לשמוט הכתונת בלי טלטול הקנה עמו [א"ר]:
(64) Il peut la retirer, etc. – à première vue, il déplace par là aussi le roseau ; or au séif 14 il est prouvé qu'il serait interdit de retirer la chaussure parce qu'on déplace par là la forme, si la forme n'était pas un ustensile, et le roseau n'est pas un ustensile ! On peut dire qu'ici il s'agit du cas où il peut retirer la chemise sans déplacer le roseau avec elle [Eliya Rabba].
séif katan 65
(סה) אבל ליקח וכו' - ואף שכבר נשתמש בו מבע"י עדיין לא נעשה כלי בכך דלא היה דרכם ליחודי קנים להכי [ר"ן] ולפ"ז לדידן דדרך ליחד קנים לתלות עליהן שרי בהכי [אחרונים]:
(65) Mais prendre, etc. – et bien qu'il s'en soit déjà servi pendant qu'il faisait jour, il n'est pas encore devenu un ustensile par là, car ils n'avaient pas l'habitude de désigner des roseaux pour cela [Ran]. Et d'après cela, pour nous, qui avons l'habitude de désigner des roseaux pour y suspendre des vêtements, c'est permis dans ce cas [A'haronim].
séif katan 66
(סו) כלי - כגון קנה המיוחד לאיזה תשמיש:
(66) Un ustensile – par exemple un roseau destiné à un usage quelconque.
séif katan 67
(סז) לאיסור - דהלא הוא צריך למקומו של הכלי דהיינו החלוק:
(67) Interdit – (même si son usage est interdit, c'est permis,) car il a besoin de la place de l'ustensile, c'est-à-dire de la tunique qui l'occupe.
séif katan 68
(סח) אחת מירכותיה - והוא כעין רגלים והטעם דגזרינן שמא יתקע הרגל לשם בחוזק לחברה וחייב משום מכה בפטיש או משום בנין לאיזה פוסקים וכ"ש אם נשמטו שתים מירכותיה דאין לה עמידה כלל בודאי חיישינן שמא יתקע לה הרגלים:
(68) L'un de ses pieds – c'est une sorte de pieds. Et la raison : nous décrétons l'interdit de peur qu'il n'enfonce le pied à cet endroit fermement pour l'y fixer, et il serait passible pour « donner le coup de marteau », ou pour « construire » selon certains décisionnaires. Et à plus forte raison, si deux de ses pieds se sont détachés, de sorte qu'elle ne tient plus du tout debout, nous craignons assurément qu'il ne lui enfonce les pieds.
séif katan 69
(סט) וכן ספסל וכו' - הכל מטעם הנ"ל ודוקא בנשמט דאפשר לחברו וע"כ אסרו אפילו בטלטול משום שמא אתי ליתקע אבל אם נשבר רגל אחד דלא שייך בו שמא יתקע אלא צריך לעשות רגל אחר ולזה לא חיישינן ע"כ מותר בטלטול ורמ"א דנקט לקמיה אפילו נשברה לאו דוקא הוא אלא נשמט קאמר. גם אם נשמט אותו הרגל מכבר ואין כאן אותו הרגל כלל אלא הספסל הוא בלא רגל אין איסור לסמוך אותו על ספסל אחר דכאן לא שייך שמא יתקע [ט"ז וש"א]:
(69) Et de même un banc, etc. – tout cela pour la raison mentionnée plus haut. Et seulement lorsque le pied s'est détaché, de sorte qu'il est possible de le rattacher : c'est pourquoi on a interdit même de le déplacer, de peur qu'on en vienne à l'enfoncer. Mais si un pied s'est cassé, cas auquel ne s'applique pas « de peur qu'il n'enfonce », puisqu'il faudrait faire un autre pied, ce que nous ne craignons pas, il est alors permis de le déplacer. Et le Rema, qui a dit ensuite « même s'il s'est cassé », ne l'entend pas précisément ainsi, mais il veut dire « détaché ». De même, si ce pied s'est détaché depuis longtemps et qu'il n'est plus du tout là, mais que le banc est sans pied, il n'y a pas d'interdit à l'appuyer sur un autre banc, car ici ne s'applique pas « de peur qu'il n'enfonce » [Taz et d'autres A'haronim].
séif katan 70
(ע) לטלטלה ולהניחה - ובישיבה לחוד אם אינו מטלטל פשיטא דמותר [א"ר]:
(70) La déplacer et la poser – et pour s'y asseoir seulement, s'il ne la déplace pas, il est évident que c'est permis [Eliya Rabba].
séif katan 71
(עא) אא"כ ישב וכו' - דכיון שישב עליה כך פ"א בלי רגל שוב לא יתקע:
(71) À moins qu'il ne s'y soit assis, etc. – car puisqu'il s'y est assis ainsi une fois sans pied, il ne l'enfoncera plus.
séif katan 72
(עב) גם אסור להכניס - היינו אפילו אם לא יתקענה בחוזק משום חששא שמא אתי לתקוע דסתם רגלי הספסלין דרכן להיות מהודקין וחיישינן לזה וכ"ז אפילו בישב על הספסל כבר פ"א קודם השבת דבלא זה אסור הספסל אפילו בטלטול. כתב המ"א דאם דרך הרגל להיות לעולם רפוי אצלו מותר להכניסו ברפיון ועיין בביאור הלכה. וכ"ז ברפוי ממש אבל רפוי ולא רפוי אסור [ב"י בסי' שי"ג]:
(72) Il est aussi interdit d'introduire – c'est-à-dire même s'il ne l'enfonce pas fermement, par crainte qu'il n'en vienne à l'enfoncer, car ordinairement les pieds des bancs sont serrés, et nous craignons cela. Et tout cela, même s'il s'est déjà assis une fois sur le banc avant Chabbat, car sans cela le banc est interdit même au déplacement. Le Maguen Avraham a écrit que si, chez lui, le pied est habituellement toujours lâche, il est permis de l'introduire lâchement ; et voir le Biour Halakha. Et tout cela lorsqu'il est réellement lâche ; mais s'il est « lâche et pas lâche » (à moitié serré), c'est interdit [Beit Yossef au siman 313].
séif katan 73
(עג) למזגא עלייהו - והוי תורת כלי עלייהו דכל דראוי למידי ועומד לכך תורת כלי עליה וכמו נסרים ועורות לקמן בסכ"ה כ"ו ומותר לטלטל אפילו מחמה לצל כדין כלי שמלאכתו להיתר. ומשמע דא"צ מחשבה מע"ש למזגא עלייהו [א"ר] ויש מחמירין בזה. כתב הפמ"ג אם נשברו הלבנים כל שראוי למידי הוו כדין שברי כלים בסעיף וי"ו וזיי"ן ע"ש:
(73) Pour s'y accouder – et ils ont statut d'ustensile, car tout ce qui est propre à un usage et qui y est destiné a statut d'ustensile, comme les planches et les peaux, plus loin aux séifim 25 et 26 ; et il est permis de les déplacer même du soleil à l'ombre, selon la règle d'un ustensile dont l'usage est permis. Et il ressort qu'il n'est pas nécessaire d'avoir eu la pensée, la veille de Chabbat, de s'y accouder [Eliya Rabba] ; et certains sont rigoureux en cela. Le Peri Megadim a écrit : si les briques se sont brisées, tant qu'elles sont propres à quelque chose, leur règle est celle des débris d'ustensiles aux séifim 6 et 7, voir là-bas.
séif katan 74
(עד) ואסור לטלטלם - אפילו לצורך גופו ומקומו דליכא תורת כלי עליהן ודינייהו כדין אבנים המבואר לקמן בסכ"ב דלא מהני מחשבה מע"ש לזה:
(74) Et il est interdit de les déplacer – même pour les utiliser eux-mêmes ou pour leur place, car ils n'ont pas statut d'ustensile, et leur règle est celle des pierres, expliquée plus loin au séif 22, pour lesquelles la pensée de la veille de Chabbat ne suffit pas.
séif katan 75
(עה) קוץ המונח וכו' - דעת הריב"ש המובא במ"א דאם היה הקוץ גדול אסור לטלטלו דבנקל יכול להזהר ממנו שלא יוזק כיון דנראה לכל ועיין במ"א שהקשה עליו ובתו"ש מיישבו ומצדד להורות כמותו ועיין בספר שלחן עצי שטים דבטלטול מן הצד מותר גם בזה:
(75) Une épine posée, etc. – l'avis du Rivach, rapporté dans le Maguen Avraham, est que si l'épine est grande, il est interdit de la déplacer, car on peut facilement s'en garder pour ne pas se blesser, puisqu'elle est visible de tous. Et voir le Maguen Avraham, qui lui a objecté, et la Tossefet Chabbat, qui le justifie et penche pour trancher comme lui ; et voir le livre Choulhan Atsei Chittim, selon lequel par un déplacement indirect c'est permis aussi dans ce cas.
séif katan 76
(עו) פחות פחות וכו' - עד שיסלקנו לצדי ר"ה מקום שאין דורסין בו רבים ומשמע במ"א דדוקא אם לא היה הקוץ מונח שם מע"ש דאל"כ היה לו לסלקו מע"ש אבל הא"ר חולק עליו וס"ל דאפילו מונח שם מע"ש מותר ליטלה בשבת:
(76) Petit à petit, etc. – jusqu'à ce qu'il l'écarte sur les côtés du domaine public, à un endroit où la foule ne marche pas. Et il ressort du Maguen Avraham que c'est seulement si l'épine n'était pas posée là dès la veille de Chabbat, car sinon il aurait dû l'enlever la veille de Chabbat ; mais l'Eliya Rabba le conteste et considère que, même si elle était posée là dès la veille de Chabbat, il est permis de la prendre le Chabbat.
séif katan 77
(עז) ובמקום הזיקא דרבים וכו' - והא דאיתא לעיל בס"ו בהג"ה דאם יש שברי זכוכית בבית מותר לסלקו ולפנותו אף שסתם בית אין מצוי בו רבים כ"כ שם הוא רק איסור מוקצה ואיסור טלטול ד"א בכרמלית או בר"ה פחות מזה חמור מזה [כן מצדד הפמ"ג]:
(77) Et dans un lieu de dommage public, etc. – et ce qui est rapporté plus haut au séif 6, dans la glose, que s'il y a des débris de verre dans la maison il est permis de les enlever et de les dégager, bien qu'ordinairement il n'y ait pas tant de monde dans une maison : là-bas, il n'y a que l'interdit de mouktsé, alors que l'interdit de déplacer un objet sur quatre coudées dans un karmelit ou dans le domaine public est plus grave que cela [c'est ce vers quoi penche le Peri Megadim].
séif katan 78
(עח) שהוא גדול וכו' - אבל סולמות שבבית שעשויין לטלטל מזוית לזוית לצורך איזה תשמיש לא אתי למימר להטיח גגו הוא צריך ומותר לטלטלו כדי להוציא על ידו איזה דבר מן העליה או להעלותו ועיין לקמן בסימן תקי"ח בט"ז שכתב דאפילו אם הסולם הוא גדול ג"כ מותר:
(78) Qui est grande, etc. – mais les échelles de la maison, faites pour être déplacées d'un coin à l'autre pour un usage quelconque, on n'en viendra pas à dire : « c'est pour enduire son toit qu'il en a besoin » ; et il est permis de la déplacer pour faire descendre par elle quelque chose du grenier ou pour l'y monter. Et voir plus loin au siman 518, dans le Taz, qui a écrit que même si l'échelle est grande, c'est aussi permis.
séif katan 79
(עט) גגו - שגגותיהן אינן משופעין וצריכין להטיחן בטיט כדי שיזובו מימיהן למטה:
(79) Son toit – car leurs toits n'étaient pas en pente, et il fallait les enduire d'argile pour que les eaux s'en écoulent vers le bas.
séif katan 80
(פ) לטלטלו - עיין בפמ"ג דלפי דעת הרמב"ם אפילו לצורך גופו ומקומו אסור:
(80) La déplacer – voir le Peri Megadim : selon l'avis du Rambam, même pour l'utiliser elle-même ou pour sa place, c'est interdit.
séif katan 81
(פא) שקצצן לשרפה - משמע דסתמא לא אסירי ועיין לקמיה מש"כ דעצים שלנו סתמא עומדים להסקה. איתא בש"ס דזמורה שיש בראשה עקמימות כעין מזלג שראוי לתלות עליו דלי ולמלאות בו אע"פ שחישב עליו מע"ש למלאות בה אסור למלאות בה בשבת אא"כ היא קשורה בדלי מע"ש דחיישינן שמא תהא ארוכה ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה לקטום ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש ואם הוא קשה משמע דשרי אפילו אם רק יחד הזמורה לכך מע"ש. ואם הוא מחובר לקרקע אפילו הוא קשה דליכא חשש שמא יקטום אפ"ה אסור להשתמש בה אא"כ היא קשורה בדלי משום מוקצה דבמחובר לקרקע לא מהני מחשבה להוציאה מתורת מוקצה אך דבמחובר לא שרינן אפילו בקשורה אלא כשהזמורה הוא פחות מג' טפחים סמוך לארץ דאל"ה אסור משום משתמש באילן כמו שכתוב בסימן של"ו:
(81) Qu'il a coupées pour le feu – il en ressort que, sans précision, elles ne sont pas interdites ; et voir ci-après ce que nous avons écrit : que notre bois est, sans précision, destiné au chauffage. Il est rapporté dans le Talmud qu'un sarment au bout duquel il y a une courbure semblable à une fourche, propre à y suspendre un seau et à puiser avec, même s'il a pensé, la veille de Chabbat, à puiser avec, il est interdit de puiser avec le Chabbat, à moins qu'il ne soit attaché au seau depuis la veille de Chabbat ; car nous craignons qu'il ne soit long et qu'il ne le coupe à la bonne taille, puisqu'il est tendre et facile à couper, et il se trouverait faire un ustensile et serait passible pour « donner le coup de marteau ». Et s'il est dur, il ressort que c'est permis même s'il a seulement désigné le sarment pour cela la veille de Chabbat. Et s'il est attaché au sol, même s'il est dur, de sorte qu'il n'y a pas de crainte qu'il ne le coupe, il est néanmoins interdit de s'en servir, à moins qu'il ne soit attaché au seau, à cause du mouktsé, car pour ce qui est attaché au sol, la pensée ne suffit pas pour le faire sortir du statut de mouktsé. Toutefois, pour un sarment attaché au sol, nous ne le permettons, même attaché au seau, que lorsque le sarment se trouve à moins de trois téfa'him du sol ; car sinon, c'est interdit parce qu'on se sert d'un arbre, comme il est écrit au siman 336.
séif katan 82
(פב) ואסור לטלטלם - היינו טלטול ממש אבל לישב עליהם כשאין מזיזן ממקומן ודאי שרי ואפילו כשמזיזן ע"י ישיבתו מצדד המ"א להקל דטלטול מן הצד הוא כל זמן שאין מזיזן בידים ומצאתי במאירי שגם הוא הסכים לזה רק שכתב דבמקום שאין צורך ראוי לפרוש מזה:
(82) Et il est interdit de les déplacer – c'est-à-dire un véritable déplacement ; mais s'asseoir dessus lorsqu'on ne les bouge pas de leur place est assurément permis ; et même lorsqu'on les bouge en s'asseyant, le Maguen Avraham penche pour l'indulgence, car c'est un déplacement indirect, tant qu'on ne les bouge pas avec les mains. Et j'ai trouvé chez le Méiri qu'il est lui aussi de cet avis, sauf qu'il a écrit que, là où il n'y a pas de besoin, il convient de s'en abstenir.
séif katan 83
(פג) מותר וכו' - ואע"פ שלא חישב עליהם מבע"י דבזה שישב גלה דעתו דלישיבה קיימא והוסר מעליהם שם מוקצה:
(83) C'est permis, etc. – et bien qu'il n'y ait pas pensé pendant qu'il faisait jour, car en s'asseyant dessus il a révélé son intention qu'elles sont destinées à s'asseoir, et le nom de mouktsé leur est retiré.
séif katan 84
(פד) לישב עליהם - היינו אפילו לטלטלם כדי לישב עליהם:
(84) Pour s'asseoir dessus – c'est-à-dire même les déplacer pour s'asseoir dessus.
séif katan 85
(פה) אם קשרן וכו' - או אם חשב ר"ל דבזה שעשה מעשה מבעוד יום או שחישב בדעתו בהדיא לישיבה בודאי ביטל מעליהם שם מוקצה:
(85) S'il les a attachées, etc. – ou s'il y a pensé. Il veut dire : en ayant fait un acte pendant qu'il faisait jour, ou en ayant pensé explicitement à s'asseoir dessus, il leur a assurément ôté le nom de mouktsé.
séif katan 86
(פו) אפילו בחול - והא"ר הביא בשם כמה ראשונים שס"ל דמחשבה לא מהני אא"כ חישב לישב עליהם בשבת:
(86) Même en semaine – et l'Eliya Rabba a rapporté au nom de plusieurs Richonim qu'ils considèrent que la pensée ne suffit pas, à moins qu'il n'ait pensé à s'asseoir dessus le Chabbat.
séif katan 87
(פז) אבל נדבך וכו' - והטעם דחריות איכא דקיימי לישיבה ואיכא דקיימי לעצים וכאן לא נאסרו אלא מפני מחשבתו שקצצן לשרפה ומפני כך מחשבת ישיבה מוציאה ממחשבת שריפה אבל נדבך של אבנים ליכא דקאי לישיבה לפיכך אין מחשבה מועילה לעשותה כלי וצריך מעשה להוכיח שהן לישיבה ובענין זה המעשה הוא הסידור וא"כ בעצים שלנו שאין עומד בשום פעם לישיבה אלא להסקה נמי בעינן שיעשה בהם מעשה מבע"י וכמו שכתב בסעיף כ"ב לענין בקעת דלא מהני במה שיחדה לשבת זו:
(87) Mais une rangée, etc. – et la raison : il y a des branches de palmier destinées à s'asseoir et d'autres destinées au bois de chauffage, et ici elles n'ont été interdites qu'à cause de sa pensée, puisqu'il les a coupées pour le feu ; c'est pourquoi la pensée de s'asseoir les fait sortir de la pensée de brûler. Mais une rangée de pierres n'est pas destinée à s'asseoir ; c'est pourquoi la pensée ne suffit pas pour en faire un ustensile, et il faut un acte pour montrer qu'elles sont pour s'asseoir ; et dans ce cas, l'acte est l'arrangement. S'il en est ainsi, pour notre bois, qui n'est jamais destiné à s'asseoir mais au chauffage, il faut aussi qu'il y fasse un acte pendant qu'il faisait jour, comme il est écrit au séif 22 à propos de la bûche, pour laquelle il ne suffit pas de l'avoir désignée pour ce Chabbat-ci.
séif katan 88
(פח) לישב - פירש המ"א דהיינו לטלטלם בשבת כדי לישב עליהם אבל ישיבה לחודא שרי בכל ענין וכנ"ל:
(88) S'asseoir – le Maguen Avraham a expliqué que cela signifie les déplacer le Chabbat pour s'asseoir dessus ; mais le simple fait de s'asseoir est permis dans tous les cas, comme il a été dit plus haut.
séif katan 89
(פט) אא"כ למדום וכו' - מלשון המחבר משמע דבזה שסדרם מבעוד יום כדי לישב עליהם הוא בכלל מעשה גמורה ומותר שוב לטלטלם למחר אפילו להדיא אבל המ"א מצדד כשיטת רש"י דהסידור לא מהני אלא כדי שלא יצטרך ליגע בהם למחר:
(89) À moins qu'il ne les ait ajustées, etc. – de la formulation de l'auteur (du Choulhan Aroukh), il ressort que le fait de les avoir arrangées pendant qu'il faisait jour pour s'asseoir dessus compte comme un acte complet, et il est alors permis de les déplacer le lendemain, même directement. Mais le Maguen Avraham penche vers l'approche de Rachi, que l'arrangement ne sert qu'à ce qu'il n'ait pas besoin de les toucher le lendemain.
séif katan 90
(צ) וכן עיקר - עיין במ"א שהשיג על הרמ"א וסבירא ליה דאבן חמור מחריות כמו שכתב בסעיף כ"ב דבעינן דוקא יחוד לעולם וכן משמע דעת ש"א:
(90) Et c'est l'essentiel – voir le Maguen Avraham, qui a contesté le Rema et considère qu'une pierre est plus grave que des branches de palmier, comme il est écrit au séif 22, qu'il faut précisément une désignation permanente ; et c'est aussi ce qui ressort de l'avis d'autres A'haronim.
séif katan 91
(צא) או בבקעת וכו' - וה"ה אם רוצה לסמוך בקורה את הדלת צריכה יחוד כמו בבקעת ואז איכא תורת כלי עליה [אחרונים]:
(91) Ou avec une bûche, etc. – il en est de même s'il veut étayer la porte avec une poutre : il faut une désignation, comme pour une bûche, et alors elle a statut d'ustensile [A'haronim].
séif katan 92
(צב) מבעוד יום - לעשות הפעולות האלו בשבת וכ"ש אם לא חשב רק שעשה הפעולות האלו מבעוד יום ולא דמי לחריות הנ"ל בס"כ דשם איכא חריות דקיימא לישיבה אבל הכא אין דרך כלל להזמין אבן או בקעת להשתמש בהן וע"כ בעינן שייחד לעולם מערב שבת להשתמש בהן איזה תשמיש ואז הוסר מעליהם שם מוקצה:
(92) Pendant qu'il faisait jour – pour faire ces actions le Chabbat ; et à plus forte raison s'il n'y a pas pensé, mais a seulement fait ces actions pendant qu'il faisait jour. Et ce n'est pas comparable aux branches de palmier mentionnées plus haut au séif 20, car là il existe des branches de palmier destinées à s'asseoir ; mais ici, on n'a pas du tout l'habitude de préparer une pierre ou une bûche pour s'en servir ; c'est pourquoi il faut qu'il les désigne de façon permanente, la veille de Chabbat, pour s'en servir à un usage quelconque, et alors le nom de mouktsé leur est retiré.
séif katan 93
(צג) לעולם - ואם היה רגיל בימות החול להשתמש בהן איזה תשמיש סגי אפילו לא יחדן בפירוש. והאי יחוד שכתוב בשו"ע נראה דאפילו במחשבה בעלמא ולא בעינן שיפרש בפה:
(93) De façon permanente – et s'il avait l'habitude, les jours de semaine, de s'en servir pour un usage quelconque, cela suffit même s'il ne les a pas désignées explicitement. Et cette désignation mentionnée dans le Choulhan Aroukh, il semble qu'elle soit valable même par une simple pensée, et il n'est pas nécessaire qu'il l'exprime de la bouche.
séif katan 94
(צד) אבל יחדה וכו' - אא"כ עשה בהן מעשה המוכיח שעומדין להשתמש:
(94) Mais s'il l'a désignée, etc. – à moins qu'il n'y ait fait un acte montrant qu'elles sont destinées à être utilisées.
séif katan 95
(צה) סגי - ולא דמי לסכ"א דשאני התם שאין האבן עשויה לישב עליה משא"כ הכא דאורחא בהכי להכי מהני ביחוד לשבת אחת ועיין מה שכתבנו לעיל סי' ש"ג סכ"ב:
(95) Cela suffit – et ce n'est pas comparable au séif 21, car là c'est différent : la pierre n'est pas faite pour s'asseoir dessus ; ce qui n'est pas le cas ici, où c'est l'usage habituel ; c'est pourquoi la désignation pour un seul Chabbat suffit. Et voir ce que nous avons écrit plus haut au siman 303, séif 22.
séif katan 96
(צו) דלא שנא - ר"ל דבשניהם בעינן יחוד לעולם:
(96) Il n'y a pas de différence – c'est-à-dire que dans les deux cas, il faut une désignation permanente.
séif katan 97
(צז) דביחוד סגי - היינו מה שמבואר שם ס"ב דאפילו באבנים סגי ביחוד לעולם. ולענין מידי דאורחיה בהכי נראה דבמקום הצורך יש לסמוך להקל דסגי ביחוד לשבת אחת:
(97) Car une désignation suffit – c'est-à-dire ce qui est expliqué là-bas au séif 22, que même pour des pierres une désignation permanente suffit. Et pour une chose dont c'est l'usage habituel, il semble qu'en cas de besoin on puisse s'appuyer sur l'avis indulgent, selon lequel une désignation pour un seul Chabbat suffit.
séif katan 98
(צח) להבריח וכו' - נראה דה"ה לאיים על התינוקות אבל אסור לומר לא"י בשבת שיתלוש לו ענף מן המכבדות שמכבדין הבית אא"כ הוציאו מן המכבדת מבע"י ויחדו לכך:
(98) Pour chasser, etc. – il semble qu'il en est de même pour effrayer les enfants. Mais il est interdit de dire à un non-Juif, le Chabbat, d'arracher pour lui une branche des balais avec lesquels on balaie la maison, à moins qu'il ne l'ait sortie du balai pendant qu'il faisait jour et ne l'ait désignée pour cela.
séif katan 99
(צט) הזבובים - ובלבד שיזהר שלא יהרגם בעת ההברחה:
(99) Les mouches – à condition de prendre garde à ne pas les tuer au moment de les chasser.
séif katan 100
(ק) דלצורך חתכו - לאו דוקא כשחתכו לצורך דה"ה כשתחתכו לשרפה והוי מוקצה ואח"כ יחדו לכך מבע"י כיון דאורחיה הוא מהני יחוד לשבת זו וכנ"ל בסכ"ב [תו"ש ופמ"ג]:
(100) Qu'il a coupé pour cet usage – pas précisément lorsqu'il l'a coupé pour cet usage : il en est de même s'il l'a coupé pour le feu, de sorte que c'était mouktsé, et qu'ensuite il l'a désigné pour cela pendant qu'il faisait jour ; puisque c'est l'usage habituel, la désignation pour ce Chabbat-ci suffit, comme il a été dit plus haut au séif 22 [Tossefet Chabbat et Peri Megadim].
séif katan 101
(קא) אם חשב וכו' - הטעם הכל כנ"ל בחריות ס"כ דכיון שחשב או ישב הוסר מעליהם שם מוקצה:
(101) S'il a pensé, etc. – la raison est entièrement comme il a été dit plus haut à propos des branches de palmier, au séif 20 : puisqu'il y a pensé ou s'y est assis, le nom de mouktsé leur est retiré.
séif katan 102
(קב) או שצבען - פי' טבלן בשמן תרגום וטבל צבע:
(102) Ou qu'il les a teints – explication : il les a trempés dans l'huile ; car le Targoum de « tremper » est « teindre ».
séif katan 103
(קג) בשבת - לפי מה שכתוב לעיל בס"כ ה"ה אם חשב ליתנם על המכה בחול:
(103) Le Chabbat – selon ce qui est écrit plus haut au séif 20, il en est de même s'il a pensé, en semaine, à les mettre sur la plaie.
séif katan 104
(קד) וי"א וכו' - עיין מ"א שהקשה על המחבר ודעתו דלכו"ע סגי במחשבה ובא"ר יישב קושיתו ע"ש:
(104) Et certains disent, etc. – voir le Maguen Avraham, qui a objecté à l'auteur (du Choulhan Aroukh) ; son avis est que, selon tous, la pensée suffit ; et l'Eliya Rabba a résolu sa difficulté, voir là-bas.
séif katan 105
(קה) עורות יבשים - בזה מותר לדעה זו אפילו בדקה ולחים דלא חזי לישיבה אסור בשניהם אא"כ חישב עליהן לישיבה מבעוד יום ודעה ב' ס"ל דאין חילוק דבין ביבשים ובין בלחים שרי בגסה אבל בדקה בעינן חישב בין בלחים ובין ביבשים:
(105) Des peaux sèches – dans ce cas, c'est permis selon cet avis même pour les peaux de petit bétail ; et les peaux humides, qui ne sont pas propres à s'asseoir, sont interdites dans les deux cas, à moins qu'on n'ait pensé à elles pour s'asseoir pendant qu'il faisait jour. Et le second avis considère qu'il n'y a pas de différence : qu'elles soient sèches ou humides, c'est permis pour celles de gros bétail ; mais pour celles de petit bétail, il faut avoir pensé à elles, qu'elles soient humides ou sèches.
séif katan 106
(קו) בין של אומן - אף דסתמייהו עומדות אצלו למכירה אפ"ה לא אמרינן בהן דקפיד עלייהו מלהשתמש בהן:
(106) Qu'elles soient d'un artisan – bien que, sans précision, elles soient chez lui destinées à la vente, nous ne disons néanmoins pas à leur sujet qu'il tient à ce qu'on ne s'en serve pas.
séif katan 107
(קז) ויש אומרים דוקא וכו' - והעיקר כדעה הראשונה דתלה רק ביבשים ואז מותר בין בעבודים ובין שאינם עבודים:
(107) Et certains disent : seulement, etc. – et l'essentiel est selon le premier avis, qui fait dépendre la permission seulement du fait qu'elles soient sèches ; et alors c'est permis, qu'elles soient tannées ou non tannées.
séif katan 108
(קח) אלא אא"כ חשב - ואם נתנן לאוצר לסחורה צריכין יחוד דוקא וכמו שכתב רסי' רנ"ט:
(108) À moins qu'il n'ait pensé – et s'il les a placées dans l'entrepôt pour la vente, il faut précisément une désignation, comme il est écrit au début du siman 259.
séif katan 109
(קט) ושל אומן אסור - דבהו קפיד האומן שלא יתקלקלו. ונסרים של סוחרים שנתנום לאוצר אפשר דאסור ג"כ לטלטלם דקפדי עלייהו ג"כ שלא יתקלקו ויתעקמו כמו אומן אע"ג דלא החליקן ברהיטני [פמ"ג]:
(109) Et celles d'un artisan sont interdites – car l'artisan tient à ce qu'elles ne s'abîment pas. Et les planches des marchands, qu'ils ont placées dans l'entrepôt, il est possible qu'il soit aussi interdit de les déplacer, car ils y tiennent aussi, pour qu'elles ne s'abîment ni ne se gauchissent, comme un artisan, bien qu'ils ne les aient pas lissées au rabot [Peri Megadim].
séif katan 110
(קי) עצמות וכו' - אפילו אם נתפרקו מן הבשר בשבת דמבעוד יום לא היה מוכן לכלבים אפ"ה שרי וכ"ש אם נתפרקו מבע"י:
(110) Des os, etc. – même s'ils se sont séparés de la viande le Chabbat, de sorte que, pendant qu'il faisait jour, ils n'étaient pas prêts pour les chiens, c'est néanmoins permis ; et à plus forte raison s'ils se sont séparés pendant qu'il faisait jour.
séif katan 111
(קיא) ופרורין וכו' - היינו שמפני קטנותן סתמא עומדין רק למאכל בהמה ועופות:
(111) Et des miettes, etc. – c'est-à-dire qu'en raison de leur petitesse, sans précision, elles ne sont destinées qu'à la nourriture du bétail et des oiseaux.
séif katan 112
(קיב) כזית - עיין לעיל סימן ק"פ ס"ד ובמש"כ שם:
(112) Un kezayit (volume d'une olive) – voir plus haut au siman 180, séif 4, et ce que nous avons écrit là-bas.
séif katan 113
(קיג) אין הקליפים וכו' - כגון קליפי אגוזים וביצים וכל כה"ג:
(113) Les écorces ne sont pas, etc. – comme les coquilles de noix et d'œufs, et tout ce qui est semblable.
séif katan 114
(קיד) ראוים וכו' - וה"ה בעצמות שהם קשים שאינם ראויים אפילו לכלבים בין אם נתפרקו בשבת או מבעוד יום אבל כ"ז הוא דוקא אם נתפרקו לגמרי לאפוקי אם נשתייר מקצת בשר על עצמות מותר לטלטל אותם אגב הבשר:
(114) Propres, etc. – il en est de même des os durs, qui ne sont même pas propres à être donnés aux chiens, qu'ils se soient séparés le Chabbat ou pendant qu'il faisait jour. Mais tout cela seulement s'ils se sont complètement séparés de la viande, à l'exclusion du cas où il reste un peu de viande sur les os : il est permis de les déplacer accessoirement à la viande.
séif katan 115
(קטו) מנער את הטבלא - הוא דף המונח על השלחן כדי לשום עליו הלחם וה"ה מפה הפרוסה וטעם ההיתר הוא כיון דלא מטלטלו בידים. וה"ה אם מעבירם ע"י דבר אחר כגון שהוא מגרר אותם ע"י סכין מן המפה דמותר אם הוא צריך להשתמש במקום שמונח שם העצמות והקליפין דזה מקרי טלטול מן הצד ושרי אם הוא לצורך דבר המותר וכדלקמן בסימן שי"א ס"ח. ואם נתקבצו הרבה יחד ומאוס עליו להניחן כך על השלחן מותר להעבירן בידים דהוו ליה לדידיה כגרף של רעי [כן משמע בגמרא ע"ש]:
(115) Il secoue la planche – c'est une planche posée sur la table pour y mettre le pain ; et il en est de même d'une nappe étendue. Et la raison de la permission est qu'il ne les déplace pas avec les mains. Et il en est de même s'il les enlève au moyen d'une autre chose, par exemple s'il les racle de la nappe avec un couteau : c'est permis s'il a besoin d'utiliser l'endroit où sont posés les os et les écorces, car cela s'appelle un déplacement indirect, et c'est permis si c'est pour les besoins d'une chose permise, comme il est dit plus loin au siman 311, séif 8. Et s'il s'en est accumulé beaucoup et qu'il lui répugne de les laisser ainsi sur la table, il est permis de les enlever avec les mains, car pour lui ils sont comme un vase d'excréments (graf chel ré'i) [c'est ce qui ressort de la Guemara, voir là-bas].
séif katan 116
(קטז) ואם יש פת - ואפשר שאפילו לכתחלה מותר להניח פת כדי להגביה הטבלא אם קשה ליה הניעור עיין במ"א ופמ"ג:
(116) Et s'il y a du pain – et il est possible que même lekhat'hila (a priori) il soit permis de poser du pain afin de soulever la planche, s'il lui est difficile de la secouer ; voir le Maguen Avraham et le Peri Megadim.
séif katan 117
(קיז) חבילי עצים - היינו שהם רכים דחזו למאכל בהמה:
(117) Des fagots de bois – c'est-à-dire qu'ils sont tendres, de sorte qu'ils sont propres à la nourriture du bétail.
séif katan 118
(קיח) שהתקינן - היינו שהזמינן אבל בלא הזמנה אפילו הם חבילות קטנות אסור לטלטלן וטעמא דסתמא עומדין להסקה ולכך אף שחזו למאכל בהמה אסור. כתב המ"א קש שלנו סתמא עומד לשכיבה או למאכל בהמה ועיין בתוספות שבת דזה תלוי במנהג המקומות ולפ"ז במקומות שחבילי תבן סתמן עומדין לבנין לכסות הגגות הם מוקצה וצריך הזמנה:
(118) Qu'il a préparés – c'est-à-dire qu'il les a désignés ; mais sans désignation, même s'il s'agit de petits fagots, il est interdit de les déplacer. Et la raison est que, sans précision, ils sont destinés au chauffage ; c'est pourquoi, bien qu'ils soient propres à la nourriture du bétail, c'est interdit. Le Maguen Avraham a écrit que notre paille est, sans précision, destinée au couchage ou à la nourriture du bétail ; et voir la Tossefet Chabbat, selon laquelle cela dépend de l'usage des lieux ; d'après cela, dans les lieux où les bottes de paille sont, sans précision, destinées à la construction, pour couvrir les toits, elles sont mouktsé et il faut une désignation.
séif katan 119
(קיט) שאינן מצוים - אצל רוב בני אדם ומה דעשירים מגדלין אותו המין בבתיהם לא נחשב מצוי:
(119) Qui ne sont pas courants – chez la plupart des gens ; et le fait que des riches élèvent cette espèce dans leurs maisons ne compte pas comme courant.
séif katan 120
(קכ) ולפ"ז וכו' - ר"ל לפי מה שנתבאר שכשהוא ראוי לחיה ועוף המצוים אף שאין לו מאותו המין מותר לטלטל גם בזה מותר לטלטל:
(120) Et d'après cela, etc. – c'est-à-dire : selon ce qui a été expliqué, que lorsque c'est propre à des animaux sauvages ou à des oiseaux courants, il est permis de le déplacer bien qu'il ne possède pas cette espèce, ici aussi il est permis de le déplacer.
séif katan 121
(קכא) מערב שבת - וכ"ש אם נתפרקו בשבת דהיה עומד בכניסת שבת לאכילת אדם דבודאי מותר לטלטל ואם אין כלבים מצוים באותו המקום גם באופן זה אסור לטלטל:
(121) Depuis la veille de Chabbat – et à plus forte raison s'ils se sont détachés le Chabbat, car à l'entrée du Chabbat (la viande) était destinée à la consommation humaine : il est assurément permis de les déplacer. Et si les chiens ne sont pas courants dans cet endroit, même dans ce cas il est interdit de les déplacer.
séif katan 122
(קכב) במקום וכו' - אבל מקום שאין דרך להאכילם לבהמה אסור לטלטלם אע"ג דחזו לבהמה:
(122) Dans un endroit, etc. – mais dans un endroit où l'on n'a pas l'habitude de les donner à manger au bétail, il est interdit de les déplacer, bien qu'ils soient propres au bétail.
séif katan 123
(קכג) צריך להחמיר וכו' - הטעם משום דיש מקומות שאין מאכילין אותם אפילו לבהמה וגם דלא חזו לבהמה רק ע"י הדחק ע"כ אדם חשוב צריך להחמיר:
(123) Il faut être rigoureux, etc. – la raison est qu'il y a des endroits où on ne les donne même pas à manger au bétail, et aussi qu'ils ne sont propres au bétail que difficilement ; c'est pourquoi un homme important doit être rigoureux.
séif katan 124
(קכד) אלא דרך שינוי - כגון לזורקן בלשונו או לטלטלן אגב פת:
(124) Sauf de manière inhabituelle – comme les rejeter avec la langue, ou les déplacer accessoirement à du pain.
séif katan 125
(קכה) דחזי לאומצא - היינו שיש בני אדם שדעתם יפה וכוססין בשר חי [שאין איסור באכילתו משום דם אחר שהודח כשאוכלו כשהוא חי כמ"ש ביו"ד סימן ס"ז] והנה ממ"א מבואר דדוקא במין הרך כגון יונה ובר אווזא אבל בשר בהמה אינו חזי לכוס ואסור לטלטלו אבל בט"ז פוסק דאפילו בשר בהמה טפל מותר לטלטלו ע"ש וכן הא"ר מסכים לדינא כהט"ז דאפילו בשר בהמה מותר לטלטלו ובביאור הגר"א חולק ג"כ על המ"א משום דאמרינן דכל בשר ראוי לאכול באומצא ע"ש וע"כ אף שראיתי בהרבה אחרונים שהעתיקו דברי המ"א לדינא במקום הדחק יש לסמוך על המקילין:
(125) Car elle est propre à être mangée crue (oumtsa) – c'est-à-dire qu'il y a des gens à l'estomac solide qui mâchent de la viande crue [il n'y a pas d'interdit à la manger à cause du sang, après qu'elle a été rincée, lorsqu'on la mange crue, comme il est écrit dans le Yoré Déa, siman 67]. Or, du Maguen Avraham il ressort que c'est seulement pour une espèce tendre, comme le pigeon et l'oison, mais que la viande de bétail n'est pas propre à être mâchée et qu'il est interdit de la déplacer. Mais le Taz tranche que même la viande de bétail fade (non salée), il est permis de la déplacer, voir là-bas ; et l'Eliya Rabba s'accorde aussi, quant à la loi, avec le Taz, que même la viande de bétail il est permis de la déplacer ; et dans le Biour du Gaon de Vilna, il conteste aussi le Maguen Avraham, car nous disons que toute viande est propre à être mangée crue, voir là-bas. C'est pourquoi, bien que j'aie vu beaucoup d'A'haronim qui ont recopié les paroles du Maguen Avraham comme loi, en cas de nécessité pressante on peut s'appuyer sur les avis indulgents.
séif katan 126
(קכו) דג מלוח - בין המין שקורין הערינ"ג ובין כל המינין דכיון שהוא מלוח ראוי לאכול ע"י הדחק כמו בשר דחזי לאומצא וה"ה דג מעושן [תוספות שבת]:
(126) Un poisson salé – que ce soit l'espèce qu'on appelle hareng ou toute autre espèce : puisqu'il est salé, il est propre à être mangé difficilement, comme la viande propre à être mangée crue ; et il en est de même d'un poisson fumé [Tossefet Chabbat].
séif katan 127
(קכז) מפני שאינו ראוי - הט"ז פירש דהיינו שאינו ראוי אף לכלבים דאם היה ראוי לכלבים אף דאינו עומד לאכילת כלבים מותר לטלטל אבל המ"א כתב דדבר העומד לאכילת אדם ואינו ראוי לאכול כך עד מו"ש אף דראוי הוא לאכילת כלבים מקצה איניש דעתיה מיניה משום דלא קאי לכלבים ולפ"ז שומן צונן של בהמה דאינו עומד כך לאכילת אדם אסור לטלטלו וכן פסקו האחרונים:
(127) Parce qu'il n'est pas propre – le Taz a expliqué que cela signifie qu'il n'est pas propre même aux chiens, car s'il était propre aux chiens, bien qu'il ne soit pas destiné à la nourriture des chiens, il serait permis de le déplacer. Mais le Maguen Avraham a écrit qu'une chose destinée à la consommation humaine, et qui n'est pas propre à être mangée telle quelle avant la sortie du Chabbat, même si elle est propre à la nourriture des chiens, on en détourne son esprit, puisqu'elle n'est pas destinée aux chiens. Et d'après cela, la graisse froide de bétail, qui n'est pas destinée telle quelle à la consommation humaine, il est interdit de la déplacer ; et c'est ce qu'ont tranché les A'haronim.
séif katan 128
(קכח) שאינו מומחה - ומה נקרא קמיע מומחה נתבאר לעיל בסימן ש"א סכ"ה:
(128) Qui n'est pas éprouvée – et ce qu'on appelle une amulette éprouvée (kamia moumhé) a été expliqué plus haut au siman 301, séif 25.
séif katan 129
(קכט) שאין יוצאים בו - היינו לר"ה אבל לכרמלית שרי דאף לר"ה ליכא חיוב חטאת דדרך מלבוש הוא ולא אסור רק מדרבנן וממילא בכרמלית שרי לפי מה שנוהגין האידנא כסברא אחרונה לעיל בסימן ש"ג סי"ח כ"כ בספר אליהו רבה וכן צידד ג"כ בספר תו"ש להורות כמהרש"ל שמיקל בכרמלית ודלא כמ"א ובספר שלחן עצי שטים פסק ג"כ דמותר לצאת לכרמלית בסתם קמיע שלא בדקוהו ולא הועיל אבל בקמיע שאינו מומחה ודאי אף לכרמלית אסור:
(129) Avec laquelle on ne sort pas – c'est-à-dire dans le domaine public ; mais dans un karmelit c'est permis, car même dans le domaine public on n'est pas passible d'un sacrifice expiatoire ('hatat), puisque c'est une manière de se vêtir, et ce n'est interdit que d'ordre rabbinique ; par conséquent, dans un karmelit, c'est permis, selon l'usage d'aujourd'hui, conforme au dernier avis, plus haut au siman 303, séif 18. Ainsi l'a écrit le livre Eliya Rabba ; et le livre Tossefet Chabbat a aussi penché pour trancher comme le Maharchal, qui est indulgent pour le karmelit, et non comme le Maguen Avraham ; et le livre Choulhan Atsei Chittim a lui aussi tranché qu'il est permis de sortir dans un karmelit avec une amulette ordinaire qu'on n'a pas éprouvée et dont l'efficacité n'a pas été constatée ; mais avec une amulette reconnue comme non éprouvée, c'est assurément interdit même dans un karmelit.
séif katan 130
(קל) וכיוצא בהם - עיין לקמן בסימן של"ח סוף ס"ח. בגמרא איתא דעכבר מת הנמצא מותר להוציאו בידים מטעם גרף של רעי:
(130) Et choses semblables – voir plus loin au siman 338, fin du séif 8. Il est rapporté dans la Guemara qu'une souris morte qu'on trouve, il est permis de la sortir avec les mains, pour la raison du vase d'excréments.
séif katan 131
(קלא) שיושבים בה - היינו שדרים בה כמו החצרות העשויות לפני הבתים שהוא מקום דריסת הרגל והתירו לפנותו משום כבודו וה"ה אם הוא מונח במבוי במקום דריסת הרגל מותר לסלקו לצדדים [מגן אברהם]:
(131) Où l'on se tient – c'est-à-dire où l'on habite, comme les cours aménagées devant les maisons, qui sont un lieu de passage ; et on a permis de le dégager à cause de sa dignité. Et il en est de même s'il est posé dans une impasse (mavoï) à un endroit de passage : il est permis de l'écarter sur les côtés [Maguen Avraham].
séif katan 132
(קלב) ואפילו בלא כלי - קמ"ל דלא תימא דלא התירו לטלטל רק אגב כלי:
(132) Et même sans ustensile – il nous enseigne que tu ne dises pas qu'on n'a permis de le déplacer qu'accessoirement à un ustensile.
séif katan 133
(קלג) שאינו דר שם - בין שהוא חצר אחרת או שהוא חצר שאחורי בתים או שהוא מונח באשפה שבחצר דאז אסור לטלטלם:
(133) Où il n'habite pas – que ce soit une autre cour, ou une cour derrière les maisons, ou qu'il soit posé sur le tas d'ordures de la cour : alors il est interdit de les déplacer.
séif katan 134
(קלד) אסור להוציאם - דהא לא חזי למידי והוא מוקצה כאבן. וה"ה הגרף ועביט בלא רעי ומי רגלים ג"כ אסור כיון שהוא מקום שאין דר שם [א"ר]. ואם הוא מלא וא"א לפנות עליו מותר להוציאו ולהחזירו משום כבוד הבריות:
(134) Il est interdit de les sortir – car ce n'est propre à rien, et c'est mouktsé comme une pierre. Et il en est de même du vase de nuit et du pot à urine sans excréments ni urine : c'est aussi interdit, puisque c'est un endroit où il n'habite pas [Eliya Rabba]. Et s'il est plein et qu'il est impossible de s'y soulager, il est permis de le sortir et de le remettre, à cause de la dignité humaine.
séif katan 135
(קלה) מותר לכפות - אשמעינן בזה דלא תימא דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל:
(135) Il est permis de retourner – il nous enseigne par là que tu ne dises pas qu'un ustensile ne peut être pris que pour les besoins d'une chose qu'on peut prendre.
séif katan 136
(קלו) להוציא גרף וכו' - גרף ועביט שניהם של חרס אלא של רעי נקרא גרף ושל מי רגלים נקרא עביט וה"ה אם הוא של עץ ועיין לעיל בסימן פ"ז לענין אם הוא של מתכות והנה גרף ועביט אע"פ שהוא כלי מ"מ הוא בכלל מוקצה מחמת גופו משום דמאיס הרבה וחמיר מסתם מוקצה מחמת מיאוס דקי"ל בריש סימן ש"י דמותר דגרף הוא כאבן ודומיהן ורק להוציאן ממקום שדר שם התירו משום כבודו אבל להחזירן צריך מים דאז מטלטלן ע"י המים:
(136) Sortir un vase de nuit, etc. – le graf et l'avit sont tous deux de terre cuite ; mais celui des excréments s'appelle graf et celui de l'urine s'appelle avit ; et il en est de même s'il est en bois ; et voir plus haut au siman 87 pour le cas où il est en métal. Or le graf et l'avit, bien que ce soient des ustensiles, font néanmoins partie du mouktsé en raison de sa nature, parce qu'ils sont très répugnants ; et c'est plus grave qu'un simple mouktsé en raison de la répugnance, dont nous avons établi au début du siman 310 qu'il est permis de le déplacer ; car le graf est comme une pierre et autres choses semblables. Et c'est seulement pour les sortir de l'endroit où il habite qu'on l'a permis, à cause de sa dignité ; mais pour les remettre, il faut y mettre de l'eau, car alors il les déplace par l'intermédiaire de l'eau.
séif katan 137
(קלז) אלא אם כן וכו' - כתב המ"א דבעודו בידו מותר להחזיר אף בלא מים ועיין בא"ר ובפמ"ג שמפקפקין בזה:
(137) À moins que, etc. – le Maguen Avraham a écrit que, tant qu'il est encore dans sa main, il est permis de le remettre même sans eau ; et voir l'Eliya Rabba et le Peri Megadim, qui hésitent sur ce point.
séif katan 138
(קלח) לתוכם מים - ודוקא כשהם ראוים עדיין לשתיית בהמה דאל"כ אף המים גרף הן. והנה מדסתם השו"ע משמע דאפילו א"צ להוציא בו צואה ומי רגלים שרי להחזירו ע"י מים ויש מחמירין בזה כמ"ש בב"י ועיין בספר א"ר שמכריע דאם הוא מקום המשתמר לא יכניסנו שלא לצורך:
(138) De l'eau dedans – et seulement lorsque l'eau est encore propre à être bue par le bétail, car sinon, l'eau elle-même est comme un vase d'excréments. Et puisque le Choulhan Aroukh s'est exprimé sans préciser, il ressort que même s'il n'a pas besoin de s'en servir encore pour sortir des excréments et de l'urine, il est permis de le remettre au moyen d'eau ; et certains sont rigoureux en cela, comme il est écrit dans le Beit Yossef ; et voir le livre Eliya Rabba, qui tranche que si c'est un endroit gardé, il ne doit pas le rentrer sans nécessité.
séif katan 139
(קלט) כדי להוציאו - בגמרא משמע דאפילו אם לא עשה כדי להוציאו אלא דבר העשוי לבסוף להוציאו ג"כ אסור שאף שהתירו להוציא הדבר המאוס מ"מ לעשות לכתחלה דבר שיהיה בודאי אח"כ מאוס לפניו ויוציאנו אסור והא דנקט השו"ע כדי להוציאו משום סיפא נקט דבדיעבד אין לאסור אף שהכניסו באופן זה:
(139) Afin de le sortir – de la Guemara il ressort que même s'il ne l'a pas fait afin de le sortir, mais qu'il s'agit d'une chose qui finira par devoir être sortie, c'est aussi interdit ; car bien qu'on ait permis de sortir la chose répugnante, faire lekhat'hila une chose qui sera assurément ensuite répugnante pour lui, de sorte qu'il la sortira, est interdit. Et si le Choulhan Aroukh a dit « afin de le sortir », c'est à cause de la fin du séif ; car bediavad (a posteriori), il n'y a pas lieu d'interdire de le sortir, bien qu'il l'ait rentré de cette manière.
séif katan 140
(קמ) דאיכא פסידא - היינו שיבא לידי הפסד אם ישאר הגרף שם שיגנב שם או שאר קלקול עי"ז והוא מונח בבית באיזה חדר מקום שאין דר שם או שמונח בחצר במקום שאין דריסת רגלו שם דאל"ה היה מותר להוציאו וכנ"ל בסל"ד:
(140) Où il y a une perte – c'est-à-dire qu'on en viendra à une perte si le vase de nuit reste là, qu'il y soit volé, ou qu'il en résulte un autre dommage ; et il est posé dans la maison, dans une pièce où il n'habite pas, ou dans la cour, à un endroit où il ne passe pas ; car sinon, il serait permis de le sortir, comme il a été dit plus haut au séif 34.
séif katan 141
(קמא) ולקבוע ישיבתו - כגון מטתו לשכב עליה או שיכניס שלחנו ויאכל שם דעי"ז נחשב כאלו דירתו שם וממילא מותר להוציא הגרף אבל ישיבה בעלמא שם לא מהני [ב"י וש"פ]:
(141) Et y établir sa résidence – comme y installer son lit pour s'y coucher, ou y faire entrer sa table et y manger ; car par là c'est considéré comme son habitation, et par conséquent il est permis de sortir le vase de nuit. Mais s'y asseoir simplement ne suffit pas [Beit Yossef et les autres décisionnaires].
séif katan 142
(קמב) עפר - ומערה בביתו על הארץ [רש"י]:
(142) De la terre – et il la répand dans sa maison sur le sol [Rachi].
séif katan 143
(קמג) ליטול ממנו - ובענין שאין בו משום עשיית גומא דהיינו שיטול בשוה או שהחול דק או תיחוח דתיכף כשנוטל החול נופל לתוך הגומא וסותמה כן כתב בתו"ש מלקמן סימן תצ"ח ועי"ש במה שכתבנו בזה:
(143) En prendre – et dans un cas où il n'y a pas d'interdit de faire un creux, c'est-à-dire qu'il prenne uniformément, ou que le sable soit fin ou meuble, de sorte qu'aussitôt qu'il prend le sable, celui-ci tombe dans le creux et le comble ; ainsi l'a écrit la Tossefet Chabbat d'après ce qui est dit plus loin au siman 498 ; et voir là-bas ce que nous avons écrit à ce sujet.
séif katan 144
(קמד) בטל וכו' - אפילו אם בעת שהכניס הקופה לבית היה כונתו לכסות צואה ורוק מ"מ כיון שפזרו באמצע ביתו למדרס רגלים הרי הוא בטל לגבי קרקעית הבית והוא מוקצה ואסור ולפ"ז אסור ליקח בשבת מעט מן החול המפוזר בקרקע הבית להשתמש בו לאיזה דבר:
(144) Est annulé, etc. – même si, au moment où il a fait entrer le panier dans la maison, son intention était de couvrir des excréments et des crachats, néanmoins, puisqu'il l'a répandu au milieu de sa maison, à l'endroit où l'on pose les pieds, il est annulé par rapport au sol de la maison, et il est mouktsé et interdit. Et d'après cela, il est interdit de prendre le Chabbat un peu du sable répandu sur le sol de la maison pour s'en servir à quelque chose.
séif katan 145
(קמה) הטמונים בחול - ואם טמון בעפר שהוא מוקצה עיין לקמן סימן שי"א סעיף ח' וט' מה שכתוב שם:
(145) Enfouis dans le sable – et s'ils sont enfouis dans de la terre qui est mouktsé, voir plus loin au siman 311, séifim 8 et 9, ce qui est écrit là-bas.
séif katan 146
(קמו) אסור לטלטל וכו' - דהם בכלל מוקצה כעצים ואבנים דהא לא חזו. ואפילו אם יכול להגיע להפסד על ידם כגון שהעוף פורח ע"ג הכלים ויכול לשברם אפ"ה אסור לתפסם בידים ואפילו אם הוא מורגל בבית מכבר דתו אין בו משום חשש צידה כמבואר בסימן שט"ז אפ"ה ליטלם בידים אסור משום מוקצה אלא יפריחנה מעליהם וכמבואר בסימן של"ד במ"א בסק"ג דאיסור טלטול מוקצה הוא אפילו במקום הפסד:
(146) Il est interdit de déplacer, etc. – car ils font partie du mouktsé, comme le bois et les pierres, puisqu'ils ne sont pas utilisables. Et même s'il peut en résulter une perte à cause d'eux, par exemple si l'oiseau vole sur les ustensiles et peut les briser, il est néanmoins interdit de les attraper avec les mains ; et même s'il est habitué depuis longtemps à la maison, de sorte qu'il n'y a plus de crainte de capture, comme il est expliqué au siman 316, les prendre avec les mains est néanmoins interdit à cause du mouktsé ; il doit plutôt le faire s'envoler de dessus les ustensiles, comme il est expliqué au siman 334, dans le Maguen Avraham, séif katan 3, que l'interdit de déplacer un mouktsé s'applique même en cas de perte.
séif katan 147
(קמז) מותר לכפות וכו' - ואין בו משום חשש ביטול כלי מהיכנו על אותו זמן שהם עליו דהא יכול להפריחם בכל שעה:
(147) Il est permis de retourner, etc. – et il n'y a pas là de crainte d'ôter à l'ustensile sa disponibilité pour le temps où ils sont dessus, car il peut les faire s'envoler à tout moment.
séif katan 148
(קמח) אסור לטלטלו - ואם היו עליו בה"ש אסור אע"פ שירדו דמיגו דאיתקצאי לבה"ש איתקצאי לכולי יומא:
(148) Il est interdit de le déplacer – et s'ils étaient dessus au crépuscule, c'est interdit même s'ils sont descendus, car « puisqu'il a été mis à l'écart au crépuscule, il est mis à l'écart pour toute la journée ».
séif katan 149
(קמט) כל בהמה חיה ועוף - בין גדולים בין קטנים:
(149) Tout animal domestique, sauvage ou oiseau – qu'ils soient grands ou petits.
séif katan 150
(קנ) בחצר - אבל לא בר"ה דגזרינן שמא יגביהם ויעבירם ד"א ויתחייב חטאת דגבי בהמה לא אמרינן חי נושא את עצמו. ועיין בטור דס"ל דבכרמלית נמי אסור לדדות כמו בר"ה וכן פסק הלבוש דלא כב"י שמצדד להקל בזה ומ"מ נראה דבעגלים גדולים מותר לדדות בכרמלית עיין בר"ן שהובא בב"י:
(150) Dans une cour – mais pas dans le domaine public, car nous décrétons l'interdit de peur qu'il ne les soulève et ne leur fasse parcourir quatre coudées, et ne soit passible d'un sacrifice expiatoire, car pour un animal nous ne disons pas que « le vivant se porte lui-même ». Et voir le Tour, qui considère que dans un karmelit aussi il est interdit de le faire marcher en le soutenant, comme dans le domaine public ; et c'est ce qu'a tranché le Levouch, contrairement au Beit Yossef, qui penche vers l'indulgence en cela. Néanmoins, il semble que de grands veaux, il soit permis de les faire marcher dans un karmelit ; voir le Ran, rapporté dans le Beit Yossef.
séif katan 151
(קנא) אם צריכין וכו' - ומשום צער בע"ח דאל"כ אסור לעשות כן דבכל מידי דלא חזי לטלטול כשם שאין מטלטלין כולו כך אין מטלטלין מקצתו כמ"ש סימן שי"א ס"ז גבי מת שלא יזיז ממנו אבר:
(151) S'ils ont besoin, etc. – et c'est permis à cause de la souffrance des animaux (tsaar baalei 'hayim) ; car sinon, il est interdit de faire ainsi, car pour toute chose qui n'est pas propre à être déplacée, de même qu'on ne la déplace pas en entier, on n'en déplace pas une partie, comme il est écrit au siman 311, séif 7, à propos d'un mort, qu'on ne doit pas lui bouger un membre.
séif katan 152
(קנב) אבל דוחין אותה - אפילו אם אינו לצרכה כדי להאכילה אלא לתועלתו כדי שלא יבוא לידי הפסד ממון כגון שברחה מן הבית לחוץ וה"ה אם ברחה מן הביצים אבל בלא הפסד ממון אפילו הדחיה אינו נכון כיון שאינו לצרכה [ב"ח וא"ר]:
(152) Mais on la pousse – même si ce n'est pas pour son besoin à elle, pour la nourrir, mais pour son propre intérêt, afin de ne pas en venir à une perte d'argent, par exemple si elle s'est enfuie de la maison vers l'extérieur ; et il en est de même si elle s'est enfuie de ses œufs. Mais sans perte d'argent, même la pousser n'est pas convenable, puisque ce n'est pas pour son besoin [Ba'h et Eliya Rabba].
séif katan 153
(קנג) אפילו בר"ה - דהא אפילו תגביהנו פטורה דחי נושא את עצמו ולית בזה אלא איסורא דרבנן והוי גזירה לגזירה ואם נושא כפות או חולה חייב דבזה לא שייך שנושא את עצמו. והנושא מת הוי מלאכה שא"צ לגופה עיין סימן רע"ח:
(153) Même dans le domaine public – car même si elle (la mère) le soulevait, elle serait exempte, car « le vivant se porte lui-même », et il n'y a là qu'un interdit rabbinique ; et ce serait un décret pour prévenir un autre décret. Et si elle porte un enfant ligoté ou malade, elle est passible, car dans ce cas ne s'applique pas le principe qu'il se porte lui-même. Et porter un mort est un travail qui n'est pas nécessaire pour lui-même (mélakha ché-eina tsrikha legoufa) ; voir le siman 278.
séif katan 154
(קנד) שלא תגררהו - מפני שנושאתו כ"כ רש"י משמע דס"ל דהוי כמו שנושאו וא"כ אפילו בכרמלית אסור ויש שמקילין בזה אבל לישא אותו על כתפו גם בכרמלית אסור לכו"ע ויש מהמון שנכשלין בזה שנושאין קטנים על כתפיהם וטעותן הוא מפני שהקטן יכול לילך בעצמו ושגגה היא דאיסור דרבנן יש בכל אופן אפילו בכרמלית ומ"מ טוב למנוע מלומר להן שבודאי לא ישמעו לנו ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. וקטן שאין יכול לילך בעצמו כלל חייב לרוב הפוסקים כשנשאו בר"ה. וע"י א"י שרי לדידן דאין מצוי אצלנו ר"ה [פמ"ג]. המוציא תינוק וכיס תלוי בצוארו חייב אף שהתינוק יכול לילך בעצמו דאין בו איסור דאורייתא דחי נושא את עצמו מ"מ חייב משום כיס דכיס אינו בטל לגביה שהוא אין צריך לו אבל המוציא גדול המלובש בכליו פטור דבגדיו טפלים לו ועליו אינו חייב דהוא נושא א"ע ולית ביה אלא איסורא דרבנן [רמב"ם והובא במ"א]:
(154) Qu'elle ne le traîne pas – car alors elle le porte ; ainsi l'a écrit Rachi. Il ressort qu'il considère que c'est comme si elle le portait ; s'il en est ainsi, même dans un karmelit c'est interdit ; et certains sont indulgents en cela. Mais le porter sur son épaule, même dans un karmelit, est interdit selon tous les avis ; et il y a, parmi la masse, des gens qui trébuchent en cela, qui portent de petits enfants sur leurs épaules ; et leur erreur vient de ce que l'enfant peut marcher par lui-même ; et c'est une faute, car il y a un interdit rabbinique dans tous les cas, même dans un karmelit. Néanmoins, il est bien de s'abstenir de le leur dire, car assurément ils ne nous écouteront pas, et mieux vaut qu'ils fautent par inadvertance plutôt que délibérément. Et pour un petit enfant qui ne peut pas du tout marcher par lui-même, on est passible selon la plupart des décisionnaires lorsqu'on l'a porté dans le domaine public. Et par l'intermédiaire d'un non-Juif, c'est permis pour nous, car le domaine public au sens de la Torah n'est pas courant chez nous [Peri Megadim]. Celui qui fait sortir un enfant avec une bourse suspendue à son cou est passible ; bien que l'enfant puisse marcher par lui-même, de sorte qu'il n'y a pas pour lui d'interdit de la Torah, puisque « le vivant se porte lui-même », il est néanmoins passible à cause de la bourse, car la bourse n'est pas annulée par rapport à l'enfant, puisque celui-ci n'en a pas besoin. Mais celui qui fait sortir un adulte vêtu de ses habits est exempt, car ses vêtements lui sont accessoires, et pour lui-même on n'est pas passible, car il se porte lui-même, et il n'y a là qu'un interdit rabbinique [Rambam, rapporté dans le Maguen Avraham].
séif katan 155
(קנה) מותר ליגע בו - עיין לעיל במ"ב סקי"ז:
(155) Il est permis de le toucher – voir plus haut dans la Michna Beroura, séif katan 17.
séif katan 156
(קנו) לא יטלו ממנו - ר"ל שלא יתלוש ממנו דבמעשה התלישה הוא בכלל תקון כלי וכמו שיתבאר בסימן ש"מ שכל דבר שמתקנו בשבת לאיזה תשמיש יש בו משום תקון כלי. וה"ה אם כבר נפל החרס והוא מתקנו להסיר בליטותיו ועוקציו כדי שיוכל לכסות בו וכה"ג דאסור והוא בכלל מכה בפטיש כמ"ש רש"י אבל ליקח החרס שנשבר מהכלי ולכסות בו מנא בלי שום תיקון ודאי שרי כמבואר לעיל סעיף וא"ו:
(156) On n'en prendra pas – c'est-à-dire qu'il ne doit pas en arracher un morceau, car l'acte d'arracher fait partie de l'aménagement d'un ustensile (tikoun keli), comme il sera expliqué au siman 340 : toute chose qu'on aménage le Chabbat pour un usage quelconque relève de l'aménagement d'un ustensile. Et il en est de même si le tesson est déjà tombé et qu'il l'aménage en retirant ses saillies et ses pointes afin de pouvoir couvrir avec lui, et autres cas semblables : c'est interdit, et cela fait partie de « donner le coup de marteau », comme l'a écrit Rachi. Mais prendre le tesson qui s'est brisé de l'ustensile et couvrir avec lui un ustensile sans aucun aménagement est assurément permis, comme il est expliqué plus haut au séif 6.
séif katan 157
(קנז) בכדור - בין אם היא של נייר או של עץ שאין שם כלי עליו מחמת שראוי לשחוק בו והוי כאבן שהוא מוקצה מגופו ואפילו בטלטול בעלמא אסור לדעה זו [אחרונים]:
(157) Avec une balle – qu'elle soit de papier ou de bois, elle n'a pas le nom d'ustensile du fait qu'elle est propre à jouer, et elle est comme une pierre, mouktsé en raison de sa nature ; et même un simple déplacement est interdit selon cet avis [A'haronim].
séif katan 158
(קנח) ויש מתירין - אפשר שטעמם שכיון שעשוי לכך ומיוחד לזה בתמידות לא שייך בו שם מוקצה וכדלעיל בסכ"ב. ומ"מ לכו"ע אסור לשחוק בר"ה ואפילו בכרמלית בשבת דבקל הוא שיפול לחוץ מד' אמות ואתי לאתויי אבל ביו"ט מותר אפילו בר"ה לשחוק בו לדעה זו. וכ"ז כששוחק שלא ע"ג קרקע אבל ע"ג קרקע לכו"ע אסור משום חשש אשויי גומות וכדלקמן בסי' של"ח לענין שחיקת אגוזים ומ"מ אין למחות בנשים וקטנים דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין:
(158) Et certains permettent – il est possible que leur raison soit que, puisqu'elle est faite pour cela et constamment destinée à cela, le nom de mouktsé ne s'y applique pas, comme il a été dit plus haut au séif 22. Néanmoins, selon tous les avis, il est interdit de jouer dans le domaine public, et même dans un karmelit, le Chabbat, car il est facile qu'elle tombe hors des quatre coudées et qu'il en vienne à la rapporter ; mais le Yom Tov, il est permis de jouer avec, même dans le domaine public, selon cet avis. Et tout cela, lorsqu'il ne joue pas sur le sol ; mais sur le sol, c'est interdit selon tous les avis, par crainte d'aplanir des creux, comme il est dit plus loin au siman 338 à propos du jeu de noix. Néanmoins, il n'y a pas lieu de protester auprès des femmes et des enfants, car mieux vaut qu'ils fautent par inadvertance plutôt que délibérément.
séif katan 159
(קנט) בחומו - ר"ל שע"י החום יוצאים התולעים מן הזרע ואע"ג דאין מכוין לזה מ"מ פסיק רישא הוא ומלאכת מחשבת הוא:
(159) Par sa chaleur – c'est-à-dire que, par la chaleur, les vers sortent de la graine (les œufs de vers à soie) ; et bien qu'il n'en ait pas l'intention, c'est néanmoins une conséquence inévitable (pessik reicha), et c'est un travail réfléchi (mélékhet ma'hachévet).
séif katan 160
(קס) לטלטל וכו' - מפני שאסור ללבשו ומוקצה הוא ואפילו לצורך גופו ומקומו אסור [א"ר וש"א]:
(160) Déplacer, etc. – parce qu'il est interdit de le porter sur soi, et c'est mouktsé ; et même pour l'utiliser lui-même ou pour sa place, c'est interdit [Eliya Rabba et d'autres A'haronim].
séif katan 161
(קסא) ויש מתירים - שמ"מ מלבוש הוא ותורת כלי עליו והעיקר כסברא הראשונה וע"כ משכונות של א"י אסור לטלטלן בשבת [פמ"ג ע"ש]:
(161) Et certains permettent – car c'est malgré tout un vêtement, et il a statut d'ustensile. Et l'essentiel est selon le premier avis ; c'est pourquoi les gages d'un non-Juif, il est interdit de les déplacer le Chabbat [Peri Megadim, voir là-bas].
séif katan 162
(קסב) להבריח הזבובים - ככל כלי שמלאכתו לאיסור דמותר לטלטלו לצורך גופו ועיין מש"כ לעיל בסכ"ג:
(162) Pour chasser les mouches – comme tout ustensile dont l'usage est interdit, qu'il est permis de déplacer pour l'utiliser lui-même ; et voir ce que nous avons écrit plus haut au séif 23.
séif katan 163
(קסג) מותר לטלטלם - אפילו מחמה לצל והמחבר אזיל לשיטתו דס"ל בסימן של"ז ס"ב דמותר לכבד קרקע המרוצף א"כ הוא בכלל כלי שמלאכתו להיתר אבל לפי מה שפסק הרמ"א שם דאפילו מרוצף אסור א"כ הוא בכלל כלי שמלאכתו לאיסור ואין לטלטלו כ"א לצורך גופו ומקומו:
(163) Il est permis de les déplacer – même du soleil à l'ombre. Et l'auteur (du Choulhan Aroukh) suit sa propre approche, car il considère au siman 337, séif 2, qu'il est permis de balayer un sol pavé ; s'il en est ainsi, c'est un ustensile dont l'usage est permis. Mais selon ce qu'a tranché le Rema là-bas, que même un sol pavé est interdit au balayage, c'est alors un ustensile dont l'usage est interdit, et on ne doit le déplacer que pour l'utiliser lui-même ou pour sa place.
séif katan 164
(קסד) ולדעת הרמב"ם - היינו מה שכתוב לעיל בסימן ש"ז סי"ז דאסור ללמוד בשבת בספרי החכמה וכן להביט באצטרלו"ב [הוא כלי שחוזין בו הכוכבים] אפשר דלדידיה ה"ה דאסורים בטלטול ועיין בביאור הגר"א שדעתו דאפילו להרמב"ם מותר בטלטול וגם בענין לימוד מצדד כשיטת הרשב"א ועיין מה שכתבנו לעיל בסימן ש"ז סי"ז:
(164) Et selon l'avis du Rambam – c'est-à-dire ce qui est écrit plus haut au siman 307, séif 17, qu'il est interdit d'étudier le Chabbat dans les livres de science, et de même de regarder dans un astrolabe [c'est un instrument avec lequel on observe les étoiles] : il est possible que, selon lui, il soit de même interdit de les déplacer. Et voir le Biour du Gaon de Vilna, dont l'avis est que même selon le Rambam il est permis de les déplacer ; et au sujet de l'étude aussi, il penche vers l'approche du Rachba ; et voir ce que nous avons écrit plus haut au siman 307, séif 17.
séif katan 165
(קסה) של חול - הוא כלי שממלאין בו חול והחול יוצא דרך נקב מתחתיתו ועשויה קוין קוין לשער בו השעות:
(165) De sable – c'est un instrument qu'on remplit de sable, et le sable sort par un trou en son fond ; il est gradué de traits pour mesurer avec lui les heures.
séif katan 166
(קסו) של מין אחר - כגון שהוא עשוי חוליות חוליות להכיר בו השעות כשהצל מגיע לאיזה חוליא:
(166) D'une autre sorte – par exemple fait de segments successifs, pour reconnaître avec lui les heures lorsque l'ombre atteint un certain segment.
séif katan 167
(קסז) יש להסתפק - דדמי למדידת הזמן או הצל והוי בכלל כלי שמלאכתו לאיסור דמדידה בשבת אסור כשאינה של מצוה ואפילו אם הוא לומד על ידו מ"מ עיקר המדידה אינה של מצוה מיהו כשצריך לו לגופו או מקומו בודאי שרי דהא כלי הוא:
(167) Il y a lieu d'hésiter – car c'est semblable à la mesure du temps ou de l'ombre, et cela fait partie des ustensiles dont l'usage est interdit, car mesurer le Chabbat est interdit lorsque ce n'est pas pour une mitsva ; et même s'il étudie grâce à lui, la mesure elle-même n'est néanmoins pas pour une mitsva. Toutefois, lorsqu'il en a besoin pour l'utiliser lui-même ou pour sa place, c'est assurément permis, puisque c'est un ustensile.
séif katan 168
(קסח) לאסור - ובזיי"גער שלנו יש להתיר [פמ"ג ומחה"ש וש"א] ודוקא הקטנים שקורין טאשי"ן אוה"ר אבל הגדולים שקורין וואנ"ד אוה"ר אסור לטלטל ואפילו אותן כלי שעות העומדין בתיבה על הקרקע יש להחמיר בטלטול אם לא לצורך מקומו [שע"ת]:
(168) Pour interdire – et nos montres (zeiger), il y a lieu de les permettre [Peri Megadim, Ma'hatsit HaChékel et d'autres A'haronim] ; mais seulement les petites, qu'on appelle montres de poche ; tandis que les grandes, qu'on appelle horloges murales, il est interdit de les déplacer ; et même ces horloges qui se tiennent dans un coffre posé sur le sol, il y a lieu d'être rigoureux quant à leur déplacement, sauf pour leur place [Chaarei Techouva].
séif katan 169
(קסט) מוקצה לעשירים - ר"ל שהוא דבר שהוא גרוע בעיני העשירים ואין דרכם להשתמש בו מחמת עשרם ומקצים אותם מדעתם כגון שירי מטלניות שהם פחותים משלשה טפחים על שלשה טפחים דלא חזיין רק לעניים לאיזה טלאי ולא לעשירים ע"כ נאסר לעשירים אף בטלטול:
(169) Mouktsé pour les riches – c'est-à-dire que c'est une chose de peu de valeur aux yeux des riches, qu'ils n'ont pas l'habitude d'utiliser en raison de leur richesse, et qu'ils écartent de leur esprit, comme des restes de chiffons de moins de trois téfa'him sur trois téfa'him, qui ne sont utiles qu'aux pauvres pour quelque rapiéçage, et non aux riches ; c'est pourquoi c'est interdit aux riches, même au déplacement.
séif katan 170
(קע) אין מטלטלין - שכבר הוקצה מדעתו של בעה"ב העשיר ואין חילוק בין עניים שבביתו בין עניים שחוץ לביתו דאזלינן בתר מי שהוא בעליו והא דאיתא לעיל בסי"ג דאם יש בהן ג' אצבעות על ג' אצבעות מותר לטלטלן היינו דוקא כשהם של עני ואז מותר גם העשיר לטלטל אותן ועיין בט"ז שמסיק דדוקא כשהעשיר דר בבית העני שאז הוא נגרר אחריו אבל עשיר דעלמא אסור לטלטל כיון שמ"מ אינו ראוי לו שהוא פחות מג' טפחים על ג' טפחים. עוד כתבו הפוסקים דמה שפסק המחבר דמוקצה לבעה"ב הוי מוקצה לכל הוא דוקא בדבר שאינו ראוי לבעליו מחמת גריעותא כנ"ל אבל דבר שאינו ראוי לבעליו מחמת איסור כגון שנדר מככר לא נעשה מוקצה בשביל זה הואיל דמותר לאחרים ואף הוא עצמו מותר לטלטלו ואם אסר על כל העולם אז אסור לכל לטלטלו:
(170) On ne les déplace pas – car la chose a déjà été mise à l'écart par l'esprit du maître de maison riche ; et il n'y a pas de différence entre les pauvres de sa maison et les pauvres hors de sa maison, car nous suivons celui qui en est le propriétaire. Et ce qui est rapporté plus haut au séif 13, que s'ils ont trois doigts sur trois doigts il est permis de les déplacer, c'est seulement lorsqu'ils appartiennent à un pauvre ; et alors il est permis aussi au riche de les déplacer. Et voir le Taz, qui conclut que c'est seulement lorsque le riche habite dans la maison du pauvre, car alors il est entraîné à sa suite ; mais un riche quelconque, il lui est interdit de les déplacer, puisque, de toute façon, ce n'est pas utile pour lui, étant de moins de trois téfa'him sur trois téfa'him. Les décisionnaires ont encore écrit que ce qu'a tranché l'auteur (du Choulhan Aroukh), qu'un mouktsé pour le maître de maison est un mouktsé pour tous, ne vaut que pour une chose qui n'est pas utile à son propriétaire à cause de sa médiocrité, comme il a été dit plus haut ; mais une chose qui n'est pas utile à son propriétaire à cause d'un interdit, par exemple s'il s'est interdit par vœu une miche de pain, ne devient pas mouktsé pour cela, puisqu'elle est permise aux autres ; et même lui-même est autorisé à la déplacer. Et s'il l'a interdite au monde entier, alors il est interdit à tous de la déplacer.
séif katan 171

Siman 309 →

Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot

Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 308 →

הנה קודם שנבאר סימן זה אקדים פתיחה קטנה. הנה איסור טלטול מוקצה שגדרו חז"ל כתב הרמב"ם בס"פ כ"ד וז"ל אסרו חכמים לטלטל מקצת דברים בשבת כדרך שהוא עושה בחול ומפני מה נגעו באיסור זה אמרו ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול ולא שיחת השבת כשיחת החול שנאמר ודבר דבר ק"ו שלא יהא טלטול בשבת כטלטול בחול כדי שלא יהא כיום חול בעיניו ויבא להגביה ולתקן כלים מפנה לפנה או מבית לבית או להצניע אבנים וכיוצא בהם שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת ובטלה טעם שנאמר בתורה למען ינוח ועוד כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהם מעט ויבא לידי מלאכה ועוד מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלים כל ימיהם כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהם הם שובתים ממלאכה ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים נמצא שלא שבת שביתה הניכרת לפיכך שביתה בדברים אלו היא שביתה השוה בכל אדם ומפני דברים אלו נגעו באיסור הטלטול ואסרו שלא יטלטל אדם בשבת אלא כלים הצריך להם כמו שיתבאר עכ"ל. והראב"ד נתן טעם שהוא גדר להוצאה שאם נתיר לטלטל כל דבר יבוא עי"ז גם להוציא מרה"י לר"ה. ודע דמכאן עד ס"ס שי"ב נתבאר ד' חלקים של מוקצה. חלק אחד מוקצה מחמת חסרון כיס דהיינו כלי שאדם מקפיד עליו שלא יפגום ולא יתקלקל. חלק ב' דבר שאינו כלי ולא מאכל אדם ולא מאכל בהמה כגון אבנים וקנים ומעות ועצים וקורות ועפר וחול ומת ובע"ח וגרוגרות וצמוקים שמונחים במקום שמתיבשים וכל כיוצא בזה דלא חזי ומקרי מוקצה מחמת גופו. חלק ג' כלי שמלאכתו לאיסור בסעיף ג'. חלק ד' כלי שמלאכתו להיתר ומונח עליו דבר מוקצה ואפילו הוסרו בשבת כיון שהיה עליו בין השמשות מגו דאתקצאי לביה"ש אתקצאי לכולי יומא [ויש עוד ב' חלקים מוקצה אחד דבר שהיה בין השמשות מחובר או מחוסר צידה וזה יתבאר בהלכות יו"ט. שנית מוקצה מחמת מצוה כגון עצי סוכה ונויה ויתבאר אי"ה בהלכות סוכה] וביאור דינים אלו מכאן עד סוף סימן שי"ב כ"כ הב"י ולכן המעיין בסימנים אלו יבין כל דין איזה חלק מוקצה הוא:
Avant d'expliquer ce siman, je ferai précéder une courte introduction. L'interdit de déplacer (tiltoul) un objet mouktsé (mis à l'écart, non destiné à l'usage le Chabbat), que nos Sages ont établi comme barrière : le Rambam l'a écrit à la fin du chapitre 24 (des lois de Chabbat), et voici ses mots : Les Sages ont interdit de déplacer certaines choses le Chabbat de la manière dont on le fait en semaine. Et pourquoi ont-ils touché à cet interdit ? Ils ont dit : si les prophètes ont mis en garde et ordonné que ta marche le Chabbat ne soit pas comme ta marche en semaine, ni la conversation du Chabbat comme la conversation de semaine, comme il est dit : « et de tenir des propos » (Isaïe 58, 13), à plus forte raison (kal va'homer) que le déplacement d'objets le Chabbat ne soit pas comme le déplacement en semaine, afin que ce jour ne soit pas à ses yeux comme un jour de semaine, et qu'il n'en vienne pas à soulever et arranger des ustensiles d'un coin à l'autre ou d'une maison à l'autre, ou à ranger des pierres et autres choses semblables ; car cet homme est désœuvré et assis chez lui, il cherchera une chose dont s'occuper, et il se trouvera qu'il ne s'est pas reposé et qu'il a annulé la raison énoncée dans la Torah : « afin qu'il se repose » (Exode 23, 12). De plus, lorsqu'il ira et viendra et déplacera des ustensiles dont l'usage est interdit (le Chabbat), il est possible qu'il s'en occupe un peu et en vienne à accomplir une mélakha (travail interdit le Chabbat). De plus, parce qu'une partie du peuple n'a pas de métier, mais reste désœuvrée tous ses jours, comme les promeneurs et ceux qui sont assis aux coins des rues, qui tous leurs jours chôment du travail ; et s'il était permis de marcher, de parler et de déplacer comme les autres jours, il se trouverait qu'ils n'observeraient pas un repos reconnaissable. C'est pourquoi le repos dans ces choses est un repos commun à tout homme. Et à cause de ces choses, ils ont touché à l'interdit de déplacer et ont interdit à l'homme de déplacer le Chabbat autre chose que les ustensiles dont il a besoin, comme il sera expliqué. Fin de citation. Et le Raavad a donné une autre raison : c'est une barrière contre le transport (hotsaa), car si nous permettions de déplacer toute chose, on en viendrait par là à transporter aussi du domaine privé au domaine public. Et sache que d'ici jusqu'à la fin du siman 312 sont expliquées quatre catégories de mouktsé. Première catégorie : le mouktsé à cause d'une perte financière (me'hamat 'hissaron kis), c'est-à-dire un ustensile auquel on tient, afin qu'il ne s'abîme ni ne se détériore. Deuxième catégorie : une chose qui n'est ni un ustensile, ni une nourriture humaine, ni une nourriture animale, comme des pierres, des roseaux, des pièces de monnaie, du bois, des poutres, de la terre, du sable, un mort, des animaux, des figues sèches et des raisins secs posés à l'endroit où ils sèchent, et tout ce qui est semblable, qui n'est pas utilisable ; on l'appelle mouktsé en raison de sa nature (me'hamat goufo). Troisième catégorie : un ustensile dont l'usage est interdit (keli chemelakhto leissour), au séif 3. Quatrième catégorie : un ustensile dont l'usage est permis, sur lequel est posée une chose mouktsé ; et même si celle-ci a été retirée pendant le Chabbat, puisqu'elle était dessus au crépuscule (bein hachemachot), « puisqu'il a été mis à l'écart au crépuscule, il est mis à l'écart pour toute la journée ». [Il y a encore deux catégories de mouktsé : l'une, une chose qui au crépuscule était attachée au sol, ou qui nécessitait d'être capturée, et cela sera expliqué dans les lois de Yom Tov ; la seconde, le mouktsé en raison d'une mitsva, comme le bois de la souka et ses décorations, et cela sera expliqué, si D.ieu le veut, dans les lois de la souka.] Et l'explication de ces lois va d'ici jusqu'à la fin du siman 312 ; ainsi l'a écrit le Beit Yossef. C'est pourquoi celui qui étudie ces simanim comprendra, pour chaque loi, de quelle catégorie de mouktsé il s'agit.
séif katan 1
(א) כל הכלים וכו' - ר"ל אפילו כלי שמלאכתו לאיסור ניטל עכ"פ לצורך גופו או מקומו וכדלקמן בס"ג:
(1) Tous les ustensiles, etc. – c'est-à-dire : même un ustensile dont l'usage est interdit peut être pris, en tout cas, pour l'utiliser lui-même ou pour libérer sa place, comme il est dit plus loin, au séif 3.
séif katan 2
(ב) חסרון כיס - ר"ל שמחמת חשש הפסד הוא מקפיד עליהם שלא לטלטלם ומקצה אותם מדעתו:
(2) Perte financière – c'est-à-dire que, par crainte d'une perte, il y tient et veille à ne pas les déplacer, et il les met à l'écart de son esprit.
séif katan 3
(ג) הקולמוסים - וה"ה שארי דברים שמקפיד עליהם שלא להשתמש בהם תשמיש אחר כדי שלא יתקלקלו כגון מגרה גדולה שמנסרין בה את הקורות או סכין של רצענים או נייר חלק שעומד לכתיבה כמו שכתבו הפוסקים וכל כה"ג:
(3) Les calames – il en est de même des autres choses auxquelles on tient pour ne pas les employer à un autre usage, afin qu'elles ne s'abîment pas, comme une grande scie avec laquelle on scie les poutres, ou un couteau de cordonnier, ou du papier vierge destiné à l'écriture, comme l'ont écrit les décisionnaires, et tout ce qui est semblable.
séif katan 4
(ד) לצורך גופו - דהיינו שצריך לגוף הדבר למלאכה אחרת של היתר:
(4) Pour l'utiliser lui-même – c'est-à-dire qu'on a besoin de l'objet lui-même pour un autre travail, permis.
séif katan 5
(ה) לטלטלו - פי' אותו הסכין של סופרים אסור לטלטלו דהו"א הואיל והוא תחוב עם שאר סכינים לא קפיד עליה קמ"ל דאסור אבל הנדן עם הסכינים שרי לטלטל אף שהוא ג"כ בתוכו דהא נעשית בסיס לאיסור ולהיתר ומותר לנער ג"כ את הסכין הזה מתוכו ואם הסכין הזה חשוב יותר מסכינים דהתירא אסור אז לטלטל הנדן כלל עיין סוף סי' ש"י:
(5) Le déplacer – explication : ce couteau de scribes, il est interdit de le déplacer. Car on aurait pu penser : puisqu'il est enfoncé dans l'étui avec les autres couteaux, on n'y tient pas ; il nous enseigne que c'est interdit. Mais l'étui avec les couteaux, il est permis de le déplacer, bien que ce couteau soit aussi dedans, car l'étui est devenu un support (bassis) pour une chose interdite et une chose permise ; et il est permis aussi de secouer ce couteau pour le faire sortir de l'étui. Et si ce couteau a plus d'importance que les couteaux permis, il est alors interdit de déplacer l'étui du tout ; voir la fin du siman 310.
séif katan 6
(ו) שמקפידים עליו - ואם הוא אינו מקפיד לא הוי לדידיה מוקצה מחמת חסרון כיס [מ"א]:
(6) Auxquels on tient – mais si lui n'y tient pas, ce n'est pas pour lui un mouktsé à cause d'une perte financière [Maguen Avraham].
séif katan 7
(ז) ומקפיד עליהם - שלא להשתמש בהם כדי שלא יתקלקלו אבל אם אינו מקפיד עליהם אף שהם מיוחדים לסחורה ונתנם באוצר ג"כ שרי לטלטל:
(7) Et il y tient – de ne pas les utiliser afin qu'ils ne s'abîment pas ; mais s'il n'y tient pas, bien qu'ils soient destinés au commerce et qu'il les ait placés dans l'entrepôt, il est également permis de les déplacer.
séif katan 8
(ח) וכבד הרבה - וה"ה אבן גדולה וקורה גדולה אם יש תורת כלי עליה דהיינו שמיוחדים לתשמיש שרי לטלטלן ובכלי מותר אפילו אינו רגיל לטלטלה בימות החול מ"מ לא אמרינן דמפני כבדותה הוא קובע לה מקום ומקצה אותה מדעתו מלטלטלה. ונראה דאם בימות החול הוא זהיר להניעה ממקומה כדי שלא תפסד ותתקלקל ממילא הוא בכלל מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלה:
(8) Et très lourd – il en est de même d'une grande pierre ou d'une grande poutre : si elles ont statut d'ustensile, c'est-à-dire qu'elles sont destinées à un usage, il est permis de les déplacer. Et pour un ustensile, c'est permis même si on n'a pas l'habitude de le déplacer les jours de semaine ; nous ne disons pas qu'à cause de son poids on lui fixe une place et qu'on l'écarte de son esprit quant au fait de le déplacer. Et il semble que si, les jours de semaine, on prend garde de le bouger de sa place afin qu'il ne s'abîme ni ne se détériore, il fait de ce fait partie du mouktsé à cause d'une perte financière, et il est interdit de le déplacer.
séif katan 9
(ט) ולא מפני כבדו - ואפילו אם הוא משוי של כמה בני אדם [עירובין ק"ב]:
(9) Et non à cause de son poids – même si c'est la charge de plusieurs personnes [Erouvin 102].
séif katan 10
(י) שמלאכתו לאיסור - כלומר שמיוחדת לדבר שאסור לעשות בשבת ואפילו אם רק רוב מלאכתו לאיסור הוא ג"כ בכלל זה:
(10) Dont l'usage est interdit – c'est-à-dire qu'il est destiné à une chose qu'il est interdit de faire le Chabbat ; et même si seule la majeure partie de son usage est interdite, il entre aussi dans cette catégorie.
séif katan 11
(יא) נשתמש - פי' שהיה מונח עליו בין השמשות דבר איסור וכדמסיים כגון נר שהודלק דנעשה אז בסיס לדבר האסור אבל אם עשה מלאכה בקורנס פשיטא דמותר לטלטלו בשבת לצורך גופו ומקומו:
(11) On a utilisé – explication : une chose interdite était posée dessus au crépuscule, comme il le précise ensuite : par exemple une lampe qui a été allumée, car l'ustensile est alors devenu un support pour la chose interdite. Mais si l'on a fait un travail avec le marteau, il est évident qu'il est permis de le déplacer le Chabbat pour l'utiliser lui-même ou pour sa place.
séif katan 12
(יב) בין לצורך גופו - ומיירי שאין לו כלי היתר לתשמיש זה דאל"ה אין לו להשתמש בכלי זה:
(12) Que ce soit pour l'utiliser lui-même – et il s'agit du cas où il n'a pas d'ustensile permis pour cet usage, car sinon, il ne doit pas utiliser cet ustensile.
séif katan 13
(יג) ולהניחו באיזה מקום - דכיון שהוא בידו שנטלה לצורך גופה או מקומה רשאי לטלטלה יותר וכתב המ"א דה"ה אם שכח ונטלה בידו רשאי לטלטלה יותר אף שהנטילה היה שלא לצורך גופה ומקומה ועיין באחרונים שהכריעו דהאי היתרא לא שייך אלא בכלי שמלאכתו לאיסור ולא במוקצה מחמת גופו כגון מעות ואבנים וכיוצא בהן ובביאור הגר"א לעיל סימן רס"ו סי"ב חולק על המ"א וס"ל דלא התירו אלא כשהתחיל לטלטל ברשות וכן משמע בר"ן ריש ביצה עי"ש ועיין לקמן סימן של"א ס"ה במ"ב לענין איזמל מילה. איתא בסימן שי"א ס"ח דטלטול מוקצה בגופו אפילו לצורך דבר המוקצה מותר דזה לא נקרא טלטול כלל ולפ"ז אם מונח איזה דבר מוקצה על הארץ מותר לדחפו ברגליו כדי שלא יבוא להפסד:
(13) Et le poser en quelque endroit – car puisqu'il est dans sa main, l'ayant pris pour l'utiliser lui-même ou pour sa place, il a le droit de le déplacer davantage. Et le Maguen Avraham a écrit qu'il en est de même s'il a oublié et l'a pris dans sa main : il a le droit de le déplacer davantage, bien que la prise n'ait pas été pour l'utiliser lui-même ou pour sa place. Et voir les A'haronim, qui ont tranché que cette permission ne s'applique qu'à un ustensile dont l'usage est interdit, et non à un mouktsé en raison de sa nature, comme des pièces de monnaie, des pierres et autres choses semblables. Et dans le Biour du Gaon de Vilna, plus haut au siman 266, séif 12, il conteste le Maguen Avraham et considère qu'on ne l'a permis que lorsqu'il a commencé à le déplacer de manière permise ; et c'est aussi ce qui ressort du Ran au début du traité Beitsa, voir là-bas. Et voir plus loin, siman 331, séif 5, dans la Michna Beroura, au sujet du scalpel de la circoncision. Il est rapporté au siman 311, séif 8, que déplacer un mouktsé avec son corps, même pour les besoins de la chose mouktsé, est permis, car cela ne s'appelle pas du tout un déplacement ; et d'après cela, si une chose mouktsé est posée par terre, il est permis de la pousser avec ses pieds afin qu'elle n'en vienne pas à se perdre.
séif katan 14
(יד) שישבר - דהיינו שיתבקע בחמה:
(14) Qu'il ne se brise – c'est-à-dire qu'il ne se fende au soleil.
séif katan 15
(טו) או יגנב שם - דהוא דומיא דמחמה לצל. וע"י א"י י"ל דשרי בכל זה [פמ"ג]:
(15) Ou qu'il ne soit volé là – car c'est semblable au déplacement du soleil vers l'ombre. Et par l'intermédiaire d'un non-Juif, on peut dire que tout cela est permis [Peri Megadim].
séif katan 16
(טז) אסור - ואם חושב עליו גם לתשמיש מותר לטלטל אפילו עיקר כונתו מחמה לצל:
(16) Il est interdit – mais s'il pense l'utiliser aussi pour un usage permis, il est permis de le déplacer, même si son intention principale est de le mettre du soleil à l'ombre.
séif katan 17
(יז) אבל בנגיעה בעלמא וכו' - עיין בסימן ש"י ס"ו ובמ"א שם דהיכא דהנגיעה היא לצורך דבר המוקצה כגון שכופה כלי על המוקצה לשמרה צריך ליזהר שלא ליגע בה והגר"א שם בביאורו פסק כהרב המגיד דנגיעה בכל גווני שרי אם לא יבוא לנדנוד ע"י הנגיעה וכ"כ בדה"ח:
(17) Mais par un simple contact, etc. – voir au siman 310, séif 6, et dans le Maguen Avraham là-bas : là où le contact se fait pour les besoins de la chose mouktsé, par exemple lorsqu'on retourne un ustensile sur le mouktsé pour le protéger, il faut prendre garde de ne pas le toucher. Et le Gaon de Vilna, là-bas, dans son Biour, a tranché comme le Rav HaMaguid, que le contact est permis dans tous les cas, si on n'en vient pas à le faire bouger par le contact ; et c'est aussi ce qu'a écrit le Dérekh Ha'Hayim.
séif katan 18
(יח) או בתנור וכו' - היינו אפילו בתנור המיטלטל ומותר ליגע אפילו בשעה שדולק בו האש:
(18) Ou un four, etc. – c'est-à-dire même un four mobile ; et il est permis de le toucher même au moment où le feu y brûle.
séif katan 19
(יט) ליקח דבר היתר - היינו אפילו כשהדבר מוקצה תלוי וע"י לקיחת ההיתר מתנדנד מ"מ שרי דזה מקרי טלטול מן הצד לצורך דבר המותר [פמ"ג]:
(19) Prendre une chose permise – c'est-à-dire même lorsque la chose mouktsé est suspendue et qu'en prenant la chose permise elle se balance, c'est néanmoins permis, car cela s'appelle un déplacement indirect (tiltoul min hatsad) pour les besoins d'une chose permise [Peri Megadim].
séif katan 20
(כ) שמלאכתו להיתר - וה"ה אם היה מלאכתו לאיסור ולהיתר ג"כ לא מקצה דעתו מניה וקדרה שמלאכתה הוא לבישול ורק לפעמים משתמשין בה למים ולפירות היא בכלל כלי שמלאכתה לאיסור אם לא שיש בה מהתבשיל:
(20) Dont l'usage est permis – il en est de même si son usage est à la fois interdit et permis : là aussi, on ne l'écarte pas de son esprit. Mais une marmite dont l'usage est la cuisson, et qu'on n'utilise que parfois pour de l'eau ou des fruits, fait partie des ustensiles dont l'usage est interdit, à moins qu'il n'y ait dedans un reste du plat cuisiné.
séif katan 21
(כא) אבל שלא לצורך כלל - היינו אם כל היום לא יצרכנו כלל אבל אם יצטרך לו באותו יום והוא מטלטלו כדי שיהא מוכן לו בשעתו שרי [ט"ז]:
(21) Mais sans aucun besoin – c'est-à-dire s'il n'en aura pas du tout besoin de toute la journée ; mais s'il en aura besoin ce jour-là et qu'il le déplace afin qu'il soit prêt pour lui au moment voulu, c'est permis [Taz].
séif katan 22
(כב) כתבי הקודש - פי' כל הספרים שמותר לקרות בהן ועיין בש"ת לענין מגילה ופמ"ג מצדד כהאליהו רבה דמגילה נמי בכלל זה:
(22) Les Saintes Écritures – explication : tous les livres qu'il est permis de lire le Chabbat. Et voir le Chaarei Techouva au sujet de la Méguila (rouleau d'Esther) ; et le Peri Megadim penche dans le sens de l'Eliya Rabba, que la Méguila aussi est incluse.
séif katan 23
(כג) כלל - וה"ה כוסות וקערות וצלוחיות וסכין שע"ג השלחן דתדירין בתשמיש לא חלה עלייהו תורת מוקצה כלל וכאוכלין וכתבי הקודש דמי וע"כ מותרין לטלטלן אפילו שלא לצורך כלל ויש מחמירין אפילו בכלים אלו:
(23) Du tout – il en est de même des verres, des assiettes, des fioles et du couteau qui sont sur la table : étant d'usage fréquent, le statut de mouktsé ne s'applique pas du tout à eux, et ils sont comparables aux aliments et aux Saintes Écritures ; c'est pourquoi il est permis de les déplacer même sans aucun besoin. Et certains sont rigoureux même pour ces ustensiles.
séif katan 24
(כד) כ"א לצורך - היינו כדי שלא יגנבו או שלא יתקלקלו בחמה וכיוצא בזה והט"ז ומ"א מחמירין וסוברין דתפלין מקרי כלי שמלאכתו לאיסור דהרי אסור להניחן בשבת וכנ"ל בסימן ל"א וע"כ אין לטלטלן כ"א בצריך לגופן [היינו כדי שישמרוהו מהמזיקין] או למקומן ומ"מ במקום הדחק יש להקל כדעה הראשונה וכמו שכתבנו בסימן ל"א בבה"ל ע"ש:
(24) Sauf pour le besoin – c'est-à-dire afin qu'ils ne soient pas volés, ou qu'ils ne s'abîment pas au soleil, et autres cas semblables. Et le Taz et le Maguen Avraham sont rigoureux et considèrent que les tefilin s'appellent un ustensile dont l'usage est interdit, puisqu'il est interdit de les mettre le Chabbat, comme il est dit plus haut au siman 31 ; c'est pourquoi on ne doit les déplacer que si l'on en a besoin pour eux-mêmes [c'est-à-dire pour qu'ils le protègent des forces nuisibles] ou pour leur place. Néanmoins, en cas de nécessité pressante, on peut être indulgent selon le premier avis, comme nous l'avons écrit au siman 31 dans le Biour Halakha, voir là-bas.
séif katan 25
(כה) כי אם וכו' - דהרי הוא מיוחד לתקיעה דהוא אסור בשבת וע"כ מקרי כלי שמלאכתו לאיסור. ולולב אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו דאין עליו שם כלי כלל:
(25) Sauf, etc. – car le chofar est destiné à sonner, ce qui est interdit le Chabbat ; c'est pourquoi on l'appelle un ustensile dont l'usage est interdit. Et le loulav, il est interdit de le déplacer même pour l'utiliser lui-même ou pour sa place, car il n'a pas du tout le statut d'ustensile.
séif katan 26
(כו) ע"י ככר או תינוק - לאו דוקא ככר הוא הדין אם נתן שאר חפץ המותר בתוכה והנה דעה זו היא דעת הרא"ש אבל הרבה מהראשונים חולקין ע"ז וס"ל דלא התירו ככר ותינוק אלא למת בלבד לטלטלו על ידיהם וכדלקמן בסימן שי"א ס"א אבל לא בשאר דבר מוקצה אף שהוא כלי וכן הכריעו הרבה אחרונים וכ"ז דוקא אם יניח בתוך הכלי שאר דבר שאינו מיוחד לה אבל אם מונח שם דבר המיוחד לה כמו שום במדוכה ששוחקין בה או שמונח בקדירה קצת מהתבשיל לכו"ע מותר לטלטל הכלי אגב המאכל:
(26) Au moyen d'une miche de pain ou d'un enfant – pas spécifiquement une miche : il en est de même s'il a mis dedans un autre objet permis. Or cet avis est celui du Roch ; mais beaucoup de Richonim le contestent et considèrent qu'on n'a permis le recours à une miche ou à un enfant que pour un mort seulement, pour le déplacer par leur intermédiaire, comme il est dit plus loin au siman 311, séif 1, mais non pour une autre chose mouktsé, même si c'est un ustensile ; et c'est ce qu'ont tranché beaucoup d'A'haronim. Et tout cela, seulement s'il place dans l'ustensile une autre chose qui ne lui est pas destinée ; mais s'il s'y trouve une chose qui lui est destinée, comme de l'ail dans le mortier où on le pile, ou s'il reste dans la marmite un peu du plat cuisiné, selon tous les avis il est permis de déplacer l'ustensile accessoirement à l'aliment.
séif katan 27
(כז) אפילו בשבת וכו' - ר"ל ולא אמרינן כיון דמאתמול כלי זו לאו להאי מלאכה קאי הו"ל נולד:
(27) Même le Chabbat, etc. – c'est-à-dire que nous ne disons pas : puisque depuis la veille cet ustensile n'était pas destiné à cet usage, c'est un nolad (chose nouvellement apparue).
séif katan 28
(כח) לטלטל שבריהם - שברי כלים הם מחלק ב' שבמוקצה משום דכשנשברו דמי לצרורות והוי מוקצה מחמת גופו אלא כיון שבאו מכלי לא בטיל שם כלי מהם כ"ז שראויים לשום דבר כגון לכסות משא"כ בצרורות דאע"פ שראוים לכסות לאו מנא הם כמבואר בסעיף שאח"ז:
(28) Déplacer leurs débris – les débris d'ustensiles relèvent de la deuxième catégorie de mouktsé, parce que, une fois brisés, ils sont semblables à des cailloux et sont mouktsé en raison de leur nature ; mais puisqu'ils proviennent d'un ustensile, le nom d'ustensile ne s'annule pas pour eux tant qu'ils sont propres à un usage quelconque, comme couvrir quelque chose ; ce qui n'est pas le cas des cailloux : bien qu'ils soient propres à couvrir, ce ne sont pas des ustensiles, comme il est expliqué au séif suivant.
séif katan 29
(כט) במקום שהולכין - בביתו או ברחוב וכדלקמן בסי"ח:
(29) À l'endroit où l'on marche – dans sa maison ou dans la rue, comme il est dit plus loin au séif 18.
séif katan 30
(ל) שלא יוזקו בהן - אבל אם הוא של חרס אסור לפנותן דאין מצוי כ"כ היזק ואע"פ שכשהוא דורס עליהן משברן מ"מ מותר דדבר שאין מתכוין הוא. ודוקא לפנותן בידים אסור אבל מותר לדחותן ברגליו דטלטול מוקצה בגופו מותר וכדלקמן בסימן שי"א ס"ח:
(30) Afin qu'on ne s'y blesse pas – mais si ce sont des débris de terre cuite, il est interdit de les enlever, car le dommage n'est pas si fréquent ; et bien que, lorsqu'on marche dessus, on les brise, c'est néanmoins permis, car c'est un acte non intentionnel (davar ché-eino mitkaven). Et seul le fait de les enlever avec les mains est interdit ; mais il est permis de les pousser avec ses pieds, car déplacer un mouktsé avec son corps est permis, comme il est dit plus loin au siman 311, séif 8.
séif katan 31
(לא) חתיכת חרס וכו' - השו"ע הוסיף בכאן לבאר שני דברים דשייכי לסעיף הקודם אחד דמה שנזכר שם דסגי במה שיהיה השבר ראוי לכסות בה מהני אפילו במקום שאין מצויים כלי לכסות בה דהיינו בכרמלית או בר"ה כגון שנוטלו לקנח בה מנעלו מטיט והטעם דכיון דאיכא תורת כלי עדיין על השבר בחצר גם בר"ה אין שם מוקצה עליה שנית דאם זרקה לאשפה מבעוד יום שוב שם מוקצה עליה ואסור לטלטלה:
(31) Un tesson, etc. – le Choulhan Aroukh a ajouté ici pour expliquer deux choses qui se rapportent au séif précédent. L'une : ce qui a été dit là-bas, qu'il suffit que le débris soit propre à couvrir quelque chose, est valable même dans un endroit où l'on ne trouve pas d'ustensiles à couvrir avec lui, c'est-à-dire dans un karmelit (zone intermédiaire, ni domaine privé ni domaine public) ou dans le domaine public, par exemple lorsqu'on le prend pour essuyer la boue de sa chaussure. Et la raison : puisque le débris a encore statut d'ustensile dans la cour, dans le domaine public non plus il n'a pas le nom de mouktsé. La seconde : s'il l'a jeté au tas d'ordures pendant qu'il faisait encore jour (avant Chabbat), il a désormais le nom de mouktsé et il est interdit de le déplacer.
séif katan 32
(לב) שנשברה בחול - וה"ה שנשברה בשבת כמ"ש ס"ו אלא דנקט בחול משום סיפא דזרקה לאשפה מבעוד יום דאם זרקה בשבת שרי לטלטלה אפילו כשנשברה מבע"י [וכן הדין לענין שירי מחצלת בסי"ב] כיון שבין השמשות היה עדיין על השבר תורת כלי:
(32) Qui s'est brisé en semaine – il en est de même s'il s'est brisé le Chabbat, comme il est écrit au séif 6 ; mais il a dit « en semaine » à cause de la fin du séif, « s'il l'a jeté au tas d'ordures pendant qu'il faisait jour » : car s'il l'a jeté le Chabbat, il est permis de le déplacer même s'il s'est brisé pendant qu'il faisait jour [et la règle est la même pour les restes de natte, au séif 12], puisqu'au crépuscule le débris avait encore statut d'ustensile.
séif katan 33
(לג) משום דאתיא - היינו כיון דמעיקרא היתה כלי גמורה עדיין תורת כלי עליה כל שהיא ראויה לשום מלאכה:
(33) Parce qu'il provient – c'est-à-dire : puisqu'à l'origine c'était un ustensile complet, il a encore statut d'ustensile tant qu'il est propre à un travail quelconque.
séif katan 34
(לד) שאין בו שייכות וכו' - וכגון עששית של ברזל וטבלא וכן בקעת [היינו חתיכת עץ] כיון שאינו כלי אסור לטלטלו אפילו לצורך גופו כגון לתקוע אותו במקום בריח לדלת או לסמוך בו איזה דף שישב עליו אם לא שיעשה בו קצת מעשה תיקון קודם השבת להוכיח שעומד להשתמש בו או שייחדנה מע"ש לעולם להשתמש בו וכמ"ש לקמן בסכ"ב ורבים נכשלין בזה [אחרונים]. פתילה נקראת כלי ואפילו נדלקה קצת ממנה בשבת שעברה [דאם דלקה בה"ש בשבת זו הוקצה לכל השבת כדלעיל בסימן רע"ט] או בחול ודינה ככלי שמלאכתו לאיסור שבמותר לטלטלו לצורך גופו ומקומו אבל שברי פתילה שאינן עומדים עוד להדלקה בנר הרי הן כצרורות ואבנים שאסור לטלטלן אפילו לצורך גופן ומקומן וכן נר שלם של שעוה או חלב ואפילו נדלקה כבר בחול או בשבת שעברה כל שהיא עדיין ראויה להדלקה מקרי כלי שמלאכתו לאיסור ומכאן מרגלא בפומא דאינשי דמותר לטלטל נר שלם של חלב או שעוה כדי שלא תפסד הנר או ליתנה לא"י שידליקנה לעצמו וטועין הן שאינו מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור אלא כשצריך למקומה של הכלי או שצריך הישראל לגופו של הכלי להשתמש בו דבר המותר בשבת כגון קורנס לפצוע בו אגוזים וכדלעיל בס"ג ובספר מור וקציעה מחמיר דאפילו נר שלם ולצורך מקומו אסור לטלטל שאין עליו שם כלי כלל דלא חזי לאכילה ולתשמיש:
(34) Qui n'a aucun lien, etc. – comme une lanterne de fer, une planche, ou une bûche [c'est-à-dire un morceau de bois] : puisque ce n'est pas un ustensile, il est interdit de la déplacer même pour l'utiliser elle-même, par exemple pour l'enfoncer à la place du verrou de la porte, ou pour étayer une planche sur laquelle on s'assoit, à moins qu'on n'y ait fait un petit acte d'aménagement avant Chabbat, pour montrer qu'elle est destinée à être utilisée, ou qu'on l'ait désignée depuis la veille de Chabbat, de façon permanente, pour s'en servir, comme il est écrit plus loin au séif 22 ; et beaucoup trébuchent en cela [A'haronim]. Une mèche s'appelle un ustensile, même si elle a été un peu allumée le Chabbat précédent [car si elle a brûlé au crépuscule de ce Chabbat-ci, elle est mise à l'écart pour tout le Chabbat, comme il est dit plus haut au siman 279] ou en semaine ; et son statut est celui d'un ustensile dont l'usage est interdit, qu'il est permis de déplacer pour l'utiliser elle-même ou pour sa place. Mais les débris de mèche qui ne sont plus destinés à être allumés dans une lampe sont comme des cailloux et des pierres, qu'il est interdit de déplacer même pour les utiliser eux-mêmes ou pour leur place. De même, une bougie entière de cire ou de suif, même si elle a déjà été allumée en semaine ou le Chabbat précédent, tant qu'elle est encore propre à être allumée, s'appelle un ustensile dont l'usage est interdit. Et de là (on voit l'erreur de) ce dicton courant dans la bouche des gens, qu'il est permis de déplacer une bougie entière de suif ou de cire afin que la bougie ne soit pas perdue, ou pour la donner à un non-Juif pour qu'il l'allume pour lui-même ; et ils se trompent, car il n'est permis de déplacer un ustensile dont l'usage est interdit que lorsqu'on a besoin de la place de l'ustensile, ou lorsque le Juif a besoin de l'ustensile lui-même pour s'en servir à une chose permise le Chabbat, comme un marteau pour casser des noix, comme il est dit plus haut au séif 3. Et le livre Mor OuKetsia est rigoureux : même une bougie entière, et même pour sa place, il est interdit de la déplacer, car elle n'a pas du tout le nom d'ustensile, n'étant propre ni à être mangée ni à un usage.
séif katan 35
(לה) בין נתפרקו בחול - פי' ולא מבעיא נתפרקו בשבת דמותר דמוכנין הן ע"ג אביהן כי עייל שבתא אלא אפילו בחול מותר משום דאכתי כלי הוא שראוי להתחבר עם הכלי וע"כ מותר לטלטלן אפילו מחמה לצל אפילו כשאין ראוין למלאכה אחרת כלל וכ"ז בדלתות הכלי דככיסוי כלי חשובין אבל בדלתות הבית או החלונות אע"פ שראוין לאיזה תשמיש וככלי חשובין מ"מ כיון שלא הוכנו לכך אסורים בטלטול דסתמן עומדין להתחבר עם הבית ולכן אסור בין נתפרקו בחול ובין בשבת. ודלתות של לול תרנגולין כדלתות הבית חשובין גם לענין איסור טלטול. כתב המ"א כלים המוקצים שנשברו בשבת אע"ג דעכשיו אין מוקצים אסורים ור"ל כגון שהיה מוקצה מחמת חסרון כיס דכשנשברה שוב אין מקפיד שלא לעשות בהם שום תשמיש אחר א"כ עכשיו אינם מוקצים וכה"ג אפ"ה אסורים משום מיגו דאתקצאי לביה"ש איתקצאי לכולי יומא:
(35) Qu'ils se soient détachés en semaine – explication : non seulement s'ils se sont détachés le Chabbat, où c'est permis car ils étaient prêts par le biais de leur « père » (l'ustensile auquel ils étaient attachés) à l'entrée du Chabbat, mais même s'ils se sont détachés en semaine, c'est permis, parce que c'est encore un ustensile, propre à être rattaché à l'ustensile ; c'est pourquoi il est permis de les déplacer même du soleil à l'ombre, même lorsqu'ils ne sont propres à aucun autre travail. Et tout cela concerne les portes d'un ustensile, qui sont considérées comme le couvercle d'un ustensile ; mais les portes de la maison ou les fenêtres, bien qu'elles soient propres à quelque usage et considérées comme des ustensiles, néanmoins, puisqu'elles n'ont pas été préparées pour cela, il est interdit de les déplacer, car ordinairement elles sont destinées à être rattachées à la maison ; c'est pourquoi c'est interdit, qu'elles se soient détachées en semaine ou le Chabbat. Et les portes d'un poulailler sont considérées comme les portes de la maison, aussi quant à l'interdit de déplacement. Le Maguen Avraham a écrit : des ustensiles mouktsé qui se sont brisés le Chabbat, bien que maintenant ils ne soient plus mouktsé, sont interdits. Il veut dire : par exemple s'il était mouktsé à cause d'une perte financière, et qu'une fois brisé, on ne tient plus à ne pas en faire un autre usage, de sorte que maintenant ils ne sont plus mouktsé, et autres cas semblables ; ils sont néanmoins interdits, car « puisqu'il a été mis à l'écart au crépuscule, il est mis à l'écart pour toute la journée ».
séif katan 36
(לו) ליטלה - דאין בנין וסתירה בכלים:
(36) La prendre – car il n'y a pas d'interdit de construire ni de démolir pour les ustensiles.
séif katan 37
(לז) שמא יתקע - ביתד או במסמר בחזקה וחייב משום מכה בפטיש דהו"ל גמר מלאכה וי"א דיש גם בכלים משום בונה היכא דהוא עושה ע"י תקיעה דהוא מעשה אומן:
(37) De peur qu'il n'enfonce – avec une cheville ou un clou, fermement, et il serait passible pour « donner le coup de marteau » (makké bepatich), car c'est l'achèvement d'un travail. Et certains disent qu'il y a aussi pour les ustensiles l'interdit de construire, lorsqu'il le fait par enfoncement, car c'est un travail d'artisan.
séif katan 38
(לח) ושל לול וכו' - הוא בנין העשוי לתרנגולין:
(38) Et celle d'un poulailler, etc. – c'est une construction faite pour les poules.
séif katan 39
(לט) דכיון דמחובר לקרקע וכו' - ומחייב משום בונה וא"כ גם החלונות אסור ליטול ולהחזיר דמחוברין הם ואפילו ע"י א"י אסור משום שבות [ט"ז לקמן בסימן שי"ג ע"ש מה שנכתוב בבה"ל בזה]:
(39) Car puisqu'il est attaché au sol, etc. – et on est passible pour « construire » ; s'il en est ainsi, les fenêtres aussi, il est interdit de les enlever et de les remettre, car elles sont attachées à la maison ; et même par l'intermédiaire d'un non-Juif c'est interdit, en raison d'un chevout (interdit rabbinique) [Taz plus loin au siman 313 ; voir là-bas ce que nous écrirons à ce sujet dans le Biour Halakha].
séif katan 40
(מ) אית ביה וכו' - צ"ל דלול דהכא מיירי כגון שבנאה מתחלה במחובר לקרקע דאם היתה מתחלה כלי בפ"ע אלא שחיברה אח"כ לקרקע דינו כמ"ש בסעיף יו"ד בכלי המחובר לקרקע בטיט ע"ש כ"כ בספר תו"ש אבל בפמ"ג כתב דשאני התם דהוא כיסוי בעלמא אבל הכא דיש ציר להדלת חמיר טפי ואפילו כשיש בית אחיזה להדלת אסור ע"ש:
(40) Il y a, etc. – il faut dire que le poulailler dont il est question ici est le cas où on l'a construit dès l'origine attaché au sol ; car si c'était à l'origine un ustensile indépendant, mais qu'on l'a ensuite fixé au sol, sa règle est comme il est écrit au séif 10 à propos d'un ustensile fixé au sol avec de l'argile, voir là-bas ; ainsi l'a écrit le livre Tossefet Chabbat. Mais le Peri Megadim a écrit que c'est différent là-bas, car c'est un simple couvercle, tandis qu'ici, où la porte a un gond, c'est plus grave, et même lorsque la porte a une poignée, c'est interdit, voir là-bas.
séif katan 41
(מא) בור ודות - בור בחפירה ודות בבנין והוא ג"כ בתוך הקרקע אלא שלמעלה קצת גלוי:
(41) Une fosse ou une citerne – la fosse (bor) est creusée dans le sol, et la citerne (dout) est construite ; elle aussi est à l'intérieur du sol, mais un peu découverte en haut.
séif katan 42
(מב) אין נטלים - אף שתקנם ועשה בהם מעשה המוכיח שעומד לכסות או שמשתמש בהם תמיד לזה דבזה הוסר מעליהם שם מוקצה וכדלקמן בסכ"ב אפ"ה אסור כאן דכיון דהם כיסוי קרקעות הוי כבונה אם מכסה אותם או כסותר אם נוטל הכיסוי משא"כ כשיש להם בית יד לאחוז בם מוכח דהוא כלי ולמשקל ואהדורי עביד ולא הוי כבונה וסותר ועיין במ"א שביאר דמה שכתב המחבר אינם ניטלים היינו דאסורים אפילו בטלטול בעלמא אפילו אם נתפרקו כבר מע"ש מן הבור וכ"ש דאסור ליטלם מן הבור והטעם דכיון דהם עומדים ומוכנים לכיסוי קרקעות אינם מן המוכן לטלטל אף שתורת כלי עליהם:
(42) On ne les prend pas – même s'il les a aménagés et y a fait un acte montrant qu'ils sont destinés à couvrir, ou qu'il s'en sert toujours pour cela, ce par quoi le nom de mouktsé leur est retiré, comme il est dit plus loin au séif 22 ; néanmoins, ici c'est interdit, car puisque ce sont des couvercles d'ouvertures dans le sol, c'est comme construire s'il les couvre, ou comme démolir s'il enlève le couvercle. Ce qui n'est pas le cas lorsqu'ils ont une poignée pour les saisir : il est prouvé que c'est un ustensile, fait pour être enlevé et remis, et ce n'est pas comme construire et démolir. Et voir le Maguen Avraham, qui a expliqué que ce qu'a écrit l'auteur (du Choulhan Aroukh), « on ne les prend pas », signifie qu'ils sont interdits même pour un simple déplacement, même s'ils ont déjà été détachés de la fosse dès la veille de Chabbat, et à plus forte raison est-il interdit de les enlever de la fosse. Et la raison : puisqu'ils sont destinés et préparés à couvrir des ouvertures dans le sol, ils ne font pas partie de ce qui est prêt à être déplacé, bien qu'ils aient statut d'ustensile.
séif katan 43
(מג) מחוברים בטיט - ר"ל שהכלי מחובר לקרקע בטיט מלמטה ואף דבעלמא מחובר לקרקע הרי הוא כקרקע הכא כיון דכיסוי אינו מחובר בציר להכלי והכלי מגולה למעלה לא מחזי כבונה משא"כ בכיסוי חביות הקבורות בקרקע כיון דהם טמונות כולן בקרקע גזרו רבנן אטו כסוי בור ודות:
(43) Fixés avec de l'argile – c'est-à-dire que l'ustensile est fixé au sol par en bas avec de l'argile ; et bien qu'en général ce qui est fixé au sol soit comme le sol, ici, puisque le couvercle n'est pas attaché à l'ustensile par un gond et que l'ustensile est découvert en haut, cela n'a pas l'air de construire. Ce qui n'est pas le cas du couvercle de tonneaux enterrés dans le sol : puisqu'ils sont entièrement enfouis dans le sol, nos Maîtres ont décrété l'interdit à cause du couvercle d'une fosse ou d'une citerne.
séif katan 44
(מד) והוא שתקנם וכו' - קאי על כל כיסוי כלים:
(44) Et à condition qu'il les ait aménagés, etc. – cela se rapporte à tous les couvercles d'ustensiles.
séif katan 45
(מה) והכינם לכך - היינו שהכינם לכסות הכלי וה"ה אם לא עשה בהם מעשה כלל רק שיחדו מע"ש לכסוי ג"כ סגי דבכל זה הוסר שם מוקצה וכדלקמן בס"כ גבי חריות [תו"ש]:
(45) Et les a préparés pour cela – c'est-à-dire qu'il les a préparés pour couvrir l'ustensile ; et il en est de même s'il n'y a fait aucun acte, mais les a seulement désignés dès la veille de Chabbat pour couvrir : cela suffit aussi, car dans tous ces cas le nom de mouktsé est retiré, comme il est dit plus loin au séif 20 à propos des branches de palmier [Tossefet Chabbat].
séif katan 46
(מו) מחט וכו' - הוא מחט מיוחד לתפירה והוי ככל כלי שמלאכתו לאיסור ומותר לטלטל לצורך גופו דהיינו ליטול הקוץ או שנוקב בה את המורסא להוציא ממנה ליחה וה"ה שמותר לתחוב בה את המלבושים לחברן בעת הדחק ואם הוא במקום שאסור לצאת בו בשבת כבר מבואר לעיל בסימן ש"ג סעיף ט' דאסור ועיין בסעיף י"ח ובמה שכתבנו שם:
(46) Une aiguille, etc. – c'est une aiguille destinée à la couture, et elle est comme tout ustensile dont l'usage est interdit ; il est permis de la déplacer pour l'utiliser elle-même, c'est-à-dire pour retirer l'épine, ou pour percer avec elle un abcès afin d'en faire sortir le pus. Et il en est de même qu'il est permis de l'enfoncer dans les vêtements pour les attacher en cas de nécessité ; et si c'est dans un endroit où il est interdit de sortir avec elle le Chabbat, il a déjà été expliqué plus haut au siman 303, séif 9, que c'est interdit ; et voir au séif 18 et ce que nous avons écrit là-bas.
séif katan 47
(מז) הקוץ - וה"ה שמותר לטלטלה לצורך מקומה וכ"ש שמותר לטלטלה אם מצאה מונחת במקום שיכולין ליזוק בה אנשי ביתו דבזה אפילו בניטל חורה שאין עליה שם כלי כלל ג"כ מותר לטלטלה:
(47) L'épine – il en est de même qu'il est permis de la déplacer pour sa place ; et à plus forte raison est-il permis de la déplacer s'il la trouve posée à un endroit où les gens de sa maison pourraient se blesser avec elle : dans ce cas, même une aiguille dont le chas a été enlevé, qui n'a plus du tout le nom d'ustensile, il est aussi permis de la déplacer.
séif katan 48
(מח) וחדשה וכו' - דזימנין דנמלך עלה ואינה נוקבה ומשוי לה מנא כמות שהיא לנטילת הקוץ אבל בניטל חורה או עוקצה בטל מינה שם כלי דאז דרך לזרוק אותה בין שברי מתכות. ואם יחדה מבעוד יום לאיזה תשמיש הוי כלי ומותר לטלטלה כדין כל כלי שמלאכתו להיתר [פמ"ג]:
(48) Et une neuve, etc. – car parfois on change d'avis à son sujet et on ne la perce pas, et on en fait un ustensile telle qu'elle est, pour retirer une épine. Mais une aiguille dont le chas ou la pointe a été enlevé perd le nom d'ustensile, car on a alors l'habitude de la jeter parmi les débris de métal. Et s'il l'a désignée pendant qu'il faisait jour pour un usage quelconque, c'est un ustensile, et il est permis de la déplacer selon la règle de tout ustensile dont l'usage est permis [Peri Megadim].
séif katan 49
(מט) שירי מחצלאות - שנפרדו מן מחצלת ישנה ובין שנפרדו מע"ש ובין שנפרדו בשבת:
(49) Des restes de nattes – qui se sont séparés d'une vieille natte, qu'ils se soient séparés la veille de Chabbat ou le Chabbat.
séif katan 50
(נ) מותר לטלטלם - אפילו אין בהם ג' על ג' ואפילו מחמה לצל מותר:
(50) Il est permis de les déplacer – même s'ils n'ont pas trois (palmes) sur trois ; et même du soleil à l'ombre, c'est permis.
séif katan 51
(נא) ואם זרקן לאשפה - דבטלה מהיות עוד כלי. ובמחצלת שלמה אפילו זרקן לאשפה מותר דבטלה דעתו אצל כל אדם:
(51) Et s'il les a jetés au tas d'ordures – car ils ont cessé d'être encore un ustensile. Et pour une natte entière, même s'il l'a jetée au tas d'ordures, c'est permis, car son intention de la jeter est annulée face à celle de tout le monde.
séif katan 52
(נב) ג' אצבעות וכו' - דיש בזה קצת חשיבות דחזיין לעניים ועיין באחרונים שכתבו דלעשירים אסור לטלטלן דלהם לא חשיבי שירי מטלניות אא"כ יש בהם ג' טפחים על ג' טפחים לדעה זו:
(52) Trois doigts, etc. – car il y a en cela une certaine importance, puisqu'ils sont utiles aux pauvres. Et voir les A'haronim, qui ont écrit que pour les riches il est interdit de les déplacer, car pour eux des restes de chiffons n'ont pas d'importance, à moins qu'ils n'aient trois téfa'him (palmes) sur trois téfa'him, selon cet avis.
séif katan 53
(נג) מותר לטלטלן - היינו כ"ז שלא זרקן לאשפה:
(53) Il est permis de les déplacer – c'est-à-dire tant qu'il ne les a pas jetés au tas d'ordures.
séif katan 54
(נד) ויש מתירין - דחזי לקנח בו מידי והוי כשירי מחצלאות:
(54) Et certains permettent – car c'est utile pour essuyer quelque chose, et c'est comme les restes de nattes.
séif katan 55
(נה) טליתות של מצוה - לפי שאדם בודל מהם מלהשתמש בתשמיש מגונה וע"כ בעינן בדידהו שיהו ג' אצבעות על ג' אצבעות והיינו לעניים וכנ"ל:
(55) Des châles de mitsva – parce que l'homme se retient de s'en servir pour un usage méprisable ; c'est pourquoi on exige pour eux qu'ils aient trois doigts sur trois doigts, et cela pour les pauvres, comme il a été dit plus haut.
séif katan 56
(נו) מנעל חדש - נקט חדש לרבותא אף שהוא מהודק על הדפוס שפיר ואינו יכול לשמטו מעליו אא"כ מטלטל גם הדפוס בידים אפ"ה שרי דאף שהוא כלי שמלאכתו לאיסור שעל ידו מתקנים המנעלים מ"מ הלא צריך למקומו דהיינו המנעל שהדפוס מונח בו וכ"ש כשהמנעל ישן שהוא רפוי ויכול לשמוט המנעל מעליו בלי טלטול הדפוס בידים דשרי:
(56) Une chaussure neuve – il a dit « neuve » pour enseigner une nouveauté : bien qu'elle soit bien serrée sur la forme de cordonnier et qu'on ne puisse l'en retirer sans déplacer aussi la forme avec les mains, c'est néanmoins permis ; car bien que la forme soit un ustensile dont l'usage est interdit, puisqu'on façonne avec elle les chaussures, on a néanmoins besoin de sa place, c'est-à-dire de la chaussure dans laquelle la forme est posée. Et à plus forte raison, lorsque la chaussure est vieille, qu'elle est lâche et qu'on peut la retirer de dessus la forme sans déplacer la forme avec les mains, c'est permis.
séif katan 57
(נז) כיון דשם כלי וכו' - לפי טעם זה ה"ה דמותר לשמוט הדפוס מתוך המנעל בין שהוא תקוע בו בחוזק ובין ברפוי והא"ר מפקפק ברפוי דלמה יטלטל הדפוס טוב יותר שישמיט המנעל מעליו אחרי שהוא רפוי ולא יטלטלו בידים ובמקום שקשה להשמיט המנעל בודאי אין להחמיר:
(57) Puisque le nom d'ustensile, etc. – selon cette raison, il en est de même qu'il est permis de retirer la forme de l'intérieur de la chaussure, qu'elle y soit enfoncée fermement ou lâchement. Et l'Eliya Rabba hésite pour le cas où elle est lâche : pourquoi déplacerait-il la forme ? Il vaut mieux qu'il retire la chaussure de dessus la forme, puisqu'elle est lâche, et qu'il ne la déplace pas avec les mains. Et là où il est difficile de retirer la chaussure, il n'y a assurément pas lieu d'être rigoureux.
séif katan 58
(נח) רצועה הפנימית - שהסנדל יש לו שני תרסיות [הוא מקום קביעת הרצועות] אחד מבחוץ ואחד מבפנים בין שתי רגלים כשנפסק הפנימי ראוי לתקנו ואע"פ שתיקונו ניכר וגנאי הוא מיהו לצד פנים לא מתחזי ע"כ עדיין שם כלי עליו אבל כשנפסק החיצונה אינו הגון לתקנו ודרך לזורקו לאשפה ע"כ בטל מינה שם כלי. ואין חילוק בין נפסקה בשבת בין נפסקה מבע"י:
(58) La lanière intérieure – car la sandale a deux attaches [c'est l'endroit où sont fixées les lanières], une à l'extérieur et une à l'intérieur, entre les deux pieds. Lorsque l'intérieure se rompt, elle est propre à être réparée ; et bien que sa réparation soit visible et que ce soit disgracieux, du côté intérieur cela ne se voit pas ; c'est pourquoi elle a encore le nom d'ustensile. Mais lorsque l'extérieure se rompt, il n'est pas convenable de la réparer, et on a l'habitude de la jeter au tas d'ordures ; c'est pourquoi elle perd le nom d'ustensile. Et il n'y a pas de différence entre le cas où elle s'est rompue le Chabbat et celui où elle s'est rompue pendant qu'il faisait jour.
séif katan 59
(נט) נפסקה החיצונה וכו' - וכ"ז בסנדלים שלהם אבל במנעלים שלנו אע"פ שנפסקה עדיין חזי ללבישה ותורת כלי עליה דדוקא במנעלים שלהם שהיו פתוחים לגמרי מלמעלה וצדדיו של עץ או של עור קשה והרצועה נקשרת ע"ג הרגל ואם נפסקה לא היה יכול לנועלו משא"כ בשלנו:
(59) L'extérieure s'est rompue, etc. – et tout cela concerne leurs sandales (à l'époque du Talmud) ; mais pour nos chaussures, bien que la lanière se soit rompue, elle est encore propre à être portée et a statut d'ustensile. Car c'est seulement pour leurs chaussures, entièrement ouvertes en haut, dont les côtés étaient de bois ou de cuir dur, et dont la lanière se nouait sur le pied, que, si elle se rompait, on ne pouvait plus la chausser ; ce qui n'est pas le cas des nôtres.
séif katan 60
(ס) בכרמלית - ר"ל דשם אין נשמר ע"כ התירו לו לכרוך כדי שלא יאבד:
(60) Dans un karmelit – c'est-à-dire que là la sandale n'est pas gardée ; c'est pourquoi on lui a permis de l'envelopper (avec du jonc) afin qu'elle ne se perde pas.
séif katan 61
(סא) גמי לח - ובחוט או משיחה דעת המ"א דאסור דלמא מבטל ליה התם והוי קשר של של קיימא אך לענוב אותו בעניבה לכו"ע מותר:
(61) Du jonc humide – et avec un fil ou une corde, l'avis du Maguen Avraham est que c'est interdit, de peur qu'il ne l'y laisse, et ce serait un nœud permanent ; mais la nouer avec une boucle (aniva) est permis selon tous les avis.
séif katan 62
(סב) אסור וכו' - משום מוקצה וכנ"ל אלא יניחו שם ואם רבים שם וגנאי לו לילך בלא מנעל שרי משום כבוד הבריות [מ"א]:
(62) Il est interdit, etc. – à cause du mouktsé, comme il a été dit plus haut ; il doit plutôt la laisser là. Et s'il y a beaucoup de monde et qu'il est honteux pour lui de marcher sans chaussure, c'est permis à cause de la dignité humaine (kevod habriyot) [Maguen Avraham].
séif katan 63
(סג) ותחבו בו קנה - היינו מע"ש וגם מיירי שנתייבש קצת מבע"י דאם היה טופח ע"מ להטפיח בבין השמשות אסור לטלטל החלוק כל השבת דמיגו דאתקצאי לביה"ש וכדלעיל בסי' ש"א סמ"ו בהג"ה איתקצאי לכולי יומא:
(63) Et y a enfilé un roseau – c'est-à-dire la veille de Chabbat ; et il s'agit aussi du cas où la tunique a un peu séché pendant qu'il faisait jour ; car si, au crépuscule, elle était humide au point de mouiller ce qui la touche, il est interdit de déplacer la tunique de tout le Chabbat, car « puisqu'elle a été mise à l'écart au crépuscule », comme il est dit plus haut au siman 301, séif 46, dans la glose du Rema, « elle est mise à l'écart pour toute la journée ».
séif katan 64
(סד) יכול לשמטו וכו' - לכאורה הלא מטלטל עי"ז גם הקנה ובסי"ד מוכח דהיה אסור לשמוט המנעל מפני דמטלטל עי"ז הדפוס אי לאו דדפוס היה כלי וקנה לאו כלי הוא י"ל דהכא מיירי שיכול לשמוט הכתונת בלי טלטול הקנה עמו [א"ר]:
(64) Il peut la retirer, etc. – à première vue, il déplace par là aussi le roseau ; or au séif 14 il est prouvé qu'il serait interdit de retirer la chaussure parce qu'on déplace par là la forme, si la forme n'était pas un ustensile, et le roseau n'est pas un ustensile ! On peut dire qu'ici il s'agit du cas où il peut retirer la chemise sans déplacer le roseau avec elle [Eliya Rabba].
séif katan 65
(סה) אבל ליקח וכו' - ואף שכבר נשתמש בו מבע"י עדיין לא נעשה כלי בכך דלא היה דרכם ליחודי קנים להכי [ר"ן] ולפ"ז לדידן דדרך ליחד קנים לתלות עליהן שרי בהכי [אחרונים]:
(65) Mais prendre, etc. – et bien qu'il s'en soit déjà servi pendant qu'il faisait jour, il n'est pas encore devenu un ustensile par là, car ils n'avaient pas l'habitude de désigner des roseaux pour cela [Ran]. Et d'après cela, pour nous, qui avons l'habitude de désigner des roseaux pour y suspendre des vêtements, c'est permis dans ce cas [A'haronim].
séif katan 66
(סו) כלי - כגון קנה המיוחד לאיזה תשמיש:
(66) Un ustensile – par exemple un roseau destiné à un usage quelconque.
séif katan 67
(סז) לאיסור - דהלא הוא צריך למקומו של הכלי דהיינו החלוק:
(67) Interdit – (même si son usage est interdit, c'est permis,) car il a besoin de la place de l'ustensile, c'est-à-dire de la tunique qui l'occupe.
séif katan 68
(סח) אחת מירכותיה - והוא כעין רגלים והטעם דגזרינן שמא יתקע הרגל לשם בחוזק לחברה וחייב משום מכה בפטיש או משום בנין לאיזה פוסקים וכ"ש אם נשמטו שתים מירכותיה דאין לה עמידה כלל בודאי חיישינן שמא יתקע לה הרגלים:
(68) L'un de ses pieds – c'est une sorte de pieds. Et la raison : nous décrétons l'interdit de peur qu'il n'enfonce le pied à cet endroit fermement pour l'y fixer, et il serait passible pour « donner le coup de marteau », ou pour « construire » selon certains décisionnaires. Et à plus forte raison, si deux de ses pieds se sont détachés, de sorte qu'elle ne tient plus du tout debout, nous craignons assurément qu'il ne lui enfonce les pieds.
séif katan 69
(סט) וכן ספסל וכו' - הכל מטעם הנ"ל ודוקא בנשמט דאפשר לחברו וע"כ אסרו אפילו בטלטול משום שמא אתי ליתקע אבל אם נשבר רגל אחד דלא שייך בו שמא יתקע אלא צריך לעשות רגל אחר ולזה לא חיישינן ע"כ מותר בטלטול ורמ"א דנקט לקמיה אפילו נשברה לאו דוקא הוא אלא נשמט קאמר. גם אם נשמט אותו הרגל מכבר ואין כאן אותו הרגל כלל אלא הספסל הוא בלא רגל אין איסור לסמוך אותו על ספסל אחר דכאן לא שייך שמא יתקע [ט"ז וש"א]:
(69) Et de même un banc, etc. – tout cela pour la raison mentionnée plus haut. Et seulement lorsque le pied s'est détaché, de sorte qu'il est possible de le rattacher : c'est pourquoi on a interdit même de le déplacer, de peur qu'on en vienne à l'enfoncer. Mais si un pied s'est cassé, cas auquel ne s'applique pas « de peur qu'il n'enfonce », puisqu'il faudrait faire un autre pied, ce que nous ne craignons pas, il est alors permis de le déplacer. Et le Rema, qui a dit ensuite « même s'il s'est cassé », ne l'entend pas précisément ainsi, mais il veut dire « détaché ». De même, si ce pied s'est détaché depuis longtemps et qu'il n'est plus du tout là, mais que le banc est sans pied, il n'y a pas d'interdit à l'appuyer sur un autre banc, car ici ne s'applique pas « de peur qu'il n'enfonce » [Taz et d'autres A'haronim].
séif katan 70
(ע) לטלטלה ולהניחה - ובישיבה לחוד אם אינו מטלטל פשיטא דמותר [א"ר]:
(70) La déplacer et la poser – et pour s'y asseoir seulement, s'il ne la déplace pas, il est évident que c'est permis [Eliya Rabba].
séif katan 71
(עא) אא"כ ישב וכו' - דכיון שישב עליה כך פ"א בלי רגל שוב לא יתקע:
(71) À moins qu'il ne s'y soit assis, etc. – car puisqu'il s'y est assis ainsi une fois sans pied, il ne l'enfoncera plus.
séif katan 72
(עב) גם אסור להכניס - היינו אפילו אם לא יתקענה בחוזק משום חששא שמא אתי לתקוע דסתם רגלי הספסלין דרכן להיות מהודקין וחיישינן לזה וכ"ז אפילו בישב על הספסל כבר פ"א קודם השבת דבלא זה אסור הספסל אפילו בטלטול. כתב המ"א דאם דרך הרגל להיות לעולם רפוי אצלו מותר להכניסו ברפיון ועיין בביאור הלכה. וכ"ז ברפוי ממש אבל רפוי ולא רפוי אסור [ב"י בסי' שי"ג]:
(72) Il est aussi interdit d'introduire – c'est-à-dire même s'il ne l'enfonce pas fermement, par crainte qu'il n'en vienne à l'enfoncer, car ordinairement les pieds des bancs sont serrés, et nous craignons cela. Et tout cela, même s'il s'est déjà assis une fois sur le banc avant Chabbat, car sans cela le banc est interdit même au déplacement. Le Maguen Avraham a écrit que si, chez lui, le pied est habituellement toujours lâche, il est permis de l'introduire lâchement ; et voir le Biour Halakha. Et tout cela lorsqu'il est réellement lâche ; mais s'il est « lâche et pas lâche » (à moitié serré), c'est interdit [Beit Yossef au siman 313].
séif katan 73
(עג) למזגא עלייהו - והוי תורת כלי עלייהו דכל דראוי למידי ועומד לכך תורת כלי עליה וכמו נסרים ועורות לקמן בסכ"ה כ"ו ומותר לטלטל אפילו מחמה לצל כדין כלי שמלאכתו להיתר. ומשמע דא"צ מחשבה מע"ש למזגא עלייהו [א"ר] ויש מחמירין בזה. כתב הפמ"ג אם נשברו הלבנים כל שראוי למידי הוו כדין שברי כלים בסעיף וי"ו וזיי"ן ע"ש:
(73) Pour s'y accouder – et ils ont statut d'ustensile, car tout ce qui est propre à un usage et qui y est destiné a statut d'ustensile, comme les planches et les peaux, plus loin aux séifim 25 et 26 ; et il est permis de les déplacer même du soleil à l'ombre, selon la règle d'un ustensile dont l'usage est permis. Et il ressort qu'il n'est pas nécessaire d'avoir eu la pensée, la veille de Chabbat, de s'y accouder [Eliya Rabba] ; et certains sont rigoureux en cela. Le Peri Megadim a écrit : si les briques se sont brisées, tant qu'elles sont propres à quelque chose, leur règle est celle des débris d'ustensiles aux séifim 6 et 7, voir là-bas.
séif katan 74
(עד) ואסור לטלטלם - אפילו לצורך גופו ומקומו דליכא תורת כלי עליהן ודינייהו כדין אבנים המבואר לקמן בסכ"ב דלא מהני מחשבה מע"ש לזה:
(74) Et il est interdit de les déplacer – même pour les utiliser eux-mêmes ou pour leur place, car ils n'ont pas statut d'ustensile, et leur règle est celle des pierres, expliquée plus loin au séif 22, pour lesquelles la pensée de la veille de Chabbat ne suffit pas.
séif katan 75
(עה) קוץ המונח וכו' - דעת הריב"ש המובא במ"א דאם היה הקוץ גדול אסור לטלטלו דבנקל יכול להזהר ממנו שלא יוזק כיון דנראה לכל ועיין במ"א שהקשה עליו ובתו"ש מיישבו ומצדד להורות כמותו ועיין בספר שלחן עצי שטים דבטלטול מן הצד מותר גם בזה:
(75) Une épine posée, etc. – l'avis du Rivach, rapporté dans le Maguen Avraham, est que si l'épine est grande, il est interdit de la déplacer, car on peut facilement s'en garder pour ne pas se blesser, puisqu'elle est visible de tous. Et voir le Maguen Avraham, qui lui a objecté, et la Tossefet Chabbat, qui le justifie et penche pour trancher comme lui ; et voir le livre Choulhan Atsei Chittim, selon lequel par un déplacement indirect c'est permis aussi dans ce cas.
séif katan 76
(עו) פחות פחות וכו' - עד שיסלקנו לצדי ר"ה מקום שאין דורסין בו רבים ומשמע במ"א דדוקא אם לא היה הקוץ מונח שם מע"ש דאל"כ היה לו לסלקו מע"ש אבל הא"ר חולק עליו וס"ל דאפילו מונח שם מע"ש מותר ליטלה בשבת:
(76) Petit à petit, etc. – jusqu'à ce qu'il l'écarte sur les côtés du domaine public, à un endroit où la foule ne marche pas. Et il ressort du Maguen Avraham que c'est seulement si l'épine n'était pas posée là dès la veille de Chabbat, car sinon il aurait dû l'enlever la veille de Chabbat ; mais l'Eliya Rabba le conteste et considère que, même si elle était posée là dès la veille de Chabbat, il est permis de la prendre le Chabbat.
séif katan 77
(עז) ובמקום הזיקא דרבים וכו' - והא דאיתא לעיל בס"ו בהג"ה דאם יש שברי זכוכית בבית מותר לסלקו ולפנותו אף שסתם בית אין מצוי בו רבים כ"כ שם הוא רק איסור מוקצה ואיסור טלטול ד"א בכרמלית או בר"ה פחות מזה חמור מזה [כן מצדד הפמ"ג]:
(77) Et dans un lieu de dommage public, etc. – et ce qui est rapporté plus haut au séif 6, dans la glose, que s'il y a des débris de verre dans la maison il est permis de les enlever et de les dégager, bien qu'ordinairement il n'y ait pas tant de monde dans une maison : là-bas, il n'y a que l'interdit de mouktsé, alors que l'interdit de déplacer un objet sur quatre coudées dans un karmelit ou dans le domaine public est plus grave que cela [c'est ce vers quoi penche le Peri Megadim].
séif katan 78
(עח) שהוא גדול וכו' - אבל סולמות שבבית שעשויין לטלטל מזוית לזוית לצורך איזה תשמיש לא אתי למימר להטיח גגו הוא צריך ומותר לטלטלו כדי להוציא על ידו איזה דבר מן העליה או להעלותו ועיין לקמן בסימן תקי"ח בט"ז שכתב דאפילו אם הסולם הוא גדול ג"כ מותר:
(78) Qui est grande, etc. – mais les échelles de la maison, faites pour être déplacées d'un coin à l'autre pour un usage quelconque, on n'en viendra pas à dire : « c'est pour enduire son toit qu'il en a besoin » ; et il est permis de la déplacer pour faire descendre par elle quelque chose du grenier ou pour l'y monter. Et voir plus loin au siman 518, dans le Taz, qui a écrit que même si l'échelle est grande, c'est aussi permis.
séif katan 79
(עט) גגו - שגגותיהן אינן משופעין וצריכין להטיחן בטיט כדי שיזובו מימיהן למטה:
(79) Son toit – car leurs toits n'étaient pas en pente, et il fallait les enduire d'argile pour que les eaux s'en écoulent vers le bas.
séif katan 80
(פ) לטלטלו - עיין בפמ"ג דלפי דעת הרמב"ם אפילו לצורך גופו ומקומו אסור:
(80) La déplacer – voir le Peri Megadim : selon l'avis du Rambam, même pour l'utiliser elle-même ou pour sa place, c'est interdit.
séif katan 81
(פא) שקצצן לשרפה - משמע דסתמא לא אסירי ועיין לקמיה מש"כ דעצים שלנו סתמא עומדים להסקה. איתא בש"ס דזמורה שיש בראשה עקמימות כעין מזלג שראוי לתלות עליו דלי ולמלאות בו אע"פ שחישב עליו מע"ש למלאות בה אסור למלאות בה בשבת אא"כ היא קשורה בדלי מע"ש דחיישינן שמא תהא ארוכה ויקטמנה מתוך שהיא רכה ונוחה לקטום ונמצא עושה כלי וחייב משום מכה בפטיש ואם הוא קשה משמע דשרי אפילו אם רק יחד הזמורה לכך מע"ש. ואם הוא מחובר לקרקע אפילו הוא קשה דליכא חשש שמא יקטום אפ"ה אסור להשתמש בה אא"כ היא קשורה בדלי משום מוקצה דבמחובר לקרקע לא מהני מחשבה להוציאה מתורת מוקצה אך דבמחובר לא שרינן אפילו בקשורה אלא כשהזמורה הוא פחות מג' טפחים סמוך לארץ דאל"ה אסור משום משתמש באילן כמו שכתוב בסימן של"ו:
(81) Qu'il a coupées pour le feu – il en ressort que, sans précision, elles ne sont pas interdites ; et voir ci-après ce que nous avons écrit : que notre bois est, sans précision, destiné au chauffage. Il est rapporté dans le Talmud qu'un sarment au bout duquel il y a une courbure semblable à une fourche, propre à y suspendre un seau et à puiser avec, même s'il a pensé, la veille de Chabbat, à puiser avec, il est interdit de puiser avec le Chabbat, à moins qu'il ne soit attaché au seau depuis la veille de Chabbat ; car nous craignons qu'il ne soit long et qu'il ne le coupe à la bonne taille, puisqu'il est tendre et facile à couper, et il se trouverait faire un ustensile et serait passible pour « donner le coup de marteau ». Et s'il est dur, il ressort que c'est permis même s'il a seulement désigné le sarment pour cela la veille de Chabbat. Et s'il est attaché au sol, même s'il est dur, de sorte qu'il n'y a pas de crainte qu'il ne le coupe, il est néanmoins interdit de s'en servir, à moins qu'il ne soit attaché au seau, à cause du mouktsé, car pour ce qui est attaché au sol, la pensée ne suffit pas pour le faire sortir du statut de mouktsé. Toutefois, pour un sarment attaché au sol, nous ne le permettons, même attaché au seau, que lorsque le sarment se trouve à moins de trois téfa'him du sol ; car sinon, c'est interdit parce qu'on se sert d'un arbre, comme il est écrit au siman 336.
séif katan 82
(פב) ואסור לטלטלם - היינו טלטול ממש אבל לישב עליהם כשאין מזיזן ממקומן ודאי שרי ואפילו כשמזיזן ע"י ישיבתו מצדד המ"א להקל דטלטול מן הצד הוא כל זמן שאין מזיזן בידים ומצאתי במאירי שגם הוא הסכים לזה רק שכתב דבמקום שאין צורך ראוי לפרוש מזה:
(82) Et il est interdit de les déplacer – c'est-à-dire un véritable déplacement ; mais s'asseoir dessus lorsqu'on ne les bouge pas de leur place est assurément permis ; et même lorsqu'on les bouge en s'asseyant, le Maguen Avraham penche pour l'indulgence, car c'est un déplacement indirect, tant qu'on ne les bouge pas avec les mains. Et j'ai trouvé chez le Méiri qu'il est lui aussi de cet avis, sauf qu'il a écrit que, là où il n'y a pas de besoin, il convient de s'en abstenir.
séif katan 83
(פג) מותר וכו' - ואע"פ שלא חישב עליהם מבע"י דבזה שישב גלה דעתו דלישיבה קיימא והוסר מעליהם שם מוקצה:
(83) C'est permis, etc. – et bien qu'il n'y ait pas pensé pendant qu'il faisait jour, car en s'asseyant dessus il a révélé son intention qu'elles sont destinées à s'asseoir, et le nom de mouktsé leur est retiré.
séif katan 84
(פד) לישב עליהם - היינו אפילו לטלטלם כדי לישב עליהם:
(84) Pour s'asseoir dessus – c'est-à-dire même les déplacer pour s'asseoir dessus.
séif katan 85
(פה) אם קשרן וכו' - או אם חשב ר"ל דבזה שעשה מעשה מבעוד יום או שחישב בדעתו בהדיא לישיבה בודאי ביטל מעליהם שם מוקצה:
(85) S'il les a attachées, etc. – ou s'il y a pensé. Il veut dire : en ayant fait un acte pendant qu'il faisait jour, ou en ayant pensé explicitement à s'asseoir dessus, il leur a assurément ôté le nom de mouktsé.
séif katan 86
(פו) אפילו בחול - והא"ר הביא בשם כמה ראשונים שס"ל דמחשבה לא מהני אא"כ חישב לישב עליהם בשבת:
(86) Même en semaine – et l'Eliya Rabba a rapporté au nom de plusieurs Richonim qu'ils considèrent que la pensée ne suffit pas, à moins qu'il n'ait pensé à s'asseoir dessus le Chabbat.
séif katan 87
(פז) אבל נדבך וכו' - והטעם דחריות איכא דקיימי לישיבה ואיכא דקיימי לעצים וכאן לא נאסרו אלא מפני מחשבתו שקצצן לשרפה ומפני כך מחשבת ישיבה מוציאה ממחשבת שריפה אבל נדבך של אבנים ליכא דקאי לישיבה לפיכך אין מחשבה מועילה לעשותה כלי וצריך מעשה להוכיח שהן לישיבה ובענין זה המעשה הוא הסידור וא"כ בעצים שלנו שאין עומד בשום פעם לישיבה אלא להסקה נמי בעינן שיעשה בהם מעשה מבע"י וכמו שכתב בסעיף כ"ב לענין בקעת דלא מהני במה שיחדה לשבת זו:
(87) Mais une rangée, etc. – et la raison : il y a des branches de palmier destinées à s'asseoir et d'autres destinées au bois de chauffage, et ici elles n'ont été interdites qu'à cause de sa pensée, puisqu'il les a coupées pour le feu ; c'est pourquoi la pensée de s'asseoir les fait sortir de la pensée de brûler. Mais une rangée de pierres n'est pas destinée à s'asseoir ; c'est pourquoi la pensée ne suffit pas pour en faire un ustensile, et il faut un acte pour montrer qu'elles sont pour s'asseoir ; et dans ce cas, l'acte est l'arrangement. S'il en est ainsi, pour notre bois, qui n'est jamais destiné à s'asseoir mais au chauffage, il faut aussi qu'il y fasse un acte pendant qu'il faisait jour, comme il est écrit au séif 22 à propos de la bûche, pour laquelle il ne suffit pas de l'avoir désignée pour ce Chabbat-ci.
séif katan 88
(פח) לישב - פירש המ"א דהיינו לטלטלם בשבת כדי לישב עליהם אבל ישיבה לחודא שרי בכל ענין וכנ"ל:
(88) S'asseoir – le Maguen Avraham a expliqué que cela signifie les déplacer le Chabbat pour s'asseoir dessus ; mais le simple fait de s'asseoir est permis dans tous les cas, comme il a été dit plus haut.
séif katan 89
(פט) אא"כ למדום וכו' - מלשון המחבר משמע דבזה שסדרם מבעוד יום כדי לישב עליהם הוא בכלל מעשה גמורה ומותר שוב לטלטלם למחר אפילו להדיא אבל המ"א מצדד כשיטת רש"י דהסידור לא מהני אלא כדי שלא יצטרך ליגע בהם למחר:
(89) À moins qu'il ne les ait ajustées, etc. – de la formulation de l'auteur (du Choulhan Aroukh), il ressort que le fait de les avoir arrangées pendant qu'il faisait jour pour s'asseoir dessus compte comme un acte complet, et il est alors permis de les déplacer le lendemain, même directement. Mais le Maguen Avraham penche vers l'approche de Rachi, que l'arrangement ne sert qu'à ce qu'il n'ait pas besoin de les toucher le lendemain.
séif katan 90
(צ) וכן עיקר - עיין במ"א שהשיג על הרמ"א וסבירא ליה דאבן חמור מחריות כמו שכתב בסעיף כ"ב דבעינן דוקא יחוד לעולם וכן משמע דעת ש"א:
(90) Et c'est l'essentiel – voir le Maguen Avraham, qui a contesté le Rema et considère qu'une pierre est plus grave que des branches de palmier, comme il est écrit au séif 22, qu'il faut précisément une désignation permanente ; et c'est aussi ce qui ressort de l'avis d'autres A'haronim.
séif katan 91
(צא) או בבקעת וכו' - וה"ה אם רוצה לסמוך בקורה את הדלת צריכה יחוד כמו בבקעת ואז איכא תורת כלי עליה [אחרונים]:
(91) Ou avec une bûche, etc. – il en est de même s'il veut étayer la porte avec une poutre : il faut une désignation, comme pour une bûche, et alors elle a statut d'ustensile [A'haronim].
séif katan 92
(צב) מבעוד יום - לעשות הפעולות האלו בשבת וכ"ש אם לא חשב רק שעשה הפעולות האלו מבעוד יום ולא דמי לחריות הנ"ל בס"כ דשם איכא חריות דקיימא לישיבה אבל הכא אין דרך כלל להזמין אבן או בקעת להשתמש בהן וע"כ בעינן שייחד לעולם מערב שבת להשתמש בהן איזה תשמיש ואז הוסר מעליהם שם מוקצה:
(92) Pendant qu'il faisait jour – pour faire ces actions le Chabbat ; et à plus forte raison s'il n'y a pas pensé, mais a seulement fait ces actions pendant qu'il faisait jour. Et ce n'est pas comparable aux branches de palmier mentionnées plus haut au séif 20, car là il existe des branches de palmier destinées à s'asseoir ; mais ici, on n'a pas du tout l'habitude de préparer une pierre ou une bûche pour s'en servir ; c'est pourquoi il faut qu'il les désigne de façon permanente, la veille de Chabbat, pour s'en servir à un usage quelconque, et alors le nom de mouktsé leur est retiré.
séif katan 93
(צג) לעולם - ואם היה רגיל בימות החול להשתמש בהן איזה תשמיש סגי אפילו לא יחדן בפירוש. והאי יחוד שכתוב בשו"ע נראה דאפילו במחשבה בעלמא ולא בעינן שיפרש בפה:
(93) De façon permanente – et s'il avait l'habitude, les jours de semaine, de s'en servir pour un usage quelconque, cela suffit même s'il ne les a pas désignées explicitement. Et cette désignation mentionnée dans le Choulhan Aroukh, il semble qu'elle soit valable même par une simple pensée, et il n'est pas nécessaire qu'il l'exprime de la bouche.
séif katan 94
(צד) אבל יחדה וכו' - אא"כ עשה בהן מעשה המוכיח שעומדין להשתמש:
(94) Mais s'il l'a désignée, etc. – à moins qu'il n'y ait fait un acte montrant qu'elles sont destinées à être utilisées.
séif katan 95
(צה) סגי - ולא דמי לסכ"א דשאני התם שאין האבן עשויה לישב עליה משא"כ הכא דאורחא בהכי להכי מהני ביחוד לשבת אחת ועיין מה שכתבנו לעיל סי' ש"ג סכ"ב:
(95) Cela suffit – et ce n'est pas comparable au séif 21, car là c'est différent : la pierre n'est pas faite pour s'asseoir dessus ; ce qui n'est pas le cas ici, où c'est l'usage habituel ; c'est pourquoi la désignation pour un seul Chabbat suffit. Et voir ce que nous avons écrit plus haut au siman 303, séif 22.
séif katan 96
(צו) דלא שנא - ר"ל דבשניהם בעינן יחוד לעולם:
(96) Il n'y a pas de différence – c'est-à-dire que dans les deux cas, il faut une désignation permanente.
séif katan 97
(צז) דביחוד סגי - היינו מה שמבואר שם ס"ב דאפילו באבנים סגי ביחוד לעולם. ולענין מידי דאורחיה בהכי נראה דבמקום הצורך יש לסמוך להקל דסגי ביחוד לשבת אחת:
(97) Car une désignation suffit – c'est-à-dire ce qui est expliqué là-bas au séif 22, que même pour des pierres une désignation permanente suffit. Et pour une chose dont c'est l'usage habituel, il semble qu'en cas de besoin on puisse s'appuyer sur l'avis indulgent, selon lequel une désignation pour un seul Chabbat suffit.
séif katan 98
(צח) להבריח וכו' - נראה דה"ה לאיים על התינוקות אבל אסור לומר לא"י בשבת שיתלוש לו ענף מן המכבדות שמכבדין הבית אא"כ הוציאו מן המכבדת מבע"י ויחדו לכך:
(98) Pour chasser, etc. – il semble qu'il en est de même pour effrayer les enfants. Mais il est interdit de dire à un non-Juif, le Chabbat, d'arracher pour lui une branche des balais avec lesquels on balaie la maison, à moins qu'il ne l'ait sortie du balai pendant qu'il faisait jour et ne l'ait désignée pour cela.
séif katan 99
(צט) הזבובים - ובלבד שיזהר שלא יהרגם בעת ההברחה:
(99) Les mouches – à condition de prendre garde à ne pas les tuer au moment de les chasser.
séif katan 100
(ק) דלצורך חתכו - לאו דוקא כשחתכו לצורך דה"ה כשתחתכו לשרפה והוי מוקצה ואח"כ יחדו לכך מבע"י כיון דאורחיה הוא מהני יחוד לשבת זו וכנ"ל בסכ"ב [תו"ש ופמ"ג]:
(100) Qu'il a coupé pour cet usage – pas précisément lorsqu'il l'a coupé pour cet usage : il en est de même s'il l'a coupé pour le feu, de sorte que c'était mouktsé, et qu'ensuite il l'a désigné pour cela pendant qu'il faisait jour ; puisque c'est l'usage habituel, la désignation pour ce Chabbat-ci suffit, comme il a été dit plus haut au séif 22 [Tossefet Chabbat et Peri Megadim].
séif katan 101
(קא) אם חשב וכו' - הטעם הכל כנ"ל בחריות ס"כ דכיון שחשב או ישב הוסר מעליהם שם מוקצה:
(101) S'il a pensé, etc. – la raison est entièrement comme il a été dit plus haut à propos des branches de palmier, au séif 20 : puisqu'il y a pensé ou s'y est assis, le nom de mouktsé leur est retiré.
séif katan 102
(קב) או שצבען - פי' טבלן בשמן תרגום וטבל צבע:
(102) Ou qu'il les a teints – explication : il les a trempés dans l'huile ; car le Targoum de « tremper » est « teindre ».
séif katan 103
(קג) בשבת - לפי מה שכתוב לעיל בס"כ ה"ה אם חשב ליתנם על המכה בחול:
(103) Le Chabbat – selon ce qui est écrit plus haut au séif 20, il en est de même s'il a pensé, en semaine, à les mettre sur la plaie.
séif katan 104
(קד) וי"א וכו' - עיין מ"א שהקשה על המחבר ודעתו דלכו"ע סגי במחשבה ובא"ר יישב קושיתו ע"ש:
(104) Et certains disent, etc. – voir le Maguen Avraham, qui a objecté à l'auteur (du Choulhan Aroukh) ; son avis est que, selon tous, la pensée suffit ; et l'Eliya Rabba a résolu sa difficulté, voir là-bas.
séif katan 105
(קה) עורות יבשים - בזה מותר לדעה זו אפילו בדקה ולחים דלא חזי לישיבה אסור בשניהם אא"כ חישב עליהן לישיבה מבעוד יום ודעה ב' ס"ל דאין חילוק דבין ביבשים ובין בלחים שרי בגסה אבל בדקה בעינן חישב בין בלחים ובין ביבשים:
(105) Des peaux sèches – dans ce cas, c'est permis selon cet avis même pour les peaux de petit bétail ; et les peaux humides, qui ne sont pas propres à s'asseoir, sont interdites dans les deux cas, à moins qu'on n'ait pensé à elles pour s'asseoir pendant qu'il faisait jour. Et le second avis considère qu'il n'y a pas de différence : qu'elles soient sèches ou humides, c'est permis pour celles de gros bétail ; mais pour celles de petit bétail, il faut avoir pensé à elles, qu'elles soient humides ou sèches.
séif katan 106
(קו) בין של אומן - אף דסתמייהו עומדות אצלו למכירה אפ"ה לא אמרינן בהן דקפיד עלייהו מלהשתמש בהן:
(106) Qu'elles soient d'un artisan – bien que, sans précision, elles soient chez lui destinées à la vente, nous ne disons néanmoins pas à leur sujet qu'il tient à ce qu'on ne s'en serve pas.
séif katan 107
(קז) ויש אומרים דוקא וכו' - והעיקר כדעה הראשונה דתלה רק ביבשים ואז מותר בין בעבודים ובין שאינם עבודים:
(107) Et certains disent : seulement, etc. – et l'essentiel est selon le premier avis, qui fait dépendre la permission seulement du fait qu'elles soient sèches ; et alors c'est permis, qu'elles soient tannées ou non tannées.
séif katan 108
(קח) אלא אא"כ חשב - ואם נתנן לאוצר לסחורה צריכין יחוד דוקא וכמו שכתב רסי' רנ"ט:
(108) À moins qu'il n'ait pensé – et s'il les a placées dans l'entrepôt pour la vente, il faut précisément une désignation, comme il est écrit au début du siman 259.
séif katan 109
(קט) ושל אומן אסור - דבהו קפיד האומן שלא יתקלקלו. ונסרים של סוחרים שנתנום לאוצר אפשר דאסור ג"כ לטלטלם דקפדי עלייהו ג"כ שלא יתקלקו ויתעקמו כמו אומן אע"ג דלא החליקן ברהיטני [פמ"ג]:
(109) Et celles d'un artisan sont interdites – car l'artisan tient à ce qu'elles ne s'abîment pas. Et les planches des marchands, qu'ils ont placées dans l'entrepôt, il est possible qu'il soit aussi interdit de les déplacer, car ils y tiennent aussi, pour qu'elles ne s'abîment ni ne se gauchissent, comme un artisan, bien qu'ils ne les aient pas lissées au rabot [Peri Megadim].
séif katan 110
(קי) עצמות וכו' - אפילו אם נתפרקו מן הבשר בשבת דמבעוד יום לא היה מוכן לכלבים אפ"ה שרי וכ"ש אם נתפרקו מבע"י:
(110) Des os, etc. – même s'ils se sont séparés de la viande le Chabbat, de sorte que, pendant qu'il faisait jour, ils n'étaient pas prêts pour les chiens, c'est néanmoins permis ; et à plus forte raison s'ils se sont séparés pendant qu'il faisait jour.
séif katan 111
(קיא) ופרורין וכו' - היינו שמפני קטנותן סתמא עומדין רק למאכל בהמה ועופות:
(111) Et des miettes, etc. – c'est-à-dire qu'en raison de leur petitesse, sans précision, elles ne sont destinées qu'à la nourriture du bétail et des oiseaux.
séif katan 112
(קיב) כזית - עיין לעיל סימן ק"פ ס"ד ובמש"כ שם:
(112) Un kezayit (volume d'une olive) – voir plus haut au siman 180, séif 4, et ce que nous avons écrit là-bas.
séif katan 113
(קיג) אין הקליפים וכו' - כגון קליפי אגוזים וביצים וכל כה"ג:
(113) Les écorces ne sont pas, etc. – comme les coquilles de noix et d'œufs, et tout ce qui est semblable.
séif katan 114
(קיד) ראוים וכו' - וה"ה בעצמות שהם קשים שאינם ראויים אפילו לכלבים בין אם נתפרקו בשבת או מבעוד יום אבל כ"ז הוא דוקא אם נתפרקו לגמרי לאפוקי אם נשתייר מקצת בשר על עצמות מותר לטלטל אותם אגב הבשר:
(114) Propres, etc. – il en est de même des os durs, qui ne sont même pas propres à être donnés aux chiens, qu'ils se soient séparés le Chabbat ou pendant qu'il faisait jour. Mais tout cela seulement s'ils se sont complètement séparés de la viande, à l'exclusion du cas où il reste un peu de viande sur les os : il est permis de les déplacer accessoirement à la viande.
séif katan 115
(קטו) מנער את הטבלא - הוא דף המונח על השלחן כדי לשום עליו הלחם וה"ה מפה הפרוסה וטעם ההיתר הוא כיון דלא מטלטלו בידים. וה"ה אם מעבירם ע"י דבר אחר כגון שהוא מגרר אותם ע"י סכין מן המפה דמותר אם הוא צריך להשתמש במקום שמונח שם העצמות והקליפין דזה מקרי טלטול מן הצד ושרי אם הוא לצורך דבר המותר וכדלקמן בסימן שי"א ס"ח. ואם נתקבצו הרבה יחד ומאוס עליו להניחן כך על השלחן מותר להעבירן בידים דהוו ליה לדידיה כגרף של רעי [כן משמע בגמרא ע"ש]:
(115) Il secoue la planche – c'est une planche posée sur la table pour y mettre le pain ; et il en est de même d'une nappe étendue. Et la raison de la permission est qu'il ne les déplace pas avec les mains. Et il en est de même s'il les enlève au moyen d'une autre chose, par exemple s'il les racle de la nappe avec un couteau : c'est permis s'il a besoin d'utiliser l'endroit où sont posés les os et les écorces, car cela s'appelle un déplacement indirect, et c'est permis si c'est pour les besoins d'une chose permise, comme il est dit plus loin au siman 311, séif 8. Et s'il s'en est accumulé beaucoup et qu'il lui répugne de les laisser ainsi sur la table, il est permis de les enlever avec les mains, car pour lui ils sont comme un vase d'excréments (graf chel ré'i) [c'est ce qui ressort de la Guemara, voir là-bas].
séif katan 116
(קטז) ואם יש פת - ואפשר שאפילו לכתחלה מותר להניח פת כדי להגביה הטבלא אם קשה ליה הניעור עיין במ"א ופמ"ג:
(116) Et s'il y a du pain – et il est possible que même lekhat'hila (a priori) il soit permis de poser du pain afin de soulever la planche, s'il lui est difficile de la secouer ; voir le Maguen Avraham et le Peri Megadim.
séif katan 117
(קיז) חבילי עצים - היינו שהם רכים דחזו למאכל בהמה:
(117) Des fagots de bois – c'est-à-dire qu'ils sont tendres, de sorte qu'ils sont propres à la nourriture du bétail.
séif katan 118
(קיח) שהתקינן - היינו שהזמינן אבל בלא הזמנה אפילו הם חבילות קטנות אסור לטלטלן וטעמא דסתמא עומדין להסקה ולכך אף שחזו למאכל בהמה אסור. כתב המ"א קש שלנו סתמא עומד לשכיבה או למאכל בהמה ועיין בתוספות שבת דזה תלוי במנהג המקומות ולפ"ז במקומות שחבילי תבן סתמן עומדין לבנין לכסות הגגות הם מוקצה וצריך הזמנה:
(118) Qu'il a préparés – c'est-à-dire qu'il les a désignés ; mais sans désignation, même s'il s'agit de petits fagots, il est interdit de les déplacer. Et la raison est que, sans précision, ils sont destinés au chauffage ; c'est pourquoi, bien qu'ils soient propres à la nourriture du bétail, c'est interdit. Le Maguen Avraham a écrit que notre paille est, sans précision, destinée au couchage ou à la nourriture du bétail ; et voir la Tossefet Chabbat, selon laquelle cela dépend de l'usage des lieux ; d'après cela, dans les lieux où les bottes de paille sont, sans précision, destinées à la construction, pour couvrir les toits, elles sont mouktsé et il faut une désignation.
séif katan 119
(קיט) שאינן מצוים - אצל רוב בני אדם ומה דעשירים מגדלין אותו המין בבתיהם לא נחשב מצוי:
(119) Qui ne sont pas courants – chez la plupart des gens ; et le fait que des riches élèvent cette espèce dans leurs maisons ne compte pas comme courant.
séif katan 120
(קכ) ולפ"ז וכו' - ר"ל לפי מה שנתבאר שכשהוא ראוי לחיה ועוף המצוים אף שאין לו מאותו המין מותר לטלטל גם בזה מותר לטלטל:
(120) Et d'après cela, etc. – c'est-à-dire : selon ce qui a été expliqué, que lorsque c'est propre à des animaux sauvages ou à des oiseaux courants, il est permis de le déplacer bien qu'il ne possède pas cette espèce, ici aussi il est permis de le déplacer.
séif katan 121
(קכא) מערב שבת - וכ"ש אם נתפרקו בשבת דהיה עומד בכניסת שבת לאכילת אדם דבודאי מותר לטלטל ואם אין כלבים מצוים באותו המקום גם באופן זה אסור לטלטל:
(121) Depuis la veille de Chabbat – et à plus forte raison s'ils se sont détachés le Chabbat, car à l'entrée du Chabbat (la viande) était destinée à la consommation humaine : il est assurément permis de les déplacer. Et si les chiens ne sont pas courants dans cet endroit, même dans ce cas il est interdit de les déplacer.
séif katan 122
(קכב) במקום וכו' - אבל מקום שאין דרך להאכילם לבהמה אסור לטלטלם אע"ג דחזו לבהמה:
(122) Dans un endroit, etc. – mais dans un endroit où l'on n'a pas l'habitude de les donner à manger au bétail, il est interdit de les déplacer, bien qu'ils soient propres au bétail.
séif katan 123
(קכג) צריך להחמיר וכו' - הטעם משום דיש מקומות שאין מאכילין אותם אפילו לבהמה וגם דלא חזו לבהמה רק ע"י הדחק ע"כ אדם חשוב צריך להחמיר:
(123) Il faut être rigoureux, etc. – la raison est qu'il y a des endroits où on ne les donne même pas à manger au bétail, et aussi qu'ils ne sont propres au bétail que difficilement ; c'est pourquoi un homme important doit être rigoureux.
séif katan 124
(קכד) אלא דרך שינוי - כגון לזורקן בלשונו או לטלטלן אגב פת:
(124) Sauf de manière inhabituelle – comme les rejeter avec la langue, ou les déplacer accessoirement à du pain.
séif katan 125
(קכה) דחזי לאומצא - היינו שיש בני אדם שדעתם יפה וכוססין בשר חי [שאין איסור באכילתו משום דם אחר שהודח כשאוכלו כשהוא חי כמ"ש ביו"ד סימן ס"ז] והנה ממ"א מבואר דדוקא במין הרך כגון יונה ובר אווזא אבל בשר בהמה אינו חזי לכוס ואסור לטלטלו אבל בט"ז פוסק דאפילו בשר בהמה טפל מותר לטלטלו ע"ש וכן הא"ר מסכים לדינא כהט"ז דאפילו בשר בהמה מותר לטלטלו ובביאור הגר"א חולק ג"כ על המ"א משום דאמרינן דכל בשר ראוי לאכול באומצא ע"ש וע"כ אף שראיתי בהרבה אחרונים שהעתיקו דברי המ"א לדינא במקום הדחק יש לסמוך על המקילין:
(125) Car elle est propre à être mangée crue (oumtsa) – c'est-à-dire qu'il y a des gens à l'estomac solide qui mâchent de la viande crue [il n'y a pas d'interdit à la manger à cause du sang, après qu'elle a été rincée, lorsqu'on la mange crue, comme il est écrit dans le Yoré Déa, siman 67]. Or, du Maguen Avraham il ressort que c'est seulement pour une espèce tendre, comme le pigeon et l'oison, mais que la viande de bétail n'est pas propre à être mâchée et qu'il est interdit de la déplacer. Mais le Taz tranche que même la viande de bétail fade (non salée), il est permis de la déplacer, voir là-bas ; et l'Eliya Rabba s'accorde aussi, quant à la loi, avec le Taz, que même la viande de bétail il est permis de la déplacer ; et dans le Biour du Gaon de Vilna, il conteste aussi le Maguen Avraham, car nous disons que toute viande est propre à être mangée crue, voir là-bas. C'est pourquoi, bien que j'aie vu beaucoup d'A'haronim qui ont recopié les paroles du Maguen Avraham comme loi, en cas de nécessité pressante on peut s'appuyer sur les avis indulgents.
séif katan 126
(קכו) דג מלוח - בין המין שקורין הערינ"ג ובין כל המינין דכיון שהוא מלוח ראוי לאכול ע"י הדחק כמו בשר דחזי לאומצא וה"ה דג מעושן [תוספות שבת]:
(126) Un poisson salé – que ce soit l'espèce qu'on appelle hareng ou toute autre espèce : puisqu'il est salé, il est propre à être mangé difficilement, comme la viande propre à être mangée crue ; et il en est de même d'un poisson fumé [Tossefet Chabbat].
séif katan 127
(קכז) מפני שאינו ראוי - הט"ז פירש דהיינו שאינו ראוי אף לכלבים דאם היה ראוי לכלבים אף דאינו עומד לאכילת כלבים מותר לטלטל אבל המ"א כתב דדבר העומד לאכילת אדם ואינו ראוי לאכול כך עד מו"ש אף דראוי הוא לאכילת כלבים מקצה איניש דעתיה מיניה משום דלא קאי לכלבים ולפ"ז שומן צונן של בהמה דאינו עומד כך לאכילת אדם אסור לטלטלו וכן פסקו האחרונים:
(127) Parce qu'il n'est pas propre – le Taz a expliqué que cela signifie qu'il n'est pas propre même aux chiens, car s'il était propre aux chiens, bien qu'il ne soit pas destiné à la nourriture des chiens, il serait permis de le déplacer. Mais le Maguen Avraham a écrit qu'une chose destinée à la consommation humaine, et qui n'est pas propre à être mangée telle quelle avant la sortie du Chabbat, même si elle est propre à la nourriture des chiens, on en détourne son esprit, puisqu'elle n'est pas destinée aux chiens. Et d'après cela, la graisse froide de bétail, qui n'est pas destinée telle quelle à la consommation humaine, il est interdit de la déplacer ; et c'est ce qu'ont tranché les A'haronim.
séif katan 128
(קכח) שאינו מומחה - ומה נקרא קמיע מומחה נתבאר לעיל בסימן ש"א סכ"ה:
(128) Qui n'est pas éprouvée – et ce qu'on appelle une amulette éprouvée (kamia moumhé) a été expliqué plus haut au siman 301, séif 25.
séif katan 129
(קכט) שאין יוצאים בו - היינו לר"ה אבל לכרמלית שרי דאף לר"ה ליכא חיוב חטאת דדרך מלבוש הוא ולא אסור רק מדרבנן וממילא בכרמלית שרי לפי מה שנוהגין האידנא כסברא אחרונה לעיל בסימן ש"ג סי"ח כ"כ בספר אליהו רבה וכן צידד ג"כ בספר תו"ש להורות כמהרש"ל שמיקל בכרמלית ודלא כמ"א ובספר שלחן עצי שטים פסק ג"כ דמותר לצאת לכרמלית בסתם קמיע שלא בדקוהו ולא הועיל אבל בקמיע שאינו מומחה ודאי אף לכרמלית אסור:
(129) Avec laquelle on ne sort pas – c'est-à-dire dans le domaine public ; mais dans un karmelit c'est permis, car même dans le domaine public on n'est pas passible d'un sacrifice expiatoire ('hatat), puisque c'est une manière de se vêtir, et ce n'est interdit que d'ordre rabbinique ; par conséquent, dans un karmelit, c'est permis, selon l'usage d'aujourd'hui, conforme au dernier avis, plus haut au siman 303, séif 18. Ainsi l'a écrit le livre Eliya Rabba ; et le livre Tossefet Chabbat a aussi penché pour trancher comme le Maharchal, qui est indulgent pour le karmelit, et non comme le Maguen Avraham ; et le livre Choulhan Atsei Chittim a lui aussi tranché qu'il est permis de sortir dans un karmelit avec une amulette ordinaire qu'on n'a pas éprouvée et dont l'efficacité n'a pas été constatée ; mais avec une amulette reconnue comme non éprouvée, c'est assurément interdit même dans un karmelit.
séif katan 130
(קל) וכיוצא בהם - עיין לקמן בסימן של"ח סוף ס"ח. בגמרא איתא דעכבר מת הנמצא מותר להוציאו בידים מטעם גרף של רעי:
(130) Et choses semblables – voir plus loin au siman 338, fin du séif 8. Il est rapporté dans la Guemara qu'une souris morte qu'on trouve, il est permis de la sortir avec les mains, pour la raison du vase d'excréments.
séif katan 131
(קלא) שיושבים בה - היינו שדרים בה כמו החצרות העשויות לפני הבתים שהוא מקום דריסת הרגל והתירו לפנותו משום כבודו וה"ה אם הוא מונח במבוי במקום דריסת הרגל מותר לסלקו לצדדים [מגן אברהם]:
(131) Où l'on se tient – c'est-à-dire où l'on habite, comme les cours aménagées devant les maisons, qui sont un lieu de passage ; et on a permis de le dégager à cause de sa dignité. Et il en est de même s'il est posé dans une impasse (mavoï) à un endroit de passage : il est permis de l'écarter sur les côtés [Maguen Avraham].
séif katan 132
(קלב) ואפילו בלא כלי - קמ"ל דלא תימא דלא התירו לטלטל רק אגב כלי:
(132) Et même sans ustensile – il nous enseigne que tu ne dises pas qu'on n'a permis de le déplacer qu'accessoirement à un ustensile.
séif katan 133
(קלג) שאינו דר שם - בין שהוא חצר אחרת או שהוא חצר שאחורי בתים או שהוא מונח באשפה שבחצר דאז אסור לטלטלם:
(133) Où il n'habite pas – que ce soit une autre cour, ou une cour derrière les maisons, ou qu'il soit posé sur le tas d'ordures de la cour : alors il est interdit de les déplacer.
séif katan 134
(קלד) אסור להוציאם - דהא לא חזי למידי והוא מוקצה כאבן. וה"ה הגרף ועביט בלא רעי ומי רגלים ג"כ אסור כיון שהוא מקום שאין דר שם [א"ר]. ואם הוא מלא וא"א לפנות עליו מותר להוציאו ולהחזירו משום כבוד הבריות:
(134) Il est interdit de les sortir – car ce n'est propre à rien, et c'est mouktsé comme une pierre. Et il en est de même du vase de nuit et du pot à urine sans excréments ni urine : c'est aussi interdit, puisque c'est un endroit où il n'habite pas [Eliya Rabba]. Et s'il est plein et qu'il est impossible de s'y soulager, il est permis de le sortir et de le remettre, à cause de la dignité humaine.
séif katan 135
(קלה) מותר לכפות - אשמעינן בזה דלא תימא דאין כלי ניטל אלא לצורך דבר הניטל:
(135) Il est permis de retourner – il nous enseigne par là que tu ne dises pas qu'un ustensile ne peut être pris que pour les besoins d'une chose qu'on peut prendre.
séif katan 136
(קלו) להוציא גרף וכו' - גרף ועביט שניהם של חרס אלא של רעי נקרא גרף ושל מי רגלים נקרא עביט וה"ה אם הוא של עץ ועיין לעיל בסימן פ"ז לענין אם הוא של מתכות והנה גרף ועביט אע"פ שהוא כלי מ"מ הוא בכלל מוקצה מחמת גופו משום דמאיס הרבה וחמיר מסתם מוקצה מחמת מיאוס דקי"ל בריש סימן ש"י דמותר דגרף הוא כאבן ודומיהן ורק להוציאן ממקום שדר שם התירו משום כבודו אבל להחזירן צריך מים דאז מטלטלן ע"י המים:
(136) Sortir un vase de nuit, etc. – le graf et l'avit sont tous deux de terre cuite ; mais celui des excréments s'appelle graf et celui de l'urine s'appelle avit ; et il en est de même s'il est en bois ; et voir plus haut au siman 87 pour le cas où il est en métal. Or le graf et l'avit, bien que ce soient des ustensiles, font néanmoins partie du mouktsé en raison de sa nature, parce qu'ils sont très répugnants ; et c'est plus grave qu'un simple mouktsé en raison de la répugnance, dont nous avons établi au début du siman 310 qu'il est permis de le déplacer ; car le graf est comme une pierre et autres choses semblables. Et c'est seulement pour les sortir de l'endroit où il habite qu'on l'a permis, à cause de sa dignité ; mais pour les remettre, il faut y mettre de l'eau, car alors il les déplace par l'intermédiaire de l'eau.
séif katan 137
(קלז) אלא אם כן וכו' - כתב המ"א דבעודו בידו מותר להחזיר אף בלא מים ועיין בא"ר ובפמ"ג שמפקפקין בזה:
(137) À moins que, etc. – le Maguen Avraham a écrit que, tant qu'il est encore dans sa main, il est permis de le remettre même sans eau ; et voir l'Eliya Rabba et le Peri Megadim, qui hésitent sur ce point.
séif katan 138
(קלח) לתוכם מים - ודוקא כשהם ראוים עדיין לשתיית בהמה דאל"כ אף המים גרף הן. והנה מדסתם השו"ע משמע דאפילו א"צ להוציא בו צואה ומי רגלים שרי להחזירו ע"י מים ויש מחמירין בזה כמ"ש בב"י ועיין בספר א"ר שמכריע דאם הוא מקום המשתמר לא יכניסנו שלא לצורך:
(138) De l'eau dedans – et seulement lorsque l'eau est encore propre à être bue par le bétail, car sinon, l'eau elle-même est comme un vase d'excréments. Et puisque le Choulhan Aroukh s'est exprimé sans préciser, il ressort que même s'il n'a pas besoin de s'en servir encore pour sortir des excréments et de l'urine, il est permis de le remettre au moyen d'eau ; et certains sont rigoureux en cela, comme il est écrit dans le Beit Yossef ; et voir le livre Eliya Rabba, qui tranche que si c'est un endroit gardé, il ne doit pas le rentrer sans nécessité.
séif katan 139
(קלט) כדי להוציאו - בגמרא משמע דאפילו אם לא עשה כדי להוציאו אלא דבר העשוי לבסוף להוציאו ג"כ אסור שאף שהתירו להוציא הדבר המאוס מ"מ לעשות לכתחלה דבר שיהיה בודאי אח"כ מאוס לפניו ויוציאנו אסור והא דנקט השו"ע כדי להוציאו משום סיפא נקט דבדיעבד אין לאסור אף שהכניסו באופן זה:
(139) Afin de le sortir – de la Guemara il ressort que même s'il ne l'a pas fait afin de le sortir, mais qu'il s'agit d'une chose qui finira par devoir être sortie, c'est aussi interdit ; car bien qu'on ait permis de sortir la chose répugnante, faire lekhat'hila une chose qui sera assurément ensuite répugnante pour lui, de sorte qu'il la sortira, est interdit. Et si le Choulhan Aroukh a dit « afin de le sortir », c'est à cause de la fin du séif ; car bediavad (a posteriori), il n'y a pas lieu d'interdire de le sortir, bien qu'il l'ait rentré de cette manière.
séif katan 140
(קמ) דאיכא פסידא - היינו שיבא לידי הפסד אם ישאר הגרף שם שיגנב שם או שאר קלקול עי"ז והוא מונח בבית באיזה חדר מקום שאין דר שם או שמונח בחצר במקום שאין דריסת רגלו שם דאל"ה היה מותר להוציאו וכנ"ל בסל"ד:
(140) Où il y a une perte – c'est-à-dire qu'on en viendra à une perte si le vase de nuit reste là, qu'il y soit volé, ou qu'il en résulte un autre dommage ; et il est posé dans la maison, dans une pièce où il n'habite pas, ou dans la cour, à un endroit où il ne passe pas ; car sinon, il serait permis de le sortir, comme il a été dit plus haut au séif 34.
séif katan 141
(קמא) ולקבוע ישיבתו - כגון מטתו לשכב עליה או שיכניס שלחנו ויאכל שם דעי"ז נחשב כאלו דירתו שם וממילא מותר להוציא הגרף אבל ישיבה בעלמא שם לא מהני [ב"י וש"פ]:
(141) Et y établir sa résidence – comme y installer son lit pour s'y coucher, ou y faire entrer sa table et y manger ; car par là c'est considéré comme son habitation, et par conséquent il est permis de sortir le vase de nuit. Mais s'y asseoir simplement ne suffit pas [Beit Yossef et les autres décisionnaires].
séif katan 142
(קמב) עפר - ומערה בביתו על הארץ [רש"י]:
(142) De la terre – et il la répand dans sa maison sur le sol [Rachi].
séif katan 143
(קמג) ליטול ממנו - ובענין שאין בו משום עשיית גומא דהיינו שיטול בשוה או שהחול דק או תיחוח דתיכף כשנוטל החול נופל לתוך הגומא וסותמה כן כתב בתו"ש מלקמן סימן תצ"ח ועי"ש במה שכתבנו בזה:
(143) En prendre – et dans un cas où il n'y a pas d'interdit de faire un creux, c'est-à-dire qu'il prenne uniformément, ou que le sable soit fin ou meuble, de sorte qu'aussitôt qu'il prend le sable, celui-ci tombe dans le creux et le comble ; ainsi l'a écrit la Tossefet Chabbat d'après ce qui est dit plus loin au siman 498 ; et voir là-bas ce que nous avons écrit à ce sujet.
séif katan 144
(קמד) בטל וכו' - אפילו אם בעת שהכניס הקופה לבית היה כונתו לכסות צואה ורוק מ"מ כיון שפזרו באמצע ביתו למדרס רגלים הרי הוא בטל לגבי קרקעית הבית והוא מוקצה ואסור ולפ"ז אסור ליקח בשבת מעט מן החול המפוזר בקרקע הבית להשתמש בו לאיזה דבר:
(144) Est annulé, etc. – même si, au moment où il a fait entrer le panier dans la maison, son intention était de couvrir des excréments et des crachats, néanmoins, puisqu'il l'a répandu au milieu de sa maison, à l'endroit où l'on pose les pieds, il est annulé par rapport au sol de la maison, et il est mouktsé et interdit. Et d'après cela, il est interdit de prendre le Chabbat un peu du sable répandu sur le sol de la maison pour s'en servir à quelque chose.
séif katan 145
(קמה) הטמונים בחול - ואם טמון בעפר שהוא מוקצה עיין לקמן סימן שי"א סעיף ח' וט' מה שכתוב שם:
(145) Enfouis dans le sable – et s'ils sont enfouis dans de la terre qui est mouktsé, voir plus loin au siman 311, séifim 8 et 9, ce qui est écrit là-bas.
séif katan 146
(קמו) אסור לטלטל וכו' - דהם בכלל מוקצה כעצים ואבנים דהא לא חזו. ואפילו אם יכול להגיע להפסד על ידם כגון שהעוף פורח ע"ג הכלים ויכול לשברם אפ"ה אסור לתפסם בידים ואפילו אם הוא מורגל בבית מכבר דתו אין בו משום חשש צידה כמבואר בסימן שט"ז אפ"ה ליטלם בידים אסור משום מוקצה אלא יפריחנה מעליהם וכמבואר בסימן של"ד במ"א בסק"ג דאיסור טלטול מוקצה הוא אפילו במקום הפסד:
(146) Il est interdit de déplacer, etc. – car ils font partie du mouktsé, comme le bois et les pierres, puisqu'ils ne sont pas utilisables. Et même s'il peut en résulter une perte à cause d'eux, par exemple si l'oiseau vole sur les ustensiles et peut les briser, il est néanmoins interdit de les attraper avec les mains ; et même s'il est habitué depuis longtemps à la maison, de sorte qu'il n'y a plus de crainte de capture, comme il est expliqué au siman 316, les prendre avec les mains est néanmoins interdit à cause du mouktsé ; il doit plutôt le faire s'envoler de dessus les ustensiles, comme il est expliqué au siman 334, dans le Maguen Avraham, séif katan 3, que l'interdit de déplacer un mouktsé s'applique même en cas de perte.
séif katan 147
(קמז) מותר לכפות וכו' - ואין בו משום חשש ביטול כלי מהיכנו על אותו זמן שהם עליו דהא יכול להפריחם בכל שעה:
(147) Il est permis de retourner, etc. – et il n'y a pas là de crainte d'ôter à l'ustensile sa disponibilité pour le temps où ils sont dessus, car il peut les faire s'envoler à tout moment.
séif katan 148
(קמח) אסור לטלטלו - ואם היו עליו בה"ש אסור אע"פ שירדו דמיגו דאיתקצאי לבה"ש איתקצאי לכולי יומא:
(148) Il est interdit de le déplacer – et s'ils étaient dessus au crépuscule, c'est interdit même s'ils sont descendus, car « puisqu'il a été mis à l'écart au crépuscule, il est mis à l'écart pour toute la journée ».
séif katan 149
(קמט) כל בהמה חיה ועוף - בין גדולים בין קטנים:
(149) Tout animal domestique, sauvage ou oiseau – qu'ils soient grands ou petits.
séif katan 150
(קנ) בחצר - אבל לא בר"ה דגזרינן שמא יגביהם ויעבירם ד"א ויתחייב חטאת דגבי בהמה לא אמרינן חי נושא את עצמו. ועיין בטור דס"ל דבכרמלית נמי אסור לדדות כמו בר"ה וכן פסק הלבוש דלא כב"י שמצדד להקל בזה ומ"מ נראה דבעגלים גדולים מותר לדדות בכרמלית עיין בר"ן שהובא בב"י:
(150) Dans une cour – mais pas dans le domaine public, car nous décrétons l'interdit de peur qu'il ne les soulève et ne leur fasse parcourir quatre coudées, et ne soit passible d'un sacrifice expiatoire, car pour un animal nous ne disons pas que « le vivant se porte lui-même ». Et voir le Tour, qui considère que dans un karmelit aussi il est interdit de le faire marcher en le soutenant, comme dans le domaine public ; et c'est ce qu'a tranché le Levouch, contrairement au Beit Yossef, qui penche vers l'indulgence en cela. Néanmoins, il semble que de grands veaux, il soit permis de les faire marcher dans un karmelit ; voir le Ran, rapporté dans le Beit Yossef.
séif katan 151
(קנא) אם צריכין וכו' - ומשום צער בע"ח דאל"כ אסור לעשות כן דבכל מידי דלא חזי לטלטול כשם שאין מטלטלין כולו כך אין מטלטלין מקצתו כמ"ש סימן שי"א ס"ז גבי מת שלא יזיז ממנו אבר:
(151) S'ils ont besoin, etc. – et c'est permis à cause de la souffrance des animaux (tsaar baalei 'hayim) ; car sinon, il est interdit de faire ainsi, car pour toute chose qui n'est pas propre à être déplacée, de même qu'on ne la déplace pas en entier, on n'en déplace pas une partie, comme il est écrit au siman 311, séif 7, à propos d'un mort, qu'on ne doit pas lui bouger un membre.
séif katan 152
(קנב) אבל דוחין אותה - אפילו אם אינו לצרכה כדי להאכילה אלא לתועלתו כדי שלא יבוא לידי הפסד ממון כגון שברחה מן הבית לחוץ וה"ה אם ברחה מן הביצים אבל בלא הפסד ממון אפילו הדחיה אינו נכון כיון שאינו לצרכה [ב"ח וא"ר]:
(152) Mais on la pousse – même si ce n'est pas pour son besoin à elle, pour la nourrir, mais pour son propre intérêt, afin de ne pas en venir à une perte d'argent, par exemple si elle s'est enfuie de la maison vers l'extérieur ; et il en est de même si elle s'est enfuie de ses œufs. Mais sans perte d'argent, même la pousser n'est pas convenable, puisque ce n'est pas pour son besoin [Ba'h et Eliya Rabba].
séif katan 153
(קנג) אפילו בר"ה - דהא אפילו תגביהנו פטורה דחי נושא את עצמו ולית בזה אלא איסורא דרבנן והוי גזירה לגזירה ואם נושא כפות או חולה חייב דבזה לא שייך שנושא את עצמו. והנושא מת הוי מלאכה שא"צ לגופה עיין סימן רע"ח:
(153) Même dans le domaine public – car même si elle (la mère) le soulevait, elle serait exempte, car « le vivant se porte lui-même », et il n'y a là qu'un interdit rabbinique ; et ce serait un décret pour prévenir un autre décret. Et si elle porte un enfant ligoté ou malade, elle est passible, car dans ce cas ne s'applique pas le principe qu'il se porte lui-même. Et porter un mort est un travail qui n'est pas nécessaire pour lui-même (mélakha ché-eina tsrikha legoufa) ; voir le siman 278.
séif katan 154
(קנד) שלא תגררהו - מפני שנושאתו כ"כ רש"י משמע דס"ל דהוי כמו שנושאו וא"כ אפילו בכרמלית אסור ויש שמקילין בזה אבל לישא אותו על כתפו גם בכרמלית אסור לכו"ע ויש מהמון שנכשלין בזה שנושאין קטנים על כתפיהם וטעותן הוא מפני שהקטן יכול לילך בעצמו ושגגה היא דאיסור דרבנן יש בכל אופן אפילו בכרמלית ומ"מ טוב למנוע מלומר להן שבודאי לא ישמעו לנו ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. וקטן שאין יכול לילך בעצמו כלל חייב לרוב הפוסקים כשנשאו בר"ה. וע"י א"י שרי לדידן דאין מצוי אצלנו ר"ה [פמ"ג]. המוציא תינוק וכיס תלוי בצוארו חייב אף שהתינוק יכול לילך בעצמו דאין בו איסור דאורייתא דחי נושא את עצמו מ"מ חייב משום כיס דכיס אינו בטל לגביה שהוא אין צריך לו אבל המוציא גדול המלובש בכליו פטור דבגדיו טפלים לו ועליו אינו חייב דהוא נושא א"ע ולית ביה אלא איסורא דרבנן [רמב"ם והובא במ"א]:
(154) Qu'elle ne le traîne pas – car alors elle le porte ; ainsi l'a écrit Rachi. Il ressort qu'il considère que c'est comme si elle le portait ; s'il en est ainsi, même dans un karmelit c'est interdit ; et certains sont indulgents en cela. Mais le porter sur son épaule, même dans un karmelit, est interdit selon tous les avis ; et il y a, parmi la masse, des gens qui trébuchent en cela, qui portent de petits enfants sur leurs épaules ; et leur erreur vient de ce que l'enfant peut marcher par lui-même ; et c'est une faute, car il y a un interdit rabbinique dans tous les cas, même dans un karmelit. Néanmoins, il est bien de s'abstenir de le leur dire, car assurément ils ne nous écouteront pas, et mieux vaut qu'ils fautent par inadvertance plutôt que délibérément. Et pour un petit enfant qui ne peut pas du tout marcher par lui-même, on est passible selon la plupart des décisionnaires lorsqu'on l'a porté dans le domaine public. Et par l'intermédiaire d'un non-Juif, c'est permis pour nous, car le domaine public au sens de la Torah n'est pas courant chez nous [Peri Megadim]. Celui qui fait sortir un enfant avec une bourse suspendue à son cou est passible ; bien que l'enfant puisse marcher par lui-même, de sorte qu'il n'y a pas pour lui d'interdit de la Torah, puisque « le vivant se porte lui-même », il est néanmoins passible à cause de la bourse, car la bourse n'est pas annulée par rapport à l'enfant, puisque celui-ci n'en a pas besoin. Mais celui qui fait sortir un adulte vêtu de ses habits est exempt, car ses vêtements lui sont accessoires, et pour lui-même on n'est pas passible, car il se porte lui-même, et il n'y a là qu'un interdit rabbinique [Rambam, rapporté dans le Maguen Avraham].
séif katan 155
(קנה) מותר ליגע בו - עיין לעיל במ"ב סקי"ז:
(155) Il est permis de le toucher – voir plus haut dans la Michna Beroura, séif katan 17.
séif katan 156
(קנו) לא יטלו ממנו - ר"ל שלא יתלוש ממנו דבמעשה התלישה הוא בכלל תקון כלי וכמו שיתבאר בסימן ש"מ שכל דבר שמתקנו בשבת לאיזה תשמיש יש בו משום תקון כלי. וה"ה אם כבר נפל החרס והוא מתקנו להסיר בליטותיו ועוקציו כדי שיוכל לכסות בו וכה"ג דאסור והוא בכלל מכה בפטיש כמ"ש רש"י אבל ליקח החרס שנשבר מהכלי ולכסות בו מנא בלי שום תיקון ודאי שרי כמבואר לעיל סעיף וא"ו:
(156) On n'en prendra pas – c'est-à-dire qu'il ne doit pas en arracher un morceau, car l'acte d'arracher fait partie de l'aménagement d'un ustensile (tikoun keli), comme il sera expliqué au siman 340 : toute chose qu'on aménage le Chabbat pour un usage quelconque relève de l'aménagement d'un ustensile. Et il en est de même si le tesson est déjà tombé et qu'il l'aménage en retirant ses saillies et ses pointes afin de pouvoir couvrir avec lui, et autres cas semblables : c'est interdit, et cela fait partie de « donner le coup de marteau », comme l'a écrit Rachi. Mais prendre le tesson qui s'est brisé de l'ustensile et couvrir avec lui un ustensile sans aucun aménagement est assurément permis, comme il est expliqué plus haut au séif 6.
séif katan 157
(קנז) בכדור - בין אם היא של נייר או של עץ שאין שם כלי עליו מחמת שראוי לשחוק בו והוי כאבן שהוא מוקצה מגופו ואפילו בטלטול בעלמא אסור לדעה זו [אחרונים]:
(157) Avec une balle – qu'elle soit de papier ou de bois, elle n'a pas le nom d'ustensile du fait qu'elle est propre à jouer, et elle est comme une pierre, mouktsé en raison de sa nature ; et même un simple déplacement est interdit selon cet avis [A'haronim].
séif katan 158
(קנח) ויש מתירין - אפשר שטעמם שכיון שעשוי לכך ומיוחד לזה בתמידות לא שייך בו שם מוקצה וכדלעיל בסכ"ב. ומ"מ לכו"ע אסור לשחוק בר"ה ואפילו בכרמלית בשבת דבקל הוא שיפול לחוץ מד' אמות ואתי לאתויי אבל ביו"ט מותר אפילו בר"ה לשחוק בו לדעה זו. וכ"ז כששוחק שלא ע"ג קרקע אבל ע"ג קרקע לכו"ע אסור משום חשש אשויי גומות וכדלקמן בסי' של"ח לענין שחיקת אגוזים ומ"מ אין למחות בנשים וקטנים דמוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין:
(158) Et certains permettent – il est possible que leur raison soit que, puisqu'elle est faite pour cela et constamment destinée à cela, le nom de mouktsé ne s'y applique pas, comme il a été dit plus haut au séif 22. Néanmoins, selon tous les avis, il est interdit de jouer dans le domaine public, et même dans un karmelit, le Chabbat, car il est facile qu'elle tombe hors des quatre coudées et qu'il en vienne à la rapporter ; mais le Yom Tov, il est permis de jouer avec, même dans le domaine public, selon cet avis. Et tout cela, lorsqu'il ne joue pas sur le sol ; mais sur le sol, c'est interdit selon tous les avis, par crainte d'aplanir des creux, comme il est dit plus loin au siman 338 à propos du jeu de noix. Néanmoins, il n'y a pas lieu de protester auprès des femmes et des enfants, car mieux vaut qu'ils fautent par inadvertance plutôt que délibérément.
séif katan 159
(קנט) בחומו - ר"ל שע"י החום יוצאים התולעים מן הזרע ואע"ג דאין מכוין לזה מ"מ פסיק רישא הוא ומלאכת מחשבת הוא:
(159) Par sa chaleur – c'est-à-dire que, par la chaleur, les vers sortent de la graine (les œufs de vers à soie) ; et bien qu'il n'en ait pas l'intention, c'est néanmoins une conséquence inévitable (pessik reicha), et c'est un travail réfléchi (mélékhet ma'hachévet).
séif katan 160
(קס) לטלטל וכו' - מפני שאסור ללבשו ומוקצה הוא ואפילו לצורך גופו ומקומו אסור [א"ר וש"א]:
(160) Déplacer, etc. – parce qu'il est interdit de le porter sur soi, et c'est mouktsé ; et même pour l'utiliser lui-même ou pour sa place, c'est interdit [Eliya Rabba et d'autres A'haronim].
séif katan 161
(קסא) ויש מתירים - שמ"מ מלבוש הוא ותורת כלי עליו והעיקר כסברא הראשונה וע"כ משכונות של א"י אסור לטלטלן בשבת [פמ"ג ע"ש]:
(161) Et certains permettent – car c'est malgré tout un vêtement, et il a statut d'ustensile. Et l'essentiel est selon le premier avis ; c'est pourquoi les gages d'un non-Juif, il est interdit de les déplacer le Chabbat [Peri Megadim, voir là-bas].
séif katan 162
(קסב) להבריח הזבובים - ככל כלי שמלאכתו לאיסור דמותר לטלטלו לצורך גופו ועיין מש"כ לעיל בסכ"ג:
(162) Pour chasser les mouches – comme tout ustensile dont l'usage est interdit, qu'il est permis de déplacer pour l'utiliser lui-même ; et voir ce que nous avons écrit plus haut au séif 23.
séif katan 163
(קסג) מותר לטלטלם - אפילו מחמה לצל והמחבר אזיל לשיטתו דס"ל בסימן של"ז ס"ב דמותר לכבד קרקע המרוצף א"כ הוא בכלל כלי שמלאכתו להיתר אבל לפי מה שפסק הרמ"א שם דאפילו מרוצף אסור א"כ הוא בכלל כלי שמלאכתו לאיסור ואין לטלטלו כ"א לצורך גופו ומקומו:
(163) Il est permis de les déplacer – même du soleil à l'ombre. Et l'auteur (du Choulhan Aroukh) suit sa propre approche, car il considère au siman 337, séif 2, qu'il est permis de balayer un sol pavé ; s'il en est ainsi, c'est un ustensile dont l'usage est permis. Mais selon ce qu'a tranché le Rema là-bas, que même un sol pavé est interdit au balayage, c'est alors un ustensile dont l'usage est interdit, et on ne doit le déplacer que pour l'utiliser lui-même ou pour sa place.
séif katan 164
(קסד) ולדעת הרמב"ם - היינו מה שכתוב לעיל בסימן ש"ז סי"ז דאסור ללמוד בשבת בספרי החכמה וכן להביט באצטרלו"ב [הוא כלי שחוזין בו הכוכבים] אפשר דלדידיה ה"ה דאסורים בטלטול ועיין בביאור הגר"א שדעתו דאפילו להרמב"ם מותר בטלטול וגם בענין לימוד מצדד כשיטת הרשב"א ועיין מה שכתבנו לעיל בסימן ש"ז סי"ז:
(164) Et selon l'avis du Rambam – c'est-à-dire ce qui est écrit plus haut au siman 307, séif 17, qu'il est interdit d'étudier le Chabbat dans les livres de science, et de même de regarder dans un astrolabe [c'est un instrument avec lequel on observe les étoiles] : il est possible que, selon lui, il soit de même interdit de les déplacer. Et voir le Biour du Gaon de Vilna, dont l'avis est que même selon le Rambam il est permis de les déplacer ; et au sujet de l'étude aussi, il penche vers l'approche du Rachba ; et voir ce que nous avons écrit plus haut au siman 307, séif 17.
séif katan 165
(קסה) של חול - הוא כלי שממלאין בו חול והחול יוצא דרך נקב מתחתיתו ועשויה קוין קוין לשער בו השעות:
(165) De sable – c'est un instrument qu'on remplit de sable, et le sable sort par un trou en son fond ; il est gradué de traits pour mesurer avec lui les heures.
séif katan 166
(קסו) של מין אחר - כגון שהוא עשוי חוליות חוליות להכיר בו השעות כשהצל מגיע לאיזה חוליא:
(166) D'une autre sorte – par exemple fait de segments successifs, pour reconnaître avec lui les heures lorsque l'ombre atteint un certain segment.
séif katan 167
(קסז) יש להסתפק - דדמי למדידת הזמן או הצל והוי בכלל כלי שמלאכתו לאיסור דמדידה בשבת אסור כשאינה של מצוה ואפילו אם הוא לומד על ידו מ"מ עיקר המדידה אינה של מצוה מיהו כשצריך לו לגופו או מקומו בודאי שרי דהא כלי הוא:
(167) Il y a lieu d'hésiter – car c'est semblable à la mesure du temps ou de l'ombre, et cela fait partie des ustensiles dont l'usage est interdit, car mesurer le Chabbat est interdit lorsque ce n'est pas pour une mitsva ; et même s'il étudie grâce à lui, la mesure elle-même n'est néanmoins pas pour une mitsva. Toutefois, lorsqu'il en a besoin pour l'utiliser lui-même ou pour sa place, c'est assurément permis, puisque c'est un ustensile.
séif katan 168
(קסח) לאסור - ובזיי"גער שלנו יש להתיר [פמ"ג ומחה"ש וש"א] ודוקא הקטנים שקורין טאשי"ן אוה"ר אבל הגדולים שקורין וואנ"ד אוה"ר אסור לטלטל ואפילו אותן כלי שעות העומדין בתיבה על הקרקע יש להחמיר בטלטול אם לא לצורך מקומו [שע"ת]:
(168) Pour interdire – et nos montres (zeiger), il y a lieu de les permettre [Peri Megadim, Ma'hatsit HaChékel et d'autres A'haronim] ; mais seulement les petites, qu'on appelle montres de poche ; tandis que les grandes, qu'on appelle horloges murales, il est interdit de les déplacer ; et même ces horloges qui se tiennent dans un coffre posé sur le sol, il y a lieu d'être rigoureux quant à leur déplacement, sauf pour leur place [Chaarei Techouva].
séif katan 169
(קסט) מוקצה לעשירים - ר"ל שהוא דבר שהוא גרוע בעיני העשירים ואין דרכם להשתמש בו מחמת עשרם ומקצים אותם מדעתם כגון שירי מטלניות שהם פחותים משלשה טפחים על שלשה טפחים דלא חזיין רק לעניים לאיזה טלאי ולא לעשירים ע"כ נאסר לעשירים אף בטלטול:
(169) Mouktsé pour les riches – c'est-à-dire que c'est une chose de peu de valeur aux yeux des riches, qu'ils n'ont pas l'habitude d'utiliser en raison de leur richesse, et qu'ils écartent de leur esprit, comme des restes de chiffons de moins de trois téfa'him sur trois téfa'him, qui ne sont utiles qu'aux pauvres pour quelque rapiéçage, et non aux riches ; c'est pourquoi c'est interdit aux riches, même au déplacement.
séif katan 170
(קע) אין מטלטלין - שכבר הוקצה מדעתו של בעה"ב העשיר ואין חילוק בין עניים שבביתו בין עניים שחוץ לביתו דאזלינן בתר מי שהוא בעליו והא דאיתא לעיל בסי"ג דאם יש בהן ג' אצבעות על ג' אצבעות מותר לטלטלן היינו דוקא כשהם של עני ואז מותר גם העשיר לטלטל אותן ועיין בט"ז שמסיק דדוקא כשהעשיר דר בבית העני שאז הוא נגרר אחריו אבל עשיר דעלמא אסור לטלטל כיון שמ"מ אינו ראוי לו שהוא פחות מג' טפחים על ג' טפחים. עוד כתבו הפוסקים דמה שפסק המחבר דמוקצה לבעה"ב הוי מוקצה לכל הוא דוקא בדבר שאינו ראוי לבעליו מחמת גריעותא כנ"ל אבל דבר שאינו ראוי לבעליו מחמת איסור כגון שנדר מככר לא נעשה מוקצה בשביל זה הואיל דמותר לאחרים ואף הוא עצמו מותר לטלטלו ואם אסר על כל העולם אז אסור לכל לטלטלו:
(170) On ne les déplace pas – car la chose a déjà été mise à l'écart par l'esprit du maître de maison riche ; et il n'y a pas de différence entre les pauvres de sa maison et les pauvres hors de sa maison, car nous suivons celui qui en est le propriétaire. Et ce qui est rapporté plus haut au séif 13, que s'ils ont trois doigts sur trois doigts il est permis de les déplacer, c'est seulement lorsqu'ils appartiennent à un pauvre ; et alors il est permis aussi au riche de les déplacer. Et voir le Taz, qui conclut que c'est seulement lorsque le riche habite dans la maison du pauvre, car alors il est entraîné à sa suite ; mais un riche quelconque, il lui est interdit de les déplacer, puisque, de toute façon, ce n'est pas utile pour lui, étant de moins de trois téfa'him sur trois téfa'him. Les décisionnaires ont encore écrit que ce qu'a tranché l'auteur (du Choulhan Aroukh), qu'un mouktsé pour le maître de maison est un mouktsé pour tous, ne vaut que pour une chose qui n'est pas utile à son propriétaire à cause de sa médiocrité, comme il a été dit plus haut ; mais une chose qui n'est pas utile à son propriétaire à cause d'un interdit, par exemple s'il s'est interdit par vœu une miche de pain, ne devient pas mouktsé pour cela, puisqu'elle est permise aux autres ; et même lui-même est autorisé à la déplacer. Et s'il l'a interdite au monde entier, alors il est interdit à tous de la déplacer.
séif katan 171

Siman 309 →