Michna Beroura 305

Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot

Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 305 →

(א) בהמה יוצאת וכו' - דהנה כתיב למען ינוח שורך וחמורך וגו' הרי הזהירה התורה שגם בהמת ישראל תנוח בשבת ולאו דוקא בהמה ה"ה עופות וכל בעלי חיים ולכן דוקא כשתצא בדבר שהוא לה לשמירה הוי תכשיט ואורחא והרי הוא כמלבוש לאדם ולאו משוי הוא אבל בדבר שאינה משתמרת בו הוי משוי ואסור וה"ה כשתצא במה שהיא שמירה יתירה לפי ענינה דלאו אורחה בהכי ג"כ בכלל משוי הוא ואסור:
(1) Un animal sort, etc. – Car voici qu'il est écrit : « afin que se reposent ton bœuf et ton âne », etc. (Exode 23, 12) : la Torah a donc mis en garde pour que l'animal d'un Juif aussi se repose le Chabbat. Et pas spécifiquement un animal domestique : il en est de même des oiseaux et de tous les êtres vivants. C'est pourquoi, uniquement lorsqu'il sort avec un objet qui lui sert de garde (pour le tenir), c'est une parure et son usage normal, c'est comme un vêtement pour l'homme, et ce n'est pas un fardeau ; mais avec un objet par lequel il n'est pas gardé, c'est un fardeau, et c'est interdit. De même, lorsqu'il sort avec ce qui est une garde excessive selon sa nature, puisque ce n'est pas son usage d'être tenu ainsi, c'est aussi inclus dans la catégorie de fardeau, et c'est interdit.
séif katan 1
(ב) ביותר - דוקא בשמירה יתירה הרבה אבל אם רק מעט יותר ממה שצריכין לא הוי משא דאי אפשר לצמצם:
(2) Davantage – uniquement s'il s'agit d'une garde beaucoup plus importante que nécessaire ; mais si c'est seulement un peu plus que ce dont on a besoin, ce n'est pas un fardeau, car il est impossible d'être précis (de mesurer exactement).
séif katan 2
(ג) שהוא לנוי - עיין לקמיה בס"ק י"ב:
(3) Qui est pour l'ornement – voir plus loin, séif katan 12.
séif katan 3
(ד) הילכך וכו' - נקט והולך בתחלה הבהמות החזקות שצריכות שמירה ביותר ולא די להם בשמירה קלה כגון נאקה שהיא גמלא נקבה לבנה שצריך לשמירתה דוקא זממה דפרזלא בחוטמה ולא די לה בפגא דפרזלא וכ"ש באפסר ואסורה לצאת בהם וחמרא לובא [הוא חמור הבא ממדינת לוב] בפגא דפרזלא אבל לא בזממא דזה הוא לה נטירותא יתירתא:
(4) C'est pourquoi, etc. – Le Choulhan Aroukh mentionne d'abord les animaux forts, qui ont besoin d'une garde importante et à qui une garde légère ne suffit pas, comme la naka, qui est une chamelle blanche, dont la garde exige précisément un anneau de fer (zimama) dans le nez, et à qui un mors de fer (paga deparzla) ne suffit pas, et à plus forte raison un licou ; et il lui est interdit de sortir avec ceux-ci (qui ne la gardent pas). Et l'âne libyen [c'est un âne venant du pays de Lov (la Libye)] sort avec un mors de fer, mais pas avec un anneau nasal, car c'est pour lui une garde excessive.
séif katan 4
(ה) בפגא דפרזלא - היינו בפרומביא הכתוב בס"ג ודוקא חמרא לובא אבל חמור אחר לא דהו"ל אצלו נטירותא יתירתא וכמו שכתוב לקמיה בסעיף ג' ואיתא בגמרא דחמרא לובא יוצא אף באפסר דגם בזה משתמר:
(5) Avec un mors de fer – c'est-à-dire avec la bride (pombia) mentionnée au séif 3. Et uniquement l'âne libyen, mais pas un autre âne, car pour lui ce serait une garde excessive, comme il est écrit plus loin au séif 3. Et il est rapporté dans la Guemara que l'âne libyen sort même avec un licou, car par cela aussi il est gardé.
séif katan 5
(ו) והגמל באפסר - אבל לא בזממא דפרזלא שהוא לו שמירה יתירה ובפגא דפרזלא מסתפק המ"א והט"ז פסק לאיסור:
(6) Et le chameau avec un licou – mais pas avec un anneau nasal de fer, qui est pour lui une garde excessive ; et pour le mors de fer, le Maguen Avraham est dans le doute, et le Taz a tranché pour l'interdit.
séif katan 6
(ז) ופרד וחמור - צ"ל וכן פרד וחמור דהיינו שגם הם יוצאים באפסר אבל ברסן שהוא פרומביא אסורים לצאת וכמו שכתב בס"ג לענין חמור וה"ה פרד:
(7) Et le mulet et l'âne – il faut lire : « et de même le mulet et l'âne », c'est-à-dire qu'eux aussi sortent avec un licou ; mais avec une bride, qui est la pombia, il leur est interdit de sortir, comme il est écrit au séif 3 au sujet de l'âne, et il en est de même du mulet.
séif katan 7
(ח) וסוס יוצא וכו' - כצ"ל. דאלו חמור אסור ברסן:
(8) Et le cheval sort, etc. – c'est ainsi qu'il faut lire, car l'âne, lui, est interdit avec une bride.
séif katan 8
(ט) שהוא פרינ"ו - היינו בריג"א הנ"ל שהוא פרומביא ובלשוננו קורין צוי"ם ואפסר הוא מה שקורין אברי"ץ:
(9) Qui est un freno – c'est-à-dire la briga mentionnée plus haut, qui est la pombia ; dans notre langue, on l'appelle tsoïm (bride), et le licou est ce qu'on appelle abrits (licol).
séif katan 9
(י) אבל לא בשניהם - דדי לה באחד והשני משוי הוא ואם עסקיו רעים שאין משתמר באחד מותר לצאת בשניהם יחד והכל לפי הענין. [מרדכי]:
(10) Mais pas avec les deux – car un seul lui suffit, et le second est un fardeau. Et si son comportement est mauvais (s'il est rétif), de sorte qu'il n'est pas gardé par un seul, il est permis de sortir avec les deux ensemble ; tout dépend du cas [Mordekhaï].
séif katan 10
(יא) ומותר וכו' - דוקא באלו שמותרים לצאת באפסר מותר גם לכרוך סביב צוארה החבל היוצא ממנה אם הוא ארוך אבל פרה אסורה לצאת באפסר וכן לכרוך חבל סביב צוארה לפי שהיא משתמרת בלא"ה וכדלקמן בסי"ז ע"ש:
(11) Et il est permis, etc. – uniquement pour ceux à qui il est permis de sortir avec un licou, il est aussi permis d'enrouler autour de leur cou la corde qui en pend, si elle est longue ; mais il est interdit à la vache de sortir avec un licou, et de même d'enrouler une corde autour de son cou, car elle est gardée même sans cela, comme il est écrit plus loin au séif 17 ; vois là-bas.
séif katan 11
(יב) סביב צוארה - מרש"י ור"ן משמע דאע"ג שכרוך בחוזק סביב צוארה שאין אדם יכול להכניס ידיו בין אפסר לצואר שתהא נוח לימשך כשירצה אפ"ה שרי משום דהיא נוי ואע"ג דכל נוי אסור וכנ"ל בריש הסעיף וכדלקמן בסוף סי"ז היינו דוקא בנוי דלאו אורחיה בחול לאפוקי דבר שדרך כל אדם לעשות כן בחול לנוי לבהמה לאו משאוי הוא אבל התוספות וכן רבינו ירוחם ס"ל דנוי אסור בכל ענין והכא מיירי ברפויין ומקרי לשמירה דהא יכול לאחוז בחבל כשתרצה לברוח וכ"ש אם יצא קצת מן החבל תלוי סביב צוארה דשרי ופסק הב"ח כהתוספות לחומרא:
(12) Autour de son cou – de Rachi et du Ran, il ressort que, bien que la corde soit enroulée fermement autour de son cou, de sorte qu'on ne peut pas introduire ses mains entre le licou et le cou pour qu'il soit facile de la tirer quand on le veut, c'est néanmoins permis, parce que c'est un ornement. Et bien que tout ornement soit interdit, comme il est dit plus haut au début du séif et plus loin à la fin du séif 17, c'est uniquement pour un ornement qui n'est pas l'usage en semaine, à l'exclusion d'une chose que tout le monde a l'habitude de faire en semaine comme ornement pour l'animal, qui n'est pas un fardeau. Mais les Tossefot, et de même Rabbénou Yero'ham, estiment que l'ornement est interdit en tout cas, et qu'ici il s'agit de cordes lâches, et cela s'appelle « pour la garde », puisqu'on peut saisir la corde quand l'animal veut s'enfuir ; et à plus forte raison si un peu de la corde pend autour de son cou, c'est permis. Et le Ba'h a tranché comme les Tossefot, par rigueur.
séif katan 12
(יג) האפסר - וכן הרסן דמוכן הוא לבהמה ואינו מוקצה:
(13) Le licou – et de même la bride, car elle est destinée à l'animal et n'est pas mouktsé (objet mis à l'écart, interdit de manipulation).
séif katan 13
(יד) שלא ישען עליה - ר"ל כשנותן בראש הבהמה יזהר שלא ישען בראשה דהוי משתמש בבע"ח:
(14) Qu'il ne s'appuie pas sur lui – c'est-à-dire que lorsqu'il le met sur la tête de l'animal, il doit veiller à ne pas s'appuyer sur sa tête, car ce serait se servir d'un être vivant.
séif katan 14
(טו) לפי שאינו משתמר בו - דנשמט הוא מפיו ולא דמי לאפסר שקשור בראשו ואינו נשמט:
(15) Parce qu'il n'est pas gardé par lui – car le mors glisse de sa bouche, et ce n'est pas comparable au licou, qui est attaché à sa tête et ne glisse pas.
séif katan 15
(טז) לצאת וכו' - נתבאר בס"א דדוקא חמרא לובא מותר בו:
(16) Sortir, etc. – il a été expliqué au séif 1 que seul l'âne libyen est autorisé avec cela.
séif katan 16
(יז) כל בהמה וכו' - וע"כ אפילו פרה שסתמה אינה צריכה שמירה וכדלקמן בסוף סי"ז אם היא מורדת מותרת לצאת בחבל סביב צוארה:
(17) Tout animal, etc. – c'est pourquoi même une vache, qui normalement n'a pas besoin de garde, comme il est écrit plus loin à la fin du séif 17, si elle est rebelle, il lui est permis de sortir avec une corde autour du cou.
séif katan 17
(יח) כגון כלבים וכו' - וה"ה דסוס יוצא בשיר [משנה שם]:
(18) Comme les chiens, etc. – et il en est de même du cheval, qui sort avec un collier [Michna, là-bas].
séif katan 18
(יט) וחיות קטנות - היינו אלו דאורחייהו בהכי בחול אבל חתול אסור דסגי לה בחבל קטן בעלמא וזה הוא לה נטירותא יתירתא [כ"מ בגמרא שם]:
(19) Et les petits animaux sauvages – c'est-à-dire ceux dont c'est l'usage en semaine ; mais le chat est interdit (avec un collier), car une simple petite corde lui suffit, et cela est pour lui une garde excessive [c'est ce qui ressort de la Guemara, là-bas].
séif katan 19
(כ) בשיר הכרוך - ר"ל שהרצועה התלויה בשיר כרוך על צוארן וכנ"ל בס"ק י"ב:
(20) Avec un collier enroulé – c'est-à-dire que la courroie suspendue au collier est enroulée sur leur cou, comme il est dit plus haut, séif katan 12.
séif katan 20
(כא) ויכולין למשכם בהם - היינו שאם רוצה יוכל למשוך אותה ע"י הרצועה התלויה ועיין לקמן בסט"ז:
(21) Et on peut les tirer par eux – c'est-à-dire que, s'il le veut, il peut le tirer par la courroie qui pend ; et voir plus loin au séif 16.
séif katan 21
(כב) ראשי דדיהן - בשביל החלב כמו שיתבאר וטעם כל אלו דאע"פ שאין נעשין להם לשמירה שלא לברוח מ"מ כיון שנעשין לשמירת גופן לשמרן מפני הצער שלא יהיו מוכחשים או מפני צמרן ובריאותם וטובתם הוי להו כמלבוש לאדם ולא למשא הוא להם ומותרין לצאת בהן [לבוש]:
(22) Le bout de leurs mamelles – pour le lait, comme il sera expliqué. Et la raison de tous ceux-ci : bien qu'ils ne soient pas faits pour les garder afin qu'ils ne s'enfuient pas, néanmoins, puisqu'ils sont faits pour la protection de leur corps, pour les préserver de la souffrance, afin qu'ils ne soient pas amaigris, ou pour leur laine, leur santé et leur bien, ils sont pour eux comme un vêtement pour l'homme et ne sont pas pour eux un fardeau, et il est permis de sortir avec [Levouch].
séif katan 22
(כג) ודוקא כשקושרין אותן - ואפילו אם קישר בשביל זה כיס על דדיהן ג"כ שפיר דמי [גמרא ע"ש]:
(23) Et uniquement lorsqu'on les attache – et même si on a attaché pour cela une bourse sur leurs mamelles, c'est aussi bien (permis) [Guemara ; vois là-bas].
séif katan 23
(כד) וחיישינן דלמא נפיל וכו' - אבל בלא"ה משמע דהיה מותר ולא הוי משוי דחשיב מלבוש במה ששומר בזה את חלבו וכמו רחלים כבונות דשרי מפני ששומר בזה את צמרן. ועיין לקמן בסעיף י"א דאוסר לעזים לצאת בכיס שבדדיהן שתלוי עליה כדי שלא יסרטו דדיהן בקוצים מיירי התם שהיו צריכין עוד להחלב ולא הדקוה שפיר כדי שלא יצטמק החלב ולכך אסור:
(24) Et nous craignons qu'il ne tombe, etc. – mais sans cela, il ressort que ce serait permis et ce ne serait pas un fardeau, car c'est considéré comme un vêtement, du fait qu'on préserve ainsi son lait, comme les brebis kevounot (dont la laine est enveloppée), qui sont autorisées parce qu'on préserve ainsi leur laine. Et voir plus loin au séif 11, qui interdit aux chèvres de sortir avec une bourse sur leurs mamelles, suspendue sur elles pour que leurs mamelles ne soient pas écorchées par les épines : il s'agit là du cas où l'on avait encore besoin du lait, et on ne l'a pas serrée correctement, afin que le lait ne se tarisse pas ; c'est pourquoi c'est interdit.
séif katan 24
(כה) חמור יוצא במרדעת - דמצטער בצינה דחמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא ליה ונחשב כמלבוש ודוקא כשקשורה מע"ש דאז גלי דעתו מאתמול שצריכה לכך אבל אם קשרו בשבת אסור לצאת בו כיון דלא גליא דעתו מע"ש שיהא לה למלבוש:
(25) L'âne sort avec une mardaat (couverture de bât) – car il souffre du froid, puisque l'âne a froid même pendant la saison de Tamouz (en plein été), et c'est considéré comme un vêtement. Et uniquement lorsqu'elle est attachée depuis la veille de Chabbat, car alors il a montré dès la veille qu'il en a besoin ; mais si on l'a attachée le Chabbat, il est interdit de sortir avec, puisqu'on n'a pas montré dès la veille de Chabbat qu'elle lui servait de vêtement.
séif katan 25
(כו) כמין אוכף קטן - עיין בלבושי שרד שצ"ל כמין אוכף גדול:
(26) Une sorte de petite selle – voir le Levouché Serad, qui dit qu'il faut lire : « une sorte de grande selle ».
séif katan 26
(כז) ושאר וכו' - לפי שאין הצינה קשה להן והוי המרדעת משוי:
(27) Et les autres, etc. – parce que le froid ne leur est pas pénible, et la mardaat est pour eux un fardeau.
séif katan 27
(כח) ולא יצא באוכף - דאין האוכף מועיל לו והוי משוי דדוקא מרדעת מועיל שהוא מונח על כל הגוף משא"כ אוכף אין מחמם אלא במקום שמונח:
(28) Et il ne sortira pas avec une selle – car la selle ne lui est pas utile et c'est un fardeau ; seule la mardaat est utile, car elle repose sur tout le corps, alors que la selle ne réchauffe que l'endroit où elle repose.
séif katan 28
(כט) מותר ליתן מרדעת - היינו שלא לצאת לר"ה כ"א שיהיה בחצר:
(29) Il est permis de mettre une mardaat – c'est-à-dire non pour sortir dans le domaine public, mais seulement pour qu'il soit dans la cour.
séif katan 29
(ל) מפני הצינה - היינו דמשום זה לא חיישינן לטרחא דשבת:
(30) À cause du froid – c'est-à-dire qu'à cause de cela, nous ne craignons pas l'effort (déplacé) du Chabbat.
séif katan 30
(לא) שלא יקשרנו - היינו אפילו בקשר שאינו של קיימא:
(31) Qu'il ne l'attache pas – c'est-à-dire même avec un nœud qui n'est pas permanent.
séif katan 31
(לב) אסור ליתן עליו - משום דהוי טרחא שלא לצורך ועיין בביאור הגר"א שכתב דלדעת רש"י גם על הסוס וכן לכל הבהמות מותר ליתן מרדעת בחצר דגם להם יש צער צינה ומועיל החימום. וכ"ז בסתמא אבל בשעה שהקור גדול ואנו רואים שמזיק לסוס וכן בימות החמה שהזבובים רבים ומצערים להסוס לכו"ע מותר להניח בחצר המרדעת או שאר בגד עליו דלא גרע מחמור ובלבד שיהיה זהיר שלא יסמוך עצמו על הבהמה בשעת הכיסוי:
(32) Il est interdit de mettre sur lui – parce que c'est un effort inutile. Et voir le Biour du Gaon de Vilna, qui écrit que selon l'avis de Rachi, sur le cheval aussi, et de même sur tous les animaux, il est permis de mettre une mardaat dans la cour, car eux aussi souffrent du froid et la chaleur leur est utile. Et tout cela, dans le cas ordinaire ; mais lorsque le froid est grand et que nous voyons qu'il nuit au cheval, et de même en été, quand les mouches sont nombreuses et font souffrir le cheval, selon tous les avis il est permis de poser sur lui, dans la cour, la mardaat ou un autre tissu, car il n'est pas moins que l'âne, à condition de veiller à ne pas s'appuyer sur l'animal au moment de le couvrir.
séif katan 32
(לג) ולהסיר מרדעת וכו' - דהוי טרחא שלא לצורך ואפילו אם כבר נתחממה ע"י משאוי שנשאה מבע"י:
(33) Et retirer la mardaat, etc. – car c'est un effort inutile, et même si l'âne s'est déjà échauffé à cause d'un fardeau qu'il a porté pendant le jour (avant Chabbat).
séif katan 33
(לד) ובין מן הסוס - עיין בבה"ל:
(34) Et aussi bien du cheval – voir le Biour Halakha.
séif katan 34
(לה) בין ליטול - הטעם כנ"ל לענין מרדעת ומש"כ בין להניח הטעם דכיון דאינו מחמם רק מעט הוי טרחא שלא לצורך:
(35) Aussi bien pour retirer – la raison est comme il a été dit plus haut au sujet de la mardaat ; et quant à ce qu'il a écrit « aussi bien pour poser », la raison est que, puisque cela ne réchauffe que peu, c'est un effort inutile.
séif katan 35
(לו) לא יטלנו בידו - דאף דיש להחמור עונג בהסרתו מ"מ כיון דלית ליה צער אם לא יסירנו אסור וכבר כתבו בסעיף הקודם ושנאו משום סיפא:
(36) Il ne le retirera pas à la main – car bien que l'âne éprouve du plaisir à ce qu'on le lui retire, néanmoins, puisqu'il ne souffre pas si on ne le lui retire pas, c'est interdit. Et l'auteur l'a déjà écrit au séif précédent, et l'a répété à cause de la suite.
séif katan 36
(לז) בצוארו - דכל מידי שאינו אלא לתענוג לבהמה הוי טרחא שלא לצורך ואסור:
(37) À son cou – car tout ce qui n'est que pour le plaisir de l'animal est un effort inutile, et c'est interdit.
séif katan 37
(לח) אין יוצאים בו - אפילו אם היה תלוי עליהן מבעוד יום דהוי משוי:
(38) On ne sort pas avec – même si cela était suspendu sur eux depuis le jour (avant Chabbat), car c'est un fardeau.
séif katan 38
(לט) בזנב שועל - בכל אלו הטעם לפי שאין בהם צורך לשמירת גופן והוי משאוי לבד מסנדל שנועלים ברגלי הבהמה דהטעם משום דלמא נפל ואתי לאתויי וכן בכיס שבדדי העזים משמע מהגר"א דהטעם ג"כ משום שאינו מהודק יפה וחיישינן דלמא נפל הכיס ואתו בעליהן לאתויי:
(39) Avec une queue de renard – pour tous ceux-ci, la raison est qu'ils ne sont pas nécessaires à la protection de leur corps, et c'est un fardeau ; sauf la sandale qu'on chausse aux pattes de l'animal, dont la raison est la crainte qu'elle tombe et qu'on vienne à la porter ; et de même pour la bourse sur les mamelles des chèvres, il ressort du Gaon de Vilna que la raison est aussi qu'elle n'est pas bien serrée, et nous craignons que la bourse tombe et que leurs propriétaires viennent à la porter.
séif katan 39
(מ) ולא עזים וכו' - עיין לעיל בסקכ"ד מה שכ' שם:
(40) Ni les chèvres, etc. – voir plus haut, séif katan 24, ce qui y est écrit.
séif katan 40
(מא) בסנדל וכו' - ונראה שאין בכלל זה הברזל שקובעין ברגלי הסוסים מלמטה דכיון שקבוע במסמרים לא חיישינן דילמא נפלי:
(41) Avec une sandale, etc. – il semble que n'est pas inclus dans cela le fer qu'on fixe sous les pieds des chevaux, car, puisqu'il est fixé par des clous, nous ne craignons pas qu'il tombe.
séif katan 41
(מב) ופוקק וכו' - היינו שסותם העינבל שבתוכה בצמר או במוכין דאל"ה אסור משום דמשמיע קול:
(42) Et qu'on bouche, etc. – c'est-à-dire qu'on bouche le battant qui est à l'intérieur de la clochette avec de la laine ou de l'étoupe, car sinon c'est interdit, parce qu'elle fait entendre un son.
séif katan 42
(מג) לא תצא בו - משום דמחזי כמוליכו בשוק למכור [גמרא] ומשמע דבאלו דלא שייך זה כגון בחתולים ועופות וכה"ג שאין דרך להוליכן למכור בזוג מותר כשפקוק ובסמ"ג משמע דאסור אף באלו לצאת משום משוי ועיין במ"א וא"ר. ודע דכל הנך דאמרינן בבהמה דאסור לצאת בר"ה משום משוי בחצר שרי ואפילו אם אינה מעורבת ולענין כרמלית יש דעות בין האחרונים יש מתירים ויש אוסרים ולענין ר"ה שלנו בודאי יש ליזהר דיש בזה ספק איסור תורה כמו שביארתי בבה"ל. ובדבר שהחשש הוך משום דלמא נפיל ואתי בעליו לאתויי אף המתירים הנ"ל מודים דאסור בכרמלית. ובדבר שהטעם הוא משום דמחזי כמוליכו למכור אף במבוי המעורבת אסור כיון דשכיחי שם רבים כ"כ מ"א. והפמ"ג וכן הבית מאיר מפקפקין בדין זה:
(43) Elle ne sortira pas avec – car cela ressemble à quelqu'un qui la mène au marché pour la vendre [Guemara]. Et il en ressort que pour ceux à qui cela ne s'applique pas, comme les chats, les oiseaux et autres semblables, qu'on n'a pas l'habitude de mener à la vente avec une clochette, c'est permis lorsqu'elle est bouchée ; mais du Semag il ressort qu'il est interdit même à ceux-ci de sortir, à cause du fardeau ; et voir le Maguen Avraham et l'Eliya Rabba. Et sache que pour tous ces cas dont nous disons qu'il est interdit à l'animal de sortir dans le domaine public à cause du fardeau, dans la cour c'est permis, même si elle n'a pas d'érouv (association des domaines) ; et quant au karmelit (domaine intermédiaire), il y a des avis divergents parmi les A'haronim : certains permettent et certains interdisent. Et quant à notre domaine public actuel, il faut assurément être prudent, car il y a en cela un doute d'interdit de la Torah, comme je l'ai expliqué dans le Biour Halakha. Et pour une chose dont la crainte est qu'elle tombe et que son propriétaire vienne à la porter, même ceux qui permettent, cités plus haut, reconnaissent que c'est interdit dans un karmelit. Et pour une chose dont la raison est que cela ressemble à quelqu'un qui la mène pour la vendre, même dans une impasse (mavoï) pourvue d'un érouv c'est interdit, puisque le public y est fréquent ; ainsi a écrit le Maguen Avraham. Et le Peri Megadim, ainsi que le Beit Méïr, ont des doutes sur cette règle.
séif katan 43
(מד) בכסותה - עושה לסוסים מעילים שלא יטנפו:
(44) Avec sa couverture – on fait pour les chevaux des manteaux pour qu'ils ne se salissent pas.
séif katan 44
(מה) בין שהוא בכסותה - דאף שהוא ארוג או תפור בכסותה דליכא למיחש דילמא מיפסק ואתי לאתויי אפ"ה אסור דגזרו אריג אטו אינו אריג:
(45) Qu'elle soit sur sa couverture – car bien qu'elle (la clochette) soit tissée ou cousue dans sa couverture, de sorte qu'il n'y a pas à craindre qu'elle se détache et qu'on vienne à la porter, c'est néanmoins interdit, car ils ont décrété pour ce qui est tissé à cause de ce qui n'est pas tissé.
séif katan 45
(מו) אפילו היא קשורה - דשמא נפיל ואתי לאתויי אבל כשקשורה בשניהם מיהדק שפיר ולא נפל וכן בשליתה כיון דכאיב לה לא מינתחא לכאן ולכאן:
(46) Même si elle est attachée – de crainte qu'elle tombe et qu'on vienne à la porter ; mais lorsqu'elle est attachée aux deux, elle est bien serrée et ne tombe pas ; et de même pour ce qui est attaché à son placenta, puisqu'elle souffre, elle ne s'agite pas de-ci de-là.
séif katan 46
(מז) ובחטוטרתו - כמין חטוטרת יש לגמל על גביהם:
(47) Et sur sa bosse – les chameaux ont une sorte de bosse sur le dos.
séif katan 47
(מח) ידה אחת וכו' - דמכל זה יש צער גדול לבהמה ומשוי הוא לה ויש שכתבו משום דילמא נפל החבל ומייתי לה. ודוקא ידה אחת אבל כשקשורים שני ידיה או שתי רגליה כדי שלא יברחו כדרך שעושין לסוסים כשרועין מותר לצאת בהן דנטירותא הוא לה ולא הוי משוי וכנ"ל בריש הסימן:
(48) Une de ses pattes, etc. – car de tout cela l'animal éprouve une grande souffrance, et c'est pour lui un fardeau ; et certains ont écrit que c'est de crainte que la corde tombe et qu'on la porte. Et uniquement une seule patte ; mais lorsque ses deux pattes de devant ou ses deux pattes de derrière sont attachées afin qu'ils ne s'enfuient pas, comme on le fait aux chevaux quand ils paissent, il est permis de sortir avec, car c'est pour lui une garde et ce n'est pas un fardeau, comme il a été dit plus haut au début du siman.
séif katan 48
(מט) לא יקשור וכו' - משום דמחזי כמאן דאזיל למכרם לשוק ומהאי טעמא אפילו היו קשורין מע"ש ג"כ אסור למשכן ודעת יש מי שאוסר וכו' הוא דס"ל דגם בזה שייך הטעם הנ"ל ועיין בא"ר שהביא דהיא רק דעת יחידאה וכל הפוסקים חולקין עליה ואין לחוש לה:
(49) Il n'attachera pas, etc. – parce que cela ressemble à quelqu'un qui va les vendre au marché ; et pour cette raison, même s'ils étaient attachés depuis la veille de Chabbat, il est aussi interdit de les tirer. Et l'avis introduit par « il y a un avis qui interdit, etc. » estime que dans ce cas aussi s'applique la raison mentionnée ; et voir l'Eliya Rabba, qui a rapporté que ce n'est qu'un avis isolé, que tous les décisionnaires le contestent, et qu'il n'y a pas à en tenir compte.
séif katan 49
(נ) טפח למטה - ומ"מ אם הוציא טפח אחד מתחת ידו לא עשה איסור אא"כ הוציא ב' טפחים אלא דלמעשה יש להחמיר לכתחלה שלא יצא אפילו טפח אחד מידו [גמ']:
(50) Un téfa'h (palme) vers le bas – néanmoins, s'il a laissé dépasser un téfa'h sous sa main, il n'a pas commis d'interdit, à moins qu'il ait laissé dépasser deux téfa'him ; seulement, en pratique, il faut être rigoureux lekhat'hila (a priori) pour que ne dépasse même pas un seul téfa'h de sa main [Guemara].
séif katan 50
(נא) עד שלא יגיע - צ"ל עד שיגיע והטעם דכשיגיע סמוך לארץ לא תהא נראה כאלו הבהמה נמשכת בה דיהיה מותר מחמת שהוא נטירותא דבהמה אלא כמשאוי בעלמא:
(51) Jusqu'à ce qu'elle n'atteigne pas – il faut lire « jusqu'à ce qu'elle atteigne » ; et la raison est que lorsqu'elle arrive près du sol, il ne semblera pas que l'animal est tiré par elle, de sorte que ce serait permis du fait que c'est une garde pour l'animal, mais cela semblera comme un simple fardeau.
séif katan 51
(נב) אין חמור וכו' ולא בזוג וכו' - כבר מובא לעיל בס"א ובסוף סי"א ושנאו משום אינך דנשנה הכל במשנה אחת בגמרא:
(52) L'âne ne sortira pas, etc., ni avec une clochette, etc. – cela a déjà été rapporté plus haut au séif 1 et à la fin du séif 11, et il l'a répété à cause des autres cas, car tout est enseigné dans une même Michna, citée dans la Guemara.
séif katan 52
(נג) ולא בסולם וכו' - טעם כל אלו [לבד מאלו שנבאר בהדיא טעמם] משום דחייס עלייהו ואי נפיל אתי לאתויי:
(53) Ni avec une échelle, etc. – la raison de tous ceux-ci [sauf ceux dont nous expliquerons explicitement la raison] est qu'on y tient (car ils ont de la valeur), et s'il tombe, on viendra à le porter.
séif katan 53
(נד) והוא כמין טבעת וכו' - זהו פירש"י וברי"ף פירש עוד דכשנבקע פרסה של רגל הבהמה קושרין אותה ברצועה כדי שתחלים ותחזור לכמות שהיתה וכן פירש הרמב"ם בפירוש המשנה:
(54) Et c'est une sorte d'anneau, etc. – c'est l'explication de Rachi ; et le Rif explique encore que lorsque le sabot de la patte de l'animal se fend, on l'attache avec une courroie pour qu'il guérisse et revienne à son état antérieur ; et ainsi a expliqué le Rambam dans le Commentaire de la Michna.
séif katan 54
(נה) כדי שלא ישברו - כתב הח"א דאם קשרן לרגליהן כדי שלא יוכלו לברוח שרי לצאת בהן דכל מה שדרך לעשות לשמירתן הוי לה כמו מלבוש וכ"כ בספר נזר ישראל בשם תשובת מאמר מרדכי:
(55) Afin qu'ils ne se cassent pas – le 'Hayé Adam a écrit que si on les a attachés à leurs pattes afin qu'ils ne puissent pas s'enfuir, il est permis de sortir avec, car tout ce qu'on a l'habitude de faire pour leur garde est pour eux comme un vêtement ; et ainsi a écrit le livre Nezer Israël au nom des responsa Maamar Mordekhaï.
séif katan 55
(נו) ולא בזמם - בביאור הגר"א משמע דבזה הטעם הוא דהוי כמו משוי דדמי לחסום שבפי הפרה שבסעי' י"א דשם הטעם משום משוי:
(56) Ni avec une muselière – du Biour du Gaon de Vilna, il ressort que dans ce cas la raison est que c'est comme un fardeau, car c'est comparable à la muselière dans la bouche de la vache, au séif 11, où la raison est le fardeau.
séif katan 56
(נז) בין אם היא לשימור - דזה הוי נטירותא יתירתא לפרה והוי משוי וכנ"ל בס"א:
(57) Que ce soit pour la garde – car c'est une garde excessive pour la vache, et c'est un fardeau, comme il a été dit plus haut au séif 1.
séif katan 57
(נח) שאינה צריכה שמירה - והוי משוי ואם טבעה לברוח נתבאר בס"ד דמותר:
(58) Qui n'a pas besoin de garde – et c'est un fardeau ; et si sa nature est de s'enfuir, il a été expliqué au séif 4 que c'est permis.
séif katan 58
(נט) מותרים - אפילו החבל כרוך סביב צוארן דיוכל לתפסם בהחבל אם אם יברחו וכנ"ל בס"א:
(59) Sont permis – même si la corde est enroulée autour de leur cou, car il peut les saisir par la corde s'ils s'enfuient, comme il a été dit plus haut au séif 1.
séif katan 59
(ס) אע"פ שהיא וכו' - מפני שהאדם יש לו מזל ומלאך המליץ עליו מלמעלה ומזלו מסייע לו שיועיל לו הקמיע משא"כ לבהמה:
(60) Bien que ce soit, etc. – parce que l'homme a un mazal (une influence céleste) et un ange qui intercède pour lui en haut, et son mazal l'aide pour que l'amulette lui soit efficace, ce qui n'est pas le cas pour l'animal.
séif katan 60
(סא) אין רוכבין וכו' - גזירה שמא יחתוך זמורה מן המחובר כדי להנהיגה דחייב ע"ז משום תולש דהוא תולדה דקוצר:
(61) On ne monte pas, etc. – c'est un décret, de crainte qu'il ne coupe une branche d'un arbre attaché au sol pour la diriger, ce dont il serait passible au titre d'arracher, qui est un dérivé de moissonner.
séif katan 61
(סב) ולא נתלים עליה - דכל שמוש בבעלי חיים כללו בכלל רכיבה ואסרו ואפילו במקום דליכא למיחש שמא יחתוך זמורה כגון במדבר דליכא זמורה או לשפשף את התינוק על גב הבהמה כדי לשעשע אותו ג"כ אסור דלא פלוג רבנן במילתייהו:
(62) Ni on ne s'y suspend – car tout usage d'un être vivant, ils l'ont inclus dans l'interdit de monter et l'ont interdit, même là où il n'y a pas à craindre qu'il coupe une branche, comme dans le désert, où il n'y a pas de branche ; ou encore frotter l'enfant sur le dos de l'animal pour l'amuser, c'est aussi interdit, car nos Maîtres n'ont pas fait de distinction dans leurs décrets.
séif katan 62
(סג) והוא משתמש בו - היינו שסומך את עצמו בצד אותו דבר אבל אם משתמש על גב אותו דבר המונח על צדה הרי הוא כמשתמש על צדה ממש וכמו שכתב בהג"ה לקמן לענין קרון עי"ש במ"ב:
(63) Et il s'en sert – c'est-à-dire qu'il s'appuie sur le côté de cette chose ; mais s'il se sert du dessus de cette chose posée sur son flanc, c'est comme s'il se servait de son flanc même, comme il est écrit dans la Haga plus loin au sujet du chariot ; vois là-bas dans la Michna Beroura.
séif katan 63
(סד) אפילו במזיד ירד - ולא כמו גבי אילן דאם עלה במזיד קי"ל לקמן בסימן של"ו ס"א דלא ירד עד מו"ש משום קנסא הכא ירד משום צער בעלי חיים:
(64) Même s'il est monté volontairement, il descendra – et ce n'est pas comme pour l'arbre, où, s'il est monté volontairement, nous retenons plus loin, au siman 336, séif 1, qu'il ne descend pas avant la sortie du Chabbat, à titre d'amende ; ici, il descendra à cause de la souffrance des animaux (tsaar baalé 'hayim).
séif katan 64
(סה) ומטעם זה פורקין - היינו אפילו המשוי הוא מוקצה ומ"מ לא רצו להקל מטעם צער בעלי חיים לסלקו בידים כיון דאפשר לסלקו שלא בידים:
(65) Et pour cette raison on décharge – c'est-à-dire même si le fardeau est mouktsé (interdit de manipulation) ; et néanmoins ils n'ont pas voulu être indulgents, à cause de la souffrance des animaux, pour l'enlever à la main, puisqu'il est possible de l'enlever sans les mains.
séif katan 65
(סו) שהא"י מנהיגו - דאם ישראל בעצמו מנהיגו יש בלא"ה איסור תורה משום מחמר:
(66) Que le non-Juif conduit – car si le Juif lui-même le conduit, il y a de toute façon un interdit de la Torah, au titre de me'hamer (conduire un animal chargé).
séif katan 66
(סז) שמשתמש בבהמה - ולא נקרא צדי צדדין מפני שהעגלה מחוברת בצדי הבהמה כיון שהוא משתמש ע"ג העגלה ודינו כמו על צדי הבהמה ממש וכנ"ל בס"ק ס"ג וגם להשתמש על דף היוצא חוץ לעגלה מאחוריה ג"כ אסור ולא מקרי צדי צדדין דהכל כלי אחד הוא:
(67) Qui se sert de l'animal – et cela ne s'appelle pas « côtés des côtés » du fait que le chariot est attaché aux flancs de l'animal, puisqu'il se sert du dessus du chariot, et sa règle est comme s'il était sur les flancs mêmes de l'animal, comme il a été dit plus haut, séif katan 63 ; et de même, se servir d'une planche qui dépasse à l'arrière du chariot est aussi interdit, et cela ne s'appelle pas « côtés des côtés », car le tout est un seul objet.
séif katan 67
(סח) אם המים עמוקים וכו' - דאם אין עמוקים ויכול לפרנסה במקומה שלא תמות אין מתירין לו להניח כרים וכסתות לבטל כלי מהיכנו:
(68) Si l'eau est profonde, etc. – car si elle n'est pas profonde et qu'il peut le nourrir sur place pour qu'il ne meure pas, on ne lui permet pas de poser des coussins et des couvertures, ce qui annulerait un ustensile de sa disponibilité (bitoul kli mehékhano).
séif katan 68
(סט) מביא כרים וכסתות וכו' - וה"ה דיכול להניח שאר כלים תחתיה כדי שתוכל לעלות ונקט כרים וכסתות לרבותא אף דלא יהיו ראוים להשתמש בהן עי"ז בעוד שעליהן לחות המים אף לכשתעלה הבהמה אפ"ה מותר דאתי צער בע"ח דהוא דאורייתא [ממה דהזהירה התורה מצות פריקת המשא מעל הבהמה] ודחי איסור ביטול כלי מהיכנו שהוא רק מדרבנן שגזרו שלא לבטל בשבת כלי ממה שהיא מוכנת:
(69) Il apporte des coussins et des couvertures, etc. – et il en est de même qu'il peut poser d'autres objets sous lui pour qu'il puisse monter ; et il a mentionné coussins et couvertures pour la nouveauté (rabouta) : bien qu'ils ne soient plus utilisables de ce fait, tant qu'ils sont imprégnés de l'humidité de l'eau, même lorsque l'animal sera remonté, c'est néanmoins permis, car l'interdit de faire souffrir les animaux, qui est de la Torah [du fait que la Torah a ordonné la mitsva de décharger le fardeau de l'animal], vient repousser l'interdit d'annuler un ustensile de sa disponibilité, qui n'est que d'ordre rabbinique : ils ont décrété de ne pas annuler le Chabbat un ustensile de ce à quoi il est disponible.
séif katan 69
(ע) ונותן תחתיה - אבל אסור להעלותה בידים דכל בעלי חיים הם מוקצים ואע"ג דאיכא צער בע"ח אסור דאין לנו לדמות גזירות חכמים זה לזה [מ"א ותו"ש שכן מוכח מרמב"ם] ועיין בא"ר שהביא דיש פוסקים שמקילים אף להעלותה בידים אם א"א ע"י כרים וכסתות וע"י א"י לכו"ע מותר להעלותה וזה עדיף יותר מהנחת כרים וכסתות ושאר כלים תחתיה:
(70) Et il pose sous lui – mais il est interdit de le remonter à la main, car tous les êtres vivants sont mouktsé ; et bien qu'il y ait souffrance des animaux, c'est interdit, car nous ne devons pas comparer les décrets des Sages l'un à l'autre [Maguen Avraham et Tosséfet Chabbat, car c'est ce qui ressort du Rambam]. Et voir l'Eliya Rabba, qui rapporte qu'il y a des décisionnaires qui permettent même de le remonter à la main s'il est impossible de le faire au moyen de coussins et de couvertures ; et par un non-Juif, selon tous les avis il est permis de le remonter, et cela est préférable à poser sous lui coussins, couvertures et autres objets.
séif katan 70
(עא) מותר לומר - וה"ה דמותר משום צער בע"ח לומר לעו"ג להמרות האווזות שהורגלו כבר בהמראה ואין יכולין שוב לאכול בעצמן אבל אין מותר רק פ"א ביום דשוב ליכא צער בע"ח [תשובת רמ"א] ומשמע שם דאי ליכא א"י שרי ההמראה ע"י ישראל ואע"ג דאסרינן לקמן בסימן שכ"ד ס"ט להמרות האווזות בשבת הכא שאין יכולין לאכול בעצמן מותר משום צער בע"ח וטוב לעשות ע"י קטן. כתב הרמב"ם החולב לתוך כלי חייב לתוך אוכל פטור [ומ"מ איסורא יש דכל פטורי דשבת פטור אבל אסור] והחלב אסור אפילו חולב לתוך אוכל כיון דהבהמה אינה ראויה לאכילה הוי מוקצה [מ"א]:
(71) Il est permis de dire – et il en est de même qu'il est permis, à cause de la souffrance des animaux, de dire à un non-Juif de gaver les oies qui ont déjà été habituées au gavage et ne peuvent plus manger d'elles-mêmes ; mais ce n'est permis qu'une fois par jour, car au-delà il n'y a plus de souffrance des animaux [responsa du Rema]. Et il ressort de là que s'il n'y a pas de non-Juif, le gavage par un Juif est permis ; et bien que nous interdisions plus loin, au siman 324, séif 9, de gaver les oies le Chabbat, ici, puisqu'elles ne peuvent pas manger d'elles-mêmes, c'est permis à cause de la souffrance des animaux ; et il est bien de le faire faire par un enfant. Le Rambam a écrit : celui qui trait dans un récipient est passible ; dans un aliment, il est exempt [et néanmoins il y a un interdit, car tous les cas d'« exempt » du Chabbat sont exempts mais interdits] ; et le lait est interdit même s'il trait dans un aliment, car, puisque l'animal n'est pas propre à la consommation (le Chabbat), il est mouktsé [Maguen Avraham].
séif katan 71
(עב) והחלב אסור וכו' - משום משקין שזבו מפירות העומדים לסחיטה דקי"ל בסימן ש"כ ס"א דאסורין והא נמי להא דמיא:
(72) Et le lait est interdit, etc. – à cause de la règle des liquides qui ont suinté de fruits destinés au pressage, dont nous retenons, au siman 320, séif 1, qu'ils sont interdits ; et ceci aussi leur est semblable.
séif katan 72
(עג) וי"א שצריך וכו' - ס"ל דאמירה לחלוב לא הותר כלל כ"א כשהא"י חולב לצורך עצמו והישראל קונה אחר השבת ממנו בדבר מועט והעולם נוהגין כסברא הראשונה דמשום צער בע"ח שרי אמירה לא"י לחלוב בין לא"י מן השוק ובין להשפחות שנשכרות לכל השנה למלאכתו ואין למחות בידם ומ"מ טוב שיחלוב הא"י לתוך אוכל דהו"ל שבות דשבות [מ"א]:
(73) Et certains disent qu'il faut, etc. – ils estiment que dire à un non-Juif de traire n'a pas du tout été permis, sauf lorsque le non-Juif trait pour lui-même et que le Juif le lui achète après Chabbat pour une petite somme. Mais l'usage général suit le premier avis : à cause de la souffrance des animaux, il est permis de dire à un non-Juif de traire, que ce soit un non-Juif pris au marché ou les servantes engagées pour toute l'année pour son travail, et il ne faut pas protester contre eux ; néanmoins, il est bien que le non-Juif traie dans un aliment, car c'est alors un chevout (interdit rabbinique) d'un chevout [Maguen Avraham].
séif katan 73
(עד) מותר כיון וכו' - היינו דמסתמא אדעתא דנפשה קעבדה ועיין באחרונים שהשיגו ע"ז דכיון שנוטלת החלב של ישראל ורואה הישראל ושותק מסתמא אדעתא דישראל קעבדה שיודעת שניחא ליה בזה ואפילו אם היתה עושה זה אח"כ בבית א"י מחוייב למחות בידה וכ"ש שהיא עושה זה בבית ישראל ועיין בביאור הגר"א שגם הוא הקשה ע"ז עוד מטעם אחר עי"ש ובא"ר ובפמ"ג הסכימו דכונת השו"ע הוא רק אם עשתה לפעמים דרך מקרה שמותר אחר השבת ליהנות מהם אבל אם היא עושה כן תמיד מחוייב למחות:
(74) C'est permis, puisque, etc. – c'est-à-dire que vraisemblablement elle le fait pour elle-même. Et voir les A'haronim, qui ont objecté à cela : puisqu'elle prend le lait du Juif, et que le Juif voit et se tait, vraisemblablement elle le fait pour le Juif, sachant que cela lui convient ; et même si elle le faisait ensuite dans la maison du non-Juif, il serait obligé de protester contre elle, et à plus forte raison lorsqu'elle le fait dans la maison du Juif. Et voir le Biour du Gaon de Vilna, qui lui aussi a objecté à cela pour une autre raison ; vois là-bas. Et l'Eliya Rabba et le Peri Megadim ont convenu que l'intention du Choulhan Aroukh n'est que si elle l'a fait occasionnellement, par hasard, qu'il est permis après Chabbat d'en tirer profit ; mais si elle fait ainsi constamment, il est obligé de protester.
séif katan 74
(עה) שהחי וכו' - ר"ל דאין חל ע"ז שם משא שיהיה צריך למנעו מפני שביתת בהמתו ואף דמאי דאמרינן חי נושא א"ע היינו רק מדאורייתא אבל מדרבנן אסור וע"כ אסור לאדם לישא תינוק בשבת לא גזרו שבות זה בבהמה:
(75) Que le vivant, etc. – c'est-à-dire que ne s'applique pas à cela la notion de fardeau, de sorte qu'il faudrait l'empêcher à cause du repos de son animal ; et bien que ce que nous disons, « le vivant se porte lui-même », ne vaille que de la Torah, mais d'ordre rabbinique c'est interdit, et c'est pourquoi il est interdit à un homme de porter un enfant le Chabbat, ils n'ont pas décrété ce chevout pour l'animal.
séif katan 75
(עו) עליה בגדיו - אבל באוכף ליכא קפידא דבטל לגבי הרוכב:
(76) Sur lui ses vêtements – mais pour la selle, il n'y a pas d'objection, car elle est accessoire par rapport au cavalier.
séif katan 76
(עז) ולא שום דבר - ואם נשאר איזה דבר עליה מע"ש והיא רוצה מעצמה לצאת לחוץ בעליה צריך למנעה שלא לצאת מפני מצות שביתת בהמה אבל אם אין עליה שום דבר אפילו אם היא רוצה לצאת חוץ לתחום אין מחויב למנעה מזה ורק להוציאה בידים חוץ לתחומה אסור:
(77) Ni aucune chose – et si une chose est restée sur lui depuis la veille de Chabbat et qu'il veut de lui-même sortir dehors, son propriétaire doit l'empêcher de sortir, à cause de la mitsva du repos de l'animal ; mais s'il n'y a rien sur lui, même s'il veut sortir hors du te'houm (limite de déplacement du Chabbat), il n'est pas obligé de l'en empêcher ; seulement, le faire sortir activement hors de sa limite est interdit.
séif katan 77
(עח) ואינו ממתין לשכירות ממנו - ר"ל דלכך מותר למסור לכתחלה בשבת דהרועה מירתת להשתמש בה בשבת שלא יענש ע"ז בדיניהם כיון שלא מסרה לו למלאכה כלל אבל להשכיר ולהשאיל לא"י אסור אפילו אם מתנה עמו שתנוח בשבת וכדלעיל בסימן רמ"ו ס"ג דכיון שהשכירה לו למלאכה אינו מירתת כ"כ כי יאמר בלבו בעד יום השבת אראה להוסיף לו לפי ערך המגיע ליום וכן בשאלה הוא חושב שיעשה לו טובה כנגדו עבור זה משא"כ בזה שמסרה לו רק לרעות אותה אז מירתת לעשות בה מלאכה כלל אף שרוצה לשלם לו כיון שאינה עומדת לכך [אחרונים] ולפ"ז מה שכתב המחבר דאם רואהו וכו' ה"ה כשנודע לו שעושה בה מלאכה צריך למחות בידו:
(78) Et il n'attend pas de lui de location – c'est-à-dire que c'est pourquoi il est permis de le remettre lekhat'hila le Chabbat : le berger craint de s'en servir le Chabbat, de peur d'être puni pour cela selon leurs lois, puisqu'on ne le lui a pas du tout remis pour le travail ; mais louer ou prêter un animal à un non-Juif est interdit, même s'il stipule avec lui qu'il se reposera le Chabbat, comme plus haut au siman 246, séif 3 : puisqu'il le lui a loué pour le travail, il ne craint pas tant, car il se dira : pour le jour du Chabbat, je veillerai à lui ajouter un paiement selon la valeur correspondant au jour ; et de même pour le prêt, il pense qu'il lui rendra en échange un service ; ce qui n'est pas le cas ici, où on le lui a remis seulement pour le faire paître : alors il craint d'y faire le moindre travail, même s'il veut payer, puisqu'il n'est pas destiné à cela [A'haronim]. Et d'après cela, ce qu'a écrit l'auteur (Rabbi Yossef Karo), « s'il le voit, etc. », il en est de même lorsqu'il apprend qu'il fait avec lui un travail : il doit protester.
séif katan 78
(עט) וכל שכן דאין לחוש וכו' - ואפילו אם הוא רואה אין צריך למחות דדוקא להוציאה בידים אסור וכנ"ל. וכ"ז כשהא"י מוציאה מעצמו אבל לצוותו בשבת להוציאה חוץ לתחום לרעות שם עיין בפמ"ג שמסתפק בזה ונכון להחמיר וכ"כ בח"א ומטעם זה אם מוליכין שוורים למקום אחר למכור אסור למסור להם בשבת אפילו אם קצץ עם הא"י כבר על זה הענין קודם שבת דהוי כמתנה עמו להוליך חוץ לתחום אבל למסור לו בע"ש אפילו אם יוליכנה בשבת חוץ לשלש פרסאות שרי:
(79) Et à plus forte raison il n'y a pas à craindre, etc. – et même s'il le voit, il n'a pas besoin de protester, car seul le faire sortir activement est interdit, comme il a été dit plus haut. Et tout cela, lorsque le non-Juif le fait sortir de lui-même ; mais lui ordonner le Chabbat de le faire sortir hors du te'houm pour paître là-bas, voir le Peri Megadim, qui est dans le doute à ce sujet, et il convient d'être rigoureux ; et ainsi a écrit le 'Hayé Adam. Et pour cette raison, si on mène des bœufs vers un autre lieu pour les vendre, il est interdit de les lui remettre le Chabbat, même s'il a déjà convenu avec le non-Juif à ce sujet avant Chabbat, car c'est comme s'il stipulait avec lui de les mener hors du te'houm ; mais les lui remettre la veille de Chabbat, même s'il les mène le Chabbat au-delà de trois parsa (lieues), c'est permis.
séif katan 79
(פ) שהרועה יוציא וכו' - ויש מחמירין בדבר שלא למסור לו בשבת והעולם נוהגין כהיום היתר בדבר:
(80) Que le berger fasse sortir, etc. – et certains sont rigoureux en la matière, pour ne pas le lui remettre le Chabbat ; et l'usage général aujourd'hui est de permettre la chose.
séif katan 80

Siman 306 →

Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot

Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 305 →

(א) בהמה יוצאת וכו' - דהנה כתיב למען ינוח שורך וחמורך וגו' הרי הזהירה התורה שגם בהמת ישראל תנוח בשבת ולאו דוקא בהמה ה"ה עופות וכל בעלי חיים ולכן דוקא כשתצא בדבר שהוא לה לשמירה הוי תכשיט ואורחא והרי הוא כמלבוש לאדם ולאו משוי הוא אבל בדבר שאינה משתמרת בו הוי משוי ואסור וה"ה כשתצא במה שהיא שמירה יתירה לפי ענינה דלאו אורחה בהכי ג"כ בכלל משוי הוא ואסור:
(1) Un animal sort, etc. – Car voici qu'il est écrit : « afin que se reposent ton bœuf et ton âne », etc. (Exode 23, 12) : la Torah a donc mis en garde pour que l'animal d'un Juif aussi se repose le Chabbat. Et pas spécifiquement un animal domestique : il en est de même des oiseaux et de tous les êtres vivants. C'est pourquoi, uniquement lorsqu'il sort avec un objet qui lui sert de garde (pour le tenir), c'est une parure et son usage normal, c'est comme un vêtement pour l'homme, et ce n'est pas un fardeau ; mais avec un objet par lequel il n'est pas gardé, c'est un fardeau, et c'est interdit. De même, lorsqu'il sort avec ce qui est une garde excessive selon sa nature, puisque ce n'est pas son usage d'être tenu ainsi, c'est aussi inclus dans la catégorie de fardeau, et c'est interdit.
séif katan 1
(ב) ביותר - דוקא בשמירה יתירה הרבה אבל אם רק מעט יותר ממה שצריכין לא הוי משא דאי אפשר לצמצם:
(2) Davantage – uniquement s'il s'agit d'une garde beaucoup plus importante que nécessaire ; mais si c'est seulement un peu plus que ce dont on a besoin, ce n'est pas un fardeau, car il est impossible d'être précis (de mesurer exactement).
séif katan 2
(ג) שהוא לנוי - עיין לקמיה בס"ק י"ב:
(3) Qui est pour l'ornement – voir plus loin, séif katan 12.
séif katan 3
(ד) הילכך וכו' - נקט והולך בתחלה הבהמות החזקות שצריכות שמירה ביותר ולא די להם בשמירה קלה כגון נאקה שהיא גמלא נקבה לבנה שצריך לשמירתה דוקא זממה דפרזלא בחוטמה ולא די לה בפגא דפרזלא וכ"ש באפסר ואסורה לצאת בהם וחמרא לובא [הוא חמור הבא ממדינת לוב] בפגא דפרזלא אבל לא בזממא דזה הוא לה נטירותא יתירתא:
(4) C'est pourquoi, etc. – Le Choulhan Aroukh mentionne d'abord les animaux forts, qui ont besoin d'une garde importante et à qui une garde légère ne suffit pas, comme la naka, qui est une chamelle blanche, dont la garde exige précisément un anneau de fer (zimama) dans le nez, et à qui un mors de fer (paga deparzla) ne suffit pas, et à plus forte raison un licou ; et il lui est interdit de sortir avec ceux-ci (qui ne la gardent pas). Et l'âne libyen [c'est un âne venant du pays de Lov (la Libye)] sort avec un mors de fer, mais pas avec un anneau nasal, car c'est pour lui une garde excessive.
séif katan 4
(ה) בפגא דפרזלא - היינו בפרומביא הכתוב בס"ג ודוקא חמרא לובא אבל חמור אחר לא דהו"ל אצלו נטירותא יתירתא וכמו שכתוב לקמיה בסעיף ג' ואיתא בגמרא דחמרא לובא יוצא אף באפסר דגם בזה משתמר:
(5) Avec un mors de fer – c'est-à-dire avec la bride (pombia) mentionnée au séif 3. Et uniquement l'âne libyen, mais pas un autre âne, car pour lui ce serait une garde excessive, comme il est écrit plus loin au séif 3. Et il est rapporté dans la Guemara que l'âne libyen sort même avec un licou, car par cela aussi il est gardé.
séif katan 5
(ו) והגמל באפסר - אבל לא בזממא דפרזלא שהוא לו שמירה יתירה ובפגא דפרזלא מסתפק המ"א והט"ז פסק לאיסור:
(6) Et le chameau avec un licou – mais pas avec un anneau nasal de fer, qui est pour lui une garde excessive ; et pour le mors de fer, le Maguen Avraham est dans le doute, et le Taz a tranché pour l'interdit.
séif katan 6
(ז) ופרד וחמור - צ"ל וכן פרד וחמור דהיינו שגם הם יוצאים באפסר אבל ברסן שהוא פרומביא אסורים לצאת וכמו שכתב בס"ג לענין חמור וה"ה פרד:
(7) Et le mulet et l'âne – il faut lire : « et de même le mulet et l'âne », c'est-à-dire qu'eux aussi sortent avec un licou ; mais avec une bride, qui est la pombia, il leur est interdit de sortir, comme il est écrit au séif 3 au sujet de l'âne, et il en est de même du mulet.
séif katan 7
(ח) וסוס יוצא וכו' - כצ"ל. דאלו חמור אסור ברסן:
(8) Et le cheval sort, etc. – c'est ainsi qu'il faut lire, car l'âne, lui, est interdit avec une bride.
séif katan 8
(ט) שהוא פרינ"ו - היינו בריג"א הנ"ל שהוא פרומביא ובלשוננו קורין צוי"ם ואפסר הוא מה שקורין אברי"ץ:
(9) Qui est un freno – c'est-à-dire la briga mentionnée plus haut, qui est la pombia ; dans notre langue, on l'appelle tsoïm (bride), et le licou est ce qu'on appelle abrits (licol).
séif katan 9
(י) אבל לא בשניהם - דדי לה באחד והשני משוי הוא ואם עסקיו רעים שאין משתמר באחד מותר לצאת בשניהם יחד והכל לפי הענין. [מרדכי]:
(10) Mais pas avec les deux – car un seul lui suffit, et le second est un fardeau. Et si son comportement est mauvais (s'il est rétif), de sorte qu'il n'est pas gardé par un seul, il est permis de sortir avec les deux ensemble ; tout dépend du cas [Mordekhaï].
séif katan 10
(יא) ומותר וכו' - דוקא באלו שמותרים לצאת באפסר מותר גם לכרוך סביב צוארה החבל היוצא ממנה אם הוא ארוך אבל פרה אסורה לצאת באפסר וכן לכרוך חבל סביב צוארה לפי שהיא משתמרת בלא"ה וכדלקמן בסי"ז ע"ש:
(11) Et il est permis, etc. – uniquement pour ceux à qui il est permis de sortir avec un licou, il est aussi permis d'enrouler autour de leur cou la corde qui en pend, si elle est longue ; mais il est interdit à la vache de sortir avec un licou, et de même d'enrouler une corde autour de son cou, car elle est gardée même sans cela, comme il est écrit plus loin au séif 17 ; vois là-bas.
séif katan 11
(יב) סביב צוארה - מרש"י ור"ן משמע דאע"ג שכרוך בחוזק סביב צוארה שאין אדם יכול להכניס ידיו בין אפסר לצואר שתהא נוח לימשך כשירצה אפ"ה שרי משום דהיא נוי ואע"ג דכל נוי אסור וכנ"ל בריש הסעיף וכדלקמן בסוף סי"ז היינו דוקא בנוי דלאו אורחיה בחול לאפוקי דבר שדרך כל אדם לעשות כן בחול לנוי לבהמה לאו משאוי הוא אבל התוספות וכן רבינו ירוחם ס"ל דנוי אסור בכל ענין והכא מיירי ברפויין ומקרי לשמירה דהא יכול לאחוז בחבל כשתרצה לברוח וכ"ש אם יצא קצת מן החבל תלוי סביב צוארה דשרי ופסק הב"ח כהתוספות לחומרא:
(12) Autour de son cou – de Rachi et du Ran, il ressort que, bien que la corde soit enroulée fermement autour de son cou, de sorte qu'on ne peut pas introduire ses mains entre le licou et le cou pour qu'il soit facile de la tirer quand on le veut, c'est néanmoins permis, parce que c'est un ornement. Et bien que tout ornement soit interdit, comme il est dit plus haut au début du séif et plus loin à la fin du séif 17, c'est uniquement pour un ornement qui n'est pas l'usage en semaine, à l'exclusion d'une chose que tout le monde a l'habitude de faire en semaine comme ornement pour l'animal, qui n'est pas un fardeau. Mais les Tossefot, et de même Rabbénou Yero'ham, estiment que l'ornement est interdit en tout cas, et qu'ici il s'agit de cordes lâches, et cela s'appelle « pour la garde », puisqu'on peut saisir la corde quand l'animal veut s'enfuir ; et à plus forte raison si un peu de la corde pend autour de son cou, c'est permis. Et le Ba'h a tranché comme les Tossefot, par rigueur.
séif katan 12
(יג) האפסר - וכן הרסן דמוכן הוא לבהמה ואינו מוקצה:
(13) Le licou – et de même la bride, car elle est destinée à l'animal et n'est pas mouktsé (objet mis à l'écart, interdit de manipulation).
séif katan 13
(יד) שלא ישען עליה - ר"ל כשנותן בראש הבהמה יזהר שלא ישען בראשה דהוי משתמש בבע"ח:
(14) Qu'il ne s'appuie pas sur lui – c'est-à-dire que lorsqu'il le met sur la tête de l'animal, il doit veiller à ne pas s'appuyer sur sa tête, car ce serait se servir d'un être vivant.
séif katan 14
(טו) לפי שאינו משתמר בו - דנשמט הוא מפיו ולא דמי לאפסר שקשור בראשו ואינו נשמט:
(15) Parce qu'il n'est pas gardé par lui – car le mors glisse de sa bouche, et ce n'est pas comparable au licou, qui est attaché à sa tête et ne glisse pas.
séif katan 15
(טז) לצאת וכו' - נתבאר בס"א דדוקא חמרא לובא מותר בו:
(16) Sortir, etc. – il a été expliqué au séif 1 que seul l'âne libyen est autorisé avec cela.
séif katan 16
(יז) כל בהמה וכו' - וע"כ אפילו פרה שסתמה אינה צריכה שמירה וכדלקמן בסוף סי"ז אם היא מורדת מותרת לצאת בחבל סביב צוארה:
(17) Tout animal, etc. – c'est pourquoi même une vache, qui normalement n'a pas besoin de garde, comme il est écrit plus loin à la fin du séif 17, si elle est rebelle, il lui est permis de sortir avec une corde autour du cou.
séif katan 17
(יח) כגון כלבים וכו' - וה"ה דסוס יוצא בשיר [משנה שם]:
(18) Comme les chiens, etc. – et il en est de même du cheval, qui sort avec un collier [Michna, là-bas].
séif katan 18
(יט) וחיות קטנות - היינו אלו דאורחייהו בהכי בחול אבל חתול אסור דסגי לה בחבל קטן בעלמא וזה הוא לה נטירותא יתירתא [כ"מ בגמרא שם]:
(19) Et les petits animaux sauvages – c'est-à-dire ceux dont c'est l'usage en semaine ; mais le chat est interdit (avec un collier), car une simple petite corde lui suffit, et cela est pour lui une garde excessive [c'est ce qui ressort de la Guemara, là-bas].
séif katan 19
(כ) בשיר הכרוך - ר"ל שהרצועה התלויה בשיר כרוך על צוארן וכנ"ל בס"ק י"ב:
(20) Avec un collier enroulé – c'est-à-dire que la courroie suspendue au collier est enroulée sur leur cou, comme il est dit plus haut, séif katan 12.
séif katan 20
(כא) ויכולין למשכם בהם - היינו שאם רוצה יוכל למשוך אותה ע"י הרצועה התלויה ועיין לקמן בסט"ז:
(21) Et on peut les tirer par eux – c'est-à-dire que, s'il le veut, il peut le tirer par la courroie qui pend ; et voir plus loin au séif 16.
séif katan 21
(כב) ראשי דדיהן - בשביל החלב כמו שיתבאר וטעם כל אלו דאע"פ שאין נעשין להם לשמירה שלא לברוח מ"מ כיון שנעשין לשמירת גופן לשמרן מפני הצער שלא יהיו מוכחשים או מפני צמרן ובריאותם וטובתם הוי להו כמלבוש לאדם ולא למשא הוא להם ומותרין לצאת בהן [לבוש]:
(22) Le bout de leurs mamelles – pour le lait, comme il sera expliqué. Et la raison de tous ceux-ci : bien qu'ils ne soient pas faits pour les garder afin qu'ils ne s'enfuient pas, néanmoins, puisqu'ils sont faits pour la protection de leur corps, pour les préserver de la souffrance, afin qu'ils ne soient pas amaigris, ou pour leur laine, leur santé et leur bien, ils sont pour eux comme un vêtement pour l'homme et ne sont pas pour eux un fardeau, et il est permis de sortir avec [Levouch].
séif katan 22
(כג) ודוקא כשקושרין אותן - ואפילו אם קישר בשביל זה כיס על דדיהן ג"כ שפיר דמי [גמרא ע"ש]:
(23) Et uniquement lorsqu'on les attache – et même si on a attaché pour cela une bourse sur leurs mamelles, c'est aussi bien (permis) [Guemara ; vois là-bas].
séif katan 23
(כד) וחיישינן דלמא נפיל וכו' - אבל בלא"ה משמע דהיה מותר ולא הוי משוי דחשיב מלבוש במה ששומר בזה את חלבו וכמו רחלים כבונות דשרי מפני ששומר בזה את צמרן. ועיין לקמן בסעיף י"א דאוסר לעזים לצאת בכיס שבדדיהן שתלוי עליה כדי שלא יסרטו דדיהן בקוצים מיירי התם שהיו צריכין עוד להחלב ולא הדקוה שפיר כדי שלא יצטמק החלב ולכך אסור:
(24) Et nous craignons qu'il ne tombe, etc. – mais sans cela, il ressort que ce serait permis et ce ne serait pas un fardeau, car c'est considéré comme un vêtement, du fait qu'on préserve ainsi son lait, comme les brebis kevounot (dont la laine est enveloppée), qui sont autorisées parce qu'on préserve ainsi leur laine. Et voir plus loin au séif 11, qui interdit aux chèvres de sortir avec une bourse sur leurs mamelles, suspendue sur elles pour que leurs mamelles ne soient pas écorchées par les épines : il s'agit là du cas où l'on avait encore besoin du lait, et on ne l'a pas serrée correctement, afin que le lait ne se tarisse pas ; c'est pourquoi c'est interdit.
séif katan 24
(כה) חמור יוצא במרדעת - דמצטער בצינה דחמרא אפילו בתקופת תמוז קרירא ליה ונחשב כמלבוש ודוקא כשקשורה מע"ש דאז גלי דעתו מאתמול שצריכה לכך אבל אם קשרו בשבת אסור לצאת בו כיון דלא גליא דעתו מע"ש שיהא לה למלבוש:
(25) L'âne sort avec une mardaat (couverture de bât) – car il souffre du froid, puisque l'âne a froid même pendant la saison de Tamouz (en plein été), et c'est considéré comme un vêtement. Et uniquement lorsqu'elle est attachée depuis la veille de Chabbat, car alors il a montré dès la veille qu'il en a besoin ; mais si on l'a attachée le Chabbat, il est interdit de sortir avec, puisqu'on n'a pas montré dès la veille de Chabbat qu'elle lui servait de vêtement.
séif katan 25
(כו) כמין אוכף קטן - עיין בלבושי שרד שצ"ל כמין אוכף גדול:
(26) Une sorte de petite selle – voir le Levouché Serad, qui dit qu'il faut lire : « une sorte de grande selle ».
séif katan 26
(כז) ושאר וכו' - לפי שאין הצינה קשה להן והוי המרדעת משוי:
(27) Et les autres, etc. – parce que le froid ne leur est pas pénible, et la mardaat est pour eux un fardeau.
séif katan 27
(כח) ולא יצא באוכף - דאין האוכף מועיל לו והוי משוי דדוקא מרדעת מועיל שהוא מונח על כל הגוף משא"כ אוכף אין מחמם אלא במקום שמונח:
(28) Et il ne sortira pas avec une selle – car la selle ne lui est pas utile et c'est un fardeau ; seule la mardaat est utile, car elle repose sur tout le corps, alors que la selle ne réchauffe que l'endroit où elle repose.
séif katan 28
(כט) מותר ליתן מרדעת - היינו שלא לצאת לר"ה כ"א שיהיה בחצר:
(29) Il est permis de mettre une mardaat – c'est-à-dire non pour sortir dans le domaine public, mais seulement pour qu'il soit dans la cour.
séif katan 29
(ל) מפני הצינה - היינו דמשום זה לא חיישינן לטרחא דשבת:
(30) À cause du froid – c'est-à-dire qu'à cause de cela, nous ne craignons pas l'effort (déplacé) du Chabbat.
séif katan 30
(לא) שלא יקשרנו - היינו אפילו בקשר שאינו של קיימא:
(31) Qu'il ne l'attache pas – c'est-à-dire même avec un nœud qui n'est pas permanent.
séif katan 31
(לב) אסור ליתן עליו - משום דהוי טרחא שלא לצורך ועיין בביאור הגר"א שכתב דלדעת רש"י גם על הסוס וכן לכל הבהמות מותר ליתן מרדעת בחצר דגם להם יש צער צינה ומועיל החימום. וכ"ז בסתמא אבל בשעה שהקור גדול ואנו רואים שמזיק לסוס וכן בימות החמה שהזבובים רבים ומצערים להסוס לכו"ע מותר להניח בחצר המרדעת או שאר בגד עליו דלא גרע מחמור ובלבד שיהיה זהיר שלא יסמוך עצמו על הבהמה בשעת הכיסוי:
(32) Il est interdit de mettre sur lui – parce que c'est un effort inutile. Et voir le Biour du Gaon de Vilna, qui écrit que selon l'avis de Rachi, sur le cheval aussi, et de même sur tous les animaux, il est permis de mettre une mardaat dans la cour, car eux aussi souffrent du froid et la chaleur leur est utile. Et tout cela, dans le cas ordinaire ; mais lorsque le froid est grand et que nous voyons qu'il nuit au cheval, et de même en été, quand les mouches sont nombreuses et font souffrir le cheval, selon tous les avis il est permis de poser sur lui, dans la cour, la mardaat ou un autre tissu, car il n'est pas moins que l'âne, à condition de veiller à ne pas s'appuyer sur l'animal au moment de le couvrir.
séif katan 32
(לג) ולהסיר מרדעת וכו' - דהוי טרחא שלא לצורך ואפילו אם כבר נתחממה ע"י משאוי שנשאה מבע"י:
(33) Et retirer la mardaat, etc. – car c'est un effort inutile, et même si l'âne s'est déjà échauffé à cause d'un fardeau qu'il a porté pendant le jour (avant Chabbat).
séif katan 33
(לד) ובין מן הסוס - עיין בבה"ל:
(34) Et aussi bien du cheval – voir le Biour Halakha.
séif katan 34
(לה) בין ליטול - הטעם כנ"ל לענין מרדעת ומש"כ בין להניח הטעם דכיון דאינו מחמם רק מעט הוי טרחא שלא לצורך:
(35) Aussi bien pour retirer – la raison est comme il a été dit plus haut au sujet de la mardaat ; et quant à ce qu'il a écrit « aussi bien pour poser », la raison est que, puisque cela ne réchauffe que peu, c'est un effort inutile.
séif katan 35
(לו) לא יטלנו בידו - דאף דיש להחמור עונג בהסרתו מ"מ כיון דלית ליה צער אם לא יסירנו אסור וכבר כתבו בסעיף הקודם ושנאו משום סיפא:
(36) Il ne le retirera pas à la main – car bien que l'âne éprouve du plaisir à ce qu'on le lui retire, néanmoins, puisqu'il ne souffre pas si on ne le lui retire pas, c'est interdit. Et l'auteur l'a déjà écrit au séif précédent, et l'a répété à cause de la suite.
séif katan 36
(לז) בצוארו - דכל מידי שאינו אלא לתענוג לבהמה הוי טרחא שלא לצורך ואסור:
(37) À son cou – car tout ce qui n'est que pour le plaisir de l'animal est un effort inutile, et c'est interdit.
séif katan 37
(לח) אין יוצאים בו - אפילו אם היה תלוי עליהן מבעוד יום דהוי משוי:
(38) On ne sort pas avec – même si cela était suspendu sur eux depuis le jour (avant Chabbat), car c'est un fardeau.
séif katan 38
(לט) בזנב שועל - בכל אלו הטעם לפי שאין בהם צורך לשמירת גופן והוי משאוי לבד מסנדל שנועלים ברגלי הבהמה דהטעם משום דלמא נפל ואתי לאתויי וכן בכיס שבדדי העזים משמע מהגר"א דהטעם ג"כ משום שאינו מהודק יפה וחיישינן דלמא נפל הכיס ואתו בעליהן לאתויי:
(39) Avec une queue de renard – pour tous ceux-ci, la raison est qu'ils ne sont pas nécessaires à la protection de leur corps, et c'est un fardeau ; sauf la sandale qu'on chausse aux pattes de l'animal, dont la raison est la crainte qu'elle tombe et qu'on vienne à la porter ; et de même pour la bourse sur les mamelles des chèvres, il ressort du Gaon de Vilna que la raison est aussi qu'elle n'est pas bien serrée, et nous craignons que la bourse tombe et que leurs propriétaires viennent à la porter.
séif katan 39
(מ) ולא עזים וכו' - עיין לעיל בסקכ"ד מה שכ' שם:
(40) Ni les chèvres, etc. – voir plus haut, séif katan 24, ce qui y est écrit.
séif katan 40
(מא) בסנדל וכו' - ונראה שאין בכלל זה הברזל שקובעין ברגלי הסוסים מלמטה דכיון שקבוע במסמרים לא חיישינן דילמא נפלי:
(41) Avec une sandale, etc. – il semble que n'est pas inclus dans cela le fer qu'on fixe sous les pieds des chevaux, car, puisqu'il est fixé par des clous, nous ne craignons pas qu'il tombe.
séif katan 41
(מב) ופוקק וכו' - היינו שסותם העינבל שבתוכה בצמר או במוכין דאל"ה אסור משום דמשמיע קול:
(42) Et qu'on bouche, etc. – c'est-à-dire qu'on bouche le battant qui est à l'intérieur de la clochette avec de la laine ou de l'étoupe, car sinon c'est interdit, parce qu'elle fait entendre un son.
séif katan 42
(מג) לא תצא בו - משום דמחזי כמוליכו בשוק למכור [גמרא] ומשמע דבאלו דלא שייך זה כגון בחתולים ועופות וכה"ג שאין דרך להוליכן למכור בזוג מותר כשפקוק ובסמ"ג משמע דאסור אף באלו לצאת משום משוי ועיין במ"א וא"ר. ודע דכל הנך דאמרינן בבהמה דאסור לצאת בר"ה משום משוי בחצר שרי ואפילו אם אינה מעורבת ולענין כרמלית יש דעות בין האחרונים יש מתירים ויש אוסרים ולענין ר"ה שלנו בודאי יש ליזהר דיש בזה ספק איסור תורה כמו שביארתי בבה"ל. ובדבר שהחשש הוך משום דלמא נפיל ואתי בעליו לאתויי אף המתירים הנ"ל מודים דאסור בכרמלית. ובדבר שהטעם הוא משום דמחזי כמוליכו למכור אף במבוי המעורבת אסור כיון דשכיחי שם רבים כ"כ מ"א. והפמ"ג וכן הבית מאיר מפקפקין בדין זה:
(43) Elle ne sortira pas avec – car cela ressemble à quelqu'un qui la mène au marché pour la vendre [Guemara]. Et il en ressort que pour ceux à qui cela ne s'applique pas, comme les chats, les oiseaux et autres semblables, qu'on n'a pas l'habitude de mener à la vente avec une clochette, c'est permis lorsqu'elle est bouchée ; mais du Semag il ressort qu'il est interdit même à ceux-ci de sortir, à cause du fardeau ; et voir le Maguen Avraham et l'Eliya Rabba. Et sache que pour tous ces cas dont nous disons qu'il est interdit à l'animal de sortir dans le domaine public à cause du fardeau, dans la cour c'est permis, même si elle n'a pas d'érouv (association des domaines) ; et quant au karmelit (domaine intermédiaire), il y a des avis divergents parmi les A'haronim : certains permettent et certains interdisent. Et quant à notre domaine public actuel, il faut assurément être prudent, car il y a en cela un doute d'interdit de la Torah, comme je l'ai expliqué dans le Biour Halakha. Et pour une chose dont la crainte est qu'elle tombe et que son propriétaire vienne à la porter, même ceux qui permettent, cités plus haut, reconnaissent que c'est interdit dans un karmelit. Et pour une chose dont la raison est que cela ressemble à quelqu'un qui la mène pour la vendre, même dans une impasse (mavoï) pourvue d'un érouv c'est interdit, puisque le public y est fréquent ; ainsi a écrit le Maguen Avraham. Et le Peri Megadim, ainsi que le Beit Méïr, ont des doutes sur cette règle.
séif katan 43
(מד) בכסותה - עושה לסוסים מעילים שלא יטנפו:
(44) Avec sa couverture – on fait pour les chevaux des manteaux pour qu'ils ne se salissent pas.
séif katan 44
(מה) בין שהוא בכסותה - דאף שהוא ארוג או תפור בכסותה דליכא למיחש דילמא מיפסק ואתי לאתויי אפ"ה אסור דגזרו אריג אטו אינו אריג:
(45) Qu'elle soit sur sa couverture – car bien qu'elle (la clochette) soit tissée ou cousue dans sa couverture, de sorte qu'il n'y a pas à craindre qu'elle se détache et qu'on vienne à la porter, c'est néanmoins interdit, car ils ont décrété pour ce qui est tissé à cause de ce qui n'est pas tissé.
séif katan 45
(מו) אפילו היא קשורה - דשמא נפיל ואתי לאתויי אבל כשקשורה בשניהם מיהדק שפיר ולא נפל וכן בשליתה כיון דכאיב לה לא מינתחא לכאן ולכאן:
(46) Même si elle est attachée – de crainte qu'elle tombe et qu'on vienne à la porter ; mais lorsqu'elle est attachée aux deux, elle est bien serrée et ne tombe pas ; et de même pour ce qui est attaché à son placenta, puisqu'elle souffre, elle ne s'agite pas de-ci de-là.
séif katan 46
(מז) ובחטוטרתו - כמין חטוטרת יש לגמל על גביהם:
(47) Et sur sa bosse – les chameaux ont une sorte de bosse sur le dos.
séif katan 47
(מח) ידה אחת וכו' - דמכל זה יש צער גדול לבהמה ומשוי הוא לה ויש שכתבו משום דילמא נפל החבל ומייתי לה. ודוקא ידה אחת אבל כשקשורים שני ידיה או שתי רגליה כדי שלא יברחו כדרך שעושין לסוסים כשרועין מותר לצאת בהן דנטירותא הוא לה ולא הוי משוי וכנ"ל בריש הסימן:
(48) Une de ses pattes, etc. – car de tout cela l'animal éprouve une grande souffrance, et c'est pour lui un fardeau ; et certains ont écrit que c'est de crainte que la corde tombe et qu'on la porte. Et uniquement une seule patte ; mais lorsque ses deux pattes de devant ou ses deux pattes de derrière sont attachées afin qu'ils ne s'enfuient pas, comme on le fait aux chevaux quand ils paissent, il est permis de sortir avec, car c'est pour lui une garde et ce n'est pas un fardeau, comme il a été dit plus haut au début du siman.
séif katan 48
(מט) לא יקשור וכו' - משום דמחזי כמאן דאזיל למכרם לשוק ומהאי טעמא אפילו היו קשורין מע"ש ג"כ אסור למשכן ודעת יש מי שאוסר וכו' הוא דס"ל דגם בזה שייך הטעם הנ"ל ועיין בא"ר שהביא דהיא רק דעת יחידאה וכל הפוסקים חולקין עליה ואין לחוש לה:
(49) Il n'attachera pas, etc. – parce que cela ressemble à quelqu'un qui va les vendre au marché ; et pour cette raison, même s'ils étaient attachés depuis la veille de Chabbat, il est aussi interdit de les tirer. Et l'avis introduit par « il y a un avis qui interdit, etc. » estime que dans ce cas aussi s'applique la raison mentionnée ; et voir l'Eliya Rabba, qui a rapporté que ce n'est qu'un avis isolé, que tous les décisionnaires le contestent, et qu'il n'y a pas à en tenir compte.
séif katan 49
(נ) טפח למטה - ומ"מ אם הוציא טפח אחד מתחת ידו לא עשה איסור אא"כ הוציא ב' טפחים אלא דלמעשה יש להחמיר לכתחלה שלא יצא אפילו טפח אחד מידו [גמ']:
(50) Un téfa'h (palme) vers le bas – néanmoins, s'il a laissé dépasser un téfa'h sous sa main, il n'a pas commis d'interdit, à moins qu'il ait laissé dépasser deux téfa'him ; seulement, en pratique, il faut être rigoureux lekhat'hila (a priori) pour que ne dépasse même pas un seul téfa'h de sa main [Guemara].
séif katan 50
(נא) עד שלא יגיע - צ"ל עד שיגיע והטעם דכשיגיע סמוך לארץ לא תהא נראה כאלו הבהמה נמשכת בה דיהיה מותר מחמת שהוא נטירותא דבהמה אלא כמשאוי בעלמא:
(51) Jusqu'à ce qu'elle n'atteigne pas – il faut lire « jusqu'à ce qu'elle atteigne » ; et la raison est que lorsqu'elle arrive près du sol, il ne semblera pas que l'animal est tiré par elle, de sorte que ce serait permis du fait que c'est une garde pour l'animal, mais cela semblera comme un simple fardeau.
séif katan 51
(נב) אין חמור וכו' ולא בזוג וכו' - כבר מובא לעיל בס"א ובסוף סי"א ושנאו משום אינך דנשנה הכל במשנה אחת בגמרא:
(52) L'âne ne sortira pas, etc., ni avec une clochette, etc. – cela a déjà été rapporté plus haut au séif 1 et à la fin du séif 11, et il l'a répété à cause des autres cas, car tout est enseigné dans une même Michna, citée dans la Guemara.
séif katan 52
(נג) ולא בסולם וכו' - טעם כל אלו [לבד מאלו שנבאר בהדיא טעמם] משום דחייס עלייהו ואי נפיל אתי לאתויי:
(53) Ni avec une échelle, etc. – la raison de tous ceux-ci [sauf ceux dont nous expliquerons explicitement la raison] est qu'on y tient (car ils ont de la valeur), et s'il tombe, on viendra à le porter.
séif katan 53
(נד) והוא כמין טבעת וכו' - זהו פירש"י וברי"ף פירש עוד דכשנבקע פרסה של רגל הבהמה קושרין אותה ברצועה כדי שתחלים ותחזור לכמות שהיתה וכן פירש הרמב"ם בפירוש המשנה:
(54) Et c'est une sorte d'anneau, etc. – c'est l'explication de Rachi ; et le Rif explique encore que lorsque le sabot de la patte de l'animal se fend, on l'attache avec une courroie pour qu'il guérisse et revienne à son état antérieur ; et ainsi a expliqué le Rambam dans le Commentaire de la Michna.
séif katan 54
(נה) כדי שלא ישברו - כתב הח"א דאם קשרן לרגליהן כדי שלא יוכלו לברוח שרי לצאת בהן דכל מה שדרך לעשות לשמירתן הוי לה כמו מלבוש וכ"כ בספר נזר ישראל בשם תשובת מאמר מרדכי:
(55) Afin qu'ils ne se cassent pas – le 'Hayé Adam a écrit que si on les a attachés à leurs pattes afin qu'ils ne puissent pas s'enfuir, il est permis de sortir avec, car tout ce qu'on a l'habitude de faire pour leur garde est pour eux comme un vêtement ; et ainsi a écrit le livre Nezer Israël au nom des responsa Maamar Mordekhaï.
séif katan 55
(נו) ולא בזמם - בביאור הגר"א משמע דבזה הטעם הוא דהוי כמו משוי דדמי לחסום שבפי הפרה שבסעי' י"א דשם הטעם משום משוי:
(56) Ni avec une muselière – du Biour du Gaon de Vilna, il ressort que dans ce cas la raison est que c'est comme un fardeau, car c'est comparable à la muselière dans la bouche de la vache, au séif 11, où la raison est le fardeau.
séif katan 56
(נז) בין אם היא לשימור - דזה הוי נטירותא יתירתא לפרה והוי משוי וכנ"ל בס"א:
(57) Que ce soit pour la garde – car c'est une garde excessive pour la vache, et c'est un fardeau, comme il a été dit plus haut au séif 1.
séif katan 57
(נח) שאינה צריכה שמירה - והוי משוי ואם טבעה לברוח נתבאר בס"ד דמותר:
(58) Qui n'a pas besoin de garde – et c'est un fardeau ; et si sa nature est de s'enfuir, il a été expliqué au séif 4 que c'est permis.
séif katan 58
(נט) מותרים - אפילו החבל כרוך סביב צוארן דיוכל לתפסם בהחבל אם אם יברחו וכנ"ל בס"א:
(59) Sont permis – même si la corde est enroulée autour de leur cou, car il peut les saisir par la corde s'ils s'enfuient, comme il a été dit plus haut au séif 1.
séif katan 59
(ס) אע"פ שהיא וכו' - מפני שהאדם יש לו מזל ומלאך המליץ עליו מלמעלה ומזלו מסייע לו שיועיל לו הקמיע משא"כ לבהמה:
(60) Bien que ce soit, etc. – parce que l'homme a un mazal (une influence céleste) et un ange qui intercède pour lui en haut, et son mazal l'aide pour que l'amulette lui soit efficace, ce qui n'est pas le cas pour l'animal.
séif katan 60
(סא) אין רוכבין וכו' - גזירה שמא יחתוך זמורה מן המחובר כדי להנהיגה דחייב ע"ז משום תולש דהוא תולדה דקוצר:
(61) On ne monte pas, etc. – c'est un décret, de crainte qu'il ne coupe une branche d'un arbre attaché au sol pour la diriger, ce dont il serait passible au titre d'arracher, qui est un dérivé de moissonner.
séif katan 61
(סב) ולא נתלים עליה - דכל שמוש בבעלי חיים כללו בכלל רכיבה ואסרו ואפילו במקום דליכא למיחש שמא יחתוך זמורה כגון במדבר דליכא זמורה או לשפשף את התינוק על גב הבהמה כדי לשעשע אותו ג"כ אסור דלא פלוג רבנן במילתייהו:
(62) Ni on ne s'y suspend – car tout usage d'un être vivant, ils l'ont inclus dans l'interdit de monter et l'ont interdit, même là où il n'y a pas à craindre qu'il coupe une branche, comme dans le désert, où il n'y a pas de branche ; ou encore frotter l'enfant sur le dos de l'animal pour l'amuser, c'est aussi interdit, car nos Maîtres n'ont pas fait de distinction dans leurs décrets.
séif katan 62
(סג) והוא משתמש בו - היינו שסומך את עצמו בצד אותו דבר אבל אם משתמש על גב אותו דבר המונח על צדה הרי הוא כמשתמש על צדה ממש וכמו שכתב בהג"ה לקמן לענין קרון עי"ש במ"ב:
(63) Et il s'en sert – c'est-à-dire qu'il s'appuie sur le côté de cette chose ; mais s'il se sert du dessus de cette chose posée sur son flanc, c'est comme s'il se servait de son flanc même, comme il est écrit dans la Haga plus loin au sujet du chariot ; vois là-bas dans la Michna Beroura.
séif katan 63
(סד) אפילו במזיד ירד - ולא כמו גבי אילן דאם עלה במזיד קי"ל לקמן בסימן של"ו ס"א דלא ירד עד מו"ש משום קנסא הכא ירד משום צער בעלי חיים:
(64) Même s'il est monté volontairement, il descendra – et ce n'est pas comme pour l'arbre, où, s'il est monté volontairement, nous retenons plus loin, au siman 336, séif 1, qu'il ne descend pas avant la sortie du Chabbat, à titre d'amende ; ici, il descendra à cause de la souffrance des animaux (tsaar baalé 'hayim).
séif katan 64
(סה) ומטעם זה פורקין - היינו אפילו המשוי הוא מוקצה ומ"מ לא רצו להקל מטעם צער בעלי חיים לסלקו בידים כיון דאפשר לסלקו שלא בידים:
(65) Et pour cette raison on décharge – c'est-à-dire même si le fardeau est mouktsé (interdit de manipulation) ; et néanmoins ils n'ont pas voulu être indulgents, à cause de la souffrance des animaux, pour l'enlever à la main, puisqu'il est possible de l'enlever sans les mains.
séif katan 65
(סו) שהא"י מנהיגו - דאם ישראל בעצמו מנהיגו יש בלא"ה איסור תורה משום מחמר:
(66) Que le non-Juif conduit – car si le Juif lui-même le conduit, il y a de toute façon un interdit de la Torah, au titre de me'hamer (conduire un animal chargé).
séif katan 66
(סז) שמשתמש בבהמה - ולא נקרא צדי צדדין מפני שהעגלה מחוברת בצדי הבהמה כיון שהוא משתמש ע"ג העגלה ודינו כמו על צדי הבהמה ממש וכנ"ל בס"ק ס"ג וגם להשתמש על דף היוצא חוץ לעגלה מאחוריה ג"כ אסור ולא מקרי צדי צדדין דהכל כלי אחד הוא:
(67) Qui se sert de l'animal – et cela ne s'appelle pas « côtés des côtés » du fait que le chariot est attaché aux flancs de l'animal, puisqu'il se sert du dessus du chariot, et sa règle est comme s'il était sur les flancs mêmes de l'animal, comme il a été dit plus haut, séif katan 63 ; et de même, se servir d'une planche qui dépasse à l'arrière du chariot est aussi interdit, et cela ne s'appelle pas « côtés des côtés », car le tout est un seul objet.
séif katan 67
(סח) אם המים עמוקים וכו' - דאם אין עמוקים ויכול לפרנסה במקומה שלא תמות אין מתירין לו להניח כרים וכסתות לבטל כלי מהיכנו:
(68) Si l'eau est profonde, etc. – car si elle n'est pas profonde et qu'il peut le nourrir sur place pour qu'il ne meure pas, on ne lui permet pas de poser des coussins et des couvertures, ce qui annulerait un ustensile de sa disponibilité (bitoul kli mehékhano).
séif katan 68
(סט) מביא כרים וכסתות וכו' - וה"ה דיכול להניח שאר כלים תחתיה כדי שתוכל לעלות ונקט כרים וכסתות לרבותא אף דלא יהיו ראוים להשתמש בהן עי"ז בעוד שעליהן לחות המים אף לכשתעלה הבהמה אפ"ה מותר דאתי צער בע"ח דהוא דאורייתא [ממה דהזהירה התורה מצות פריקת המשא מעל הבהמה] ודחי איסור ביטול כלי מהיכנו שהוא רק מדרבנן שגזרו שלא לבטל בשבת כלי ממה שהיא מוכנת:
(69) Il apporte des coussins et des couvertures, etc. – et il en est de même qu'il peut poser d'autres objets sous lui pour qu'il puisse monter ; et il a mentionné coussins et couvertures pour la nouveauté (rabouta) : bien qu'ils ne soient plus utilisables de ce fait, tant qu'ils sont imprégnés de l'humidité de l'eau, même lorsque l'animal sera remonté, c'est néanmoins permis, car l'interdit de faire souffrir les animaux, qui est de la Torah [du fait que la Torah a ordonné la mitsva de décharger le fardeau de l'animal], vient repousser l'interdit d'annuler un ustensile de sa disponibilité, qui n'est que d'ordre rabbinique : ils ont décrété de ne pas annuler le Chabbat un ustensile de ce à quoi il est disponible.
séif katan 69
(ע) ונותן תחתיה - אבל אסור להעלותה בידים דכל בעלי חיים הם מוקצים ואע"ג דאיכא צער בע"ח אסור דאין לנו לדמות גזירות חכמים זה לזה [מ"א ותו"ש שכן מוכח מרמב"ם] ועיין בא"ר שהביא דיש פוסקים שמקילים אף להעלותה בידים אם א"א ע"י כרים וכסתות וע"י א"י לכו"ע מותר להעלותה וזה עדיף יותר מהנחת כרים וכסתות ושאר כלים תחתיה:
(70) Et il pose sous lui – mais il est interdit de le remonter à la main, car tous les êtres vivants sont mouktsé ; et bien qu'il y ait souffrance des animaux, c'est interdit, car nous ne devons pas comparer les décrets des Sages l'un à l'autre [Maguen Avraham et Tosséfet Chabbat, car c'est ce qui ressort du Rambam]. Et voir l'Eliya Rabba, qui rapporte qu'il y a des décisionnaires qui permettent même de le remonter à la main s'il est impossible de le faire au moyen de coussins et de couvertures ; et par un non-Juif, selon tous les avis il est permis de le remonter, et cela est préférable à poser sous lui coussins, couvertures et autres objets.
séif katan 70
(עא) מותר לומר - וה"ה דמותר משום צער בע"ח לומר לעו"ג להמרות האווזות שהורגלו כבר בהמראה ואין יכולין שוב לאכול בעצמן אבל אין מותר רק פ"א ביום דשוב ליכא צער בע"ח [תשובת רמ"א] ומשמע שם דאי ליכא א"י שרי ההמראה ע"י ישראל ואע"ג דאסרינן לקמן בסימן שכ"ד ס"ט להמרות האווזות בשבת הכא שאין יכולין לאכול בעצמן מותר משום צער בע"ח וטוב לעשות ע"י קטן. כתב הרמב"ם החולב לתוך כלי חייב לתוך אוכל פטור [ומ"מ איסורא יש דכל פטורי דשבת פטור אבל אסור] והחלב אסור אפילו חולב לתוך אוכל כיון דהבהמה אינה ראויה לאכילה הוי מוקצה [מ"א]:
(71) Il est permis de dire – et il en est de même qu'il est permis, à cause de la souffrance des animaux, de dire à un non-Juif de gaver les oies qui ont déjà été habituées au gavage et ne peuvent plus manger d'elles-mêmes ; mais ce n'est permis qu'une fois par jour, car au-delà il n'y a plus de souffrance des animaux [responsa du Rema]. Et il ressort de là que s'il n'y a pas de non-Juif, le gavage par un Juif est permis ; et bien que nous interdisions plus loin, au siman 324, séif 9, de gaver les oies le Chabbat, ici, puisqu'elles ne peuvent pas manger d'elles-mêmes, c'est permis à cause de la souffrance des animaux ; et il est bien de le faire faire par un enfant. Le Rambam a écrit : celui qui trait dans un récipient est passible ; dans un aliment, il est exempt [et néanmoins il y a un interdit, car tous les cas d'« exempt » du Chabbat sont exempts mais interdits] ; et le lait est interdit même s'il trait dans un aliment, car, puisque l'animal n'est pas propre à la consommation (le Chabbat), il est mouktsé [Maguen Avraham].
séif katan 71
(עב) והחלב אסור וכו' - משום משקין שזבו מפירות העומדים לסחיטה דקי"ל בסימן ש"כ ס"א דאסורין והא נמי להא דמיא:
(72) Et le lait est interdit, etc. – à cause de la règle des liquides qui ont suinté de fruits destinés au pressage, dont nous retenons, au siman 320, séif 1, qu'ils sont interdits ; et ceci aussi leur est semblable.
séif katan 72
(עג) וי"א שצריך וכו' - ס"ל דאמירה לחלוב לא הותר כלל כ"א כשהא"י חולב לצורך עצמו והישראל קונה אחר השבת ממנו בדבר מועט והעולם נוהגין כסברא הראשונה דמשום צער בע"ח שרי אמירה לא"י לחלוב בין לא"י מן השוק ובין להשפחות שנשכרות לכל השנה למלאכתו ואין למחות בידם ומ"מ טוב שיחלוב הא"י לתוך אוכל דהו"ל שבות דשבות [מ"א]:
(73) Et certains disent qu'il faut, etc. – ils estiment que dire à un non-Juif de traire n'a pas du tout été permis, sauf lorsque le non-Juif trait pour lui-même et que le Juif le lui achète après Chabbat pour une petite somme. Mais l'usage général suit le premier avis : à cause de la souffrance des animaux, il est permis de dire à un non-Juif de traire, que ce soit un non-Juif pris au marché ou les servantes engagées pour toute l'année pour son travail, et il ne faut pas protester contre eux ; néanmoins, il est bien que le non-Juif traie dans un aliment, car c'est alors un chevout (interdit rabbinique) d'un chevout [Maguen Avraham].
séif katan 73
(עד) מותר כיון וכו' - היינו דמסתמא אדעתא דנפשה קעבדה ועיין באחרונים שהשיגו ע"ז דכיון שנוטלת החלב של ישראל ורואה הישראל ושותק מסתמא אדעתא דישראל קעבדה שיודעת שניחא ליה בזה ואפילו אם היתה עושה זה אח"כ בבית א"י מחוייב למחות בידה וכ"ש שהיא עושה זה בבית ישראל ועיין בביאור הגר"א שגם הוא הקשה ע"ז עוד מטעם אחר עי"ש ובא"ר ובפמ"ג הסכימו דכונת השו"ע הוא רק אם עשתה לפעמים דרך מקרה שמותר אחר השבת ליהנות מהם אבל אם היא עושה כן תמיד מחוייב למחות:
(74) C'est permis, puisque, etc. – c'est-à-dire que vraisemblablement elle le fait pour elle-même. Et voir les A'haronim, qui ont objecté à cela : puisqu'elle prend le lait du Juif, et que le Juif voit et se tait, vraisemblablement elle le fait pour le Juif, sachant que cela lui convient ; et même si elle le faisait ensuite dans la maison du non-Juif, il serait obligé de protester contre elle, et à plus forte raison lorsqu'elle le fait dans la maison du Juif. Et voir le Biour du Gaon de Vilna, qui lui aussi a objecté à cela pour une autre raison ; vois là-bas. Et l'Eliya Rabba et le Peri Megadim ont convenu que l'intention du Choulhan Aroukh n'est que si elle l'a fait occasionnellement, par hasard, qu'il est permis après Chabbat d'en tirer profit ; mais si elle fait ainsi constamment, il est obligé de protester.
séif katan 74
(עה) שהחי וכו' - ר"ל דאין חל ע"ז שם משא שיהיה צריך למנעו מפני שביתת בהמתו ואף דמאי דאמרינן חי נושא א"ע היינו רק מדאורייתא אבל מדרבנן אסור וע"כ אסור לאדם לישא תינוק בשבת לא גזרו שבות זה בבהמה:
(75) Que le vivant, etc. – c'est-à-dire que ne s'applique pas à cela la notion de fardeau, de sorte qu'il faudrait l'empêcher à cause du repos de son animal ; et bien que ce que nous disons, « le vivant se porte lui-même », ne vaille que de la Torah, mais d'ordre rabbinique c'est interdit, et c'est pourquoi il est interdit à un homme de porter un enfant le Chabbat, ils n'ont pas décrété ce chevout pour l'animal.
séif katan 75
(עו) עליה בגדיו - אבל באוכף ליכא קפידא דבטל לגבי הרוכב:
(76) Sur lui ses vêtements – mais pour la selle, il n'y a pas d'objection, car elle est accessoire par rapport au cavalier.
séif katan 76
(עז) ולא שום דבר - ואם נשאר איזה דבר עליה מע"ש והיא רוצה מעצמה לצאת לחוץ בעליה צריך למנעה שלא לצאת מפני מצות שביתת בהמה אבל אם אין עליה שום דבר אפילו אם היא רוצה לצאת חוץ לתחום אין מחויב למנעה מזה ורק להוציאה בידים חוץ לתחומה אסור:
(77) Ni aucune chose – et si une chose est restée sur lui depuis la veille de Chabbat et qu'il veut de lui-même sortir dehors, son propriétaire doit l'empêcher de sortir, à cause de la mitsva du repos de l'animal ; mais s'il n'y a rien sur lui, même s'il veut sortir hors du te'houm (limite de déplacement du Chabbat), il n'est pas obligé de l'en empêcher ; seulement, le faire sortir activement hors de sa limite est interdit.
séif katan 77
(עח) ואינו ממתין לשכירות ממנו - ר"ל דלכך מותר למסור לכתחלה בשבת דהרועה מירתת להשתמש בה בשבת שלא יענש ע"ז בדיניהם כיון שלא מסרה לו למלאכה כלל אבל להשכיר ולהשאיל לא"י אסור אפילו אם מתנה עמו שתנוח בשבת וכדלעיל בסימן רמ"ו ס"ג דכיון שהשכירה לו למלאכה אינו מירתת כ"כ כי יאמר בלבו בעד יום השבת אראה להוסיף לו לפי ערך המגיע ליום וכן בשאלה הוא חושב שיעשה לו טובה כנגדו עבור זה משא"כ בזה שמסרה לו רק לרעות אותה אז מירתת לעשות בה מלאכה כלל אף שרוצה לשלם לו כיון שאינה עומדת לכך [אחרונים] ולפ"ז מה שכתב המחבר דאם רואהו וכו' ה"ה כשנודע לו שעושה בה מלאכה צריך למחות בידו:
(78) Et il n'attend pas de lui de location – c'est-à-dire que c'est pourquoi il est permis de le remettre lekhat'hila le Chabbat : le berger craint de s'en servir le Chabbat, de peur d'être puni pour cela selon leurs lois, puisqu'on ne le lui a pas du tout remis pour le travail ; mais louer ou prêter un animal à un non-Juif est interdit, même s'il stipule avec lui qu'il se reposera le Chabbat, comme plus haut au siman 246, séif 3 : puisqu'il le lui a loué pour le travail, il ne craint pas tant, car il se dira : pour le jour du Chabbat, je veillerai à lui ajouter un paiement selon la valeur correspondant au jour ; et de même pour le prêt, il pense qu'il lui rendra en échange un service ; ce qui n'est pas le cas ici, où on le lui a remis seulement pour le faire paître : alors il craint d'y faire le moindre travail, même s'il veut payer, puisqu'il n'est pas destiné à cela [A'haronim]. Et d'après cela, ce qu'a écrit l'auteur (Rabbi Yossef Karo), « s'il le voit, etc. », il en est de même lorsqu'il apprend qu'il fait avec lui un travail : il doit protester.
séif katan 78
(עט) וכל שכן דאין לחוש וכו' - ואפילו אם הוא רואה אין צריך למחות דדוקא להוציאה בידים אסור וכנ"ל. וכ"ז כשהא"י מוציאה מעצמו אבל לצוותו בשבת להוציאה חוץ לתחום לרעות שם עיין בפמ"ג שמסתפק בזה ונכון להחמיר וכ"כ בח"א ומטעם זה אם מוליכין שוורים למקום אחר למכור אסור למסור להם בשבת אפילו אם קצץ עם הא"י כבר על זה הענין קודם שבת דהוי כמתנה עמו להוליך חוץ לתחום אבל למסור לו בע"ש אפילו אם יוליכנה בשבת חוץ לשלש פרסאות שרי:
(79) Et à plus forte raison il n'y a pas à craindre, etc. – et même s'il le voit, il n'a pas besoin de protester, car seul le faire sortir activement est interdit, comme il a été dit plus haut. Et tout cela, lorsque le non-Juif le fait sortir de lui-même ; mais lui ordonner le Chabbat de le faire sortir hors du te'houm pour paître là-bas, voir le Peri Megadim, qui est dans le doute à ce sujet, et il convient d'être rigoureux ; et ainsi a écrit le 'Hayé Adam. Et pour cette raison, si on mène des bœufs vers un autre lieu pour les vendre, il est interdit de les lui remettre le Chabbat, même s'il a déjà convenu avec le non-Juif à ce sujet avant Chabbat, car c'est comme s'il stipulait avec lui de les mener hors du te'houm ; mais les lui remettre la veille de Chabbat, même s'il les mène le Chabbat au-delà de trois parsa (lieues), c'est permis.
séif katan 79
(פ) שהרועה יוציא וכו' - ויש מחמירין בדבר שלא למסור לו בשבת והעולם נוהגין כהיום היתר בדבר:
(80) Que le berger fasse sortir, etc. – et certains sont rigoureux en la matière, pour ne pas le lui remettre le Chabbat ; et l'usage général aujourd'hui est de permettre la chose.
séif katan 80

Siman 306 →