Michna Beroura 303

Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot

Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 303 →

(א) שבראשה - אכולהו קאי ולאפוקי חוטין שבצוארה כמ"ש בס"ב:
(1) Qui sont sur sa tête – cela se rapporte à tous les éléments énumérés, à l'exclusion des fils qui sont à son cou, comme écrit au séif 2.
séif katan 1
(ב) שצריכה להסירם וכו' - היינו דלמא מתרמי טבילה של מצוה ותוכרח להסירם מפני חציצה ואתיא לאתויינהו ד"א. ועיין באחרונים שכתבו דלא פלוג רבנן בתקנתא ואפילו זקנה ובתולה לא תצא:
(2) Car elle doit les retirer, etc. – c'est-à-dire : de peur qu'il ne se présente à elle une immersion de mitsva (au mikvé), qu'elle soit contrainte de les retirer à cause de l'interposition ('hatsitsa, qui invalide l'immersion) et qu'elle en vienne à les porter à la main sur quatre coudées dans le domaine public. Et voir les A'haronim, qui ont écrit que les Sages n'ont pas fait de distinction dans leur décret : même une femme âgée ou une vierge, qui ne s'immergent pas, ne sortira pas avec cela.
séif katan 2
(ג) שמא תוליכם - ודוקא בדברים קטנים כאלו הוא דחיישינן כיון דאף בחול לפעמים היא נושאתן בידה אבל דברים שהם עיקר מלבושים לא חיישינן להכי דאין דרכה לילך בלעדם ובודאי תלבשם אחר הטבילה:
(3) De peur qu'elle ne les transporte – et c'est seulement pour de petites choses comme celles-ci que nous le craignons, puisque même en semaine elle les porte parfois à la main ; mais pour des choses qui sont des vêtements principaux, nous ne le craignons pas, car elle n'a pas l'habitude d'aller sans eux, et elle les remettra certainement après l'immersion.
séif katan 3
(ד) קלועות בשערה מותר - דהא ליכא למיחש דלמא אתיא לאתויינהו דהא אסורה לסתור קליעת שערה כמ"ש בסכ"ו וטעם היש מי שאוסר הוא דדלמא כשתתרמי לה טבילה של מצוה תסתור הקליעה ע"י א"י ותוציא החוטין ואתיא אח"כ לאתויינהו [ט"ז] ועוד טעמים אחרים עיין בב"ח ובבאור הגר"א:
(4) Tressés dans ses cheveux, c'est permis – car il n'y a pas à craindre qu'elle en vienne à les porter, puisqu'il lui est interdit de défaire la tresse de ses cheveux le Chabbat, comme écrit au séif 26. Et la raison de l'avis qui interdit est : de peur que, lorsqu'il se présentera à elle une immersion de mitsva, elle ne fasse défaire la tresse par un non-Juif, ne retire les fils et n'en vienne ensuite à les porter [Taz]. Il y a encore d'autres raisons : voir le Ba'h et le Biour du Gaon de Vilna.
séif katan 4
(ה) מעשה אריגה - דהני לא מיהדקי שפיר ולא חייצי ועיין יו"ד סימן קצ"ח דסתם שם בס"ג דדוקא כשמעשה אריגה היו חלולים אז א"צ להסירם:
(5) Ouvrage de tissage – car ceux-ci ne serrent pas bien et ne font pas interposition. Et voir Yoré Déa, siman 198, où le Choulhan Aroukh a tranché sans réserve, au séif 3, que c'est seulement lorsque les fils d'ouvrage de tissage sont creux qu'il n'est pas nécessaire de les retirer.
séif katan 5
(ו) שלא יהיו מטונפות - דכשהחוטין מטונף בטיט ורפש המים ממחים את הטיט ומלכלך בשרן בעלייתן מן הטבילה וע"כ דרכה להסיר מתחלה וכיון דשקיל לה משום טנוף אתיא לאתויינהו וכן כשהחוטין מוזהבין ג"כ מסירתם קודם הטבילה כדי שלא יתטנפו החוטין מהמים ואתיא אח"כ לאתויינהו וי"א עוד דמחוייבת בכ"ז להסיר קודם הטבילה משום חציצה כיון שמקפדת עליהן:
(6) Pour qu'ils ne soient pas salis – car lorsque les fils sont souillés de boue et de vase, l'eau dissout la boue et salit leur chair lorsqu'elles remontent de l'immersion ; c'est pourquoi elle a l'habitude de les retirer d'abord, et puisqu'elle les ôte à cause de la saleté, elle en viendra à les porter. De même, lorsque les fils sont dorés, elle les retire aussi avant l'immersion, afin que les fils ne soient pas abîmés par l'eau, et elle en viendra ensuite à les porter. Et certains disent en outre qu'elle est obligée, dans tous ces cas, de les retirer avant l'immersion à cause de l'interposition, puisqu'elle y tient (elle se soucie de leur état).
séif katan 6
(ז) שהם רפויים - שאינה מהדקן בחוזק שאינה חונקת עצמה משא"כ בקטלא שהיא רצועה רחבה כדלקמיה בסעיף זיי"ן ואינה חונקת והא דלא אסרו בחוטין משום דלמא שלפא ומחויא דזה אינו שייך אלא בדבר שהוא תכשיט:
(7) Car ils sont lâches – elle ne les serre pas fort, car elle ne veut pas s'étrangler ; ce qui n'est pas le cas du katla (collier), qui est une bande large, comme il est dit plus loin au séif 7, et qui n'étrangle pas (si bien qu'elle le serre). Et si l'on n'a pas interdit les fils de peur qu'elle ne les ôte pour les montrer (à une amie), c'est que cela ne s'applique qu'à un objet qui est une parure.
séif katan 7
(ח) לפי שהיא מהדקת - היינו דמשו"ה יש בזה משום חציצה ואף דלקמיה בס"ז משמע דטעם האיסור הוא משום דהוי דבר חשוב וחיישינן דלמא שלפא ומחויא התם מיירי ברפויה סביב צוארה ואפ"ה אסור משום שלפא ומחויא והכא כשמהדקת כדי שתראה בעלת בשר ממילא לא שלפא מעליה שאז לא תראה בעלת בשר ואפ"ה אסורה משום דצריכה להסירה משום חציצה:
(8) Parce qu'elle le serre – c'est-à-dire que pour cette raison il y a là un problème d'interposition. Et bien qu'il ressorte plus loin, au séif 7, que la raison de l'interdit est que c'est un objet de valeur et que nous craignons qu'elle ne l'ôte pour le montrer, là-bas il s'agit d'un katla lâche autour de son cou, et malgré cela c'est interdit, de peur qu'elle ne l'ôte pour le montrer ; tandis qu'ici, lorsqu'elle le serre afin de paraître bien en chair, de toute façon elle ne l'ôtera pas, car alors elle ne paraîtrait pas bien en chair ; et malgré cela c'est interdit, parce qu'elle doit l'ôter à cause de l'interposition.
séif katan 8
(ט) דחיישינן וכו' - דמיני תכשיט הם:
(9) Car nous craignons, etc. – car ce sont des sortes de parures.
séif katan 9
(י) ליכא למיחש להכי - שאינה נוטלת השבכה מראשה בר"ה כדי שלא תתגלה שערה:
(10) Il n'y a pas à le craindre – car elle n'ôte pas la résille (chevakha) de sa tête dans le domaine public, afin que ses cheveux ne soient pas découverts.
séif katan 10
(יא) לא תצא וכו' - עיין לקמן בריש סי"ח:
(11) Elle ne sortira pas, etc. – voir plus loin, au début du séif 18.
séif katan 11
(יב) כשיעור ציץ - והוא תכשיט וחיישינן דילמא שלפא ומחויא:
(12) De la taille du tsits (le frontal du Cohen Gadol) – et c'est une parure, et nous craignons qu'elle ne l'ôte pour le montrer.
séif katan 12
(יג) מטלית - וזה אינו לא תכשיט ולא מלבוש והוי כמשא שתולין אותו רק להפריח מפני שאם יעמוד לה זבוב על פניה היא מתביישת לגרשו:
(13) Un morceau d'étoffe – et ce n'est ni une parure ni un vêtement, et c'est comme un fardeau ; on le suspend seulement pour chasser les mouches, car si une mouche se pose sur son visage, elle a honte de la chasser de la main.
séif katan 13
(יד) תכשיט עגול - ואף שאין דרך לילך בה אלא אשה חשובה מ"מ חיישינן גם בה דילמא אתיא לאחויי שחשיב טפי מכלילא דלקמן:
(14) Une parure ronde – et bien que seule une femme importante ait l'habitude de la porter, nous craignons néanmoins pour elle aussi qu'elle n'en vienne à la montrer, car elle est plus précieuse que la kelila (couronne) dont il est question plus loin.
séif katan 14
(טו) שמחברים אותו - אינו חבור גמור ויכולין לשלפה וכיון שהוא תכשיט חיישינן דילמא שלפא ומחוי וזה הטעם הוא גם לפירוש ר"ת:
(15) Qu'on y attache – ce n'est pas une attache complète, et on peut l'ôter ; et puisque c'est une parure, nous craignons qu'elle ne l'ôte pour la montrer. Et cette raison vaut aussi selon l'explication de Rabbénou Tam.
séif katan 15
(טז) בין שהיא עשויה וכו' - הטעם דמאן דרכה למיפק בזה אשה חשובה והיא לא שלפא ומחויא [גמרא] וכתבו הפוסקים דבשאר תכשיטים שכל הנשים רגילות בהן אף חשובה אסורה לצאת בהן דלא פלוג רבנן בתקנתם:
(16) Qu'elle soit faite, etc. – la raison de la permission est que celle qui a l'habitude de sortir avec cela est une femme importante, et elle ne l'ôte pas pour le montrer [Guemara]. Et les décisionnaires ont écrit que, pour les autres parures que toutes les femmes ont l'habitude de porter, même une femme importante n'a pas le droit de sortir avec, car les Sages n'ont pas fait de distinction dans leur décret.
séif katan 16
(יז) אסור - דחיישינן שמא יפול ואתי לאתויי:
(17) C'est interdit – car nous craignons qu'il ne tombe et qu'elle n'en vienne à le porter.
séif katan 17
(יח) בקטלא - משום דילמא שלפא ומחויא ועיין לעיל במה שכתבנו בסק"ח:
(18) Avec un katla – de peur qu'elle ne l'ôte pour le montrer ; et voir plus haut ce que nous avons écrit au séif katan 8.
séif katan 18
(יט) בנזמי האף - דאף דתכשיט הוא דילמא שלפא ומחוי ואתיא לאתויי ד"א:
(19) Avec des anneaux de nez – car, bien que ce soit une parure (et non un fardeau), on craint qu'elle ne l'ôte pour le montrer et n'en vienne à le porter sur quatre coudées.
séif katan 19
(כ) בנזמי האוזן - דטריחא לה מילתא למישלף ואחויי מפני שאזניה מכוסות בקישורים:
(20) Avec des boucles d'oreilles – car il lui est pénible de les ôter pour les montrer, parce que ses oreilles sont couvertes par les attaches de sa coiffe.
séif katan 20
(כא) לא תצא וכו' - היינו אפילו כשהיא תחובה בבגדה דדרך הוצאה היא באשה לכו"ע ולענין איש עיין לעיל בש"א ס"ח:
(21) Elle ne sortira pas, etc. – c'est-à-dire même lorsqu'elle (l'aiguille) est piquée dans son vêtement, car c'est une manière de transporter pour une femme, selon tous les avis. Et concernant un homme, voir plus haut, siman 301, séif 8.
séif katan 21
(כב) חייבת - דהוי משוי ואפילו מעמדת בה קישוריה ותוחבת המחט בצעיף או סוגרת בה מפתחי חלוקה דאין דרך להעמיד ולסגור בנקובה ולכן הוי משוי ודרך הוצאתה כך בחול ליתן מחטים תחובים בצעיפה או בבגדה:
(22) Elle est passible d'un sacrifice expiatoire – car c'est un fardeau, même si elle y fixe ses attaches, pique l'aiguille dans son voile ou ferme avec elle les ouvertures de sa chemise, car on n'a pas l'habitude de fixer ni de fermer avec une aiguille percée (à chas) ; c'est pourquoi c'est un fardeau. Et la manière de la transporter en semaine est ainsi : mettre des aiguilles piquées dans son voile ou dans son vêtement.
séif katan 22
(כג) קישוריה - דהיינו קישורי צעיפה או שסוגרת בה מפתחי חלוקה וכיו"ב:
(23) Ses attaches – c'est-à-dire les attaches de son voile, ou bien qu'elle ferme avec elle les ouvertures de sa chemise, et autres choses semblables.
séif katan 23
(כד) מותרת - יש מאחרונים שכתבו דדוקא כשהמחט אינו עשוי להתקשט בו ואז מותר מטעם שכיון שהיא משמשת לה לצורך לבישה הרי היא כבית יד להמלבושים אבל אם עשוי להתקשט בה כגון שראשה אחד עב ועשוי כעין תכשיט אסור מדרבנן להעמיד בה הקישורים דילמא שלפא ומחויא לחברתה וי"א דבכל גווני שרי דכיון דלצניעות עבידא לא שלפא ומחויא שלא יתגלה שערה ולבה וכן מצדד הגר"א בביאורו דעיקר טעם ההיתר במעמדת קישוריה משום דלצניעות עבידא וע"כ אין למחות ביד הנוהגין להקל בזה וכ"ש מחט שאינה נקובה שלנו [שקורין שפילקע] אף שראשה אחד עב אין עשוי כעין תכשיט כ"כ ואפשר דלכו"ע שרי וע"כ בודאי יש לסמוך להקל להעמיד בה הקישורים:
(24) Elle est permise – certains A'haronim ont écrit que c'est seulement lorsque l'aiguille n'est pas faite pour se parer : alors c'est permis, pour la raison que, puisqu'elle lui sert pour s'habiller, elle est comme un accessoire (litt. une manche) des vêtements ; mais si elle est faite pour se parer, par exemple si l'une de ses extrémités est épaisse et faite comme une parure, il est interdit d'ordre rabbinique d'y fixer les attaches, de peur qu'elle ne l'ôte pour la montrer à son amie. Et certains disent que c'est permis dans tous les cas : puisque cela est fait pour la pudeur, elle ne l'ôtera pas pour la montrer, afin que ses cheveux et sa poitrine ne soient pas découverts. Et le Gaon de Vilna penche aussi en ce sens dans son Biour : la raison principale de la permission lorsqu'elle fixe ses attaches est que cela est fait pour la pudeur. C'est pourquoi il ne faut pas protester contre ceux qui ont l'usage d'être indulgents en cela ; et à plus forte raison pour notre aiguille non percée [qu'on appelle spilke, épingle] : bien que l'une de ses extrémités soit épaisse, elle n'est pas tellement faite comme une parure, et il est possible que selon tous les avis ce soit permis ; c'est pourquoi on peut certainement s'appuyer sur cela pour être indulgent et y fixer les attaches.
séif katan 24
(כה) אסור - לצאת בה כשהיא תחובה בצעיפה או בבגדה אפילו אם היא מתקשטת בה כגון שראשה עב ועשוי כעין תכשיט דאין בו חיובא דאורייתא אפ"ה אסור מדרבנן דילמא שלפא ומחויא וכ"ש דאם אינו עשוי כעין תכשיט דנחשב משא וחייבת חטאת. ודע עוד דבזה שאינו עשוי כעין תכשיט אפילו אם צריכה לה המחט לאיזה צורך שיהיה כגון לחלוק בה שערה וכיוצא בהן מ"מ הרי הוא משוי גמור שאין אדם יכול לצאת בכל החפצים הצריכים לו כשאינן לא מלבוש ולא תכשיט:
(25) C'est interdit – de sortir avec elle lorsqu'elle est piquée dans son voile ou dans son vêtement, même si elle s'en pare, par exemple si son extrémité est épaisse et faite comme une parure : bien qu'il n'y ait là aucune culpabilité de la Torah, c'est néanmoins interdit d'ordre rabbinique, de peur qu'elle ne l'ôte pour la montrer ; et à plus forte raison si elle n'est pas faite comme une parure, car elle est alors considérée comme un fardeau et elle est passible d'un sacrifice expiatoire ('hatat). Et sache encore que pour celle qui n'est pas faite comme une parure, même si elle a besoin de l'aiguille pour un usage quelconque, par exemple pour séparer ses cheveux et autres choses semblables, c'est néanmoins un fardeau complet, car on ne peut pas sortir avec tous les objets dont on a besoin lorsqu'ils ne sont ni vêtement ni parure.
séif katan 25
(כו) חייבת - דאין דרך אשה לשאת עליה טבעת שיש עליה חותם וע"כ לא הוי כתכשיט ומ"מ דרך הוצאה היא בכך על אצבעה דלפעמים נותן לה הבעל טבעתו בחול להצניע בקופסא ומניחה באצבעה עד שמוליכתו לשם:
(26) Elle est passible – car une femme n'a pas l'habitude de porter sur elle une bague qui porte un sceau ; c'est pourquoi ce n'est pas une parure pour elle ; et néanmoins c'est bien une manière de transporter, ainsi, à son doigt, car parfois le mari lui donne sa bague en semaine pour la ranger dans un coffret, et elle la met à son doigt jusqu'à ce qu'elle l'y apporte.
séif katan 26
(כז) לא תצא - דילמא שלפא ומחויא בדיעבד פטורה לפי שהוא תכשיט לאשה ועיין לעיל בסימן ש"א ס"ט הדין לענין איש:
(27) Elle ne sortira pas – de peur qu'elle ne l'ôte pour la montrer ; bediavad (a posteriori), si elle est sortie, elle est exempte, parce que c'est une parure pour une femme. Et voir plus haut, siman 301, séif 9, la règle concernant un homme.
séif katan 27
(כח) לא תצא בכוליאר - במשנה איתא דעל כוליאר חייבת חטאת ועיין לקמיה:
(28) Elle ne sortira pas avec un kouliar – dans la Michna il est dit que pour un kouliar elle est passible d'un sacrifice expiatoire ; et voir ci-après.
séif katan 28
(כט) שקושרת בו וכו' - פי' דרכו של הכוליאר לכך אבל עתה אינה סוגרת בו מפתחי חלוקה אלא טוענת כך עליה ומשו"ה חייבת חטאת דלא חשיב תכשיט אלא משוי דאינו אלא להראות עושר אבל אם גם עתה סוגרת בו מפתחי חלוקה מותר לכתחלה דהוי תכשיט ולא שייך דילמא שלפא ומחויא דא"כ תגלה בשרה ועיין בבה"ל:
(29) Avec lequel elle attache, etc. – explication : l'usage du kouliar est pour cela, mais à présent elle ne ferme pas avec lui les ouvertures de sa chemise, elle le porte simplement ainsi sur elle ; c'est pourquoi elle est passible d'un sacrifice expiatoire, car ce n'est pas considéré comme une parure mais comme un fardeau, puisqu'il ne sert qu'à montrer sa richesse. Mais si à présent aussi elle ferme avec lui les ouvertures de sa chemise, c'est permis lekhat'hila (a priori), car c'est une parure, et la crainte qu'elle ne l'ôte pour le montrer ne s'applique pas, car alors elle découvrirait sa chair. Et voir le Biour Halakha.
séif katan 29
(ל) והוא קשר וכו' - ואשה שריחה רע טוענת עליה ואינה חייבת עליו מפני שהוא תכשיט אבל לכתחלה אסור דילמא שלפא ואתיא לאתויי:
(30) Et c'est un nœud, etc. – une femme dont l'odeur est mauvaise le porte sur elle, et elle n'en est pas passible, parce que c'est une parure ; mais lekhat'hila c'est interdit, de peur qu'elle ne l'ôte et n'en vienne à le porter.
séif katan 30
(לא) שקשור בה בושם - וה"ה שלא תצא בצלוחית של שמן אפרסמון הקבוע על זרועה:
(31) Dans lequel est attaché un parfum – et de même, elle ne sortira pas avec une fiole d'huile de baume fixée sur son bras.
séif katan 31
(לב) שמא לא יבוא וכו' - ושלפא ליה ואתיא לאתויי:
(32) De peur qu'il ne vienne pas, etc. – et qu'elle ne l'ôte et n'en vienne à le porter.
séif katan 32
(לג) מאתמול - אפילו רק שעה אחת [גמרא]:
(33) Depuis la veille – même seulement une heure [Guemara].
séif katan 33
(לד) אבל איש מותר - אתרוייהו קאי [ב"ח בסימן ש"א וש"פ]:
(34) Mais pour un homme c'est permis – cela se rapporte aux deux cas [Ba'h au siman 301, et les autres décisionnaires].
séif katan 34
(לה) ובשאר מלבושים וכו' - דליכא למיחש בהן דילמא שלפא אותן וכמו שכתבנו לעיל בסק"ג:
(35) Et avec les autres vêtements, etc. – car il n'y a pas à craindre pour eux qu'elle ne les ôte, comme nous l'avons écrit plus haut au séif katan 3.
séif katan 35
(לו) בחוטי שער - שמהדקתן על ראשה ואין זה פאה נכרית המבואר לקמן בסי"ח דאסורה לצאת בה לר"ה דהתם יש בה משום תכשיט אבל הכא הוא רק חוטין בעלמא:
(36) Avec des fils de cheveux – qu'elle serre sur sa tête ; et ce n'est pas la perruque (péa nokhrit) expliquée plus loin au séif 18, avec laquelle il est interdit de sortir dans le domaine public, car là-bas elle a le statut de parure, alors qu'ici ce ne sont que de simples fils.
séif katan 36
(לז) ואפילו משער בהמה - ולא אמרינן דמאיס ואתי למשלפא:
(37) Et même de poils d'animal – et nous ne disons pas que c'est répugnant et qu'elle en viendra à l'ôter.
séif katan 37
(לח) ובלבד שלא תצא וכו' - הטעם בכל זה משום דמחייכא עלה ואתיא לשלופי ולאתויי:
(38) Pourvu qu'elle ne sorte pas, etc. – la raison de tout cela est qu'on se moque d'elle, et elle en viendra à l'ôter et à le porter.
séif katan 38
(לט) לרפואת קיטוף וכו' - נראה משום דבזמנם היה זה בדוק לרפואה והוי כקמיע מומחה ולא שייך בזה שליף ומחוי שאינו דבר של נוי:
(39) Pour guérir le kitouf, etc. (une affection) – il semble que c'est parce qu'à leur époque c'était un remède éprouvé, et c'est comme une amulette éprouvée (kamé'a moum'hé) ; et la crainte qu'elle ne l'ôte pour le montrer ne s'applique pas ici, car ce n'est pas un objet d'ornement.
séif katan 39
(מ) הקשור ומהודק - דאל"ה חיישינן דילמא נפיל ואתי לאתויי:
(40) Attaché et serré – car sinon nous craignons qu'il ne tombe et qu'elle n'en vienne à le porter.
séif katan 40
(מא) באזנה - והוא עשוי לבלוע ליחה של צואת האזן:
(41) Dans son oreille – et le coton est fait pour absorber l'humeur du cérumen.
séif katan 41
(מב) שבסנדלה - לתענוג וגם בזה הא דבעינן קשר משום דילמא נפיל ואתי לאתויי משא"כ במוך לנדתה אפילו אם יפול לא שקלתיה כלל משום דמאיס:
(42) Qui est dans sa sandale – pour l'agrément ; et ici aussi, si nous exigeons un nœud, c'est de peur qu'il ne tombe et qu'elle n'en vienne à le porter ; ce qui n'est pas le cas du coton pour sa nidda (ses règles) : même s'il tombe, elle ne le ramassera pas du tout, parce que c'est répugnant.
séif katan 42
(מג) הקשור בסנדלה - משמע מלשון השו"ע דבזה לא בעינן מהודק וכ"כ בתו"ש:
(43) Attaché dans sa sandale – il ressort de la formulation du Choulhan Aroukh qu'ici nous n'exigeons pas qu'il soit serré, et c'est ce qu'a écrit le Tossefet Chabbat.
séif katan 43
(מד) מכל צד - לאפוקי פנטינ"ש שלנו יש חששא באינו קשור דילמא נפיל ואתי לאתויי:
(44) De tous côtés – à l'exclusion de nos pantines (pantoufles) : il y a une crainte, si le coton n'est pas attaché, qu'il ne tombe et qu'elle n'en vienne à le porter.
séif katan 44
(מה) ויצערנה - אבל אם אינה עושה אלא בשביל אצולי טנוף להציל בגדיה שלא יטנפו אסור וכמ"ש סימן ש"א סי"ג:
(45) Et que cela la fasse souffrir – mais si elle ne le fait que pour écarter la saleté, pour protéger ses vêtements afin qu'ils ne soient pas salis, c'est interdit, comme écrit au siman 301, séif 13.
séif katan 45
(מו) בית יד - להמוך שלה דיכולה לאחוז להמוך בבית יד קמ"ל דאפ"ה מאיס למשקליה:
(46) Une poignée – pour son coton : bien qu'elle puisse saisir le coton par la poignée, cela nous enseigne que malgré cela il est répugnant de le ramasser.
séif katan 46
(מז) ובפלפל ובגרגיר מלח - פלפל לריח הפה ומלח לחולי השינים:
(47) Et avec du poivre et un grain de sel – le poivre pour l'odeur de la bouche, et le sel pour les maux de dents.
séif katan 47
(מח) ובלבד וכו' - האי ובלבד לא קאי אלא אדסמיך ליה מה שנותנת לתוך פיה אבל ארישא לענין מוך לא דשם אפילו לכתחלה מותר בשבת ודעת כמה אחרונים דה"ה דמותר ליתן תבן לכתחלה בשבת במנעלים שלנו הסתומים מכל צד ונכון להחמיר בזה אם לא בעת הצורך:
(48) Pourvu que, etc. – ce « pourvu que » ne se rapporte qu'à ce qui le précède immédiatement, ce qu'elle met dans sa bouche, mais non au début du séif concernant le coton, car là, même lekhat'hila (a priori), c'est permis le Chabbat. Et l'avis de plusieurs A'haronim est que de même il est permis de mettre lekhat'hila le Chabbat de la paille dans nos chaussures, fermées de tous côtés ; et il convient d'être rigoureux en cela, sauf en cas de besoin.
séif katan 48
(מט) שלא תתנם וכו' - דבכל רפואה גזרו משום שחיקת סממנים א"נ משום דמחזי כאלו מערמת להוציא משא"כ במוך הנ"ל מוכחא מילתא דצריכה לכך ולא מתחזי כמערמת להוציא [א"ר]:
(49) Qu'elle ne les mette pas, etc. – car pour tout remède les Sages ont décrété à cause du risque de broyer des ingrédients médicinaux ; ou bien (autre explication), parce qu'elle paraît user de ruse pour transporter ; ce qui n'est pas le cas du coton mentionné plus haut, où il est évident qu'elle en a besoin, et elle ne paraît pas user de ruse pour transporter [Eliya Rabba].
séif katan 49
(נ) ואם נפל לא תחזיר - הטעם משום דמחזי כאלו מערמת להוציא וכנ"ל וי"א דעיקר הטעם הוא רק משום דזה דומה כנתינה לכתחלה ויש לגזור גם בזה משום שחיקת סממנים ולפי טעם זה אין לאסור להחזיר כ"א בנפלה ע"ג קרקע ולא בנפלה ע"ג כלי כמבואר לקמן בסימן שכ"ח סכ"ה לגבי רטיה שנפלה עי"ש וכן משמע דעת הגר"א בביאורו:
(50) Et s'il est tombé, elle ne le remettra pas – la raison est qu'elle paraît user de ruse pour transporter, comme mentionné plus haut. Et certains disent que la raison principale est seulement que cela ressemble à le mettre lekhat'hila, et il faut décréter aussi en cela à cause du risque de broyer des ingrédients ; selon cette raison, il ne faut interdire de le remettre que s'il est tombé à terre, et non s'il est tombé sur un ustensile, comme il est expliqué plus loin au siman 328, séif 25, au sujet d'un pansement qui est tombé ; voir là-bas. Et tel semble aussi être l'avis du Gaon de Vilna dans son Biour.
séif katan 50
(נא) שקושרים וכו' - אפילו אם המשיחה הוא דבר נוי ג"כ לאו בכלל תכשיט הוא דנימא דשלפא ומחויא דהוא צורך להמלבוש וכבית יד של הבגד דמי וגם בודאי לא שלפא שלא יפלו הבתי שוקיים:
(51) Qu'on attache, etc. – même si le cordon est un objet d'ornement, il n'entre pas pour autant dans la catégorie de parure, pour que nous disions qu'elle l'ôtera pour le montrer, car c'est un besoin du vêtement et cela équivaut à une manche du vêtement ; et de plus, elle ne l'ôtera certainement pas, afin que les bas ne tombent pas.
séif katan 51
(נב) במשיחה - בשבולי הלקט ובשארי ראשונים איתא במשיחה או ברצועה ובזה ניחא מה שסיים ולא חיישינן שמא ישתלשלו ואמשיחה ורצועה קאי וכן מוכח בסמ"ק:
(52) Avec un cordon – dans le Chibbolé HaLéket et chez d'autres Richonim il est écrit : « avec un cordon ou avec une courroie », et ainsi s'explique bien ce qu'il a conclu : « et nous ne craignons pas qu'ils ne glissent », qui se rapporte au cordon et à la courroie ; et c'est ce qui ressort aussi du Smak.
séif katan 52
(נג) באצעדה שמניחין בזרוע - עיין בבה"ל דמיירי שמניחה ומהדקה על בשרה ולא על הכתונת מלמעלה וע"כ מותר דלא חיישינן שתשלוף ותחוי דלא יתגלה זרועה וזה הטעם הוא ג"כ על שוקה והי"א ס"ל דדוקא בשוק מקילינן מטעם זה ולא בזרוע:
(53) Avec un bracelet qu'on met au bras – voir le Biour Halakha : il s'agit du cas où elle le met et le serre sur sa chair, et non par-dessus la chemise ; c'est pourquoi c'est permis, car nous ne craignons pas qu'elle ne l'ôte pour le montrer, afin que son bras ne soit pas découvert. Et cette raison vaut aussi pour sa jambe. Et l'avis « certains disent » estime que c'est seulement pour la jambe que nous sommes indulgents pour cette raison, et non pour le bras.
séif katan 53
(נד) שתהא דבוקה וכו' - דאם היא רפויה חיישינן שמא תפול ואתיא לאתויי:
(54) Qu'il soit collé, etc. – car s'il est lâche, nous craignons qu'il ne tombe et qu'elle n'en vienne à le porter.
séif katan 54
(נה) יכולה להתירו - כגון חגורתה וכה"ג והטעם דכל הדברים שרגילין להסירן אסרו חז"ל לצאת בהן מביתה כשהיא לבושה בהן דשמא כשתסירנה אח"כ בר"ה תשכח שהוא שבת ואתיא לאתויי אבל דברים שמותרת לצאת בהן מביתה משום שאינה רגילה להסירן מותרת לקשור ולהתיר בר"ה דממ"נ אם תהיה זכורה שבת בשעת התרה לא אתיא לאתויי ואם לא תהיה זכורה שבת אפילו אם נאסור להתיר ולהסיר לא יועיל [תוספות]:
(55) Elle peut le dénouer – par exemple sa ceinture et autres choses semblables. La raison est que tous les objets qu'on a l'habitude de retirer, nos Sages ont interdit de sortir avec eux de chez elle lorsqu'elle les porte, de peur que, lorsqu'elle les retirera ensuite dans le domaine public, elle n'oublie que c'est Chabbat et n'en vienne à les porter ; mais les objets avec lesquels elle a le droit de sortir de chez elle, parce qu'elle n'a pas l'habitude de les retirer, elle a le droit de les nouer et de les dénouer dans le domaine public, car de toute façon : si elle se souvient que c'est Chabbat au moment de dénouer, elle n'en viendra pas à les porter ; et si elle ne se souvient pas que c'est Chabbat, même si nous interdisions de dénouer et de retirer, cela ne servirait à rien [Tossefot].
séif katan 55
(נו) בחצר הבית - היינו אפילו בחצר המעורבת ודעה זו היא הדעה השניה דסי"ח שבסמוך שס"ל דכל שאסרו לצאת בו דרך מלבוש בר"ה אסור לילך בו אפילו בבית ובחצר המעורבת:
(56) Dans la cour de la maison – c'est-à-dire même dans une cour pourvue d'un érouv ; et cet avis est le second avis du séif 18 qui suit, qui estime que tout ce avec quoi il est interdit de sortir dans le domaine public en guise de vêtement, il est interdit d'aller avec, même dans la maison et dans une cour pourvue d'un érouv.
séif katan 56
(נז) כי אם בידו וכו' - היינו דבמה שנתיר לו להוציאו בידו לחצר לא שייך שמא ישכח ויוציאנו גם לר"ה דא"כ לא יהא רשאי שום כלי לטלטל בבית ובחצר שמא ישכח ויוציאנו אבל במה שנתיר לו להוציאו דרך מלבוש דהיינו כשהוא תלוי בחגורתו מצוי הוא כשאדם הולך במלבושו שוכח והולך לכל מקום שהוא רגיל אף בר"ה ואינו פושטו באמצע וזהו הטעם גופא של הדעה שניה דסי"ח שס"ל דכל תכשיט שאסרו לצאת בו לר"ה דרך מלבוש אסור להתקשט בו גם בבית ובחצר:
(57) Sinon à la main, etc. – c'est-à-dire que si nous lui permettons de le sortir à la main vers la cour, la crainte qu'il n'oublie et ne le sorte aussi dans le domaine public ne s'applique pas, car s'il en était ainsi, il n'aurait le droit de déplacer aucun ustensile dans la maison et dans la cour, de peur qu'il n'oublie et ne le sorte ; mais si nous lui permettons de le sortir en guise de vêtement, c'est-à-dire lorsqu'il est suspendu à sa ceinture, il est fréquent que lorsqu'on marche vêtu de son vêtement, on oublie et on aille partout où l'on a l'habitude d'aller, même dans le domaine public, sans l'ôter en chemin. Et c'est là la raison même du second avis du séif 18, qui estime que toute parure avec laquelle il est interdit de sortir dans le domaine public en guise de vêtement, il est interdit de s'en parer aussi dans la maison et dans la cour.
séif katan 57
(נח) לצאת בו לחצר וכו' - היינו מבית לחצר וה"ה שלא להתקשט בהן בחצר גופא כשאינה מעורבת משום דדמיא לר"ה אבל להוציא לחצר המעורבת שרי וכ"ש בבית:
(58) D'en sortir vers la cour, etc. – c'est-à-dire de la maison vers la cour ; et de même, il ne faut pas s'en parer dans la cour elle-même lorsqu'elle n'a pas d'érouv, car elle ressemble au domaine public ; mais sortir vers une cour pourvue d'un érouv est permis, et à plus forte raison dans la maison.
séif katan 58
(נט) חוץ מכבול וכו' - היינו כיפה של צמר שבסעיף ג' וה"ה איצטמא הכתוב שם והטעם שהתירו תכשיטים אלו כדי שלא תתגנה על בעלה אם לא תתקשט כלל:
(59) Sauf le kavoul, etc. – c'est-à-dire la coiffe de laine du séif 3, et de même l'itstéma mentionnée là-bas. Et la raison pour laquelle on a permis ces parures est afin qu'elle ne devienne pas repoussante aux yeux de son mari si elle ne se parait pas du tout.
séif katan 59
(ס) קליעת שער - תלוש שצוברתה על שערה מלמעלה כדי שתראה בעלת שער:
(60) Une tresse de cheveux – détachés (postiches), qu'elle superpose par-dessus ses cheveux, afin de paraître avoir une chevelure abondante.
séif katan 60
(סא) חוץ מכבול וכו' - דמותר בכל חצר כדי שלא תתגנה על בעלה וכנ"ל. ועיין בביאור הגר"א שמצדד כדעה ראשונה:
(61) Sauf le kavoul, etc. – qui est permis dans toute cour, afin qu'elle ne devienne pas repoussante aux yeux de son mari, comme mentionné plus haut. Et voir le Biour du Gaon de Vilna, qui penche pour le premier avis.
séif katan 61
(סב) נהגו לצאת - היינו אפילו בר"ה שלנו ואח"כ חוזר המחבר לבאר אודות המנהג הזה דיש שאמרו דמדינא אסורות דאפילו אם נתיר בחצר שאינה מעורבת הלא ר"ה שלנו אפילו אם נאמר דאין עליו דין ר"ה מחמת שאין ששים רבוא בוקעין בו בכל יום כדגלי מדבר הלא לא גריעא עכ"פ מכרמלית שבזמן הש"ס ולא מצינו בגמרא שום דעה שמתיר בכרמלית ויש שלמדו זכות דכיון דהשתא לית לן ר"ה כלל לכמה פוסקים וליכא למגזר אטו ר"ה דמיא האי כרמלית שלנו לענין זה לחצר שאינה מעורבת ושריא זהו ביאור דברי השו"ע להמעיין בב"י אף שהלשון דחוק קצת:
(62) On a l'usage de sortir – c'est-à-dire même dans nos domaines publics. Ensuite l'auteur du Choulhan Aroukh revient pour expliquer cet usage : certains ont dit que, selon la stricte loi, elles sont interdites, car même si nous permettions dans une cour sans érouv, notre domaine public – même si nous disons qu'il n'a pas le statut de domaine public parce que six cent mille personnes ne le traversent pas chaque jour, comme les camps du désert – n'est tout de même pas inférieur à une karmelit (domaine intermédiaire) de l'époque du Talmud, et nous ne trouvons dans la Guemara aucun avis qui permette dans une karmelit ; et certains ont trouvé une justification à l'usage : puisque de nos jours nous n'avons plus du tout de domaine public selon plusieurs décisionnaires, et qu'il n'y a pas lieu de décréter à cause du domaine public, notre karmelit ressemble à cet égard à une cour sans érouv, et elle est permise. Telle est l'explication des propos du Choulhan Aroukh pour celui qui examine le Beit Yossef, bien que la formulation soit un peu forcée.
séif katan 62
(סג) ומיהו וכו' - ר"ל דהתם כשנושא כשהוא לבוש אין בו משום משא ולית ביה רק איסור דרבנן אפילו בר"ה גמור משום דילמא שלפא ומחוי ולכך הקילו בשלנו משא"כ בזה:
(63) Cependant, etc. – il veut dire que là-bas (pour les parures), lorsqu'on porte l'objet en en étant vêtu, il n'y a pas d'interdit de fardeau, et il n'y a qu'un interdit d'ordre rabbinique, même dans un véritable domaine public, de peur qu'elle ne l'ôte pour le montrer ; c'est pourquoi on a été indulgent dans nos domaines publics ; ce qui n'est pas le cas ici.
séif katan 63
(סד) אף בכרמלית - וה"ה דאפילו בחצר אסור [הגר"א]:
(64) Même dans une karmelit – et de même, même dans une cour, c'est interdit [Gaon de Vilna].
séif katan 64
(סה) הרי זה וכו' - ובחידושי רע"א כתב דאף שאין למחות בזה שיש לו על מי לסמוך מ"מ בעל נפש יחוש לעצמו שלא לצאת בטבעת כלל והיינו חוץ לעירוב:
(65) Voici que cela, etc. – et dans les 'Hidouchei Rabbi Akiva Eiger, il a écrit que, bien qu'il ne faille pas protester contre cela, car on a sur qui s'appuyer, néanmoins une personne scrupuleuse (baal néfech) sera rigoureuse pour elle-même de ne pas sortir du tout avec une bague, c'est-à-dire en dehors de l'érouv.
séif katan 65
(סו) הרי הוא להן וכו' - היינו לפי מה שכתב בתחלה ע"פ סברא אחרונה דבתכשיט מותרת:
(66) Voici que c'est pour elles, etc. – c'est-à-dire selon ce qu'il a écrit au début, d'après le dernier avis, qu'avec une parure c'est permis.
séif katan 66
(סז) ומ"מ וכו' - ר"ל אפילו לכל הסברות המקילין היינו רק בדבר שהוא תכשיט ולא בדבר שאינו תכשיט ולפיכך מה שהתיר בס"ט מחט להעמדת הקישורים לא יהיו יותר מחטין בצעיפה מכדי הצורך להעמדת הקישורים דמחט שאינה מעמדת הקישורים אינה תכשיט כלל וכמו שביארנו שם בס"ט:
(67) Et néanmoins, etc. – il veut dire : même selon tous les avis indulgents, il ne s'agit que d'un objet qui est une parure, et non d'un objet qui n'est pas une parure ; c'est pourquoi, pour ce qu'il a permis au séif 9 – une aiguille pour fixer les attaches –, il ne doit pas y avoir dans son voile plus d'aiguilles que nécessaire pour fixer les attaches, car une aiguille qui ne fixe pas les attaches n'est pas du tout une parure, comme nous l'avons expliqué là-bas, au séif 9.
séif katan 67
(סח) מחט שניטל וכו' - מיירי במחט שאינה נקובה שיש לה קשר עב בראשה [שקורין שפילק"ע] והוא נקרא עוקץ וע"י שניטל ממנה או שניטל חודה נתבטל ממנה שם כלי ועיין במ"א שחולק על המחבר וס"ל דנהי דבמחט נקובה נתבטל שם כלי ע"י שניטל חודה או חורה וכדלקמן בסימן ש"ח סי"א במחט שאינה נקובה לא נתבטל שם כלי ממנה עד שינטלו שניהם דהיינו חודה ועוקצה ומ"מ לענין יחוד מע"ש לכו"ע מהני אפילו במחט נקובה וניטלו שניהם:
(68) Une aiguille dont on a retiré, etc. – il s'agit d'une aiguille non percée qui a un nœud épais à son extrémité [qu'on appelle spilke, épingle], et celui-ci est appelé okets (tête) ; lorsqu'on l'en a retiré, ou qu'on a retiré sa pointe, elle perd le statut d'ustensile. Et voir le Maguen Avraham, qui conteste l'auteur du Choulhan Aroukh et estime que, si pour une aiguille percée le statut d'ustensile est annulé lorsqu'on a retiré sa pointe ou son chas, comme il est dit plus loin au siman 308, séif 11, pour une aiguille non percée le statut d'ustensile n'est annulé que lorsqu'on a retiré les deux, c'est-à-dire sa pointe et sa tête. Et néanmoins, quant à la désignation de l'aiguille pour cet usage dès la veille de Chabbat, selon tous elle est efficace, même pour une aiguille percée dont on a retiré les deux.
séif katan 68
(סט) מותר לצאת בהם - דאורחא בהכי ולאו משוי הוא:
(69) Il est permis de sortir avec – car c'est l'usage ainsi, et ce n'est pas un fardeau.
séif katan 69
(ע) צבועים אסור - דחשובין הן ודילמא שלפא ומחויא ועיין במ"א שמצדד לומר דאפילו בצבועין אין לאסור כ"א בבתולה שדרכה להיות אזניה מגולות אבל בנשואה שדרכה להיות אזניה מכוסות בקישורין אין דרכה להיות שלפא ומחויא דטריחא לה מילתא וכמו לענין נזמים לעיל בס"ח ועיין בביאור הלכה שביארתי דלדעת כמה ראשונים גם בנשואה אסור בחוטין צבועין:
(70) Teints, c'est interdit – car ils sont précieux, et de peur qu'elle ne les ôte pour les montrer. Et voir le Maguen Avraham, qui penche pour dire que même pour des fils teints, il ne faut interdire que pour une jeune fille, dont les oreilles sont habituellement découvertes ; mais une femme mariée, dont les oreilles sont habituellement couvertes par les attaches de sa coiffe, n'a pas l'habitude de les ôter pour les montrer, car cela lui est pénible, comme pour les boucles d'oreilles, plus haut au séif 8. Et voir le Biour Halakha, où j'ai expliqué que selon plusieurs Richonim, même pour une femme mariée, les fils teints sont interdits.
séif katan 70
(עא) חוץ מהפנים - בערוך וברש"י איתא חוץ מהעינים וקמ"ל דגם זה דרך מלבוש הוא:
(71) Sauf le visage – dans le Aroukh et chez Rachi il est écrit : « sauf les yeux » ; et cela nous enseigne que c'est aussi une manière de se vêtir.
séif katan 71
(עב) פורפת וכו' - והיינו שמתעטפת בטלית שיש בראשה האחד רצועה וקושרת אבן או אגוז בראשה השני וכורכת הרצועה באבן או באגוז שלא יפול הטלית מעליה ולא מחזי כמי שמתכוונת להוציא האבן או האגוז דנודע לכל שהיא צריכה לכך משא"כ בגרגיר מלח דבסט"ו שאין הכל יודעים שהיא צריכה לכך ולכן יש אומרים שם דמשו"ה אסור:
(72) Elle attache, etc. – c'est-à-dire qu'elle s'enveloppe d'un châle à l'une des extrémités duquel se trouve une courroie, elle attache une pierre ou une noix à l'autre extrémité, et elle enroule la courroie autour de la pierre ou de la noix, afin que le châle ne tombe pas d'elle ; et elle ne paraît pas avoir l'intention de transporter la pierre ou la noix, car il est connu de tous qu'elle en a besoin pour cela ; ce qui n'est pas le cas du grain de sel du séif 15, dont tous ne savent pas qu'elle en a besoin ; c'est pourquoi certains disent là-bas que, pour cette raison, c'est interdit.
séif katan 72
(עג) שיחדתו לכך - מבעוד יום דאל"ה גם האבן מוקצה כמו מטבע וכתבו האחרונים דמיירי כשהאבן עגולה דאורחא בהכי לפרוף עליו לכך מהני בה יחוד אפילו רק לשבת אחת אבל אם אינה עגולה לא מהני בה יחוד לשבת אחת כמ"ש סימן ש"ח סכ"ב אא"כ יחדה לכך לעולם וזה מהני אפילו במטבע וכדלקמיה:
(73) Qu'elle l'a désignée pour cela – de jour, avant Chabbat, car sinon la pierre aussi est mouktsé (interdite au déplacement), comme une pièce de monnaie. Et les A'haronim ont écrit qu'il s'agit du cas où la pierre est ronde, car c'est l'usage d'attacher le châle avec elle ; c'est pourquoi la désignation est efficace, même pour un seul Chabbat ; mais si elle n'est pas ronde, la désignation pour un seul Chabbat n'est pas efficace, comme écrit au siman 308, séif 22, à moins qu'elle ne l'ait désignée pour cela pour toujours ; et cela est efficace même pour une pièce de monnaie, comme il est dit ci-après.
séif katan 73
(עד) ולא מהני בה יחוד - היינו לשבת אחת אבל אם יחדה מע"ש לענין זה לעולם גם במטבע מהני דשוב אזיל מיניה איסור טלטול [תו"ש וחדושי רע"א]:
(74) Et la désignation n'est pas efficace pour elle – c'est-à-dire pour un seul Chabbat ; mais si elle l'a désignée dès la veille de Chabbat pour cet usage pour toujours, cela est efficace même pour une pièce de monnaie, car alors l'interdit de la déplacer disparaît [Tossefet Chabbat et 'Hidouchei Rabbi Akiva Eiger].
séif katan 74
(עה) פרפה עליו מע"ש - דמעשה מועיל לבטל מינה שם מוקצה:
(75) Elle l'a attachée avec dès la veille de Chabbat – car un acte est efficace pour lui retirer le statut de mouktsé.
séif katan 75
(עו) אסור - מדרבנן לעשות כן אף שהוא דרך מלבוש ואין דרך הוצאה בכך מפני שנראה כמערמת להוציא בשבת. ודע דאלו שתי הסעיפים אף דמיירי באשה ה"ה באיש [א"ר]:
(76) C'est interdit – d'ordre rabbinique, d'agir ainsi, bien que ce soit une manière de se vêtir et que ce ne soit pas une manière de transporter, parce qu'elle paraît user de ruse pour transporter le Chabbat. Et sache que ces deux séifim, bien qu'ils traitent d'une femme, valent de même pour un homme [Eliya Rabba].
séif katan 76
(עז) באבן תקומה - היינו מה שאנו קורין שטערי"ן שו"ס שנושאין נשים מעוברות [ט"ז] ובביאור מהרש"ל על הסמ"ג כתב המעתיק שמצא שהוא אבן חצץ וחלל בתוכו ואבן קטן בתוך החלל כעינבל בזוג וכן נברא והביאו בא"ר והמנהג ששוקלין איזה דבר כנגד האבן תקומה שהוא ג"כ מועיל וזהו שכתב ובמשקל ששקלו כנגדו ואיתא בש"ס והוא דאיכוון ותקל דהיינו שנמצא החפץ מאליו מכוון למשקל האבן ולא חיסרו ממנו או הוסיפו עליו לכוונו אז יש לו סגולה זו והטעם בכל זה להתיר משום דהוא כקמיע מומחה:
(77) Avec une even tekouma (pierre de préservation) – c'est-à-dire ce que nous appelons Sternschuss, que portent les femmes enceintes [Taz]. Et dans le Biour du Maharchal sur le Smag, le copiste a écrit qu'il a trouvé que c'est une pierre creuse, avec une cavité à l'intérieur et une petite pierre dans la cavité, comme le battant dans une cloche, et qu'elle est créée ainsi ; l'Eliya Rabba l'a rapporté. Et l'usage est de peser un objet selon le poids de l'even tekouma, ce qui est également efficace ; c'est ce qu'il a écrit : « et avec le poids qu'on a pesé contre elle ». Et il est dit dans le Talmud : « et cela lorsqu'il s'est trouvé exact et qu'il a pesé », c'est-à-dire que l'objet s'est trouvé de lui-même exactement au poids de la pierre, sans qu'on en ait retiré ou qu'on y ait ajouté pour l'ajuster ; alors il a cette vertu (segoula). Et la raison de tout cela, pour permettre, est que c'est comme une amulette éprouvée.
séif katan 77
(עח) ואפילו וכו' - אלא שחוששת שמא תתעבר ותפיל [גמרא]:
(78) Et même, etc. – mais qu'elle craint de devenir enceinte et de faire une fausse couche [Guemara].
séif katan 78
(עט) סרק - הוא צבע אדום ובתוספתא איתא שלא תקנח פניה בבגד שיש בו סרק ומשמע אע"ג דלא מתכוונת לצביעה פסיק רישא הוא וטעם הדבר כיון דאשה דרכה בכך ליפות את עצמה ע"י צביעת פנים מחזי שפיר כצובע אבל איש שאין דרכו בכך לא מקרי צובע כמ"ש סוף סימן ש"ך דמותר לאכול תותים ושאר פירות הצובעים אע"ג דצובע פניו וידיו בעת האכילה ומ"מ אפילו העברת סרק ע"פ אשה ג"כ אינו אלא דרבנן דאין צביעה מדאורייתא על עור האדם ועיין בבה"ל:
(79) Sérak – c'est une teinture rouge. Et dans la Tossefta il est dit qu'elle ne s'essuiera pas le visage avec un tissu qui contient du sérak ; il en ressort que, bien qu'elle n'ait pas l'intention de teindre, c'est un pessik reicha (conséquence inévitable). Et la raison en est : puisqu'une femme a l'habitude de s'embellir ainsi en se teignant le visage, cela ressemble bien à teindre ; mais un homme, qui n'en a pas l'habitude, n'est pas appelé « teinturier », comme écrit à la fin du siman 320, qu'il est permis de manger des mûres et autres fruits qui teignent, bien qu'il se teigne le visage et les mains en mangeant. Et néanmoins, même passer du sérak sur le visage d'une femme n'est interdit que d'ordre rabbinique, car il n'y a pas de teinture de la Torah sur la peau humaine. Et voir le Biour Halakha.
séif katan 79
(פ) לכחול - עיניהם:
(80) Farder au khôl – leurs yeux.
séif katan 80
(פא) לטוח על פניה - ויש שנוהגין דבר איסור להחליק שערותיהם בחלב מהותך ומעורב במיני בשמים שקורין בלשוננו פומאד"ה וחוששני להם מחטאת דנראה שיש בזה משום ממרח וראוי להזהיר בני ביתו ע"ז [מאמר מרדכי]:
(81) Enduire son visage – certains ont l'usage, chose interdite, de lisser leurs cheveux avec de la graisse fondue mélangée à des parfums, qu'on appelle dans notre langue pomade (pommade) ; et je crains pour eux qu'ils ne soient passibles d'un sacrifice expiatoire, car il semble qu'il y ait là l'interdit d'étaler (memaréa'h) ; et il convient d'avertir les membres de sa maison à ce sujet [Maamar Mordekhaï].
séif katan 81
(פב) לקלוע - מדרבנן משום דדמי לבנין [וכדדרשינן על הפסוק ויבן ה' אלהים את הצלע מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם ושכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא] אבל הקולע נימין בתלוש חייב משום אורג כמ"ש הרמב"ם והכא בשער לא חשיב אריגה משום דהוא מחובר בראשו ועוד דאין סופה להתקיים שעומדת לסתירה [מ"א וש"א בשם התוספות]. והנה כ"ז במחובר והקולעת שער פאה נכרית [שקורין פארוק] אף דאין בזה משום בונה אסור עכ"פ משום אורג דאף אם נימא דאין סופה להתקיים עכ"פ מדרבנן מיהו אסור ומ"מ נראה דאין כדאי למחות במקום שלא ישמעו לנו:
(82) Tresser – c'est interdit d'ordre rabbinique, parce que cela ressemble à construire [comme nous l'interprétons sur le verset : « Et Hachem D.ieu construisit la côte » (Genèse 2, 22) : cela enseigne que le Saint, béni soit-Il, a tressé les cheveux de 'Hava et l'a amenée à Adam ; et dans les villes côtières on appelle une tresse « construction » (binyeta)]. Mais celui qui tresse des fils détachés est passible au titre de tisser, comme l'a écrit le Rambam ; et ici, pour les cheveux, ce n'est pas considéré comme tisser, parce qu'ils sont attachés à la tête, et de plus, ce n'est pas destiné à durer, car c'est destiné à être défait [Maguen Avraham et d'autres A'haronim, au nom des Tossefot]. Or tout cela concerne des cheveux attachés ; mais celle qui tresse les cheveux d'une perruque [qu'on appelle parouk], bien qu'il n'y ait pas là l'interdit de construire, c'est interdit en tout cas au titre de tisser ; car même si nous disons que ce n'est pas destiné à durer, c'est en tout cas interdit d'ordre rabbinique. Et néanmoins, il semble qu'il ne vaille pas la peine de protester là où l'on ne nous écoutera pas.
séif katan 82
(פג) ולא להתיר קליעתה - דדמי לסותר:
(83) Ni défaire sa tresse – car cela ressemble à démolir.
séif katan 83
(פד) ויש אוסרין לחלוק שערה - משום חשש תלישה והדעה ראשונה דמקלת ס"ל כיון דאינה מתכוונת לזה ולאו פסיק רישא הוא:
(84) Et certains interdisent de séparer ses cheveux (en raie) – par crainte d'en arracher ; et le premier avis, qui est indulgent, estime que, puisqu'elle n'en a pas l'intention et que ce n'est pas un pessik reicha (conséquence inévitable), c'est permis.
séif katan 84
(פה) אסור לסרוק - משום תלישת שער הגוף דהוי תולדה דגוזז:
(85) Il est interdit de peigner – à cause de l'arrachage des poils du corps, qui est un dérivé (tolada) de la tonte.
séif katan 85
(פו) שא"א וכו' - וע"כ אף אם אינו מכוין לתלישת השער ג"כ אסור דהוי פסיק רישא ובגמרא איתא דכל הסורק להשיר נימין המדולדלין [היינו שנתלשו קצת ועדיין לא נעקרו לגמרי] מתכוין כדי להפריד היטב שערותיו ונ"מ מזה דאפילו במסרק רך [כגון בארש"ט רכה] שאינו פסיק רישא ג"כ אסור אם לא באופן שאין מכוין להשיר הנימין הנ"ל. כתב בספר ישועות יעקב ראיתי אנשים מקילים לסרוק ראשם בשבת וכמעט נעשה הדבר כהיתר אצלם ואוי לעינים שכך רואות לעבור בשאט נפש לחלל שבת בידים ומהראוי לכל חכם בעירו להזהיר ע"ז אולי ישמעו ויקחו מוסר עכ"ד ומה שמשיבין שמוכרח לתקן שערותיו כדי שלא יתגנה בפני חבריו הלא יכול לעשות באופן ההיתר כנ"ל וגם כדלקמיה בסקפ"ז ומלבד כ"ז הלא יכול לחוף ולפספס שערותיו ביד ולמה יעבור איסור חמור כזה בידים:
(86) Car il est impossible, etc. – c'est pourquoi, même s'il n'a pas l'intention d'arracher les cheveux, c'est interdit, car c'est un pessik reicha. Et dans la Guemara il est dit que quiconque peigne a l'intention de faire tomber les cheveux pendants [c'est-à-dire qui ont été un peu arrachés mais ne sont pas encore complètement déracinés], afin de bien séparer ses cheveux ; la conséquence pratique en est que, même avec un peigne souple [comme une brosse souple], où ce n'est pas un pessik reicha, c'est aussi interdit, sauf s'il n'a pas l'intention de faire tomber lesdits cheveux. Il est écrit dans le livre Yechouot Yaakov : « J'ai vu des gens qui sont indulgents et peignent leur tête le Chabbat, et la chose est presque devenue pour eux comme permise ; malheur aux yeux qui voient cela : transgresser délibérément, profaner le Chabbat de leurs mains ! Il convient à tout sage, dans sa ville, de mettre en garde à ce sujet ; peut-être écouteront-ils et accepteront-ils la leçon » – fin de ses propos. Et quant à ce qu'ils répondent, qu'on est obligé d'arranger ses cheveux afin de ne pas être déconsidéré devant ses compagnons : mais on peut le faire de la manière permise, comme mentionné plus haut, et aussi comme il est dit ci-après au séif katan 87 ; et outre tout cela, on peut frotter et démêler ses cheveux à la main ; pourquoi transgresserait-on de ses mains un interdit aussi grave ?
séif katan 86
(פז) שלא יעקרו שערות - ומ"מ מותר לתקן מעט את שער הראש בכלי העשוי משער חזיר דדוקא לסרוק אסור בו דמשיר שער אבל לתקן מעט שרי ובמסרק אסור אף בזה ונהגו שיהיה הכלי העשוי משער חזיר מיוחד לשבת כדי שלא יהיה מחזי כעובדין דחול:
(87) Afin que des cheveux ne soient pas arrachés – et néanmoins, il est permis d'arranger un peu les cheveux de la tête avec un instrument fait de soies de porc, car c'est seulement peigner qui est interdit avec lui, parce qu'il fait tomber des cheveux, mais arranger un peu est permis ; et avec un peigne, même cela est interdit. Et on a l'usage que l'instrument fait de soies de porc soit réservé au Chabbat, afin que cela n'ait pas l'air d'une activité de semaine.
séif katan 87
(פח) ולפספס ביד - היינו שמבדיל בידיו שערותיו זו מזו. וברמב"ם איתא חופף על שערו בידו וחוכך בצפרניו ואף אם נפל שער עי"ז אינו חושש שהרי אין כונתו להשיר ואפשר שלא ישיר ועיין לקמן בסימן שכ"ו ס"ט ויו"ד ובמ"ב שם שלא יחוף בדבר שמשיר שער ודאי:
(88) Et démêler à la main – c'est-à-dire séparer de ses mains ses cheveux les uns des autres. Et dans le Rambam il est écrit : « il frotte ses cheveux de la main et se gratte avec les ongles », et même si un cheveu tombe de ce fait, il n'y a pas à s'en soucier, puisque son intention n'est pas d'en faire tomber, et il est possible qu'il n'en fasse pas tomber. Et voir plus loin, au siman 326, séifim 9 et 10, et dans la Michna Beroura là-bas, qu'on ne doit pas frotter avec une substance qui fait certainement tomber les cheveux.
séif katan 88

Siman 304 →

Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot

Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 303 →

(א) שבראשה - אכולהו קאי ולאפוקי חוטין שבצוארה כמ"ש בס"ב:
(1) Qui sont sur sa tête – cela se rapporte à tous les éléments énumérés, à l'exclusion des fils qui sont à son cou, comme écrit au séif 2.
séif katan 1
(ב) שצריכה להסירם וכו' - היינו דלמא מתרמי טבילה של מצוה ותוכרח להסירם מפני חציצה ואתיא לאתויינהו ד"א. ועיין באחרונים שכתבו דלא פלוג רבנן בתקנתא ואפילו זקנה ובתולה לא תצא:
(2) Car elle doit les retirer, etc. – c'est-à-dire : de peur qu'il ne se présente à elle une immersion de mitsva (au mikvé), qu'elle soit contrainte de les retirer à cause de l'interposition ('hatsitsa, qui invalide l'immersion) et qu'elle en vienne à les porter à la main sur quatre coudées dans le domaine public. Et voir les A'haronim, qui ont écrit que les Sages n'ont pas fait de distinction dans leur décret : même une femme âgée ou une vierge, qui ne s'immergent pas, ne sortira pas avec cela.
séif katan 2
(ג) שמא תוליכם - ודוקא בדברים קטנים כאלו הוא דחיישינן כיון דאף בחול לפעמים היא נושאתן בידה אבל דברים שהם עיקר מלבושים לא חיישינן להכי דאין דרכה לילך בלעדם ובודאי תלבשם אחר הטבילה:
(3) De peur qu'elle ne les transporte – et c'est seulement pour de petites choses comme celles-ci que nous le craignons, puisque même en semaine elle les porte parfois à la main ; mais pour des choses qui sont des vêtements principaux, nous ne le craignons pas, car elle n'a pas l'habitude d'aller sans eux, et elle les remettra certainement après l'immersion.
séif katan 3
(ד) קלועות בשערה מותר - דהא ליכא למיחש דלמא אתיא לאתויינהו דהא אסורה לסתור קליעת שערה כמ"ש בסכ"ו וטעם היש מי שאוסר הוא דדלמא כשתתרמי לה טבילה של מצוה תסתור הקליעה ע"י א"י ותוציא החוטין ואתיא אח"כ לאתויינהו [ט"ז] ועוד טעמים אחרים עיין בב"ח ובבאור הגר"א:
(4) Tressés dans ses cheveux, c'est permis – car il n'y a pas à craindre qu'elle en vienne à les porter, puisqu'il lui est interdit de défaire la tresse de ses cheveux le Chabbat, comme écrit au séif 26. Et la raison de l'avis qui interdit est : de peur que, lorsqu'il se présentera à elle une immersion de mitsva, elle ne fasse défaire la tresse par un non-Juif, ne retire les fils et n'en vienne ensuite à les porter [Taz]. Il y a encore d'autres raisons : voir le Ba'h et le Biour du Gaon de Vilna.
séif katan 4
(ה) מעשה אריגה - דהני לא מיהדקי שפיר ולא חייצי ועיין יו"ד סימן קצ"ח דסתם שם בס"ג דדוקא כשמעשה אריגה היו חלולים אז א"צ להסירם:
(5) Ouvrage de tissage – car ceux-ci ne serrent pas bien et ne font pas interposition. Et voir Yoré Déa, siman 198, où le Choulhan Aroukh a tranché sans réserve, au séif 3, que c'est seulement lorsque les fils d'ouvrage de tissage sont creux qu'il n'est pas nécessaire de les retirer.
séif katan 5
(ו) שלא יהיו מטונפות - דכשהחוטין מטונף בטיט ורפש המים ממחים את הטיט ומלכלך בשרן בעלייתן מן הטבילה וע"כ דרכה להסיר מתחלה וכיון דשקיל לה משום טנוף אתיא לאתויינהו וכן כשהחוטין מוזהבין ג"כ מסירתם קודם הטבילה כדי שלא יתטנפו החוטין מהמים ואתיא אח"כ לאתויינהו וי"א עוד דמחוייבת בכ"ז להסיר קודם הטבילה משום חציצה כיון שמקפדת עליהן:
(6) Pour qu'ils ne soient pas salis – car lorsque les fils sont souillés de boue et de vase, l'eau dissout la boue et salit leur chair lorsqu'elles remontent de l'immersion ; c'est pourquoi elle a l'habitude de les retirer d'abord, et puisqu'elle les ôte à cause de la saleté, elle en viendra à les porter. De même, lorsque les fils sont dorés, elle les retire aussi avant l'immersion, afin que les fils ne soient pas abîmés par l'eau, et elle en viendra ensuite à les porter. Et certains disent en outre qu'elle est obligée, dans tous ces cas, de les retirer avant l'immersion à cause de l'interposition, puisqu'elle y tient (elle se soucie de leur état).
séif katan 6
(ז) שהם רפויים - שאינה מהדקן בחוזק שאינה חונקת עצמה משא"כ בקטלא שהיא רצועה רחבה כדלקמיה בסעיף זיי"ן ואינה חונקת והא דלא אסרו בחוטין משום דלמא שלפא ומחויא דזה אינו שייך אלא בדבר שהוא תכשיט:
(7) Car ils sont lâches – elle ne les serre pas fort, car elle ne veut pas s'étrangler ; ce qui n'est pas le cas du katla (collier), qui est une bande large, comme il est dit plus loin au séif 7, et qui n'étrangle pas (si bien qu'elle le serre). Et si l'on n'a pas interdit les fils de peur qu'elle ne les ôte pour les montrer (à une amie), c'est que cela ne s'applique qu'à un objet qui est une parure.
séif katan 7
(ח) לפי שהיא מהדקת - היינו דמשו"ה יש בזה משום חציצה ואף דלקמיה בס"ז משמע דטעם האיסור הוא משום דהוי דבר חשוב וחיישינן דלמא שלפא ומחויא התם מיירי ברפויה סביב צוארה ואפ"ה אסור משום שלפא ומחויא והכא כשמהדקת כדי שתראה בעלת בשר ממילא לא שלפא מעליה שאז לא תראה בעלת בשר ואפ"ה אסורה משום דצריכה להסירה משום חציצה:
(8) Parce qu'elle le serre – c'est-à-dire que pour cette raison il y a là un problème d'interposition. Et bien qu'il ressorte plus loin, au séif 7, que la raison de l'interdit est que c'est un objet de valeur et que nous craignons qu'elle ne l'ôte pour le montrer, là-bas il s'agit d'un katla lâche autour de son cou, et malgré cela c'est interdit, de peur qu'elle ne l'ôte pour le montrer ; tandis qu'ici, lorsqu'elle le serre afin de paraître bien en chair, de toute façon elle ne l'ôtera pas, car alors elle ne paraîtrait pas bien en chair ; et malgré cela c'est interdit, parce qu'elle doit l'ôter à cause de l'interposition.
séif katan 8
(ט) דחיישינן וכו' - דמיני תכשיט הם:
(9) Car nous craignons, etc. – car ce sont des sortes de parures.
séif katan 9
(י) ליכא למיחש להכי - שאינה נוטלת השבכה מראשה בר"ה כדי שלא תתגלה שערה:
(10) Il n'y a pas à le craindre – car elle n'ôte pas la résille (chevakha) de sa tête dans le domaine public, afin que ses cheveux ne soient pas découverts.
séif katan 10
(יא) לא תצא וכו' - עיין לקמן בריש סי"ח:
(11) Elle ne sortira pas, etc. – voir plus loin, au début du séif 18.
séif katan 11
(יב) כשיעור ציץ - והוא תכשיט וחיישינן דילמא שלפא ומחויא:
(12) De la taille du tsits (le frontal du Cohen Gadol) – et c'est une parure, et nous craignons qu'elle ne l'ôte pour le montrer.
séif katan 12
(יג) מטלית - וזה אינו לא תכשיט ולא מלבוש והוי כמשא שתולין אותו רק להפריח מפני שאם יעמוד לה זבוב על פניה היא מתביישת לגרשו:
(13) Un morceau d'étoffe – et ce n'est ni une parure ni un vêtement, et c'est comme un fardeau ; on le suspend seulement pour chasser les mouches, car si une mouche se pose sur son visage, elle a honte de la chasser de la main.
séif katan 13
(יד) תכשיט עגול - ואף שאין דרך לילך בה אלא אשה חשובה מ"מ חיישינן גם בה דילמא אתיא לאחויי שחשיב טפי מכלילא דלקמן:
(14) Une parure ronde – et bien que seule une femme importante ait l'habitude de la porter, nous craignons néanmoins pour elle aussi qu'elle n'en vienne à la montrer, car elle est plus précieuse que la kelila (couronne) dont il est question plus loin.
séif katan 14
(טו) שמחברים אותו - אינו חבור גמור ויכולין לשלפה וכיון שהוא תכשיט חיישינן דילמא שלפא ומחוי וזה הטעם הוא גם לפירוש ר"ת:
(15) Qu'on y attache – ce n'est pas une attache complète, et on peut l'ôter ; et puisque c'est une parure, nous craignons qu'elle ne l'ôte pour la montrer. Et cette raison vaut aussi selon l'explication de Rabbénou Tam.
séif katan 15
(טז) בין שהיא עשויה וכו' - הטעם דמאן דרכה למיפק בזה אשה חשובה והיא לא שלפא ומחויא [גמרא] וכתבו הפוסקים דבשאר תכשיטים שכל הנשים רגילות בהן אף חשובה אסורה לצאת בהן דלא פלוג רבנן בתקנתם:
(16) Qu'elle soit faite, etc. – la raison de la permission est que celle qui a l'habitude de sortir avec cela est une femme importante, et elle ne l'ôte pas pour le montrer [Guemara]. Et les décisionnaires ont écrit que, pour les autres parures que toutes les femmes ont l'habitude de porter, même une femme importante n'a pas le droit de sortir avec, car les Sages n'ont pas fait de distinction dans leur décret.
séif katan 16
(יז) אסור - דחיישינן שמא יפול ואתי לאתויי:
(17) C'est interdit – car nous craignons qu'il ne tombe et qu'elle n'en vienne à le porter.
séif katan 17
(יח) בקטלא - משום דילמא שלפא ומחויא ועיין לעיל במה שכתבנו בסק"ח:
(18) Avec un katla – de peur qu'elle ne l'ôte pour le montrer ; et voir plus haut ce que nous avons écrit au séif katan 8.
séif katan 18
(יט) בנזמי האף - דאף דתכשיט הוא דילמא שלפא ומחוי ואתיא לאתויי ד"א:
(19) Avec des anneaux de nez – car, bien que ce soit une parure (et non un fardeau), on craint qu'elle ne l'ôte pour le montrer et n'en vienne à le porter sur quatre coudées.
séif katan 19
(כ) בנזמי האוזן - דטריחא לה מילתא למישלף ואחויי מפני שאזניה מכוסות בקישורים:
(20) Avec des boucles d'oreilles – car il lui est pénible de les ôter pour les montrer, parce que ses oreilles sont couvertes par les attaches de sa coiffe.
séif katan 20
(כא) לא תצא וכו' - היינו אפילו כשהיא תחובה בבגדה דדרך הוצאה היא באשה לכו"ע ולענין איש עיין לעיל בש"א ס"ח:
(21) Elle ne sortira pas, etc. – c'est-à-dire même lorsqu'elle (l'aiguille) est piquée dans son vêtement, car c'est une manière de transporter pour une femme, selon tous les avis. Et concernant un homme, voir plus haut, siman 301, séif 8.
séif katan 21
(כב) חייבת - דהוי משוי ואפילו מעמדת בה קישוריה ותוחבת המחט בצעיף או סוגרת בה מפתחי חלוקה דאין דרך להעמיד ולסגור בנקובה ולכן הוי משוי ודרך הוצאתה כך בחול ליתן מחטים תחובים בצעיפה או בבגדה:
(22) Elle est passible d'un sacrifice expiatoire – car c'est un fardeau, même si elle y fixe ses attaches, pique l'aiguille dans son voile ou ferme avec elle les ouvertures de sa chemise, car on n'a pas l'habitude de fixer ni de fermer avec une aiguille percée (à chas) ; c'est pourquoi c'est un fardeau. Et la manière de la transporter en semaine est ainsi : mettre des aiguilles piquées dans son voile ou dans son vêtement.
séif katan 22
(כג) קישוריה - דהיינו קישורי צעיפה או שסוגרת בה מפתחי חלוקה וכיו"ב:
(23) Ses attaches – c'est-à-dire les attaches de son voile, ou bien qu'elle ferme avec elle les ouvertures de sa chemise, et autres choses semblables.
séif katan 23
(כד) מותרת - יש מאחרונים שכתבו דדוקא כשהמחט אינו עשוי להתקשט בו ואז מותר מטעם שכיון שהיא משמשת לה לצורך לבישה הרי היא כבית יד להמלבושים אבל אם עשוי להתקשט בה כגון שראשה אחד עב ועשוי כעין תכשיט אסור מדרבנן להעמיד בה הקישורים דילמא שלפא ומחויא לחברתה וי"א דבכל גווני שרי דכיון דלצניעות עבידא לא שלפא ומחויא שלא יתגלה שערה ולבה וכן מצדד הגר"א בביאורו דעיקר טעם ההיתר במעמדת קישוריה משום דלצניעות עבידא וע"כ אין למחות ביד הנוהגין להקל בזה וכ"ש מחט שאינה נקובה שלנו [שקורין שפילקע] אף שראשה אחד עב אין עשוי כעין תכשיט כ"כ ואפשר דלכו"ע שרי וע"כ בודאי יש לסמוך להקל להעמיד בה הקישורים:
(24) Elle est permise – certains A'haronim ont écrit que c'est seulement lorsque l'aiguille n'est pas faite pour se parer : alors c'est permis, pour la raison que, puisqu'elle lui sert pour s'habiller, elle est comme un accessoire (litt. une manche) des vêtements ; mais si elle est faite pour se parer, par exemple si l'une de ses extrémités est épaisse et faite comme une parure, il est interdit d'ordre rabbinique d'y fixer les attaches, de peur qu'elle ne l'ôte pour la montrer à son amie. Et certains disent que c'est permis dans tous les cas : puisque cela est fait pour la pudeur, elle ne l'ôtera pas pour la montrer, afin que ses cheveux et sa poitrine ne soient pas découverts. Et le Gaon de Vilna penche aussi en ce sens dans son Biour : la raison principale de la permission lorsqu'elle fixe ses attaches est que cela est fait pour la pudeur. C'est pourquoi il ne faut pas protester contre ceux qui ont l'usage d'être indulgents en cela ; et à plus forte raison pour notre aiguille non percée [qu'on appelle spilke, épingle] : bien que l'une de ses extrémités soit épaisse, elle n'est pas tellement faite comme une parure, et il est possible que selon tous les avis ce soit permis ; c'est pourquoi on peut certainement s'appuyer sur cela pour être indulgent et y fixer les attaches.
séif katan 24
(כה) אסור - לצאת בה כשהיא תחובה בצעיפה או בבגדה אפילו אם היא מתקשטת בה כגון שראשה עב ועשוי כעין תכשיט דאין בו חיובא דאורייתא אפ"ה אסור מדרבנן דילמא שלפא ומחויא וכ"ש דאם אינו עשוי כעין תכשיט דנחשב משא וחייבת חטאת. ודע עוד דבזה שאינו עשוי כעין תכשיט אפילו אם צריכה לה המחט לאיזה צורך שיהיה כגון לחלוק בה שערה וכיוצא בהן מ"מ הרי הוא משוי גמור שאין אדם יכול לצאת בכל החפצים הצריכים לו כשאינן לא מלבוש ולא תכשיט:
(25) C'est interdit – de sortir avec elle lorsqu'elle est piquée dans son voile ou dans son vêtement, même si elle s'en pare, par exemple si son extrémité est épaisse et faite comme une parure : bien qu'il n'y ait là aucune culpabilité de la Torah, c'est néanmoins interdit d'ordre rabbinique, de peur qu'elle ne l'ôte pour la montrer ; et à plus forte raison si elle n'est pas faite comme une parure, car elle est alors considérée comme un fardeau et elle est passible d'un sacrifice expiatoire ('hatat). Et sache encore que pour celle qui n'est pas faite comme une parure, même si elle a besoin de l'aiguille pour un usage quelconque, par exemple pour séparer ses cheveux et autres choses semblables, c'est néanmoins un fardeau complet, car on ne peut pas sortir avec tous les objets dont on a besoin lorsqu'ils ne sont ni vêtement ni parure.
séif katan 25
(כו) חייבת - דאין דרך אשה לשאת עליה טבעת שיש עליה חותם וע"כ לא הוי כתכשיט ומ"מ דרך הוצאה היא בכך על אצבעה דלפעמים נותן לה הבעל טבעתו בחול להצניע בקופסא ומניחה באצבעה עד שמוליכתו לשם:
(26) Elle est passible – car une femme n'a pas l'habitude de porter sur elle une bague qui porte un sceau ; c'est pourquoi ce n'est pas une parure pour elle ; et néanmoins c'est bien une manière de transporter, ainsi, à son doigt, car parfois le mari lui donne sa bague en semaine pour la ranger dans un coffret, et elle la met à son doigt jusqu'à ce qu'elle l'y apporte.
séif katan 26
(כז) לא תצא - דילמא שלפא ומחויא בדיעבד פטורה לפי שהוא תכשיט לאשה ועיין לעיל בסימן ש"א ס"ט הדין לענין איש:
(27) Elle ne sortira pas – de peur qu'elle ne l'ôte pour la montrer ; bediavad (a posteriori), si elle est sortie, elle est exempte, parce que c'est une parure pour une femme. Et voir plus haut, siman 301, séif 9, la règle concernant un homme.
séif katan 27
(כח) לא תצא בכוליאר - במשנה איתא דעל כוליאר חייבת חטאת ועיין לקמיה:
(28) Elle ne sortira pas avec un kouliar – dans la Michna il est dit que pour un kouliar elle est passible d'un sacrifice expiatoire ; et voir ci-après.
séif katan 28
(כט) שקושרת בו וכו' - פי' דרכו של הכוליאר לכך אבל עתה אינה סוגרת בו מפתחי חלוקה אלא טוענת כך עליה ומשו"ה חייבת חטאת דלא חשיב תכשיט אלא משוי דאינו אלא להראות עושר אבל אם גם עתה סוגרת בו מפתחי חלוקה מותר לכתחלה דהוי תכשיט ולא שייך דילמא שלפא ומחויא דא"כ תגלה בשרה ועיין בבה"ל:
(29) Avec lequel elle attache, etc. – explication : l'usage du kouliar est pour cela, mais à présent elle ne ferme pas avec lui les ouvertures de sa chemise, elle le porte simplement ainsi sur elle ; c'est pourquoi elle est passible d'un sacrifice expiatoire, car ce n'est pas considéré comme une parure mais comme un fardeau, puisqu'il ne sert qu'à montrer sa richesse. Mais si à présent aussi elle ferme avec lui les ouvertures de sa chemise, c'est permis lekhat'hila (a priori), car c'est une parure, et la crainte qu'elle ne l'ôte pour le montrer ne s'applique pas, car alors elle découvrirait sa chair. Et voir le Biour Halakha.
séif katan 29
(ל) והוא קשר וכו' - ואשה שריחה רע טוענת עליה ואינה חייבת עליו מפני שהוא תכשיט אבל לכתחלה אסור דילמא שלפא ואתיא לאתויי:
(30) Et c'est un nœud, etc. – une femme dont l'odeur est mauvaise le porte sur elle, et elle n'en est pas passible, parce que c'est une parure ; mais lekhat'hila c'est interdit, de peur qu'elle ne l'ôte et n'en vienne à le porter.
séif katan 30
(לא) שקשור בה בושם - וה"ה שלא תצא בצלוחית של שמן אפרסמון הקבוע על זרועה:
(31) Dans lequel est attaché un parfum – et de même, elle ne sortira pas avec une fiole d'huile de baume fixée sur son bras.
séif katan 31
(לב) שמא לא יבוא וכו' - ושלפא ליה ואתיא לאתויי:
(32) De peur qu'il ne vienne pas, etc. – et qu'elle ne l'ôte et n'en vienne à le porter.
séif katan 32
(לג) מאתמול - אפילו רק שעה אחת [גמרא]:
(33) Depuis la veille – même seulement une heure [Guemara].
séif katan 33
(לד) אבל איש מותר - אתרוייהו קאי [ב"ח בסימן ש"א וש"פ]:
(34) Mais pour un homme c'est permis – cela se rapporte aux deux cas [Ba'h au siman 301, et les autres décisionnaires].
séif katan 34
(לה) ובשאר מלבושים וכו' - דליכא למיחש בהן דילמא שלפא אותן וכמו שכתבנו לעיל בסק"ג:
(35) Et avec les autres vêtements, etc. – car il n'y a pas à craindre pour eux qu'elle ne les ôte, comme nous l'avons écrit plus haut au séif katan 3.
séif katan 35
(לו) בחוטי שער - שמהדקתן על ראשה ואין זה פאה נכרית המבואר לקמן בסי"ח דאסורה לצאת בה לר"ה דהתם יש בה משום תכשיט אבל הכא הוא רק חוטין בעלמא:
(36) Avec des fils de cheveux – qu'elle serre sur sa tête ; et ce n'est pas la perruque (péa nokhrit) expliquée plus loin au séif 18, avec laquelle il est interdit de sortir dans le domaine public, car là-bas elle a le statut de parure, alors qu'ici ce ne sont que de simples fils.
séif katan 36
(לז) ואפילו משער בהמה - ולא אמרינן דמאיס ואתי למשלפא:
(37) Et même de poils d'animal – et nous ne disons pas que c'est répugnant et qu'elle en viendra à l'ôter.
séif katan 37
(לח) ובלבד שלא תצא וכו' - הטעם בכל זה משום דמחייכא עלה ואתיא לשלופי ולאתויי:
(38) Pourvu qu'elle ne sorte pas, etc. – la raison de tout cela est qu'on se moque d'elle, et elle en viendra à l'ôter et à le porter.
séif katan 38
(לט) לרפואת קיטוף וכו' - נראה משום דבזמנם היה זה בדוק לרפואה והוי כקמיע מומחה ולא שייך בזה שליף ומחוי שאינו דבר של נוי:
(39) Pour guérir le kitouf, etc. (une affection) – il semble que c'est parce qu'à leur époque c'était un remède éprouvé, et c'est comme une amulette éprouvée (kamé'a moum'hé) ; et la crainte qu'elle ne l'ôte pour le montrer ne s'applique pas ici, car ce n'est pas un objet d'ornement.
séif katan 39
(מ) הקשור ומהודק - דאל"ה חיישינן דילמא נפיל ואתי לאתויי:
(40) Attaché et serré – car sinon nous craignons qu'il ne tombe et qu'elle n'en vienne à le porter.
séif katan 40
(מא) באזנה - והוא עשוי לבלוע ליחה של צואת האזן:
(41) Dans son oreille – et le coton est fait pour absorber l'humeur du cérumen.
séif katan 41
(מב) שבסנדלה - לתענוג וגם בזה הא דבעינן קשר משום דילמא נפיל ואתי לאתויי משא"כ במוך לנדתה אפילו אם יפול לא שקלתיה כלל משום דמאיס:
(42) Qui est dans sa sandale – pour l'agrément ; et ici aussi, si nous exigeons un nœud, c'est de peur qu'il ne tombe et qu'elle n'en vienne à le porter ; ce qui n'est pas le cas du coton pour sa nidda (ses règles) : même s'il tombe, elle ne le ramassera pas du tout, parce que c'est répugnant.
séif katan 42
(מג) הקשור בסנדלה - משמע מלשון השו"ע דבזה לא בעינן מהודק וכ"כ בתו"ש:
(43) Attaché dans sa sandale – il ressort de la formulation du Choulhan Aroukh qu'ici nous n'exigeons pas qu'il soit serré, et c'est ce qu'a écrit le Tossefet Chabbat.
séif katan 43
(מד) מכל צד - לאפוקי פנטינ"ש שלנו יש חששא באינו קשור דילמא נפיל ואתי לאתויי:
(44) De tous côtés – à l'exclusion de nos pantines (pantoufles) : il y a une crainte, si le coton n'est pas attaché, qu'il ne tombe et qu'elle n'en vienne à le porter.
séif katan 44
(מה) ויצערנה - אבל אם אינה עושה אלא בשביל אצולי טנוף להציל בגדיה שלא יטנפו אסור וכמ"ש סימן ש"א סי"ג:
(45) Et que cela la fasse souffrir – mais si elle ne le fait que pour écarter la saleté, pour protéger ses vêtements afin qu'ils ne soient pas salis, c'est interdit, comme écrit au siman 301, séif 13.
séif katan 45
(מו) בית יד - להמוך שלה דיכולה לאחוז להמוך בבית יד קמ"ל דאפ"ה מאיס למשקליה:
(46) Une poignée – pour son coton : bien qu'elle puisse saisir le coton par la poignée, cela nous enseigne que malgré cela il est répugnant de le ramasser.
séif katan 46
(מז) ובפלפל ובגרגיר מלח - פלפל לריח הפה ומלח לחולי השינים:
(47) Et avec du poivre et un grain de sel – le poivre pour l'odeur de la bouche, et le sel pour les maux de dents.
séif katan 47
(מח) ובלבד וכו' - האי ובלבד לא קאי אלא אדסמיך ליה מה שנותנת לתוך פיה אבל ארישא לענין מוך לא דשם אפילו לכתחלה מותר בשבת ודעת כמה אחרונים דה"ה דמותר ליתן תבן לכתחלה בשבת במנעלים שלנו הסתומים מכל צד ונכון להחמיר בזה אם לא בעת הצורך:
(48) Pourvu que, etc. – ce « pourvu que » ne se rapporte qu'à ce qui le précède immédiatement, ce qu'elle met dans sa bouche, mais non au début du séif concernant le coton, car là, même lekhat'hila (a priori), c'est permis le Chabbat. Et l'avis de plusieurs A'haronim est que de même il est permis de mettre lekhat'hila le Chabbat de la paille dans nos chaussures, fermées de tous côtés ; et il convient d'être rigoureux en cela, sauf en cas de besoin.
séif katan 48
(מט) שלא תתנם וכו' - דבכל רפואה גזרו משום שחיקת סממנים א"נ משום דמחזי כאלו מערמת להוציא משא"כ במוך הנ"ל מוכחא מילתא דצריכה לכך ולא מתחזי כמערמת להוציא [א"ר]:
(49) Qu'elle ne les mette pas, etc. – car pour tout remède les Sages ont décrété à cause du risque de broyer des ingrédients médicinaux ; ou bien (autre explication), parce qu'elle paraît user de ruse pour transporter ; ce qui n'est pas le cas du coton mentionné plus haut, où il est évident qu'elle en a besoin, et elle ne paraît pas user de ruse pour transporter [Eliya Rabba].
séif katan 49
(נ) ואם נפל לא תחזיר - הטעם משום דמחזי כאלו מערמת להוציא וכנ"ל וי"א דעיקר הטעם הוא רק משום דזה דומה כנתינה לכתחלה ויש לגזור גם בזה משום שחיקת סממנים ולפי טעם זה אין לאסור להחזיר כ"א בנפלה ע"ג קרקע ולא בנפלה ע"ג כלי כמבואר לקמן בסימן שכ"ח סכ"ה לגבי רטיה שנפלה עי"ש וכן משמע דעת הגר"א בביאורו:
(50) Et s'il est tombé, elle ne le remettra pas – la raison est qu'elle paraît user de ruse pour transporter, comme mentionné plus haut. Et certains disent que la raison principale est seulement que cela ressemble à le mettre lekhat'hila, et il faut décréter aussi en cela à cause du risque de broyer des ingrédients ; selon cette raison, il ne faut interdire de le remettre que s'il est tombé à terre, et non s'il est tombé sur un ustensile, comme il est expliqué plus loin au siman 328, séif 25, au sujet d'un pansement qui est tombé ; voir là-bas. Et tel semble aussi être l'avis du Gaon de Vilna dans son Biour.
séif katan 50
(נא) שקושרים וכו' - אפילו אם המשיחה הוא דבר נוי ג"כ לאו בכלל תכשיט הוא דנימא דשלפא ומחויא דהוא צורך להמלבוש וכבית יד של הבגד דמי וגם בודאי לא שלפא שלא יפלו הבתי שוקיים:
(51) Qu'on attache, etc. – même si le cordon est un objet d'ornement, il n'entre pas pour autant dans la catégorie de parure, pour que nous disions qu'elle l'ôtera pour le montrer, car c'est un besoin du vêtement et cela équivaut à une manche du vêtement ; et de plus, elle ne l'ôtera certainement pas, afin que les bas ne tombent pas.
séif katan 51
(נב) במשיחה - בשבולי הלקט ובשארי ראשונים איתא במשיחה או ברצועה ובזה ניחא מה שסיים ולא חיישינן שמא ישתלשלו ואמשיחה ורצועה קאי וכן מוכח בסמ"ק:
(52) Avec un cordon – dans le Chibbolé HaLéket et chez d'autres Richonim il est écrit : « avec un cordon ou avec une courroie », et ainsi s'explique bien ce qu'il a conclu : « et nous ne craignons pas qu'ils ne glissent », qui se rapporte au cordon et à la courroie ; et c'est ce qui ressort aussi du Smak.
séif katan 52
(נג) באצעדה שמניחין בזרוע - עיין בבה"ל דמיירי שמניחה ומהדקה על בשרה ולא על הכתונת מלמעלה וע"כ מותר דלא חיישינן שתשלוף ותחוי דלא יתגלה זרועה וזה הטעם הוא ג"כ על שוקה והי"א ס"ל דדוקא בשוק מקילינן מטעם זה ולא בזרוע:
(53) Avec un bracelet qu'on met au bras – voir le Biour Halakha : il s'agit du cas où elle le met et le serre sur sa chair, et non par-dessus la chemise ; c'est pourquoi c'est permis, car nous ne craignons pas qu'elle ne l'ôte pour le montrer, afin que son bras ne soit pas découvert. Et cette raison vaut aussi pour sa jambe. Et l'avis « certains disent » estime que c'est seulement pour la jambe que nous sommes indulgents pour cette raison, et non pour le bras.
séif katan 53
(נד) שתהא דבוקה וכו' - דאם היא רפויה חיישינן שמא תפול ואתיא לאתויי:
(54) Qu'il soit collé, etc. – car s'il est lâche, nous craignons qu'il ne tombe et qu'elle n'en vienne à le porter.
séif katan 54
(נה) יכולה להתירו - כגון חגורתה וכה"ג והטעם דכל הדברים שרגילין להסירן אסרו חז"ל לצאת בהן מביתה כשהיא לבושה בהן דשמא כשתסירנה אח"כ בר"ה תשכח שהוא שבת ואתיא לאתויי אבל דברים שמותרת לצאת בהן מביתה משום שאינה רגילה להסירן מותרת לקשור ולהתיר בר"ה דממ"נ אם תהיה זכורה שבת בשעת התרה לא אתיא לאתויי ואם לא תהיה זכורה שבת אפילו אם נאסור להתיר ולהסיר לא יועיל [תוספות]:
(55) Elle peut le dénouer – par exemple sa ceinture et autres choses semblables. La raison est que tous les objets qu'on a l'habitude de retirer, nos Sages ont interdit de sortir avec eux de chez elle lorsqu'elle les porte, de peur que, lorsqu'elle les retirera ensuite dans le domaine public, elle n'oublie que c'est Chabbat et n'en vienne à les porter ; mais les objets avec lesquels elle a le droit de sortir de chez elle, parce qu'elle n'a pas l'habitude de les retirer, elle a le droit de les nouer et de les dénouer dans le domaine public, car de toute façon : si elle se souvient que c'est Chabbat au moment de dénouer, elle n'en viendra pas à les porter ; et si elle ne se souvient pas que c'est Chabbat, même si nous interdisions de dénouer et de retirer, cela ne servirait à rien [Tossefot].
séif katan 55
(נו) בחצר הבית - היינו אפילו בחצר המעורבת ודעה זו היא הדעה השניה דסי"ח שבסמוך שס"ל דכל שאסרו לצאת בו דרך מלבוש בר"ה אסור לילך בו אפילו בבית ובחצר המעורבת:
(56) Dans la cour de la maison – c'est-à-dire même dans une cour pourvue d'un érouv ; et cet avis est le second avis du séif 18 qui suit, qui estime que tout ce avec quoi il est interdit de sortir dans le domaine public en guise de vêtement, il est interdit d'aller avec, même dans la maison et dans une cour pourvue d'un érouv.
séif katan 56
(נז) כי אם בידו וכו' - היינו דבמה שנתיר לו להוציאו בידו לחצר לא שייך שמא ישכח ויוציאנו גם לר"ה דא"כ לא יהא רשאי שום כלי לטלטל בבית ובחצר שמא ישכח ויוציאנו אבל במה שנתיר לו להוציאו דרך מלבוש דהיינו כשהוא תלוי בחגורתו מצוי הוא כשאדם הולך במלבושו שוכח והולך לכל מקום שהוא רגיל אף בר"ה ואינו פושטו באמצע וזהו הטעם גופא של הדעה שניה דסי"ח שס"ל דכל תכשיט שאסרו לצאת בו לר"ה דרך מלבוש אסור להתקשט בו גם בבית ובחצר:
(57) Sinon à la main, etc. – c'est-à-dire que si nous lui permettons de le sortir à la main vers la cour, la crainte qu'il n'oublie et ne le sorte aussi dans le domaine public ne s'applique pas, car s'il en était ainsi, il n'aurait le droit de déplacer aucun ustensile dans la maison et dans la cour, de peur qu'il n'oublie et ne le sorte ; mais si nous lui permettons de le sortir en guise de vêtement, c'est-à-dire lorsqu'il est suspendu à sa ceinture, il est fréquent que lorsqu'on marche vêtu de son vêtement, on oublie et on aille partout où l'on a l'habitude d'aller, même dans le domaine public, sans l'ôter en chemin. Et c'est là la raison même du second avis du séif 18, qui estime que toute parure avec laquelle il est interdit de sortir dans le domaine public en guise de vêtement, il est interdit de s'en parer aussi dans la maison et dans la cour.
séif katan 57
(נח) לצאת בו לחצר וכו' - היינו מבית לחצר וה"ה שלא להתקשט בהן בחצר גופא כשאינה מעורבת משום דדמיא לר"ה אבל להוציא לחצר המעורבת שרי וכ"ש בבית:
(58) D'en sortir vers la cour, etc. – c'est-à-dire de la maison vers la cour ; et de même, il ne faut pas s'en parer dans la cour elle-même lorsqu'elle n'a pas d'érouv, car elle ressemble au domaine public ; mais sortir vers une cour pourvue d'un érouv est permis, et à plus forte raison dans la maison.
séif katan 58
(נט) חוץ מכבול וכו' - היינו כיפה של צמר שבסעיף ג' וה"ה איצטמא הכתוב שם והטעם שהתירו תכשיטים אלו כדי שלא תתגנה על בעלה אם לא תתקשט כלל:
(59) Sauf le kavoul, etc. – c'est-à-dire la coiffe de laine du séif 3, et de même l'itstéma mentionnée là-bas. Et la raison pour laquelle on a permis ces parures est afin qu'elle ne devienne pas repoussante aux yeux de son mari si elle ne se parait pas du tout.
séif katan 59
(ס) קליעת שער - תלוש שצוברתה על שערה מלמעלה כדי שתראה בעלת שער:
(60) Une tresse de cheveux – détachés (postiches), qu'elle superpose par-dessus ses cheveux, afin de paraître avoir une chevelure abondante.
séif katan 60
(סא) חוץ מכבול וכו' - דמותר בכל חצר כדי שלא תתגנה על בעלה וכנ"ל. ועיין בביאור הגר"א שמצדד כדעה ראשונה:
(61) Sauf le kavoul, etc. – qui est permis dans toute cour, afin qu'elle ne devienne pas repoussante aux yeux de son mari, comme mentionné plus haut. Et voir le Biour du Gaon de Vilna, qui penche pour le premier avis.
séif katan 61
(סב) נהגו לצאת - היינו אפילו בר"ה שלנו ואח"כ חוזר המחבר לבאר אודות המנהג הזה דיש שאמרו דמדינא אסורות דאפילו אם נתיר בחצר שאינה מעורבת הלא ר"ה שלנו אפילו אם נאמר דאין עליו דין ר"ה מחמת שאין ששים רבוא בוקעין בו בכל יום כדגלי מדבר הלא לא גריעא עכ"פ מכרמלית שבזמן הש"ס ולא מצינו בגמרא שום דעה שמתיר בכרמלית ויש שלמדו זכות דכיון דהשתא לית לן ר"ה כלל לכמה פוסקים וליכא למגזר אטו ר"ה דמיא האי כרמלית שלנו לענין זה לחצר שאינה מעורבת ושריא זהו ביאור דברי השו"ע להמעיין בב"י אף שהלשון דחוק קצת:
(62) On a l'usage de sortir – c'est-à-dire même dans nos domaines publics. Ensuite l'auteur du Choulhan Aroukh revient pour expliquer cet usage : certains ont dit que, selon la stricte loi, elles sont interdites, car même si nous permettions dans une cour sans érouv, notre domaine public – même si nous disons qu'il n'a pas le statut de domaine public parce que six cent mille personnes ne le traversent pas chaque jour, comme les camps du désert – n'est tout de même pas inférieur à une karmelit (domaine intermédiaire) de l'époque du Talmud, et nous ne trouvons dans la Guemara aucun avis qui permette dans une karmelit ; et certains ont trouvé une justification à l'usage : puisque de nos jours nous n'avons plus du tout de domaine public selon plusieurs décisionnaires, et qu'il n'y a pas lieu de décréter à cause du domaine public, notre karmelit ressemble à cet égard à une cour sans érouv, et elle est permise. Telle est l'explication des propos du Choulhan Aroukh pour celui qui examine le Beit Yossef, bien que la formulation soit un peu forcée.
séif katan 62
(סג) ומיהו וכו' - ר"ל דהתם כשנושא כשהוא לבוש אין בו משום משא ולית ביה רק איסור דרבנן אפילו בר"ה גמור משום דילמא שלפא ומחוי ולכך הקילו בשלנו משא"כ בזה:
(63) Cependant, etc. – il veut dire que là-bas (pour les parures), lorsqu'on porte l'objet en en étant vêtu, il n'y a pas d'interdit de fardeau, et il n'y a qu'un interdit d'ordre rabbinique, même dans un véritable domaine public, de peur qu'elle ne l'ôte pour le montrer ; c'est pourquoi on a été indulgent dans nos domaines publics ; ce qui n'est pas le cas ici.
séif katan 63
(סד) אף בכרמלית - וה"ה דאפילו בחצר אסור [הגר"א]:
(64) Même dans une karmelit – et de même, même dans une cour, c'est interdit [Gaon de Vilna].
séif katan 64
(סה) הרי זה וכו' - ובחידושי רע"א כתב דאף שאין למחות בזה שיש לו על מי לסמוך מ"מ בעל נפש יחוש לעצמו שלא לצאת בטבעת כלל והיינו חוץ לעירוב:
(65) Voici que cela, etc. – et dans les 'Hidouchei Rabbi Akiva Eiger, il a écrit que, bien qu'il ne faille pas protester contre cela, car on a sur qui s'appuyer, néanmoins une personne scrupuleuse (baal néfech) sera rigoureuse pour elle-même de ne pas sortir du tout avec une bague, c'est-à-dire en dehors de l'érouv.
séif katan 65
(סו) הרי הוא להן וכו' - היינו לפי מה שכתב בתחלה ע"פ סברא אחרונה דבתכשיט מותרת:
(66) Voici que c'est pour elles, etc. – c'est-à-dire selon ce qu'il a écrit au début, d'après le dernier avis, qu'avec une parure c'est permis.
séif katan 66
(סז) ומ"מ וכו' - ר"ל אפילו לכל הסברות המקילין היינו רק בדבר שהוא תכשיט ולא בדבר שאינו תכשיט ולפיכך מה שהתיר בס"ט מחט להעמדת הקישורים לא יהיו יותר מחטין בצעיפה מכדי הצורך להעמדת הקישורים דמחט שאינה מעמדת הקישורים אינה תכשיט כלל וכמו שביארנו שם בס"ט:
(67) Et néanmoins, etc. – il veut dire : même selon tous les avis indulgents, il ne s'agit que d'un objet qui est une parure, et non d'un objet qui n'est pas une parure ; c'est pourquoi, pour ce qu'il a permis au séif 9 – une aiguille pour fixer les attaches –, il ne doit pas y avoir dans son voile plus d'aiguilles que nécessaire pour fixer les attaches, car une aiguille qui ne fixe pas les attaches n'est pas du tout une parure, comme nous l'avons expliqué là-bas, au séif 9.
séif katan 67
(סח) מחט שניטל וכו' - מיירי במחט שאינה נקובה שיש לה קשר עב בראשה [שקורין שפילק"ע] והוא נקרא עוקץ וע"י שניטל ממנה או שניטל חודה נתבטל ממנה שם כלי ועיין במ"א שחולק על המחבר וס"ל דנהי דבמחט נקובה נתבטל שם כלי ע"י שניטל חודה או חורה וכדלקמן בסימן ש"ח סי"א במחט שאינה נקובה לא נתבטל שם כלי ממנה עד שינטלו שניהם דהיינו חודה ועוקצה ומ"מ לענין יחוד מע"ש לכו"ע מהני אפילו במחט נקובה וניטלו שניהם:
(68) Une aiguille dont on a retiré, etc. – il s'agit d'une aiguille non percée qui a un nœud épais à son extrémité [qu'on appelle spilke, épingle], et celui-ci est appelé okets (tête) ; lorsqu'on l'en a retiré, ou qu'on a retiré sa pointe, elle perd le statut d'ustensile. Et voir le Maguen Avraham, qui conteste l'auteur du Choulhan Aroukh et estime que, si pour une aiguille percée le statut d'ustensile est annulé lorsqu'on a retiré sa pointe ou son chas, comme il est dit plus loin au siman 308, séif 11, pour une aiguille non percée le statut d'ustensile n'est annulé que lorsqu'on a retiré les deux, c'est-à-dire sa pointe et sa tête. Et néanmoins, quant à la désignation de l'aiguille pour cet usage dès la veille de Chabbat, selon tous elle est efficace, même pour une aiguille percée dont on a retiré les deux.
séif katan 68
(סט) מותר לצאת בהם - דאורחא בהכי ולאו משוי הוא:
(69) Il est permis de sortir avec – car c'est l'usage ainsi, et ce n'est pas un fardeau.
séif katan 69
(ע) צבועים אסור - דחשובין הן ודילמא שלפא ומחויא ועיין במ"א שמצדד לומר דאפילו בצבועין אין לאסור כ"א בבתולה שדרכה להיות אזניה מגולות אבל בנשואה שדרכה להיות אזניה מכוסות בקישורין אין דרכה להיות שלפא ומחויא דטריחא לה מילתא וכמו לענין נזמים לעיל בס"ח ועיין בביאור הלכה שביארתי דלדעת כמה ראשונים גם בנשואה אסור בחוטין צבועין:
(70) Teints, c'est interdit – car ils sont précieux, et de peur qu'elle ne les ôte pour les montrer. Et voir le Maguen Avraham, qui penche pour dire que même pour des fils teints, il ne faut interdire que pour une jeune fille, dont les oreilles sont habituellement découvertes ; mais une femme mariée, dont les oreilles sont habituellement couvertes par les attaches de sa coiffe, n'a pas l'habitude de les ôter pour les montrer, car cela lui est pénible, comme pour les boucles d'oreilles, plus haut au séif 8. Et voir le Biour Halakha, où j'ai expliqué que selon plusieurs Richonim, même pour une femme mariée, les fils teints sont interdits.
séif katan 70
(עא) חוץ מהפנים - בערוך וברש"י איתא חוץ מהעינים וקמ"ל דגם זה דרך מלבוש הוא:
(71) Sauf le visage – dans le Aroukh et chez Rachi il est écrit : « sauf les yeux » ; et cela nous enseigne que c'est aussi une manière de se vêtir.
séif katan 71
(עב) פורפת וכו' - והיינו שמתעטפת בטלית שיש בראשה האחד רצועה וקושרת אבן או אגוז בראשה השני וכורכת הרצועה באבן או באגוז שלא יפול הטלית מעליה ולא מחזי כמי שמתכוונת להוציא האבן או האגוז דנודע לכל שהיא צריכה לכך משא"כ בגרגיר מלח דבסט"ו שאין הכל יודעים שהיא צריכה לכך ולכן יש אומרים שם דמשו"ה אסור:
(72) Elle attache, etc. – c'est-à-dire qu'elle s'enveloppe d'un châle à l'une des extrémités duquel se trouve une courroie, elle attache une pierre ou une noix à l'autre extrémité, et elle enroule la courroie autour de la pierre ou de la noix, afin que le châle ne tombe pas d'elle ; et elle ne paraît pas avoir l'intention de transporter la pierre ou la noix, car il est connu de tous qu'elle en a besoin pour cela ; ce qui n'est pas le cas du grain de sel du séif 15, dont tous ne savent pas qu'elle en a besoin ; c'est pourquoi certains disent là-bas que, pour cette raison, c'est interdit.
séif katan 72
(עג) שיחדתו לכך - מבעוד יום דאל"ה גם האבן מוקצה כמו מטבע וכתבו האחרונים דמיירי כשהאבן עגולה דאורחא בהכי לפרוף עליו לכך מהני בה יחוד אפילו רק לשבת אחת אבל אם אינה עגולה לא מהני בה יחוד לשבת אחת כמ"ש סימן ש"ח סכ"ב אא"כ יחדה לכך לעולם וזה מהני אפילו במטבע וכדלקמיה:
(73) Qu'elle l'a désignée pour cela – de jour, avant Chabbat, car sinon la pierre aussi est mouktsé (interdite au déplacement), comme une pièce de monnaie. Et les A'haronim ont écrit qu'il s'agit du cas où la pierre est ronde, car c'est l'usage d'attacher le châle avec elle ; c'est pourquoi la désignation est efficace, même pour un seul Chabbat ; mais si elle n'est pas ronde, la désignation pour un seul Chabbat n'est pas efficace, comme écrit au siman 308, séif 22, à moins qu'elle ne l'ait désignée pour cela pour toujours ; et cela est efficace même pour une pièce de monnaie, comme il est dit ci-après.
séif katan 73
(עד) ולא מהני בה יחוד - היינו לשבת אחת אבל אם יחדה מע"ש לענין זה לעולם גם במטבע מהני דשוב אזיל מיניה איסור טלטול [תו"ש וחדושי רע"א]:
(74) Et la désignation n'est pas efficace pour elle – c'est-à-dire pour un seul Chabbat ; mais si elle l'a désignée dès la veille de Chabbat pour cet usage pour toujours, cela est efficace même pour une pièce de monnaie, car alors l'interdit de la déplacer disparaît [Tossefet Chabbat et 'Hidouchei Rabbi Akiva Eiger].
séif katan 74
(עה) פרפה עליו מע"ש - דמעשה מועיל לבטל מינה שם מוקצה:
(75) Elle l'a attachée avec dès la veille de Chabbat – car un acte est efficace pour lui retirer le statut de mouktsé.
séif katan 75
(עו) אסור - מדרבנן לעשות כן אף שהוא דרך מלבוש ואין דרך הוצאה בכך מפני שנראה כמערמת להוציא בשבת. ודע דאלו שתי הסעיפים אף דמיירי באשה ה"ה באיש [א"ר]:
(76) C'est interdit – d'ordre rabbinique, d'agir ainsi, bien que ce soit une manière de se vêtir et que ce ne soit pas une manière de transporter, parce qu'elle paraît user de ruse pour transporter le Chabbat. Et sache que ces deux séifim, bien qu'ils traitent d'une femme, valent de même pour un homme [Eliya Rabba].
séif katan 76
(עז) באבן תקומה - היינו מה שאנו קורין שטערי"ן שו"ס שנושאין נשים מעוברות [ט"ז] ובביאור מהרש"ל על הסמ"ג כתב המעתיק שמצא שהוא אבן חצץ וחלל בתוכו ואבן קטן בתוך החלל כעינבל בזוג וכן נברא והביאו בא"ר והמנהג ששוקלין איזה דבר כנגד האבן תקומה שהוא ג"כ מועיל וזהו שכתב ובמשקל ששקלו כנגדו ואיתא בש"ס והוא דאיכוון ותקל דהיינו שנמצא החפץ מאליו מכוון למשקל האבן ולא חיסרו ממנו או הוסיפו עליו לכוונו אז יש לו סגולה זו והטעם בכל זה להתיר משום דהוא כקמיע מומחה:
(77) Avec une even tekouma (pierre de préservation) – c'est-à-dire ce que nous appelons Sternschuss, que portent les femmes enceintes [Taz]. Et dans le Biour du Maharchal sur le Smag, le copiste a écrit qu'il a trouvé que c'est une pierre creuse, avec une cavité à l'intérieur et une petite pierre dans la cavité, comme le battant dans une cloche, et qu'elle est créée ainsi ; l'Eliya Rabba l'a rapporté. Et l'usage est de peser un objet selon le poids de l'even tekouma, ce qui est également efficace ; c'est ce qu'il a écrit : « et avec le poids qu'on a pesé contre elle ». Et il est dit dans le Talmud : « et cela lorsqu'il s'est trouvé exact et qu'il a pesé », c'est-à-dire que l'objet s'est trouvé de lui-même exactement au poids de la pierre, sans qu'on en ait retiré ou qu'on y ait ajouté pour l'ajuster ; alors il a cette vertu (segoula). Et la raison de tout cela, pour permettre, est que c'est comme une amulette éprouvée.
séif katan 77
(עח) ואפילו וכו' - אלא שחוששת שמא תתעבר ותפיל [גמרא]:
(78) Et même, etc. – mais qu'elle craint de devenir enceinte et de faire une fausse couche [Guemara].
séif katan 78
(עט) סרק - הוא צבע אדום ובתוספתא איתא שלא תקנח פניה בבגד שיש בו סרק ומשמע אע"ג דלא מתכוונת לצביעה פסיק רישא הוא וטעם הדבר כיון דאשה דרכה בכך ליפות את עצמה ע"י צביעת פנים מחזי שפיר כצובע אבל איש שאין דרכו בכך לא מקרי צובע כמ"ש סוף סימן ש"ך דמותר לאכול תותים ושאר פירות הצובעים אע"ג דצובע פניו וידיו בעת האכילה ומ"מ אפילו העברת סרק ע"פ אשה ג"כ אינו אלא דרבנן דאין צביעה מדאורייתא על עור האדם ועיין בבה"ל:
(79) Sérak – c'est une teinture rouge. Et dans la Tossefta il est dit qu'elle ne s'essuiera pas le visage avec un tissu qui contient du sérak ; il en ressort que, bien qu'elle n'ait pas l'intention de teindre, c'est un pessik reicha (conséquence inévitable). Et la raison en est : puisqu'une femme a l'habitude de s'embellir ainsi en se teignant le visage, cela ressemble bien à teindre ; mais un homme, qui n'en a pas l'habitude, n'est pas appelé « teinturier », comme écrit à la fin du siman 320, qu'il est permis de manger des mûres et autres fruits qui teignent, bien qu'il se teigne le visage et les mains en mangeant. Et néanmoins, même passer du sérak sur le visage d'une femme n'est interdit que d'ordre rabbinique, car il n'y a pas de teinture de la Torah sur la peau humaine. Et voir le Biour Halakha.
séif katan 79
(פ) לכחול - עיניהם:
(80) Farder au khôl – leurs yeux.
séif katan 80
(פא) לטוח על פניה - ויש שנוהגין דבר איסור להחליק שערותיהם בחלב מהותך ומעורב במיני בשמים שקורין בלשוננו פומאד"ה וחוששני להם מחטאת דנראה שיש בזה משום ממרח וראוי להזהיר בני ביתו ע"ז [מאמר מרדכי]:
(81) Enduire son visage – certains ont l'usage, chose interdite, de lisser leurs cheveux avec de la graisse fondue mélangée à des parfums, qu'on appelle dans notre langue pomade (pommade) ; et je crains pour eux qu'ils ne soient passibles d'un sacrifice expiatoire, car il semble qu'il y ait là l'interdit d'étaler (memaréa'h) ; et il convient d'avertir les membres de sa maison à ce sujet [Maamar Mordekhaï].
séif katan 81
(פב) לקלוע - מדרבנן משום דדמי לבנין [וכדדרשינן על הפסוק ויבן ה' אלהים את הצלע מלמד שקילעה הקב"ה לחוה והביאה אל האדם ושכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא] אבל הקולע נימין בתלוש חייב משום אורג כמ"ש הרמב"ם והכא בשער לא חשיב אריגה משום דהוא מחובר בראשו ועוד דאין סופה להתקיים שעומדת לסתירה [מ"א וש"א בשם התוספות]. והנה כ"ז במחובר והקולעת שער פאה נכרית [שקורין פארוק] אף דאין בזה משום בונה אסור עכ"פ משום אורג דאף אם נימא דאין סופה להתקיים עכ"פ מדרבנן מיהו אסור ומ"מ נראה דאין כדאי למחות במקום שלא ישמעו לנו:
(82) Tresser – c'est interdit d'ordre rabbinique, parce que cela ressemble à construire [comme nous l'interprétons sur le verset : « Et Hachem D.ieu construisit la côte » (Genèse 2, 22) : cela enseigne que le Saint, béni soit-Il, a tressé les cheveux de 'Hava et l'a amenée à Adam ; et dans les villes côtières on appelle une tresse « construction » (binyeta)]. Mais celui qui tresse des fils détachés est passible au titre de tisser, comme l'a écrit le Rambam ; et ici, pour les cheveux, ce n'est pas considéré comme tisser, parce qu'ils sont attachés à la tête, et de plus, ce n'est pas destiné à durer, car c'est destiné à être défait [Maguen Avraham et d'autres A'haronim, au nom des Tossefot]. Or tout cela concerne des cheveux attachés ; mais celle qui tresse les cheveux d'une perruque [qu'on appelle parouk], bien qu'il n'y ait pas là l'interdit de construire, c'est interdit en tout cas au titre de tisser ; car même si nous disons que ce n'est pas destiné à durer, c'est en tout cas interdit d'ordre rabbinique. Et néanmoins, il semble qu'il ne vaille pas la peine de protester là où l'on ne nous écoutera pas.
séif katan 82
(פג) ולא להתיר קליעתה - דדמי לסותר:
(83) Ni défaire sa tresse – car cela ressemble à démolir.
séif katan 83
(פד) ויש אוסרין לחלוק שערה - משום חשש תלישה והדעה ראשונה דמקלת ס"ל כיון דאינה מתכוונת לזה ולאו פסיק רישא הוא:
(84) Et certains interdisent de séparer ses cheveux (en raie) – par crainte d'en arracher ; et le premier avis, qui est indulgent, estime que, puisqu'elle n'en a pas l'intention et que ce n'est pas un pessik reicha (conséquence inévitable), c'est permis.
séif katan 84
(פה) אסור לסרוק - משום תלישת שער הגוף דהוי תולדה דגוזז:
(85) Il est interdit de peigner – à cause de l'arrachage des poils du corps, qui est un dérivé (tolada) de la tonte.
séif katan 85
(פו) שא"א וכו' - וע"כ אף אם אינו מכוין לתלישת השער ג"כ אסור דהוי פסיק רישא ובגמרא איתא דכל הסורק להשיר נימין המדולדלין [היינו שנתלשו קצת ועדיין לא נעקרו לגמרי] מתכוין כדי להפריד היטב שערותיו ונ"מ מזה דאפילו במסרק רך [כגון בארש"ט רכה] שאינו פסיק רישא ג"כ אסור אם לא באופן שאין מכוין להשיר הנימין הנ"ל. כתב בספר ישועות יעקב ראיתי אנשים מקילים לסרוק ראשם בשבת וכמעט נעשה הדבר כהיתר אצלם ואוי לעינים שכך רואות לעבור בשאט נפש לחלל שבת בידים ומהראוי לכל חכם בעירו להזהיר ע"ז אולי ישמעו ויקחו מוסר עכ"ד ומה שמשיבין שמוכרח לתקן שערותיו כדי שלא יתגנה בפני חבריו הלא יכול לעשות באופן ההיתר כנ"ל וגם כדלקמיה בסקפ"ז ומלבד כ"ז הלא יכול לחוף ולפספס שערותיו ביד ולמה יעבור איסור חמור כזה בידים:
(86) Car il est impossible, etc. – c'est pourquoi, même s'il n'a pas l'intention d'arracher les cheveux, c'est interdit, car c'est un pessik reicha. Et dans la Guemara il est dit que quiconque peigne a l'intention de faire tomber les cheveux pendants [c'est-à-dire qui ont été un peu arrachés mais ne sont pas encore complètement déracinés], afin de bien séparer ses cheveux ; la conséquence pratique en est que, même avec un peigne souple [comme une brosse souple], où ce n'est pas un pessik reicha, c'est aussi interdit, sauf s'il n'a pas l'intention de faire tomber lesdits cheveux. Il est écrit dans le livre Yechouot Yaakov : « J'ai vu des gens qui sont indulgents et peignent leur tête le Chabbat, et la chose est presque devenue pour eux comme permise ; malheur aux yeux qui voient cela : transgresser délibérément, profaner le Chabbat de leurs mains ! Il convient à tout sage, dans sa ville, de mettre en garde à ce sujet ; peut-être écouteront-ils et accepteront-ils la leçon » – fin de ses propos. Et quant à ce qu'ils répondent, qu'on est obligé d'arranger ses cheveux afin de ne pas être déconsidéré devant ses compagnons : mais on peut le faire de la manière permise, comme mentionné plus haut, et aussi comme il est dit ci-après au séif katan 87 ; et outre tout cela, on peut frotter et démêler ses cheveux à la main ; pourquoi transgresserait-on de ses mains un interdit aussi grave ?
séif katan 86
(פז) שלא יעקרו שערות - ומ"מ מותר לתקן מעט את שער הראש בכלי העשוי משער חזיר דדוקא לסרוק אסור בו דמשיר שער אבל לתקן מעט שרי ובמסרק אסור אף בזה ונהגו שיהיה הכלי העשוי משער חזיר מיוחד לשבת כדי שלא יהיה מחזי כעובדין דחול:
(87) Afin que des cheveux ne soient pas arrachés – et néanmoins, il est permis d'arranger un peu les cheveux de la tête avec un instrument fait de soies de porc, car c'est seulement peigner qui est interdit avec lui, parce qu'il fait tomber des cheveux, mais arranger un peu est permis ; et avec un peigne, même cela est interdit. Et on a l'usage que l'instrument fait de soies de porc soit réservé au Chabbat, afin que cela n'ait pas l'air d'une activité de semaine.
séif katan 87
(פח) ולפספס ביד - היינו שמבדיל בידיו שערותיו זו מזו. וברמב"ם איתא חופף על שערו בידו וחוכך בצפרניו ואף אם נפל שער עי"ז אינו חושש שהרי אין כונתו להשיר ואפשר שלא ישיר ועיין לקמן בסימן שכ"ו ס"ט ויו"ד ובמ"ב שם שלא יחוף בדבר שמשיר שער ודאי:
(88) Et démêler à la main – c'est-à-dire séparer de ses mains ses cheveux les uns des autres. Et dans le Rambam il est écrit : « il frotte ses cheveux de la main et se gratte avec les ongles », et même si un cheveu tombe de ce fait, il n'y a pas à s'en soucier, puisque son intention n'est pas d'en faire tomber, et il est possible qu'il n'en fasse pas tomber. Et voir plus loin, au siman 326, séifim 9 et 10, et dans la Michna Beroura là-bas, qu'on ne doit pas frotter avec une substance qui fait certainement tomber les cheveux.
séif katan 88

Siman 304 →