Michna Beroura 301

Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot

Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 301 →

(א) אין לרוץ בשבת - שנאמר וכבדתו מעשות דרכיך ודרשו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול שדרך האדם למהר ולרוץ אחר עסקו ואף בחול אין לפסוע פסיעה גסה דנוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו אלא דבשבת איכא נמי איסורא משום מעשות דרכיך:
(1) On ne doit pas courir le Chabbat – car il est dit : « Et tu l'honoreras en t'abstenant de suivre tes voies » (Isaïe 58, 13), et les Sages ont interprété : que ta démarche du Chabbat ne soit pas comme ta démarche de semaine, car l'habitude de l'homme est de se hâter et de courir après ses affaires. Et même en semaine, on ne doit pas faire de grandes enjambées, car une telle enjambée enlève un cinq-centième de la lumière des yeux ; mais le Chabbat il y a en plus un interdit, à cause de « en t'abstenant de suivre tes voies ».
séif katan 1
(ב) ואסור וכו' - וה"ה שאסור לקפוץ:
(2) Et il est interdit, etc. – et de même il est interdit de sauter.
séif katan 2
(ג) יותר מאמה - פי' שיהא חצי אמה בין רגל לרגל וכף רגל אחת הוא ג"כ חצי אמה וזהו באדם בינוני ששיעור פסיעה בינונית שלו הוא אמה ואדם הגדול ביותר כפי שיעור פסיעה שלו:
(3) Plus d'une coudée – c'est-à-dire qu'il y ait une demi-coudée entre un pied et l'autre, et la plante d'un pied fait aussi une demi-coudée ; et cela concerne un homme de taille moyenne, dont la mesure du pas moyen est d'une coudée ; et un homme plus grand, on mesure selon la mesure de son pas.
séif katan 3
(ד) אם אפשר וכו' - דבאי אפשר מבואר בס"ג דשרי:
(4) S'il est possible, etc. – car lorsque ce n'est pas possible, il est expliqué plus loin au séif 3 que c'est permis.
séif katan 4
(ה) מותר - אפילו לכתחלה שזהו עונג שלהם:
(5) Permis – même lekhat'hila (a priori), car c'est leur plaisir.
séif katan 5
(ו) וכן לראות - פי' שכל אדם מותר לרוץ כדי לראות דבר שמתענג בו:
(6) Et de même pour voir – c'est-à-dire que tout homme a le droit de courir pour voir une chose qui lui procure du plaisir.
séif katan 6
(ז) וכן מותר לטייל - אפילו אם כונתו להתעמל ולהתחמם משום רפואה מ"מ שרי כיון דלא מוכחא מילתא שעושה כן לרפואה אבל אסור לרוץ כדי שיתחמם לרפואה כיון דמוכחא מילתא ואסור משום שחיקת סממנין ויש מחמירין אפילו בטיול אם כונתו להתעמל לרפואה:
(7) Et de même il est permis de se promener – même si son intention est de faire de l'exercice et de se réchauffer pour sa santé, c'est néanmoins permis, puisqu'il n'est pas manifeste qu'il le fait pour se soigner ; mais il est interdit de courir pour se réchauffer à des fins médicales, puisque c'est manifeste, et c'est interdit à cause du décret du broyage des ingrédients (médicinaux) ; et certains sont rigoureux même pour la promenade, si son intention est de faire de l'exercice à des fins médicales.
séif katan 7
(ח) לדלגו ולקפוץ - דילוג מקרי שמפסיק רגליו ברחבה וקפיצה הוא היכי שקופץ שתי רגליו בב"א:
(8) L'enjamber ou sauter – on appelle dilloug (enjambée) le fait d'écarter largement les jambes, et kefitsa (saut) le cas où il saute des deux pieds à la fois.
séif katan 8
(ט) ממה שיקיפנה - והיכי דא"א בדילוג וקפיצה מותר לו להקיף אבל לעבור בה אסור דיש בזה חשש סחיטה ולא התירו לו אם לא בגוונא דס"ד וס"ו:
(9) Plutôt que de la contourner – et lorsqu'il n'est pas possible de passer en enjambant ou en sautant, il lui est permis de contourner ; mais la traverser est interdit, car il y a là une crainte d'essorage (se'hita) et on ne le lui a permis que dans les cas des séifim 4 et 6.
séif katan 9
(י) פני רבו - וה"ה פני אביו [גמרא] ועיין במג"א שכתב דאיש ואשה שוין במצות הקבלת פנים ונראה דאשה היינו דוקא ברשות בעלה:
(10) Le visage de son maître – et de même le visage de son père (Guemara) ; et vois le Maguen Avraham, qui a écrit que l'homme et la femme sont égaux pour la mitsva d'accueillir (son maître) ; et il semble que pour une femme, c'est seulement avec la permission de son mari.
séif katan 10
(יא) או פני מי שגדול - לאפוקי הרב אצל תלמידו דאסור ואם הוא תלמיד שצריך לו רבו באיזה דברים הן מצד חדודו וחריפותו הן מצד שיש לו שמועות מגדולים אחרים כתב הט"ז דמותר לו לעבור בנהר דעכ"פ גדול ממנו באיזה דברים ובספר תוספת שבת אסר בזה. ואם הרב מסתפק באיזה דבר והולך לשאול את תלמידו שיודע בזה מסתבר בזה כהט"ז דלא גרע מלשאר דבר מצוה:
(11) Ou le visage de celui qui est plus grand – à l'exclusion du maître qui va chez son élève, ce qui est interdit. Et s'il s'agit d'un élève dont le maître a besoin pour certaines choses, que ce soit pour sa vivacité d'esprit et sa perspicacité, ou parce qu'il détient des enseignements reçus d'autres grands maîtres, le Taz a écrit qu'il lui est permis de traverser le fleuve, car de toute façon l'élève lui est supérieur en certaines choses ; mais le livre Tossefet Chabbat l'interdit dans ce cas. Et si le maître a un doute sur une chose et va interroger son élève qui la connaît, il est logique dans ce cas de suivre le Taz, car ce n'est pas moins que toute autre chose de mitsva.
séif katan 11
(יב) ובס"ח בהג"ה - היינו דשם מבואר דאפילו אם איכא דרכא אחרינא להקיף מוטב יותר לעבור במים מלהרבות בהילוך כיון דהוא עובר לדבר מצוה אבל האחרונים הסכימו שם דכיון דיכול להקיף טוב יותר להקיף מלעבור במים:
(12) Et au séif 8, dans la glose – c'est-à-dire que là il est expliqué que même s'il existe un autre chemin pour contourner, il vaut mieux traverser l'eau que multiplier la marche, puisqu'il se rend à une chose de mitsva ; mais les A'haronim (décisionnaires tardifs) ont convenu là que, puisqu'il peut contourner, il vaut mieux contourner que traverser l'eau.
séif katan 12
(יג) כדי שלא תהא מכשילו - שפעם אחרת לא ילכו לדבר מצוה כיון שלא התירו לו לחזור [רש"י]:
(13) Afin que tu ne le fasses pas trébucher – car une autre fois les gens n'iraient pas à une chose de mitsva, puisqu'on ne lui aurait pas permis de revenir (Rachi).
séif katan 13
(יד) לשמור פירותיו - דשמירת ממונו נמי הוי קצת מצוה ומ"מ לא התירו בחזרה דאינו דבר מצוה כ"כ ומשום שלא תהא מכשילו לעתיד לבוא לא שייך בזה דמאי איכפת לן אם ימנע ולא יחוס על ממונו וגם בודאי לא ימנע מללכת לשמור דאדם בהול על ממונו:
(14) Garder ses fruits – car la garde de ses biens est aussi un peu une mitsva ; néanmoins on n'a pas permis le retour, car ce n'est pas tellement une chose de mitsva ; et la raison « afin que tu ne le fasses pas trébucher à l'avenir » ne s'applique pas ici, car qu'importe pour nous s'il s'abstient et n'épargne pas ses biens ? Et de plus il ne s'abstiendra certainement pas d'aller les garder, car l'homme est empressé pour ses biens.
séif katan 14
(טו) לעבור במים - ובלבד שלא יוציא ידיו וכו' כדלעיל בס"ד:
(15) Traverser l'eau – à condition de ne pas sortir les mains, etc., comme plus haut au séif 4.
séif katan 15
(טז) כל היוצא וכו' - עיין בבה"ל מה שכתבנו קצת בפתיחה לסימן זה וסימן ש"ג:
(16) Quiconque sort, etc. – vois dans le Biour Halakha ce que nous avons écrit brièvement dans l'introduction à ce siman et au siman 303.
séif katan 16
(יז) ואינו דרך מלבוש - דאלו הוציאו דרך מלבוש הרי לא הוציאו כדרך כל המוציאין שכל המוציא דבר שאינו תכשיט לו מוציאין אותו בידים ולא דרך מלבוש:
(17) Et pas à la manière d'un vêtement – car s'il l'avait sorti à la manière d'un vêtement, il ne l'aurait pas sorti à la manière de tous ceux qui transportent, car quiconque transporte une chose qui n'est pas pour lui une parure la transporte dans les mains, et non à la manière d'un vêtement.
séif katan 17
(יח) והוציאו כדרך וכו' - היינו שלא בשינוי:
(18) Et l'a sorti à la manière, etc. – c'est-à-dire sans modification (chinouï).
séif katan 18
(יט) חייב - דע דכל מקום שנאמר בהלכות שבת חייב אם עשה במזיד חייב כרת ובשוגג דהיינו ששכח שהוא שבת או שלא ידע שמלאכה זו אסורה חייב חטאת [ועיין לקמן סימן של"ד סכ"ו בהג"ה איך ינהג בזמה"ז] ואם שכח איזה דבר אצלו והוציאו בשוגג לר"ה אינו חייב עליה דמלאכת מחשבת אסרה תורה דהיינו שמוציאו בכונה אלא שאינו יודע שהיום שבת או שמלאכה זו אסורה ודיני ר"ה עיין לקמן בסימן שמ"ה ס"ז ובמש"כ שם:
(19) Passible – sache que partout où il est dit dans les lois du Chabbat « passible » ('hayav), s'il l'a fait délibérément il est passible de karet (retranchement), et par inadvertance, c'est-à-dire qu'il a oublié que c'est Chabbat ou ne savait pas que ce travail est interdit, il est passible d'un sacrifice expiatoire ('hatat) [et vois plus loin, siman 334, séif 26, dans la glose, comment se conduire à notre époque]. Et s'il a oublié une chose sur lui et l'a sortie par inadvertance dans le rechout harabim (domaine public), il n'en est pas passible, car la Torah n'a interdit que le « travail réfléchi » (melekhet ma'hachevet), c'est-à-dire qu'il le sorte intentionnellement, mais qu'il ignore qu'aujourd'hui c'est Chabbat ou que ce travail est interdit. Et pour les lois du domaine public, vois plus loin au siman 345, séif 7, et ce que nous y avons écrit.
séif katan 19
(כ) אסור לצאת בו - דילמא נפיל ואתי לאתויינהו ד"א בר"ה:
(20) Il est interdit de sortir avec – de peur qu'il tombe et qu'il en vienne à le porter quatre coudées dans le domaine public.
séif katan 20
(כא) שדרכה לשלפם - וחיישינן דילמא בתוך כך אתיא לאתויינהו ד"א בר"ה:
(21) Qu'elle a l'habitude de les retirer – et nous craignons que pendant ce temps elle en vienne à les porter quatre coudées dans le domaine public.
séif katan 21
(כב) לא בסייף - ואפילו אם הוא חגור במתניו מפני שדרך הוצאה הוא כך בחול:
(22) Ni avec une épée – et même s'il la porte ceinte à la taille, car c'est ainsi la manière de la transporter en semaine.
séif katan 22
(כג) ולא באלה - דומה למקל וראשו עגול כמו כדור [ערוך]:
(23) Ni avec une massue – semblable à un bâton, dont la tête est ronde comme une boule (Aroukh).
séif katan 23
(כד) ולא בשריון - מלשון ושריון קשקשים (שמואל א' י"ז):
(24) Ni avec une cuirasse – de l'expression « et une cuirasse à écailles » (I Samuel 17, 5).
séif katan 24
(כה) פטור שהם וכו' - ומ"מ אסור משום מראית העין שיחשדוהו הרואים שרוצה להלחם בהם בשבת וגם אפילו בחדרי חדרים אסור וכמ"ש בסמ"ה ע"ש:
(25) Exempt, car ils sont, etc. – et néanmoins c'est interdit à cause de l'apparence (marit ha'ayin), car les spectateurs le soupçonneraient de vouloir combattre avec le Chabbat ; et même dans les pièces les plus retirées c'est interdit, comme il est écrit au séif 45 ; vois là.
séif katan 25
(כו) לא יצא בתפלין מפני וכו' - ומשמע דבביתו אין איסור להניח תפלין ודוקא במניחן שלא לשם מצוה אבל לשם מצוה אסור כנ"ל בסימן ל"א ועי"ש במ"ב סק"ה:
(26) Il ne sortira pas avec des téfilin, car, etc. – et il ressort de là que chez lui il n'y a pas d'interdit à mettre les téfilin ; et cela seulement s'il les met sans intention de mitsva, mais dans le but de la mitsva c'est interdit, comme plus haut au siman 31 ; et vois là la Michna Beroura, séif katan 5.
séif katan 26
(כז) שצריך וכו' - והיינו דילמא אתי לאתויי ד"א ומשמע דבלאו האי טעמא לא היה אסור לצאת בהם אף דקיי"ל שבת לאו זמן תפלין מפני שהם דרך מלבוש ועיין לקמן בסימן ש"ח סס"ד בהג"ה ובמ"ב שם ולעיל בסימן ל"א בבה"ל:
(27) Car il doit, etc. – c'est-à-dire de peur qu'il en vienne à les porter quatre coudées ; et il ressort que sans cette raison, il n'aurait pas été interdit de sortir avec, bien que nous tenions que le Chabbat n'est pas un temps de téfilin, car ils sont portés à la manière d'un vêtement ; et vois plus loin au siman 308, à la fin du séif 4, dans la glose, et la Michna Beroura là-bas, et plus haut au siman 31 dans le Biour Halakha.
séif katan 27
(כח) קטן במנעל גדול - היינו אדם שהוא קטן במנעל שהוא גדול לו:
(28) Un petit dans une grande chaussure – c'est-à-dire un homme qui est petit, dans une chaussure qui est grande pour lui.
séif katan 28
(כט) באותו שאין בו מכה - הטעם משום דתו לא מחייכי עליה דידעי שאי אפשר לו לנעול המנעל בהרגל שבה המכה דמכתו מוכחת עליו ועיין בבה"ל:
(29) Sur celui qui n'a pas de plaie – la raison est qu'alors on ne se moque plus de lui, car on sait qu'il ne peut pas chausser le pied qui a la plaie, puisque sa plaie le montre manifestement ; et vois le Biour Halakha.
séif katan 29
(ל) לא יצא - סעיף זה מיירי אפילו בסתם אדם שאינו אומן ועיין לקמן בסי"ב:
(30) Il ne sortira pas – ce séif traite même d'un homme ordinaire qui n'est pas artisan ; et vois plus loin au séif 12.
séif katan 30
(לא) בבגדו - אבל אם הוציאה בידו חייב בכל ענין האיש והאשה בנקובה ובשאינה נקובה:
(31) Dans son vêtement – mais s'il l'a sortie dans sa main, il est passible dans tous les cas, homme ou femme, aiguille percée ou non percée.
séif katan 31
(לב) בין שאינה נקובה - דמחט לא הוי תכשיט לאיש בכל גווני ולכן יש איסורא לכו"ע:
(32) Qu'elle soit non percée – car une aiguille n'est en aucun cas une parure pour un homme ; c'est pourquoi il y a un interdit selon tous.
séif katan 32
(לג) בנקובה חייב - ס"ל לדעה זו דבאיש דינו כמו באשה לקמן בש"ג ס"ט דנקובה הוי דרך הוצאה לפרקים כשהיא תחובה בבגדה [ומה דלקמן בסי"ב מבואר דאפילו באומן פטור מבואר שם במ"ב] אבל באינה נקובה פטור דלאו דרך הוצאה היא להוציא כשהוא תחוב בבגדו כ"א בידו ומש"כ וי"א בהיפך טעמם דס"ל דבאיש מחט נקובה לאו דרך הוצאה היא כשהיא תחובה בבגדו שגנאי הוא לו שיאמרו עליו שהוא חייט אבל באינה נקובה דרך הוא לפרקים אף בחול כשמוצאה בשוק לתחוב בבגדו כשיש לו צורך לחצות בו שיניו וכה"ג ועיין במ"א שמסיק דהכל לפי הזמן אם דרכן לצאת כך בחול ולא הוי תכשיט הוי דרך הוצאתו בכך וחייב ואם אין דרך הוצאתו בכך בחול פטור אבל אסור משום דאינו תכשיט וכתב עוד דאם רוב העולם אין דרכן להוציא בכך אע"פ שאנשי מקום אחד מוציאין בכך פטור אבל אסור והטעם משום דבטלה דעתן אצל כל אדם:
(33) Avec une aiguille percée, il est passible – cet avis estime que pour l'homme la loi est comme pour la femme, plus loin au siman 303, séif 9 : que l'aiguille percée est une manière de transporter à l'occasion, lorsqu'elle est piquée dans son vêtement [et ce qui est expliqué plus loin au séif 12, que même l'artisan est exempt, est expliqué là dans la Michna Beroura] ; mais avec une non percée il est exempt, car ce n'est pas une manière de transporter que de la sortir piquée dans son vêtement, mais seulement dans sa main. Et ce qui est écrit « et certains disent l'inverse » : leur raison est qu'ils estiment que pour l'homme, une aiguille percée piquée dans son vêtement n'est pas une manière de transporter, car c'est dégradant pour lui qu'on dise de lui qu'il est tailleur ; mais pour une non percée, il est d'usage à l'occasion, même en semaine, lorsqu'on la trouve au marché, de la piquer dans son vêtement, quand on en a besoin pour se curer les dents et autres. Et vois le Maguen Avraham, qui conclut que tout dépend de l'époque : s'il est d'usage de sortir ainsi en semaine et que ce n'est pas une parure, c'est la manière de la transporter, et il est passible ; et si ce n'est pas la manière de la transporter en semaine, il est exempt, mais c'est interdit, parce que ce n'est pas une parure. Et il a encore écrit que si la plupart des gens n'ont pas l'habitude de transporter ainsi, même si les habitants d'un endroit transportent ainsi, il est exempt mais c'est interdit ; et la raison est que leur opinion est annulée face à celle de tout le monde.
séif katan 33
(לד) שאין עליה חותם - דהוי רק תכשיט לאשה אבל לאיש הוי משוי ומיירי כ"ז שהוציאו כשהוא מונח על אצבעו דאי בידו ממש אפילו יש עליו חותם חייב לכו"ע:
(34) Sans sceau – car une telle bague n'est une parure que pour une femme, mais pour un homme c'est un fardeau (masoui) ; et tout ceci traite du cas où il l'a sortie posée sur son doigt, car s'il l'a sortie vraiment dans sa main, même si elle porte un sceau, il est passible selon tous.
séif katan 34
(לה) ואם יצא חייב - ומקרי דרך הוצאה על אצבעו מפני שלפעמים נותנת אשה לבעלה להוליכה לאומן לתקנו ומניחה באצבעו עד שמגיע לשם וא"כ אף בחול הוי דרך הוצאה בכך וחייב:
(35) Et s'il est sorti, il est passible – et la porter sur son doigt est appelé manière de transporter, car parfois une femme donne sa bague à son mari pour l'apporter à l'artisan afin de la réparer, et il la met à son doigt jusqu'à ce qu'il arrive là-bas ; dès lors, même en semaine c'est une manière de transporter, et il est passible.
séif katan 35
(לו) לרש"י פטור - פי' פטור אבל אסור מדרבנן דאף דטבעת שיש עליה חותם הוא תכשיט לאיש שכן דרכו בחול לחתום בו באגרות מ"מ אסור דגזרינן דילמא שליף ומחוי ואתי לאתויי ד"א וכמו בכל תכשיטי אשה דגזרו משום זה:
(36) Selon Rachi il est exempt – c'est-à-dire exempt, mais interdit d'ordre rabbinique : bien qu'une bague portant un sceau soit une parure pour un homme, puisqu'il a l'habitude en semaine de sceller avec ses lettres, c'est néanmoins interdit, car nous décrétons de peur qu'il la retire pour la montrer et qu'il en vienne à la porter quatre coudées, comme pour toutes les parures de la femme, qu'on a interdites pour cette raison.
séif katan 36
(לז) דאינו תכשיט וכו' - ס"ל דבאיש לא גזרינן דילמא שליף ומחוי לפי שאין דרכו בכך אבל דבר שהוא תכשיט לאיש ולאשה גם לדידהו אסור משום דלא פלוג רבנן ואסרוהו גם באיש:
(37) Car ce n'est pas une parure, etc. – ils estiment que pour un homme, on ne décrète pas de peur qu'il la retire pour la montrer, car ce n'est pas son habitude ; mais une chose qui est une parure pour l'homme et pour la femme, selon eux aussi elle est interdite, car les Sages n'ont pas fait de distinction et l'ont interdite aussi pour l'homme.
séif katan 37
(לח) וע"ל סימן ש"ג סי"ח - היינו דשם נתבאר האיך לנהוג בזה בזמנינו ומשמע שם דאין למחות באיש הנושא אותם ובחידושי רע"א כתב שם דבעל נפש יחוש לעצמו שלא לצאת בטבעת כלל:
(38) Et vois plus loin, siman 303, séif 18 – c'est-à-dire que là il est expliqué comment se conduire en cela à notre époque, et il ressort de là qu'on ne doit pas protester contre un homme qui les porte ; et dans les 'Hidouchei Rabbi Akiva Eiger, il est écrit là qu'une personne scrupuleuse (baal néfech) sera stricte pour elle-même et ne sortira pas du tout avec une bague.
séif katan 38
(לט) אא"כ וכו' - דיכול לחתום בה אגרות:
(39) À moins que, etc. – qu'il puisse sceller avec elle des lettres.
séif katan 39
(מ) חקוקים - וה"ה אם האותיות על הטבעות בולטות דיבוא אח"כ על השעוה שוקע ג"כ מקרי טבעת שיש בה חותם אלא דנקט חקוקין משום צורות דבבולטין לפעמים בצורות אסור אף בחול להשהותה בביתו כגון שהיא צורה שלמה של אדם וכדאיתא ביו"ד סימן קמ"א ס"ה ויש שפירשו דהאי צורות לא איירי בצורות אדם כלל או כגון שהיה רק פרצוף מצד אחד דזה לכו"ע רשאי לעשות בין בולט ובין שוקע ומה דנקט חקוקין אורחא דמלתא נקט:
(40) Gravées – et de même si les lettres sur la bague sont en relief, de sorte qu'ensuite elles s'impriment en creux sur la cire, c'est aussi appelé bague portant un sceau ; il a seulement mentionné « gravées » à cause des figures, car avec des figures en relief, il est parfois interdit, même en semaine, de la garder chez soi, par exemple s'il s'agit de la figure complète d'un homme, comme il est dit dans Yoré Dé'a, siman 141, séif 5. Et certains ont expliqué que ces figures ne concernent pas du tout des figures humaines, ou bien qu'il s'agit seulement d'un visage d'un seul côté, ce que, selon tous, on a le droit de faire, en relief comme en creux ; et s'il a mentionné « gravées », il a simplement parlé du cas habituel.
séif katan 40
(מא) אסור וכו' - היינו אפילו אם כונתו עתה לתלות על צוארו לתכשיט ולנוי אסור מפני הרואה והיינו אפילו לדעת ר"ת והרמב"ם לעיל בס"ט דמתיר בתכשיט לאיש או דמיירי שהמפתח קבוע היטב בשלשלת שעל צוארו ואין בקל למשלף אותו ולאחווי אפ"ה אסור מפני מראית עין:
(41) Interdit, etc. – c'est-à-dire que même si son intention est maintenant de la suspendre à son cou comme parure et ornement, c'est interdit à cause de celui qui voit ; et cela même selon l'avis de Rabbénou Tam et du Rambam, plus haut au séif 9, qui permettent une parure pour l'homme ; ou bien cela traite du cas où la clé est bien fixée à la chaîne qui est à son cou et qu'il n'est pas facile de la retirer pour la montrer : néanmoins c'est interdit à cause de l'apparence.
séif katan 41
(מב) אם הוא של כסף - דכיון דאין דרך לעשות מפתח מכסף הרי עיקרו נעשה לתכשיט ואע"פ שגם משתמשין בו מ"מ עיקרו לתכשיט עשוי ומותר כשמוציאו לשם תכשיט אבל אם הוא עשוי מברזל ונחשת אע"ג דעשוי לנוי כעין תכשיט אסור לצאת בו דעיקרו לתשמיש עשוי שכן דרך כל המפתחות לעשות מברזל ונחשת [לבוש]. והנה אף דמדברי השו"ע משמע דדעתו כהדעה ראשונה מדקבעה בסתמא מ"מ אין למחות בזה אחרי דכתב הד"מ בשם האגור דבאשכנז נוהגין כהמתירין בשל כסף:
(42) Si elle est en argent – car puisqu'on n'a pas l'habitude de faire une clé en argent, elle a été faite essentiellement comme parure ; et bien qu'on s'en serve aussi, elle a néanmoins été faite essentiellement comme parure, et c'est permis quand on la sort en tant que parure. Mais si elle est faite de fer ou de cuivre, bien qu'elle soit faite pour l'ornement à la manière d'une parure, il est interdit de sortir avec, car elle est faite essentiellement pour l'usage, puisque toutes les clés sont habituellement faites de fer et de cuivre (Levouch). Et bien que des paroles du Choulhan Aroukh il ressorte que son avis est conforme au premier avis, puisqu'il l'a établi sans attribution, on ne doit néanmoins pas protester à ce sujet, puisque le Darkhei Moché a écrit au nom de l'Agour qu'en Achkenaz on a l'usage de suivre ceux qui permettent une clé en argent.
séif katan 42
(מג) אסור לצאת בתיק - היינו תיק של כסף וקבוע בשלשלת ולתלות על צוארו לתכשיט דאלו שמוציאם בידו בלא"ה אסור אפילו תכשיט גמור [אחרונים]:
(43) Il est interdit de sortir avec un étui – c'est-à-dire un étui en argent fixé à une chaîne, pour le suspendre à son cou comme parure ; car des objets qu'il sort dans sa main sont de toute façon interdits, même une vraie parure (A'haronim).
séif katan 43
(מד) דהבתי עינים בעצמם הם משוי - וה"ה בנדן של כסף אף אם הוא עשוי להתקשט בו אם יש בו סכין ולא אמרינן דהסכין יהיה בטל לגבי הנדן שהוא של כסף או בתי עינים לגבי התיק אלא אדרבה הסכין והבתי עינים הם עיקר דהא אין אומרים נעשה בתי עינים לתיק אלא נעשה תיק לבתי עינים וה"ה נדן לסכין. והנה כ"ז מיירי לענין לשאת התיק של הבתי עינים עם הב"ע שבתוכו על צוארו לתכשיט ולשאת הבתי עינים גופא על חוטמו במקום שאין עירוב בודאי אסור בלא"ה דילמא יפלו מעליו ואתי לאתויי ד"א [ח"א]:
(44) Car les lunettes elles-mêmes sont un fardeau – et de même un fourreau en argent, même s'il est fait pour s'en parer, s'il contient un couteau ; et on ne dit pas que le couteau est annulé par rapport au fourreau qui est en argent, ou les lunettes par rapport à l'étui ; au contraire, le couteau et les lunettes sont l'essentiel, car on ne dit pas qu'on a fait les lunettes pour l'étui, mais qu'on a fait l'étui pour les lunettes, et de même le fourreau pour le couteau. Et tout ceci traite du fait de porter l'étui à lunettes, avec les lunettes à l'intérieur, à son cou comme parure ; mais porter les lunettes elles-mêmes sur son nez, dans un endroit où il n'y a pas d'erouv (enclos rituel permettant le transport), c'est certainement interdit de toute façon, de peur qu'elles tombent et qu'il en vienne à les porter quatre coudées ('Hayé Adam).
séif katan 44
(מה) בזה להתיר - ודוקא כשהוא מחובר וקבוע בראש החגור ועשוי כעין זענקעל [הוא כעין קרס או מה שאנו קורין שפראנצקעס] לחגור בו דאז אמרינן כיון שהחגורה מדובק בברזל של המפתח והם כחתיכה אחת אע"פ שהברזל עשוי ג"כ כעין מפתח לנעול בו בטל המפתח לגבי החגורה אבל כשקובע ומחברו באמצע חגורה אסור דאין המפתח בטל לגבי האזור דאין שייך להאזור כלל וע"כ אותן האנשים שמורין לעצמן היתר לשאת בשבת מחמת שתלוי המפתח בברזל הקבוע בחגורה וכ"ש במה דתלוי רק בקשר של קיימא הוא טעות דאין היתר אלא אם המפתח גופא עשוי מתחלתו כעין זענקעל דוקא דאז בטל לגבי החגורה. ואם המפתח הוא של כסף והוא קבוע בחגורה באמצע אף דבזה אינו גוף אחד עם החגורה מ"מ יש מתירין מצד שהוא תכשיט ויש אוסרים וכנ"ל בסי"א. ולשאת את המורה שעות [אוהר, זייגער] בבגדיו חוץ לעירוב אסור לכו"ע שאין שייך ע"ז שם תכשיט כיון שאינו דרך מלבוש והמוציאו לר"ה חייב חטאת ואפילו אם הוא מחובר לרביד הזהב שנושא על צוארו שהוא תכשיט ג"כ איסור גמור הוא דהמורה שעות יש לו חשיבות בפ"ע ואינו בטל לגבי רביד:
(45) Pour être indulgent en cela – et seulement lorsqu'elle (la clé) est attachée et fixée au bout de la ceinture et faite comme une « zenkel » [c'est comme un crochet, ou ce que nous appelons « spranczkes »], pour se ceindre avec ; car alors on dit que, puisque la ceinture est collée au fer de la clé et qu'ils forment comme une seule pièce, bien que le fer soit fait aussi comme une clé pour fermer, la clé est annulée par rapport à la ceinture. Mais lorsqu'on la fixe et l'attache au milieu de la ceinture, c'est interdit, car la clé n'est pas annulée par rapport à la ceinture, puisqu'elle n'a aucun rapport avec la ceinture. C'est pourquoi ces gens qui s'autorisent à la porter le Chabbat parce que la clé est suspendue à un fer fixé dans la ceinture — et à plus forte raison lorsqu'elle est seulement suspendue par un nœud permanent — sont dans l'erreur, car il n'y a de permission que si la clé elle-même est faite dès l'origine comme une zenkel, car alors elle est annulée par rapport à la ceinture. Et si la clé est en argent et fixée au milieu de la ceinture, bien que dans ce cas elle ne forme pas un seul corps avec la ceinture, certains permettent néanmoins parce que c'est une parure, et certains interdisent, comme plus haut au séif 11. Et porter la montre [« Uhr, Seiger »] dans ses vêtements hors de l'erouv est interdit selon tous, car on ne peut lui appliquer le nom de parure, puisque ce n'est pas à la manière d'un vêtement ; et celui qui la sort dans le domaine public est passible d'un 'hatat. Et même si elle est attachée à la chaîne d'or qu'il porte à son cou, qui est une parure, c'est aussi un interdit complet, car la montre a une importance propre et n'est pas annulée par rapport à la chaîne.
séif katan 45
(מו) במחט התחובה וכו' - כל אלו הם שנותנים בני האומנות לסימן מאיזו אומנות הם בצאתם לשוק כדי שיכירום:
(46) Avec l'aiguille piquée, etc. – tous ceux-là sont des objets que les artisans mettent comme signe de leur métier quand ils sortent au marché, afin qu'on les reconnaisse.
séif katan 46
(מז) ואם יצא פטור - דאין דרך הוצאה בכך אלא בידו דאפילו אומן דוקא כשהוא רוצה להכריז על עצמו שהוא אומן אז מוציא בכך אבל לא בשאר פעמים והא דפסק המחבר לעיל בס"ח בדעה ראשונה דבמחט נקובה התחובה לו בבגדו חייב אפילו כל אדם שם מיירי שתחובה בבגד במקום שדרך לתחוב בו בחול לפרקים וכאן מיירי כשתחובה במקום שאין דרך הוצאתו לגמרי בכך רק לאומן כשרוצה להראות שהוא אומן לכן לא מקרי דרך הוצאה ופטור אפילו אומן כר"מ דס"ל הכי בגמרא ובביאור הגר"א לעיל בסימן רנ"ב בסופו פסק דהלכה כר"י דאומן חייב ועיין בספר חמד משה שהוא מצדד דגם דעת הרי"ף והרא"ש מטין כן:
(47) Et s'il est sorti, il est exempt – car ce n'est pas la manière de transporter, qui est seulement dans sa main ; car même l'artisan ne sort ainsi que lorsqu'il veut annoncer qu'il est artisan, mais pas les autres fois. Et ce que l'auteur a tranché plus haut au séif 8, selon le premier avis, qu'avec une aiguille percée piquée dans son vêtement même tout homme est passible : là, il s'agit du cas où elle est piquée dans le vêtement à l'endroit où l'on a l'habitude de la piquer en semaine à l'occasion ; et ici il s'agit du cas où elle est piquée à un endroit où ce n'est pas du tout la manière de la transporter, sauf pour l'artisan lorsqu'il veut montrer qu'il est artisan ; c'est pourquoi ce n'est pas appelé manière de transporter, et même l'artisan est exempt, selon Rabbi Méïr, qui est de cet avis dans la Guemara. Et dans le Biour du Gaon de Vilna, plus haut au siman 252, à la fin, il a tranché que la halakha est selon Rabbi Yehouda, que l'artisan est passible ; et vois le livre 'Hemed Moché, qui penche à dire que l'avis du Rif et du Roch va aussi dans ce sens.
séif katan 47
(מח) לא יצא הזב וכו' - דדרך הוצאה הוא לאיש זה בחול ואעפ"כ לא מקרי זה בשם מלבוש דהוא עשוי רק להצילו מטינוף וכל אצולי מטנוף משוי הוא אם לא שהוא מלבוש גמור וכדלקמן בסי"ד:
(48) Le zav (homme atteint d'écoulement) ne sortira pas, etc. – car c'est pour cet homme la manière de transporter en semaine, et pourtant on ne l'appelle pas vêtement, car il est fait seulement pour le protéger de la saleté ; et tout ce qui sert à protéger de la saleté est un fardeau, à moins que ce ne soit un vêtement complet, comme plus loin au séif 14.
séif katan 48
(מט) בכיס - וה"ה אם קושר מטלית בפתילה של כובע כדי לקנח בו עיניו אסור:
(49) Avec une poche – et de même, s'il attache un chiffon au cordon de son chapeau pour s'essuyer les yeux avec, c'est interdit.
séif katan 49
(נ) מלבוש - מלפניה ומלאחריה כעין מכנסים בלא שולים דכיון דדרך מלבוש הוא מותר בכל גווני וכדלקמן בסי"ד אבל כשהיא לפניה לבד או שהיא מאחריה בלבד וקושרתו ברצועות לפניה בכה"ג לא מקרי מלבוש ואסור:
(50) Un vêtement – devant et derrière elle, comme un pantalon sans jambes ; car puisque c'est à la manière d'un vêtement, c'est permis dans tous les cas, comme plus loin au séif 14 ; mais lorsqu'il est seulement devant elle ou seulement derrière elle et qu'elle l'attache devant avec des lanières, dans un tel cas ce n'est pas appelé vêtement, et c'est interdit.
séif katan 50
(נא) שלא יכאב - היינו שלא יפול על בשרה ויתייבש עליה ונמצא מצערה ולכך מותר דכיון שכונתה בשביל צער אפילו נצלת עי"ז מטינוף ג"כ דרך מלבוש הוא כשאר מלבושים שהם עשויים להגנת הגוף ומותר:
(51) Afin qu'il ne lui fasse pas mal – c'est-à-dire que le sang ne tombe pas sur sa chair et ne sèche pas sur elle, ce qui la ferait souffrir ; c'est pourquoi c'est permis : puisque son intention est d'éviter la souffrance, même si elle est par là aussi protégée de la saleté, c'est à la manière d'un vêtement, comme les autres vêtements qui sont faits pour protéger le corps, et c'est permis.
séif katan 51
(נב) אם אינו לובשו וכו' - ר"ל שלובשו מלמעלה על בגדיו כדי שלא יטנפו אעפ"כ מותר ומה שסיים אח"כ בהג"ה בגד מפני הגשמים או כובע וכו' היינו ג"כ אפילו שמוסיף ללבוש בגד מלמעלה לבגדיו רק מפני הגשמים ובלתי זה לא היה הולך בו כגון שהוא בגד עב וגס מאד כשק וכן כובע היינו שלובש מלמעלה כובע גדולה על כובעו כדי שלא יטנף אעפ"כ שרי כיון שהוא דרך מלבוש [ב"י בסוף סימן ש"א וכ"כ ש"א]:
(52) S'il ne le porte pas, etc. – cela veut dire qu'il le porte par-dessus ses vêtements pour qu'ils ne se salissent pas : néanmoins c'est permis. Et ce qui est conclu ensuite dans la glose, « un vêtement à cause des pluies, ou un chapeau, etc. », c'est aussi même lorsqu'il ajoute un vêtement par-dessus ses vêtements uniquement à cause des pluies, et sans cela il ne le porterait pas, par exemple un vêtement épais et très grossier comme un sac ; et de même le chapeau, c'est-à-dire qu'il porte un grand chapeau par-dessus son chapeau pour qu'il ne se salisse pas : néanmoins c'est permis, puisque c'est à la manière d'un vêtement (Beit Yossef à la fin du siman 301, et ainsi ont écrit d'autres A'haronim).
séif katan 52
(נג) בגד על צעיפה - היינו אם אינו דרך מלבוש רק שמונח על ראשה לבד כמו בחתיכת בגד פשתן קטנה אבל אם מתעטפת בו גם קצת מגופה הוי דרך מלבוש ושרי אף שהוא לאצולי טנוף כמש"ל ואפילו אם הוא בגד גרוע כשק וכדלקמן בסכ"א ושרי אף לעשירות כיון דלעניות חזי חשיב גם לעשירות מלבוש:
(53) Un tissu sur son voile – c'est-à-dire s'il n'est pas porté à la manière d'un vêtement, mais seulement posé sur sa tête, comme un petit morceau de tissu de lin ; mais si elle s'en enveloppe aussi une partie de son corps, c'est à la manière d'un vêtement et c'est permis, même s'il sert à protéger de la saleté, comme écrit plus haut, et même si c'est un tissu médiocre comme un sac, comme plus loin au séif 21 ; et c'est permis même pour les femmes riches, car puisqu'il convient aux pauvres, il est considéré comme un vêtement aussi pour les riches.
séif katan 53
(נד) דאין זה וכו' - ואם כונתה שלא יצערו אותה הגשמים שרי בכל ענין אף שממילא נצלת עי"ז מטנוף בגדיה ובלבד שתקשרנה יפה:
(54) Car ce n'est pas, etc. – et si son intention est que les pluies ne la fassent pas souffrir, c'est permis dans tous les cas, même si de ce fait ses vêtements sont protégés de la saleté, à condition qu'elle l'attache bien.
séif katan 54
(נה) מלבוש - וע"כ אסור לאיש לכסות הכובע בפאטשיילע [ח"א]:
(55) Un vêtement – c'est pourquoi il est interdit à un homme de couvrir son chapeau d'un mouchoir (« patchéilé ») ('Hayé Adam).
séif katan 55
(נו) כיון דאינו וכו' - היינו דע"כ חיישינן דילמא משתליף מרגלו ואתי לאתויי ד"א:
(56) Puisqu'il n'est pas, etc. – c'est-à-dire que c'est pourquoi nous craignons qu'il glisse de son pied et qu'il en vienne à le porter quatre coudées.
séif katan 56
(נז) וספסלים הקטנים שבידיו - היינו שנשען עליהם בעת שנדחף לפניו ושרי דהוא דומיא דחיגר עם מקל בסעיף ו':
(57) Et les petits escabeaux qu'il tient dans ses mains – c'est-à-dire qu'il s'appuie sur eux lorsqu'il se pousse en avant ; et c'est permis, car c'est semblable à l'infirme avec un bâton, au séif 6.
séif katan 57
(נח) יוצא בהם בשבת - דלא שייך כאן דילמא משתלפי:
(58) Il sort avec le Chabbat – car on ne peut appliquer ici la crainte qu'ils glissent.
séif katan 58
(נט) של עץ - היינו אע"ג שאין בו עור כלל אפ"ה מקרי מנעל ועיין בביאור הגר"א ובפמ"ג שהקשו מהא דלקמן סימן תרי"ד ס"ב דמשמע דדוקא במחופה עור מלמעלה אבל של עץ לבד לא חשיב מנעל ועי"ש בביאור הגר"א מה שתירץ בזה ליישב דעת השו"ע לחלק בין שבת ליוהכ"פ אבל מ"מ לדינא משמע דמצדד כהרמב"ן דשל עץ לבד לא חשיב מנעל אף לענין שבת:
(59) En bois – c'est-à-dire que, bien qu'il n'y ait pas du tout de cuir, c'est néanmoins appelé chaussure ; et vois le Biour du Gaon de Vilna et le Peri Megadim, qui ont objecté à partir de ce qui est dit plus loin au siman 614, séif 2, d'où il ressort que c'est une chaussure seulement si elle est recouverte de cuir par-dessus, mais une chaussure en bois seul n'est pas considérée comme une chaussure ; et vois là le Biour du Gaon de Vilna, ce qu'il a répondu pour justifier l'avis du Choulhan Aroukh, en distinguant entre Chabbat et Yom Kippour ; mais néanmoins, pour la loi, il ressort qu'il penche vers l'avis du Ramban, qu'une chaussure en bois seul n'est pas considérée comme une chaussure, même pour le Chabbat.
séif katan 59
(ס) וכן בפנטני"ש - היינו מה שקורין בלשוננו פאנטאפי"ל דאע"ג דמשתלפי במהרה וממילא [היינו ע"י חליצה בידים ובלא התרת קשר] מ"מ כיון דמחופה עור הוא מהודק קצת ולא חיישינן דילמא יפלו ואתי לאתויי:
(60) Et de même avec des « pantanich » – c'est-à-dire ce que nous appelons dans notre langue « pantofel » (pantoufles) : bien qu'elles glissent rapidement et d'elles-mêmes [c'est-à-dire qu'on les ôte avec les mains sans dénouer de nœud], néanmoins, puisqu'elles sont recouvertes de cuir, elles sont un peu serrées, et nous ne craignons pas qu'elles tombent et qu'il en vienne à les porter.
séif katan 60
(סא) ויש מחמירים - היינו בפנטני"ש ומטעם דילמא משתליף והט"ז לקמן בס"מ כתב דלא חיישינן לזה דהא אין דרך לילך יחף בר"ה והתו"ש מפקפק קצת בדבריו ע"ש ונראה דבמקום רפש בודאי אין להקל אך לכו"ע אם שכח ויצא בהן לר"ה א"צ להסירן אלא מהלך בהן עד שמגיע לביתו וכן הדין בכל הני שאסורין משום דאתי לאתויי:
(61) Et certains sont rigoureux – c'est-à-dire pour les pantoufles, pour la raison qu'elles risquent de glisser ; et le Taz, plus loin au séif 40, a écrit qu'on ne craint pas cela, car on n'a pas l'habitude de marcher pieds nus dans le domaine public ; et le Tossefet Chabbat émet quelque doute sur ses paroles, vois là ; et il semble que dans un endroit boueux, on ne doit certainement pas être indulgent. Mais selon tous, s'il a oublié et est sorti avec dans le domaine public, il n'a pas besoin de les ôter, mais il marche avec jusqu'à ce qu'il arrive chez lui ; et telle est la loi pour toutes ces choses qui sont interdites de peur qu'il en vienne à les porter.
séif katan 61
(סב) במקום שאין דרך וכו' - ובד"מ משמע דאפילו במקום שדרכם לילך יחף בחול בשבת ילבש מנעלים כדי שיזכור - שהוא שבת ובב"ח איתא דגם יש בזה משום עונג שבת וה"ה דביו"ט צריך ליזהר בזה דעונג שבת ויו"ט שוין ועיין סימן ב' דגם בחול מדת צניעות הוא שלא לילך יחף:
(62) Dans un endroit où l'on n'a pas l'habitude, etc. – et dans le Darkhei Moché il ressort que même dans un endroit où l'on a l'habitude de marcher pieds nus en semaine, le Chabbat on mettra des chaussures afin de se souvenir que c'est Chabbat ; et dans le Ba'h il est dit qu'il y a là aussi une question de plaisir du Chabbat (oneg Chabbat) ; et de même à Yom Tov (jour de fête) il faut y faire attention, car le plaisir du Chabbat et celui du Yom Tov sont égaux ; et vois au siman 2 que même en semaine c'est une marque de pudeur de ne pas marcher pieds nus.
séif katan 62
(סג) בלא מקל מותר - דכיון דאינו יכול לילך כלל בלא מקל הו"ל כמנעל דידיה:
(63) Sans bâton, c'est permis – car puisqu'il ne peut pas du tout marcher sans bâton, celui-ci est comme sa chaussure.
séif katan 63
(סד) אבל אם אפשר וכו' - וכן זקן ההולך בביתו בלא מקל וכשיוצא לחוץ נשען על מקלו מחמת תשות כחו ואינו נוטלו אלא להחזיק עצמו אע"פ שגופו מתנענע אסור דהוי המקל אצלו כמשוי כיון דבביתו הולך בלי מקל אבל אם הזקין כ"כ דא"א לו לילך כלל בלי מקל מותר:
(64) Mais s'il est possible, etc. – et de même un vieillard qui marche chez lui sans bâton, et quand il sort dehors s'appuie sur son bâton à cause de sa faiblesse, et ne le prend que pour se soutenir parce que son corps vacille : c'est interdit, car le bâton est pour lui comme un fardeau, puisque chez lui il marche sans bâton ; mais s'il a tellement vieilli qu'il ne peut pas du tout marcher sans bâton, c'est permis.
séif katan 64
(סה) ואינו נוטלו וכו' - וכשאדם הולך במקום שיש חשש שיפול מחמת שירדו גשמים והמקום משופע או שהולך בחורף על המים הנגלדים [שקורין איי"ז] ומפחד שמא יפול מותר ג"כ לצאת במקל דדמי לחיגר [כ"כ הט"ז] ואליהו רבא כתב עליו דאין דבריו מוכרחים וגם בעוד אחרונים ראיתי שדעתם שאין להתיר בזה רק במקום שיש עירוב:
(65) Et il ne le prend, etc. – et lorsqu'un homme marche dans un endroit où il risque de tomber, parce qu'il a plu et que l'endroit est en pente, ou qu'il marche en hiver sur l'eau gelée [qu'on appelle « Eis »] et craint de tomber, il est aussi permis de sortir avec un bâton, car c'est semblable à l'infirme [ainsi a écrit le Taz] ; et l'Eliya Rabba a écrit à son sujet que ses paroles ne sont pas contraignantes ; et j'ai vu aussi chez d'autres A'haronim que leur avis est qu'on ne doit permettre cela que dans un endroit où il y a un erouv.
séif katan 65
(סו) אסור - ואפילו הוא מקל תפארת שנושאו לכבוד אסור דאף שהוא תכשיט לא הותר לישא תכשיט בידו וע"כ מה שנהגו החשובים לצאת במקל שבידם אסורים לצאת בהם בשבת חוץ לעירוב אבל תוך העירוב מותר אם נושאו לכבוד או שיש בו צורך קצת אבל בלא צורך כלל איכא זילותא דשבת:
(66) Interdit – et même s'il s'agit d'une canne d'apparat qu'il porte par honneur, c'est interdit, car bien que ce soit une parure, il n'a pas été permis de porter une parure à la main. C'est pourquoi, quant à l'usage des notables de sortir avec une canne à la main, il leur est interdit de sortir avec le Chabbat hors de l'erouv ; mais à l'intérieur de l'erouv c'est permis s'il la porte par honneur ou s'il en a quelque besoin ; mais sans aucun besoin, il y a là un mépris du Chabbat.
séif katan 66
(סז) דינו כחיגר - היינו דתלוי ג"כ אם יכול לילך בלי מקל [ב"י בסימן תקכ"ב]:
(67) Sa loi est comme celle de l'infirme – c'est-à-dire que cela dépend aussi de s'il peut marcher sans bâton (Beit Yossef, siman 522).
séif katan 67
(סח) אסור לו לצאת - היינו חוץ לעירוב והטעם דעצם הליכתו אפשר לו לילך בלי מקל ואינו נוטלו אלא ליישר פסיעותיו:
(68) Il lui est interdit de sortir – c'est-à-dire hors de l'erouv ; et la raison est que, pour la marche elle-même, il peut marcher sans bâton, et il ne le prend que pour régulariser ses pas.
séif katan 68
(סט) וכבלים וכו' - דנחשב לו כמו מלבוש דדרך הליכתו הוא כן ובטלים הם לגבי הגוף שהוא לבוש בהן ולא חיישינן דילמא נפיל מרגליו ואתי לאתויי דמסתמא כיון דאסור בהם בודאי הם בחוזק על רגליו ולא יפלו:
(69) Et les entraves, etc. – car c'est considéré pour lui comme un vêtement, puisque c'est ainsi qu'il marche, et elles sont annulées par rapport au corps qui en est revêtu ; et nous ne craignons pas qu'elles tombent de ses pieds et qu'il en vienne à les porter, car vraisemblablement, puisqu'il y est enchaîné, elles sont certainement solidement fixées à ses pieds et ne tomberont pas.
séif katan 69
(ע) אין יוצאים באנקטמין וכו' - ובכל זה הטעם מפני שאין זה דרך מלבוש ואם הוציא בזה וכן בקב הקיטע הנ"ל פטור מפני שלא הוציא כדרך המוציאין:
(70) On ne sort pas avec des « ankatmin » (membres artificiels), etc. – et pour tout cela, la raison est que ce n'est pas à la manière d'un vêtement ; et s'il est sorti avec cela, ainsi qu'avec le kav (pilon de bois) de l'amputé mentionné plus haut, il est exempt, car il n'a pas transporté à la manière de ceux qui transportent.
séif katan 70
(עא) בתיבה וכו' - כגון שרוצה להגן על עצמו מפני הגשמים והטעם דכל הני לאו דרך מלבוש הוא אלא משוי הוא:
(71) Avec un coffre, etc. – par exemple s'il veut se protéger des pluies ; et la raison est que toutes ces choses ne sont pas à la manière d'un vêtement, mais sont un fardeau.
séif katan 71
(עב) בשק - מפני שדרך הרועים לצאת בהם מפני הגשמים וכיון דחשיב מלבוש להני לכן מותר גם לכל אדם לצאת בהם אפילו שלא מפני הגשמים:
(72) Avec un sac – car les bergers ont l'habitude de sortir avec à cause des pluies, et puisque c'est considéré comme un vêtement pour eux, il est permis aussi à tout homme de sortir avec, même pas à cause des pluies.
séif katan 72
(עג) פי' בגדים גסים - כן פירש הרא"ש בנדרים וכן רש"י בשבת ס"ב פירש נמי מלבוש שק ומשמע דשק ממש לא [וצ"ע בימינו שהרועים נהגו ללבוש שק גופא איך הדין גם לדבריהם קשה קצת אמאי קאמר הברייתא לא בתיבה וקופה וכו' יותר היה לה לאשמועינן דבשק ממש לא וגם בש"ג שעל המרדכי הביא בשם אדרת והוא הרשב"א דאפילו שק מותר וצ"ע]:
(73) C'est-à-dire des vêtements grossiers – ainsi l'a expliqué le Roch dans le traité Nedarim, et Rachi aussi, dans Chabbat 62, a expliqué « un vêtement de sac » ; et il ressort que ce n'est pas un vrai sac [et il faut examiner (tsarikh iyoun) quelle est la loi à notre époque, où les bergers ont l'habitude de porter le sac lui-même ; même selon leur explication, il est un peu difficile de comprendre pourquoi la baraïta (enseignement tannaïtique hors de la Michna) dit « ni avec un coffre, ni avec un panier, etc. » : elle aurait plutôt dû nous apprendre que ce n'est pas permis avec un vrai sac. Et aussi le Chiltei HaGuiborim sur le Mordekhaï a rapporté au nom de l'Aderet, c'est-à-dire le Rachba, que même un sac est permis ; et il faut examiner].
séif katan 73
(עד) במוך וספוג - היינו שנתנו מבעוד יום וכדמפרש לקמיה:
(74) Avec du coton ou une éponge – c'est-à-dire qu'il les a mis encore de jour, comme il l'explique ensuite.
séif katan 74
(עה) באספלנית - מטלית של בגד שמושחין אותו במשיחה ומשימין אותו על המכה:
(75) Avec un emplâtre (ispelanit) – un morceau de tissu qu'on enduit d'onguent et qu'on met sur la plaie.
séif katan 75
(עו) לא יחזירנה - דהוי כמו נתינה לכתחלה דאסרו רבנן לעשות רפואה בשבת וכדלקמן בסי' שכ"ח:
(76) Il ne la remettra pas – car c'est comme la mettre lekhat'hila, et les Sages ont interdit de faire un soin le Chabbat, comme plus loin au siman 328.
séif katan 76
(עז) על המכה - וה"ה אם ירצה לכרוך אותם על המוך וספוג ורטיה ג"כ אסור והא דמסיים דבאגד שכורך על הרטיה יכול לילך בו היינו דוקא באגד של סמרטוטין דדרך להשליכו כשמתירו וע"כ אינו חשיב ובטיל לגבי הרטיה משא"כ בחוט או משיחה דחשיבי ואינו בטיל לגבי המוך וספוג ובביאור הגר"א כתב דלדעת הרמב"ם אינו אסור בחוט ומשיחה כ"א כשכורכו על המוך וספוג לצאת בו [דמשום דחשיבי לא בטלי] אבל על המכה ממש אפילו היה כרוך חוט ומשיחה או שאר דבר חשוב מותר לצאת בו דאף דאינו מרפא מ"מ הרי מועיל שלא יסרט המכה וע"כ לא הוי משוי והביא ראיה לדבריו מלשון התוספתא ומשמע מניה שהוא סובר כן להלכה וכן משמע דעת כמה אחרונים וכמו שאכתוב לקמן בסכ"ח במ"ב ע"ש:
(77) Sur la plaie – et de même s'il veut les enrouler sur le coton, l'éponge et le pansement, c'est aussi interdit ; et ce qu'il conclut, que pour le bandage qu'il enroule sur le pansement il peut sortir avec, c'est seulement un bandage de chiffons, qu'on a l'habitude de jeter quand on le défait ; c'est pourquoi il n'est pas important et est annulé par rapport au pansement ; ce qui n'est pas le cas d'un fil ou d'une cordelette, qui sont importants et ne sont pas annulés par rapport au coton et à l'éponge. Et dans le Biour du Gaon de Vilna, il a écrit que selon l'avis du Rambam, le fil et la cordelette ne sont interdits que lorsqu'on les enroule sur le coton et l'éponge pour sortir avec [car du fait qu'ils sont importants, ils ne sont pas annulés] ; mais sur la plaie même, même si on y avait enroulé un fil, une cordelette ou une autre chose importante, il est permis de sortir avec, car bien que cela ne guérisse pas, cela sert néanmoins à ce que la plaie ne soit pas égratignée, et c'est pourquoi ce n'est pas un fardeau ; et il a apporté une preuve à ses paroles de la formulation de la Tossefta, et il ressort de lui qu'il pense ainsi pour la halakha ; et tel est aussi l'avis implicite de plusieurs A'haronim, comme je l'écrirai plus loin au séif 28 dans la Michna Beroura ; vois là.
séif katan 77
(עח) וקושרו ומתירו - דהלא באגד אין בה משום רפואה:
(78) Et il l'attache et le détache – car le bandage n'implique pas d'interdit de soin.
séif katan 78
(עט) הארוגים להם - ולכן לא חיישינן דילמא מיפסק ואתי לאתויי ואפילו אם הם זגין של זהב שאינו עשוי אלא לבני מלכים ג"כ לא חיישינן דילמא מחייכי עליה ואתי לאתויי בידו כיון שהוא ארוג:
(79) Tissées pour eux – c'est pourquoi nous ne craignons pas qu'elles se détachent et qu'il en vienne à les porter ; et même s'il s'agit de clochettes d'or, qui ne sont faites que pour les enfants de rois, nous ne craignons pas non plus qu'on se moque de lui et qu'il en vienne à les porter dans sa main, puisqu'elles sont tissées.
séif katan 79
(פ) אינם ארוגים לא - ואפילו הם קשורים להכסות וכ"ש בזוג שבצוארו דאסור לצאת דחיישינן דילמא מיפסק מהכסות או מצוארו ואתי לאתויי וכ"ש אם הם של זהב דחיישינן דילמא מחייכי עליה להחזיקו כיוהרא דאינו עשוי אלא לעשירים ואתי ליטלן ולאתויי ביד וכתבו בתוספות בשם הריב"א דאפילו בנים קטנים שאינם עשירים אסורים לצאת בזוג של זהב שאינו ארוג בכסות או התלוי בצוארו דחיישינן דילמא מחייכי עלייהו וא"א שלא ישמע אביהם ויטלם ובתוך כך אתי לטלטלם ד"א בר"ה והביאם המ"א וא"ר:
(80) Non tissées, non – et même si elles sont attachées au vêtement ; et à plus forte raison une clochette à son cou, il est interdit de sortir avec, car nous craignons qu'elle se détache du vêtement ou de son cou et qu'il en vienne à la porter ; et à plus forte raison si elles sont en or, car nous craignons qu'on se moque de lui comme s'il prenait des airs d'orgueil, puisque ce n'est fait que pour les riches, et qu'il en vienne à les prendre et à les porter à la main. Et les Tossefot ont écrit au nom du Riva que même des petits enfants qui ne sont pas riches n'ont pas le droit de sortir avec une clochette d'or qui n'est pas tissée dans le vêtement ou qui est suspendue à leur cou, car nous craignons qu'on se moque d'eux, et il est impossible que leur père ne l'entende pas et ne les enlève, et entre-temps il en viendra à les porter quatre coudées dans le domaine public ; et le Maguen Avraham et l'Eliya Rabba l'ont rapporté.
séif katan 80
(פא) רק בדבר וכו' - דהיינו כגון זוג שהדרך היה בזמניהם להיות בכל הבגדים לנוי לכך שרי באריג שלא גזרו אטו אינו אריג כיון שהוא נוי לבגד לא הטריחו חז"ל להפסיד אותו ולהתגנות:
(81) Seulement pour une chose, etc. – c'est-à-dire par exemple une clochette, qu'il était d'usage à leur époque de mettre sur tous les vêtements pour l'ornement ; c'est pourquoi c'est permis quand elle est tissée, et on n'a pas décrété à cause de celle qui n'est pas tissée : puisque c'est un ornement pour le vêtement, nos Sages n'ont pas imposé de l'abîmer et de l'enlaidir.
séif katan 81
(פב) שאין דרכו בכך - היינו דגזרו מחובר אטו אינו מחובר ועיין במרדכי שם שסיים דאפשר דבכלל משוי הוא וחיוב חטאת נמי יש בזה דאינו בטל לגבי הבגד כיון שאין דרכו בכך וכן משמע בתשובת הרשב"א שהובא בב"י שכל דבר שאין צורך להבגד ואין תשמיש להבגד אינו בטל לגבי הבגד והרי הוא כאלו מוציאן לבדו בלא הבגד וחייב:
(82) Ce n'est pas son habitude – c'est-à-dire qu'on a décrété pour la chose attachée à cause de celle qui n'est pas attachée ; et vois le Mordekhaï, là-bas, qui a conclu qu'il est possible que cela soit inclus dans la catégorie de fardeau, et qu'il y ait aussi passibilité de 'hatat, car ce n'est pas annulé par rapport au vêtement puisque ce n'est pas l'usage ; et c'est aussi ce qui ressort de la responsa du Rachba rapportée dans le Beit Yossef : toute chose dont le vêtement n'a pas besoin et qui ne sert pas au vêtement n'est pas annulée par rapport au vêtement, et c'est comme s'il la sortait seule sans le vêtement, et il est passible.
séif katan 82
(פג) מותר לצאת בהן - דחשיב מלבוש כיון שדרך לצאת בו כל ימי השבוע ולא חיישינן דילמא יתבייש ושקיל ליה ואתי לאתויי שאימת מלכות עליו גם לא חיישינן דילמא מיפסק ואתי לאתויי כמו בזגים שאינן ארוגים שאין זה חשיב:
(83) Il est permis de sortir avec – car c'est considéré comme un vêtement, puisqu'il est d'usage de sortir avec tous les jours de la semaine ; et nous ne craignons pas qu'il ait honte, l'enlève et en vienne à le porter, car la crainte du pouvoir (de son maître) est sur lui ; et nous ne craignons pas non plus qu'il se détache et qu'il en vienne à le porter, comme pour les clochettes non tissées, car ceci n'est pas considéré comme important.
séif katan 83
(פד) אם מחובר וכו' - כאן בעינן שיהיה מבע"י תפור היטב להכסות או עכ"פ שיהיה תפור בשני תכיפות דאז הוי כמו אריג יחד וכנ"ל בריש הסעיף [דאל"ה חיישינן דילמא מיפסק ואתי לאתויי כמו בזגים ואע"ג דהוא דבר שאינו לא מלבוש ולא תכשיט מ"מ לא חשיב כמשוי דדרך היה בזמניהם לתפור כן להכסות הלכך בטל הוא לגבי בגד ולפ"ז בזמנינו שאין דרך להיות הפאציילע"ט תפור בהבגד לא בטיל הוא לגבי בגד ואסור וכ"כ בספר זכרו תורת משה ובספר מטה אשר ויש שכתבו לפי שהפאציילע"ט הוא דבר שאינו חשוב בטל הוא לגבי הכסות כשתפור בו] וקשירה בעלמא להכסות או להחגור אפילו קשרו מבע"י בקשר של קיימא ג"כ אסור לצאת בו כיון שאינו חוגר עצמו בהפאציילע"ט ומי שרוצה להיות הפאציילעט עמו ולא תפרו להכסות מבע"י אין לו היתר שיעשה עתה ממנו כעין חגורה לחגור בו כיון שיש לו חגורה בלא"ה וחגורה ע"ג חגורה אסור כדלקמן בסעיף ל"ו אלא יחבר ראש הפאציילע"ט בראש החגורה בעניבה ויהיה כחגורה ארוכה ויחגור עצמו בו כל זמן שהולך ברחוב [ט"ז וש"א] ויש מאחרונים שמפקפקין בזה וסוברין דקשר שאינו של קיימא לא מהני לזה וע"כ לכתחלה טוב לעשות עצה זו גופא מע"ש ויקשרנו בקשר של קיימא להחגורה בראש דיחשב כחגורה ארוכה לחגור בה בשבת:
(84) S'il est attaché, etc. – ici, il faut que le mouchoir soit, dès la veille, bien cousu au vêtement, ou au moins cousu de deux points, car alors c'est comme tissé ensemble, comme plus haut au début du séif [car sinon nous craignons qu'il se détache et qu'il en vienne à le porter, comme pour les clochettes ; et bien que ce soit une chose qui n'est ni un vêtement ni une parure, ce n'est néanmoins pas considéré comme un fardeau, car il était d'usage à leur époque de le coudre ainsi au vêtement ; c'est pourquoi il est annulé par rapport au vêtement. Et selon cela, à notre époque, où il n'est pas d'usage que le mouchoir (« patchéilet ») soit cousu au vêtement, il n'est pas annulé par rapport au vêtement et c'est interdit ; et ainsi ont écrit le livre Zikhrou Torat Moché et le livre Maté Acher ; et certains ont écrit que, puisque le mouchoir est une chose sans importance, il est annulé par rapport au vêtement lorsqu'il y est cousu]. Et un simple nouage au vêtement ou à la ceinture, même s'il l'a noué la veille d'un nœud permanent, il est aussi interdit de sortir avec, puisqu'il ne se ceint pas avec le mouchoir. Et celui qui veut avoir son mouchoir avec lui et ne l'a pas cousu au vêtement la veille n'a pas de permission de s'en faire maintenant une sorte de ceinture pour se ceindre avec, puisqu'il a de toute façon une ceinture, et une ceinture par-dessus une ceinture est interdite, comme plus loin au séif 36 ; mais il attachera le bout du mouchoir au bout de la ceinture par une boucle, et ce sera comme une longue ceinture, et il s'en ceindra tout le temps qu'il marche dans la rue (Taz et d'autres A'haronim). Et certains A'haronim émettent des doutes à ce sujet et estiment qu'un nœud qui n'est pas permanent n'est pas efficace pour cela ; c'est pourquoi, lekhat'hila, il est bon de réaliser ce conseil même dès la veille de Chabbat, et de le nouer d'un nœud permanent au bout de la ceinture, pour qu'il soit considéré comme une longue ceinture avec laquelle se ceindre le Chabbat.
séif katan 84
(פה) לכסות - דוקא לכסות אבל אם תפרו לחגורה אינו מועיל דאינו בטל לגבי חגורה אא"כ יתפרנו בראש החגורה ויחגור עצמו בו וכנ"ל ועיין לקמן בסעיף ל"ו ל"ז מה שכתבנו במ"ב מענין זה:
(85) Au vêtement – seulement au vêtement ; mais s'il l'a cousu à la ceinture, cela n'est pas efficace, car il n'est pas annulé par rapport à la ceinture, à moins qu'il ne le couse au bout de la ceinture et qu'il s'en ceigne, comme plus haut ; et vois plus loin aux séifim 36 et 37 ce que nous avons écrit dans la Michna Beroura à ce sujet.
séif katan 85
(פו) שקושרים אותם בקשרים - דהוא ג"כ בכלל קמיע מומחה כדאיתא לקמן בסכ"ה דאחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין ותכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו ועיין לקמן בסכ"ה מתי נקרא קמיע מומחה:
(86) Qu'on attache par des nœuds – car cela aussi est inclus dans la catégorie de l'amulette éprouvée (kamia moum'hé), comme il est dit plus loin au séif 25 : aussi bien l'amulette écrite que l'amulette de racines ; et c'est une parure pour le malade, comme l'un de ses vêtements ; et vois plus loin au séif 25 quand on l'appelle amulette éprouvée.
séif katan 86
(פז) אין יוצאין וכו' - ועיין לקמן סימן ש"ח במ"ב ס"ק קכ"ט מה שכתבנו שם:
(87) On ne sort pas, etc. – et vois plus loin au siman 308, dans la Michna Beroura, séif katan 129, ce que nous y avons écrit.
séif katan 87
(פח) יוצאין בו - ודוקא כשהוא מוציאו דרך מלבוש דאז שרי משום דתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו אבל לא יאחזנו בידו ויעבירנו ד"א [גמרא]:
(88) On sort avec – et seulement lorsqu'il la sort à la manière d'un vêtement, car alors c'est permis, puisque c'est une parure pour le malade comme l'un de ses vêtements ; mais il ne la tiendra pas dans sa main pour la porter quatre coudées (Guemara).
séif katan 88
(פט) לא שנא וכו' - כלל ההפרש בין איתמחי גברי לאיתמחי קמיע הוא זה דאיתמחי גברא לא נקרא אלא ע"י שריפא ג' בני אדם מחולי אחת בשלש איגרות שהיה כתוב בכולן לחש אחד ואפילו לכל אחד רק פ"א ואז נעשה גברא זה מומחה אף לשאר אנשים שיש להם חולי זה אם יכתוב לחש זה דהלא נתחזק בשלשה בני אדם שהוא מומחה לרפאות בלחש זה [אבל לשאר לחשים לא נעשה מומחה לעולם דלא איתמחי רק על לחש זה שכבר נתברר המחאתו] ומומחה קמיע כגון שכתב לחש אחד באגרת אחת וריפא באותה אגרת ג' פעמים שעי"ז נעשה אגרת זו מומחה שכל אדם מחולי זה שישא האגרת הזה יתרפא ודוקא אותה אגרת בעצמה אבל אם יהיה כתוב הלחש הזה גופא באגרת אחרת לא מהני דלא איתחזק הלחש הזה כ"א באגרת הזו. ואפילו אם יכתוב אותו גברא בעצמו שכתב האגרת הראשון ג"כ לא מהני דהלא לא איתמחי גברא בשלש אגרות:
(89) Peu importe, etc. – la règle de la différence entre « l'homme éprouvé » et « l'amulette éprouvée » est celle-ci : un homme n'est appelé éprouvé que s'il a guéri trois personnes d'une même maladie par trois écrits dans lesquels était écrite une même incantation, même une seule fois pour chacun ; alors cet homme devient éprouvé même pour d'autres personnes atteintes de cette maladie, s'il écrit cette incantation, car il s'est établi par trois personnes qu'il est expert à guérir par cette incantation [mais pour d'autres incantations il ne devient jamais éprouvé, car il n'a été éprouvé que pour cette incantation dont l'efficacité a déjà été établie]. Et l'amulette éprouvée, c'est par exemple s'il a écrit une incantation sur un écrit et a guéri avec ce même écrit trois fois ; par là cet écrit devient éprouvé, de sorte que toute personne atteinte de cette maladie qui portera cet écrit guérira ; et seulement cet écrit lui-même, mais si cette même incantation est écrite sur un autre écrit, cela n'est pas efficace, car cette incantation ne s'est établie que sur cet écrit. Et même si c'est l'homme même qui a écrit le premier écrit qui l'écrit, cela n'est pas non plus efficace, car l'homme n'a pas été éprouvé par trois écrits.
séif katan 89
(צ) לחש אחד - אבל כתב ג' לחשים לא איתמחי גברא כלל עי"ז שהרי כל לחש לא הועיל כ"א לאדם אחד:
(90) Une même incantation – mais s'il a écrit trois incantations, l'homme ne devient pas du tout éprouvé par cela, car chaque incantation n'a été efficace que pour une seule personne.
séif katan 90
(צא) בכל פעם שיכתבנו - אפילו לאדם אחר וה"ה דיכול כל אדם מאותה חולי ליקח בעצמו ולישא אותן האגרות הראשונות שכבר כתב מומחה גברא זה דכיון דגברא נתחזק כמומחה על לחש זה מאי נ"מ אם יכתבנו מחדש או לישא מה שכתב כבר:
(91) Chaque fois qu'il l'écrit – même pour une autre personne ; et de même toute personne atteinte de cette maladie peut prendre elle-même et porter les premiers écrits que cet homme éprouvé a déjà écrits ; car puisque l'homme s'est établi comme éprouvé pour cette incantation, quelle différence y a-t-il qu'il l'écrive à nouveau ou qu'on porte ce qu'il a déjà écrit ?
séif katan 91
(צב) וריפא בו ג' פעמים - אפילו רק לאדם אחד:
(92) Et a guéri avec trois fois – même pour une seule personne.
séif katan 92
(צג) לכל אדם - פי' שכל אדם שיש לו אותה החולי מותר ליקח בעצמו ולישא אותה אגרת אף שלא רפאה אלא לאדם אחד שהרי נתחזקה בהמחאתה ג' פעמים אבל אם יכתוב לחש זה באגרת אחרת אסורה אפילו אם אגרת הראשונה רפאה שלשה בני אדם דלא נתחזקה רק אותה האגרת אבל גברא לא איתמחי לאגרת אחרת:
(93) Pour tout homme – c'est-à-dire que toute personne atteinte de cette maladie a le droit de prendre elle-même et de porter cet écrit, bien qu'il n'ait guéri qu'une seule personne, car son efficacité s'est établie trois fois ; mais s'il écrit cette incantation sur un autre écrit, c'est interdit, même si le premier écrit a guéri trois personnes, car seul cet écrit s'est établi, mais l'homme n'a pas été éprouvé pour un autre écrit.
séif katan 93
(צד) הועילה לג' אנשים - דאי לא הועילה כל אחת רק לאדם אחד לא הוי אלא איתמחי גברא ולא הקמיע וכדלעיל בריש הסעיף אבל כיון שהועילה כל אגרת פעם אחת לג' אנשים גם האגרת נתמחאה:
(94) A été efficace pour trois personnes – car si chaque écrit n'avait été efficace que pour une seule personne, seul l'homme serait éprouvé, et non l'amulette, comme plus haut au début du séif ; mais puisque chaque écrit a été efficace, une fois chacun, pour trois personnes, l'écrit aussi est devenu éprouvé.
séif katan 94
(צה) או לאדם אחד שלשה פעמים - גם בזה הא דצייר ג"פ כדי שיהיה גם איתמחי קמיע וכנ"ל:
(95) Ou pour une seule personne trois fois – ici aussi, s'il a précisé « trois fois », c'est pour qu'il y ait aussi amulette éprouvée, comme plus haut.
séif katan 95
(צו) שתי המחאות ביחד - כגון שכתב אגרת וריפא לראובן ג' פעמים ועוד אגרת לשמעון ג' פעמים ועוד אגרת וריפא לשמעון עוד ב' פעמים [ועדיין לא איתמחי גברא לפי שלא ריפא ג' אנשים וגם לא אתמחי קמיע] ואח"כ ריפא באותה אגרת השלישית גם ללוי ונמצא שבאו שתי המחאות ביחד [מ"א]:
(96) Les deux confirmations ensemble – par exemple s'il a écrit un écrit et guéri Réouven trois fois, et un autre écrit pour Chimon trois fois, et encore un autre écrit avec lequel il a guéri Chimon encore deux fois [et l'homme n'est pas encore éprouvé, puisqu'il n'a pas guéri trois personnes, et l'amulette n'est pas non plus éprouvée], et ensuite il a guéri avec ce même troisième écrit aussi Lévi : il se trouve que les deux confirmations sont venues ensemble (Maguen Avraham).
séif katan 96
(צז) לא תלינן וכו' - ונ"מ שאם הפסיד הרופא המחאתו כגון שכתב עוד ג' אגרות ולא הועילו אז גם הקמיע שנתן מכבר שריפא ג' פעמים אסורה דעדיין לא נתמחאה משא"כ כשבאו שניהן ביחד או שבאה המחאת הקמיע תחלה אז אע"פ שהפסיד הרופא המחאתו המחאת הקמיע במקומה עומדת:
(97) On n'attribue pas, etc. – et la conséquence pratique est que si le guérisseur perd son statut d'éprouvé, par exemple s'il a écrit encore trois écrits qui n'ont pas été efficaces, alors l'amulette aussi qu'il avait donnée auparavant et qui a guéri trois fois est interdite, car elle n'avait pas encore été éprouvée par elle-même ; ce qui n'est pas le cas lorsque les deux sont venues ensemble ou que la confirmation de l'amulette est venue d'abord : alors, bien que le guérisseur ait perdu son statut, la confirmation de l'amulette reste en place.
séif katan 97
(צח) שלשה קמיעים לאדם אחד - היינו שלש אגרות אף שהם לחש אחד:
(98) Trois amulettes pour une seule personne – c'est-à-dire trois écrits, même s'il s'agit d'une même incantation.
séif katan 98
(צט) לא גברא - דהיינו שאינו יכול לכתוב אגרת אחרת אף בלחש זה דכיון שלא ריפא בהג' אגרות רק לאדם אחד אמרינן מזליה דחולה גרים וכתב המ"א דאף החולה בעצמו אסור לצאת בהאגרות שרפאוהו מכבר כיון שנקראו קמיע שאינו מן המומחה וש"א מפקפקין בזה:
(99) Pas l'homme – c'est-à-dire qu'il ne peut pas écrire un autre écrit, même de cette incantation, car puisqu'il n'a guéri avec les trois écrits qu'une seule personne, nous disons que c'est la bonne étoile (mazal) du malade qui a causé la guérison ; et le Maguen Avraham a écrit que même le malade lui-même n'a pas le droit de sortir avec les écrits qui l'ont déjà guéri, puisqu'ils sont appelés amulette qui ne vient pas d'un homme éprouvé ; et d'autres A'haronim émettent des doutes à ce sujet.
séif katan 99
(ק) ולא קמיע - דקמיע לא איתמחי רק כשאגרת אחת רפאה ג' פעמים:
(100) Ni l'amulette – car l'amulette n'est éprouvée que lorsqu'un même écrit a guéri trois fois.
séif katan 100
(קא) של כתב - ואם הוא מכתבי הקודש אסור לצאת בה לר"ה אא"כ מחופה בעור או ד"א דאל"ה חיישינן דילמא יצטרך לפנות ויסירם מעליו ואתי לאתויינהו ד"א ואם הוא חולה שיש בו סכנה אי שקיל מיניה דאז אין צריך להסירם בכל גווני מותר לצאת:
(101) Écrite – et si elle contient des écrits saints, il est interdit de sortir avec dans le domaine public, à moins qu'elle ne soit recouverte de cuir ou d'autre chose ; car sinon nous craignons qu'il ait besoin de faire ses besoins, qu'il l'ôte de sur lui et qu'il en vienne à la porter quatre coudées. Et s'il s'agit d'un malade qui serait en danger si on la lui enlevait, car alors il n'a de toute façon pas besoin de l'ôter, il est permis de sortir avec.
séif katan 101
(קב) של עיקרין - של שרשי סימנין:
(102) De racines – de racines de plantes médicinales.
séif katan 102
(קג) לומר - וה"ה שנאמן על הקמיע לומר שהיא מומחית דלא חשדינן ליה שיכוין להכשיל:
(103) De dire – et de même il est cru au sujet de l'amulette, pour dire qu'elle est éprouvée, car nous ne le soupçonnons pas de vouloir faire trébucher autrui.
séif katan 103
(קד) בביצת החרגול - הוא חגב ועיין בגמרא למאי עבדי כל דברים אלו ובזמנם היו אלו דברים איתמחו לרפואה ויש להם דין קמיע מומחה ושרי לצאת בהן כשהן תלויין עליו:
(104) Avec l'œuf de « 'hargol » – c'est une sauterelle ; et vois dans la Guemara à quoi servent toutes ces choses ; et à leur époque ces choses étaient éprouvées comme remède, et elles ont le statut d'amulette éprouvée, et il est permis de sortir avec lorsqu'elles sont suspendues sur lui.
séif katan 104
(קה) ואין ניכר בו שהוא משום רפואה - היינו שאין ניכר שיהיה לרפואה והא דמותר בדברים הנ"ל כיון שיאמרו היודעים שהוא לרפואה מצד הסגולה הוי כניכר:
(105) Et il n'est pas reconnaissable qu'il est porté comme remède – c'est-à-dire qu'il n'est pas reconnaissable que ce soit pour un remède ; et si c'est permis pour les choses mentionnées plus haut, c'est que, puisque ceux qui savent diront que c'est un remède par vertu (segoula), c'est comme reconnaissable.
séif katan 105
(קו) כל לחש מותר - ואפילו אי עדיין לא אתמחי ואין אנו יודעין שמרפאין אפ"ה מותר בחול דכיון דידעינן שיש לחשים שמרפאים אמרינן שמא גם בזה ירפא והוי קצת כמו ניכר כיון שרגילות שהלחשים ירפאו ואין איסור אלא באותן שידענו שאינן מועילים:
(106) Toute incantation est permise – et même si elle n'a pas encore été éprouvée et que nous ne savons pas si elle guérit, c'est néanmoins permis en semaine ; car puisque nous savons qu'il y a des incantations qui guérissent, nous disons que peut-être celle-ci aussi guérira, et c'est un peu comme reconnaissable, puisqu'il est courant que les incantations guérissent ; et il n'y a d'interdit que pour celles dont nous savons qu'elles ne sont pas efficaces.
séif katan 106
(קז) בכל קמיע שאינו מומחה - הקשה בביאור הגר"א הא תנן דאין יוצאין בקמיע שאינו מומחה משמע הא בחול ש"ד ועיין בלבושי שרד שנדחק ליישב. ואם החולה הוא דבר שיש בו חשש סכנה נראה דלכו"ע שרי בכל גווני:
(107) Avec toute amulette qui n'est pas éprouvée – le Biour du Gaon de Vilna a objecté : voici que nous avons appris (dans la Michna) qu'on ne sort pas avec une amulette qui n'est pas éprouvée, ce qui implique qu'en semaine c'est tout à fait permis ; et vois les Levouchei Serad, qui se sont efforcés de répondre. Et si la maladie comporte une crainte de danger, il semble que selon tous ce soit permis dans tous les cas.
séif katan 107
(קח) וגם הוא מרפא - הוא מלשון הטור ומשמע מזה דבדבר שאינו מרפא אלא שעושה כדי שלא ינגף ברגלו אסור ואזיל לטעמיה בסכ"ב עי"ש אבל בא"ר הביא בשם כמה פוסקים דאפילו אם אינו מרפא אלא שעושה כדי להגין מצער ג"כ מותר לצאת בו וכ"כ בתו"ש בשם מהרש"ק ועיין לעיל בסעיף כ"ב מה שכתבנו בשם הגר"א דדעת הרמב"ם הוא ג"כ הכי וע"כ אם חתך אצבעו בשבת וכורך חתיכת בגד עליה שלא ישרט בבגדיו מותר לצאת בו מיהו יותר טוב שיכרוך על המקום הזה באיזה סמרטוט דבזה מצדד הפמ"ג דלכו"ע שרי לצאת בו דלא חשיב ובטיל לגבי המכה מיהו בכל גווני צריך לרחוץ מקודם הדם שבאצבעו כדי שלא יצטבע עי"ז:
(108) Et aussi il guérit – c'est la formulation du Tour, et il en ressort que pour une chose qui ne guérit pas, mais qu'on fait pour ne pas se heurter le pied, c'est interdit ; et il suit en cela sa propre opinion au séif 22, vois là. Mais l'Eliya Rabba a rapporté au nom de plusieurs décisionnaires que même si cela ne guérit pas, mais qu'on le fait pour protéger d'une douleur, il est aussi permis de sortir avec ; et ainsi a écrit le Tossefet Chabbat au nom du Maharchak ; et vois plus haut au séif 22 ce que nous avons écrit au nom du Gaon de Vilna, que tel est aussi l'avis du Rambam. C'est pourquoi, si l'on s'est coupé le doigt le Chabbat et qu'on enroule dessus un morceau de tissu pour qu'il ne soit pas égratigné par ses vêtements, il est permis de sortir avec ; toutefois il vaut mieux enrouler sur cet endroit un chiffon quelconque, car dans ce cas le Peri Megadim penche à dire que selon tous il est permis de sortir avec, car il n'est pas important et est annulé par rapport à la plaie ; toutefois, dans tous les cas, il faut d'abord laver le sang de son doigt, afin que le tissu ne soit pas teint par cela.
séif katan 108
(קט) מותר לצאת - ודוקא בשקשר את המטבע לפיסת רגלו מבע"י באיזה סמרטוט דלא חשיב ובטיל אבל אם קשר אז בדבר שהוא חשוב אסור לצאת בשבת וכנ"ל בסכ"ב:
(109) Il est permis de sortir – et seulement lorsqu'il a attaché la pièce de monnaie à la plante de son pied dès la veille avec un chiffon quelconque, qui n'est pas important et est annulé ; mais s'il l'a attachée alors avec une chose importante, il est interdit de sortir avec le Chabbat, comme plus haut au séif 22.
séif katan 109
(קי) דהיינו שלאחר וכו' - וכ"ש כשהסירה לגמרי מעל עצמו וקיפלה ונתנה על כתפו דחייב:
(110) C'est-à-dire qu'après, etc. – et à plus forte raison, lorsqu'il l'a ôté complètement de sur lui, l'a plié et mis sur son épaule, il est passible.
séif katan 110
(קיא) חייב חטאת - שאין זה דרך מלבוש והו"ל משוי:
(111) Passible d'un 'hatat – car ce n'est pas à la manière d'un vêtement, et c'est un fardeau.
séif katan 111
(קיב) למטה מכתפיו - היינו אפילו אם אינו מכסה בה רוב גופו ויש מחמירין בדבר דבעינן שיהא מכסה בה רוב גופו:
(112) Au-dessous de ses épaules – c'est-à-dire même s'il n'en couvre pas la majeure partie de son corps ; et certains sont rigoureux en la matière et exigent qu'il en couvre la majeure partie de son corps.
séif katan 112
(קיג) ועל פי זה מותר וכו' - כונתו באופן זה שמתקצר קצת מלמטה דכיון שעכ"פ מעוטף הוא עד למטה מכתפיו ואע"ג שמגביה שוליו מלמטה שרי דלהתעטף כל גופו בו כמו בבהכ"נ קשה לעשות כן כשהולך בר"ה אף שילבש גלימא עליו מלמעלה:
(113) Et d'après cela il est permis, etc. – son intention vise le cas où le talit est un peu raccourci par en bas : puisque de toute façon il en est enveloppé jusqu'au-dessous des épaules, bien qu'il en relève les bords par en bas, c'est permis ; car s'en envelopper tout le corps, comme à la synagogue, est difficile à faire quand il marche dans le domaine public, même s'il porte un manteau par-dessus.
séif katan 113
(קיד) ולהביאו לבהכ"נ - כאן שייך הג"ה דסעיף שאחר זה [באר הגולה ועו"ש ולפירוש הגר"א שנכתוב לקמן ההגהה על מקומה עומדת]:
(114) Et l'apporter à la synagogue – c'est ici que s'applique la glose du séif suivant [Beer HaGola et Olat Chabbat ; et selon l'explication du Gaon de Vilna, que nous écrirons plus loin, la glose reste à sa place].
séif katan 114
(קטו) בטלית סביב הצואר - ואין זה סותר לסעיף הקודם דמיירי במדינות שנהגו לצאת כן בחול בבתיהם ולכן מותר אפילו במקופל ומונח סביב הצואר דדרך מלבוש הוא שם והוא כעין סודר שהתיר השו"ע לקמן בסל"ד [מ"א ותו"ש] ומש"כ בהג"ה אע"פ וכו' מקומה שייך לסוף סכ"ט וכנ"ל ובביאור הגר"א משמע שמפרש דמש"כ בשו"ע בטלית שסביב הצואר היינו ששני צדי העליון היה מקובץ ומונח סביב הצואר אבל שוליה התחתון שמאחוריה היה משולשל למטה ולזה סיים הרמ"א דאע"פ שמניח צד ימין על כתפו של שמאל ג"כ שרי משום דדרך ללבשו כך והוא להתנאות. ולפי פירושו שייך דין זה גם במדינתנו:
(115) Avec un talit autour du cou – et cela ne contredit pas le séif précédent, car il s'agit de pays où l'on a l'habitude de sortir ainsi en semaine chez soi ; c'est pourquoi c'est permis même plié et posé autour du cou, car c'est là-bas à la manière d'un vêtement, et c'est comme l'écharpe que le Choulhan Aroukh permet plus loin au séif 34 (Maguen Avraham et Tossefet Chabbat). Et ce qui est écrit dans la glose, « bien que, etc. », a sa place à la fin du séif 29, comme dit plus haut. Et dans le Biour du Gaon de Vilna, il ressort qu'il explique que ce qui est écrit dans le Choulhan Aroukh, « avec un talit autour du cou », c'est que les deux côtés supérieurs étaient rassemblés et posés autour du cou, mais son bord inférieur, derrière, pendait vers le bas ; et c'est à cela que le Rema a conclu que, bien qu'il pose le côté droit sur son épaule gauche, c'est aussi permis, car on a l'habitude de le porter ainsi, et c'est pour s'embellir. Et selon son explication, cette loi s'applique aussi dans notre pays.
séif katan 115
(קטז) נתכוין לקבץ כנפיו וכו' - היינו שנטל שני הקצוות שלפניו ולאחריו לצד ימין וכן של צד שמאל וקיפלן והגביהן על ידו או על כתפו ולא דמי לסכ"ט דהתם כל שולי הטלית שלאחריו מקופלת ומונח על כתפו משא"כ הכא דרק הקצוות מוקפלין ומונחין על כתפיו להכי רק איסורא איכא ולא חיובא וגם תלוי בכונתו:
(116) S'il a eu l'intention de rassembler ses coins, etc. – c'est-à-dire qu'il a pris les deux bouts, devant et derrière, du côté droit, et de même ceux du côté gauche, les a pliés et relevés sur son bras ou sur son épaule ; et ce n'est pas comparable au séif 29, car là tout le bord du talit qui est derrière lui est plié et posé sur son épaule, tandis qu'ici seuls les bouts sont pliés et posés sur ses épaules ; c'est pourquoi il n'y a qu'un interdit et non une passibilité, et cela dépend aussi de son intention.
séif katan 116
(קיז) אבל מלבושים דידן - הטעם דאכתי נשאר עליו עצם הבגד דרך מלבוש ומשמע באחרונים דאעפ"כ אין להקל אלא במגביה קצת אבל לא להגביה הרבה ולתתם תחת הזרוע דנעשה כמרזב:
(117) Mais nos vêtements – la raison est que l'essentiel du vêtement reste encore sur lui à la manière d'un vêtement ; et il ressort chez les A'haronim que malgré cela on ne doit être indulgent que s'il le relève un peu, mais non s'il le relève beaucoup et le met sous le bras, car il devient plié comme une gouttière.
séif katan 117
(קיח) ומוציא ידיו מתוכה - משמע דכשאינו מוציא ידיו מתוכן כגון מענטלי"ק של נשים או שול מאנטי"ל של אשכנזים אסור להגביהם דלאו דרך מלבוש הוא ומ"מ נראה דאין להחמיר אלא להגביה הרבה אבל לא מעט כדי שלא יתלכלך דעדיין דרך לבישה הוא:
(118) Et il sort ses mains de dedans – il en ressort que lorsqu'il ne sort pas ses mains de dedans, par exemple le « mentelik » des femmes ou le « Schul-Mantel » des Achkenazes, il est interdit de les relever, car ce n'est pas à la manière d'un vêtement ; et néanmoins il semble qu'on ne doit être rigoureux que pour les relever beaucoup, mais non un peu, afin qu'ils ne se salissent pas, car c'est encore une manière de porter un vêtement.
séif katan 118
(קיט) חייב - דדרך הוצאה היא וה"ה כשיוצא לחוץ במעות הצרור לו בכיסו התחוב בבגדו אבל בבית או תוך העירוב דלית ביה משום איסור הוצאה שרי באופן המבואר לקמיה:
(119) Passible – car c'est une manière de transporter ; et de même lorsqu'il sort dehors avec de l'argent noué dans sa bourse, piquée dans son vêtement ; mais à la maison ou à l'intérieur de l'erouv, où il n'y a pas d'interdit de transport, c'est permis de la manière expliquée ensuite.
séif katan 119
(קכ) מותר - להיות לבוש בסדין הזה אם צריך לו להסדין וי"א דהאי אם צריך לו היינו שירא להניחו שלא יבואו לגזלו אבל משום צריכות הסדין בעלמא לא הותר לו לטלטל:
(120) Permis – d'être revêtu de ce drap, s'il a besoin du drap ; et certains disent que « s'il en a besoin » signifie qu'il craint de le laisser, de peur qu'on vienne le voler ; mais pour le simple besoin du drap, il ne lui est pas permis de le déplacer.
séif katan 120
(קכא) רק שהם מנוקבים - זהובים אדומים או מטבעות כסף דאין עלייהו שם מוקצה עי"ז דראוי לתלותו בצואר בתו לתכשיט ועיין בביאור הגר"א שכתב דזה קאי גם ארישא דהיינו בצרורים בסדינו בעי ג"כ מנוקבים וטעמו דאי לא היו מנוקבים היה אסור לטלטל גם הסדין דנעשה בסיס להמעות שצרר בתוכו מע"ש:
(121) Seulement s'ils sont percés – des pièces d'or rouges ou des pièces d'argent, qui n'ont pas de ce fait le statut de mouktsé (objet qu'on ne peut déplacer le Chabbat), car elles peuvent être suspendues au cou de sa fille comme parure ; et vois le Biour du Gaon de Vilna, qui a écrit que cela se rapporte aussi au début du séif, c'est-à-dire que les pièces nouées dans son drap doivent aussi être percées ; et sa raison est que si elles n'étaient pas percées, il serait interdit de déplacer aussi le drap, car il devient un support (bassis) pour l'argent qu'il y a noué dès la veille de Chabbat.
séif katan 121
(קכב) אסור לצאת וכו' - ולא בטלי לגבי בגד כמו שאר דבר התפור בתוך הבגד משום דחשובים ולא בטלי ומ"מ לית בהו חיובא כמו בצרורין למעלה אלא איסורא משום דלאו דרך הוצאה היא:
(122) Il est interdit de sortir, etc. – et les pièces ne sont pas annulées par rapport au vêtement, comme une autre chose cousue à l'intérieur du vêtement, car elles sont importantes et ne sont pas annulées ; néanmoins il n'y a pas là de passibilité, comme pour les pièces nouées plus haut, mais un interdit, parce que ce n'est pas une manière de transporter.
séif katan 122
(קכג) במקום פסידא - היינו בתפורים בתוך בגדו מע"ש וטעמם דכיון דלית ביה אלא איסור דרבנן משום דלאו דרך הוצאה היא וכנ"ל וכ"ש בזמן הזה דלהרבה פוסקים לית לן ר"ה דאורייתא הקילו במקום פסידא דאדם בהול על ממונו ואם לא נתיר באופן זה יבוא לעבור על איסור תורה דיבוא לחפור בקרקע ולהטמין וכה"ג וכתבו האחרונים דה"ה אם לא תפרן מבעוד יום יוכל להוציאן בשבת ע"י שינוי אחר שיהיה שלא כדרך הוצאה דהיינו שיניח המעות בין בגדו לבשרו או במנעלו ומ"מ לכתחלה טוב יותר לתפור בבגדו מבעוד יום:
(123) En cas de perte – c'est-à-dire pour des pièces cousues dans son vêtement dès la veille de Chabbat ; et leur raison est que, puisqu'il n'y a là qu'un interdit d'ordre rabbinique, parce que ce n'est pas une manière de transporter, comme plus haut — et à plus forte raison à notre époque, où, selon beaucoup de décisionnaires, nous n'avons pas de domaine public de la Torah —, ils ont été indulgents en cas de perte, car l'homme est empressé pour ses biens, et si nous ne le permettons pas de cette manière, il en viendra à transgresser un interdit de la Torah, car il en viendra à creuser la terre pour y cacher son argent, et autres. Et les A'haronim ont écrit que de même, s'il ne les a pas cousues dès la veille, il pourra les sortir le Chabbat par une autre modification, qui sera contraire à la manière de transporter, c'est-à-dire qu'il mettra l'argent entre son vêtement et sa chair, ou dans sa chaussure ; et néanmoins, lekhat'hila, il vaut mieux le coudre dans son vêtement dès la veille.
séif katan 123
(קכד) אם צריך לצאת - כגון שירא שאם ישב בבית כל היום ירגישו בו שהוא שומר מעותיו ויבואו לגזלו:
(124) S'il doit sortir – par exemple s'il craint que, s'il reste à la maison toute la journée, on s'aperçoive qu'il garde son argent et qu'on vienne le voler.
séif katan 124
(קכה) לא יצא - היינו חוץ לעירוב כשהוא לבוש בהבגד:
(125) Il ne sortira pas – c'est-à-dire hors de l'erouv, lorsqu'il est revêtu du vêtement.
séif katan 125
(קכו) יש להחמיר - שלא ללבוש הבגד דחיישינן שמא יצא בו:
(126) Il faut être rigoureux – et ne pas porter le vêtement, car nous craignons qu'il sorte avec.
séif katan 126
(קכז) המקופל על כתפו - אע"ג דבטלית אסור במקופל כמ"ש בסכ"ט בסודר שרי דסודר דרך לבישתו כך בחול לקפלו על כתפיו וכ"ז מיירי במקומות שדרך איזה אנשים לילך כן לפעמים:
(127) Plié sur son épaule – bien qu'avec un talit ce soit interdit quand il est plié, comme écrit au séif 29, avec une écharpe c'est permis, car la manière de porter une écharpe en semaine est de la plier sur les épaules ; et tout ceci traite d'endroits où certaines personnes ont parfois l'habitude d'aller ainsi.
séif katan 127
(קכח) אע"פ שאין נימא וכו' - דאיכא למ"ד בגמרא דבעינן דוקא שיהא נימא יוצא מהסודר וכרוכה על אצבעו להחזיקו שלא יפול מכתפיו אבל לא קי"ל הכי:
(128) Bien qu'aucun fil, etc. – car il y a un avis dans la Guemara selon lequel il faut justement qu'un fil sorte de l'écharpe et soit enroulé autour de son doigt pour la retenir, afin qu'elle ne tombe pas de ses épaules ; mais nous ne tenons pas ainsi.
séif katan 128
(קכט) ואם אין הסודר וכו' - והיינו שהוא קצר ואין בו שיעור כדי לחפות ראשו ורובו לכך צריך לקשור שני ראשיו למטה מכתפיו והוי כמו אבנט ושרי אע"פ שקצרה אבל אם יש בהסודר שיעור כדי לחפות ראשו ורובו אז אף אם מקפלו על כתפיו שרי וכמ"ש בריש הסעיף דמקרי מלבוש ודרך לבישתו בכך ועיין בבה"ל מה שכתבנו בזה:
(129) Et si l'écharpe n'est pas, etc. – c'est-à-dire qu'elle est courte et n'a pas la mesure pour couvrir sa tête et la majeure partie de son corps ; c'est pourquoi il doit en nouer les deux bouts au-dessous de ses épaules, et elle est comme une ceinture, et c'est permis bien qu'elle soit courte ; mais si l'écharpe a la mesure pour couvrir sa tête et la majeure partie de son corps, alors, même s'il la plie sur ses épaules, c'est permis, comme écrit au début du séif, car c'est appelé vêtement et telle est la manière de la porter ; et vois le Biour Halakha, ce que nous avons écrit à ce sujet.
séif katan 129
(קל) לבדים הקשים וכו' - שאין דרך מלבוש מלבדים הקשים והוי כמשוי ואסור ומשמע ברמב"ם דאפילו אם הם דקין אסור כיון שהוא קשה:
(130) Les feutres rigides, etc. – car on ne s'habille pas de feutres rigides, et c'est comme un fardeau, et c'est interdit ; et il ressort du Rambam que même s'ils sont fins, c'est interdit, puisque c'est rigide.
séif katan 130
(קלא) מותר - להביאם דרך עיטוף אפילו בר"ה ומשמע ברמב"ם דדוקא אם הם גם דקים כמו הבגדים:
(131) Permis – de les apporter en s'en enveloppant, même dans le domaine public ; et il ressort du Rambam que c'est seulement s'ils sont aussi fins, comme les vêtements.
séif katan 131
(קלב) בין לצורך חבירו - אע"ג שאין לו שום הנאה בזה אפ"ה לא מחזי כמשוי כיון דדרך מלבוש הוא:
(132) Que ce soit pour les besoins de son prochain – bien qu'il n'en tire aucun profit, néanmoins cela n'apparaît pas comme un fardeau, puisque c'est à la manière d'un vêtement.
séif katan 132
(קלג) ויש אוסרים שתי חגורות - ולא דמי לשני מלבושים שדרך אדם ללבוש אותן מפני הקור אבל תרי חגורות מה הנאה יש ואין דרך לחגור ומשוי הוא ומשמע בפוסקים דלכו"ע אין איסורו אלא מדרבנן כיון שעכ"פ דרך לבישה הוא אלא דאסור משום דמחזי כמשוי וכ"ש לחגור פאציילק"ע על החגורה דאין דרך לחגור בכך דאסור והח"א כתב דבזה אפילו לדעה ראשונה אסור דכיון שאין דרך לחגור בזה בחול מינכר לכל שמערים להוציא ואפילו בכרמלית אסור ובט"ז סקי"ד נתן עצה שיחבר ראש הפאציילק"ע בראש החגורה בעניבה דאז יהיה נראה כחגורה ארוכה ויחגור גם בהפאציילקע ולפי המבואר לקמיה יכול לחגור את הפאציילקע ע"י הפסק מלבוש דהיינו אם החגורה היא למעלה יחגרנה על המכנסים אבל אסור לקשור את המטפחת סביב הרגל שאינו דרך מלבוש כלל אלא יעשה כנ"ל או יכרוך אותה סביב הצואר בדרך מלבוש:
(133) Et certains interdisent deux ceintures – et ce n'est pas comparable à deux vêtements, que l'homme a l'habitude de porter à cause du froid ; mais deux ceintures, quel profit y a-t-il ? On n'a pas l'habitude de se ceindre ainsi, et c'est un fardeau. Et il ressort chez les décisionnaires que selon tous cet interdit n'est que d'ordre rabbinique, puisque de toute façon c'est une manière de s'habiller, mais c'est interdit parce que cela apparaît comme un fardeau. Et à plus forte raison se ceindre d'un mouchoir (« patchéilké ») par-dessus la ceinture, ce qui n'est pas une manière de se ceindre, est interdit ; et le 'Hayé Adam a écrit que dans ce cas, même selon le premier avis, c'est interdit, car puisqu'on n'a pas l'habitude de se ceindre ainsi en semaine, il est reconnaissable aux yeux de tous qu'il use de ruse pour transporter ; et même dans un karmelit (domaine intermédiaire) c'est interdit. Et le Taz, au séif katan 14, a donné le conseil d'attacher le bout du mouchoir au bout de la ceinture par une boucle, car alors cela paraîtra comme une longue ceinture, et il se ceindra aussi avec le mouchoir ; et selon ce qui est expliqué ensuite, il peut se ceindre du mouchoir avec l'interposition d'un vêtement, c'est-à-dire que si la ceinture est en haut, il nouera le mouchoir sur le pantalon. Mais il est interdit de nouer le mouchoir autour de la jambe, ce qui n'est pas du tout une manière de vêtement ; mais il fera comme dit plus haut, ou l'enroulera autour de son cou à la manière d'un vêtement.
séif katan 133
(קלד) זה על זה - והיכא שנוהגין לחגור אונטע"ר גארטיל ואיבע"ר גרטי"ל דהיינו התחתון אין נאה והשני נאה ועושין כן שהוא טוב לחגור בשני על הראשון או שהשני הוא קצר שרי [פמ"ג] וכן בח"א מצדד דאין למחות בזה במדינות שנוהגין כן. כתבו האחרונים דמה שנוהגות קצת נשים לחגור בחגורה ועוד חוגרין בחגורה על הבגד הרחב מלמטה ושע"י כך הוגבה בגד הרחב מן הארץ ועושין כן שלא יתלכלך הבגד בעת שיש טיט ורפש ג"כ שרי כיון שצורך הוא לכך:
(134) L'une sur l'autre – et là où l'on a l'usage de se ceindre d'une « Untergartel » et d'une « Obergartel », c'est-à-dire que celle du dessous n'est pas belle et la seconde est belle, et on fait ainsi parce qu'il est bon de se ceindre de la seconde par-dessus la première, ou parce que la seconde est courte, c'est permis (Peri Megadim) ; et de même le 'Hayé Adam penche à dire qu'on ne doit pas protester contre cela dans les pays où l'on a cet usage. Les A'haronim ont écrit que ce que certaines femmes ont l'usage de se ceindre d'une ceinture, et de se ceindre encore d'une ceinture sur le vêtement ample, en bas, de sorte que par là le vêtement ample est relevé de terre — et elles font cela pour que le vêtement ne se salisse pas quand il y a de la boue et de la fange —, c'est aussi permis, puisque c'est pour un besoin.
séif katan 134
(קלה) וכן ראוי לנהוג - ע"כ שלא"ף מאנטי"ל שתפור בו המיינא אם רוצה לחגור חגורה על השלא"ף מאנטי"ל יתיר המיינו התפור בו ומ"מ לא הוי משאוי דבטל הוא לבגד אחרי שתפור בו וכדלעיל בסכ"ג משא"כ אם יחגור בשניהם הוי החגורה כמשאוי [פמ"ג]:
(135) Et c'est ainsi qu'il convient de se conduire – c'est pourquoi, pour le « Schlafmantel » (robe de chambre) dans lequel est cousue la ceinture (« mayna »), s'il veut se ceindre d'une ceinture par-dessus le Schlafmantel, il dénouera la ceinture qui y est cousue ; et néanmoins celle-ci n'est pas un fardeau, car elle est annulée par rapport au vêtement, puisqu'elle y est cousue, comme plus haut au séif 23 ; ce qui n'est pas le cas s'il se ceint avec les deux : la ceinture est alors comme un fardeau (Peri Megadim).
séif katan 135
(קלו) שני כובעים - שכן דרכו בחול לשום כובע גדול ע"ג כובע קטן [או"ז]:
(136) Deux chapeaux – car c'est ainsi l'habitude en semaine de mettre un grand chapeau sur un petit chapeau (Or Zaroua).
séif katan 136
(קלז) וכן שני אנפילאות - על כל רגל דהוי כשני סרבלים:
(137) Et de même deux chaussons (anpilaot) – sur chaque pied, car c'est comme deux manteaux.
séif katan 137
(קלח) בבתי ידים - והטעם שהם מלבוש גמור שעשויין להגין מפני הקור ויש מי שמחמיר הוא משום דלפעמים צריך למשמש בידיו להסיר ממנו כנה או פרעוש העוקצתו וחיישינן שמא ישכח ואתי לאתויי ד"א בר"ה:
(138) Avec des gants – et la raison est que ce sont des vêtements complets, faits pour protéger du froid ; et celui qui est rigoureux, c'est parce que parfois on a besoin de se tâter avec les mains pour ôter un pou ou une puce qui le pique, et nous craignons qu'il oublie et en vienne à les porter quatre coudées dans le domaine public.
séif katan 138
(קלט) הנקראים גוואנטי"ש - זו היא מה שאנו קורין הענטשיך אבל מה שאנו קורין ארבי"ל שתוחב בו שתי ידיו דעת הט"ז דשרי לכו"ע דבהאי שוב ליכא למיחש שמא יסירנה מידו דאף אם יעשה כך הרי הוא לבוש לידו השנית ולא מיקרי משוי ויש דס"ל דאדרבה זה חמיר טפי שבקל נופל מידו ואתי לאתויי ד"א ועוד שרגילין לשאתו לפעמים כך ביד וע"כ לפי מה שכתב השו"ע דראוי לחוש בגוואנטי"ש ראוי לחוש גם בזה [פמ"ג]:
(139) Appelés « guantes » – c'est ce que nous appelons « Hentschkes » (gants) ; mais ce que nous appelons « Ärmel » (manchon), dans lequel il glisse les deux mains, l'avis du Taz est que c'est permis selon tous, car avec celui-ci on ne craint plus qu'il l'ôte de sa main, car même s'il le fait, il est encore porté sur son autre main, et ce n'est pas appelé fardeau ; et certains estiment qu'au contraire c'est plus grave, car il tombe facilement de la main et il en vient à le porter quatre coudées, et de plus on a l'habitude de le porter parfois ainsi à la main ; c'est pourquoi, selon ce qu'a écrit le Choulhan Aroukh, qu'il convient de tenir compte de l'avis rigoureux pour les guantes, il convient d'en tenir compte aussi pour celui-ci (Peri Megadim).
séif katan 139
(קמ) או שיקשרם וכו' - דתו ליכא למיחש שמא יוציאם בידיו:
(140) Ou qu'il les attache, etc. – car alors on ne craint plus qu'il les sorte dans ses mains.
séif katan 140
(קמא) וראוי לחוש לדבריו - ועכשיו נהגו להקל ואפשר משום דכיון שלהרבה פוסקים אין לנו ר"ה מדאורייתא בזה"ז דנגזור דילמא אתי לאתויי ומשמע מדברי האחרונים דאף שאין למחות ביד המקילין מ"מ ראוי לכל בעל נפש להחמיר:
(141) Et il convient de tenir compte de ses paroles – et aujourd'hui on a l'usage d'être indulgent ; et c'est peut-être parce que, selon beaucoup de décisionnaires, nous n'avons pas à notre époque de domaine public de la Torah, pour que nous décrétions de peur qu'il en vienne à les porter ; et il ressort des paroles des A'haronim que, bien qu'on ne doive pas protester contre ceux qui sont indulgents, il convient néanmoins à toute personne scrupuleuse d'être rigoureuse.
séif katan 141
(קמב) כהלכתה - עיין לעיל בסימן י"ג ס"א במ"ב שם מבואר כל פרטי הדין הזה:
(142) Conformément à la loi – vois plus haut au siman 13, séif 1 ; dans la Michna Beroura, là-bas, sont expliqués tous les détails de cette loi.
séif katan 142
(קמג) חייב - לא בשביל הטלית דאע"ג דאינו מקיים עשה דציצית מ"מ אינו חייב בשביל זה מחמת שבת דהא מלבושיה הוא אלא בשביל הוצאת החוטין:
(143) Passible – non à cause du talit : bien qu'il n'accomplisse pas le commandement positif des tsitsit, il n'est néanmoins pas passible à cause de cela au regard du Chabbat, car c'est son vêtement ; mais il est passible à cause du transport des fils.
séif katan 143
(קמד) ודעתו עליהם - ר"ל הלכך לא בטלי אגב הטלית כמו דבטלי הרצועות לגבי כילה לקמן בסל"ט:
(144) Et son intention porte sur eux – cela veut dire : c'est pourquoi ils ne sont pas annulés par rapport au talit, comme sont annulées les lanières par rapport à la moustiquaire, plus loin au séif 39.
séif katan 144
(קמה) אע"פ שאין בה תכלת - דקי"ל תכלת אין מעכב את הלבן:
(145) Bien qu'il n'y ait pas de tekhélet (fil teint d'azur) – car nous tenons que l'absence de tekhélet n'empêche pas la validité du blanc.
séif katan 145
(קמו) כילה - הוא כעין טלית שראוי להתעטף בה ויש בה רצועות תלויות בה וע"י הרצועות מותחין אותה באהל ולא אמרינן הך רצועות לאו צורך עיטוף הוא שאין הרצועות עשויות אלא לנטותה באהל והויין משאוי בשעה שמתעטף בה:
(146) Une moustiquaire (kila) – c'est comme un talit dont on peut s'envelopper, et auquel sont suspendues des lanières, et au moyen des lanières on la tend en tente ; et nous ne disons pas que ces lanières ne sont pas nécessaires à l'enveloppement, puisque les lanières ne sont faites que pour la tendre en tente, et qu'elles sont donc un fardeau au moment où l'on s'en enveloppe.
séif katan 146
(קמז) התלויות באבנט אע"פ וכו' - שדרכן היה לקשור ראש הרצועה האחת במנעלים ולמתוח אותן למעלה וראש השני היה קושר באבנטו ופעמים שהולך בלא מנעלים כגון ביוה"כ או מפני רוב החום ונשאר הרצועה תלויה באבנט:
(147) Suspendues à la ceinture, bien que, etc. – car ils avaient l'habitude d'attacher le bout d'une lanière aux chaussures et de les tendre vers le haut, et l'autre bout, il l'attachait à sa ceinture ; et parfois il marche sans chaussures, par exemple à Yom Kippour ou à cause d'une grande chaleur, et la lanière reste suspendue à la ceinture.
séif katan 147
(קמח) של משי - היינו הרצועות ואבנט שתלוי בשפתו כמו חוטין מוזהבים לא שייך כלל לדין זה דנוי דחגורה הוא ושרי:
(148) De soie – c'est-à-dire les lanières ; mais les ornements de la ceinture qui pendent à son bord, comme des fils dorés, ne concernent pas du tout cette loi, car c'est l'ornement de la ceinture, et c'est permis.
séif katan 148
(קמט) אם אין וכו' - דאם היו קשורים בהם הוו בכלל תשמיש לבגד ומותר בכל גווני:
(149) S'il n'y a pas, etc. – car s'ils y étaient attachés, ils seraient inclus dans les choses servant au vêtement, et ce serait permis dans tous les cas.
séif katan 149
(קנ) אסור לצאת בו - שכיון שאין משמשת כלום לבגד מחמת שנפסק ראשו אחד הרי הוא משוי ואינו בטל לגבי הבגד כיון שהוא חשוב ועיין בח"א בכלל נ"ו ובנ"א שם שכתב דלפי מה שכתב המחבר בסל"ח דחוטי ציצית חשיבי אע"ג דהן חוטין בעלמא מפני דדעתו להשלים עליהן ה"ה גבי לולאות אימתי מותר לצאת בהן כשאינו חשוב דוקא בשאין דעתו להשלים מצד השני וע"כ כתב דצריך אדם ליזהר כשנפסק לו רצועה מרצועות בגדיו שקושר בו שתי הצדדים ומצד אחד נשאר הרצועה וכן זוג קרסים שנפסק קרס אחד אפילו שהן משיחה או חוט ברזל בעלמא ואין חשוב כלל אצלו הרצועה והקרס מ"מ אסור לצאת באותו בגד כיון שדעתו להשלים ולתקן צד שנפסק וזה ישאר במקומו וא"כ הוא חשוב אצלו ואינו בטל לבגד ואך אם אין דעתו להשלים עליהם אז כיון שאין חשוב בטל לבגד ומותר לצאת בו:
(150) Il est interdit de sortir avec – car puisqu'elle ne sert plus à rien au vêtement, du fait qu'un de ses bouts s'est rompu, c'est un fardeau, et elle n'est pas annulée par rapport au vêtement, puisqu'elle est importante. Et vois le 'Hayé Adam, règle 56, et le Nichmat Adam là-bas, qui a écrit que, selon ce qu'a écrit l'auteur au séif 38, que les fils des tsitsit sont importants bien que ce soient de simples fils, parce qu'il a l'intention de les compléter, de même pour les boucles : quand est-il permis de sortir avec, du fait qu'elles ne sont pas importantes ? Seulement lorsqu'il n'a pas l'intention de compléter la boucle de l'autre côté. C'est pourquoi il a écrit qu'il faut faire attention lorsque se rompt l'une des lanières de ses vêtements, avec laquelle il attache les deux côtés, et que d'un côté la lanière est restée, et de même une paire d'agrafes dont une agrafe s'est rompue : même s'il s'agit d'une cordelette ou d'un simple fil de fer, et que la lanière ou l'agrafe n'a aucune importance pour lui, il est néanmoins interdit de sortir avec ce vêtement, puisqu'il a l'intention de compléter et de réparer le côté rompu, et que celle-ci restera à sa place ; dès lors elle est importante pour lui et n'est pas annulée par rapport au vêtement. Et seulement s'il n'a pas l'intention de les compléter, alors, puisqu'elle n'est pas importante, elle est annulée par rapport au vêtement, et il est permis de sortir avec.
séif katan 150
(קנא) שהוא מתפשט - ודוקא כשהיה השפה שהוציאה קשה ביותר ואינו נכפף אז חשוב כמו אהל ואי לא"ה הרי הוא כגלימא בעלמא ובסעיף שאח"ז דמתיר כשהוא מהודק על ראשו מיירי כשאינו קשה ונכפף או דמיירי כשאין בו רוחב טפח בהשפה:
(151) Qui s'étend – et seulement lorsque le bord qui dépasse est très rigide et ne se plie pas : alors il est considéré comme une tente ; mais sinon, c'est comme un simple manteau. Et au séif suivant, qui permet lorsqu'il est serré sur sa tête, il s'agit du cas où il n'est pas rigide et se plie, ou bien du cas où le bord n'a pas la largeur d'un téfa'h (palme).
séif katan 151
(קנב) משום אהל - אף שאין אהל בלא דפנות מ"מ חשיב אהל עראי ואסור מדרבנן כיון שנעשה השפה להיות לצל להגן מפני השמש. וכובע שקורין בריטלי"ך בל"א אע"פ שמתפשט להלן מהראש ברחבו טפח ונוהגין בו להקל כתבו האחרונים כמה צדדים בטעם היתרם אחד כיון דאינו קשה ונכפף למטה אין בו חשש איסור והיינו כשאין מונח בו נייר קשה ואפילו אם הוא קשה הלא אינו מתכוין בלבישתו להיות לצל רק מכוין לכסות ראשו וכן אם השפה עשוי בשפוע ג"כ יש לצדד דלא מקרי אהל באופן זה ובא"ר כתב דטעם העולם הוא משום דסומכין עצמם על שיטת רש"י וסייעתו דס"ל שאין בכובע איסור אהל כלל ע"ש. ולפ"ז אפילו בקאפעלו"ש שהוא קשה ויהיה ברוחב השפה טפח ג"כ אין למחות במקום שנוהגין להקל אף שמסתמא נעשה שפה כזו לצל ובמקום שלא נהגו להקל בזה בודאי יש להחמיר כדעת השו"ע [שהיא ע"פ דעת הר"ח והרמב"ם והערוך והר"ת והרה"מ] שלא ללבוש בשבת קאפעלו"ש רחב כזה וגם בכתבי האר"י אוסר בקאפלו"ש. יש נמנעים מלתת הטלית של מצוה על הברייטי"ל בשבת כדי שלא יהיה הטלית מכאן ומכאן כמו דפנות ועיין במ"א שמפקפק בטעם מנהגם ובספר מחצית השקל מיישב מנהגם ע"ש ומזה נשתרבב היום המנהג שאין מכסין ראשיהם בשבת בטלית בעת התפלה אפילו על הכובע קטן ואין לזה שום טעם וריח. ולענין איסור נשיאת פאראסא"ל בשבת שהוא עשוי לצל על האדם להגן מפני החמה והגשמים כתבנו בסימן שט"ו דין זה בכל פרטיו:
(152) À cause de l'interdit de tente – bien qu'il n'y ait pas de tente sans parois, c'est néanmoins considéré comme une tente provisoire, et c'est interdit d'ordre rabbinique, puisque le bord a été fait pour donner de l'ombre, pour protéger du soleil. Et le chapeau qu'on appelle « breitel » en langue allemande, bien qu'il s'étende au-delà de la tête d'un téfa'h de largeur, on a l'usage d'être indulgent ; les A'haronim ont écrit plusieurs arguments pour justifier leur permission : l'un, puisqu'il n'est pas rigide et se plie vers le bas, il n'y a pas de crainte d'interdit — c'est-à-dire lorsqu'il n'y a pas de papier rigide placé dedans ; et même s'il est rigide, il n'a pas l'intention, en le portant, de se faire de l'ombre, mais seulement de se couvrir la tête ; et de même, si le bord est fait en pente, on peut aussi argumenter que ce n'est pas appelé tente de cette manière. Et l'Eliya Rabba a écrit que la raison des gens est qu'ils s'appuient sur l'opinion de Rachi et de ceux qui le suivent, qui estiment qu'il n'y a pas du tout d'interdit de tente avec un chapeau ; vois là. Et selon cela, même pour un « capello » qui est rigide et dont le bord a la largeur d'un téfa'h, on ne doit pas non plus protester dans un endroit où l'on a l'usage d'être indulgent, bien que vraisemblablement un tel bord soit fait pour l'ombre ; et dans un endroit où l'on n'a pas l'usage d'être indulgent en cela, il faut certainement être rigoureux selon l'avis du Choulhan Aroukh [qui est selon l'avis de Rabbénou 'Hananel, du Rambam, de l'Aroukh, de Rabbénou Tam et du Rav HaMaguid] et ne pas porter le Chabbat un capello aussi large ; et dans les écrits de l'Ari aussi, il interdit le capello. Certains s'abstiennent de mettre le talit de mitsva sur le breitel le Chabbat, afin que le talit ne soit pas de part et d'autre comme des parois ; et vois le Maguen Avraham, qui met en doute la raison de leur usage, et le livre Ma'hatsit HaChekel justifie leur usage ; vois là. Et de là s'est répandu aujourd'hui l'usage de ne pas se couvrir la tête du talit le Chabbat pendant la prière, même sur un petit chapeau, et cela n'a aucune raison ni fondement. Et quant à l'interdit de porter un parasol le Chabbat, qui est fait pour faire de l'ombre sur l'homme, pour le protéger du soleil et des pluies, nous avons écrit cette loi au siman 315, dans tous ses détails.
séif katan 152
(קנג) העשוי להגין וכו' - לאפוקי סתם כובע שאדם נושאו על ראשו אין לחוש דייתי לאתויי ד"א דבודאי לא ילך בגילוי הראש וזה הכובע מנהגן היה לשאתו מלמעלה על כובע קטן [ב"י ואחרונים] ומזה נלמוד דה"ה כובעים שלנו אם נושא אותן בר"ה על כובע קטן כנהוג יש ליזהר שיהא מהודק על ראשו שמא יפול ואתי לאתויי ד"א וכן בברייטי"ל שהמנהג בו להקל וכנ"ל אם נושא כובע קטן תחתיו יזהר שלא יצא בו בר"ה דהא סתמא אינו מהודק ובודאי חיישינן בו דילמא נפיל ואתי לאתויי כיון שלא יהיה בגילוי הראש:
(153) Fait pour protéger, etc. – à l'exclusion d'un chapeau ordinaire que l'homme porte sur la tête : pour celui-là il n'y a pas à craindre qu'il en vienne à le porter quatre coudées, car il ne marchera certainement pas tête nue ; tandis que ce chapeau-ci, leur usage était de le porter par-dessus un petit chapeau (Beit Yossef et A'haronim). Et de là nous apprenons que de même pour nos chapeaux, si on les porte dans le domaine public par-dessus un petit chapeau, comme c'est l'usage, il faut veiller à ce qu'il soit serré sur la tête, de peur qu'il tombe et qu'il en vienne à le porter quatre coudées ; et de même pour le breitel, pour lequel l'usage est d'être indulgent, comme plus haut : s'il porte un petit chapeau dessous, il veillera à ne pas sortir avec dans le domaine public, car en général il n'est pas serré, et nous craignons certainement qu'il tombe et qu'il en vienne à le porter, puisqu'il ne restera pas tête nue.
séif katan 153
(קנד) בר"ה - בט"ז משמע דאפילו חוץ לעירוב יש להחמיר בזה ועיין לקמן סימן ש"ג סי"ח ובמש"כ שם במ"ב:
(154) Dans le domaine public – du Taz il ressort que même dans tout endroit hors de l'erouv il faut être rigoureux en cela ; et vois plus loin au siman 303, séif 18, et ce que nous avons écrit là dans la Michna Beroura.
séif katan 154
(קנה) שגזרו שלא להניח - והוא ירא ג"כ להוליכן בידו פחות פחות מד"א וכדלקמיה דכשירגישו בו אתי לידי סכנה:
(155) Qu'ils ont décrété de ne pas mettre les téfilin – et il craint aussi de les porter dans sa main, moins de quatre coudées à la fois, comme il est dit ensuite, car si on s'en aperçoit, il en viendra à un danger.
séif katan 155
(קנו) שהם תפלין - דאי אין בהן רצועות אמרינן דשמא קמיעין הן דטרח אדם לפעמים לעשות קמיע כעין תפלין ונ"מ שא"צ לשמרן ולהחשיך עליהן כלל ועיין סימן י"א במ"א שכתב דבזמנינו אין מצוי לעשות קמיע כעין תפלין וע"כ אפילו באלו שאין להם רצועות צריך עכ"פ לשמרן ולהחשיך עליהן:
(156) Que ce sont des téfilin – car s'ils n'ont pas de lanières, nous disons que ce sont peut-être des amulettes, car un homme se donne parfois la peine de faire une amulette en forme de téfilin ; et la conséquence pratique est qu'on n'a pas du tout besoin de les garder ni de rester auprès d'eux jusqu'à la nuit. Et vois au siman 11 le Maguen Avraham, qui a écrit qu'à notre époque il n'est pas courant de faire une amulette en forme de téfilin ; c'est pourquoi, même pour ceux qui n'ont pas de lanières, il faut au moins les garder et rester auprès d'eux jusqu'à la nuit.
séif katan 156
(קנז) והן קשורות - ר"ל שבראש יש קשר ש"ר וכן בשל יד קשר של יד מתוקן כראוי לפי מדתו [ולא גדול יותר] שיהא יכול ללבשו ואם אינן קשורות ובשבת הלא אסור לעשות קשר א"כ לא יוכל להכניסן דרך לבישה זוג זוג צריך להמתין עד שתחשך ולהביאם:
(157) Et ils sont noués – cela veut dire que sur celui de la tête il y a le nœud de la tête, et de même sur celui du bras, le nœud du bras, bien ajusté selon sa mesure [et pas plus grand], de sorte qu'il puisse les porter ; et s'ils ne sont pas noués — or le Chabbat il est interdit de faire un nœud —, il ne pourra donc pas les rentrer en les portant paire par paire, et il doit attendre jusqu'à la nuit pour les apporter.
séif katan 157
(קנח) זוג זוג - ר"ל תפלין אחד של יד על היד וכן אחד של ראש על הראש מכניס עד מקום המשתמר וחולץ ואח"כ חוזר ומכניס באופן זה זוג אחר ואף דקי"ל שבת לאו זמן תפלין הוא מ"מ כדרך שהוא לובש בחול לאו בכלל משוי הוא אלא תכשיט ועל בל תוסיף אינו עובר כיון דאינו מכוין בלבישתו לשם מצוה. כתב המ"א דאשה המוצאת תפלין אסורה להכניסן בשבת אף דרך מלבוש דכיון דאינה רגילה להניחם בחול הו"ל משוי לגבה ויש מאחרונים חולקים עליו וס"ל דכיון דמדינא דגמרא אין עליהן איסור בזה רק דלכתחלה אין נכון להניחן לא מקרי משוי לגבה ועיין בשער המלך פי"ט מהלכות שבת שמצא בשיטה כ"י דהראב"ד והרשב"א חולקים בזה. עוד כתב המ"א לשיטתו דאם יצאה אשה בטלית מצוייצת [היינו טלית של מצוה שאין רגילין ללבשה כ"א לשם מצוה בלבד] חייבת חטאת דכיון דאין אשה רגילה לילך בטלית כזה הוי משוי לגבה וגם בזה יש חולקים עליו:
(158) Paire par paire – cela veut dire : un téfilin du bras sur le bras, et de même un de la tête sur la tête ; il les rentre jusqu'à l'endroit gardé et les ôte, puis revient et rentre de cette manière une autre paire. Et bien que nous tenions que le Chabbat n'est pas un temps de téfilin, néanmoins les porter de la manière dont on les porte en semaine n'entre pas dans la catégorie de fardeau, mais c'est une parure ; et on ne transgresse pas l'interdit « tu n'ajouteras pas » (bal tossif), puisqu'on n'a pas l'intention, en les portant, d'accomplir la mitsva. Le Maguen Avraham a écrit qu'une femme qui trouve des téfilin n'a pas le droit de les rentrer le Chabbat, même à la manière d'un vêtement, car puisqu'elle n'a pas l'habitude de les mettre en semaine, c'est pour elle un fardeau ; et certains A'haronim le contestent et estiment que, puisque selon la loi de la Guemara il n'y a pas d'interdit pour elles en cela, mais seulement qu'il ne convient pas lekhat'hila de les mettre, ce n'est pas appelé fardeau pour elle ; et vois le Chaar HaMélekh, chapitre 19 des lois du Chabbat, qui a trouvé dans un commentaire manuscrit que le Raavad et le Rachba divergent à ce sujet. Le Maguen Avraham a encore écrit, selon son opinion, que si une femme est sortie avec un talit garni de tsitsit [c'est-à-dire un talit de mitsva, qu'on n'a l'habitude de porter que pour la mitsva], elle est passible d'un 'hatat, car puisqu'une femme n'a pas l'habitude de porter un tel talit, c'est pour elle un fardeau ; et là aussi certains le contestent.
séif katan 158
(קנט) שלא יספיק - היינו כיון שמבע"י בלא"ה לא יספיק העת להביא כולן לא ילבש כלל אלא ימתין שם עד הלילה וישמרם ויביאם:
(159) Qu'il n'aura pas le temps – c'est-à-dire que, puisque de toute façon, tant qu'il fait jour, il n'aura pas le temps de les apporter tous, il ne les portera pas du tout, mais attendra là jusqu'à la nuit, les gardera et les apportera.
séif katan 159
(קס) גשמים יורדים - שתתקלקל הס"ת התירו לו להתעטף וחוזר ומתעטף בבגדים מלמעלה ונכנס שזהו כבודה שלא תתקלקל בגשמים:
(160) Des pluies tombent – de sorte que le Séfer Torah s'abîmerait : on lui a permis de s'en envelopper ; puis il s'enveloppe par-dessus de ses vêtements et entre, car c'est l'honneur du Séfer Torah qu'il ne s'abîme pas sous les pluies.
séif katan 160
(קסא) במים - בין ע"י מי הגשמים או שנפל בנהר ונתלחלחו כליו:
(161) Dans l'eau – que ce soit par l'eau de pluie, ou qu'il soit tombé dans un fleuve et que ses vêtements se soient mouillés.
séif katan 161
(קסב) הולך בהם וכו' - שלא אסרו על האדם הבגדים שלובש אותן ואפילו אם נשרו כליו לבד הוא לובשן מתחלה ומהלך בהם ומסתבר דהיינו דוקא אם אין לו בגדים אחרים:
(162) Il marche avec, etc. – car on n'a pas interdit à l'homme les vêtements qu'il porte ; et même si ses vêtements seuls ont trempé, il les met d'emblée et marche avec ; et il est logique que ce soit seulement s'il n'a pas d'autres vêtements.
séif katan 162
(קסג) ולא ישטחם - עיין מ"א שמצדד לומר דדוקא כשנשרה במים אבל אם נפלו מים מועטים עליהם מותר לשטחן דליכא למיחש בזה שיחשדוהו שכבסן אבל הרבה אחרונים סוברים דאין לחלק בזה:
(163) Et il ne les étendra pas – vois le Maguen Avraham, qui penche à dire que c'est seulement lorsqu'ils ont trempé dans l'eau ; mais si un peu d'eau est tombé sur eux, il est permis de les étendre, car il n'y a pas à craindre qu'on le soupçonne de les avoir lavés ; mais beaucoup d'A'haronim estiment qu'il n'y a pas lieu de distinguer en cela.
séif katan 163
(קסד) ואפילו - ובגדים המלפפים בהם תינוקות שקורין ווינדלין מותר לשטחן בביתו שיתנגבו ואפילו בחמה בחצר דכיון דיש עליהם גם צואת הקטן וא"כ מוכח שלא כבסן וליכא חשדא ואפשר אפילו אין עליהם צואה אם לא נשרה כולן בהמי רגלים דהכל יודעין שדרך התינוקות להשתין ובלבד שלא ישטחן נגד התנור במקום שהיד סולדת בו וכדלקמיה [ח"א]:
(164) Et même – et les langes dont on emmaillote les bébés, qu'on appelle « windlen », il est permis de les étendre chez soi pour qu'ils sèchent, et même au soleil dans la cour, car puisqu'il y a aussi dessus les excréments du petit, il est manifeste qu'on ne les a pas lavés, et il n'y a pas de soupçon ; et peut-être même s'il n'y a pas d'excréments dessus, s'ils n'ont été trempés que d'urine, car tout le monde sait que les bébés ont l'habitude d'uriner ; et à condition de ne pas les étendre face au poêle, à un endroit où la main se rétracte de chaleur, comme il est dit ensuite ('Hayé Adam).
séif katan 164
(קסה) בחדרי חדרים - הטעם דלא חלקו חכמים בתקנתן. כתבו התוספות והרא"ש דוקא במקום שיש חשש שיחשדוהו הרואים שעשה איסור דאורייתא כגון כאן בכיבוס בזה אסור אפילו בחדרי חדרים משא"כ בדבר שהוא איסור דרבנן אפילו למה שיסברו הרואים לא החמירו לאסור בזה כ"א בפרהסיא והובא דבר זה במ"א וט"ז ושארי אחרונים:
(165) Dans les pièces les plus retirées – la raison est que les Sages n'ont pas fait de distinction dans leur décret. Les Tossefot et le Roch ont écrit : cela s'applique seulement là où il y a une crainte que les spectateurs le soupçonnent d'avoir commis un interdit de la Torah, comme ici pour le lavage ; dans ce cas c'est interdit même dans les pièces les plus retirées ; ce qui n'est pas le cas pour une chose qui est un interdit d'ordre rabbinique, même selon ce que penseraient les spectateurs : on n'a été rigoureux pour l'interdire que publiquement ; et cela a été rapporté dans le Maguen Avraham, le Taz et les autres A'haronim.
séif katan 165
(קסו) אסור - ע"כ אלונטית שמביאו בע"ש כשהוא לח מבית המרחץ ישטחנו לנגבו מבעוד יום ולא ימתין עד אחר שקיעה ועיין לקמן בסימן שמ"ב דמוכח שם דאם הוא צריך לו למחר לצורך שבת יש להקל לשטחו בבה"ש אך שיזהר שלא יסחטנו:
(166) Interdit – c'est pourquoi une serviette qu'on rapporte humide des bains la veille de Chabbat, on l'étendra pour la sécher tant qu'il fait jour, et on n'attendra pas après le coucher du soleil ; et vois plus loin au siman 342, d'où il ressort que s'il en a besoin le lendemain pour les besoins du Chabbat, on peut être indulgent et l'étendre pendant bein hachemachot (le crépuscule), mais il veillera à ne pas l'essorer.
séif katan 166
(קסז) אינו חייב לסלקן - אפילו הם שטוחין נגד העם והטעם דעיקר החשד אינו אלא כששוטחן בשבת דאז יש רגלים לחשדו דכבסן היום דאם כבסן מאתמול היה שוטחן מאתמול כי לא יאמרו שנשרו במים שאין הכל יודעין בזה [לבוש]:
(167) Il n'est pas obligé de les enlever – même s'ils sont étendus face au public ; et la raison est que l'essentiel du soupçon n'existe que lorsqu'il les étend le Chabbat, car alors il y a matière à le soupçonner de les avoir lavés aujourd'hui, car s'il les avait lavés la veille, il les aurait étendus la veille ; car on ne dira pas qu'ils ont trempé dans l'eau, puisque tout le monde ne le sait pas (Levouch).
séif katan 167
(קסח) השרויים במים - אפילו שריה מועטת:
(168) Trempés dans l'eau – même un léger trempage.
séif katan 168
(קסט) אסור לנגבם וכו' - אע"ג דאפילו בחמה אסור וכנ"ל התם משום מראית העין לחוד הוא וקמ"ל הכא דנגד האש יש איסור תורה משום מבשל ומשום מלבן [דדרך להתלבן ע"י התנור כדאמרינן שבת כ"ז האונין של פשתן משיתלבנו] וגם דאסור מחמת זה לנגבן אפילו כשהוא לבוש בהם אם הוא עומד נגד החום במקום שהיד סולדת בהם:
(169) Il est interdit de les sécher, etc. – bien que même au soleil ce soit interdit, comme plus haut, là c'est seulement à cause de l'apparence ; et il nous apprend ici que face au feu il y a un interdit de la Torah, à cause du travail de cuire et à cause de celui de blanchir [car on a l'habitude de blanchir au moyen du four, comme nous disons (Chabbat 27) : « les fils de lin, dès qu'ils ont été blanchis »] ; et aussi qu'il est interdit pour cette raison de les sécher même lorsqu'on en est vêtu, s'il se tient face à la chaleur, à un endroit où la main se rétracte.
séif katan 169
(קע) סמוך לאש - וה"ה דאסור להניחן על התנור במקום שהיד סולדת בהם והעולם נכשלין בזה בעו"ה שמניחין בחורף בגדים לחים על תנור חם לנגבן. ובמקום שאין היד סולדת בהם מותר לנגבן והוא שלא יניחם דרך שטיחה דאם שוטחם כדרכם אסור בכל גווני וכנ"ל בסעיף הקודם:
(170) Près du feu – et de même il est interdit de les poser sur le poêle, à un endroit où la main se rétracte ; et les gens trébuchent en cela, à cause de nos nombreuses fautes, en posant en hiver des vêtements humides sur un poêle chaud pour les sécher. Et à un endroit où la main ne se rétracte pas, il est permis de les sécher, à condition de ne pas les poser étendus, car s'il les étend selon leur manière, c'est interdit dans tous les cas, comme plus haut au séif précédent.
séif katan 170
(קעא) ואסור לטלטלם - ודוקא כשנשרו במים מרובין אבל כשבא עליהם מים מועטים לא חיישינן שיבוא לידי סחיטה וכדלקמן סימן ש"ב ס"ט בהג"ה:
(171) Et il est interdit de les déplacer – et seulement lorsqu'ils ont trempé dans beaucoup d'eau ; mais lorsqu'un peu d'eau est venu sur eux, nous ne craignons pas qu'il en vienne à essorer, comme plus loin au siman 302, séif 9, dans la glose.
séif katan 171
(קעב) שמקפיד - היינו שאין רוצה שיהיה בהם מים אבל המטלניות ששרוים תמיד במים אין לחוש ומותר בטלטול:
(172) Qui tient à ce qu'ils soient secs – c'est-à-dire qu'il ne veut pas qu'il y ait de l'eau dedans ; mais les chiffons qui sont toujours trempés d'eau, il n'y a pas à craindre, et il est permis de les déplacer.
séif katan 172
(קעג) מסתפג אדם וכו' - משמע ממ"א דבזה"ז טוב להסתפג בדבר שאין מקפיד על מימיו ובביאור הגר"א משמע דסתם אלונטית הוא דבר שאין מקפיד על מימיו:
(173) Un homme se sèche, etc. – il ressort du Maguen Avraham qu'à notre époque il est bon de se sécher avec une chose dont on ne tient pas à ce qu'elle reste sèche ; et du Biour du Gaon de Vilna il ressort qu'une serviette ordinaire est une chose dont on ne tient pas à ce qu'elle reste sèche.
séif katan 173
(קעד) באלונטית - אפילו כל גופו לאחר שרחץ את עצמו במים צוננים וכדלקמן בסימן שכ"ו:
(174) Avec une serviette – même tout son corps, après s'être lavé à l'eau froide, comme plus loin au siman 326.
séif katan 174
(קעה) ומביאה בידו - לתוך ביתו במקום שיש עירוב ואף דמבואר לעיל בהג"ה דאסור לטלטל דבר השרוי במים שאני הכא כיון דהתירו הסיפוג ולא חששו לסחיטה משום דא"א בלי סיפוג לכך התירו גם להביא לביתו כ"כ המ"א ולפ"ז אחר שהביאו לביתו והניחו על מקומו שוב אסור לטלטלו אבל בא"ר הביא בשם ספר התרומה דסיפוג באלונטית לא מחשב אלא כמים מועטים ולא גזרו על טלטולו משום שמא יסחוט וכן משמע בביאור הגר"א דמותר לטלטלו:
(175) Et il l'apporte dans sa main – dans sa maison, dans un endroit où il y a un erouv ; et bien qu'il soit expliqué plus haut, dans la glose, qu'il est interdit de déplacer une chose trempée d'eau, ici c'est différent : puisqu'on a permis de se sécher et qu'on n'a pas craint l'essorage, parce qu'il est impossible de faire sans se sécher, on a permis aussi de l'apporter chez soi ; ainsi a écrit le Maguen Avraham. Et selon cela, après l'avoir apportée chez lui et posée à sa place, il est de nouveau interdit de la déplacer ; mais l'Eliya Rabba a rapporté au nom du Séfer HaTerouma que l'eau du séchage avec une serviette n'est considérée que comme un peu d'eau, et on n'a pas décrété sur son déplacement de peur qu'il essore ; et c'est aussi ce qui ressort du Biour du Gaon de Vilna, qu'il est permis de la déplacer.
séif katan 175
(קעו) חוץ לנהר ד"א - נקט ד"א משום דסתם מקום היבשה שעל שפת ימים ונהרות הוא כרמלית אבל אם על שפתו היה ר"ה אסור להוציא ידיו מן הנהר ולחוץ אלא ינגבם מתחלה היטב זו בזו עד שיסורו המים כי הנהר הוא כרמלית ואסור להוציא מכרמלית לר"ה:
(176) Hors du fleuve, quatre coudées – il a mentionné quatre coudées parce qu'en général la terre sèche qui est au bord des mers et des fleuves est un karmelit ; mais si au bord il y avait un domaine public, il est interdit de sortir ses mains du fleuve vers l'extérieur ; mais il les essuiera d'abord bien l'une contre l'autre jusqu'à ce que l'eau s'en aille, car le fleuve est un karmelit, et il est interdit de transporter d'un karmelit au domaine public.
séif katan 176
(קעז) בעלי חטטין - ועושין זה כדי שיהא נראה כשער על ראשן:
(177) Ceux qui ont des croûtes sur la tête – et ils font cela pour que cela paraisse comme des cheveux sur leur tête.
séif katan 177
(קעח) שצבען וכרכן - היינו שצבען לנוי וכרכן במשיחה דאז נחשב כמלבוש:
(178) Qu'il les a teints et enroulés – c'est-à-dire qu'il les a teints pour l'ornement et enroulés avec une cordelette, car alors c'est considéré comme un vêtement.
séif katan 178
(קעט) או שיצא וכו' - דגלי דעתיה דלמלבוש קיימי ואם לא צבען ולא יצא אף לטלטלן אסור משום מוקצה אך אם חושב מבעוד יום לצאת בהן עיין סימן ש"ח סכ"ד דמותר בטלטול:
(179) Ou qu'il est sorti, etc. – car il a révélé son intention qu'ils sont destinés à servir de vêtement ; et s'il ne les a pas teints et n'est pas sorti avec, même les déplacer est interdit à cause de l'interdit de mouktsé ; mais s'il pense dès la veille sortir avec, vois au siman 308, séif 24, qu'il est permis de les déplacer.
séif katan 179
(קפ) מותר לצאת וכו' - שכל אלו אינם נחשבים להם משוי אלא הם כתכשיט להם:
(180) Il est permis de sortir, etc. – car toutes ces choses ne sont pas considérées pour eux comme un fardeau, mais elles sont pour eux comme une parure.
séif katan 180
(קפא) בידו - כצ"ל. וכן נדפס בעו"ש ובתו"ש ומה שנמצא באיזה דפוס בראשו ט"ס הוא:
(181) Dans sa main – c'est ainsi qu'il faut lire ; et c'est ainsi qu'il est imprimé dans l'Olat Chabbat et le Tossefet Chabbat ; et ce qu'on trouve dans certaines éditions, « sur sa tête », est une erreur d'impression.
séif katan 181
(קפב) הכרוכים על היד - ה"ה בכרוכים על המכה ממש [מ"א] ועיין לעיל סכ"ב וסכ"ח מש"כ שם דכן הסכימו עוד הרבה אחרונים ומשמע מסתימת המחבר דבזה נחשב כמלבוש אפילו לא יצא בהן שעה אחת מבעוד יום משא"כ בסעיף נ' הקודם כ"כ המ"א וכן מצדד הא"ר ועיין בבה"ל:
(182) Enroulés sur la main – de même s'ils sont enroulés sur la plaie même (Maguen Avraham) ; et vois plus haut aux séifim 22 et 28 ce que nous avons écrit là, que beaucoup d'autres A'haronim en ont convenu ; et il ressort de la formulation non qualifiée de l'auteur que dans ce cas c'est considéré comme un vêtement, même s'il n'est pas sorti avec pendant une heure dès la veille, ce qui n'est pas le cas au séif 50 précédent ; ainsi a écrit le Maguen Avraham, et l'Eliya Rabba penche aussi en ce sens ; et vois le Biour Halakha.
séif katan 182

Siman 302 →

Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot

Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 301 →

(א) אין לרוץ בשבת - שנאמר וכבדתו מעשות דרכיך ודרשו שלא יהא הילוכך בשבת כהילוכך בחול שדרך האדם למהר ולרוץ אחר עסקו ואף בחול אין לפסוע פסיעה גסה דנוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו אלא דבשבת איכא נמי איסורא משום מעשות דרכיך:
(1) On ne doit pas courir le Chabbat – car il est dit : « Et tu l'honoreras en t'abstenant de suivre tes voies » (Isaïe 58, 13), et les Sages ont interprété : que ta démarche du Chabbat ne soit pas comme ta démarche de semaine, car l'habitude de l'homme est de se hâter et de courir après ses affaires. Et même en semaine, on ne doit pas faire de grandes enjambées, car une telle enjambée enlève un cinq-centième de la lumière des yeux ; mais le Chabbat il y a en plus un interdit, à cause de « en t'abstenant de suivre tes voies ».
séif katan 1
(ב) ואסור וכו' - וה"ה שאסור לקפוץ:
(2) Et il est interdit, etc. – et de même il est interdit de sauter.
séif katan 2
(ג) יותר מאמה - פי' שיהא חצי אמה בין רגל לרגל וכף רגל אחת הוא ג"כ חצי אמה וזהו באדם בינוני ששיעור פסיעה בינונית שלו הוא אמה ואדם הגדול ביותר כפי שיעור פסיעה שלו:
(3) Plus d'une coudée – c'est-à-dire qu'il y ait une demi-coudée entre un pied et l'autre, et la plante d'un pied fait aussi une demi-coudée ; et cela concerne un homme de taille moyenne, dont la mesure du pas moyen est d'une coudée ; et un homme plus grand, on mesure selon la mesure de son pas.
séif katan 3
(ד) אם אפשר וכו' - דבאי אפשר מבואר בס"ג דשרי:
(4) S'il est possible, etc. – car lorsque ce n'est pas possible, il est expliqué plus loin au séif 3 que c'est permis.
séif katan 4
(ה) מותר - אפילו לכתחלה שזהו עונג שלהם:
(5) Permis – même lekhat'hila (a priori), car c'est leur plaisir.
séif katan 5
(ו) וכן לראות - פי' שכל אדם מותר לרוץ כדי לראות דבר שמתענג בו:
(6) Et de même pour voir – c'est-à-dire que tout homme a le droit de courir pour voir une chose qui lui procure du plaisir.
séif katan 6
(ז) וכן מותר לטייל - אפילו אם כונתו להתעמל ולהתחמם משום רפואה מ"מ שרי כיון דלא מוכחא מילתא שעושה כן לרפואה אבל אסור לרוץ כדי שיתחמם לרפואה כיון דמוכחא מילתא ואסור משום שחיקת סממנין ויש מחמירין אפילו בטיול אם כונתו להתעמל לרפואה:
(7) Et de même il est permis de se promener – même si son intention est de faire de l'exercice et de se réchauffer pour sa santé, c'est néanmoins permis, puisqu'il n'est pas manifeste qu'il le fait pour se soigner ; mais il est interdit de courir pour se réchauffer à des fins médicales, puisque c'est manifeste, et c'est interdit à cause du décret du broyage des ingrédients (médicinaux) ; et certains sont rigoureux même pour la promenade, si son intention est de faire de l'exercice à des fins médicales.
séif katan 7
(ח) לדלגו ולקפוץ - דילוג מקרי שמפסיק רגליו ברחבה וקפיצה הוא היכי שקופץ שתי רגליו בב"א:
(8) L'enjamber ou sauter – on appelle dilloug (enjambée) le fait d'écarter largement les jambes, et kefitsa (saut) le cas où il saute des deux pieds à la fois.
séif katan 8
(ט) ממה שיקיפנה - והיכי דא"א בדילוג וקפיצה מותר לו להקיף אבל לעבור בה אסור דיש בזה חשש סחיטה ולא התירו לו אם לא בגוונא דס"ד וס"ו:
(9) Plutôt que de la contourner – et lorsqu'il n'est pas possible de passer en enjambant ou en sautant, il lui est permis de contourner ; mais la traverser est interdit, car il y a là une crainte d'essorage (se'hita) et on ne le lui a permis que dans les cas des séifim 4 et 6.
séif katan 9
(י) פני רבו - וה"ה פני אביו [גמרא] ועיין במג"א שכתב דאיש ואשה שוין במצות הקבלת פנים ונראה דאשה היינו דוקא ברשות בעלה:
(10) Le visage de son maître – et de même le visage de son père (Guemara) ; et vois le Maguen Avraham, qui a écrit que l'homme et la femme sont égaux pour la mitsva d'accueillir (son maître) ; et il semble que pour une femme, c'est seulement avec la permission de son mari.
séif katan 10
(יא) או פני מי שגדול - לאפוקי הרב אצל תלמידו דאסור ואם הוא תלמיד שצריך לו רבו באיזה דברים הן מצד חדודו וחריפותו הן מצד שיש לו שמועות מגדולים אחרים כתב הט"ז דמותר לו לעבור בנהר דעכ"פ גדול ממנו באיזה דברים ובספר תוספת שבת אסר בזה. ואם הרב מסתפק באיזה דבר והולך לשאול את תלמידו שיודע בזה מסתבר בזה כהט"ז דלא גרע מלשאר דבר מצוה:
(11) Ou le visage de celui qui est plus grand – à l'exclusion du maître qui va chez son élève, ce qui est interdit. Et s'il s'agit d'un élève dont le maître a besoin pour certaines choses, que ce soit pour sa vivacité d'esprit et sa perspicacité, ou parce qu'il détient des enseignements reçus d'autres grands maîtres, le Taz a écrit qu'il lui est permis de traverser le fleuve, car de toute façon l'élève lui est supérieur en certaines choses ; mais le livre Tossefet Chabbat l'interdit dans ce cas. Et si le maître a un doute sur une chose et va interroger son élève qui la connaît, il est logique dans ce cas de suivre le Taz, car ce n'est pas moins que toute autre chose de mitsva.
séif katan 11
(יב) ובס"ח בהג"ה - היינו דשם מבואר דאפילו אם איכא דרכא אחרינא להקיף מוטב יותר לעבור במים מלהרבות בהילוך כיון דהוא עובר לדבר מצוה אבל האחרונים הסכימו שם דכיון דיכול להקיף טוב יותר להקיף מלעבור במים:
(12) Et au séif 8, dans la glose – c'est-à-dire que là il est expliqué que même s'il existe un autre chemin pour contourner, il vaut mieux traverser l'eau que multiplier la marche, puisqu'il se rend à une chose de mitsva ; mais les A'haronim (décisionnaires tardifs) ont convenu là que, puisqu'il peut contourner, il vaut mieux contourner que traverser l'eau.
séif katan 12
(יג) כדי שלא תהא מכשילו - שפעם אחרת לא ילכו לדבר מצוה כיון שלא התירו לו לחזור [רש"י]:
(13) Afin que tu ne le fasses pas trébucher – car une autre fois les gens n'iraient pas à une chose de mitsva, puisqu'on ne lui aurait pas permis de revenir (Rachi).
séif katan 13
(יד) לשמור פירותיו - דשמירת ממונו נמי הוי קצת מצוה ומ"מ לא התירו בחזרה דאינו דבר מצוה כ"כ ומשום שלא תהא מכשילו לעתיד לבוא לא שייך בזה דמאי איכפת לן אם ימנע ולא יחוס על ממונו וגם בודאי לא ימנע מללכת לשמור דאדם בהול על ממונו:
(14) Garder ses fruits – car la garde de ses biens est aussi un peu une mitsva ; néanmoins on n'a pas permis le retour, car ce n'est pas tellement une chose de mitsva ; et la raison « afin que tu ne le fasses pas trébucher à l'avenir » ne s'applique pas ici, car qu'importe pour nous s'il s'abstient et n'épargne pas ses biens ? Et de plus il ne s'abstiendra certainement pas d'aller les garder, car l'homme est empressé pour ses biens.
séif katan 14
(טו) לעבור במים - ובלבד שלא יוציא ידיו וכו' כדלעיל בס"ד:
(15) Traverser l'eau – à condition de ne pas sortir les mains, etc., comme plus haut au séif 4.
séif katan 15
(טז) כל היוצא וכו' - עיין בבה"ל מה שכתבנו קצת בפתיחה לסימן זה וסימן ש"ג:
(16) Quiconque sort, etc. – vois dans le Biour Halakha ce que nous avons écrit brièvement dans l'introduction à ce siman et au siman 303.
séif katan 16
(יז) ואינו דרך מלבוש - דאלו הוציאו דרך מלבוש הרי לא הוציאו כדרך כל המוציאין שכל המוציא דבר שאינו תכשיט לו מוציאין אותו בידים ולא דרך מלבוש:
(17) Et pas à la manière d'un vêtement – car s'il l'avait sorti à la manière d'un vêtement, il ne l'aurait pas sorti à la manière de tous ceux qui transportent, car quiconque transporte une chose qui n'est pas pour lui une parure la transporte dans les mains, et non à la manière d'un vêtement.
séif katan 17
(יח) והוציאו כדרך וכו' - היינו שלא בשינוי:
(18) Et l'a sorti à la manière, etc. – c'est-à-dire sans modification (chinouï).
séif katan 18
(יט) חייב - דע דכל מקום שנאמר בהלכות שבת חייב אם עשה במזיד חייב כרת ובשוגג דהיינו ששכח שהוא שבת או שלא ידע שמלאכה זו אסורה חייב חטאת [ועיין לקמן סימן של"ד סכ"ו בהג"ה איך ינהג בזמה"ז] ואם שכח איזה דבר אצלו והוציאו בשוגג לר"ה אינו חייב עליה דמלאכת מחשבת אסרה תורה דהיינו שמוציאו בכונה אלא שאינו יודע שהיום שבת או שמלאכה זו אסורה ודיני ר"ה עיין לקמן בסימן שמ"ה ס"ז ובמש"כ שם:
(19) Passible – sache que partout où il est dit dans les lois du Chabbat « passible » ('hayav), s'il l'a fait délibérément il est passible de karet (retranchement), et par inadvertance, c'est-à-dire qu'il a oublié que c'est Chabbat ou ne savait pas que ce travail est interdit, il est passible d'un sacrifice expiatoire ('hatat) [et vois plus loin, siman 334, séif 26, dans la glose, comment se conduire à notre époque]. Et s'il a oublié une chose sur lui et l'a sortie par inadvertance dans le rechout harabim (domaine public), il n'en est pas passible, car la Torah n'a interdit que le « travail réfléchi » (melekhet ma'hachevet), c'est-à-dire qu'il le sorte intentionnellement, mais qu'il ignore qu'aujourd'hui c'est Chabbat ou que ce travail est interdit. Et pour les lois du domaine public, vois plus loin au siman 345, séif 7, et ce que nous y avons écrit.
séif katan 19
(כ) אסור לצאת בו - דילמא נפיל ואתי לאתויינהו ד"א בר"ה:
(20) Il est interdit de sortir avec – de peur qu'il tombe et qu'il en vienne à le porter quatre coudées dans le domaine public.
séif katan 20
(כא) שדרכה לשלפם - וחיישינן דילמא בתוך כך אתיא לאתויינהו ד"א בר"ה:
(21) Qu'elle a l'habitude de les retirer – et nous craignons que pendant ce temps elle en vienne à les porter quatre coudées dans le domaine public.
séif katan 21
(כב) לא בסייף - ואפילו אם הוא חגור במתניו מפני שדרך הוצאה הוא כך בחול:
(22) Ni avec une épée – et même s'il la porte ceinte à la taille, car c'est ainsi la manière de la transporter en semaine.
séif katan 22
(כג) ולא באלה - דומה למקל וראשו עגול כמו כדור [ערוך]:
(23) Ni avec une massue – semblable à un bâton, dont la tête est ronde comme une boule (Aroukh).
séif katan 23
(כד) ולא בשריון - מלשון ושריון קשקשים (שמואל א' י"ז):
(24) Ni avec une cuirasse – de l'expression « et une cuirasse à écailles » (I Samuel 17, 5).
séif katan 24
(כה) פטור שהם וכו' - ומ"מ אסור משום מראית העין שיחשדוהו הרואים שרוצה להלחם בהם בשבת וגם אפילו בחדרי חדרים אסור וכמ"ש בסמ"ה ע"ש:
(25) Exempt, car ils sont, etc. – et néanmoins c'est interdit à cause de l'apparence (marit ha'ayin), car les spectateurs le soupçonneraient de vouloir combattre avec le Chabbat ; et même dans les pièces les plus retirées c'est interdit, comme il est écrit au séif 45 ; vois là.
séif katan 25
(כו) לא יצא בתפלין מפני וכו' - ומשמע דבביתו אין איסור להניח תפלין ודוקא במניחן שלא לשם מצוה אבל לשם מצוה אסור כנ"ל בסימן ל"א ועי"ש במ"ב סק"ה:
(26) Il ne sortira pas avec des téfilin, car, etc. – et il ressort de là que chez lui il n'y a pas d'interdit à mettre les téfilin ; et cela seulement s'il les met sans intention de mitsva, mais dans le but de la mitsva c'est interdit, comme plus haut au siman 31 ; et vois là la Michna Beroura, séif katan 5.
séif katan 26
(כז) שצריך וכו' - והיינו דילמא אתי לאתויי ד"א ומשמע דבלאו האי טעמא לא היה אסור לצאת בהם אף דקיי"ל שבת לאו זמן תפלין מפני שהם דרך מלבוש ועיין לקמן בסימן ש"ח סס"ד בהג"ה ובמ"ב שם ולעיל בסימן ל"א בבה"ל:
(27) Car il doit, etc. – c'est-à-dire de peur qu'il en vienne à les porter quatre coudées ; et il ressort que sans cette raison, il n'aurait pas été interdit de sortir avec, bien que nous tenions que le Chabbat n'est pas un temps de téfilin, car ils sont portés à la manière d'un vêtement ; et vois plus loin au siman 308, à la fin du séif 4, dans la glose, et la Michna Beroura là-bas, et plus haut au siman 31 dans le Biour Halakha.
séif katan 27
(כח) קטן במנעל גדול - היינו אדם שהוא קטן במנעל שהוא גדול לו:
(28) Un petit dans une grande chaussure – c'est-à-dire un homme qui est petit, dans une chaussure qui est grande pour lui.
séif katan 28
(כט) באותו שאין בו מכה - הטעם משום דתו לא מחייכי עליה דידעי שאי אפשר לו לנעול המנעל בהרגל שבה המכה דמכתו מוכחת עליו ועיין בבה"ל:
(29) Sur celui qui n'a pas de plaie – la raison est qu'alors on ne se moque plus de lui, car on sait qu'il ne peut pas chausser le pied qui a la plaie, puisque sa plaie le montre manifestement ; et vois le Biour Halakha.
séif katan 29
(ל) לא יצא - סעיף זה מיירי אפילו בסתם אדם שאינו אומן ועיין לקמן בסי"ב:
(30) Il ne sortira pas – ce séif traite même d'un homme ordinaire qui n'est pas artisan ; et vois plus loin au séif 12.
séif katan 30
(לא) בבגדו - אבל אם הוציאה בידו חייב בכל ענין האיש והאשה בנקובה ובשאינה נקובה:
(31) Dans son vêtement – mais s'il l'a sortie dans sa main, il est passible dans tous les cas, homme ou femme, aiguille percée ou non percée.
séif katan 31
(לב) בין שאינה נקובה - דמחט לא הוי תכשיט לאיש בכל גווני ולכן יש איסורא לכו"ע:
(32) Qu'elle soit non percée – car une aiguille n'est en aucun cas une parure pour un homme ; c'est pourquoi il y a un interdit selon tous.
séif katan 32
(לג) בנקובה חייב - ס"ל לדעה זו דבאיש דינו כמו באשה לקמן בש"ג ס"ט דנקובה הוי דרך הוצאה לפרקים כשהיא תחובה בבגדה [ומה דלקמן בסי"ב מבואר דאפילו באומן פטור מבואר שם במ"ב] אבל באינה נקובה פטור דלאו דרך הוצאה היא להוציא כשהוא תחוב בבגדו כ"א בידו ומש"כ וי"א בהיפך טעמם דס"ל דבאיש מחט נקובה לאו דרך הוצאה היא כשהיא תחובה בבגדו שגנאי הוא לו שיאמרו עליו שהוא חייט אבל באינה נקובה דרך הוא לפרקים אף בחול כשמוצאה בשוק לתחוב בבגדו כשיש לו צורך לחצות בו שיניו וכה"ג ועיין במ"א שמסיק דהכל לפי הזמן אם דרכן לצאת כך בחול ולא הוי תכשיט הוי דרך הוצאתו בכך וחייב ואם אין דרך הוצאתו בכך בחול פטור אבל אסור משום דאינו תכשיט וכתב עוד דאם רוב העולם אין דרכן להוציא בכך אע"פ שאנשי מקום אחד מוציאין בכך פטור אבל אסור והטעם משום דבטלה דעתן אצל כל אדם:
(33) Avec une aiguille percée, il est passible – cet avis estime que pour l'homme la loi est comme pour la femme, plus loin au siman 303, séif 9 : que l'aiguille percée est une manière de transporter à l'occasion, lorsqu'elle est piquée dans son vêtement [et ce qui est expliqué plus loin au séif 12, que même l'artisan est exempt, est expliqué là dans la Michna Beroura] ; mais avec une non percée il est exempt, car ce n'est pas une manière de transporter que de la sortir piquée dans son vêtement, mais seulement dans sa main. Et ce qui est écrit « et certains disent l'inverse » : leur raison est qu'ils estiment que pour l'homme, une aiguille percée piquée dans son vêtement n'est pas une manière de transporter, car c'est dégradant pour lui qu'on dise de lui qu'il est tailleur ; mais pour une non percée, il est d'usage à l'occasion, même en semaine, lorsqu'on la trouve au marché, de la piquer dans son vêtement, quand on en a besoin pour se curer les dents et autres. Et vois le Maguen Avraham, qui conclut que tout dépend de l'époque : s'il est d'usage de sortir ainsi en semaine et que ce n'est pas une parure, c'est la manière de la transporter, et il est passible ; et si ce n'est pas la manière de la transporter en semaine, il est exempt, mais c'est interdit, parce que ce n'est pas une parure. Et il a encore écrit que si la plupart des gens n'ont pas l'habitude de transporter ainsi, même si les habitants d'un endroit transportent ainsi, il est exempt mais c'est interdit ; et la raison est que leur opinion est annulée face à celle de tout le monde.
séif katan 33
(לד) שאין עליה חותם - דהוי רק תכשיט לאשה אבל לאיש הוי משוי ומיירי כ"ז שהוציאו כשהוא מונח על אצבעו דאי בידו ממש אפילו יש עליו חותם חייב לכו"ע:
(34) Sans sceau – car une telle bague n'est une parure que pour une femme, mais pour un homme c'est un fardeau (masoui) ; et tout ceci traite du cas où il l'a sortie posée sur son doigt, car s'il l'a sortie vraiment dans sa main, même si elle porte un sceau, il est passible selon tous.
séif katan 34
(לה) ואם יצא חייב - ומקרי דרך הוצאה על אצבעו מפני שלפעמים נותנת אשה לבעלה להוליכה לאומן לתקנו ומניחה באצבעו עד שמגיע לשם וא"כ אף בחול הוי דרך הוצאה בכך וחייב:
(35) Et s'il est sorti, il est passible – et la porter sur son doigt est appelé manière de transporter, car parfois une femme donne sa bague à son mari pour l'apporter à l'artisan afin de la réparer, et il la met à son doigt jusqu'à ce qu'il arrive là-bas ; dès lors, même en semaine c'est une manière de transporter, et il est passible.
séif katan 35
(לו) לרש"י פטור - פי' פטור אבל אסור מדרבנן דאף דטבעת שיש עליה חותם הוא תכשיט לאיש שכן דרכו בחול לחתום בו באגרות מ"מ אסור דגזרינן דילמא שליף ומחוי ואתי לאתויי ד"א וכמו בכל תכשיטי אשה דגזרו משום זה:
(36) Selon Rachi il est exempt – c'est-à-dire exempt, mais interdit d'ordre rabbinique : bien qu'une bague portant un sceau soit une parure pour un homme, puisqu'il a l'habitude en semaine de sceller avec ses lettres, c'est néanmoins interdit, car nous décrétons de peur qu'il la retire pour la montrer et qu'il en vienne à la porter quatre coudées, comme pour toutes les parures de la femme, qu'on a interdites pour cette raison.
séif katan 36
(לז) דאינו תכשיט וכו' - ס"ל דבאיש לא גזרינן דילמא שליף ומחוי לפי שאין דרכו בכך אבל דבר שהוא תכשיט לאיש ולאשה גם לדידהו אסור משום דלא פלוג רבנן ואסרוהו גם באיש:
(37) Car ce n'est pas une parure, etc. – ils estiment que pour un homme, on ne décrète pas de peur qu'il la retire pour la montrer, car ce n'est pas son habitude ; mais une chose qui est une parure pour l'homme et pour la femme, selon eux aussi elle est interdite, car les Sages n'ont pas fait de distinction et l'ont interdite aussi pour l'homme.
séif katan 37
(לח) וע"ל סימן ש"ג סי"ח - היינו דשם נתבאר האיך לנהוג בזה בזמנינו ומשמע שם דאין למחות באיש הנושא אותם ובחידושי רע"א כתב שם דבעל נפש יחוש לעצמו שלא לצאת בטבעת כלל:
(38) Et vois plus loin, siman 303, séif 18 – c'est-à-dire que là il est expliqué comment se conduire en cela à notre époque, et il ressort de là qu'on ne doit pas protester contre un homme qui les porte ; et dans les 'Hidouchei Rabbi Akiva Eiger, il est écrit là qu'une personne scrupuleuse (baal néfech) sera stricte pour elle-même et ne sortira pas du tout avec une bague.
séif katan 38
(לט) אא"כ וכו' - דיכול לחתום בה אגרות:
(39) À moins que, etc. – qu'il puisse sceller avec elle des lettres.
séif katan 39
(מ) חקוקים - וה"ה אם האותיות על הטבעות בולטות דיבוא אח"כ על השעוה שוקע ג"כ מקרי טבעת שיש בה חותם אלא דנקט חקוקין משום צורות דבבולטין לפעמים בצורות אסור אף בחול להשהותה בביתו כגון שהיא צורה שלמה של אדם וכדאיתא ביו"ד סימן קמ"א ס"ה ויש שפירשו דהאי צורות לא איירי בצורות אדם כלל או כגון שהיה רק פרצוף מצד אחד דזה לכו"ע רשאי לעשות בין בולט ובין שוקע ומה דנקט חקוקין אורחא דמלתא נקט:
(40) Gravées – et de même si les lettres sur la bague sont en relief, de sorte qu'ensuite elles s'impriment en creux sur la cire, c'est aussi appelé bague portant un sceau ; il a seulement mentionné « gravées » à cause des figures, car avec des figures en relief, il est parfois interdit, même en semaine, de la garder chez soi, par exemple s'il s'agit de la figure complète d'un homme, comme il est dit dans Yoré Dé'a, siman 141, séif 5. Et certains ont expliqué que ces figures ne concernent pas du tout des figures humaines, ou bien qu'il s'agit seulement d'un visage d'un seul côté, ce que, selon tous, on a le droit de faire, en relief comme en creux ; et s'il a mentionné « gravées », il a simplement parlé du cas habituel.
séif katan 40
(מא) אסור וכו' - היינו אפילו אם כונתו עתה לתלות על צוארו לתכשיט ולנוי אסור מפני הרואה והיינו אפילו לדעת ר"ת והרמב"ם לעיל בס"ט דמתיר בתכשיט לאיש או דמיירי שהמפתח קבוע היטב בשלשלת שעל צוארו ואין בקל למשלף אותו ולאחווי אפ"ה אסור מפני מראית עין:
(41) Interdit, etc. – c'est-à-dire que même si son intention est maintenant de la suspendre à son cou comme parure et ornement, c'est interdit à cause de celui qui voit ; et cela même selon l'avis de Rabbénou Tam et du Rambam, plus haut au séif 9, qui permettent une parure pour l'homme ; ou bien cela traite du cas où la clé est bien fixée à la chaîne qui est à son cou et qu'il n'est pas facile de la retirer pour la montrer : néanmoins c'est interdit à cause de l'apparence.
séif katan 41
(מב) אם הוא של כסף - דכיון דאין דרך לעשות מפתח מכסף הרי עיקרו נעשה לתכשיט ואע"פ שגם משתמשין בו מ"מ עיקרו לתכשיט עשוי ומותר כשמוציאו לשם תכשיט אבל אם הוא עשוי מברזל ונחשת אע"ג דעשוי לנוי כעין תכשיט אסור לצאת בו דעיקרו לתשמיש עשוי שכן דרך כל המפתחות לעשות מברזל ונחשת [לבוש]. והנה אף דמדברי השו"ע משמע דדעתו כהדעה ראשונה מדקבעה בסתמא מ"מ אין למחות בזה אחרי דכתב הד"מ בשם האגור דבאשכנז נוהגין כהמתירין בשל כסף:
(42) Si elle est en argent – car puisqu'on n'a pas l'habitude de faire une clé en argent, elle a été faite essentiellement comme parure ; et bien qu'on s'en serve aussi, elle a néanmoins été faite essentiellement comme parure, et c'est permis quand on la sort en tant que parure. Mais si elle est faite de fer ou de cuivre, bien qu'elle soit faite pour l'ornement à la manière d'une parure, il est interdit de sortir avec, car elle est faite essentiellement pour l'usage, puisque toutes les clés sont habituellement faites de fer et de cuivre (Levouch). Et bien que des paroles du Choulhan Aroukh il ressorte que son avis est conforme au premier avis, puisqu'il l'a établi sans attribution, on ne doit néanmoins pas protester à ce sujet, puisque le Darkhei Moché a écrit au nom de l'Agour qu'en Achkenaz on a l'usage de suivre ceux qui permettent une clé en argent.
séif katan 42
(מג) אסור לצאת בתיק - היינו תיק של כסף וקבוע בשלשלת ולתלות על צוארו לתכשיט דאלו שמוציאם בידו בלא"ה אסור אפילו תכשיט גמור [אחרונים]:
(43) Il est interdit de sortir avec un étui – c'est-à-dire un étui en argent fixé à une chaîne, pour le suspendre à son cou comme parure ; car des objets qu'il sort dans sa main sont de toute façon interdits, même une vraie parure (A'haronim).
séif katan 43
(מד) דהבתי עינים בעצמם הם משוי - וה"ה בנדן של כסף אף אם הוא עשוי להתקשט בו אם יש בו סכין ולא אמרינן דהסכין יהיה בטל לגבי הנדן שהוא של כסף או בתי עינים לגבי התיק אלא אדרבה הסכין והבתי עינים הם עיקר דהא אין אומרים נעשה בתי עינים לתיק אלא נעשה תיק לבתי עינים וה"ה נדן לסכין. והנה כ"ז מיירי לענין לשאת התיק של הבתי עינים עם הב"ע שבתוכו על צוארו לתכשיט ולשאת הבתי עינים גופא על חוטמו במקום שאין עירוב בודאי אסור בלא"ה דילמא יפלו מעליו ואתי לאתויי ד"א [ח"א]:
(44) Car les lunettes elles-mêmes sont un fardeau – et de même un fourreau en argent, même s'il est fait pour s'en parer, s'il contient un couteau ; et on ne dit pas que le couteau est annulé par rapport au fourreau qui est en argent, ou les lunettes par rapport à l'étui ; au contraire, le couteau et les lunettes sont l'essentiel, car on ne dit pas qu'on a fait les lunettes pour l'étui, mais qu'on a fait l'étui pour les lunettes, et de même le fourreau pour le couteau. Et tout ceci traite du fait de porter l'étui à lunettes, avec les lunettes à l'intérieur, à son cou comme parure ; mais porter les lunettes elles-mêmes sur son nez, dans un endroit où il n'y a pas d'erouv (enclos rituel permettant le transport), c'est certainement interdit de toute façon, de peur qu'elles tombent et qu'il en vienne à les porter quatre coudées ('Hayé Adam).
séif katan 44
(מה) בזה להתיר - ודוקא כשהוא מחובר וקבוע בראש החגור ועשוי כעין זענקעל [הוא כעין קרס או מה שאנו קורין שפראנצקעס] לחגור בו דאז אמרינן כיון שהחגורה מדובק בברזל של המפתח והם כחתיכה אחת אע"פ שהברזל עשוי ג"כ כעין מפתח לנעול בו בטל המפתח לגבי החגורה אבל כשקובע ומחברו באמצע חגורה אסור דאין המפתח בטל לגבי האזור דאין שייך להאזור כלל וע"כ אותן האנשים שמורין לעצמן היתר לשאת בשבת מחמת שתלוי המפתח בברזל הקבוע בחגורה וכ"ש במה דתלוי רק בקשר של קיימא הוא טעות דאין היתר אלא אם המפתח גופא עשוי מתחלתו כעין זענקעל דוקא דאז בטל לגבי החגורה. ואם המפתח הוא של כסף והוא קבוע בחגורה באמצע אף דבזה אינו גוף אחד עם החגורה מ"מ יש מתירין מצד שהוא תכשיט ויש אוסרים וכנ"ל בסי"א. ולשאת את המורה שעות [אוהר, זייגער] בבגדיו חוץ לעירוב אסור לכו"ע שאין שייך ע"ז שם תכשיט כיון שאינו דרך מלבוש והמוציאו לר"ה חייב חטאת ואפילו אם הוא מחובר לרביד הזהב שנושא על צוארו שהוא תכשיט ג"כ איסור גמור הוא דהמורה שעות יש לו חשיבות בפ"ע ואינו בטל לגבי רביד:
(45) Pour être indulgent en cela – et seulement lorsqu'elle (la clé) est attachée et fixée au bout de la ceinture et faite comme une « zenkel » [c'est comme un crochet, ou ce que nous appelons « spranczkes »], pour se ceindre avec ; car alors on dit que, puisque la ceinture est collée au fer de la clé et qu'ils forment comme une seule pièce, bien que le fer soit fait aussi comme une clé pour fermer, la clé est annulée par rapport à la ceinture. Mais lorsqu'on la fixe et l'attache au milieu de la ceinture, c'est interdit, car la clé n'est pas annulée par rapport à la ceinture, puisqu'elle n'a aucun rapport avec la ceinture. C'est pourquoi ces gens qui s'autorisent à la porter le Chabbat parce que la clé est suspendue à un fer fixé dans la ceinture — et à plus forte raison lorsqu'elle est seulement suspendue par un nœud permanent — sont dans l'erreur, car il n'y a de permission que si la clé elle-même est faite dès l'origine comme une zenkel, car alors elle est annulée par rapport à la ceinture. Et si la clé est en argent et fixée au milieu de la ceinture, bien que dans ce cas elle ne forme pas un seul corps avec la ceinture, certains permettent néanmoins parce que c'est une parure, et certains interdisent, comme plus haut au séif 11. Et porter la montre [« Uhr, Seiger »] dans ses vêtements hors de l'erouv est interdit selon tous, car on ne peut lui appliquer le nom de parure, puisque ce n'est pas à la manière d'un vêtement ; et celui qui la sort dans le domaine public est passible d'un 'hatat. Et même si elle est attachée à la chaîne d'or qu'il porte à son cou, qui est une parure, c'est aussi un interdit complet, car la montre a une importance propre et n'est pas annulée par rapport à la chaîne.
séif katan 45
(מו) במחט התחובה וכו' - כל אלו הם שנותנים בני האומנות לסימן מאיזו אומנות הם בצאתם לשוק כדי שיכירום:
(46) Avec l'aiguille piquée, etc. – tous ceux-là sont des objets que les artisans mettent comme signe de leur métier quand ils sortent au marché, afin qu'on les reconnaisse.
séif katan 46
(מז) ואם יצא פטור - דאין דרך הוצאה בכך אלא בידו דאפילו אומן דוקא כשהוא רוצה להכריז על עצמו שהוא אומן אז מוציא בכך אבל לא בשאר פעמים והא דפסק המחבר לעיל בס"ח בדעה ראשונה דבמחט נקובה התחובה לו בבגדו חייב אפילו כל אדם שם מיירי שתחובה בבגד במקום שדרך לתחוב בו בחול לפרקים וכאן מיירי כשתחובה במקום שאין דרך הוצאתו לגמרי בכך רק לאומן כשרוצה להראות שהוא אומן לכן לא מקרי דרך הוצאה ופטור אפילו אומן כר"מ דס"ל הכי בגמרא ובביאור הגר"א לעיל בסימן רנ"ב בסופו פסק דהלכה כר"י דאומן חייב ועיין בספר חמד משה שהוא מצדד דגם דעת הרי"ף והרא"ש מטין כן:
(47) Et s'il est sorti, il est exempt – car ce n'est pas la manière de transporter, qui est seulement dans sa main ; car même l'artisan ne sort ainsi que lorsqu'il veut annoncer qu'il est artisan, mais pas les autres fois. Et ce que l'auteur a tranché plus haut au séif 8, selon le premier avis, qu'avec une aiguille percée piquée dans son vêtement même tout homme est passible : là, il s'agit du cas où elle est piquée dans le vêtement à l'endroit où l'on a l'habitude de la piquer en semaine à l'occasion ; et ici il s'agit du cas où elle est piquée à un endroit où ce n'est pas du tout la manière de la transporter, sauf pour l'artisan lorsqu'il veut montrer qu'il est artisan ; c'est pourquoi ce n'est pas appelé manière de transporter, et même l'artisan est exempt, selon Rabbi Méïr, qui est de cet avis dans la Guemara. Et dans le Biour du Gaon de Vilna, plus haut au siman 252, à la fin, il a tranché que la halakha est selon Rabbi Yehouda, que l'artisan est passible ; et vois le livre 'Hemed Moché, qui penche à dire que l'avis du Rif et du Roch va aussi dans ce sens.
séif katan 47
(מח) לא יצא הזב וכו' - דדרך הוצאה הוא לאיש זה בחול ואעפ"כ לא מקרי זה בשם מלבוש דהוא עשוי רק להצילו מטינוף וכל אצולי מטנוף משוי הוא אם לא שהוא מלבוש גמור וכדלקמן בסי"ד:
(48) Le zav (homme atteint d'écoulement) ne sortira pas, etc. – car c'est pour cet homme la manière de transporter en semaine, et pourtant on ne l'appelle pas vêtement, car il est fait seulement pour le protéger de la saleté ; et tout ce qui sert à protéger de la saleté est un fardeau, à moins que ce ne soit un vêtement complet, comme plus loin au séif 14.
séif katan 48
(מט) בכיס - וה"ה אם קושר מטלית בפתילה של כובע כדי לקנח בו עיניו אסור:
(49) Avec une poche – et de même, s'il attache un chiffon au cordon de son chapeau pour s'essuyer les yeux avec, c'est interdit.
séif katan 49
(נ) מלבוש - מלפניה ומלאחריה כעין מכנסים בלא שולים דכיון דדרך מלבוש הוא מותר בכל גווני וכדלקמן בסי"ד אבל כשהיא לפניה לבד או שהיא מאחריה בלבד וקושרתו ברצועות לפניה בכה"ג לא מקרי מלבוש ואסור:
(50) Un vêtement – devant et derrière elle, comme un pantalon sans jambes ; car puisque c'est à la manière d'un vêtement, c'est permis dans tous les cas, comme plus loin au séif 14 ; mais lorsqu'il est seulement devant elle ou seulement derrière elle et qu'elle l'attache devant avec des lanières, dans un tel cas ce n'est pas appelé vêtement, et c'est interdit.
séif katan 50
(נא) שלא יכאב - היינו שלא יפול על בשרה ויתייבש עליה ונמצא מצערה ולכך מותר דכיון שכונתה בשביל צער אפילו נצלת עי"ז מטינוף ג"כ דרך מלבוש הוא כשאר מלבושים שהם עשויים להגנת הגוף ומותר:
(51) Afin qu'il ne lui fasse pas mal – c'est-à-dire que le sang ne tombe pas sur sa chair et ne sèche pas sur elle, ce qui la ferait souffrir ; c'est pourquoi c'est permis : puisque son intention est d'éviter la souffrance, même si elle est par là aussi protégée de la saleté, c'est à la manière d'un vêtement, comme les autres vêtements qui sont faits pour protéger le corps, et c'est permis.
séif katan 51
(נב) אם אינו לובשו וכו' - ר"ל שלובשו מלמעלה על בגדיו כדי שלא יטנפו אעפ"כ מותר ומה שסיים אח"כ בהג"ה בגד מפני הגשמים או כובע וכו' היינו ג"כ אפילו שמוסיף ללבוש בגד מלמעלה לבגדיו רק מפני הגשמים ובלתי זה לא היה הולך בו כגון שהוא בגד עב וגס מאד כשק וכן כובע היינו שלובש מלמעלה כובע גדולה על כובעו כדי שלא יטנף אעפ"כ שרי כיון שהוא דרך מלבוש [ב"י בסוף סימן ש"א וכ"כ ש"א]:
(52) S'il ne le porte pas, etc. – cela veut dire qu'il le porte par-dessus ses vêtements pour qu'ils ne se salissent pas : néanmoins c'est permis. Et ce qui est conclu ensuite dans la glose, « un vêtement à cause des pluies, ou un chapeau, etc. », c'est aussi même lorsqu'il ajoute un vêtement par-dessus ses vêtements uniquement à cause des pluies, et sans cela il ne le porterait pas, par exemple un vêtement épais et très grossier comme un sac ; et de même le chapeau, c'est-à-dire qu'il porte un grand chapeau par-dessus son chapeau pour qu'il ne se salisse pas : néanmoins c'est permis, puisque c'est à la manière d'un vêtement (Beit Yossef à la fin du siman 301, et ainsi ont écrit d'autres A'haronim).
séif katan 52
(נג) בגד על צעיפה - היינו אם אינו דרך מלבוש רק שמונח על ראשה לבד כמו בחתיכת בגד פשתן קטנה אבל אם מתעטפת בו גם קצת מגופה הוי דרך מלבוש ושרי אף שהוא לאצולי טנוף כמש"ל ואפילו אם הוא בגד גרוע כשק וכדלקמן בסכ"א ושרי אף לעשירות כיון דלעניות חזי חשיב גם לעשירות מלבוש:
(53) Un tissu sur son voile – c'est-à-dire s'il n'est pas porté à la manière d'un vêtement, mais seulement posé sur sa tête, comme un petit morceau de tissu de lin ; mais si elle s'en enveloppe aussi une partie de son corps, c'est à la manière d'un vêtement et c'est permis, même s'il sert à protéger de la saleté, comme écrit plus haut, et même si c'est un tissu médiocre comme un sac, comme plus loin au séif 21 ; et c'est permis même pour les femmes riches, car puisqu'il convient aux pauvres, il est considéré comme un vêtement aussi pour les riches.
séif katan 53
(נד) דאין זה וכו' - ואם כונתה שלא יצערו אותה הגשמים שרי בכל ענין אף שממילא נצלת עי"ז מטנוף בגדיה ובלבד שתקשרנה יפה:
(54) Car ce n'est pas, etc. – et si son intention est que les pluies ne la fassent pas souffrir, c'est permis dans tous les cas, même si de ce fait ses vêtements sont protégés de la saleté, à condition qu'elle l'attache bien.
séif katan 54
(נה) מלבוש - וע"כ אסור לאיש לכסות הכובע בפאטשיילע [ח"א]:
(55) Un vêtement – c'est pourquoi il est interdit à un homme de couvrir son chapeau d'un mouchoir (« patchéilé ») ('Hayé Adam).
séif katan 55
(נו) כיון דאינו וכו' - היינו דע"כ חיישינן דילמא משתליף מרגלו ואתי לאתויי ד"א:
(56) Puisqu'il n'est pas, etc. – c'est-à-dire que c'est pourquoi nous craignons qu'il glisse de son pied et qu'il en vienne à le porter quatre coudées.
séif katan 56
(נז) וספסלים הקטנים שבידיו - היינו שנשען עליהם בעת שנדחף לפניו ושרי דהוא דומיא דחיגר עם מקל בסעיף ו':
(57) Et les petits escabeaux qu'il tient dans ses mains – c'est-à-dire qu'il s'appuie sur eux lorsqu'il se pousse en avant ; et c'est permis, car c'est semblable à l'infirme avec un bâton, au séif 6.
séif katan 57
(נח) יוצא בהם בשבת - דלא שייך כאן דילמא משתלפי:
(58) Il sort avec le Chabbat – car on ne peut appliquer ici la crainte qu'ils glissent.
séif katan 58
(נט) של עץ - היינו אע"ג שאין בו עור כלל אפ"ה מקרי מנעל ועיין בביאור הגר"א ובפמ"ג שהקשו מהא דלקמן סימן תרי"ד ס"ב דמשמע דדוקא במחופה עור מלמעלה אבל של עץ לבד לא חשיב מנעל ועי"ש בביאור הגר"א מה שתירץ בזה ליישב דעת השו"ע לחלק בין שבת ליוהכ"פ אבל מ"מ לדינא משמע דמצדד כהרמב"ן דשל עץ לבד לא חשיב מנעל אף לענין שבת:
(59) En bois – c'est-à-dire que, bien qu'il n'y ait pas du tout de cuir, c'est néanmoins appelé chaussure ; et vois le Biour du Gaon de Vilna et le Peri Megadim, qui ont objecté à partir de ce qui est dit plus loin au siman 614, séif 2, d'où il ressort que c'est une chaussure seulement si elle est recouverte de cuir par-dessus, mais une chaussure en bois seul n'est pas considérée comme une chaussure ; et vois là le Biour du Gaon de Vilna, ce qu'il a répondu pour justifier l'avis du Choulhan Aroukh, en distinguant entre Chabbat et Yom Kippour ; mais néanmoins, pour la loi, il ressort qu'il penche vers l'avis du Ramban, qu'une chaussure en bois seul n'est pas considérée comme une chaussure, même pour le Chabbat.
séif katan 59
(ס) וכן בפנטני"ש - היינו מה שקורין בלשוננו פאנטאפי"ל דאע"ג דמשתלפי במהרה וממילא [היינו ע"י חליצה בידים ובלא התרת קשר] מ"מ כיון דמחופה עור הוא מהודק קצת ולא חיישינן דילמא יפלו ואתי לאתויי:
(60) Et de même avec des « pantanich » – c'est-à-dire ce que nous appelons dans notre langue « pantofel » (pantoufles) : bien qu'elles glissent rapidement et d'elles-mêmes [c'est-à-dire qu'on les ôte avec les mains sans dénouer de nœud], néanmoins, puisqu'elles sont recouvertes de cuir, elles sont un peu serrées, et nous ne craignons pas qu'elles tombent et qu'il en vienne à les porter.
séif katan 60
(סא) ויש מחמירים - היינו בפנטני"ש ומטעם דילמא משתליף והט"ז לקמן בס"מ כתב דלא חיישינן לזה דהא אין דרך לילך יחף בר"ה והתו"ש מפקפק קצת בדבריו ע"ש ונראה דבמקום רפש בודאי אין להקל אך לכו"ע אם שכח ויצא בהן לר"ה א"צ להסירן אלא מהלך בהן עד שמגיע לביתו וכן הדין בכל הני שאסורין משום דאתי לאתויי:
(61) Et certains sont rigoureux – c'est-à-dire pour les pantoufles, pour la raison qu'elles risquent de glisser ; et le Taz, plus loin au séif 40, a écrit qu'on ne craint pas cela, car on n'a pas l'habitude de marcher pieds nus dans le domaine public ; et le Tossefet Chabbat émet quelque doute sur ses paroles, vois là ; et il semble que dans un endroit boueux, on ne doit certainement pas être indulgent. Mais selon tous, s'il a oublié et est sorti avec dans le domaine public, il n'a pas besoin de les ôter, mais il marche avec jusqu'à ce qu'il arrive chez lui ; et telle est la loi pour toutes ces choses qui sont interdites de peur qu'il en vienne à les porter.
séif katan 61
(סב) במקום שאין דרך וכו' - ובד"מ משמע דאפילו במקום שדרכם לילך יחף בחול בשבת ילבש מנעלים כדי שיזכור - שהוא שבת ובב"ח איתא דגם יש בזה משום עונג שבת וה"ה דביו"ט צריך ליזהר בזה דעונג שבת ויו"ט שוין ועיין סימן ב' דגם בחול מדת צניעות הוא שלא לילך יחף:
(62) Dans un endroit où l'on n'a pas l'habitude, etc. – et dans le Darkhei Moché il ressort que même dans un endroit où l'on a l'habitude de marcher pieds nus en semaine, le Chabbat on mettra des chaussures afin de se souvenir que c'est Chabbat ; et dans le Ba'h il est dit qu'il y a là aussi une question de plaisir du Chabbat (oneg Chabbat) ; et de même à Yom Tov (jour de fête) il faut y faire attention, car le plaisir du Chabbat et celui du Yom Tov sont égaux ; et vois au siman 2 que même en semaine c'est une marque de pudeur de ne pas marcher pieds nus.
séif katan 62
(סג) בלא מקל מותר - דכיון דאינו יכול לילך כלל בלא מקל הו"ל כמנעל דידיה:
(63) Sans bâton, c'est permis – car puisqu'il ne peut pas du tout marcher sans bâton, celui-ci est comme sa chaussure.
séif katan 63
(סד) אבל אם אפשר וכו' - וכן זקן ההולך בביתו בלא מקל וכשיוצא לחוץ נשען על מקלו מחמת תשות כחו ואינו נוטלו אלא להחזיק עצמו אע"פ שגופו מתנענע אסור דהוי המקל אצלו כמשוי כיון דבביתו הולך בלי מקל אבל אם הזקין כ"כ דא"א לו לילך כלל בלי מקל מותר:
(64) Mais s'il est possible, etc. – et de même un vieillard qui marche chez lui sans bâton, et quand il sort dehors s'appuie sur son bâton à cause de sa faiblesse, et ne le prend que pour se soutenir parce que son corps vacille : c'est interdit, car le bâton est pour lui comme un fardeau, puisque chez lui il marche sans bâton ; mais s'il a tellement vieilli qu'il ne peut pas du tout marcher sans bâton, c'est permis.
séif katan 64
(סה) ואינו נוטלו וכו' - וכשאדם הולך במקום שיש חשש שיפול מחמת שירדו גשמים והמקום משופע או שהולך בחורף על המים הנגלדים [שקורין איי"ז] ומפחד שמא יפול מותר ג"כ לצאת במקל דדמי לחיגר [כ"כ הט"ז] ואליהו רבא כתב עליו דאין דבריו מוכרחים וגם בעוד אחרונים ראיתי שדעתם שאין להתיר בזה רק במקום שיש עירוב:
(65) Et il ne le prend, etc. – et lorsqu'un homme marche dans un endroit où il risque de tomber, parce qu'il a plu et que l'endroit est en pente, ou qu'il marche en hiver sur l'eau gelée [qu'on appelle « Eis »] et craint de tomber, il est aussi permis de sortir avec un bâton, car c'est semblable à l'infirme [ainsi a écrit le Taz] ; et l'Eliya Rabba a écrit à son sujet que ses paroles ne sont pas contraignantes ; et j'ai vu aussi chez d'autres A'haronim que leur avis est qu'on ne doit permettre cela que dans un endroit où il y a un erouv.
séif katan 65
(סו) אסור - ואפילו הוא מקל תפארת שנושאו לכבוד אסור דאף שהוא תכשיט לא הותר לישא תכשיט בידו וע"כ מה שנהגו החשובים לצאת במקל שבידם אסורים לצאת בהם בשבת חוץ לעירוב אבל תוך העירוב מותר אם נושאו לכבוד או שיש בו צורך קצת אבל בלא צורך כלל איכא זילותא דשבת:
(66) Interdit – et même s'il s'agit d'une canne d'apparat qu'il porte par honneur, c'est interdit, car bien que ce soit une parure, il n'a pas été permis de porter une parure à la main. C'est pourquoi, quant à l'usage des notables de sortir avec une canne à la main, il leur est interdit de sortir avec le Chabbat hors de l'erouv ; mais à l'intérieur de l'erouv c'est permis s'il la porte par honneur ou s'il en a quelque besoin ; mais sans aucun besoin, il y a là un mépris du Chabbat.
séif katan 66
(סז) דינו כחיגר - היינו דתלוי ג"כ אם יכול לילך בלי מקל [ב"י בסימן תקכ"ב]:
(67) Sa loi est comme celle de l'infirme – c'est-à-dire que cela dépend aussi de s'il peut marcher sans bâton (Beit Yossef, siman 522).
séif katan 67
(סח) אסור לו לצאת - היינו חוץ לעירוב והטעם דעצם הליכתו אפשר לו לילך בלי מקל ואינו נוטלו אלא ליישר פסיעותיו:
(68) Il lui est interdit de sortir – c'est-à-dire hors de l'erouv ; et la raison est que, pour la marche elle-même, il peut marcher sans bâton, et il ne le prend que pour régulariser ses pas.
séif katan 68
(סט) וכבלים וכו' - דנחשב לו כמו מלבוש דדרך הליכתו הוא כן ובטלים הם לגבי הגוף שהוא לבוש בהן ולא חיישינן דילמא נפיל מרגליו ואתי לאתויי דמסתמא כיון דאסור בהם בודאי הם בחוזק על רגליו ולא יפלו:
(69) Et les entraves, etc. – car c'est considéré pour lui comme un vêtement, puisque c'est ainsi qu'il marche, et elles sont annulées par rapport au corps qui en est revêtu ; et nous ne craignons pas qu'elles tombent de ses pieds et qu'il en vienne à les porter, car vraisemblablement, puisqu'il y est enchaîné, elles sont certainement solidement fixées à ses pieds et ne tomberont pas.
séif katan 69
(ע) אין יוצאים באנקטמין וכו' - ובכל זה הטעם מפני שאין זה דרך מלבוש ואם הוציא בזה וכן בקב הקיטע הנ"ל פטור מפני שלא הוציא כדרך המוציאין:
(70) On ne sort pas avec des « ankatmin » (membres artificiels), etc. – et pour tout cela, la raison est que ce n'est pas à la manière d'un vêtement ; et s'il est sorti avec cela, ainsi qu'avec le kav (pilon de bois) de l'amputé mentionné plus haut, il est exempt, car il n'a pas transporté à la manière de ceux qui transportent.
séif katan 70
(עא) בתיבה וכו' - כגון שרוצה להגן על עצמו מפני הגשמים והטעם דכל הני לאו דרך מלבוש הוא אלא משוי הוא:
(71) Avec un coffre, etc. – par exemple s'il veut se protéger des pluies ; et la raison est que toutes ces choses ne sont pas à la manière d'un vêtement, mais sont un fardeau.
séif katan 71
(עב) בשק - מפני שדרך הרועים לצאת בהם מפני הגשמים וכיון דחשיב מלבוש להני לכן מותר גם לכל אדם לצאת בהם אפילו שלא מפני הגשמים:
(72) Avec un sac – car les bergers ont l'habitude de sortir avec à cause des pluies, et puisque c'est considéré comme un vêtement pour eux, il est permis aussi à tout homme de sortir avec, même pas à cause des pluies.
séif katan 72
(עג) פי' בגדים גסים - כן פירש הרא"ש בנדרים וכן רש"י בשבת ס"ב פירש נמי מלבוש שק ומשמע דשק ממש לא [וצ"ע בימינו שהרועים נהגו ללבוש שק גופא איך הדין גם לדבריהם קשה קצת אמאי קאמר הברייתא לא בתיבה וקופה וכו' יותר היה לה לאשמועינן דבשק ממש לא וגם בש"ג שעל המרדכי הביא בשם אדרת והוא הרשב"א דאפילו שק מותר וצ"ע]:
(73) C'est-à-dire des vêtements grossiers – ainsi l'a expliqué le Roch dans le traité Nedarim, et Rachi aussi, dans Chabbat 62, a expliqué « un vêtement de sac » ; et il ressort que ce n'est pas un vrai sac [et il faut examiner (tsarikh iyoun) quelle est la loi à notre époque, où les bergers ont l'habitude de porter le sac lui-même ; même selon leur explication, il est un peu difficile de comprendre pourquoi la baraïta (enseignement tannaïtique hors de la Michna) dit « ni avec un coffre, ni avec un panier, etc. » : elle aurait plutôt dû nous apprendre que ce n'est pas permis avec un vrai sac. Et aussi le Chiltei HaGuiborim sur le Mordekhaï a rapporté au nom de l'Aderet, c'est-à-dire le Rachba, que même un sac est permis ; et il faut examiner].
séif katan 73
(עד) במוך וספוג - היינו שנתנו מבעוד יום וכדמפרש לקמיה:
(74) Avec du coton ou une éponge – c'est-à-dire qu'il les a mis encore de jour, comme il l'explique ensuite.
séif katan 74
(עה) באספלנית - מטלית של בגד שמושחין אותו במשיחה ומשימין אותו על המכה:
(75) Avec un emplâtre (ispelanit) – un morceau de tissu qu'on enduit d'onguent et qu'on met sur la plaie.
séif katan 75
(עו) לא יחזירנה - דהוי כמו נתינה לכתחלה דאסרו רבנן לעשות רפואה בשבת וכדלקמן בסי' שכ"ח:
(76) Il ne la remettra pas – car c'est comme la mettre lekhat'hila, et les Sages ont interdit de faire un soin le Chabbat, comme plus loin au siman 328.
séif katan 76
(עז) על המכה - וה"ה אם ירצה לכרוך אותם על המוך וספוג ורטיה ג"כ אסור והא דמסיים דבאגד שכורך על הרטיה יכול לילך בו היינו דוקא באגד של סמרטוטין דדרך להשליכו כשמתירו וע"כ אינו חשיב ובטיל לגבי הרטיה משא"כ בחוט או משיחה דחשיבי ואינו בטיל לגבי המוך וספוג ובביאור הגר"א כתב דלדעת הרמב"ם אינו אסור בחוט ומשיחה כ"א כשכורכו על המוך וספוג לצאת בו [דמשום דחשיבי לא בטלי] אבל על המכה ממש אפילו היה כרוך חוט ומשיחה או שאר דבר חשוב מותר לצאת בו דאף דאינו מרפא מ"מ הרי מועיל שלא יסרט המכה וע"כ לא הוי משוי והביא ראיה לדבריו מלשון התוספתא ומשמע מניה שהוא סובר כן להלכה וכן משמע דעת כמה אחרונים וכמו שאכתוב לקמן בסכ"ח במ"ב ע"ש:
(77) Sur la plaie – et de même s'il veut les enrouler sur le coton, l'éponge et le pansement, c'est aussi interdit ; et ce qu'il conclut, que pour le bandage qu'il enroule sur le pansement il peut sortir avec, c'est seulement un bandage de chiffons, qu'on a l'habitude de jeter quand on le défait ; c'est pourquoi il n'est pas important et est annulé par rapport au pansement ; ce qui n'est pas le cas d'un fil ou d'une cordelette, qui sont importants et ne sont pas annulés par rapport au coton et à l'éponge. Et dans le Biour du Gaon de Vilna, il a écrit que selon l'avis du Rambam, le fil et la cordelette ne sont interdits que lorsqu'on les enroule sur le coton et l'éponge pour sortir avec [car du fait qu'ils sont importants, ils ne sont pas annulés] ; mais sur la plaie même, même si on y avait enroulé un fil, une cordelette ou une autre chose importante, il est permis de sortir avec, car bien que cela ne guérisse pas, cela sert néanmoins à ce que la plaie ne soit pas égratignée, et c'est pourquoi ce n'est pas un fardeau ; et il a apporté une preuve à ses paroles de la formulation de la Tossefta, et il ressort de lui qu'il pense ainsi pour la halakha ; et tel est aussi l'avis implicite de plusieurs A'haronim, comme je l'écrirai plus loin au séif 28 dans la Michna Beroura ; vois là.
séif katan 77
(עח) וקושרו ומתירו - דהלא באגד אין בה משום רפואה:
(78) Et il l'attache et le détache – car le bandage n'implique pas d'interdit de soin.
séif katan 78
(עט) הארוגים להם - ולכן לא חיישינן דילמא מיפסק ואתי לאתויי ואפילו אם הם זגין של זהב שאינו עשוי אלא לבני מלכים ג"כ לא חיישינן דילמא מחייכי עליה ואתי לאתויי בידו כיון שהוא ארוג:
(79) Tissées pour eux – c'est pourquoi nous ne craignons pas qu'elles se détachent et qu'il en vienne à les porter ; et même s'il s'agit de clochettes d'or, qui ne sont faites que pour les enfants de rois, nous ne craignons pas non plus qu'on se moque de lui et qu'il en vienne à les porter dans sa main, puisqu'elles sont tissées.
séif katan 79
(פ) אינם ארוגים לא - ואפילו הם קשורים להכסות וכ"ש בזוג שבצוארו דאסור לצאת דחיישינן דילמא מיפסק מהכסות או מצוארו ואתי לאתויי וכ"ש אם הם של זהב דחיישינן דילמא מחייכי עליה להחזיקו כיוהרא דאינו עשוי אלא לעשירים ואתי ליטלן ולאתויי ביד וכתבו בתוספות בשם הריב"א דאפילו בנים קטנים שאינם עשירים אסורים לצאת בזוג של זהב שאינו ארוג בכסות או התלוי בצוארו דחיישינן דילמא מחייכי עלייהו וא"א שלא ישמע אביהם ויטלם ובתוך כך אתי לטלטלם ד"א בר"ה והביאם המ"א וא"ר:
(80) Non tissées, non – et même si elles sont attachées au vêtement ; et à plus forte raison une clochette à son cou, il est interdit de sortir avec, car nous craignons qu'elle se détache du vêtement ou de son cou et qu'il en vienne à la porter ; et à plus forte raison si elles sont en or, car nous craignons qu'on se moque de lui comme s'il prenait des airs d'orgueil, puisque ce n'est fait que pour les riches, et qu'il en vienne à les prendre et à les porter à la main. Et les Tossefot ont écrit au nom du Riva que même des petits enfants qui ne sont pas riches n'ont pas le droit de sortir avec une clochette d'or qui n'est pas tissée dans le vêtement ou qui est suspendue à leur cou, car nous craignons qu'on se moque d'eux, et il est impossible que leur père ne l'entende pas et ne les enlève, et entre-temps il en viendra à les porter quatre coudées dans le domaine public ; et le Maguen Avraham et l'Eliya Rabba l'ont rapporté.
séif katan 80
(פא) רק בדבר וכו' - דהיינו כגון זוג שהדרך היה בזמניהם להיות בכל הבגדים לנוי לכך שרי באריג שלא גזרו אטו אינו אריג כיון שהוא נוי לבגד לא הטריחו חז"ל להפסיד אותו ולהתגנות:
(81) Seulement pour une chose, etc. – c'est-à-dire par exemple une clochette, qu'il était d'usage à leur époque de mettre sur tous les vêtements pour l'ornement ; c'est pourquoi c'est permis quand elle est tissée, et on n'a pas décrété à cause de celle qui n'est pas tissée : puisque c'est un ornement pour le vêtement, nos Sages n'ont pas imposé de l'abîmer et de l'enlaidir.
séif katan 81
(פב) שאין דרכו בכך - היינו דגזרו מחובר אטו אינו מחובר ועיין במרדכי שם שסיים דאפשר דבכלל משוי הוא וחיוב חטאת נמי יש בזה דאינו בטל לגבי הבגד כיון שאין דרכו בכך וכן משמע בתשובת הרשב"א שהובא בב"י שכל דבר שאין צורך להבגד ואין תשמיש להבגד אינו בטל לגבי הבגד והרי הוא כאלו מוציאן לבדו בלא הבגד וחייב:
(82) Ce n'est pas son habitude – c'est-à-dire qu'on a décrété pour la chose attachée à cause de celle qui n'est pas attachée ; et vois le Mordekhaï, là-bas, qui a conclu qu'il est possible que cela soit inclus dans la catégorie de fardeau, et qu'il y ait aussi passibilité de 'hatat, car ce n'est pas annulé par rapport au vêtement puisque ce n'est pas l'usage ; et c'est aussi ce qui ressort de la responsa du Rachba rapportée dans le Beit Yossef : toute chose dont le vêtement n'a pas besoin et qui ne sert pas au vêtement n'est pas annulée par rapport au vêtement, et c'est comme s'il la sortait seule sans le vêtement, et il est passible.
séif katan 82
(פג) מותר לצאת בהן - דחשיב מלבוש כיון שדרך לצאת בו כל ימי השבוע ולא חיישינן דילמא יתבייש ושקיל ליה ואתי לאתויי שאימת מלכות עליו גם לא חיישינן דילמא מיפסק ואתי לאתויי כמו בזגים שאינן ארוגים שאין זה חשיב:
(83) Il est permis de sortir avec – car c'est considéré comme un vêtement, puisqu'il est d'usage de sortir avec tous les jours de la semaine ; et nous ne craignons pas qu'il ait honte, l'enlève et en vienne à le porter, car la crainte du pouvoir (de son maître) est sur lui ; et nous ne craignons pas non plus qu'il se détache et qu'il en vienne à le porter, comme pour les clochettes non tissées, car ceci n'est pas considéré comme important.
séif katan 83
(פד) אם מחובר וכו' - כאן בעינן שיהיה מבע"י תפור היטב להכסות או עכ"פ שיהיה תפור בשני תכיפות דאז הוי כמו אריג יחד וכנ"ל בריש הסעיף [דאל"ה חיישינן דילמא מיפסק ואתי לאתויי כמו בזגים ואע"ג דהוא דבר שאינו לא מלבוש ולא תכשיט מ"מ לא חשיב כמשוי דדרך היה בזמניהם לתפור כן להכסות הלכך בטל הוא לגבי בגד ולפ"ז בזמנינו שאין דרך להיות הפאציילע"ט תפור בהבגד לא בטיל הוא לגבי בגד ואסור וכ"כ בספר זכרו תורת משה ובספר מטה אשר ויש שכתבו לפי שהפאציילע"ט הוא דבר שאינו חשוב בטל הוא לגבי הכסות כשתפור בו] וקשירה בעלמא להכסות או להחגור אפילו קשרו מבע"י בקשר של קיימא ג"כ אסור לצאת בו כיון שאינו חוגר עצמו בהפאציילע"ט ומי שרוצה להיות הפאציילעט עמו ולא תפרו להכסות מבע"י אין לו היתר שיעשה עתה ממנו כעין חגורה לחגור בו כיון שיש לו חגורה בלא"ה וחגורה ע"ג חגורה אסור כדלקמן בסעיף ל"ו אלא יחבר ראש הפאציילע"ט בראש החגורה בעניבה ויהיה כחגורה ארוכה ויחגור עצמו בו כל זמן שהולך ברחוב [ט"ז וש"א] ויש מאחרונים שמפקפקין בזה וסוברין דקשר שאינו של קיימא לא מהני לזה וע"כ לכתחלה טוב לעשות עצה זו גופא מע"ש ויקשרנו בקשר של קיימא להחגורה בראש דיחשב כחגורה ארוכה לחגור בה בשבת:
(84) S'il est attaché, etc. – ici, il faut que le mouchoir soit, dès la veille, bien cousu au vêtement, ou au moins cousu de deux points, car alors c'est comme tissé ensemble, comme plus haut au début du séif [car sinon nous craignons qu'il se détache et qu'il en vienne à le porter, comme pour les clochettes ; et bien que ce soit une chose qui n'est ni un vêtement ni une parure, ce n'est néanmoins pas considéré comme un fardeau, car il était d'usage à leur époque de le coudre ainsi au vêtement ; c'est pourquoi il est annulé par rapport au vêtement. Et selon cela, à notre époque, où il n'est pas d'usage que le mouchoir (« patchéilet ») soit cousu au vêtement, il n'est pas annulé par rapport au vêtement et c'est interdit ; et ainsi ont écrit le livre Zikhrou Torat Moché et le livre Maté Acher ; et certains ont écrit que, puisque le mouchoir est une chose sans importance, il est annulé par rapport au vêtement lorsqu'il y est cousu]. Et un simple nouage au vêtement ou à la ceinture, même s'il l'a noué la veille d'un nœud permanent, il est aussi interdit de sortir avec, puisqu'il ne se ceint pas avec le mouchoir. Et celui qui veut avoir son mouchoir avec lui et ne l'a pas cousu au vêtement la veille n'a pas de permission de s'en faire maintenant une sorte de ceinture pour se ceindre avec, puisqu'il a de toute façon une ceinture, et une ceinture par-dessus une ceinture est interdite, comme plus loin au séif 36 ; mais il attachera le bout du mouchoir au bout de la ceinture par une boucle, et ce sera comme une longue ceinture, et il s'en ceindra tout le temps qu'il marche dans la rue (Taz et d'autres A'haronim). Et certains A'haronim émettent des doutes à ce sujet et estiment qu'un nœud qui n'est pas permanent n'est pas efficace pour cela ; c'est pourquoi, lekhat'hila, il est bon de réaliser ce conseil même dès la veille de Chabbat, et de le nouer d'un nœud permanent au bout de la ceinture, pour qu'il soit considéré comme une longue ceinture avec laquelle se ceindre le Chabbat.
séif katan 84
(פה) לכסות - דוקא לכסות אבל אם תפרו לחגורה אינו מועיל דאינו בטל לגבי חגורה אא"כ יתפרנו בראש החגורה ויחגור עצמו בו וכנ"ל ועיין לקמן בסעיף ל"ו ל"ז מה שכתבנו במ"ב מענין זה:
(85) Au vêtement – seulement au vêtement ; mais s'il l'a cousu à la ceinture, cela n'est pas efficace, car il n'est pas annulé par rapport à la ceinture, à moins qu'il ne le couse au bout de la ceinture et qu'il s'en ceigne, comme plus haut ; et vois plus loin aux séifim 36 et 37 ce que nous avons écrit dans la Michna Beroura à ce sujet.
séif katan 85
(פו) שקושרים אותם בקשרים - דהוא ג"כ בכלל קמיע מומחה כדאיתא לקמן בסכ"ה דאחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין ותכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו ועיין לקמן בסכ"ה מתי נקרא קמיע מומחה:
(86) Qu'on attache par des nœuds – car cela aussi est inclus dans la catégorie de l'amulette éprouvée (kamia moum'hé), comme il est dit plus loin au séif 25 : aussi bien l'amulette écrite que l'amulette de racines ; et c'est une parure pour le malade, comme l'un de ses vêtements ; et vois plus loin au séif 25 quand on l'appelle amulette éprouvée.
séif katan 86
(פז) אין יוצאין וכו' - ועיין לקמן סימן ש"ח במ"ב ס"ק קכ"ט מה שכתבנו שם:
(87) On ne sort pas, etc. – et vois plus loin au siman 308, dans la Michna Beroura, séif katan 129, ce que nous y avons écrit.
séif katan 87
(פח) יוצאין בו - ודוקא כשהוא מוציאו דרך מלבוש דאז שרי משום דתכשיט הוא לחולה כאחד ממלבושיו אבל לא יאחזנו בידו ויעבירנו ד"א [גמרא]:
(88) On sort avec – et seulement lorsqu'il la sort à la manière d'un vêtement, car alors c'est permis, puisque c'est une parure pour le malade comme l'un de ses vêtements ; mais il ne la tiendra pas dans sa main pour la porter quatre coudées (Guemara).
séif katan 88
(פט) לא שנא וכו' - כלל ההפרש בין איתמחי גברי לאיתמחי קמיע הוא זה דאיתמחי גברא לא נקרא אלא ע"י שריפא ג' בני אדם מחולי אחת בשלש איגרות שהיה כתוב בכולן לחש אחד ואפילו לכל אחד רק פ"א ואז נעשה גברא זה מומחה אף לשאר אנשים שיש להם חולי זה אם יכתוב לחש זה דהלא נתחזק בשלשה בני אדם שהוא מומחה לרפאות בלחש זה [אבל לשאר לחשים לא נעשה מומחה לעולם דלא איתמחי רק על לחש זה שכבר נתברר המחאתו] ומומחה קמיע כגון שכתב לחש אחד באגרת אחת וריפא באותה אגרת ג' פעמים שעי"ז נעשה אגרת זו מומחה שכל אדם מחולי זה שישא האגרת הזה יתרפא ודוקא אותה אגרת בעצמה אבל אם יהיה כתוב הלחש הזה גופא באגרת אחרת לא מהני דלא איתחזק הלחש הזה כ"א באגרת הזו. ואפילו אם יכתוב אותו גברא בעצמו שכתב האגרת הראשון ג"כ לא מהני דהלא לא איתמחי גברא בשלש אגרות:
(89) Peu importe, etc. – la règle de la différence entre « l'homme éprouvé » et « l'amulette éprouvée » est celle-ci : un homme n'est appelé éprouvé que s'il a guéri trois personnes d'une même maladie par trois écrits dans lesquels était écrite une même incantation, même une seule fois pour chacun ; alors cet homme devient éprouvé même pour d'autres personnes atteintes de cette maladie, s'il écrit cette incantation, car il s'est établi par trois personnes qu'il est expert à guérir par cette incantation [mais pour d'autres incantations il ne devient jamais éprouvé, car il n'a été éprouvé que pour cette incantation dont l'efficacité a déjà été établie]. Et l'amulette éprouvée, c'est par exemple s'il a écrit une incantation sur un écrit et a guéri avec ce même écrit trois fois ; par là cet écrit devient éprouvé, de sorte que toute personne atteinte de cette maladie qui portera cet écrit guérira ; et seulement cet écrit lui-même, mais si cette même incantation est écrite sur un autre écrit, cela n'est pas efficace, car cette incantation ne s'est établie que sur cet écrit. Et même si c'est l'homme même qui a écrit le premier écrit qui l'écrit, cela n'est pas non plus efficace, car l'homme n'a pas été éprouvé par trois écrits.
séif katan 89
(צ) לחש אחד - אבל כתב ג' לחשים לא איתמחי גברא כלל עי"ז שהרי כל לחש לא הועיל כ"א לאדם אחד:
(90) Une même incantation – mais s'il a écrit trois incantations, l'homme ne devient pas du tout éprouvé par cela, car chaque incantation n'a été efficace que pour une seule personne.
séif katan 90
(צא) בכל פעם שיכתבנו - אפילו לאדם אחר וה"ה דיכול כל אדם מאותה חולי ליקח בעצמו ולישא אותן האגרות הראשונות שכבר כתב מומחה גברא זה דכיון דגברא נתחזק כמומחה על לחש זה מאי נ"מ אם יכתבנו מחדש או לישא מה שכתב כבר:
(91) Chaque fois qu'il l'écrit – même pour une autre personne ; et de même toute personne atteinte de cette maladie peut prendre elle-même et porter les premiers écrits que cet homme éprouvé a déjà écrits ; car puisque l'homme s'est établi comme éprouvé pour cette incantation, quelle différence y a-t-il qu'il l'écrive à nouveau ou qu'on porte ce qu'il a déjà écrit ?
séif katan 91
(צב) וריפא בו ג' פעמים - אפילו רק לאדם אחד:
(92) Et a guéri avec trois fois – même pour une seule personne.
séif katan 92
(צג) לכל אדם - פי' שכל אדם שיש לו אותה החולי מותר ליקח בעצמו ולישא אותה אגרת אף שלא רפאה אלא לאדם אחד שהרי נתחזקה בהמחאתה ג' פעמים אבל אם יכתוב לחש זה באגרת אחרת אסורה אפילו אם אגרת הראשונה רפאה שלשה בני אדם דלא נתחזקה רק אותה האגרת אבל גברא לא איתמחי לאגרת אחרת:
(93) Pour tout homme – c'est-à-dire que toute personne atteinte de cette maladie a le droit de prendre elle-même et de porter cet écrit, bien qu'il n'ait guéri qu'une seule personne, car son efficacité s'est établie trois fois ; mais s'il écrit cette incantation sur un autre écrit, c'est interdit, même si le premier écrit a guéri trois personnes, car seul cet écrit s'est établi, mais l'homme n'a pas été éprouvé pour un autre écrit.
séif katan 93
(צד) הועילה לג' אנשים - דאי לא הועילה כל אחת רק לאדם אחד לא הוי אלא איתמחי גברא ולא הקמיע וכדלעיל בריש הסעיף אבל כיון שהועילה כל אגרת פעם אחת לג' אנשים גם האגרת נתמחאה:
(94) A été efficace pour trois personnes – car si chaque écrit n'avait été efficace que pour une seule personne, seul l'homme serait éprouvé, et non l'amulette, comme plus haut au début du séif ; mais puisque chaque écrit a été efficace, une fois chacun, pour trois personnes, l'écrit aussi est devenu éprouvé.
séif katan 94
(צה) או לאדם אחד שלשה פעמים - גם בזה הא דצייר ג"פ כדי שיהיה גם איתמחי קמיע וכנ"ל:
(95) Ou pour une seule personne trois fois – ici aussi, s'il a précisé « trois fois », c'est pour qu'il y ait aussi amulette éprouvée, comme plus haut.
séif katan 95
(צו) שתי המחאות ביחד - כגון שכתב אגרת וריפא לראובן ג' פעמים ועוד אגרת לשמעון ג' פעמים ועוד אגרת וריפא לשמעון עוד ב' פעמים [ועדיין לא איתמחי גברא לפי שלא ריפא ג' אנשים וגם לא אתמחי קמיע] ואח"כ ריפא באותה אגרת השלישית גם ללוי ונמצא שבאו שתי המחאות ביחד [מ"א]:
(96) Les deux confirmations ensemble – par exemple s'il a écrit un écrit et guéri Réouven trois fois, et un autre écrit pour Chimon trois fois, et encore un autre écrit avec lequel il a guéri Chimon encore deux fois [et l'homme n'est pas encore éprouvé, puisqu'il n'a pas guéri trois personnes, et l'amulette n'est pas non plus éprouvée], et ensuite il a guéri avec ce même troisième écrit aussi Lévi : il se trouve que les deux confirmations sont venues ensemble (Maguen Avraham).
séif katan 96
(צז) לא תלינן וכו' - ונ"מ שאם הפסיד הרופא המחאתו כגון שכתב עוד ג' אגרות ולא הועילו אז גם הקמיע שנתן מכבר שריפא ג' פעמים אסורה דעדיין לא נתמחאה משא"כ כשבאו שניהן ביחד או שבאה המחאת הקמיע תחלה אז אע"פ שהפסיד הרופא המחאתו המחאת הקמיע במקומה עומדת:
(97) On n'attribue pas, etc. – et la conséquence pratique est que si le guérisseur perd son statut d'éprouvé, par exemple s'il a écrit encore trois écrits qui n'ont pas été efficaces, alors l'amulette aussi qu'il avait donnée auparavant et qui a guéri trois fois est interdite, car elle n'avait pas encore été éprouvée par elle-même ; ce qui n'est pas le cas lorsque les deux sont venues ensemble ou que la confirmation de l'amulette est venue d'abord : alors, bien que le guérisseur ait perdu son statut, la confirmation de l'amulette reste en place.
séif katan 97
(צח) שלשה קמיעים לאדם אחד - היינו שלש אגרות אף שהם לחש אחד:
(98) Trois amulettes pour une seule personne – c'est-à-dire trois écrits, même s'il s'agit d'une même incantation.
séif katan 98
(צט) לא גברא - דהיינו שאינו יכול לכתוב אגרת אחרת אף בלחש זה דכיון שלא ריפא בהג' אגרות רק לאדם אחד אמרינן מזליה דחולה גרים וכתב המ"א דאף החולה בעצמו אסור לצאת בהאגרות שרפאוהו מכבר כיון שנקראו קמיע שאינו מן המומחה וש"א מפקפקין בזה:
(99) Pas l'homme – c'est-à-dire qu'il ne peut pas écrire un autre écrit, même de cette incantation, car puisqu'il n'a guéri avec les trois écrits qu'une seule personne, nous disons que c'est la bonne étoile (mazal) du malade qui a causé la guérison ; et le Maguen Avraham a écrit que même le malade lui-même n'a pas le droit de sortir avec les écrits qui l'ont déjà guéri, puisqu'ils sont appelés amulette qui ne vient pas d'un homme éprouvé ; et d'autres A'haronim émettent des doutes à ce sujet.
séif katan 99
(ק) ולא קמיע - דקמיע לא איתמחי רק כשאגרת אחת רפאה ג' פעמים:
(100) Ni l'amulette – car l'amulette n'est éprouvée que lorsqu'un même écrit a guéri trois fois.
séif katan 100
(קא) של כתב - ואם הוא מכתבי הקודש אסור לצאת בה לר"ה אא"כ מחופה בעור או ד"א דאל"ה חיישינן דילמא יצטרך לפנות ויסירם מעליו ואתי לאתויינהו ד"א ואם הוא חולה שיש בו סכנה אי שקיל מיניה דאז אין צריך להסירם בכל גווני מותר לצאת:
(101) Écrite – et si elle contient des écrits saints, il est interdit de sortir avec dans le domaine public, à moins qu'elle ne soit recouverte de cuir ou d'autre chose ; car sinon nous craignons qu'il ait besoin de faire ses besoins, qu'il l'ôte de sur lui et qu'il en vienne à la porter quatre coudées. Et s'il s'agit d'un malade qui serait en danger si on la lui enlevait, car alors il n'a de toute façon pas besoin de l'ôter, il est permis de sortir avec.
séif katan 101
(קב) של עיקרין - של שרשי סימנין:
(102) De racines – de racines de plantes médicinales.
séif katan 102
(קג) לומר - וה"ה שנאמן על הקמיע לומר שהיא מומחית דלא חשדינן ליה שיכוין להכשיל:
(103) De dire – et de même il est cru au sujet de l'amulette, pour dire qu'elle est éprouvée, car nous ne le soupçonnons pas de vouloir faire trébucher autrui.
séif katan 103
(קד) בביצת החרגול - הוא חגב ועיין בגמרא למאי עבדי כל דברים אלו ובזמנם היו אלו דברים איתמחו לרפואה ויש להם דין קמיע מומחה ושרי לצאת בהן כשהן תלויין עליו:
(104) Avec l'œuf de « 'hargol » – c'est une sauterelle ; et vois dans la Guemara à quoi servent toutes ces choses ; et à leur époque ces choses étaient éprouvées comme remède, et elles ont le statut d'amulette éprouvée, et il est permis de sortir avec lorsqu'elles sont suspendues sur lui.
séif katan 104
(קה) ואין ניכר בו שהוא משום רפואה - היינו שאין ניכר שיהיה לרפואה והא דמותר בדברים הנ"ל כיון שיאמרו היודעים שהוא לרפואה מצד הסגולה הוי כניכר:
(105) Et il n'est pas reconnaissable qu'il est porté comme remède – c'est-à-dire qu'il n'est pas reconnaissable que ce soit pour un remède ; et si c'est permis pour les choses mentionnées plus haut, c'est que, puisque ceux qui savent diront que c'est un remède par vertu (segoula), c'est comme reconnaissable.
séif katan 105
(קו) כל לחש מותר - ואפילו אי עדיין לא אתמחי ואין אנו יודעין שמרפאין אפ"ה מותר בחול דכיון דידעינן שיש לחשים שמרפאים אמרינן שמא גם בזה ירפא והוי קצת כמו ניכר כיון שרגילות שהלחשים ירפאו ואין איסור אלא באותן שידענו שאינן מועילים:
(106) Toute incantation est permise – et même si elle n'a pas encore été éprouvée et que nous ne savons pas si elle guérit, c'est néanmoins permis en semaine ; car puisque nous savons qu'il y a des incantations qui guérissent, nous disons que peut-être celle-ci aussi guérira, et c'est un peu comme reconnaissable, puisqu'il est courant que les incantations guérissent ; et il n'y a d'interdit que pour celles dont nous savons qu'elles ne sont pas efficaces.
séif katan 106
(קז) בכל קמיע שאינו מומחה - הקשה בביאור הגר"א הא תנן דאין יוצאין בקמיע שאינו מומחה משמע הא בחול ש"ד ועיין בלבושי שרד שנדחק ליישב. ואם החולה הוא דבר שיש בו חשש סכנה נראה דלכו"ע שרי בכל גווני:
(107) Avec toute amulette qui n'est pas éprouvée – le Biour du Gaon de Vilna a objecté : voici que nous avons appris (dans la Michna) qu'on ne sort pas avec une amulette qui n'est pas éprouvée, ce qui implique qu'en semaine c'est tout à fait permis ; et vois les Levouchei Serad, qui se sont efforcés de répondre. Et si la maladie comporte une crainte de danger, il semble que selon tous ce soit permis dans tous les cas.
séif katan 107
(קח) וגם הוא מרפא - הוא מלשון הטור ומשמע מזה דבדבר שאינו מרפא אלא שעושה כדי שלא ינגף ברגלו אסור ואזיל לטעמיה בסכ"ב עי"ש אבל בא"ר הביא בשם כמה פוסקים דאפילו אם אינו מרפא אלא שעושה כדי להגין מצער ג"כ מותר לצאת בו וכ"כ בתו"ש בשם מהרש"ק ועיין לעיל בסעיף כ"ב מה שכתבנו בשם הגר"א דדעת הרמב"ם הוא ג"כ הכי וע"כ אם חתך אצבעו בשבת וכורך חתיכת בגד עליה שלא ישרט בבגדיו מותר לצאת בו מיהו יותר טוב שיכרוך על המקום הזה באיזה סמרטוט דבזה מצדד הפמ"ג דלכו"ע שרי לצאת בו דלא חשיב ובטיל לגבי המכה מיהו בכל גווני צריך לרחוץ מקודם הדם שבאצבעו כדי שלא יצטבע עי"ז:
(108) Et aussi il guérit – c'est la formulation du Tour, et il en ressort que pour une chose qui ne guérit pas, mais qu'on fait pour ne pas se heurter le pied, c'est interdit ; et il suit en cela sa propre opinion au séif 22, vois là. Mais l'Eliya Rabba a rapporté au nom de plusieurs décisionnaires que même si cela ne guérit pas, mais qu'on le fait pour protéger d'une douleur, il est aussi permis de sortir avec ; et ainsi a écrit le Tossefet Chabbat au nom du Maharchak ; et vois plus haut au séif 22 ce que nous avons écrit au nom du Gaon de Vilna, que tel est aussi l'avis du Rambam. C'est pourquoi, si l'on s'est coupé le doigt le Chabbat et qu'on enroule dessus un morceau de tissu pour qu'il ne soit pas égratigné par ses vêtements, il est permis de sortir avec ; toutefois il vaut mieux enrouler sur cet endroit un chiffon quelconque, car dans ce cas le Peri Megadim penche à dire que selon tous il est permis de sortir avec, car il n'est pas important et est annulé par rapport à la plaie ; toutefois, dans tous les cas, il faut d'abord laver le sang de son doigt, afin que le tissu ne soit pas teint par cela.
séif katan 108
(קט) מותר לצאת - ודוקא בשקשר את המטבע לפיסת רגלו מבע"י באיזה סמרטוט דלא חשיב ובטיל אבל אם קשר אז בדבר שהוא חשוב אסור לצאת בשבת וכנ"ל בסכ"ב:
(109) Il est permis de sortir – et seulement lorsqu'il a attaché la pièce de monnaie à la plante de son pied dès la veille avec un chiffon quelconque, qui n'est pas important et est annulé ; mais s'il l'a attachée alors avec une chose importante, il est interdit de sortir avec le Chabbat, comme plus haut au séif 22.
séif katan 109
(קי) דהיינו שלאחר וכו' - וכ"ש כשהסירה לגמרי מעל עצמו וקיפלה ונתנה על כתפו דחייב:
(110) C'est-à-dire qu'après, etc. – et à plus forte raison, lorsqu'il l'a ôté complètement de sur lui, l'a plié et mis sur son épaule, il est passible.
séif katan 110
(קיא) חייב חטאת - שאין זה דרך מלבוש והו"ל משוי:
(111) Passible d'un 'hatat – car ce n'est pas à la manière d'un vêtement, et c'est un fardeau.
séif katan 111
(קיב) למטה מכתפיו - היינו אפילו אם אינו מכסה בה רוב גופו ויש מחמירין בדבר דבעינן שיהא מכסה בה רוב גופו:
(112) Au-dessous de ses épaules – c'est-à-dire même s'il n'en couvre pas la majeure partie de son corps ; et certains sont rigoureux en la matière et exigent qu'il en couvre la majeure partie de son corps.
séif katan 112
(קיג) ועל פי זה מותר וכו' - כונתו באופן זה שמתקצר קצת מלמטה דכיון שעכ"פ מעוטף הוא עד למטה מכתפיו ואע"ג שמגביה שוליו מלמטה שרי דלהתעטף כל גופו בו כמו בבהכ"נ קשה לעשות כן כשהולך בר"ה אף שילבש גלימא עליו מלמעלה:
(113) Et d'après cela il est permis, etc. – son intention vise le cas où le talit est un peu raccourci par en bas : puisque de toute façon il en est enveloppé jusqu'au-dessous des épaules, bien qu'il en relève les bords par en bas, c'est permis ; car s'en envelopper tout le corps, comme à la synagogue, est difficile à faire quand il marche dans le domaine public, même s'il porte un manteau par-dessus.
séif katan 113
(קיד) ולהביאו לבהכ"נ - כאן שייך הג"ה דסעיף שאחר זה [באר הגולה ועו"ש ולפירוש הגר"א שנכתוב לקמן ההגהה על מקומה עומדת]:
(114) Et l'apporter à la synagogue – c'est ici que s'applique la glose du séif suivant [Beer HaGola et Olat Chabbat ; et selon l'explication du Gaon de Vilna, que nous écrirons plus loin, la glose reste à sa place].
séif katan 114
(קטו) בטלית סביב הצואר - ואין זה סותר לסעיף הקודם דמיירי במדינות שנהגו לצאת כן בחול בבתיהם ולכן מותר אפילו במקופל ומונח סביב הצואר דדרך מלבוש הוא שם והוא כעין סודר שהתיר השו"ע לקמן בסל"ד [מ"א ותו"ש] ומש"כ בהג"ה אע"פ וכו' מקומה שייך לסוף סכ"ט וכנ"ל ובביאור הגר"א משמע שמפרש דמש"כ בשו"ע בטלית שסביב הצואר היינו ששני צדי העליון היה מקובץ ומונח סביב הצואר אבל שוליה התחתון שמאחוריה היה משולשל למטה ולזה סיים הרמ"א דאע"פ שמניח צד ימין על כתפו של שמאל ג"כ שרי משום דדרך ללבשו כך והוא להתנאות. ולפי פירושו שייך דין זה גם במדינתנו:
(115) Avec un talit autour du cou – et cela ne contredit pas le séif précédent, car il s'agit de pays où l'on a l'habitude de sortir ainsi en semaine chez soi ; c'est pourquoi c'est permis même plié et posé autour du cou, car c'est là-bas à la manière d'un vêtement, et c'est comme l'écharpe que le Choulhan Aroukh permet plus loin au séif 34 (Maguen Avraham et Tossefet Chabbat). Et ce qui est écrit dans la glose, « bien que, etc. », a sa place à la fin du séif 29, comme dit plus haut. Et dans le Biour du Gaon de Vilna, il ressort qu'il explique que ce qui est écrit dans le Choulhan Aroukh, « avec un talit autour du cou », c'est que les deux côtés supérieurs étaient rassemblés et posés autour du cou, mais son bord inférieur, derrière, pendait vers le bas ; et c'est à cela que le Rema a conclu que, bien qu'il pose le côté droit sur son épaule gauche, c'est aussi permis, car on a l'habitude de le porter ainsi, et c'est pour s'embellir. Et selon son explication, cette loi s'applique aussi dans notre pays.
séif katan 115
(קטז) נתכוין לקבץ כנפיו וכו' - היינו שנטל שני הקצוות שלפניו ולאחריו לצד ימין וכן של צד שמאל וקיפלן והגביהן על ידו או על כתפו ולא דמי לסכ"ט דהתם כל שולי הטלית שלאחריו מקופלת ומונח על כתפו משא"כ הכא דרק הקצוות מוקפלין ומונחין על כתפיו להכי רק איסורא איכא ולא חיובא וגם תלוי בכונתו:
(116) S'il a eu l'intention de rassembler ses coins, etc. – c'est-à-dire qu'il a pris les deux bouts, devant et derrière, du côté droit, et de même ceux du côté gauche, les a pliés et relevés sur son bras ou sur son épaule ; et ce n'est pas comparable au séif 29, car là tout le bord du talit qui est derrière lui est plié et posé sur son épaule, tandis qu'ici seuls les bouts sont pliés et posés sur ses épaules ; c'est pourquoi il n'y a qu'un interdit et non une passibilité, et cela dépend aussi de son intention.
séif katan 116
(קיז) אבל מלבושים דידן - הטעם דאכתי נשאר עליו עצם הבגד דרך מלבוש ומשמע באחרונים דאעפ"כ אין להקל אלא במגביה קצת אבל לא להגביה הרבה ולתתם תחת הזרוע דנעשה כמרזב:
(117) Mais nos vêtements – la raison est que l'essentiel du vêtement reste encore sur lui à la manière d'un vêtement ; et il ressort chez les A'haronim que malgré cela on ne doit être indulgent que s'il le relève un peu, mais non s'il le relève beaucoup et le met sous le bras, car il devient plié comme une gouttière.
séif katan 117
(קיח) ומוציא ידיו מתוכה - משמע דכשאינו מוציא ידיו מתוכן כגון מענטלי"ק של נשים או שול מאנטי"ל של אשכנזים אסור להגביהם דלאו דרך מלבוש הוא ומ"מ נראה דאין להחמיר אלא להגביה הרבה אבל לא מעט כדי שלא יתלכלך דעדיין דרך לבישה הוא:
(118) Et il sort ses mains de dedans – il en ressort que lorsqu'il ne sort pas ses mains de dedans, par exemple le « mentelik » des femmes ou le « Schul-Mantel » des Achkenazes, il est interdit de les relever, car ce n'est pas à la manière d'un vêtement ; et néanmoins il semble qu'on ne doit être rigoureux que pour les relever beaucoup, mais non un peu, afin qu'ils ne se salissent pas, car c'est encore une manière de porter un vêtement.
séif katan 118
(קיט) חייב - דדרך הוצאה היא וה"ה כשיוצא לחוץ במעות הצרור לו בכיסו התחוב בבגדו אבל בבית או תוך העירוב דלית ביה משום איסור הוצאה שרי באופן המבואר לקמיה:
(119) Passible – car c'est une manière de transporter ; et de même lorsqu'il sort dehors avec de l'argent noué dans sa bourse, piquée dans son vêtement ; mais à la maison ou à l'intérieur de l'erouv, où il n'y a pas d'interdit de transport, c'est permis de la manière expliquée ensuite.
séif katan 119
(קכ) מותר - להיות לבוש בסדין הזה אם צריך לו להסדין וי"א דהאי אם צריך לו היינו שירא להניחו שלא יבואו לגזלו אבל משום צריכות הסדין בעלמא לא הותר לו לטלטל:
(120) Permis – d'être revêtu de ce drap, s'il a besoin du drap ; et certains disent que « s'il en a besoin » signifie qu'il craint de le laisser, de peur qu'on vienne le voler ; mais pour le simple besoin du drap, il ne lui est pas permis de le déplacer.
séif katan 120
(קכא) רק שהם מנוקבים - זהובים אדומים או מטבעות כסף דאין עלייהו שם מוקצה עי"ז דראוי לתלותו בצואר בתו לתכשיט ועיין בביאור הגר"א שכתב דזה קאי גם ארישא דהיינו בצרורים בסדינו בעי ג"כ מנוקבים וטעמו דאי לא היו מנוקבים היה אסור לטלטל גם הסדין דנעשה בסיס להמעות שצרר בתוכו מע"ש:
(121) Seulement s'ils sont percés – des pièces d'or rouges ou des pièces d'argent, qui n'ont pas de ce fait le statut de mouktsé (objet qu'on ne peut déplacer le Chabbat), car elles peuvent être suspendues au cou de sa fille comme parure ; et vois le Biour du Gaon de Vilna, qui a écrit que cela se rapporte aussi au début du séif, c'est-à-dire que les pièces nouées dans son drap doivent aussi être percées ; et sa raison est que si elles n'étaient pas percées, il serait interdit de déplacer aussi le drap, car il devient un support (bassis) pour l'argent qu'il y a noué dès la veille de Chabbat.
séif katan 121
(קכב) אסור לצאת וכו' - ולא בטלי לגבי בגד כמו שאר דבר התפור בתוך הבגד משום דחשובים ולא בטלי ומ"מ לית בהו חיובא כמו בצרורין למעלה אלא איסורא משום דלאו דרך הוצאה היא:
(122) Il est interdit de sortir, etc. – et les pièces ne sont pas annulées par rapport au vêtement, comme une autre chose cousue à l'intérieur du vêtement, car elles sont importantes et ne sont pas annulées ; néanmoins il n'y a pas là de passibilité, comme pour les pièces nouées plus haut, mais un interdit, parce que ce n'est pas une manière de transporter.
séif katan 122
(קכג) במקום פסידא - היינו בתפורים בתוך בגדו מע"ש וטעמם דכיון דלית ביה אלא איסור דרבנן משום דלאו דרך הוצאה היא וכנ"ל וכ"ש בזמן הזה דלהרבה פוסקים לית לן ר"ה דאורייתא הקילו במקום פסידא דאדם בהול על ממונו ואם לא נתיר באופן זה יבוא לעבור על איסור תורה דיבוא לחפור בקרקע ולהטמין וכה"ג וכתבו האחרונים דה"ה אם לא תפרן מבעוד יום יוכל להוציאן בשבת ע"י שינוי אחר שיהיה שלא כדרך הוצאה דהיינו שיניח המעות בין בגדו לבשרו או במנעלו ומ"מ לכתחלה טוב יותר לתפור בבגדו מבעוד יום:
(123) En cas de perte – c'est-à-dire pour des pièces cousues dans son vêtement dès la veille de Chabbat ; et leur raison est que, puisqu'il n'y a là qu'un interdit d'ordre rabbinique, parce que ce n'est pas une manière de transporter, comme plus haut — et à plus forte raison à notre époque, où, selon beaucoup de décisionnaires, nous n'avons pas de domaine public de la Torah —, ils ont été indulgents en cas de perte, car l'homme est empressé pour ses biens, et si nous ne le permettons pas de cette manière, il en viendra à transgresser un interdit de la Torah, car il en viendra à creuser la terre pour y cacher son argent, et autres. Et les A'haronim ont écrit que de même, s'il ne les a pas cousues dès la veille, il pourra les sortir le Chabbat par une autre modification, qui sera contraire à la manière de transporter, c'est-à-dire qu'il mettra l'argent entre son vêtement et sa chair, ou dans sa chaussure ; et néanmoins, lekhat'hila, il vaut mieux le coudre dans son vêtement dès la veille.
séif katan 123
(קכד) אם צריך לצאת - כגון שירא שאם ישב בבית כל היום ירגישו בו שהוא שומר מעותיו ויבואו לגזלו:
(124) S'il doit sortir – par exemple s'il craint que, s'il reste à la maison toute la journée, on s'aperçoive qu'il garde son argent et qu'on vienne le voler.
séif katan 124
(קכה) לא יצא - היינו חוץ לעירוב כשהוא לבוש בהבגד:
(125) Il ne sortira pas – c'est-à-dire hors de l'erouv, lorsqu'il est revêtu du vêtement.
séif katan 125
(קכו) יש להחמיר - שלא ללבוש הבגד דחיישינן שמא יצא בו:
(126) Il faut être rigoureux – et ne pas porter le vêtement, car nous craignons qu'il sorte avec.
séif katan 126
(קכז) המקופל על כתפו - אע"ג דבטלית אסור במקופל כמ"ש בסכ"ט בסודר שרי דסודר דרך לבישתו כך בחול לקפלו על כתפיו וכ"ז מיירי במקומות שדרך איזה אנשים לילך כן לפעמים:
(127) Plié sur son épaule – bien qu'avec un talit ce soit interdit quand il est plié, comme écrit au séif 29, avec une écharpe c'est permis, car la manière de porter une écharpe en semaine est de la plier sur les épaules ; et tout ceci traite d'endroits où certaines personnes ont parfois l'habitude d'aller ainsi.
séif katan 127
(קכח) אע"פ שאין נימא וכו' - דאיכא למ"ד בגמרא דבעינן דוקא שיהא נימא יוצא מהסודר וכרוכה על אצבעו להחזיקו שלא יפול מכתפיו אבל לא קי"ל הכי:
(128) Bien qu'aucun fil, etc. – car il y a un avis dans la Guemara selon lequel il faut justement qu'un fil sorte de l'écharpe et soit enroulé autour de son doigt pour la retenir, afin qu'elle ne tombe pas de ses épaules ; mais nous ne tenons pas ainsi.
séif katan 128
(קכט) ואם אין הסודר וכו' - והיינו שהוא קצר ואין בו שיעור כדי לחפות ראשו ורובו לכך צריך לקשור שני ראשיו למטה מכתפיו והוי כמו אבנט ושרי אע"פ שקצרה אבל אם יש בהסודר שיעור כדי לחפות ראשו ורובו אז אף אם מקפלו על כתפיו שרי וכמ"ש בריש הסעיף דמקרי מלבוש ודרך לבישתו בכך ועיין בבה"ל מה שכתבנו בזה:
(129) Et si l'écharpe n'est pas, etc. – c'est-à-dire qu'elle est courte et n'a pas la mesure pour couvrir sa tête et la majeure partie de son corps ; c'est pourquoi il doit en nouer les deux bouts au-dessous de ses épaules, et elle est comme une ceinture, et c'est permis bien qu'elle soit courte ; mais si l'écharpe a la mesure pour couvrir sa tête et la majeure partie de son corps, alors, même s'il la plie sur ses épaules, c'est permis, comme écrit au début du séif, car c'est appelé vêtement et telle est la manière de la porter ; et vois le Biour Halakha, ce que nous avons écrit à ce sujet.
séif katan 129
(קל) לבדים הקשים וכו' - שאין דרך מלבוש מלבדים הקשים והוי כמשוי ואסור ומשמע ברמב"ם דאפילו אם הם דקין אסור כיון שהוא קשה:
(130) Les feutres rigides, etc. – car on ne s'habille pas de feutres rigides, et c'est comme un fardeau, et c'est interdit ; et il ressort du Rambam que même s'ils sont fins, c'est interdit, puisque c'est rigide.
séif katan 130
(קלא) מותר - להביאם דרך עיטוף אפילו בר"ה ומשמע ברמב"ם דדוקא אם הם גם דקים כמו הבגדים:
(131) Permis – de les apporter en s'en enveloppant, même dans le domaine public ; et il ressort du Rambam que c'est seulement s'ils sont aussi fins, comme les vêtements.
séif katan 131
(קלב) בין לצורך חבירו - אע"ג שאין לו שום הנאה בזה אפ"ה לא מחזי כמשוי כיון דדרך מלבוש הוא:
(132) Que ce soit pour les besoins de son prochain – bien qu'il n'en tire aucun profit, néanmoins cela n'apparaît pas comme un fardeau, puisque c'est à la manière d'un vêtement.
séif katan 132
(קלג) ויש אוסרים שתי חגורות - ולא דמי לשני מלבושים שדרך אדם ללבוש אותן מפני הקור אבל תרי חגורות מה הנאה יש ואין דרך לחגור ומשוי הוא ומשמע בפוסקים דלכו"ע אין איסורו אלא מדרבנן כיון שעכ"פ דרך לבישה הוא אלא דאסור משום דמחזי כמשוי וכ"ש לחגור פאציילק"ע על החגורה דאין דרך לחגור בכך דאסור והח"א כתב דבזה אפילו לדעה ראשונה אסור דכיון שאין דרך לחגור בזה בחול מינכר לכל שמערים להוציא ואפילו בכרמלית אסור ובט"ז סקי"ד נתן עצה שיחבר ראש הפאציילק"ע בראש החגורה בעניבה דאז יהיה נראה כחגורה ארוכה ויחגור גם בהפאציילקע ולפי המבואר לקמיה יכול לחגור את הפאציילקע ע"י הפסק מלבוש דהיינו אם החגורה היא למעלה יחגרנה על המכנסים אבל אסור לקשור את המטפחת סביב הרגל שאינו דרך מלבוש כלל אלא יעשה כנ"ל או יכרוך אותה סביב הצואר בדרך מלבוש:
(133) Et certains interdisent deux ceintures – et ce n'est pas comparable à deux vêtements, que l'homme a l'habitude de porter à cause du froid ; mais deux ceintures, quel profit y a-t-il ? On n'a pas l'habitude de se ceindre ainsi, et c'est un fardeau. Et il ressort chez les décisionnaires que selon tous cet interdit n'est que d'ordre rabbinique, puisque de toute façon c'est une manière de s'habiller, mais c'est interdit parce que cela apparaît comme un fardeau. Et à plus forte raison se ceindre d'un mouchoir (« patchéilké ») par-dessus la ceinture, ce qui n'est pas une manière de se ceindre, est interdit ; et le 'Hayé Adam a écrit que dans ce cas, même selon le premier avis, c'est interdit, car puisqu'on n'a pas l'habitude de se ceindre ainsi en semaine, il est reconnaissable aux yeux de tous qu'il use de ruse pour transporter ; et même dans un karmelit (domaine intermédiaire) c'est interdit. Et le Taz, au séif katan 14, a donné le conseil d'attacher le bout du mouchoir au bout de la ceinture par une boucle, car alors cela paraîtra comme une longue ceinture, et il se ceindra aussi avec le mouchoir ; et selon ce qui est expliqué ensuite, il peut se ceindre du mouchoir avec l'interposition d'un vêtement, c'est-à-dire que si la ceinture est en haut, il nouera le mouchoir sur le pantalon. Mais il est interdit de nouer le mouchoir autour de la jambe, ce qui n'est pas du tout une manière de vêtement ; mais il fera comme dit plus haut, ou l'enroulera autour de son cou à la manière d'un vêtement.
séif katan 133
(קלד) זה על זה - והיכא שנוהגין לחגור אונטע"ר גארטיל ואיבע"ר גרטי"ל דהיינו התחתון אין נאה והשני נאה ועושין כן שהוא טוב לחגור בשני על הראשון או שהשני הוא קצר שרי [פמ"ג] וכן בח"א מצדד דאין למחות בזה במדינות שנוהגין כן. כתבו האחרונים דמה שנוהגות קצת נשים לחגור בחגורה ועוד חוגרין בחגורה על הבגד הרחב מלמטה ושע"י כך הוגבה בגד הרחב מן הארץ ועושין כן שלא יתלכלך הבגד בעת שיש טיט ורפש ג"כ שרי כיון שצורך הוא לכך:
(134) L'une sur l'autre – et là où l'on a l'usage de se ceindre d'une « Untergartel » et d'une « Obergartel », c'est-à-dire que celle du dessous n'est pas belle et la seconde est belle, et on fait ainsi parce qu'il est bon de se ceindre de la seconde par-dessus la première, ou parce que la seconde est courte, c'est permis (Peri Megadim) ; et de même le 'Hayé Adam penche à dire qu'on ne doit pas protester contre cela dans les pays où l'on a cet usage. Les A'haronim ont écrit que ce que certaines femmes ont l'usage de se ceindre d'une ceinture, et de se ceindre encore d'une ceinture sur le vêtement ample, en bas, de sorte que par là le vêtement ample est relevé de terre — et elles font cela pour que le vêtement ne se salisse pas quand il y a de la boue et de la fange —, c'est aussi permis, puisque c'est pour un besoin.
séif katan 134
(קלה) וכן ראוי לנהוג - ע"כ שלא"ף מאנטי"ל שתפור בו המיינא אם רוצה לחגור חגורה על השלא"ף מאנטי"ל יתיר המיינו התפור בו ומ"מ לא הוי משאוי דבטל הוא לבגד אחרי שתפור בו וכדלעיל בסכ"ג משא"כ אם יחגור בשניהם הוי החגורה כמשאוי [פמ"ג]:
(135) Et c'est ainsi qu'il convient de se conduire – c'est pourquoi, pour le « Schlafmantel » (robe de chambre) dans lequel est cousue la ceinture (« mayna »), s'il veut se ceindre d'une ceinture par-dessus le Schlafmantel, il dénouera la ceinture qui y est cousue ; et néanmoins celle-ci n'est pas un fardeau, car elle est annulée par rapport au vêtement, puisqu'elle y est cousue, comme plus haut au séif 23 ; ce qui n'est pas le cas s'il se ceint avec les deux : la ceinture est alors comme un fardeau (Peri Megadim).
séif katan 135
(קלו) שני כובעים - שכן דרכו בחול לשום כובע גדול ע"ג כובע קטן [או"ז]:
(136) Deux chapeaux – car c'est ainsi l'habitude en semaine de mettre un grand chapeau sur un petit chapeau (Or Zaroua).
séif katan 136
(קלז) וכן שני אנפילאות - על כל רגל דהוי כשני סרבלים:
(137) Et de même deux chaussons (anpilaot) – sur chaque pied, car c'est comme deux manteaux.
séif katan 137
(קלח) בבתי ידים - והטעם שהם מלבוש גמור שעשויין להגין מפני הקור ויש מי שמחמיר הוא משום דלפעמים צריך למשמש בידיו להסיר ממנו כנה או פרעוש העוקצתו וחיישינן שמא ישכח ואתי לאתויי ד"א בר"ה:
(138) Avec des gants – et la raison est que ce sont des vêtements complets, faits pour protéger du froid ; et celui qui est rigoureux, c'est parce que parfois on a besoin de se tâter avec les mains pour ôter un pou ou une puce qui le pique, et nous craignons qu'il oublie et en vienne à les porter quatre coudées dans le domaine public.
séif katan 138
(קלט) הנקראים גוואנטי"ש - זו היא מה שאנו קורין הענטשיך אבל מה שאנו קורין ארבי"ל שתוחב בו שתי ידיו דעת הט"ז דשרי לכו"ע דבהאי שוב ליכא למיחש שמא יסירנה מידו דאף אם יעשה כך הרי הוא לבוש לידו השנית ולא מיקרי משוי ויש דס"ל דאדרבה זה חמיר טפי שבקל נופל מידו ואתי לאתויי ד"א ועוד שרגילין לשאתו לפעמים כך ביד וע"כ לפי מה שכתב השו"ע דראוי לחוש בגוואנטי"ש ראוי לחוש גם בזה [פמ"ג]:
(139) Appelés « guantes » – c'est ce que nous appelons « Hentschkes » (gants) ; mais ce que nous appelons « Ärmel » (manchon), dans lequel il glisse les deux mains, l'avis du Taz est que c'est permis selon tous, car avec celui-ci on ne craint plus qu'il l'ôte de sa main, car même s'il le fait, il est encore porté sur son autre main, et ce n'est pas appelé fardeau ; et certains estiment qu'au contraire c'est plus grave, car il tombe facilement de la main et il en vient à le porter quatre coudées, et de plus on a l'habitude de le porter parfois ainsi à la main ; c'est pourquoi, selon ce qu'a écrit le Choulhan Aroukh, qu'il convient de tenir compte de l'avis rigoureux pour les guantes, il convient d'en tenir compte aussi pour celui-ci (Peri Megadim).
séif katan 139
(קמ) או שיקשרם וכו' - דתו ליכא למיחש שמא יוציאם בידיו:
(140) Ou qu'il les attache, etc. – car alors on ne craint plus qu'il les sorte dans ses mains.
séif katan 140
(קמא) וראוי לחוש לדבריו - ועכשיו נהגו להקל ואפשר משום דכיון שלהרבה פוסקים אין לנו ר"ה מדאורייתא בזה"ז דנגזור דילמא אתי לאתויי ומשמע מדברי האחרונים דאף שאין למחות ביד המקילין מ"מ ראוי לכל בעל נפש להחמיר:
(141) Et il convient de tenir compte de ses paroles – et aujourd'hui on a l'usage d'être indulgent ; et c'est peut-être parce que, selon beaucoup de décisionnaires, nous n'avons pas à notre époque de domaine public de la Torah, pour que nous décrétions de peur qu'il en vienne à les porter ; et il ressort des paroles des A'haronim que, bien qu'on ne doive pas protester contre ceux qui sont indulgents, il convient néanmoins à toute personne scrupuleuse d'être rigoureuse.
séif katan 141
(קמב) כהלכתה - עיין לעיל בסימן י"ג ס"א במ"ב שם מבואר כל פרטי הדין הזה:
(142) Conformément à la loi – vois plus haut au siman 13, séif 1 ; dans la Michna Beroura, là-bas, sont expliqués tous les détails de cette loi.
séif katan 142
(קמג) חייב - לא בשביל הטלית דאע"ג דאינו מקיים עשה דציצית מ"מ אינו חייב בשביל זה מחמת שבת דהא מלבושיה הוא אלא בשביל הוצאת החוטין:
(143) Passible – non à cause du talit : bien qu'il n'accomplisse pas le commandement positif des tsitsit, il n'est néanmoins pas passible à cause de cela au regard du Chabbat, car c'est son vêtement ; mais il est passible à cause du transport des fils.
séif katan 143
(קמד) ודעתו עליהם - ר"ל הלכך לא בטלי אגב הטלית כמו דבטלי הרצועות לגבי כילה לקמן בסל"ט:
(144) Et son intention porte sur eux – cela veut dire : c'est pourquoi ils ne sont pas annulés par rapport au talit, comme sont annulées les lanières par rapport à la moustiquaire, plus loin au séif 39.
séif katan 144
(קמה) אע"פ שאין בה תכלת - דקי"ל תכלת אין מעכב את הלבן:
(145) Bien qu'il n'y ait pas de tekhélet (fil teint d'azur) – car nous tenons que l'absence de tekhélet n'empêche pas la validité du blanc.
séif katan 145
(קמו) כילה - הוא כעין טלית שראוי להתעטף בה ויש בה רצועות תלויות בה וע"י הרצועות מותחין אותה באהל ולא אמרינן הך רצועות לאו צורך עיטוף הוא שאין הרצועות עשויות אלא לנטותה באהל והויין משאוי בשעה שמתעטף בה:
(146) Une moustiquaire (kila) – c'est comme un talit dont on peut s'envelopper, et auquel sont suspendues des lanières, et au moyen des lanières on la tend en tente ; et nous ne disons pas que ces lanières ne sont pas nécessaires à l'enveloppement, puisque les lanières ne sont faites que pour la tendre en tente, et qu'elles sont donc un fardeau au moment où l'on s'en enveloppe.
séif katan 146
(קמז) התלויות באבנט אע"פ וכו' - שדרכן היה לקשור ראש הרצועה האחת במנעלים ולמתוח אותן למעלה וראש השני היה קושר באבנטו ופעמים שהולך בלא מנעלים כגון ביוה"כ או מפני רוב החום ונשאר הרצועה תלויה באבנט:
(147) Suspendues à la ceinture, bien que, etc. – car ils avaient l'habitude d'attacher le bout d'une lanière aux chaussures et de les tendre vers le haut, et l'autre bout, il l'attachait à sa ceinture ; et parfois il marche sans chaussures, par exemple à Yom Kippour ou à cause d'une grande chaleur, et la lanière reste suspendue à la ceinture.
séif katan 147
(קמח) של משי - היינו הרצועות ואבנט שתלוי בשפתו כמו חוטין מוזהבים לא שייך כלל לדין זה דנוי דחגורה הוא ושרי:
(148) De soie – c'est-à-dire les lanières ; mais les ornements de la ceinture qui pendent à son bord, comme des fils dorés, ne concernent pas du tout cette loi, car c'est l'ornement de la ceinture, et c'est permis.
séif katan 148
(קמט) אם אין וכו' - דאם היו קשורים בהם הוו בכלל תשמיש לבגד ומותר בכל גווני:
(149) S'il n'y a pas, etc. – car s'ils y étaient attachés, ils seraient inclus dans les choses servant au vêtement, et ce serait permis dans tous les cas.
séif katan 149
(קנ) אסור לצאת בו - שכיון שאין משמשת כלום לבגד מחמת שנפסק ראשו אחד הרי הוא משוי ואינו בטל לגבי הבגד כיון שהוא חשוב ועיין בח"א בכלל נ"ו ובנ"א שם שכתב דלפי מה שכתב המחבר בסל"ח דחוטי ציצית חשיבי אע"ג דהן חוטין בעלמא מפני דדעתו להשלים עליהן ה"ה גבי לולאות אימתי מותר לצאת בהן כשאינו חשוב דוקא בשאין דעתו להשלים מצד השני וע"כ כתב דצריך אדם ליזהר כשנפסק לו רצועה מרצועות בגדיו שקושר בו שתי הצדדים ומצד אחד נשאר הרצועה וכן זוג קרסים שנפסק קרס אחד אפילו שהן משיחה או חוט ברזל בעלמא ואין חשוב כלל אצלו הרצועה והקרס מ"מ אסור לצאת באותו בגד כיון שדעתו להשלים ולתקן צד שנפסק וזה ישאר במקומו וא"כ הוא חשוב אצלו ואינו בטל לבגד ואך אם אין דעתו להשלים עליהם אז כיון שאין חשוב בטל לבגד ומותר לצאת בו:
(150) Il est interdit de sortir avec – car puisqu'elle ne sert plus à rien au vêtement, du fait qu'un de ses bouts s'est rompu, c'est un fardeau, et elle n'est pas annulée par rapport au vêtement, puisqu'elle est importante. Et vois le 'Hayé Adam, règle 56, et le Nichmat Adam là-bas, qui a écrit que, selon ce qu'a écrit l'auteur au séif 38, que les fils des tsitsit sont importants bien que ce soient de simples fils, parce qu'il a l'intention de les compléter, de même pour les boucles : quand est-il permis de sortir avec, du fait qu'elles ne sont pas importantes ? Seulement lorsqu'il n'a pas l'intention de compléter la boucle de l'autre côté. C'est pourquoi il a écrit qu'il faut faire attention lorsque se rompt l'une des lanières de ses vêtements, avec laquelle il attache les deux côtés, et que d'un côté la lanière est restée, et de même une paire d'agrafes dont une agrafe s'est rompue : même s'il s'agit d'une cordelette ou d'un simple fil de fer, et que la lanière ou l'agrafe n'a aucune importance pour lui, il est néanmoins interdit de sortir avec ce vêtement, puisqu'il a l'intention de compléter et de réparer le côté rompu, et que celle-ci restera à sa place ; dès lors elle est importante pour lui et n'est pas annulée par rapport au vêtement. Et seulement s'il n'a pas l'intention de les compléter, alors, puisqu'elle n'est pas importante, elle est annulée par rapport au vêtement, et il est permis de sortir avec.
séif katan 150
(קנא) שהוא מתפשט - ודוקא כשהיה השפה שהוציאה קשה ביותר ואינו נכפף אז חשוב כמו אהל ואי לא"ה הרי הוא כגלימא בעלמא ובסעיף שאח"ז דמתיר כשהוא מהודק על ראשו מיירי כשאינו קשה ונכפף או דמיירי כשאין בו רוחב טפח בהשפה:
(151) Qui s'étend – et seulement lorsque le bord qui dépasse est très rigide et ne se plie pas : alors il est considéré comme une tente ; mais sinon, c'est comme un simple manteau. Et au séif suivant, qui permet lorsqu'il est serré sur sa tête, il s'agit du cas où il n'est pas rigide et se plie, ou bien du cas où le bord n'a pas la largeur d'un téfa'h (palme).
séif katan 151
(קנב) משום אהל - אף שאין אהל בלא דפנות מ"מ חשיב אהל עראי ואסור מדרבנן כיון שנעשה השפה להיות לצל להגן מפני השמש. וכובע שקורין בריטלי"ך בל"א אע"פ שמתפשט להלן מהראש ברחבו טפח ונוהגין בו להקל כתבו האחרונים כמה צדדים בטעם היתרם אחד כיון דאינו קשה ונכפף למטה אין בו חשש איסור והיינו כשאין מונח בו נייר קשה ואפילו אם הוא קשה הלא אינו מתכוין בלבישתו להיות לצל רק מכוין לכסות ראשו וכן אם השפה עשוי בשפוע ג"כ יש לצדד דלא מקרי אהל באופן זה ובא"ר כתב דטעם העולם הוא משום דסומכין עצמם על שיטת רש"י וסייעתו דס"ל שאין בכובע איסור אהל כלל ע"ש. ולפ"ז אפילו בקאפעלו"ש שהוא קשה ויהיה ברוחב השפה טפח ג"כ אין למחות במקום שנוהגין להקל אף שמסתמא נעשה שפה כזו לצל ובמקום שלא נהגו להקל בזה בודאי יש להחמיר כדעת השו"ע [שהיא ע"פ דעת הר"ח והרמב"ם והערוך והר"ת והרה"מ] שלא ללבוש בשבת קאפעלו"ש רחב כזה וגם בכתבי האר"י אוסר בקאפלו"ש. יש נמנעים מלתת הטלית של מצוה על הברייטי"ל בשבת כדי שלא יהיה הטלית מכאן ומכאן כמו דפנות ועיין במ"א שמפקפק בטעם מנהגם ובספר מחצית השקל מיישב מנהגם ע"ש ומזה נשתרבב היום המנהג שאין מכסין ראשיהם בשבת בטלית בעת התפלה אפילו על הכובע קטן ואין לזה שום טעם וריח. ולענין איסור נשיאת פאראסא"ל בשבת שהוא עשוי לצל על האדם להגן מפני החמה והגשמים כתבנו בסימן שט"ו דין זה בכל פרטיו:
(152) À cause de l'interdit de tente – bien qu'il n'y ait pas de tente sans parois, c'est néanmoins considéré comme une tente provisoire, et c'est interdit d'ordre rabbinique, puisque le bord a été fait pour donner de l'ombre, pour protéger du soleil. Et le chapeau qu'on appelle « breitel » en langue allemande, bien qu'il s'étende au-delà de la tête d'un téfa'h de largeur, on a l'usage d'être indulgent ; les A'haronim ont écrit plusieurs arguments pour justifier leur permission : l'un, puisqu'il n'est pas rigide et se plie vers le bas, il n'y a pas de crainte d'interdit — c'est-à-dire lorsqu'il n'y a pas de papier rigide placé dedans ; et même s'il est rigide, il n'a pas l'intention, en le portant, de se faire de l'ombre, mais seulement de se couvrir la tête ; et de même, si le bord est fait en pente, on peut aussi argumenter que ce n'est pas appelé tente de cette manière. Et l'Eliya Rabba a écrit que la raison des gens est qu'ils s'appuient sur l'opinion de Rachi et de ceux qui le suivent, qui estiment qu'il n'y a pas du tout d'interdit de tente avec un chapeau ; vois là. Et selon cela, même pour un « capello » qui est rigide et dont le bord a la largeur d'un téfa'h, on ne doit pas non plus protester dans un endroit où l'on a l'usage d'être indulgent, bien que vraisemblablement un tel bord soit fait pour l'ombre ; et dans un endroit où l'on n'a pas l'usage d'être indulgent en cela, il faut certainement être rigoureux selon l'avis du Choulhan Aroukh [qui est selon l'avis de Rabbénou 'Hananel, du Rambam, de l'Aroukh, de Rabbénou Tam et du Rav HaMaguid] et ne pas porter le Chabbat un capello aussi large ; et dans les écrits de l'Ari aussi, il interdit le capello. Certains s'abstiennent de mettre le talit de mitsva sur le breitel le Chabbat, afin que le talit ne soit pas de part et d'autre comme des parois ; et vois le Maguen Avraham, qui met en doute la raison de leur usage, et le livre Ma'hatsit HaChekel justifie leur usage ; vois là. Et de là s'est répandu aujourd'hui l'usage de ne pas se couvrir la tête du talit le Chabbat pendant la prière, même sur un petit chapeau, et cela n'a aucune raison ni fondement. Et quant à l'interdit de porter un parasol le Chabbat, qui est fait pour faire de l'ombre sur l'homme, pour le protéger du soleil et des pluies, nous avons écrit cette loi au siman 315, dans tous ses détails.
séif katan 152
(קנג) העשוי להגין וכו' - לאפוקי סתם כובע שאדם נושאו על ראשו אין לחוש דייתי לאתויי ד"א דבודאי לא ילך בגילוי הראש וזה הכובע מנהגן היה לשאתו מלמעלה על כובע קטן [ב"י ואחרונים] ומזה נלמוד דה"ה כובעים שלנו אם נושא אותן בר"ה על כובע קטן כנהוג יש ליזהר שיהא מהודק על ראשו שמא יפול ואתי לאתויי ד"א וכן בברייטי"ל שהמנהג בו להקל וכנ"ל אם נושא כובע קטן תחתיו יזהר שלא יצא בו בר"ה דהא סתמא אינו מהודק ובודאי חיישינן בו דילמא נפיל ואתי לאתויי כיון שלא יהיה בגילוי הראש:
(153) Fait pour protéger, etc. – à l'exclusion d'un chapeau ordinaire que l'homme porte sur la tête : pour celui-là il n'y a pas à craindre qu'il en vienne à le porter quatre coudées, car il ne marchera certainement pas tête nue ; tandis que ce chapeau-ci, leur usage était de le porter par-dessus un petit chapeau (Beit Yossef et A'haronim). Et de là nous apprenons que de même pour nos chapeaux, si on les porte dans le domaine public par-dessus un petit chapeau, comme c'est l'usage, il faut veiller à ce qu'il soit serré sur la tête, de peur qu'il tombe et qu'il en vienne à le porter quatre coudées ; et de même pour le breitel, pour lequel l'usage est d'être indulgent, comme plus haut : s'il porte un petit chapeau dessous, il veillera à ne pas sortir avec dans le domaine public, car en général il n'est pas serré, et nous craignons certainement qu'il tombe et qu'il en vienne à le porter, puisqu'il ne restera pas tête nue.
séif katan 153
(קנד) בר"ה - בט"ז משמע דאפילו חוץ לעירוב יש להחמיר בזה ועיין לקמן סימן ש"ג סי"ח ובמש"כ שם במ"ב:
(154) Dans le domaine public – du Taz il ressort que même dans tout endroit hors de l'erouv il faut être rigoureux en cela ; et vois plus loin au siman 303, séif 18, et ce que nous avons écrit là dans la Michna Beroura.
séif katan 154
(קנה) שגזרו שלא להניח - והוא ירא ג"כ להוליכן בידו פחות פחות מד"א וכדלקמיה דכשירגישו בו אתי לידי סכנה:
(155) Qu'ils ont décrété de ne pas mettre les téfilin – et il craint aussi de les porter dans sa main, moins de quatre coudées à la fois, comme il est dit ensuite, car si on s'en aperçoit, il en viendra à un danger.
séif katan 155
(קנו) שהם תפלין - דאי אין בהן רצועות אמרינן דשמא קמיעין הן דטרח אדם לפעמים לעשות קמיע כעין תפלין ונ"מ שא"צ לשמרן ולהחשיך עליהן כלל ועיין סימן י"א במ"א שכתב דבזמנינו אין מצוי לעשות קמיע כעין תפלין וע"כ אפילו באלו שאין להם רצועות צריך עכ"פ לשמרן ולהחשיך עליהן:
(156) Que ce sont des téfilin – car s'ils n'ont pas de lanières, nous disons que ce sont peut-être des amulettes, car un homme se donne parfois la peine de faire une amulette en forme de téfilin ; et la conséquence pratique est qu'on n'a pas du tout besoin de les garder ni de rester auprès d'eux jusqu'à la nuit. Et vois au siman 11 le Maguen Avraham, qui a écrit qu'à notre époque il n'est pas courant de faire une amulette en forme de téfilin ; c'est pourquoi, même pour ceux qui n'ont pas de lanières, il faut au moins les garder et rester auprès d'eux jusqu'à la nuit.
séif katan 156
(קנז) והן קשורות - ר"ל שבראש יש קשר ש"ר וכן בשל יד קשר של יד מתוקן כראוי לפי מדתו [ולא גדול יותר] שיהא יכול ללבשו ואם אינן קשורות ובשבת הלא אסור לעשות קשר א"כ לא יוכל להכניסן דרך לבישה זוג זוג צריך להמתין עד שתחשך ולהביאם:
(157) Et ils sont noués – cela veut dire que sur celui de la tête il y a le nœud de la tête, et de même sur celui du bras, le nœud du bras, bien ajusté selon sa mesure [et pas plus grand], de sorte qu'il puisse les porter ; et s'ils ne sont pas noués — or le Chabbat il est interdit de faire un nœud —, il ne pourra donc pas les rentrer en les portant paire par paire, et il doit attendre jusqu'à la nuit pour les apporter.
séif katan 157
(קנח) זוג זוג - ר"ל תפלין אחד של יד על היד וכן אחד של ראש על הראש מכניס עד מקום המשתמר וחולץ ואח"כ חוזר ומכניס באופן זה זוג אחר ואף דקי"ל שבת לאו זמן תפלין הוא מ"מ כדרך שהוא לובש בחול לאו בכלל משוי הוא אלא תכשיט ועל בל תוסיף אינו עובר כיון דאינו מכוין בלבישתו לשם מצוה. כתב המ"א דאשה המוצאת תפלין אסורה להכניסן בשבת אף דרך מלבוש דכיון דאינה רגילה להניחם בחול הו"ל משוי לגבה ויש מאחרונים חולקים עליו וס"ל דכיון דמדינא דגמרא אין עליהן איסור בזה רק דלכתחלה אין נכון להניחן לא מקרי משוי לגבה ועיין בשער המלך פי"ט מהלכות שבת שמצא בשיטה כ"י דהראב"ד והרשב"א חולקים בזה. עוד כתב המ"א לשיטתו דאם יצאה אשה בטלית מצוייצת [היינו טלית של מצוה שאין רגילין ללבשה כ"א לשם מצוה בלבד] חייבת חטאת דכיון דאין אשה רגילה לילך בטלית כזה הוי משוי לגבה וגם בזה יש חולקים עליו:
(158) Paire par paire – cela veut dire : un téfilin du bras sur le bras, et de même un de la tête sur la tête ; il les rentre jusqu'à l'endroit gardé et les ôte, puis revient et rentre de cette manière une autre paire. Et bien que nous tenions que le Chabbat n'est pas un temps de téfilin, néanmoins les porter de la manière dont on les porte en semaine n'entre pas dans la catégorie de fardeau, mais c'est une parure ; et on ne transgresse pas l'interdit « tu n'ajouteras pas » (bal tossif), puisqu'on n'a pas l'intention, en les portant, d'accomplir la mitsva. Le Maguen Avraham a écrit qu'une femme qui trouve des téfilin n'a pas le droit de les rentrer le Chabbat, même à la manière d'un vêtement, car puisqu'elle n'a pas l'habitude de les mettre en semaine, c'est pour elle un fardeau ; et certains A'haronim le contestent et estiment que, puisque selon la loi de la Guemara il n'y a pas d'interdit pour elles en cela, mais seulement qu'il ne convient pas lekhat'hila de les mettre, ce n'est pas appelé fardeau pour elle ; et vois le Chaar HaMélekh, chapitre 19 des lois du Chabbat, qui a trouvé dans un commentaire manuscrit que le Raavad et le Rachba divergent à ce sujet. Le Maguen Avraham a encore écrit, selon son opinion, que si une femme est sortie avec un talit garni de tsitsit [c'est-à-dire un talit de mitsva, qu'on n'a l'habitude de porter que pour la mitsva], elle est passible d'un 'hatat, car puisqu'une femme n'a pas l'habitude de porter un tel talit, c'est pour elle un fardeau ; et là aussi certains le contestent.
séif katan 158
(קנט) שלא יספיק - היינו כיון שמבע"י בלא"ה לא יספיק העת להביא כולן לא ילבש כלל אלא ימתין שם עד הלילה וישמרם ויביאם:
(159) Qu'il n'aura pas le temps – c'est-à-dire que, puisque de toute façon, tant qu'il fait jour, il n'aura pas le temps de les apporter tous, il ne les portera pas du tout, mais attendra là jusqu'à la nuit, les gardera et les apportera.
séif katan 159
(קס) גשמים יורדים - שתתקלקל הס"ת התירו לו להתעטף וחוזר ומתעטף בבגדים מלמעלה ונכנס שזהו כבודה שלא תתקלקל בגשמים:
(160) Des pluies tombent – de sorte que le Séfer Torah s'abîmerait : on lui a permis de s'en envelopper ; puis il s'enveloppe par-dessus de ses vêtements et entre, car c'est l'honneur du Séfer Torah qu'il ne s'abîme pas sous les pluies.
séif katan 160
(קסא) במים - בין ע"י מי הגשמים או שנפל בנהר ונתלחלחו כליו:
(161) Dans l'eau – que ce soit par l'eau de pluie, ou qu'il soit tombé dans un fleuve et que ses vêtements se soient mouillés.
séif katan 161
(קסב) הולך בהם וכו' - שלא אסרו על האדם הבגדים שלובש אותן ואפילו אם נשרו כליו לבד הוא לובשן מתחלה ומהלך בהם ומסתבר דהיינו דוקא אם אין לו בגדים אחרים:
(162) Il marche avec, etc. – car on n'a pas interdit à l'homme les vêtements qu'il porte ; et même si ses vêtements seuls ont trempé, il les met d'emblée et marche avec ; et il est logique que ce soit seulement s'il n'a pas d'autres vêtements.
séif katan 162
(קסג) ולא ישטחם - עיין מ"א שמצדד לומר דדוקא כשנשרה במים אבל אם נפלו מים מועטים עליהם מותר לשטחן דליכא למיחש בזה שיחשדוהו שכבסן אבל הרבה אחרונים סוברים דאין לחלק בזה:
(163) Et il ne les étendra pas – vois le Maguen Avraham, qui penche à dire que c'est seulement lorsqu'ils ont trempé dans l'eau ; mais si un peu d'eau est tombé sur eux, il est permis de les étendre, car il n'y a pas à craindre qu'on le soupçonne de les avoir lavés ; mais beaucoup d'A'haronim estiment qu'il n'y a pas lieu de distinguer en cela.
séif katan 163
(קסד) ואפילו - ובגדים המלפפים בהם תינוקות שקורין ווינדלין מותר לשטחן בביתו שיתנגבו ואפילו בחמה בחצר דכיון דיש עליהם גם צואת הקטן וא"כ מוכח שלא כבסן וליכא חשדא ואפשר אפילו אין עליהם צואה אם לא נשרה כולן בהמי רגלים דהכל יודעין שדרך התינוקות להשתין ובלבד שלא ישטחן נגד התנור במקום שהיד סולדת בו וכדלקמיה [ח"א]:
(164) Et même – et les langes dont on emmaillote les bébés, qu'on appelle « windlen », il est permis de les étendre chez soi pour qu'ils sèchent, et même au soleil dans la cour, car puisqu'il y a aussi dessus les excréments du petit, il est manifeste qu'on ne les a pas lavés, et il n'y a pas de soupçon ; et peut-être même s'il n'y a pas d'excréments dessus, s'ils n'ont été trempés que d'urine, car tout le monde sait que les bébés ont l'habitude d'uriner ; et à condition de ne pas les étendre face au poêle, à un endroit où la main se rétracte de chaleur, comme il est dit ensuite ('Hayé Adam).
séif katan 164
(קסה) בחדרי חדרים - הטעם דלא חלקו חכמים בתקנתן. כתבו התוספות והרא"ש דוקא במקום שיש חשש שיחשדוהו הרואים שעשה איסור דאורייתא כגון כאן בכיבוס בזה אסור אפילו בחדרי חדרים משא"כ בדבר שהוא איסור דרבנן אפילו למה שיסברו הרואים לא החמירו לאסור בזה כ"א בפרהסיא והובא דבר זה במ"א וט"ז ושארי אחרונים:
(165) Dans les pièces les plus retirées – la raison est que les Sages n'ont pas fait de distinction dans leur décret. Les Tossefot et le Roch ont écrit : cela s'applique seulement là où il y a une crainte que les spectateurs le soupçonnent d'avoir commis un interdit de la Torah, comme ici pour le lavage ; dans ce cas c'est interdit même dans les pièces les plus retirées ; ce qui n'est pas le cas pour une chose qui est un interdit d'ordre rabbinique, même selon ce que penseraient les spectateurs : on n'a été rigoureux pour l'interdire que publiquement ; et cela a été rapporté dans le Maguen Avraham, le Taz et les autres A'haronim.
séif katan 165
(קסו) אסור - ע"כ אלונטית שמביאו בע"ש כשהוא לח מבית המרחץ ישטחנו לנגבו מבעוד יום ולא ימתין עד אחר שקיעה ועיין לקמן בסימן שמ"ב דמוכח שם דאם הוא צריך לו למחר לצורך שבת יש להקל לשטחו בבה"ש אך שיזהר שלא יסחטנו:
(166) Interdit – c'est pourquoi une serviette qu'on rapporte humide des bains la veille de Chabbat, on l'étendra pour la sécher tant qu'il fait jour, et on n'attendra pas après le coucher du soleil ; et vois plus loin au siman 342, d'où il ressort que s'il en a besoin le lendemain pour les besoins du Chabbat, on peut être indulgent et l'étendre pendant bein hachemachot (le crépuscule), mais il veillera à ne pas l'essorer.
séif katan 166
(קסז) אינו חייב לסלקן - אפילו הם שטוחין נגד העם והטעם דעיקר החשד אינו אלא כששוטחן בשבת דאז יש רגלים לחשדו דכבסן היום דאם כבסן מאתמול היה שוטחן מאתמול כי לא יאמרו שנשרו במים שאין הכל יודעין בזה [לבוש]:
(167) Il n'est pas obligé de les enlever – même s'ils sont étendus face au public ; et la raison est que l'essentiel du soupçon n'existe que lorsqu'il les étend le Chabbat, car alors il y a matière à le soupçonner de les avoir lavés aujourd'hui, car s'il les avait lavés la veille, il les aurait étendus la veille ; car on ne dira pas qu'ils ont trempé dans l'eau, puisque tout le monde ne le sait pas (Levouch).
séif katan 167
(קסח) השרויים במים - אפילו שריה מועטת:
(168) Trempés dans l'eau – même un léger trempage.
séif katan 168
(קסט) אסור לנגבם וכו' - אע"ג דאפילו בחמה אסור וכנ"ל התם משום מראית העין לחוד הוא וקמ"ל הכא דנגד האש יש איסור תורה משום מבשל ומשום מלבן [דדרך להתלבן ע"י התנור כדאמרינן שבת כ"ז האונין של פשתן משיתלבנו] וגם דאסור מחמת זה לנגבן אפילו כשהוא לבוש בהם אם הוא עומד נגד החום במקום שהיד סולדת בהם:
(169) Il est interdit de les sécher, etc. – bien que même au soleil ce soit interdit, comme plus haut, là c'est seulement à cause de l'apparence ; et il nous apprend ici que face au feu il y a un interdit de la Torah, à cause du travail de cuire et à cause de celui de blanchir [car on a l'habitude de blanchir au moyen du four, comme nous disons (Chabbat 27) : « les fils de lin, dès qu'ils ont été blanchis »] ; et aussi qu'il est interdit pour cette raison de les sécher même lorsqu'on en est vêtu, s'il se tient face à la chaleur, à un endroit où la main se rétracte.
séif katan 169
(קע) סמוך לאש - וה"ה דאסור להניחן על התנור במקום שהיד סולדת בהם והעולם נכשלין בזה בעו"ה שמניחין בחורף בגדים לחים על תנור חם לנגבן. ובמקום שאין היד סולדת בהם מותר לנגבן והוא שלא יניחם דרך שטיחה דאם שוטחם כדרכם אסור בכל גווני וכנ"ל בסעיף הקודם:
(170) Près du feu – et de même il est interdit de les poser sur le poêle, à un endroit où la main se rétracte ; et les gens trébuchent en cela, à cause de nos nombreuses fautes, en posant en hiver des vêtements humides sur un poêle chaud pour les sécher. Et à un endroit où la main ne se rétracte pas, il est permis de les sécher, à condition de ne pas les poser étendus, car s'il les étend selon leur manière, c'est interdit dans tous les cas, comme plus haut au séif précédent.
séif katan 170
(קעא) ואסור לטלטלם - ודוקא כשנשרו במים מרובין אבל כשבא עליהם מים מועטים לא חיישינן שיבוא לידי סחיטה וכדלקמן סימן ש"ב ס"ט בהג"ה:
(171) Et il est interdit de les déplacer – et seulement lorsqu'ils ont trempé dans beaucoup d'eau ; mais lorsqu'un peu d'eau est venu sur eux, nous ne craignons pas qu'il en vienne à essorer, comme plus loin au siman 302, séif 9, dans la glose.
séif katan 171
(קעב) שמקפיד - היינו שאין רוצה שיהיה בהם מים אבל המטלניות ששרוים תמיד במים אין לחוש ומותר בטלטול:
(172) Qui tient à ce qu'ils soient secs – c'est-à-dire qu'il ne veut pas qu'il y ait de l'eau dedans ; mais les chiffons qui sont toujours trempés d'eau, il n'y a pas à craindre, et il est permis de les déplacer.
séif katan 172
(קעג) מסתפג אדם וכו' - משמע ממ"א דבזה"ז טוב להסתפג בדבר שאין מקפיד על מימיו ובביאור הגר"א משמע דסתם אלונטית הוא דבר שאין מקפיד על מימיו:
(173) Un homme se sèche, etc. – il ressort du Maguen Avraham qu'à notre époque il est bon de se sécher avec une chose dont on ne tient pas à ce qu'elle reste sèche ; et du Biour du Gaon de Vilna il ressort qu'une serviette ordinaire est une chose dont on ne tient pas à ce qu'elle reste sèche.
séif katan 173
(קעד) באלונטית - אפילו כל גופו לאחר שרחץ את עצמו במים צוננים וכדלקמן בסימן שכ"ו:
(174) Avec une serviette – même tout son corps, après s'être lavé à l'eau froide, comme plus loin au siman 326.
séif katan 174
(קעה) ומביאה בידו - לתוך ביתו במקום שיש עירוב ואף דמבואר לעיל בהג"ה דאסור לטלטל דבר השרוי במים שאני הכא כיון דהתירו הסיפוג ולא חששו לסחיטה משום דא"א בלי סיפוג לכך התירו גם להביא לביתו כ"כ המ"א ולפ"ז אחר שהביאו לביתו והניחו על מקומו שוב אסור לטלטלו אבל בא"ר הביא בשם ספר התרומה דסיפוג באלונטית לא מחשב אלא כמים מועטים ולא גזרו על טלטולו משום שמא יסחוט וכן משמע בביאור הגר"א דמותר לטלטלו:
(175) Et il l'apporte dans sa main – dans sa maison, dans un endroit où il y a un erouv ; et bien qu'il soit expliqué plus haut, dans la glose, qu'il est interdit de déplacer une chose trempée d'eau, ici c'est différent : puisqu'on a permis de se sécher et qu'on n'a pas craint l'essorage, parce qu'il est impossible de faire sans se sécher, on a permis aussi de l'apporter chez soi ; ainsi a écrit le Maguen Avraham. Et selon cela, après l'avoir apportée chez lui et posée à sa place, il est de nouveau interdit de la déplacer ; mais l'Eliya Rabba a rapporté au nom du Séfer HaTerouma que l'eau du séchage avec une serviette n'est considérée que comme un peu d'eau, et on n'a pas décrété sur son déplacement de peur qu'il essore ; et c'est aussi ce qui ressort du Biour du Gaon de Vilna, qu'il est permis de la déplacer.
séif katan 175
(קעו) חוץ לנהר ד"א - נקט ד"א משום דסתם מקום היבשה שעל שפת ימים ונהרות הוא כרמלית אבל אם על שפתו היה ר"ה אסור להוציא ידיו מן הנהר ולחוץ אלא ינגבם מתחלה היטב זו בזו עד שיסורו המים כי הנהר הוא כרמלית ואסור להוציא מכרמלית לר"ה:
(176) Hors du fleuve, quatre coudées – il a mentionné quatre coudées parce qu'en général la terre sèche qui est au bord des mers et des fleuves est un karmelit ; mais si au bord il y avait un domaine public, il est interdit de sortir ses mains du fleuve vers l'extérieur ; mais il les essuiera d'abord bien l'une contre l'autre jusqu'à ce que l'eau s'en aille, car le fleuve est un karmelit, et il est interdit de transporter d'un karmelit au domaine public.
séif katan 176
(קעז) בעלי חטטין - ועושין זה כדי שיהא נראה כשער על ראשן:
(177) Ceux qui ont des croûtes sur la tête – et ils font cela pour que cela paraisse comme des cheveux sur leur tête.
séif katan 177
(קעח) שצבען וכרכן - היינו שצבען לנוי וכרכן במשיחה דאז נחשב כמלבוש:
(178) Qu'il les a teints et enroulés – c'est-à-dire qu'il les a teints pour l'ornement et enroulés avec une cordelette, car alors c'est considéré comme un vêtement.
séif katan 178
(קעט) או שיצא וכו' - דגלי דעתיה דלמלבוש קיימי ואם לא צבען ולא יצא אף לטלטלן אסור משום מוקצה אך אם חושב מבעוד יום לצאת בהן עיין סימן ש"ח סכ"ד דמותר בטלטול:
(179) Ou qu'il est sorti, etc. – car il a révélé son intention qu'ils sont destinés à servir de vêtement ; et s'il ne les a pas teints et n'est pas sorti avec, même les déplacer est interdit à cause de l'interdit de mouktsé ; mais s'il pense dès la veille sortir avec, vois au siman 308, séif 24, qu'il est permis de les déplacer.
séif katan 179
(קפ) מותר לצאת וכו' - שכל אלו אינם נחשבים להם משוי אלא הם כתכשיט להם:
(180) Il est permis de sortir, etc. – car toutes ces choses ne sont pas considérées pour eux comme un fardeau, mais elles sont pour eux comme une parure.
séif katan 180
(קפא) בידו - כצ"ל. וכן נדפס בעו"ש ובתו"ש ומה שנמצא באיזה דפוס בראשו ט"ס הוא:
(181) Dans sa main – c'est ainsi qu'il faut lire ; et c'est ainsi qu'il est imprimé dans l'Olat Chabbat et le Tossefet Chabbat ; et ce qu'on trouve dans certaines éditions, « sur sa tête », est une erreur d'impression.
séif katan 181
(קפב) הכרוכים על היד - ה"ה בכרוכים על המכה ממש [מ"א] ועיין לעיל סכ"ב וסכ"ח מש"כ שם דכן הסכימו עוד הרבה אחרונים ומשמע מסתימת המחבר דבזה נחשב כמלבוש אפילו לא יצא בהן שעה אחת מבעוד יום משא"כ בסעיף נ' הקודם כ"כ המ"א וכן מצדד הא"ר ועיין בבה"ל:
(182) Enroulés sur la main – de même s'ils sont enroulés sur la plaie même (Maguen Avraham) ; et vois plus haut aux séifim 22 et 28 ce que nous avons écrit là, que beaucoup d'autres A'haronim en ont convenu ; et il ressort de la formulation non qualifiée de l'auteur que dans ce cas c'est considéré comme un vêtement, même s'il n'est pas sorti avec pendant une heure dès la veille, ce qui n'est pas le cas au séif 50 précédent ; ainsi a écrit le Maguen Avraham, et l'Eliya Rabba penche aussi en ce sens ; et vois le Biour Halakha.
séif katan 182

Siman 302 →