Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Michna Beroura 301 →- באיזה כלים מותר לצאת בשבת ואיזה מהם אסורים. ובו נא סעיפים:
אין לרוץ בשבת אא"כ הוא לדבר מצוה כגון לבה"כ או כיוצא בו: הגה ואסור לפסוע יותר מאמה בפסיעה אחת אם אפשר לו בפחות [א"ז והגהות אשירי פרק מי שהוציאוהו]:Avec quels objets il est permis de sortir le Chabbat, et lesquels sont interdits. Il comporte cinquante et un séifim.
On ne doit pas courir le Chabbat, sauf si c'est pour une chose relevant d'une mitsva, par exemple pour aller à la synagogue ou une chose semblable. Haga (Rema) : Et il est interdit de faire un pas de plus d'une coudée en une seule enjambée, s'il lui est possible de marcher avec moins [(Or Zaroua, et Hagahot Acheri, chapitre « Mi chéhotsiouhou »)].séif 1
- בחורים המתענגים בקפיצתם ומרוצתם מותר וכן לראות כל דבר שמתענגים בו [וכן מותר לטייל בשבת] [ב"י]:Les jeunes gens qui prennent plaisir à sauter et à courir : cela leur est permis ; et de même il est permis de regarder toute chose dont on tire plaisir. Haga (Rema) : [Et de même, il est permis de se promener le Chabbat] [(Beit Yossef)].
séif 2
- היה הולך והגיע לאמת המים יכול לדלג ולקפוץ עליה אפילו היא רחבה שאינו יכול להניח רגלו ראשונה קודם שיעקור שנייה ומוטב שידלג ממה שיקיפנה מפני שמרבה בהלוך ואסור לעבור בה שלא יבא לידי סחיטה:S'il marchait et arrivait à un canal d'eau, il peut l'enjamber et sauter par-dessus, même s'il est large au point qu'il ne peut pas poser son premier pied de l'autre côté avant de soulever le second ; et il vaut mieux qu'il l'enjambe que d'en faire le tour, car ainsi il marcherait davantage. Et il est interdit de le traverser (dans l'eau), de peur qu'il n'en vienne à essorer (ses vêtements mouillés).
séif 3
- היה הולך לדבר מצוה כגון להקביל פני רבו או פני מי שגדול ממנו בחכמה יכול לעבור בה ובלבד שיעשה שינוי כגון שלא יוציא ידו מתחת שפת חלוקו כדי שיזכור ולא יבא לידי סחיטה [וע' לקמן סי' תרי"ג ס"ה ובסעיף ח' בהג"ה] ואסור לעבור בסנדלו דכיון דאינו יכול להדקו ולקשרו יפה חיישינן דלמא נפיל ואתי לאתויי אבל במנעלו מותר:S'il allait pour une chose relevant d'une mitsva, par exemple accueillir son maître ou quelqu'un de plus grand que lui en sagesse, il peut le traverser (le canal), pourvu qu'il fasse un changement, par exemple qu'il ne sorte pas sa main de sous le bord de sa tunique, afin qu'il se souvienne (que c'est Chabbat) et n'en vienne pas à essorer. Haga (Rema) : [Et voir plus loin, siman 613, séif 5, et au séif 8 dans la glose.] Et il est interdit de le traverser avec sa sandale : puisqu'il ne peut pas la serrer et l'attacher convenablement (dans l'eau), on craint qu'elle ne tombe et qu'il en vienne à la porter (quatre coudées dans le domaine public) ; mais avec sa chaussure, c'est permis.
séif 4
- ההולך לדבר מצוה מותר לעבור במים אף בחזר' כדי שלא תהא מכשילו לעתיד לבא:Celui qui va pour une chose relevant d'une mitsva est autorisé à traverser l'eau, même au retour, afin que cela ne l'entrave pas à l'avenir (dans l'accomplissement des mitsvot).
séif 5
- ההולך לשמור פירותיו מותר לו לעבור במים בהליכה אבל לא בחזרה:Celui qui va garder ses fruits est autorisé à traverser l'eau à l'aller, mais pas au retour.
séif 6
- כל היוצא בדבר שאינו תכשיט ואינו דרך מלבוש והוציאו כדרך שרגילים להוציא אותו דבר חייב וכל תכשיט שהוא רפוי שאפשר לו בקל ליפול אסור לצא' בו ואם יצא פטור ואשה לא תצא בתכשיטים שדרכה לשלפם [פי' להסירם מעליה] ולהראותם: הגה וע' לקמן סי' ש"ג סעיף י"ח אם אסור אפי' בחצר או בבית] הלכך לא יצא איש לא בסייף לא בקשת ולא בתריס [פי' מגן] ולא באלה ולא ברומח ולא בכלים שאינם תכשיט ואם יצא חייב חטאת ולא בשריון ולא בקסדא ולא במגפיים ואם יצא פטור שהם דרך מלבוש ולא יצא בתפילין מפני שצריך להסירם כשיכנס לבית הכסא ולא יצא קטן במנעל גדול דילמא נפיל ואתי לאתויי אבל יוצא הוא בחלוק גדול ולא יצא במנעל אחד אם אין לו מכה ברגלו דילמא מחייכי עליה ואתי לאתויי אבל אם יש לו מכה ברגלו יוצא באותו שאין בו מכה:Quiconque sort (dans le domaine public) avec une chose qui n'est pas une parure et qui ne se porte pas comme un vêtement, et la sort de la manière dont on a l'habitude de sortir cette chose, est passible ('hayav, d'un sacrifice expiatoire). Et toute parure qui est lâche, de sorte qu'elle peut facilement tomber, il est interdit de sortir avec ; et s'il est sorti avec, il est exempt (pétour). Et une femme ne sortira pas avec des parures qu'elle a l'habitude d'ôter [explication : de les retirer d'elle] pour les montrer. Haga (Rema) : [Et voir plus loin, siman 303, séif 18, s'il est interdit de les porter même dans la cour ou dans la maison.] C'est pourquoi un homme ne sortira ni avec une épée, ni avec un arc, ni avec un bouclier (teris) [explication : un écu], ni avec une massue, ni avec une lance, ni avec des objets qui ne sont pas une parure ; et s'il est sorti avec, il est passible d'un sacrifice expiatoire ('hatat). Ni avec une cuirasse, ni avec un casque, ni avec des jambières ; et s'il est sorti avec, il est exempt, car ils se portent comme un vêtement. Et il ne sortira pas avec les tefilin, parce qu'il doit les retirer lorsqu'il entre aux toilettes. Et un enfant ne sortira pas avec une grande chaussure, de peur qu'elle ne tombe et qu'il en vienne à la porter ; mais il peut sortir avec une grande tunique. Et il ne sortira pas avec une seule chaussure s'il n'a pas de blessure au pied, de peur qu'on ne se moque de lui et qu'il en vienne à la porter (à la main) ; mais s'il a une blessure au pied, il sort avec une chaussure à celui qui n'a pas de blessure.
séif 7
- לא יצא במחט התחובה לו בבגדו בין נקובה בין שאינה נקובה ואם יצא בנקובה חייב ובשאינה נקובה פטור וי"א בהיפך:Il ne sortira pas avec une aiguille piquée dans son vêtement, qu'elle soit percée ou non percée (avec ou sans chas) ; et s'il est sorti avec une aiguille percée, il est passible, et avec une aiguille non percée, il est exempt. Et certains disent l'inverse.
séif 8
- לא יצא בטבעת שאין עליה חותם ואם יצא חייב ואם יש עליה חותם לרש"י פטור ולר"ת והרמב"ם מותר דאינו תכשיט אלא לאיש אבל דבר שהוא תכשיט לאיש ולאשה אסור גם לאיש [וע"ל סי' ש"ג סי"ח]:Il ne sortira pas avec une bague qui ne porte pas de sceau ; et s'il est sorti avec, il est passible. Et si elle porte un sceau, selon Rachi il est exempt (mais c'est interdit), et selon Rabbénou Tam et le Rambam c'est permis, car ce n'est une parure que pour l'homme ; mais une chose qui est une parure pour l'homme et pour la femme est interdite aussi à l'homme. Haga (Rema) : [Et voir plus haut, siman 303, séif 18.]
séif 9
- טבעת שקבוע בה אבן וכן אם כתובים בה אותיות אין עליה חותם מקרי שלא נקרא חותם אלא א"כ חקוקין בה אותיות או צורות:Une bague dans laquelle est sertie une pierre, et de même si des lettres y sont écrites, est appelée « bague qui ne porte pas de sceau », car on ne l'appelle « sceau » que si des lettres ou des figures y sont gravées.
séif 10
- דבר העשוי לתכשיט ולהשתמש בו כגון מפתחות נאות של כסף כמין תכשיט אסור שהרואה אומר שלצורך תשמיש מוציא ויש מתירים אם הוא של כסף: הגה ומ"מ אסור לצאת בתיק של ברילי"ן אע"פ שהתיק הוא של כסף דהבתי עינים בעצמם הם משוי [ב"י] ואם המפתח של נחושת וברזל אפי' מחובר וקבוע בחגורה אסור [מרדכי פ' במה אשה וב"י בשם תשובת הרשב"א] ויש שכתבו שנוהגין בזה להתיר [ב"י בשם תשובה אשכנזית סי' פ"א והרי"ף והאגודה וכן משמע בא"ז:]Une chose faite pour servir de parure et pour s'en servir (comme ustensile), par exemple de belles clés en argent en forme de parure, est interdite, car celui qui voit cela dira qu'il la sort pour s'en servir. Et certains permettent si elle est en argent. Haga (Rema) : Néanmoins, il est interdit de sortir avec un étui à lunettes (brillen), même si l'étui est en argent, car les lunettes elles-mêmes sont une charge (massoui) [(Beit Yossef)]. Et si la clé est en cuivre ou en fer, même si elle est attachée et fixée à la ceinture, c'est interdit [(Mordekhaï, chapitre « Bamé icha », et Beit Yossef au nom d'une responsa du Rachba)]. Et certains ont écrit qu'on a l'usage de permettre cela [(Beit Yossef au nom d'une responsa ashkénaze, siman 81, et le Rif, et l'Agouda ; et c'est ce qui ressort aussi du Or Zaroua)].
séif 11
- לא יצא החייט במחט התחובה לו בבגדו ולא נגר בקיסם שבאזנו ולא סורק במשיחה שבצוארו ואם יצא פטור:Le tailleur ne sortira pas avec l'aiguille piquée dans son vêtement, ni le charpentier avec le copeau (de bois) qui est à son oreille, ni le cardeur avec la corde qui est à son cou ; et s'il est sorti ainsi, il est exempt.
séif 12
- לא יצא הזב בכיס שעושה להצילו מזיבתו שלא יטנף בה וכן אשה נדה שקושרת בגד לפניה שלא תתלכלך בדם נדותה אסורה לצאת בו אם לא יהא סינר עשוי כעין מלבוש אבל אם קושרתו כדי שלא יכאב לה הדם ולא תצטער מותר לצאת בו:Le zav (homme atteint d'écoulement impur) ne sortira pas avec la poche qu'il se fait pour se protéger de son écoulement, afin de ne pas en être sali. Et de même, une femme nida qui attache un tissu devant elle afin de ne pas être salie par le sang de ses règles, il lui est interdit de sortir avec, à moins que ce ne soit un tablier fait comme un vêtement. Mais si elle l'attache afin que le sang ne la fasse pas souffrir et qu'elle n'en soit pas incommodée, il lui est permis de sortir avec (car il est alors comme une parure).
séif 13
- דבר שהוא דרך מלבוש אפילו אם אינו לובשו אלא משום אצולי טינוף מותר לצאת בו בשבת: הגה ולכן מותר ללבוש בגד מפני הגשמים או כובע על ראשו אבל אסור לאשה ליתן בגד על צעיפה מפני הגשמים דאין זה דרך מלבוש [הגהות מיי']:Une chose qui se porte comme un vêtement, même s'il ne la porte que pour se protéger de la saleté, il est permis de sortir avec le Chabbat. Haga (Rema) : C'est pourquoi il est permis de porter un vêtement à cause de la pluie, ou un chapeau sur la tête ; mais il est interdit à une femme de mettre un tissu sur son voile à cause de la pluie, car ce n'est pas une manière de porter un vêtement [(Hagahot Maïmoniyot)].
séif 14
- אין הקטע יוצא בקב שלו דהיינו שעושה כמין דפוס של רגל וחוקק בו מעט לשום ראש שוקו בתוכו ואינו עושה זה להלך בו שעל כל פנים צריך הוא למקלו אלא כוונתו כדי שלא יראה חסר רגל אלא נכה רגל כיון דאינו צורך הלוכו אסור:L'amputé ne sort pas avec son pilon (kav), c'est-à-dire qu'il se fait une sorte de moule de pied, dans lequel il creuse un peu pour y placer le bout de sa jambe ; et il ne fait pas cela pour marcher avec, car de toute façon il a besoin de son bâton, mais son intention est de ne pas paraître privé de pied, mais seulement infirme du pied. Puisque ce n'est pas un besoin de sa marche, c'est interdit.
séif 15
- קטע שאינו יכול לילך כלל על שוקיו אלא יושב על כסא ומשנעקר ממקומו נסמך על ידיו ועל שוקיו ונדחף לפניו ועושה סמוכות של עור או עץ לראשי שוקיו או רגליו התלוים וכשהוא נשען על ידיו ועוקר עצמו נשען גם על רגליו קצת אין יוצאין בהם בשבת דאיידי דתלו ולא מנחי אארעא זמנין דמשתלפי אבל בכסא וספסלים הקטנים שבידו מותר לצאת. קטע בשתי רגליו ומהלך על שוקיו ועל ארכבותיו ועושה סמיכות של עור לשוקיו יוצא בהם בשבת: הגה וכן מותר לצאת במנעל של עץ שהרגל נכנס בו וליכא למיחש שיפול [ר' ירוחם ח"ה] וכן בפנטני"ש דמשתלפי במהרה וממילא [רשב"א סימן תר"ז] ויש מחמירים ואוסרים [אגור] ולא ילך אדם יחף בשבת במקום שאין דרך לילך יחף ולא יצא אדם בשבת כמו שהוא יוצא בחול בלתי דבר אחר שיזכור על ידו שהוא שבת ולא יבא לחללו: [כל בו]:Un amputé qui ne peut pas du tout marcher sur ses jambes, mais qui est assis sur un siège et, lorsqu'il se déplace de sa place, s'appuie sur ses mains et sur ses jambes et se pousse en avant, et qui se fait des appuis de cuir ou de bois pour le bout de ses jambes ou de ses pieds pendants, et lorsqu'il s'appuie sur ses mains et se soulève, il s'appuie aussi un peu sur ses pieds : on ne sort pas avec eux le Chabbat, car, puisqu'ils pendent et ne reposent pas sur le sol, il arrive qu'ils se détachent. Mais avec le siège et les petits tabourets qu'il a en main, il est permis de sortir. Un amputé des deux pieds qui marche sur ses jambes et sur ses genoux, et qui se fait des appuis de cuir pour ses jambes, sort avec eux le Chabbat. Haga (Rema) : Et de même, il est permis de sortir avec une chaussure de bois dans laquelle entre le pied, et il n'y a pas à craindre qu'elle ne tombe [(Rabbénou Yero'ham, partie 5)] ; et de même avec des pantoufles (pantinech), bien qu'elles se détachent rapidement et d'elles-mêmes [(Rachba, siman 607)]. Et certains sont rigoureux et interdisent [(Agour)]. Et un homme ne marchera pas pieds nus le Chabbat dans un endroit où l'on n'a pas l'habitude de marcher pieds nus. Et un homme ne sortira pas le Chabbat comme il sort en semaine, sans une autre chose par laquelle il se souviendra que c'est Chabbat et n'en viendra pas à le profaner [(Kol Bo)].
séif 16
- חיגר שאינו יכול לילך בלא מקל מותר לילך בו אפי' אינו קשור בו אבל אם אפשר לו לילך זולתו ואינו נוטל אלא להחזיק עצמו אסור [וחולה שעמד מחליו דינו כחיגר] [רוקח]:Un boiteux qui ne peut pas marcher sans bâton est autorisé à marcher avec, même s'il n'y est pas attaché ; mais s'il peut marcher sans lui et ne le prend que pour se soutenir, c'est interdit. Haga (Rema) : [Et un malade qui s'est relevé de sa maladie a le même statut qu'un boiteux] [(Roké'ah)].
séif 17
- סומא אסור לו לצאת במקל:Il est interdit à un aveugle de sortir avec un bâton.
séif 18
- מי שהוא אסור וכבלים [פי' כעין טבעות גדולים שסוגרין בהם הרגלים] ברגליו מותר לצאת בהם:Celui qui est prisonnier et porte des entraves [explication : sortes de grands anneaux avec lesquels on enserre les pieds] aux pieds est autorisé à sortir avec.
séif 19
- אין יוצאים באנקטמין והוא כמין חמור שעושים הליצנים ונראה כרוכב עליו והוא נושאו והולך ברגליו ולא בקשרים והם עצים גבוהים שיש בהם מושב לכף הרגל והולכים בהם בטיט ולא בפרמי והן כמין צורת פרצוף שנותנין על הפנים להפחיד התינוקות:On ne sort pas avec un ankatmin, qui est une sorte d'âne que font les bouffons : il semble monté dessus, alors que c'est lui qui le porte et marche sur ses pieds ; ni avec des kachrim, qui sont de hauts bâtons (échasses) comportant un appui pour la plante du pied, avec lesquels on marche dans la boue ; ni avec des parmé, qui sont une sorte de visage (masque) qu'on met sur la figure pour effrayer les enfants.
séif 20
- אין יוצאים בתיבה וקופה ומחצלת אבל יוצאים בשק ויריעה וחמילה (פי' בגדים גסים):On ne sort pas avec une caisse, un panier ou une natte (même portés comme protection contre la pluie) ; mais on sort avec un sac, une toile et une 'hamila (explication : vêtements grossiers).
séif 21
- יוצאים במוך וספוג שעל המכה לפי שהם מרפאים הילכך הוי כמו תכשיט וכן בקליפת שום ובצל או באספלנית ומלוגמא ורטייה שעליה ואם נפלו מעליה לא יחזירנה וכל שכן שלא יתנם בתחלה אבל אסור לכרוך חוט או משיחה על המכה לצאת בו דכיון שאינם מרפאים הוי משאוי אבל באגוד שכורך על הרטייה שלא תפול מעליו יכול לילך בו וקושרו ומתירו:On sort avec la charpie et l'éponge qui sont sur la blessure, car elles guérissent ; c'est pourquoi c'est comme une parure. Et de même avec une pelure d'ail et d'oignon, ou avec un emplâtre, un cataplasme et une compresse qui sont dessus (la blessure) ; et s'ils sont tombés de la blessure, il ne les remettra pas, et à plus forte raison il ne les posera pas au départ (le Chabbat). Mais il est interdit d'enrouler un fil ou une corde sur la blessure pour sortir avec, car, puisqu'ils ne guérissent pas, c'est une charge. Mais avec le bandage qu'on enroule sur la compresse afin qu'elle ne tombe pas, il peut marcher ; et il l'attache et le détache.
séif 22
- הבנים יוצאין בזגין (פי' כמין פעמונים קטנים) הארוגים להם בכסותם אבל אם אינם ארוגים לא: הגה ולא מהני הא דמחובר לכסות רק בדבר שדרכו להיות מחובר שם אבל אם חיבר שם דבר שאין דרכו בכך אסור (הגהות מיי' פי"ט וב"י בשם תשו' רשב"א ומרדכי פ' במה אשה) ואותן עגולים ירוקים שגזרה מלכות שכל יהודי ישא א' מהן בכסותו מותר לצאת בהן אפי' אינו תפור בכסותו רק מחובר שם קצת (א"ז) וכן מותר לצאת במטפחת שמקנחין בו האף שקורין פצולי"ט אם מחובר לכסותו והא דמותר לצאת בזגין הארוגין דוקא שאין בהם ענבל ואין משמיעין קול (הגהות אלפסי סוף פ' במה אשה):Les garçons sortent avec des clochettes (zaguin) (explication : sortes de petites cloches) tissées dans leur vêtement ; mais si elles ne sont pas tissées, non. Haga (Rema) : Et le fait d'être attaché au vêtement n'est efficace que pour une chose qui a l'habitude d'être attachée là ; mais s'il y a attaché une chose qui n'a pas cette habitude, c'est interdit (Hagahot Maïmoniyot, chapitre 19, et Beit Yossef au nom d'une responsa du Rachba, et Mordekhaï, chapitre « Bamé icha »). Et ces rondelles vertes dont le pouvoir royal a décrété que tout Juif en porte une sur son vêtement, il est permis de sortir avec, même si elle n'est pas cousue à son vêtement, mais seulement un peu attachée (Or Zaroua). Et de même, il est permis de sortir avec un mouchoir avec lequel on s'essuie le nez, qu'on appelle fatsolet, s'il est attaché à son vêtement. Et le fait qu'il soit permis de sortir avec les clochettes tissées ne vaut que si elles n'ont pas de battant et ne font pas entendre de son (Hagahot Alfassi, fin du chapitre « Bamé icha »).
séif 23
- יוצאים במיני עשבים שקושרין אותם בקשרים ותולין אותם לרפואה:On sort avec des sortes d'herbes qu'on noue en nœuds et qu'on suspend comme remède.
séif 24
- אין יוצאין בקמיע שאינו מומחה ואם הוא מומחה יוצאין בו לא שנא אתמחי גברא ולא קמיע כגון שכתב לחש אחד בשלש אגרות ורפאו שלשתם שלש בני אדם שאיתמחי גברא לאותו לחש בכל פעם שיכתבנו אבל לא לשאר לחשים וגם אין הקמיע מומחה אם יכתבנו אחר לא שנא איתמחי קמיע ולא גברא כגון שכתב לחש אחד באגרת וריפא בו ג' פעמים שאותה אגרת מומחה לכל אדם וכ"ש אי איתמחי גברא וקמיע כגון שכתב לחש אחד בג' אגרות וכל אחד הועילה לג' אנשים או לאדם אחד ג' פעמים איתמחי גברא ללחש זה בכל אגרת שיכתבנו ואתמחו אגרות הללו לכל אדם: הגה ודוקא שבאו שתי המחאות ביחד אבל אם איתמחי גברא תחיל' ואח"כ עשה קמיע ורפא שלשה פעמים לא תלינן בהמחאת הקמיע רק בהמחאת הגברא שכבר איתחזק [הגהות אשירי וכן משמע מתוס' מהביאור שכ' ב"י]: אבל אם כתב שלשה קמעים לאדם אחד ורפאו שלשה פעמים לא איתמחי לא גברא ולא קמיע ומותר לצאת בקמיע מומחה ל"ש היא של כתב או של עיקרים בין בחולה שיש בו סכנה בין בחולה שאין בו סכנה ולא שנכפה כבר ותולהו לרפואה אלא אפי' לא אחזו החולי אלא שהוא ממשפחת נכפין ותולהו שלא יאחזנו שרי וקושרו ומתירו ברה"ר ובלבד שלא יקשרנו בשיר או בטבעת ויצא בו לרשות הרבים שאז יאמרו שיוצא בו לשם תכשיט וזה אסור דלאו תכשיט הוא:On ne sort pas avec une amulette (kamé'a) qui n'est pas éprouvée (moum'hé) ; et si elle est éprouvée, on sort avec, que l'homme soit éprouvé et non l'amulette — par exemple s'il a écrit une même incantation sur trois parchemins et que tous trois ont guéri trois personnes : l'homme est éprouvé pour cette incantation chaque fois qu'il l'écrira, mais pas pour d'autres incantations, et l'amulette n'est pas éprouvée si quelqu'un d'autre l'écrit ; ou que l'amulette soit éprouvée et non l'homme — par exemple s'il a écrit une incantation sur un parchemin et a guéri par lui trois fois : ce parchemin est éprouvé pour tout homme ; et à plus forte raison si l'homme et l'amulette sont éprouvés — par exemple s'il a écrit une incantation sur trois parchemins et que chacun a été utile à trois personnes, ou à une seule personne trois fois : l'homme est éprouvé pour cette incantation sur tout parchemin qu'il écrira, et ces parchemins sont éprouvés pour tout homme. Haga (Rema) : Et cela seulement si les deux épreuves sont venues ensemble ; mais si l'homme a été éprouvé d'abord, et qu'ensuite il a fait une amulette qui a guéri trois fois, on n'attribue pas la guérison à l'épreuve de l'amulette, mais seulement à l'épreuve de l'homme, qui était déjà établie [(Hagahot Acheri ; et c'est ce qui ressort aussi des Tossefot, d'après l'explication qu'a écrite le Beit Yossef)]. Mais s'il a écrit trois amulettes pour une seule personne et qu'elles l'ont guérie trois fois, ni l'homme ni l'amulette ne sont éprouvés. Et il est permis de sortir avec une amulette éprouvée, qu'elle soit écrite ou faite de racines, que ce soit pour un malade en danger ou pour un malade qui n'est pas en danger ; et non seulement s'il a déjà été atteint d'épilepsie et la suspend comme remède, mais même si la maladie ne l'a pas saisi, mais qu'il est d'une famille d'épileptiques et la suspend pour qu'elle ne le saisisse pas, c'est permis ; et il l'attache et la détache dans le domaine public, pourvu qu'il ne l'attache pas à un bracelet ou à une bague et sorte avec dans le domaine public, car alors on dira qu'il sort avec en guise de parure, et cela est interdit, car ce n'est pas une parure.
séif 25
- נאמן לומר הרופא על עצמו שהוא מומחה:Le guérisseur est cru lorsqu'il dit de lui-même qu'il est éprouvé.
séif 26
- יוצאין בביצת החרגול ובשן של שועל ובמסמר הצלוב בין בחול בין בשבת ואין בו משום דרכי האמורי וכן בכל דבר שהוא משום רפואה אבל אם עושה מעשה ואין ניכר בו משום רפואה אסור משום דרכי האמורי אבל כל לחש מותר ולא אסור אלא באותם שבדקו ואינם מועלים ויש מי שחושש בכל קמיע שאינה מומחה משום דרכי האמורי:On sort avec l'œuf de sauterelle, la dent de renard et le clou de crucifié, que ce soit en semaine ou le Chabbat, et il n'y a pas là d'interdit à cause des « voies de l'Amoréen » (darkhei haEmori, pratiques païennes) ; et de même pour toute chose faite à titre de remède. Mais s'il fait un acte dont il n'est pas reconnaissable qu'il est fait à titre de remède, c'est interdit à cause des « voies de l'Amoréen ». Mais toute incantation est permise, et seules sont interdites celles qu'on a vérifiées et qui ne sont pas efficaces. Et il y a un avis selon lequel on doit craindre l'interdit des « voies de l'Amoréen » pour toute amulette qui n'est pas éprouvée.
séif 27
- מי שיש לו מכה בפיסת רגלו וקושר עליה מטבע להגין שלא ינגף ברגליו וגם הוא מרפא מותר לצאת בו:Celui qui a une blessure à la plante du pied et y attache une pièce de monnaie pour la protéger, afin de ne pas se heurter les pieds, et qui de plus guérit, est autorisé à sortir avec.
séif 28
- היוצא בטלית מקופלת על כתפיו דהיינו שלאחר שנתנה על ראשו מגביה שוליה על כתפיו חייב חטאת אבל אם אינה מקופלת על כתפיו אלא משולשת ברחבה למטה מכתפיו שרי שמאחר שהוא מתעטף בטליתו ומתכסה בו כתיפו וגופו אע"פ שמתקצר קצת מלמטה מותר ועפ"ז מותר להתעטף בטליתו תחת הגלימא ולהביאו לב"ה :Celui qui sort avec un talit replié sur ses épaules, c'est-à-dire qu'après l'avoir mis sur sa tête, il en relève les pans sur ses épaules, est passible d'un sacrifice expiatoire. Mais s'il n'est pas replié sur ses épaules, mais pend dans sa largeur au-dessous de ses épaules, c'est permis : puisqu'il s'enveloppe de son talit et que ses épaules et son corps en sont couverts, bien qu'il soit un peu raccourci en bas, c'est permis. Et d'après cela, il est permis de s'envelopper de son talit sous le manteau et de l'apporter ainsi à la synagogue.
séif 29
- מותר לצאת בר"ה בטלית סביב הצואר: הגה אע"פ שמניח צד ימין על כתיפו של שמאל דדרך ללבשו כך ולא הוי אלא להתנאות ושרי [ב"י]:Il est permis de sortir dans le domaine public avec un talit autour du cou. Haga (Rema) : Bien qu'il pose le côté droit sur son épaule gauche, car on a l'habitude de le porter ainsi, et ce n'est que pour s'embellir ; et c'est permis [(Beit Yossef)].
séif 30
- היוצא מעוטף בטליתו וקופלה מכאן ומכאן בידו או על כתפו אם נתכוון לקבץ כנפיו כדי שלא יקרעו או כדי שלא יתלכלכו אסור ואם קבצם להתנאות בה כמנהג אנשי המקום במלבושן מותר והני מילי בטליתות שלהם שהיו יריעה אחת מרובעת אבל מלבושים דידן כשהוא לבוש בהם ומוציא ידיו מתוכה מותר לתפוס קצתם בידו להגביהם כדי שלא יתלכלכו שוליו בטיט או כדי שלא יעכבוהו ללכת:Celui qui sort enveloppé de son talit et l'a replié de part et d'autre dans sa main ou sur son épaule : s'il avait l'intention de rassembler ses pans afin qu'ils ne se déchirent pas ou afin qu'ils ne se salissent pas, c'est interdit ; et s'il les a rassemblés pour s'en embellir, selon la coutume des gens de l'endroit dans leur habillement, c'est permis. Et cela ne s'applique qu'à leurs talitot (de l'époque talmudique), qui étaient une seule toile carrée ; mais nos vêtements, lorsqu'il les porte et en sort les mains, il est permis d'en saisir une partie dans sa main pour les relever, afin que leurs pans ne se salissent pas dans la boue ou afin qu'ils ne l'empêchent pas de marcher.
séif 31
- היוצא במעות הצרורים לו בסדינו חייב: הגה אבל בבית מותר אם צריך לו אפי' אינן צרורים רק שהם מנוקבים:Celui qui sort avec de l'argent noué dans son drap est passible. Haga (Rema) : Mais dans la maison, c'est permis s'il en a besoin, même s'ils (les pièces) ne sont pas noués, mais seulement percés.
séif 32
- אסור לצאת בשבת במעות או בכסף וזהב התפורים בבגדו: הגה ויש מתירים במקום פסידא שירא שיגזלנו ממנו אם יניחם בבית וילך מהם [אגור ואיסור והיתר הארוך] וכן נוהגין להקל אם צריך לצאת אבל אם יוכל להיות יושב בבית ולא לצאת לא יצא ובמקום שאין צריך לו ויוכל להניח בבית יש להחמיר [או"ה]:Il est interdit de sortir le Chabbat avec de l'argent, ou avec de l'argent et de l'or, cousus dans son vêtement. Haga (Rema) : Et certains permettent en cas de perte (hefsed), lorsqu'il craint qu'on ne les lui vole s'il les laisse à la maison et s'en va [(Agour, et Issour VeHeter HaAroukh)]. Et tel est l'usage d'être indulgent s'il doit sortir ; mais s'il peut rester assis à la maison et ne pas sortir, il ne sortira pas. Et là où il n'en a pas besoin et peut les laisser à la maison, il faut être rigoureux [(Issour VeHeter)].
séif 33
- יוצא אדם בסודר המקופל על כתיפו אף על פי שאין נימא כרוכה לו על אצבעו ואם אין הסודר חופה ראשו ורובו אסור לצאת בו אא"כ קשר שני ראשיו למטה מכתפיו זה עם זה:Un homme sort avec un foulard (soudar) replié sur son épaule, bien qu'aucun fil n'en soit enroulé autour de son doigt. Et si le foulard ne couvre pas sa tête et la plus grande partie de son corps, il est interdit de sortir avec, à moins qu'il n'ait noué ses deux extrémités l'une avec l'autre au-dessous de ses épaules.
séif 34
- לבדים הקשים אסור להביאם ברשות הרבים או בכרמלית כשהוא מעוטף בהם ואם אינם קשים הרבה מותר:Les feutres durs, il est interdit de les porter dans le domaine public ou dans un karmelit (domaine intermédiaire), même lorsqu'il en est enveloppé ; et s'ils ne sont pas très durs, c'est permis.
séif 35
- מותר לצאת בשבת בשני מלבושים זה על גב זה בין לצרכו בין לצורך חבירו בין שהם שני חלוקים בין שהם שני סרבלים [פי' סרבל כסות העליון] בין שהם שתי חגורות זו על גבי זו ואפי' אין מלבוש מפסיק ביניהם: הגה ויש אוסרים שתי חגורות זה על זה אלא א"כ מלבוש מפסיק ביניהם [אור זרוע ותוס' ומרדכי פ' במה אשה] וכן ראוי לנהוג ומותר ללבוש שני כובעים זה על זה [א"ז] וכן שני אנפלאות [אגור]:Il est permis de sortir le Chabbat avec deux vêtements l'un sur l'autre, que ce soit pour son propre besoin ou pour le besoin de son ami, qu'il s'agisse de deux tuniques, de deux sarbalim [explication : sarbal, le vêtement du dessus], ou de deux ceintures l'une sur l'autre, et même si aucun vêtement ne les sépare. Haga (Rema) : Et certains interdisent deux ceintures l'une sur l'autre, à moins qu'un vêtement ne les sépare [(Or Zaroua, Tossefot et Mordekhaï, chapitre « Bamé icha »)] ; et il convient d'agir ainsi. Et il est permis de porter deux chapeaux l'un sur l'autre [(Or Zaroua)], et de même deux chaussons (anpilaot) [(Agour)].
séif 36
- מותר לצאת בשבת בבתי ידים הנקראים גואנטי"ש ויש מי שמחמיר להצריך שיתפרם מערב שבת בבתי ידים של מלבושיו או שיקשרם בהם קשר של קיימא יפה וראוי לחוש לדבריו:Il est permis de sortir le Chabbat avec des gants, appelés guantes. Et il y a un avis rigoureux qui exige qu'il les couse, la veille de Chabbat, aux manches de ses vêtements, ou qu'il les y attache par un nœud durable solide ; et il convient de tenir compte de son avis.
séif 37
- היוצא בשבת בטלית שאינה מצוייצת כהלכתה חייב מפני שאותם החוטים חשובים הם אצלו ודעתו עליהם עד שישלים ויעשהו ציצית ואם היא מצוייצת כהלכתה אע"פ שאין בה תכלת מותר לצאת בה בשבת (עיין לעיל סי' י"ג):Celui qui sort le Chabbat avec un talit qui n'est pas pourvu de franges (tsitsit) conformément à la halakha est passible, car ces fils ont de l'importance pour lui, et il a l'intention de les garder jusqu'à ce qu'il les complète et en fasse des tsitsit. Et s'il est pourvu de franges conformément à la halakha, bien qu'il n'y ait pas de tekhelet (fil bleu-azur), il est permis de sortir avec le Chabbat (voir plus haut, siman 13).
séif 38
- כילה [פי' יריעה כעין אוהל] שיש בו רצועות שמותחין אותה בהם מותר להתעטף בה ולצאת לרשות הרבים ואין הרצועות חשובות כמשאוי שמבוטלות אגבה הלכך מותר לצאת ברצועות התלויות באבנט אף ע"פ שאין המנעלים קשורים בהם דלא חשיבי ובטלו אגב האבנט אבל אם הם של משי חשיבי ולא בטלי ואסור אם אין המנעלים קשורי' בהם והוא הדין לכל דבר שנפסק מן הבגד וראשו אחד מחובר כגון לולאות ואינו חשוב מותר לצאת בו ואם חשוב הוא אסור לצאת בו:Une moustiquaire (kila) [explication : une toile en forme de tente] qui comporte des lanières avec lesquelles on la tend, il est permis de s'en envelopper et de sortir dans le domaine public, et les lanières ne sont pas considérées comme une charge, car elles lui sont accessoires (batel). C'est pourquoi il est permis de sortir avec les lanières qui pendent à la ceinture (avnet), même si les chaussures n'y sont pas attachées, car elles n'ont pas d'importance et sont accessoires à la ceinture ; mais si elles sont en soie, elles ont de l'importance et ne sont pas accessoires, et c'est interdit si les chaussures n'y sont pas attachées. Et il en est de même pour toute chose qui s'est détachée du vêtement et dont une extrémité est encore attachée, par exemple des boucles : si elle n'a pas d'importance, il est permis de sortir avec ; et si elle a de l'importance, il est interdit de sortir avec.
séif 39
- כובע שהוא מתפשט להלן מראשו טפח אסור להניח בראשו אפילו בבית משם אהל:Un chapeau qui s'étend d'un téfa'h (palme) au-delà de sa tête, il est interdit de le mettre sur sa tête, même dans la maison, à cause de l'interdit de faire une tente (ohel).
séif 40
- לצאת בשבת בכובע שבראשו העשוי להגין מפני החמה יש מי שאוסר משום דחיישינן שיגביהנו הרוח מראשו ואתי לאתויי ד' אמות ברה"ר אא"כ הוא מהודק בראשו או שהוא עמוק שראשו נכנס לתוכו ואין הרוח יכול להפרידו מראשו או שהוא קשור ברצועה תחת גרונו דבהכי ליכא למיחש למידי:Sortir le Chabbat avec un chapeau sur la tête fait pour protéger du soleil : il y a un avis qui l'interdit, car on craint que le vent ne le soulève de sa tête et qu'il en vienne à le porter quatre coudées dans le domaine public ; à moins qu'il ne soit serré sur sa tête, ou qu'il soit profond, de sorte que sa tête y entre et que le vent ne puisse pas le séparer de sa tête, ou qu'il soit attaché par une lanière sous son menton, car dans ces cas il n'y a rien à craindre.
séif 41
- המוצא תפילין בשבת בבזיון במקום שאין משתמרין אם יש סכנה שגזרו שלא להניח תפילין מכסן והולך לו ואם אין סכנה אם יש בהם רצועות שבכך ניכר שהם תפילין ולא קמיעים והן קשורות שיכול ללבשן מכניסן זוג זוג דרך לבישה עד שיכניסן כלן ואם היו רבים שלא יספיק ללבשן ולהכניסן זוג זוג יחשיך עליהם עד הלילה ויביאם ואם ירא להחשיך מפני לסטים מוליכם פחות פחות מד' אמות או נותנם לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה:Celui qui trouve des tefilin le Chabbat, exposées au mépris, dans un endroit où elles ne sont pas gardées : s'il y a danger, parce qu'on a décrété de ne pas mettre de tefilin, il les couvre et s'en va. Et s'il n'y a pas de danger : si elles ont des lanières, ce par quoi on reconnaît que ce sont des tefilin et non des amulettes, et qu'elles sont nouées de sorte qu'il peut les porter, il les rentre paire par paire, en les portant comme un vêtement, jusqu'à ce qu'il les ait toutes rentrées. Et si elles étaient nombreuses, au point qu'il n'aurait pas le temps de les porter et de les rentrer paire par paire, il restera auprès d'elles jusqu'à la nuit et les rapportera alors. Et s'il craint de rester jusqu'à la nuit à cause des brigands, il les transporte par étapes de moins de quatre coudées, ou il les donne à son ami, et son ami à son ami, jusqu'à ce qu'elles arrivent à la cour extérieure (la première cour gardée).
séif 42
- המוצא ספר תורה בשדה אם אינו שעת סכנה יושב ומשמרו ומחשיך עליו (לשון הרמב"ם ובסכנה מניחו והולך לו) ואם היו גשמים יורדים מתעטף בעור וחוזר ומכסה אותו ונכנס בו:Celui qui trouve un Séfer Torah dans un champ : si ce n'est pas un moment de danger, il s'assoit, le garde et reste auprès de lui jusqu'à la nuit (formulation du Rambam ; et en cas de danger, il le laisse et s'en va). Et s'il pleuvait, il s'enveloppe d'une peau, puis en couvre le Séfer Torah et rentre avec.
séif 43
- הבא להציל כליו מפני הדליקה לובש כל מה שיכול ללבוש ועוטף כל מה שיכול לעטוף ופושט וחוזר ולובש ומוציא:Celui qui vient sauver ses vêtements d'un incendie revêt tout ce qu'il peut revêtir et s'enveloppe de tout ce dont il peut s'envelopper ; puis il les ôte, revêt de nouveau d'autres vêtements et les sort.
séif 44
- מי שנשרו כליו במים הולך בהם ואינו חושש שמא יבא לידי סחיטה ולא ישטחם לנגבם מפני מראית העין שלא יחשדוהו שכבסן בשבת ואפילו בחדרי חדרים שאין שם רואים אסור ולא אסרו אלא לשוטחן בשבת אבל אם שטח מע"ש כלים המכובסים אינו חייב לסלקן בשבת:Celui dont les vêtements sont tombés dans l'eau marche avec eux, et il ne craint pas d'en venir à essorer. Et il ne les étendra pas pour les sécher, à cause de l'apparence (marit haayin), afin qu'on ne le soupçonne pas de les avoir lavés le Chabbat ; et même dans la pièce la plus intérieure, où il n'y a personne pour voir, c'est interdit. Et on n'a interdit que de les étendre le Chabbat ; mais s'il a étendu la veille de Chabbat des vêtements lavés, il n'est pas obligé de les enlever le Chabbat.
séif 45
- בגדים השרוים במים אסור לנגבם סמוך לאש: הגה ואסור לטלטלם שמא יבא לידי סחיטה והוא שמקפיד על מימיו (מרדכי פ' חבית) ואסור לילך בשבת במקום שיכול להחליק וליפול במים שמא ישרו כליו ויבא לידי סחיטה (רי"ו ח"ג):Des vêtements trempés d'eau, il est interdit de les sécher près du feu. Haga (Rema) : Et il est interdit de les déplacer (tiltoul), de peur qu'il n'en vienne à essorer, et cela lorsqu'il tient à leur eau (qu'il n'en veut pas) (Mordekhaï, chapitre « 'Havit »). Et il est interdit de marcher le Chabbat dans un endroit où l'on peut glisser et tomber dans l'eau, de peur que ses vêtements ne soient trempés et qu'il n'en vienne à essorer (Rabbénou Yero'ham, partie 3).
séif 46
- לא ישטח אדם את כליו בשבת אפי' מן הזיעה:Un homme n'étendra pas ses vêtements le Chabbat, même s'ils sont mouillés de sueur.
séif 47
- מסתפג אדם באלונטית (פי' בגד שמסתפגין בו לאחר שרוחצין) ומביאה בידו ולא חיישינן שמא יבא לסחוט ולא ימסור לבלנים שהם חשודים על הסחיטה:Un homme s'essuie avec une serviette (alountit) (explication : un tissu avec lequel on s'essuie après s'être lavé) et la rapporte dans sa main (dans un endroit où il y a un érouv), et on ne craint pas qu'il en vienne à essorer. Et il ne la remettra pas aux employés des bains, car ils sont soupçonnés d'essorer.
séif 48
- מותר לרחוץ ידיו בנהר בשבת ובלבד שלא יוציאם עם המים שעליהם חוץ לנהר ד' אמות:Il est permis de se laver les mains dans un fleuve le Chabbat, pourvu qu'il ne les sorte pas, avec l'eau qui est sur elles, à plus de quatre coudées hors du fleuve.
séif 49
- יוצאין בפשתן סרוק וצמר מנופץ שבראשי בעלי חטטין (פי' בעלי נגעים) אימתי בזמן שצבען וכרכן או שיצא בהם שעה אחת מבע"י:On sort avec du lin peigné et de la laine cardée posés sur la tête des personnes atteintes de croûtes (explication : atteintes de plaies). Quand cela est-il permis ? Lorsqu'il les a teints et enroulés (en vue de cet usage), ou qu'il est sorti avec eux un moment alors qu'il faisait encore jour (avant Chabbat).
séif 50
- מותר לצאת במצנפת שתולין בצואר למי שיש לו מכה בראשו או בזרועו וכן בסמרטוטין (פי' חתיכות בגד בלוי) הכרוכים על היד או על האצבע שיש בו מכה:Il est permis de sortir avec une écharpe (mitsnéfet) qu'on suspend au cou, pour celui qui a une blessure à la tête ou au bras ; et de même avec des chiffons (explication : morceaux de tissu usé) enroulés sur la main ou sur le doigt où il y a une blessure.
séif 51