Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 257 →- (א) אין טומנין וכו' - לאחר שנתבשל התבשיל רוצה להטמינו בדבר שישמור חומו כגון בכרים וכסתות וכדומה ואסרו לעשות כן בשבת וטעמא דשמא ימצא אז קדרתו צוננת וירתיחה דחייב משום מבשל ואפילו למ"ד דאינו חייב משום מבשל בזה כיון שנתבשל פעם אחד מ"מ איכא למיגזר שמא יחממה ע"ג האש ויחתה בגחלים ויתחייב משום מבעיר:(1) On n'enfouit pas, etc. – après que le mets a cuit, il veut l'enfouir dans une matière qui conserve sa chaleur, comme des oreillers, des couvertures et autres ; et les Sages ont interdit de faire cela pendant Chabbat. La raison en est la crainte qu'il ne trouve alors sa marmite froide et ne la porte à ébullition, et il serait passible pour l'activité de cuire ; et même selon celui qui dit qu'on n'est pas passible pour cuire dans ce cas, puisque le mets a déjà cuit une fois, il y a néanmoins lieu de décréter de crainte qu'il ne la réchauffe sur le feu et n'attise les braises, et il serait passible pour l'activité d'allumer.
séif katan 1
- (ב) אבל בספק חשיכה - עיין לקמן בסימן רס"א ס"א בהג"ה ובמש"כ שם:(2) Mais en cas de doute s'il fait nuit – voir plus loin au siman 261, séif 1, dans la Haga, et ce que nous avons écrit là-bas.
séif katan 2
- (ג) טומנין בו - דסתם קדרות בין השמשות רותחות הן וליכא למיגזר הגזירה הנ"ל:(3) On peut y enfouir – car habituellement, les marmites sont bouillantes au bein hachmachot (crépuscule), et il n'y a pas lieu de décréter le décret mentionné plus haut.
séif katan 3
- (ד) בדבר וכו' - היינו לצורך שבת אבל לצורך מוצ"ש מוכח מסימן תר"ט בהג"ה שם דאין מטמינין בכל גווני כ"כ המ"א אך תמה ע"ז ומסיק דרק חומרא הוא שנהגו כן ולא מדינא ועיין בלבוש וא"ר שם מה שכתבו בזה ולדידהו בודאי מותר להטמין לצורך מו"ש ואין שם אפילו מנהג להחמיר:(4) Dans une matière, etc. – c'est-à-dire pour les besoins du Chabbat ; mais pour les besoins de la sortie de Chabbat, il ressort du siman 609, dans la Haga là-bas, qu'on n'enfouit en aucun cas ; ainsi a écrit le Maguen Avraham ; mais il s'en étonne et conclut que ce n'est qu'une rigueur qu'on a pris l'usage d'adopter, et non la stricte loi. Voir dans le Levouch et l'Eliya Rabba là-bas ce qu'ils ont écrit à ce sujet ; et selon eux, il est certainement permis d'enfouir pour les besoins de la sortie de Chabbat, et il n'y a là même pas d'usage d'être strict.
séif katan 4
- (ה) המוסיף הבל - גזירה שמא יטמין באפר שיש בו גחלים ויחתה בשבת:(5) Qui ajoute de la chaleur – par décret, de crainte qu'il n'enfouisse dans de la cendre contenant des braises et n'attise pendant Chabbat.
séif katan 5
- (ו) אפילו מבעוד יום - כתב הפמ"ג דאפילו אם הטמין קודם חצות בבקר מ"מ עביד איסורא כשמשהה בהטמנה זו על שבת ואינו מסלק קודם חשיכה:(6) Même de jour – le Peri Megadim a écrit que, même s'il a enfoui avant midi, le matin de la veille, il commet néanmoins un interdit lorsqu'il laisse le plat dans cet enfouissement pendant Chabbat et ne l'en retire pas avant la tombée de la nuit.
séif katan 6
- (ז) או שנצטמק - פי' לענין דיעבד אבל לכתחלה אסור אפילו מצטמק ורע לו כמ"ש בס"ז [אחרונים]:(7) Ou qui s'est desséché – c'est-à-dire pour ce qui est du bediavad ; mais lekhat'hila (a priori) c'est interdit même si le plat se dessèche et que cela lui nuit, comme il est écrit au séif 7 (A'haronim).
séif katan 7
- (ח) בעומד בחמימותו וכו' - הטעם דהא לא אהני מעשיו כלל וכתב המ"א דה"ה המטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל דשרי בדיעבד אע"ג דעשה איסורא דהא אינו אלא עומד בחמימותו:(8) S'il est resté dans sa chaleur, etc. – la raison en est que ses actes n'ont servi à rien. Et le Maguen Avraham a écrit qu'il en est de même pour celui qui enfouit pendant Chabbat dans une matière qui n'ajoute pas de chaleur : c'est permis bediavad, bien qu'il ait commis un interdit, puisque le plat n'est que resté dans sa chaleur.
séif katan 8
- (ט) י"א דאם שכח וכו' - וה"ה אם שגג בדין וסבר שמותר גם זה שוגג מקרי:(9) Certains disent que s'il a oublié, etc. – et de même, s'il s'est trompé sur la loi et a cru que c'était permis, cela aussi s'appelle « par inadvertance ».
séif katan 9
- (י) שרי לאכול - טעם הי"א הוא דס"ל דהטמנה שוה בזה לשהיה דפסק המחבר לעיל ברנ"ג ס"א דאם שכח ושהה אפילו תבשיל שמצטמק ויפה לו מותר לאכול. והנה דעת המ"א והט"ז והגר"א דהמחבר ס"ל דאפילו בשוגג אסור לאכול עד מו"ש ולכך סתם הדבר ומ"מ נראה דבמקום הצורך יש לסמוך על דעת הי"א הזה שהרבה אחרונים מצדדים כן ובפרט אם היה נתבשל כל צרכו דבלא"ה יש מקילין לקמן בס"ז בהג"ה ע"כ אין להחמיר בזה לענין דיעבד בשוגג:(10) Il est permis de manger – la raison de ce « certains disent » est qu'ils estiment que l'enfouissement est en cela semblable au fait de laisser sur le feu, pour lequel l'auteur a tranché plus haut, siman 253, séif 1, que s'il a oublié et l'a laissé, même un mets qui se dessèche et pour lequel c'est bénéfique est permis à la consommation. Or l'avis du Maguen Avraham, du Taz et du Gaon de Vilna est que l'auteur estime que, même par inadvertance, il est interdit de manger le plat jusqu'à la sortie de Chabbat, et c'est pourquoi il a formulé la chose sans réserve. Néanmoins, il semble qu'en cas de besoin on puisse s'appuyer sur l'avis de ce « certains disent », car de nombreux A'haronim penchent en ce sens ; et surtout si le plat était entièrement cuit, car même sans cela certains sont indulgents, plus loin au séif 7 dans la Haga ; c'est pourquoi on n'a pas à être strict en cela pour le bediavad par inadvertance.
séif katan 10
- (יא) אבל כשמטמין וכו' - הטעם דעיקר מה שאסרו להטמין במוסיף הבל הוא משום שמא יבוא להטמין ברמץ ויחתה בגחלים וע"כ כיון שמטמין לצורך מחר ס"ל להי"א דלא שייך גזירה זו דאפילו אם לא יגיע התבשיל למאכל בן דרוסאי יתבשל ממילא כל הלילה ולא יבוא לחתות וה"ה דס"ל להי"א הזה דמותר להטמין בנתבשל כ"צ דלא יבוא ג"כ לחתות וע"כ מותר בזה אף במטמין לצורך לילה והוא כדעת היש מקילין לקמן בס"ז בהג"ה:(11) Mais lorsqu'il enfouit, etc. – la raison en est que l'essentiel de l'interdiction d'enfouir dans une matière qui ajoute de la chaleur est la crainte qu'il n'en vienne à enfouir dans de la cendre chaude (remets) et n'attise les braises ; c'est pourquoi, puisqu'il enfouit pour le lendemain, ce « certains disent » estime que ce décret ne s'applique pas, car même si le mets n'atteint pas le stade de la nourriture de Ben Drossaï (cuit au tiers), il cuira de lui-même toute la nuit, et il n'en viendra pas à attiser. Et de même, ce « certains disent » estime qu'il est permis d'enfouir un mets entièrement cuit, car il n'en viendra pas non plus à attiser ; c'est pourquoi c'est permis dans ce cas même s'il enfouit pour la nuit ; et c'est comme l'avis de « certains sont indulgents », plus loin au séif 7 dans la Haga.
séif katan 11
- (יב) שלא יהא רגיל - משמע דאם הוא רגיל אף בדיעבד אסור והטעם דמעיקר הדין אין להם מקום להי"א כמ"ש הגר"א ושארי פוסקים וכ"כ דהיש מקילין דלקמן אין להם מקום בדין ולכך כתב שם רמ"א דאין לנהוג כן בשארי מקומות:(12) Qu'il n'ait pas l'habitude – il en ressort que, s'il en a l'habitude, c'est interdit même bediavad ; et la raison en est que, selon la stricte loi, ce « certains disent » n'a pas de fondement, comme l'écrivent le Gaon de Vilna et d'autres décisionnaires ; et ils ont écrit de même que « certains sont indulgents », plus loin, n'a pas de fondement dans la loi ; c'est pourquoi le Rema a écrit là-bas qu'on ne doit pas agir ainsi dans les autres lieux.
séif katan 12
- (יג) אסור להטמין בשבת וכו' - ומ"מ בדיעבד שרי וכנ"ל בסק"ז [סק"ח]:(13) Il est interdit d'enfouir pendant Chabbat, etc. – et néanmoins, bediavad (a posteriori) c'est permis, comme plus haut au séif katan 7 [séif katan 8].
séif katan 13
- (יד) לשום כלים וכו' - היינו אפילו בגדים שמעמידין את החום של הקדרה שלא יצטנן אפ"ה שרי כיון שאינו מכוין לזה:(14) Poser des ustensiles, etc. – c'est-à-dire même des vêtements, qui maintiennent la chaleur de la marmite pour qu'elle ne refroidisse pas : c'est tout de même permis, puisqu'il ne vise pas cela.
séif katan 14
- (טו) או של שומשמין - אע"ג דלענין הטמנה בתוכן שוין הן מ"מ יש חילוק ביניהן דבשומשמין וה"ה בכל הדברים הנזכרים כאן דוקא להטמין לתוכן אסור אבל אם הטמין בדבר המותר כגון בקופה של צמר וכה"ג מותר להניח הקופה עליהן אבל על גפת של זיתים אסור להניח דחמימי טפי ומוסיפין הבל למעלה דרך הקופה להקדרה [גמרא]:(15) Ou de sésame – bien que, pour l'enfouissement à l'intérieur, ils soient équivalents, il y a néanmoins une différence entre eux : pour le sésame – et de même pour toutes les matières mentionnées ici –, c'est seulement enfouir à l'intérieur qui est interdit ; mais s'il a enfoui dans une matière permise, par exemple dans un panier de laine et autres, il est permis de poser le panier sur eux ; alors que sur du marc d'olives, il est interdit de le poser, car il est plus chaud et ajoute de la chaleur vers le haut, à travers le panier, jusqu'à la marmite (Guemara).
séif katan 15
- (טז) ותבן - בין אם הוא ארוך או נחתך לחתיכות דקות וזגין הוא פסולת של יקב יין:(16) Et la paille – qu'elle soit longue ou coupée en petits morceaux. Et les zaguin, ce sont les déchets du pressoir à vin.
séif katan 16
- (יז) ומוכין - כל דבר רך קרוי מוכין כגון צמר גפן ותלישת צמר רך של בהמה וגרירת בגדים בלוים:(17) Et les matières molles – toute chose molle s'appelle mokhin, comme le coton, les touffes de laine douce d'animal et les effilochures de vieux vêtements usés.
séif katan 17
- (יח) ששלשתן - חשיב לתבן וזגין כחדא:(18) Lorsque ces trois – il compte la paille et les zaguin comme un seul élément.
séif katan 18
- (יט) לחין - דלחין יש בהן הבל הרבה יותר מיבשין ומסתימת המחבר משמע דבין לחין מחמת עצמן ובין לחין מחמת ד"א שניהם אסורין אמנם כמה אחרונים הסכימו דדוקא לחין מחמת עצמן שהם מחממות יותר מלחין מחמת משקה שנפלו עליהן משיבשו:(19) Sont humides – car les humides ont beaucoup plus de chaleur que les secs. Et de la formulation sans réserve de l'auteur, il ressort que, qu'ils soient humides par eux-mêmes ou humides à cause d'autre chose, les deux sont interdits ; cependant, plusieurs A'haronim ont conclu que ce n'est que s'ils sont humides par eux-mêmes, car ils chauffent davantage que ceux qui sont humides à cause d'un liquide tombé sur eux après qu'ils ont séché.
séif katan 19
- (כ) כסות - וה"ה כרים וכסתות וגיזי צמר:(20) Les vêtements – et de même les oreillers, les couvertures et les toisons de laine.
séif katan 20
- (כא) ופירות - כגון חטין וקטניות:(21) Et les produits – comme le blé et les légumineuses.
séif katan 21
- (כב) או שאר נוצות - ונקט מתחלה כנפי יונה והוא לשון התלמוד משום דהיה מצוי להם:(22) Ou d'autres plumes – et l'auteur a d'abord mentionné les plumes de colombe – qui est l'expression du Talmud – parce qu'elles étaient courantes chez eux.
séif katan 22
- (כג) ונעורת - דק דק שנוערין מן הפשתן:(23) Et les étoupes – les fibres très fines qu'on secoue du lin.
séif katan 23
- (כד) בסלעים - היינו אבנים קטנים שמוציאין מהם אש וקורין אותן אבני אש. ומה שכתב דלא שכיחא היינו דהא לא שכיח כלל שיטמין בסלעים משום שמשברים הקדרה או שמקלקלים המאכל אבל דבר שלפעמים טומנין בהם אע"ג דלא שכיח גזרו בהו רבנן. כתב רש"ל בתשובה אפר חם הוא דבר שאינו מוסיף הבל ושרי לטמון בו אא"כ מעורב בגחלים והביאוהו הא"ר ותו"ש וש"א וה"ה בכל דבר שאינו מוסיף הבל אפי' הם חמים שרי:(24) Dans des pierres – c'est-à-dire de petites pierres dont on tire du feu, et qu'on appelle pierres à feu (silex). Et ce qu'il a écrit, « une chose peu fréquente », signifie qu'il n'est absolument pas fréquent d'enfouir dans des pierres, parce qu'elles brisent la marmite ou gâtent la nourriture ; mais une chose dans laquelle on enfouit parfois, bien que ce ne soit pas fréquent, nos Sages l'ont frappée du décret. Le Rachal a écrit dans une réponse que la cendre chaude est une matière qui n'ajoute pas de chaleur, et qu'il est permis d'y enfouir, à moins qu'elle ne soit mêlée de braises ; et l'Eliya Rabba, le Tossefet Chabbat et d'autres décisionnaires l'ont rapporté. Et il en est de même de toute matière qui n'ajoute pas de chaleur : même si elle est chaude, c'est permis.
séif katan 24
- (כה) ונתגלה משחשיכה - מש"כ ונתגלה לאו דוקא דהא אף לכתחלה מותר לגלות כמ"ש בסמוך אלא דקמ"ל דאף בכה"ג שנתגלה ממילא דוקא משחשיכה אבל אם נתגלה מבעוד יום אסור לכסותו בשבת דהוי ליה כמטמין לכתחלה בשבת וכ"ש דאם גילהו בידים מבע"י אפילו ע"ד לכסותו משתחשך דאסור לכסותו בשבת:(25) Et qu'il s'est découvert après la tombée de la nuit – ce qu'il a écrit, « s'est découvert », n'est pas limitatif, puisque même lekhat'hila (a priori) il est permis de découvrir, comme il est écrit juste après ; mais il nous apprend que, même dans un tel cas où la marmite s'est découverte d'elle-même, ce n'est permis que si cela s'est produit après la tombée de la nuit ; mais si elle s'est découverte de jour, il est interdit de la couvrir pendant Chabbat, car c'est comme enfouir lekhat'hila pendant Chabbat ; et à plus forte raison, s'il l'a découverte de ses mains de jour, même dans l'intention de la couvrir après la tombée de la nuit, il est interdit de la couvrir pendant Chabbat.
séif katan 25
- (כו) אפילו וכו' בסדין - ר"ל דלא תימא דזה אינה חשובה הטמנה שאינו מועיל וא"כ כשמכסה עליו בגלופקרין בשבת הו"ל כמטמין לכתחלה קמ"ל דאף סדין מועיל עכ"פ במקצת:(26) Même, etc., d'un drap – c'est-à-dire : ne dis pas que ce n'est pas considéré comme un enfouissement, puisque cela ne sert à rien, et qu'alors, lorsqu'il la couvre d'une gloupkarin (couverture épaisse) pendant Chabbat, c'est comme s'il enfouissait lekhat'hila ; il nous apprend que même un drap est utile, au moins en partie.
séif katan 26
- (כז) גורם לה - עיין בביאור הלכה:(27) La fait cuire – voir le Biour Halakha.
séif katan 27
- (כח) אם פינה וכו' - דלא אסרו אלא כשהוא בכלי ראשון שנתבשל בו אבל כשפינהו לכלי אחר אף שעדיין היד סולדת בו מותר ואפילו אם חזר ועירה אותו אח"כ לכלי ראשון שהיה בו נמי שרי דתו לא מקרי כ"ר והו"ל כצונן דמותר להטמינו ואפילו בכלי ראשון אם נתקרר עד שאין היס"ד ג"כ נראה דשרי להטמינו אם הוא במקום הצורך:(28) S'il a transvasé, etc. – car les Sages n'ont interdit que lorsque le mets est dans le keli richon (premier récipient) où il a cuit ; mais lorsqu'il l'a transvasé dans un autre récipient, même si la main s'y brûle encore (yad solédet bo), c'est permis ; et même s'il l'a ensuite reversé dans le premier récipient où il était, c'est aussi permis, car il ne s'appelle plus keli richon, et c'est comme un mets froid, qu'il est permis d'enfouir. Et même dans le keli richon, s'il a refroidi au point que la main ne s'y brûle plus, il semble aussi qu'il soit permis de l'enfouir, en cas de besoin.
séif katan 28
- (כט) לקדירה אחרת - ואין נ"מ אם נתכוין בפירוש כדי לקרר או בסתמא לאיזה סיבה:(29) Dans une autre marmite – et il n'y a pas de différence qu'il ait eu explicitement l'intention de le refroidir ou qu'il l'ait fait sans précision, pour une raison quelconque.
séif katan 29
- (ל) בדבר שאינו וכו' - דבדבר המוסיף הבל אפילו צונן גמור אסור וכדלקמיה:(30) Dans une matière qui n'ajoute pas, etc. – car dans une matière qui ajoute de la chaleur, même un mets complètement froid est interdit, comme expliqué juste après.
séif katan 30
- (לא) מותר להטמין וכו' - ואפילו אדם חשוב שרי:(31) Il est permis d'enfouir, etc. – et même pour un homme important, c'est permis.
séif katan 31
- (לב) דבר צונן - כגון מים או תבשיל תחת כרים וכסתות:(32) Une chose froide – comme de l'eau ou un mets, sous des oreillers et des couvertures.
séif katan 32
- (לג) כל צרכה וכו' - ולא דמי לשהיה ע"ג כירה דלכו"ע מותר במבושל כ"צ וכבסימן רנ"ג דסתם הטמנה עיקרו הוא לצורך מחר וצריך חיתוי טפי שלא יתקרר התבשיל ולכך חיישינן בכל גווני לחיתוי [אם יטמין ברמץ וגזרו משום זה בכל דבר המוסיף הבל וכנ"ל] ואפילו אם מטמין לצורך הלילה לא חלקו חכמים בגזירתם משא"כ בשהיה דסתם שהיה הוא רק לצורך הלילה שהרי מניחה מגולה ולא יתקרר בזמן מועט ולא חיישינן לחיתוי בזה:(33) Entièrement cuite, etc. – et ce n'est pas comparable au fait de laisser sur le fourneau, qui est permis selon tous les avis pour un mets entièrement cuit, comme au siman 253 ; car l'enfouissement, ordinairement, est essentiellement pour le lendemain, et il nécessite davantage d'attiser pour que le mets ne refroidisse pas ; c'est pourquoi on craint dans tous les cas qu'il n'attise [s'il enfouit dans de la cendre chaude ; et l'on a décrété à cause de cela pour toute matière qui ajoute de la chaleur, comme plus haut] ; et même s'il enfouit pour la nuit, les Sages n'ont pas distingué dans leur décret. Ce qui n'est pas le cas pour le fait de laisser sur le feu, car ordinairement on ne laisse que pour la nuit, puisqu'on le pose découvert ; or il ne refroidira pas en peu de temps, et l'on ne craint pas qu'il attise dans ce cas.
séif katan 33
- (לד) ואפילו מצטמק ורע לו - ובדיעבד מותר לכו"ע לכו"ע במצטמק ורע לו וכנ"ל בס"א:(34) Et même si elle se dessèche et que cela lui nuit – et bediavad (a posteriori), c'est permis selon tous les avis lorsque le plat se dessèche et que cela lui nuit, comme plus haut au séif 1.
séif katan 34
- (לה) ויש מקילין וכו' - קאי אהטמנה בדבר המוסיף הבל מבעוד יום אבל להטמין בשבת בדבר שאינו מוסיף הבל אפילו מבושל כ"צ ומצטמק ורע לו אסור לכו"ע [הגר"א ופמ"ג]:(35) Et certains sont indulgents, etc. – cela se rapporte à l'enfouissement de jour dans une matière qui ajoute de la chaleur ; mais enfouir pendant Chabbat dans une matière qui n'ajoute pas de chaleur, même un mets entièrement cuit et qui se dessèche au point que cela lui nuit, c'est interdit selon tous les avis (Gaon de Vilna et Peri Megadim).
séif katan 35
- (לו) לגמרי - ס"ל כיון שהוא חי אפילו אם היה מטמין ברמץ לא היה מתבשל ע"י החיתוי לצורך הלילה ועד למחר בלאו החיתוי יתבשל ולכך לא חיישינן:(36) Entièrement cru – ils estiment que, puisqu'il est cru, même s'il enfouissait dans de la cendre chaude, il ne cuirait pas, en attisant, pour la nuit, et d'ici le lendemain il cuira sans attiser ; c'est pourquoi on ne craint pas.
séif katan 36
- (לז) קדירה ע"ג כירה - דהיינו שמעמידה ע"ג כירה מלמעלה על פיה ואין שולי הקדירה נוגעין בגחלים שלמטה [וה"ה בכה"ג אם עומדת ע"ג כסא של ברזל בתוך כירות שלנו] וגם תהיה הקדירה מבושל כל צרכה לפי דעת המחבר שם:(37) Une marmite sur un fourneau – c'est-à-dire qu'il la pose sur le dessus du fourneau, sur son ouverture, et que le fond de la marmite ne touche pas les braises qui sont en dessous [et de même, dans un cas semblable, si elle est posée sur un trépied de fer à l'intérieur de nos fourneaux] ; et il faut aussi que la marmite soit entièrement cuite, selon l'avis de l'auteur là-bas.
séif katan 37
- (לח) מחמת אש שתחתיהם - ואפילו אם מפזר אפר ע"ג הגחלים מ"מ מוסיף הבל הוא:(38) À cause du feu qui est en dessous – et même s'il répand de la cendre sur les braises, cela ajoute néanmoins de la chaleur.
séif katan 38
- (לט) כל שהוא וכו' - דהיינו כעין שצייר המחבר בסמוך:(39) Tant que c'est, etc. – c'est-à-dire comme l'auteur le décrit juste après.
séif katan 39
- (מ) הילכך היכא וכו' - עתה חזר לפרש בקיצור מה שכתב בתחלת הסעיף אע"פ שמותר להשהות ומה שכתב לבסוף דבענין שאין הבגדים נוגעין מותר:(40) C'est pourquoi, lorsque, etc. – il revient maintenant expliquer brièvement ce qu'il a écrit au début du séif, « bien qu'il soit permis de laisser », et ce qu'il a écrit à la fin, que dans le cas où les vêtements ne touchent pas la marmite, c'est permis.
séif katan 40
- (מא) ואין שולי הקדירה וכו' - המחבר אזיל לשיטתו בסימן רנ"ג סוף ס"א אבל לדעת הרמ"א שם בהג"ה אפילו שולי הקדירה נוגעין בגחלים ג"כ שרי כיון שהקדירה מגולה למעלה ואין טמון בבגדים:(41) Et que le fond de la marmite, etc. – l'auteur suit sa propre position, au siman 253, à la fin du séif 1 ; mais selon l'avis du Rema, là-bas dans la Haga, même si le fond de la marmite touche les braises, c'est aussi permis, puisque la marmite est découverte en haut et n'est pas enfouie dans des vêtements.
séif katan 41
- (מב) רחב - ה"ה כשנותן ע"פ הקדרה דף רחב בענין שהבגדים שמכסה מלמעלה לא יגעו בצדי הקדירה:(42) Large – il en est de même lorsqu'il met sur l'ouverture de la marmite une planche large, de sorte que les vêtements dont il couvre par-dessus ne touchent pas les côtés de la marmite.
séif katan 42
- (מג) אין כאן הטמנה - והנה כ"ז כשיש אש בכירה אבל אם אין אש בכירה כלל י"א שאין לאסור להעמיד קדירה עליה ולכסותה בבגדים דאף שחום הכירה שתחתיה ג"כ גדול ומוסיף הבל מ"מ שרי דדוקא ע"ג גפת וכדומה אסרו משום דראוי להטמין בתוכה וגזרו שמא יטמין ברמץ אבל הכא אין ראוי להטמין בתוך הקרקע של הכירה הלכך ליכא למיחש למידי וגם מטעם אחר י"ל דלא דמי לגפת דגפת מוסיף הבל בעצמו אבל כירה אין חומה אלא מחמת האש ובכל שעה מתקרר והולך ויש שחוששין בזה להחמיר אא"כ מניח כלי או דף רחב על הקדרה מלמעלה ואח"כ מכסה אותה בבגדים כמ"ש בשו"ע ומ"מ אין למחות ביד הנוהגין להקל. ועפ"ז תדע דמה שנוהגין להעמיד קאווי או תבשיל בע"ש מבע"י על התנור מלמעלה ומכסין אותן בבגדים דאף שלא יפה הם עושין לדעת פוסקים המחמירין מפני שחום התנור מוסיף הבל אא"כ יניח איזה דף רחב על הקדירה מ"מ אין למחות בם דיש להם על מה שיסמוכו וכנ"ל. אמנם אם נותן חול ע"ג התנור אע"פ שאין מטמין כולו בתוכו רק ששולי הקדירה עומדים בחול ולמעלה מכוסה בבגדים ע"ג הקדירה בודאי אסור שחול הוא מהדברים המוסיפים הבל וגזרינן שמא יטמין בו כולו. ואם כופה כלי רחבה או שנותן עליה דף רחב ומכסה בבגדים מלמעלה מותר אף שמעמידו עד חציו בחול [ח"א בכלל כ']:(43) Il n'y a pas là d'enfouissement – or tout cela, lorsqu'il y a du feu dans le fourneau ; mais s'il n'y a pas du tout de feu dans le fourneau, certains disent qu'il n'y a pas lieu d'interdire de poser une marmite dessus et de la couvrir de vêtements ; car bien que la chaleur du fourneau en dessous soit grande elle aussi et ajoute de la chaleur, c'est néanmoins permis, car les Sages n'ont interdit que sur du marc et autres, parce qu'il est apte à ce qu'on enfouisse dedans, et ils ont décrété de crainte qu'il n'enfouisse dans de la cendre chaude ; mais ici, on ne peut pas enfouir dans le sol du fourneau ; c'est pourquoi il n'y a rien à craindre. Et pour une autre raison aussi, on peut dire que ce n'est pas comparable au marc : le marc ajoute de la chaleur par lui-même, alors que le fourneau n'a de chaleur qu'à cause du feu, et à tout moment il va en refroidissant. Et certains se montrent stricts sur ce point, à moins qu'il ne pose un récipient ou une planche large sur la marmite, par-dessus, et ne la couvre ensuite de vêtements, comme il est écrit dans le Choulhan Aroukh ; néanmoins, on ne doit pas protester contre ceux qui ont l'usage d'être indulgents. Et d'après cela, tu sauras que, quant à l'usage de poser du café ou un mets la veille de Chabbat, de jour, sur le dessus du poêle et de les couvrir de vêtements – bien qu'ils n'agissent pas bien selon l'avis des décisionnaires stricts, parce que la chaleur du poêle ajoute de la chaleur, à moins de poser une planche large sur la marmite –, on ne doit néanmoins pas protester contre eux, car ils ont sur quoi s'appuyer, comme plus haut. Cependant, s'il met du sable sur le poêle, bien qu'il n'y enfouisse pas la marmite entièrement, mais que seul le fond de la marmite repose dans le sable, et qu'au-dessus elle soit couverte de vêtements, c'est certainement interdit, car le sable fait partie des matières qui ajoutent de la chaleur, et l'on décrète de crainte qu'il n'y enfouisse la marmite entièrement. Et s'il renverse dessus un récipient large ou met dessus une planche large et couvre de vêtements par-dessus, c'est permis, même s'il la pose jusqu'à sa moitié dans le sable ('Hayé Adam, règle 20).
séif katan 43
- (מד) וכן מותר וכו' - פי' עד השתא מיירי לענין כירה ועתה בא לפרש דגם בתנור מותר ליתן קדרה מבע"י [ואף שאינו גרוף וקטום כיון שנותן בה חתיכה חיה לא חיישינן לחיתוי וה"ה אם היא מבושלת כ"צ דאל"ה אסור משום שהיה וכנ"ל ברנ"ג ס"א] דאף שהקדרה כולה נתונה בתוך התנור ומכסה את פי התנור ג"כ בבגדים ובודאי מוסיף הבל ע"י חום התנור אפ"ה אין שם הטמנה ע"ז ושרי כיון שאין הבגדים נוגעין בקדירה:(44) De même, il est permis, etc. – c'est-à-dire que jusqu'à présent il était question du fourneau, et maintenant il vient expliquer que dans le four aussi il est permis de mettre une marmite de jour [et bien qu'il ne soit pas balayé ni couvert de cendres, puisqu'il y met un morceau de viande crue, on ne craint pas qu'il attise ; et de même si elle est entièrement cuite ; sinon, c'est interdit à cause de la règle de laisser sur le feu, comme plus haut au siman 253, séif 1] ; car bien que la marmite soit entièrement placée à l'intérieur du four et qu'il couvre aussi l'ouverture du four de vêtements, et que cela ajoute certainement de la chaleur par la chaleur du four, il n'y a néanmoins pas là de notion d'enfouissement, et c'est permis, puisque les vêtements ne touchent pas la marmite.
séif katan 44
- (מה) והוא שלא תהא וכו' - דאם היו שוליה נוגעין בגחלים ס"ל להמחבר דמחמת זה גופא מקרי מטמין בדבר המוסיף הבל ואסור והרמ"א שם בהג"ה ס"ל דעי"ז לא חשיב הטמנה ע"ש:(45) À condition que la marmite ne, etc. – car si son fond touchait les braises, l'auteur estime que, de ce fait même, cela s'appelle enfouir dans une matière qui ajoute de la chaleur, et c'est interdit ; et le Rema, là-bas (siman 253) dans la Haga, estime que de ce fait ce n'est pas considéré comme un enfouissement ; vois là-bas.
séif katan 45
- (מו) וטחין פי התנור בטיט - הנה לענין הטמנה אין צריך כלל טיח בטיט גם להרמ"א אלא דבא לומר דבטיח שרי בכל ענין אפילו אין נותן בה חתיכה חיה של בשר וגם היא עדיין בתחלת בשול דבלא טיח היה אסור בזה להניח הקדרה בתנור שאינו גרוף וקטום משום חשש חיתוי ובטיח שרי. ודע דמבואר לעיל דדוקא בבשר כשהוא חי אין בו חשש חיתוי דע"י חיתוי לא יתבשל שיהא ראוי לאכול לצורך הלילה אבל פשטיד"א או מיני קטניות או מיני בצק ממהרין להתבשל ואף כשנותנן סמוך לחשיכה כשהן חיין יש בו חשש חיתוי משחשיכה כדי למהר בישולן לצורך סעודת הלילה וצריך שיהיה התנור טוח בטיט ובמקומות שלא נהגו לטוח התנור בטיט אסור ליתן מינים אלו בתנור סמוך לחשיכה אם לא ניתן בהן חתיכת בשר חי אא"כ יש שהות שיתבשל עכ"פ מבע"י כמאכל בן דרוסאי או שיכסה הגחלים באפר כמ"ש סימן רנ"ג:(46) Et l'on enduit l'ouverture du four d'argile – or, quant à l'enfouissement lui-même, l'enduit d'argile n'est pas du tout nécessaire, même selon le Rema ; mais il vient dire qu'avec l'enduit, c'est permis dans tous les cas, même s'il n'y met pas de morceau de viande crue et que la marmite n'en est encore qu'au début de sa cuisson ; car sans enduit, il serait interdit dans ce cas de poser la marmite dans un four qui n'est pas balayé ni couvert, par crainte qu'il n'attise ; et avec l'enduit, c'est permis. Et sache qu'il a été expliqué plus haut que ce n'est que pour la viande, lorsqu'elle est crue, qu'il n'y a pas de crainte qu'il attise, car en attisant, elle ne cuirait pas au point d'être mangeable pour la nuit ; mais la pachtida (tourte farcie), les sortes de légumineuses ou les sortes de pâtes cuisent rapidement, et même lorsqu'il les met crues près de la tombée de la nuit, il y a une crainte qu'il attise après la tombée de la nuit pour hâter leur cuisson en vue du repas du soir ; et il faut que le four soit enduit d'argile. Et dans les lieux où l'on n'a pas l'usage d'enduire le four d'argile, il est interdit de mettre ces sortes d'aliments dans le four près de la tombée de la nuit si l'on n'y a pas mis un morceau de viande crue, à moins qu'il y ait le temps qu'elles cuisent au moins de jour comme la nourriture de Ben Drossaï (cuit au tiers), ou qu'il couvre les braises de cendre, comme il est écrit au siman 253.
séif katan 46
- (מז) שרי לכו"ע - ואעפ"כ י"א דצריך ליזהר שלא יטמין הקדרה בתנור בתוך הגחלים מכל צד דקרוי הטמנה בדבר המוסיף הבל מחמת הגחלים גופא ויש מקילין גם בזה דהא טוח בטיט ולא אתי לחיתויי וכן משמע באור זרוע וטוב להחמיר לכתחלה וגם מטעם אחר פן ישארו הגחלים לוחשות עד למחר ולא יוכל להסיר הקדירה משם וכדלעיל ברנ"ג ס"א בהג"ה ועכ"פ במקום שלא נהגו להטיח הסתימה בטיט בודאי אסור להטמין הקדרה בתוך הגחלים אפילו אם הקדרה כבר מבושל כל צרכה:(47) Est permis selon tous les avis – et malgré cela, certains disent qu'il faut veiller à ne pas enfouir la marmite dans le four au milieu des braises de tous côtés, car cela s'appelle enfouir dans une matière qui ajoute de la chaleur, du fait des braises elles-mêmes ; et certains sont indulgents aussi en cela, puisque le four est enduit d'argile et qu'il n'en viendra pas à attiser ; et c'est ce qui ressort aussi de l'Or Zaroua. Et il est bien d'être strict lekhat'hila, également pour une autre raison : de peur que les braises ne restent ardentes jusqu'au lendemain et qu'il ne puisse pas retirer la marmite de là, comme plus haut au siman 253, séif 1, dans la Haga. Et en tout cas, dans un lieu où l'on n'a pas l'usage d'enduire d'argile la fermeture du four, il est certainement interdit d'enfouir la marmite au milieu des braises, même si la marmite est déjà entièrement cuite.
séif katan 47
- (מח) ומצוה להטמין לשבת - אבל מי שמזיק לו החמין מותר לאכול צונן:(48) Et c'est une mitsva d'enfouir pour le Chabbat – mais celui à qui les plats chauds nuisent est autorisé à manger froid.
séif katan 48
- (מט) וכל מי וכו' - ובימינו בעו"ה מצוי קלקול גדול ע"י אלו שפורשין עצמם בשאט נפש ממצות אכילת חמין בשבת שבאין לבסוף עי"ז לידי איסור שמצווין לא"י שיחמו עבורן חמין בשבת וכמה פעמים יבואו עי"ז גם לידי איסור דאורייתא של שלשה אבות מלאכות והן בישול והבערה וכיבוי שמעמידין את הכלי עם עלי הטיי"א על המוליאר [ובלשוננו סאמאווא"ר] בשעה שהגחלים בוערות הרי בשול ובכל פעם כשנוטל את הכלי מעליו ומחזירו אח"כ הוא עובר על מבעיר ומכבה דבשעה שהכלי עומד עליו מתכבה האש במקצת ובהסירו מתבערים הגחלים והעושה כן במזיד הוא פסול לעדות ולשבועה מן התורה ומכרית את נפשו מארץ החיים כי היא עבירה שחייבין עליה כרת וסקילה וכל בעל נפש לא יסור ממנהג ישראל להטמין חמין על שבת ולקיים מצות עונג שבת כאשר נהגו אבותינו מעולם ושומר מצוה וכו'. וזה לשון בעל המאור בפרק כירה כל מי שאינו אוכל חמין וכו' וצריך להזמין לבשל להטמין ולענג את השבת ולהשמין הוא המאמין וזוכה לקץ הימין ע"ש עוד:(49) Et quiconque, etc. – et de nos jours, à cause de nos nombreuses fautes, on rencontre un grand dérèglement chez ceux qui s'écartent avec mépris de la mitsva de manger des plats chauds le Chabbat ; car ils en viennent finalement, de ce fait, à un interdit : ils ordonnent à un non-Juif de leur chauffer des boissons chaudes le Chabbat ; et bien des fois ils en viennent aussi, de ce fait, à un interdit de la Torah portant sur trois activités principales (avot melakhot), à savoir cuire, allumer et éteindre : ils posent le récipient contenant les feuilles de thé sur le mouliar [et dans notre langue, le samovar] alors que les braises sont ardentes, ce qui est cuire ; et chaque fois qu'il retire le récipient de dessus et le remet ensuite, il transgresse les interdits d'allumer et d'éteindre, car lorsque le récipient est posé dessus, le feu s'éteint en partie, et lorsqu'il le retire, les braises s'embrasent. Et celui qui fait cela délibérément est invalide pour témoigner et pour prêter serment selon la Torah, et il retranche son âme de la terre des vivants, car c'est une faute passible de karet (retranchement) et de lapidation. Et que tout homme scrupuleux ne s'écarte pas de l'usage d'Israël d'enfouir des plats chauds pour le Chabbat et d'accomplir la mitsva du délice du Chabbat, comme nos pères en ont toujours eu l'usage ; et « celui qui garde le commandement, etc. » (Ecclésiaste 8, 5). Et voici les termes du Baal HaMaor, au chapitre Kira : « Quiconque ne mange pas de plats chauds, etc. ; et il faut préparer, cuire, enfouir, faire les délices du Chabbat et bien s'en nourrir : c'est lui le croyant, et il méritera la fin des jours » (Daniel 12, 13) ; vois là-bas la suite.
séif katan 49