Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 254 →- (א) אע"פ וכו' - עיין בביאור הלכה שהבאנו סוגית הגמרא בקיצור לבאר דברי המחבר והרב באלו השתי סעיפים. מותר להשהותו - היינו שמותר ליתן לכתחלה להשהותו ע"ג כירה ותנור אפילו אם אינם גרופים וקטומים דכיון שהוא חי מסיח דעתו ממנו עד למחר ובכל הלילה יכול להתבשל בלא חיתוי וכנ"ל בריש סימן רנ"ג:(1) Bien que, etc. – voir dans le Biour Halakha, où nous avons rapporté brièvement la sougya de la Guemara pour expliquer les paroles de l'auteur (le Choulhan Aroukh) et du Rav (le Rema) dans ces deux séifim. Il est permis de le laisser – c'est-à-dire qu'il est permis de le placer lekhat'hila (a priori) pour le laisser sur un fourneau (kira) ou un four, même s'ils ne sont pas balayés ni couverts de cendres ; car puisque la viande est crue, on en détourne son attention jusqu'au lendemain, et pendant toute la nuit elle peut cuire sans attiser les braises, comme expliqué plus haut, au début du siman 253.
séif katan 1
- (ב) אבל בצלי - אפילו אם צולה את הצלי בתנור והתנור מכוסה אך שאינו טוח בטיט חיישינן שיגלה הכיסוי ויחתה שם בגחלים:(2) Mais pour un rôti – même s'il fait rôtir le rôti dans un four et que le four est couvert, mais non enduit d'argile, on craint qu'il ne découvre le couvercle et n'attise là les braises.
séif katan 2
- (ג) שאצל האש - לאפוקי צלי קדר דינו כבקדרה ומותר להשהותו בחי גם מיעט המחבר בזה אם נותנו ע"ג האש ממש דשם אפילו בבשר גדי אסור וכדלקמן בס"ב ע"ש הטעם:(3) Qui est près du feu – à l'exclusion du rôti en marmite (tsli kedar, rôti dans un récipient, sans eau), dont la règle est comme celle d'une marmite : il est permis de le laisser lorsqu'il est cru. L'auteur a aussi exclu par là le cas où on le place directement sur le feu, car là, même pour de la viande de chevreau, c'est interdit, comme on le verra plus loin au séif 2 ; vois là la raison.
séif katan 3
- (ד) אסור להניחו - אם לא שיש שהות מבעוד יום להיות נצלה כ"כ שיהיה מצטמק ורע לו והוא לדעה ראשונה המבואר ברס"י רנ"ג ולדעה שניה שם סגי אם נצלה מבע"י כמאכל בן דרוסאי:(4) Il est interdit de le poser – à moins qu'il y ait le temps, de jour (avant Chabbat), qu'il soit rôti au point qu'il se dessèche et que cela lui nuise (mitstamek vera lo) ; ceci selon le premier avis expliqué au début du siman 253 ; et selon le second avis là-bas, il suffit qu'il soit rôti de jour comme la nourriture de Ben Drossaï (cuit au tiers, comme le mangeait ce brigand).
séif katan 4
- (ה) שממהר להתבשל - כתבו האחרונים בסימן רנ"ג דמיני קטניות וירקות ושאר דברים רכים אפילו בקדירה ממהרין להתבשל וע"כ אפילו בחי חיישינן בהן שמא יחתה ועיין לקמן בס"ח ובה"ל שם:(5) Qui cuit rapidement – les A'haronim (décisionnaires tardifs) ont écrit au siman 253 que les sortes de légumineuses, de légumes et autres aliments tendres cuisent rapidement même en marmite ; c'est pourquoi, même crus, on craint pour eux qu'il n'attise. Voir plus loin au séif 8 et le Biour Halakha là-bas.
séif katan 5
- (ו) בבשר שור וכו' - שהוא בשר קשה וצריך בשול ביותר וחיישינן לחתויי:(6) Pour de la viande de bœuf, etc. – qui est une viande dure et nécessite une cuisson plus longue, et l'on craint qu'il n'attise.
séif katan 6
- (ז) אבל בשר גדי - היינו גדי הרך:(7) Mais la viande de chevreau – c'est-à-dire le chevreau tendre.
séif katan 7
- (ח) שהם מנותחים - אבל אם אינו מנותח צריך בשול כשור ועז ואם יחתה בגחלים לא יתחרך הבשר וחיישינן לחתויי:(8) Qui sont découpés – mais s'il n'est pas découpé en morceaux, il nécessite une cuisson comme le bœuf et la chèvre ; et s'il attise les braises, la viande ne brûlera pas, et l'on craint donc qu'il n'attise.
séif katan 8
- (ט) מותר - בין אם הוא חי לגמרי או שנתבשל קצת וכדלקמן בהג"ה:(9) C'est permis – qu'il soit entièrement cru ou un peu cuit, comme on le verra plus loin dans la Haga (glose du Rema).
séif katan 9
- (י) שאם יחתה וכו' - לפי טעם זה אין חילוק בין אם צולהו בתנור שפיו מכוסה או צולהו מגולה אצל האש דהכל שרי אבל יש מחמירין דלקמיה בהג"ה סוברין דאינו מותר בגדי ועוף כ"א כשצולהו בתנור שפיו מכוסה ורק שאינו טוח בטיט ואז אמרינן בגדי ועוף דקשה ליה זיקא ולא יפתח פי התנור אבל כשצולהו מגולה אצל האש גם בגדי ועוף חיישינן לחתויי:(10) Car s'il attise, etc. – selon cette raison, il n'y a pas de différence entre le cas où il le rôtit dans un four dont l'ouverture est couverte et celui où il le rôtit à découvert près du feu : tout est permis. Mais certains sont plus stricts – cités juste après dans la Haga – et estiment que ce n'est permis pour le chevreau et la volaille que lorsqu'il les rôtit dans un four dont l'ouverture est couverte, même s'il n'est pas enduit d'argile ; alors on dit, pour le chevreau et la volaille, que l'air leur est nuisible, et il n'ouvrira pas l'ouverture du four. Mais lorsqu'il le rôtit à découvert près du feu, même pour le chevreau et la volaille on craint qu'il n'attise.
séif katan 10
- (יא) ויתקשה הבשר - ואם הוא בקדרה לא מהני כשהוא טוח בטיט לדעה זו דהא לא יתקשה ועיין לקמיה בהג"ה דמסיק דהמנהג להקל בזה דס"ל כיון שאינו מוכן לחתות שהרי סתום הוא בטיט לא יבוא לחתות:(11) Et la viande durcira – et si c'est dans une marmite, cela ne sert à rien, selon cet avis, que le four soit enduit d'argile, puisque la viande ne durcira pas si on l'ouvre. Voir juste après dans la Haga, qui conclut que l'usage est d'être indulgent en cela, car le Rema estime que, puisqu'il n'est pas prêt à attiser – le four étant scellé d'argile –, il n'en viendra pas à attiser.
séif katan 11
- (יב) ואין חלוק וכו' - קאי אכל גווני היתר וגווני איסור המבוארים בסעיף זה. ודע דכ"ז דוקא בעניננו דמיירי לענין צלי אבל לענין קדירה או צלי קדר דג"כ דינו כקדרה יש חילוק בין חי לנתבשלו קצת דבחי מקילינן ליתנו סמוך לחשיכה בין בשר שור בין בשר גדי ועוף ובנתבשל קצת אסור אפילו בשר גדי ועוף שמא יחתה דלא שייך בו ההיתר שיחרך ע"י החיתוי כיון דבקדירה הוא וצריך בישול רב. ומה נקרא מבושל קצת מבואר לעיל בריש סימן רנ"ג דעה קמייתא ס"ל שם עד שיתבשל כל צרכו וכשיתבשל יותר יהיה מצטמק ורע לו והי"א שם ס"ל דמכיון שנתבשל כמאכל בן דרוסאי נקרא בישול גמור ומותר ליתנו ע"ג כירה ותנור שאין גרוף וקטום:(12) Et il n'y a pas de différence, etc. – cela se rapporte à toutes les situations de permission et d'interdiction expliquées dans ce séif. Et sache que tout cela ne vaut que dans notre cas, où il est question de rôti ; mais pour une marmite, ou un rôti en marmite dont la règle est aussi comme celle d'une marmite, il y a une différence entre la viande crue et celle qui a un peu cuit : pour la crue, on permet de la placer près de la tombée de la nuit, que ce soit de la viande de bœuf ou de la viande de chevreau et de volaille ; et pour celle qui a un peu cuit, c'est interdit même pour le chevreau et la volaille, de crainte qu'il n'attise, car la permission fondée sur le fait qu'elle brûlerait en attisant ne s'y applique pas, puisqu'elle est en marmite et nécessite une longue cuisson. Et ce qu'on appelle « un peu cuit » est expliqué plus haut au début du siman 253 : le premier avis là-bas estime qu'il en est ainsi tant qu'il n'est pas cuit complètement, au point que, s'il cuisait davantage, il se dessécherait et cela lui nuirait ; et l'avis introduit par « certains disent » là-bas estime que, dès qu'il est cuit comme la nourriture de Ben Drossaï, cela s'appelle une cuisson complète, et il est permis de le placer sur un fourneau ou un four qui n'est pas balayé ni couvert.
séif katan 12
- (יג) קצת - דאלו יכול להצלות מבעוד יום צלי הראוי אפילו בשר שור מותר והנה לעיל בריש סימן רנ"ג מבואר שתי דעות מהו נקרא בשול הראוי וה"ה בעניננו לענין צלי וכמו שכתבנו למעלה בסק"ד:(13) Un peu – car s'il peut être rôti de jour d'un rôtissage convenable, même la viande de bœuf est permise. Or plus haut, au début du siman 253, sont exposés deux avis sur ce qu'on appelle une cuisson convenable, et il en est de même dans notre cas pour le rôti, comme nous l'avons écrit plus haut au séif katan 4.
séif katan 13
- (יד) הכל שרי - ר"ל אפילו בקדירה ונתבשל קצת דלא חיישינן שיפתחנו ויחתה כיון שהוא סתום בטיט ואינו מוכן לחתות וחולק בזה אדעת המחבר שמחמיר בזה וכמו שכתבנו בסקי"א והא דנקט הרמ"א בלישניה ויש מחמירין אע"ג דלענין זה הוא קולא משום דבצלי דאנן קיימינן ביה הוא חומרא וכדלקמיה:(14) Tout est permis – c'est-à-dire même en marmite et lorsqu'elle a un peu cuit, car on ne craint pas qu'il n'ouvre le four et n'attise, puisqu'il est scellé d'argile et qu'il n'est pas prêt à attiser ; et le Rema diverge en cela de l'avis de l'auteur, qui est strict sur ce point, comme nous l'avons écrit au séif katan 11. Et si le Rema a employé dans sa formulation « certains sont plus stricts », bien qu'à cet égard ce soit un allègement, c'est parce que pour le rôti, dont nous traitons, c'est une rigueur, comme expliqué juste après.
séif katan 14
- (טו) וע"ג האש וכו' - אין ר"ל על גבי הגחלים ממש דבזה אפילו להמחבר הכל אסור וכמו שמבואר לקמן בס"ב אלא ר"ל אצל האש ובא לאפוקי בזה מדעת המחבר דלא חילק בבשר גדי שמותר בין אם צולהו בתנור שפיו מכוסה ובין אם צולהו בגלוי אצל האש אבל לדעתו אין היתר בגדי כ"א כשצולהו בתנור שפיו מכוסה וכמו שבארתי הטעם לעיל בסק"י:(15) Et sur le feu, etc. – il ne veut pas dire directement sur les braises, car dans ce cas, même selon l'auteur, tout est interdit, comme il est expliqué plus loin au séif 2 ; mais il veut dire près du feu, et il vient par là exclure l'avis de l'auteur, qui n'a pas distingué pour la viande de chevreau, qu'il permet qu'on la rôtisse dans un four dont l'ouverture est couverte ou à découvert près du feu ; alors que selon son avis (celui du Rema), il n'y a de permission pour le chevreau que lorsqu'on le rôtit dans un four dont l'ouverture est couverte, comme j'en ai expliqué la raison plus haut au séif katan 10.
séif katan 15
- (טז) בצל וביצה - וה"ה שארי דברים שאין נאכלין חיין וכדלקמיה:(16) Un oignon et un œuf – et il en est de même des autres choses qui ne se mangent pas crues, comme on le verra juste après.
séif katan 16
- (יז) על גבי גחלים - היינו שנוגעין בהגחלים ולאחר הצליה ימתין עד שיכבו הגחלים ואז יטלם. והנה הטעם דחיישינן בזה שמא יחתה אפילו בבשר גדי הוא כמו שמפרש אח"כ דכיון שהניחו וכו' אבל אם יצלה בסמוך להגחלים כבר נתבאר בס"א דעת המחבר דבבשר גדי ועוף שהוא רך לא חיישינן כלל לחיתויי שעי"ז יתחרך הבשר ומותר ליתנו בסמוך לחשיכה אפילו אם לא יהיה נצלה מבע"י כמאכל ב"ד וה"ה בצל וביצה ובבשר שור ועז שהוא קשה בעינן שיהא נצלה כל צרכו מבע"י דוקא דאל"ה חיישינן לחיתוי כי לא יפסד ע"י החיתוי כיון שהוא אינו מונח ע"ג הגחלים ודעת הרמ"א כהפוסקים דאין חילוק בין ע"ג הגחלים או בסמוך להן בין בבשר שור או בשר גדי ועוף השיעור שיצלה מבע"י כמאכל בן דרוסאי ואם הוא טוח בטיט שרי לדידיה בכל גווני ליתנו סמוך לחשיכה דלא חיישינן שיסתור הטיח ויחתה וכבר כתב בס"א דנהגו כסברא זו:(17) Sur des braises – c'est-à-dire qu'ils touchent les braises ; et après le rôtissage, il attendra que les braises s'éteignent, et alors il les prendra. Or la raison pour laquelle on craint ici qu'il n'attise, même pour la viande de chevreau, est celle que l'auteur explique ensuite : « puisqu'il l'a posé, etc. ». Mais s'il rôtit à proximité des braises, on a déjà expliqué au séif 1 l'avis de l'auteur : pour la viande de chevreau et la volaille, qui est tendre, on ne craint pas du tout qu'il attise, car alors la viande brûlerait, et il est permis de la placer près de la tombée de la nuit, même si elle ne sera pas rôtie de jour comme la nourriture de Ben Drossaï ; et de même, pour l'oignon et l'œuf, ainsi que pour la viande de bœuf et de chèvre, qui est dure, il faut qu'ils soient complètement rôtis de jour précisément ; sinon, on craint qu'il n'attise, car l'aliment ne s'abîmera pas en attisant, puisqu'il n'est pas posé sur les braises. Et l'avis du Rema est comme celui des décisionnaires selon lesquels il n'y a pas de différence entre le fait d'être sur les braises ou à proximité, ni entre la viande de bœuf et la viande de chevreau ou de volaille : la mesure est qu'il soit rôti de jour comme la nourriture de Ben Drossaï ; et si le four est enduit d'argile, il est permis selon lui, dans tous les cas, de le placer près de la tombée de la nuit, car on ne craint pas qu'il démolisse l'enduit et n'attise ; et il a déjà écrit au séif 1 qu'on a l'usage de suivre cet avis.
séif katan 17
- (יח) אפילו הוא בשר גדי - דהיינו אפילו הוא מנותח דמקילינן לעיל בס"א הכא ע"ג גחלים שאני וכדמפרש והולך:(18) Même si c'est de la viande de chevreau – c'est-à-dire même si elle est découpée, cas où nous étions indulgents plus haut au séif 1 ; ici, sur les braises, c'est différent, comme l'auteur l'explique ensuite.
séif katan 18
- (יט) עבר - שנתן במזיד סמוך לחשיכה כ"כ עד שלא היה שהות לצלות מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי ונצלה בזמן האסור או ששכח הצלי ע"ג כירה ונצלה בשבת אעפ"כ אסור בדיעבד כדי שלא יבוא להשהות במזיד ויאמר שכחתי:(19) S'il a transgressé – c'est-à-dire qu'il a placé le rôti délibérément si près de la tombée de la nuit qu'il n'y avait pas le temps de le rôtir de jour comme la nourriture de Ben Drossaï, et il a été rôti au moment interdit ; ou bien il a oublié le rôti sur le fourneau et il a été rôti pendant Chabbat : malgré cela, c'est interdit bediavad (a posteriori), afin qu'il n'en vienne pas à le laisser délibérément et à dire « j'ai oublié ».
séif katan 19
- (כ) אסור - בין לו בין לאחרים עד מוצ"ש. בכדי שיעשו וכדלעיל בסימן רנ"ג ס"א:(20) C'est interdit – tant pour lui que pour d'autres, jusqu'à la sortie de Chabbat, bikhdei cheyaassou (le temps nécessaire pour le préparer), comme plus haut au siman 253, séif 1.
séif katan 20
- (כא) סביב הקדרה - והקדרה עומדת על הפטפוט ותחתיה יש אש וקמ"ל דמותר ליתן קודם חשיכה פירות סביבה אף שהפירות נוגעין באש וניצולין בשבת מחום האש ולא דמי לבשר בצל וביצה הנ"ל דאסור ליתנם אא"כ ניצולו מבעוד יום כמאכל בן דרוסאי דהכא כיון שנאכלין חיין הרי שהוא כתבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי דיותר הם טובים בלא בישול כלל משאר תבשיל שנתבשל כמאב"ד ולא אתי לחתויי והא דנקט סביב הקדרה ולא נקט סתמא דמותר ליתנם על האש דבר ההוה נקט ובימיהם היה רגילות לנהוג כן א"נ משום דין הכסוי דנקט בסיפא דשייך בקדירה נקטיה:(21) Autour de la marmite – la marmite étant posée sur le réchaud (petpout) avec du feu en dessous ; et l'auteur nous apprend qu'il est permis de placer avant la nuit des fruits autour d'elle, bien que les fruits touchent le feu et soient rôtis pendant Chabbat par la chaleur du feu ; et ce n'est pas comparable à la viande, à l'oignon et à l'œuf mentionnés plus haut, qu'il est interdit de placer à moins qu'ils n'aient été rôtis de jour comme la nourriture de Ben Drossaï ; car ici, puisqu'ils se mangent crus, c'est comme un mets cuit comme la nourriture de Ben Drossaï – ils sont même meilleurs sans aucune cuisson qu'un autre mets cuit comme la nourriture de Ben Drossaï –, et il n'en viendra pas à attiser. Et s'il a dit « autour de la marmite » et n'a pas dit simplement qu'il est permis de les placer sur le feu, c'est qu'il a mentionné le cas courant, car à leur époque on avait l'habitude de faire ainsi ; ou bien il l'a mentionnée à cause de la règle du couvercle, énoncée à la fin du séif, qui concerne la marmite.
séif katan 21
- (כב) אע"פ שאי אפשר וכו' - ולא דמי לבצל בס"ב דאסור אע"פ שלפעמים אוכלין אותו חי מ"מ אין טוב לאכלו חי כמו תפוחים וה"ה לכל דבר שאין טוב לאכלו חי כמו תפוחי יער וכדומה אסור כבצל וביצה הנ"ל:(22) Bien qu'il soit impossible, etc. – et ce n'est pas comparable à l'oignon du séif 2, qui est interdit, car bien qu'on le mange parfois cru, il n'est néanmoins pas bon de le manger cru comme les pommes ; et il en est de même de toute chose qu'il n'est pas bon de manger crue, comme les pommes sauvages et autres : c'est interdit comme l'oignon et l'œuf mentionnés plus haut.
séif katan 22
- (כג) שלא יחזיר הכיסוי - אף דמצד הקדירה אם נתגלה בשבת הכיסוי שלו שכיסוהו מלמעלה שלא יצטנן מותר לחזור ולכסותו וכן להוסיף עליו וכדלקמן ברנ"ז ס"ד שם הקדירה כבר נתבשלה מבע"י אבל הכא שהפירות מתבשלין והולכין בשבת והכיסוי הוא גם עליהן וע"י הכיסוי הוא ממהר לגמור בשולו אסור:(23) Qu'il ne remette pas le couvercle – bien que, s'agissant de la marmite, si son couvercle – dont on l'a couverte par-dessus pour qu'elle ne refroidisse pas – s'est découvert pendant Chabbat, il soit permis de la recouvrir et même d'en ajouter, comme plus loin au siman 257, séif 4 ; là-bas, la marmite était déjà cuite de jour ; mais ici les fruits continuent de cuire pendant Chabbat, et le couvercle est aussi sur eux, et le couvercle hâte l'achèvement de leur cuisson : c'est donc interdit.
séif katan 23
- (כד) שממהר לגמור - וכ"ש שאסור להניחם בשבת גופא סמוך לתנור כדי לצלות ואפילו אם נותנו בשביל זה קודם שהוסק אסור כדלעיל בסוף סימן רנ"ג אבל קודם חשיכה מותר ליתן אותם על תנור החם או בקאכלי"ן [פמ"ג]. ודע דמה שהתרנו ליתן אותם לכתחלה סמוך לחשיכה היינו קודם לשקיעה ועיין בסימן רס"א בדין בה"ש:(24) Car cela hâte l'achèvement – et à plus forte raison, il est interdit de les poser pendant le Chabbat lui-même près du four pour les rôtir ; et même s'il les y place à cet effet avant qu'il ne soit chauffé, c'est interdit, comme plus haut à la fin du siman 253. Mais avant la nuit, il est permis de les placer sur un four chaud ou dans les kakhlen (poêles en faïence) (Peri Megadim). Et sache que ce que nous avons permis – les placer lekhat'hila près de la tombée de la nuit – s'entend avant le coucher du soleil ; et voir au siman 261 la règle du bein hachmachot (crépuscule).
séif katan 24
- (כה) פניה - מבעוד יום דתו לא חיישינן שמא יחתה בגחלים:(25) Sa face – de jour (si elle a formé une croûte avant Chabbat), car alors on ne craint plus qu'il attise les braises.
séif katan 25
- (כו) המדובקים בתנור - והאחרונים הסכימו דה"ה דסגי אם מתקרם פניה שכנגד האש ואפשר דגם המחבר ס"ל הכי והא דנקט פניה המדובקים ס"ל דזהו יותר בקל מתקרם ואין חילוק אם הוא נאפה בקרקע התנור או בבעקי"ן ועיין לקמיה בהג"ה ועיין בביאור הגר"א בהג"ה שבסמוך דדוקא אם הפת דק אבל אם הוא עב אינו מתבשל מהרה וצריך שיהיה נקרם הפנים התחתון שכנגד התנור וגם הפנים שלמעלה נגד חלל התנור:(26) Collées au four – et les A'haronim ont conclu qu'il suffit de même que se forme une croûte sur sa face qui est tournée vers le feu ; et il se peut que l'auteur aussi soit de cet avis, et s'il a mentionné « sa face collée », c'est qu'il estime que celle-ci forme plus facilement une croûte. Il n'y a pas de différence entre un pain cuit sur le sol du four ou dans des bekken (moules) ; voir juste après dans la Haga, et voir dans le Biour du Gaon de Vilna sur la Haga suivante, que cela ne vaut que si le pain est mince ; mais s'il est épais, il ne cuit pas vite, et il faut que se soit formée une croûte sur la face inférieure, tournée vers le four, ainsi que sur la face supérieure, tournée vers l'intérieur du four.
séif katan 26
- (כז) ואין החוטין נמשכין - ואפילו אם היה הפת עבה נמי סגי בזה השיעור לכו"ע דכיון דאין חוטין נמשכין בודאי נקרמו פניה היטב בין למעלה בין למטה:(27) Et que les fils ne s'étirent pas – et même si le pain était épais, cette mesure suffit aussi selon tous les avis, car puisque les fils de pâte ne s'étirent pas, ses faces ont certainement bien formé une croûte, tant en haut qu'en bas.
séif katan 27
- (כח) קרוי קרימת פנים - וכ"ז בשאין גרוף וקטום אבל בכירה או בתנור שלנו כשהוא גרוף וקטום או כשסותם פי התנור בטיט מותר ליתן הפת בתנור סמוך לשקיעה בכל גווני:(28) Est appelé formation de croûte – et tout cela, lorsque le four n'est pas balayé ni couvert de cendres ; mais dans un fourneau ou dans notre four, lorsqu'il est balayé et couvert, ou lorsqu'on scelle l'ouverture du four avec de l'argile, il est permis de mettre le pain dans le four près du coucher du soleil dans tous les cas.
séif katan 28
- (כט) למעלה ולמטה - למעלה היינו לצד חלל התנור ולמטה לצד תחתית הכלי שנאפית בו ועיין במ"א וט"ז שכתבו דלפי דעת המחבר לעיל סגי בשנקרם במקום אחד לבד אמנם בביאור הגר"א כתב דלפי שהוא עב ואינו מתבשל מהרה לכך לכו"ע בעינן מלמעלה ומלמטה וגם הדגול מרבבה כתב דכו"ע מודים בזה אמנם מטעם אחר דכיון דפשטיד"א חלק עליון וחלק התחתון אינם מגוש אחד דהרי המולייתא שבתוכה מפריד ביניהם הוי כשני עוגות ובכל אחד צריך קרימת פנים וכ"כ בספר חמד משה:(29) En haut et en bas – « en haut » signifie du côté de l'intérieur du four, et « en bas » du côté du fond du récipient dans lequel elle cuit. Voir le Maguen Avraham et le Taz, qui écrivent que selon l'avis de l'auteur plus haut, il suffit qu'elle ait formé une croûte à un seul endroit ; cependant, dans le Biour du Gaon de Vilna, il écrit que, parce qu'elle est épaisse et ne cuit pas vite, il faut selon tous les avis une croûte en haut et en bas ; et le Dagoul Merevava écrit aussi que tous s'accordent sur ce point, mais pour une autre raison : puisque, pour la pachtida (tourte farcie), la partie supérieure et la partie inférieure ne forment pas une seule masse – la farce à l'intérieur les séparant –, elle est comme deux galettes, et chacune nécessite une formation de croûte ; et ainsi a écrit le livre 'Hemed Moché.
séif katan 29
- (ל) ויתבשל מה שבתוכה - היינו מה שממלאין בהפשטיד"א בשר ודגים וכה"ג דאל"כ אף שקרמו פניה חיישינן שמא יחתה בגחלים כדי שיתבשל מה שבתוכה:(30) Et que ce qui est à l'intérieur cuise – c'est-à-dire ce dont on remplit la pachtida : viande, poisson et autres ; car sinon, bien que ses faces aient formé une croûte, on craint qu'il n'attise les braises pour que ce qui est à l'intérieur cuise.
séif katan 30
- (לא) אם במזיד אסור - לרדות אפילו ע"י שינוי ואפילו אם אין לו מה יאכל ואפילו אם א"י רידהו שלא מדעתו אסור לו לאכול:(31) Si c'est délibérément, c'est interdit – de retirer le pain du four, même de manière inhabituelle, et même s'il n'a rien à manger ; et même si un non-Juif l'a retiré à son insu, il lui est interdit de le manger.
séif katan 31
- (לב) בכדי שיעשו - היינו האכילה אבל הרדיה מן התנור פשוט דמותר תיכף במו"ש:(32) Le temps qu'il faut pour les faire – il s'agit de l'interdit de manger ; mais pour le retirer du four, il est évident que c'est permis dès la sortie de Chabbat.
séif katan 32
- (לג) בשוגג וכו' - והא דלא קנסינן גם בשוגג כמ"ש בס"ח דלא מחלקינן שם בין שוגג למזיד דכיון דאין לו פת אחר לאכול וא"א לקיים מצות ג' סעודות בלא פת שרי אבל תבשיל אין חיוב כ"כ לאכול בשבת ואה"נ דאם אין לו דבר אחר לאכול כלל כ"א אותו התבשיל בלבד שהשהה בשוגג מותר לו לאכלו שאסור להתענות בשבת כמ"ש סימן רפ"ח ולפ"ז דכל ההיתר הוא מפני שאין לו פת אחר לאכול אפילו בתנורים שלנו שמבואר לקמן בס"ז שאין בהם משום רדייה ג"כ אסור להסתפק מן הפת יותר מג' סעודות:(33) Par inadvertance, etc. – et si l'on ne pénalise pas aussi celui qui a agi par inadvertance, comme il est écrit au séif 8, où l'on ne distingue pas entre inadvertance et acte délibéré, c'est que, puisqu'il n'a pas d'autre pain à manger et qu'il est impossible d'accomplir la mitsva des trois repas sans pain, c'est permis ; alors qu'un mets cuit, il n'y a pas une telle obligation de le manger le Chabbat. Et il est vrai que, s'il n'a absolument rien d'autre à manger que ce mets qu'il a laissé sur le feu par inadvertance, il lui est permis de le manger, car il est interdit de jeûner le Chabbat, comme il est écrit au siman 288. Et d'après cela, puisque toute la permission vient de ce qu'il n'a pas d'autre pain à manger, même dans nos fours – dont il est expliqué plus loin au séif 7 qu'ils ne relèvent pas de l'interdit de retirer –, il est également interdit de se servir du pain au-delà de trois repas.
séif katan 33
- (לד) מזון שלש סעודות - ואם בפת אחד שהוציא יש בו כדי ג' סעודות שוב אסור לרדות אע"ג דאין לו לכל סעודה ככר שלם ולחם משנה [מ"א]:(34) La nourriture de trois repas – et si dans un seul pain qu'il a sorti il y a de quoi faire trois repas, il est désormais interdit d'en retirer davantage, bien qu'il n'ait pas pour chaque repas un pain entier ni de le'hem michné (deux pains entiers) (Maguen Avraham).
séif katan 34
- (לה) ירדה במרדה - דרדיית הפת לא הוי שבות גמור אלא משום עובדא דחול אסור ולכך היכא דא"א לשנות וצורך שבת הוא התירו:(35) Il le retirera avec une pelle – car retirer le pain n'est pas un chevout (interdit rabbinique) à part entière, mais c'est interdit seulement parce que c'est une activité profane ; c'est pourquoi, là où il est impossible d'agir de manière inhabituelle et que c'est pour les besoins du Chabbat, ils l'ont permis.
séif katan 35
- (לו) רודה כדרכו - ובספר א"ר כתב דיש להחמיר כהפוסקים דס"ל דאפילו נתנה בהיתר צריך להיות הרדייה דוקא בשינוי:(36) Il retire de la manière habituelle – et dans le livre Eliya Rabba, il écrit qu'il faut être strict, selon les décisionnaires qui estiment que, même s'il l'a placé de manière permise, le retrait doit se faire justement de manière inhabituelle.
séif katan 36
- (לז) אבל אם הוא טוח - אתחלת הסעיף קאי דמותר ליתן דלא גזרינן שמא יסתור הטיט ויחתה ועיין בסעיף ז' האיך יתנהג בענין הרדייה:(37) Mais s'il est enduit – cela se rapporte au début du séif : il est permis de le placer, car on ne décrète pas de crainte qu'il ne démolisse l'argile et n'attise. Voir au séif 7 comment se conduire en ce qui concerne le retrait.
séif katan 37
- (לח) לאפותו - דאפילו בלא חתוי יהיה נאפה היטב ועיין במג"א שכתב דבתנורים שלנו כיון דקי"ל לקמיה בסעיף ז' דמותר לרדות מהם בשבת ולאכול אפילו יש לו הג' סעודות על שבת חיישינן שמא ימלך לאכול מהפת שבתנור בשבת ויחתה בגחלים כדי שיתבשל מהרה:(38) Pour le cuire – car même sans attiser, il sera bien cuit. Voir le Maguen Avraham, qui écrit que dans nos fours, puisque nous retenons plus loin, au séif 7, qu'il est permis d'en retirer le pain le Chabbat et de le manger même s'il a ses trois repas pour Chabbat, on craint qu'il ne se ravise pour manger le Chabbat du pain qui est dans le four, et qu'il n'attise les braises pour qu'il cuise vite.
séif katan 38
- (לט) אפילו במזיד - דהו"א הלעיטהו לרשע וימות קמ"ל דשרי וכ"ש כשהדביק בשוגג דשרי כדי שלא יבוא לידי איסור חטאת:(39) Même délibérément – car on aurait pu penser appliquer le principe « nourris le méchant de l'interdit et qu'il meure » ; il nous apprend que c'est permis ; et à plus forte raison, lorsqu'il a collé le pain par inadvertance, c'est permis, afin qu'il n'en vienne pas à un interdit passible d'un sacrifice 'hatat (expiatoire).
séif katan 39
- (מ) לו - ר"ל דוקא הוא בעצמו מותר לרדות אבל אחרים אסורים לרדות בשבילו בין כשהדביק במזיד ובין בשוגג אפילו מי שהדביק את הפת איננו בפה שיודיעוהו דאין אומרים לו לאדם עשה חטא קל כדי שלא יבוא חברך לידי איסור חמור כיון שחבירו פשע במה שהדביק. ואפילו בתנורים שלנו שאין בהם איסור רידוי מצדד בא"ר דאסור לאחר משום דהבצק מוקצה הוא ואינו ראוי לטלטול. וכ"ז לענין אפיה אבל לענין בישול פשוט הוא דאם אחד שכח או עבר והניח קדרה סמוך להאש צריך גם אחר לסלקו כדי שלא יבוא חבירו לידי איסור דבסילוק הקדירה אין כאן איסור כלל וממילא יש כאן מצוה לאפרושי מאיסורא:(40) À lui – c'est-à-dire que seul lui-même est autorisé à retirer le pain ; mais il est interdit à d'autres de le retirer pour lui, qu'il l'ait collé délibérément ou par inadvertance, même si celui qui a collé le pain n'est pas là pour qu'on l'avertisse ; car on ne dit pas à quelqu'un : « commets une faute légère afin que ton prochain n'en vienne pas à un interdit grave », puisque son prochain a été négligent en collant le pain. Et même dans nos fours, où il n'y a pas d'interdit de retirer, l'Eliya Rabba penche pour l'interdire à un autre, car la pâte est mouktsé (exclue de l'usage du Chabbat) et ne peut être déplacée. Et tout cela concerne la cuisson au four ; mais pour la cuisson en marmite, il est évident que si quelqu'un a oublié ou transgressé et a posé une marmite près du feu, un autre aussi doit la retirer, afin que son prochain n'en vienne pas à un interdit ; car retirer la marmite ne comporte aucun interdit, et il y a donc là une mitsva d'écarter autrui de l'interdit.
séif katan 40
- (מא) לרדות - אפילו במרדה ומ"מ א"א לעשות בשינוי כגון ע"י סכין וכה"ג יעשה אך כ"ז דוקא אם לא יצטרך להשהות עי"ז כדי שלא יבוא ע"י השהיה לידי קרימת פנים להתחייב עי"ז:(41) De retirer – même avec une pelle ; et néanmoins, s'il est possible d'agir de manière inhabituelle, par exemple avec un couteau et autres, qu'il le fasse. Mais tout cela uniquement si cela ne l'oblige pas à attendre, afin qu'il n'en vienne pas, par cette attente, à la formation de croûte et à en devenir passible.
séif katan 41
- (מב) שאין בהם רדייה - דמלאכת רדייה שייך רק בתנוריהם שהיו מדבקין הפת בדפני התנור אבל בתנורים שלנו שהפת מונחת בשולי התנור לא שייך בהם רדייה:(42) Où il n'y a pas de retrait – car l'activité de retirer ne s'applique qu'à leurs fours, où l'on collait le pain aux parois du four ; mais dans nos fours, où le pain est posé sur le fond du four, la notion de retirer ne s'applique pas.
séif katan 42
- (מג) להוציא יותר - וכתב המ"א דהיינו כשהדביק בהיתר דבתנורים שלהם היה אסור להוציא כל הפת שאין צריך לו לצורך שבת וכנ"ל בס"ה אפילו ע"י שינוי משא"כ בשלנו ששייך רדייה מותר להוציא כל הפת אף שהוא הרבה והרבה יותר מג"ס שצריך לו לשבת אבל כ"ז כשרוצה לאכול מהם בשבת עכ"פ מקצת מהם דאל"כ אסור לרדות לצורך חולו אפילו טלטול בעלמא אסור כשהוא בשביל חול כמ"ש הפוסקים דאסור להביא יין בשבת לצורך מו"ש ונראה דע"י א"י שרי ובספר א"ר מקיל ע"י עצמו בתנורים שלנו במקום פסידא שיתקלקל הפת אך המ"א לא ניחא ליה בזה דהרי יכול לאכול מן הפת בשבת:(43) D'en sortir davantage – le Maguen Avraham a écrit qu'il s'agit du cas où il a collé le pain de manière permise ; car dans leurs fours, il était interdit de sortir tout le pain dont il n'avait pas besoin pour le Chabbat, comme plus haut au séif 5, même de manière inhabituelle ; alors que dans les nôtres, où l'interdit de retirer ne s'applique pas, il est permis de sortir tout le pain, même s'il y en a beaucoup, bien plus que les trois repas dont il a besoin pour le Chabbat. Mais tout cela, lorsqu'il veut en manger le Chabbat, au moins une partie ; sinon, il est interdit de les retirer pour les besoins de la semaine : même un simple déplacement est interdit lorsqu'il est fait pour la semaine, comme l'écrivent les décisionnaires, qu'il est interdit d'apporter du vin le Chabbat pour les besoins de la sortie de Chabbat. Et il semble que par un non-Juif ce soit permis. Et le livre Eliya Rabba est indulgent pour le faire soi-même dans nos fours en cas de perte, lorsque le pain risque de s'abîmer ; mais le Maguen Avraham n'en est pas satisfait, puisqu'il peut manger de ce pain le Chabbat.
séif katan 43
- (מד) שיתחוב בו - וה"ה דיכול להוציא במקל דכ"ז הוא דרך שינוי ונראה דע"י א"י מותר להוציא אף ברחת [הוא הכלי שאנו מוציאין בו הפת בחול]:(44) Qu'il y plante – et de même, il peut le sortir avec un bâton, car tout cela est une manière inhabituelle. Et il semble que par un non-Juif, il est permis de le sortir même avec une pelle [c'est l'ustensile avec lequel nous sortons le pain en semaine].
séif katan 44
- (מה) עססיות ותורמוסין - וה"ה לשאר מיני קטניות וירקות ודברים רכים שכולם אינם דומים לבשר דקי"ל לעיל בריש סימן רנ"ג דמותר ליתנו סמוך לחשיכה כשהוא חי לפי שבודאי לא יתבשל לסעודת הלילה ולסעודת מחר יתבשל אפילו בלא חיתוי אבל אלו קלים להתבשל וחיישינן שמא יחתה בגחלים לצורך סעודת הלילה:(45) Des pois et des lupins – et il en est de même des autres sortes de légumineuses, de légumes et d'aliments tendres, qui ne sont pas comparables à la viande, dont nous retenons plus haut, au début du siman 253, qu'il est permis de la placer près de la tombée de la nuit lorsqu'elle est crue, car elle ne cuira certainement pas pour le repas du soir, et pour le repas du lendemain elle cuira même sans attiser ; mais ceux-ci cuisent facilement, et l'on craint qu'il n'attise les braises pour le repas du soir.
séif katan 45
- (מו) לתוך התנור - היינו אפילו הוא גרוף וקטום כמ"ש בסימן רנ"ג ס"א מיהו תנורי דידן דמיא לכירה דשרי גרוף וקטום ואם הוא טוח בטיט שרי בכל ענין כפמ"ש הרמ"א בס"א בהג"ה:(46) Dans le four – c'est-à-dire même s'il est balayé et couvert, comme il est écrit au siman 253, séif 1. Toutefois, nos fours sont semblables au fourneau, pour lequel c'est permis s'il est balayé et couvert ; et s'il est enduit d'argile, c'est permis dans tous les cas, comme l'écrit le Rema au séif 1 dans la Haga.
séif katan 46
- (מז) כשאינן גרופים - אכירה לבד קאי ונקט לשון רבים אכירות דעלמא דאלו כופח הלא מבואר ברנ"ג דכשהסיקוהו בעצים לא מהני גריפה וקטימה:(47) Lorsqu'ils ne sont pas balayés – cela ne se rapporte qu'au fourneau, et il a employé le pluriel en pensant aux fourneaux en général ; car pour le koupa'h (petit four pour une seule marmite), il est expliqué au siman 253 que, lorsqu'on l'a chauffé au bois, le balayage et la couverture de cendres ne servent à rien.
séif katan 47
- (מח) עד כדי שיעשו - כדי שלא יהנה ממה שעבר על איסור דרבנן [תו"ש] ועיין לעיל בסימן רנ"ג ס"א בהג"ה דאם נתבשל מבעו"י כמאכל בן דרוסאי די:(48) Jusqu'au temps qu'il faut pour les faire – afin qu'il ne profite pas de ce qu'il a transgressé un interdit d'ordre rabbinique (Tossefet Chabbat). Et voir plus haut au siman 253, séif 1, dans la Haga, que s'il a cuit de jour comme la nourriture de Ben Drossaï, cela suffit.
séif katan 48
- (מט) של מים - אע"ג דמים ראויין לשתות חיים והיה ראוי להיות דינם כפירות הנאכלים חיים לעיל בס"ד מ"מ אינם טובים כ"כ כפירות ומהני להם החימום הרבה ויש בהם גזירת חיתוי:(49) D'eau – bien que l'eau puisse se boire froide, et qu'il conviendrait que sa règle soit comme celle des fruits qui se mangent crus, plus haut au séif 4, elle n'est néanmoins pas aussi bonne froide que les fruits, et le réchauffement lui est très utile ; elle est donc soumise au décret de crainte qu'il n'attise.
séif katan 49
- (נ) לתוך התנור - ובתנור שלנו כשהוא גרוף וקטום או כשהוא טוח בטיט שרי וכנ"ל:(50) Dans le four – et dans notre four, lorsqu'il est balayé et couvert ou enduit d'argile, c'est permis, comme expliqué plus haut.
séif katan 50
- (נא) ע"ש עם חשיכה - אא"כ יש שהות שיתחממו קודם בה"ש אף שלא יתחממו כל צרכן וכן אסור ליתן מים לתוך הקדרות שבתנורים ע"ש עם חשיכה אע"ג דמתכוין רק שלא יפקע הקדירה מהחום שבתנור ולמאי יחתה מ"מ הא הדרך הוא שמדיח בהם הכלים וחיישינן שמא יחתה בהתנור כדי שיתחממו המים ולכך צריך לזהר ליתנן שיתחממו במקצת מבע"י:(51) La veille de Chabbat à la tombée de la nuit – à moins qu'il y ait le temps qu'elle se réchauffe avant le bein hachmachot, même si elle ne se réchauffe pas complètement. De même, il est interdit de mettre de l'eau dans les marmites qui sont dans les fours la veille de Chabbat à la tombée de la nuit, bien qu'il ait seulement l'intention que la marmite n'éclate pas sous la chaleur du four – et pourquoi attiserait-il ? Néanmoins, l'habitude est de laver la vaisselle avec cette eau, et l'on craint qu'il n'attise dans le four pour que l'eau se réchauffe ; c'est pourquoi il faut veiller à la placer de sorte qu'elle se réchauffe un peu de jour.
séif katan 51