Michna Beroura 253

Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot

Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 253 →

הנה מפני שהסימן הזה רבו פארותיו וכדי שלא יבלבל עיני הקורא בו אמרתי להעתיק מספר מחצית השקל פתיחה קטנה אליה מעיקרי הדינים שלה כדי שירוץ הקורא בו. דע שיש ענין שהיה וענין חזרה. שהיה מקרי שנותן תבשיל מע"ש ע"ג כירה לא דרך הטמנה ומניחו עומד ע"ג כירה ובשבת נוטל מהכירה. וחזרה מקרי כשהניחם מע"ש ע"ג כירה ובשבת נוטלו מהכירה ורוצה להחזירה שנית ע"ג כירה [זהו עיקר דין חזרה לכו"ע אבל יש עוד ענין חזרה שנוטלו מע"ש סמוך לחשיכה ומחזירו כמבואר בס"ב בהג"ה] ופליגי חנניה ורבנן דחנניה ס"ל אם התבשיל כבר נתבשל כמאכל בן דרוסאי הוא כחצי בישול [וי"א כשליש בישול] מותר להשהותה ע"ג כירה אפילו אם אינה גרופה מן הגחלים ואינה קטומה [היינו שמכוסה הגחלים באפר] וחכמים ס"ל דאסור אם אינה גרופה וקטומה אא"כ נתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו. ובריש פרק כירה תנן כירה שהסיקוה וכו' בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר ומבעי להש"ס האי לא יתן דתנן ר"ל לא ישהה אלא אם כן גרוף וקטום ואתיא כרבנן דחנניה או לא יתן ר"ל לא יחזיר אבל שהיה מותרת אפילו אינו גרוף וקטום ואתיא כחנניה ולא איפשיטא האי בעיא. ופסקו הרי"ף והרמב"ם והעומדים בשיטתם לשהות תנן וכרבנן דחנניה דאפילו לשהות בעינן ע"ג גרופה וקטומה. והתוספות פסקו להחזיר תנן אבל לשהות מותר אפילו על אינה גרופה משנתבשל כמאכל בן דרוסאי וכחנניה. והן השתי דעות שהובאו בשו"ע בסימן זה דעה א' היא דעת הרי"ף והרמב"ם והי"א שמביא המחבר בסוף ס"א הוא דעת רש"י ותוספות הנ"ל זהו מה שבארנו בקצרה ומעתה נבוא לבאר את דברי השו"ע בעז"ה:
Voici : parce que ce siman a de nombreuses ramifications, et afin que les yeux du lecteur ne s'y embrouillent pas, j'ai décidé de recopier du livre Ma'hatsit HaChékel une petite introduction à ses lois principales, afin que le lecteur puisse le parcourir aisément. Sache qu'il y a la question de la chehiya (laisser un plat sur le feu) et la question de la 'hazara (remettre un plat sur le feu). On appelle chehiya le fait de placer un plat dès la veille de Chabbat sur un réchaud (kira), non pas à la manière d'une hatmana (enfouissement pour conserver la chaleur), de le laisser posé sur le réchaud, et de le retirer du réchaud le Chabbat. Et on appelle 'hazara le cas où on les a posés dès la veille de Chabbat sur le réchaud, où le Chabbat on le retire du réchaud et où l'on veut le remettre une seconde fois sur le réchaud [c'est là l'essentiel de la loi de la 'hazara selon tous les avis ; mais il existe encore un autre cas de 'hazara : lorsqu'on le retire la veille de Chabbat peu avant la tombée de la nuit et qu'on le remet, comme il est expliqué au séif 2 dans la glose du Rema]. Et 'Hanania et les Sages sont en désaccord : 'Hanania est d'avis que si le plat est déjà cuit comme la nourriture de Ben Derossaï (kemaakhal ben Derossaï), c'est-à-dire à moitié cuit [et certains disent : au tiers de sa cuisson], il est permis de le laisser sur le réchaud même s'il n'est pas débarrassé des braises (garouf) et n'est pas recouvert (katoum) [c'est-à-dire que les braises sont couvertes de cendre] ; et les Sages sont d'avis que c'est interdit s'il n'est pas débarrassé et recouvert, à moins que le plat ne soit entièrement cuit et qu'il se réduise à son détriment (mitstamek veRa' lo : la prolongation de la cuisson lui nuit). Et au début du chapitre « Kira » (Chabbat 36b) nous avons appris dans la Michna : « Un réchaud qu'on a allumé, etc., avec du marc d'olives (guefèt) ou avec du bois, on n'y posera pas de plat avant de l'avoir débarrassé des braises ou d'y avoir mis de la cendre » ; et la Guemara s'interroge : ce « on n'y posera pas » que nous avons appris veut-il dire « on n'y laissera pas » le plat à moins que le réchaud ne soit débarrassé et recouvert, et la Michna est alors conforme aux Sages opposés à 'Hanania ; ou bien « on n'y posera pas » veut-il dire « on n'y remettra pas », mais la chehiya est permise même si le réchaud n'est pas débarrassé et recouvert, et la Michna est conforme à 'Hanania ? Et cette question n'a pas été tranchée. Le Rif, le Rambam et ceux qui suivent leur méthode ont tranché que la Michna a enseigné la loi de la chehiya, conformément aux Sages opposés à 'Hanania : même pour laisser le plat, il faut le poser sur un réchaud débarrassé et recouvert. Et les Tossafot ont tranché que la Michna a enseigné la loi de la 'hazara, mais qu'il est permis de laisser le plat même sur un réchaud non débarrassé dès lors qu'il est cuit comme la nourriture de Ben Derossaï, conformément à 'Hanania. Ce sont là les deux opinions rapportées dans le Choulhan Aroukh dans ce siman : la première opinion est celle du Rif et du Rambam ; et le « certains disent » que l'auteur (Rabbi Yossef Karo) rapporte à la fin du séif 1 est l'opinion de Rachi et des Tossafot mentionnés plus haut. Voilà ce que nous avons expliqué brièvement ; et désormais nous allons expliquer les paroles du Choulhan Aroukh, avec l'aide de D.ieu.
séif katan 1
(א) ושופתין על פיה - גם בתוכה יש מקום להעמיד הקדרה ומותר להשהות במצטמק ורע לו אלא משום דרוצה להשמיענו איסור במצטמק ויפה לו אפי' על פיה:
(1) Et on pose la marmite sur son ouverture – À l'intérieur aussi du réchaud il y a de la place pour poser la marmite, et il est permis de l'y laisser lorsque le plat se réduit à son détriment ; mais l'auteur a parlé de l'ouverture parce qu'il veut nous enseigner l'interdit lorsque le plat se réduit à son avantage (mitstamek veYafé lo), même sur son ouverture.
séif katan 2
(ב) אם הוסקה וכו' - משום דכל הני עבדי גחלים וחיישינן שמא יחתה בהם:
(2) Si on l'a allumé, etc. – Parce que tous ces combustibles produisent des braises, et nous craignons qu'on ne les attise.
séif katan 3
(ג) שהיא פסולת של זיתים - וי"א דה"ה פסולת של שומשמין דגם הם בכלל גפת הנזכר במשנה וכדלקמן בסימן רנ"ז ס"ג לענין הטמנה:
(3) Qui est le résidu des olives – Et certains disent qu'il en est de même du résidu de sésame, car lui aussi est inclus dans le guefèt mentionné dans la Michna, comme on le verra plus loin, siman 257, séif 3, au sujet de la hatmana.
séif katan 4
(ד) או בעצים - וה"ה פחמין וגללי בהמה גסה:
(4) Ou avec du bois – Et il en est de même du charbon et des excréments de gros bétail.
séif katan 5
(ה) ליתן עליה - וה"ה אם היה נתון צריך לסלק כשהגיע זמן חשיכה אם לא נתבשלה כל צרכה או שמצטמק ויפה לו:
(5) D'y poser le plat – Et de même, s'il y était déjà posé, il faut l'enlever lorsqu'arrive le moment de la tombée de la nuit, s'il n'est pas entièrement cuit ou s'il se réduit à son avantage.
séif katan 6
(ו) מבעוד יום - היינו ליתנו קודם שקיעת החמה להשהותו עליה לצורך הלילה:
(6) Alors qu'il fait encore jour – C'est-à-dire le poser avant le coucher du soleil pour l'y laisser en vue du repas du soir.
séif katan 7
(ז) אא"כ נתבשל וכו' - היינו דכיון שכבר נתבשלה לגמרי עד שאם תתבשל יותר תצטמק לרעה לא חיישינן לחיתוי ומותר ליתנה אז לכתחלה:
(7) À moins qu'il ne soit cuit, etc. – C'est-à-dire que, puisqu'il est déjà entièrement cuit, au point que s'il cuisait davantage il se réduirait à son détriment, nous ne craignons pas qu'on attise les braises, et il est alors permis de le poser lekhat'hila (a priori).
séif katan 8
(ח) מצטמק - פי' כל דבר שאדם עצב כשיבש ונתכווץ מחמת רוב הבשול וכן ביפה לו היינו שהוא שמח מזה:
(8) Se réduit – Explication : toute chose dont on est attristé quand elle sèche et se rétracte du fait d'une cuisson prolongée (c'est « à son détriment ») ; et de même, « à son avantage » signifie qu'on s'en réjouit.
séif katan 9
(ט) או שהיה חי - ודוקא בשר חי שא"א להתבשל לצורך סעודת הלילה אבל ירק ושארי דברים שהם קלי הבישול לא מהני מה שהוא חי וכן מה שכתב לקמיה חתיכה חיה היינו ג"כ בשר:
(9) Ou s'il était cru – Et précisément de la viande crue, qui ne peut pas cuire à temps pour le repas du soir ; mais pour les légumes et autres choses de cuisson facile, le fait qu'ils soient crus n'est d'aucune utilité. Et de même, ce que l'auteur écrit ensuite, « un morceau cru », désigne lui aussi de la viande.
séif katan 10
(י) שלא נתבשל - פי' אז שרי ליתנו סמוך לשקיעה ממש אבל אם נתנו מבעוד יום אסור דכבר נתבשל קצת קודם שבת וצריך לסלק כשהגיע זמן שבת אא"כ נתבשל כל צרכו קודם זה:
(10) Qui n'a pas cuit – Explication : alors il est permis de le poser juste avant le coucher du soleil ; mais si on l'a posé alors qu'il faisait encore jour (bien avant), c'est interdit, car il a déjà un peu cuit avant Chabbat, et il faut l'enlever lorsqu'arrive le moment de Chabbat, à moins qu'il ne soit entièrement cuit avant cela.
séif katan 11
(יא) כלל - היינו דאפילו הוחם התבשיל נמי מותר להשהות ולא גזרינן שמא יחתה כיון דעצם הבישול לא נתבשל כלל:
(11) Du tout – C'est-à-dire que même si le plat s'est réchauffé, il est également permis de l'y laisser, et nous ne décrétons pas l'interdit de peur qu'on n'attise les braises, puisque la cuisson proprement dite n'a pas du tout eu lieu.
séif katan 12
(יב) שמא יחתה - למהר בישולו כדי לאכול בלילה או כדי שיהיה מצטמק יפה:
(12) De peur qu'il n'attise – Pour hâter sa cuisson afin de le manger le soir, ou pour qu'il se réduise d'une manière avantageuse.
séif katan 13
(יג) שהוציא ממנו - חוץ לכירה ומותר בזה וכן בקטם אפילו רק נתבשל קצת:
(13) Qu'on en a retiré les braises – Hors du réchaud ; et dans ce cas c'est permis ; de même s'il les a recouvertes de cendre, même si le plat n'a que peu cuit.
séif katan 14
(יד) שכסה הגחלים - היינו כל הגחלים וא"צ לקטום עד שאין ניכר שם אש כלל רק בכסוי אפר כל שהוא מלמעלה על פניהם סגי ואפילו הובערה אח"כ שרי [גמרא]. עוד אמר שם דאפילו היו הגחלים של רותם שאינם ממהרין להכבות ג"כ שרי והטעם בכל זה כיון דגילה דעתו דלא בעי לגחלים סגי דבודאי לא אתי לחיתויי. עוד איתא דגחלים שעממו [היינו שהוחשך קצת מראיתן] הרי הן כקטומה והטעם דכיון שלא חשש ללבותן שלא יעוממו מוכחא מלתא שאינו קפיד בחתויה [רשב"א]:
(14) Qu'on a couvert les braises – C'est-à-dire toutes les braises ; et il n'est pas nécessaire de les couvrir au point qu'on ne voie plus du tout de feu : il suffit d'une couverture de cendre, si peu que ce soit, par-dessus elles ; et même si le feu s'est ranimé ensuite, c'est permis [Guemara]. Il est encore dit là que même si les braises étaient de bois de genêt (rotem), qui ne s'éteignent pas vite, c'est également permis ; et la raison de tout cela : puisqu'il a montré qu'il ne tient pas aux braises, cela suffit, car il n'en viendra certainement pas à les attiser. Il est encore rapporté que des braises qui se sont ternies [c'est-à-dire dont l'éclat s'est un peu assombri] sont comme un réchaud recouvert ; et la raison est que, puisqu'il ne s'est pas soucié de les raviver pour qu'elles ne se ternissent pas, il est évident qu'il ne tient pas à les attiser [Rachba].
séif katan 15
(טו) מותר לסמוך לה - י"א דלא שרינן הכא כ"א הסמיכה בע"ש להשהותה משתחשך אבל להחזיר בשבת אסור אפילו בסמיכה ורק לסברא שניה המוזכר בסוף הסעיף מותר אפילו בחזרה ע"פ האופנים המבוארים בס"ב אבל כמה אחרונים חולקין ע"ז ודעתם דחזרה בסמיכה מותר לכ"ע. ואפי' בסמיכה לכתחלה בשבת יש מקילין היכא שהקדירה עדיין חם ומבושל כל צרכו ועיין במה שכתב הרמ"א בסוף הסימן ובבה"ל שם:
(15) Il est permis d'y adosser la marmite – Certains disent qu'on n'a permis ici que d'adosser la marmite la veille de Chabbat pour l'y laisser une fois la nuit tombée ; mais la remettre le Chabbat est interdit, même en l'adossant ; et c'est seulement selon la seconde opinion mentionnée à la fin du séif que c'est permis même en cas de 'hazara, selon les modalités expliquées au séif 2. Mais plusieurs A'haronim contestent cela, et leur avis est que la 'hazara par adossement est permise selon tous les avis. Et même pour adosser une marmite lekhat'hila le Chabbat, certains sont indulgents lorsque la marmite est encore chaude et entièrement cuite ; voir ce qu'a écrit le Rema à la fin du siman, et le Biour Halakha à cet endroit.
séif katan 16
(טז) קדירה - היינו ג"כ אפילו לא נתבשלה שליש דכיון דאינו אלא סומך לה מבחוץ לא חמיר האי כירה מגרופה וקטומה הנ"ל דמותר שם להשהות אפילו לא נתבשלה כדי שליש וכנ"ל:
(16) Une marmite – C'est-à-dire même si elle n'a pas cuit au tiers : puisqu'il ne fait que l'adosser de l'extérieur, ce réchaud n'est pas plus sévère que le réchaud débarrassé et recouvert mentionné plus haut, où il est permis de laisser le plat même s'il n'a pas cuit au tiers, comme mentionné plus haut.
séif katan 17
(יז) בסמוך חוצה לה - היינו אפילו אם היד סולדת במקום ההוא:
(17) À côté, en dehors de lui – C'est-à-dire même si, à cet endroit, la main se rétracte (yad soledèt : la chaleur y est brûlante au toucher).
séif katan 18
(יח) מותר לשהות עליה - וה"ה בתוכה דכיון דכגרופה דמיא ומבעוד יום הוא נותנו לתוכה מה לי תוכה מה לי על גבה:
(18) Il est permis de la laisser dessus – Et il en est de même à l'intérieur : puisque ce réchaud est semblable à un réchaud débarrassé et qu'il l'y place alors qu'il fait encore jour, qu'importe l'intérieur ou le dessus ?
séif katan 19
(יט) אפילו אינה וכו' - לפי שאין בה חשש חיתוי שמיד שכלה השלהבת כלה גם הגחלת [כל בו]:
(19) Même s'il n'est pas, etc. – Parce qu'il n'y a pas là de crainte qu'on attise, car dès que la flamme s'éteint, la braise s'éteint aussi [Kol Bo].
séif katan 20
(כ) אע"פ שמוסיף הבל - פי' בכירה הגרופה והו"א דלהוי כאינה גרופה קמ"ל דלא אמרינן הכי ואפילו בשבת מותר להחזיר עליה:
(20) Bien qu'il ajoute de la chaleur – Explication : dans un réchaud débarrassé ; on aurait pu penser qu'il soit considéré comme non débarrassé : il nous enseigne que nous ne disons pas cela, et que même le Chabbat il est permis de l'y remettre.
séif katan 21
(כא) ותנור - היינו בתנור שלהם שעשויות ככירה אך מתוך שקצרות למעלה ורחב למטה נקלט חומו לתוכו טפי מכירה לכך החמירו בו יותר מכירה:
(21) Et un four (tanour) – C'est-à-dire leur four (à l'époque du Talmud), qui était fait comme un réchaud ; mais comme il était étroit en haut et large en bas, sa chaleur y était davantage retenue que dans un réchaud ; c'est pourquoi on a été plus sévère à son égard qu'à l'égard d'un réchaud.
séif katan 22
(כב) אפילו אם הוא גרוף - מפני שהגורף אינו גורף אלא רוב האש עצמה וא"א שלא תשאר ניצוץ אחד ובתנור שחומו רב חיישינן שמא יחתה כדי שיבערו אותם הניצוצות. והנה מלשון המחבר משמע דס"ל כדעת הטור דאפילו בקש ובגבבא אסור בגרוף וקטום וכן הוא דעת ה"ר יהונתן המובא בחידושי הר"ן אכן מלשון הרמב"ם משמע דבקש וגבבא אינו אסור בתנור כ"א באינו גרוף [א"ר] וכן הוא דעת הכל בו וחידושי הר"ן ויש להקל בזה:
(22) Même s'il est débarrassé – Car celui qui débarrasse n'enlève que la majeure partie du feu lui-même, et il est impossible qu'il ne reste pas une étincelle ; et dans un four, dont la chaleur est grande, nous craignons qu'il n'attise pour que ces étincelles s'enflamment. Or, du langage de l'auteur il ressort qu'il partage l'avis du Tour, selon lequel même avec un four chauffé à la paille et au chaume, c'est interdit même s'il est débarrassé et recouvert ; et tel est l'avis de Rabbénou Yehonathan, rapporté dans les 'Hidouché HaRan. Cependant, du langage du Rambam il ressort qu'avec la paille et le chaume, ce n'est interdit dans un four que s'il n'est pas débarrassé [Eliya Rabba] ; et tel est l'avis du Kol Bo et des 'Hidouché HaRan ; et on peut être indulgent sur ce point.
séif katan 23
(כג) שהיד סולדת בו - אבל אם אין היס"ב מותר ליתן אפילו על גביו אפילו בשבת ואפשר דאפילו אין גרוף וקטום מן הגחלים ג"כ שרי כיון שהמקום שמעמיד שם הקדרה אין היד סולדת בו [מ"א]:
(23) Où la main se rétracte – Mais si la main ne s'y rétracte pas, il est permis de l'y poser, même dessus, même le Chabbat ; et il est possible que même s'il n'est pas débarrassé et recouvert des braises, ce soit aussi permis, puisque l'endroit où l'on pose la marmite n'est pas chaud au point que la main s'y rétracte [Maguen Avraham].
séif katan 24
(כד) וכ"ש שאסור וכו' - ודוקא בלא נתבשל כ"צ או במצטמק ויפה לו אבל במצטמק ורע לו מותר וכן בקידרא חייתא ואפילו באינו גרוף וקטום:
(24) Et à plus forte raison il est interdit, etc. – Et seulement lorsque le plat n'est pas entièrement cuit, ou lorsqu'il se réduit à son avantage ; mais lorsqu'il se réduit à son détriment, c'est permis, et de même pour une marmite de viande crue (kidra 'hayta), et même si le four n'est pas débarrassé et recouvert.
séif katan 25
(כה) שהוא מקום וכו' - הוא עשוי כעין כירה אלא דכירה הוא מקום שפיתת שתי קדרות וכופח הוא מקום שפיתת קדרה אחת לפיכך נפיש הבליה מכירה שהמקום צר והחום מתקבץ בו ביותר וזוטר הבליה מדתנור:
(25) Qui est un emplacement, etc. – Il (le koupa'h) est fait à la manière d'un réchaud, sauf que le réchaud est un emplacement où l'on pose deux marmites, et le koupa'h un emplacement où l'on pose une seule marmite ; c'est pourquoi sa chaleur est plus grande que celle du réchaud, car l'espace est étroit et la chaleur s'y concentre davantage, et sa chaleur est moindre que celle du four.
séif katan 26
(כו) דינו ככירה - ואפילו לא גרף את הקש ולא קטם:
(26) Sa loi est comme celle du réchaud – Et même si l'on n'a pas débarrassé la paille ni recouvert.
séif katan 27
(כז) דינו כתנור - שאפילו גרף וקטם אסור בין בתוכה בין ע"ג בין בסמיכה:
(27) Sa loi est comme celle du four – Car même si l'on a débarrassé et recouvert, c'est interdit, que ce soit à l'intérieur, dessus ou en l'adossant.
séif katan 28
(כח) ותנורים שלנו - שפיהם מן הצד ועוד שרחבים ביותר אין חומם רב כ"כ וע"כ דינו ככירה ובספר תפארת שמואל הביא בשם רש"ל שחולק ע"ז וסובר דשוים הם לדינא ע"ש ועכ"פ בתנור של נחתומין שמסיקין בו תדיר וחומו רב טוב להחמיר לדונו כתנור:
(28) Et nos fours – Dont l'ouverture est sur le côté, et qui de plus sont très larges, n'ont pas une chaleur si grande ; c'est pourquoi leur loi est comme celle du réchaud. Et dans le livre Tiféret Chemouel il est rapporté au nom du Rachal qu'il conteste cela et estime qu'ils sont équivalents (aux fours du Talmud) quant à la loi ; vois là-bas. Et en tout cas, pour le four des boulangers, qu'on chauffe constamment et dont la chaleur est grande, il est bien d'être rigoureux et de le juger comme un four.
séif katan 29
(כט) ואם שכח ושהה - וכ"ש אם שגג בדין:
(29) Et s'il a oublié et laissé le plat – Et à plus forte raison s'il s'est trompé sur la loi.
séif katan 30
(ל) אפילו הוא מצטמק ויפה - ואפילו הוא בתוך התנור והטעם דלא נהנה ממנו כ"כ כיון דבלא"ה היה ראוי לאכילה שנתבשל כ"צ וע"כ בדיעבד מותר:
(30) Même s'il se réduit à son avantage – Et même s'il est à l'intérieur du four ; et la raison : il n'en tire pas tellement profit, puisque même sans cela le plat était propre à la consommation, car il était entièrement cuit ; c'est pourquoi bediavad (a posteriori) c'est permis.
séif katan 31
(לא) אסור - לכל אדם וכ"ש לבני ביתו דאסור כיון דנתבשל בשבילם:
(31) C'est interdit – À tout le monde, et à plus forte raison aux membres de sa maison, puisque le plat a cuit pour eux.
séif katan 32
(לב) עד מוצאי שבת - בהגהות אשר"י מבואר דגם בכאן הוא בכדי שיעשה כמו בעבר ושהה ומלשון הרמב"ם לא נראה כן [פמ"ג]:
(32) Jusqu'à la sortie de Chabbat – Dans les Hagahot Acheri il est expliqué qu'ici aussi l'interdit dure en outre le temps qu'il faut pour le faire (bikhdé chéyéassé), comme dans le cas de celui qui a transgressé et laissé le plat ; mais du langage du Rambam il ne semble pas en être ainsi [Peri Megadim].
séif katan 33
(לג) החזירה א"י - לצורך ישראל:
(33) Si un non-Juif l'a remis – Pour les besoins d'un Juif.
séif katan 34
(לד) דינו כשכח - דמה שנעשה ע"י א"י במזיד לא חמיר ממה שנעשה ע"י ישראל בשוגג וע"כ אפי' אם מצטמק ויפה לו מותר כיון שנתבשל כל צרכו ואין נהנה ממנו כ"כ:
(34) Sa loi est comme celle de celui qui a oublié – Car ce qui a été fait par un non-Juif délibérément n'est pas plus grave que ce qui a été fait par un Juif par inadvertance ; c'est pourquoi même s'il se réduit à son avantage, c'est permis, puisqu'il était entièrement cuit et qu'il n'en tire pas tellement profit.
séif katan 35
(לה) ואם החזירו ישראל - בשבת אפילו בשוגג דינו כעבר ושהה במזיד ואסור אם מצטמק ויפה לו והטעם דמחמרינן בחזרה טפי מבשהיה משום דקעביד מעשה ועיין במ"א שפסק דלאחרים שרי בזה מאחר שהיה מבושל קודם כ"צ והיה שוגג. ודע דדין זה הוא אפילו לשיטת הרמ"א דפוסק בסוף הסעיף כהי"א דבשהיה מותר כמאכל בן דרוסאי הכא בחזרה שוים הם לדינא דהא לכו"ע בחזרה אסור אפילו אם נתבשל כל צרכו:
(35) Et si un Juif l'a remis – Le Chabbat, même par inadvertance, sa loi est comme celle de celui qui a transgressé et laissé le plat délibérément, et c'est interdit s'il se réduit à son avantage ; et la raison : nous sommes plus sévères pour la 'hazara que pour la chehiya, parce qu'il accomplit un acte. Et vois le Maguen Avraham, qui a tranché que pour d'autres personnes c'est permis dans ce cas, puisque le plat était entièrement cuit auparavant et qu'il a agi par inadvertance. Et sache que cette loi s'applique même selon la méthode du Rema, qui tranche à la fin du séif conformément au « certains disent », selon lequel pour la chehiya c'est permis dès que le plat est cuit comme la nourriture de Ben Derossaï : ici, pour la 'hazara, ils sont équivalents quant à la loi, car selon tous les avis la 'hazara est interdite (sur un réchaud non débarrassé) même si le plat est entièrement cuit.
séif katan 36
(לו) ואם מצטמק ורע לו מותר - ר"ל אע"ג דלכתחלה אסור בחזרה אפילו אם מצטמק ורע לו בדיעבד מותר אפילו להחזיר במזיד שהרי לא נהנה כלל:
(36) Et s'il se réduit à son détriment, c'est permis – Cela veut dire : bien que lekhat'hila la 'hazara soit interdite même s'il se réduit à son détriment, bediavad c'est permis, même s'il l'a remis délibérément, car il n'en a tiré aucun profit.
séif katan 37
(לז) וי"א שכל וכו' - ס"ל דכיון שנתבשל שראוי לאכול ע"י הדחק תו ליכא למיחש שמא יחתה דכיון שראוי לאכילה למה יחתה בחנם ולכך שרי אפילו באינה גרופה וקטומה ואין צריך לזה אלא כשעדיין לא הגיע למאב"ד או כשבא להחזירה בשבת דמחזי כמבשל אם אינה גרופה:
(37) Et certains disent que tout, etc. – Ils sont d'avis que, puisque le plat est cuit au point d'être mangeable avec difficulté, il n'y a plus à craindre qu'on attise : puisqu'il est mangeable, pourquoi attiserait-on pour rien ? C'est pourquoi c'est permis même sur un réchaud non débarrassé et non recouvert ; et on n'a besoin de cela (que le réchaud soit débarrassé et recouvert) que lorsque le plat n'a pas encore atteint le stade de la nourriture de Ben Derossaï, ou lorsqu'on vient à le remettre le Chabbat, car on a l'air de cuire si le réchaud n'est pas débarrassé.
séif katan 38
(לח) כמאכל בן דרוסאי - י"א חצי בישול וי"א שליש בישול והשו"ע לקמן בסימן רנ"ד ס"ב סתם חצי בישול ובמקום הדחק אפשר דיש להקל:
(38) Comme la nourriture de Ben Derossaï – Certains disent : la moitié de la cuisson, et certains disent : le tiers de la cuisson ; et le Choulhan Aroukh, plus loin au siman 254, séif 2, a écrit sans réserve : la moitié de la cuisson ; et en cas de nécessité pressante, il est possible qu'on puisse être indulgent.
séif katan 39
(לט) או אפילו וכו' - דלא מפלגינן בין תנור לכירה אלא מה שאסור בכירה שאינה גרופה משום חשש חיתוי אסרינן בתנור אפילו בגרוף דמשום חום התנור חשבינן ליה כאינו גרוף וכנ"ל אבל מה שהתירו בכירה אפילו באינה גרופה דלא אתי לחתות משום דכבר נתבשלה גם בתנור מותר:
(39) Ou même, etc. – Car nous ne distinguons pas entre le four et le réchaud, si ce n'est que ce qui est interdit sur un réchaud non débarrassé par crainte qu'on attise, nous l'interdisons dans un four même débarrassé, car du fait de la chaleur du four nous le considérons comme non débarrassé, comme mentionné plus haut ; mais ce qu'on a permis sur un réchaud même non débarrassé, parce qu'on n'en viendra pas à attiser puisque le plat est déjà cuit, est permis également dans un four.
séif katan 40
(מ) ע"ג התנור - וה"ה בתוך התנור והכירה:
(40) Sur le four – Et il en est de même à l'intérieur du four et du réchaud.
séif katan 41
(מא) ולא הגיע וכו' - דאז חיישינן שמא יחתה בגחלים אם הוסקה בגפת ועצים וגם איננה גרופה מן הגחלים:
(41) Et n'a pas atteint, etc. – Car alors nous craignons qu'il n'attise les braises, si le réchaud a été chauffé au marc d'olives ou au bois et n'est pas non plus débarrassé des braises.
séif katan 42
(מב) ובא להחזירה - עיין לקמן בס"ב:
(42) Et vient à le remettre – Voir plus loin, au séif 2.
séif katan 43
(מג) ולא הגיע - דבהגיע לדעה זו מותר אפילו לכתחלה ונראה דלענין דיעבד יש להורות דכמאב"ד הוא שיעור שליש שרבו העומדים בשיטה זו עיין בא"ר:
(43) Et n'a pas atteint – Car s'il l'a atteint, selon cette opinion c'est permis même lekhat'hila. Et il me semble que, pour le bediavad, il faut enseigner que la nourriture de Ben Derossaï correspond à la mesure du tiers, car nombreux sont ceux qui suivent cette méthode ; voir l'Eliya Rabba.
séif katan 44
(מד) אסור - היינו אפילו לאחרים עד מו"ש ואם בעינן בזה בכדי שיעשה עיין לעיל בס"ק ל"ב:
(44) C'est interdit – C'est-à-dire même à d'autres, jusqu'à la sortie de Chabbat ; et quant à savoir s'il faut dans ce cas attendre en outre le temps qu'il faut pour le faire, voir plus haut, séif katan 32.
séif katan 45
(מה) על כסא של ברזל - כעין פטפוט של שלש רגלים והגחלים מונחים תחתיו:
(45) Sur un siège de fer – Semblable à un trépied (petpout) à trois pieds, les braises étant posées en dessous.
séif katan 46
(מו) הטמנה על גבי גחלים - הכי ס"ל להמחבר דאם שולי הקדרה נוגעין בגחלים מקרי הטמנה וממילא דאסור אף בנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו וכדלקמן בסימן רנ"ז ס"ז:
(46) C'est une hatmana (enfouissement) sur des braises – Tel est l'avis de l'auteur : si le fond de la marmite touche les braises, cela s'appelle hatmana, et par conséquent c'est interdit même si le plat est entièrement cuit et se réduit à son détriment, comme on le verra plus loin, siman 257, séif 7.
séif katan 47
(מז) כל זמן וכו' - ואפילו אם הקדרה עומדת בתוך התנור והתנור סתום לאו בכלל הטמנה היא וכדלקמן בסימן רנ"ז סוף ס"ה ע"ש:
(47) Tant que, etc. – Et même si la marmite se trouve à l'intérieur du four et que le four est fermé, cela n'entre pas dans la catégorie de la hatmana, comme on le verra plus loin, siman 257, à la fin du séif 5 ; vois là-bas.
séif katan 48
(מח) שהיא מגולה וכו' - היינו שאין מכסה עליה בבגדים מלמעלה ועיין לקמן ברנ"ז ס"ה:
(48) Qu'elle est découverte, etc. – C'est-à-dire qu'on ne la couvre pas par-dessus avec des étoffes ; et voir plus loin, siman 257, séif 5.
séif katan 49
(מט) ושרי - היינו דהוא רק בכלל שהיה ושרי בשנתבשל מבעוד יום כמאב"ד לפי מה שנהגו כסברא אחרונה:
(49) Et c'est permis – C'est-à-dire que cela entre seulement dans la catégorie de la chehiya, et c'est permis lorsque le plat a cuit alors qu'il faisait encore jour jusqu'au stade de la nourriture de Ben Derossaï, selon l'usage de suivre la dernière opinion.
séif katan 50
(נ) יש להסירו משם וכו' - דקשה לישראל ליזהר שלא ינענע הגחלים בעת נטילתו את הקדרה:
(50) Il faut l'ôter de là, etc. – Car il est difficile pour un Juif de prendre garde à ne pas remuer les braises au moment où il prend la marmite.
séif katan 51
(נא) מותר לישראל וכו' - ודוקא כשעומדת הקדרה ע"ג גחלים אבל הגחלים מונחים סביב הקדרה אסור לישראל משום שע"י נטילתו בודאי יחתה בגחלים ואסור דעי"ז מבעיר התחתונות ומכבה העליונות ואף שאין מתכוין לזה פסיק רישא הוא ואפילו ע"י א"י יש מחמירין בזה עיין במ"א וא"ר ומ"מ נראה דלצורך שבת יש לסמוך ע"ד המקילין ע"י א"י ודין פתיחת התנור וסתימתו ע"י הא"י יתבאר בסוף סימן נ"ט ע"ש במ"ב:
(51) Il est permis à un Juif, etc. – Et seulement lorsque la marmite est posée sur les braises ; mais si les braises sont posées autour de la marmite, c'est interdit à un Juif, car en la prenant il remuera certainement les braises ; et c'est interdit, car de ce fait il attise celles du dessous et éteint celles du dessus ; et bien qu'il n'en ait pas l'intention, c'est un pessik reicha (conséquence inévitable de l'acte). Et même par l'intermédiaire d'un non-Juif, certains sont rigoureux à ce sujet ; voir le Maguen Avraham et l'Eliya Rabba. Toutefois, il semble que pour les besoins de Chabbat on puisse s'appuyer sur ceux qui sont indulgents lorsque cela se fait par un non-Juif. Et la loi de l'ouverture et de la fermeture du four par le non-Juif sera expliquée à la fin du siman 259 ; vois là-bas dans la Michna Beroura.
séif katan 52
(נב) שהיא גרופה וקטומה - אבל אינו גרוף וקטום אסור אפילו במצטמק ורע לו וכן בתנור אפילו גרוף וקטום [אחרונים]:
(52) Qui est débarrassé et recouvert – Mais s'il n'est pas débarrassé et recouvert, c'est interdit même si le plat se réduit à son détriment ; et de même dans un four, même débarrassé et recouvert [A'haronim].
séif katan 53
(נג) אפילו בשבת וכו' - דלא תימא דלא התירו חכמים אלא כשנטל מע"ש ומחזיר בע"ש סמוך לחשיכה קמ"ל דמותר ליטול ולהחזיר אפילו בשבת גופיה ואפילו כמה פעמים:
(53) Même le Chabbat, etc. – Pour que tu ne dises pas que les Sages ne l'ont permis que lorsqu'on l'a retiré la veille de Chabbat et qu'on le remet la veille de Chabbat peu avant la tombée de la nuit ; il nous enseigne qu'il est permis de le retirer et de le remettre même le Chabbat lui-même, et même plusieurs fois.
séif katan 54
(נד) כ"ז שהיא רותחת - פרט זה אינו דומה לכל הנזכרים בסעיף זה דבהם הטעם הוא דלא התירו חכמים חזרה כ"א באופן זה אבל בזה הטעם הוא דכיון שנסתלק מרתיחתו דהיינו שאין היד סולדת בו יהיה בו שוב איסור בישול וכדלקמן בסימן שי"ח ס"ד ולפי מה שפסק הרמ"א שם סט"ו בהג"ה נהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי:
(54) Tant qu'il est bouillant – Ce détail n'est pas semblable à tous ceux mentionnés dans ce séif : pour ceux-là, la raison est que les Sages n'ont permis la 'hazara que de cette manière ; mais pour celui-ci, la raison est que, dès qu'il a perdu son ébullition, c'est-à-dire que la main ne s'y rétracte plus, il y aurait de nouveau en lui l'interdit de cuire, comme on le verra plus loin, siman 318, séif 4 ; et selon ce que le Rema a tranché là-bas, au séif 15, dans la glose, on a l'usage d'être indulgent s'il ne s'est pas complètement refroidi.
séif katan 55
(נה) ועודה בידו - ר"ל שלא הסיר הקדרה מידו מעת נטילתה מן הכירה עד שעה שיחזירנה ולאפוקי אם הניחה ע"ג מטה או ספסל וכדומה לזה בינתים הוי כמו שהניחה ע"ג קרקע בינתים וזה אסור לכו"ע דבטלה לה השהיה הראשונה ושוב כשמחזיר ומניחה ע"ג הכירה הו"ל כמושיב לכתחלה ע"ג הכירה בשבת וחכמים לא התירו אלא חזרה אבל לא להושיב לכתחלה אף שכבר נתבשלה כל צרכה ואין בה מן הדין משום איסור בישול מ"מ כיון שמעמידה במקום שדרך לבשל שם תמיד נראה כמבשל לכתחלה בשבת:
(55) Et qu'il est encore dans sa main – Cela veut dire qu'il n'a pas lâché la marmite de sa main depuis le moment où il l'a prise du réchaud jusqu'au moment où il la remet ; à l'exclusion du cas où il l'a posée entre-temps sur un lit, un banc ou une chose semblable : c'est comme s'il l'avait posée par terre entre-temps, et cela est interdit selon tous les avis, car la première chehiya est annulée ; et dès lors, lorsqu'il la remet et la pose sur le réchaud, c'est comme s'il l'installait lekhat'hila sur le réchaud le Chabbat ; or les Sages n'ont permis que la 'hazara, mais pas d'installer une marmite lekhat'hila, bien qu'elle soit déjà entièrement cuite et qu'il n'y ait pas en elle, selon la stricte loi, d'interdit de cuire ; néanmoins, puisqu'il la place à un endroit où l'on cuit habituellement, il a l'air de cuire lekhat'hila le Chabbat.
séif katan 56
(נו) ודעתו להחזירה - הטעם ג"כ כנ"ל שעי"ז לא בטלה עדיין שהיה הראשונה שהשהה אותה על הכירה מבעוד יום כיון שהיה דעתו להחזיר עד שלא תצטנן אבל אם בתחלה כשנטלה לא היה דעתו לזה ושוב נמלך להחזיר תיכף אסור אף שלא הניח ע"ג קרקע בינתים דהו"ל כמושיב לכתחלה בשבת ועיין בביאור הלכה שהבאנו הרבה מהראשונים שמקילין בעודן בידו אפילו אין דעתו להחזיר וכן מקילין בדעתו להחזיר אף שבינתים הסירן מידו ונראה שבעת הצורך יש לסמוך ע"ז:
(56) Et qu'il a l'intention de la remettre – La raison est la même que ci-dessus : de ce fait, la première chehiya, par laquelle il l'a laissée sur le réchaud alors qu'il faisait encore jour, n'est pas encore annulée, puisqu'il avait l'intention de la remettre avant qu'elle refroidisse. Mais si au début, quand il l'a prise, il n'en avait pas l'intention, et qu'ensuite il s'est ravisé pour la remettre aussitôt, c'est interdit, bien qu'il ne l'ait pas posée par terre entre-temps, car c'est comme s'il l'installait lekhat'hila le Chabbat. Et vois le Biour Halakha, où nous avons rapporté beaucoup de Richonim qui sont indulgents lorsque les marmites sont encore dans sa main, même s'il n'a pas l'intention de les remettre, et qui sont de même indulgents lorsqu'il a l'intention de les remettre, même si entre-temps il les a lâchées de sa main ; et il semble qu'en cas de besoin on puisse s'appuyer sur cela.
séif katan 57
(נז) ודוקא על גבה - היינו על עובי דפנותיה מלמעלה או ששם כיסוי על חללה והעמיד הקדירה על הכיסוי ואפילו אם תלה הקדירה לתוך אויר הכירה וקצת דפנותיה בולטין מלמעלה כדרך הקדירה שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה ג"כ בכלל ע"ג הוי ולא מקרי תוכה אלא כשיושבת הקדירה על קרקעית הכירה:
(57) Et seulement sur lui – C'est-à-dire sur l'épaisseur de ses parois par le haut, ou lorsqu'il a placé un couvercle sur sa cavité et posé la marmite sur le couvercle. Et même s'il a suspendu la marmite dans l'espace du réchaud, et qu'une partie de ses parois à elle dépasse par le haut (en reposant sur le bord), comme c'est le propre d'une marmite étroite en bas et large en haut, cela entre aussi dans la catégorie de « sur lui » ; et on ne parle d'« à l'intérieur » que lorsque la marmite repose sur le fond du réchaud.
séif katan 58
(נח) אבל לתוכה אסור - דכיון שהוא מעמיד לתוכה כדרך שמבשלין בה תדיר נראה כמבשל [רשב"א ור"ן] ואותן הכירות שאין להן תוך וחלל אלא הן פשוטות ותוכן וגבן אחד מותר להחזיר להן דאין עליהן שם תוך ואם יש אש בכירה עיין סימן שי"ח סט"ז:
(58) Mais à l'intérieur c'est interdit – Car puisqu'il la place à l'intérieur, de la manière dont on y cuit constamment, il a l'air de cuire [Rachba et Ran]. Et les réchauds qui n'ont pas d'intérieur ni de cavité, mais sont plats, leur intérieur et leur dessus ne faisant qu'un, il est permis d'y remettre la marmite, car ils n'ont pas de statut d'« intérieur ». Et s'il y a du feu dans le réchaud, voir siman 318, séif 16.
séif katan 59
(נט) ובתנור - אפילו הוסק בקש או בגבבא וכנ"ל:
(59) Et dans un four – Même s'il a été chauffé à la paille ou au chaume, comme mentionné plus haut.
séif katan 60
(ס) וה"ה לכופח וכו' - דהלא לא הותרה חזרה לכו"ע אלא בגרופה ובתנור וכופח שהבלם רב לא מהני גריפה וכדלעיל בס"א:
(60) Et il en est de même du koupa'h, etc. – Car la 'hazara n'a été permise selon tous les avis que sur un réchaud débarrassé ; et pour le four et le koupa'h, dont la chaleur est grande, le fait de débarrasser n'est d'aucune utilité, comme plus haut au séif 1.
séif katan 61
(סא) ודוקא שהתבשיל וכו' - קאי ארישא דאמר אפילו בשבת מותר להחזירה ע"ג כירה כשהקדירה רותחת ולזה ביאר דדוקא כשהוא מבושל כ"צ אבל אם לא נתבשל כ"צ שייך אחריו עוד בישול ועיין במה שנכתוב לקמן בסימן שי"ח ס"ד במ"ב שם:
(61) Et seulement si le plat, etc. – Cela se rapporte au début du séif, qui dit que même le Chabbat il est permis de la remettre sur le réchaud lorsque la marmite est bouillante ; et à ce sujet il précise : seulement lorsque le plat est entièrement cuit ; mais s'il n'est pas entièrement cuit, une cuisson supplémentaire s'y applique encore ; et voir ce que nous écrirons plus loin, siman 318, séif 4, dans la Michna Beroura là-bas.
séif katan 62
(סב) אפילו לכירה אחרת - ואפילו אם הבלה מרובה מראשונה מ"מ לא הוי רק בכלל חזרה ושרי אבל אם היתה בתחלה טמונה בדבר שאינו מוסיף הבל ובשבת בא להושיבה לכירה או להיפוך מכירה להטמנה אסור דזהו פעולה חדשה ואין טומנין משחשיכה אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל וכדלקמן בסימן רנ"ז:
(62) Même sur un autre réchaud – Et même si sa chaleur est plus grande que celle du premier, néanmoins cela n'entre que dans la catégorie de la 'hazara, et c'est permis. Mais si au début la marmite était enfouie dans une matière qui n'ajoute pas de chaleur, et que le Chabbat il vient à la poser sur un réchaud, ou à l'inverse à la faire passer du réchaud à l'enfouissement, c'est interdit, car c'est une action nouvelle ; et on n'enfouit pas de plats une fois la nuit tombée, même dans une matière qui n'ajoute pas de chaleur, comme on le verra plus loin, siman 257.
séif katan 63
(סג) וי"א דכל זה וכו' - פי' הא דבעינן דוקא עודה בידו גם דעתו להחזיר אבל גרוף וקטום לכו"ע בעינן:
(63) Et certains disent que tout cela, etc. – Explication : ce qu'on exige précisément que la marmite soit encore dans sa main et aussi qu'il ait l'intention de la remettre ; mais que le réchaud soit débarrassé et recouvert, nous l'exigeons selon tous les avis.
séif katan 64
(סד) כשנטלו מן הכירה מבעוד יום וכו' - דכיון שלא היה הנטילה בשבת נראה חזרתו כפעולה חדשה והוי כנותן לכתחלה ומבשל משו"ה מצרכינן עכ"פ עודנה בידו וכה"ג כי היכי דליהוי הכירא שאינו אלא חזרה:
(64) Lorsqu'on l'a retirée du réchaud alors qu'il faisait encore jour, etc. – Car puisque le retrait n'a pas eu lieu le Chabbat, sa remise apparaît comme une action nouvelle, et c'est comme s'il la posait lekhat'hila et cuisait ; c'est pourquoi nous exigeons en tout cas qu'elle soit encore dans sa main et des conditions de ce genre, afin qu'il y ait un signe distinctif que ce n'est qu'une 'hazara.
séif katan 65
(סה) על גבי קרקע - ואפילו לא היה דעתו להחזיר והטעם שהרי הכל ידעו דכבר עמדה הקדירה בכירה ונתבשלה כבר:
(65) Par terre – Et même s'il n'avait pas l'intention de la remettre ; et la raison : tout le monde sait que la marmite était déjà sur le réchaud et qu'elle y a déjà cuit.
séif katan 66
(סו) וכן נוהגים להקל בתנורים וכו' - היינו שמחזירים לתוך התנור בשבת מה שנותר להם אחר שלקחו מן הטשאלינ"ט לאכילה כדי שלא יצטנן:
(66) Et de même on a l'usage d'être indulgent pour les fours, etc. – C'est-à-dire qu'on remet dans le four, le Chabbat, ce qui leur reste après avoir pris du tcholent (plat chaud de Chabbat) pour le manger, afin que cela ne refroidisse pas.
séif katan 67
(סז) וטוב להחמיר - כי הרבה פוסקים חולקין על הר"ן ועוד כי הב"י סובר שגם הר"ן לא התיר אלא ע"ג כירה ולא בתוכו וגם המ"א בס"ק ל"ה מצדד כהב"י ע"ש ומי עדיפא תנור שלנו מכירה ומ"מ נראה שיש זכות על המנהג כי כבר נתבאר בפוסקים שאין לאסור חזרה אא"כ יש חום שהקדירה יהיה נעשה רותחת מן החום וזה אין מצוי כ"כ ע"כ אין לפקפק בזה ועיין לקמיה בס"ק ס"ח ואח"כ מצאתי בלבוש כדברינו:
(67) Et il est bien d'être rigoureux – Car beaucoup de décisionnaires contestent le Ran ; et de plus, le Beit Yossef estime que même le Ran n'a permis que sur le réchaud et non à l'intérieur ; et le Maguen Avraham aussi, au séif katan 35, penche dans le sens du Beit Yossef ; vois là-bas. Et en quoi notre four serait-il préférable au réchaud ? Néanmoins, il semble qu'il y ait une justification à l'usage, car il a déjà été expliqué chez les décisionnaires qu'on n'interdit la 'hazara que s'il y a une chaleur telle que la marmite deviendrait bouillante sous l'effet de la chaleur, et cela n'est pas si fréquent ; c'est pourquoi il n'y a pas lieu d'avoir de scrupules à ce sujet ; et voir juste après, séif katan 68. Et ensuite j'ai trouvé dans le Levouch une opinion conforme à nos paroles.
séif katan 68
(סח) מיהו אם נצטנן - היינו אם נצטנן לגמרי וכמ"ש למעלה והטעם דשייך אח"כ עוד בישול חדש ועיין לקמן במ"א סקל"ו שכתב דאפילו בדבר יבש שאין בו מרק דלא שייך בו בישול ג"כ אסור דכיון שכבר נצטנן בטלה השהיה הראשונה והוי כנותן עתה מחדש בתוך התנור לזה אסור בכל גווני וכ"ז כשמניחו עתה במקום שע"י החום יהיה היד סולדת בו. כתבו האחרונים דבמקום שמותר להחזיר מותר אפילו לסתום פי התנור בדף אחר החזרה דסתימת הדף לא מקרי הטמנה מיהו אם ע"י סתימת פי התנור יהיה רותח טוב שלא לסתום וכנ"ל בס"ק ס"ז. ודע דכ"ז הוא באין גחלים בוערות בתנור אבל אם יש שם גחלים בוערות פשוט במשנה דבאין גרוף וקטום אפילו לב"ה אסור להחזיר ואפילו תנור שלנו דדמי לכירה ג"כ אסור בכל גווני [טו"ז] ולפי מה שכתב בספר ישועות יעקב דלענין חזרה סגי כשגרוף הגחלים לצד אחד יש להקל אם גרף הגחלים מבע"י שיהיו רק לצד אחד:
(68) Toutefois, s'il s'est refroidi – C'est-à-dire s'il s'est complètement refroidi, comme nous l'avons écrit plus haut ; et la raison est qu'une nouvelle cuisson s'y applique alors ; et voir plus loin le Maguen Avraham, séif katan 36, qui a écrit que même pour une chose sèche sans bouillon, à laquelle la cuisson ne s'applique pas, c'est aussi interdit : puisqu'elle s'est déjà refroidie, la première chehiya est annulée, et c'est comme s'il la posait maintenant à nouveau à l'intérieur du four ; c'est pourquoi c'est interdit de toute façon. Et tout cela s'applique lorsqu'il la pose maintenant à un endroit où, du fait de la chaleur, la main s'y rétracterait. Les A'haronim ont écrit qu'à l'endroit où il est permis de remettre la marmite, il est même permis de fermer l'ouverture du four avec une planche après la 'hazara, car la fermeture par la planche ne s'appelle pas hatmana ; toutefois, si par la fermeture de l'ouverture du four le plat devient bouillant, il est bien de ne pas fermer, comme dit plus haut, séif katan 67. Et sache que tout cela s'applique lorsqu'il n'y a pas de braises ardentes dans le four ; mais s'il y a là des braises ardentes, il est évident d'après la Michna que, si le four n'est pas débarrassé et recouvert, même selon Beit Hillel il est interdit de la remettre ; et même dans notre four, qui ressemble à un réchaud, c'est aussi interdit de toute façon [Taz]. Et selon ce qu'a écrit le livre Yechouot Yaakov, à savoir que pour la 'hazara il suffit que les braises soient repoussées d'un côté, on peut être indulgent si l'on a repoussé les braises alors qu'il faisait encore jour pour qu'elles ne soient que d'un côté.
séif katan 69
(סט) אסור להניחו וכו' - דזה מקרי תחלת הטמנה [דמה שהיה מונח מתחלה בתנור ענין אחר הוא וכדלעיל בס"ק ס"ב] ואין טומנין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל ולכן אפילו היה עדיין המאכל חם ורותח אסור. ואם אינו טמון היטב בתוכם שהוא פתוח מלמעלה שרי דזה לא מקרי הטמנה כמ"ש רמ"א בסוף ס"א בהג"ה:
(69) Il est interdit de le poser, etc. – Car cela s'appelle un début de hatmana [car le fait qu'il ait été posé auparavant dans le four est une autre chose, comme plus haut, séif katan 62] ; et on n'enfouit pas le Chabbat, même dans une matière qui n'ajoute pas de chaleur ; c'est pourquoi, même si le mets était encore chaud et bouillant, c'est interdit. Et s'il n'est pas bien enfoui en elles (dans les étoffes), étant ouvert par le haut, c'est permis, car cela ne s'appelle pas hatmana, comme l'a écrit le Rema à la fin du séif 1, dans la glose.
séif katan 70
(ע) י"א דכל שהוא סמוך וכו' - כדי להבין דברי הי"א מוכרח אני להאריך קצת דהנה התוס' והרא"ש וסייעתם הוכיחו דבע"ש נמי שייך דיני חזרה דהיינו אם נטל מבעוד יום מן הכירה או מן התנור לדידן אסור להחזיר עליו אא"כ הוא גרוף וקטום והקשו ע"ז א"כ דאסרינן להחזיר אפילו בע"ש אם יסלק הקדרה מן הכירה בע"ש בהשכמה לא יהיה יכול להחזיר ואיזה שיעור זמן נתנו חכמים ע"ז ומסקי דאם הוא סמוך לחשיכה כ"כ עד שאם היה קר לא היה יכול להרתיחו באותו זמן אסרו אז להחזיר בלא גריפה דאם יהיה מותר אז להחזיר יחזיר גם בשבת וכולא חדא גזירא היא ובשבת אסור שמא יחתה וכ"ז הוא דעת הי"א שהזכירו הרמ"א והיש מקילין הוא דעת רש"י וסייעתו דס"ל דלא גזרו על חזרה כ"א משחשיכה ולא מבעוד יום:
(70) Certains disent que tout ce qui est proche, etc. – Pour comprendre les paroles de ce « certains disent », je suis obligé de m'étendre un peu. Les Tossafot, le Roch et ceux qui les suivent ont démontré que la veille de Chabbat aussi les lois de la 'hazara s'appliquent, c'est-à-dire que si l'on a retiré la marmite, alors qu'il faisait encore jour, du réchaud, ou du four pour nous (car notre four a le statut du réchaud), il est interdit de l'y remettre à moins qu'il ne soit débarrassé et recouvert. Et ils ont objecté à cela : s'il en est ainsi, puisque nous interdisons de remettre même la veille de Chabbat, celui qui enlèvera la marmite du réchaud la veille de Chabbat de bon matin ne pourra pas la remettre ! Quelle mesure de temps les Sages ont-ils donc fixée pour cela ? Et ils concluent que, si c'est si proche de la tombée de la nuit que, si le plat était froid, on ne pourrait pas le faire bouillir dans ce laps de temps, on a alors interdit de le remettre sans avoir débarrassé le réchaud ; car s'il était permis alors de le remettre, on le remettrait aussi le Chabbat, et le tout constitue un seul décret ; or le Chabbat c'est interdit de peur qu'on n'attise. Et tout cela est l'avis du « certains disent » mentionné par le Rema ; et le « certains sont indulgents » est l'avis de Rachi et de ceux qui le suivent, qui estiment qu'on n'a décrété au sujet de la 'hazara qu'à partir de la tombée de la nuit, et non lorsqu'il fait encore jour.
séif katan 71
(עא) או סמוך לברכו - בזמנם היו נוהגין לומר ברכו בהקדם וקמ"ל דכיון דע"י ברכו הוא קבלת שבת הוי כשבת גמור ובעינן שאותו השיעור יהיה קודם ברכו דוקא ועיין במ"א שחולק ע"ז וס"ל דלא נזכר זה השיעור רק קודם חשיכה ולא קודם ברכו:
(71) Ou proche de Barekhou – À leur époque, on avait l'usage de dire Barekhou de façon anticipée ; et il nous enseigne que, puisque par Barekhou a lieu l'accueil du Chabbat, c'est comme le Chabbat proprement dit, et il faut que cette mesure de temps se situe précisément avant Barekhou. Et vois le Maguen Avraham, qui conteste cela et estime que cette mesure n'est mentionnée que par rapport à la tombée de la nuit et non par rapport à Barekhou.
séif katan 72
(עב) אם הוא סמוך כ"כ וכו' - היינו אפילו הוא קודם שקיעת החמה איזה זמן דינו כמו בשבת. והיינו רק לענין דבעינן גרופה וקטומה כמו בשבת אבל לענין דעתו להחזיר ושלא יניחנו ע"ג קרקע לא בעינן בזה [תו"ש והגר"א בשם הרא"ש]. וחי לגמרי שרי להחזיר סמוך לחשיכה ממש אפילו לאינה גרופה וקטומה וכמ"ש ס"א:
(72) Si c'est si proche, etc. – C'est-à-dire que même si c'est quelque temps avant le coucher du soleil, sa loi est comme le Chabbat. Et cela seulement en ce qui concerne l'exigence d'un réchaud débarrassé et recouvert, comme le Chabbat ; mais quant à l'exigence qu'il ait l'intention de la remettre et qu'il ne la pose pas par terre, nous ne l'exigeons pas dans ce cas [Tossefet Chabbat, et le Gaon de Vilna au nom du Roch]. Et un plat entièrement cru, il est permis de le remettre juste avant la tombée de la nuit, même sur un réchaud non débarrassé et non recouvert, comme il est écrit au séif 1.
séif katan 73
(עג) עצמו - ודוקא אחר שנגמר כל בישול הקדירה ומניחה לעמוד על הכירה עד הערב לשמור חומה בזה הוא דמחמרינן אם נטלה שלא להחזירה לשאינה גרופה אבל כ"ז שלא נתבשל כל צרכה נוטלה ומחזירה בכל גווני דלא שייך למיגזר דיחזיר גם בשבת דזהו מבשל בשבת ופשיטא דמזדהר בהכי אפילו אי שרית להחזיר מבע"י ויש מחמירין גם בזה משום לא פלוג:
(73) Lui-même – Et seulement après que toute la cuisson de la marmite est achevée et qu'il la laisse posée sur le réchaud jusqu'au soir pour conserver sa chaleur : dans ce cas nous sommes rigoureux, s'il l'a retirée, pour qu'il ne la remette pas sur un réchaud non débarrassé ; mais tant qu'elle n'est pas entièrement cuite, il la retire et la remet de toute façon, car il n'y a pas lieu de décréter de peur qu'il ne la remette aussi le Chabbat, puisque cela serait cuire le Chabbat, et il est évident qu'il y prend garde même si on lui permet de la remettre alors qu'il fait encore jour. Et certains sont rigoureux même dans ce cas, pour ne pas faire de distinction (lo plough).
séif katan 74
(עד) טוב להחמיר - ולפ"ז אין ליטול הקדרה מכירה ולתנו ע"ג תנור שאינו גרוף וקטום סמוך לחשיכה דאף דתנור שלנו דינו ככירה הא בכירה גופיה יש להחמיר לדעה זו ואם הוא גרוף וקטום מותר אף בשבת:
(74) Il est bien d'être rigoureux – Et selon cela, il ne faut pas prendre la marmite d'un réchaud et la poser sur un four non débarrassé et non recouvert peu avant la tombée de la nuit ; car bien que notre four ait le statut du réchaud, sur le réchaud lui-même il faut être rigoureux selon cet avis ; et s'il est débarrassé et recouvert, c'est permis même le Chabbat.
séif katan 75
(עה) ע"ג כירה ממש - היינו דבזה יש אוסרין חזרה סמוך לחשיכה וכנ"ל:
(75) Sur le réchaud lui-même – C'est-à-dire que dans ce cas certains interdisent la 'hazara peu avant la tombée de la nuit, comme mentionné plus haut.
séif katan 76
(עו) במקום שהיס"ב - דאי אין היד סולדת בו אפילו בשבת שרי [ב"י]:
(76) À un endroit où la main se rétracte – Car si la main ne s'y rétracte pas, c'est permis même le Chabbat [Beit Yossef].
séif katan 77
(עז) סמוך לחשיכה - היינו אפילו נצטנן לגמרי ואי לא נצטנן לגמרי אפילו בשבת שרי וכמש"כ בסימן שי"ח סט"ו בהג"ה:
(77) Peu avant la tombée de la nuit – C'est-à-dire même si le plat s'est complètement refroidi ; et s'il ne s'est pas complètement refroidi, c'est permis même le Chabbat, comme il est écrit au siman 318, séif 15, dans la glose.
séif katan 78
(עח) ובתנור אין חילוק - היינו בתנור של זמן התלמוד [וכבר כתוב זה בשו"ע בס"א אלא דשם מיירי לענין שהיה וכאן מיירי לענין חזרה] אבל תנורים שלנו שפתוחים מן הצד הם ככירה [אחרונים]:
(78) Et pour le four il n'y a pas de distinction – C'est-à-dire le four de l'époque du Talmud [et cela est déjà écrit dans le Choulhan Aroukh au séif 1, mais là il est question de la chehiya, et ici il est question de la 'hazara] ; mais nos fours, qui sont ouverts sur le côté, sont comme le réchaud [A'haronim].
séif katan 79
(עט) ישנה - אבל חדשה אסור דמתלבן ע"י החום ונעשית כלי גמורה עי"ז ובקדרות שלנו שכבר נגמר תיקונן ועשייתן בתנור של יוצרים אפשר שיש להקל במקום הדחק:
(79) Ancienne – Mais une marmite neuve, c'est interdit, car elle durcit sous l'effet de la chaleur et devient de ce fait un ustensile achevé. Et pour nos marmites, dont la fabrication et la finition ont déjà été achevées dans le four des potiers, il est possible qu'on puisse être indulgent en cas de nécessité pressante.
séif katan 80
(פ) ריקנית - דאם יהיה בה תבשיל אסור להשימה על הכירה מחמתה גופה:
(80) Vide – Car s'il y avait un plat dedans, il serait interdit de la poser sur le réchaud, à cause d'elle-même (à cause du plat qu'elle contient).
séif katan 81
(פא) על פי הכירה - דהו"ל כירה כגרופה וקטומה שהרי הקדרה סותמת את פי הכירה וממילא מותר אח"כ להשים עליה הקדרה שהתבשיל בתוכה וכדלעיל דחזרה ע"ג גרופה וקטומה מותר ולפ"ז ה"ה גם בתנורים שלנו כשהאש בתוכה ג"כ שרי ליתן למעלה ע"ג מעזיבה שעל התנור כיון שהמעזיבה מפסיק בין הקדרה ובין האש וה"ה כשנותן לתוך הקאכלין שבתנור אכן במהרי"ל איתא דצריך להפסיק שם על המעזיבה באיזה עץ או דף להכירא וישים הקדירה עליה וכן משמע בסוף הסימן ברמ"א ועיין במ"א בסוף סימן רנ"ט בדיני שהיה והטמנה שהעתיק ג"כ כמהרי"ל ומשמע שם דע"י היכר דבר המפסיק מותר אפילו ליתן לכתחלה בשבת ועיין בחידושי רע"א שם וכ"ז כשהתבשיל עדיין חם שלא נצטנן דאל"ה אסור משום בישול אם יוכל להתחמם שיהיה היד סולדת בו:
(81) Sur l'ouverture du réchaud – Car le réchaud devient comme un réchaud débarrassé et recouvert, puisque la marmite vide bouche l'ouverture du réchaud ; et par conséquent il est permis ensuite d'y poser la marmite contenant le plat, comme dit plus haut : la 'hazara sur un réchaud débarrassé et recouvert est permise. Et selon cela, il en est de même pour nos fours : lorsque le feu est à l'intérieur, il est également permis de poser la marmite en haut, sur le revêtement (ma'aziva) qui est sur le four, puisque le revêtement sépare la marmite du feu ; et il en est de même lorsqu'on la pose dans les kakhlin (carreaux de faïence) du four. Cependant, dans le Maharil il est rapporté qu'il faut interposer là, sur le revêtement, un morceau de bois ou une planche comme signe distinctif, et poser la marmite dessus ; et c'est ce qui ressort de la fin du siman, dans le Rema. Et voir le Maguen Avraham à la fin du siman 259, dans les lois de la chehiya et de la hatmana, qui a lui aussi recopié l'avis du Maharil ; et il ressort de là que grâce au signe distinctif d'un objet interposé, il est permis même de poser la marmite lekhat'hila le Chabbat ; et voir les 'Hidouché Rabbi Akiva Eiger à cet endroit. Et tout cela s'applique lorsque le plat est encore chaud et ne s'est pas refroidi ; sinon, c'est interdit à cause de l'interdit de cuire, s'il peut s'échauffer au point que la main s'y rétracte.
séif katan 82
(פב) שלא ישים וכו' - וכדלעיל בדיני חזרה:
(82) Qu'il ne pose pas, etc. – Comme plus haut, dans les lois de la 'hazara.
séif katan 83
(פג) ושתהיה רותחת - עיין לעיל במ"ב סקנ"ד דנהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי:
(83) Et qu'elle soit bouillante – Voir plus haut, Michna Beroura, séif katan 54 : on a l'usage d'être indulgent si le plat ne s'est pas complètement refroidi.
séif katan 84
(פד) הנוהגים להטמין - ר"ל שמכינין מבעוד יום מים חמין פן יצטרך לערות אותן לתוך התבשיל ודעת השו"ע למחות בזה דפעמים אחד היד סולדת בו והשני אין היד סולדת בו וכשמערה אחד לחבירו מתבשלים זה עם זה ועיין באחרונים שכתבו דלפי מה שיבואר לקמן בסימן שי"ח סט"ו בהג"ה דאנן נוהגין כהפוסקים דאם לא נצטנן לגמרי אפילו בדבר לח אין בו משום בישול עוד א"כ אפילו אם אחד אין היד סולדת בו ויתחמם ע"י התערובות ג"כ שרי וכן הוא מעשים בכל יום שנותנין לתוך הקערה קטניות ומערין עליהן מכלי ראשון רוטב של בשר וא"כ כיון שהקטניות בכ"ש והעירוי הוא מכ"ר הו"ל בשול אלא ע"כ דכיון שלא נצטנן לגמרי לא שייך בו בשול. ואפשר שלזה כוון הרמ"א במש"כ ועיין לקמן בסימן שי"ח והיינו דאין להחמיר בהדבר ומ"מ משמע ממ"א במסקנתו דאף שאין למחות ביד הנוהגים להקל טוב יותר לנהוג שלא לערות הרותחין מן הכ"ר לקערה על מה שבתוכו כ"א בכף. ואם הקטניות עם המרק שבקערה נצטנן לגמרי בודאי יש מדינא ליזהר שלא לשפוך עליהם מכ"ר כ"א ע"י כף:
(84) Ceux qui ont l'usage d'enfouir – Cela veut dire qu'on prépare alors qu'il fait encore jour de l'eau chaude, au cas où l'on aurait besoin de la verser dans le plat ; et l'avis du Choulhan Aroukh est de protester contre cela, car parfois l'un des deux est chaud au point que la main s'y rétracte et l'autre non, et lorsqu'on verse l'un dans l'autre, ils cuisent l'un par l'autre. Et voir les A'haronim, qui ont écrit que, selon ce qui sera expliqué plus loin au siman 318, séif 15, dans la glose, à savoir que nous suivons les décisionnaires selon lesquels, s'il ne s'est pas complètement refroidi, même un liquide ne comporte plus d'interdit de cuire, alors même si l'un d'eux n'est pas chaud au point que la main s'y rétracte et qu'il s'échauffe par le mélange, c'est aussi permis ; et ainsi fait-on tous les jours : on met dans l'assiette des légumineuses et on verse dessus, depuis un keli richon (premier récipient, celui qui était sur le feu), du bouillon de viande ; or, puisque les légumineuses sont dans un keli chéni (second récipient) et que le versement se fait depuis un keli richon, ce serait une cuisson ! Force est donc d'admettre que, puisque le contenu ne s'est pas complètement refroidi, la cuisson ne s'y applique pas. Et il est possible que c'est ce que le Rema a voulu dire en écrivant « et voir plus loin, siman 318 », c'est-à-dire qu'il n'y a pas lieu d'être rigoureux en la matière. Néanmoins, il ressort du Maguen Avraham, dans sa conclusion, que, bien qu'il ne faille pas protester contre ceux qui ont l'usage d'être indulgents, il vaut mieux avoir l'usage de ne pas verser l'eau bouillante du keli richon dans l'assiette sur ce qu'elle contient, si ce n'est avec une louche. Et si les légumineuses avec le bouillon qui est dans l'assiette se sont complètement refroidies, il faut certainement, selon la stricte loi, prendre garde à ne pas verser sur eux depuis un keli richon, si ce n'est avec une louche.
séif katan 85
(פה) על פי קדירת חמין - אפילו היא עומדת על האש:
(85) Sur l'ouverture d'une marmite de 'hamin (plat chaud) – Même si elle est posée sur le feu.
séif katan 86
(פו) כל צרכו - דע דדעת הרשב"א דדבר שכבר נתבשל אפילו אם נצטנן אח"כ לגמרי תו לית ביה משום בשול אפילו הוא דבר שיש בו רוטב אבל השו"ע סתם לקמן בסימן שי"ח ס"ד כדעת הרא"ש שסובר דבדבר שיש בו מרק אם נצטנן יש בו אח"כ עוד משום בשול והכא בפאנדי"ש דמיקל השו"ע לחממן ואפילו אם יהיה היד סולדת בו משום דהוא דבר שאין בו רוטב [כי פאנדי"ש הוא לחם אפוי הממולא בבשר] ולכו"ע לית ביה משום בישול אף אם נצטנן לגמרי כמ"ש סימן שי"ח סט"ו:
(86) Entièrement – Sache que l'avis du Rachba est qu'une chose déjà cuite, même si elle s'est ensuite complètement refroidie, ne comporte plus d'interdit de cuire, même si c'est une chose qui contient du jus ; mais le Choulhan Aroukh a écrit sans réserve, plus loin au siman 318, séif 4, selon l'avis du Roch, qui estime que pour une chose qui contient du bouillon, si elle s'est refroidie, elle comporte ensuite encore l'interdit de cuire. Et ici, pour les pandich, le Choulhan Aroukh est indulgent pour les réchauffer, même si leur chaleur atteint le point où la main s'y rétracte, parce que c'est une chose qui ne contient pas de jus [car le pandich est un pain cuit farci de viande], et selon tous les avis elle ne comporte pas d'interdit de cuire même si elle s'est complètement refroidie, comme il est écrit au siman 318, séif 15.
séif katan 87
(פז) שאין דרך בישול בכך - ר"ל דאף דקי"ל שאסור ליתן לכתחלה בשבת על הכירה אפילו נתבשל כ"צ והוא דבר חם וגם הכירה גרופה וקטומה התם הטעם משום דנראה כמבשל בשבת דדרך בישול בכך אבל הכא אין דרך בישול בכך ע"י הפסק קדירה ואין נראה כמבשל ואם יש בה הרבה שומן שנקרש יש להחמיר משום נולד שנימוח השומן כמ"ש סימן שי"ח סט"ז בהג"ה ע"ש:
(87) Car ce n'est pas la manière de cuire – Cela veut dire : bien que nous tenions qu'il est interdit de poser lekhat'hila le Chabbat sur le réchaud un plat, même entièrement cuit et chaud, et même si le réchaud est débarrassé et recouvert, là-bas la raison est qu'on a l'air de cuire le Chabbat, car c'est ainsi qu'on cuit ; mais ici, ce n'est pas ainsi qu'on cuit, avec l'interposition d'une marmite, et on n'a pas l'air de cuire. Et s'il y a sur le mets beaucoup de graisse figée, il faut être rigoureux à cause de nolad (création d'une substance nouvelle), car la graisse fond, comme il est écrit au siman 318, séif 16, dans la glose ; vois là-bas.
séif katan 88
(פח) אבל להטמין וכו' - ר"ל דאם קדרת החמין או המיחם היה מכוסה מלמעלה בבגדים אפילו אם אין אש תחתיה ג"כ אסור להטמין הפאנדיש תחת הבגדים משום איסור הטמנה דקי"ל דאסור להטמין בשבת אפילו תבשיל שהוא מבושל כל צרכו וחם ואפילו בדבר שאין מוסיף הבל:
(88) Mais pour enfouir, etc. – Cela veut dire que si la marmite de 'hamin ou la bouilloire étaient couvertes par-dessus avec des étoffes, même s'il n'y a pas de feu dessous, il est aussi interdit d'enfouir le pandich sous les étoffes, à cause de l'interdit d'enfouir ; car nous tenons qu'il est interdit d'enfouir le Chabbat, même un plat entièrement cuit et chaud, et même dans une matière qui n'ajoute pas de chaleur.
séif katan 89
(פט) שאסור להניחו - והנחה לכתחלה בשבת אסור אפילו הוא עדיין רותח ומצטמק ורע לו [הגר"א]:
(89) Qu'il est interdit de le poser – Et poser lekhat'hila le Chabbat est interdit, même si le plat est encore bouillant et se réduit à son détriment [Gaon de Vilna].
séif katan 90
(צ) ליתן לתוך וכו' - היינו שנותן בשבת בבוקר בתוך התנור התבשיל שנתבשל כדי שיתחמם דאף שבתוך התנור והכירה קי"ל דאפילו גרוף וקטום אסור להחזיר דאינו מותר רק על גבה הכא אחר שלא הטמינו בו חמין לשבת רק אפו בו מבעוד יום אין בו למחר רק חום מועט ואין נראה כמבשל עי"ז ומשמע דאם היה טמון בו חמין מבערב דנפיש הבליה דתנור היה אסור ליתן בו בבקר התבשיל שנתבשל כדי להתחמם וכ"ז הוא להכל בו אבל בד"מ וכן מהרמ"א לעיל בס"ב בהג"ה מוכח דנוהגים להקל להחזיר לתוך התנור בכל גווני אלא שמסיים שם דטוב להחמיר:
(90) De mettre à l'intérieur, etc. – C'est-à-dire qu'on met le Chabbat matin à l'intérieur du four le plat déjà cuit pour qu'il se réchauffe. Car bien qu'à l'intérieur du four et du réchaud nous tenions que, même s'il est débarrassé et recouvert, il est interdit de remettre un plat, ce qui n'est permis que dessus, ici, puisqu'on n'y a pas enfoui de 'hamin pour Chabbat mais qu'on y a seulement fait cuire du pain alors qu'il faisait encore jour, il n'y reste le lendemain qu'une faible chaleur, et on n'a pas l'air de cuire de cette façon. Et il en ressort que si l'on y avait enfoui du 'hamin dès la veille, de sorte que la chaleur du four est grande, il serait interdit d'y mettre le matin le plat cuit pour qu'il se réchauffe. Et tout cela est selon le Kol Bo ; mais dans le Darké Moché, et de même chez le Rema plus haut au séif 2 dans la glose, il est démontré qu'on a l'usage d'être indulgent pour remettre à l'intérieur du four de toute façon, sauf qu'il conclut là qu'il est bien d'être rigoureux.
séif katan 91
(צא) לגמרי - דאם היה התבשיל מצטנן לגמרי קי"ל דיש בו עוד משום בישול ואסור להניח אפילו בתנור כזה דשמא יגיע התבשיל עד שיהיה היד סולדת בו:
(91) Complètement – Car si le plat s'est complètement refroidi, nous tenons qu'il comporte encore l'interdit de cuire, et il est interdit de le poser même dans un tel four, car le plat pourrait atteindre une chaleur où la main s'y rétracte.
séif katan 92
(צב) בזה - טעמם דחזרה לתוך התנור לעולם אסור בין אם החום שבתנור רב או מעט דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים ומיהו דוקא כשיש חום בתנור שהיד סולדת בו דאל"ה אין עליו שם תנור שהוסק כלל:
(92) En cela – Leur raison : la 'hazara à l'intérieur du four est toujours interdite, que la chaleur du four soit grande ou faible, car les Sages n'ont pas donné de mesures à leurs paroles. Toutefois, cela vaut seulement lorsqu'il y a dans le four une chaleur telle que la main s'y rétracte ; sinon, il n'a pas du tout le statut de four chauffé.
séif katan 93
(צג) ואם החום כ"כ וכו' - צ"ל שאם החום וכו' דאל"ה אפילו להיש מחמירין שרי וכן סתם הרמ"א לעיל בסוף ס"ב בהג"ה:
(93) Et si la chaleur est si, etc. – Il faut lire : « à condition que la chaleur, etc. » (au lieu de « et si la chaleur ») ; car sinon, même selon ceux qui sont rigoureux, c'est permis ; et c'est ce qu'a écrit sans réserve le Rema plus haut, à la fin du séif 2, dans la glose.
séif katan 94
(צד) וכל הדברים וכו' - היינו אפילו דברים שאין בהם רק איסור דרבנן:
(94) Et toutes les choses, etc. – C'est-à-dire même les choses qui ne comportent qu'un interdit d'ordre rabbinique.
séif katan 95
(צה) להחם הקדרה - אפילו אם לא יתנה על גבי האש או הכירה ממש דשוב אין בזה משום איסור חזרה אעפ"כ אסור משום איסור בשול כיון שנצטנן לגמרי כמ"ש סי' שי"ח ס"ד וסט"ו בהג"ה ע"ש. ומ"מ כתבו המג"א וש"א דבדיעבד יש להתיר התבשיל באופן זה שלא העמידו על הראש ממש כ"א על התנור מאחר דיש פוסקין שמתירין אפילו לישראל לעשותו לכתחלה כמו שכתוב שם בסט"ו בהג"ה:
(95) De réchauffer la marmite – Même s'il ne la pose pas sur le feu ou sur le réchaud lui-même, de sorte qu'il n'y a plus là d'interdit de 'hazara, c'est néanmoins interdit à cause de l'interdit de cuire, puisque le plat s'est complètement refroidi, comme il est écrit au siman 318, séif 4, et au séif 15 dans la glose ; vois là-bas. Toutefois, le Maguen Avraham et d'autres A'haronim ont écrit que bediavad on peut permettre le plat réchauffé de cette manière, où on ne l'a pas posé sur le feu lui-même mais sur le poêle, puisque certains décisionnaires permettent même à un Juif de le faire lekhat'hila, comme il est écrit là-bas, au séif 15, dans la glose.
séif katan 96
(צו) אפילו צונן - אף דלא נהנה ממלאכת א"י מ"מ קנסוהו שימתין עד לערב בכדי שיעשה הואיל ונעשה מלאכה ע"י צוויו ואם עשה הא"י כן מעצמו בשביל ישראל שרי לאכול צונן כיון שאין נהנה ממלאכתו כלל ולא היה רוצה בכך א"כ לאו כל כמיניה לאסרו על ישראל מיהו אם ישראל רואהו צריך למחות בידו:
(96) Même froid – Bien qu'il ne profite pas du travail du non-Juif (s'il le mange froid), on l'a néanmoins sanctionné pour qu'il attende jusqu'au soir le temps qu'il faut pour le faire, puisque le travail a été fait sur son ordre. Mais si le non-Juif a fait cela de lui-même pour un Juif, il est permis de le manger froid, puisqu'il ne profite pas du tout de son travail et qu'il ne le voulait pas ; dès lors, le non-Juif n'a pas le pouvoir de l'interdire au Juif. Toutefois, si le Juif le voit, il doit l'en empêcher.
séif katan 97
(צז) שעדיין ראויים לאכול - ולכן אע"ג שנהנה מהחמים שרי בדיעבד כיון שהיה יכול לאכול בלא החמים ואפילו העמידו הא"י ע"ג האש ממש בצוויו אעפ"כ אין לאסור התבשיל בדיעבד:
(97) Qui sont encore propres à la consommation – C'est pourquoi, bien qu'il profite de la chaleur, c'est permis bediavad, puisqu'il aurait pu le manger sans la chaleur ; et même si le non-Juif l'a posé sur le feu lui-même, sur son ordre, on n'interdit néanmoins pas le plat bediavad.
séif katan 98
(צח) מותרין לאכול - ואפילו חימם הא"י תבשיל ובשר ביחד והתבשיל לא היה מתחלה ראוי לאכול מחמת צנינותו אעפ"כ לא נאסר הבשר כי הוא היה ראוי לאכול אף בצונן:
(98) Ils sont permis à la consommation – Et même si le non-Juif a réchauffé ensemble un plat cuisiné et de la viande, et que le plat n'était pas au départ propre à la consommation du fait de sa froideur, la viande n'est néanmoins pas interdite, car elle était propre à la consommation même froide.
séif katan 99
(צט) לכן נוהגים - אדלעיל קאי ופירושו דכיון שאסור לומר לא"י להחם לכך נוהגים שהא"י נותן התבשיל שנתקרר לגמרי על התנור קודם שהוסק שאז ליכא שום איסור כיון שאין שום אש בתנור ומה שמסיק אח"כ את התנור עיקר כונתו אינו אלא לחמם בית החורף דשרי [דהכל חולים הם אצל צינה וכמ"ש בסוף סימן רע"ו] ולא לחמם את התבשיל ואף דהוי פסיק רישא לגבי התבשיל שנתחמם ממילא מ"מ באמירה לא"י דהוי שבות דלית בו מעשה לא מחמרינן כולי האי ושרי אף בפסיק רישא. ודע דכ"ז באייבלי"ך שבתנור בית החורף שלנו שאין דרך לבשל בחול מלמעלה ע"ג התנור לכך נוכל לומר דאין עיקר כונת הא"י בההיסק רק לחמם הבית ולא לבשל הקדרות שעומדות מלמעלה ע"ג התנור אבל התנורים שקורין ענגליש"ע קיכי"ן שדרך הכל לבשל בחול על גביהן מלמעלה איסור גמור יש בזה להעמיד המאכל לחמם ע"י הא"י אפילו קודם הסקה דדואי כונת הא"י בההיסק אח"כ גם בשביל בשול הקדרות [ספר טוב טעם ודעת מהגאון מהרש"ק בסימן קע"ה וכ"כ בשו"ת בית שלמה ח"א סימן נ"ה וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב מהדר"ג ח"ג סימן ג' שחלילה לעשות כן ועיין בה"ל]:
(99) C'est pourquoi on a l'usage – Cela se rapporte à ce qui précède, et voici son explication : puisqu'il est interdit de dire à un non-Juif de réchauffer, on a donc l'usage que le non-Juif pose le plat complètement refroidi sur le poêle avant qu'il ne soit allumé, car alors il n'y a aucun interdit, puisqu'il n'y a aucun feu dans le poêle ; et quand il allume ensuite le poêle, son intention principale n'est que de chauffer la maison en hiver, ce qui est permis [car tout le monde est considéré comme malade face au froid, comme il est écrit à la fin du siman 276], et non de réchauffer le plat. Et bien que ce soit un pessik reicha pour le plat, qui se réchauffe de lui-même, néanmoins, pour ce qui est de dire quelque chose à un non-Juif, qui est un chevout (interdit rabbinique) ne comportant pas d'acte, nous ne sommes pas si rigoureux, et c'est permis même dans le cas d'un pessik reicha. Et sache que tout cela concerne les eivlekh (rebords chauffants) du poêle de notre maison d'hiver, sur lesquels on n'a pas l'habitude de cuisiner en semaine, par-dessus le poêle ; c'est pourquoi nous pouvons dire que l'intention principale du non-Juif dans l'allumage est seulement de chauffer la maison, et non de cuire les marmites qui se trouvent en haut, sur le poêle. Mais pour les fourneaux qu'on appelle « cuisinières anglaises », sur lesquelles tout le monde a l'habitude de cuisiner en semaine par-dessus, c'est un interdit absolu de leur faire poser le mets pour le réchauffer par l'intermédiaire du non-Juif, même avant l'allumage, car il est certain que l'intention du non-Juif dans l'allumage ultérieur est aussi de cuire les marmites [livre Tov Taam vaDaat du Gaon Maharchak, siman 175 ; et ainsi l'ont écrit les responsa Beit Chelomo, partie 1, siman 55 ; et ainsi l'ont écrit les responsa Choel OuMechiv, troisième édition, partie 3, siman 3 : qu'à D.ieu ne plaise d'agir ainsi ; et voir le Biour Halakha].
séif katan 100
(ק) אסור בכהאי גונא - ר"ל להושיב הקדרות אצל תנור בית החורף או עליו אפילו קודם ההיסק דהו"ל כאחד נותן הקדרה ואחד האש דהראשון פטור אבל אסור משא"כ באמירה לא"י דשרי דהא עיקר כונתם לחמם הבית דשרי ומזה נראה היתר שאם נתן הא"י מים לתוך הקדרה הקבוע בתנור ונתחממו שמותר הישראל להנות מהם להדיח בהם כלים ואפילו לכתחלה מותר לצוות לו בזה דק"ו הוא דהא בתבשיל כשנותנו ע"ג התנור כונתו לחממו ואפ"ה שרי כש"כ כאן שאין כונתו לחמם המים אלא שלא יבקע הקדירה ואפשר דאפילו נתן הא"י המים אחר שהוסק שרי ג"כ מטעם זה ומ"מ לומר לא"י נראה לאסור אחר שהסיקו אבל ישראל אסור ליתן המים לתוך הקדירה אפילו קודם שהסיקו הא"י. והא דמתירין להדיח כלים במים שנתן הא"י להקדירה דוקא כשאינם מלוכלכים בשומן דאל"ה אסור לשפוך הרותחים עליהם משום שממחה השומן והוי נולד כמ"ש סימן ש"כ סי"ד אלא יניח הכלי תוך המים ולא יערה עליהם דזה שרי משום דלא קעביד מעשה:
(100) C'est interdit dans un tel cas – Cela veut dire (pour un Juif) de placer les marmites près du poêle de la maison d'hiver ou dessus, même avant l'allumage ; car c'est comme le cas où l'un pose la marmite et l'autre le feu, où le premier est exempt mais où c'est interdit ; ce qui n'est pas le cas pour le fait de dire à un non-Juif, ce qui est permis, puisque leur intention principale est de chauffer la maison, ce qui est permis. Et de là il ressort une permission : si le non-Juif a mis de l'eau dans le récipient fixé dans le poêle et qu'elle s'est réchauffée, il est permis au Juif d'en profiter pour y rincer de la vaisselle ; et même lekhat'hila il est permis de lui ordonner cela, car c'est un kal va'homer (raisonnement a fortiori) : pour le plat, lorsqu'il le pose sur le poêle, son intention est de le réchauffer, et c'est pourtant permis ; à plus forte raison ici, où son intention n'est pas de réchauffer l'eau mais que le récipient ne se fende pas. Et il est possible que même si le non-Juif a mis l'eau après que le poêle a été allumé, ce soit aussi permis pour cette raison ; néanmoins, quant à le dire au non-Juif, il semble qu'il faille l'interdire après qu'on a allumé ; mais pour un Juif, il est interdit de mettre l'eau dans le récipient même avant que le non-Juif n'ait allumé. Et ce qu'on permet de rincer de la vaisselle avec l'eau que le non-Juif a mise dans le récipient, c'est seulement lorsqu'elle n'est pas souillée de graisse ; sinon, il est interdit de verser l'eau bouillante dessus, car on fait fondre la graisse et c'est un nolad, comme il est écrit au siman 320, séif 14 ; mais on posera l'ustensile dans l'eau et on ne versera pas l'eau dessus, car cela est permis, puisqu'on n'accomplit pas d'acte.
séif katan 101
(קא) עדיין חמין - אפילו אין היד סולדת בהן:
(101) Encore chauds – Même si la main ne s'y rétracte pas.
séif katan 102
(קב) מותר להעמידן - אפילו ישראל ואפילו לאחר שהוסק:
(102) Il est permis de les placer – Même pour un Juif, et même après que le poêle a été allumé.
séif katan 103
(קג) אצל תנור בית החורף - אבל עליו וכ"ש בתוכו אסור כיון שאינו גרוף וקטום ואפילו קודם היסק אסור ליתן עליו משום חשש שמא יחתה אח"כ בגחלים להרבות חומו שהקדירות שלמעלה יהיו נרתחים והעולם נהגו היתר ליתן עליו קדרות חמין קודם היסק ויש להם ע"מ שיסמוכו וכמש"ל באות פ"א ע"ש אבל אחר היסק לא ינהוג כן רק צריך ליתן איזה דף או עץ תחת הקדירה להכירא וכנ"ל בשם מהרי"ל:
(103) Près du poêle de la maison d'hiver – Mais dessus, et à plus forte raison dedans, c'est interdit, puisqu'il n'est pas débarrassé et recouvert ; et même avant l'allumage, il est interdit de les poser dessus, de crainte qu'on n'attise ensuite les braises pour augmenter sa chaleur afin que les marmites du dessus deviennent bouillantes. Et les gens ont l'usage permissif de poser dessus des marmites de 'hamin avant l'allumage, et ils ont sur quoi s'appuyer, comme il est écrit plus haut, au séif katan 81 ; vois là-bas. Mais après l'allumage, on n'agira pas ainsi ; il faut seulement mettre une planche ou un morceau de bois sous la marmite, comme signe distinctif, comme dit plus haut au nom du Maharil.
séif katan 104
(קד) כדין גרופה וכו' - ר"ל וכי היכא דהתם מותר להחזיר אפילו בשבת ה"נ מותר לסמוך בכירה ותנורים שלנו אף כשאינו גרוף:
(104) Comme la loi du réchaud débarrassé, etc. – Cela veut dire : de même que là-bas il est permis de remettre la marmite même le Chabbat, de même ici il est permis de l'adosser au réchaud et à nos fours, même lorsqu'ils ne sont pas débarrassés.
séif katan 105
(קה) וכבר נתבאר וכו' - הוא ענין בפ"ע ור"ל כי היכי דלענין חזרה על גבי גרופה נתבאר לעיל דמותר אפילו הניחן ע"ג קרקע מקודם ה"ה לענין לחזור ולסמוך אצל תנור שאינו גרוף הנ"ל אפילו אם העמידו מקודם ע"ג קרקע ג"כ מותר:
(105) Et il a déjà été expliqué, etc. – C'est un sujet à part, et voici ce qu'il veut dire : de même que, concernant la 'hazara sur un réchaud débarrassé, il a été expliqué plus haut que c'est permis même si on les a posées auparavant par terre, de même, pour ce qui est de les adosser à nouveau près d'un four non débarrassé mentionné plus haut, même si on l'a posée auparavant par terre, c'est aussi permis.
séif katan 106

Siman 254 →

Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot

Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 253 →

הנה מפני שהסימן הזה רבו פארותיו וכדי שלא יבלבל עיני הקורא בו אמרתי להעתיק מספר מחצית השקל פתיחה קטנה אליה מעיקרי הדינים שלה כדי שירוץ הקורא בו. דע שיש ענין שהיה וענין חזרה. שהיה מקרי שנותן תבשיל מע"ש ע"ג כירה לא דרך הטמנה ומניחו עומד ע"ג כירה ובשבת נוטל מהכירה. וחזרה מקרי כשהניחם מע"ש ע"ג כירה ובשבת נוטלו מהכירה ורוצה להחזירה שנית ע"ג כירה [זהו עיקר דין חזרה לכו"ע אבל יש עוד ענין חזרה שנוטלו מע"ש סמוך לחשיכה ומחזירו כמבואר בס"ב בהג"ה] ופליגי חנניה ורבנן דחנניה ס"ל אם התבשיל כבר נתבשל כמאכל בן דרוסאי הוא כחצי בישול [וי"א כשליש בישול] מותר להשהותה ע"ג כירה אפילו אם אינה גרופה מן הגחלים ואינה קטומה [היינו שמכוסה הגחלים באפר] וחכמים ס"ל דאסור אם אינה גרופה וקטומה אא"כ נתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו. ובריש פרק כירה תנן כירה שהסיקוה וכו' בגפת ובעצים לא יתן עד שיגרוף או עד שיתן את האפר ומבעי להש"ס האי לא יתן דתנן ר"ל לא ישהה אלא אם כן גרוף וקטום ואתיא כרבנן דחנניה או לא יתן ר"ל לא יחזיר אבל שהיה מותרת אפילו אינו גרוף וקטום ואתיא כחנניה ולא איפשיטא האי בעיא. ופסקו הרי"ף והרמב"ם והעומדים בשיטתם לשהות תנן וכרבנן דחנניה דאפילו לשהות בעינן ע"ג גרופה וקטומה. והתוספות פסקו להחזיר תנן אבל לשהות מותר אפילו על אינה גרופה משנתבשל כמאכל בן דרוסאי וכחנניה. והן השתי דעות שהובאו בשו"ע בסימן זה דעה א' היא דעת הרי"ף והרמב"ם והי"א שמביא המחבר בסוף ס"א הוא דעת רש"י ותוספות הנ"ל זהו מה שבארנו בקצרה ומעתה נבוא לבאר את דברי השו"ע בעז"ה:
Voici : parce que ce siman a de nombreuses ramifications, et afin que les yeux du lecteur ne s'y embrouillent pas, j'ai décidé de recopier du livre Ma'hatsit HaChékel une petite introduction à ses lois principales, afin que le lecteur puisse le parcourir aisément. Sache qu'il y a la question de la chehiya (laisser un plat sur le feu) et la question de la 'hazara (remettre un plat sur le feu). On appelle chehiya le fait de placer un plat dès la veille de Chabbat sur un réchaud (kira), non pas à la manière d'une hatmana (enfouissement pour conserver la chaleur), de le laisser posé sur le réchaud, et de le retirer du réchaud le Chabbat. Et on appelle 'hazara le cas où on les a posés dès la veille de Chabbat sur le réchaud, où le Chabbat on le retire du réchaud et où l'on veut le remettre une seconde fois sur le réchaud [c'est là l'essentiel de la loi de la 'hazara selon tous les avis ; mais il existe encore un autre cas de 'hazara : lorsqu'on le retire la veille de Chabbat peu avant la tombée de la nuit et qu'on le remet, comme il est expliqué au séif 2 dans la glose du Rema]. Et 'Hanania et les Sages sont en désaccord : 'Hanania est d'avis que si le plat est déjà cuit comme la nourriture de Ben Derossaï (kemaakhal ben Derossaï), c'est-à-dire à moitié cuit [et certains disent : au tiers de sa cuisson], il est permis de le laisser sur le réchaud même s'il n'est pas débarrassé des braises (garouf) et n'est pas recouvert (katoum) [c'est-à-dire que les braises sont couvertes de cendre] ; et les Sages sont d'avis que c'est interdit s'il n'est pas débarrassé et recouvert, à moins que le plat ne soit entièrement cuit et qu'il se réduise à son détriment (mitstamek veRa' lo : la prolongation de la cuisson lui nuit). Et au début du chapitre « Kira » (Chabbat 36b) nous avons appris dans la Michna : « Un réchaud qu'on a allumé, etc., avec du marc d'olives (guefèt) ou avec du bois, on n'y posera pas de plat avant de l'avoir débarrassé des braises ou d'y avoir mis de la cendre » ; et la Guemara s'interroge : ce « on n'y posera pas » que nous avons appris veut-il dire « on n'y laissera pas » le plat à moins que le réchaud ne soit débarrassé et recouvert, et la Michna est alors conforme aux Sages opposés à 'Hanania ; ou bien « on n'y posera pas » veut-il dire « on n'y remettra pas », mais la chehiya est permise même si le réchaud n'est pas débarrassé et recouvert, et la Michna est conforme à 'Hanania ? Et cette question n'a pas été tranchée. Le Rif, le Rambam et ceux qui suivent leur méthode ont tranché que la Michna a enseigné la loi de la chehiya, conformément aux Sages opposés à 'Hanania : même pour laisser le plat, il faut le poser sur un réchaud débarrassé et recouvert. Et les Tossafot ont tranché que la Michna a enseigné la loi de la 'hazara, mais qu'il est permis de laisser le plat même sur un réchaud non débarrassé dès lors qu'il est cuit comme la nourriture de Ben Derossaï, conformément à 'Hanania. Ce sont là les deux opinions rapportées dans le Choulhan Aroukh dans ce siman : la première opinion est celle du Rif et du Rambam ; et le « certains disent » que l'auteur (Rabbi Yossef Karo) rapporte à la fin du séif 1 est l'opinion de Rachi et des Tossafot mentionnés plus haut. Voilà ce que nous avons expliqué brièvement ; et désormais nous allons expliquer les paroles du Choulhan Aroukh, avec l'aide de D.ieu.
séif katan 1
(א) ושופתין על פיה - גם בתוכה יש מקום להעמיד הקדרה ומותר להשהות במצטמק ורע לו אלא משום דרוצה להשמיענו איסור במצטמק ויפה לו אפי' על פיה:
(1) Et on pose la marmite sur son ouverture – À l'intérieur aussi du réchaud il y a de la place pour poser la marmite, et il est permis de l'y laisser lorsque le plat se réduit à son détriment ; mais l'auteur a parlé de l'ouverture parce qu'il veut nous enseigner l'interdit lorsque le plat se réduit à son avantage (mitstamek veYafé lo), même sur son ouverture.
séif katan 2
(ב) אם הוסקה וכו' - משום דכל הני עבדי גחלים וחיישינן שמא יחתה בהם:
(2) Si on l'a allumé, etc. – Parce que tous ces combustibles produisent des braises, et nous craignons qu'on ne les attise.
séif katan 3
(ג) שהיא פסולת של זיתים - וי"א דה"ה פסולת של שומשמין דגם הם בכלל גפת הנזכר במשנה וכדלקמן בסימן רנ"ז ס"ג לענין הטמנה:
(3) Qui est le résidu des olives – Et certains disent qu'il en est de même du résidu de sésame, car lui aussi est inclus dans le guefèt mentionné dans la Michna, comme on le verra plus loin, siman 257, séif 3, au sujet de la hatmana.
séif katan 4
(ד) או בעצים - וה"ה פחמין וגללי בהמה גסה:
(4) Ou avec du bois – Et il en est de même du charbon et des excréments de gros bétail.
séif katan 5
(ה) ליתן עליה - וה"ה אם היה נתון צריך לסלק כשהגיע זמן חשיכה אם לא נתבשלה כל צרכה או שמצטמק ויפה לו:
(5) D'y poser le plat – Et de même, s'il y était déjà posé, il faut l'enlever lorsqu'arrive le moment de la tombée de la nuit, s'il n'est pas entièrement cuit ou s'il se réduit à son avantage.
séif katan 6
(ו) מבעוד יום - היינו ליתנו קודם שקיעת החמה להשהותו עליה לצורך הלילה:
(6) Alors qu'il fait encore jour – C'est-à-dire le poser avant le coucher du soleil pour l'y laisser en vue du repas du soir.
séif katan 7
(ז) אא"כ נתבשל וכו' - היינו דכיון שכבר נתבשלה לגמרי עד שאם תתבשל יותר תצטמק לרעה לא חיישינן לחיתוי ומותר ליתנה אז לכתחלה:
(7) À moins qu'il ne soit cuit, etc. – C'est-à-dire que, puisqu'il est déjà entièrement cuit, au point que s'il cuisait davantage il se réduirait à son détriment, nous ne craignons pas qu'on attise les braises, et il est alors permis de le poser lekhat'hila (a priori).
séif katan 8
(ח) מצטמק - פי' כל דבר שאדם עצב כשיבש ונתכווץ מחמת רוב הבשול וכן ביפה לו היינו שהוא שמח מזה:
(8) Se réduit – Explication : toute chose dont on est attristé quand elle sèche et se rétracte du fait d'une cuisson prolongée (c'est « à son détriment ») ; et de même, « à son avantage » signifie qu'on s'en réjouit.
séif katan 9
(ט) או שהיה חי - ודוקא בשר חי שא"א להתבשל לצורך סעודת הלילה אבל ירק ושארי דברים שהם קלי הבישול לא מהני מה שהוא חי וכן מה שכתב לקמיה חתיכה חיה היינו ג"כ בשר:
(9) Ou s'il était cru – Et précisément de la viande crue, qui ne peut pas cuire à temps pour le repas du soir ; mais pour les légumes et autres choses de cuisson facile, le fait qu'ils soient crus n'est d'aucune utilité. Et de même, ce que l'auteur écrit ensuite, « un morceau cru », désigne lui aussi de la viande.
séif katan 10
(י) שלא נתבשל - פי' אז שרי ליתנו סמוך לשקיעה ממש אבל אם נתנו מבעוד יום אסור דכבר נתבשל קצת קודם שבת וצריך לסלק כשהגיע זמן שבת אא"כ נתבשל כל צרכו קודם זה:
(10) Qui n'a pas cuit – Explication : alors il est permis de le poser juste avant le coucher du soleil ; mais si on l'a posé alors qu'il faisait encore jour (bien avant), c'est interdit, car il a déjà un peu cuit avant Chabbat, et il faut l'enlever lorsqu'arrive le moment de Chabbat, à moins qu'il ne soit entièrement cuit avant cela.
séif katan 11
(יא) כלל - היינו דאפילו הוחם התבשיל נמי מותר להשהות ולא גזרינן שמא יחתה כיון דעצם הבישול לא נתבשל כלל:
(11) Du tout – C'est-à-dire que même si le plat s'est réchauffé, il est également permis de l'y laisser, et nous ne décrétons pas l'interdit de peur qu'on n'attise les braises, puisque la cuisson proprement dite n'a pas du tout eu lieu.
séif katan 12
(יב) שמא יחתה - למהר בישולו כדי לאכול בלילה או כדי שיהיה מצטמק יפה:
(12) De peur qu'il n'attise – Pour hâter sa cuisson afin de le manger le soir, ou pour qu'il se réduise d'une manière avantageuse.
séif katan 13
(יג) שהוציא ממנו - חוץ לכירה ומותר בזה וכן בקטם אפילו רק נתבשל קצת:
(13) Qu'on en a retiré les braises – Hors du réchaud ; et dans ce cas c'est permis ; de même s'il les a recouvertes de cendre, même si le plat n'a que peu cuit.
séif katan 14
(יד) שכסה הגחלים - היינו כל הגחלים וא"צ לקטום עד שאין ניכר שם אש כלל רק בכסוי אפר כל שהוא מלמעלה על פניהם סגי ואפילו הובערה אח"כ שרי [גמרא]. עוד אמר שם דאפילו היו הגחלים של רותם שאינם ממהרין להכבות ג"כ שרי והטעם בכל זה כיון דגילה דעתו דלא בעי לגחלים סגי דבודאי לא אתי לחיתויי. עוד איתא דגחלים שעממו [היינו שהוחשך קצת מראיתן] הרי הן כקטומה והטעם דכיון שלא חשש ללבותן שלא יעוממו מוכחא מלתא שאינו קפיד בחתויה [רשב"א]:
(14) Qu'on a couvert les braises – C'est-à-dire toutes les braises ; et il n'est pas nécessaire de les couvrir au point qu'on ne voie plus du tout de feu : il suffit d'une couverture de cendre, si peu que ce soit, par-dessus elles ; et même si le feu s'est ranimé ensuite, c'est permis [Guemara]. Il est encore dit là que même si les braises étaient de bois de genêt (rotem), qui ne s'éteignent pas vite, c'est également permis ; et la raison de tout cela : puisqu'il a montré qu'il ne tient pas aux braises, cela suffit, car il n'en viendra certainement pas à les attiser. Il est encore rapporté que des braises qui se sont ternies [c'est-à-dire dont l'éclat s'est un peu assombri] sont comme un réchaud recouvert ; et la raison est que, puisqu'il ne s'est pas soucié de les raviver pour qu'elles ne se ternissent pas, il est évident qu'il ne tient pas à les attiser [Rachba].
séif katan 15
(טו) מותר לסמוך לה - י"א דלא שרינן הכא כ"א הסמיכה בע"ש להשהותה משתחשך אבל להחזיר בשבת אסור אפילו בסמיכה ורק לסברא שניה המוזכר בסוף הסעיף מותר אפילו בחזרה ע"פ האופנים המבוארים בס"ב אבל כמה אחרונים חולקין ע"ז ודעתם דחזרה בסמיכה מותר לכ"ע. ואפי' בסמיכה לכתחלה בשבת יש מקילין היכא שהקדירה עדיין חם ומבושל כל צרכו ועיין במה שכתב הרמ"א בסוף הסימן ובבה"ל שם:
(15) Il est permis d'y adosser la marmite – Certains disent qu'on n'a permis ici que d'adosser la marmite la veille de Chabbat pour l'y laisser une fois la nuit tombée ; mais la remettre le Chabbat est interdit, même en l'adossant ; et c'est seulement selon la seconde opinion mentionnée à la fin du séif que c'est permis même en cas de 'hazara, selon les modalités expliquées au séif 2. Mais plusieurs A'haronim contestent cela, et leur avis est que la 'hazara par adossement est permise selon tous les avis. Et même pour adosser une marmite lekhat'hila le Chabbat, certains sont indulgents lorsque la marmite est encore chaude et entièrement cuite ; voir ce qu'a écrit le Rema à la fin du siman, et le Biour Halakha à cet endroit.
séif katan 16
(טז) קדירה - היינו ג"כ אפילו לא נתבשלה שליש דכיון דאינו אלא סומך לה מבחוץ לא חמיר האי כירה מגרופה וקטומה הנ"ל דמותר שם להשהות אפילו לא נתבשלה כדי שליש וכנ"ל:
(16) Une marmite – C'est-à-dire même si elle n'a pas cuit au tiers : puisqu'il ne fait que l'adosser de l'extérieur, ce réchaud n'est pas plus sévère que le réchaud débarrassé et recouvert mentionné plus haut, où il est permis de laisser le plat même s'il n'a pas cuit au tiers, comme mentionné plus haut.
séif katan 17
(יז) בסמוך חוצה לה - היינו אפילו אם היד סולדת במקום ההוא:
(17) À côté, en dehors de lui – C'est-à-dire même si, à cet endroit, la main se rétracte (yad soledèt : la chaleur y est brûlante au toucher).
séif katan 18
(יח) מותר לשהות עליה - וה"ה בתוכה דכיון דכגרופה דמיא ומבעוד יום הוא נותנו לתוכה מה לי תוכה מה לי על גבה:
(18) Il est permis de la laisser dessus – Et il en est de même à l'intérieur : puisque ce réchaud est semblable à un réchaud débarrassé et qu'il l'y place alors qu'il fait encore jour, qu'importe l'intérieur ou le dessus ?
séif katan 19
(יט) אפילו אינה וכו' - לפי שאין בה חשש חיתוי שמיד שכלה השלהבת כלה גם הגחלת [כל בו]:
(19) Même s'il n'est pas, etc. – Parce qu'il n'y a pas là de crainte qu'on attise, car dès que la flamme s'éteint, la braise s'éteint aussi [Kol Bo].
séif katan 20
(כ) אע"פ שמוסיף הבל - פי' בכירה הגרופה והו"א דלהוי כאינה גרופה קמ"ל דלא אמרינן הכי ואפילו בשבת מותר להחזיר עליה:
(20) Bien qu'il ajoute de la chaleur – Explication : dans un réchaud débarrassé ; on aurait pu penser qu'il soit considéré comme non débarrassé : il nous enseigne que nous ne disons pas cela, et que même le Chabbat il est permis de l'y remettre.
séif katan 21
(כא) ותנור - היינו בתנור שלהם שעשויות ככירה אך מתוך שקצרות למעלה ורחב למטה נקלט חומו לתוכו טפי מכירה לכך החמירו בו יותר מכירה:
(21) Et un four (tanour) – C'est-à-dire leur four (à l'époque du Talmud), qui était fait comme un réchaud ; mais comme il était étroit en haut et large en bas, sa chaleur y était davantage retenue que dans un réchaud ; c'est pourquoi on a été plus sévère à son égard qu'à l'égard d'un réchaud.
séif katan 22
(כב) אפילו אם הוא גרוף - מפני שהגורף אינו גורף אלא רוב האש עצמה וא"א שלא תשאר ניצוץ אחד ובתנור שחומו רב חיישינן שמא יחתה כדי שיבערו אותם הניצוצות. והנה מלשון המחבר משמע דס"ל כדעת הטור דאפילו בקש ובגבבא אסור בגרוף וקטום וכן הוא דעת ה"ר יהונתן המובא בחידושי הר"ן אכן מלשון הרמב"ם משמע דבקש וגבבא אינו אסור בתנור כ"א באינו גרוף [א"ר] וכן הוא דעת הכל בו וחידושי הר"ן ויש להקל בזה:
(22) Même s'il est débarrassé – Car celui qui débarrasse n'enlève que la majeure partie du feu lui-même, et il est impossible qu'il ne reste pas une étincelle ; et dans un four, dont la chaleur est grande, nous craignons qu'il n'attise pour que ces étincelles s'enflamment. Or, du langage de l'auteur il ressort qu'il partage l'avis du Tour, selon lequel même avec un four chauffé à la paille et au chaume, c'est interdit même s'il est débarrassé et recouvert ; et tel est l'avis de Rabbénou Yehonathan, rapporté dans les 'Hidouché HaRan. Cependant, du langage du Rambam il ressort qu'avec la paille et le chaume, ce n'est interdit dans un four que s'il n'est pas débarrassé [Eliya Rabba] ; et tel est l'avis du Kol Bo et des 'Hidouché HaRan ; et on peut être indulgent sur ce point.
séif katan 23
(כג) שהיד סולדת בו - אבל אם אין היס"ב מותר ליתן אפילו על גביו אפילו בשבת ואפשר דאפילו אין גרוף וקטום מן הגחלים ג"כ שרי כיון שהמקום שמעמיד שם הקדרה אין היד סולדת בו [מ"א]:
(23) Où la main se rétracte – Mais si la main ne s'y rétracte pas, il est permis de l'y poser, même dessus, même le Chabbat ; et il est possible que même s'il n'est pas débarrassé et recouvert des braises, ce soit aussi permis, puisque l'endroit où l'on pose la marmite n'est pas chaud au point que la main s'y rétracte [Maguen Avraham].
séif katan 24
(כד) וכ"ש שאסור וכו' - ודוקא בלא נתבשל כ"צ או במצטמק ויפה לו אבל במצטמק ורע לו מותר וכן בקידרא חייתא ואפילו באינו גרוף וקטום:
(24) Et à plus forte raison il est interdit, etc. – Et seulement lorsque le plat n'est pas entièrement cuit, ou lorsqu'il se réduit à son avantage ; mais lorsqu'il se réduit à son détriment, c'est permis, et de même pour une marmite de viande crue (kidra 'hayta), et même si le four n'est pas débarrassé et recouvert.
séif katan 25
(כה) שהוא מקום וכו' - הוא עשוי כעין כירה אלא דכירה הוא מקום שפיתת שתי קדרות וכופח הוא מקום שפיתת קדרה אחת לפיכך נפיש הבליה מכירה שהמקום צר והחום מתקבץ בו ביותר וזוטר הבליה מדתנור:
(25) Qui est un emplacement, etc. – Il (le koupa'h) est fait à la manière d'un réchaud, sauf que le réchaud est un emplacement où l'on pose deux marmites, et le koupa'h un emplacement où l'on pose une seule marmite ; c'est pourquoi sa chaleur est plus grande que celle du réchaud, car l'espace est étroit et la chaleur s'y concentre davantage, et sa chaleur est moindre que celle du four.
séif katan 26
(כו) דינו ככירה - ואפילו לא גרף את הקש ולא קטם:
(26) Sa loi est comme celle du réchaud – Et même si l'on n'a pas débarrassé la paille ni recouvert.
séif katan 27
(כז) דינו כתנור - שאפילו גרף וקטם אסור בין בתוכה בין ע"ג בין בסמיכה:
(27) Sa loi est comme celle du four – Car même si l'on a débarrassé et recouvert, c'est interdit, que ce soit à l'intérieur, dessus ou en l'adossant.
séif katan 28
(כח) ותנורים שלנו - שפיהם מן הצד ועוד שרחבים ביותר אין חומם רב כ"כ וע"כ דינו ככירה ובספר תפארת שמואל הביא בשם רש"ל שחולק ע"ז וסובר דשוים הם לדינא ע"ש ועכ"פ בתנור של נחתומין שמסיקין בו תדיר וחומו רב טוב להחמיר לדונו כתנור:
(28) Et nos fours – Dont l'ouverture est sur le côté, et qui de plus sont très larges, n'ont pas une chaleur si grande ; c'est pourquoi leur loi est comme celle du réchaud. Et dans le livre Tiféret Chemouel il est rapporté au nom du Rachal qu'il conteste cela et estime qu'ils sont équivalents (aux fours du Talmud) quant à la loi ; vois là-bas. Et en tout cas, pour le four des boulangers, qu'on chauffe constamment et dont la chaleur est grande, il est bien d'être rigoureux et de le juger comme un four.
séif katan 29
(כט) ואם שכח ושהה - וכ"ש אם שגג בדין:
(29) Et s'il a oublié et laissé le plat – Et à plus forte raison s'il s'est trompé sur la loi.
séif katan 30
(ל) אפילו הוא מצטמק ויפה - ואפילו הוא בתוך התנור והטעם דלא נהנה ממנו כ"כ כיון דבלא"ה היה ראוי לאכילה שנתבשל כ"צ וע"כ בדיעבד מותר:
(30) Même s'il se réduit à son avantage – Et même s'il est à l'intérieur du four ; et la raison : il n'en tire pas tellement profit, puisque même sans cela le plat était propre à la consommation, car il était entièrement cuit ; c'est pourquoi bediavad (a posteriori) c'est permis.
séif katan 31
(לא) אסור - לכל אדם וכ"ש לבני ביתו דאסור כיון דנתבשל בשבילם:
(31) C'est interdit – À tout le monde, et à plus forte raison aux membres de sa maison, puisque le plat a cuit pour eux.
séif katan 32
(לב) עד מוצאי שבת - בהגהות אשר"י מבואר דגם בכאן הוא בכדי שיעשה כמו בעבר ושהה ומלשון הרמב"ם לא נראה כן [פמ"ג]:
(32) Jusqu'à la sortie de Chabbat – Dans les Hagahot Acheri il est expliqué qu'ici aussi l'interdit dure en outre le temps qu'il faut pour le faire (bikhdé chéyéassé), comme dans le cas de celui qui a transgressé et laissé le plat ; mais du langage du Rambam il ne semble pas en être ainsi [Peri Megadim].
séif katan 33
(לג) החזירה א"י - לצורך ישראל:
(33) Si un non-Juif l'a remis – Pour les besoins d'un Juif.
séif katan 34
(לד) דינו כשכח - דמה שנעשה ע"י א"י במזיד לא חמיר ממה שנעשה ע"י ישראל בשוגג וע"כ אפי' אם מצטמק ויפה לו מותר כיון שנתבשל כל צרכו ואין נהנה ממנו כ"כ:
(34) Sa loi est comme celle de celui qui a oublié – Car ce qui a été fait par un non-Juif délibérément n'est pas plus grave que ce qui a été fait par un Juif par inadvertance ; c'est pourquoi même s'il se réduit à son avantage, c'est permis, puisqu'il était entièrement cuit et qu'il n'en tire pas tellement profit.
séif katan 35
(לה) ואם החזירו ישראל - בשבת אפילו בשוגג דינו כעבר ושהה במזיד ואסור אם מצטמק ויפה לו והטעם דמחמרינן בחזרה טפי מבשהיה משום דקעביד מעשה ועיין במ"א שפסק דלאחרים שרי בזה מאחר שהיה מבושל קודם כ"צ והיה שוגג. ודע דדין זה הוא אפילו לשיטת הרמ"א דפוסק בסוף הסעיף כהי"א דבשהיה מותר כמאכל בן דרוסאי הכא בחזרה שוים הם לדינא דהא לכו"ע בחזרה אסור אפילו אם נתבשל כל צרכו:
(35) Et si un Juif l'a remis – Le Chabbat, même par inadvertance, sa loi est comme celle de celui qui a transgressé et laissé le plat délibérément, et c'est interdit s'il se réduit à son avantage ; et la raison : nous sommes plus sévères pour la 'hazara que pour la chehiya, parce qu'il accomplit un acte. Et vois le Maguen Avraham, qui a tranché que pour d'autres personnes c'est permis dans ce cas, puisque le plat était entièrement cuit auparavant et qu'il a agi par inadvertance. Et sache que cette loi s'applique même selon la méthode du Rema, qui tranche à la fin du séif conformément au « certains disent », selon lequel pour la chehiya c'est permis dès que le plat est cuit comme la nourriture de Ben Derossaï : ici, pour la 'hazara, ils sont équivalents quant à la loi, car selon tous les avis la 'hazara est interdite (sur un réchaud non débarrassé) même si le plat est entièrement cuit.
séif katan 36
(לו) ואם מצטמק ורע לו מותר - ר"ל אע"ג דלכתחלה אסור בחזרה אפילו אם מצטמק ורע לו בדיעבד מותר אפילו להחזיר במזיד שהרי לא נהנה כלל:
(36) Et s'il se réduit à son détriment, c'est permis – Cela veut dire : bien que lekhat'hila la 'hazara soit interdite même s'il se réduit à son détriment, bediavad c'est permis, même s'il l'a remis délibérément, car il n'en a tiré aucun profit.
séif katan 37
(לז) וי"א שכל וכו' - ס"ל דכיון שנתבשל שראוי לאכול ע"י הדחק תו ליכא למיחש שמא יחתה דכיון שראוי לאכילה למה יחתה בחנם ולכך שרי אפילו באינה גרופה וקטומה ואין צריך לזה אלא כשעדיין לא הגיע למאב"ד או כשבא להחזירה בשבת דמחזי כמבשל אם אינה גרופה:
(37) Et certains disent que tout, etc. – Ils sont d'avis que, puisque le plat est cuit au point d'être mangeable avec difficulté, il n'y a plus à craindre qu'on attise : puisqu'il est mangeable, pourquoi attiserait-on pour rien ? C'est pourquoi c'est permis même sur un réchaud non débarrassé et non recouvert ; et on n'a besoin de cela (que le réchaud soit débarrassé et recouvert) que lorsque le plat n'a pas encore atteint le stade de la nourriture de Ben Derossaï, ou lorsqu'on vient à le remettre le Chabbat, car on a l'air de cuire si le réchaud n'est pas débarrassé.
séif katan 38
(לח) כמאכל בן דרוסאי - י"א חצי בישול וי"א שליש בישול והשו"ע לקמן בסימן רנ"ד ס"ב סתם חצי בישול ובמקום הדחק אפשר דיש להקל:
(38) Comme la nourriture de Ben Derossaï – Certains disent : la moitié de la cuisson, et certains disent : le tiers de la cuisson ; et le Choulhan Aroukh, plus loin au siman 254, séif 2, a écrit sans réserve : la moitié de la cuisson ; et en cas de nécessité pressante, il est possible qu'on puisse être indulgent.
séif katan 39
(לט) או אפילו וכו' - דלא מפלגינן בין תנור לכירה אלא מה שאסור בכירה שאינה גרופה משום חשש חיתוי אסרינן בתנור אפילו בגרוף דמשום חום התנור חשבינן ליה כאינו גרוף וכנ"ל אבל מה שהתירו בכירה אפילו באינה גרופה דלא אתי לחתות משום דכבר נתבשלה גם בתנור מותר:
(39) Ou même, etc. – Car nous ne distinguons pas entre le four et le réchaud, si ce n'est que ce qui est interdit sur un réchaud non débarrassé par crainte qu'on attise, nous l'interdisons dans un four même débarrassé, car du fait de la chaleur du four nous le considérons comme non débarrassé, comme mentionné plus haut ; mais ce qu'on a permis sur un réchaud même non débarrassé, parce qu'on n'en viendra pas à attiser puisque le plat est déjà cuit, est permis également dans un four.
séif katan 40
(מ) ע"ג התנור - וה"ה בתוך התנור והכירה:
(40) Sur le four – Et il en est de même à l'intérieur du four et du réchaud.
séif katan 41
(מא) ולא הגיע וכו' - דאז חיישינן שמא יחתה בגחלים אם הוסקה בגפת ועצים וגם איננה גרופה מן הגחלים:
(41) Et n'a pas atteint, etc. – Car alors nous craignons qu'il n'attise les braises, si le réchaud a été chauffé au marc d'olives ou au bois et n'est pas non plus débarrassé des braises.
séif katan 42
(מב) ובא להחזירה - עיין לקמן בס"ב:
(42) Et vient à le remettre – Voir plus loin, au séif 2.
séif katan 43
(מג) ולא הגיע - דבהגיע לדעה זו מותר אפילו לכתחלה ונראה דלענין דיעבד יש להורות דכמאב"ד הוא שיעור שליש שרבו העומדים בשיטה זו עיין בא"ר:
(43) Et n'a pas atteint – Car s'il l'a atteint, selon cette opinion c'est permis même lekhat'hila. Et il me semble que, pour le bediavad, il faut enseigner que la nourriture de Ben Derossaï correspond à la mesure du tiers, car nombreux sont ceux qui suivent cette méthode ; voir l'Eliya Rabba.
séif katan 44
(מד) אסור - היינו אפילו לאחרים עד מו"ש ואם בעינן בזה בכדי שיעשה עיין לעיל בס"ק ל"ב:
(44) C'est interdit – C'est-à-dire même à d'autres, jusqu'à la sortie de Chabbat ; et quant à savoir s'il faut dans ce cas attendre en outre le temps qu'il faut pour le faire, voir plus haut, séif katan 32.
séif katan 45
(מה) על כסא של ברזל - כעין פטפוט של שלש רגלים והגחלים מונחים תחתיו:
(45) Sur un siège de fer – Semblable à un trépied (petpout) à trois pieds, les braises étant posées en dessous.
séif katan 46
(מו) הטמנה על גבי גחלים - הכי ס"ל להמחבר דאם שולי הקדרה נוגעין בגחלים מקרי הטמנה וממילא דאסור אף בנתבשל כל צרכו ומצטמק ורע לו וכדלקמן בסימן רנ"ז ס"ז:
(46) C'est une hatmana (enfouissement) sur des braises – Tel est l'avis de l'auteur : si le fond de la marmite touche les braises, cela s'appelle hatmana, et par conséquent c'est interdit même si le plat est entièrement cuit et se réduit à son détriment, comme on le verra plus loin, siman 257, séif 7.
séif katan 47
(מז) כל זמן וכו' - ואפילו אם הקדרה עומדת בתוך התנור והתנור סתום לאו בכלל הטמנה היא וכדלקמן בסימן רנ"ז סוף ס"ה ע"ש:
(47) Tant que, etc. – Et même si la marmite se trouve à l'intérieur du four et que le four est fermé, cela n'entre pas dans la catégorie de la hatmana, comme on le verra plus loin, siman 257, à la fin du séif 5 ; vois là-bas.
séif katan 48
(מח) שהיא מגולה וכו' - היינו שאין מכסה עליה בבגדים מלמעלה ועיין לקמן ברנ"ז ס"ה:
(48) Qu'elle est découverte, etc. – C'est-à-dire qu'on ne la couvre pas par-dessus avec des étoffes ; et voir plus loin, siman 257, séif 5.
séif katan 49
(מט) ושרי - היינו דהוא רק בכלל שהיה ושרי בשנתבשל מבעוד יום כמאב"ד לפי מה שנהגו כסברא אחרונה:
(49) Et c'est permis – C'est-à-dire que cela entre seulement dans la catégorie de la chehiya, et c'est permis lorsque le plat a cuit alors qu'il faisait encore jour jusqu'au stade de la nourriture de Ben Derossaï, selon l'usage de suivre la dernière opinion.
séif katan 50
(נ) יש להסירו משם וכו' - דקשה לישראל ליזהר שלא ינענע הגחלים בעת נטילתו את הקדרה:
(50) Il faut l'ôter de là, etc. – Car il est difficile pour un Juif de prendre garde à ne pas remuer les braises au moment où il prend la marmite.
séif katan 51
(נא) מותר לישראל וכו' - ודוקא כשעומדת הקדרה ע"ג גחלים אבל הגחלים מונחים סביב הקדרה אסור לישראל משום שע"י נטילתו בודאי יחתה בגחלים ואסור דעי"ז מבעיר התחתונות ומכבה העליונות ואף שאין מתכוין לזה פסיק רישא הוא ואפילו ע"י א"י יש מחמירין בזה עיין במ"א וא"ר ומ"מ נראה דלצורך שבת יש לסמוך ע"ד המקילין ע"י א"י ודין פתיחת התנור וסתימתו ע"י הא"י יתבאר בסוף סימן נ"ט ע"ש במ"ב:
(51) Il est permis à un Juif, etc. – Et seulement lorsque la marmite est posée sur les braises ; mais si les braises sont posées autour de la marmite, c'est interdit à un Juif, car en la prenant il remuera certainement les braises ; et c'est interdit, car de ce fait il attise celles du dessous et éteint celles du dessus ; et bien qu'il n'en ait pas l'intention, c'est un pessik reicha (conséquence inévitable de l'acte). Et même par l'intermédiaire d'un non-Juif, certains sont rigoureux à ce sujet ; voir le Maguen Avraham et l'Eliya Rabba. Toutefois, il semble que pour les besoins de Chabbat on puisse s'appuyer sur ceux qui sont indulgents lorsque cela se fait par un non-Juif. Et la loi de l'ouverture et de la fermeture du four par le non-Juif sera expliquée à la fin du siman 259 ; vois là-bas dans la Michna Beroura.
séif katan 52
(נב) שהיא גרופה וקטומה - אבל אינו גרוף וקטום אסור אפילו במצטמק ורע לו וכן בתנור אפילו גרוף וקטום [אחרונים]:
(52) Qui est débarrassé et recouvert – Mais s'il n'est pas débarrassé et recouvert, c'est interdit même si le plat se réduit à son détriment ; et de même dans un four, même débarrassé et recouvert [A'haronim].
séif katan 53
(נג) אפילו בשבת וכו' - דלא תימא דלא התירו חכמים אלא כשנטל מע"ש ומחזיר בע"ש סמוך לחשיכה קמ"ל דמותר ליטול ולהחזיר אפילו בשבת גופיה ואפילו כמה פעמים:
(53) Même le Chabbat, etc. – Pour que tu ne dises pas que les Sages ne l'ont permis que lorsqu'on l'a retiré la veille de Chabbat et qu'on le remet la veille de Chabbat peu avant la tombée de la nuit ; il nous enseigne qu'il est permis de le retirer et de le remettre même le Chabbat lui-même, et même plusieurs fois.
séif katan 54
(נד) כ"ז שהיא רותחת - פרט זה אינו דומה לכל הנזכרים בסעיף זה דבהם הטעם הוא דלא התירו חכמים חזרה כ"א באופן זה אבל בזה הטעם הוא דכיון שנסתלק מרתיחתו דהיינו שאין היד סולדת בו יהיה בו שוב איסור בישול וכדלקמן בסימן שי"ח ס"ד ולפי מה שפסק הרמ"א שם סט"ו בהג"ה נהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי:
(54) Tant qu'il est bouillant – Ce détail n'est pas semblable à tous ceux mentionnés dans ce séif : pour ceux-là, la raison est que les Sages n'ont permis la 'hazara que de cette manière ; mais pour celui-ci, la raison est que, dès qu'il a perdu son ébullition, c'est-à-dire que la main ne s'y rétracte plus, il y aurait de nouveau en lui l'interdit de cuire, comme on le verra plus loin, siman 318, séif 4 ; et selon ce que le Rema a tranché là-bas, au séif 15, dans la glose, on a l'usage d'être indulgent s'il ne s'est pas complètement refroidi.
séif katan 55
(נה) ועודה בידו - ר"ל שלא הסיר הקדרה מידו מעת נטילתה מן הכירה עד שעה שיחזירנה ולאפוקי אם הניחה ע"ג מטה או ספסל וכדומה לזה בינתים הוי כמו שהניחה ע"ג קרקע בינתים וזה אסור לכו"ע דבטלה לה השהיה הראשונה ושוב כשמחזיר ומניחה ע"ג הכירה הו"ל כמושיב לכתחלה ע"ג הכירה בשבת וחכמים לא התירו אלא חזרה אבל לא להושיב לכתחלה אף שכבר נתבשלה כל צרכה ואין בה מן הדין משום איסור בישול מ"מ כיון שמעמידה במקום שדרך לבשל שם תמיד נראה כמבשל לכתחלה בשבת:
(55) Et qu'il est encore dans sa main – Cela veut dire qu'il n'a pas lâché la marmite de sa main depuis le moment où il l'a prise du réchaud jusqu'au moment où il la remet ; à l'exclusion du cas où il l'a posée entre-temps sur un lit, un banc ou une chose semblable : c'est comme s'il l'avait posée par terre entre-temps, et cela est interdit selon tous les avis, car la première chehiya est annulée ; et dès lors, lorsqu'il la remet et la pose sur le réchaud, c'est comme s'il l'installait lekhat'hila sur le réchaud le Chabbat ; or les Sages n'ont permis que la 'hazara, mais pas d'installer une marmite lekhat'hila, bien qu'elle soit déjà entièrement cuite et qu'il n'y ait pas en elle, selon la stricte loi, d'interdit de cuire ; néanmoins, puisqu'il la place à un endroit où l'on cuit habituellement, il a l'air de cuire lekhat'hila le Chabbat.
séif katan 56
(נו) ודעתו להחזירה - הטעם ג"כ כנ"ל שעי"ז לא בטלה עדיין שהיה הראשונה שהשהה אותה על הכירה מבעוד יום כיון שהיה דעתו להחזיר עד שלא תצטנן אבל אם בתחלה כשנטלה לא היה דעתו לזה ושוב נמלך להחזיר תיכף אסור אף שלא הניח ע"ג קרקע בינתים דהו"ל כמושיב לכתחלה בשבת ועיין בביאור הלכה שהבאנו הרבה מהראשונים שמקילין בעודן בידו אפילו אין דעתו להחזיר וכן מקילין בדעתו להחזיר אף שבינתים הסירן מידו ונראה שבעת הצורך יש לסמוך ע"ז:
(56) Et qu'il a l'intention de la remettre – La raison est la même que ci-dessus : de ce fait, la première chehiya, par laquelle il l'a laissée sur le réchaud alors qu'il faisait encore jour, n'est pas encore annulée, puisqu'il avait l'intention de la remettre avant qu'elle refroidisse. Mais si au début, quand il l'a prise, il n'en avait pas l'intention, et qu'ensuite il s'est ravisé pour la remettre aussitôt, c'est interdit, bien qu'il ne l'ait pas posée par terre entre-temps, car c'est comme s'il l'installait lekhat'hila le Chabbat. Et vois le Biour Halakha, où nous avons rapporté beaucoup de Richonim qui sont indulgents lorsque les marmites sont encore dans sa main, même s'il n'a pas l'intention de les remettre, et qui sont de même indulgents lorsqu'il a l'intention de les remettre, même si entre-temps il les a lâchées de sa main ; et il semble qu'en cas de besoin on puisse s'appuyer sur cela.
séif katan 57
(נז) ודוקא על גבה - היינו על עובי דפנותיה מלמעלה או ששם כיסוי על חללה והעמיד הקדירה על הכיסוי ואפילו אם תלה הקדירה לתוך אויר הכירה וקצת דפנותיה בולטין מלמעלה כדרך הקדירה שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה ג"כ בכלל ע"ג הוי ולא מקרי תוכה אלא כשיושבת הקדירה על קרקעית הכירה:
(57) Et seulement sur lui – C'est-à-dire sur l'épaisseur de ses parois par le haut, ou lorsqu'il a placé un couvercle sur sa cavité et posé la marmite sur le couvercle. Et même s'il a suspendu la marmite dans l'espace du réchaud, et qu'une partie de ses parois à elle dépasse par le haut (en reposant sur le bord), comme c'est le propre d'une marmite étroite en bas et large en haut, cela entre aussi dans la catégorie de « sur lui » ; et on ne parle d'« à l'intérieur » que lorsque la marmite repose sur le fond du réchaud.
séif katan 58
(נח) אבל לתוכה אסור - דכיון שהוא מעמיד לתוכה כדרך שמבשלין בה תדיר נראה כמבשל [רשב"א ור"ן] ואותן הכירות שאין להן תוך וחלל אלא הן פשוטות ותוכן וגבן אחד מותר להחזיר להן דאין עליהן שם תוך ואם יש אש בכירה עיין סימן שי"ח סט"ז:
(58) Mais à l'intérieur c'est interdit – Car puisqu'il la place à l'intérieur, de la manière dont on y cuit constamment, il a l'air de cuire [Rachba et Ran]. Et les réchauds qui n'ont pas d'intérieur ni de cavité, mais sont plats, leur intérieur et leur dessus ne faisant qu'un, il est permis d'y remettre la marmite, car ils n'ont pas de statut d'« intérieur ». Et s'il y a du feu dans le réchaud, voir siman 318, séif 16.
séif katan 59
(נט) ובתנור - אפילו הוסק בקש או בגבבא וכנ"ל:
(59) Et dans un four – Même s'il a été chauffé à la paille ou au chaume, comme mentionné plus haut.
séif katan 60
(ס) וה"ה לכופח וכו' - דהלא לא הותרה חזרה לכו"ע אלא בגרופה ובתנור וכופח שהבלם רב לא מהני גריפה וכדלעיל בס"א:
(60) Et il en est de même du koupa'h, etc. – Car la 'hazara n'a été permise selon tous les avis que sur un réchaud débarrassé ; et pour le four et le koupa'h, dont la chaleur est grande, le fait de débarrasser n'est d'aucune utilité, comme plus haut au séif 1.
séif katan 61
(סא) ודוקא שהתבשיל וכו' - קאי ארישא דאמר אפילו בשבת מותר להחזירה ע"ג כירה כשהקדירה רותחת ולזה ביאר דדוקא כשהוא מבושל כ"צ אבל אם לא נתבשל כ"צ שייך אחריו עוד בישול ועיין במה שנכתוב לקמן בסימן שי"ח ס"ד במ"ב שם:
(61) Et seulement si le plat, etc. – Cela se rapporte au début du séif, qui dit que même le Chabbat il est permis de la remettre sur le réchaud lorsque la marmite est bouillante ; et à ce sujet il précise : seulement lorsque le plat est entièrement cuit ; mais s'il n'est pas entièrement cuit, une cuisson supplémentaire s'y applique encore ; et voir ce que nous écrirons plus loin, siman 318, séif 4, dans la Michna Beroura là-bas.
séif katan 62
(סב) אפילו לכירה אחרת - ואפילו אם הבלה מרובה מראשונה מ"מ לא הוי רק בכלל חזרה ושרי אבל אם היתה בתחלה טמונה בדבר שאינו מוסיף הבל ובשבת בא להושיבה לכירה או להיפוך מכירה להטמנה אסור דזהו פעולה חדשה ואין טומנין משחשיכה אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל וכדלקמן בסימן רנ"ז:
(62) Même sur un autre réchaud – Et même si sa chaleur est plus grande que celle du premier, néanmoins cela n'entre que dans la catégorie de la 'hazara, et c'est permis. Mais si au début la marmite était enfouie dans une matière qui n'ajoute pas de chaleur, et que le Chabbat il vient à la poser sur un réchaud, ou à l'inverse à la faire passer du réchaud à l'enfouissement, c'est interdit, car c'est une action nouvelle ; et on n'enfouit pas de plats une fois la nuit tombée, même dans une matière qui n'ajoute pas de chaleur, comme on le verra plus loin, siman 257.
séif katan 63
(סג) וי"א דכל זה וכו' - פי' הא דבעינן דוקא עודה בידו גם דעתו להחזיר אבל גרוף וקטום לכו"ע בעינן:
(63) Et certains disent que tout cela, etc. – Explication : ce qu'on exige précisément que la marmite soit encore dans sa main et aussi qu'il ait l'intention de la remettre ; mais que le réchaud soit débarrassé et recouvert, nous l'exigeons selon tous les avis.
séif katan 64
(סד) כשנטלו מן הכירה מבעוד יום וכו' - דכיון שלא היה הנטילה בשבת נראה חזרתו כפעולה חדשה והוי כנותן לכתחלה ומבשל משו"ה מצרכינן עכ"פ עודנה בידו וכה"ג כי היכי דליהוי הכירא שאינו אלא חזרה:
(64) Lorsqu'on l'a retirée du réchaud alors qu'il faisait encore jour, etc. – Car puisque le retrait n'a pas eu lieu le Chabbat, sa remise apparaît comme une action nouvelle, et c'est comme s'il la posait lekhat'hila et cuisait ; c'est pourquoi nous exigeons en tout cas qu'elle soit encore dans sa main et des conditions de ce genre, afin qu'il y ait un signe distinctif que ce n'est qu'une 'hazara.
séif katan 65
(סה) על גבי קרקע - ואפילו לא היה דעתו להחזיר והטעם שהרי הכל ידעו דכבר עמדה הקדירה בכירה ונתבשלה כבר:
(65) Par terre – Et même s'il n'avait pas l'intention de la remettre ; et la raison : tout le monde sait que la marmite était déjà sur le réchaud et qu'elle y a déjà cuit.
séif katan 66
(סו) וכן נוהגים להקל בתנורים וכו' - היינו שמחזירים לתוך התנור בשבת מה שנותר להם אחר שלקחו מן הטשאלינ"ט לאכילה כדי שלא יצטנן:
(66) Et de même on a l'usage d'être indulgent pour les fours, etc. – C'est-à-dire qu'on remet dans le four, le Chabbat, ce qui leur reste après avoir pris du tcholent (plat chaud de Chabbat) pour le manger, afin que cela ne refroidisse pas.
séif katan 67
(סז) וטוב להחמיר - כי הרבה פוסקים חולקין על הר"ן ועוד כי הב"י סובר שגם הר"ן לא התיר אלא ע"ג כירה ולא בתוכו וגם המ"א בס"ק ל"ה מצדד כהב"י ע"ש ומי עדיפא תנור שלנו מכירה ומ"מ נראה שיש זכות על המנהג כי כבר נתבאר בפוסקים שאין לאסור חזרה אא"כ יש חום שהקדירה יהיה נעשה רותחת מן החום וזה אין מצוי כ"כ ע"כ אין לפקפק בזה ועיין לקמיה בס"ק ס"ח ואח"כ מצאתי בלבוש כדברינו:
(67) Et il est bien d'être rigoureux – Car beaucoup de décisionnaires contestent le Ran ; et de plus, le Beit Yossef estime que même le Ran n'a permis que sur le réchaud et non à l'intérieur ; et le Maguen Avraham aussi, au séif katan 35, penche dans le sens du Beit Yossef ; vois là-bas. Et en quoi notre four serait-il préférable au réchaud ? Néanmoins, il semble qu'il y ait une justification à l'usage, car il a déjà été expliqué chez les décisionnaires qu'on n'interdit la 'hazara que s'il y a une chaleur telle que la marmite deviendrait bouillante sous l'effet de la chaleur, et cela n'est pas si fréquent ; c'est pourquoi il n'y a pas lieu d'avoir de scrupules à ce sujet ; et voir juste après, séif katan 68. Et ensuite j'ai trouvé dans le Levouch une opinion conforme à nos paroles.
séif katan 68
(סח) מיהו אם נצטנן - היינו אם נצטנן לגמרי וכמ"ש למעלה והטעם דשייך אח"כ עוד בישול חדש ועיין לקמן במ"א סקל"ו שכתב דאפילו בדבר יבש שאין בו מרק דלא שייך בו בישול ג"כ אסור דכיון שכבר נצטנן בטלה השהיה הראשונה והוי כנותן עתה מחדש בתוך התנור לזה אסור בכל גווני וכ"ז כשמניחו עתה במקום שע"י החום יהיה היד סולדת בו. כתבו האחרונים דבמקום שמותר להחזיר מותר אפילו לסתום פי התנור בדף אחר החזרה דסתימת הדף לא מקרי הטמנה מיהו אם ע"י סתימת פי התנור יהיה רותח טוב שלא לסתום וכנ"ל בס"ק ס"ז. ודע דכ"ז הוא באין גחלים בוערות בתנור אבל אם יש שם גחלים בוערות פשוט במשנה דבאין גרוף וקטום אפילו לב"ה אסור להחזיר ואפילו תנור שלנו דדמי לכירה ג"כ אסור בכל גווני [טו"ז] ולפי מה שכתב בספר ישועות יעקב דלענין חזרה סגי כשגרוף הגחלים לצד אחד יש להקל אם גרף הגחלים מבע"י שיהיו רק לצד אחד:
(68) Toutefois, s'il s'est refroidi – C'est-à-dire s'il s'est complètement refroidi, comme nous l'avons écrit plus haut ; et la raison est qu'une nouvelle cuisson s'y applique alors ; et voir plus loin le Maguen Avraham, séif katan 36, qui a écrit que même pour une chose sèche sans bouillon, à laquelle la cuisson ne s'applique pas, c'est aussi interdit : puisqu'elle s'est déjà refroidie, la première chehiya est annulée, et c'est comme s'il la posait maintenant à nouveau à l'intérieur du four ; c'est pourquoi c'est interdit de toute façon. Et tout cela s'applique lorsqu'il la pose maintenant à un endroit où, du fait de la chaleur, la main s'y rétracterait. Les A'haronim ont écrit qu'à l'endroit où il est permis de remettre la marmite, il est même permis de fermer l'ouverture du four avec une planche après la 'hazara, car la fermeture par la planche ne s'appelle pas hatmana ; toutefois, si par la fermeture de l'ouverture du four le plat devient bouillant, il est bien de ne pas fermer, comme dit plus haut, séif katan 67. Et sache que tout cela s'applique lorsqu'il n'y a pas de braises ardentes dans le four ; mais s'il y a là des braises ardentes, il est évident d'après la Michna que, si le four n'est pas débarrassé et recouvert, même selon Beit Hillel il est interdit de la remettre ; et même dans notre four, qui ressemble à un réchaud, c'est aussi interdit de toute façon [Taz]. Et selon ce qu'a écrit le livre Yechouot Yaakov, à savoir que pour la 'hazara il suffit que les braises soient repoussées d'un côté, on peut être indulgent si l'on a repoussé les braises alors qu'il faisait encore jour pour qu'elles ne soient que d'un côté.
séif katan 69
(סט) אסור להניחו וכו' - דזה מקרי תחלת הטמנה [דמה שהיה מונח מתחלה בתנור ענין אחר הוא וכדלעיל בס"ק ס"ב] ואין טומנין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל ולכן אפילו היה עדיין המאכל חם ורותח אסור. ואם אינו טמון היטב בתוכם שהוא פתוח מלמעלה שרי דזה לא מקרי הטמנה כמ"ש רמ"א בסוף ס"א בהג"ה:
(69) Il est interdit de le poser, etc. – Car cela s'appelle un début de hatmana [car le fait qu'il ait été posé auparavant dans le four est une autre chose, comme plus haut, séif katan 62] ; et on n'enfouit pas le Chabbat, même dans une matière qui n'ajoute pas de chaleur ; c'est pourquoi, même si le mets était encore chaud et bouillant, c'est interdit. Et s'il n'est pas bien enfoui en elles (dans les étoffes), étant ouvert par le haut, c'est permis, car cela ne s'appelle pas hatmana, comme l'a écrit le Rema à la fin du séif 1, dans la glose.
séif katan 70
(ע) י"א דכל שהוא סמוך וכו' - כדי להבין דברי הי"א מוכרח אני להאריך קצת דהנה התוס' והרא"ש וסייעתם הוכיחו דבע"ש נמי שייך דיני חזרה דהיינו אם נטל מבעוד יום מן הכירה או מן התנור לדידן אסור להחזיר עליו אא"כ הוא גרוף וקטום והקשו ע"ז א"כ דאסרינן להחזיר אפילו בע"ש אם יסלק הקדרה מן הכירה בע"ש בהשכמה לא יהיה יכול להחזיר ואיזה שיעור זמן נתנו חכמים ע"ז ומסקי דאם הוא סמוך לחשיכה כ"כ עד שאם היה קר לא היה יכול להרתיחו באותו זמן אסרו אז להחזיר בלא גריפה דאם יהיה מותר אז להחזיר יחזיר גם בשבת וכולא חדא גזירא היא ובשבת אסור שמא יחתה וכ"ז הוא דעת הי"א שהזכירו הרמ"א והיש מקילין הוא דעת רש"י וסייעתו דס"ל דלא גזרו על חזרה כ"א משחשיכה ולא מבעוד יום:
(70) Certains disent que tout ce qui est proche, etc. – Pour comprendre les paroles de ce « certains disent », je suis obligé de m'étendre un peu. Les Tossafot, le Roch et ceux qui les suivent ont démontré que la veille de Chabbat aussi les lois de la 'hazara s'appliquent, c'est-à-dire que si l'on a retiré la marmite, alors qu'il faisait encore jour, du réchaud, ou du four pour nous (car notre four a le statut du réchaud), il est interdit de l'y remettre à moins qu'il ne soit débarrassé et recouvert. Et ils ont objecté à cela : s'il en est ainsi, puisque nous interdisons de remettre même la veille de Chabbat, celui qui enlèvera la marmite du réchaud la veille de Chabbat de bon matin ne pourra pas la remettre ! Quelle mesure de temps les Sages ont-ils donc fixée pour cela ? Et ils concluent que, si c'est si proche de la tombée de la nuit que, si le plat était froid, on ne pourrait pas le faire bouillir dans ce laps de temps, on a alors interdit de le remettre sans avoir débarrassé le réchaud ; car s'il était permis alors de le remettre, on le remettrait aussi le Chabbat, et le tout constitue un seul décret ; or le Chabbat c'est interdit de peur qu'on n'attise. Et tout cela est l'avis du « certains disent » mentionné par le Rema ; et le « certains sont indulgents » est l'avis de Rachi et de ceux qui le suivent, qui estiment qu'on n'a décrété au sujet de la 'hazara qu'à partir de la tombée de la nuit, et non lorsqu'il fait encore jour.
séif katan 71
(עא) או סמוך לברכו - בזמנם היו נוהגין לומר ברכו בהקדם וקמ"ל דכיון דע"י ברכו הוא קבלת שבת הוי כשבת גמור ובעינן שאותו השיעור יהיה קודם ברכו דוקא ועיין במ"א שחולק ע"ז וס"ל דלא נזכר זה השיעור רק קודם חשיכה ולא קודם ברכו:
(71) Ou proche de Barekhou – À leur époque, on avait l'usage de dire Barekhou de façon anticipée ; et il nous enseigne que, puisque par Barekhou a lieu l'accueil du Chabbat, c'est comme le Chabbat proprement dit, et il faut que cette mesure de temps se situe précisément avant Barekhou. Et vois le Maguen Avraham, qui conteste cela et estime que cette mesure n'est mentionnée que par rapport à la tombée de la nuit et non par rapport à Barekhou.
séif katan 72
(עב) אם הוא סמוך כ"כ וכו' - היינו אפילו הוא קודם שקיעת החמה איזה זמן דינו כמו בשבת. והיינו רק לענין דבעינן גרופה וקטומה כמו בשבת אבל לענין דעתו להחזיר ושלא יניחנו ע"ג קרקע לא בעינן בזה [תו"ש והגר"א בשם הרא"ש]. וחי לגמרי שרי להחזיר סמוך לחשיכה ממש אפילו לאינה גרופה וקטומה וכמ"ש ס"א:
(72) Si c'est si proche, etc. – C'est-à-dire que même si c'est quelque temps avant le coucher du soleil, sa loi est comme le Chabbat. Et cela seulement en ce qui concerne l'exigence d'un réchaud débarrassé et recouvert, comme le Chabbat ; mais quant à l'exigence qu'il ait l'intention de la remettre et qu'il ne la pose pas par terre, nous ne l'exigeons pas dans ce cas [Tossefet Chabbat, et le Gaon de Vilna au nom du Roch]. Et un plat entièrement cru, il est permis de le remettre juste avant la tombée de la nuit, même sur un réchaud non débarrassé et non recouvert, comme il est écrit au séif 1.
séif katan 73
(עג) עצמו - ודוקא אחר שנגמר כל בישול הקדירה ומניחה לעמוד על הכירה עד הערב לשמור חומה בזה הוא דמחמרינן אם נטלה שלא להחזירה לשאינה גרופה אבל כ"ז שלא נתבשל כל צרכה נוטלה ומחזירה בכל גווני דלא שייך למיגזר דיחזיר גם בשבת דזהו מבשל בשבת ופשיטא דמזדהר בהכי אפילו אי שרית להחזיר מבע"י ויש מחמירין גם בזה משום לא פלוג:
(73) Lui-même – Et seulement après que toute la cuisson de la marmite est achevée et qu'il la laisse posée sur le réchaud jusqu'au soir pour conserver sa chaleur : dans ce cas nous sommes rigoureux, s'il l'a retirée, pour qu'il ne la remette pas sur un réchaud non débarrassé ; mais tant qu'elle n'est pas entièrement cuite, il la retire et la remet de toute façon, car il n'y a pas lieu de décréter de peur qu'il ne la remette aussi le Chabbat, puisque cela serait cuire le Chabbat, et il est évident qu'il y prend garde même si on lui permet de la remettre alors qu'il fait encore jour. Et certains sont rigoureux même dans ce cas, pour ne pas faire de distinction (lo plough).
séif katan 74
(עד) טוב להחמיר - ולפ"ז אין ליטול הקדרה מכירה ולתנו ע"ג תנור שאינו גרוף וקטום סמוך לחשיכה דאף דתנור שלנו דינו ככירה הא בכירה גופיה יש להחמיר לדעה זו ואם הוא גרוף וקטום מותר אף בשבת:
(74) Il est bien d'être rigoureux – Et selon cela, il ne faut pas prendre la marmite d'un réchaud et la poser sur un four non débarrassé et non recouvert peu avant la tombée de la nuit ; car bien que notre four ait le statut du réchaud, sur le réchaud lui-même il faut être rigoureux selon cet avis ; et s'il est débarrassé et recouvert, c'est permis même le Chabbat.
séif katan 75
(עה) ע"ג כירה ממש - היינו דבזה יש אוסרין חזרה סמוך לחשיכה וכנ"ל:
(75) Sur le réchaud lui-même – C'est-à-dire que dans ce cas certains interdisent la 'hazara peu avant la tombée de la nuit, comme mentionné plus haut.
séif katan 76
(עו) במקום שהיס"ב - דאי אין היד סולדת בו אפילו בשבת שרי [ב"י]:
(76) À un endroit où la main se rétracte – Car si la main ne s'y rétracte pas, c'est permis même le Chabbat [Beit Yossef].
séif katan 77
(עז) סמוך לחשיכה - היינו אפילו נצטנן לגמרי ואי לא נצטנן לגמרי אפילו בשבת שרי וכמש"כ בסימן שי"ח סט"ו בהג"ה:
(77) Peu avant la tombée de la nuit – C'est-à-dire même si le plat s'est complètement refroidi ; et s'il ne s'est pas complètement refroidi, c'est permis même le Chabbat, comme il est écrit au siman 318, séif 15, dans la glose.
séif katan 78
(עח) ובתנור אין חילוק - היינו בתנור של זמן התלמוד [וכבר כתוב זה בשו"ע בס"א אלא דשם מיירי לענין שהיה וכאן מיירי לענין חזרה] אבל תנורים שלנו שפתוחים מן הצד הם ככירה [אחרונים]:
(78) Et pour le four il n'y a pas de distinction – C'est-à-dire le four de l'époque du Talmud [et cela est déjà écrit dans le Choulhan Aroukh au séif 1, mais là il est question de la chehiya, et ici il est question de la 'hazara] ; mais nos fours, qui sont ouverts sur le côté, sont comme le réchaud [A'haronim].
séif katan 79
(עט) ישנה - אבל חדשה אסור דמתלבן ע"י החום ונעשית כלי גמורה עי"ז ובקדרות שלנו שכבר נגמר תיקונן ועשייתן בתנור של יוצרים אפשר שיש להקל במקום הדחק:
(79) Ancienne – Mais une marmite neuve, c'est interdit, car elle durcit sous l'effet de la chaleur et devient de ce fait un ustensile achevé. Et pour nos marmites, dont la fabrication et la finition ont déjà été achevées dans le four des potiers, il est possible qu'on puisse être indulgent en cas de nécessité pressante.
séif katan 80
(פ) ריקנית - דאם יהיה בה תבשיל אסור להשימה על הכירה מחמתה גופה:
(80) Vide – Car s'il y avait un plat dedans, il serait interdit de la poser sur le réchaud, à cause d'elle-même (à cause du plat qu'elle contient).
séif katan 81
(פא) על פי הכירה - דהו"ל כירה כגרופה וקטומה שהרי הקדרה סותמת את פי הכירה וממילא מותר אח"כ להשים עליה הקדרה שהתבשיל בתוכה וכדלעיל דחזרה ע"ג גרופה וקטומה מותר ולפ"ז ה"ה גם בתנורים שלנו כשהאש בתוכה ג"כ שרי ליתן למעלה ע"ג מעזיבה שעל התנור כיון שהמעזיבה מפסיק בין הקדרה ובין האש וה"ה כשנותן לתוך הקאכלין שבתנור אכן במהרי"ל איתא דצריך להפסיק שם על המעזיבה באיזה עץ או דף להכירא וישים הקדירה עליה וכן משמע בסוף הסימן ברמ"א ועיין במ"א בסוף סימן רנ"ט בדיני שהיה והטמנה שהעתיק ג"כ כמהרי"ל ומשמע שם דע"י היכר דבר המפסיק מותר אפילו ליתן לכתחלה בשבת ועיין בחידושי רע"א שם וכ"ז כשהתבשיל עדיין חם שלא נצטנן דאל"ה אסור משום בישול אם יוכל להתחמם שיהיה היד סולדת בו:
(81) Sur l'ouverture du réchaud – Car le réchaud devient comme un réchaud débarrassé et recouvert, puisque la marmite vide bouche l'ouverture du réchaud ; et par conséquent il est permis ensuite d'y poser la marmite contenant le plat, comme dit plus haut : la 'hazara sur un réchaud débarrassé et recouvert est permise. Et selon cela, il en est de même pour nos fours : lorsque le feu est à l'intérieur, il est également permis de poser la marmite en haut, sur le revêtement (ma'aziva) qui est sur le four, puisque le revêtement sépare la marmite du feu ; et il en est de même lorsqu'on la pose dans les kakhlin (carreaux de faïence) du four. Cependant, dans le Maharil il est rapporté qu'il faut interposer là, sur le revêtement, un morceau de bois ou une planche comme signe distinctif, et poser la marmite dessus ; et c'est ce qui ressort de la fin du siman, dans le Rema. Et voir le Maguen Avraham à la fin du siman 259, dans les lois de la chehiya et de la hatmana, qui a lui aussi recopié l'avis du Maharil ; et il ressort de là que grâce au signe distinctif d'un objet interposé, il est permis même de poser la marmite lekhat'hila le Chabbat ; et voir les 'Hidouché Rabbi Akiva Eiger à cet endroit. Et tout cela s'applique lorsque le plat est encore chaud et ne s'est pas refroidi ; sinon, c'est interdit à cause de l'interdit de cuire, s'il peut s'échauffer au point que la main s'y rétracte.
séif katan 82
(פב) שלא ישים וכו' - וכדלעיל בדיני חזרה:
(82) Qu'il ne pose pas, etc. – Comme plus haut, dans les lois de la 'hazara.
séif katan 83
(פג) ושתהיה רותחת - עיין לעיל במ"ב סקנ"ד דנהגו להקל אם לא נצטנן לגמרי:
(83) Et qu'elle soit bouillante – Voir plus haut, Michna Beroura, séif katan 54 : on a l'usage d'être indulgent si le plat ne s'est pas complètement refroidi.
séif katan 84
(פד) הנוהגים להטמין - ר"ל שמכינין מבעוד יום מים חמין פן יצטרך לערות אותן לתוך התבשיל ודעת השו"ע למחות בזה דפעמים אחד היד סולדת בו והשני אין היד סולדת בו וכשמערה אחד לחבירו מתבשלים זה עם זה ועיין באחרונים שכתבו דלפי מה שיבואר לקמן בסימן שי"ח סט"ו בהג"ה דאנן נוהגין כהפוסקים דאם לא נצטנן לגמרי אפילו בדבר לח אין בו משום בישול עוד א"כ אפילו אם אחד אין היד סולדת בו ויתחמם ע"י התערובות ג"כ שרי וכן הוא מעשים בכל יום שנותנין לתוך הקערה קטניות ומערין עליהן מכלי ראשון רוטב של בשר וא"כ כיון שהקטניות בכ"ש והעירוי הוא מכ"ר הו"ל בשול אלא ע"כ דכיון שלא נצטנן לגמרי לא שייך בו בשול. ואפשר שלזה כוון הרמ"א במש"כ ועיין לקמן בסימן שי"ח והיינו דאין להחמיר בהדבר ומ"מ משמע ממ"א במסקנתו דאף שאין למחות ביד הנוהגים להקל טוב יותר לנהוג שלא לערות הרותחין מן הכ"ר לקערה על מה שבתוכו כ"א בכף. ואם הקטניות עם המרק שבקערה נצטנן לגמרי בודאי יש מדינא ליזהר שלא לשפוך עליהם מכ"ר כ"א ע"י כף:
(84) Ceux qui ont l'usage d'enfouir – Cela veut dire qu'on prépare alors qu'il fait encore jour de l'eau chaude, au cas où l'on aurait besoin de la verser dans le plat ; et l'avis du Choulhan Aroukh est de protester contre cela, car parfois l'un des deux est chaud au point que la main s'y rétracte et l'autre non, et lorsqu'on verse l'un dans l'autre, ils cuisent l'un par l'autre. Et voir les A'haronim, qui ont écrit que, selon ce qui sera expliqué plus loin au siman 318, séif 15, dans la glose, à savoir que nous suivons les décisionnaires selon lesquels, s'il ne s'est pas complètement refroidi, même un liquide ne comporte plus d'interdit de cuire, alors même si l'un d'eux n'est pas chaud au point que la main s'y rétracte et qu'il s'échauffe par le mélange, c'est aussi permis ; et ainsi fait-on tous les jours : on met dans l'assiette des légumineuses et on verse dessus, depuis un keli richon (premier récipient, celui qui était sur le feu), du bouillon de viande ; or, puisque les légumineuses sont dans un keli chéni (second récipient) et que le versement se fait depuis un keli richon, ce serait une cuisson ! Force est donc d'admettre que, puisque le contenu ne s'est pas complètement refroidi, la cuisson ne s'y applique pas. Et il est possible que c'est ce que le Rema a voulu dire en écrivant « et voir plus loin, siman 318 », c'est-à-dire qu'il n'y a pas lieu d'être rigoureux en la matière. Néanmoins, il ressort du Maguen Avraham, dans sa conclusion, que, bien qu'il ne faille pas protester contre ceux qui ont l'usage d'être indulgents, il vaut mieux avoir l'usage de ne pas verser l'eau bouillante du keli richon dans l'assiette sur ce qu'elle contient, si ce n'est avec une louche. Et si les légumineuses avec le bouillon qui est dans l'assiette se sont complètement refroidies, il faut certainement, selon la stricte loi, prendre garde à ne pas verser sur eux depuis un keli richon, si ce n'est avec une louche.
séif katan 85
(פה) על פי קדירת חמין - אפילו היא עומדת על האש:
(85) Sur l'ouverture d'une marmite de 'hamin (plat chaud) – Même si elle est posée sur le feu.
séif katan 86
(פו) כל צרכו - דע דדעת הרשב"א דדבר שכבר נתבשל אפילו אם נצטנן אח"כ לגמרי תו לית ביה משום בשול אפילו הוא דבר שיש בו רוטב אבל השו"ע סתם לקמן בסימן שי"ח ס"ד כדעת הרא"ש שסובר דבדבר שיש בו מרק אם נצטנן יש בו אח"כ עוד משום בשול והכא בפאנדי"ש דמיקל השו"ע לחממן ואפילו אם יהיה היד סולדת בו משום דהוא דבר שאין בו רוטב [כי פאנדי"ש הוא לחם אפוי הממולא בבשר] ולכו"ע לית ביה משום בישול אף אם נצטנן לגמרי כמ"ש סימן שי"ח סט"ו:
(86) Entièrement – Sache que l'avis du Rachba est qu'une chose déjà cuite, même si elle s'est ensuite complètement refroidie, ne comporte plus d'interdit de cuire, même si c'est une chose qui contient du jus ; mais le Choulhan Aroukh a écrit sans réserve, plus loin au siman 318, séif 4, selon l'avis du Roch, qui estime que pour une chose qui contient du bouillon, si elle s'est refroidie, elle comporte ensuite encore l'interdit de cuire. Et ici, pour les pandich, le Choulhan Aroukh est indulgent pour les réchauffer, même si leur chaleur atteint le point où la main s'y rétracte, parce que c'est une chose qui ne contient pas de jus [car le pandich est un pain cuit farci de viande], et selon tous les avis elle ne comporte pas d'interdit de cuire même si elle s'est complètement refroidie, comme il est écrit au siman 318, séif 15.
séif katan 87
(פז) שאין דרך בישול בכך - ר"ל דאף דקי"ל שאסור ליתן לכתחלה בשבת על הכירה אפילו נתבשל כ"צ והוא דבר חם וגם הכירה גרופה וקטומה התם הטעם משום דנראה כמבשל בשבת דדרך בישול בכך אבל הכא אין דרך בישול בכך ע"י הפסק קדירה ואין נראה כמבשל ואם יש בה הרבה שומן שנקרש יש להחמיר משום נולד שנימוח השומן כמ"ש סימן שי"ח סט"ז בהג"ה ע"ש:
(87) Car ce n'est pas la manière de cuire – Cela veut dire : bien que nous tenions qu'il est interdit de poser lekhat'hila le Chabbat sur le réchaud un plat, même entièrement cuit et chaud, et même si le réchaud est débarrassé et recouvert, là-bas la raison est qu'on a l'air de cuire le Chabbat, car c'est ainsi qu'on cuit ; mais ici, ce n'est pas ainsi qu'on cuit, avec l'interposition d'une marmite, et on n'a pas l'air de cuire. Et s'il y a sur le mets beaucoup de graisse figée, il faut être rigoureux à cause de nolad (création d'une substance nouvelle), car la graisse fond, comme il est écrit au siman 318, séif 16, dans la glose ; vois là-bas.
séif katan 88
(פח) אבל להטמין וכו' - ר"ל דאם קדרת החמין או המיחם היה מכוסה מלמעלה בבגדים אפילו אם אין אש תחתיה ג"כ אסור להטמין הפאנדיש תחת הבגדים משום איסור הטמנה דקי"ל דאסור להטמין בשבת אפילו תבשיל שהוא מבושל כל צרכו וחם ואפילו בדבר שאין מוסיף הבל:
(88) Mais pour enfouir, etc. – Cela veut dire que si la marmite de 'hamin ou la bouilloire étaient couvertes par-dessus avec des étoffes, même s'il n'y a pas de feu dessous, il est aussi interdit d'enfouir le pandich sous les étoffes, à cause de l'interdit d'enfouir ; car nous tenons qu'il est interdit d'enfouir le Chabbat, même un plat entièrement cuit et chaud, et même dans une matière qui n'ajoute pas de chaleur.
séif katan 89
(פט) שאסור להניחו - והנחה לכתחלה בשבת אסור אפילו הוא עדיין רותח ומצטמק ורע לו [הגר"א]:
(89) Qu'il est interdit de le poser – Et poser lekhat'hila le Chabbat est interdit, même si le plat est encore bouillant et se réduit à son détriment [Gaon de Vilna].
séif katan 90
(צ) ליתן לתוך וכו' - היינו שנותן בשבת בבוקר בתוך התנור התבשיל שנתבשל כדי שיתחמם דאף שבתוך התנור והכירה קי"ל דאפילו גרוף וקטום אסור להחזיר דאינו מותר רק על גבה הכא אחר שלא הטמינו בו חמין לשבת רק אפו בו מבעוד יום אין בו למחר רק חום מועט ואין נראה כמבשל עי"ז ומשמע דאם היה טמון בו חמין מבערב דנפיש הבליה דתנור היה אסור ליתן בו בבקר התבשיל שנתבשל כדי להתחמם וכ"ז הוא להכל בו אבל בד"מ וכן מהרמ"א לעיל בס"ב בהג"ה מוכח דנוהגים להקל להחזיר לתוך התנור בכל גווני אלא שמסיים שם דטוב להחמיר:
(90) De mettre à l'intérieur, etc. – C'est-à-dire qu'on met le Chabbat matin à l'intérieur du four le plat déjà cuit pour qu'il se réchauffe. Car bien qu'à l'intérieur du four et du réchaud nous tenions que, même s'il est débarrassé et recouvert, il est interdit de remettre un plat, ce qui n'est permis que dessus, ici, puisqu'on n'y a pas enfoui de 'hamin pour Chabbat mais qu'on y a seulement fait cuire du pain alors qu'il faisait encore jour, il n'y reste le lendemain qu'une faible chaleur, et on n'a pas l'air de cuire de cette façon. Et il en ressort que si l'on y avait enfoui du 'hamin dès la veille, de sorte que la chaleur du four est grande, il serait interdit d'y mettre le matin le plat cuit pour qu'il se réchauffe. Et tout cela est selon le Kol Bo ; mais dans le Darké Moché, et de même chez le Rema plus haut au séif 2 dans la glose, il est démontré qu'on a l'usage d'être indulgent pour remettre à l'intérieur du four de toute façon, sauf qu'il conclut là qu'il est bien d'être rigoureux.
séif katan 91
(צא) לגמרי - דאם היה התבשיל מצטנן לגמרי קי"ל דיש בו עוד משום בישול ואסור להניח אפילו בתנור כזה דשמא יגיע התבשיל עד שיהיה היד סולדת בו:
(91) Complètement – Car si le plat s'est complètement refroidi, nous tenons qu'il comporte encore l'interdit de cuire, et il est interdit de le poser même dans un tel four, car le plat pourrait atteindre une chaleur où la main s'y rétracte.
séif katan 92
(צב) בזה - טעמם דחזרה לתוך התנור לעולם אסור בין אם החום שבתנור רב או מעט דלא נתנו חכמים דבריהם לשיעורים ומיהו דוקא כשיש חום בתנור שהיד סולדת בו דאל"ה אין עליו שם תנור שהוסק כלל:
(92) En cela – Leur raison : la 'hazara à l'intérieur du four est toujours interdite, que la chaleur du four soit grande ou faible, car les Sages n'ont pas donné de mesures à leurs paroles. Toutefois, cela vaut seulement lorsqu'il y a dans le four une chaleur telle que la main s'y rétracte ; sinon, il n'a pas du tout le statut de four chauffé.
séif katan 93
(צג) ואם החום כ"כ וכו' - צ"ל שאם החום וכו' דאל"ה אפילו להיש מחמירין שרי וכן סתם הרמ"א לעיל בסוף ס"ב בהג"ה:
(93) Et si la chaleur est si, etc. – Il faut lire : « à condition que la chaleur, etc. » (au lieu de « et si la chaleur ») ; car sinon, même selon ceux qui sont rigoureux, c'est permis ; et c'est ce qu'a écrit sans réserve le Rema plus haut, à la fin du séif 2, dans la glose.
séif katan 94
(צד) וכל הדברים וכו' - היינו אפילו דברים שאין בהם רק איסור דרבנן:
(94) Et toutes les choses, etc. – C'est-à-dire même les choses qui ne comportent qu'un interdit d'ordre rabbinique.
séif katan 95
(צה) להחם הקדרה - אפילו אם לא יתנה על גבי האש או הכירה ממש דשוב אין בזה משום איסור חזרה אעפ"כ אסור משום איסור בשול כיון שנצטנן לגמרי כמ"ש סי' שי"ח ס"ד וסט"ו בהג"ה ע"ש. ומ"מ כתבו המג"א וש"א דבדיעבד יש להתיר התבשיל באופן זה שלא העמידו על הראש ממש כ"א על התנור מאחר דיש פוסקין שמתירין אפילו לישראל לעשותו לכתחלה כמו שכתוב שם בסט"ו בהג"ה:
(95) De réchauffer la marmite – Même s'il ne la pose pas sur le feu ou sur le réchaud lui-même, de sorte qu'il n'y a plus là d'interdit de 'hazara, c'est néanmoins interdit à cause de l'interdit de cuire, puisque le plat s'est complètement refroidi, comme il est écrit au siman 318, séif 4, et au séif 15 dans la glose ; vois là-bas. Toutefois, le Maguen Avraham et d'autres A'haronim ont écrit que bediavad on peut permettre le plat réchauffé de cette manière, où on ne l'a pas posé sur le feu lui-même mais sur le poêle, puisque certains décisionnaires permettent même à un Juif de le faire lekhat'hila, comme il est écrit là-bas, au séif 15, dans la glose.
séif katan 96
(צו) אפילו צונן - אף דלא נהנה ממלאכת א"י מ"מ קנסוהו שימתין עד לערב בכדי שיעשה הואיל ונעשה מלאכה ע"י צוויו ואם עשה הא"י כן מעצמו בשביל ישראל שרי לאכול צונן כיון שאין נהנה ממלאכתו כלל ולא היה רוצה בכך א"כ לאו כל כמיניה לאסרו על ישראל מיהו אם ישראל רואהו צריך למחות בידו:
(96) Même froid – Bien qu'il ne profite pas du travail du non-Juif (s'il le mange froid), on l'a néanmoins sanctionné pour qu'il attende jusqu'au soir le temps qu'il faut pour le faire, puisque le travail a été fait sur son ordre. Mais si le non-Juif a fait cela de lui-même pour un Juif, il est permis de le manger froid, puisqu'il ne profite pas du tout de son travail et qu'il ne le voulait pas ; dès lors, le non-Juif n'a pas le pouvoir de l'interdire au Juif. Toutefois, si le Juif le voit, il doit l'en empêcher.
séif katan 97
(צז) שעדיין ראויים לאכול - ולכן אע"ג שנהנה מהחמים שרי בדיעבד כיון שהיה יכול לאכול בלא החמים ואפילו העמידו הא"י ע"ג האש ממש בצוויו אעפ"כ אין לאסור התבשיל בדיעבד:
(97) Qui sont encore propres à la consommation – C'est pourquoi, bien qu'il profite de la chaleur, c'est permis bediavad, puisqu'il aurait pu le manger sans la chaleur ; et même si le non-Juif l'a posé sur le feu lui-même, sur son ordre, on n'interdit néanmoins pas le plat bediavad.
séif katan 98
(צח) מותרין לאכול - ואפילו חימם הא"י תבשיל ובשר ביחד והתבשיל לא היה מתחלה ראוי לאכול מחמת צנינותו אעפ"כ לא נאסר הבשר כי הוא היה ראוי לאכול אף בצונן:
(98) Ils sont permis à la consommation – Et même si le non-Juif a réchauffé ensemble un plat cuisiné et de la viande, et que le plat n'était pas au départ propre à la consommation du fait de sa froideur, la viande n'est néanmoins pas interdite, car elle était propre à la consommation même froide.
séif katan 99
(צט) לכן נוהגים - אדלעיל קאי ופירושו דכיון שאסור לומר לא"י להחם לכך נוהגים שהא"י נותן התבשיל שנתקרר לגמרי על התנור קודם שהוסק שאז ליכא שום איסור כיון שאין שום אש בתנור ומה שמסיק אח"כ את התנור עיקר כונתו אינו אלא לחמם בית החורף דשרי [דהכל חולים הם אצל צינה וכמ"ש בסוף סימן רע"ו] ולא לחמם את התבשיל ואף דהוי פסיק רישא לגבי התבשיל שנתחמם ממילא מ"מ באמירה לא"י דהוי שבות דלית בו מעשה לא מחמרינן כולי האי ושרי אף בפסיק רישא. ודע דכ"ז באייבלי"ך שבתנור בית החורף שלנו שאין דרך לבשל בחול מלמעלה ע"ג התנור לכך נוכל לומר דאין עיקר כונת הא"י בההיסק רק לחמם הבית ולא לבשל הקדרות שעומדות מלמעלה ע"ג התנור אבל התנורים שקורין ענגליש"ע קיכי"ן שדרך הכל לבשל בחול על גביהן מלמעלה איסור גמור יש בזה להעמיד המאכל לחמם ע"י הא"י אפילו קודם הסקה דדואי כונת הא"י בההיסק אח"כ גם בשביל בשול הקדרות [ספר טוב טעם ודעת מהגאון מהרש"ק בסימן קע"ה וכ"כ בשו"ת בית שלמה ח"א סימן נ"ה וכ"כ בשו"ת שואל ומשיב מהדר"ג ח"ג סימן ג' שחלילה לעשות כן ועיין בה"ל]:
(99) C'est pourquoi on a l'usage – Cela se rapporte à ce qui précède, et voici son explication : puisqu'il est interdit de dire à un non-Juif de réchauffer, on a donc l'usage que le non-Juif pose le plat complètement refroidi sur le poêle avant qu'il ne soit allumé, car alors il n'y a aucun interdit, puisqu'il n'y a aucun feu dans le poêle ; et quand il allume ensuite le poêle, son intention principale n'est que de chauffer la maison en hiver, ce qui est permis [car tout le monde est considéré comme malade face au froid, comme il est écrit à la fin du siman 276], et non de réchauffer le plat. Et bien que ce soit un pessik reicha pour le plat, qui se réchauffe de lui-même, néanmoins, pour ce qui est de dire quelque chose à un non-Juif, qui est un chevout (interdit rabbinique) ne comportant pas d'acte, nous ne sommes pas si rigoureux, et c'est permis même dans le cas d'un pessik reicha. Et sache que tout cela concerne les eivlekh (rebords chauffants) du poêle de notre maison d'hiver, sur lesquels on n'a pas l'habitude de cuisiner en semaine, par-dessus le poêle ; c'est pourquoi nous pouvons dire que l'intention principale du non-Juif dans l'allumage est seulement de chauffer la maison, et non de cuire les marmites qui se trouvent en haut, sur le poêle. Mais pour les fourneaux qu'on appelle « cuisinières anglaises », sur lesquelles tout le monde a l'habitude de cuisiner en semaine par-dessus, c'est un interdit absolu de leur faire poser le mets pour le réchauffer par l'intermédiaire du non-Juif, même avant l'allumage, car il est certain que l'intention du non-Juif dans l'allumage ultérieur est aussi de cuire les marmites [livre Tov Taam vaDaat du Gaon Maharchak, siman 175 ; et ainsi l'ont écrit les responsa Beit Chelomo, partie 1, siman 55 ; et ainsi l'ont écrit les responsa Choel OuMechiv, troisième édition, partie 3, siman 3 : qu'à D.ieu ne plaise d'agir ainsi ; et voir le Biour Halakha].
séif katan 100
(ק) אסור בכהאי גונא - ר"ל להושיב הקדרות אצל תנור בית החורף או עליו אפילו קודם ההיסק דהו"ל כאחד נותן הקדרה ואחד האש דהראשון פטור אבל אסור משא"כ באמירה לא"י דשרי דהא עיקר כונתם לחמם הבית דשרי ומזה נראה היתר שאם נתן הא"י מים לתוך הקדרה הקבוע בתנור ונתחממו שמותר הישראל להנות מהם להדיח בהם כלים ואפילו לכתחלה מותר לצוות לו בזה דק"ו הוא דהא בתבשיל כשנותנו ע"ג התנור כונתו לחממו ואפ"ה שרי כש"כ כאן שאין כונתו לחמם המים אלא שלא יבקע הקדירה ואפשר דאפילו נתן הא"י המים אחר שהוסק שרי ג"כ מטעם זה ומ"מ לומר לא"י נראה לאסור אחר שהסיקו אבל ישראל אסור ליתן המים לתוך הקדירה אפילו קודם שהסיקו הא"י. והא דמתירין להדיח כלים במים שנתן הא"י להקדירה דוקא כשאינם מלוכלכים בשומן דאל"ה אסור לשפוך הרותחים עליהם משום שממחה השומן והוי נולד כמ"ש סימן ש"כ סי"ד אלא יניח הכלי תוך המים ולא יערה עליהם דזה שרי משום דלא קעביד מעשה:
(100) C'est interdit dans un tel cas – Cela veut dire (pour un Juif) de placer les marmites près du poêle de la maison d'hiver ou dessus, même avant l'allumage ; car c'est comme le cas où l'un pose la marmite et l'autre le feu, où le premier est exempt mais où c'est interdit ; ce qui n'est pas le cas pour le fait de dire à un non-Juif, ce qui est permis, puisque leur intention principale est de chauffer la maison, ce qui est permis. Et de là il ressort une permission : si le non-Juif a mis de l'eau dans le récipient fixé dans le poêle et qu'elle s'est réchauffée, il est permis au Juif d'en profiter pour y rincer de la vaisselle ; et même lekhat'hila il est permis de lui ordonner cela, car c'est un kal va'homer (raisonnement a fortiori) : pour le plat, lorsqu'il le pose sur le poêle, son intention est de le réchauffer, et c'est pourtant permis ; à plus forte raison ici, où son intention n'est pas de réchauffer l'eau mais que le récipient ne se fende pas. Et il est possible que même si le non-Juif a mis l'eau après que le poêle a été allumé, ce soit aussi permis pour cette raison ; néanmoins, quant à le dire au non-Juif, il semble qu'il faille l'interdire après qu'on a allumé ; mais pour un Juif, il est interdit de mettre l'eau dans le récipient même avant que le non-Juif n'ait allumé. Et ce qu'on permet de rincer de la vaisselle avec l'eau que le non-Juif a mise dans le récipient, c'est seulement lorsqu'elle n'est pas souillée de graisse ; sinon, il est interdit de verser l'eau bouillante dessus, car on fait fondre la graisse et c'est un nolad, comme il est écrit au siman 320, séif 14 ; mais on posera l'ustensile dans l'eau et on ne versera pas l'eau dessus, car cela est permis, puisqu'on n'accomplit pas d'acte.
séif katan 101
(קא) עדיין חמין - אפילו אין היד סולדת בהן:
(101) Encore chauds – Même si la main ne s'y rétracte pas.
séif katan 102
(קב) מותר להעמידן - אפילו ישראל ואפילו לאחר שהוסק:
(102) Il est permis de les placer – Même pour un Juif, et même après que le poêle a été allumé.
séif katan 103
(קג) אצל תנור בית החורף - אבל עליו וכ"ש בתוכו אסור כיון שאינו גרוף וקטום ואפילו קודם היסק אסור ליתן עליו משום חשש שמא יחתה אח"כ בגחלים להרבות חומו שהקדירות שלמעלה יהיו נרתחים והעולם נהגו היתר ליתן עליו קדרות חמין קודם היסק ויש להם ע"מ שיסמוכו וכמש"ל באות פ"א ע"ש אבל אחר היסק לא ינהוג כן רק צריך ליתן איזה דף או עץ תחת הקדירה להכירא וכנ"ל בשם מהרי"ל:
(103) Près du poêle de la maison d'hiver – Mais dessus, et à plus forte raison dedans, c'est interdit, puisqu'il n'est pas débarrassé et recouvert ; et même avant l'allumage, il est interdit de les poser dessus, de crainte qu'on n'attise ensuite les braises pour augmenter sa chaleur afin que les marmites du dessus deviennent bouillantes. Et les gens ont l'usage permissif de poser dessus des marmites de 'hamin avant l'allumage, et ils ont sur quoi s'appuyer, comme il est écrit plus haut, au séif katan 81 ; vois là-bas. Mais après l'allumage, on n'agira pas ainsi ; il faut seulement mettre une planche ou un morceau de bois sous la marmite, comme signe distinctif, comme dit plus haut au nom du Maharil.
séif katan 104
(קד) כדין גרופה וכו' - ר"ל וכי היכא דהתם מותר להחזיר אפילו בשבת ה"נ מותר לסמוך בכירה ותנורים שלנו אף כשאינו גרוף:
(104) Comme la loi du réchaud débarrassé, etc. – Cela veut dire : de même que là-bas il est permis de remettre la marmite même le Chabbat, de même ici il est permis de l'adosser au réchaud et à nos fours, même lorsqu'ils ne sont pas débarrassés.
séif katan 105
(קה) וכבר נתבאר וכו' - הוא ענין בפ"ע ור"ל כי היכי דלענין חזרה על גבי גרופה נתבאר לעיל דמותר אפילו הניחן ע"ג קרקע מקודם ה"ה לענין לחזור ולסמוך אצל תנור שאינו גרוף הנ"ל אפילו אם העמידו מקודם ע"ג קרקע ג"כ מותר:
(105) Et il a déjà été expliqué, etc. – C'est un sujet à part, et voici ce qu'il veut dire : de même que, concernant la 'hazara sur un réchaud débarrassé, il a été expliqué plus haut que c'est permis même si on les a posées auparavant par terre, de même, pour ce qui est de les adosser à nouveau près d'un four non débarrassé mentionné plus haut, même si on l'a posée auparavant par terre, c'est aussi permis.
séif katan 106

Siman 254 →