Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 249 →- (א) יותר מג' פרסאות - מתחלת היום והוא קרוב לשליש היום כפי מהלך אדם בינוני י' פרסאות ביום ובנוסע בעגלה או רוכב על סוס דנוסע במהרה יוכל ליסע הרבה יותר מג' פרסאות עד שליש היום ומהב"ח משמע להקל בנוסע בעגלה ליסע אפילו אחר חצות היום ובלבד שיעמוד לשבות בעוד היום גדול בכדי שיוכל להכין צרכי שבת:(1) Plus de trois parsaot – depuis le début de la journée ; et c'est près d'un tiers de la journée, selon la marche d'un homme moyen, qui fait dix parsaot par jour. Et celui qui voyage en charrette ou monte à cheval, qui voyage vite, peut voyager bien plus que trois parsaot, jusqu'au tiers de la journée. Et du Ba'h il ressort qu'on peut être indulgent pour celui qui voyage en charrette, et voyager même après midi, pourvu qu'il s'arrête pour le Chabbat quand il fait encore grand jour, de façon à pouvoir préparer les besoins de Chabbat.
séif katan 1
- (ב) לביתו - היינו למקום ששובת שם:(2) Chez lui – c'est-à-dire à l'endroit où il passe le Chabbat.
séif katan 2
- (ג) שהולך לביתו - ואף שהוא מכוין שבביתו יהיה לו יותר עונג שבת מ"מ אסור שמא לא ידעו כלל מביאתו ולא הכינו בשבילו. ובמדינות אלו רוב בני אדם מכינים צרכי שבת בריוח ולכן אין נזהרין בזה כלל בין כשהולך לביתו או להתארח בבית אחרים [ממ"א בשם אגודה] ובהרבה אחרונים ראיתי שכתבו דמ"מ צריך ליזהר לכתחלה שלא ילך או יסע עד סמוך לערב מפני שכמה פעמים נכשלים עי"ז ובאים לידי חילול שבת כי בעל אושפיזא או אפילו בביתו כשבא סמוך לשבת מוסיפין לבשל בשבילו ומחללין שבת וגם כמה פעמים יארע דלא יגיע למלון ולביתו מבעוד יום עד שחשכה ממש וכמה חילול שבת יש בהוצאה והכנסה ויציאה מחוץ לתחום ושביתת בהמתו ולכן כל זה ישים האדם ללבו וימהר לשבות אפילו בכפר ולא יסיתנו היצר לומר עוד היום גדול והדרך טוב אך אם אירע שהלך עד חשיכה והיה בבה"ש בתוך תחום עיר מותר להלוך בתוכה כבסימן תי"ו וצריך לירד מעגלה וסוס עיין סימן רס"ו ושם יבואר אי"ה:(3) Qu'il aille chez lui – et bien qu'il ait l'intention d'avoir chez lui davantage de oneg Chabbat, c'est néanmoins interdit, car peut-être ne savent-ils pas du tout qu'il vient et n'ont-ils pas préparé pour lui. Et dans ces pays-ci, la plupart des gens préparent les besoins de Chabbat largement ; c'est pourquoi on n'y prend pas du tout garde, qu'il aille chez lui ou qu'il soit reçu chez d'autres [Maguen Avraham, au nom de l'Agouda]. Et chez de nombreux A'haronim j'ai vu écrit qu'il faut néanmoins prendre garde, lekhat'hila, de ne pas marcher ou voyager jusqu'à près du soir, car bien des fois on trébuche de ce fait et l'on en vient à profaner le Chabbat : car l'hôte, ou même sa famille chez lui, lorsqu'il arrive près du Chabbat, cuisine en plus pour lui et profane le Chabbat ; et aussi, bien des fois, il arrive qu'il n'atteigne l'auberge ou sa maison, alors qu'il faisait encore jour, qu'à la nuit tombée, et combien de profanations du Chabbat il y a alors dans le transport d'objets d'un domaine à l'autre, dans la sortie hors du te'houm et dans le repos de sa bête. C'est pourquoi l'homme doit prendre tout cela à cœur et se hâter de s'arrêter pour le Chabbat, même dans un village ; et que le penchant (au mal) ne le séduise pas en disant : il fait encore grand jour et la route est bonne. Mais s'il est arrivé qu'il ait marché jusqu'à la nuit et qu'au bein hachemachot (crépuscule) il était dans le te'houm d'une ville, il lui est permis d'y marcher, comme au siman 416 ; et il doit descendre de la charrette et du cheval – voir siman 266, et là-bas ce sera expliqué, si D.ieu le veut.
séif katan 3
- (ד) וה"מ כשהוא וכו' - ר"ל במקום שכלו הג' פרסאות כ"כ הלבוש ועיין בא"ר:(4) Et cela vaut quand il est, etc. – il veut dire : à l'endroit où s'achèvent les trois parsaot ; ainsi a écrit le Levouch ; et voir l'Eliya Rabba.
séif katan 4
- (ה) שאינו וכו' - דעמידה בדרך אינו מקום בטוח דכל הדרכים בחזקת סכנה ולכן אפילו יש עמו צדה כדי צרכי שבת מותר לו ליסע משם עד שיבוא למקום בטוח:(5) Que ce n'est pas, etc. – car s'arrêter en route n'est pas un lieu sûr, puisque toutes les routes sont présumées dangereuses ; c'est pourquoi, même s'il a avec lui des provisions suffisantes pour les besoins de Chabbat, il lui est permis de voyager de là jusqu'à ce qu'il arrive à un lieu sûr.
séif katan 5
- (ו) כמה פרסאות - ומ"מ יזהר שלא יתאחר לבוא עד סמוך לערב וכנ"ל בסק"ג:(6) Plusieurs parsaot – et néanmoins, qu'il prenne garde de ne pas tarder à arriver jusqu'à près du soir, comme ci-dessus au séif katan 3.
séif katan 6
- (ז) אסור לקבוע - ואיתא בגמרא דהיתה משפחה בירושלים שקבעה סעודתא בע"ש ונעקרה:(7) Il est interdit de fixer – et il est rapporté dans la Guemara qu'il y avait une famille à Jérusalem qui fixait un repas la veille de Chabbat, et elle fut déracinée.
séif katan 7
- (ח) בע"ש - וה"ה בעיו"ט דיו"ט נמי מצוה לענגו ולכבדו (פמ"ג):(8) La veille de Chabbat – de même la veille de Yom Tov, car pour Yom Tov aussi c'est une mitsva de lui faire honneur et délice (Peri Megadim).
séif katan 8
- (ט) סעודת אירוסין - פי' אם אירס קודם לכן אסור לעשות הסעודה בע"ש דאף דסעודת אירוסין היא מצוה מ"מ היה לו להקדימה אבל אם אירס בע"ש מותר לעשות הסעודה דכיון דאירוסין שריא בע"ש משום שלא יקדמנה /יקדמנו/ אחר ממילא שרי הסעודה לזה ג"כ וחשובה כמו סעודת מילה ופדיון הבן שזמנה קבוע. וכן אם היו הנשואין בע"ש מותר לעשות הסעודה ג"כ ומ"מ לכתחלה טוב ונכון אם אפשר לדחות הסעודה למחר או יום אחר אפילו באירס בע"ש. ודע דכ"ז בסעודת אירוסין אבל בסעודה שעושין בשידוכין שלנו לא הוי סעודת מצוה כ"כ בפמ"ג בסימן תמ"ד ולפ"ז אין לעשותה בע"ש אפילו אם נגמר השידוך באותו יום ומה שנוהגין לאכול מיני מרקחת בשעת כתיבת התנאים לא מקרי סעודה:(9) Un repas de fiançailles – explication : s'il s'est fiancé auparavant, il est interdit de faire le repas la veille de Chabbat, car bien que le repas de fiançailles soit une mitsva, il aurait dû l'avancer. Mais s'il s'est fiancé la veille de Chabbat, il est permis de faire le repas : puisque les fiançailles sont permises la veille de Chabbat, de peur qu'un autre ne le devance, de ce fait le repas qui s'y rattache est aussi permis, et il est considéré comme le repas de mila et de pidyon haben, dont le moment est fixé. Et de même, si le mariage a eu lieu la veille de Chabbat, il est permis de faire aussi le repas ; néanmoins, lekhat'hila, il est bon et convenable, si possible, de reporter le repas au lendemain ou à un autre jour, même s'il s'est fiancé la veille de Chabbat. Et sache que tout cela concerne le repas d'erroussin ; mais le repas que l'on fait lors de nos chidoukhim (accords de mariage) n'est pas un repas de mitsva – ainsi a écrit le Peri Megadim au siman 444 –, et d'après cela il ne faut pas le faire la veille de Chabbat, même si le chidoukh a été conclu ce jour-là. Et ce qu'on a l'usage de manger des confiseries au moment de la rédaction des tenaïm (conditions de l'engagement) n'est pas appelé un repas.
séif katan 9
- (י) כבוד השבת - ויש שכתבו הטעם שמתוך טרדת הסעודה לא יתעסקו בצרכי שבת:(10) Par honneur pour le Chabbat – et certains ont écrit que la raison est que, du fait de l'affairement du repas, on ne s'occupera pas des besoins de Chabbat.
séif katan 10
- (יא) שיכנס לשבת וכו' - שאף שאוכלה בבוקר כיון שהוא מרבה בסעודתו שלא כרגילותו שוב לא יאכל בלילה לתיאבון:(11) Afin qu'on entre dans le Chabbat, etc. – car bien qu'il le mange le matin, puisqu'il fait un repas plus abondant que d'habitude, il ne mangera plus le soir avec appétit.
séif katan 11
- (יב) ברית מילה - אפילו אם אינה בשמיני ללידתו כגון שהיה חולה בשמיני ונדחית מ"מ מקרי זמנה קבוע דכל שעתא ושעתא זמניה הוא דאסור להניחו ערל אפילו יום אחד וכן בפדיון הבן אפילו עבר זמנו מ"מ כיון שמן הדין אפילו אחר ל' יום כל שעתא ושעתא רמיא חיובא עליה לפדותו ממילא מותר לעשות ג"כ הסעודה:(12) Une brit mila – même si elle n'a pas lieu au huitième jour de sa naissance, par exemple s'il était malade au huitième jour et qu'elle a été repoussée, son moment est néanmoins appelé fixé, car à tout instant c'est son moment, puisqu'il est interdit de le laisser incirconcis même un seul jour. Et de même pour le pidyon haben, même si son moment est passé : puisque selon la loi, même après trente jours, à chaque instant l'obligation de le racheter lui incombe, il est par conséquent permis de faire aussi le repas.
séif katan 12
- (יג) מותר - דהיא ג"כ סעודת מצוה ואין לדחותה מפני סעודת שבת ומ"מ לכתחלה מצוה להקדימה בשחרית משום כבוד שבת וכמו שמבואר בסימן תרצ"ה ס"ב לענין סעודת פורים ע"ש ובדיעבד יכול לעשותה אפילו ממנחה ולמעלה:(13) Est permis – car c'est aussi un repas de mitsva, et on ne le repousse pas à cause du repas de Chabbat ; néanmoins, lekhat'hila, c'est une mitsva de l'avancer au matin par honneur pour le Chabbat, comme cela est expliqué au siman 695, séif 2, au sujet du repas de Pourim, voir là-bas ; et bediavad (a posteriori), on peut le faire même à partir de l'heure de min'ha et au-delà.
séif katan 13
- (יד) ולאכול ולשתות וכו' - ואין בכלל זה אם הוא שותה כ"כ הרבה מיני משקה עד שיהא שבע כי הוא בודאי מקלקל תאות המאכל והחוש יעיד ע"ז ולפעמים יוכל להבטל ע"י שכרותו מסעודת שבת לגמרי וע"כ מצוה להמנע מזה עכ"פ מט' שעות ולמעלה:(14) Et manger et boire, etc. – n'est pas inclus dans cela le cas où il boit tant de sortes de boissons qu'il en est rassasié, car cela gâte certainement l'appétit, et l'expérience en témoigne ; et parfois, du fait de son ivresse, il peut manquer complètement le repas de Chabbat ; c'est pourquoi c'est une mitsva de s'en abstenir, du moins à partir de la neuvième heure et au-delà.
séif katan 14
- (טו) אפילו וכו' - היינו כמו ואפילו ור"ל דלא מבעיא בלי קביעת סעודה כלל דזה ודאי מותר כל היום ואפילו מצוה להמנע ג"כ ליכא ואפילו בקביעת סעודה כיון שאינו עושה סעודה רחבה רק כמו שרגיל בה בחול מותר כל היום מן הדין אבל מצוה להמנע וכו':(15) Même, etc. – c'est comme « et même » ; il veut dire : non seulement sans fixer de repas du tout – ce qui est certainement permis toute la journée, et il n'y a même pas de mitsva de s'en abstenir –, mais même en fixant un repas, puisqu'il ne fait pas un repas large, mais seulement comme il en a l'habitude en semaine, c'est permis toute la journée selon la stricte loi, mais c'est une mitsva de s'abstenir, etc.
séif katan 15
- (טז) מלקבוע סעודה - ואם התחיל אינו מפסיק:(16) De fixer un repas – et s'il a commencé, il n'interrompt pas.
séif katan 16
- (יז) מט' שעות ולמעלה - היינו שעות זמניות והוא רביעית היום עד הלילה ומ"מ נראה דבימות החורף בזמן שהימים קצרים מאד מצוה להמנע מלקבוע סעודה הרגילה אפילו קודם ט' שעות כל שהוא משער בנפשו שעי"ז לא יהיה תאב לאכול בלילה:(17) À partir de la neuvième heure et au-delà – c'est-à-dire en heures proportionnelles (zmaniot), soit le dernier quart de la journée jusqu'à la nuit. Néanmoins, il semble qu'en hiver, à l'époque où les jours sont très courts, c'est une mitsva de s'abstenir de fixer même un repas habituel avant la neuvième heure, dès lors qu'il estime en lui-même que de ce fait il n'aura pas envie de manger le soir.
séif katan 17
- (יח) להתענות - כדי שיהיו תאבים לאכול בלילה ועיין בב"ח ומ"א וש"א שהסכימו דאין להתענות בע"ש כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה אם לא שהוא איסטניס כ"כ שאם יאכל ביום לא יוכל לאכול בלילה לתאבון אז מנהג טוב הוא אם אין מזיק לו התענית:(18) De jeûner – afin d'avoir envie de manger le soir. Et voir le Ba'h, le Maguen Avraham et d'autres A'haronim, qui ont conclu qu'il ne faut pas jeûner la veille de Chabbat, afin de ne pas entrer dans le Chabbat en état de jeûne, à moins qu'il ne soit délicat au point que, s'il mange le jour, il ne pourra pas manger le soir avec appétit ; alors c'est un bon usage, si le jeûne ne lui nuit pas.
séif katan 18
- (יט) צריך להתענות וכו' - וכמו אם קבל תענית סתם בשאר ימי השבוע דדינו הוא עד צאת הכוכבים דוקא ולא מהני במה שהתפלל תפלת ערבית מקודם וכדלקמן בסימן תקס"ב ס"א וב' ה"ה הכא ואינו נחשב לאיסור במה שנכנס לשבת כשהוא מעונה אע"ג דביום השבת גופא אסור להתענות:(19) Il doit jeûner, etc. – de même que s'il a accepté un jeûne sans précision les autres jours de la semaine, sa loi est de jeûner jusqu'à la sortie des étoiles précisément, et cela ne sert à rien d'avoir prié arvit auparavant, comme plus loin au siman 562, séifim 1 et 2, de même ici. Et ce n'est pas considéré comme un interdit d'entrer dans le Chabbat en état de jeûne, bien que le jour du Chabbat lui-même il soit interdit de jeûner.
séif katan 19
- (כ) אם לא שפירש - ואז מותר אפילו עוד היום גדול וכן אם התנה להתענות רק עד אחר מנחה גדולה מהני תנאו:(20) À moins qu'il n'ait précisé – et alors il lui est permis de manger même quand il fait encore grand jour ; et de même, s'il a stipulé de jeûner seulement jusqu'après min'ha guedola, sa condition est valable.
séif katan 20
- (כא) וי"א דלא וכו' - האי י"א ס"ל דבין בתענית יחיד ובין בת"צ כגון עשרה בטבת שחל בע"ש לא יתענה רק עד שיצא מבהכ"נ דאז כבר קבלו שבת בתפלה שמתפללים מפלג המנחה ואילך [הוא מי"א שעות חסר רביע ואילך והשעות הן זמניות ועיין לקמן סימן רס"א] ומקרי עי"ז השלמת התענית מה שמתענה עד אחר קבלת שבת וה"ה בעיו"ט עד אחר קבלת יו"ט [ובחול גם לי"א לא מקרי השלמת התענית עד צאת הכוכבים] ומכריע הרמ"א דבתענית יחיד דהיינו שיחיד גזר על עצמו תענית לסמוך על הי"א דלא ישלים ומ"מ לכתחלה טוב יותר שיפרש כן בשעת קבלת התענית ובדיעבד אין זה לעיכובא ובת"צ חמירא מזה וצריך להשלים כדין ואפילו תנאי לא מהני דלאו בדידיה תליא מילתא וצבור שגזרו על עצמן תענית מחדש בשביל איזה ענין לא חמירא כ"כ ומהני תנאי:(21) Et certains disent qu'il ne, etc. – ces « certains disent » pensent que, aussi bien pour un jeûne individuel que pour un jeûne public, comme le dix Tevet qui tombe la veille de Chabbat, on ne jeûne que jusqu'à la sortie de la synagogue, car alors on a déjà accepté le Chabbat par la prière, que l'on prie à partir de plag hamin'ha [soit à partir de onze heures moins un quart, et les heures sont proportionnelles ; et voir plus loin, siman 261] ; et le fait de jeûner jusqu'après l'acceptation du Chabbat est appelé compléter le jeûne ; et de même la veille de Yom Tov, jusqu'après l'acceptation de Yom Tov [mais en semaine, même selon les « certains disent », on n'appelle pas cela compléter le jeûne avant la sortie des étoiles]. Et le Rema tranche que pour un jeûne individuel, c'est-à-dire quand un particulier s'est imposé un jeûne, on s'appuie sur les « certains disent » qu'il ne complète pas ; néanmoins, lekhat'hila, il vaut mieux qu'il le précise au moment de l'acceptation du jeûne, mais bediavad ce n'est pas indispensable. Et le jeûne public est plus strict que cela : il faut compléter selon la règle, et même une condition ne sert à rien, car la chose ne dépend pas de lui. Et une communauté qui s'est imposé un jeûne nouveau pour quelque affaire n'est pas aussi stricte, et une condition est valable.
séif katan 21
- (כב) בתענית יחיד וכו' - תענית יחיד נקרא מי שקיבל על עצמו להתענות בע"ש זה או שדרכו להתענות בכל ע"ש או ערב ר"ח שחל בע"ש [היינו אותם אנשים שאין אומרים יו"כ קטן ביום ה' שלפניו דאלו האומרים מתענין ג"כ ביום ה'. א"ר בסי' תי"ח] או שמתענה יום שמת בו אביו ואמו או כ' סיון או שמתענה תעניתים המבוארים בסימן תק"פ. כתב מ"א דאם מתענה בכל ע"ש והשלים פעם ראשון צריך לנהוג כן לעולם וה"ה בכל הנ"ל דמסתמא כ"ז שלא התנה בפירוש שאין דעתו להשלים תמיד אמרינן דדעתו לנהוג כן לעולם. ולכתחלה יותר טוב שלא ישלים בפעם ראשון כשחל בע"ש וכמו שכתב הרמ"א וכדי שלא יצטרך להשלים תמיד ואם בתחלה כשהתחיל להתענות יום שמת בו אביו ואמו או ער"ח ושאר תעניתים הנ"ל חל בחול ובחול הלא משלימין וע"כ יש פוסקים דס"ל דאפילו כשיארע אח"כ בע"ש ג"כ צריך להשלים עד צה"כ דמסתמא דעתו להתנהג כן תמיד אם לא כשהתנה בפירוש שאין דעתו להתנהג כן לעולם ויש חולקין ע"ז וס"ל דמסתמא לא קבל על עצמו להשלים אף בע"ש וע"כ מי שמצטער יוכל לסמוך על המקילין ולאכול תיכף אחר יציאתו מבהכ"נ אף שהיום גדול:(22) Pour un jeûne individuel, etc. – on appelle jeûne individuel le jeûne de celui qui a accepté de jeûner cette veille de Chabbat-là, ou qui a l'habitude de jeûner chaque veille de Chabbat, ou qui jeûne la veille de Roch 'Hodech tombant la veille de Chabbat [c'est-à-dire ceux qui ne disent pas Yom Kippour Katan le jeudi précédent, car ceux qui le disent jeûnent aussi le jeudi ; Eliya Rabba, siman 418], ou qui jeûne le jour de la mort de son père ou de sa mère, ou le 20 Sivan, ou qui jeûne les jeûnes expliqués au siman 580. Le Maguen Avraham a écrit que s'il jeûne chaque veille de Chabbat et qu'il a complété la première fois, il doit se conduire ainsi toujours ; et de même pour tous les cas mentionnés, car présumément, tant qu'il n'a pas stipulé explicitement qu'il n'a pas l'intention de compléter toujours, on dit qu'il a l'intention de se conduire ainsi toujours. Et lekhat'hila, il vaut mieux qu'il ne complète pas la première fois que le jeûne tombe la veille de Chabbat, comme a écrit le Rema, afin de ne pas devoir compléter toujours. Et si au début, quand il a commencé à jeûner le jour de la mort de son père ou de sa mère, ou la veille de Roch 'Hodech, ou les autres jeûnes mentionnés, le jeûne est tombé en semaine – et en semaine on complète bien –, alors certains décisionnaires pensent que même lorsqu'il tombe ensuite la veille de Chabbat, il faut aussi compléter jusqu'à la sortie des étoiles, car présumément il a l'intention de se conduire ainsi toujours, à moins qu'il n'ait stipulé explicitement qu'il n'a pas l'intention de se conduire ainsi toujours ; et d'autres contestent cela et pensent que présumément il n'a pas accepté de compléter aussi la veille de Chabbat. C'est pourquoi celui qui en souffre peut s'appuyer sur les indulgents et manger aussitôt après sa sortie de la synagogue, bien qu'il fasse encore grand jour.
séif katan 22
- (כג) עד צאת הכוכבים - ואפילו הי"א הנ"ל מודו בזה שהרי אפילו בשבת עצמו יכול להתחיל ולהתענות ת"ח וכדלקמן בסימן רפ"ח וכ"ש שישלים עד הלילה. והנה יש מהפוסקים שחולקין וסוברין דגם בתענית חלום די להמתין עד שיצא מבהכ"נ ערבית דבזה מקרי השלמה אבל האחרונים הסכימו עם השו"ע דאין להקל בזה דכיון שהוא מפני הסכנה לבטל ולבער חלום רע שמא לא יועל לבטלו אם לא ישלים עד הלילה:(23) Jusqu'à la sortie des étoiles – et même les « certains disent » mentionnés en conviennent ici, car même le Chabbat lui-même on peut commencer à jeûner un jeûne pour un rêve, comme plus loin au siman 288, et à plus forte raison qu'il complète la veille de Chabbat jusqu'à la nuit. Toutefois, certains décisionnaires contestent et pensent que même pour un jeûne pour un rêve, il suffit d'attendre jusqu'à sa sortie de la synagogue après arvit, et cela est appelé compléter ; mais les A'haronim ont été d'accord avec le Choulhan Aroukh qu'il ne faut pas être indulgent en cela : car puisque ce jeûne est à cause du danger, pour annuler et effacer un mauvais rêve, peut-être ne servira-t-il pas à l'annuler s'il ne le complète pas jusqu'à la nuit.
séif katan 23