Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 233 →- (א) שהתפלל וכו' - דתפלת המנחה כנגד תמיד של בין הערבים תקנוה וזמן שחיטתו מדאורייתא התחלתו אחר שש שעות ומחצה דהיינו חצי שעה אחר חצות היום ורק משום כדי שיהיו יכולין להקריב קרבנות יחיד מקודם [שאחר התמיד של בין הערבים אסור להקריב שום קרבן] לכן היו מאחרין הקרבתו בכל יום עד ט' שעות ומחצה לבד מערב פסח שחל להיות בע"ש שהיו שוחטין התמיד בשש שעות ומחצה וע"כ עיקר זמן תפלת המנחה לכתחלה הוא מט' ומחצה ולמעלה כנגד התמיד שהיו מקריבין בכל יום ומ"מ אם התפלל משש ומחצה ולמעלה יצא אחרי דעיקר זמנו של תמיד מדאורייתא מתחיל מאותו זמן ויש מהראשונים שמקילין לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה ועכ"פ אם רוצה לאכול או לצאת לדרך או שעתה יוכל להתפלל עם הצבור ואם ימתין על מ"ק לא יהיה לו מנין לכו"ע מותר להתפלל לכתחלה משש שעות ומחצה ולמעלה:(1) Qui a prié, etc. – car la prière de Min'ha a été instituée en correspondance avec le sacrifice perpétuel (tamid) de l'après-midi, et le temps de son abattage, selon la Torah, commence après six heures et demie, c'est-à-dire une demi-heure après le milieu du jour. Mais, uniquement afin de pouvoir offrir auparavant les sacrifices individuels [car après le tamid de l'après-midi, il est interdit d'offrir aucun sacrifice], on retardait chaque jour son offrande jusqu'à neuf heures et demie, sauf la veille de Pessa'h tombant un vendredi, où l'on abattait le tamid à six heures et demie. C'est pourquoi l'essentiel du temps de la prière de Min'ha, lekhat'hila (a priori), est de neuf heures et demie et au-delà, en correspondance avec le tamid que l'on offrait chaque jour. Néanmoins, s'il a prié à partir de six heures et demie, il est quitte, puisque l'essentiel du temps du tamid selon la Torah commence à ce moment-là. Et certains des Richonim sont indulgents même lekhat'hila à partir de six heures et demie. En tout cas, s'il veut manger, ou partir en voyage, ou s'il peut maintenant prier avec la communauté alors que s'il attend la Min'ha ketana il n'aura pas de minyan, selon tous les avis il est permis de prier lekhat'hila à partir de six heures et demie.
séif katan 1
- (ב) ומחצה ולמעלה יצא - משמע דמקודם לכן לא יצא אפילו דיעבד [כ"כ מ"א ודה"ח וברכ"י] ויש מאחרונים דס"ל דאף דלכתחלה אסור להתפלל קודם שנשלם החצי שעה שאחר חצות מ"מ בדיעבד שהתפלל בזו החצי שעה לא יתפלל שנית. ודע דמש"כ עד הלילה לרבנן לאו דוקא דהא לערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים לכו"ע בכלל בין השמשות הוא כדלקמן בסימן רס"א ואין להתפלל מנחה אז ועיין לקמיה בהג"ה שניה מה שכתבנו בענין זה למעשה:(2) Et demie et au-delà, il est quitte – cela implique qu'avant cela, il n'est pas quitte, même bediavad (a posteriori) [ainsi l'ont écrit le Maguen Avraham, le Derekh Ha'Hayim et le Birkei Yossef]. Et certains A'haronim pensent que, bien que lekhat'hila il soit interdit de prier avant que soit achevée la demi-heure qui suit le milieu du jour, néanmoins bediavad, s'il a prié durant cette demi-heure, il ne priera pas une seconde fois. Sache que ce qu'il a écrit, « jusqu'à la nuit selon les Sages », n'est pas à prendre à la lettre, car environ un quart d'heure avant la sortie des étoiles, c'est, selon tous les avis, compris dans le crépuscule (bein hachemachot), comme il sera expliqué plus loin, siman 261, et il ne faut pas prier Min'ha à ce moment-là. Et voir juste après, dans la seconde Haga, ce que nous avons écrit à ce sujet pour la pratique.
séif katan 2
- (ג) שהוא עד סוף וכו' - שזמן מנחה קטנה הוא שתי שעות ומחצה [דהלא הוא מט' שעות ומחצה עד סוף י"ב שעות] ונמצא דפלג המנחה הוא שעה שלמה ועוד רביע:(3) C'est-à-dire jusqu'à la fin, etc. – car le temps de la Min'ha ketana est de deux heures et demie [puisqu'il va de neuf heures et demie jusqu'à la fin de la douzième heure] ; il s'ensuit que le plag haMin'ha (la moitié de la Min'ha) est d'une heure entière et un quart.
séif katan 3
- (ד) ומשערינן שעות אלו וכו' - היינו כל חשבון השעות הנ"ל בין למנחה גדולה בין למנחה קטנה ופלג המנחה דחשבינן בשעות היום מחלקינן היום בין ארוך בין קצר לי"ב חלקים וכל חלק נקרא שעה וע"פ שעות אלו קבעינן זמן מנחה לכל הנ"ל. ושיעור י"ב שעות היום דמשערינן בו יש מחלוקת בין הפוסקים די"א דחשבינן מעמוד השחר עד צאת הכוכבים וממילא לר' יהודה מותר להתפלל מנחה עד שעה ורביע קודם צה"כ ולרבנן עד הלילה וכנ"ל בסק"ב וכך סתם המחבר בסימן זה ולקמן בסימן תמ"ג וי"א דחשבינן הי"ב שעות מנץ החמה עד שקיעתה וממילא לר' יהודה אינו מותר להתפלל מנחה רק עד שעה ורביע קודם השקיעה ולרבנן עד השקיעה:(4) On mesure ces heures, etc. – c'est-à-dire tout le calcul des heures mentionnées ci-dessus, aussi bien pour la Min'ha guedola que pour la Min'ha ketana et le plag haMin'ha, que nous comptons en heures du jour : on divise le jour, qu'il soit long ou court, en douze parties, et chaque partie est appelée une heure ; c'est d'après ces heures que l'on fixe le temps de Min'ha pour tout ce qui précède. Quant à la mesure des douze heures du jour selon laquelle on calcule, il y a une divergence entre les décisionnaires : certains disent qu'on compte de l'aube (amoud hacha'har) jusqu'à la sortie des étoiles, et par conséquent, selon Rabbi Yehouda, il est permis de prier Min'ha jusqu'à une heure et quart avant la sortie des étoiles, et selon les Sages jusqu'à la nuit, comme dit plus haut, séif katan 2 ; et c'est ainsi que l'auteur a statué sans précision dans ce siman et plus loin au siman 443. Et certains disent qu'on compte les douze heures du lever du soleil jusqu'à son coucher, et par conséquent, selon Rabbi Yehouda, il n'est permis de prier Min'ha que jusqu'à une heure et quart avant le coucher du soleil, et selon les Sages jusqu'au coucher du soleil.
séif katan 4
- (ה) דעבד כמר וכו' - ויש לכל אחד משניהם קולא וחומרא היינו דלענין מנחה דעת ר' יהודה אינה אלא לחומרא דאין להתפלל מנחה רק עד פלג המנחה אבל ממילא יש קולא לענין מעריב דמשם ואילך נחשב כלילה לענין שיוכל להתפלל תפלת מעריב [היינו רק התפלה עצמה דאלו זמן ק"ש של ערבית לכו"ע בצאת הכוכבים הוא וכדלקמן בסימן רל"ה] ולרבנן הוי קולא לענין תפלת המנחה דמתפללין עד הערב וממילא חומרא לענין תפלת הערב דאין להתפלל קודם חשיכה:(5) Celui qui a agi comme tel Maître, etc. – chacun des deux avis comporte un allègement et une rigueur. C'est-à-dire qu'en ce qui concerne Min'ha, l'avis de Rabbi Yehouda n'est qu'une rigueur, puisqu'on ne prie Min'ha que jusqu'au plag haMin'ha ; mais il en découle un allègement en ce qui concerne Arvit, car à partir de là, c'est considéré comme la nuit pour pouvoir prier la prière d'Arvit [c'est-à-dire seulement la prière elle-même, car le temps du Chema du soir, selon tous les avis, est à la sortie des étoiles, comme il sera expliqué plus loin, siman 235]. Et selon les Sages, c'est un allègement pour la prière de Min'ha, que l'on prie jusqu'au soir, et il en découle une rigueur pour la prière du soir, qu'on ne doit pas prier avant la tombée de la nuit.
séif katan 5
- (ו) לעולם כחד - פ' שלא ינהוג פעם כך ופעם כך משום דהוה תרתי דסתרי אפילו למחר ומכ"ש שלא יתפלל ביום אחד מנחה אחר פלג כרבנן וערבית קודם צה"כ:(6) Toujours selon l'un – explication : qu'il n'agisse pas une fois ainsi et une fois autrement, car ce serait deux positions contradictoires (tarté desatré), même d'un jour au lendemain ; et à plus forte raison, qu'il ne prie pas le même jour Min'ha après le plag selon les Sages, et Arvit avant la sortie des étoiles.
séif katan 6
- (ז) באותה שעה - אלא קודם פלג דוקא:(7) À ce moment-là – mais seulement avant le plag.
séif katan 7
- (ח) עד הלילה - ר"ל עד ביה"ש שהוא ספק לילה:(8) Jusqu'à la nuit – c'est-à-dire jusqu'au crépuscule (bein hachemachot), qui est un doute (safek) s'il est déjà nuit.
séif katan 8
- (ט) קודם שקיעת החמה - ר"ל סוף שקיעה שהוא לדעת המחבר בסי' רס"א זמן מועט קודם צאת הכוכבים ואע"ג דגם אז אין להתפלל עד צאת הכוכבים ממש דמקודם לכן הוי רק ספק לילה וכדלקמן בסימן רל"ה בהאי פורתא לא דק:(9) Avant le coucher du soleil – c'est-à-dire la fin du coucher, qui est, selon l'avis de l'auteur au siman 261, un court moment avant la sortie des étoiles. Et bien que même alors on ne doive pas prier Arvit avant la sortie effective des étoiles, car avant cela ce n'est qu'un doute de nuit, comme il sera expliqué plus loin, siman 235, pour ce petit écart, il n'a pas été précis.
séif katan 9
- (י) ולמעלה יצא - אבל קודם פלג אפילו בדיעבד לא יצא ולעיל מתבאר דיש דעות בפוסקים אימת הוא פלג המנחה וע"כ יש לסמוך להקל שלא לחזור ולהתפלל אף אם התפלל שעה ורביע קודם שקיעת החמה:(10) Et au-delà, il est quitte – mais avant le plag, même bediavad, il n'est pas quitte. Or il a été expliqué plus haut (séif katan 4) qu'il y a divers avis chez les décisionnaires sur le moment du plag haMin'ha ; c'est pourquoi on peut s'appuyer sur l'avis indulgent pour ne pas recommencer à prier, même s'il a prié une heure et quart avant le coucher du soleil.
séif katan 10
- (יא) ובשעת הדחק וכו' - ר"ל דאף אם דרכו תמיד להתפלל מנחה אחר פלג מ"מ יכול להתפלל תפלת ערבית ג"כ בזמן הזה ומ"מ אין להקל בזה רק אם עכ"פ באותו היום התפלל מנחה קודם פלג אבל אם באותו היום גופא התפלל מנחה אחר פלג שוב אסור לו להתפלל ערבית קודם הלילה דהוי תרתי דסתרי באותו יום גופא וכ"ז אם מתפלל ביחידי אבל צבור שהתפללו מנחה וכשילכו לביתם יהיה טורח לקבצם שנית לתפלת ערב ויתבטל תפלת הצבור לגמרי הקילו האחרונים שמותר להתפלל ערבית סמוך למנחה ועיין לקמן בסימן רל"ה ס"א:(11) Et en cas de nécessité pressante, etc. – c'est-à-dire que même si son habitude constante est de prier Min'ha après le plag, il peut néanmoins prier aussi la prière d'Arvit à ce moment-là. Toutefois, on ne doit être indulgent en cela que si, au moins ce jour-là, il a prié Min'ha avant le plag ; mais si, ce jour-là même, il a prié Min'ha après le plag, il lui est alors interdit de prier Arvit avant la nuit, car ce serait deux positions contradictoires le même jour. Et tout cela, s'il prie seul ; mais une communauté qui a prié Min'ha, et pour laquelle, quand ils rentreront chez eux, ce serait une peine de les rassembler à nouveau pour la prière du soir, de sorte que la prière en communauté serait complètement annulée, les A'haronim ont été indulgents en disant qu'il est permis de prier Arvit juste après Min'ha. Et voir plus loin, siman 235, séif 1.
séif katan 11
- (יב) מנחה אחר כך - ר"ל אפילו ביום אחר לא יתפלל מנחה אחר פלג כיון דתמיד מחזיק אותו זמן לזמן תפלת הערב אפילו אם בדעתו באותו היום להתפלל מעריב אחר צאת הכוכבים:(12) Min'ha après cela – c'est-à-dire même un autre jour, il ne priera pas Min'ha après le plag, puisqu'il considère constamment ce moment comme le temps de la prière du soir, même si son intention ce jour-là est de prier Arvit après la sortie des étoiles.
séif katan 12
- (יג) או בשעת הדחק וכו' - ר"ל דכיון שהוא שעת הדחק מותר לו לכתחלה להתפלל מנחה בשעה שנהג עד היום להתפלל מעריב וכבר כתבתי בסקי"א דיש לו ליזהר שלא להתפלל אז מעריב רק אחר צה"כ אם לא שהוא בצבור ויהיה טורח לקבצם שנית כשילכו כ"א לביתו:(13) Ou en cas de nécessité pressante, etc. – c'est-à-dire que, puisque c'est un cas de nécessité pressante, il lui est permis même lekhat'hila de prier Min'ha au moment où il avait l'habitude jusqu'à ce jour de prier Arvit. Et j'ai déjà écrit au séif katan 11 qu'il doit alors veiller à ne prier Arvit qu'après la sortie des étoiles, à moins qu'il ne soit en communauté et que ce soit une peine de les rassembler à nouveau quand chacun sera rentré chez soi.
séif katan 13
- (יד) דהיינו עד צאת הכוכבים - לאו דוקא דערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים בודאי בין השמשות הוא לכו"ע ואין להתפלל באותו זמן אלא ר"ל סמוך לזה וכן אי' בד"מ ברל"ב. ודע דאף שמהמחבר והרמ"א משמע דלדידן דנוהגים להתפלל מעריב אחר צה"כ מותר להתפלל מנחה אפי' אחר שקיעה עד סמוך לצ"ה יש פוסקים רבים שחולקים בזה ודעתם שתפלת המנחה הוא רק קודם שקיעת החמה ולכן לכתחלה צריך כל אדם ליזהר להתפלל קודם שקיעת החמה דוקא דהיינו שיגמור תפלתו בעוד שלא נתכסה השמש מעינינו ומוטב להתפלל בזמנה ביחידות מלהתפלל אח"כ בצבור ובדיעבד יוכל לסמוך על דעת המקילים להתפלל אחר שקיעה עד רבע שעה קודם צה"כ [אך כל מה שיכול להקדים מחוייב להקדים כדי שלא יכנס בספק בין השמשות אכן אם כבר נראו כוכבים כבר עבר זמן מנחה בודאי דזהו סימן ללילה כמבואר כ"ז בסימן רצ"ג ע"ש במ"ב ובה"ל] אך כ"ז בדיעבד ושעת הדחק גדול אבל לכתחלה בודאי אין לאחר זמן המנחה עד אחר שקיעה וכ"ש שיש ליזהר מאד שלא לאחר עד סמוך לצאת הכוכבים וכבר אחז"ל במערבא לייטי אמאן דמצלי עם דמדומי חמה דלמא מטרפא ליה שעתא:(14) C'est-à-dire jusqu'à la sortie des étoiles – pas à la lettre, car environ un quart d'heure avant la sortie des étoiles, c'est certainement le crépuscule (bein hachemachot) selon tous les avis, et il ne faut pas prier à ce moment-là ; mais il veut dire : juste avant cela. C'est aussi ce qu'on trouve dans le Darkhei Moché, au siman 232. Sache que, bien qu'il ressorte de l'auteur et du Rema que pour nous, qui avons l'usage de prier Arvit après la sortie des étoiles, il soit permis de prier Min'ha même après le coucher du soleil jusqu'à peu avant la sortie des étoiles, de nombreux décisionnaires contestent cela et sont d'avis que la prière de Min'ha n'est permise qu'avant le coucher du soleil. C'est pourquoi, lekhat'hila, chacun doit veiller à prier impérativement avant le coucher du soleil, c'est-à-dire qu'il termine sa prière alors que le soleil n'est pas encore caché à nos yeux ; et il vaut mieux prier en son temps seul que prier ensuite en communauté. Et bediavad, il peut s'appuyer sur l'avis des indulgents pour prier après le coucher du soleil jusqu'à un quart d'heure avant la sortie des étoiles [mais tout ce qu'il peut avancer, il est tenu de l'avancer, afin de ne pas entrer dans le doute du crépuscule. Cependant, si des étoiles sont déjà apparues, le temps de Min'ha est certainement passé, car c'est un signe de nuit, comme tout cela est expliqué au siman 293 ; voir là-bas dans la Michna Beroura et le Biour Halakha]. Mais tout cela ne vaut qu'a posteriori et en cas de grande nécessité ; mais lekhat'hila, il ne faut certainement pas retarder la prière de Min'ha jusqu'après le coucher du soleil, et à plus forte raison faut-il bien veiller à ne pas la retarder jusqu'à peu avant la sortie des étoiles. Nos Sages, de mémoire bénie, ont déjà dit (Berakhot 29b) : « En Occident (en terre d'Israël), on maudissait celui qui prie au moment des dernières lueurs du soleil, de peur que l'heure ne lui échappe » (qu'il ne laisse passer le temps).
séif katan 14
- (טו) צריך ליטול וכו' - בין לתפילת המנחה בין לתפלת ערבית דמצוה ליטול ידיו לתפלה:(15) Il faut se laver, etc. – aussi bien pour la prière de Min'ha que pour la prière d'Arvit, car c'est une mitsva de se laver les mains pour la prière.
séif katan 15
- (טז) אע"פ שאינו יודע וכו' - ואם נטל ידיו לתפלת המנחה ולא הסיח דעתו משמירתן אין צריך ליטול ידיו לתפלת ערבית:(16) Même s'il ne connaît, etc. – et s'il s'est lavé les mains pour la prière de Min'ha et n'a pas détourné son attention de leur surveillance (pour qu'elles restent propres), il n'a pas besoin de se laver les mains pour la prière d'Arvit.
séif katan 16
- (יז) ועיין לעיל וכו' - היינו מה דמבואר שם דאפילו היו ידיו מלוכלכות ונוטל ידיו לתפלה אינו מברך ועיין לעיל בסימן וי"ו ס"א במ"ב:(17) Et voir plus haut, etc. – c'est-à-dire ce qui est expliqué là-bas : même si ses mains étaient sales et qu'il se les lave pour la prière, il ne récite pas de bénédiction. Et voir plus haut, siman 6, séif 1, dans la Michna Beroura.
séif katan 17
- (יח) מלמודו - ר"ל דמסתמא לא נגע באמצע הלימוד במקום מטונף אפ"ה מצוה ליטול בשביל התפלה וכתב המ"א דמ"מ אם נטל לתפלה והפסיק בלימוד א"צ ליטול שנית ובשבת שמפסיקין במכירת המצות צריכין ליטול שנית לתפלת המוסף אא"כ לא הסיח דעתו משמירת ידיו והא"ר כתב דכ"ז שהם בבה"מ מן הסתם אין כאן היסח הדעת וכן המנהג:(18) De son étude – c'est-à-dire que, vraisemblablement, au milieu de l'étude, il n'a pas touché d'endroit sale ; malgré cela, c'est une mitsva de se laver les mains pour la prière. Le Maguen Avraham a écrit que néanmoins, s'il s'est lavé pour la prière puis s'est interrompu par l'étude, il n'a pas besoin de se laver une seconde fois. Et le Chabbat, où l'on s'interrompt pour la vente des mitsvot (honneurs de la lecture de la Torah), il faut se laver une seconde fois pour la prière de Moussaf, à moins qu'il n'ait pas détourné son attention de la surveillance de ses mains. Et l'Eliya Rabba a écrit que tant qu'ils sont à la synagogue, il n'y a en principe pas de détournement d'attention ; et tel est l'usage.
séif katan 18
- (יט) לתפלה - ואפילו נטל ידיו לאכילה ואכל ולא הסיח דעתו צריך נטילה לתפלה שאין נטילתו לאכילה עולה לתפלה אבל נטילת שחרית שנטל כשקם ממטתו ולא הסיח דעתו עולה לו לתפלה:(19) Pour la prière – et même s'il s'est lavé les mains pour manger, a mangé et n'a pas détourné son attention, il doit faire une ablution pour la prière, car son ablution pour le repas ne compte pas pour la prière. Mais l'ablution du matin, qu'il a faite en se levant de son lit, s'il n'a pas détourné son attention, compte pour lui pour la prière.
séif katan 19
- (כ) א"צ ליטול - אלא ינקה ידיו בכל מידי דמנקי. וכ"ז בסתם ידים אבל אם נגע ידיו במקום מטונף או עשה צרכיו צריך לחזור אחר מים אף בתפלת מנחה ומעריב וכמו בתפלת שחרית וכמבואר שיעורו לעיל בסימן צ"ב ס"ד ע"ש [אחרונים בסימן צ"ב] וע"ש במ"ב ובה"ל ששייך לכאן:(20) Il n'a pas besoin de se laver – mais il nettoiera ses mains avec tout ce qui nettoie. Et tout cela concerne des mains ordinaires ; mais s'il a touché de ses mains un endroit sale, ou s'il a fait ses besoins, il doit chercher de l'eau même pour la prière de Min'ha et d'Arvit, comme pour la prière de Cha'harit, ainsi que sa mesure (la distance à parcourir) est expliquée plus haut, siman 92, séif 4 ; voir là-bas [A'haronim au siman 92], et voir là-bas dans la Michna Beroura et le Biour Halakha ce qui se rapporte à ce sujet.
séif katan 20