Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
- דיני סעודת הבראה לאיש ולאשה. ובו י"ג סעיפים:
אבל אסור לאכול משלו בסעודה ראשונה אבל בשניה מותר אפילו ביום ראשון ומצוה על שכניו שיאכילוהו משלהם כדי שלא יאכל משלו ויכול אחד להאכיל את חברו בימי אבלו והוא יחזור גם כן ויאכילנו בימי אבלו ובלבד שלא יתנו בתחילה:Lois du repas de réconfort (seoudat havraa) pour l'homme et pour la femme. Il contient 13 séifim.
Il est interdit à l'endeuillé de manger de ce qui lui appartient lors du premier repas (après l'enterrement), mais au second, c'est permis, même le premier jour. Et c'est une mitsva pour ses voisins de le nourrir de ce qui leur appartient, afin qu'il ne mange pas du sien. Une personne peut nourrir son prochain pendant les jours de son deuil, et celui-ci, à son tour, la nourrira pendant les jours de son deuil à elle, à condition qu'ils n'en aient pas fait la condition au départ.séif 1
- אשה שאירעה אבל אין לאנשים להברותה אבל נשים מברין אותה ואשה נשואה שאירעה אבל אינה יכולה לאכול סעודה ראשונה משל בעלה וכן מי שיש לו סופר או שכיר אם אוכל בשכרו ואירעו אבל לא יאכל סעודה ראשונה משל בעל הבית אבל מי שזן עני או יתום או לבנו ובתו בלא תנאי ואירעם אבל יכולים לאכול סעודה ראשונה משל בעל הבית:Une femme frappée par un deuil : il ne convient pas que des hommes lui offrent le repas de réconfort, mais des femmes le lui offrent. Une femme mariée frappée par un deuil ne peut pas manger le premier repas de ce qui appartient à son mari. De même, celui qui a un scribe ou un salarié à son service, si celui-ci mange chez lui au titre de son salaire et qu'il est frappé par un deuil, il ne mangera pas le premier repas de ce qui appartient au maître de maison. Mais celui qui entretient un pauvre ou un orphelin, ou son fils et sa fille, sans condition, et qu'ils sont frappés par un deuil, ils peuvent manger le premier repas de ce qui appartient au maître de maison.
séif 2
- אם רצה האבל שלא לאכול ביום הראשון מותר לאכול משלו אפילו סעודה ראשונה: הגה וכן אם לא הברוהו ביום ראשון שנמשך עד הלילה מותר לאכול בלילה משלו ואין צריך הבראה (טור בשם רוב הפוסקים):Si l'endeuillé veut ne pas manger le premier jour, il lui est permis de manger de ce qui lui appartient, même le premier repas (le lendemain). Haga (Rema) : De même, si on ne lui a pas offert le repas de réconfort le premier jour, et que son jeûne s'est prolongé jusqu'à la nuit, il lui est permis de manger de ce qui lui appartient la nuit, et le repas de réconfort n'est pas nécessaire (Tour, au nom de la plupart des décisionnaires).
séif 3
- היו נוהגים להתענות ביום מיתת החכמים:On avait l'usage de jeûner le jour du décès des Sages.
séif 4
- מי שנקבר בערב שבת סמוך לחשכה קודם ביה"ש יש מי שאומר שמברין אותו אז ולי נראה דכיון שאינו חובה טוב שלא להברותו אז מפני כבוד השבת וכן נוהגין:Celui qui est enterré la veille de Chabbat, peu avant la nuit, avant le crépuscule (bein hachmachot) : il y a un avis selon lequel on offre à l'endeuillé le repas de réconfort à ce moment-là. Mais il me semble (dit l'auteur) que, puisque ce n'est pas une obligation, il est bien de ne pas le lui offrir alors, en l'honneur du Chabbat ; et tel est l'usage.
séif 5
- אין מברין על הקטן אא"כ הוא בן שלשים יום שלימים או קים ליה ביה שכלו לו חדשיו:On n'offre pas le repas de réconfort pour un enfant décédé, à moins qu'il n'ait trente jours complets, ou que l'on soit certain que ses mois de gestation étaient complets.
séif 6
- מרביצין ומכבדין בבית האבל ומדיחין קערות כוסות וצלוחיות וקיתונות ואין מביאין שם לא בשמים ולא מוגמר אבל מביאים אותם בבית שהמת שם ואין מברכים עליהם ואין אומרים שמועה ואגדה בבית האבל אלא יושבים ודוממים:On arrose et on balaie dans la maison de l'endeuillé, et on rince les plats, les gobelets, les flacons et les cruches. On n'y apporte ni aromates ni encens, mais on les apporte dans la maison où se trouve le mort, et on ne récite pas de bénédiction sur eux. On ne dit ni enseignement (chemoua, de halakha) ni aggada dans la maison de l'endeuillé, mais on reste assis en silence.
séif 7
- כיון שנקבר המת מותר לאכול בשר ולשתות יין מעט בתוך הסעודה כדי לשרות אכילה שבמעיו אבל לא לרוות:Une fois le mort enterré, il est permis à l'endeuillé de manger de la viande et de boire un peu de vin pendant le repas, afin de faire passer la nourriture qui est dans ses entrailles, mais pas pour s'enivrer.
séif 8
- מקום שנהגו להברות בבשר ויין ומיני מטעמים עושים ומברין תחילה בבצים או בתבשיל של עדשים זכר לאבילות ואח"כ אוכלים כל צרכם:Là où l'on a l'usage d'offrir le repas de réconfort avec de la viande, du vin et toutes sortes de mets, on le fait ; mais on commence le réconfort par des œufs ou par un plat de lentilles, en souvenir du deuil, et ensuite on mange tout ce dont on a besoin.
séif 9
- אין לאכול עם האבל כל כך בני אדם שיתחלקו לשני מקומות:Il ne faut pas manger avec l'endeuillé un nombre de personnes tel qu'elles doivent se répartir en deux endroits.
séif 10
- היכא שצריך למנות שבעה אחר הרגל וכן אם שמע שמועה בשבת צריך להברותו הבראה ראשונה שבימי אבלות (וי"א שכיון שנדחה יום ראשון אין מברין אותו וכן נוהגים (במרדכי במ"ק בשם י"א ונ"י) ואפילו היכא דעולה לו למנין ז' כגון במקומות שעושין שני ימים ששני עולה):Dans le cas où l'on doit compter les sept jours de deuil après la fête, et de même si l'on a appris la nouvelle du décès pendant Chabbat, il faut lui offrir le premier repas de réconfort qui a lieu pendant les jours de deuil. (Et certains disent que, puisque le premier jour a été repoussé, on ne lui offre pas le repas de réconfort ; et tel est l'usage (Mordekhaï sur Moëd Katan, au nom de certains, et Nimouké Yossef) ; et ce, même dans le cas où ce jour compte pour lui dans le décompte des sept jours, comme dans les endroits où l'on fait deux jours de fête, où le second compte.)
séif 11
- אין מברין על שמועה רחוקה:On n'offre pas le repas de réconfort pour une nouvelle lointaine (apprise plus de trente jours après le décès).
séif 12
- פריס (פירוש בוצע לחם לברך המוציא) מנחם גדול דבהון ובשבת פריס כאורחיה :Rompt le pain (Haga (Rema) : c'est-à-dire coupe le pain pour réciter Hamotsi) le plus grand des consolateurs présents (et non l'endeuillé) ; mais le Chabbat, l'endeuillé rompt le pain comme à son habitude.
séif 13