Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
- היאך היו נוהגין עם המנודה או המוחרם ועל מה מנדין ודין התרתו. ובו מ"ח סעיפים:
העובר על דבר איסור מנדין אותו לאלתר: הגה אבל מכח ממון אין מנדין אותו עד שיתרו בו ג' פעמים דהיינו ב' ה' ב' (טור) מן הב"ד כמו שיתבאר בח"ה סי' י"א : ואין נדוי פחות משלשים יום ואם אינו חוזר בו שונים לנדותו לאחר שלשים יום ואם אינו חוזר בו ממתינים לו עוד שלשים ומחרימין אותו אפי' פגע הרגל בתוך שלשים יום אינו מבטל אותו בד"א דנידוי שלשים יום בנידוי דידהו אבל נידוי דידן כנזיפה דידהו שהיא ז' ימים ונזיפה דידן חד יומא: הגה ומנדין למי שהוא חייב נדוי ואפי' יש לחוש שעל ידי כן יצא לתרבות רעה אין לחוש בכך (פסקי מהרא"י סימן קל"ח):Comment se comportait-on avec le menoudé (frappé de nidouï, mise à l'écart) ou le mou'haram (frappé de 'hérem, mise au ban), pour quoi prononce-t-on le nidouï, et la loi de sa levée. Il comporte quarante-huit séifim.
Celui qui transgresse un interdit, on prononce contre lui le nidouï immédiatement. Haga (Rema) : Mais pour une affaire d'argent, on ne prononce pas le nidouï contre lui avant de l'avoir averti trois fois, c'est-à-dire lundi, jeudi et lundi (Tour), de la part du tribunal, comme il sera expliqué dans le 'Hochen Michpat, siman 11. Et il n'y a pas de nidouï de moins de trente jours. Et s'il ne se repent pas, on renouvelle son nidouï après trente jours ; et s'il ne se repent toujours pas, on l'attend encore trente jours et on prononce contre lui le 'hérem. Même si une fête (réguel) survient au cours des trente jours, elle ne l'annule pas. Dans quel cas cela a-t-il été dit, que le nidouï est de trente jours ? Pour leur nidouï (celui de l'époque du Talmud) ; mais notre nidouï est comme leur neziffa (réprimande), qui est de sept jours, et notre neziffa dure un seul jour. Haga (Rema) : Et on prononce le nidouï contre celui qui en est passible, et même s'il y a lieu de craindre qu'à cause de cela il sorte vers une mauvaise voie (qu'il quitte la religion), on ne tient pas compte de cette crainte (Pessakim du Mahari, siman 138).séif 1
- המנודה אין יושבין בד' אמותיו חוץ מאשתו ובניו (ר"ן) (ויש אומרים אף בני ביתו שרי) (טור ובת"ה סימן רע"ו) (ויש להקל) ואין אוכלין (ושותין עמו) (טור) ואין מזמנין עליו ואין כוללין אותו לכל דבר שצריך עשרה: הגה אבל אם לא נידוהו בפירוש אע"ג שהוא עבריין או שעבר על גזירות צבור מצרפין אותו למנין י' להתפלל עמו (ריב"ש סימן קע"ב ומרדכי ריש שבועות שתים והגהות אלפסי פ' אלו מגלחין) ואפילו מנודה ממש שאין מצרפין אותו למנין מ"מ מותר להתפלל בעודו בב"ה (ב"י בשם תשובת הרשב"א וריב"ש סי' קע"ג) ומה שנהגו לגרשו מב"ה שלא ידחוק יחידים שצריכים להתרחק מארבע אמותיו (שם בריב"ש) : ואסור בתכבוסת ובתספורת ובנעילת הסנדל (ראב"ד ורא"ש) כאבל ומותר בדברי תורה שונה ושונין לו נשכר ונשכרין לו והמוחרם לא שונה ולא שונין לו לא נשכר ולא נשכרין לו וכן אסור להנותו יותר מכדי חייו (תשובת רשב"א) אבל שונה הוא לעצמו שלא ישכח תלמודו ועושה לו חנות קטנה כדי פרנסתו ומותר לדבר עם המנודה ועם המוחרם אלא אם כן החמירו עליו בית דין בפירוש: הגה ומ"מ לא ירבה עמו בדברים ולא ידבר עמו אלא לצורך כמו שמדבר עם האבל (הגהות אלפסי וריב"ש הנ"ל) במקום שאסור לישב בד' אמותיו כל שאדם יושב תחלה והמנודה בא לשם אין צריך להתרחק משם (ב"י בשם הקונטריס) ואסור ליכנס לביתו דהוי כד' אמותיו ואין חילוק בין עומד ליושב (שם):Le menoudé, on ne s'assoit pas dans ses quatre coudées, sauf sa femme et ses enfants (Ran). Haga (Rema) : Et certains disent que même les gens de sa maison y sont autorisés (Tour, et Teroumat HaDéchen, siman 276), et on peut être indulgent en cela. Et on ne mange pas Haga (Rema) : ni ne boit avec lui (Tour) ; on ne fait pas le zimoun (invitation collective au Birkat HaMazone) en le comptant, et on ne l'inclut pas pour toute chose qui nécessite dix hommes. Haga (Rema) : Mais si on ne l'a pas frappé explicitement de nidouï, bien qu'il soit un transgresseur ou qu'il ait transgressé les décrets de la communauté, on le compte dans le minyan de dix pour prier avec lui (Rivach, siman 172 ; Mordekhaï, début du chapitre Chevouot Chtayim ; et Hagahot Alfassi, chapitre Elou Megal'hine). Et même un véritable menoudé, que l'on ne compte pas dans le minyan, il est néanmoins permis de prier pendant qu'il se trouve à la synagogue (Beit Yossef au nom d'une responsa du Rachba, et Rivach, siman 173). Et ce qu'on a l'usage de le renvoyer de la synagogue, c'est pour qu'il ne mette pas à l'étroit les particuliers qui doivent s'éloigner de ses quatre coudées (ibid., dans le Rivach). Et il lui est interdit de laver ses vêtements, de se couper les cheveux et de porter des chaussures (Raavad et Roch), comme un endeuillé. Et il lui est permis d'étudier les paroles de Torah : il enseigne et on lui enseigne ; il se loue (comme ouvrier) et on se loue à lui. Mais le mou'haram n'enseigne pas et on ne lui enseigne pas, il ne se loue pas et on ne se loue pas à lui ; et de même il est interdit de lui procurer un profit au-delà de ce qui est nécessaire à sa subsistance (responsa du Rachba). Mais il étudie pour lui-même afin de ne pas oublier son étude, et il se fait une petite boutique pour sa subsistance. Et il est permis de parler avec le menoudé et avec le mou'haram, sauf si le tribunal a explicitement été rigoureux envers lui sur ce point. Haga (Rema) : Néanmoins, on ne multipliera pas les paroles avec lui, et on ne lui parlera que par nécessité, comme on parle avec un endeuillé (Hagahot Alfassi et Rivach cités plus haut). Là où il est interdit de s'asseoir dans ses quatre coudées, si quelqu'un était assis en premier et que le menoudé arrive à cet endroit, il n'est pas nécessaire de s'en éloigner (Beit Yossef au nom du Kountras). Et il est interdit d'entrer dans sa maison, car c'est comme ses quatre coudées ; et il n'y a pas de différence entre se tenir debout ou assis (ibid.).
séif 2
- מנודה שמת בית דין שולחין ומניחין אבן על ארונו ואין קורעין עליו ולא חולצין ולא מספידין והני מילי לאפקירותא ועובר על דברי חכמים אבל לממונא כיון שמת פטור מגזירתם ואין סוקלין ארונו ומספידין אותו כראוי:Un menoudé qui est mort, le tribunal envoie quelqu'un poser une pierre sur son cercueil ; on ne déchire pas ses vêtements pour lui, on ne se déchausse pas (en signe de deuil) et on ne prononce pas d'oraison funèbre. Et ces paroles s'appliquent à celui qui a été frappé pour dévergondage (afkérouta) et à celui qui transgresse les paroles des Sages ; mais s'il l'a été pour une affaire d'argent, puisqu'il est mort, il est exempt de leur décret : on ne lapide pas son cercueil et on prononce son oraison funèbre comme il convient.
séif 3
- אפילו נידוהו משום עובר על דברי חכמים אם חזר בו אע"פ שלא התירו נידויו מתעסקין עמו לכל דבר:Même si on l'a frappé de nidouï parce qu'il transgressait les paroles des Sages, s'il s'est repenti, bien qu'on n'ait pas levé son nidouï, on s'occupe de lui (à sa mort) en toute chose.
séif 4
- אע"פ שאסור לאכול ולשתות עם המנודה או המוחרם מכל מקום האוכל ושותה עמו אין לו דין מנודה:Bien qu'il soit interdit de manger et de boire avec le menoudé ou le mou'haram, néanmoins celui qui mange et boit avec lui n'a pas pour autant le statut de menoudé.
séif 5
- אם רצו בית דין למעט הנידוי מל' יום או להוסיף הרשות בידם: הגה ויש רשות לבית דין להחמיר עליו שלא ימולו בניו ושלא יקבר אם ימות (בנימין זאב סי' רפ"ט וכ"כ הב"י בשם הרמב"ן סי' רמ"ד) ולגרש את בניו מבית הספר ואשתו מבית הכנסת עד שיקבל עליו הדין (נ"י פ' הגוזל):Si le tribunal veut réduire le nidouï à moins de trente jours, ou le prolonger, c'est en son pouvoir. Haga (Rema) : Et le tribunal a le pouvoir d'être rigoureux envers lui en décrétant qu'on ne circoncise pas ses fils et qu'il ne soit pas enterré s'il meurt (Binyamin Zeév, siman 289 ; et le Beit Yossef l'a écrit aussi au nom du Ramban, siman 244), et de renvoyer ses enfants de l'école et sa femme de la synagogue jusqu'à ce qu'il accepte le jugement (Nimouké Yossef, chapitre HaGozel).
séif 6
- כשיגיע הזמן מתירים לו אם ירצו אף אם לא יחזור בו ומכל מקום טוב הוא שלא יתירו לו אם לא יחזור בו שלא תתמעט יראתם:Lorsque le terme arrive, on lève le nidouï s'ils le veulent, même s'il ne se repent pas. Néanmoins, il est bon qu'on ne le lève pas s'il ne se repent pas, afin que la crainte qu'ils (les Sages) inspirent ne diminue pas.
séif 7
- אם ירצו בית דין להחמיר עליו עוד ולהחרימו הרשות בידם:Si le tribunal veut être encore plus rigoureux envers lui et prononcer contre lui le 'hérem, c'est en son pouvoir.
séif 8
- אם ראו בית דין קושי האיסור והעבירה מחרימין גם האוכל ושותה עמו והיושב בד' אמותיו:Si le tribunal voit la gravité de l'interdit et de la faute, il frappe de 'hérem également celui qui mange et boit avec lui et celui qui s'assoit dans ses quatre coudées.
séif 9
- אם ראו בית דין לנדות שלא יזמן בשלשה ולא יתפלל בעשרה ולא יקברו לו מת ולא ימולו לו בן רשאים הם:Si le tribunal juge bon de prononcer le nidouï en précisant qu'il ne sera pas compté pour le zimoun à trois, qu'il ne priera pas dans un minyan de dix, qu'on n'enterrera pas ses morts et qu'on ne circoncira pas son fils, il en a le droit.
séif 10
- אם נתנדה על עבירה אינו מצטרף לעשרה:S'il a été frappé de nidouï pour une faute, il n'est pas compté parmi les dix.
séif 11
- הא דאמרינן במנודה סתם שהוא אסור בדיני המנודה דוקא מנודה לב"ד שהוא מנודה לכל אדם בין דלא אתי לבית דין או דלא ציית דינא או לאפקירותא או לדבר עבירה בין נידוהו בית דין בין שנידהו כל אדם דינו שוה בין לעירו בין לעיר אחרת אבל מנודה לחצאין כגון תלמיד שנידה לכבודו וכן מנודה לעיר אחרת שנידוהו לכבודם אינו אסור בכל דין המנודה אלא שבני אדם מרחיקין אותו כדי לביישו אבל אבילות אין עליו:Ce que nous disons à propos d'un menoudé sans précision, qu'il est soumis aux interdits du menoudé, concerne seulement celui qui est menoudé par le tribunal, qui est menoudé à l'égard de tout le monde, que ce soit pour ne pas être venu au tribunal, ou ne pas avoir obéi au jugement, ou pour dévergondage, ou pour une faute ; que le tribunal l'ait frappé ou que n'importe qui l'ait frappé, sa loi est la même, que ce soit dans sa ville ou dans une autre ville. Mais un menoudé « à moitié », par exemple celui qu'un disciple a frappé pour son honneur, ou de même un menoudé d'une autre ville que les gens de cette ville ont frappé pour leur honneur, il n'est pas soumis à toutes les lois du menoudé, si ce n'est que les gens l'éloignent pour lui faire honte ; mais il n'est pas soumis aux règles de deuil.
séif 12
- הא דאמרינן סתם נידוי ל' היינו לענין כשמנדין אותו אומרים פלוני יהא בנידוי שלשים יום ומ"מ אם חזר בו אם היה הנידוי בשביל ממון או אפקירותא ופייס לבעל דינו מתירין אותו לאלתר ואפי' אם לא חזר בו יש מי שאומר שמתירין לו לאחר שלשים יום והוא שיבא לבית דין ומבקש שיתירו לו אבל אם מזלזל בנידוי ואינו מבקש שיתירו לו מניחין אותו בנידוי עד שימות ויש מי שחולק בזה (וסובר דאף לאחר שלשים אין מתירין לו עד שיחזור (ב"י בשם הרמב"ם) ותוך שלשים אין מתירין לו אפי' חזר ממה שעשה) (משמע בב"י לדעת הרמב"ם):Ce que nous disons, sans précision, que le nidouï est de trente jours, concerne le fait que, lorsqu'on le prononce, on dit : « Untel sera en nidouï trente jours ». Néanmoins, s'il s'est repenti, si le nidouï était pour une affaire d'argent ou pour dévergondage et qu'il a apaisé son adversaire, on le lève immédiatement. Et même s'il ne s'est pas repenti, il y a un avis selon lequel on le lève après trente jours, à condition qu'il vienne au tribunal et demande qu'on le lève ; mais s'il méprise le nidouï et ne demande pas qu'on le lève, on le laisse en nidouï jusqu'à ce qu'il meure. Et il y a un avis qui conteste cela : Haga (Rema) : il considère que même après trente jours on ne le lève pas tant qu'il ne s'est pas repenti (Beit Yossef au nom du Rambam), et pendant les trente jours on ne le lève pas même s'il s'est repenti de ce qu'il a fait (c'est ce qui ressort du Beit Yossef selon l'opinion du Rambam).
séif 13
- נזיפה היא שאדם גדול גוער בו לומר כמה פלוני חצוף וכיוצא בו וזה משפטו שיהא מתחבא ויושב בביתו ויהא נכלם ולא יראה פנים למי שהכלימו וימעט בשחוק ובדיבור ובעסקיו ויצער עצמו לעיני כל רואיו אבל אין צריך להתרחק מבני אדם לא באכילה ושתיה ולא בשאלת שלום ואין צריך לנהוג באחת מכל דיני האבל ואין צריך לפייס למי שהחציף כנגדו ואין צריך שיתירו לו אלא כיון שנהג כנזוף זמן נזיפה מותר ממילא: הגה ואפי' לא א"ל הגדול כלום אלא שיודע בעצמו שאדם גדול נקט בלבו עליו צריך לנהוג נזיפה בעצמו (תשובת ר' דוד כהן סי' כ"ב):La neziffa (réprimande) consiste en ce qu'un grand personnage le gronde en disant : « Comme Untel est insolent ! », et autres paroles semblables. Et voici sa règle : il doit se cacher, rester assis dans sa maison, être confus, ne pas se montrer à celui qui l'a confondu, réduire le rire, la conversation et ses affaires, et se montrer affligé aux yeux de tous ceux qui le voient. Mais il n'a pas besoin de s'éloigner des gens, ni pour manger et boire, ni pour saluer ; il n'a besoin d'observer aucune des lois de l'endeuillé ; il n'a pas besoin d'apaiser celui envers qui il a été insolent, et il n'a pas besoin qu'on le délie : dès qu'il s'est conduit en réprimandé pendant la durée de la neziffa, il est délié de lui-même. Haga (Rema) : Et même si le grand personnage ne lui a rien dit, mais qu'il sait lui-même que ce grand personnage lui en tient rigueur en son cœur, il doit de lui-même se conduire en réprimandé (responsa de Rabbi David Cohen, siman 22).
séif 14
- מנודה לרב מנודה לתלמיד (אבל אינו מנודה לשאר החכמים) (ב"י בשם הרמב"ם) מנודה לתלמיד שנידה לכבודו אינו מנודה לרב אבל מנודה הוא לשאר העם (שאינן חכמים אבל לא לחכמים אפי' קטנים ממנו) (ב"י ממשמעות לשון הרמב"ם) ודוקא במנודה שלא בפני הרב אבל בפני הרב אפקירותא היא ואי פליג ליה רביה יקרא שפיר דמי (רב שגזר חרם ונידוי באיזה דבר ואין תלמידיו יכולין לעמוד בגזירותיו אין צריכין לקיים) (פסקי מהרא"י סי' רכ"ב):Celui qui est menoudé à l'égard du maître est menoudé à l'égard du disciple. Haga (Rema) : mais il n'est pas menoudé à l'égard des autres Sages (Beit Yossef au nom du Rambam). Celui qui est menoudé à l'égard d'un disciple, que ce disciple a frappé pour son propre honneur, n'est pas menoudé à l'égard du maître, mais il est menoudé à l'égard du reste du peuple. Haga (Rema) : c'est-à-dire ceux qui ne sont pas des Sages, mais non à l'égard des Sages, même plus petits que lui (Beit Yossef, d'après ce qu'implique la formulation du Rambam). Et cela ne vaut que pour celui qui a été menoudé hors de la présence du maître ; mais si cela a eu lieu en présence du maître, c'est un dévergondage (de la part du disciple de trancher devant son maître) ; et si son maître lui accorde cet honneur, c'est bien. Haga (Rema) : Un maître qui a décrété un 'hérem et un nidouï sur une certaine chose, et ses disciples ne peuvent pas supporter ses décrets, ils ne sont pas tenus de les observer (Pessakim du Mahari, siman 222).
séif 15
- תלמיד יכול לנדות למי שביזה בפניו רבו או אביו ומכל מקום כיון שלא נידהו הרב וגם לא נידוהו ב"ד אינו מנודה לרב:Un disciple peut frapper de nidouï celui qui a outragé en sa présence son maître ou son père ; néanmoins, puisque le maître ne l'a pas frappé, ni le tribunal, il n'est pas menoudé à l'égard du maître.
séif 16
- במה דברים אמורים במי שנידוהו מפני שביזה תלמיד חכם אבל מי שנידוהו על שאר דברים שחייב עליהם נידוי אפילו נידהו קטן שבישראל חייב הנשיא וכל ישראל לנהוג בו נידוי עד שיחזור בתשובה מדבר שנידוהו בשבילו ויתירו לו:Dans quel cas cela a-t-il été dit ? Pour celui qu'on a frappé de nidouï parce qu'il a outragé un érudit (talmid 'hakham) ; mais celui qu'on a frappé pour d'autres choses qui entraînent le nidouï, même si c'est le plus petit en Israël qui l'a frappé, le Nassi (le Prince) et tout Israël doivent le traiter en menoudé, jusqu'à ce qu'il se repente de la chose pour laquelle on l'a frappé et qu'on lève son nidouï.
séif 17
- רב מצד השלטון ואינו רב בתורה לא היה יכול לנדות לכבודו: הגה וכל שכן מי שנוהג שררה או רבנות מצד ממונו או יחוסו שאינו יכול לנדות לכבודו (ב"י בשם קונטרסין) ודוקא מנדין לכבוד הרב אבל לא מחרימין (ב"י וריב"ש סי' קע"ג) אם לא שמחזיק במחלוקת יותר מדאי (שם בריב"ש) והא דאמרינן הרב שנידה לכבודו הוי מנודה לתלמידיו היינו אם לא חזר בו המנודה קודם שנידה אותו אפילו אם הבטיח הרב לפייסו אח"כ לא מהני עד שיעשה אבל אם קודם שנתנדה אמר לפייס הרב ולא השגיח עליו ונידהו אינו מנודה כלל לתלמידיו ומיד שאומר שיתקן אשר עיות כפי מה שיגידו לו חכמים אין נידוי עליו (מהרי"ק שורש קס"ט) . קהל שתקנו שאין אדם יכול לנדות לכבודו אין בתקנתם כלום ואם עמד רב ונידה לכבודו נידויו נידוי (תשובת הרשב"א סי' ת"ס):Un maître nommé par le pouvoir, qui n'est pas un maître en Torah, ne pouvait pas prononcer le nidouï pour son honneur. Haga (Rema) : À plus forte raison celui qui exerce une autorité ou un rabbinat en vertu de sa fortune ou de son ascendance ne peut-il pas prononcer le nidouï pour son honneur (Beit Yossef au nom des Kountrassim). Et l'on ne prononce que le nidouï pour l'honneur du maître, mais non le 'hérem (Beit Yossef, et Rivach, siman 173), à moins qu'il (le fautif) ne persiste à l'excès dans la querelle (ibid., dans le Rivach). Et ce que nous disons : le maître qui a frappé quelqu'un pour son honneur, celui-ci est menoudé à l'égard de ses disciples, cela vaut si le menoudé ne s'est pas repenti avant qu'il le frappe ; même si ensuite il a promis d'apaiser le maître, cela ne sert à rien tant qu'il ne l'a pas fait. Mais si, avant d'être frappé, il a dit vouloir apaiser le maître, et que celui-ci n'y a pas prêté attention et l'a frappé, il n'est pas du tout menoudé à l'égard de ses disciples ; et dès qu'il dit qu'il réparera ce qu'il a faussé selon ce que les Sages lui diront, il n'y a pas de nidouï sur lui (Maharik, chorech 169). Une communauté qui a institué qu'on ne peut pas prononcer le nidouï pour son honneur, son institution n'a aucune valeur ; et si un maître s'est levé et a prononcé le nidouï pour son honneur, son nidouï est un nidouï valide (responsa du Rachba, siman 460).
séif 18
- זקן שנידה לצורך עצמו אפילו כהלכה אינו נידוי: הגה פירוש שלא נתכוין לכבוד תורה רק להרויח ממון שיתן לו שיתיר לו נידויו (טור בשם אבי העזרי) או שעשה לו משום שנאה כגון שאנו רואים שנידה לאחד ואחרים שעשו כמותו לא נידה (ת"ה סי' רע"ד) וכל כיוצא בזה:Un ancien (un Sage) qui a prononcé le nidouï pour son propre intérêt, même conformément à la halakha, ce n'est pas un nidouï. Haga (Rema) : C'est-à-dire qu'il n'avait pas l'intention de défendre l'honneur de la Torah, mais seulement de gagner l'argent que l'autre lui donnerait pour qu'il lève son nidouï (Tour au nom de l'Avi HaEzri), ou qu'il l'a fait par haine, par exemple lorsque nous voyons qu'il a frappé l'un, et que d'autres, qui ont agi comme lui, il ne les a pas frappés (Teroumat HaDéchen, siman 274), et tout cas semblable.
séif 19
- מנודה לעירו מנודה לעיר אחרת (אפילו גדולה ממנה) (טור) מנודה לעיר אחרת אינו מנודה לעירו: הגה אבל מנודה לשאר העיירות כיוצא בעיר שנידוהו (טור) בני העיר שעשו חרם על כל מי שיבא לדור בעירם אינו חל על הבא לדור שם אא"כ יש לו רב בעיר דאז צריך לקיים נידוי רבו אבל הם יכולין לתקן ביניהם ולגדור על עצמן שלא ישאו ויתנו עמו (מרדכי פ' לא יחפור):Celui qui est menoudé à l'égard de sa ville est menoudé à l'égard d'une autre ville. Haga (Rema) : même plus grande qu'elle (Tour). Celui qui est menoudé à l'égard d'une autre ville n'est pas menoudé à l'égard de sa ville. Haga (Rema) : Mais il est menoudé à l'égard des autres villes semblables à la ville qui l'a frappé (Tour). Les habitants d'une ville qui ont prononcé un 'hérem contre quiconque viendrait habiter dans leur ville, il ne s'applique pas à celui qui vient y habiter, sauf s'il (celui-ci) a un maître dans la ville, car alors il doit respecter le nidouï de son maître ; mais ils peuvent instituer entre eux et s'imposer de ne pas commercer avec lui (Mordekhaï, chapitre Lo Ya'hpor).
séif 20
- מנודה לנשיא מנודה לכל ישראל מנודה לכל ישראל אינו מנודה לנשיא:Celui qui est menoudé à l'égard du Nassi est menoudé à l'égard de tout Israël ; celui qui est menoudé à l'égard de tout Israël n'est pas menoudé à l'égard du Nassi.
séif 21
- נהגו שלא לנהוג נידוי בעובר על גזירת הקהל בחרם ונידוי עד שיכריזו עליו: הגה מי שעבר על גזירת רבינו גרשום מ"ה אם עבר בשוגג אין צריך התרה ואם התרו בו ועבר במזיד כל בי עשרה שלוחי ר"ג הם להתיר לו כשחוזר מדעתו דאמדינן דעת ר"ג שכך היתה דעתו מתחלה לנהוג בו נזיפה ונידוי לפי דעתם (הגהות מרדכי דב"ק בשם תשובת רש"י) אבל בדבר שגזר בפירוש שיהא בנידוי לעולם אז הוא בנידוי לעולם אם עבר במזיד (ג"ז שם):On a l'usage de ne pas appliquer le nidouï à celui qui transgresse un décret de la communauté édicté sous peine de 'hérem et de nidouï, tant qu'on ne l'a pas proclamé publiquement contre lui. Haga (Rema) : Celui qui a transgressé un décret de Rabbénou Guerchom, Lumière de l'Exil : s'il l'a transgressé par inadvertance, il n'a pas besoin de levée ; et si on l'a averti et qu'il l'a transgressé délibérément, tout groupe de dix hommes est l'émissaire de Rabbénou Guerchom pour le lui lever lorsqu'il se repent de lui-même, car nous évaluons l'intention de Rabbénou Guerchom : telle était son intention dès le départ, qu'on le traite en neziffa et en nidouï selon leur appréciation (Hagahot Mordekhaï sur Baba Kama, au nom d'une responsa de Rachi). Mais pour une chose où il a explicitement décrété que le transgresseur serait en nidouï pour toujours, alors il est en nidouï pour toujours s'il a transgressé délibérément (également ibid.).
séif 22
- כיצד התרת נידוי אומרים לו שרוי לך מחול לך ואם הוא שלא בפניו אומרים פלוני שרוי לו:Comment lève-t-on le nidouï ? On lui dit : « Tu es délié, tu es pardonné ». Et si c'est hors de sa présence, on dit : « Untel est délié ».
séif 23
- מתירין הנידוי בשלשה הדיוטות או ביחיד מומחה ותלמיד מתיר החרם והנידוי אפילו במקום הרב: הגה וכל חרם ונידוי שלא הותר אפי' היה זמן רב בנידוי וחזר בו אפ"ה אינו מותר עד שיתירו לו בפירוש (ב"י בשם קונטרס שכ"כ בשם הראב"ד):On lève le nidouï par trois hommes ordinaires, ou par un seul expert ; et un disciple peut lever le 'hérem et le nidouï même là où se trouve le maître. Haga (Rema) : Et tout 'hérem et nidouï qui n'a pas été levé, même s'il est resté longtemps en nidouï et s'est repenti, il n'est néanmoins pas délié tant qu'on ne l'a pas explicitement délié (Beit Yossef au nom du Kountras, qui l'a écrit au nom du Raavad).
séif 24
- ג' שנידו והלכו להם וחזר בו מהדבר שנידוהו בגללו מתירין לו ג' אחרים ויש מי שאומר שצריך שיהיו גדולים כמותם (בחכמה ויראה וגדולה ושנים) (כן משמע מהטור):Trois hommes qui ont prononcé le nidouï et s'en sont allés, et le menoudé s'est repenti de la chose pour laquelle ils l'avaient frappé : trois autres le délient. Et il y a un avis selon lequel il faut qu'ils soient aussi grands qu'eux. Haga (Rema) : en sagesse, en crainte du Ciel, en grandeur et en années (c'est ce qui ressort du Tour).
séif 25
- נידוהו ג' אין השנים יכולים להתירו אלא אם כן יתן להם השלישי רשות אבל שלשתן מתירין לו ואפי' זה שלא בפני זה אע"פ שהיו ביחד בשעת הנידוי ואם היו רבים בשעה שנידוהו צריך שיתירו כולם וכל אותם שנמלכו בהם בשעת הנידוי חשובים מהמנדים וצריך שיתירו גם הם:Si trois l'ont frappé de nidouï, deux ne peuvent pas le délier, à moins que le troisième ne leur en donne la permission ; mais les trois le délient, même l'un hors de la présence de l'autre, bien qu'ils aient été ensemble au moment du nidouï. Et s'ils étaient nombreux au moment où ils l'ont frappé, il faut que tous le délient ; et tous ceux que l'on a consultés au moment du nidouï sont comptés parmi ceux qui ont prononcé le nidouï, et il faut qu'eux aussi le délient.
séif 26
- נידוהו סתם אע"פ שעברו עליו ל' יום לעולם עומד בנידויו עד שיתירוהו:Si on l'a frappé de nidouï sans précision de durée, bien que trente jours se soient écoulés, il reste toujours dans son nidouï jusqu'à ce qu'on le délie.
séif 27
- אם זלזל בנידויו ובחרמו צריך לנהוג איסור כימים שנהג היתר קודם שיתירוהו:S'il a méprisé son nidouï et son 'hérem, il doit observer l'interdit pendant autant de jours qu'il s'est conduit de façon permissive, avant qu'on le délie.
séif 28
- נידוהו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו (ואם התירו לו שלא בפניו י"א דבדיעבד הוי היתר) (הר"ן פ"ק דנדרים וכן משמע מתשובת הרשב"א סימן תש"ג) נידוהו שלא בפניו מתירין לו אפילו שלא בפניו:Si on l'a frappé de nidouï en sa présence, on ne le délie qu'en sa présence. Haga (Rema) : Et si on l'a délié hors de sa présence, certains disent que, bediavad (a posteriori), la levée est valide (Ran, premier chapitre de Nedarim, et c'est ce qui ressort aussi d'une responsa du Rachba, siman 703). Si on l'a frappé hors de sa présence, on le délie même hors de sa présence.
séif 29
- נידוהו על תנאי חל הנידוי וצריך התרה אף ע"פ שמקיים התנאי ואפילו אם נידה את עצמו על תנאי ודוקא שהמנודה מסופק בשעת התנאי אם יכול לקיימו אבל אם ברור לו שיכול לקיימו אין צריך התרה:Si on l'a frappé de nidouï sous condition, le nidouï prend effet et nécessite une levée, même s'il remplit la condition ; et même s'il s'est frappé lui-même de nidouï sous condition. Et ce, seulement si le menoudé doutait, au moment de poser la condition, de pouvoir la remplir ; mais s'il était certain de pouvoir la remplir, il n'a pas besoin de levée.
séif 30
- אפילו אם קבע זמן שאמר יהא בנידוי אם לא אעשה דבר פלוני לזמן פלוני יכולין להתירו מיד אע"פ שלא הגיע הזמן:Même s'il a fixé un délai, en disant : « Que je sois en nidouï si je ne fais pas telle chose à tel moment », on peut le délier immédiatement, bien que le moment ne soit pas arrivé.
séif 31
- המנדה עצמו בעולם הזה ובעולם הבא י"א שאין לו התרה לכן שומר נפשו ירחק ממנו. (ועיין לעיל סי' רכ"ח סעיף מ"ה):Celui qui se frappe lui-même de nidouï dans ce monde-ci et dans le monde à venir, certains disent qu'il n'y a pas de levée pour lui ; c'est pourquoi celui qui protège son âme s'en éloignera (ne prendra pas un tel engagement). (Et voir plus haut, siman 228, séif 45.)
séif 32
- ת"ח שנידה לעצמו מתיר לעצמו אפילו נידה על דעת פלוני ואפילו על דבר שחייב עליו נידוי ויש מי שאומר שאם היה חייב נידוי אינו יכול להתיר לעצמו ויש מי שאומר שאם היה דרך שבועה אינו יכול להתיר לעצמו:Un érudit qui s'est frappé lui-même de nidouï se délie lui-même, même s'il s'est frappé en s'appuyant sur l'avis d'Untel, et même pour une chose qui entraîne le nidouï. Et il y a un avis selon lequel, s'il était passible de nidouï, il ne peut pas se délier lui-même ; et il y a un avis selon lequel, si c'était sous forme de serment, il ne peut pas se délier lui-même.
séif 33
- מי שאינו תלמיד חכם שנידה לעצמו יש מי שאומר שצריך עשרה שיתירו לו:Celui qui n'est pas un érudit et qui s'est frappé lui-même de nidouï, il y a un avis selon lequel il faut dix hommes pour le délier.
séif 34
- נידוהו בחלום הוי נידוי וצריך התרה ואפי' התירו לו בחלום אינו כלום ואפילו יודע מי נידהו אינו יכול להתירו וצריך עשרה בני אדם ששונים הלכות להתירו לא מצא טורח אחריהם עד פרסה לא מצא מתירין לו אפילו עשרה ששונים משנה לא מצא מתירין לו אפי' עשרה שיודעים לקרות בתורה לא מצא מתירין לו אפי' עשרה שאינם יודעים לקרות לא מצא במקומו עשרה מתירין לו אפי' שלשה (וי"א דאין לו התרה רק ע"י עשרה ששנו הלכות או משניות (תוספות) ומיהו סגי אם יתירו לו בזה אחר זה) (טור בשם הרא"ש):Si on l'a frappé de nidouï en rêve, c'est un nidouï et il nécessite une levée ; et même si on l'a délié en rêve, cela n'a aucune valeur ; et même s'il sait qui l'a frappé, celui-ci ne peut pas le délier, et il faut dix hommes qui étudient les halakhot pour le délier. S'il n'en a pas trouvé, il se donne la peine d'aller après eux jusqu'à une parsa (environ quatre kilomètres). S'il n'en a pas trouvé, le délient même dix hommes qui étudient la Michna ; s'il n'en a pas trouvé, le délient même dix qui savent lire la Torah ; s'il n'en a pas trouvé, le délient même dix qui ne savent pas lire ; s'il n'a pas trouvé dix hommes en son lieu, le délient même trois. Haga (Rema) : Et certains disent qu'il n'y a pour lui de levée que par dix hommes qui ont étudié les halakhot ou les michnayot (Tossefot). Toutefois, il suffit qu'ils le délient l'un après l'autre (Tour au nom du Roch).
séif 35
- י"א מי שנידוהו בחלום ושלח שליח להתיר לו שלא בפניו אם מצא השליח העשרה מכונסים מתירים לו ואי לא לא:Certains disent : celui qu'on a frappé de nidouï en rêve et qui a envoyé un émissaire pour le délier hors de sa présence, si l'émissaire a trouvé les dix hommes rassemblés, ils le délient ; sinon, non.
séif 36
- השומע הזכרת השם מפי חבירו לשוא או שנשבע בפניו לשקר או שבירך ברכה שאינה צריכה חייב לנדותו ואם לא נידהו הוא עצמו חייב נידוי וצריך להתיר לו מיד כדי שלא יהא מכשול לאחרים:Celui qui entend son prochain mentionner le Nom de D.ieu en vain, ou jurer faussement devant lui, ou réciter une bénédiction superflue, doit le frapper de nidouï ; et s'il ne l'a pas frappé, il est lui-même passible de nidouï. Et il doit le délier immédiatement, afin que ce ne soit pas un piège pour les autres (qui l'éviteraient sans savoir s'il est délié).
séif 37
- בד"א כשהיה הנשבע הזה או המברך לבטלה מזיד אבל אם היה שוגג ולא ידע שזה אסור אסור לנדותו:Dans quel cas cela a-t-il été dit ? Lorsque celui qui a juré ou qui a récité une bénédiction en vain l'a fait délibérément ; mais s'il l'a fait par inadvertance, sans savoir que c'est interdit, il est interdit de le frapper de nidouï.
séif 38
- המנדה את חבירו שלא כדין ואמר ליה הלה אדרבה נידוי של שני נידוי והני מילי שזה השני הוא גברא רבא (אע"פ שאינו נסמך) (מהרי"ק שורש קנ"ח) או שאינו ידוע מי הוא דחיישינן שמא הוא יותר גדול מהמנדה אבל אם המנדה שלא כדין תלמיד חכם והאחר אינו תלמיד חכם לא: הגה וה"ה תלמיד נגד רבו לא יוכל לומר אדרבה אלא אם נטל רשות מבית דין (מהרי"ק שורש ק"ע) . מי שאמר לחבירו אל תעשה דבר זה בנידוי וזה אומר לו אדרבה אע"פ שעושה שלא כדין מכל מקום נידוי השני גם כן אינו כלום הואיל ולא נידהו סתם רק שאמר לו שאל יעשה הדבר בנידוי (ב"י בשם תשובת ריב"ש):Celui qui frappe son prochain de nidouï injustement, et l'autre lui dit : « Au contraire (adarabba) ! » — c'est-à-dire que c'est toi qui es en nidouï —, le nidouï du second est un nidouï valide. Et ces paroles s'appliquent seulement si ce second est un grand homme — Haga (Rema) : même s'il n'a pas reçu la semikha (ordination) (Maharik, chorech 158) — ou si l'on ne sait pas qui il est, car nous craignons qu'il soit plus grand que celui qui a prononcé le nidouï. Mais si celui qui a prononcé injustement le nidouï est un érudit et que l'autre n'est pas un érudit, non. Haga (Rema) : Et de même un disciple face à son maître ne peut pas dire « Au contraire ! », à moins d'avoir pris la permission du tribunal (Maharik, chorech 170). Celui qui a dit à son prochain : « Ne fais pas cette chose, sous peine de nidouï », et celui-ci lui dit : « Au contraire ! », bien que le premier agisse injustement, le nidouï du second n'a néanmoins aucune valeur, puisque le premier ne l'a pas frappé de nidouï purement et simplement, mais lui a seulement dit de ne pas faire la chose sous peine de nidouï (Beit Yossef au nom d'une responsa du Rivach).
séif 39
- תלמיד חכם שביזהו רשע עד שנידהו ואמר ליה הרשע אדרבה יכריזו על הרשע שהוא מנודה ויעמוד בנידויו ל' יום ואחר כך יבקש מחילה ברבים כך הורה הרא"ש:Un érudit qu'un méchant a outragé, au point qu'il l'a frappé de nidouï, et le méchant lui a dit : « Au contraire ! » : on proclame publiquement que le méchant est menoudé ; il reste dans son nidouï trente jours, puis il demande pardon en public. Ainsi l'a enseigné le Roch.
séif 40
- אח גדול בשנים שביזה לאחיו הקטן בשנים והוא ת"ח ונידה הקטן בשנים לגדול בשנים נידויו נידוי:Un frère plus âgé qui a outragé son frère plus jeune, lequel est un érudit, et le plus jeune a frappé de nidouï le plus âgé : son nidouï est un nidouï valide.
séif 41
- חכם זקן בחכמה או אב בית דין שסרח אין מנדין אותו בפרהסיא לעולם אלא אם כן עשה כירבעם בן נבט וחביריו אבל כשחטא שאר חטאות מלקין אותו בצינעא וכן כל ת"ח שנתחייב נידוי אסור לב"ד לקפוץ ולנדותו במהרה אלא בורחים ונשמטים ממנו וחסידי החכמים היו משתבחים שלא נמנו מעולם לנדות תלמיד חכם ואע"פ שנמנים להלקותו אם נתחייב מלקות או מכת מרדות ואי סני שומעניה כגון שמתעסק בספרי אפיקורוס ושותה במיני זמר או שחביריו מתביישין ממנו ושם שמים מתחלל על ידו משמתינן ליה:Un Sage âgé en sagesse, ou un président du tribunal (Av Beit Din), qui a fauté, on ne le frappe jamais de nidouï en public, à moins qu'il n'ait agi comme Yarov'am fils de Nevat et ses compagnons (en entraînant le public à la faute) ; mais lorsqu'il a commis d'autres fautes, on le flagelle en privé. Et de même, tout érudit qui est passible de nidouï, il est interdit au tribunal de se hâter de le frapper de nidouï rapidement ; on fuit plutôt et on se dérobe devant cette affaire. Et les Sages pieux se louaient de n'avoir jamais été comptés parmi ceux qui votaient pour frapper de nidouï un érudit, bien qu'ils fussent comptés parmi ceux qui votaient pour le flageller s'il était passible de flagellation ou de coups de rébellion (makat mardout, flagellation rabbinique). Mais si sa réputation est mauvaise, par exemple s'il s'occupe des livres des hérétiques (apikoros), boit en écoutant des sortes de musique, ou que ses collègues ont honte de lui et que le Nom du Ciel est profané par lui, on le frappe de nidouï.
séif 42
- על כ"ד דברים מנדין את האדם ואלו הן. א' המבזה את החכם אפילו לאחר מותו. ב' המבזה שליח ב"ד. ג' הקורא לחבירו עבד. ד' המזלזל בדבר אחד מדברי סופרים וא"צ לומר מדברי תורה. ה' מי ששלחו לו ב"ד וקבעו לו זמן ולא בא. ו' מי שלא קבל עליו את הדין מנדין אותו עד שיתן. ז' מי שיש ברשותו דבר המזיק מנדין אותו עד שיסיר הנזק. ח' המוכר קרקע שלו לעובד כוכבים אנס מנדין אותו עד שיקבל עליו כל אונס שיבא מהאנס לישראל חבירו בעל המצר. ט' המעיד על ישראל בערכאות של עובדי כוכבי' אנסין והוציא ממנו ממון בעדותו שלא כדין מנדין אותו עד שישלם. י' טבח כהן שאינו מפריש המתנות ונותנם לכהן אחר מנדין אותו עד שיתן. י"א המחלל י"ט שני של גליות אע"פ שהוא מנהג. י"ב העושה מלאכה בערב פסח אחר חצות: י"ג המזכיר שם שמים לבטלה או לשבועה בדברי הבאי. י"ד המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ. ט"ו המביא רבים לידי חילול השם. ט"ז המחשב שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ. י"ז המכשיל את העור. י"ח המעכב את הרבים מלעשות מצוה. י"ט טבח שיצתה טריפה מתחת ידו. כ' טבח שלא הראה בדיקת סכינו לחכם. כ"א המקשה עצמו לדעת. כ"ב המגרש את אשתו ועשו בינו ובינה שותפות או משא ומתן המביאן להזקק זה לזה כשיבואו לבית דין מנדין אותם. כ"ג חכם ששמועתו רעה. כ"ד המנדה למי שאינו חייב נידוי: הגה ואין צריכין לענין נידוי עדות וראיה ברורה אלא אומד הדעת באמתות הדברים שהתובע טוען ברי ואז אפי' אשה אפי' קטן נאמן אם הדעת נותן שאמת הדבר (מהרי"ק שורש ק"כ):Pour vingt-quatre choses on frappe l'homme de nidouï, et les voici : 1. Celui qui outrage le Sage, même après sa mort. 2. Celui qui outrage l'émissaire du tribunal. 3. Celui qui traite son prochain d'esclave. 4. Celui qui méprise une seule chose des paroles des Scribes (d'ordre rabbinique), et inutile de dire des paroles de la Torah. 5. Celui à qui le tribunal a envoyé une convocation et fixé un délai, et qui n'est pas venu. 6. Celui qui n'a pas accepté le jugement : on le frappe de nidouï jusqu'à ce qu'il paie. 7. Celui qui a en sa possession une chose nuisible : on le frappe de nidouï jusqu'à ce qu'il écarte la nuisance. 8. Celui qui vend son terrain à un idolâtre violent : on le frappe de nidouï jusqu'à ce qu'il prenne sur lui tout dommage qui viendrait de ce violent à son prochain juif, le propriétaire mitoyen. 9. Celui qui témoigne contre un Juif devant les tribunaux des idolâtres violents et lui a fait extorquer de l'argent par son témoignage, contrairement à la loi : on le frappe de nidouï jusqu'à ce qu'il paie. 10. Un boucher Cohen qui ne prélève pas les dons (l'épaule, les mâchoires et la caillette) pour les donner à un autre Cohen : on le frappe de nidouï jusqu'à ce qu'il les donne. 11. Celui qui profane le second jour de fête de la diaspora, bien que ce ne soit qu'un usage. 12. Celui qui travaille la veille de Pessa'h après midi. 13. Celui qui mentionne le Nom du Ciel en vain, ou dans un serment sur des futilités. 14. Celui qui amène le public à manger des viandes saintes (des sacrifices) à l'extérieur (du Temple). 15. Celui qui amène le public à la profanation du Nom divin. 16. Celui qui calcule les années et fixe les mois hors de la Terre d'Israël. 17. Celui qui fait trébucher l'aveugle (qui incite autrui à la faute, comme celui qui frappe son fils adulte). 18. Celui qui empêche le public d'accomplir une mitsva. 19. Un boucher des mains duquel est sortie une viande tréfa (interdite). 20. Un boucher qui n'a pas montré au Sage la vérification de son couteau. 21. Celui qui s'excite volontairement. 22. Celui qui divorce de sa femme, et ils ont fait entre lui et elle une association ou un commerce qui les amène à avoir affaire l'un à l'autre : lorsqu'ils viennent au tribunal, on les frappe de nidouï. 23. Un Sage dont la réputation est mauvaise. 24. Celui qui frappe de nidouï quelqu'un qui n'est pas passible de nidouï. Haga (Rema) : Et pour le nidouï, on n'a pas besoin de témoignage ni de preuve claire, mais il suffit d'une estimation raisonnable de la véracité des faits, lorsque le demandeur affirme avec certitude ; et alors, même une femme, même un mineur est cru, si la raison indique que la chose est vraie (Maharik, chorech 120).
séif 43
- חכם שהורה להתיר במים שאין להם סוף חייב נידוי וכן מי שעובר על נדרו וכל בית דין שנזקק לו לשאלה בר שמתא הוא וכן העושים מלאכה בעוד שיש מת בעיר ועדיין לא נקבר חייבים נידוי אא"כ יש חבורות בעיר וכן מי שעושה קלים וחמורים או גזירה שוה לעקור דבר מן התורה או שואל דבר שאי אפשר וכן מי שיש לו עירעור על חבירו בדבר אחד ומוסר אותו למלך או לשופט משמתין ליה עד דמייתי ליה וקיימי בבית דין וכן תלמיד חכם המחזיק במחלוקת כנגד הרבים וכן המורה הוראה במקום רבו:Un Sage qui a enseigné de permettre le remariage de la femme dont le mari a disparu dans des eaux sans fin (dont on ne voit pas les rives) est passible de nidouï. Et de même celui qui transgresse son vœu ; et tout tribunal qui s'occupe de lui pour une demande d'annulation est passible de chamta (nidouï). Et de même ceux qui travaillent alors qu'il y a un mort dans la ville qui n'est pas encore enterré sont passibles de nidouï, à moins qu'il n'y ait des confréries (chargées des enterrements) dans la ville. Et de même celui qui fait des kal va'homer (raisonnements a fortiori) ou une guezéra chava (analogie textuelle) pour abolir une chose de la Torah, ou qui demande une chose impossible. Et de même celui qui a un grief contre son prochain sur une chose et le livre au roi ou au juge (non juif) : on le frappe de nidouï jusqu'à ce qu'il le ramène et qu'ils se présentent au tribunal (juif). Et de même un érudit qui persiste dans une querelle contre le public ; et de même celui qui rend une décision en présence de son maître.
séif 44
- צורבא מדרבנן יכול לנדות למי שהפקיר כנגדו ואם דינו פסוק כגון שקראו עבד הוא מנודה לכל ישראל ואם אין דינו פסוק אינו מנודה אלא לקטנים ממנו: (ואפילו לא ביזהו בפירוש רק שכוון לבזותו לפי אומדנא המוכח) (מהרי"ק ש"א):Un jeune érudit (tsourba mérabbanan) peut frapper de nidouï celui qui s'est montré insolent envers lui. Et si son cas est tranché, par exemple s'il l'a traité d'esclave, il est menoudé à l'égard de tout Israël ; et si son cas n'est pas tranché, il n'est menoudé qu'à l'égard de ceux qui sont plus petits que lui. Haga (Rema) : Et cela vaut même s'il ne l'a pas outragé explicitement, mais a seulement voulu l'outrager, selon une estimation évidente (Maharik, chorech 1).
séif 45
- ראובן שחייב לשמעון ממון ומסרב מלפרעו אם נידה שמעון לראובן שיפרענו נידויו נידוי: הגה וי"א דלא עביד איניש דינא לנפשיה לנדות חבירו על דבר ממון (שם שורש כ"ה בשם מהר"מ וראב"ד) וכן עיקר כ"ש אם חבירו אומר להיות לו ציית דין (מהר"מ סי' קכ"ט):Réouven, qui doit de l'argent à Chimon et refuse de le payer : si Chimon a frappé Réouven de nidouï pour qu'il le paie, son nidouï est un nidouï valide. Haga (Rema) : Et certains disent qu'on ne se fait pas justice soi-même en frappant son prochain de nidouï pour une affaire d'argent (ibid., chorech 25, au nom du Maharam et du Raavad), et c'est l'essentiel ; à plus forte raison si son prochain dit qu'il est prêt à se soumettre au jugement (Maharam, siman 129).
séif 46
- המבזה את החכם אפי' בדברים ואפילו לאחר מיתה אם יש עדים בדבר בית דין מנדין אותו ברבים והם מתירין לו כשיחזור בתשובה אבל אם החכם חי אין מתירין לו עד שירצה החכם שנידוהו בשבילו (מיהו אם עשה המוטל עליו ואין החכם רוצה למחול מתירין לו נידויו) (ב"י) וכן החכם בעצמו מנדה לכבודו לעם הארץ שהפקיר כנגדו ואין צריך לא עדים ולא התראה ואין מתירין לו עד שירצה החכם ואם מת החכם באים שלשה ומתירין לו: הגה וע"ל סוף סי' רמ"ג (בהג"ה) אם דנין בזמן הזה דין תלמיד חכם. הקורא לחכם מלשין או מסור אין לך ביזוי גדול מזה ומנדין על זה (מהרי"'ק שורש ק"פ):Celui qui outrage le Sage, même en paroles et même après sa mort, s'il y a des témoins de la chose, le tribunal le frappe de nidouï en public, et ils le délient lorsqu'il se repent. Mais si le Sage est vivant, on ne le délie pas tant que le Sage pour lequel on l'a frappé ne l'accepte pas. Haga (Rema) : Toutefois, s'il a fait ce qui lui incombait et que le Sage ne veut pas pardonner, on lève son nidouï (Beit Yossef). Et de même, le Sage lui-même frappe de nidouï, pour son honneur, l'ignorant (am haarets) qui s'est montré insolent envers lui, et il n'a besoin ni de témoins ni d'avertissement ; et on ne le délie pas tant que le Sage ne l'accepte pas ; et si le Sage est mort, trois hommes viennent et le délient. Haga (Rema) : Et voir plus haut, fin du siman 243 (dans la glose), si l'on applique à notre époque la loi de l'érudit. Celui qui traite un Sage de délateur ou de dénonciateur (massor), il n'y a pas d'outrage plus grand que celui-là, et on le frappe de nidouï pour cela (Maharik, chorech 180).
séif 47
- אם נידו לאדם אחד על שעבר עבירה וגזר השר עונש על מי שיחזיק הנידוי חייבים ליכנס בספק עונש כדי להחזיק דתינו אבל אם נידוהו על דברים שבינו לחבירו כגון שהוליכו לערכאות אין אנו חייבים ליכנס בסכנת העונש: הגה וע"ל סי' רכ"ח סמ"ז גם סי' רל"ב סעיף י"ב אע"פ שחייב אדם למחות בעוברי עבירה וכל מי שאינו מוחה ובידו למחות נתפס באותו עון מ"מ אין אדם חייב להוציא ממונו על זה ולכן נהגו להקל מלמחות בעוברי עבירה שיש לחוש שיהיו עומדין על גופינו ומאודנו (מהרי"ו סי' קנ"ז) :Si l'on a frappé quelqu'un de nidouï parce qu'il a commis une faute, et que le gouverneur a décrété une peine contre quiconque maintiendrait le nidouï, on est obligé de s'exposer au risque de la peine pour maintenir notre religion. Mais si on l'a frappé de nidouï pour des affaires entre lui et son prochain, par exemple parce qu'il l'a traduit devant les tribunaux non juifs, nous ne sommes pas obligés de nous exposer au danger de la peine. Haga (Rema) : Et voir plus haut, siman 228, séif 47, ainsi que siman 232, séif 12. Bien que l'on soit obligé de protester contre ceux qui commettent des fautes, et que quiconque ne proteste pas alors qu'il a le pouvoir de protester soit tenu pour responsable de cette faute, on n'est néanmoins pas obligé de dépenser son argent pour cela. C'est pourquoi on a l'usage d'être indulgent et de ne pas protester contre ceux qui commettent des fautes lorsqu'il y a lieu de craindre qu'ils ne s'en prennent à nos personnes et à nos biens (Mahari Weil, siman 157).
séif 48