Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
- סדר כתיבת התפילין. ובו נב סעיפים:
מצות תפילין שיכתוב ארבע פרשיות שהן קדש לי כל בכור עד למועדה והיה כי יביאך עד כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים ופ' שמע עד ובשעריך ופ' והיה אם שמוע עד על הארץ: הגה וצריך לכתבם בסדר הזה לכתוב תחלה הקודמת בתורה ואם שינה פסול ולכתחלה יכתוב של יד קודם של ראש.Ordre de l'écriture des tefilin. Il comporte cinquante-deux séifim.
La mitsva des tefilin consiste à écrire quatre parachiyot (passages de la Torah), qui sont : « Consacre-Moi tout premier-né » jusqu'à « en son temps » (Exode 13, 1-10), « Et lorsqu'il t'amènera » jusqu'à « car d'une main forte Hachem nous a fait sortir d'Égypte » (Exode 13, 11-16), la paracha « Chema » jusqu'à « et sur tes portes » (Deutéronome 6, 4-9) et la paracha « Et ce sera, si vous écoutez » jusqu'à « sur la terre » (Deutéronome 11, 13-21). Haga (Rema) : Et il faut les écrire dans cet ordre, en écrivant d'abord celle qui précède dans la Torah ; s'il a changé l'ordre, elles sont invalides (passoul). Et lekhat'hila (a priori), il écrira les parachiyot du tefilin de la main avant celles du tefilin de la tête.séif 1
- בשל ראש יכתוב כל אחת בקלף לבדה ושל יד כותב כולם בקלף אחד:Pour le tefilin de la tête, il écrira chacune des parachiyot sur un parchemin séparé ; et pour celui de la main, il les écrit toutes sur un seul parchemin.
séif 2
- יכתבם בדיו שחור בין שיש בו מי עפצים בין שלא במי עפצים: הגה ולכתחלה יחמיר לכתוב בדיו העשויה מעשן עצים או שמנים שרוי' במי עפצים [מהרי"ל סי' קי"ט] וכמו שיתבאר ביו"ד סי' רע"א כתב אפי' אות א' בשאר מיני צבעונים או בזהב הרי אלו פסולין. אם זרק עפרות זהב על האותיות מעביר הזהב וישאר כתב התחתון וכשר אבל אם זרק הזהב על אות מאזכרה אין לו תקנה לפי שאסור להעביר הזהב משום דהוי כמוחק את השם:Il les écrira avec de l'encre noire, qu'elle contienne du jus de noix de galle ou non. Haga (Rema) : Et lekhat'hila, il sera rigoureux d'écrire avec une encre faite de suie de bois ou d'huiles, trempée dans du jus de noix de galle (Maharil, siman 119), comme cela sera expliqué dans Yoré Déa, siman 271. S'il a écrit ne serait-ce qu'une seule lettre avec d'autres sortes de couleurs ou en or, elles sont invalides. S'il a jeté de la poudre d'or sur les lettres, il retire l'or, l'écriture de dessous subsiste et les tefilin sont valables (kacher). Mais s'il a jeté l'or sur une lettre d'un Nom divin (azkara), il n'y a pas de remède, car il est interdit de retirer l'or, puisque cela revient à effacer le Nom.
séif 3
- צריך שלא תדבק שום אות בחברתה אלא כל אות תהיה מוקפת גויל: הגה ויכתוב כתיבה תמה שלא יחסר אפי' קוצו של יו"ד ויהא מתוייג כהלכתו [טור א"ח] ולכתחלה יכתוב כתיבה גסה קצת שלא יהיו נמחקים מהרה וכן מצוה ליפותן מבחוץ ומבפנים: [דברי מרדכי]:Il faut qu'aucune lettre ne soit collée à sa voisine, mais que chaque lettre soit entourée de parchemin (guevil). Haga (Rema) : Il écrira une écriture parfaite, sans qu'il manque ne serait-ce que la pointe du yod, et les lettres seront ornées de couronnes (taguin) selon la règle (Tour, Ora'h 'Hayim). Et lekhat'hila, il écrira une écriture un peu épaisse, afin qu'elle ne s'efface pas rapidement. De même, c'est une mitsva de les embellir à l'extérieur et à l'intérieur (Divrei Mordekhaï).
séif 4
- צריך שיכתוב בימינו אפילו אם הוא שולט בשני ידיו ואם כתב בשמאל פסול אם אפשר למצוא אחרים כתובים בימין ואיטר יד שמאל דידיה הוה ימין:Il faut qu'il écrive de sa main droite, même s'il est ambidextre ; et s'il a écrit de la main gauche, elles sont invalides, s'il est possible d'en trouver d'autres écrites de la main droite. Et pour le gaucher, sa main gauche tient lieu de droite.
séif 5
- אין (צריך) לשרטט כי אם שטה עליונה ואם אינו יודע ליישר השטה בלא שרטוט ישרטט כל השורות ולא ישרטט בעופרת מפני שמקו' השרטוט נשאר צבוע: הגה וי"א שצריך לשרטט תמיד למעלה ולמטה ומן הצדדים אע"פ שיודע לכתוב בלא שרטוט וכן נוהגין. [ברוך שאמר מרדכי וספר תרומה וסמ"ג]:Il ne faut tracer de ligne (sirtout) que pour la ligne supérieure ; et s'il ne sait pas écrire la ligne droite sans tracé, il tracera toutes les lignes. Et il ne tracera pas avec du plomb, car l'endroit du tracé reste coloré. Haga (Rema) : Certains disent qu'il faut toujours tracer en haut, en bas et sur les côtés, même s'il sait écrire sans tracé, et tel est l'usage (Baroukh Chéamar, Mordekhaï, Séfer HaTerouma et Smag).
séif 6
- הלכה למשה מסיני תפילין על הקלף ולא על הדוכסוסטוס ולא על הגויל. כותבין על הקלף במקום בשר ואם שינה פסול מהו קלף ומהו דוכסוסטוס העור בשעת עיבודו חולקין אותו לשני' והחלק החיצון שהוא לצד השער נקרא קלף והפנימי הדבוק לבשר נקרא דוכסוסטוס לפי זה כי אמרינן כותבים על הקלף במקום בשר היינו מקום היותר קרוב לבשר דהיינו במקום חבורו כשהוא דבוק לדוכסוסטוס וקלפים שלנו שאין חולקים אותם יש להם דין קלף וכותבים עליהם לצד בשר שמה שמגררים קליפתו העליונה שבמקום שער אינו אלא כדי מה שצריך לתקנו להחליקו ואפילו אם היו חולקים העור לשנים היה צריך לגרר ממנו כך ומצד הבשר גוררים הרבה עד שאין נשאר אלא הקלף בלבד:C'est une halakha transmise à Moché au Sinaï que les tefilin s'écrivent sur le klaf, et non sur le doukhsoustos ni sur le guevil. On écrit sur le klaf du côté de la chair, et s'il a changé, elles sont invalides. Qu'est-ce que le klaf et qu'est-ce que le doukhsoustos ? Lors du tannage, on divise la peau en deux : la partie extérieure, qui est du côté des poils, s'appelle klaf, et la partie intérieure, attachée à la chair, s'appelle doukhsoustos. Dès lors, quand nous disons qu'on écrit sur le klaf du côté de la chair, il s'agit du côté le plus proche de la chair, c'est-à-dire à l'endroit de sa jonction lorsqu'il est attaché au doukhsoustos. Et nos parchemins, que l'on ne divise pas, ont le statut de klaf, et l'on écrit sur eux du côté de la chair ; car ce que l'on gratte leur couche supérieure du côté des poils, ce n'est que ce qui est nécessaire pour l'apprêter et la lisser, et même si l'on divisait la peau en deux, il faudrait en gratter autant ; tandis que du côté de la chair, on gratte beaucoup, jusqu'à ce qu'il ne reste que le klaf seul.
séif 7
- צריך הקלף להיות מעובד בעפצים או בסיד וצריך שיהי' מעובד לשמו טוב להוציא בשפתיו בתחלת העבוד שהוא מעבדו לשם תפילין או לשם ס"ת אבל אם עיבדו לשם מזוזה פסול:Le parchemin doit être tanné avec des noix de galle ou avec de la chaux, et il faut qu'il soit tanné lichmo (dans l'intention de cet usage). Il est bien d'énoncer de ses lèvres, au début du tannage, qu'il le tanne pour des tefilin ou pour un Séfer Torah. Mais s'il l'a tanné pour une mezouza, il est invalide pour les tefilin.
séif 8
- אם עיבדו עכו"ם להרמב"ם פסול אפי' א"ל ישראל לעבדו לשמו ולהרא"ש כשר אם ישראל עומד על גבו וסייעו: [הגה קצת בעיבודה] [ב"י בשם הרא"ש וכן נוהגין ועיין לעיל סימן י"א סעיף ב']:Si un non-Juif l'a tanné, selon le Rambam il est invalide, même si un Juif lui a dit de le tanner lichmo ; et selon le Roch, il est valable si un Juif se tient auprès de lui et l'aide. Haga (Rema) : (Un peu dans son tannage) (Beit Yossef au nom du Roch ; et tel est l'usage ; et voir plus haut, siman 11, séif 2).
séif 9
- כשמסמנין הנקבים במרצע כעין אותיו' אע"פ שנקל לעכו"ם לזייף אין חוששין משום דמרתת כותי פן יכיר ישראל בטביעות עין:Lorsqu'on marque les peaux en faisant des trous avec un poinçon en forme de lettres (pour reconnaître celles tannées lichmo), bien qu'il soit facile au non-Juif de contrefaire ces marques, on ne s'en inquiète pas, car le non-Juif craint que le Juif ne reconnaisse la contrefaçon à l'œil.
séif 10
- עור שעיבדו שלא לשמו אם יש תיקון לחזור לעבדו לשמו יתבאר בטור יורה דעה סי' רע"א:Une peau qu'on a tannée sans intention (lo lichmo), s'il y a un moyen de la tanner à nouveau lichmo, cela sera expliqué dans le Tour, Yoré Déa, siman 271.
séif 11
- יהיה הקלף מעור בהמה חיה ועוף הטהורים אפילו מנבלה וטריפה שלהם אבל לא מעור בהמה וחיה ועוף הטמאים דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך ממין המותר לפיך ולא מעור דג אפילו הוא טהור משום דנפיש זוהמיה:Le parchemin sera fait de la peau d'un animal domestique, d'un animal sauvage ou d'un oiseau purs, même provenant de leur nevéla ou de leur tréfa (bête morte sans abattage rituel ou atteinte d'une lésion mortelle), mais non de la peau d'un animal domestique, d'un animal sauvage ou d'un oiseau impurs, car il est écrit : « afin que la Torah de Hachem soit dans ta bouche » (Exode 13, 9), c'est-à-dire d'une espèce permise à ta bouche ; ni de la peau d'un poisson, même pur, parce que sa saleté est grande.
séif 12
- יהיה הקלף שלם שלא יהא בו נקבים שאין הדיו עובר עליו דהיינו שלא תהא האות נראית בו חלוקה לשתים:Le parchemin sera entier, sans trous que l'encre ne recouvre pas, c'est-à-dire qu'il faut que la lettre n'y paraisse pas divisée en deux.
séif 13
- הסופרים הזריזים עושים שלשה מיני קלפים העב יותר לכתוב בו פרשת שמע שהיא קטנה והדק ממנו לפרשת והיה אם שמוע שהיא יותר גדולה ולפרשת קדש ולפרש' והיה כי יביאך שהם ארוכות עושים קלף דק מאוד ובזה יתמלאו הבתים בשוה וזהו נוי לתפילין:Les scribes zélés font trois sortes de parchemins : le plus épais, pour y écrire la paracha « Chema », qui est petite ; un plus fin pour la paracha « Et ce sera, si vous écoutez », qui est plus grande ; et pour la paracha « Consacre-Moi » et la paracha « Et lorsqu'il t'amènera », qui sont longues, on fait un parchemin très fin. Ainsi, les compartiments (batim) seront remplis de manière égale, et c'est un embellissement pour les tefilin.
séif 14
- אם לאחר שנכתב ניקב בתוך הה"א או המ"ם כשר אפילו ניקב כל תוכו שהנקב ממלא כל החלל אבל בירושלמי משמע שגם בפני' צריך שיהא מוקף קלף. ניקב רגל פנימי של ה"א אפי' לא נשאר ממנו אלא כל שהוא כשר להרא"ש: הגה אבל שאר פוסקי' מצריכין כמלא אות קטנה והכי הלכתא [ב"י] ניקב רגל הימני אם נשתייר ממנו מלא אות קטנה כשר ואם לאו פסול:Si, après avoir été écrit, il s'est troué à l'intérieur du hé ou du mèm, c'est valable, même si tout son intérieur s'est troué, de sorte que le trou remplit tout le vide de la lettre. Mais d'après le Talmud de Jérusalem, il ressort qu'il faut aussi qu'à l'intérieur la lettre soit entourée de parchemin. Si le pied intérieur du hé s'est troué, même s'il n'en reste que si peu que ce soit, c'est valable selon le Roch. Haga (Rema) : Mais les autres décisionnaires exigent qu'il en reste l'équivalent d'une petite lettre (un yod), et telle est la halakha (Beit Yossef). Si le pied droit s'est troué, s'il en reste l'équivalent d'une petite lettre, c'est valable ; sinon, c'est invalide.
séif 15
- נפסק אחת מהאותיו' הגה הפשוטות כגון וי"ו זיי"ן או שנפסק רגל [הא'] (הנו"ן) וכיוצא בה [מרדכי ה"ק ד' צ"ב] אם תינוק שאינו לא חכם ולא טפש יודע לקרותו כשר ואם לאו פסול ואין צריך לכסות לו שאר אותיו' כמו שנוהגים: הגה מיהו אם אנו רואים שלא נשאר צורת האות כתיקונו פסול אע"פ שהתינוק קורא אותו כהלכתו [מרדכי ומהרי"ק שורש ס"ט וריב"ש] הא דמכשרינן כשנפסק אות דוקא כשנכתב בכשרות ואח"כ נפסק אבל אם מתחלה כשנכתב היה שם נקב ונפסק בו או אם רגל הכף הפשוטה או כיוצא בה מגיע לסוף הקלף בלי היקף קלף מתחלתו פסול:Si l'une des lettres s'est coupée — Haga (Rema) : des lettres simples, comme le vav ou le zayin, ou si le pied [du alef] (du noun) ou d'une lettre semblable s'est coupé (Mordekhaï, Hilkhot Ketanot, page 92) — si un enfant qui n'est ni savant ni sot sait la lire, c'est valable ; sinon, c'est invalide. Et il n'est pas nécessaire de lui cacher les autres lettres, comme on a l'habitude de le faire. Haga (Rema) : Toutefois, si nous voyons que la forme de la lettre n'est pas restée correcte, c'est invalide, même si l'enfant la lit correctement (Mordekhaï, Maharik, racine 69, et Rivach). Ce que nous validons lorsqu'une lettre s'est coupée, c'est seulement lorsqu'elle a été écrite de façon valable et s'est coupée ensuite ; mais si, dès l'écriture, il y avait là un trou et qu'elle s'y est trouvée coupée, ou si le pied du khaf final ou d'une lettre semblable atteint le bord du parchemin sans être entouré de parchemin dès le départ, c'est invalide.
séif 16
- אם נפלה טפת דיו לתוך האות ואינה ניכרת האות אין תקנה לגרור הדיו וע"י כך יהיה ניכר האות דהוי חק תוכות ופסול משום דבעינן וכתב ולא וחקק וה"ה אם טעה וכתב דלי"ת במקום רי"ש או בי"ת במקום כ"ף אין תקנה למחוק התג לתקן האות משום דהוי כחק תוכות:Si une goutte d'encre est tombée dans la lettre et que la lettre n'est plus reconnaissable, il n'y a pas de remède en grattant l'encre pour qu'ainsi la lettre devienne reconnaissable, car c'est du 'hok tokhot (former la lettre en creusant autour) et c'est invalide, puisque nous exigeons « et tu écriras » (Deutéronome 6, 9) et non « tu graveras ». De même, s'il s'est trompé et a écrit un dalet au lieu d'un rèch, ou un beit au lieu d'un khaf, il n'y a pas de remède en effaçant l'angle (litt. la couronne) pour corriger la lettre, car cela revient à du 'hok tokhot.
séif 17
- מ"ם פתוחה שנדבק פתיחתה ונסתמה אין מועיל לגרור הדבק ולפתחה משום דהוי כחק תוכות ומה תקנתה שיגרור כל החרטום ותשאר כצורת נו"ן כפופה ואח"כ יכתוב מה שגרר ורי"ש שעשאה כמין דלי"ת יש להחמיר ולומר דלא סגי כשיגרור הירך לבד או הגג לבד ויחזור ויכתבנו כמין רי"ש משום דבין הגג בין הירך נעשו בפיסול הלכך צריך לגרור שניהם אם נדבקה אות לאו' בין קודם שתגמר בין אחר שנגמרה פסול ואם גרר והפרידה כשר ולא מיקרי חק תוכות מאחר שהאו' עצמה היתה כתובה כתקנה אם נגעו רגלי הה"א והקו"ף בגג יגרר הרגל ויחזור ויכתבנו ואין צריך לגרור כל האות כי הגג כדין נכתב. אם נגע רגל האל"ף בגג האל"ף או פני האל"ף בפנים בגג שתחתיה פסול ואין תקנה בגרירה להפרידה דהוי כחק תוכות אלא יגרור כל מה שנעשה בפיסול ויחזור ויכתבנו: הגה וכן הדין ביו"די השי"ן והצד"י והעי"ן והפ"א אם נגעו בגוף האות יותר ממקום דבוקה: [בית יוסף]:Un mèm ouvert dont l'ouverture s'est collée et fermée : il ne sert à rien de gratter ce qui colle pour l'ouvrir, car cela revient à du 'hok tokhot. Quel est son remède ? Il grattera tout le bec (la partie supérieure gauche), de sorte qu'il reste en forme de noun courbé, puis il réécrira ce qu'il a gratté. Et un rèch qu'on a fait comme un dalet : il faut être rigoureux et dire qu'il ne suffit pas de gratter seulement le pied ou seulement le toit et de le réécrire en forme de rèch, car le toit comme le pied ont été faits de façon invalide ; c'est pourquoi il faut gratter les deux. Si une lettre s'est collée à une autre lettre, que ce soit avant qu'elle soit achevée ou après qu'elle a été achevée, c'est invalide ; et s'il a gratté et l'a séparée, c'est valable, et cela ne s'appelle pas 'hok tokhot, puisque la lettre elle-même était écrite correctement. Si les pieds du hé et du kouf ont touché le toit, il grattera le pied et le réécrira, et il n'est pas nécessaire de gratter toute la lettre, car le toit a été écrit selon la règle. Si le pied du alef a touché le toit du alef, ou si la face (le yod supérieur) du alef a touché, à l'intérieur, le toit qui est en dessous, c'est invalide, et il n'y a pas de remède en grattant pour les séparer, car cela revient à du 'hok tokhot ; il grattera plutôt tout ce qui a été fait de façon invalide et le réécrira. Haga (Rema) : Et de même est la règle pour les yod du chin, du tsadi, du ayin et du pé, s'ils ont touché le corps de la lettre au-delà de l'endroit de leur jonction (Beit Yossef).
séif 18
- בתחלת הכתיבה יאמר בפיו אני כותב לשם קדוש' תפילין ומלבד זה בכל פעם שכותב אזכרה צריך לומר שכותבה לשם קדושת השם: הגה וי"א דסגי כשמחשב שכותב האזכרות לשמן הואיל והוציא בתחלת הכתיבה בפיו סגי בהכי [הרא"ש ה"ת וס"ת וטור יורה דעה וא"ח] [ויש להקל בדיעבד וכשבא לנמנם לא יכתוב דאינו כותב אז בכונה] [א"ז]:Au début de l'écriture, il dira de sa bouche : « J'écris pour la sainteté des tefilin » ; et en outre, chaque fois qu'il écrit un Nom divin, il faut qu'il dise qu'il l'écrit pour la sainteté du Nom. Haga (Rema) : Certains disent qu'il suffit qu'il pense écrire les Noms lichmam (pour leur sainteté) ; puisqu'il l'a énoncé de sa bouche au début de l'écriture, cela suffit (Roch, Hilkhot Tefilin et Séfer Torah, et Tour, Yoré Déa et Ora'h 'Hayim). [Et on peut être indulgent bediavad (a posteriori). Et lorsqu'il est sur le point de somnoler, il n'écrira pas, car il n'écrit pas alors avec intention] (Or Zaroua).
séif 19
- צריך לדקדק בחסרו' ויתרות שאם חסר או יתר אות אחת פסולים ונמצאו המניחים אותם מברכים בכל יום ברכה לבטלה וגם שרוי בכל יום בלא מצו' תפילין ונמצא עונש הסופר מרובה לכן צריך להיות מאד ירא שמים וחרד לדבר השם המתעסק בכתיב' תפילין ותיקונן:Il faut être minutieux quant aux mots écrits en orthographe défective ou pleine, car s'il manque ou s'il y a en trop une seule lettre, elles sont invalides ; il se trouve alors que ceux qui les mettent récitent chaque jour une bénédiction prononcée en vain, et qu'en outre ils demeurent chaque jour sans la mitsva des tefilin ; et ainsi le châtiment du scribe est grand. C'est pourquoi celui qui s'occupe de l'écriture des tefilin et de leur confection doit être très craignant D.ieu et soucieux de la parole de Hachem.
séif 20
- כל פרשה אחר שיכתבנ' יקראנה היטב בכוונה ודקדוק פעמים ושלש ויחזור ויקראנה קודם שיתננה בתוך ביתה כדי שלא תתחלף פרשה בפרשה:Chaque paracha, après l'avoir écrite, il la lira bien, avec attention et minutie, deux ou trois fois, et il la relira encore avant de la mettre dans son compartiment, afin qu'une paracha ne soit pas échangée contre une autre.
séif 21
- טוב לנסות הקולמוס קודם שיתחיל לכתוב הפרשה שלא יהא עליו דיו יותר מדאי ויפסיד וכן יזהר קודם שיכתוב כל שם לקרות כל מה שכתב כדי שלא יבואו לידי גניזה על ידו:Il est bien d'essayer la plume avant de commencer à écrire la paracha, afin qu'il n'y ait pas trop d'encre dessus, ce qui l'abîmerait. De même, il veillera, avant d'écrire chaque Nom divin, à relire tout ce qu'il a écrit, afin qu'on n'en vienne pas, à cause de lui, à devoir mettre le Nom en gueniza (retrait respectueux d'un écrit saint).
séif 22
- אם מצא שחסר אות אחת אין לו תקנה שאם כן היו כתובין שלא כסדרן ופסולין משום דכתיב והיו בהווייתן יהו ואם יתר אות אחת יש לו תקנה ע"י שיגרור אותה אם היא בסוף תיבה או בתחלתה אבל אם היא באמצע תיבה לא משום דכשיגרור יהיה נראה כשתי תיבו':S'il a découvert qu'il manque une lettre, il n'y a pas de remède, car alors les lettres seraient écrites hors de leur ordre, et elles sont invalides, car il est écrit : « et ils seront » (Deutéronome 6, 6), c'est-à-dire qu'ils seront tels qu'ils sont (dans l'ordre). Et s'il y a une lettre en trop, il y a un remède en la grattant, si elle est à la fin ou au début d'un mot ; mais si elle est au milieu d'un mot, non, car lorsqu'il la grattera, cela paraîtra comme deux mots.
séif 23
- מותר לכתוב על מקום הגרר ועל מקום המחק אפילו אזכרה ולא ימחק בעודו לח אלא ייבשנו יפה כי אז יגרר בקל ולא ישאר לו שום רושם:Il est permis d'écrire sur l'endroit gratté et sur l'endroit effacé, même un Nom divin. Et il n'effacera pas l'encre tant qu'elle est humide, mais il la laissera bien sécher, car alors elle se grattera facilement et il n'en restera aucune trace.
séif 24
- כל אות שהיא כתובה שלא כתקנה ואין צורתה עליה כגון נגע רגל האל"ף בגג האל"ף או פני האל"ף בפנים בגג שתחתי' או שהיה רגל הה"א או רגל הקו"ף נוגעים או שהיתה אות אחת חלוקה לשתי אותיות כגון צד"י שכתב יו"ד נו"ן או שי"ן שכתב עי"ן יו"ד או חי"ת שני זייני"ן ואחר שכתב לפניו חזר ותקנם הוי שלא כסדרן ופסולין אבל להפריד האותיו' הדבוקו' אחר שכתב לפניהם שפיר דמי דכיון שהאות צורתה עליה כשמפרידה מחבירתה לא הוי ככותב וה"ה שאם לא היו מקצת יודי"ן שעל האל"פין והשיני"ן והעייני"ן ורגלי התוי"ן נוגעים בגוף האות והתינוק דלא חכים ולא טפש מכירם שאע"פ שכתב לפניהם יכול לחזור ולתקנם דכיון דצורת האות היתה ניכרת ליכא משום כתבן שלא כסדרן. ויש מי שאומר דה"ה אם חוטרא דחי"ת למעלה אין נוגעים זה לזה אך אין ניכר להדיא פרידתן אע"פ שהתינוק קורא שני זייני"ן מותר להדביקם:Toute lettre qui est écrite de façon incorrecte et qui n'a pas sa forme — par exemple si le pied du alef a touché le toit du alef, ou si la face du alef a touché, à l'intérieur, le toit qui est en dessous, ou si le pied du hé ou le pied du kouf touchaient le toit, ou si une lettre était divisée en deux lettres, comme un tsadi qu'on a écrit comme yod-noun, ou un chin qu'on a écrit comme ayin-yod, ou un 'hèt écrit comme deux zayin — si, après avoir écrit au-delà, il est revenu les corriger, c'est écrit hors de l'ordre et elles sont invalides. Mais séparer des lettres collées après avoir écrit au-delà, c'est tout à fait bien, car puisque la lettre a sa forme, lorsqu'il la sépare de sa voisine, ce n'est pas comme s'il écrivait. Et de même, si certains yod qui sont sur les alef, les chin et les ayin, ou les pieds des tav, ne touchaient pas le corps de la lettre, et que l'enfant qui n'est ni savant ni sot les reconnaît, alors, bien qu'il ait écrit au-delà, il peut revenir les corriger, car puisque la forme de la lettre était reconnaissable, il n'y a pas là le problème d'écriture hors de l'ordre. Et il y a un avis selon lequel de même, si les bâtons du 'hèt ne se touchent pas en haut, mais que leur séparation n'est pas clairement visible, même si l'enfant lit deux zayin, il est permis de les coller.
séif 25
- אם אותיות של שם דבוקות יכול להפרידם:Si les lettres d'un Nom divin sont collées, on peut les séparer.
séif 26
- אותיו' ותיבות שנמחקו קצת אם רישומן ניכר כל כך שתינוק דלא חכים ולא טיפש יכול לקרותם מותר להעביר קולמוס עליה להטיב הכתב ולחדש ולא הוי שלא כסדרן:Des lettres et des mots qui se sont un peu effacés : si leur trace est reconnaissable au point qu'un enfant qui n'est ni savant ni sot peut les lire, il est permis de repasser la plume dessus pour améliorer et renouveler l'écriture, et ce n'est pas considéré comme écrit hors de l'ordre.
séif 27
- יש ליזהר שלא יכנס ראש הלמ"ד באויר הה"א או החי"ת אפי' בלא נגיעה:Il faut veiller à ce que la tête du lamed n'entre pas dans l'espace du hé ou du 'hèt de la ligne supérieure, même sans contact.
séif 28
- אם אין הפרשיות שגורו' בפיו צריך שיכתוב מתוך הכתב:Si les parachiyot ne lui sont pas familières par cœur, il faut qu'il écrive à partir d'un texte écrit.
séif 29
- אינו רשאי לכתוב אלא אם כן יודע לקרות:Il n'a le droit d'écrire que s'il sait lire.
séif 30
- אם אינו כותב מתוך הכתב לא יכתוב על פה שמקרא אותו אחר אא"כ יחזור הוא ויקרא בפיו:S'il n'écrit pas à partir d'un texte écrit, il n'écrira pas de mémoire sous la dictée d'un autre, à moins qu'il ne répète et ne lise lui-même chaque mot de sa bouche.
séif 31
- צריך להניח חלק למעלה כדי גגה של למ"ד: [הגה שיהיו גם הם מוקפים גויל] [תשובת מהרי"ל סי' קל"ד וב"ש] ולמטה כשיעור כ"ף ונו"ן פשוטה ובתחילתן וסופן אין צריך להניח כלל: הגה מיהו נהגו הסופרים להניח קצת בתחלה וסוף [אגור רוקח] וצריך להניח בין כל תיבה ותיבה כמלא אות וכן בין השיטים כמלא שיטה ובין כל אות כמלא חוט השערה כמו בספר תורה וכמו שיתבאר בטור י"ד גם צריך להניח מעט חלק בין פסוק לפסוק:Il faut laisser un espace vierge en haut, de la taille du toit du lamed — Haga (Rema) : [afin qu'eux aussi soient entourés de parchemin] (Responsa du Maharil, siman 134, et Beit Chmouel) — et en bas, de la mesure du khaf et du noun finals ; et à leur début et à leur fin (des lignes), il n'est pas du tout nécessaire de laisser d'espace. Haga (Rema) : Toutefois, les scribes ont l'usage de laisser un peu d'espace au début et à la fin (Agour, Rokéa'h). Et il faut laisser entre chaque mot l'équivalent d'une lettre, et de même entre les lignes l'équivalent d'une ligne, et entre chaque lettre l'équivalent d'un cheveu, comme pour le Séfer Torah, ainsi que cela sera expliqué dans le Tour, Yoré Déa. Il faut aussi laisser un peu d'espace vierge entre un verset et l'autre.
séif 32
- יעשה השורו' שוות שלא תהא אחת נכנסת ואחת יוצאת ולפחו' יזהר שלא יכתוב ג' אותיו' חוץ לשיטה ואם כתבם לא פסל:Il fera les lignes égales, de sorte que l'une ne rentre pas et l'autre ne dépasse pas ; et au moins, il veillera à ne pas écrire trois lettres hors de la ligne (au-delà de la marge) ; mais s'il les a écrites, cela n'invalide pas.
séif 33
- ב' אותיות שהם תיבה אחת לא יכתוב חוץ לשיטה:Deux lettres qui forment un mot entier, il ne les écrira pas hors de la ligne.
séif 34
- אותיו' השם צריך שיהיו כלם בתוך הדף ולא יצא מהם כלל חוץ לדף:Les lettres du Nom divin doivent toutes être à l'intérieur de la colonne, et aucune d'elles ne doit sortir hors de la colonne.
séif 35
- יעשה כל פרשיותיה פתוחו' חוץ מפרשה אחרונה הכתובה בתורה שהיא והיה אם שמוע שיעשנה סתומה ואם שינה פסול: [ויש מכשירין בכולם פתוחות] מהר"ם פאדווה סימן ע"ז בשם אורחות חיים וב"י בשם העיטור ובמדינות אלו נוהגים אף פרשת והיה אם שמוע בראש השטה כשאר הפרשיות ולכן נהגו שפרש' קדש לי והיה כי יביאך ופ' שמע מתחילין בראש שטה ובסוף קדש לי ובסוף והיה כי יביאך מניחים חלק כדי לכתוב ט' אותיו' ובסוף שמע אין מניחים חלק ואם מניחים הוא פחות מכדי לכתוב ט' אותיות ופ' והיה אם שמוע מתחילים באמצע שטה עליונה ומניח לפניה חלק כדי לכתוב ט' אותיו' ונמצא ששלשה פרשיו' הם פתוחות בין להרמב"ם בין להרא"ש ופ' אחרונה היא סתומה לדע' הרמב"ם:Il fera toutes ses parachiyot « ouvertes » (petou'hot), sauf la dernière paracha écrite dans la Torah, qui est « Et ce sera, si vous écoutez », qu'il fera « fermée » (setouma) ; et s'il a changé, elles sont invalides. Haga (Rema) : [Et certains les valident toutes ouvertes] (Maharam de Padoue, siman 77, au nom de l'Or'hot 'Hayim, et Beit Yossef au nom du Ittour) ; et dans ces pays-ci, on a l'usage de commencer même la paracha « Et ce sera, si vous écoutez » en tête de ligne, comme les autres parachiyot. C'est pourquoi on a l'usage que la paracha « Consacre-Moi », « Et lorsqu'il t'amènera » et la paracha « Chema » commencent en tête de ligne ; à la fin de « Consacre-Moi » et à la fin de « Et lorsqu'il t'amènera », on laisse un espace vierge suffisant pour écrire neuf lettres ; à la fin de « Chema », on ne laisse pas d'espace vierge, ou si l'on en laisse, c'est moins que de quoi écrire neuf lettres ; et la paracha « Et ce sera, si vous écoutez » commence au milieu de la ligne supérieure, et on laisse avant elle un espace vierge suffisant pour écrire neuf lettres. Il se trouve ainsi que trois parachiyot sont ouvertes, aussi bien selon le Rambam que selon le Roch, et que la dernière paracha est fermée selon l'avis du Rambam.
séif 36
- עור הבתים צריך להיות מעור בהמה חיה ועוף הטהורים אפילו מנבלה או טרפה שלהם ורשאי לעשו' מקלף או מעור שליל: הגה וכן הרצועות יכול לעשותן מקלף ועור שליל [מרדכי דף צ"ד] צריך שיהיה מעובד לשמו היכא דאפשר:La peau des compartiments (batim) doit provenir de la peau d'un animal domestique, d'un animal sauvage ou d'un oiseau purs, même de leur nevéla ou de leur tréfa ; et l'on peut les faire de klaf ou de la peau d'un fœtus (chalil). Haga (Rema) : De même, les lanières, on peut les faire de klaf et de peau de fœtus (Mordekhaï, page 94). Il faut que la peau soit tannée lichmo, là où c'est possible.
séif 37
- יעשה ד' בתים מעור אחד לשל ראש ובית אחת לשל יד:Il fera quatre compartiments d'une seule peau pour le tefilin de la tête, et un seul compartiment pour celui de la main.
séif 38
- תפילין בין של ראש בין של יד הלכה למשה מסיני שיהיו מרובעות בתפרן ובאלכסונן דהיינו שיהיה ריבוען מכוון ארכו כרחבו כדי שיהא להם אותו אלכסון שאמרו חז"ל כל אמתא בריבועא אמתא ותרי חומשי באלכסונא וצריך לרבע מקום מושבן וגם הבתים: הגה אבל על גובה הבתים אין להקפיד אם הוא יותר מרחבן וארכן [ב"י בשם אשר"י וסמ"ק והמרדכי ורמב"ם פ"ג: עשאן מרובעות ואחר זמן נתקלקל ריבוען יש מי שאומר שצריך לרבען: הגה ויעשה כל הד' בתים בשוה שלא יהא אחד גדול מחבירו: [ברוך שאמר]:Les tefilin, aussi bien de la tête que de la main, c'est une halakha transmise à Moché au Sinaï qu'ils soient carrés dans leur couture et dans leur diagonale, c'est-à-dire que leur carré soit exact, la longueur égale à la largeur, afin qu'ils aient la diagonale dont nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : « Toute coudée en carré a une coudée et deux cinquièmes en diagonale ». Et il faut rendre carrés leur base (le titoura) ainsi que les compartiments. Haga (Rema) : Mais pour la hauteur des compartiments, il n'y a pas à être pointilleux si elle dépasse leur largeur et leur longueur (Beit Yossef au nom du Roch, du Smak, du Mordekhaï et du Rambam, chapitre 3). S'il les a faits carrés et qu'après un temps leur carré s'est abîmé, il y a un avis selon lequel il faut les rendre carrés à nouveau. Haga (Rema) : Et il fera les quatre compartiments égaux, de sorte que l'un ne soit pas plus grand que l'autre (Baroukh Chéamar).
séif 39
- עור הבתים מצוה לעשותו שחור [וע"ל סימן ל"ג] חריץ שבין בית לבית צריך שיגיע עד התפר ואם לא הגיע כשרה והוא שיהיה ניכר החריץ כדי שיהיו ד' ראשיה נראין לכל:La peau des compartiments, c'est une mitsva de la faire noire [et voir plus loin, siman 33]. La rainure entre un compartiment et l'autre doit atteindre la couture ; et si elle ne l'atteint pas, le tefilin est valable, à condition que la rainure soit reconnaissable, afin que ses quatre têtes (compartiments) soient visibles à tous.
séif 40
- אורך ורחב הבתים וגובהן אין לו שיעור:La longueur, la largeur et la hauteur des compartiments n'ont pas de mesure fixée.
séif 41
- שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני שיעשה בעור הבתים של ראש כמין שי"ן בולטת מקמטי העור אחד מימינו ואחד משמאלו של ימין המניח של ג' ראשים ושל שמאל המניח של ארבע ראשים: הגה מיהו אם היפך אינו נפסל (מרדכי וסמ"ג ותוספות פ' הקומץ):Le chin des tefilin : c'est une halakha transmise à Moché au Sinaï qu'on fasse, dans la peau des compartiments du tefilin de la tête, une sorte de chin en relief, formé de plis de la peau, l'un à sa droite et l'autre à sa gauche ; celui de droite de celui qui le met est à trois têtes, et celui de gauche de celui qui le met est à quatre têtes. Haga (Rema) : Toutefois, s'il les a inversés, ils ne sont pas invalidés (Mordekhaï, Smag et Tossefot, chapitre HaKomets).
séif 42
- חריץ של שי"ן דהיינו חודה למטה יגיע עד מקו' התפר: הגה וכן היו"ד שבשי"ן צריך ליגע למטה בשולי השי"ן [סמ"ג] ולא ימשוך השי"ן הרבה אלא שגם שולי השי"ן יהיה נראה על התפר: [ברוך שאמר]:La rainure du chin, c'est-à-dire sa pointe en bas, atteindra l'endroit de la couture. Haga (Rema) : De même, les yod (les têtes) du chin doivent toucher en bas la base du chin (Smag). Et il n'étirera pas beaucoup le chin, mais veillera à ce que la base du chin aussi soit visible au-dessus de la couture (Baroukh Chéamar).
séif 43
- תיתורא דתפילין הלכה למשה מסיני והיינו שישים עור למטה לכסות פי הבתים ונראה כעין דף של גשר הנקרא תיתורא מעברתא דתפילין הלכה למשה מסיני והיינו שיעור התיתורא יהא ארוך מצד אחד ויעשה בו המעברתא כיצד יחתכנו משני צדדים שלא תהא רחבה כמו רוחב התיתורא כדי שיהא ניכר ריבוע התיתורא ובאותה מעברתא עוברת הרצועה ועל שם כך נקראת מעברתא. גם בתפילין של יד יעשה תיתורא ומעברתא. יגלגל כל פרשה מסופה לתחלתה וכורכם בקלף קטן ויש מקפידין מלכורכן אלא בקלף כשר והלכה למשה מסיני שיכרוך עליה שער בהמה או חיה הטהורים: הגה ונוהגין לכרוך שער על הפרשה ואח"כ כורכין עליו קלף כשר וחוזרים וכורכים עליו שער [אגור סי' מ"ה] ונהגו שיהיה שער זה של עגל ואם לא מצא של עגל כורך בשל פרה או של שור ורוחץ השער היטב בתחלה עד שיהא נקי קצת שער זה צריך שיראה חוץ לבתים:Le titoura des tefilin est une halakha transmise à Moché au Sinaï ; c'est-à-dire qu'on mette une peau en bas pour couvrir l'ouverture des compartiments, et cela paraît comme une planche de pont, appelée titoura. Le ma'abarta des tefilin est une halakha transmise à Moché au Sinaï ; c'est-à-dire que la peau du titoura soit longue d'un côté, et qu'on y fasse le ma'abarta. Comment ? Il la découpera des deux côtés, de sorte qu'elle ne soit pas aussi large que le titoura, afin que le carré du titoura soit reconnaissable ; et dans ce ma'abarta passe la lanière, et c'est pour cela qu'il s'appelle ma'abarta (passage). Dans le tefilin de la main également, il fera un titoura et un ma'abarta. Il roulera chaque paracha de sa fin vers son début et les enveloppera dans un petit parchemin ; et certains tiennent à ne les envelopper que dans un parchemin valable. Et c'est une halakha transmise à Moché au Sinaï qu'on enroule autour d'elle un poil d'animal domestique ou sauvage pur. Haga (Rema) : Et on a l'usage d'enrouler un poil autour de la paracha, puis d'envelopper par-dessus un parchemin valable, et d'enrouler encore un poil par-dessus (Agour, siman 45). Et on a l'usage que ce poil soit de veau ; et s'il n'en trouve pas de veau, il enroule un poil de vache ou de bœuf ; et il lave bien le poil d'abord, jusqu'à ce qu'il soit propre. Un peu de ce poil doit être visible hors des compartiments.
séif 44
- יתן כל פרשה בבית שלה שתהא זקופה מעומד בביתה:Il mettra chaque paracha dans son compartiment, de sorte qu'elle soit dressée debout dans son compartiment.
séif 45
- יהיה הגליון עליון תחלה שזהו שורה העליונה וגליון תחתון לצד פה הבתים: הגה וראש הפרשה יהיה מונח לצד ימין הקורא שאם בא לפתחן ולקוראן יהיה מונחים לפניו כהלכתן [תרומת הדשן ובית יוסף בשם אורחות חיים]:La marge supérieure sera en premier (vers le haut), car c'est la ligne supérieure, et la marge inférieure du côté de l'ouverture des compartiments. Haga (Rema) : Et le début de la paracha sera placé à la droite du lecteur, de sorte que s'il vient à les ouvrir et à les lire, elles soient posées devant lui comme il se doit (Teroumat HaDéchen et Beit Yossef au nom de l'Or'hot 'Hayim).
séif 46
- אם כתב כל הארבע פרשיות בקלף אחד כשרים אפילו אין ריוח ביניהם ובלבד שיהא חוט או משיחה בין כל בית ובית של יד כותב הארבעה פרשיות בקלף אחד וגולל אותן מסופן לתחלתן וכורך קלף עליהם ושער עגל ומכניסם בביתם כמו של ראש אם כתבם על ארבע קלפים והניחם בארבעה בתים יצא והוא שיטלה [פי' יכסה] עור על הארבעה בתים שיהיו נראים כבית אחד הגה והמנהג לדבקם בדבק שיהא הכל כקלף אחד ויזהרו ליטול דבק כשר [ברוך שאמר ואגור סי' נ"ז]:S'il a écrit les quatre parachiyot du tefilin de la tête sur un seul parchemin, elles sont valables, même s'il n'y a pas d'espace entre elles, pourvu qu'il y ait un fil ou une cordelette entre chaque compartiment. Pour le tefilin de la main, il écrit les quatre parachiyot sur un seul parchemin, les roule de leur fin vers leur début, enveloppe sur elles un parchemin et un poil de veau, et les introduit dans leur compartiment comme pour celui de la tête. S'il les a écrites sur quatre parchemins et les a placées dans quatre compartiments, il est quitte, à condition qu'il recouvre [c'est-à-dire qu'il couvre] d'une peau les quatre compartiments, de sorte qu'ils paraissent comme un seul compartiment. Haga (Rema) : Et l'usage est de les coller avec de la colle, pour que tout soit comme un seul parchemin ; et l'on veillera à prendre une colle valable (cachère) (Baroukh Chéamar et Agour, siman 57).
séif 47
- אם צפה הבתים בזהב או בעור בהמ' טמא' פסולים:S'il a recouvert les compartiments d'or ou de la peau d'un animal impur, ils sont invalides.
séif 48
- הלכה למשה מסיני שיהו תפילין נתפרים בגידי בהמה וחיה טהורים וטוב לתפור בגידי שור:C'est une halakha transmise à Moché au Sinaï que les tefilin soient cousus avec des nerfs (guidin) d'animal domestique ou sauvage pur ; et il est bien de coudre avec des nerfs de bœuf.
séif 49
- אין לקנות גידים מעכו"ם משום דחיישינן שמא של בהמה טמאה הם מקום שאין גידים מצוים תופרים בטאליאדוראש שעושים מן הקלף עד שיזדמנו להם גידים:On n'achètera pas de nerfs à un non-Juif, car nous craignons qu'ils ne proviennent d'un animal impur. Dans un endroit où l'on ne trouve pas de nerfs, on coud avec des taliadorach (fines lanières) que l'on fait de parchemin, jusqu'à ce qu'on trouve des nerfs.
séif 50
- יתפור שלשה תפירו' בכל צד וחוט התפירה יהיה סובב משתי רוחות ויעביר חוט התפירה בין כל בית ובית: הגה מיהו אם לא עשה רק י' תפירות או פחות מזה אינו נפסל [מרדכי] ויש מי שאומר שי"ב תפירות אלו יהיו בחוט אחד:Il fera trois points de couture de chaque côté, et le fil de couture fera le tour des deux côtés (en croisant) ; et il fera passer le fil de couture entre chaque compartiment. Haga (Rema) : Toutefois, s'il n'a fait que dix points de couture ou moins, ils ne sont pas invalidés (Mordekhaï). Et il y a un avis selon lequel ces douze points de couture doivent être faits d'un seul fil.
séif 51
- יכניס הרצועה תוך המעברתא ויעשה קשר כמין דלי"ת בשל ראש וכמין יו"ד בשל יד להשלים אותיו' שדי עם השי"ן שבשל ראש: הגה ונוהגים להעביר עור על הבית של יד לרוחב הזרוע ויהי רחבו כרוחב הבית (טור) ולא יעשה הקשרים אלא לאחר שעשה השי"ן בתפילין ואח"כ יעשה הדלי"ת ואחר כך היו"ד כסדר אותיות השם:Il introduira la lanière dans le ma'abarta et fera un nœud en forme de dalet pour le tefilin de la tête, et en forme de yod pour celui de la main, afin de compléter les lettres du Nom Chaddaï avec le chin de celui de la tête. Haga (Rema) : Et on a l'usage de faire passer une peau sur le compartiment de la main dans la largeur du bras, et sa largeur sera comme la largeur du compartiment (Tour). Et il ne fera les nœuds qu'après avoir fait le chin sur les tefilin ; ensuite il fera le dalet, puis le yod, selon l'ordre des lettres du Nom.
séif 52