Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 688 →- (א) המוקפים חומה מימות יהושע בן נון - כי בזמן מרדכי בעת הנס כתיב שהיהודים שבכל מקום נלחמו ביום י"ג ונחו ביום י"ד ועשו אותו משתה ושמחה ובשושן ניתן ליהודים להלחם עם העכו"ם גם ביום י"ד ולא עשו יו"ט עד ט"ו וכיון שבאותו זמן נחלקו לשני ימים ולכן כשקבע מרדכי ואסתר בהסכמת אנשי כה"ג לקבוע פורים לדורות חלקו ג"כ אותו לשני ימים והיה ראוי לתקן שכל עיר שהיא מוקפת חומה כמו שושן יהיה דומה לשושן לעשות בט"ו והיה ראוי לתלות הכבוד בשושן ולתקן שכל עיר שהיא מוקפת חומה מימות אחשורוש יקראו בט"ו אך כיון שא"י היתה חריבה באותו עת ויהיה לפ"ז עיירות המוקפות בחו"ל חשובות מהם וע"כ תקנו לכבוד א"י שכל עיר שהיא מוקפת מימות יהושע ב"נ יקראו בט"ו אע"פ שאין מוקפות עכשיו והשאר בי"ד לבד שושן אע"פ שאינה מוקפת מימות יב"נ אפ"ה קורין בט"ו מפני שבו נעשה הנס:(1) Entourées d'une muraille depuis l'époque de Yehochoua bin Noun – Car à l'époque de Mordekhaï, au moment du miracle, il est écrit que les Juifs de tous les lieux combattirent le 13, se reposèrent le 14 et en firent un jour de festin et de joie ; mais à Suse, il fut accordé aux Juifs de combattre les non-Juifs également le 14, et ils ne firent fête que le 15. Et puisqu'à cette époque la fête s'était répartie sur deux jours, lorsque Mordekhaï et Esther fixèrent, avec l'accord des hommes de la Grande Assemblée (Anché Knesset HaGuedola), d'instituer Pourim pour les générations, ils le répartirent aussi sur deux jours. Il aurait convenu d'instituer que toute ville entourée d'une muraille comme Suse soit semblable à Suse et fasse Pourim le 15, et il aurait convenu de rattacher l'honneur à Suse et d'instituer que toute ville entourée d'une muraille depuis l'époque d'A'hachvéroch lise le 15 ; mais puisque la terre d'Israël était en ruine à cette époque, il en résulterait que les villes entourées d'une muraille hors de la terre d'Israël seraient plus importantes qu'elles (les villes de la terre d'Israël) ; c'est pourquoi on institua, en l'honneur de la terre d'Israël, que toute ville entourée d'une muraille depuis l'époque de Yehochoua bin Noun lise le 15, même si elle n'est pas entourée aujourd'hui, et les autres le 14 ; à part Suse, qui, bien qu'elle ne fût pas entourée depuis l'époque de Yehochoua bin Noun, lit néanmoins le 15, parce que c'est là que s'est produit le miracle.
séif katan 1
- (ב) ואפילו אין בהם וכו' - ויש מהראשונים שחולקין ע"ז וס"ל דבכרך המוקף חומה אם אין בה עתה עשרה בטלנין קורין בה בי"ד וביד אפרים מצדד דיש לחוש לשיטתם לקרות גם בי"ד:(2) Et même s'il n'y a pas en elles, etc. – Certains des Richonim contestent cela et considèrent que, dans une grande ville entourée d'une muraille, s'il n'y a pas actuellement en elle dix batlanim, on y lit le 14 ; et le Yad Efraïm incline à penser qu'il y a lieu de tenir compte de leur opinion et de lire aussi le 14.
séif katan 2
- (ג) ועוסקים בצרכי צבור - פי' בבהכ"נ כן איתא בהדיא בגמרא וע"ש בפירש"י דהיינו שהם קבועין תמיד להשכים ולהעריב בבהכ"נ להתפלל ועיין בפי' המשנה להר"מ ובהר"ן:(3) Et qui s'occupent des besoins de la communauté – C'est-à-dire à la synagogue ; il en est ainsi explicitement dans la Guemara. Et voir là-bas le commentaire de Rachi : c'est-à-dire qu'ils sont toujours présents, de façon fixe, tôt le matin et le soir à la synagogue pour prier ; et voir le Commentaire de la Michna du Rambam, ainsi que le Ran.
séif katan 3
- (ד) לאפוקי כשנודע וכו' - אבל מסתמא אמרינן שישב על דעת להקיפה אחר כך שכן דרך רוב המדינות המוקפין חומה דאפילו אם אין מקיפין אותה מתחלה עכ"פ מיישבין אותה ע"ד להקיפה אח"כ:(4) À l'exclusion du cas où l'on sait, etc. – Mais dans l'incertitude, nous disons qu'elle a été habitée avec l'intention de l'entourer d'une muraille ensuite, car telle est la manière de la plupart des pays entourés d'une muraille : même si on ne l'entoure pas dès le début, en tout cas on l'habite avec l'intention de l'entourer ensuite.
séif katan 4
- (ה) הכפרים - וה"ה עיירות [נ"ח וכ"כ במאירי]:(5) Les villages – Et il en va de même des bourgs (Nehar Chalom ; et ainsi a écrit le Méïri).
séif katan 5
- (ו) ובלבד שלא יהיו וכו' - זה קאי אדסמיך ליה דהיינו שהיה סמוך אבל נראה אפילו רחוק יותר ממיל הוי ככרך וי"א דבנראה ג"כ אינו נחשב לכרך אא"כ שאינו רחוק יותר ממיל:(6) Pourvu qu'ils ne soient pas, etc. – Cela se rapporte au cas qui le précède immédiatement, c'est-à-dire lorsqu'il était contigu ; mais s'il est visible, même éloigné de plus d'un mil, il est considéré comme la grande ville. Et certains disent que, même lorsqu'il est visible, il n'est considéré comme faisant partie de la grande ville que s'il n'est pas éloigné de plus d'un mil.
séif katan 6
- (ז) הואיל ונעשה בו נס - שהם נחו בט"ו כדכתיב בקרא:(7) Puisque c'est là que s'est produit le miracle – Car ils se reposèrent le 15, comme il est écrit dans le verset (Esther 9, 18).
séif katan 7
- (ח) קורים בי"ד - מי שדינו לקרוא בט"ו אינו יכול לקרוא ולפטור לבני י"ד בי"ד וכן להיפך כיון שאינו מחוייב עתה בדבר [פר"ח] והפמ"ג כתב דבדיעבד אם בן כרך קרא לבן י"ד בי"ד יצא:(8) Lisent le 14 – Celui dont la règle est de lire le 15 ne peut pas lire la Meguila pour en acquitter les gens du 14 le 14, et de même inversement, puisqu'il n'est pas obligé de cette chose à ce moment-là (Peri 'Hadach). Mais le Peri Megadim a écrit que bediavad (a posteriori), si un habitant d'une grande ville a lu pour un homme du 14 le 14, il est quitte.
séif katan 8
- (ט) שהוא ספק - וטבריא צריך לקרות בה בי"ד ובט"ו שספק אם הים חשוב כחומה [גמרא] ובמדינות אלו בכרכין המוקפין חומה אין להסתפק שמא מוקפין מימות יהושע ב"נ לפי שהם מצפון ורחוקים מא"י וידוע שלא היו מיושבים בזמן יהושע:(9) Dont on doute – Et à Tibériade, il faut lire le 14 et le 15, car on doute si la mer (le lac qui la borde) est considérée comme une muraille (Guemara). Et dans ces pays-ci, pour les grandes villes entourées d'une muraille, il n'y a pas lieu de douter qu'elles aient peut-être été entourées depuis l'époque de Yehochoua bin Noun, car elles sont au nord et éloignées de la terre d'Israël, et il est connu qu'elles n'étaient pas habitées à l'époque de Yehochoua.
séif katan 9
- (י) קורין בי"ד ובט"ו - ונוהגין שמחה ומתנות לאביונים בשניהם:(10) Lit le 14 et le 15 – Et l'on pratique la joie et les dons aux pauvres les deux jours.
séif katan 10
- (יא) ולא יברך - שהברכה אפילו במצוה של תורה הוא מדרבנן וא"כ בדבר שהוא ספק לענין הברכה הוא ספיקא דרבנן וכ"ש בזה שהוא מצוה של דבריהם לכו"ע א"צ ברכה ומה שמברך בי"ד משום דביום י"ד הוא זמן קריאה לרוב העולם כדלקמיה ור"ל דע"כ אפילו הוא מוקף חומה שדינו בט"ו אם קרא ביום י"ד יצא בדיעבד ולא הוי ברכה לבטלה:(11) Et l'on ne dira pas la bénédiction – Car la bénédiction, même pour une mitsva de la Torah, est d'ordre rabbinique ; dès lors, dans un cas de doute, s'agissant de la bénédiction, c'est un doute portant sur une règle rabbinique (où l'on est indulgent) ; et à plus forte raison ici, où il s'agit d'une mitsva de leurs paroles (rabbinique), selon tous les avis, il n'y a pas besoin de bénédiction le second jour. Et s'il dit la bénédiction le 14, c'est parce que le 14 est le temps de la lecture pour la majorité du monde, comme il est dit ensuite ; il veut dire que, de ce fait, même pour une ville entourée d'une muraille, dont la règle est de lire le 15, si l'on a lu le 14, on est quitte bediavad, et ce n'est pas une bénédiction prononcée en vain.
séif katan 11
- (יב) בן עיר שהלך לכרך וכו' - סעיף זה הוא לשון הרמב"ם ומפני שרבים מתקשים בסעיף הזה מוכרח אני להרחיב הדבור קצת ונבארו כפי מה שפירשוהו המגיד והכסף משנה וכן משמע מהגר"א. וצריכין אנו לידע שלשה דברים א) דאם הוא שייך לערי הפרזות אפילו יום אחד קרוי פרוז וקורא בי"ד וכן אם הוא שייך למוקפין אפילו יום אחד קרוי מוקף וקורא בט"ו ב) זמן קריאה הוא העיקר ביום וכיון שהיה בערי הפרזות בהתחלת היום י"ד קורא בי"ד וכן כה"ג לענין מוקפין ביום ט"ו ג) זמן קריאה שכותב המחבר היינו זמן קריאת המקום שהוא בו עתה לא זמן שיצא משם ועתה נבאר את הסעיף כסדר בכל פרט בפני עצמו. בן עיר שהלך לכרך אם היה דעתו בעת נסיעתו לחזור למקומו בזמן קריאה ר"ל בזמן קריאה של ט"ו דהיינו משהאיר היום לא יהיה שם כי יחזור משם קודם אור היום אף שלבסוף רואה שהוא מוכרח להתעכב שם גם על יום ט"ו מ"מ אינו נקרא בשם מוקף וקורא ביום י"ד בהיותו בכרך אבל אם בעת נסיעתו לא היה בדעתו לחזור מן הכרך אלא לאחר זמן הקריאה דהיינו בבקר של ט"ו שאז כבר הוא זמן הקריאה אז חל עליו שם מוקף וקורא עמהן ביום ט"ו ואפילו אם אח"כ חזר לעירו ביום ט"ו קורא שם אם לא קרא מתחלה בכרך. ועתה נבאר הסעיף לענין אופן השני דהיינו בן כרך שהלך לעיר אם היה דעתו בעת נסיעתו לחזור למקומו בזמן קריאה דהיינו שיחזור משם בליל י"ד קודם שיאיר היום דהוא זמן קריאה ואף שלבסוף היה שנתעכב ולא חזר קוראו כמקומו דהיינו ביום ט"ו אבל אם לא היה בדעתו בעת נסיעתו לחזור משם רק לאחר זמן קריאה דהוא ביום י"ד בבוקר חל עליו חובת הקריאה של העיר וזה שאמר המחבר קורא עם אנשי המקום אשר הוא שם [וע"כ אף שחזר באותו יום ובא לכרך צריך לקרוא באותו יום י"ד דהוא נקרא פרוז בן יומו] וכתב הט"ז דכ"ז דוקא אם היה שם בעיר בתחלת היום אבל אם חזר למקומו שהוא כרך קודם היום לא מועיל מה שחשב מתחלה להיות בעיר בעת קריאת העיר:(12) Un habitant d'une ville ordinaire qui est allé dans une grande ville, etc. – Ce séif est la formulation du Rambam ; et puisque beaucoup ont du mal à comprendre ce séif, je suis contraint de m'étendre un peu, et nous l'expliquerons selon ce qu'en ont expliqué le Maguid (Michné) et le Kessef Michné ; et c'est aussi ce qui ressort du Gaon de Vilna. Nous devons savoir trois choses : a) S'il appartient aux villes ouvertes (perazot), même pour un seul jour, il est appelé « ouvert » (parouz) et lit le 14 ; et de même, s'il appartient aux villes entourées d'une muraille, même pour un seul jour, il est appelé « entouré » (moukaf) et lit le 15. b) Le temps de la lecture, c'est essentiellement le jour ; et puisqu'il se trouvait dans les villes ouvertes au début du jour du 14, il lit le 14 ; et de même pour les villes entourées, le 15. c) Le « temps de la lecture » dont parle l'auteur (le Choulhan Aroukh) est le temps de la lecture du lieu où il se trouve maintenant, et non le temps de la lecture du lieu d'où il est parti. Et maintenant, expliquons le séif dans l'ordre, chaque détail séparément. « Un habitant d'une ville ordinaire qui est allé dans une grande ville, s'il avait l'intention, au moment de son départ, de retourner chez lui au moment de la lecture » : il veut dire qu'au moment de la lecture du 15, c'est-à-dire dès que le jour se lève, il ne sera pas là, car il en repartira avant le lever du jour ; même si, finalement, il voit qu'il est contraint de s'y attarder aussi le jour du 15, néanmoins il n'est pas appelé « entouré », et il lit le 14 alors qu'il est dans la grande ville. Mais si, au moment de son départ, il n'avait l'intention de revenir de la grande ville qu'après le temps de la lecture, c'est-à-dire le matin du 15, qui est déjà le temps de la lecture, alors le nom d'« entouré » s'applique à lui, et il lit avec eux le 15 ; et même si ensuite il est retourné dans sa ville le 15, il lit là-bas, s'il n'avait pas lu d'abord dans la grande ville. Et maintenant, expliquons le séif quant au second cas, c'est-à-dire un habitant d'une grande ville qui est allé dans une ville ordinaire : s'il avait l'intention, au moment de son départ, de retourner chez lui au moment de la lecture, c'est-à-dire d'en repartir la nuit du 14, avant que le jour ne se lève, ce qui est le temps de la lecture, même si finalement il a été retardé et n'est pas revenu, il lit comme son lieu d'origine, c'est-à-dire le 15 ; mais si, au moment de son départ, il n'avait l'intention d'en repartir qu'après le temps de la lecture, qui est le matin du 14, l'obligation de la lecture de la ville ouverte s'applique à lui ; et c'est ce qu'a dit l'auteur : « il lit avec les habitants du lieu où il se trouve » [c'est pourquoi, même s'il est reparti le jour même et est arrivé dans la grande ville, il doit lire ce jour-là, le 14, car il est appelé « ouvert d'un jour » (parouz ben yomo)]. Et le Taz a écrit que tout cela ne s'applique que s'il se trouvait là, dans la ville ordinaire, au début du jour ; mais s'il est retourné chez lui, dans la grande ville, avant le jour, il ne sert à rien qu'il ait pensé d'abord être dans la ville ordinaire au moment de la lecture de la ville.
séif katan 12
- (יג) ואם הוא במדבר וכו' - אפילו הוא מבני הכרכין א"ז בשם כלבו:(13) Et s'il est dans le désert, etc. – Même s'il fait partie des habitants des grandes villes (Eliya Zouta au nom du Kol Bo).
séif katan 13
- (יד) יום ט"ו וכו' - דאלו י"ד א"א לחול בשבת:(14) Le 15, etc. – Car le 14 ne peut pas tomber un Chabbat (selon le calendrier fixé).
séif katan 14
- (טו) אין קורין וכו' - דגזרו רבנן שמא ילך אצל חכם ללמדה איך לקרותה ויעבירנה ד"א בר"ה:(15) On ne lit pas, etc. – Car nos Sages ont décrété (guezéra) de peur qu'il n'aille chez un Sage pour qu'il lui apprenne comment la lire, et qu'il ne la transporte sur quatre coudées dans le domaine public.
séif katan 15
- (טז) המגילה בשבת - ואז יום השבת ח' לאדר הוא פרשת זכור ומפטירין פקדתי וגם בט"ו לאדר מפטירין פקדתי בכרכין [אבל בעיירות מפטירין בסדר השבוע] ושואלין ודורשין בו ביום בהלכות פורים כדי שיזכרו ענין היום וכשחל בחול יוצאין ע"י קריאת מגילה:(16) La Meguila le Chabbat – Alors, le Chabbat du 8 Adar est celui de parachat Zakhor, et l'on fait la haftara « J'ai considéré » (I Samuel 15) ; et le 15 Adar aussi, on fait la haftara « J'ai considéré » dans les grandes villes [mais dans les villes ordinaires, on fait la haftara de la paracha de la semaine] ; et l'on interroge et l'on expose ce jour-là les lois de Pourim, afin qu'on se souvienne du sujet du jour ; tandis que lorsqu'il tombe en semaine, on s'en acquitte par la lecture de la Meguila.
séif katan 16
- (יז) ואומרים על הנסים - בשבת ולא בע"ש [שבאמת לכרכין זמנם בט"ו ולא בי"ד ורק משום גזירה כנ"ל הצריכו לקרות המגילה בע"ש ומ"מ אם אמר אין מחזירין אותו] וכן אין מוציאין בו ס"ת ולעיירות אומרים עה"נ בי"ד ולא בט"ו ועיר מסופק אם היא מוקפת מימות יב"נ אומרים עה"נ בשני ימים:(17) Et l'on dit Al Hanissim – Le Chabbat, et non la veille de Chabbat [car en vérité, pour les grandes villes, leur temps est le 15 et non le 14, et c'est seulement à cause du décret mentionné plus haut qu'on a exigé de lire la Meguila la veille de Chabbat ; néanmoins, s'il l'a dit (le vendredi), on ne le fait pas recommencer] ; et de même, on ne sort pas ce jour-là (le vendredi) de Séfer Torah. Et pour les villes ordinaires, on dit Al Hanissim le 14 et non le 15 ; et une ville dont on doute si elle est entourée d'une muraille depuis l'époque de Yehochoua bin Noun dit Al Hanissim les deux jours.
séif katan 17
- (יח) ואין עושין וכו' - דאמרינן בירושלמי ויעשו אותם בשבת א"ל ימי משתה כתוב את ששמחתו תלויה בב"ד יצא זה [שבת] ששמחתו בידי שמים היא. וה"ה ממילא ששילוח מנות גם ביום א' בשבת. והנה מהר"ל חביב האריך להוכיח דבבלי שלנו אין סובר כן ודעתו שהסעודה היא בשבת ועשה כן מעשה בירושלים וגם משלוח מנות בשבת כי המנות הם מהסעודה. והרדב"ז ח"א סימן קמ"ז פסק כהש"ע וכן הוא ג"כ דעת המ"א והקרבן נתנאל ות' מ"ב ח"א סימן מ"ב. והנה הפר"ח אוסר לטלטל המגילה בשבת מאחר שאין קורין בו אבל כמה אחרונים חולקין עליו ומתירין:(18) Et l'on ne fait pas, etc. – Car nous disons dans le Yerouchalmi : « Qu'on les fasse (les festins) le Chabbat ! » Il lui répondit : « Il est écrit “jours de festin” : celui dont la joie dépend du tribunal (beit din), à l'exclusion de celui-ci [le Chabbat], dont la joie est entre les mains du Ciel. » Et il en va de même, par voie de conséquence, que l'envoi de mets (michloa'h manot) se fait aussi le dimanche. Or le Maharal 'Haviv s'est étendu pour démontrer que notre Talmud de Babylone ne pense pas ainsi ; son avis est que le repas se fait le Chabbat, et il a agi ainsi en pratique à Jérusalem, ainsi que l'envoi de mets le Chabbat, car les mets font partie du repas. Mais le Radbaz, première partie, siman 147, a tranché comme le Choulhan Aroukh, et tel est aussi l'avis du Maguen Avraham, du Korban Netanel et des Responsa Maïm Rabbim, première partie, siman 42. Par ailleurs, le Peri 'Hadach interdit de déplacer la Meguila le Chabbat, puisqu'on n'y lit pas ce jour-là ; mais plusieurs A'haronim le contestent et le permettent.
séif katan 18
- (יט) ואינו מוצא מגילה וכו' - דאם היה מוצא מחויב ליקחה ולקרות בי"ד:(19) Et ne trouve pas de Meguila, etc. – Car s'il en trouvait, il serait obligé de la prendre et de lire le 14.
séif katan 19
- (כ) יקראנה בי"ג וכו' - בקיבוץ עשרה דשלא בזמנה בעי י' [ועיין במאירי דבדיעבד אף ביחיד יוצא ועיין לקמן ס"ס תר"צ במ"ב] אכן אפשר דסגי בקטנים הואיל והוא רק משום פרסומי ניסא. ועיין בר"ן שמסתפק לענין בני הכפרים שמקדימין לקרותה אי מחוייב לקרותה גם בלילה או די בקריאה דיום ופשוט דה"ה לענין מפרשי הים ויוצא בשיירא ומדברי הטור משמע קצת דצריך לקרות גם בלילה. ודע עוד דהא דהקילו לבני הכפרים או למפרשי הים הוא רק לענין קריאת המגילה אבל סעודת פורים וכן משלוח מנות ומתנות לאביונים לא יקיים אלא בזמנה:(20) La lira le 13, etc. – En réunion de dix, car une lecture en dehors de son temps requiert dix personnes [et voir le Méïri, selon qui bediavad on est quitte même seul ; et voir plus loin, à la fin du siman 690, dans la Michna Beroura] ; toutefois, il est possible que des enfants suffisent (pour compléter les dix), puisque ce n'est qu'en raison de la publication du miracle. Et voir le Ran, qui doute, au sujet des villageois qui avancent la lecture, s'ils sont tenus de la lire aussi la nuit, ou si la lecture du jour suffit ; et il est évident qu'il en va de même pour ceux qui partent en mer et celui qui part en caravane ; et des propos du Tour il ressort un peu qu'il faut lire aussi la nuit. Sache encore que l'indulgence accordée aux villageois ou à ceux qui partent en mer ne concerne que la lecture de la Meguila ; mais le repas de Pourim, ainsi que l'envoi de mets et les dons aux pauvres, il ne les accomplira qu'en leur temps.
séif katan 20
- (כא) אפילו מתחלת החדש - דכתיב והחודש אשר נהפך מיגון לשמחה וגו':(21) Même dès le début du mois – Car il est écrit : « et le mois qui fut changé pour eux de l'affliction en joie », etc. (Esther 9, 22).
séif katan 21
- (כב) חוזר וקורא אותה ביום י"ד - היינו בברכותיה דהא זמנה היא:(22) Il la relit le 14 – C'est-à-dire avec ses bénédictions, puisque c'est son temps.
séif katan 22
- (כג) קורא אותה בט"ו - ובלא ברכה דכבר עבר עיקר זמנה אבל מט"ו ואילך לא יקרא כלל דכתיב ולא יעבור. אם טעו וקראו הפרשיות והמגילה באדר ראשון צריך לחזור ולקרות בשני:(23) La lit le 15 – Et sans bénédiction, car son temps principal est déjà passé ; mais après le 15, il ne la lira pas du tout, car il est écrit : « et cela ne passera pas » (Esther 9, 27). Si l'on s'est trompé et qu'on a lu les parachiyot et la Meguila en Adar I, il faut relire en Adar II.
séif katan 23