Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 507 →- {א} אופין בפורני וכו' - ואע"פ שצריכה היסק גדול ונפיש טרחא ולא חיישינן ג"כ שיאמרו לצורך חול הוא אופה והוא שצריך לפת הרבה שנזדמנו לו אורחים רבים וכדומה או שאין לו תנור קטן:(1) On cuit dans un forni, etc. – et bien qu'il nécessite une grande chauffe et que la peine soit importante ; et on ne craint pas non plus qu'on dise qu'il cuit pour la semaine. Et cela s'applique à condition qu'il ait besoin de beaucoup de pain, parce que de nombreux invités lui sont arrivés ou une chose semblable, ou qu'il n'ait pas de petit four.
séif katan 1
- {ב} ובלבד שלא תהא חדשה - היינו שלא הסיקו אותה קודם היסק של אפיה זו ואפילו היה ההיסק מבעוד יום ג"כ אסור לאפות וכדמסיים טעמא דחיישינן וכו':(2) Pourvu qu'il ne soit pas neuf – c'est-à-dire qu'on ne l'ait pas chauffé avant la chauffe de cette cuisson ; et même si la chauffe a eu lieu quand il faisait encore jour, il est également interdit de cuire, comme le texte conclut en donnant la raison : « car on craint, etc. »
séif katan 2
- {ג} שמא תפחת וכו' - מעזיבת התנור ותפול על הפת. ונתבאר בפוסקים דדוקא בפורני שהיא גדולה חיישינן שמא תפחת אבל בתנורים לא חיישינן לזה וכדמשמע לקמן סעיף ה' ומשמע ממחבר דתנורי פת שלנו הוי כפורני שבזמן הש"ס וא"כ יש לנו לאסור לאפות בתנור חדש אכן האחרונים צדדו להקל בזמננו שהתנורים נעשים מלבנים ונותן טיט בין לבנה לחברתה להדביקן יחד והם חזקים ואין מצוי כלל לפחת אלא שיש מצדדים לאיסור בתנורים שלנו מצד היסק ראשון שמיבש התנור ומחזקו והוא תיקון מנא אם לא שהוסק מבעוד יום וכנ"ל בס"ק ב' ויש מקילים בכל גווני ואם נעשה מכמה ימים ונתייבש אף שלא הוסק עדיין לית לן בה אף לדעת המחמירים [ח"א]:(3) Qu'il ne s'effrite, etc. – le revêtement du four, et qu'il ne tombe sur le pain. Et il a été expliqué chez les décisionnaires que ce n'est que pour un forni, qui est grand, que l'on craint qu'il ne s'effrite ; mais pour les fours ordinaires, on ne le craint pas, comme il ressort plus loin, séif 5. Et il ressort de l'auteur que nos fours à pain sont comme le forni de l'époque du Talmud ; et s'il en est ainsi, nous devrions interdire de cuire dans un four neuf. Cependant, les A'haronim ont penché vers l'indulgence à notre époque, car les fours sont faits de briques, et on met de l'argile entre une brique et l'autre pour les coller ensemble, et ils sont solides, et il n'est pas du tout courant qu'ils s'effritent. Mais certains penchent vers l'interdiction pour nos fours, en raison de la première chauffe, qui sèche le four et le renforce, et c'est confectionner un ustensile, à moins qu'il n'ait été chauffé quand il faisait encore jour, comme il a été dit plus haut au séif katan 2. Et certains sont indulgents dans tous les cas. Et s'il a été fait depuis plusieurs jours et a séché, bien qu'il n'ait pas encore été chauffé, cela ne pose pas de problème, même selon l'avis des rigoureux [le 'Hayé Adam].
séif katan 3
- {ד} ומחמין חמין וכו' - והרבותא הוא כנ"ל לענין פורני ומיירי ג"כ שצריך להרבה חמים או שאין מוצא מיחם קטן וכנ"ל:(4) Et on chauffe de l'eau chaude, etc. – et la nouveauté (rebouta) est comme il a été dit plus haut à propos du forni ; et il s'agit également du cas où il a besoin de beaucoup d'eau chaude, ou qu'il ne trouve pas de petite bouilloire, comme il a été dit plus haut.
séif katan 4
- {ה} אע"פ שעצים שנשרו וכו' - משום מוקצה שהרי הם מחוברין ביה"ש ועוד משום שמא יעלה ויתלוש וכמו שנתבאר לעיל סימן תק"א ס"ה:(5) Bien que les bois tombés, etc. – à cause de l'interdit de mouktsé, puisqu'ils étaient attachés à l'arbre au crépuscule (bein hachmachot) ; et de plus, de crainte qu'il ne monte sur l'arbre et n'arrache (des branches), comme il a été expliqué plus haut, siman 501, séif 5.
séif katan 5
- {ו} בשבת שלפניו - משום דאין שבת מכין ליו"ט וכמו שיבואר לקמן סימן תקי"ג ס"ה:(6) Le Chabbat qui le précède – parce que le Chabbat ne prépare pas pour le Yom Tov, comme il sera expliqué plus loin, siman 513, séif 5.
séif katan 6
- {ז} אם נשרו ביו"ט - וה"ה בהניחם עכו"ם בתנור שלא לדעת ישראל. ומיירי שהיו עוד עצים בתנור אלא שלא היה שם רוב כנגד העצים שנשרו דבכה"ג מוסיפין ומבטלים איסור דרבנן וכדמבואר ביו"ד סימן צ"ט ס"ה עיי"ש ואפילו להרמ"א שם שמחמיר מלבטל איסור לכתחלה אפילו בכה"ג מודה הכא משום דהאיסור נשרף וכדלקמיה:(7) S'ils sont tombés le Yom Tov – et de même si un non-Juif les a posés dans le four à l'insu du Juif. Et il s'agit du cas où il y avait d'autres bois dans le four, mais qu'il n'y en avait pas la majorité par rapport aux bois tombés ; car dans un tel cas, on ajoute et on annule un interdit d'ordre rabbinique, comme il est expliqué dans le Yoré Dé'a, siman 99, séif 5 ; vois là-bas. Et même le Rema là-bas, qui est rigoureux et interdit d'annuler un interdit lekhat'hila même dans un tel cas, reconnaît qu'on le peut ici, parce que l'interdit est brûlé, comme il est dit plus loin.
séif katan 7
- {ח} מרבה עליהן עצים מוכנים וכו' - ואע"ג דעצים אלו יש להם מתירין למחר ודבר שיש לו מתירין אפילו באלף לא בטיל ואפילו באיסורי דרבנן איסור זה קילא טפי שהרי עיקר הנאת העצים בא לאחר הסקה שאופה בו [אם מחמם ביתו] ואז האיסור כבר אינו בעין ובכגון זה לא החמירו חכמים בשביל שהוא דבר שיש לו מתירין וגם אם ירצה אחר הסקה להעמיד קדירה לבשל נגד האש [או לחמם גופו או אפילו ליהנות לאור האש] בשעה שהעצים דולקים שרי דמוקצה אינו אסור בהנאה הבא מאליה רק דאסור לטלטל מוקצה או להשתמש בה אפילו בלי טלטול וכדלעיל בסימן תק"א במ"ב ס"ק כ"ג וכ"ד והכא שמשתמש בה בהיתרא בשביל אפיית פת מותר ממילא ליהנות גם בשאר הנאות אף על פי דלולא הנאות העצים מוקצים הם ויש מקילין גם להסיק לכתחלה בשביל להעמיד קדירה אז להתחמם כנגד המדורה דאע"פ שהעצים דולקים עדיין מ"מ עיקר הנאה הוא האכילה ובשעה שאוכל אינו נהנה אלא מחום שבתבשיל וחום זה כבר מופרד מהאש שבעצים שהם בעין וכן במחמם כנגד המדורה עיקר ההנאה בא לו מן החום וכבר כלה האיסור מיהו להסיק כדי ליהנות לאורה בודאי אסור שהרי הוא נהנה מהאש שהוא בעין וכדלקמן סימן תרע"ז ס"ד לענין נר חנוכה ועיין ביאור הלכה:(8) On ajoute sur eux beaucoup de bois préparés, etc. – et bien que ces bois aient une permission qui viendra le lendemain, et qu'une chose qui a une permission ultérieure (davar ché-yech lo matirin) ne soit pas annulée même dans mille, et même pour les interdits d'ordre rabbinique, cet interdit est plus léger, car l'essentiel du profit des bois vient après la chauffe, quand il cuit dans le four [s'il chauffe sa maison], et alors l'interdit n'existe déjà plus en tant que tel (eino be'ayin) ; et dans un cas comme celui-ci, les Sages n'ont pas été rigoureux à cause du fait que c'est une chose qui a une permission ultérieure. Et aussi, s'il veut, après la chauffe, placer une marmite pour cuire face au feu [ou se réchauffer le corps, ou même profiter de la lumière du feu] au moment où les bois brûlent, c'est permis, car le mouktsé n'est pas interdit pour un profit qui vient de lui-même ; il est seulement interdit de déplacer le mouktsé ou de s'en servir même sans déplacement, comme il a été dit plus haut, siman 501, dans la Michna Beroura, séifim katanim 23 et 24. Et ici, puisqu'il s'en sert de manière permise pour la cuisson du pain, il est par conséquent permis d'en profiter aussi par d'autres profits, bien que, n'eût été le profit de la cuisson, les bois soient mouktsé. Et certains sont indulgents même pour chauffer lekhat'hila afin de placer alors une marmite ou de se réchauffer face au feu ; car bien que les bois brûlent encore, néanmoins l'essentiel du profit est la consommation, et au moment où il mange, il ne profite que de la chaleur qui est dans le plat, et cette chaleur est déjà séparée du feu qui est dans les bois, qui existent encore ; et de même, pour celui qui se réchauffe face au feu, l'essentiel du profit lui vient de la chaleur, et l'interdit est déjà consumé. Toutefois, chauffer pour profiter de sa lumière est assurément interdit, car il profite du feu, qui existe encore, comme il est dit plus loin, siman 677, séif 4, au sujet de la lumière de 'Hanouka. Et voir le Biour Halakha.
séif katan 8
- {ט} שלא יהיו יהיו עצי האיסור ניכרים - דבניכרים לא שייך ביטול:(9) Pour que les bois interdits ne soient pas reconnaissables – car lorsqu'ils sont reconnaissables, l'annulation ne s'applique pas.
séif katan 9
- {י} ובלבד שלא יגע בהן - ואע"ג דבשעה שמרבה עליהם עצים ומערב אותם העצים הקודמים מתנודדים ל"ח לזה דהוא כטלטול מן הצד:(10) Pourvu qu'il ne les touche pas – et bien qu'au moment où il ajoute sur eux du bois et les mélange, les bois précédents bougent, on n'en tient pas compte, car c'est comme un déplacement indirect (tiltoul min hatsad).
séif katan 10
- {יא} עד שיתבטלו ברוב - ואז כשמהפך בהם בעת הדלקתם מזוית לזוית בהיתרא קמהפך ומשמע דתיכף משעה שנתבטלו מותר להפוך בהם אע"פ שלא הדליקם עדיין. ודע דיש פוסקים המקילים בדין זה ביותר ולדידהו אפילו לא היה בתנור עצים כלל רק אלו שנשרו מן הדקל מותר ג"כ לערב ואפילו אם יהיו עצי איסור ניכרים לאחר עירוב ברוב ג"כ ל"ח רק שלא יזיז בעצי האיסור כשרואה אותן והכל מטעם הנ"ל שהאיסור נשרף והנאה באה לאחר שהאיסור אינו בעין ועיין בה"ל מה שכתבנו בזה:(11) Avant qu'ils soient annulés dans la majorité – et alors, lorsqu'il les retourne au moment de leur combustion d'un coin à l'autre, il les retourne de manière permise. Et il ressort que dès le moment où ils ont été annulés, il est permis de les retourner, bien qu'il ne les ait pas encore allumés. Et sache que certains décisionnaires sont encore plus indulgents dans cette loi : selon eux, même s'il n'y avait pas du tout de bois dans le four, seulement ceux qui sont tombés du palmier, il est également permis de mélanger d'autres bois ; et même si les bois interdits sont reconnaissables après le mélange dans la majorité, on n'en tient pas compte non plus, pourvu seulement qu'il ne déplace pas les bois interdits lorsqu'il les voit. Et tout cela pour la raison mentionnée plus haut : l'interdit est brûlé et le profit vient lorsque l'interdit n'existe plus. Et voir le Biour Halakha ce que nous avons écrit à ce sujet.
séif katan 11
- {יב} אסור להסיקן ביו"ט שלאחריו - לפי שתלישה זו מכינה אותם להסקה וכיון דבשבת אינם ראוים להסקה א"כ השבת מכינה אותם לצורך מחר שהוא יו"ט ואין שבת מכין ליו"ט:(12) Il est interdit de les brûler le Yom Tov qui suit – parce que cette chute (litt. arrachage) les prépare à la chauffe ; et puisque le Chabbat ils ne sont pas aptes à la chauffe, alors le Chabbat les prépare pour les besoins du lendemain, qui est Yom Tov ; or le Chabbat ne prépare pas pour le Yom Tov.
séif katan 12
- {יג} אפילו ע"י ביטול ברוב - דאיסור הכנה הוא מדאורייתא ובדאורייתא אין מבטלין איסור:(13) Même par annulation dans la majorité – car l'interdit de hakhana (préparation) est de la Torah, et pour un interdit de la Torah, on n'annule pas un interdit volontairement.
séif katan 13
- {יד} אסור ליקח עץ וכו' - בין לח ובין יבש אף שראוי הוא להסקה ודוקא אם לא הכינו מעיו"ט:(14) Il est interdit de prendre un bois, etc. – qu'il soit humide ou sec, bien qu'il soit apte à la chauffe ; et seulement s'il ne l'a pas préparé (désigné) la veille du Yom Tov.
séif katan 14
- {טו} דהוי ליה מתקן מנא - ואפילו אינו מתקנו כלל מ"מ הרי עושהו לכלי ביו"ט. וה"ה דאסור ליקח עץ לעשות ממנו בריח להבריח הדלת מטעם זה אא"כ הכינו מעיו"ט וכן כל כה"ג ועיין בסימן תקי"ח ס"ז:(15) Car c'est confectionner un ustensile – et même s'il ne le façonne pas du tout, néanmoins il en fait un ustensile le Yom Tov. Et de même, il est interdit de prendre un bois pour en faire une barre pour barrer la porte, pour cette raison, à moins qu'il ne l'ait préparé la veille du Yom Tov ; et de même pour tout cas semblable. Et voir au siman 518, séif 7.
séif katan 15
- {טז} תנור שנפל וכו' - מיירי בתנורים שבימי חכמי הש"ס וכדמסיים לקמיה שהיו כמו קדרה והפת היו טוחין בכותלי התנור וא"כ הגחלים שבקרקע התנור אין יכולים להפסיד לפת רק טיח טיט או לבנה שנופל והוא מגיע לפעמים עד מקום שהעיסה טוחה בכותל וחורך:(16) Un four dans lequel est tombé, etc. – il s'agit des fours de l'époque des Sages du Talmud, comme le texte conclut plus loin, qui étaient comme une marmite, et l'on collait le pain sur les parois du four ; et s'il en est ainsi, les braises qui sont au fond du four ne peuvent pas abîmer le pain, mais seulement un morceau d'enduit d'argile ou de brique qui tombe et qui parfois atteint l'endroit où la pâte est collée à la paroi, et la brûle.
séif katan 16
- {יז} מפני שהוא מטלטלו וכו' - והרי הוא מוקצה דהא אינו ראוי לשום דבר:(17) Parce qu'il le déplace, etc. – et il est mouktsé, puisqu'il n'est bon à rien.
séif katan 17
- {יח} האש והאפר - מפני שכל זמן שהוא חם אין עליו שם מוקצה וכדלעיל בסימן תצ"ח סט"ו. ולכאורה לפ"ז א"כ גם להוציא לגמרי את האפר מן התנור שרי ומ"ש משכיבין דנקט וכ"מ בסמ"ג ואפשר משום דיש אש באפר ובגריפת האפר יכבה האש אכן בהשכבה אפשר ליזהר שלא יכבה האש וכההיא דלעיל סימן תק"ב ס"א בהג"ה [אכן אח"כ מצאתי בפירוש המשניות להר"מ ומוכח דסובר דאפי' אפר לבד אסור להוציא ואפשר דשיטתו דגם זה חשיב כתיקון התנור או משום דהוא טרחא יתירה אחרי דאפשר לאפות בלא"ה]:(18) Le feu et la cendre – parce que tant qu'elle est chaude, elle ne porte pas le statut de mouktsé, comme il a été dit plus haut, siman 498, séif 15. Et à première vue, selon cela, il serait également permis de retirer complètement la cendre du four ; et pourquoi l'auteur a-t-il employé l'expression « on aplanit » ? Et c'est ce qui ressort aussi du Semag. Et il est possible que ce soit parce qu'il y a du feu dans la cendre, et qu'en retirant la cendre il éteindra le feu, alors qu'en l'aplanissant, il est possible de faire attention à ne pas éteindre le feu, comme dans le cas mentionné plus haut, siman 502, séif 1, dans la glose du Rema [cependant, j'ai trouvé ensuite dans le Commentaire des Michnayot du Rambam, et il est prouvé qu'il pense qu'il est interdit de retirer même de la cendre seule ; et il est possible que son opinion soit que cela aussi est considéré comme une réparation du four, ou bien parce que c'est une peine superflue, puisqu'il est possible de cuire sans cela].
séif katan 18
- {יט} אע"פ וכו' לא היה בו כדי לחרכו - דאם יוכל לחרוך הפת אפילו גריפת הטיט מותר וכדלקמיה:(19) Bien que, etc., il ne suffirait pas à le brûler – car s'il pouvait brûler le pain, même vider l'argile serait permis, comme il est dit plus loin.
séif katan 19
- {כ} היה אפשר לאפות ולצלות - ר"ל שלא היה נשרף:(20) Il soit possible de cuire et de rôtir – c'est-à-dire que le pain ne serait pas carbonisé (seulement brûlé en surface).
séif katan 20
- {כא} דחשיב טלטול לצורך - וכפי שיבואר לקמן ס"ס תק"ט בהג"ה דמותר לטלטל מוקצה לצורך אוכל נפש וכתבו הפוסקים דכ"ז בשנפל הטיח היום או אפילו אתמול ולא ידע מזה או שלא היה לו שהות לתקנו אבל בהיה יכול לתקן מאתמול ולא תיקן מחמת שכחה אסור לגרוף ככל מכשירין שאפשר לעשות מבע"י שאסור לעשות ביו"ט ועיין בה"ל:(21) Car c'est considéré comme un déplacement pour un besoin – et comme il sera expliqué plus loin, à la fin du siman 509, dans la glose du Rema, qu'il est permis de déplacer du mouktsé pour les besoins de la nourriture. Et les décisionnaires ont écrit que tout cela s'applique lorsque l'enduit est tombé aujourd'hui, ou même hier mais qu'il ne le savait pas, ou qu'il n'avait pas le temps de le réparer ; mais s'il pouvait réparer dès la veille et qu'il n'a pas réparé par oubli, il est interdit de vider, comme tous les préparatifs (makhchirin) qu'il est possible de faire quand il fait encore jour, qu'il est interdit de faire le Yom Tov. Et voir le Biour Halakha.
séif katan 21
- {כב} ודוקא בתנורים וכו' - הלשון מגומגם קצת וברא"ש שממנו נובע דברים אלו איתא כן דלא התירו חכמים לגרף אלא טיח של תנור דהוא רק טלטול מוקצה אבל לגרף גחלים דבא לידי כיבוי עי"ז לא התירו וכ"ז בתנורים שלהם שהיו מדבקים הפת בכותלי התנור וא"כ אין הגחלים שבתחתיתו יכולין לשרוף הפת אלא לחרך מעט ולא יהיה הפת יפה ומשום זה לא התירו גריפת גחלים שבא לידי כיבוי אבל בתנורים שלנו שאופים בתחתית התנור אפילו גחלים מותר לגרוף מפני שא"א כלל לאפות זהו תוכן דברי הרא"ש וכן הוא כונת המחבר:(22) Et cela s'applique seulement aux fours, etc. – la formulation est quelque peu confuse. Et chez le Roch, dont proviennent ces paroles, il est écrit ainsi : les Sages n'ont permis de vider que l'enduit du four, ce qui n'est qu'un déplacement de mouktsé ; mais vider les braises, ce qui conduit de ce fait à éteindre, ils ne l'ont pas permis. Et tout cela concerne leurs fours, où l'on collait le pain sur les parois du four ; et s'il en est ainsi, les braises qui sont au fond ne peuvent pas brûler le pain, mais seulement le roussir un peu, et le pain ne sera pas beau ; et à cause de cela, ils n'ont pas permis de vider les braises, ce qui conduit à éteindre. Mais dans nos fours, où l'on cuit au fond du four, il est permis de vider même les braises, parce qu'il est absolument impossible de cuire autrement. Tel est le contenu des paroles du Roch, et telle est aussi l'intention de l'auteur.
séif katan 22
- {כג} כיון שאי אפשר וכו' - היינו שתשרף. ואם התנור גדול והגחלים מונחים במקום אחד בתנור ושאר התנור פנוי שיכול לאפות הפת בלי גירוף אלא דאתא לגרף הגחלים כדי שלא יהיו סמוכין לפת ושמא יהא נחרך בקצתו אסור. וכן אם גרף התנור מהגחלים הגדולים ונשארו גחלים קטנים וניצוצות באופן שלא ישרף הפת רק אפשר שיהא נחרך קצת במקום שיגעו אסור לגרפם פעם שניה משום כיבוי:(23) Puisqu'il est impossible, etc. – c'est-à-dire que le pain brûlerait. Et si le four est grand et que les braises sont posées à un endroit du four et que le reste du four est libre, de sorte qu'il peut cuire le pain sans vider, mais qu'il vient vider les braises pour qu'elles ne soient pas proches du pain, de peur qu'il ne soit un peu roussi, c'est interdit. Et de même, s'il a vidé le four des grosses braises et qu'il est resté de petites braises et des étincelles, de sorte que le pain ne brûlera pas, mais qu'il est possible qu'il soit un peu roussi là où elles toucheront, il est interdit de les vider une seconde fois, à cause de l'interdit d'éteindre.
séif katan 23
- {כד} מותר לגרפן מהאפר והגחלים - ואפילו במכבדת טבולה במים אם צריך לזה וכדלקמיה בס"ה:(24) Il est permis de les vider de la cendre et des braises – et même avec un balai trempé dans l'eau, s'il en a besoin, comme il est dit plus loin, au séif 5.
séif katan 24
- {כה} והרי זה כמניח בשר ע"ג גחלים - לצלותו שאע"פ שמכבה הגחלים בתחלתו מותר מפני שהוא לצורך או"נ. ואין זה כמיתוק החרדל בגחלת של עץ בתוכו דאסור (כדלקמן בסי' תק"י ס"ג) מפני שהחרדל ראוי לאכול בלי כיבוי גחלת בו אלא מפונקים מכבים גחלת בתוכו ועוד שאפשר זה ע"י כיבוי גחלת של מתכת והוא ראוי ומצוי יותר [עבודת הקדש]:(25) Et c'est comme celui qui pose de la viande sur les braises – pour la rôtir : bien qu'il éteigne les braises au début, c'est permis, parce que c'est pour les besoins de la nourriture. Et ce n'est pas comme l'adoucissement de la moutarde avec une braise de bois mise dedans, qui est interdit (comme il est dit plus loin, siman 510, séif 3), parce que la moutarde est bonne à manger sans qu'on éteigne de braise dedans, et ce ne sont que les délicats qui éteignent une braise dedans ; et de plus, il est possible de faire cela en éteignant une braise de métal, qui est appropriée et plus courante [l'Avodat HaKodech].
séif katan 25
- {כו} אין סכין אותן בשמן וכו' - שדרכן היה לסוך לתנורים בעודן חדשים בשמן ולשפשף אותן כדי להחליקן ולצחצחן ואסור משום תקון כלי:(26) On ne les enduit pas d'huile, etc. – car on avait l'habitude d'enduire les fours d'huile lorsqu'ils étaient neufs, et de les frotter pour les rendre lisses et brillants ; et c'est interdit à cause de l'interdit de réparer un ustensile.
séif katan 26
- {כז} אבל מותר להסיקן וכו' - ול"ד למלבן את הרעפים כדי לצלות עליהן שאסור כדלקמן בסימן תק"ח וכמו כן למבשל בקדרה חדשה שאסור לכמה פוסקים וכדלעיל בס"ס תק"ב ומשום דמתחסמת [מתחזקת] בליבון ובהיסק זה וכגומר כלי ביו"ט דמי צ"ל דתנור אינו נתחסם בהיסק שמסיקין בו בפנים ודעת מ"א דתנורים שבזמנינו מתחסמין שפיר ע"י היסק ראשון ואסור ויש חולקין עליו וכמו שכתבנו בס"א:(27) Mais il est permis de les chauffer, etc. – et ce n'est pas comparable à celui qui chauffe à blanc les tuiles pour rôtir sur elles, ce qui est interdit, comme il est dit plus loin au siman 508 ; et de même pour celui qui cuit dans une marmite neuve, ce qui est interdit selon plusieurs décisionnaires, comme il a été dit plus haut, à la fin du siman 502, parce qu'elle est durcie [renforcée] par le chauffage à blanc et par cette chauffe, et c'est comme achever un ustensile le Yom Tov. On doit dire que le four n'est pas durci par la chauffe que l'on fait à l'intérieur. Et l'avis du Maguen Avraham est que les fours de notre époque sont bien durcis par la première chauffe, et c'est interdit ; et certains sont en désaccord avec lui, comme nous l'avons écrit au séif katan 3.
séif katan 27
- {כח} ובלבד שלא יפיגם בצונן וכו' - שע"י הצונן הבא להם אחר היסק בעוד שהם חמין מתחזקין יותר והו"ל מתקן מנא:(28) Pourvu qu'on ne les refroidisse pas à l'eau froide, etc. – car par l'eau froide qui leur vient après la chauffe, alors qu'ils sont encore chauds, ils se renforcent davantage, et c'est confectionner un ustensile.
séif katan 28
- {כט} כדי לאפות בהם - שלא ישרף הפת:(29) Pour pouvoir y cuire – pour que le pain ne brûle pas.
séif katan 29
- {ל} מותר - אע"פ שממילא מתחסם לית לן בה ואע"ג דגבי ליבון רעפים לא משגחינן במה שכונתו כדי לצלות עליהם ואסור שאני התם שתיקונו של רעפים הם קודם לתשמיש שישתמש בהם אח"כ לצורך יו"ט אבל הכא הרי הפת מוכן להניחו בתנור אלא שצריך לקרר מעט התנור וא"כ בתיקונו הוא מתקן הפת ושרי ויש שכתבו דהפגת צונן אינו עושה רק חיסום כל דהו ולהכי שרו חכמים כל שאינו מכוין להדיא לחסמה:(30) C'est permis – bien que de ce fait le four soit durci, cela ne pose pas de problème. Et bien que pour le chauffage à blanc des tuiles nous ne tenions pas compte du fait que son intention est de rôtir sur elles, et que ce soit interdit, là c'est différent, car la réparation des tuiles précède l'usage qu'il en fera ensuite pour le besoin du Yom Tov ; mais ici, le pain est prêt à être placé dans le four, sauf qu'il faut refroidir un peu le four ; et s'il en est ainsi, en le réparant, il prépare le pain, et c'est permis. Et certains ont écrit que le refroidissement à l'eau froide ne produit qu'un durcissement minime ; c'est pourquoi les Sages l'ont permis tant qu'il n'a pas l'intention expresse de le durcir.
séif katan 30
- {לא} לפיכך וכו' - ר"ל אם הוסק התנור יותר מדאי וחושש שלא ישרף הפת שורה המכבדת במים כדי לצנן בו את התנור וגם כדי לגרוף בו עוד הגחלים הדקים שנשארו אחר הגריפה הראשונה וכ"ז שרי אע"פ שמכבה כיון שהוא צורך אוכל נפש וכבר כתבנו דבזה וכן בההיא דמפיג התנור הוא דוקא אם בלא זה יתקלקל הפת אבל אם לא יתקלקל רק שיהיה מתחרך מעט ולא יהיה נאה אסור מאחר שהוא מכבה וכתבו הפוסקים דלאחר שכיבד התנור אסור לטבול המכבדת במים שלא תשרף מפני ניצוצי אש שיש בה שהרי הוא כיבוי שלא לצורך אוכל נפש ואפילו אם הוא צריך לה עוד לאפיה ביום זה:(31) C'est pourquoi, etc. – c'est-à-dire : si le four a été trop chauffé et qu'il craint que le pain ne brûle, il trempe le balai dans l'eau pour refroidir avec lui le four, et aussi pour vider avec lui encore les petites braises qui sont restées après le premier vidage ; et tout cela est permis, bien qu'il éteigne, puisque c'est pour les besoins de la nourriture. Et nous avons déjà écrit que dans ce cas, ainsi que dans celui de celui qui refroidit le four, ce n'est permis que si sans cela le pain serait gâché ; mais s'il ne serait pas gâché, mais seulement un peu roussi et pas beau, c'est interdit, puisqu'il éteint. Et les décisionnaires ont écrit qu'après qu'il a balayé le four, il est interdit de tremper le balai dans l'eau pour qu'il ne brûle pas à cause des étincelles de feu qui s'y trouvent, car c'est une extinction qui n'est pas pour les besoins de la nourriture, et c'est interdit même s'il en a encore besoin pour cuire ce jour-là.
séif katan 31
- {לב} תנור מלא פת אע"פ שא"צ וכו' - יש מן הפוסקים שסוברין דוקא במתכוין שעי"ז יושבח הפת אבל במתכוין לצורך חול אסור ואף דלעיל בסימן תק"ג לענין מילוי קדרה בשר אפילו עושה לצורך חול שרי מפני שעי"ז משתבח הבשר שצריך ליו"ט שאני התם דחד טרחא הוא אבל הכא כל כיכר צריך טרחא בפ"ע:(32) Un four plein de pain, bien qu'il n'ait besoin, etc. – certains décisionnaires pensent que c'est permis seulement s'il a l'intention que, de ce fait, le pain soit amélioré ; mais s'il a l'intention de cuire pour la semaine, c'est interdit. Et bien que plus haut, au siman 503, au sujet du remplissage d'une marmite de viande, même s'il le fait pour la semaine c'est permis, parce que de ce fait la viande dont il a besoin pour le Yom Tov s'améliore, là c'est différent, car c'est une seule peine ; mais ici, chaque miche nécessite une peine à part.
séif katan 32
- {לג} והיו מדבקים הפת בדפנותיהם - ובמקומות שאין דרכן לדבק גדול וקטן שוה לאיסור:(33) Et où l'on collait le pain sur leurs parois – et dans les lieux où l'on n'a pas l'habitude de coller, grand et petit four sont égaux pour l'interdiction.
séif katan 33
- {לד} אבל בתנורים שלנו וכו' - הטעם משום שבכל ככר וככר איכא טרחא בעריכה ואפיה ולכן לא שרי לאפות יותר כל שאין הפת נאפה יותר יפה מצד מילוי התנור. ואפילו ע"י עכו"ם אסור:(34) Mais dans nos fours, etc. – la raison en est que pour chaque miche il y a de la peine dans le façonnage et la cuisson ; c'est pourquoi il n'est pas permis de cuire davantage, tant que le pain ne cuit pas mieux du fait du remplissage du four. Et même par l'intermédiaire d'un non-Juif, c'est interdit.
séif katan 34
- {לה} אין לאפות יותר וכו' - ויש פוסקים שמתירין אף בתנור שלנו ודוקא כשצריך באמת עכ"פ פת אחד ליו"ט אבל אם אינו צריך רק שמערים לאכול מעט ממנו כדי להתיר לו האפיה אסור. ובשעת הדחק כגון מי שלא הניח ערובי תבשילין וצריך לו פת לשבת יש לסמוך על דעה זו לאפות קודם אכילת שחרית אם צריך עכ"פ לפת אחד בו ביום עצמו אבל אם אינו צריך רק שמערים לאכול מעט כדי להתיר לו האפיה אסור אף שעושה זה בשביל שבת. והאופים שמכוונים לעשות מלאכתם ע"י עכו"ם ביו"ט כדי שיהיה מוכן להם הפת תיכף למוצאי יו"ט ומערימין לאכול מהם פת אחד בו ביום עושין איסור לכו"ע:(35) On ne doit pas cuire plus, etc. – et certains décisionnaires le permettent même dans notre four, et seulement lorsqu'il a réellement besoin d'au moins un pain pour le Yom Tov ; mais s'il n'en a pas besoin et qu'il ruse seulement en en mangeant un peu pour se permettre la cuisson, c'est interdit. Et en cas de nécessité, par exemple celui qui n'a pas fait d'érouv tavchilin et qui a besoin de pain pour Chabbat, on peut s'appuyer sur cet avis pour cuire avant le repas du matin, s'il a besoin d'au moins un pain ce jour-là même ; mais s'il n'en a pas besoin et qu'il ruse seulement en en mangeant un peu pour se permettre la cuisson, c'est interdit, bien qu'il fasse cela pour Chabbat. Et les boulangers qui s'arrangent pour faire leur travail par l'intermédiaire d'un non-Juif le Yom Tov, afin que le pain soit prêt pour eux dès la sortie du Yom Tov, et qui rusent en mangeant de ces pains un pain ce jour-là, commettent un interdit selon tous les avis.
séif katan 35
- {לו} מותר לסתום פי התנור - כגון ע"ש שחל ביו"ט שצריך להטמין התבשילין למחר או ביום טוב גופא שיצטמק המאכל יותר:(36) Il est permis de boucher l'ouverture du four – par exemple la veille de Chabbat qui tombe un Yom Tov, lorsqu'il faut garder les plats au chaud (hatmana) pour le lendemain, ou le Yom Tov même, pour que le mets réduise davantage.
séif katan 36
- {לז} בטיט ורפש שעל שפת הנהר - שמפני רוב המים מצוי שהם מרוככים ואינם צריכין גיבול ואע"ג דמ"מ צריך למרח אותם ע"ג התנור בשעת סתימה וממרח ג"כ אב מלאכה היא מירוח שאני שא"א לעשותה מעיו"ט ומותר לצורך אכילה:(37) Avec de l'argile et de la boue qui se trouvent au bord de la rivière – car à cause de l'abondance de l'eau, il est courant qu'elles soient ramollies et n'aient pas besoin de pétrissage. Et bien qu'il faille néanmoins les étaler sur le four au moment de la fermeture, et que l'étalement soit aussi un travail principal (av melakha), l'étalement est différent, car il est impossible de le faire la veille du Yom Tov, et c'est permis pour les besoins de la consommation.
séif katan 37
- {לח} והוא שרככו מאמש - הלשון מגומגם דהא איירינן במרוכך. ועיין בבה"ל מה שכתבנו בזה:(38) À condition qu'il l'ait ramollie la veille – la formulation est confuse, car nous parlons d'argile déjà ramollie. Et voir dans le Biour Halakha ce que nous avons écrit à ce sujet.
séif katan 38
- {לט} או עשה בו סימן - משום הכנה:(39) Ou qu'il y fasse un signe – à cause de l'exigence de hakhana (préparation).
séif katan 39
- {מ} ונתקו לצד אחר - דאל"ה עושה גומא בנטילתו [ב"ח] וברפש או טיט מרוכך שברחוב שתלושים הם מן הקרקע דעת מ"א שא"צ שום סימן וניתוק רק שיהיה דעתו עלייהו מעיו"ט לסתום בהם פי התנור ומהלבוש משמע שאין לחלק בזה ועיין בבה"ל שהבאנו ראיה לדברי הלבוש:(40) Et la déplace d'un côté – car sinon il fait un creux en la prenant [le Ba'h]. Et pour la boue ou l'argile ramollie qui se trouve dans la rue, qui sont détachées du sol, l'avis du Maguen Avraham est qu'il n'est besoin d'aucun signe ni d'aucun déplacement, mais seulement qu'il ait l'intention, dès la veille du Yom Tov, d'en boucher l'ouverture du four ; et il ressort du Levouch qu'il ne faut pas faire de distinction en cela. Et voir le Biour Halakha, où nous avons apporté une preuve aux paroles du Levouch.
séif katan 40
- {מא} אבל לגבל וכו' - יש שכתבו הטעם דגיבול זה לסתום התנור הוא רק מכשירי אוכל נפש שאינו מותר רק בא"א לעשותו מעיו"ט והכא הלא אפשר היה לגבלו מקודם ולפי טעם זה יש בזה איסור תורה ויש שכתבו דלסתום התנור כדי שיתבשל או כדי שיצטמק המאכל מיקרי אוכל נפש גופיה כהבערה ואפ"ה אסור חכמים משום דיאמרו דמגבל לבנין:(41) Mais pétrir, etc. – certains ont écrit que la raison en est que ce pétrissage pour boucher le four n'est qu'un préparatif (makhchir) de la nourriture, qui n'est permis que s'il est impossible de le faire la veille du Yom Tov ; or ici, il était possible de le pétrir auparavant ; et selon cette raison, il y a là un interdit de la Torah. Et certains ont écrit que boucher le four pour que le mets cuise ou pour que le mets réduise s'appelle la nourriture elle-même, comme l'allumage ; et malgré cela, les Sages l'ont interdit, parce qu'on dirait qu'il pétrit pour construire.
séif katan 41
- {מב} טיט - וה"ה עפר דבר גיבול הוא:(42) De l'argile – et de même la terre, car elle peut être pétrie.
séif katan 42
- {מג} ומותר לגבל אפר - לא מיבעיא למ"ד שאין חייבין בשבת על גיבול אפר משום דאין מתדבק ע"י הגיבול בודאי שרי אלא אפילו למ"ד בגמרא דבדבר שאינו בר גיבול כגון באפר משעה שנתן בו מים חייב מ"מ הכא מותר דהא לצורך אוכל נפש הוא ושני הטעמים דלעיל לא שייכי גבי אפר שהרי מעיו"ט לא היה אפשר לו לגבל שאפר אינו מחזיק מים ומתייבש וטעם שני דמחזי כמגבל לבנין ג"כ לא שייכי באפר שאין מגבלין אפר לבנין וכו"ע ידעי דלצורך התנור מכין לה ומ"מ אם יש לו טיט מגובל אסור לגבל אפר ביו"ט ויש שכתבו להחמיר בגיבול אפר ביו"ט. ואע"פ שאינו כן מעיקר הדין מ"מ המחמיר תבוא עליו ברכה. וכ"ז מיירי באפר שהסיקו מעיו"ט דאינו מוקצה וכדלעיל סימן תצ"ח סט"ו:(43) Et il est permis de pétrir de la cendre – non seulement selon celui qui dit qu'on n'est pas passible, le Chabbat, pour le pétrissage de la cendre, parce qu'elle ne se colle pas par le pétrissage, c'est assurément permis ; mais même selon celui qui dit dans la Guemara que pour une chose qui ne peut être pétrie, comme la cendre, dès le moment où l'on y met de l'eau on est passible, néanmoins ici c'est permis, car c'est pour les besoins de la nourriture. Et les deux raisons mentionnées plus haut ne s'appliquent pas à la cendre, car la veille du Yom Tov il ne lui était pas possible de la pétrir, puisque la cendre ne retient pas l'eau et sèche ; et la deuxième raison, qu'il semble pétrir pour construire, ne s'applique pas non plus à la cendre, car on ne pétrit pas de cendre pour construire, et tout le monde sait qu'il la prépare pour les besoins du four. Et néanmoins, s'il a de l'argile pétrie, il est interdit de pétrir de la cendre le Yom Tov. Et certains ont écrit qu'il faut être rigoureux pour le pétrissage de la cendre le Yom Tov ; et bien que ce ne soit pas ainsi selon la stricte loi, néanmoins, celui qui est rigoureux, que la bénédiction vienne sur lui. Et tout cela concerne de la cendre provenant d'un feu qu'on a chauffé la veille du Yom Tov, qui n'est pas mouktsé, comme il a été dit plus haut, siman 498, séif 15.
séif katan 43