Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
Choul'han Aroukh, Ora'h 'Hayim 297 →- (א) מברך על הבשמים - והברכה הוא בורא מיני בשמים על איזה מין שהוא אף שבחול צריך לברך על כל מין כברכתו [דהיינו על עצי בשמים בורא עצי בשמים ועל עשבי בשמים בורא עשבי בשמים וכדלעיל בסימן רט"ז ועי"ש עוד כמה פרטים בזה] מ"מ במו"ש מברכין על הכל בורא מיני בשמים כדי שלא יבואו לטעות ההמון עם שאין הכל בקיאין בכל ברכה המיוחדת אבל בברכה זו יוצא על הכל וכמש"כ שם בס"א ומ"מ לכתחלה טוב יותר שיקח לבשמים דבר שברכתו בורא מיני בשמים כגון המוסק שקורין פיז"ם או נעגילע"ך שגם זה להרבה אחרונים ברכתו הוא בורא מיני בשמים מותר לברך במ"ב על פלפלין שקורין ענגילש"ע פעפע"ר שגם זה הוא בכלל בשמים אבל בסתם פלפלין יש דעות בין הפוסקים והוי ספק ברכה וכן זנגביל שקורין אינגבע"ר:(1) On récite la bénédiction sur les épices – et la bénédiction est « Boré minei bessamim » (Créateur d'espèces d'aromates) sur quelque espèce que ce soit. Bien qu'en semaine il faille réciter sur chaque espèce sa bénédiction propre [à savoir : sur des bois aromatiques « Boré atsei bessamim », et sur des herbes aromatiques « Boré issvei bessamim », comme plus haut, siman 216 ; et vois là-bas encore plusieurs détails à ce sujet], néanmoins, à la sortie du Chabbat, on récite sur tout « Boré minei bessamim », afin que la foule ne vienne pas à se tromper, car tous ne sont pas experts en chaque bénédiction particulière, alors qu'avec cette bénédiction on s'acquitte pour tout, comme nous l'avons écrit là-bas au séif 1. Et néanmoins, lekhat'hila, il est préférable de prendre comme épices une chose dont la bénédiction est « Boré minei bessamim », comme le musc, qu'on appelle bisam, ou les clous de girofle (Nägelchen), car pour eux aussi, selon de nombreux A'haronim, la bénédiction est « Boré minei bessamim ». Il est permis de réciter « Boré minei bessamim » sur le piment qu'on appelle « poivre anglais » (le piment de la Jamaïque), car il est lui aussi inclus dans les épices ; mais pour le poivre ordinaire, il y a des divergences entre les décisionnaires, et c'est un doute en matière de bénédiction ; et de même pour le gingembre, qu'on appelle Ingwer.
séif katan 1
- (ב) א"צ לחזור אחריהם - שאין מברכין עליהם אלא להשיב הנפש שהיא כואבת מיציאת השבת. כתבו האחרונים שאף מי שמתענה בשבת צריך לברך על הבשמים במו"ש משא"כ ביוה"כ אף כשחל בשבת אין צריך לברך במוצאי יוה"כ:(2) On n'a pas besoin de les rechercher – car on ne récite la bénédiction sur elles que pour réconforter l'âme, qui souffre de la sortie du Chabbat. Les A'haronim ont écrit que même celui qui jeûne le Chabbat doit réciter la bénédiction sur les épices à la sortie du Chabbat ; ce qui n'est pas le cas pour Yom Kippour : même lorsqu'il tombe un Chabbat, on n'a pas besoin de réciter la bénédiction (sur les épices) à la sortie de Yom Kippour.
séif katan 2
- (ג) של בית הכסא ולא וכו' - דכל זה לאו לריחא עבידי אלא לעבורי ריח הסרחון:(3) Des toilettes, ni, etc. – car tout cela n'est pas fait pour l'odeur, mais pour chasser la mauvaise odeur.
séif katan 3
- (ד) למעלה ממטתו - אבל נתונים לפני מטתו מברכין שאני אומר לכבוד חיים הם עשויים [ירושלמי]:(4) Au-dessus de son lit – mais (si elles sont) placées devant son lit, on récite la bénédiction, car je dis (on suppose) qu'elles sont faites en l'honneur des vivants [Yerouchalmi].
séif katan 4
- (ה) שבמסיבת עובדי כוכבים - היינו שמסובין לאכילה לסעודה אבל אם לא היו מסובין כלל מותר לברך על בשמים שלהן וכן מסיק הט"ז להלכה בסימן רצ"ח סק"ה ומ"מ כתב לבסוף דטוב לכתחלה לחוש לדעת רבינו יונה דס"ל דסתם בשמים של עובדי כוכבים עומד לבסוף למכרן לע"ג ואין לברך עליהן אם לא במקום שנראה שאין עומד לע"ג כגון שהוא תגר שדרכו למכור אותם לאנשים הרבה או שדרכו לשום הבשמים לתבשיל שלו אז אין איסור לברך עליהם אפילו לדעת ר"י:(5) D'un banquet d'idolâtres – c'est-à-dire qu'ils sont attablés pour un repas ; mais s'ils n'étaient pas du tout attablés, il est permis de réciter la bénédiction sur leurs épices ; et ainsi conclut le Taz pour la halakha au siman 298, séif katan 5. Et néanmoins il a écrit à la fin qu'il est bon, lekhat'hila, de tenir compte de l'avis de Rabbénou Yona, qui estime que les épices des idolâtres, par défaut, sont destinées à être finalement vendues pour l'idolâtrie, et qu'on ne doit pas réciter la bénédiction sur elles, sauf là où il apparaît qu'elles ne sont pas destinées à l'idolâtrie — par exemple s'il s'agit d'un marchand qui a l'habitude de les vendre à beaucoup de gens, ou qui a l'habitude de mettre les épices dans sa propre cuisine : alors il n'y a pas d'interdit à réciter la bénédiction sur elles, même selon l'avis de Rabbénou Yona.
séif katan 5
- (ו) להריח בהם - שאין היין נותן בהם טעם כי אין דרך שיריחו בשמים מהיין אלא אדרבה הם נותנים טעם בהיין ועוד שאין מכוין המריח לריח היין אלא לריח התבלין:(6) De les sentir – car le vin ne leur donne pas de goût (d'interdit), puisqu'il n'est pas habituel que des épices tirent leur odeur du vin ; au contraire, ce sont elles qui donnent du goût au vin ; et de plus, celui qui sent n'a pas l'intention de sentir l'odeur du vin, mais l'odeur des aromates.
séif katan 6
- (ז) אין מבדילין עליהם - דמאיס הוא לגבוה. כתב הט"ז כאן ולעיל בסימן רי"ז דאין מברכין על ריח שבכלי שנבלע בו ע"י הבשמים שהיו בו מקודם. ואם רואה שבשולי הכלי יש אבק משיורי הבשמים כמו שרגילות בתיבות שמשימין בהם בשמים מותר לברך [אחרונים]:(7) On ne fait pas la Havdala sur eux – car c'est répugnant à l'égard du Très-Haut. Le Taz a écrit ici, et plus haut au siman 217, qu'on ne récite pas la bénédiction sur l'odeur d'un récipient qui s'en est imprégné à cause des épices qui y étaient auparavant. Et s'il voit qu'au fond du récipient il y a de la poussière des restes d'épices, comme c'est habituel dans les boîtes où l'on met des épices, il est permis de réciter la bénédiction [A'haronim].
séif katan 7
- (ח) על ההדס - פי' דשל לולב כיון דאיתעביד ביה חדא מצוה ליעביד ביה מצוה אחריתא ודוקא בשאר ימות השנה ולא בסוכות דהוקצה למצותו ומש"כ כל היכא דאפשר היינו כל היכא שיש בו עוד ריח קצת מצוה לכתחלה להדר אחריו וכ"כ בזוהר וסמך לדבר ותחת הסרפד יעלה הדס וסמיך ליה שומר שבת מחללו וגו' והי"א ס"ל דכיון שנתיבש וניטל ממנו עיקר הריח אין לברך עליו:(8) Sur le myrte – explication : celui du loulav (de Souccot) ; puisqu'on a accompli avec lui une mitsva, qu'on accomplisse avec lui une autre mitsva. Et cela seulement pendant les autres jours de l'année, mais pas à Souccot, car il est mis à part (houktsé) pour sa mitsva. Et ce qu'il a écrit, « chaque fois que c'est possible », signifie : tant qu'il a encore un peu d'odeur, c'est une mitsva, lekhat'hila, de le rechercher. Et ainsi est-il écrit dans le Zohar ; et il y a une allusion à cela : « Au lieu de l'ortie montera le myrte » (Isaïe 55, 13), et à côté (on lit) : « qui garde le Chabbat sans le profaner » etc. (Isaïe 56, 2). Et le « certains disent » estime que, puisqu'il s'est desséché et que l'essentiel de son odeur lui a été retiré, on ne doit pas réciter la bénédiction sur lui.
séif katan 8
- (ט) עם הבשמים - ואם אין לו יכול לברך גם על עשבים שיש להם ריח טוב וכנ"ל בסק"א:(9) Avec les épices – et s'il n'en a pas, il peut aussi réciter la bénédiction sur des herbes qui ont une bonne odeur, comme plus haut, séif katan 1.
séif katan 9
- (י) דאז עושין ככו"ע - עין בט"ז שכתב על מה דאיתא בטור בשם רבינו אפרים שהיה לו זכוכית מיוחדת שהיו בה מיני בשמים והיה מברך עליהן דאף דלהלכה יש לצדד דיכול לברך במ"ב גם על הבשמים שהיו מונחים בבית לצורך תבשיל כיון שנוטלן עתה בידו להריח בהן וכ"כ בספר תוספת שבת בפשיטות מ"מ רבינו אפרים עשה זה למצוה מן המובחר שייחד אותם מתחלה לשם ריח מצוה וכך נוהגין רוב העולם שמיחדין כלי לזה וקורין אותו הדס ע"ש שהיו מניחין שם בדורות הראשונים הדס כדי להריח:(10) Car alors on agit selon tous les avis – vois dans le Taz, qui a écrit, sur ce qui est rapporté dans le Tour au nom de Rabbénou Efraïm — qu'il avait un verre (un flacon) réservé, dans lequel il y avait des sortes d'épices, et sur lesquelles il récitait la bénédiction — que, bien que selon la halakha on puisse soutenir qu'on peut réciter « Boré minei bessamim » même sur les épices posées à la maison pour la cuisine, puisqu'il les prend maintenant en main pour les sentir — et ainsi l'a écrit le livre Tossefet Chabbat comme une évidence —, néanmoins Rabbénou Efraïm a fait cela par mitsva min hamouvhar (de la meilleure façon), en les réservant dès le départ pour l'odeur de la mitsva. Et ainsi fait la plupart des gens, qui réservent un récipient pour cela et l'appellent « hadas », parce que dans les premières générations on y mettait du myrte pour le sentir.
séif katan 10
- (יא) מי שאינו מריח - היינו שאין לו חוש הריח:(11) Celui qui ne sent pas – c'est-à-dire qui n'a pas le sens de l'odorat.
séif katan 11
- (יב) להוציא וכו' - וצריכין שיריחו תיכף אחר ברכתו:(12) Pour acquitter, etc. – et il faut qu'ils sentent immédiatement après sa bénédiction.
séif katan 12
- (יג) או להוציא וכו' - כל האחרונים חולקין ע"ז וסוברין דוקא להוציא ב"ב הקטנים הוא דשרי שמוטל עליו כדי לחנכם במצות אבל לא להוציא מי שאינו יודע דכיון שהוא אינו חייב בדבר אינו יכול להוציא אחרים ידי חובתן דאף דבעצם קידוש והבדלה יכול להוציא לאחרים אע"פ שאינו חייב בדבר כגון שיצא מכבר שאני התם שהן חובה על כל איש ישראל וכל ישראל ערבים זה בזה משא"כ בזה שהוא רק מנהג החכמים ואין צריך לחזור אחריו וכדלעיל בס"א הוא דומה לכל ברכת הנהנין שאינו יכול להוציא אחרים בברכתו אם אינו נהנה אז בעצמו וכדלעיל בסימן קס"ז סי"ט וע"כ ה"ה מי שהבדיל כבר ויש לו חוש הריח ובירך על הבשמים ובא להבדיל פעם אחרת בשביל אחרים יריח עוד בעצמו פעם אחרת כדי שיוכל עוד הפעם לברך במ"ב. ודע דמה שנוהגין איזה אנשים שאין רוצין לצאת בברכת הנר והבשמים שאומר המבדיל ומברכין אותן לעצמן בשעה שאומר המברך ברכת המבדיל שלא כדין הם עושין דכיון שהם יוצאין בהבדלה צריכין להטות אזנם ולשמוע ברכת ההבדלה ולא לברך אז ברכה אחרת ולבד כ"ז מצוה יותר לצאת כולם בברכתו דברוב עם הדרת מלך ולא לברך כ"א בפני עצמו וכדלקמן בסימן רצ"ח סי"ד אם לא שהוא רחוק אז מן האור ולא יוכל להשתמש לאורה דאינו יוצא אז בברכת המברך וכדלקמן ברצ"ח ס"ד ובאופן זה לא יכוין לצאת בברכת הנר אלא יאחר אותה לאחר הבדלה כשיהיה סמוך אצל האש:(13) Ou pour acquitter, etc. – tous les A'haronim contestent cela et estiment qu'il n'est permis que d'acquitter les enfants de sa maison, car il lui incombe de les éduquer aux mitsvot ; mais non d'acquitter celui qui ne sait pas, car, puisque lui-même n'est pas obligé en la matière, il ne peut pas acquitter d'autres de leur obligation. En effet, bien que pour le Kiddouch et la Havdala eux-mêmes on puisse acquitter d'autres même si l'on n'est pas obligé en la matière — par exemple si l'on s'est déjà acquitté —, là c'est différent, car ce sont des obligations pour tout homme d'Israël, et tous les Bnei Israël sont garants les uns des autres ; ce qui n'est pas le cas ici, où ce n'est qu'un usage des Sages et où l'on n'a pas besoin de le rechercher, comme plus haut au séif 1 : c'est semblable à toutes les bénédictions de jouissance (birkhot hanéhenin), par lesquelles on ne peut pas acquitter d'autres si l'on ne jouit pas soi-même à ce moment, comme plus haut, siman 167, séif 19. C'est pourquoi, de même, celui qui a déjà fait la Havdala, qui a le sens de l'odorat et a récité la bénédiction sur les épices, et qui vient faire la Havdala une autre fois pour d'autres, sentira encore lui-même une autre fois, afin de pouvoir de nouveau réciter « Boré minei bessamim ». Et sache que ce que font certaines personnes, qui ne veulent pas s'acquitter des bénédictions de la bougie et des épices que dit celui qui fait la Havdala, et les récitent pour elles-mêmes au moment où celui qui récite dit la bénédiction « Hamavdil » — elles n'agissent pas selon la règle : car, puisqu'elles s'acquittent de la Havdala, elles doivent tendre l'oreille et écouter la bénédiction de la Havdala, et non réciter alors une autre bénédiction. Et outre tout cela, c'est une plus grande mitsva qu'ils s'acquittent tous par sa bénédiction, car « dans la multitude du peuple est la gloire du Roi » (Proverbes 14, 28), plutôt que chacun récite pour soi, comme plus loin, siman 298, séif 14 ; sauf s'il est alors éloigné de la lumière et ne peut pas profiter de sa lumière, car alors il ne s'acquitte pas par la bénédiction de celui qui récite, comme plus loin, siman 298, séif 4 ; et dans ce cas, il n'aura pas l'intention de s'acquitter de la bénédiction de la bougie, mais la retardera après la Havdala, quand il sera près du feu.
séif katan 13