Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
- סדר גביית החוב והמבקש זמן לפסול שטרו אם לא בא בזמנו. ובו יא סעיפים:
סדר גביית החוב כך הוא כשהמלוה מוציא שטר חוב מקוים אומרים ללוה שלם אפי' שהה כמה שנים ולא תבעו אין אומרים מחל לו כיון ששהה כל כך שנים ולא תבעו ואפי' שמענו שנתייאש (פי' תרגום ונואש ממני שאול וזה כי מי שלבו הומה על דבר מה ואח"כ נח ואינו חושב עוד בדבר ההוא יאמר עליו ל' יאוש) מהחוב לגמרי ואמר וי לחסרון כיס אינו יאוש (ואפילו ראה המלוה שכתב כל נכסיו לבניו ולא כתב למלוה רק קרקע כל שהוא ושתק אפ"ה לא אמרי' דמחל) (טור) ואפי' אין שטר חובו יוצא מתחת ידו אם החייב מודה:Procédure de recouvrement de la créance, et celui qui demande un délai pour invalider l'acte de l'autre, s'il ne vient pas dans le délai. Ce siman contient 11 séifim.
La procédure de recouvrement de la créance est la suivante : lorsque le prêteur produit un acte de créance authentifié, on dit à l'emprunteur : « Paie. » Même s'il a attendu plusieurs années sans le réclamer, on ne dit pas qu'il lui a fait remise de la dette puisqu'il a attendu tant d'années sans le réclamer. Et même si nous avons entendu qu'il a désespéré (explication : le Targoum de « Chaoul désespérera de moi » (I Samuel 27, 1) ; car celui dont le cœur est agité au sujet d'une chose, puis s'apaise et n'y pense plus, on emploie à son sujet le terme de « désespoir ») complètement de la créance et a dit : « Malheur à la perte d'argent ! », ce n'est pas un désespoir (qui vaut renonciation). (Et même si le prêteur a vu l'emprunteur écrire tous ses biens à ses fils et ne lui écrire à lui, le prêteur, qu'une parcelle de terre quelconque, et qu'il s'est tu, malgré cela on ne dit pas qu'il a fait remise) (Tour). Et même si l'acte de sa créance ne sort pas de sa main (s'il n'a pas d'acte), si le débiteur reconnaît la dette.séif 1
- צריך לעשות הדיין דרישה וחקירה בשטרות ישנים שמוציאים אותם למה לא תבעו עד עתה אם יראה לו צד רמאות כדי להוציא הדין לאמיתו:Le juge doit faire une enquête et un examen pour les actes anciens que l'on produit, en demandant pourquoi on ne les a pas réclamés jusqu'à présent, s'il lui apparaît un soupçon de fraude, afin de faire sortir le jugement conforme à la vérité.
séif 2
- אין יורדים לנכסיו עד שיודיעוהו תחלה אם הוא כאן או במקום קרוב ואם טעה הדיין והוריד לנכסיו קודם שיודיעוהו מסלקים אותו:On ne saisit pas ses biens avant de l'avoir d'abord informé, s'il est ici ou dans un endroit proche. Et si le juge s'est trompé et a fait saisir ses biens avant de l'informer, on fait retirer le créancier de ces biens.
séif 3
- טען הלוה ואמר שטר זה שנתקיים בפניכם מזויף הוא אני אביא ראיה ואבטלנו ועדים במקום פלו' והם פלו' ופלו' אם נראה לדיינים שיש ממש בדבריו קובעים לו זמן להביא עידיו ואם נראה להם שאינו בא אלא בעלילות דברים ובטענות של דופי אומרים לו שלם ואחר כך אם יש לו ראיה יחזיר ואם היה המלוה אלם (פי' תקיף תרגום חזקו ואמצו תקיפו ואלימו) ושמא אינו יכול להוציא מידו מניחים ע"י שליש (ומן הסתם נותנין לו זמן שלשים יום) (טור):Si l'emprunteur plaide et dit : « Cet acte qui a été authentifié devant vous est falsifié ; j'apporterai une preuve et je l'annulerai, et les témoins sont en tel endroit, et ce sont Untel et Untel » : s'il paraît aux juges qu'il y a de la substance dans ses paroles, ils lui fixent un délai pour amener ses témoins ; et s'il leur paraît qu'il ne vient qu'avec des prétextes et des arguments trompeurs, ils lui disent : « Paie » ; et ensuite, s'il a une preuve, le prêteur rendra l'argent. Et si le prêteur est violent (explication : puissant ; le Targoum de « Soyez forts et courageux » est « tekifou ve-alimou ») et qu'on risque de ne pas pouvoir lui reprendre l'argent de la main, on le dépose chez un tiers (et par défaut, on lui donne un délai de trente jours) (Tour).
séif 4
- קבעו לו זמן להביא ראייה לבטל השטר והגיע הזמן ולא בא ממתינין לו שני וחמישי ושני לא בא כותבין עליו פתיחה ומשמתין אותו והוא בנידויו צ' יום שלמו צ' יום ולא בא בית דין כותבים לו אדרכתא (פי' שטר שב"ד כותבים למלוה ומדריכין אותו שיפרע מחובו על נכסי הלוה) על נכסיו ומתירין לו נידויו ואין כותבים אדרכתא עד ששולחים ומודיעים לו והוא שיהא קרוב לב"ד יום אחד ויש מי שאומר שני ימים ואם היה רחוק יתר על זה אין צריכין להודיעו.Si on lui a fixé un délai pour apporter une preuve afin d'annuler l'acte, que le délai est arrivé et qu'il n'est pas venu, on l'attend le lundi, le jeudi et le lundi (les jours de séance du tribunal). S'il n'est pas venu, on rédige contre lui une peti'ha (acte d'ouverture de procédure) et on le met au ban, et il reste dans son bannissement quatre-vingt-dix jours. Si les quatre-vingt-dix jours sont achevés et qu'il n'est pas venu, le tribunal rédige pour le créancier une adrakhta (explication : acte que le tribunal écrit pour le prêteur et par lequel il l'oriente pour qu'il se rembourse de sa créance sur les biens de l'emprunteur) sur ses biens, et on lève son bannissement. Et on n'écrit pas d'adrakhta avant d'avoir envoyé l'en informer, à condition qu'il soit à une journée du tribunal ; et il y a un avis selon lequel il faut qu'il soit à deux jours. Et s'il est plus éloigné que cela, il n'est pas nécessaire de l'informer.
séif 5
- במה דברים אמורים כשהיה כל תשעים יום נשמט ואומר עתה אביא ראייה ואבטל השטר אבל אם אמר איני בא לב"ד מיד כותבין אדרכתא בין על הקרקעות (טור סעיף י"ב בשם הרמב"ם) בין על המטלטלין וכן אם השטר על פקדון אין ממתינין לו תשעים יום אלא כותבים אדרכתא על נכסיו מיד:De quoi parle-t-on ? Lorsque, pendant tous les quatre-vingt-dix jours, il se dérobait en disant : « Maintenant j'apporterai une preuve et j'annulerai l'acte. » Mais s'il a dit : « Je ne viens pas au tribunal », on rédige immédiatement l'adrakhta, tant sur les biens fonciers (Tour, séif 12, au nom du Rambam) que sur les biens meubles. De même, si l'acte porte sur un dépôt, on ne l'attend pas quatre-vingt-dix jours, mais on rédige immédiatement l'adrakhta sur ses biens.
séif 6
- זה שאמרנו שאם לא בא בסוף התשעים כותבין אדרכתא על הקרקעות אבל על המטלטלים אפי' אחר תשעים יום כל זמן שהוא אומר עתה אביא ראיה ואבטל השטר אין מורידין המלוה למטלטלים שמא יאכל אותם ויביא זה ראיה ויבטל השטר ואם לא ימצא (המטלטלין) מה יטול ואפי' היה למלוה קרקע שמא תכסיף או תשתדף (פירש"י תבור ותפחת מדמי') ואע"ג דלא כתבינן אדרכתא אמטלטלי יהבינן להו ביד שליש ויהבינן זמן הראוי לב"ד אי מרע לשטרא בגו ההוא זמנא איתרע ואי לא יהבינן להו ביד המלוה.Ce que nous avons dit, que s'il n'est pas venu à la fin des quatre-vingt-dix jours on rédige l'adrakhta, concerne les biens fonciers ; mais pour les biens meubles, même après quatre-vingt-dix jours, tant qu'il dit : « Maintenant j'apporterai une preuve et j'annulerai l'acte », on ne fait pas saisir les biens meubles au prêteur, de peur qu'il ne les consomme, puis que l'autre apporte une preuve et annule l'acte, et ne trouve pas (les biens meubles) à reprendre. Et même si le prêteur possède un bien foncier (pour garantir le remboursement, on craint) qu'il ne se déprécie ou ne soit dévasté (Rachi a expliqué : qu'il devienne en friche et perde de sa valeur). Et bien que nous n'écrivions pas d'adrakhta sur les biens meubles, nous les remettons entre les mains d'un tiers et nous donnons un délai convenable selon l'appréciation du tribunal : s'il invalide l'acte durant ce délai, il est invalidé ; sinon, nous les remettons entre les mains du prêteur.
séif 7
- אם המלוה אלם ולא יוכל הלוה להוציא הקרקעות מידו אחר שנפסל שטרו מאחרין האדרכתא עד שיודיעו ללוה אפי' אם הוא במקום רחוק שצריך לשהות י"ב חדש לילך ולבא שיירא משם:Si le prêteur est violent et que l'emprunteur ne pourra pas lui reprendre les biens fonciers de la main après que son acte aura été invalidé, on retarde l'adrakhta jusqu'à ce qu'on informe l'emprunteur, même s'il est dans un endroit éloigné tel qu'une caravane doit mettre douze mois pour aller et revenir de là-bas.
séif 8
- כיצד כותבים האדרכתא אם לנכסים בני חורין הורידוהו כותבים איש פלו' נתחייב לפלו' בדין כך וכך ולא נתן לו מעצמו וכתבנו לו אדרכתא זו על שדה פלונית שלו ואח"כ שמין לו שלשה באותו שדה כנגד חובו ומכריזין עליהם כפי מה שיראה (ובטור סי' ק"ב ס"ב הביא זה ג"כ) עד שיפסקו המוסיפין ומורידין אותו בחובו לחלק ששמו אותו וקורעין שטר החוב אם היה שם שטר ואם לא היו לו נכסים בני חורין כותבין האדרכתא כך איש פלו' נתחייב לפלו' כך בשטר חוב שבידו ולא נתן לו חובו ולא מצינו לו נכסים בני חורין וכבר קרענו לשטר שיש לו עליו ונתננו לפלו' רשות לדרוש ולחקור ולהיות ידו נטויה על כל הנכסים שימצאו לו וכל הקרקעות שמכר מזמן פלו' והלאה יש לו רשות לגבות חובו מהכל ואחר שכותבין אדרכתא זו הולך המלוה ומחפש אם מצא לו נכסים בני חורין שמין לו מהם מצא לו נכסים משועבדים מאחר זמן שטרו טורף מהם וקורעים שטר האדרכתא וכותבין לו שטר הטרפא כיצד כותבין איש פלו' בן פלו' זכה בדין לטרוף בדין בחוב שפלו' חייב לו שהוא כו"כ בשדה פלונית שלקחה פלו' בכך וכך מזמן פלו' וכבר קרענו האדרכתא שהיתה בידו והרשינוהו לטרוף מזה בכך וכך ואחר שכותבים הטירפא לטרוף מורידין ג' בקיאים לאותה שדה ושמין לו ממנה כשיעור חובו מהקרן וחצי השבח ומכריזין עליה שלשים יום כדרך שמכריזין על נכסי יתומים ואח"כ משביעין את הלוה שאין לו כלום אם היה הלוה עמנו במדינה משביעין את הטורף בנק"ח שלא נפרע חוב זה ולא מחלו ולא מכרו לאחר ואח"כ מורידים אותו לנכסי הלוקח בשומא שלו וכותבין הורדה וכיצד כותבין אחר ששמנו לפלו' בשומא שהיתה בידו והכרזנו ל' יום כראוי והשבענו את זה הטורף ואת הבעל חוב הורדנוהו לשדה פלונית להיות משתמש בה כדרך שאדם משתמש בקניינו ומאימתי אוכל הטורף פירות שדה זו משיפסקו ימי ההכרזה (שם בפ' הנושא) ואם יש טעות באדרכתא אינו אוכל פירות אפי' מיום ששלמו ימי ההכרזה:Comment rédige-t-on l'adrakhta ? Si on l'a fait saisir des biens libres (non hypothéqués ni vendus), on écrit : « Untel a été condamné envers Untel en justice à telle et telle somme, et il ne la lui a pas donnée de lui-même ; et nous lui avons rédigé cette adrakhta sur tel champ qui lui appartient. » Ensuite, trois experts lui évaluent dans ce champ une part correspondant à sa créance, et on fait une criée (mise aux enchères) selon ce qui paraît convenable (et le Tour l'a rapporté aussi au siman 102, séif 2), jusqu'à ce que les surenchérisseurs cessent ; puis on le met en possession, pour sa créance, de la part qu'on a évaluée, et on déchire l'acte de créance s'il y en avait un. Et s'il n'avait pas de biens libres, on rédige l'adrakhta ainsi : « Untel était redevable à Untel de telle somme, par un acte de créance qui est entre ses mains, et il ne lui a pas payé sa créance ; et nous ne lui avons pas trouvé de biens libres ; et nous avons déjà déchiré l'acte qu'il avait contre lui, et nous avons donné à Untel la permission de rechercher et d'enquêter, et que sa main soit étendue sur tous les biens qu'on lui trouvera ; et sur tous les biens fonciers qu'il a vendus à partir de telle date, il a la permission de recouvrer sa créance sur l'ensemble. » Après qu'on a rédigé cette adrakhta, le prêteur va chercher : s'il lui trouve des biens libres, on lui en fait l'évaluation ; s'il lui trouve des biens hypothéqués (vendus) postérieurement à la date de son acte, il les saisit, et on déchire l'acte d'adrakhta et on lui rédige un acte de tirpa (saisie sur un acquéreur). Comment l'écrit-on ? « Untel fils d'Untel a obtenu en justice le droit de saisir, pour la créance qu'Untel lui doit, qui est de telle et telle somme, dans tel champ qu'Untel a acheté pour telle somme à telle date ; et nous avons déjà déchiré l'adrakhta qui était entre ses mains, et nous l'avons autorisé à saisir sur celui-ci pour telle somme. » Après avoir rédigé la tirpa pour saisir, on envoie trois experts dans ce champ, qui lui en évaluent l'équivalent de sa créance sur le capital et la moitié de la plus-value ; on fait une criée trente jours, de la manière dont on fait une criée sur les biens d'orphelins ; ensuite, on fait jurer l'emprunteur qu'il ne possède rien, si l'emprunteur est avec nous dans le pays ; on fait jurer à celui qui saisit, en tenant un objet sacré (naki 'hefets), que cette créance n'a pas été payée, qu'il n'en a pas fait remise et qu'il ne l'a pas vendue à un autre ; ensuite, on le met en possession des biens de l'acheteur par son évaluation, et on rédige un acte de mise en possession. Comment l'écrit-on ? « Après avoir fait l'évaluation pour Untel selon l'évaluation qu'il avait entre les mains, avoir fait la criée trente jours comme il convient, et avoir fait jurer celui-ci qui saisit, ainsi que le débiteur, nous l'avons mis en possession de tel champ, pour qu'il en use comme on use de son acquisition. » Et à partir de quand celui qui saisit mange-t-il les fruits de ce champ ? À partir du moment où les jours de la criée s'achèvent (ibid., au chapitre HaNossé). Et s'il y a une erreur dans l'adrakhta, il ne mange pas les fruits, même à partir du jour où les jours de la criée se sont achevés.
séif 9
- כל אדרכתא שאין כתוב בה קרענו לשטר הלואה אינה אדרכתא וכל טירפא שאין כתוב בה קרענו לאדרכתא אינה טירפא וכל שומא שאין כתוב בה קרענו לטירפא אינה שומא:Toute adrakhta dans laquelle il n'est pas écrit « nous avons déchiré l'acte de prêt » n'est pas une adrakhta ; toute tirpa dans laquelle il n'est pas écrit « nous avons déchiré l'adrakhta » n'est pas une tirpa ; et toute évaluation dans laquelle il n'est pas écrit « nous avons déchiré la tirpa » n'est pas une évaluation.
séif 10
- כיצד כותבין אדרכתא על נכסי יתומים יתבאר בסי' ק"ט:Comment on rédige l'adrakhta sur les biens d'orphelins sera expliqué au siman 109.
séif 11