Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
- במה זמן סתם הלואה וכמה פרטי דיני הלוא'. ובו כ סעיפים:
המלוה את חבירו סתם ולא קבע לו זמן במקום שאין להם מנהג יש לו זמן שלשים יום שאינו יכול לתבעו קודם בין במלוה בשטר בין במלוה ע"פ בין במשכון בין בלא משכון ואם התנה שיתבע כל זמן שירצה יש לו לתובעו אפי' ביומו אבל שאלה סתם זמנה לאלתר ויכול לתובעו מיד: הגה מיהו אם הלוה מוחה שלא ליתן שטר למלוה והוא מבקש ממנו שטר צריך להחזיר לו מעותיו מיד כי מסתמא לא הלוה לו אלא שיכתוב לו שטר ומאחר שאינו רוצה יחזיר לו מעותיו (טור בשם הרא"ש):Quel est le délai d'un prêt sans précision, et plusieurs détails des lois du prêt. Il contient 20 séifim.
Celui qui prête à son prochain sans précision et ne lui a pas fixé de terme, dans un lieu où ils n'ont pas d'usage établi, il (l'emprunteur) a un délai de trente jours, de sorte que le prêteur ne peut pas le réclamer avant, que ce soit pour un prêt par acte ou pour un prêt verbal, avec gage ou sans gage. Et s'il a stipulé qu'il pourrait réclamer quand il le voudrait, il peut le réclamer même le jour même. Mais un emprunt d'objet (chééla) sans précision a un terme immédiat, et le prêteur peut le réclamer tout de suite. Haga (Rema) : Toutefois, si l'emprunteur refuse de donner un acte au prêteur alors que celui-ci lui demande un acte, il doit lui rendre son argent immédiatement, car on présume qu'il ne lui a prêté qu'à condition qu'il lui écrive un acte ; et puisqu'il ne le veut pas, il lui rendra son argent (Tour au nom du Roch).séif 1
- המלוה את חבירו וקבע לו זמן לפורעו אע"פ שלא קנו מידו אינו יכול לתבעו קודם הזמן בין במלוה על פה בין במלוה בשטר בין במשכון בין שלא במשכון בין שמת מלוה בין שמת לוה אם יורשיו אמודים בנכסים כמוהו טען המלוה ואמר היום סוף הזמן שקבעת והלוה אומר עד עשרה ימים קבעת הלוה נשבע היסת ואם היה שם עד אחד שהיום סוף זמנו הרי זה נשבע שבועת התורה:Celui qui prête à son prochain et lui fixe un terme pour le rembourser, même s'ils n'ont pas effectué de kinyan (acte d'acquisition confirmant l'engagement), ne peut pas le réclamer avant le terme, que ce soit pour un prêt verbal ou pour un prêt par acte, avec gage ou sans gage, que le prêteur soit mort ou que l'emprunteur soit mort, si ses héritiers sont estimés aussi riches en biens que lui. Si le prêteur a prétendu et dit : « Aujourd'hui est la fin du terme que tu as fixé », et que l'emprunteur dit : « Tu as fixé un terme de dix jours encore », l'emprunteur prête le serment hessèt (serment d'ordre rabbinique). Et s'il y avait là un témoin unique attestant qu'aujourd'hui est la fin de son terme, celui-ci (l'emprunteur) prête un serment de la Torah.
séif 2
- זה אומר חמשה ימים נשאר מהזמן וזה אומר עשרה אומרי' למלוה המתן עוד עד סוף החמשה ואז ישבע היסת שנשאר עוד חמשה ימים:Si l'un dit : « Il reste cinq jours du terme », et l'autre dit : « Dix », on dit au prêteur : « Attends encore jusqu'à la fin des cinq jours », et alors l'emprunteur prêtera le serment hessèt qu'il reste encore cinq jours.
séif 3
- בד"א במלוה על פה בלא משכון אבל אם היתה מלוה בשטר או על המשכון וטען המלוה שלא קבע לו זמן או שהיום סוף זמן שקבע לו ישבע המלוה היסת ויגבה חובו מיד:En quel cas cela est-il dit ? Pour un prêt verbal sans gage. Mais si c'était un prêt par acte ou sur gage, et que le prêteur prétend qu'il ne lui a pas fixé de terme, ou qu'aujourd'hui est la fin du terme qu'il lui a fixé, le prêteur prête le serment hessèt et recouvre sa créance immédiatement.
séif 4
- ראובן נשבע שלא למכור משלו לפרוע שום חוב ואח"כ נשבע לפרוע לשמעון לזמן פלוני וכשהגיע הזמן טוען אין לי מעות וכבר נשבעתי שלא למכור משלי לפרוע שום חוב אם חוב שמעון קדם לשבוע' שלא למכור משלו לא חלה השבועה ומכין אותו עד שתצא נפשו אם אינו רוצה לפרוע ואם השבועה קדמה לחוב שמעון נמצאת השניה שבועת שוא ומכין עליה מכת מרדות ואם מתוך אימת המלקות יתחרט וימצא פתח לשבועה ראשונה יתירוהו לו וימכור ויקיים שבועה שניה:Réouven a juré de ne rien vendre de ses biens pour rembourser une quelconque dette ; ensuite il a juré de rembourser Chimon à telle date. Quand la date arrive, il prétend : « Je n'ai pas d'argent, et j'ai déjà juré de ne rien vendre de mes biens pour rembourser une quelconque dette. » Si la dette de Chimon a précédé le serment de ne pas vendre ses biens, le serment ne prend pas effet (car il ne peut annuler une obligation déjà existante), et on le frappe jusqu'à ce que son âme s'en aille (jusqu'à ce qu'il accepte) s'il ne veut pas rembourser. Et si le serment a précédé la dette de Chimon, le second serment se révèle être un serment vain, et on le frappe pour cela de makat mardout (coups de discipline d'ordre rabbinique) ; et si, par crainte de la flagellation, il se repent et trouve une ouverture (péta'h, motif d'annulation) pour le premier serment, on le lui annulera, et il vendra ses biens et accomplira le second serment.
séif 5
- הנשבע לחבירו לפרעו קודם שיעבור זמן פלוני אע"פ שלא תבעו בתוך הזמן עדיין השבועה במקומ' עומדת: ועיין בי"ד סי' רכ"ח סעיף מ"ב מדינים אלו וסימן רל"ב סעיף י"ב:Celui qui jure à son prochain de le rembourser avant que ne passe tel délai, même si celui-ci ne le lui a pas réclamé pendant le délai, le serment reste encore en vigueur. Et voir dans Yoré Dé'a, siman 228, séif 42, au sujet de ces lois, et siman 232, séif 12.
séif 6
- הנשבע לפרוע לחבירו ביום פלוני ואירע אותו יום בשבת חייב לפרעו קודם אותו יום ואם לא פרעו קודם צריך ליתן באותו יום משכון וישומו אותו ויתננו לו בתורת פרעון: הגה מי שנשבע לחבירו לפרוע לו לזמן והגיע השמיטה בנתיים או שמחל לו פטור משבועתו דכל שפטור מדין הפרעון אינו חייב לשלם מכח השבועה (תשובת רמב"ן סי' רנ"ו ומהרי"ק שורש פ"א בשם תשובת רשב"א וב"י ד"מ סי' ס"ז וע"ש):Celui qui jure de rembourser son prochain tel jour, et ce jour tombe un Chabbat, est tenu de le rembourser avant ce jour ; et s'il ne l'a pas remboursé avant, il doit donner ce jour-là un gage ; on l'évaluera et il le lui donnera à titre de remboursement. Haga (Rema) : Celui qui a juré à son prochain de le rembourser à un terme, et l'année de la chemita (année sabbatique, qui annule les dettes) est arrivée entre-temps, ou le prêteur lui a fait remise de la dette, est dispensé de son serment, car quiconque est dispensé selon la loi du remboursement n'est pas tenu de payer en vertu du serment (Responsa du Ramban, siman 256 ; Maharik, chorèch 81, au nom des Responsa du Rachba ; Beit Yossef ; Darkhei Moché, siman 67 ; voir là-bas).
séif 7
- הנשבע לחבירו לפרעו ביום פלו' והגיע הזמן והמלו' איננו בעיר הוא פטור עד שיבא המלו' או שלוחו אבל צריך שיהיו המעות בידו באותו יום ואינו רשאי להוציאם: הגה והני מילי שנפטר כשאין המלו' בעיר היינו דוקא כשלא היה המלוה דר במקום שהיה דר תחלה כשנשבע הלו' או יצא משם אבל אם הוא בעיר שהיה תחלה כשנשבע הלוה צריך להוליכו אחריו כי אדעתא דהכי נשבע תחלה (מהרי"ק שורש י"ז) וי"א דאפי' אם עקר דירתו ממקום למקום אם אינו רחוק מן הלוה יותר מתחלה צריך להוליכו אחריו (מהרי"ק שורש קי"ב) מי שנשבע ליתן נדוניא לחתנו ובתוך זה הרגיל קטטה עם בתו ויש לחוש שירגיל יותר אם יתן לו א"צ ליתן לו (טא"ה סימן נ"ב) מי שנשבע לשלם לחבירו אע"פ שלא היה חייב לשלם לו מ"מ חייב לשלם מכח שבועתו (תשו' הרא"ש כלל ס"ח סי' י"א וריב"ש סי' שד"מ) וע' לקמן סי' נ"ז סעיף ט"ו וסעיף ל' ולקמן סי' ר"ט ס"ד:Celui qui jure à son prochain de le rembourser tel jour, et le terme arrive alors que le prêteur n'est pas en ville, est dispensé de payer jusqu'à ce que vienne le prêteur ou son mandataire ; mais il faut que l'argent soit entre ses mains ce jour-là, et il n'a pas le droit de le dépenser. Haga (Rema) : Et ce qu'il est dispensé lorsque le prêteur n'est pas en ville ne vaut que lorsque le prêteur n'habite plus à l'endroit où il habitait au début, quand l'emprunteur a juré, ou qu'il en est sorti ; mais s'il est encore dans la ville où il était au début, quand l'emprunteur a juré, et que c'est l'emprunteur qui est parti, celui-ci doit lui apporter l'argent là où il est, car c'est dans cette idée qu'il a juré au début (Maharik, chorèch 17). Et certains disent que même si le prêteur a déplacé sa résidence d'un lieu à un autre, s'il n'est pas plus éloigné de l'emprunteur qu'au début, celui-ci doit lui apporter l'argent là où il est (Maharik, chorèch 112). Celui qui a juré de donner une dot à son gendre, et entre-temps celui-ci a provoqué des querelles avec sa fille, et il y a lieu de craindre qu'il en provoque davantage s'il lui donne la dot, n'a pas besoin de la lui donner (Tour Even HaEzer, siman 52). Celui qui a juré de payer son prochain, même s'il n'était pas tenu de le payer, est néanmoins tenu de payer en vertu de son serment (Responsa du Roch, règle 68, siman 11 ; Rivach, siman 344). Et voir plus loin siman 57, séif 15 et séif 30, et plus loin siman 209, séif 4.
séif 8
- הנשבע לפרוע בראש חדש אדר חייב לפרוע ביום החדש הראשון:Celui qui jure de rembourser à Roch 'Hodech Adar est tenu de rembourser le premier jour du mois (lorsque Roch 'Hodech dure deux jours).
séif 9
- מי שיש לו שטר על חבירו לזמן ובא בתוך הזמן לב"ד ואמר מצאתי מנכסי פלו' ואנא ירא שאם יבואו לידו יבריחם ממני ולא אמצא מקום לגבות חובי אם רואה הדיין שום אמתלא לדבריו שלא יוכל לגבות חובו כשיגיע הזמן מצוה על הדיין לעכב הממון עד שיגיע זמן השטר וכן הדין בלוה לזמן ובתוך הזמן רואה המלו' שהלו' מבזבז נכסיו ואין לו קרקע או שהלו' רוצה לילך למדינ' הים ותובע המלו' את שלו או שיתן לו ערב שומעין לו: הגה וה"ה בכ"מ שנראה לב"ד לעכב מעות הנתבע (פסקי מהרא"י סס"ד) ומזה נשתרבב המנהג לעקל המעות אע"פ שאין בו צורך כולי האי (ת"ה סי' פ"ה) ואם הנתבע מעיר אחרת ונראה לב"ד שמן הראוי לעקל מעותיו של הנתבע אם הם בעיר התובע צריך הנתבע לילך ולדון בעיר התובע להוציא מעותיו (ועיין לעיל סי' י"ד) אבל אם נראה לב"ד שהנתבע ציית לו דינו בעירו ולא גברא אלמא הוא לא יעכבו לו מעותיו אע"פ שהם בעיר התובע אלא ילך התובע אחר הנתבע (מהרי"ו סי' ל"ד וקנ"ה) וכשנראה לב"ד לעכב המעות צריכין להודיע לנתבע כדלקמן סי' ק"ו מי שהיה דר בעיר עם המלוה ויצא משם והניח ממונו בעיר שיצא משם יכולים התובעים לכופו לדון עמהם בעירם שלא יהא כל אחד ואחד לוה והולך למדינת הים וב"ד מודיעין לו תחלה (תשובת רשב"א אלף קמ"ט כדלקמן סי' ק"ו):Celui qui détient un acte de créance sur son prochain à terme, et qui vient au tribunal pendant le délai et dit : « J'ai trouvé une partie des biens d'Untel, et je crains que, s'ils lui parviennent, il ne les fasse fuir loin de moi, et je ne trouverai pas d'endroit où recouvrer ma créance » : si le juge voit quelque fondement (amatla) à ses paroles, à savoir qu'il ne pourra pas recouvrer sa créance quand le terme arrivera, c'est une mitsva pour le juge de retenir l'argent jusqu'à l'échéance de l'acte. Et de même est la loi pour un prêt à terme où, pendant le délai, le prêteur voit que l'emprunteur dilapide ses biens et n'a pas de terre, ou que l'emprunteur veut partir outre-mer, et que le prêteur réclame son dû, ou qu'il lui donne un garant : on l'écoute. Haga (Rema) : Et il en est de même partout où il paraît justifié au tribunal de retenir l'argent du défendeur (Pessakim du Maharaï, fin du siman 64). Et de là s'est répandu l'usage de saisir l'argent (le'akel), même s'il n'y en a pas tellement besoin (Teroumat HaDéchèn, siman 85). Et si le défendeur est d'une autre ville, et qu'il paraît au tribunal qu'il convient de saisir l'argent du défendeur, s'il se trouve dans la ville du demandeur, le défendeur doit aller plaider dans la ville du demandeur pour récupérer son argent (voir plus haut, siman 14). Mais s'il paraît au tribunal que le défendeur se soumet au jugement du tribunal de sa ville et n'est pas un homme violent, on ne lui retient pas son argent, même s'il est dans la ville du demandeur ; c'est plutôt le demandeur qui ira plaider auprès du défendeur (Maharyou, siman 34 et 155). Et lorsqu'il paraît au tribunal justifié de retenir l'argent, il faut en informer le défendeur, comme il est dit plus loin, siman 106. Celui qui habitait dans une ville avec le prêteur et en est sorti, en laissant ses biens dans la ville qu'il a quittée, les demandeurs peuvent le contraindre à plaider avec eux dans leur ville, afin que chacun ne puisse emprunter et partir outre-mer ; et le tribunal l'en informe d'abord (Responsa du Rachba, 1149 ; comme plus loin, siman 106).
séif 10
- הקונה שדה מחבירו ויצאו עליה עסיקין (פי' ערעורין מן התעשקו עמו) ובא לב"ד וטוען חושש אני שמא תצא השדה מידי ותאבד ממונך ולא אמצא לך (כלום) קנה באותו ממון קרקע כדי שאטרוף אותו שומעין לו:Celui qui achète un champ de son prochain, et des contestataires (assikin) — explication : des contestations, de l'expression « ils se disputèrent avec lui » (התעשקו עמו) (Genèse 26, 20) — se lèvent contre lui, et qu'il vient au tribunal et prétend contre le vendeur : « Je crains que le champ ne sorte de mes mains, que tu ne perdes entre-temps ton argent et que je ne trouve (rien) chez toi ; achète avec cet argent une terre afin que je puisse la saisir » en cas d'éviction, on l'écoute.
séif 11
- לאחר שעבר הזמן שקבע לו או ל' יום במלוה סתם אם הלוהו על משכון סתם יכול למוכרה על פי ב"ד ואם הלוה בעיר יודיעוהו ב"ד שאם לא יפרע יתנו לו רשות למכור המשכון ואם אינו בעיר (טור בשם הרמב"ם) אין ב"ד נזקקין לומר לו המתן עד שיבא הלוה ויטעון:Après qu'est passé le terme qu'il lui avait fixé, ou trente jours pour un prêt sans précision, s'il lui a prêté sur un gage sans précision, il peut le vendre sur décision du tribunal. Si l'emprunteur est en ville, le tribunal l'informe que, s'il ne rembourse pas, on donnera au prêteur l'autorisation de vendre le gage ; et s'il n'est pas en ville (Tour au nom du Rambam), le tribunal ne s'occupe pas de lui dire : « Attends que vienne l'emprunteur et qu'il plaide. »
séif 12
- ואם המשכון כלה והולך יכול למוכרו בב"ד אפי' תוך ל' יום בין שהיו בעליו שם בין שלא היו שם:Et si le gage se détériore peu à peu, il peut le vendre au tribunal même dans les trente jours, que ses propriétaires soient là ou non.
séif 13
- יש מי שאומר שאע"פ שעבר זמן ההלואה צריך להמתין מלמכור המשכון שלשי' יום אחר תביע': הגה וא"צ לתובעו בב"ד רק יתבענו בפני עדים שיפרענו ואח"כ יעכבנו ל' יום וימכרנו ואפי' אם תבעו רק בינו לבינו מהני אם הלוה מודה בכך (ד"ע ליישב תשובת הרא"ש דסתרי אהדדי) וי"א דבמקום שהמנהג שהמלוה לעכו"ם לא יוכל למכרו בפחות משנה דנין כן גם בישראל שהלוה לחבירו על המשכון דאזלינן בזה אחר המנהג (מרדכי פ' הגוזל בתרא) מי שנתן משכון לצדקה בעד מה שחייב הגבאי יכול למכרו כדין ההדיוט שמלוה על המשכון (מהרי"ק שורש קצ"ד):Il y a un avis selon lequel, même si le terme du prêt est passé, il doit attendre trente jours après la réclamation avant de vendre le gage. Haga (Rema) : Et il n'a pas besoin de le réclamer au tribunal ; il lui suffit de lui réclamer devant témoins qu'il le rembourse, puis il le retient trente jours et le vend. Et même s'il ne le lui a réclamé qu'en privé, cela suffit si l'emprunteur le reconnaît (avis personnel du Rema, pour concilier des responsa du Roch qui se contredisent). Et certains disent que, là où l'usage est que celui qui prête à un idolâtre ne peut vendre le gage avant un an, on juge ainsi également pour un Juif qui a prêté à son prochain sur gage, car on suit en cela l'usage (Mordekhaï, chapitre HaGozel Batra). Celui qui a donné un gage à la tsedaka pour ce qu'il doit, le gabbaï (administrateur de la caisse) peut le vendre selon la loi d'un particulier qui prête sur gage (Maharik, chorèch 194).
séif 14
- מי שיש בידו משכון של חבירו לא ימכרנו אלא בב"ד רוצה לומר ב"ד של ג' הדיוטות וישומו אותו כמה הוא שוה כמוכר בשוק וימכרנו באותה שומא שיתנו לו רשות למכור הבקיאים בשומא ומשיאין לו עצה למוכרו בעדים כדי שלא יאמר הלוה שנמכר ביותר מהשומא ואם מכרו שלא בשומא של שלשה שמאין לא עשה כלום והמכר בטל אף על פי שלא טעה (טור בשם תשו' הרא"ש) ואם הוא בענין שא"א להחזיר המכר כיון שמכרו שלא בשומת ג' בקיאין אע"פ שהודיע ללוה חייב לפרוע כמו שהיה שוה בשעת המכירה אם יש עדים שיודעים כמה היה שוה באותה שעה ואם יאמרו שהי' שוה יותר מחובו יפרע לו המותר ואם אין עדים והמלו' אומר שהי' שוה כך יותר מחובו ישבע שהוא כדבריו ויפרע לו ואם אינו יודע כמה הי' שוה או אינו רוצה לישבע ישבע הלוה כמה היה שוה ויפרע לו המלוה מה שהי' שוה יותר על חובו (וה"ה אם המלוה אומר שצוהו למכרו והלוה כופר המלוה נשבע) (מהרי"ק שורש קצ"ד):Celui qui détient un gage de son prochain ne le vendra qu'au tribunal — c'est-à-dire un tribunal de trois hommes ordinaires (hédyotot) —, et ils l'évalueront pour savoir combien il vaut, comme pour celui qui vend au marché, et il le vendra à cette estimation ; ce sont les experts en estimation qui lui donnent l'autorisation de vendre. Et on lui conseille de le vendre devant témoins, afin que l'emprunteur ne dise pas qu'il a été vendu plus cher que l'estimation. Et s'il l'a vendu sans l'estimation de trois estimateurs, il n'a rien fait et la vente est nulle, même s'il ne s'est pas trompé sur le prix (Tour au nom des Responsa du Roch). Et si c'est dans une situation où il est impossible d'annuler la vente, puisqu'il l'a vendu sans l'estimation de trois experts, même s'il en a informé l'emprunteur, il est tenu de payer selon ce qu'il valait au moment de la vente, s'il y a des témoins qui savent combien il valait à ce moment ; et s'ils disent qu'il valait plus que sa créance, il lui paiera le surplus. Et s'il n'y a pas de témoins, et que le prêteur dit qu'il valait tant de plus que sa créance, il jurera que c'est conforme à ses dires et le lui paiera. Et s'il ne sait pas combien il valait, ou ne veut pas jurer, l'emprunteur jurera combien il valait, et le prêteur lui paiera ce qu'il valait au-delà de sa créance. (Et il en est de même si le prêteur dit que l'emprunteur lui a ordonné de le vendre et que l'emprunteur nie : le prêteur jure) (Maharik, chorèch 194).
séif 15
- המוכר משכון שבידו על פי ג' הדיוטות בקיאין בשומא אינו רשאי ללקחו לעצמו ואם מוכרו ע"פ ב"ד מומחים יש מי שאומר שרשאי ללקחו לעצמו:Celui qui vend un gage qu'il détient sur décision de trois hommes ordinaires experts en estimation n'a pas le droit de l'acheter pour lui-même ; et s'il le vend sur décision d'un tribunal d'experts (moumhim), il y a un avis selon lequel il a le droit de l'acheter pour lui-même.
séif 16
- המלוה את חבירו על המשכון ע"מ שאם לא יפדנו לזמן פלו' שיגבה כדי חובו מהמשכון והמותר יהיה מתנה מעכשיו הוי אסמכתא ואם התנה עמו שאם לא יפדנו לזמן פלו' יהיה מוחלט הוי נמי אסמכתא ואם אמר לו קנה מעכשיו אם לא אפדנו עד זמן פלו' יש מי שאומר דלא הוי אסמכתא ושאם הלוה טוען לא יצא מפי קנה מעכשיו נאמן המלוה בשבועה (וע"ל סי' ר"ז בדיני אסמכתא) מי שיש בידו משכון מחבירו וכשהגיע הזמן א"ל צא ומוכרו והלך ומכרו ואח"כ בא הלוה לבטל המכר ואמר שלא כוון אלא לדחותו אין בדבריו כלום והמכר קיים: הגה אבל כל זמן שלא מכרו יכול לחזור בו ולומר שלא ימכרנו (תשו' רשב"א סי' אלף י') וכן אם דחקו המלוה לפרוע וא"ל הלוה המשכון יהא שלך יכול לחזור בו (נ"י סוף ב"מ):Celui qui prête à son prochain sur gage, à condition que, s'il ne le rachète pas à telle date, il recouvre le montant de sa créance sur le gage et que le surplus soit un don dès maintenant, c'est une asmakhta (engagement conditionnel pris sans réelle intention, sans valeur juridique). Et s'il a stipulé avec lui que, s'il ne le rachète pas à telle date, il lui sera définitivement acquis, c'est aussi une asmakhta. Mais s'il lui a dit : « Acquiers-le dès maintenant si je ne le rachète pas avant telle date », il y a un avis selon lequel ce n'est pas une asmakhta ; et si l'emprunteur prétend : « Il n'est pas sorti de ma bouche “acquiers dès maintenant” », le prêteur est cru avec serment (et voir plus loin, siman 207, au sujet des lois de l'asmakhta). Celui qui détient un gage de son prochain, et quand le terme est arrivé, l'emprunteur lui a dit : « Va le vendre », et il est allé le vendre, puis l'emprunteur vient annuler la vente en disant qu'il n'avait eu l'intention que de l'éconduire : ses paroles sont sans valeur et la vente est valide. Haga (Rema) : Mais tant qu'il ne l'a pas vendu, il peut revenir sur sa parole et dire qu'il ne le vende pas (Responsa du Rachba, siman 1010). Et de même, si le prêteur le pressait de payer et que l'emprunteur lui a dit : « Le gage sera à toi », il peut revenir sur sa parole (Nimoukei Yossef, fin de Baba Metsia).
séif 17
- אמר המלוה ללוה אין נותנין במשכון אלא עשרים זהובים וא"ל תנהו ונזדמן לו דרך למדי והוליכו עמו ומכרו בשלשים הכל ללוה וההוצאות שהוציא להוליכו על הלוה אבל שכר טרחו לא ישלם לו כיון דבלאו הכי אית ליה אורחא להתם:Le prêteur a dit à l'emprunteur : « On ne donne pour le gage que vingt pièces d'or » ; il lui a dit : « Donne-le à ce prix » ; puis s'est présentée à lui une occasion de voyage en Médie ; il l'a emporté avec lui et l'a vendu trente : tout revient à l'emprunteur, et les frais qu'il a dépensés pour l'emporter sont à la charge de l'emprunteur ; mais le salaire de sa peine, il ne le lui paiera pas, puisque de toute façon il avait à faire ce voyage là-bas.
séif 18
- הבא לפדות משכונו שביד שמעון ואמר לו כבר מחלת לי אין בדבריו כלום משום דבאדם שחייב לחבירו מעות שייך לשון מחילה אבל כשיש לו ביד חבירו חפץ לא שייך לשון מחילה אלא לשון מתנה (וכ"כ לקמן ר"ס רמ"א):Celui qui vient racheter son gage qui se trouve entre les mains de Chimon, et que Chimon lui dit : « Tu me l'as déjà remis (ma'halta) », ses paroles sont sans valeur, car pour un homme qui doit de l'argent à son prochain, le terme de remise (me'hila) s'applique ; mais quand il a un objet chez son prochain, le terme de remise ne s'applique pas, seulement le terme de don (et ainsi est-il écrit plus loin, au début du siman 241).
séif 19
- הבא לפדות משכונו משמעון ואמר לו הזהרתיך לפדותו כשהגיע הזמן ואמרת לי לך ומשכנו והבנתי שדעתך לומר שאמשכננו ברבית וכן עשיתי תפרע הקרן והרבית אין במשמעות לשון זה שימשכננו בריבית ולכן לא יפרע לו אלא הקרן:Celui qui vient racheter son gage chez Chimon, et que Chimon lui dit : « Je t'ai averti de le racheter quand le terme est arrivé, et tu m'as dit : “Va et mets-le en gage”, et j'ai compris que ton intention était que je le mette en gage à intérêt (auprès d'un non-Juif), et ainsi ai-je fait ; paie le capital et les intérêts » : le sens de cette expression n'implique pas qu'il le mette en gage à intérêt ; c'est pourquoi il ne lui paiera que le capital.
séif 20