Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
- שיכירו העדים שם הלוה והמלוה ודין טעות השמות והסכום. ובו י סעיפים:
אם יש ללוה או למלוה ב' שמות א"צ לכתוב אלא שם העיקר ואם כתבו שם הטפל לבד כשר וא"צ לכתוב החניכה (פי' שם שמלוין אותו לשם העצם) או כהן ולוי אלא אם יהיו בעיר שנים ששמותיהם שוים:Que les témoins doivent connaître le nom de l'emprunteur et du prêteur, et la loi de l'erreur sur les noms et sur la somme. Il comporte 10 séifim.
Si l'emprunteur ou le prêteur a deux noms, il ne faut écrire que le nom principal ; et si on a écrit seulement le nom secondaire, c'est valable. Et il n'est pas nécessaire d'écrire le surnom (Rema : c'est-à-dire un nom qui accompagne le nom propre) ni « Cohen » ou « Lévi », à moins qu'il y ait dans la ville deux personnes dont les noms sont identiques.séif 1
- צריך שיכירו העדים ששם הלוה פלוני בר פלוני ובשטר המכר שם המוכר ובשובר שם הלוה והמלוה ואם שטר המלוה הוא בלא קנין צריכין להכיר אף שם המלוה ואם אינם מכירים אותם אפי' אשה או קרוב כשרים לומר שכך הוא שמם והיכא דסמיך אאשה או קרוב ואשתכח טעותא לצורבא מרבנן מקבלינן (משום דאין דרך צורבא מרבנן לדקדק (ב"י ר"ס כ"ט בשם רשב"ם) וי"א דוקא באשה אין דרכו לדקדק משום דאין דרכן להסתכל בנשים כמו שנתבאר בא"ה סי' ק"י אבל בשאר דברים אין חילוק בין ת"ח לשאר גברי וכתב בעל המחבר בספרו ב"י בח"מ סי' כ"ט שכן עיקר ולכן תמוה מה שכתב כאן בהפך) לגברא אחרינא דאורחיה למידק לא מקבלינן דודאי מידק דק והשתא הדר ומשקר: הגה וכן בשאר טעות סופר דמוכח שטעה השטר כשר ואמרינן דטעה כמו שאמרינן אחריות ט"ס (הרא"ש כלל נ"ח סי' ל"ב) (וכדלעיל ר"ס ל"ט):Il faut que les témoins sachent que le nom de l'emprunteur est untel fils d'untel ; et dans un acte de vente, le nom du vendeur ; et dans une quittance, le nom de l'emprunteur et du prêteur ; et si l'acte de prêt est sans kinyan (acte d'acquisition), ils doivent connaître aussi le nom du prêteur. Et s'ils ne les connaissent pas, même une femme ou un proche parent sont aptes à dire que tel est leur nom. Et lorsqu'il (le témoin) s'est appuyé sur une femme ou un proche parent et qu'une erreur s'est révélée, pour un érudit (tsourba merabanan), nous acceptons (qu'il s'est trompé) (Rema : parce que l'érudit n'a pas l'habitude d'être pointilleux (Beit Yossef, début du siman 29, au nom du Rachbam) ; et certains disent que c'est seulement pour une femme qu'il n'a pas l'habitude d'être pointilleux, parce qu'ils n'ont pas l'habitude de regarder les femmes, comme il a été expliqué dans Even HaEzer, siman 110 ; mais pour les autres choses, il n'y a pas de différence entre un érudit et les autres hommes. Et l'auteur (du Choulhan Aroukh) a écrit dans son livre Beit Yossef sur 'Hochen Michpat, siman 29, que c'est l'essentiel ; c'est pourquoi ce qu'il a écrit ici à l'inverse est étonnant) ; pour un autre homme, dont la manière est d'être pointilleux, nous n'acceptons pas, car il a certainement vérifié (au moment de signer), et maintenant il se rétracte et ment. Haga (Rema) : Et de même pour les autres erreurs de scribe où il est manifeste qu'il s'est trompé : l'acte est valable et nous disons qu'il s'est trompé, comme nous disons que l'omission de la garantie (a'hrayout) est une erreur de scribe (le Roch, principe 58, siman 32) (et comme plus haut, début du siman 39).
séif 2
- כל שהוחזק שמו שלשים יום בעיר כותבים אותו שם ואין חוששין שמא שינה שמו לעשות קנוניא (פי' רמאות):Quiconque dont le nom est établi depuis trente jours dans la ville, on écrit (dans l'acte) ce nom-là, et on ne craint pas qu'il ait changé de nom pour faire une collusion (kenounya) (Rema : c'est-à-dire une tromperie).
séif 3
- אי קרו ליה ועני מחזקינן ליה בההוא שמא לחובתו כגון שקרא את עצמו ראובן וכתב שטר עליו ראובן לוה משמעון וטען השתא לאו ראובן שמי אי קרו ליה ראובן ועני אע"ג דלא אתחזק ל' יום בהאי שמא חייב:Si on l'appelle (par un nom) et qu'il répond, on le tient pour porteur de ce nom à son détriment. Par exemple, s'il s'est appelé lui-même Réouven et a écrit sur lui un acte disant que Réouven a emprunté à Chimon, et qu'il prétend maintenant : « mon nom n'est pas Réouven » : si on l'appelle Réouven et qu'il répond, bien qu'il ne soit pas établi depuis trente jours sous ce nom, il est redevable.
séif 4
- יצא לפנינו שטר וטען הלוה ואמר איני חייב כלום שמא רמאי אח' העלה שמו (כשמי) והודה לזה או שאמר לא לזה אני חייב אלא לאחר וזה רמאי הוא והעלה שמו בשם בעל חובי מאחר שלא הוחזקו שם שנים ששמותיהם שוים אין חוששין לדבריו:Un acte s'est présenté devant nous, et l'emprunteur a prétendu en disant : « je ne dois rien ; peut-être un autre trompeur a-t-il pris mon nom (comme le sien) et a-t-il reconnu la dette envers celui-ci », ou bien il a dit : « ce n'est pas à celui-ci que je dois, mais à un autre, et celui-ci est un trompeur qui a pris le nom de mon créancier » : puisqu'il n'est pas établi qu'il y ait là deux personnes dont les noms sont identiques, on ne tient pas compte de ses paroles.
séif 5
- מי שהוחזק בשם כינוי בעיר וכתבו עליו שטר באותו כינוי ואח"כ נודע שהיה לו כינוי אחר או שטעה בשם הלוה או המלוה וכתבו ראובן במקום שמעון או שטעו בסכום המעות יכתבו שטר אחר (וה"ה בשאר טעות) ולא אמרינן כבר עשו עדים שליחותם (וי"א דאפי' כתבו שטר כשר לא שייך בשטרות לומר עשו שליחותן) כל זמן שלא נכתב בו קנין ומחוסר עדיין נתינה לבעליו (ר"ן פ' המקבל) (וי"א דאין שייך כלל בשטרות לומר כבר עשו עדים שליחותן) (נ"י בשם רשב"א) ויש מי שאומר שאפי' אם לא כתבו אחר אם יתברר הדבר שהוא טעות סופר כשר:Celui qui est établi dans la ville sous un surnom, et on a écrit sur lui un acte sous ce surnom, et ensuite on a appris qu'il avait un autre surnom ; ou bien le scribe s'est trompé dans le nom de l'emprunteur ou du prêteur et a écrit Réouven au lieu de Chimon ; ou bien ils se sont trompés dans la somme : on écrira un autre acte (Rema : et de même pour les autres erreurs), et on ne dit pas : « les témoins ont déjà accompli leur mission » (Rema : et certains disent que même s'ils ont écrit un acte valable, on ne peut pas dire pour les actes qu'ils ont accompli leur mission, tant qu'on n'y a pas écrit de kinyan et qu'il manque encore la remise à son propriétaire (Ran, chapitre HaMekabel) ; et certains disent qu'on ne peut pas du tout dire pour les actes que les témoins ont déjà accompli leur mission (Nimoukei Yossef au nom du Rachba)). Et il y a un avis selon lequel, même si on n'en a pas écrit un autre, s'il s'avère que c'est une erreur de scribe, il est valable.
séif 6
- היו שנים בעיר אחת שם כל אחד מהם יוסף בן שמעון אין שום אחד מהם יכול להוציא שטר על חבירו אם יש בו קנין שיאמר לו שטר זה שאתה מוציא עלי שלי הוא והחזרתי לך כשפרעת לי החוב שהיה לי בידך: הגה דבריו סותרים זה את זה בכאן דלפי ה"ט שיכול לומר האי שטרא שלי והחזרתיו לך אין חילוק בין שטר שיש בו קנין או אין בו קנין אבל יש מפרשים הטעם שאין מוציאין שטר זה על זה מטעם דכותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו וחיישינן שזה המוציאו הוא הלוה ובזה אין לחוש רק בשטר שיש בו קנין כדלעיל ס"ס ל"ט ולכן כתב כאן בתחלה דבעי' שטר שיש בו קנין וא"כ יש סתירה בדבריו) ולא אחר יכול להוציא שטר חוב עליהם שכל אחד יאמר לא עלי נכתב שטר זה אלא על חבירי אא"כ באו עידי השטר בעצמם ואמרו זהו השטר שהעדנו עליו וזהו שהעדנו עליו בהלואה ואם עדים אחרים העידו כן יש לו דין מלוה על פה ואם היה א' מהן קטן בזמן הכתוב בשטר גובין מהאחר ומה תקנתם יכתבו שם זקנם ואם גם שם זקנם שוה יכתבו שום סימן: הגה י"א דאם הם מב' עיירות מוציאים שטר חוב עליהם דצריכים לכתוב שם העיר של לוה או מלוה בשטר (טור בשם הר"ר ישעיה) ויש אומרים דאין כותבין שם העיר בשטרות (רמב"ם פי"ז מה' מלוה וטור סי' ס"א) וכן נוהגין מיהו ודאי אם הם מב' עיירות וכתבו שם העיר של א' מהן לא גרע מסימן וליכא למיטעי באחר כלל כנ"ל אם ב' יוסף בן שמעון בעיר א' והא' מת אביו וכ' בשטר יב"ש שלי"ט או נר"ו וכמו שכותבין על מי שאביו חי אם כתבו העדים אמר לנו יוסף בן שמעון שליט"א הוי סי' אבל אם כתוב בשטר אני יב"ש שלי"ט או כיוצא בזה לויתי מפלוני כו' והעדים חתומים למטה אין זה סי' דחיישינן שמא השני הערים לכתוב כך והעדים לא דקדקו בכך דלאו אכולה מילתא קא מסהדי (ב"י בשם הרשב"א): אבל הם מוציאין שטרות על אחר ולא יכול האחר לומר לא נתחייבתי לך אלא לחבירך ששמו כשמך שכל מי שהשטר יוצא מתחת ידו מחזקינן ליה בשלו: הגה אבל אם אין השטר יוצא מתחת ידו אע"פ שמודה שחייב לאחד מהם אינם יכולים להוציא ממנו (נ"י בשם הריטב"א) אלא בהרשאה שיתנו זה לזה (ד"ע) ואם יש בידו שובר מאחד מהם אין שום א' מהם יכול לתובעו שיאמר לכל א' מהם אתה כתבת לי זה השובר ומיהו אם יכתבו הרשאה זה לזה יגבה א' מהם שהרי הוא מודה שלא פרע אלא לאחד ואם יטעון פרעתי לשניכם וצויתי לכתוב שובר א' כי הוא יספיק לי להראותו לכל מי שיבא מכם לתבעני חובי טענתו טענה ולא יועיל הרשאה:S'il y avait deux personnes dans une même ville, chacune nommée Yossef fils de Chimon, aucune d'elles ne peut produire un acte contre l'autre, s'il comporte un kinyan, car il lui dirait : « cet acte que tu produis contre moi est à moi, et je te l'ai rendu quand tu m'as remboursé la dette que tu me devais ». Haga (Rema) : (ses paroles ici se contredisent, car selon cette raison, qu'il peut dire « cet acte est à moi et je te l'ai rendu », il n'y a pas de différence entre un acte qui comporte un kinyan ou non ; mais certains expliquent la raison pour laquelle on ne produit pas l'acte de l'un contre l'autre par le fait qu'on écrit un acte pour l'emprunteur même sans que le prêteur soit avec lui, et on craint que celui qui le produit soit l'emprunteur ; et cela n'est à craindre que pour un acte qui comporte un kinyan, comme plus haut, fin du siman 39 ; c'est pourquoi il a écrit ici au début qu'il faut un acte comportant un kinyan ; il y a donc une contradiction dans ses paroles). Et un autre ne peut pas non plus produire une reconnaissance de dette contre eux, car chacun dirait : « ce n'est pas sur moi que cet acte a été écrit, mais sur mon compagnon », à moins que les témoins de l'acte eux-mêmes viennent et disent : « voici l'acte dont nous avons témoigné, et voici celui à propos duquel nous avons témoigné du prêt ». Et si d'autres témoins ont attesté cela, il a le statut d'un prêt verbal (milvé al pé). Et si l'un d'eux était mineur à la date écrite dans l'acte, on recouvre auprès de l'autre. Et quel est leur remède ? Ils écriront le nom de leur grand-père ; et si le nom de leur grand-père aussi est identique, ils écriront un signe distinctif. Haga (Rema) : Certains disent que s'ils sont de deux villes différentes, on produit une reconnaissance de dette contre eux, car il faut écrire dans l'acte le nom de la ville de l'emprunteur ou du prêteur (Tour au nom de Rabbénou Yecha'ya) ; et certains disent qu'on n'écrit pas le nom de la ville dans les actes (Rambam, chapitre 17 des lois du prêt, et Tour, siman 61), et tel est l'usage. Toutefois, il est certain que s'ils sont de deux villes et qu'on a écrit le nom de la ville de l'un d'eux, cela ne vaut pas moins qu'un signe, et il n'y a pas du tout lieu de confondre avec l'autre ; ainsi me semble-t-il. S'il y a deux Yossef fils de Chimon dans une ville, et que le père de l'un est mort, et qu'on a écrit dans l'acte « Yossef fils de Chimon, chelita (qu'il vive longtemps) » ou « nero (que sa lumière brille) », comme on l'écrit pour celui dont le père est vivant : si les témoins ont écrit « Yossef fils de Chimon, chelita, nous a dit », c'est un signe ; mais s'il est écrit dans l'acte « moi, Yossef fils de Chimon, chelita, ou une formule semblable, j'ai emprunté à untel », etc., et que les témoins sont signés en bas, ce n'est pas un signe, car on craint que le second ait usé de ruse pour écrire ainsi, et que les témoins n'aient pas été attentifs à cela, puisqu'ils ne témoignent pas sur tout le détail (Beit Yossef au nom du Rachba). Mais eux peuvent produire des actes contre un autre, et l'autre ne peut pas dire : « je ne me suis pas obligé envers toi, mais envers ton compagnon dont le nom est comme le tien », car quiconque l'acte sort de sa main, nous le tenons pour sien. Haga (Rema) : Mais si l'acte ne sort pas de sa main, bien qu'il reconnaisse qu'il doit à l'un d'eux, ils ne peuvent pas lui faire payer (Nimoukei Yossef au nom du Ritva), sinon par une procuration (harchaa) qu'ils se donnent l'un à l'autre (avis personnel du Rema). Et s'il a en main une quittance de l'un d'eux, aucun d'eux ne peut le poursuivre, car il dirait à chacun d'eux : « c'est toi qui m'as écrit cette quittance ». Toutefois, s'ils s'écrivent une procuration l'un à l'autre, l'un d'eux recouvrera, puisqu'il reconnaît n'avoir remboursé que l'un d'eux. Et s'il prétend : « je vous ai remboursés tous les deux, et j'ai ordonné d'écrire une seule quittance, car elle me suffira pour la montrer à quiconque d'entre vous viendra me réclamer sa créance », sa prétention est valable, et la procuration ne servira à rien.
séif 7
- במה דברים אמורים כשאין משולשים לא בשטרות ולא בשובר אבל אם משולשים בשטרות ולא בשובר על בעל השובר להביא ראיה:En quel cas cela a-t-il été dit ? Lorsqu'on n'a mentionné trois générations (mechoulachim, avec le nom du grand-père) ni dans les actes ni dans la quittance ; mais si l'on a mentionné trois générations dans les actes et non dans la quittance, c'est au détenteur de la quittance d'apporter la preuve.
séif 8
- מלוה אחד שהלוה לשני יוסף בן שמעון בב' שטרות והיו משולשים שניכר שטרו של כל אחד ונמצא אצל המלוה שובר מקוים ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע ולא היה השובר משולש ונמצאו ב' השטרות בין שטרותיו של מלוה הקרועים הורע כחם של השטרות ושניהם בחזקת פרועים:Un prêteur qui a prêté aux deux Yossef fils de Chimon par deux actes, mentionnant trois générations, de sorte que l'acte de chacun est reconnaissable ; et on a trouvé chez le prêteur une quittance validée attestant que l'acte de Yossef fils de Chimon est remboursé, et la quittance ne mentionnait pas trois générations ; et on a trouvé les deux actes parmi les actes déchirés du prêteur : la force des actes est affaiblie, et tous deux sont présumés remboursés.
séif 9
- שני יוסף בן שמעון שלוה א' מהם מאחר ונמצא לאחד מהם שדה שקנה מיוסף בן שמעון השני או שהיו שותפים בו אין המלוה יכול לטרוף השד' ולומר אם לך הלויתי מוטב ואם לחבירך הלויתי כיון שאין לחבירך בני חורין הרי לקחת שעבודי וכן כשהם שותפים לא יוכל לגבות החצי ממה נפשך לפי שאין נכסי בעל חוב משועבדים אלא מטעם ערב והערב אינו משתעבד אלא במקום שיכול לתבוע מהלוה עצמו וכיון שאינו יכול לתבוע מהלוה עצמו אינו יכול לגבות מנכסיו נמצא שהערב לשני יב"ש בין לשני מלוים בין למלוה א' כשם שאינו יכול לתבוע מהם כך אינו יכול לתבוע מהערב:Deux Yossef fils de Chimon, dont l'un a emprunté à un autre, et on trouve à l'un d'eux un champ qu'il a acheté au second Yossef fils de Chimon, ou bien ils en étaient associés : le prêteur ne peut pas saisir le champ en disant : « si c'est à toi que j'ai prêté, tant mieux ; et si c'est à ton compagnon que j'ai prêté, puisque ton compagnon n'a pas de biens libres (d'hypothèque), tu as acheté ce qui m'était hypothéqué ». Et de même, lorsqu'ils sont associés, il ne pourra pas recouvrer la moitié en raisonnant « de toute façon », parce que les biens du débiteur ne sont hypothéqués qu'au titre de garant (arev), et le garant n'est engagé que là où le créancier peut réclamer à l'emprunteur lui-même ; et puisqu'il ne peut pas réclamer à l'emprunteur lui-même, il ne peut pas recouvrer sur ses biens. Il en résulte que le garant de deux Yossef fils de Chimon, que ce soit envers deux prêteurs ou envers un seul prêteur, de même qu'on ne peut pas leur réclamer, on ne peut pas non plus réclamer au garant.
séif 10