Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
- העדים שאמרו קטנים היינו או פסולים היינו או שטר אמנה היה וכל דין קיום שטרות. ובו לח סעיפים:
המוציא שט"ח על חבירו כל זמן שלא נתקיים יכול הלוה לומר מזויף הוא ומעולם לא צויתי לכתבו ואפי' אם מודה ואומר אמת שאני צויתי לכתבו אבל פרעתיו או אמנה הוא או כתבתי ללות ועדיין לא לויתי וכל כיוצא בזה הואיל ואם רצה אמר לא היו דברים מעולם והרי מפיו נתקיים ה"ז נאמן וישבע היסת ויפטר ואם קיימו המלוה אח"כ בב"ד הרי הוא כשאר השטרות (וע"ל ריש סי' פ"ב):Les témoins qui ont dit : « nous étions mineurs », ou « nous étions inaptes », ou « c'était un acte de confiance (chetar amana) », et toutes les lois de la validation des actes (kiyoum chetarot). Il comporte 38 séifim.
Celui qui produit une reconnaissance de dette contre son prochain : tant qu'elle n'a pas été validée, l'emprunteur peut dire : « elle est falsifiée, et je n'ai jamais ordonné de l'écrire ». Et même s'il reconnaît et dit : « il est vrai que j'ai ordonné de l'écrire, mais je l'ai remboursée », ou « c'est un acte de confiance », ou « je l'ai écrite pour emprunter et je n'ai pas encore emprunté », et tout cas semblable, puisque, s'il le voulait, il aurait dit « cela n'a jamais eu lieu », et que l'acte n'est validé que par sa propre bouche, il est cru ; il prête le serment d'hessèt (serment rabbinique) et il est exempté. Et si le prêteur l'a validé ensuite au tribunal, il est comme les autres actes (Rema : voir plus loin, au début du siman 82).séif 1
- י"א דהא דמהימני ללוה במיגו דוקא כשאין בו נאמנות למלוה אבל אם יש בו נאמנות לא וי"א דאפי' יש בו נאמנות למלוה נאמן הלוה (במגו דאי בעי אומר מזוייף והכי מסתברא) (טור):Certains disent que le fait que l'emprunteur soit cru par migo (argument « puisqu'il aurait pu dire mieux ») ne vaut que lorsque l'acte ne contient pas de clause de confiance (neémanout) en faveur du prêteur ; mais s'il contient une clause de confiance, non. Et certains disent que même s'il contient une clause de confiance en faveur du prêteur, l'emprunteur est cru (Rema : par migo que, s'il le voulait, il dirait « elle est falsifiée » ; et c'est ce qui semble logique) (Tour).
séif 2
- כיצד הוא הקיום באים עידי השטר ומעידים לפני ג' אפילו הם הדיוטות שזאת היא חתימתן וכותבין למטה במותב תלתא כחדא הוינא ואתא פלוני ופלוני ואסהידו קדמנא אחתימת ידיהו ומדאתברר לנא דדא היא חתימת ידייהו אישרנוהי וקיימנוהי כדחזי וחותמים למטה:Comment se fait la validation ? Les témoins de l'acte viennent et attestent devant trois personnes, même profanes (hédiotot), que c'est là leur signature ; et ces trois écrivent en bas : « Nous étions en séance de trois ensemble, et untel et untel sont venus et ont témoigné devant nous sur la signature de leurs mains ; et puisqu'il nous est apparu clairement que c'est la signature de leurs mains, nous l'avons confirmée et validée comme il convient », et ils signent en bas.
séif 3
- אין מקיימין שטרות אלא בג' מפני שהוא דין ולפיכך אין מקיימים שטרות בלילה: הגה ואם קיימו בשנים לא הוי קיום (מרדכי פרק השולח והגהת מרדכי דקדושין ונ"י פ' חזקת הבתים) ויש מי שכתב מאחר שנהגו שהרב התופס ישיבה מקיים ביחידי מנהג כזה מבטל הלכה (ת"ה סי' של"ב) וכן המנהג פשוט במדינות אלו ונ"ל הטעם דס"ל לענין קיום שטרות דרבנן דיחיד מומחה דינו כג' הדיוטות ומקרי ב"ד כמו שנתבאר לעיל סי' ג' וכ"ה דאע"ג דאין יחיד מומחה בזמן הזה מ"מ לענין קיום שטרות דרבנן יש לסמוך עליו כנ"ל טעם המנהג:On ne valide des actes qu'à trois, parce que c'est un jugement ; c'est pourquoi on ne valide pas d'actes la nuit. Haga (Rema) : Et si on l'a validé à deux, ce n'est pas une validation (Mordekhaï, chapitre HaCholéa'h, Hagahot Mordekhaï sur Kiddouchin, et Nimoukei Yossef, chapitre 'Hezkat HaBatim). Et il y a un avis qui écrit que, puisqu'on a l'usage que le rav qui dirige une yechiva valide seul, un tel usage annule la halakha (Teroumat HaDéchen, siman 332). Et tel est l'usage répandu dans ces pays ; et il me semble que la raison est qu'on considère, pour la validation des actes, qui est d'ordre rabbinique, qu'un expert seul (ya'hid moum'hé) a le statut de trois profanes et est appelé tribunal, comme il a été expliqué plus haut, siman 3 ; et ainsi, bien qu'il n'y ait pas d'expert seul à notre époque, néanmoins, pour la validation des actes, qui est d'ordre rabbinique, on peut s'appuyer sur lui. Telle me semble être la raison de l'usage.
séif 4
- מקיימין השטר אפי' שלא בפני בע"ד ואפילו עומד וצווח מזוייף הוא אל תקיימוהו אין שומעין לו:On valide l'acte même hors de la présence de la partie adverse ; et même si elle se tient là et crie : « il est falsifié, ne le validez pas », on ne l'écoute pas.
séif 5
- אע"פ שהוא מקויים צריך שיכירו חתימת שני העדים או ב' הדיינים ואם לאו אין לו דין מקוים ומיהו נפקא מינה בקיום כיון שחתומים עליו ב' עדים וג' דיינים יותר בקל ימצא מי שיכיר החתימות:Bien qu'il soit validé, il faut qu'on reconnaisse la signature des deux témoins ou de deux des juges ; sinon, il n'a pas le statut d'un acte validé. Toutefois, la validation a une utilité : puisque sont signés dessus deux témoins et trois juges, on trouvera plus facilement quelqu'un qui reconnaisse les signatures.
séif 6
- בא' מה' דרכים מתקיים השטר האחד שיהיו הדיינים מכירים כתב ידי העדים השני שיחתמו העדים בפניהם הג' שיבואו העדים החתומים בו ויאמר (כל אחד) זה כתב ידי ואני עד בדבר הזה הרביעי שיבואו עדים ויעידו שזה כתב ידם של אלו (ויכולין להעיד עדות זה מתוך כתבם ואינן צריכין להעיד בפיהם (ריב"ש סי' שפ"ב ותי"ג) החמישי שיהא כתב ידם יוצא משטרות אחרות ועורכים ב"ד זה הכתב לאותו הכתב שבשטרות אחרות ויראה להם שכתב ידי אלו הוא כתב ידי אלו ואין מקיימים השטר משטרות אחרות אלא מב' שטרות של ב' שדות שאכלום בעליהם שלש שנים אכילה גלויה נכונה בלא שום יראה ולא פחד מתביעה בעולם כדרך שאכלום כל בעלי שדות שדותיהם או משתי שטרי כתובות והוא שיצאו השני השטרות מתחת יד אחר לא מתחת ידי זה (שרוצה) לקיים שטרו שמא הוא זייף הכל אפילו אם ב' השטרות מקויימים אין מקיימין מהם אם יוצאין מתחת ידו (טור וב"י בשם רש"י) ויש חולקין (ר"ן לדעת הרמב"ם) וכן מקיימים השטר משטר שקרא עליו ערער (וי"א דאפי' לא קרא עליו ערער רק שמקויים כדלקמן סעיף ל"ז) והוחזק בב"ד מקיימים ממנו לבדו כמו שמקיימים משטרי שתי שדות או שתי כתובות: הגה וי"א דמקיימים חתימה מספר שכתב אבל לא מאיגרת שכתב (ריב"ש סי' קל"ו) וי"א דאפי' מספר אין מקיימים אא"כ חתם שמו בסוף דאז מקיימים מחתימתו (ר"ן פ"ב דכתובות):L'acte est validé de l'une de cinq manières : la première, que les juges reconnaissent l'écriture des témoins ; la deuxième, que les témoins signent devant eux ; la troisième, que les témoins qui y sont signés viennent et que (Rema : chacun) dise : « ceci est mon écriture et je suis témoin de cette affaire » ; la quatrième, que des témoins viennent et attestent que c'est l'écriture de ceux-là (Rema : et ils peuvent porter ce témoignage par écrit, sans devoir l'attester de vive voix (Rivach, siman 382 et 413)) ; la cinquième, que leur écriture ressorte d'autres actes : le tribunal compare cette écriture à celle des autres actes, et il leur apparaît que l'écriture de ceux-ci est celle de ceux-là. Et on ne valide pas l'acte à partir d'autres actes, sinon à partir de deux actes de deux champs dont les propriétaires ont joui trois ans d'une jouissance publique et établie, sans aucune crainte ni peur d'une quelconque réclamation, comme tous les propriétaires jouissent de leurs champs, ou à partir de deux actes de ketouba ; et à condition que les deux actes sortent de la main d'un autre, et non de la main de celui qui (veut) valider son acte, car peut-être a-t-il tout falsifié. (Rema : même si les deux actes sont validés, on ne valide pas à partir d'eux s'ils sortent de sa main (Tour et Beit Yossef au nom de Rachi) ; et certains contestent (le Ran selon l'avis du Rambam).) De même, on valide l'acte à partir d'un acte contre lequel on a soulevé une contestation (Rema : et certains disent : même si l'on n'a pas soulevé de contestation contre lui, mais qu'il est seulement validé, comme plus loin, séif 37) et qui a été établi au tribunal : on valide à partir de lui seul, comme on valide à partir des actes de deux champs ou de deux ketoubot. Haga (Rema) : Et certains disent qu'on valide une signature à partir d'un livre qu'il a écrit, mais non d'une lettre qu'il a écrite (Rivach, siman 136) ; et certains disent que même à partir d'un livre on ne valide pas, à moins qu'il n'ait signé son nom à la fin, car alors on valide à partir de sa signature (Ran, chapitre 2 de Ketoubot).
séif 7
- ב"ד שכתבו במותב תלתא הוינא ונתקיים שטר בפנינו ה"ז מקוים אע"פ שלא פירשו באיזה דרך נתקיים ונהגו לכתוב הדרך שנתקיים בו:Un tribunal qui a écrit : « Nous étions en séance de trois, et l'acte a été validé devant nous » : il est validé, bien qu'ils n'aient pas précisé de quelle manière il a été validé ; et on a l'usage d'écrire la manière dont il a été validé.
séif 8
- כשהשטר מתקיים בעדות אחרים שמעידי' על כתב ידם של אלו אם א' מעיד על חתימת הא' וא' על חתימת הב' לא נתקיים לפי שצריך שני עדים על חתימת כל א' ואם יש שלישי עמהם שמעיד על חתימת ב' העדים נתקיים:Lorsque l'acte est validé par le témoignage d'autres personnes qui attestent l'écriture de ceux-là (les témoins), si l'un atteste la signature du premier et un autre la signature du second, il n'est pas validé, car il faut deux témoins sur la signature de chacun ; et s'il y a un troisième avec eux qui atteste la signature des deux témoins, il est validé.
séif 9
- מי שחתם על השטר ובא להעיד על כתב ידו בב"ד והכיר כתב ידו שזהו בודאי אבל אינו זוכר העדות כלל ולא ימצא בלבו זכרון כלל שזה לוה מזה מעולם הרי זה אסור להעיד על כתב ידו שהוא זה בב"ד שאין אדם מעיד על כתב ידו שהוא זה אלא על הממון שבשטר הוא מעיד שזה חייב לזה וכתב ידו הוא כדי להזכירו הדבר אבל אם לא נזכר לא יעיד הואיל והדבר כן שטר שיצא בב"ד ובאו עדים ואמרו כתב ידינו הוא זה אבל מעולם לא ידענו עדות זו ואין אנו זוכרים שזה לוה מזה או מכר לו לא נתקיים השטר והרי הם כחרשים עד שיזכרו עדותן וכל מי שאינו דן כן לא ידע בדיני ממונות בין ימינו לשמאלו אבל אם היה כתב ידם יוצא ממקום אחר או שהיו שם עדים שזה כתב ידן מקיימים השטר ואין משגיחין על דבריהם של אלו שאומרים אין אנו זוכרים העדות הואיל ומתקיים השטר שלא על פיהם ומפני טעם זה אנו מקיימים כל השטרות ואין אנו מצריכים להביא העדים ולשאול אותם אם הם זוכרים העדות או לאו שאפי' באו ואמרו אין אנו זוכרים אותם אין שומעין להם הואיל ואפשר לקיימו שלא מפיהם אלה דברי הרמב"ם ויש חולקים ואומרים שאפילו אין זוכרים שלוה או שחתמו מעולם על שטר זה ואין כתב ידן יוצא ממקום אחר כיון שמעידים שזה כתב ידם מקיימים השטר על פיהם ולפי דבריהם כשהם עצמם באים להעיד על כתב ידם אם שכחו ההלואה ואינם זוכרים כלל שחתמו בשטר זה צריך ב' עדים על כל חתימה לכן צריך או שיעיד כל א' על כתב ידו ועל כתב יד חבירו או שיצטרף אחר עמהן שיעיד על כתב ידי שניהם כדי שיהא על כל חתימה ב' עדים: הגה ולא בעינן שיזכור העדות אלא בעד אחד או בב' עדים לענין קיום השטר אבל ב' עדים החתומים על השטר אע"פ שאין זוכרים העדות כלל ואין השטר כתוב כתקונו מ"מ העדאת עדים איכא (מהרי"ו סי' צ"ד והגהות מרדכי דכתובות) ואם נתקיים השטר אזלינן בתריה לכל מה שכתוב בו אע"ג שאין לו דין שטר גמור מ"מ לענין זה מיקרי שטר דלא יהא מפי כתבם וכמו שנתבאר לעיל סי' כ"ח סעיף י"ב (תשו' רשב"א סי' אלף ר"ט וע' סקנ"ד) ויש חולקים כמו שנתבאר לעיל ריש סי' ל"ט סעיף ג':Celui qui a signé un acte et vient attester son écriture au tribunal, et qui reconnaît que c'est certainement son écriture, mais ne se souvient pas du tout du témoignage et ne trouve dans son esprit aucun souvenir que celui-ci ait jamais emprunté à celui-là : il lui est interdit d'attester au tribunal que c'est son écriture. Car on n'atteste pas son écriture en tant que telle, mais c'est sur l'argent de l'acte qu'il témoigne, que celui-ci est débiteur de celui-là ; et son écriture sert à lui rappeler la chose ; mais s'il ne s'en souvient pas, il ne témoignera pas. Puisqu'il en est ainsi, un acte produit au tribunal, et des témoins sont venus et ont dit : « c'est notre écriture, mais nous n'avons jamais connu ce témoignage, et nous ne nous souvenons pas que celui-ci ait emprunté à celui-là ou lui ait vendu » : l'acte n'est pas validé, et ils sont comme des sourds jusqu'à ce qu'ils se souviennent de leur témoignage ; et quiconque ne juge pas ainsi ne sait pas, en droit monétaire, distinguer sa droite de sa gauche. Mais si leur écriture ressortait d'un autre endroit, ou s'il y avait là des témoins que c'est leur écriture, on valide l'acte et on ne prête pas attention aux paroles de ceux qui disent : « nous ne nous souvenons pas du témoignage », puisque l'acte est validé sans eux. Et c'est pour cette raison que nous validons tous les actes et n'exigeons pas d'amener les témoins pour leur demander s'ils se souviennent du témoignage ou non : car même s'ils venaient dire « nous ne nous en souvenons pas », on ne les écouterait pas, puisqu'il est possible de le valider sans eux. Telles sont les paroles du Rambam. Et certains contestent et disent que, même s'ils ne se souviennent pas qu'il ait emprunté, ni d'avoir jamais signé cet acte, et que leur écriture ne ressort pas d'un autre endroit, puisqu'ils attestent que c'est leur écriture, on valide l'acte sur leur parole. Et selon eux, lorsqu'eux-mêmes viennent attester leur écriture, s'ils ont oublié le prêt et ne se souviennent pas du tout d'avoir signé cet acte, il faut deux témoins sur chaque signature ; c'est pourquoi il faut, ou bien que chacun atteste son écriture et celle de son collègue, ou bien qu'un autre se joigne à eux et atteste l'écriture des deux, afin qu'il y ait deux témoins sur chaque signature. Haga (Rema) : Et on n'exige qu'il se souvienne du témoignage que pour un témoin seul, ou pour deux témoins en ce qui concerne la validation de l'acte ; mais deux témoins signés sur l'acte, même s'ils ne se souviennent pas du tout du témoignage, et que l'acte n'est pas rédigé selon les règles, il y a néanmoins là une attestation de témoins (Mahari Weil, siman 94, et Hagahot Mordekhaï sur Ketoubot) ; et si l'acte a été validé, on suit tout ce qui y est écrit ; bien qu'il n'ait pas le statut d'un acte complet, il est néanmoins appelé acte à cet égard, pour que ce ne soit pas un témoignage « de la bouche de leur écrit », comme il a été expliqué plus haut, siman 28, séif 12 (Responsa du Rachba, siman 1209, et voir séif katan 154) ; et certains contestent, comme il a été expliqué plus haut, au début du siman 39, séif 3.
séif 10
- אמר אחד מהעדים זה כתב ידי והעיד הוא ואחר על כתב יד הב' לא נתקיים לפי שג' רביעי הממון יוצאים ע"י עד אחד:Si l'un des témoins a dit : « c'est mon écriture », et que lui et un autre ont attesté l'écriture du second, il n'est pas validé, car trois quarts de l'argent sortent par un seul témoin (il fournit toute la validation de sa signature et la moitié de celle de l'autre).
séif 11
- וכן אם העיד אחיו או אביו של הראשון עם א' על כתב ידו של הב' לא נתקיים שהרי ג' רביעי הממון יוצאים על ידי קרובים:De même, si le frère ou le père du premier a attesté avec un autre l'écriture du second, il n'est pas validé, car trois quarts de l'argent sortent par des proches parents.
séif 12
- שנים החתומים על השטר ומת א' מהם צריך ב' מן השוק להעיד על חתימתו ואין העד החי יכול להצטרף עם אחר להעיד על חתימת המת שא"כ יצאו ג' רביעי הממון על ידו ואם לא נמצא אלא עד א' עם זה העד החי כותב חתימת ידו בפני עדים אפי' על החרס ומשליכו בב"ד עד שיוחזק כתב ידו בב"ד (וכ"ש אם היו עדים לקיים חתימת החי) (נ"י פ' חזקת הבתים) כדי שלא יצטרך להעיד על חתימתו ואח"כ יעיד הוא ואחר על חתימת המת:Deux témoins signés sur l'acte, et l'un d'eux est mort : il faut deux personnes du dehors (litt. « du marché ») pour attester sa signature ; et le témoin vivant ne peut pas se joindre à un autre pour attester la signature du mort, car alors trois quarts de l'argent sortiraient par lui. Et si l'on ne trouve qu'un seul témoin avec ce témoin vivant, celui-ci écrit sa signature devant des témoins, même sur un tesson, et la dépose au tribunal, jusqu'à ce que son écriture soit établie au tribunal (Rema : et à plus forte raison s'il y avait des témoins pour valider la signature du vivant) (Nimoukei Yossef, chapitre 'Hezkat HaBatim), afin qu'il n'ait pas besoin d'attester sa signature ; et ensuite lui et un autre attestent la signature du mort.
séif 13
- אם אין מכירים לא חתימת העדים ולא חתימת דייני הקיום ואחד מעידי השטר מעיד על כתב ידו וב' עדים מעידים על חתימת א' מהדיינים או הדיין בעצמו ואחר עמו מעיד על כתב ידו אינו מועיל דמאי דמסהיד האי לא מסהיד האי העד מעיד על מנה שבשטר והדיין מעיד על חתימת העדים (וכן אם נתקיים כתב הסופר ועד א' לא הוי קיום) (ב"י בשם ר"י נ"ב ח"ח):Si l'on ne reconnaît ni la signature des témoins ni la signature des juges de la validation, et que l'un des témoins de l'acte atteste son écriture, et que deux témoins attestent la signature de l'un des juges, ou que le juge lui-même et un autre avec lui attestent son écriture, cela ne sert à rien, car ce qu'atteste l'un n'est pas ce qu'atteste l'autre : le témoin témoigne sur la mané (la somme) de l'acte, et le juge témoigne sur la signature des témoins (Rema : et de même, si l'écriture du scribe et celle d'un témoin ont été validées, ce n'est pas une validation) (Beit Yossef au nom de Rabbénou Yerou'ham, chemin 8).
séif 14
- אם שני דייני הקיום כל אחד מעיד על כתב ידו השטר מקויים:Si les deux juges de la validation attestent chacun son écriture, l'acte est validé.
séif 15
- אם עד אחד מן השוק מעיד על חתימת עידי השטר ודיין א' מעיד על חתימתו מצטרפים דאמאי דמסהיד סהדא מסהיד דיינא וכן הדין כשאין הדיין מעיד על חתימתו אלא שב' מן השוק מעידים על הדיין דהשתא כולה סהדותא חד הוא:Si un témoin du dehors atteste la signature des témoins de l'acte et qu'un juge atteste sa propre signature, ils se joignent, car ce qu'atteste le témoin, le juge l'atteste aussi (tous deux portent sur la signature des témoins). Et telle est aussi la règle lorsque le juge n'atteste pas sa signature, mais que deux personnes du dehors attestent la signature du juge, car à présent tout le témoignage est un.
séif 16
- עידי הקיום יכולים להיות קרובים לעידי השטר ולא עוד אלא אפי' מת האב החתום בעוד הבן קטן יכול להעיד על חתימת אביו אחר שיגדיל להצטרף עם אחר כשר וכן יכול להעיד על כתב יד אחיו או על כתב יד רבו שראה בקטנותו וי"א דדוקא אלו שרגיל עמהם אבל על כתב יד אחר אינו נאמן להעיד בגדלו שהכיר אותו בקטנותו:Les témoins de la validation peuvent être proches parents des témoins de l'acte ; et bien plus, même si le père signé sur l'acte est mort alors que le fils était mineur, celui-ci peut attester la signature de son père, après avoir grandi, en se joignant à un autre témoin apte ; et de même il peut attester l'écriture de son frère ou l'écriture de son maître qu'il a vue dans son enfance. Et certains disent que c'est seulement pour ceux-là, qu'il côtoie habituellement ; mais sur l'écriture d'un autre, il n'est pas cru à témoigner, une fois grand, qu'il l'a reconnue dans son enfance.
séif 17
- צריך שלא יהיו עידי הקיום קרובים לדייני קיום ויש מכשירין: הגה ועידי הקיום יכולין להיות קרובים לעדים המעידים על חתימת הדיינים שקיימו השטר (ב"י) ועידי הקיום לא יהיו קרובים זה לזה (ר"נ סוף פרק ב' דכתובות):Il faut que les témoins de la validation ne soient pas proches parents des juges de la validation ; et certains le déclarent apte. Haga (Rema) : Et les témoins de la validation peuvent être proches parents des témoins qui attestent la signature des juges qui ont validé l'acte (Beit Yossef) ; et les témoins de la validation ne doivent pas être proches parents l'un de l'autre (Ran, fin du chapitre 2 de Ketoubot).
séif 18
- עידי קיום הקרובים למלוה וללוה פסולים ויש מי שמכשיר ודייני קיום הקרובים למלוה וללוה הקיום פסול (ר"נ פרק ב' דייני גזרות וריב"ש סי' שפ"ב והרא"ש כלל ס' סי' ד' ונ"י פ' יי"נ ומרדכי פ"ב דכתובות):Les témoins de la validation proches parents du prêteur et de l'emprunteur sont inaptes ; et il y a un avis qui déclare apte. (Rema : et des juges de la validation proches parents du prêteur et de l'emprunteur, la validation est inapte (Ran, chapitre 2 de Dayanei Guezérot ; Rivach, siman 382 ; le Roch, principe 60, siman 4 ; Nimoukei Yossef, chapitre Yesh Nohalin ; et Mordekhaï, chapitre 2 de Ketoubot).)
séif 19
- (ר"נ שם) דיינים החותמים לקיים השטר חותמים אע"פ שלא קראוהו ודוקא מה שיש בגוף השטר אין צריכים לקרות אבל מ"מ צריכים הם לראות מי הם המלוה והלוה כדי שלא יהיו קרובים לדיינים ולא לעדים המעידים בפניהם וי"א שא"צ לקרותו כלל (ובלבד שיכתבו מי הם עידי הקיום שאם יהיו פסולים למלוה ולוה יכולים להכיר אח"כ) (נ"י בשם ריטב"א):(Rema : Ran, ibid.) Les juges qui signent pour valider l'acte signent même sans l'avoir lu. Et c'est seulement ce qui est dans le corps de l'acte qu'ils n'ont pas besoin de lire ; mais il leur faut néanmoins voir qui sont le prêteur et l'emprunteur, afin qu'ils ne soient proches parents ni des juges ni des témoins qui attestent devant eux. Et certains disent qu'ils n'ont pas du tout besoin de le lire (Rema : pourvu qu'ils écrivent qui sont les témoins de la validation, de sorte que, s'ils sont inaptes vis-à-vis du prêteur et de l'emprunteur, on puisse le reconnaître ensuite) (Nimoukei Yossef au nom du Ritva).
séif 20
- דיינים שדנים על תנאים ועניינים שבמלו' עצמ' צריך שיהיו רחוקים מעידי השטר:Les juges qui statuent sur les conditions et les questions relatives au prêt lui-même doivent être étrangers (non apparentés) aux témoins de l'acte.
séif 21
- דייני קיום צריך שיהיו רחוקים מדיינים שדנים על המלוה עצמה ויש מכשירין:Les juges de la validation doivent être étrangers aux juges qui statuent sur le prêt lui-même ; et certains le déclarent apte.
séif 22
- עידי הקיום יכולים להיות קרובים לדייני מלוה:Les témoins de la validation peuvent être proches parents des juges du prêt.
séif 23
- שלשה שישבו לקיים את השטר שנים מהם מכירים חתימת ידי העדים ואחד אינו מכיר עד שלא חתמו מעידין בפניו וחותם משחתמו אין מעידים בפניו וחותם ומותר לכתוב הקיום בשטר קודם שיתקיי' השטר שאין הכתיב' עיקר אלא החתימה ויש חולקים:Trois juges qui ont siégé pour valider l'acte, dont deux reconnaissent la signature des témoins et un ne la reconnaît pas : tant qu'ils n'ont pas signé, ils témoignent devant lui et il signe ; une fois qu'ils ont signé, ils ne témoignent pas devant lui pour qu'il signe. Et il est permis d'écrire la validation sur l'acte avant que l'acte soit validé, car l'essentiel n'est pas l'écriture mais la signature ; et certains contestent.
séif 24
- אם באו עדים והעידו שבשעה שנתקיים בפניהם לא היו במעמד א' אלא כל א' קבל עדות בפני עצמו פסול ואין הדיינים עצמן נאמנים לומר שלא היו ביחד ושעשו שלא כדין (תשובת רמב"ן סי' צ"ד) ויש מי שמכשיר:Si des témoins sont venus attester qu'au moment où l'acte a été validé devant eux (les juges), ceux-ci n'étaient pas réunis en une seule séance, mais que chacun a reçu le témoignage séparément, il est inapte (Rema : et les juges eux-mêmes ne sont pas crus pour dire qu'ils n'étaient pas ensemble et qu'ils ont agi contrairement à la loi (Responsa du Ramban, siman 94)) ; et il y a un avis qui le déclare apte.
séif 25
- ג' שישבו לקיים את השטר ובאו ב' עדי' וערערו על א' מהן שהוא גזלן וכיוצא בו ובאו שנים אחרים והעידו שחזר בתשובה אם עד שלא חתמו העידו שחזר ה"ז חותם עמהן שהרי ג' היו ואם אחר שחתמו העידו עליו שחזר בתשובה אינו חותם עמהם שהרי הוא כמי שאינו בעת חתימת השנים:Trois juges qui ont siégé pour valider l'acte, et deux témoins sont venus contester l'un d'eux, disant qu'il est un voleur ou un cas semblable, puis deux autres sont venus attester qu'il s'est repenti : s'ils ont attesté qu'il s'est repenti avant qu'ils (les deux autres) n'aient signé, il signe avec eux, car ils étaient trois ; mais s'ils ont attesté qu'il s'est repenti après qu'ils ont signé, il ne signe pas avec eux, car il est comme quelqu'un qui n'était pas apte au moment de la signature des deux.
séif 26
- בד"א כשערערו עליו בעבירה אבל אם ערערו עליו בפגם משפחה כגון שאמרו אמו לא נשתחררה ועבד הוא או לא נתגיירו ועכו"ם הוא ונודע אחר שחתמו השנים שאין במשפחתו פגם ושהוא כשר ה"ז חותם עמהם שזה גילוי דבר הוא שהיה מקודם:En quel cas cela a-t-il été dit ? Lorsqu'on l'a contesté pour une transgression ; mais si on l'a contesté pour un défaut de lignée, par exemple en disant que sa mère n'a pas été affranchie et qu'il est esclave, ou qu'ils ne se sont pas convertis et qu'il est non-juif, et qu'on apprend, après que les deux ont signé, qu'il n'y a pas de défaut dans sa famille et qu'il est apte, il signe avec eux, car c'est la révélation d'une chose qui existait auparavant.
séif 27
- כתבו קיום ונמצא אחד מדייני קיום פסול יחתכו אותו קיום והשטר נשאר בכשרותו:Si on a écrit une validation et qu'on trouve qu'un des juges de la validation est inapte, on découpe cette validation, et l'acte demeure valable.
séif 28
- ג' שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהם צריכין לכתוב במותב תלתא הוינא וחד ליתוהי כדי שלא יאמר הרואה בית דין של שנים קיימוהו אפי' היה כתוב בו בב"ד יאמר שמא דימו ששנים ב"ד הם ואם יש בו משמעות שהיו שלשה א"צ וי"א שאם לא כתבו וחד ליתוהי כשר ומ"מ לכ"ע אם כתב בי דינא ובמותב תלתא תו לא צריך וחותמים שנים מהם ודיו: הגה ואם כל השלשה חתומים א"צ לכתוב במותב תלתא הוינא (נ"י פ' ג"פ וריב"ש סי' תי"ג וש"ח ורשב"א סי' אלף קנ"ג ור"ן פ"ב דכתובות ואפי' אין כתוב בו רק שטר זה נתקיים כראוי די בכך (תשובת רמב"ן סי' צ"א):Trois juges qui ont siégé pour valider l'acte, et l'un d'eux est mort : ils doivent écrire « Nous étions en séance de trois, et l'un n'est plus », afin que celui qui le voit ne dise pas qu'un tribunal de deux l'a validé. Même s'il y était écrit « au tribunal », on dirait : peut-être ont-ils pensé que deux forment un tribunal. Et s'il comporte une indication qu'ils étaient trois, ce n'est pas nécessaire. Et certains disent que s'ils n'ont pas écrit « et l'un n'est plus », il est valable. Et en tout cas, de l'avis de tous, s'il a écrit « au tribunal, et en séance de trois », il n'en faut pas davantage ; et deux d'entre eux signent, et cela suffit. Haga (Rema) : Et si tous les trois sont signés, il n'est pas nécessaire d'écrire « Nous étions en séance de trois » (Nimoukei Yossef, chapitre Guet Pachout ; Rivach, siman 413 et 308 ; Rachba, siman 1153 ; et Ran, chapitre 2 de Ketoubot) ; et même s'il n'y est écrit que « cet acte a été validé comme il convient », cela suffit (Responsa du Ramban, siman 91).
séif 29
- אפי' כשלא מת א' מהם נוהגין לכתוב וחד ליתוהי כדי להקל מעליהם שלא יחתמו בו אלא שנים: הגה אם כתב בהנפק במותב תלתא וכו' וחתומים בו ג' ונמצא א' מהן קרוב או פסול יש אומר דכשר דתלינן דג' אחרים ישבו ולא חתמו מהן רק ב' והג' הקרוב או הפסול חתם אח"כ (ריב"ש סי' תי"ג) כמו שנתבאר לעיל סי' מ"ה סעיף י"ב לענין שאר שטרות וי"א דפסול (הרא"ש כלל ס' סי' ד') קיום שכתבו אנחנו סהדי כשר דהואיל וחתומים ג' אנו רואין שהיו ב"ד (ריב"ש סי' שפ"ב):Même lorsqu'aucun d'eux n'est mort, on a l'usage d'écrire « et l'un n'est plus », afin de les soulager, pour que deux seulement y signent. Haga (Rema) : Si l'on a écrit dans le hanpek (attestation de validation) « Nous étions en séance de trois », etc., et que trois y sont signés, et qu'on trouve que l'un d'eux est proche parent ou inapte, il y a un avis qui dit que c'est valable, car on suppose que trois autres ont siégé et que deux d'entre eux seulement ont signé, et que le troisième, le parent ou l'inapte, a signé ensuite (Rivach, siman 413), comme il a été expliqué plus haut, siman 45, séif 12, au sujet des autres actes ; et certains disent que c'est inapte (le Roch, principe 60, siman 4). Une validation où l'on a écrit « nous, témoins » est valable, car, puisque trois sont signés, nous voyons qu'ils formaient un tribunal (Rivach, siman 382).
séif 30
- קיום ב"ד צריך שיהיה סמוך לכתב ידי העדים או סמוך לצד השטר או מאחוריו כנגד הכתב ולכן אם הנייר קצר למטה יכתוב הקיום מן הצד או מאחוריו (רמב"ם והמגיד פכ"ז מהלכות מלוה ואם היה בין הקיום והשטר ריוח שטה אחת ושני אוירים פסול הקיום לבדו שמא יחתוך השטר שנתקיים ויזייף באותה שטה שטר ושני עדים ונמצא הקיום על שטר מזוייף:La validation du tribunal doit être adjacente à l'écriture des témoins, ou adjacente au côté de l'acte, ou au verso, en face de l'écrit (Rema : c'est pourquoi, si le papier est court en bas, il écrira la validation sur le côté ou au verso (Rambam et le Maguid Michné, chapitre 27 des lois du prêt)). Et s'il y avait entre la validation et l'acte un espace d'une ligne et deux interlignes, seule la validation est inapte, de peur qu'il ne découpe l'acte qui a été validé et ne falsifie sur cette ligne un acte et deux témoins, et l'on trouverait la validation sur un acte falsifié.
séif 31
- (ל' רמב"ם שם דין ז' וע' פרישה סס"ק פ"ה ופ"ז) הרחיק הקיום מהשטר שטה או שני שיטין או יותר ומילא כל הריוח שריטות דיו כשר שהרי אינו יכול לזייף ואין חוששין לב"ד שקיימו קיום על השריטות אלא על גופו של שטר ויש אומרים שחוששין לכך:(Rema : formulation du Rambam, ibid., loi 7 ; et voir la Pericha, fin des séifim katan 85 et 87.) Si l'on a éloigné la validation de l'acte d'une ligne, ou de deux lignes ou davantage, et qu'on a rempli tout l'espace de traits d'encre, c'est valable, car il ne peut pas falsifier ; et on ne craint pas que le tribunal ait validé, par la validation, les traits, mais bien le corps de l'acte ; et certains disent qu'on le craint.
séif 32
- שטר הבא הוא ועידיו על המחק והקיום מלמטה על הנייר אין מקיימים אותו מדייני הקיום אלא מעדים של מעלה שמא הקיום היה רחוק מהשטר הרבה והיה הריוח מלא שריטות של דיו וחתך גוף השטר ומחק השריטות וכתב השטר ועידיו על המחק ויש מכשירין לקיימו מדייני הקיום:Un acte dont le texte et les témoins sont écrits sur un grattage, et la validation en bas sur le papier (non gratté) : on ne le valide pas par les juges de la validation, mais par les témoins d'en haut (en attestant leur signature), car peut-être la validation était-elle très éloignée de l'acte, et l'espace rempli de traits d'encre, et il a découpé le corps de l'acte, gratté les traits, et écrit l'acte et ses témoins sur le grattage ; et certains le déclarent apte à être validé par les juges de la validation.
séif 33
- חתם בשטר קודם שנעשה גזלן ונעשה גזלן הוא אינו יכול להעיד על כתב ידו אבל אם אחרים מעידים שמכירים חתימתו וראו חתימתו שבשטר זה קודם שנעשה גזלן כשר אבל אם לא ראוהו עד אחר שנעשה גזלן לא דאיכא למיחש שמא עתה זייף וחתם: הגה (נלמד מהדין שאח"ז) ואם אין עדים המכירים חתימתו הגזלן כותב חתימתו ומקיימין ממנה כמו שנתבאר לעיל סי' י"ג וה"ה אם המיר לעכו"ם לאחר החתימה דינו כנעשה גזלן (ב"י בשם ריטב"א):S'il a signé l'acte avant de devenir un voleur, et qu'il est devenu voleur, lui-même ne peut pas attester son écriture ; mais si d'autres attestent qu'ils reconnaissent sa signature et qu'ils ont vu sa signature sur cet acte avant qu'il ne devienne voleur, c'est valable ; mais s'ils ne l'ont vue qu'après qu'il est devenu voleur, non, car il faut craindre que maintenant il ait falsifié et signé. Haga (Rema) : (on l'apprend de la loi qui suit) Et s'il n'y a pas de témoins qui reconnaissent sa signature, le voleur écrit sa signature et on valide à partir d'elle, comme il a été expliqué plus haut, séif 13 ; et il en est de même s'il s'est converti à l'idolâtrie après la signature : il a le statut de celui qui est devenu voleur (Beit Yossef au nom du Ritva).
séif 34
- חתם בשטר עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו הוא אינו יכול להעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידים שמכירים חתימתו אפי' לא ראוהו עד שנעשה חתנו ויש מי שאומר דהיינו דוקא כשהשטר יוצא מתחת יד אחר אבל אם יוצא מתחת יד העדים לא:S'il a signé l'acte avant de devenir son gendre (d'une des parties), et qu'il est devenu son gendre, lui-même ne peut pas attester son écriture ; mais d'autres attestent qu'ils reconnaissent sa signature, même s'ils ne l'ont vue qu'après qu'il est devenu son gendre. Et il y a un avis selon lequel c'est seulement lorsque l'acte sort de la main d'un autre ; mais s'il sort de la main des témoins, non.
séif 35
- חתם כשהיה בריא ונשתתק הוא אינו יכול להעיד על כתב ידו אבל אחרים מעידים עליה:S'il a signé lorsqu'il était en bonne santé et qu'il est devenu muet, lui-même ne peut pas attester son écriture, mais d'autres l'attestent.
séif 36
- שנים החתומים על השטר ומתו ואין כתב ידם יוצא ממקום אחר ובאו שנים ואמרו כתב ידם הוא אבל קטנים היו או פסולין הרי אלו נאמנים וקורעין השטר אא"כ טען שנקבע לו זמן לקיים השטר ואם יש עדים שהוא כתב ידם או שהיה כתב ידם יוצא ממקום אחר משטר שקרא עליו ערער והוחזק בב"ד אין קורעין אותו ויש מי שאומר שא"צ שקרא עליו ערער דבהוחזק בב"ד סגי אפילו לא קרא עליו ערער: הגה וכל זה שכבר מתו העדים אבל אם העדים עדיין חיים וב' עדים אחרים באים לפוסלן ואמרו שפסולין הם גם השטר נפסל אע"פ שכתב ידם יוצא ממקום אחר (ר"ן בשם י"א וטור בשם התוס') וי"ח ומכשירין השטר (שם בשם אביו הרא"ש) והא דאין נאמנים בשכתב ידם יוצא ממקום אחר לא למהוי שטרא מעליא לגבות בו אלא דאי תפס מטלטלין לא מפקינן מניה (טור בשם רש"י והרא"ש) עדים שאין כת"י יוצא ממקום אחר ואמרו כ"י הוא זה ואומרים בתוך כדי דבור אנוסים היינו מחמת נפשות או קטנים היינו או פסולי עדות היינו מחמת קורבה ונתרחקנו או מסר מודעא בפנינו או תנאי היה בדבר ולא ראינו שנתקיים התנאי הרי אלו נאמנים ואפי' עד א' אומר לא היה תנאי ועד א' אומר היה תנאי ולא נתקיים נאמן ואין כאן אלא עד א' ואם כתוב בשטרא ואנן סהדי מסהדינן דלא הוי שיור בשטרא אינן יכולין לומר תנאי היה בדבר דאינן חוזרין ומגידין מיהו אם אומרים מה שכתוב שלא היה בו שיור לא נאמר לבטל התנאי רק שלא היה שיור בגוף המכר נאמנין (טור סנ"ה) וכן יכולים לפרש דברי השטר בכל דבר שאינן סותרין דבריהם (נ"י פ' מי שמת) אבל אם אמרו שהיו אנוסין מחמת ממון או שהיה שטר אמנה או שהיו פסולים בעבירה אינם נאמנים ואפי' אמרו שאח"כ עשו תשובה ואע"פ שאינם נאמנים לבטל השטר מ"מ לגבי דידהו נאמנים וחייבים לשלם ללוה ההפסד שבא לו מכח חתימתם ואם אומרים שבשעה שחתמו לא ידעו שהיה אמנה ואח"כ נתברר להם שהיה אמנה נאמנים ואם כתב ידם יוצא ממק"א או שיש עדים שזה כתב ידם אין נאמנים בשום דבר שיאמרו לבטל השטר חוץ מלומר בפנינו מסר מודעא:Deux témoins signés sur l'acte sont morts, et leur écriture ne ressort pas d'un autre endroit ; deux personnes sont venues et ont dit : « c'est leur écriture, mais ils étaient mineurs » ou « inaptes » : ceux-ci sont crus, et on déchire l'acte, à moins qu'il (le porteur) ne prétende (demande) qu'on lui fixe un délai pour valider l'acte. Et s'il y a des témoins que c'est leur écriture, ou si leur écriture ressortait d'un autre endroit, d'un acte contre lequel on a soulevé une contestation et qui a été établi au tribunal, on ne le déchire pas. Et il y a un avis selon lequel il n'est pas nécessaire qu'on ait soulevé une contestation contre lui : qu'il ait été établi au tribunal suffit, même sans contestation. Haga (Rema) : Et tout cela, lorsque les témoins sont déjà morts ; mais si les témoins sont encore vivants, et que deux autres témoins viennent les invalider et disent qu'ils sont inaptes, l'acte aussi est invalidé, bien que leur écriture ressorte d'un autre endroit (Ran au nom de certains, et Tour au nom des Tossafot) ; et certains contestent et déclarent l'acte valable (ibid., au nom de son père, le Roch). Et le fait qu'ils (ceux qui disent « ils étaient inaptes ») ne soient pas crus lorsque leur écriture ressort d'un autre endroit, ce n'est pas pour que ce soit un acte pleinement valable permettant de recouvrer, mais seulement que, s'il a saisi des biens meubles, on ne les lui retire pas (Tour au nom de Rachi et du Roch). Des témoins dont l'écriture ne ressort pas d'un autre endroit, qui ont dit « c'est notre écriture », et disent dans le délai d'une parole (tokh kedé dibour) : « nous avons été contraints sous menace de mort », ou « nous étions mineurs », ou « nous étions inaptes au témoignage du fait d'une parenté, et nous sommes devenus étrangers », ou « il a remis devant nous une protestation préalable (moda'a) », ou « il y avait une condition dans l'affaire et nous n'avons pas vu que la condition ait été remplie » : ceux-ci sont crus. Et même si un témoin dit « il n'y avait pas de condition » et un témoin dit « il y avait une condition et elle n'a pas été remplie », il est cru, et il n'y a là qu'un seul témoin. (Rema : Et s'il est écrit dans l'acte « et nous, témoins, attestons qu'il n'y a pas de réserve dans l'acte », ils ne peuvent pas dire « il y avait une condition dans l'affaire », car on ne revient pas pour témoigner à nouveau ; toutefois, s'ils disent que ce qui est écrit, qu'il n'y avait pas de réserve, n'a pas été dit pour annuler la condition, mais pour dire qu'il n'y avait pas de réserve dans le corps de la vente, ils sont crus (Tour, siman 55) ; et de même, ils peuvent expliquer les paroles de l'acte de toute manière qui ne contredit pas leurs paroles (Nimoukei Yossef, chapitre Mi Chemet).) Mais s'ils ont dit qu'ils avaient été contraints par une menace financière, ou que c'était un acte de confiance, ou qu'ils étaient inaptes pour une transgression, ils ne sont pas crus, même s'ils disent qu'ensuite ils se sont repentis. Et bien qu'ils ne soient pas crus pour annuler l'acte, ils sont néanmoins crus en ce qui les concerne, et ils doivent payer à l'emprunteur le dommage qui lui est advenu du fait de leur signature. Et s'ils disent qu'au moment où ils ont signé, ils ne savaient pas que c'était un acte de confiance, et qu'ensuite il leur est apparu que c'était un acte de confiance, ils sont crus. Et si leur écriture ressort d'un autre endroit, ou s'il y a des témoins que c'est leur écriture, ils ne sont crus en rien de ce qu'ils disent pour annuler l'acte, sauf pour dire : « il a remis devant nous une protestation préalable ».
séif 37
- עדים החתומים על השטר שאמרו שהלוה היה קטן באותה שעה אינם נאמנים: הגה י"א הא דעדים החתומים על השטר כמי שנחקרה עדותן ואינן יכולין לחזור דוקא שנים אבל ע"א החתום בשטר יכול לחזור בו (ריב"ש סי' קכ"ז):Des témoins signés sur l'acte qui ont dit que l'emprunteur était mineur à ce moment-là ne sont pas crus. Haga (Rema) : Certains disent que le principe selon lequel les témoins signés sur l'acte sont comme des témoins dont le témoignage a été examiné au tribunal, et ne peuvent pas se rétracter, ne vaut que pour deux ; mais un témoin seul signé sur l'acte peut se rétracter (Rivach, siman 127).
séif 38