Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
- אימתי אדם רשאי להוציא זבלים לרשות הרבים. ובו ב סעיפים:
לא יוציא אדם תבנו וקשו לרשות הרבים כדי שידושו ויעשו זבל ואם הוציאם קנסוהו חכמים שיהיו כהפקר וכל הקודם בהם זכה מעת שנידושו והשביחו (מיהו יש אומרים דאין מורין לו לכתחלה להחזיק רק בשבח אבל לא בגופו ואם התרו בבעלים ולא סלקו מפקירין אותו לכל (טור ס"ד) ואם קדם אדם וזכה בהם משעת הוצאה לרשות הרבים אין מוציאין מידו (וי"א דלא מהני תפיסה) (ר"י ורא"ש וטור שם) (וע"ל סי' שפ"ח) ואע"פ שהם כהפקר אם הוזק בהם אדם או בהמה הרי זה המוציא חייב לשלם:Quand est-il permis de sortir du fumier sur le domaine public. Il contient 2 séifim.
On ne sortira pas sa paille et son chaume sur le domaine public afin qu'ils soient foulés et deviennent du fumier ; et s'il les a sortis, les Sages l'ont puni d'une amende : ils sont comme sans propriétaire (hefker), et quiconque s'en empare le premier les acquiert, à partir du moment où ils ont été foulés et ont pris de la valeur (toutefois, certains disent qu'on ne lui enseigne pas lekhat'hila (a priori) à s'emparer d'autre chose que de la plus-value, mais pas de la substance elle-même ; et si on a averti les propriétaires et qu'ils ne les ont pas enlevés, on les déclare sans propriétaire pour tous (Tour, séif 4)). Et si quelqu'un a devancé et s'en est emparé dès le moment de leur sortie sur le domaine public, on ne les lui retire pas des mains (et certains disent que la saisie n'est pas efficace) (le Ri, le Roch et le Tour, au même endroit) (et voir plus haut, siman 388). Et bien qu'ils soient comme sans propriétaire, si un homme ou un animal y a été endommagé, celui qui les a sortis est tenu de payer.séif 1
- יש לכל אדם להוציא את הזבל והגללים לרשות הרבים בשעת הוצאת זבלים (אבל שלא בשעת הוצאת זבלים אסור להוציאו כדי להניחו שם אבל מוציאו כדי לפנותו לאלתר (טור ס"א) וכל שכן מים נקיים ושופכין שלו שאין שוהין ומתעכבים ברשות הרבים שמותר לשפכן אפי' בימות החמה ואפי' מים סרוחין כל שדעתו לפנותו לאלתר ואפילו מתקן בור פחות משלשה טפחים אין בני רשות הרבים יכולים לעכב) (מרדכי סוף ב"מ בשם מהר"מ) ולצבור אותם שם שלשים יום כדי שיהיה נשוף ברגלי אדם ואעפ"כ אם הזיק חייב לשלם וחייבים על זה הגלל משום גזל כיון שאין בו שבח אם נדוש לא קנסו בו: הגה וי"א דלאחר שהוזק כל הקודם בהם זכה (טור ס"ב):Chacun a le droit de sortir le fumier et les excréments d'animaux sur le domaine public au moment de la sortie des fumiers (mais en dehors du moment de la sortie des fumiers, il est interdit de le sortir pour l'y laisser ; mais on peut le sortir pour l'enlever immédiatement (Tour, séif 1) ; et à plus forte raison l'eau propre et ses eaux usées, qui ne séjournent ni ne s'attardent sur le domaine public, qu'il est permis de verser même pendant la saison chaude ; et même des eaux putrides, du moment qu'il a l'intention de les enlever immédiatement ; et même s'il aménage une fosse de moins de trois tefa'him, les usagers du domaine public ne peuvent pas l'en empêcher) (Mordekhaï, fin de Baba Metsia, au nom du Maharam), et de les entasser là trente jours, afin qu'ils soient broyés par les pieds des gens ; et néanmoins, s'il (le fumier) a causé un dommage, il est tenu de payer. Et on est passible pour ces excréments au titre du vol (si on s'en empare) ; puisqu'ils ne prennent pas de valeur en étant foulés, on ne l'a pas puni d'amende pour eux. Haga (Rema) : Et certains disent qu'après qu'il (le fumier) a causé un dommage, quiconque s'en empare le premier l'acquiert (Tour, séif 2).
séif 2