Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
- דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
מי שפגע בחבירו בדרך ובהמתו רובצת תחת משאה בין שהיה עליה משא הראוי לה בין שהיה עליה יותר ממשאה ה"ז מצוה לפרוק מעליה שנא' עזוב תעזוב עמו (היה דרך הבהמה לרבוץ תמיד תחת משאה או שהיא עומדת תחת משאה אינו חייב) (טור ס"ה) ולא יפרוק ויניחנו נבהל וילך אלא יקים עמו ויחזור ויטעון משאו עליו שנאמר הקם תקים ואם הניחו נבהל ולא פרק ולא טען ביטל מצות עשה ועבר על מצות ל"ת שנא' לא תראה את חמור אחיך:Loi des bêtes ou des navires qui se rencontrent. Il contient 18 séifim.
Celui qui a rencontré son prochain en chemin alors que sa bête est couchée sous sa charge, qu'elle porte la charge qui lui convient ou qu'elle porte plus que sa charge, c'est une mitsva de la décharger, comme il est dit : « Tu l'aideras certes à décharger avec lui » (Exode 23, 5). (Haga (Rema) : Si la bête a l'habitude de se coucher toujours sous sa charge, ou si elle se tient debout sous sa charge, il n'est pas obligé ; Tour, séif 5.) Et il ne la déchargera pas pour le laisser désemparé et s'en aller ; mais il la relèvera avec lui et recharge son fardeau sur elle, comme il est dit : « Tu le relèveras certes » (Deutéronome 22, 4). Et s'il l'a laissé désemparé, sans décharger ni charger, il a annulé un commandement positif et transgressé un interdit, comme il est dit : « Tu ne verras pas l'âne de ton frère ou son bœuf tombés en chemin et te déroberas à eux » (Deutéronome 22, 4).séif 1
- היה כהן והבהמה רובצת בין הקברות אינו מטמא לה:S'il était Cohen et que la bête est couchée parmi les tombes, il ne se rend pas impur pour elle.
séif 2
- וכן אם היה זקן שאין דרכו לפרוק ולטעון הואיל ואינה לפי כבודו פטור (טור ס"ח) זה הכלל כל שאילו היתה שלו היה פורק וטוען ה"ז חייב לטעון ולפרוק בשל חבירו ואם היה חסיד ועושה לפנים משורת הדין אפי' היה הנשיא הגדול וראה בהמת חבירו רובצת תחת משאה של תבן או של קנים וכיוצא בהם פורק וטוען עמו (ויש חולקין בזה כמו שנתבאר לעיל סוף סימן רס"ג) (טור ס"ט בשם הרא"ש):Et de même, s'il était un vieillard (un homme respectable) qui n'a pas l'habitude de décharger et de charger, puisque ce n'est pas conforme à sa dignité, il est exempt (Tour, séif 8). Voici la règle : tout cas où, si la bête était à lui, il déchargerait et chargerait, il est obligé de charger et de décharger celle de son prochain. Et s'il était pieux ('hassid) et agissait au-delà de la stricte loi (lifnim michourat hadin), même s'il était le grand Nassi (le prince), et qu'il a vu la bête de son prochain couchée sous une charge de paille, de roseaux ou de choses semblables, il décharge et charge avec lui. (Haga (Rema) : Et certains divergent sur ce point, comme cela a été expliqué plus haut, à la fin du siman 263 ; Tour, séif 9, au nom du Roch.)
séif 3
- פרק וטען וחזרה ונפלה חייב לטעון ולפרוק פעם אחרת אפי' מאה פעמים שנאמר עזוב תעזוב הקם תקים עמו לפיכך צריך לדדות עמו עד פרסה אא"כ אומר לו בעל המשא איני צריך לך:S'il a déchargé et chargé, et que la charge est retombée, il est obligé de charger et de décharger une autre fois, même cent fois, comme il est dit : « Tu l'aideras certes à décharger », « Tu le relèveras certes avec lui ». C'est pourquoi il doit l'accompagner jusqu'à une parsa (environ quatre mil), à moins que le propriétaire de la charge ne lui dise : « Je n'ai pas besoin de toi ».
séif 4
- מאימתי יתחייב לפרוק ולטעון עמו משיראהו ראיה [שהיא] כפגיעה שהרי נאמר כי תראה ונאמר כי תפגע וכמה שיערו חכמים שיהיה ביניהם רס"ו אמה וב' שלישי אמה שהיא אחר מז' ומחצה במיל היה רחוק ממנו יותר מזה אינו זקוק לו:À partir de quand est-il obligé de décharger et de charger avec lui ? Dès qu'il le voit d'une vision qui équivaut à une rencontre, car il est dit : « Si tu vois » (Deutéronome 22, 4 ; Exode 23, 5) et il est dit : « Si tu rencontres » (Exode 23, 4). Et combien les Sages ont-ils évalué la distance qu'il y ait entre eux ? Deux cent soixante-six coudées et deux tiers de coudée, ce qui est un septième et demi d'un mil (deux quinzièmes de mil). S'il était plus loin de lui que cela, il n'est pas tenu envers lui.
séif 5
- מצוה מן התורה לפרוק עמו בחנם (כמו באבידה וע"ל סי' רס"ה) אבל לטעון עליו ה"ז מצוה ונוטל שכרו וכן בשעה שמדדה עמו עד פרסה יש לו שכר:C'est une mitsva de la Torah de décharger avec lui gratuitement (Haga (Rema) : comme pour un objet perdu ; et voir plus haut, siman 265) ; mais charger la bête, c'est une mitsva, et il perçoit son salaire ; et de même, pendant le temps où il l'accompagne jusqu'à une parsa, il a droit à un salaire.
séif 6
- מצא בהמת חבירו רבוצה אע"פ שאין הבעלים עמה מצוה לפרוק מעליה ולטעון עליה שנאמר עזוב תעזוב הקם תקים מ"מ א"כ למה נאמר עמו שאם היה בעל הבהמה שם והלך וישב לו ואמר לזה שפגע בו הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק לבדך פרוק הרי זה פטור שנא' עמו ואם היה בעל הבהמה זקן או חולה חייב לטעון ולפרוק לבדו:S'il a trouvé la bête de son prochain couchée sous sa charge, même si les propriétaires ne sont pas avec elle, c'est une mitsva de la décharger et de la charger, comme il est dit : « Tu l'aideras certes à décharger », « Tu le relèveras certes » — de toute façon. S'il en est ainsi, pourquoi est-il dit « avec lui » ? Pour enseigner que si le propriétaire de la bête était là, et qu'il est allé s'asseoir et a dit à celui qui l'a rencontré : « Puisque la mitsva t'incombe, si tu veux décharger seul, décharge », celui-ci est exempt, comme il est dit : « avec lui ». Et si le propriétaire de la bête était vieux ou malade, il est obligé de charger et de décharger seul.
séif 7
- בהמת עכו"ם והמשא של ישראל אם היה העכו"ם מחמר אחר בהמתו אינו זקוק לה ואם לאו חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל:La bête d'un non-Juif et la charge d'un Juif : si le non-Juif mène sa bête (en marchant derrière elle), il n'est pas tenu envers elle ; sinon, il est obligé de décharger et de charger à cause de la peine du Juif (propriétaire de la charge).
séif 8
- וכן אם היתה הבהמה של ישראל והמשוי של עכו"ם חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל אבל בהמת עכו"ם ומשאו אינו חייב להטפל בו אלא משום איבה: הגה וי"א לפרוק חייב אפילו אין העכו"ם שם משום צער בעלי חיים דהוי דאורייתא וכן בכל מקום דפטור לפרוק מ"מ משום צער ב"ח מיהו חייב ונפקא מינה שיכול לקבל שכר (טור סי"ד):Et de même, si la bête était d'un Juif et la charge d'un non-Juif, il est obligé de décharger et de charger à cause de la peine du Juif. Mais la bête d'un non-Juif et sa charge (du non-Juif), il n'est pas obligé de s'en occuper, sauf à cause de l'hostilité (eiva, qui pourrait en résulter). Haga (Rema) : Et certains disent que pour décharger, il est obligé même si le non-Juif n'est pas là, à cause de la souffrance des animaux (tsaar baalei 'hayim), qui est un interdit de la Torah ; et de même, partout où il est exempt de décharger pour une autre raison, il est malgré tout obligé à cause de la souffrance des animaux ; et la différence pratique est qu'il peut (dans ce cas) recevoir un salaire (Tour, séif 14).
séif 9
- הפוגע בשנים אחד רובץ תחת משאו וא' פרק מעליו ולא מצא מי שיטעון עמו מצוה לפרוק בתחלה משום צער בעלי חיים ואח"כ טוען בד"א כשהיו שניהם שונאים או אוהבים אבל אם היה אחד שונא ואחד אוהב מצוה לטעון עם השונא תחלה כדי לכוף את יצרו הרע: הגה ודוקא בשונא בעלמא דלא עבד איסורא אבל אם עביד איסורא ושונאו משום שעבר עבירה א"צ לטעון עמו כדי לכוף יצרו דהא יפה עושה ששונאו (נ"י פ' אלו מציאות):Celui qui rencontre deux personnes, l'une dont la bête est couchée sous sa charge et l'autre dont la bête a été déchargée et qui n'a trouvé personne pour charger avec elle : c'est une mitsva de décharger d'abord, à cause de la souffrance des animaux, et ensuite il charge. Dans quel cas cela est-il dit ? Quand tous deux étaient des ennemis ou tous deux des amis ; mais si l'un était un ennemi et l'autre un ami, c'est une mitsva de charger d'abord avec l'ennemi, afin de dompter son mauvais penchant. Haga (Rema) : Et cela seulement pour un simple ennemi qui n'a pas commis d'interdit ; mais s'il commet un interdit et qu'il le hait parce qu'il a commis une faute, il n'a pas besoin de charger avec lui d'abord pour dompter son penchant, puisqu'il fait bien de le haïr (Nimoukei Yossef, chapitre Elou Metsiot).
séif 10
- השונא האמור בתורה לא מעכו"ם הוא אלא מישראל והיאך יהיה לישראל שונא [מישראל] והכתוב אומר לא תשנא את אחיך בלבבך אמרו חכמים כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הרי מצוה לשנאותו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעתו ואע"פ שעדיין לא עשה תשובה אם מצאו נבהל במשאו מצוה לטעון ולפרוק עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא ישהה בשביל ממונו ויבא לידי סכנה והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת שנאמר אמור אליהם חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה:L'ennemi dont parle la Torah n'est pas un non-Juif, mais un Juif. Et comment un Juif peut-il avoir un ennemi parmi les Juifs, alors que le verset dit : « Tu ne haïras pas ton frère dans ton cœur » (Lévitique 19, 17) ? Les Sages ont dit : par exemple, s'il l'a vu seul commettre une faute, l'a averti, et qu'il n'est pas revenu de sa faute ; c'est alors une mitsva de le haïr jusqu'à ce qu'il se repente et revienne de sa méchanceté. Et bien qu'il ne se soit pas encore repenti, s'il l'a trouvé désemparé avec sa charge, c'est une mitsva de charger et de décharger avec lui, et il ne le laissera pas en situation de risquer la mort, de peur qu'il ne s'attarde à cause de ses biens et n'en vienne au danger ; et la Torah a été soucieuse des vies des Juifs, qu'ils soient méchants ou justes, puisqu'ils sont attachés à Hachem et croient au principe de la religion, comme il est dit : « Dis-leur : Je suis vivant, parole de Hachem D.ieu, je ne désire pas la mort du méchant, mais que le méchant revienne de sa voie et qu'il vive » (Ézéchiel 33, 11).
séif 11
- חמורים שרגליו של אחד מהם רעועות אינם רשאים חביריו להקדים ולעבור מעליו נפל רשאים לעבור מעליו:Des ânes (en caravane) dont l'un a les pattes faibles : ses compagnons n'ont pas le droit de le devancer et de passer au-dessus de lui ; s'il est tombé, ils ont le droit de passer au-dessus de lui.
séif 12
- היה אחד טעון ואחד רכוב והדרך צר מעבירים את הרכוב מפני הטעון אחד טעון ואחד ריקן מעבירים הריקן מפני הטעון שניהם טעונים שניהם רוכבים שניהם ריקנים עושים פשרה ביניהם:Si l'un était chargé et l'autre monté (portait un cavalier) et que le chemin est étroit, on fait passer celui qui est monté devant celui qui est chargé (le monté cède le passage au chargé) ; si l'un est chargé et l'autre vide, on fait céder le vide devant le chargé ; si tous deux sont chargés, tous deux montés, ou tous deux vides, on fait un compromis entre eux (l'un passe d'abord et dédommage l'autre).
séif 13
- וכן שתי ספינות העוברות ופגעו זו בזו אם שתיהן עוברות [בבת אחת] שתיהן טובעות ואם בזו אחר זו עוברות וכן ב' גמלים העולים במעלה גבוהה ופגעו זה בזה אם עוברים שניהם בבת אחת נופלים ואם בזה אחר זה עולים כיצד הם עושים טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני הטעונ' קרובה ורחוקה תדחה קרוב' מפני שאינה קרובה שתיהן רחוקות או שתיהן קרובות או טעונות הואיל וכולן בדוחק א' הטל פשרה ביניהם והם מעלים שכר זה לזה ובזה וכיוצא בו נאמר בצדק תשפוט עמיתך:Et de même, deux navires qui passent et se rencontrent : s'ils passent tous deux en même temps, tous deux sombrent ; et si c'est l'un après l'autre, ils passent. Et de même, deux chameaux qui montent une haute pente et se rencontrent : s'ils passent tous deux en même temps, ils tombent ; et si c'est l'un après l'autre, ils montent. Comment font-ils ? Une chargée et une non chargée : celle qui n'est pas chargée cédera devant celle qui est chargée ; une proche et une éloignée (de sa destination) : la proche cédera devant celle qui n'est pas proche ; si toutes deux sont éloignées, ou toutes deux proches, ou toutes deux chargées, puisqu'elles sont toutes dans une même difficulté, impose un compromis entre elles, et elles se versent un dédommagement l'une à l'autre. Et c'est à propos de cela et de ce qui lui ressemble qu'il est dit : « Tu jugeras ton prochain avec justice » (Lévitique 19, 15).
séif 14
- שיירא שחנתה במדבר ועמד עליה גייס לטרפה ופסקו עם הגייס ממון מחשבין לפי ממונם ואין מחשבין לפי נפשות ואם שכרו תייר לפניהם להודיעם הדרך מחשבין לפי ממון ולפי נפשות ואל ישנו ממנהג החמרים:Une caravane qui a campé dans le désert, et une troupe (de brigands) s'est dressée contre elle pour la piller, et ils ont convenu avec la troupe d'une somme d'argent : on calcule la contribution de chacun selon ses biens, et on ne calcule pas selon les personnes. Et s'ils ont engagé un éclaireur devant eux pour leur indiquer le chemin, on calcule selon les biens et selon les personnes. Et l'on ne s'écartera pas de l'usage des âniers.
séif 15
- רשאים החמרים להתנות ביניהם כל מי שתאבד ממנו חמור מבני השיירא מעמידים לו חמור אחרת ואם פשע הוא ואבדה אין חייבין להעמיד לו אבדה חמורו ואמר תנו לי דמים ואיני רוצה ליקח חמור והריני שומר עמכם אין שומעין לו אלא מעמידין לו חמור אחרת כדי שיזדרז עצמו וישמור בהמתו ואפילו היתה לו בהמה אחרת בשיירא שיותר מוסר נפשו לשמור על שנים:Les âniers ont le droit de stipuler entre eux : quiconque parmi les membres de la caravane perd un âne, on lui fournit un autre âne. Mais s'il a été négligent et qu'il l'a perdu, ils ne sont pas obligés de lui en fournir. S'il a perdu son âne et a dit : « Donnez-moi son prix ; je ne veux pas prendre d'âne, et je monterai la garde avec vous », on ne l'écoute pas, mais on lui fournit un autre âne, afin qu'il soit diligent et garde sa bête ; et même s'il avait une autre bête dans la caravane, car il s'investit davantage pour garder deux bêtes.
séif 16
- ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול לטובע' והקילו ממשאה מחשבין לפי משאוי ואין מחשבין לפי ממון (וע"ל ש"א ס"א) ואל ישנה ממנהג הספנים:Un navire qui naviguait en mer, et une vague s'est dressée contre lui pour le faire sombrer, et ils ont allégé sa charge (en jetant une partie à la mer) : on calcule la perte selon le poids de la charge, et on ne calcule pas selon la valeur (Haga (Rema) : et voir plus loin, siman 301, séif 1). Et l'on ne s'écartera pas de l'usage des marins.
séif 17
- רשאים הספנים להתנות ביניהם כל מי שתאבד לו ספינה מעמידים לו ספינה אחרת פשע בה ואבדה או שפירש למקום שאין הולכין בו באותו זמן אין חייבין להעמיד לו:Les marins ont le droit de stipuler entre eux : quiconque perd un navire, on lui fournit un autre navire. S'il a été négligent avec lui et l'a perdu, ou s'il s'est écarté vers un endroit où l'on ne va pas à cette époque, ils ne sont pas obligés de lui en fournir.
séif 18