Traduction IA · non relue· en gras : le texte mot à mot
- דיני אבלות ברגל בראש השנה וי"ט שני של גליות. ובו י"ד סעיפים:
הקובר מתו קודם הרגל בענין שחל עליו אבילות ונהג בו אפילו שעה אחת קודם הרגל הרגל מפסיק האבלות ומבטל ממנו גזרת שבעה וימי הרגל עולים לו למנין שלשים הרי שבעה לפני הרגל וימי הרגל ומשלים עליהם השלשים ודוקא שנהג אבלות באותה שעה אפילו לא נהג אלא דברים שבצינעא כגון ששמע שמועה קרובה ביום שבת שחל להיות בערב הרגל שאע"פ שאינו נוהג אלא דברים שבצינעא הרגל מפסיק אבל אם שגג (או) הזיד ולא נהג אבלות או שהיה קרוב לחשכה ולא היה יכול לנהוג אין הרגל מבטל האבלות וכ"ש אם לא ידע במיתת המת קודם הרגל שאין הרגל מבטלו אלא נוהג ברגל דברים שבצינעא ומונה שבעה אחר הרגל ובאותם השבעה מלאכתו נעשית ע"י אחרים ועבדיו ושפחותיו עושים בצינעה בתוך ביתו דכיון דכבר נתבטל בשבעת ימי הרגל ממלאכה אע"פ שלא נתבטל מחמת האבל אלא מחמת הרגל סוף סוף נהג בדין אבילות בענין מלאכה הילכך אין להחמיר בו כמו בשאר אבילות ומלאכתו נעשית ע"י אחרים וכל ימי הרגל רבים מתעסקים בו לנחמו הילכך אין מתעסקין בו לנחמו אחר הרגל ורגל עולה למנין שלשים שהרי דין שלשים דהיינו גיהוץ ותספורת נוהגים ברגל ולא מתורת רגל בלבד אסור בהם אלא אף מתורת אבל שהרי מתורת הרגל מותר ללבוש כלים מגוהצים חדשים ולבנים ונוטל צפרניו במספרים ושמח שמחת מריעות והבא ממדינת הים ומבית השביה והשאר שמנו חכמים מותרין לספר ולכבס. ומדין אבילות אסור בכלם כמו בחול:Lois du deuil pendant la fête, à Roch HaChana et au deuxième jour de fête de la diaspora. Ce siman contient 14 séifim.
Celui qui enterre son mort avant la fête (réguel), de telle sorte que le deuil s'est appliqué à lui et qu'il l'a observé ne serait-ce qu'une heure avant la fête, la fête interrompt le deuil et annule pour lui le décret des sept jours ; et les jours de la fête comptent pour lui dans le décompte des trente jours : voici les sept jours avant la fête et les jours de la fête, et il complète après eux les trente jours. Et c'est précisément quand il a observé le deuil pendant cette heure-là, même s'il n'a observé que les choses qui relèvent de la discrétion (devarim chebetsin'a), par exemple s'il a appris une nouvelle proche (du décès, dans les trente jours) un Chabbat tombant la veille de la fête : bien qu'il n'observe que les choses de la discrétion, la fête interrompt le deuil. Mais s'il a, par inadvertance [ou] délibérément, omis d'observer le deuil, ou s'il était proche de la tombée de la nuit et ne pouvait pas l'observer, la fête n'annule pas le deuil. Et à plus forte raison s'il n'a pas su le décès du mort avant la fête, la fête ne l'annule pas ; mais il observe pendant la fête les choses de la discrétion, et il compte sept jours après la fête. Et pendant ces sept jours, son travail est fait par d'autres, et ses serviteurs et servantes le font discrètement à l'intérieur de sa maison ; car puisqu'il s'est déjà abstenu de travail pendant les sept jours de la fête, bien qu'il ne s'en soit pas abstenu à cause du deuil mais à cause de la fête, en fin de compte il a observé la loi du deuil concernant le travail ; c'est pourquoi il ne faut pas être rigoureux avec lui comme dans les autres deuils, et son travail est fait par d'autres. Et pendant tous les jours de la fête, beaucoup s'occupent de lui pour le consoler ; c'est pourquoi on ne s'occupe pas de lui en grand nombre pour le consoler après la fête. Et la fête compte dans le décompte des trente jours, car la loi des trente jours, c'est-à-dire l'interdit du repassage et de la coupe des cheveux, s'observe pendant la fête, et il ne lui est pas interdit de les faire seulement au titre de la fête, mais aussi au titre d'endeuillé ; en effet, au titre de la fête, il est permis de porter des vêtements repassés, neufs et blancs, de se couper les ongles aux ciseaux et de se réjouir d'une réjouissance d'amitié ; et celui qui revient d'outre-mer, de captivité, et les autres que les Sages ont énumérés, ont la permission de se couper les cheveux et de laver pendant la fête ; mais selon la loi du deuil, tout cela lui est interdit, comme en semaine.séif 1
- הקובר מתו ברגל בחול המועד נוהג דין אנינות כ"ז שלא נקבר ולאחר שנקבר נוהג דברים שבצינעא (ומ"מ מותר לייחד עם אשתו (ב"י בשם הראב"ד והרא"ש) וע"ל סימן שפ"ג ובא"ח סימן תקמ"ח) והרגל עולה למנין שלשים שמשלים עליו שלשים אפילו קברו בחג הסכות לא אמרינן דשמיני עצרת מבטל ומתעסקים ברגל לנחמו: הגה וכל מלאכה המותרת לעשות לו במועד בדבר האבד מותר לעשות בעצמו ואם אין דבר האבד נעשית ע"י אחרים בבתיהם ועבדיו ושפחותיו עושין בצינעה תוך ביתו (ב"י בשם רבינו ירוחם) : ולאחר הרגל מתחיל למנות שבעה ולכשיכלו שבעה למיתת המת אע"פ שעדיין לא כלו שבעת ימי האבלות מלאכתו נעשית על ידי אחרים בבתיהם ועבדיו עושין לו בצינעא בתוך ביתו ואין רבים מתעסקים בו לנחמו אחר הרגל מנין הימים שנחמוהו ברגל אבל מראים לו פנים כגון אם קברו בשלשה ימים האחרונים של רגל מלאכתו נעשית ע"י אחרים בשלשה ימים אחרונים של אבל ובמקומות שעושים שני ימים מונה השבעה מיום טוב שני האחרון הואיל ומדבריהם הוא עולה מהמנין ומונה מאחריו ששה ימים בלבד:Celui qui enterre son mort pendant la fête, à 'Hol HaMoèd, observe la loi d'aninout (état du proche avant l'enterrement) tant que le mort n'est pas enterré ; et après qu'il est enterré, il observe les choses de la discrétion (néanmoins, il lui est permis de s'isoler avec sa femme (Beit Yossef au nom du Raavad et du Roch) ; et voir plus haut, siman 383, et Ora'h 'Hayim, siman 548) ; et la fête compte dans le décompte des trente jours, de sorte qu'il complète sur elle les trente jours. Même s'il l'a enterré pendant la fête de Souccot, on ne dit pas que Chemini Atsèrèt annule (le deuil). Et on s'occupe de lui pendant la fête pour le consoler. Haga (Rema) : et tout travail qu'il est permis de faire pour lui pendant 'Hol HaMoèd dans le cas d'une perte (davar haaved), il lui est permis de le faire lui-même (même pendant le deuil) ; et s'il ne s'agit pas d'une perte, il est fait par d'autres dans leurs maisons, et ses serviteurs et servantes le font discrètement à l'intérieur de sa maison (Beit Yossef au nom de Rabbénou Yero'ham). Et après la fête, il commence à compter sept jours ; et lorsque sept jours se sont achevés depuis le décès du mort, bien que les sept jours de deuil ne soient pas encore achevés, son travail est fait par d'autres dans leurs maisons, et ses serviteurs le font pour lui discrètement à l'intérieur de sa maison ; et beaucoup ne s'occupent pas de lui pour le consoler après la fête pendant le nombre de jours où on l'a consolé pendant la fête ; mais on lui montre son visage (on lui rend visite). Par exemple, s'il l'a enterré pendant les trois derniers jours de la fête, son travail est fait par d'autres pendant les trois derniers jours du deuil. Et dans les endroits où l'on fait deux jours de fête, il compte les sept jours à partir du deuxième jour de fête final ; puisqu'il est institué par leurs paroles (d'ordre rabbinique), il compte dans le décompte, et il compte après lui six jours seulement.
séif 2
- אם קבר את מתו שבעה ימים קודם הרגל ונהג בהם גזירת שבעה הרגל מבטל ממנו גזירת שלשים אפי' חל יום שביעי בערב הרגל דמקצת היום ככולו ועולה לכאן ולכאן ומותר לכבס ולרחוץ ולספר בערב הרגל: הגה סמוך לחשיכה (טור) ובערב פסח מותר בכל אחר חצות דהיינו מזמן שחיטת הפסח ואילך ועדיף שיגלח קודם חצות הואיל ואחרים אסורים לגלח אחר חצות (תשובת ר"י מינץ ס"ד) : וכן אם חל שמיני בשבת שבערב הרגל מותר לכבס ולרחוץ ולספר בערב שבת ואם לא גילח בערב יום טוב או בערב שבת מותר לגלח אחר הרגל שכבר נתבטל ממנו גזירת שלשים אבל בחול המועד לא יגלח כיון שהיה אפשר לו לגלח קודם הרגל ואם חל שביעי שלו בשבת ערב הרגל אסור לגלח בערב שבת ומותר לגלח אחר הרגל וכן בחול המועד כיון שלא היה יכול לגלח קודם הרגל:S'il a enterré son mort sept jours avant la fête et y a observé le décret des sept jours, la fête annule pour lui le décret des trente jours, même si le septième jour est tombé la veille de la fête, car une partie du jour est comme le jour entier, et il compte ici et là (pour les sept jours et comme veille de fête) ; et il lui est permis de laver ses vêtements, de se laver et de se couper les cheveux la veille de la fête. Haga (Rema) : proche de la tombée de la nuit (Tour) ; et la veille de Pessa'h, tout est permis après midi, c'est-à-dire à partir du moment de l'abattage du sacrifice pascal ; mais il est préférable qu'il se rase avant midi, puisque les autres ont l'interdiction de se raser après midi (Responsa de Rabbi Yehouda Mintz, siman 4). Et de même, si le huitième jour est tombé un Chabbat qui est la veille de la fête, il lui est permis de laver, de se laver et de se couper les cheveux la veille de Chabbat. Et s'il ne s'est pas rasé la veille de la fête ou la veille de Chabbat, il lui est permis de se raser après la fête, car le décret des trente jours est déjà annulé pour lui ; mais pendant 'Hol HaMoèd, il ne se rasera pas, puisqu'il lui était possible de se raser avant la fête. Et si son septième jour est tombé un Chabbat veille de la fête, il lui est interdit de se raser la veille de Chabbat (encore dans les sept jours), et il lui est permis de se raser après la fête, et de même pendant 'Hol HaMoèd, puisqu'il ne pouvait pas se raser avant la fête.
séif 3
- הא דרגל מבטל גזירת שלשים בשאר מתים אבל באביו ואמו שאסור (לספר) עד שיגערו בו חביריו אפילו פגע בו הרגל לאחר ל' יום אינו מבטל:Ce que la fête annule le décret des trente jours, c'est pour les autres morts ; mais pour son père et sa mère, pour lesquels il est interdit (de se couper les cheveux) jusqu'à ce que ses compagnons le réprimandent, même si la fête l'a rencontré après trente jours, elle n'annule pas (cet interdit).
séif 4
- אם חל א' מימי האבלות חוץ מהשביעי בערב הרגל מותר לכבס ולא ילבשנו עד הלילה וטוב ליזהר מלכבס עד אחר חצות כדי שיהא ניכר שמפני הרגל הוא מכבס אבל לרחוץ אסור עד הלילה ויש מתירין לרחוץ אחר תפלת המנחה סמוך לחשיכה (וכן נוהגין):Si l'un des jours du deuil, à part le septième, est tombé la veille de la fête, il lui est permis de laver ses vêtements, mais il ne les portera pas avant la nuit ; et il est bien de veiller à ne pas laver avant midi, afin qu'il soit reconnaissable qu'il lave à cause de la fête. Mais se laver est interdit jusqu'à la nuit ; et certains permettent de se laver après la prière de Min'ha, près de la tombée de la nuit (et tel est l'usage).
séif 5
- ראש השנה ויום כפורים חשובים כרגלים לבטל האבלות:Roch HaChana et Yom Kippour comptent comme des fêtes pour annuler le deuil.
séif 6
- נהג שעה אחת לפני הפסח אותה שעה חשובה כז' וח' ימי הפסח הרי ט"ו ומשלים עליהם ט"ו אחרים:S'il a observé le deuil une heure avant Pessa'h, cette heure compte comme sept jours, et avec les huit jours de Pessa'h, cela fait quinze, et il complète après eux quinze autres jours.
séif 7
- שעה אחת לפני עצרת חשובה כשבעה ועצרת כיון שאם לא הקריב קרבנות עצרת בעצרת יש לו תשלומין כל שבעה חשוב כשבעה הרי י"ד ומשלים עליהם ט"ז אחרים ויום שני של עצרת עולה למנין הט"ז:Une heure avant Atsèrèt (Chavouot) compte comme sept jours ; et Atsèrèt, puisque si l'on n'a pas offert les sacrifices d'Atsèrèt à Atsèrèt on peut les compenser (tachloumin) pendant les sept jours suivants, compte comme sept jours : cela fait quatorze, et il complète après eux seize autres jours ; et le deuxième jour d'Atsèrèt compte dans le décompte des seize.
séif 8
- שעה אחת לפני ר"ה בטלה ממנו גזירת שבעה מפני ר"ה וגזירת ל' מבטל ממנו יום כפורים ומגלח ערב יום כפורים וה"ה לקובר מתו בשלשה בתשרי שמגלח בערב יוה"כ:Une heure avant Roch HaChana : le décret des sept jours est annulé pour lui à cause de Roch HaChana, et le décret des trente jours, c'est Yom Kippour qui l'annule pour lui ; et il se rase la veille de Yom Kippour. Et il en est de même de celui qui enterre son mort le trois Tichri : il se rase la veille de Yom Kippour.
séif 9
- שעה אחת לפני יום הכפורים בטלה ממנו גזירת ז' מפני יום כפורים וגזירת ל' מבטל ממנו החג ומגלח בערב החג:Une heure avant Yom Kippour : le décret des sept jours est annulé pour lui à cause de Yom Kippour, et le décret des trente jours, c'est la fête (de Souccot) qui l'annule pour lui ; et il se rase la veille de la fête.
séif 10
- שעה אחת לפני החג והחג הרי י"ד ושמיני עצרת שבעה הרי כ"א ויום שני של שמיני עצרת הרי כ"ב ומשלים עליהם ח' אחרים:Une heure avant la fête (de Souccot) et la fête (de sept jours) font quatorze ; et Chemini Atsèrèt compte sept jours : cela fait vingt et un ; et le deuxième jour de Chemini Atsèrèt fait vingt-deux ; et il complète après eux huit autres jours.
séif 11
- הקובר את מתו שעה אחת לפני הרגל אותה שעה והרגל חשובים כי"ד ומיד אחר הרגל יש לו דין שבוע שלישי לענין שיושב במקומו ואינו מדבר:Celui qui enterre son mort une heure avant la fête, cette heure et la fête comptent comme quatorze jours, et aussitôt après la fête, il a la loi de la troisième semaine, en ce qu'il s'assoit à sa place et ne parle pas (voir siman 393, séif 2).
séif 12
- במקומות שעושין שני י"ט מי שמת לו מת ביום טוב שני שהוא י"ט האחרון של פסח או של חג או ביום טוב שני של עצרת וקברו בו ביום נוהג בו אבילות הואיל ויום טוב שני מדבריהם ואבילות יום ראשון שהוא יום מיתה וקבורה של תורה ידחה עשה של דבריהם מפני עשה של תורה אבל אם מת בי"ט שני של ר"ה וקברו בו ביום אינו נוהג בו אבלות שב' הימים כיום ארוך הם במה דברים אמורים בשבעה מתים המפורשים בתורה שכהן מטמא להם אבל אותם שהוסיפו עליהם כדאיתא בסימן שע"ד אין אבלותם אלא מדרבנן לפיכך אינו נוהג עליהם אבלות בשום יום טוב ואפי' באותם שאמרנו שנוהג אבילות ביום טוב שני אינו קורע והעולם נוהגין שלא להתאבל בי"ט שני של גליות על שום מת אפי' הוא יום מיתה וקבורה: הגה דסוברין כדעת האומרים שאין שום אבלות דאורייתא וכן המנהג פשוט ואין לשנות (ר"ת ור"י ורא"ש):Dans les endroits où l'on fait deux jours de fête, celui dont un proche est mort le deuxième jour de fête, qui est le dernier jour de fête de Pessa'h ou de la fête (de Souccot), ou le deuxième jour de fête d'Atsèrèt, et qui l'a enterré le jour même, observe le deuil ce jour-là, puisque le deuxième jour de fête est institué par leurs paroles, et que le deuil du premier jour, qui est le jour du décès et de l'enterrement, est de la Torah : le commandement positif (assé) de leurs paroles sera repoussé devant le commandement positif de la Torah. Mais s'il est mort le deuxième jour de fête de Roch HaChana et qu'il l'a enterré le jour même, il n'y observe pas le deuil, car les deux jours sont comme un long jour. De quoi parle-t-on ? Des sept proches morts mentionnés explicitement dans la Torah, pour lesquels le Cohen se rend impur ; mais ceux qu'on leur a ajoutés, comme il est rapporté au siman 374, leur deuil n'est que d'ordre rabbinique ; c'est pourquoi on n'observe pour eux le deuil à aucun jour de fête. Et même pour ceux dont nous avons dit qu'on observe le deuil le deuxième jour de fête, il ne déchire pas son vêtement. Et tout le monde a l'usage de ne prendre le deuil, le deuxième jour de fête de la diaspora (yom tov chéni chel galouyot), pour aucun mort, même si c'est le jour du décès et de l'enterrement. Haga (Rema) : car ils pensent comme l'avis de ceux qui disent qu'aucun deuil n'est de la Torah ; et tel est l'usage répandu, et il ne faut pas le changer (Rabbénou Tam, le Ri et le Roch).
séif 13
- מת לו מת בערב יו"ט ונתיירא שמא לא יספיק לקברו מבעוד יום ומסרו לעובדי כוכבים שיוליכוהו לקברו כיון שהוציאוהו מהעיר ונתכסה מעיני הקרובים חלה עליו אבלות ואם הוא שעה אחת קודם הרגל ונהג בה אבלות בטלה לה גזירת שבעה אע"פ שנקבר ביום טוב:Si un proche lui est mort la veille de la fête et qu'il a craint de ne pas parvenir à l'enterrer tant qu'il fait jour, et qu'il l'a confié à des non-Juifs pour qu'ils le conduisent à sa sépulture : dès qu'ils l'ont sorti de la ville et qu'il a été caché aux yeux des proches, le deuil s'applique à lui ; et si c'est une heure avant la fête et qu'il y a observé le deuil, le décret des sept jours est annulé, bien que le mort ait été enterré pendant le jour de fête.
séif 14